ספרייה דיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר www.fisherlibrary.org.il M l m P A N A C O L E L O S O L אין הדבק המתאים עבורם. PANACOL-ELOSOL ־ אין בנמצא חומר או מטרה של יצרן הדבקים הטכניים השוויצרי, המתקדם ביותר בעולם, מייצר - PANACOL-ELOSOL מגוון עשיר של דבקים טכניים:- מתוחכמים, אמינים, יעילים וכלכליים ביותר אשר ברובם הגדול אף נושאים את תו התקן הצבאי האמריקאי. PANACOL- אין פלא איפוא, שגדולי התעשיינים בעולם כולו, משתמשים במוצרי באופן קבוע. ELOSOL מיובאים ומשווקים בישראל ע־י דבק און בעימ. PANACOL-ELOSOL כל מוצרי דבק און בע׳׳מ, מבטיחה לך: * מלאי עדכני בכל עת * ייעוץ מקצועי שוטף * שרות מסור ומהימן. אם ברצונך להדביק, כל דבר העולה על דעתך, בכל ספציפיקציה שהיא, ביעילות ואמינות מירביים, פנה עוד היום אל דבק און בע״מ. דבק און בע״מ - בוגרשוב 12 , ת״א. טל. 285348 ד ב ק ים טכניים, חומרי בידוד ואטימה, ציפויים מוליכים, ציפויים מבודדים, חומרי סיכה מיוחדים, ממיסים כימיים, משחות הלחמה ומכונות פניאומטיות למינון אוטומטי. המדע בשרות הטכנולוגיה ברכותעו במלאת 0{ שנה לח<ל האו<ר החכם — עיניו בראשו לבטוח נכון — עשה היום! לביטוח בטוח — אין תחליף ל־״פרחי״ סוכנות לביטוח בע״מ n f: c i n j \ n פ c ך ך | < ס ו כ נ ו ת ל ב מ \ ו ח ב ע ״ כ ו £ J 727059—726656— רח׳ ויצמן 13 , ת.ד. 60 גבעתיים * טל : 733110 א נ ו ש ו מ ר י ם על ה משפ ח ה והב ית למב וטח י נ ו ה י ק ר י ם ! בצה״ל, בשרות הבטחון באשר הם, מקבלי קצבות צה״ל — אזרחים עובדי צה״ל השלימו הביטוחים הקיימים למען המשפחה. התאימו סכומי הביטוח לפי ערכם היום! עשו למען חב ר י כם בשו רה! הכניסו אותם בסוד שרותנו: נאמנות מירבית — לאלפי מבוטחינו באשר הם. מקסימום ביטוח — מינימום תשלום. התשלומים חודשיים — באמצעות מת״ש צה״ל. ב כ ל ע נ פ י ה ב י ט ו ח * * * * * * התוכניות מותאמות ומקוריות להגנת המשפחה, ובתנאים המיוחדים שיועדו לכם בלבד! המשרד פתוח משעה : 8.30 עד 19.00 ללא הפסקה. מ ו נ ע* ה פ ת ע ו ת כ o U V T I I D \t fo ppn * תקוו כלים פניאומטיים * שיפוץ כל סוגי ציוד פניאומטי * בדיקת כלי אויר בציוד משוכלל * יעוץ בחתאמת כלי עבודת פגיאומטיים פריון מוגבר והגדלת הייצור עם כלי אויר ת ק מ י 0 תל-אביב, רח׳ המסגר 33 , טל׳ 32483 SHNRPP77 SHIMBPP77 מצב7רים!7 mרננה ב m החיל ה האוו אחר ות־ 18 חודש! ארגו בוליפוופילן שקוף! ע.שנפ ושות.בעימ כל היום בבודסה ברכותעו במלאת 0{ עתה לח<ל האחר חברת אלקטרוניקה ל ישראל בע״נז נמנה על קבוצת כלל ל פיתוח, תכנון, יצור והתקנה | * מערכות קשר ובקרה ל ; * ציוד שמע וריבוב | קשר פנים | * I ו * רכיבי מיקרוגל | * יצוג חברות זרות | | גבורי ישראל 88 ת״א, ת.ד. 9045 1 25 51 טל. 81 iTllllllllllllllllllllllllllllllllilllllllllllllllllllllllilllllllllllilllllllllliililllllillilliiliiliilllliil' וווו! 1.11:11 • ו III אינו יכול •N להיות קרנוח בנאטננת בנק המזרחי המאוחד המנ 1הל 1ח על ידי ם 1םחים מאפשחת לך להשקיע את נספיך בדרך הטנבה ביוחר זלהפיק חוחים [אים מבלי להפסיד זמנך בבזרסה. לרשזחך מבחר קרנזו! נאמנות: 0לע - רוב ההשקעות בצם 1די מדד. היתרה בפחוו ננסט־ח שחם - ר 1ב ההשקעזח במט־וז. ייתרה בםזיזת 1בצםודי סדר ברקת - עד *' 50 במניות. היתרה בצם 1די מדד זבנזט־ת נטיף - רוב ההשקשת בסניות. היתרה בצטזד׳ מדד נבסט־ת חלמיש - קרן להכנסה תדשית נמבנה ההשקשת רוסה ל־סלע״) בדאי ל ן 11 1נק המזרחי המאוחד perennaior חט ס י ל ווטסיד סיליקון דחיל 1י ,אישם tRivj ה ת ק ה 11 יןןן ״ ! ״ ־ i n t m i ת ע מ י ו ת h u i n 220375 33 ל. 233735 I06.TH 21 p 0 ־ 1 1 ג מ ל א ת 30 שנה לחיל האויר מיטב הברכות ברץ זאב נחלת בנימין 51 , ת׳יא חנות מיוחדת לייצור סמלים מגנים, מדליות וגביעים. חריטת שלטים — חותמות גומי במקצוע משנת 1940 טל. 621622 ביצוע מקצועי מעולה ומהיר, עיצוב וייצור עצמי. v r V ב v r I I w O ב v T S M U כל שעליך לעשות הוא להרים את המבט, לגלות את הנפח העצום והבלתי מנוצל במחסן שלך, ולהקים רצפת ביניים (גלריה) מאלמנטים מודולריים של אקרומית 68 : * הרכבה מהירה * ניצול נפח מירבי * אפשרות פירוק וביצוע שינויים * חוזק ויציבות * יכולת התאמה לכל גודל ושטח על מסגרות וקורוח המתכת של אקרומית 88 מונחת רצפת עץ המטופלת בצבע מיוחד להגנה מפני אש. העליה למפלט העליון היא באמצעות מדרגות מתכת וההעמסה באמצעות פתרונות שינוע מקוריים. מתאים לשטח החסנה נוסף, משטחי עבודה, משרדים, ארכיונים וניתן להקמה עד 4 קומות. 