רשלנות מקרים חריגים

איך ביהמ"ש יכריע האם הפעילות סבירה או לא?
      1. בדיקה לפי זמן ההתנהגות- ביהמ"ש שם את עצמו בנעלי המזיק בשעה שבחר לפעול כפי שבחר.
2. התחשבות בנסיבות המקרה- ביהמ"ש בוחן את התנהגות המזיק ע"פ נסיבות. מצב חירום- המזיק היה צריך לפעול מהר ולקבל       החלטה מהירה, ללא יכולת לשקול יתרונות וחסרונות. אולם, ייתכן כי כניסה למצב חירום הינה רשלנית. כשבוחנים את המקרה   יש לבחון האם למזיק יש תכונות מיוחדות שהכשירו אותו להתמודד עם מצב חירום (פ"ד חמד).

3. מידת האוב' או הסוב' של מבחן הסבירות- האם אותו אדם צריך ללבוש את מכלול התכונות הפנימיות של המזיק הספציפי?

 התרשלות רפואית

חולשות המזיק:
עוולת הרשלנות הרפואית הרפואית בד"כ אינה מתחשבת בחולשות האנושיות, השכליות, הפיזיות והאחרות של המזיק הספציפי. נבחן האם המזיק סטה מרף ההתנהגות שנתפסת כראויה מבחינה חברתית- התרשלות רפואית אובייקטיבית. **במקרים נדירים כן מתחשב: קטינים (12-). פ"ד גבאי- נער עם פיגור שכלי ששיחק עם נפץ שהתפוצץ- תבעו את המדינה- ביהמ"ש לא התחשב בכך שיש לו פיגור קל. הש' ברק ארז בפ"ד אבו אומרת שיש להתחשב במוגבלויות של האנשים ולא ניתן לצפות שיישארו בבית. לדעת רונן, בשניים הקרובות יתחילו להתחשב בילדים עם מוגבלויות, בניגוד למה שנפסק בפ"ד גבאי.
ילד שעושה פעילות של מבוגרים (נהיגה לדוגמא) יקבל סטנדרט של מבוגר כי זה לא יעיל אקסאנטה לבקש מהתובע לנקוט ברמת זהירות יתרה בפעילות כזו.
הצדקות לגישה:
א. עלויות מערכת– אם נצטרך לדון בחולשה של כל מזיק זה יעלה הרבה כסף.
ב. מונעת נזק טוב ביותר- אם אתה יודע שיש לך חולשות מסוימות או מגבלות מסוימות בנוגע לפעילות מסוימת, אל                      תעסוק בה.
ג. פתח למתחזים

          בעל המוגבלויות הוא המזיק:
נימוק בעד ריכוך הסטנדרט:
א. צדק חלוקתי- הטלת אחריות על משפחתו של אדם עם מגבלות היא לא צודקת כי הם קבוצה חלשה.
ב. צדק מתקן- מחד, איננו רוצים להכביד על המזיק, מאידך איננו רוצים למנוע מהניזוק פיצוי.
ג. הרתעה- מי השוקל הטוב ביותר? כיוון שהם עם מגבלות כנראה שהם לא, אך האפוטרופוס שלהם כן ולכן הטלת האחריות      יכולה להיות מוצדקת.
נימוק נגד ריכוך הסטנדרט:
א. ניצול לרעה של הטענה.

 חוזקות המזיק:
ביהמ"ש מייחס לאדם הסביר את ידיעותיו או מומחיותו של המזיק ולפיהן קובע את רמת הזהירות שנדרשת מהאדם הסביר בנסיבות המקרה. (פ"ד שטרן).
הצדקות לגישה:
                        א. עלויות מערכת- הוכחת מיומנויות גוררת עלויות פחותות בהרבה מחולשות.
ב. הסתמכות על חוזקה- כשיש ידיעה למזיק, זה הופך אותו למונע הנזק הטוב ביותר, לפי קלברזי.
ג. הצדקה מוסרית- הטלת רף סובייקטיבי גבוה נתפסת כמוצדקת מכיוון שבמעשיו של המזיק נפל פגם מוסרי.