03-7760110-42- 4ט1ל5 686 בחיניפ בה: ררק: ה ׳ רהח׳ג פן מ ת 1 תיטלהו4 V & V B 02־810865 ירושלים: טל רומית•!! ׳ ח ת כ ת אע 7 1 ץ 7 " ו ן בע־ירז" 7 L 9 ׳ n אקר ומית 88 ־ גלריות ל<ו ומשפחות<הם » לחיל האחר, מפקד< 1 וח מ<טב הברכות, שלום ובטחון. חי ים א י ת נ י שטיחי כרמל ב ע ״ מ ס ו כ נ ו ת ר א ש י ת לשטיחים קלאסיים, מודרניים רמקיר אל קיר © ת ל ״ א ב י ב, ר ח ׳ ג ר ו ז נ ב ר ג 2 8 615415 , טלפונים: 611321 הובלת רהיטים ! I 03-820316 . מובילי הצפון טל I 03־884708 רענן 28 ת״א טל. ערב זר ברכות במלאת 30 שנה לחיל האויר ן איש צבא! I אנו נבצע עבורך את הובלת רהיטי דירתך במהירות יעילות ומקצועיות + בטוח מלא ל כ ל חלקי הארץ א ר י ז ה ח י נ ם ! ! : ספק מוכר ן משרד הבטחון והממשלה | ₪llllllllllll|l(llllllllllllllllllllll|||l₪ll|l|||l||||M I * I 1י צמןה נ ד ס +י ם ב עענ״ מבר || | | | תאום ופקוח הקמת פרויקטים הנדסיים | | ברכותינו לחיל־האויר ליום חגו | I 444472 ,440531 . | תל־אביב רח׳ ישעיהו 23 טל I 04-246861 ,04-87442 . חיפה, רח׳ מוריה 24 טל § | ירושלים, שיך ג׳ארח טל. 02-287855 ד i 111111111I1M111M n 111111M1111M111111H1111 tl i 111LMI 411111M1111111 It M1111111111UIJ1111111111111 • u: t i U M»T 71 ברכת עגקם למשפחת ח<ל האו<ר ב<ום ח<ל האו<ר . ירושלים -מתיקה מיוחדת בחנות החדטה ברחי יפו 234 . תי-אביב -רח׳ בו-יהודה 177 חיפה -רח׳ הרצייה נוסי 7ו. . רח׳ פרץ מסי 2 באר-עבע -רח׳ בד-צבי (ליד אגד). . רמת-גך -רה׳ הראייה 6 . פמח-תקוה -רח׳ טנומפפו 37 . נתניה -רח׳ הרצי 2 .(tan רחובות -רח׳ אחד-העם 13 (אגף איית -מרכז מסחרי, עדי התמרים, בחצר. . ויא * 21 » /(פויה -רח׳ הנ ראעוו-יציוו -חזי תרמ״ב -32 מתיקה מיוחדה בחנות הגדויה. twrnaf ppea ו־יהשלמבית! !m6a vpNa Tup - ppea fi'frm vjp מ י ג ו ו ו ע ש י ר ש ל ר ה י ט י ם מ ו ב ח ר י ם מ ט ו ב י ה י צ ר נ י • ו ב ח ו ״ ל , כ ו ל ל ב ת נ א י ר כ י ש ה מ י ו ח ד י ם . i n r a פ ר ט י ם ב ח ו ו י ו ת ו ב מ ח ל ק ו ת ה ר ה י ט י ם ש ל ש ק ם : I (107־106) 6־ גליון מספר 5 יולי 1978 מוצא על-ידי מפקדת חיל-האויר קצין חינוך חיל-האויר עורך משנה דניאל מו לד עורך גראפי י פתח אלון המערכת: דאר צבאי 1560 טלפון: 262856 מזכירת המערכת: סגן דינה קלוזנר ת ו כ ן — המראה אל שנות ה־ 80 ראיון עם מפקד חיל-האויר, אלון! דוד עברי — זאב שי ף 3 מלחמות האויר שלנו - רב-שיח עם האלופים (מיל.) דן טולקוסקי, מרדכי הוד ובנימין פלד, מפקדי חיל-האויר לשעבר 9 האדם מאחורי הסרבל — אריה ברנע 20 הם עשו היסטוריה — יוסף בודנסקי 21 המלך מת יחי המלך? — אורי עמית 30 פאנטומים במלחמת יום־הכיפורים 34 השורשים של שירות־האויר — אלי אייל 36 כנס וותיקי ש״א 38 תחזוקה עם כל הלב — אריה אבנרי 39 ציונות מגובה אלפיים רגל — אהרון לפידות 41 נחתתי בקהיר לפני ביקור סאדאת 56 יונה עם עלה של זית 57 מאמץ אוירי מרוכז — יכריע! ראיון עם רא״ל (מיל.) מוטה גור — סא״ל אורי 58 מזכרוני הארכיוני האוירי — אריה דיסנצייק 60 מה אומר לי חיל־האויר 62 ״לא השמים שמיהם...״ 71 על כנפי הכסח — אריה ברנע 3ד המציל נפש אחת... — אהרון לפידות 78 יש לנו טייר — אריה ברנע 82 ״נימיץ״ — כנף! על המים — אורי עמית 84 90 ח״א — גיליון מס׳ 1 משמידי הטאנקים — אלי אייל 92 מחיר הגיליון הכפול 20 ל״י (כולל מע״מ). מחיר חוברת בודדת רגילה 2- ו ל״י. מנוי שנתי: 62 ל״י ^ איב ית חדישות ב י ו ^ תוכנסנ^השבה לשירות .if ׳ ^ ' השיגלי זהו ה 7מן להיות קצין בצי הסוחר אם אתה לאחר שירות בצה״ל, בעל תעודת בגרות או בוגר 2 ו שנות לימוד ובריאותך תקינה - מלא ושלח התלוש עוד היום. לכבוד מ.ת. הרשות לחינוך והכשרה ימיים 31 ת.ד. 909 ו, חיפה 000 אני מעוניין בפרטים על הקורסים לקצינים, מסלולי הקידום והאפשרויות הפתוחות בפני בצי הסותר. שמי השכלתי כתובתי גיל \ בוא להיות קצין בצי הסוחר במטס יום־העצמאות F-15 תצלומי השערים: רביעיית מטוסי F-15 ה 0- ג, מעל הר-הבית (שער קדמי) ורביעיית מטוסי מעל חון! יס-המלח (שער אחורי) בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: ההוצאה לאור, מחי ההפצה, רח׳ ב׳ מסי 29 , הקריה, תל-אביב. הודפס באמצעות משרד הבטחון בדפוס ״יפת״ בע״מ סורר במסדרה ״גד״ קורא יקר, חיל־האויר חוגג בימים אל ה 30 שנה לקיומו. דרך ארוכה צעד החיל למן ימי הבראשית שלו, ימי ״הפרימוס״ ו׳׳המבצר המעופף״, ועד היום זה, בו פולחים כפירים ברעם את השמיים. החיל משקיף לאחו ר בגאווה, על שלושה עשורים של כוננות, פעילות־קרבית מפוארת, והתעצמות בלתי־פוסקת. בכל ה מ ל ח מ ו ת בהן עמדה מדינת ישראל, בפעולות התגמול ובאירועי הבטחון השוטף, שימש חיל־האויר כאגרוף המגן, הדרוך והנכון להדוף כל תוקפן, ו להנחית בכל מ ק ו ם את ה מ ה ל ו מ ה המכריעה. מק צת ממורשת חיל־האויר אנו מב יאים בפניך בגליון חגיגי, כפול, זה. על חלקו של חיל־האויר במל חמו ת ישראל משוחחים שלושה ממפקדי החיל בעבר. ה ם ס ו ק ר י ם א ת דרכו של החיל מחיתוליו ועד למעמד הבכורה, שרכש בקרב זרועות צה״ל. על מעמדו וחשיבותו למדים אנו גס מדבריו של הרמטכ״ל לשעבר, רא״ל (מיל.) מוטה גור, בראיון עימו, ה מ ת פ ר ס ם בגיליון זה. משלים א ת התמו נה מפקד חיליהאויר, האלוף דוד עברי, ה ס ו ק ר א ת המשימות והאתגרים הניצבים בפני החיל כיום. ה מ ט ו ס י ם של חיל־האויר ״עשו היסטוריה״. ח ל ק ם מוצגים בגליון זה, ו ח ל ק ם יוצגו בגיליונות הבאים. אולם, הנשק האמיתי של החיל היה ויהיה האדם: הטייס והנווט, שבמהירות על־קולית חולפים מעל, איש־האחזקה השוקד יומם וליל על תקי נ ות ה מ ט ו ס י ם והציוד, אנשי הבקרה, הנ״מ והמנהלה, וכל א ו ת ם הבחורים, שיחדיו יוצרים את העוצמה האנושית הגלומה בחיל. על האדם בחיל־האויר משוחחים בגיליון זה כמה מוותיקי החיל, שלזכותם אלפי שעות ט י ס ה ושנים ארוכות של שירות. מה אומר לך חיל־האויר! — בשאלה זו פנינו למס פ ר אישים ולממלאי תפקי ד ים במערכת הבטחון ובצה״ל. א ת תשובותיהם ואת הערכתם לחיל אנו מב יאים בהמשך. במקביל, חקרנו איך נראה חיל־האויר הישראלי בעיני אוייביו שמעבר לגבול, והעלינו תמו נה מעניינת מאוד. עוד עימנו, בגיליון זה, מעלילות הפאנטומים ב מ ל ח מ ת יום־הכיפורים, ביקור נושאת ה מ ט ו ס י ם האמריקנ ית "נימיץ״, והמשך סידרת הכתבות על ל ו חמת המס ו ק ים. גם הבטאון עצמו חוגג 30 שנה לקיומו. דפים מבטאון מס׳ 1 תמצא בגיליון זה. בשורה לנו לקוראינו הוותיקים: אנו מחדשים מנהג שנפסק, ומצרפים לגיליון זה דגם של מ ט ו ס התו ב לה הרקו ל ס להרכבה עצמית. הרכיבו ותיהנו! אתכם, הקוראים, נוסיף ונפגוש בכנסי קוראים, בסיורים משותפים ובעוד פעילויות שונות ומגוונות, שיהדקו א ת הקשר בינינו. חג שמח וקריאה נעימה סא׳יל אורי המראה אד שנות ה־ 80 דוד עברי « ראיון עם מפקד חיל־האויר, אלוו ונזכור את כולם• מפקד חיל־האויר, אלון! דוד עברי, מניח ביום הזכרון ה-סג זר למרגלות האנדרטה לזכר נופלי חיל-האויר בהר-הטייסים בדיר-אל-עאמר שבהרי ירושלים מ א ת זאב שי^ ש. ב״מבצע ליטאני״ מילא חיל־ האויר תפקיד מרכזי וחיוני במשימות תקיפה ושיתוףו־ פעולה. האם כוחות היבשה אינם עלולים לפתח ציפיות, כי בכל מלחמה ובכל מצב יוגש סיוע דה־ לוקס? האלוף! עברי: לחיל־האויר היו שתי מטרות במבצע. האחת, לתקוף! מטרות, שאליהן אין כוחות היבשה יכולים להגיע. השנייה, להשתלב בלוחמת היבשה, להגיש סיוע לכוחות היבשה. בתחום זה הוצרכנו לתת את הטוב ביותר. מלבד האילוץ המעשי — זו היתה הזדמנות לבחון את מערכת שיתוח־הפעולה, שפותחה מלקחי מל- חמת יום־הכיפוהים. אומנם מאז תור־ גלה המערכת באימונים — ואולם נותרה בבחינת מערכת תיאורטית ולא נמדדה במצבי אמת. במצב כזה אפשר להגיע לעתים לאבסורדים, הן בדרישות הן בתפעול. הטעמנו חד־משמעי, שלכוחות היבשה אסור לצפות, כי יקבלו סיוע כזה בשלבים העיקריים של המלחמה. לאחר שמגיעים לעליונות אוירית, בכושרנו לתת סיוע כזה. הסיבה לסיוע ב״מבצע ליטאני״ היתה לחסוך בחיי אדם. לדעתי, הצלחנו. האבירות בכוחות היבשה היו רבות יותר לולא הגשנו סיוע אמרי מאסיבי. על־אף זאת עלינו להדגיש, כאמור, כי הסיוע מוגבל לתנאים מסויימים. ש.: מה היו הלקחים של חיל־האויר מהמבצע? האלוף! עברי: המערכת של השתתפות חיל־האויר בלוחמת היבשה היתה טובה בהחלט, אם כי היו צריכים לעשות בה 4 תיקונים מספר. אלה נעשו תוך כדי הלחימה. המערכת לא תאמה חד חד־ ערכית לתיאוריה, ולכן עשינו בה שינויים קלים. כדאי להוסיף, כי המבצע היה הזדמנות לטייסים צעירים, שלא השתתפו במלחמת יומ־הכיפורים, להת- נסות בפעולה בשטח אוייב, תוך שימוש במערכת החימוש. ש.: האם הצורה שבה פעלו הטייסים הצעירים היתה משביעת־רצון? האלוף עברי: בהחלט כן. עבור טייס וותיק זה נראה, אולי, בעו ד אימון, אך בשביל הצעירים זו היתה קפיצה קדימה. אין להשוות זאת למלחמה מליאה. לא עפו שם טילים, אך הטייסים הצעירים הרגישו, בי זו היתה קפ י צת־ ד ר ך בתהליך האימונים ובהכשרה. ש.: הזכרת את סיועו של חיל־האויר לחיסכון בחיי־אדם. אר בעקבות המבצע האשימו את ישראל בהפעלת