נוסחת לרנד הנד:
הנוסחא היא דרך להביע את עקרון הרשלנות הרפואית הרפואית ולא נוסחא של ממש, היא מספקת מסגרת חשיבתית בלבד. הבעיה שהפגיעה היא לא רק ברכוש אלא גם בגוף ובנפש. הפסיקה הישראלית אמצה את נוסחת לרנד הנד על מנת לבחון האם הייתה התרשלות רפואית או לא. עם זאת נלקחים שיקולים נוספים:
1. השוואת התנהגותו של המזיק לאחרים- אם אחרים נוהגים כמוהו–> התנהגותו סבירה.
2. צדק מתקן- הניזוק יהיה זכאי לפיצוי אם נזקו נגרם מחשיפה בלתי סבירה מצד המזיק, ללא כל תלות בעלות המניעה.
3. צדק חלוקתי- איזון בין בטיחותו של הניזוק לבין חופש פעולה של המזיק, כאשר הבטיחות של הניזוק גוברת.

פ"ד חמד- ברק טוען כי הנוסחא שימושית לא יכולה לתת מענה לכל הבעיות שעולות מדרישת הסבירות כיוון שהאדם הסביר אינו רק האדם היעיל, אלא גם האדם הצודק, ההגון והמוסרי. ריבלין, טען שניתן להכניס שיקולים אלה לנוסחא. מכאן, גם אם תוצאת הנוסחא היא שאדם אינו רשלן, ניתן לקבוע כי הוא רשלן אם אנחנו חושבים שזה צודק ומוסרי.

עלויות מניעה של צדדים שלישיים ושל הניזוק, והסיכון לעיוות תמריצים:
יצירת סיכון לאדם אחר- לעיתים מניעה של סיכון כלפי מישהו אחד, היא לא רק כלכלית אלא גם בעלות של פגיעה באחר פ"ד מלכיה נ' מדינת ישראל- צה"ל הרס יבול של אדם בישוב על מנת למנוע מסתננים. נקבע שצה"ל לא התרשל, שכן תושבי ישראל כצד שלישי היו נפגעים הרבה יותר אלמלא הטשטוש שעושה צה"ל. (פ"ד גורבנר- אין פקח ורוכב אופנוע פגע). האם כשחלק מאמצעי המניעה נופלים על צד ג', האם המזיק לא ימהר לסכן את צד ג' כדי להפחית את הסיכון כלפיו? פתרון: מזיק רשלן יתבע על ההפרש בין התשלום של צד השלישי לבין תוחלת הנזק/ לא להטיל אחריות על צד ג' במקרים שהחצנת העלויות מניעה היא סיכון עבור צד שלישי.
קושי לאמוד ערכים חברתיים- מדריך שיצא לטיול בתנאי מזג אויר קשים. האם התרשל? לא בטוח, יש לקחת בחשבון ערכי חינוך ואהבת הארץ. הבעיה שקשה להפוך את ערכים אלה לערך כלכלי.

סיכון עצמי של המזיק- פורת טוען כי ביהמ"ש מתעלמים מהסיכון העצמי של המזיק. ניתן לתקן זאת ע"י הנוסחא בהתחשבות בסיכון העצמי (פ"ד ולאס נ' אגד). לדעתו של פורת, יש להסתכל על הנטל בנטו ולא בברוטו.

מנהג כהגנה: (עד פ"ד קליפורד ההלכה הייתה שכאשר מדובר באחריות של רופאים, המנהג הוא כן הגנה אך מאז אין וודאות)
למה כן:
      – אם כולם נוהגים כך, כנראה זה הסטנדרט הסביר.
– כולם נהגים לפי מנהג ויודעים שהם חסינים.
– שיוויון בין מזיקים- לא פייר להטיל אחריות על מזיק כאשר כולם נוהגים כמוהו (פ"ד קליפורד)
למה לא:
      – אם המנהג מהווה הגנה, עלול להיווצר קיפאון בכל הקשור לפיתוח אמצעי זהירות.

  • ההלכה: המנהג אינו הגנה

מדוע המנהג צריך להיות הגנה בתחום הרפואי?
1. נורמות– רופא שאינו מבצע את עבודתו נאמנה, מוטלות עליו סנקציות לא משפטיות בקהילה הרפואית.
2. רפואה מגננתית- חשש שהרופאים יונעו ע"י שיקולים של הימנעות מתביעות ולא מטובתו של החולה.
3. לביהמ"ש אין דרך לבדוק פרקטיקה נהוגה ברפואה כסבירה או לא- מדובר בתחום מורכב ויש להשאירו למומחים.
4. החוקים נטולי אינטרס כלכלי.
5. כבוד למקצוע הרפואה.
6. פיתוח הרפואה.
7. ביטוח- ברגע שתהיה אי ודאות לגבי אחריות הרופאים, הפרמיות יקפצו בצורה לא פרופורציונאלית.

פ"ד שטרן- דורנר קובעת שהמנהג הנהוג הוא לפי מה שהיה באותו מקום ספציפי.

גבולות האחריות ברשלנות הרפואית – סוג הנזק ומעלי האחריות:

נזק כלכלי טהור=נזק לכיס, הפסד כסף בלבד.
ביהמ"ש פירש את ס' 2 לפקנ"ז ככולל גם נזק כלכלי (פ"ד ויינשטיין)

מדוע ביהמ"ש חושש להטיל אחריות בגין נזק ממוני טהור?
      1. ריבוי תביעות והוצאות מנהליות- למשל: אנשים שנתקעים בפקק יתבעו על בזבוז הדלק.
2. נזק כלכלי הוא נזק פרטי ולא חברתי- מבחינה חברתית הוא לא נחשב לנזק, יש מי שהפסיד ומי שהרוויח (למשל: הרעלת    הדגים- אותו בעל מסעדה מפסיד אך מתחריו מרוויחים).
3. המזיק הוא המונע הנזק הזול (ע"י ביטוח למשל)- עדיף שמונע הנזק הזול ימנע את הנזק ו"יחסוך" לחברה.
4. בעיה סיבתית: קשה לייחס את הנזק למעשה העוולה. פער זמנים בין מועד קיבול המידע לזמן השימוש (לדוגמא: עצה רשלנית שבגינה נגרם נזק כלכלי עצום).
5. נזקים כלכלים לעיתים הם סיכוני רקע- ולכן הניזור יכול להתכונן אליהם. (לדוגמא: עובד שנפגע בתאונה ונעדר ממנה).
6. בעיה בהטלת אחריות על מצג שווא- נודע להרבה אנשים ובכך מרחיב את מעגל התובעים.
7. הרתעת יתר: עלול למנוע העברת מידע (פ"ד ויינשטין, פ"ד אולטרה מארס)
8. חוסר צדק- אין פרופורציה בין ההתרשלות רפואית לבין התוצאה הסופית, אין כוונה להרוס עולמו של אדם.
9. ייקור שירותים חיונים- של בעלי מקצוע.
10. פיזור הנזק- לעיתים עדיף להשאיר את הנזק איפה שנפל וכל אחד יישא בעלות.

מצג שווא של מומחה:

מצג שווא רשלני= כאשר המזיק מוסר מידע עובדתי לא נכון.
חיווי דעה= מסירת מידע על עובדות אך לא בהכרח תיאור.