פצצות־ מיצרר. מה היה המניע מאחורי ההח- לטה להטיל פ צ צ ות אלהי מהי ההצדקה הצבאית בשימוש בנשק זהי פצצות מיצרר — אמצעי יעיל נגד מקורות־אש האלוף עברי: ההצדקה פשוטה מאור. כשרוצים למנוע או להפסיק שי ג ו ר קאטיושות ופגזים אל קרית־שמונה, נהריה או כל ישוב בצפון, הד ר ך היחי- דה לשתק את ההפגזות היא לפעו ל נגד מקורות־האש, ולכן יש לכסות שטח. כיסוי השטח הוא שמנע את המשך ההפגזוח. זה אכן קרה, וזוהי ההצדקה הצבאית. ר וב המטרות, שעליהן הוטלו פצצות מיצרר, היו עמד ות ארטילריה. היו תותחים של המחבלים גם בפרבר י כפרים. ש.: האם יש בפצצות המיצר ר משהו, שהוא קטלני יותר, אכזרי יותר, מכלי נשק אחריםי האלון! עברי: שום דבר. זהו פשוט אוסף של רימוני־יר. זה אותו רימון־ יד, אלא שצ ו רתו אוירודינאמית מסויי־ מת. אותו רימון, עם אותו חומר נפץ. ש.: האם יש קושי מיוחד ל י יצר פצצות כאלה? האלוף עברי: העיקרון הטכנולוגי פשוט יחסית, אך היצור מסובר יותר. במי צ ר ר — לכל ר ימו ן יש מרעום משלו. מל ב ד זאת — החימוש יקר יותר. ש.: ב״מבצע ליטאני״ הפעיל חיל־ האויר לראשונה, בשימוש מבצעי, את היו עשר ות גיחות כאלה. ,F־15־N מטוסי מה אתה יכול ל ומר על הפעלת המטוס במבצעי האלוף עברי: מוקדם להפיק לקחים לגבי המטוס רק מ״מב צ ע ליטאני״. ה־ 15 ־יו היה שם ל צ ו ר ך כוננות, לת- גובה אפשרית. לכן, פיטרול מע ל לבנון או מע ל לשטח שלנו זה היינו־ הך, כל עו ד לא תופעל בקרב. הד ב ר נתן לנו הרגשה טובה להפעיל מטוס חדיש, כאשר האמינות התחזוקתית ו רמת התפעול עונות לציפיותינו. 15 ־ ו — נשק מתוחכם ולזל להפעלה ש.: מערכת ה־מב״ם של המטוס נתנה לנו, וודאי, טווח תצפית עמוק יותר בשטחי האוייב? האל ו ף עברי: כן. אך זה אינו חדש. גם כשאנ ו טסים בשטח ישראל א פשר להסתכל עם מער כ ות זו לתו ך השטח הירדני, הלבנוני או הסורי. ש.: ה־ 15 ־'-ו מצוי בידינו כשנה וחצי. כמה מטוסים קיבלנו ע ד היום, ומה למד נ ו בתקופה זו על המטוס? לתשו ־ בותיך חשיבות מיוחדת משום שמטוס זה עתי ד להימצא גם ב צ באות ערב. האל ו ף עברי: קליטת המטוס הזה היתה קפיצה גרולה קדימה. לא כמו מהמיסטר והסופר־מיסטר למיראז׳, ומה־ מיראז׳ לפאנטום. ה־ 5ו־; 1 הוא קפיצה גדולה יותר קרימה. זה כמו לקפו ץ של וש מד ר ג ות בבת־אחת, במקום מד ר גה אחת. אולי כמו הקפיצה בזמנו ממטוס המוסטאנג למטוס הסילוני. בכל פעם שעלינו מד ר גה אחת י דענ ו למה לצפות. ב ־ 5ו ־ע, כשאתה נלחם עם מישהו אחר, אתה מ מש מו פתע מאיכות התמרון, ממער כת הנשק, מאפשר ו י ות התצפית. הטיל שיכול להפיל מיג־ 25 בגבהים של 70,000 רגל. טווחי הגילוי — כ ל אלה הם שלבי תחכום עליונים. יתר ו ן נוסף — מערכת הנשק קלה להפעלה, לתמר ו ן ולהשגת תוצאות. ש.: האם היתרונות ימוצו גם אם ה־ 15 ־׳•ו יוטס בידי טייס שכישו ר י ו בינונייםי האל ו ף עברי: בהחלט. טייס בינוני, בקרב F ־ 1 5 ^ שצר י ך להפעיל את אמר י הדוק נ ג ד מטוס פאנטום, או מיראז׳, או כפיר, יכול להשיג הישגים, בגלל ההבדל הר ב בביצועי המטוס. ש.: האם כך הד ב ר גם בתחזוקת המטוס? האלוף עברי: ב ד ר ג הטכנאי הנמוך — ההפעלה פשוטה, ואולם, בר גע שיש בעייה, צר י ך הבנה רבה י ותר ורמה מב צעית גבוהה. המטוס נבנה לפשטות בתחזוקה, לפחות שע ות הכנה, ביחס לשעות טיסה, ו לשיעו ר תקלות נמוך. ש.: כלומר, עם עשיר, עם טכנאים פשוטים וטייסים בינוניים, יוכל לעשות הרבה עם מטוס כזה? האלוף עברי: עם עשיר, שלחיל־ האויר של ו הרבה חלקי־חילוף ומער כ ות להחלפה ושבנ ו ל ו קונספציה נכונה של אחזקה, יוכל להפיק הרבה מ א ו ד . מה־ 15 ־י 1 טייסים מן השורה הראשונה ש.: האם הכנסנו שינויים במער כ ות ה־ 5ו־'יו בעקבות הנסיון שהצטב ר אצלנו? האלוף עברי: אנחנו קשורים בעניין זה עם האמריקנים. ר ב ות מדיעותינו, שנבדקו ונבחנו שם, ו ו דאי משפ יעות על השינויים שנעשים בארה״ב. עם זאת, לא הייתי אומר, שהן מכתיבות את השינויים. ש.: האין חשש, שבעקבות עיסקת הנשק של ארה״ ב עם סעודיה למכי רת יזרום מי דע מישראל , ד ר ך האמ- ,F־15 ריקנים, לאויביינו? האלוף עברי: חשש מודיעיני כזה קיים בהחלט. אין להתעלם מכך. פ י ר וש הדבר, שיש צו ר ך בזהירות. ש.: האם יש איפיון מיוחד לטייסים ? שחיל־האויר מצ י ב ל־ 5ו־' 1- האלוף עברי: בשל מחיר המטוס והערך הסגולי של ו בתוך המערך, אנו בוחרים את טייסיו מהשו רה הראשונה, טייסי עילית וותיקים. יחלוף זמן, ו כשנ למד מהן הנקורות האופייניות המיוחדות לו, נבחר טייסים מתאימים ואף צעירים יותר. הבטחות אינך חוזה מחייב ש.: האמריקנים הבטיחו כי מטוסי 5 שיגיעו לסעודיה ב״ 981/82 ו, F־15־N לא יוצבו קרוב לישראל, לא יהיו להם נקודות־תלייה לפצצות ולא יהיו מצויי- האם זה .AIM־9L רים בטיל אויר־אויר מספק אותך? האלון* עברי: בהחלט לא! אחרי שמקבלים את המטוס, היתר אינו אלא עניין של החלטה. אפילו לא תהיה בטאבוק תשתית למטוסים אלה והשדה יחסר את הסידורים המתאימים, אין זה ידי וויתור על הטיל בשביל חיל־האויר, האם היית נוקט דרר זו? האלון* עברי: אולי. אך בוודאי שאין הדבר כר כאשר למטוסי ה־ 16 ־^ כי אני בונה על מערכת יחסי כוחות מסויי־ נוכל ,F־16 מת. אם יהיו לנו מטוסי להתמו ד ד ביחסי כוחות נוחים יותר נ ג ד מיג־ 21 ומיג־ 23 , אך אם יהיו לנו רק מטוסי כפיר, נזדקק ליותר מטוסים על־ מנת ל עמו ד באותם הישגים. לא יטילו מגבלות פוליטיות ולא יגבילו את כמות המטוסים בעוד שהאמריקנים יפצו וודאי את ישראל במכירת מטוסים לשמי רת מאזן הכוחות? האלון* עברי: אני סבור, שהאל- טרנטיבה הצרפתית טובה יותר, מבחי- נתנו. במלחמה איש אינו מתחשב במיג־ בלות פוליטיות, שהוטלו עם חתימת העיסקה. אנחנו מכירים גם את הציוד הצרפתי. ולכן 100 מטוסים אמריקניים הוא מטוס כמעט F ־ 1 5 ^ . אומר דבר עצמאי מבחינת התפעול. זהו מטוס בעל התנעה עצמית. אתה נכנס למטוס ומתניע. בקיצור, איננו תלוי בתשתית מורכבת, ניתן להפעילו אן* משד ות מאולתרים. הוא בנוי לכר. ואפשר גם לפעול מהמסלולים הסעודיים בטוראיין* וגוריאט. ב אשר לחימוש — הם יכולים להרכיב על המטוס חימוש שאינו מתוצרת ארה״ ב. ש.: האין בכך הפרת חוזה? האלון* עברי: לא גכתב בחוזה, שאסו ר לסעודים לקנות טילים מצרפת, את טיל המאז׳יק לדוגמה. הם יכולים לקחת מהנדס צרפתי, לשלם לו ע ו ד אל ף דולר, והוא יכין את התכנון. אירופה אינה יכולה להתחרות בארה״ב בתוצרת, בייצור, בכמויות. אך הכושר קיים. קיים המידע: והשאר תלוי בכסף. זה החשש שלי. בעתי ד יכולים גם האמריקנים לשנות החלטתם ולספק לסעודים מה שאינם מספקים כיום. אם יכול AIM־9 אנחנו נקבל טיל חדיש, כ ־ ע לבוא לחץ לספקו גם לאוייבינו. F אנו זקוקים ל~ 16 ״ ש.: לו יכולת למנוע מכי רת טיל או י ר ־או י ר משוכל ל כזה לסעודים על ־ ונוטים F ־ 1 5 ^ ש.: מרבים לעסוק שהמצרים עתי- , F ־ s ־ E ־ n לשכוח את דים לקבל בהקדם. מה דעתך על מטוס זה בידי המצרים? כבר נמצא F ־ 5 ־ E : האלון* עברי בירדן ובסעודיה, אר לצערי זהו מטוס טוב ומתאים למצרים. הוא בעל בושר־ תקיפה טוב יותר, כושר כינון וניווט טובים יותר. במצרים — מצב חדש F־5־E ש.: י ותר טוב מכל מטוס רוסי שבי- דיהם? האלוף עברי: להערכתי — כן! קשה . לי לומר מה זה בדיוק סוחוי־דו, או 20 אסור לזלזל במיג־ 23 לתקיפה. אך מטריד אותי, כי ייתן להם F־s־E־n את הכושר להנחית מכה ראשונה, בתקיפה, ובהפתעה. עם זאת, לטווח־ קצר של מספר שנים, אני מוטר ד פחות. מער ך שבו מטוס אמריקני, צרפתי ורוסי מזמן בעיות אחזקה, לוגיסטיקה וחלקי־ חילון*. יעבור זמן ע ד שייפתרו. יש גם בעיות שליטה, החל ממערכות־קשר, שהן שונות, וכן תדרים ותחומים שהם שונים. ש.: האם האלטרנטיבה הצרפתית — מטוס צ ר פתי במקום אמריקני — טובה יותר? — הנכונה ההשערה, שהצרפתים מול 100 מטוסים צרפתיים — האמרי- קניים אפקטיביים יותר. חיל־האויר המצרי אינו מסוגל גם לקלוט מטוסים רבים בבת־אחת. כושר הקליטה שלו בשד ות הוא איטי יותר מאשר שלנו. נסיגה מסיני עלולה להרחיק השגת עליונות אוירית ש.: אבקשר לפרט מהי בשביל חיל־ האויר המשמעות הצבאית של נסיגה מסיני (כולל כל שדות־התעופה)? האלון* עברי: במקרה של נסיגה יהיה עלינו לפנות מסיני את כוחות חיל־ האויר המוצבים בו. כוחות אלה יש לרכז בשד ות אחרים, בגבולות הקו הירוק, דבר שיגרום להגברת הצפיפות באותם בסיסים, על כל המשתמע מכר. ש.: בעקבות עסקת־החבילה של ארה״ב, הכוללת אספקת מטוסים חדי- שים גם לסעודיה ולמצרים, נאמר, כי ישראל שגתה בכר שלא החלה מזמן ביצור מטוס־ הקרב החדיש שלה, האריה. האם אתה מקבל את הקביעה שעתה יש להתחיל מייד בייצורו? האלון* עברי: זוהי בעייה עמוקה יותר. זוהי שאלה לאומית: — האם אנחנו יכולים במשאבים שלנו לייצר היום מטוס? האם המטוס שנייצר, ללא מנוע עצמאי, ייתן את התשובה שבה 6 אנו מעוניינים? מזכירים מנוע אירופי למטוס זה, אך מי ערב לכר, שאמבארגו אירופי פחות מסוכן מאמבארגו אמרי- קני? מדינה באירופה, המייצרת חלק חיוני מהמנוע יכולה להחליט, שלא למכור לנו חלק מסרים. להערכתי, השפעת הערבים באירופה יותר גדולה מאשר באמריקה. בראיה כוללת — אני בעד מטוס האריה. הוא יכול להשתלב אצלנו היטב לו פיתוח אמצעי לחימה אחרים, וחי- מוש אוירי