אולטרה מארס (1932)(משקיע שתבע רו"ח שהתרשל במאזן)- עד כמה רחוק ועמוק ניתן לחייב את בעל המקצוע על חוות הדעת הרשלנית שהעניק?נקבע כי יש חובת זהירות והתרשלות רפואית בגין חו"ד שמשלמים עליה, אך אין להטיל אחריות על איש מקצוע בגין נזק שייגרם מחו"ד שאיננו הלקוח שלו.
עד לפ"ד וינשטין הגישה הייתה שאין אחריות על נזק כלכלי שהוא תוצאה של חיווי דעה רשלני. זהו הפ"ד הראשון שמוחל נזק כלכלי עקב חיווי דעה רשלני.
ביהמ"ש קבע 6 תנאים שצריכים להתקיים ע"מ להטיל אחריות על מצג שווא רשלני או חו"ד:
1. חו"ד צריכה להיות של איש מקצוע. (התחזה לבעל מקצוע–>יהיה אחראי). (פ"ד זלסקי)
2. ניתנה במסגרת התפקיד- בעל נותן הדעה חייב להבין שמסתמכים עליו והוא אחראי לגביו (דורש תשלום).
3. ניתן לתחם את היקף האחריות.
4. נותן חו"ד צפה שיסתמכו עליה- חל גם על צדדים שלישיים, בתנאי שהנותן היה מודע שיסתמכו עליו (פ"ד וינשטין). משתמשים       במבחני "קרבה" ו"שכנות". שואלים- האם יש חובת זהירות?
5. ההסתמכות צריכה להיות סבירה.
6. נותן החו"ד לא צפה בדיקת ביניים- אם צפה–> לא תהיה עליו אחריות כי הקש"ס מתנתק.

**יש לציין שכללים אלו נקבעו מזמן ויכול להיות שאינם ראויים היום מבחינה חברתית. כטענה ניתן לטעון שיש לבטל חלק או כולם.

  • כיום: קיימת חובת זהירות לנזק כלכלי טהור במצב של חיווי דעת רשלני בכפוף לסייגים הנ"ל.

פ"ד אלסוחא- נקבע כי יש חובת זהירות בגין נזק נפשי טהור באופן גורף.

חישוב הפיצוי:
האם אפשר לקבל פיצוי בעבור מצג שווא רשלני, למרות שלא נגרם לנפגע נזק?
עניין זה נידון בפ"ד זלסקי: הש' אור: הרווח שנוצר מאוחר יותר לא צריך להילקח בחשבון ויש לתת לו פיצויים. ביהמ"ש קובע שאין צורך להתייחס לתוצאה.

אחריות לצד שלישי
(פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב, פ"ד וינשטין נ' קדימה):
עצם האמירה לא גורמת נזק, ישנה חוליה נוספת בקש"ס העובדתי– אדם אחר מסמך על חוות הדעת והפעולה על סמך העצה היא שגורמת לנזק כלכלי. מוטלת עליהם האחריות.
למשל: רופא שלא מספר לחולה שהוא נושא איידס, והמטופל מדביק אחרים. אם לא הזהיר- התרשל ונחיל על הרופא אחריות.
פ"ד טרסו (סטודנט ופסיכולוג)- הוריו תבעו שלא דיווח להם ישירות וביהמ"ש קבע שאכן היה צריך.
לדעת רונן, השאלה אם להטיל אחריות היא פונקציה של טיפול.
ככל שהטיפול יותר אפקטיבי—> נסיר את חובת הזהירות מהרופא (כדי לא לפגוע בתמריצים- שאנשים לא יספרו לרופא).
טיפול לא אפקטיבי—> לא נסיר את חובת הזהירות המושגית.
שני חריגים:
      1.  פ"ד נחום נ' דורבאום- נקבע כי יש אחריות כלפי אדם שאינו הלקוח שלו (יורש שתובע עו"ד, בנקים).
2. פ"ד קורנפלד נ' שומאלוב- הקבלן של הבניין אחראי גם לקונה דירה יד 2.