אחר. אין בידינו משאבים לייצרו. בעדיפויות התקציב נמצאים בקדימות גבוהה גם פיתוח התשתית של החיל וקליטת כוח־ אדם לקבע. מסוקי נ״ט בלחימת העתיד ש.: הערבים החליטו מאז מלחמת יום־הכיפורים לרכוש מסוקים רבים. עתה החליטו לייצר את מסוק הלינקס, במערך המטוסים בסוף שנות השמונים, אך זאת יש לזכור מנקודת המוצא שהזכרתי. פיתוח האריה אינו ראשון בקדימויות ש.: מדוע שחיל־האויר לא ישקיע בפיתוח המטוס? האלון* עברי: יהיה עלינו להשקיע סכומי־ענק מרי שנה. את המטוס נקבל 0ו שנים. פירוש הדבר ־ רק בעוד 9 שהשקעה כזו תשפיע מיד על איכות חיל־האויר. כספי הפיתוח אינם יכולים לבוא מתקציב חיל־האויר. גם על תקציב הבטחון אי־אפשר לבסס את פיתוח האריה. תקציב הבטחון גם הוא משועבד להוצאות שונות מראש, כמו שיקום, אחזקה וכיו״ב. ש.: האין אפשרות שנפתח את המנוע בעצמנו? האלוף! עברי: רק לשם בניית התשתית, שעליה אפשר לפתח מנוע, אנו זקו- קים לארבעה מיליארדים דולר, להש- קעות עצומות וזמן רב — ומדובר ב- שנים. ש.: לוא התבקשת לקבוע רשימת קדימויות, היכן בה מקום האריה? האלוף עברי: מבחינה תקציבית, לא הייתי שם אותו במקום ראשון. קודם האם זהו שינוי בגישה, ומהו האיום הצפוי מכך? האלוף עברי: זהו שינוי בגישה, אך הוא תואם את שינויי הגישה הקיימים בעולם. איני חושב, שיש להם קונ- ספציה עצמאית. הם מנסים לחקות. הרגשתם היא, כי במלחמת יום־הכי־ פורים הפעלנו מסוגי נ״ט והשמדנו הרבה טאנקים שלהם. הם קבעו זאת, והלקח הוא לקנות ולייצר הרבה מסוקי נ״ט למלחמה הבאה. כרגע הם עוסקים בציוד מערבי צרפתי — טילי מילאן והוט, שביצועיהם אינם גרועים מבי- צועי טיל הטאו. אחת הסיבות להחלטתם לייצר מסוקים, היא הרגשתם, שהדבר ביכולתם, ובכוחו להעניק להם שיפור בהרגשה העצמאית. ש.: האין בכך איום? האלוף עברי: חלק ממפקדי כוחות היבשה חושבים, שזה איום רציני יותר מכפי שאני חושב. אך אני איני אוביי- קטיבי. ש.: מהם הלקחים שלנו מהפעלת מסוקי הקוברה שבידינו? האלוף עברי: יש לזכור, כי לנו יש צבא־מילואים ואנו עלולים להיות מופ- תעים על־ידי התקפת פתע של שריון רב. כלומר, עלינו לפתח כושר־בלימה עד שיתגייסו המילואים. לכן התפישה שלנו כרגע החזקת מסוק נ״ט הגנתי. מאידך, שאלת מסוקי התקיפה לא סו- כמה עד תום. גם במקומות אחרים בעולם. צורר מיידי: אנשי־מקצוע ש.: מהן המשימות העיקריות שלך 5 השנים הבאות? ־ ל־ 4 האלוף עברי: משימה ראשונה, עדיפה מכולן — כוח־האדם. אנחנו מוכרחים תצלומים: דן רוזנבלום להגיע למצב, שבו יהיו לנו יותר אנשים. אנשים מיומנים וטובים יותר בכל התחו- מים; הן בצוות הטכני והן בצוותי־אויר. זאת על־אף שקלטנו ציוד מתוחכם, ויש האומרים כי הוגדל פי שמונה, נותרנו עם כמות לא מספקת של טכנאים ולדבר זה יש, כמובן, השפעה. ש.: האם זה משפיע גם על רמת הטכנאים? האלוף עברי: קשה לומר, כי חלק מקבלים הכשרה טובה יותר על ציוד מתוחכם יותר, ואפשר לומר שהם טו- בים יותר. יש גם בעייה של מוטי- באציה בגלל העומס, וזו הסיבה שהכ- נסנו בנות טכנאיות. ש.: האם הועיל שילוב זה של בנות? האלוף עברי: זה הועיל בהחלט. יש לנו כרגע עשרות בנות המטפלות במטוסים ובסוף השנה יהיו מאות בנות. אחד הטייסים אמר לי אתמול, כי חשב שהטכנאי ארוך־ השיער הקושר אותו במטוס הוא איש־מילואים והופתע להיווכח כי לפניו חיילת... בינתיים זו הצלחה רבה והן מביאות גם אוירה נשית. השאלה מה הלאה. כרגע הן רו- צות לעבוד רק על המטוסים, אך מה יהיה בעתיד ולכמה זמן? בכוונתנו לגייס אזרחים, לאחר שירות 7 ־ on 3 oiiarca 1m ״v (general ®avid 6!vri 1 במרס 978 s — באו־ה״ב F-16 אל שנות ה 80- . מפקד חיל-האויר, אלוף דוד עברי, בטיסת הבכורה שלו במטוס צ באי ולהציע להם להשתלם אצלנו. אך הר ב ר איננו פשוט. בתחום האלק- טרוניקה, למשל , השוק האזרחי נוהג כגזלן. אין ביכולתנו להתחר ות עימו. גם לצו ותי חאו י ר קל ל צ א ת כיום החוצה י ותר מ א ש ר בעבר. המצ ב הכלכלי מ פתה לאתג ר ים בחוץ. ההתקשרות הפתוחה בחי ל ־האו י ר דירבנה אנשים להבטיח סידורים לעתי ר . המצ ב החמרני משפ י ע ויש, כמובן, כאלה המתפתים לו. ש.: נ וצר בשל כ ך חוסר כטייסים סדי- רים? האלוף! עברי: מתנ ד ב ים אינם חסרים. אבל לאחר שהו כשר ו רבים מהם עו- זבים. בכוונתנו לטפל בזאת. נוכחנו ל ד עת כי להתקשר ות הפתוחה יש גם מגרעות. ש.: חי ל ־האו י ר ג ד ל מ א ו ד בשנים האחרונות. האם לא נפגמה ״המש־ פחתיות״ בתו ך החיל, ו נ וצר במקומה ריחוק־מה? האל ו ף עברי: הד ב ר פגע, א ר אין פ י ר ושו של דבר, שבתו ך החיל תשל וט האנונימיות. התיקון אינו צר י ך להעשות אך ורק ב ד ר ג מפקר החיל, אלא ב ר ר ג י המטה ומפקד י הכנפות והטייסות. אלה צריכים לקיים את הקשר. אסור לשל וט אר ורק באמצ ע ות המחשב. היום היקף של יטתו של מפקד כנ ף ר ומה לזה של מפקד החיל בעבר. אם מפקד החיל היה יכול להכי ר את אנשיו, אין סיבה, שמ פ ק ד כנ ף לא יכיר את אנשיו בבסיסו. גם במשפחה מר ו בת־ י ל ד ים אין אגו־ נימיות. הוריהם של 2 ו ילדים מכירים את שמותיהם וגם אוהבים את כולם. אחים בוגרים עוזרים להורים ולצעירים. לכך צר י ך להגיע גם אצלנו. על כל אחד מ״ י ל ד י ״ החיל ל ד עת שזקוקים לו, ושהוא חייב להשתל ב בזכויות ובחו- בות, כמו במשפחה מרובת־ילדים. 