רשות ציבורית: רשלנות הרפואית

הרשות התרשלה בהפעלת סמכויות ביצוע או בהפעלת שיקולי מדיניות. הנטייה היום היא להטיל כמעט תמיד אחריות על המדינה כשמדובר על נזק פיזי. המשמעות של הטלת אחריות על המדינה = משלמים על הנזק מכספי הציבור.
ס' 7 ו7ו לפקנ"ז- מסבירים את האחריות של עובדי מדינה וגם של עובדי ציבור כאשר ההנחה שלא ניתן לתבוע עובד מדינה או עובד ציבור. התביעה היא נגד הרשות אך לא נגד העובד ספציפי.
ס' 8 לפקנ"ז– לרשות השופטת יש חסינות מוחלטת.

בפ"ד פז נ' מדינת ישראל- נקבע כי לא הייתה רשלנות הרפואית. באוביטר, הש' ריבלין אומר שיש להטיל בנסיבות כאלה חובת זהירות על המדינה גם בגין נזק כלכלי (פ"ד אתא נ' אילקו, פ"ד קורנפלד נ' שמואלי)
פ"ד שתיל- מה הנזק שהתרחש? פיזי או כלכלי? אם מדובר בנזק כלכלי—>האחריות מצטמצמת.
דוגמאות שמייחסות למדינה התרשלות רפואית בהפעלת סמכויות הביצוע: פ"ד גורדון, פ"ד שתיל, פ"ד גרובנר

הבעיה בקבוצה של רשויות ציבוריות- האם ביהמ"ש חושב שהציבור צריך לשאת באחריות על נזקים כלכלים כמו שקרו בפרשת פז?

מפגעי סביבה נרחבים

במקרים של פגיעות המוניות, לאנשים שהאירוע הנזיקי משפיע עליהם נגרמים הרבה סוגים של נזקים: פיזיים, נפשיים והכי הרבה כלכלים. למשל: מכלית הדלק שזיהמה את כל מפרץ אילת פוגמת בכל התיירות ובמשתמע מכך. הבעיה: לנזק כלכלי טהור יש  פוטנציאל השתרשרות אינסופי כמעט.
ברוב שיטות המשפט לא מפצים על סוג נזקים כאלו, עקב קיצוניות הסיטואציה.


לסיכום:
בארץ נראה שבנסיבות מסויימות מפצים על נזק נפשי וכלכלי, במדינות אחרות לא ולכן בעניין הזה אנחנו יותר מפותחים.

נזק בלתי ממוני טהור

נזק ישיר (מעגל ראשון)

נטיית ביהמ"ש הייתה למנוע מהניזוק לתבוע עבור נזק בלתי ממוני טהור, בעיקר מהסיבה שלא ניתן לאמוד אותו גם פרקטית וגם קונספטואלית.
בעבר בארץ היית מקבל מעט פיצויים אך זה השתנה.
פ"ד דעקה- הראשון שדן בפגיעה באוטונומיה. בשאלה איך אומדים סבל אנחנו רוצים שתהיה אחדות על מנת להשיג הרתעה יעילה:
צדק אופקי- אנשים זהים צריכים לקבל יחס זהה.
צדק אנכי- אדם שנפגע יותר, צריך לקבל פיצוי יותר גדול.

 

איך ניתן ליישב את ההחלטות השונות?
בשניהם מדובר על הש' אור וכנראה שבאדנה הש' התרשלו

כיצד אפשר ששני הצדדים יהיו בהרתעה יעילה ושהתובע לא יקבל כפל פיצוי?
            1. סוברוגציה (ס' 6 בכל חוזה ביטוח)– מצב בו חברת הביטוח נכנסת בנעלי התובע כנגד הנתבע.
2. תשלום לקרן (דוגמת הקרן לנפגעי תאונות דרכים)- נניח נגרם נזק של 100: המעוול ישלם 100 לקרן חיצונית והקורבן יקבל        100 מהביטוח. יעיל כאשר המעוול בפשיטת רגל ולא יכול לפצות. רעיון זה יעיל כלכלית אך אינו עבד בשום מדינה.
פ"ד דעקה- אור, הרחיב את הקטגוריה של נזקים לא ממוניים כך שיחולו גם על פגיעה באוטונומיה.
בהיבט אקסאנטה, אנחנו רוצים לתמרץ את הרופאים לעשות את הדבר הנכון- להשיג הסכמה!
פ"ד ויינשטין נ' ברגמן- נקבעו פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה.
פ"ד אדנה- לא נפסקו פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה.

האם פגיעה באוטונומיה היא ללא גבולות?

פ"ד תנובה- תנובה לא סיפקה לנו מידע על סיליקון בחלב ונפגעה לנו האוטונומיה! הפיצוי ניתן על תחושת הגועל– רטרואקטיבית. נאור- בנזק דיגניטרי, כל עוד לא שאלו אותי מגיע לי פיצוי. מנגד, פרוקצ'ה– ב נזק דיגנטרי נקבל פיצוי רק במקרים שניתן להוכיח שיש לניזוק העדפה סובייקטיבית אמיתית (כשרות).

נזק עקיף (מעגל שני)

יש עוולה בין שני אנשים שונים. אני צופה בעוולה ונגרם לי נזק.
האם אפשר לפצות את הניזוקים העקיפים? עד פ"ד אלסוחה- שאלה זו לא הייתה ברורה.
4 תנאים לפיצוי ניזוקים עקיפים:
            1. זהות התובע- קרבה ראשונה, הוגמש.
2. קרבה במקום ובזמן
3. התרשמות ישירה- אני אראה בעצמי.
4. פגיעה חמורה ורצינית ריבלין בשוויקי: פיצוי בגין נזק פיזי יקום רק כאשר מדובר בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת             תפקודו. (פ"ד עיזבון תמי קרן- לא הוכח תנאי זה ולכן בנותיה לא קיבלו פיצויים)

פ"ד לבנה יניב- האישה היא הניזוקה הישירה ולכן פיצוייה התקבלו. בנוגע לאב שהוא ניזוק משני הם מגיעים לפיצויים על אף שהתנאי ה-4 (פגיעה חמורה- שכן ילדם מת, אך לא התאשפזו) לא מתקיים. ריבלין, התנאים באלסוחה נשארו בכוונה גמישים.
פ"ד בכור- התינוק נולד ומת אחרי 5 שעות…….
פ"ד שוויקי- אב שחלה במחלת לב עקב בנו שנהרג ובנו אחר שנפצע. לא הוכח קש"ס בין אירוע הנזיקין לבין מחלת הלב- אין פיצוי!

נטל ההוכחה ברשלנות הרפואית:   חוק: הפקנ"ז ס' 38-41

ככל התובע בעוולת הרשלנות הרפואית הרפואית הוא שנדרש להוכיח את יסודותיה. עם זאת, קיימים מצבים בהם נטל הראיה לעניין יסוד ההתרשלות רפואית ולעיתים גם לעניין יסוד הקשר הסיבתי עובדתי עובר מהתובע לנתבע. בד"כ כאשר המצב הוא תיקו 50:50 ונשאלת השאלה על מי עומד הנטל?
המקרים הם: (בכל ס' אם הוכחו התנאים, נטל הראיה עובר מהתובע לנתבע להוכיח שלא היה רשלן)
ס' 38– כאשר הנזק נגרם בשל דבר מסוכן או נמלט שהיה תחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול שלא להוכיח את יסוד ההתרשלות רפואית ולהעביר את נטל הראיה:
1. דבר שהוא:
מסוכן- דבר שטמוע בו סיכון טבעי העלול להתממש כלפי מי שבא עמו במגע בלא זהירות מספקת או באופן לא מקצועי. למעט           אש או חיה. מצבים שקטגורית אנו יודעים כי מונע הנזק הזול ביותר הוא בעל אותו דבר מסוכן, נטל ההוכחה יעבור לנתבע.
**הס' יכול גם על מכונית, לפי הפסיקה.
נמלט- הכוונה לדבר שמצוי בבעלות או תחת אחריות אדם ונמלט מן המקרקעין שבהם הוא מצוי. למשל: דליפת מים/חומר    אחר.
2. הנתבע הוא הבעלים של הדבר או אחראי עליו. לפי דעת הרוב השליטה צריכה להיות מהותית (פ"ד ישראליפט) ואין צורך בשליטה בלעדית. המועד הרלוונטי שלשליטה- הוא מועד העוולה.
3. הנתבע ידע (בפועל) או שהיה עליו לדעת (בכוח) כי הדבר המסוכן או הנמלט עלול לגרום לנזק (בך בפ"ד ישראליפט טוען כי לא התקיים ולכן אין להחיל את הס').
4. הנתבע עזב או מסר את הדבר המסוכן והנזק נגרם בעקבו שימוש שנעשה בו ע"י גורם אחר שאינו התובע (פ"ד פישמן)
5. קשר סיבתי בין הדבר המסוכן או הנמלט לבין הנזק.
6. נזק.