8 מלחמות האויו שלנו רב־שיח עם שלושה מפקדי חיל־האויר לשעבר, האלופים (מיל.) דן טולקובסקי, מרדכי הוד ובנימין פלד, אשר פיקדו על מערכות חיל־האויר בארבע מלחמות: ״קדש״, ששת־הימים, ההתשה ויומ־הכיפורים. סא״ל אורי: אני מב ר ך אתכם בשם בטאון חיל־האויר, ומודה לכם על שהואלתם ל ב וא ל ר ב ־שיח זה. התאספנו היום כ ד י ל ד ב ר על חיל־האויר במלחמית ישראל. אני חושב שהיום לפני 30 שנה, המסרשמידטים רק הגיעו, והיו בתהליכי הרכבה בעקרון, ובעצם עדיין ל א היה לחיל־ האויר, כוה־תקיפה ראו י לשמו, והימים ההם ע מ ד ו בסימן עליונות אוירית מצרית, שדווקא באז ו ר הזה התבטאה, בין השאר, בהפצצות. מאז ע ב ר ו 30 שנה, ש א פ ש ר ל ראות אותן או כמסכת אחת של מלחמות עם הפסקות־אש, או הפסקת־אש אר וכה עם התפרצו י ות של מלחמה. בכל ההתפרצויות, בכל המסכת הארוכה הזאת, צה״ל נלחם וחיל־האויר תרם את חלקו במלחמה הכללית של צה״ל. על החלק הזה, של חיל־האויר ותר ומתו לבטחון המדינה, נ ד ב ר היום. רשות הד יבו ר למראיינים ר פ א ל בשן ו זאב שיף. זאב שיף: כ אשר מדבר ים על פ ע ר איכות בין צה״ל, בין ישר א ל ו צ באות ערב, הפער הוא קו דם־בל בין חיל־האויר ובין חי ל ות־האו י ר הערביים. אם יש פ ע ר בולט וגדול, הוא קודם כל בין הז ר ועות האלה, י ותר מ א ; בכל ז ר וע אחרת. מדוע? — האם תמי ד היה קיים פ ע ר 1זה בינינו לבינם ואם לא — מתי הוא התחיל? ומובן שהייתי מבקש שתתיחסו לסיבות של הפער. ושא לת המשנה האם הפער הזה הוא מפני שאנחנ ו טובים, או ב ג ל ל זה שהערבים גרועים? האם זה משום שאנחנו טובים אבסולוטית בכל מקרה? מוטי הוד: אין מישהו היכול להציג רמה גבוהה יותר מרמת חיל־האויר הישראלי דן טולקובסקי: אני ל א הייתי מצ י ג את השאלה בצו רה כזאת. עניין זה הוא מוקש רעיוני, כי השאלה אינה ״מתי״, אלא השאלה היא, מה י וצר דברים כאלה, ו לאחר ־מכ ן א פשר לנסות ל ר א ות מתי הדבר ים האלה באו לידי ביטוי. אנסה למנ ות כמה גורמים, שהם חיוניים להשגת איכות. ד ב ר ראשו ן , — שלקב ו צת אנשים, ג ד ו לה או קטנה, ישנו הרצון להתמסר ל נ ושא, להפ ו ר ל י ותר מקצוענים ב נ ושא אלופים ברב־שיח. מימיו לשמאל: מוטי הוד, אלוף דוד עברי, זאב שין), רפאל בשן, דן טולקובסקי, בנימין פלד 9 ולהפיק את המירב. זהו הדבר החשוב ביותר. דבר שני: היכולת לבנות, לארגן ולהקים מכשירים ארגוניים־אנושיים, שיש בכוחם להכשיר את גורמי־המפתח לארגונים כאלה. למה כוונתי? — התרומה הגדולה ביותר של תקופתו של אהרן רמז בחיל־האויר היתה הקמת בית־ ספר לטיסה והפעלת בית־ ספר טכני לצוותות קרקע. אלה היו מכשירי־היסוד, שאיפשרו הפעלת תהליך של הכשרה אנושית, שבלחץ מתאים, בדחף מתאים, וברצון מתאים הביאו לאיכות. ולאחרונה, דבר שאני חושב שהוא לא פחות חשוב, ההכרה שצבא זה הוא גוף! הנושא באחריות בלתי־מוגבלת. אין ״בע״מ״ בצבא. לצבא יש אחריות בלתי־מוגבלת, — תהיה אשר תהיה המשימה, יהיו אשר יהיו התנאים, ויחסי הכוחות — להגיע למירב, ולנצח. וכאן אתה מגיע למסקנה שלא חשוב מה טיבם של המכשירים ואמצעי הלחימה, או ספיטים ומוסטאנגים מעודפי מלחמת F־15n — מיראז׳ העולם השנייה. המטרה היא, להביא אותם ואת המפעילים אותם למצב של הפקת המירב מהם. זאב שין!: מדוע דווקא בחיל־האויר יותר מאשר בחי״רי דן טולקובסקי: מי אמר זאתי — אני לא חושב שזה נכון. מוטי הוד: אני הייתי מוסיף! עוד שני גורמים. אני חושב, שצריך להוסיף! עוד גורם אחד, שאני קורא לו הצורך. לא מספיק, שיש רצון. אני חושב, שאם השווייצרים ירצו חזק כמונו — הסיכוי של השווייצרים להגיע לרמה של ישראל, הוא יותר קטן, מפני שהצורך בקיום איכות כזו בשווייץ הוא לא דומינאנטי. לכן, הייתי מוסיף! עוד גורם אחד, — וזה הצורך, שהוא אחד הגורמים הדומינאנטיים ביותר, שהביא אותנו לרמה הזו שחיל־האויר היה בה, ונמצא בה היום, באופן יחסי לחילות־האויר הערביים, לפחות. 