ס' 39- מדבר על נזק שגרמה אש שהנתבע הבעיר או היה אחראי להבערתה. הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
במקרקעין–> תופס המקרקעין.        מיטלטלין–> בעל המיטלטלין.
1. אש
2. הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה.
3. האש יצאה מהמקרקעין של הנתבע אל מקרקעין אחרים וגרמה לנזק.
4. קשר סיבתי בין האש לבין הנזק- בין אם הנזק נגרם ישירות מהאש ובין אם בעקיפין.
5. נזק

ס' 40- הנזק נגרם בשל חיה מזיקה שתחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
1. חיה שהיא:
            חיית בר
חיית בית- אבל הנתבע ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם הנזק.
2. הנתבע הוא הבעלים של החיה או הממונה עליה.
3. קשר סיבתי בין החיה לבין הנזק.
4. נזק

ס' 41- מצב בו התובע לא יכול להוכיח כיצד נגרם הנזק אולם נסיבות המקרה מעידות מאליהן כי האחריות לנזק היא ככל הנראה על הנתבע (לדוגמא: נזק במהלך טיפול רפואי). ס' 41א, ב, ג- היזק ע"י כלב.
תנאים שהוכחתם מעבירה את נטל השכנוע:
1. התובע אינו יודע (בפועל) ואינו יכול לדעת (בכח) מהן נסיבות קרות הנזק. בעבר הגישה הייתה כי מועד אי הידיעה הייתה בעת התרחשות הנזק, אך היום המועד הקובע הוא מועד המשפט (פ"ד שטרנברג, פ"ד רז).
2. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו (פ"ד רז).
בך בישראליפט- סבור כי המערערת צריכה להוכיח שליטה גמורה.
ההלכה: הגדרת השליטה רחבה ומתייחסת גם לשליטה אפקטיבית על הנכס, ליכולת של הנתבע לשלוט בו ולהיות מונע הנזק          הזול ביותר (פ"ד שטרנברג, פ"ד ישראליפט).
3. האירוע הנזיקי מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה. לפי נסיבות המקרה, בהתחשב במלוא הראיות, על פי השכל הישר וניסיון החיים בהתאם למאזן ההסתברויות (צריך הסתברות שלמעלה מ-50%). החידוש הוא שניתן להשתמש בראיות סטטיסטיות טהורות. (פ"ד שטרנברג, פ"ד עזבון אלעבד).

סיום יחסי עבודה

דרכים לסיום יחסי עבודה:

  • פיטורים
  • התפטרות
  • פרישה לגמלאות (כפויה או מרצון)
  • סיום חוזה לתקופה קצובה או למשימה מוגדרת
  • פקיעת יחסי העבודה (מות אחד הצדדים, פשיטת רגל או פירוק)

ההשלכות של סיום יחסי העבודה ואופן סיומם-

זכויות כספיות הנלוות להפסקת העבודה

חובת מתן הודעה מוקדמת- על מי מוטלת ומה היקפה?

סעדים משפטיים שניתן לתבוע במקרה של הפסקת עבודה שלא כדין- אכיפת יחסי עבודה, פיצוי כספי בגין פיטורין שלא כדין*

*פיטורין שלא כדין- פיטורים בניגוד לחוק/פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי/פיטורים שנעשו בהליך לא ראוי/פיטורים בחוסר תום לב ובהיעדר הצדקה

פוטר או התפטר?

  • הכוונה לסיים את יחסי העבודה צריכה לקבל ביטוי מפורש מצד מבקש הסיום והיא נלמדת עובדתית, ממכלול נסיבות המקרה.
  • עובד לא יכול להודיע למעסיקו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת הוא יראה אותו כמי שפיטר אותו, ולהיפך. מעשי המפטר קובעים אם אכן פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם אכן התפטר.
  • בהכרעה האם פוטר או התפטר בוחנים מי פעל לניתוק היחסים וכן למי היתה המוטיבציה לפעול לניתוקם
  • אין חובה לתת מכתב פיטורים, אבל קיומו של המכתב מהווה ראיה בכתב לכך שמדובר בפיטורים
  • אין חזרה מהתפטרות או מפיטורים אלא בהסכמת הצד השני (לעומת התפטרות או פיטורין בעידנא דריתחא, כלומר בשעת זעם. הדיבור שמביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי, ודברים שנאמרו בשעת זעם ואמרם מבקש לחזור בו)

 סיום יחסי עבודה

זניחת העבודה:

התפטרות של עובד יכולה להתבטא בזניחת מקום העבודה. אולם זניחת העבודה לפרק זמן קצר אינה מלמדת בהכרח על התפטרות, וייתכן כי יהיה מדובר רק בהפרת משמעת.

"האבחנה בין מקרה שבין היעדרות מהעבודה תהווה רק הפרת משמעת על כל הנובע מכך, ובין מקרה שבו ההיעדרות תהווה 'זניחת העבודה' על כל הנובע מכך, אינה קלה והתשובה תלויה במכלול הנסיבות" (מ"י- נביל חטיב)

בחינת המוטיבציה שהניעה את העובד לזנוח את עבודתו היא בעלת משקל בבואנו להכריע האם מדובר בזניחת עבודה המהווה התפטרות. המוטיבציה נלמדת, בין היתר, מאורך ההיעדרות.

(הקו כאן הוא מאוד קשה לאבחנה, לא ברור, הכל תלוי במכלול הנסיבות. )

 סיבות לגיטימיות לפיטורין:

  • אי עמידה ביעדים
  • אי התאמה
  • צמצומים
  • רקע יחסי אנוש

פיטורים שלא כדי:

  • פיטורים בניגוד לחוק (חוק עבודת נשים, חוק הגנה על העובדים, פגיעה בעובדים על רקע התארגנות ועוד)
  • פיטורים בניגוד להוראות הסכם קיבוצי (אי שיתוף הארגון בהליך, חובה להתייעץ עם הארגון, הם יכולים לבחור לפטר או את האחרונים שהתקבלו לעבודה או את הוותיקים או שזה יהיה עובדים שהערכות שלהם הכי נמוכות)
  • פיטורים שנעשו בהליך לא ראוי (בהיעדר זכות טיעון/שימוע)
  • פיטורים חסי תום לב ונעדרי הצדקה (פיטורים שרירותיים ללא נימוק, פיטורים פוליטיים, פיטורים במטרה למנוע מימוש זכויות חוקיות כגון פיצויים והבראה וזכויות הסכמיות כגון שבתון) בעבר, אפשר היה לפטר מישהו סתם כי בא למעסיק, היום צריך לנמק ולהסביר לעובד!