1 טולקובסקי: דבר ראשון שבקבוצת אנשים ישנו הרצון להתמסר הנושא, להפיק ממנו את המירב 10 אצ ל הערבים היה צורך. א ב ל המוטיב של הצו ר ך שלהם היה מוטיב שלילי, והמוטיב של הצורך של נ ו היה מוטיב חיובי. ופה יש שוני. גם כ אשר יש צורך, ל א מספיק שיהיה צורך, אלא הוא חייב להיות צ ו ר ך מתו ך מוטיב חיובי ולא מוטיב שלילי. הגורם השני, שהייתי מוסיף! לזה והמסביר תופעה זו הוא שהיתה בחיל־האויר הישראלי הדוגמה האישית, שראשו נ י הטייסים הישראלים בחיל־האויר קיבלו מהמתנדבים הזרים, א ש ר באו ב־ 1948 . עלי לפחות כטייס צעי ר בחיל־ האויר, היתה לזה השפעה ג ד ו לה מאוד. ואני מניח שהשפעה זו עברה אחר ־ כ ך בירושה מ ד ו ר לדור. תמ י ד היתה לאיכות, שהד ו ר ות הצעירים ראו, או ל ד ו גמה שנתנ ו המנוסים שבין טייסי חיל־האויר (והראשונים שהיו מנוסים היו טייסי המח״ ל ) השפעה מצטב רת של ניסיון, ש ל אתגר, של התמו ד ד ות אישית של בל * ח ד מהד ו ר ות הצעירים לנסות להגיע לרמה, או לעל ות לרמה של הד ו ר ות שלפניהם. הצירוף! הזה של הצורך, של הרצו ן והדוגמא האישית הביאו לתוצאה. כן סבור אני, שהתנאים הסובבים, של מד י נת־ ישר א ל — בהחלט יצרו קרקע מ א ו ד ־ מ א ו ד פוריה ו דשנה ל ג ד ל את האיכות הישראלית. בני פלד: הפוטנציאל שלנו בא לידי ביטוי — אנחנו משופשפים בעוד שאחרים לא זאב שיף!: כלומר, האיכות מעו לה ל א רק משום שיש מולנו ערבים׳ מוטי הוד: מבחינה אבסולוטית, בתנאים האלה, בתנאי לחימה כפי שחי ל ־האו י ר צ ר י ך להילחם בהם — אין מישהו היכול להציג רמה גבוהה י ותר מהרמה של חיל־האויר הישראלי. א פשר להציג רמות זהות, רמות קרובות, אבל קשה מ א ו ד של א להגיע למסקנה, שהאיכות היא אבסולוטית ולא יחסית לחי ל ות־או י ר ערביים. זאב שיף!: בני, פלד, אתה מסכים ל ד ב ר ים שנאמרו? בני פל ד : לחלק אני מסכים, ולחלק — לא. אני רוצה דווקא להתחיל מכך ש־ 30 שנה אנחנו נלחמים ו יש לנו הפסקות־אש באמצע, או שיש לנו הפסקות־אש עם כמה התפרצו י ות מלחמה. אני חושב, שההג ד רה השנייה היא הנכונה. את הימים הצבורים של לחימה אקטיבית, ממשית, מתישה — א פ ש ר בסר־הכל לספו ר ע ל א צ ב ע ות הידיים והרגליים. אב ל באותה הפסקת־אש עם התכתשויות מתמי ד ות ישנו הצו ר ך להיות מוכן תמי ד לאותה התפרצות. אני חושב, שזה ההבדל העיקרי בינינו ובין חי ל ות־או י ר מערביים אחרים. כשאנ י אומר ״מערביים״, אין זה מדוייק. אני ר וצה לכל ו ל באוכלוסייה הזאת את הסינים, את היפאנים, את הרוסים, את הפולנים, את הצ׳כים, את הצרפתים, את הסקנדינבים, את האמריקנים, ואולי אפילו חלק ממד י נ ות דרום־אמריקה. זאת אומרת, אינני יכול ל צ את מנקודת־הנחה, שיש משהו גנטי מי וחד באוכלוסיה שלנו, העושה אותנ ו שונים באופן פוטנציאלי. לא! לנו פשוט היה הצורך, כפי שמוטי אומר, ל עשות דבר ים ו לא יכולנו ל עשות אותם ב״ נ דמה לי״. אני חושב, ש א פ ש ר ל למו ד מהד ו גמה שנתנו לנו אבות חיל־ האויר מהמח״ל. כלומר, כ אשר אומות הגיעו להתמו ד ד ות שנמשכה כחמש שנים, הם לקחו אזרחים פשוטים בני 8 ו ו כעב ו ר א ר ב ע ־ ח מש שנות לחימה הם הצליחו להעמי ד לוחמים מנוסים, מעולים, אמיצים, בלתי־מותשים, שאנחנו נהנינו מהלימודים מהם, וזו הוכחה לכך, שב א ו פ ן עקרוני אין משהו מי וחד באוכלוסיה היהודית־ישראלית. עכשי ו לשא ל ת הפער. אני חושב, שזה ל א ר לבאנטי לשא ו ל אם אנחנו טובים מפנ י שהם רעים, או שאנחנו טובים מפני שאנחנו טובים. אני חושב, שאנחנ ו יכולים ל מ ד ו ד את ע צמנ ו במלחמה רק נ ג ד הערבים. במירה מסויימת נ ג ד אנגלים, וקצת נ ג ד רוסים, ובזה אין אפי ל ו מי ד גם סטאטיסטי המספיק להו צאת מסקנה כלשהי, פ רט לזה, ש א פ ש ר לומר, שבשנ י המקרים שבהם נ פ גשנ ו עם טייסים הוד: השפעת הדוגמה האישית של המתנדבים הזרים שבאו ב־ 1948 עירה מדור לדור לא־ערבי ים היה זה עם טייסים, של א היה להם שום ניסיון לחימה קודם, נרמה לי, שכ ך היה עם חמשת הטייסים הבריטים שהפלנו בתחילת דרכו של חיל־האויר וגם עם חמשת הרוסים. זה לא פייר. לוקחים חמישה רוסים, שלא הריחו אבק־שר יפה בחייהם, ושמים אותם נגד חבריה משופשפים, ומפילים אותם. אני יכול להסיק ממע ר כת היחסיות האיכותית בינינו לבין חילות־האויר הבריטי, הצרפתי, הדרום־אפריקני, האמרי־ קני ואחרים שהפוטנציאל הטמון בהם הוא טוב כמו הפו־ טנציאל הטמון בנו, אלא שהפוטנציאל של נ ו בא לידי ביטוי, אנחנו משו פשפ ים — והם לא. לדוגמה: הטייסים הווייטנאמיים הם ל א ערבים, ואם אנחנו היינו צריכים להתמ ו ד ד בווייטנאם, אני ל גמר י ל א משוכנע, שהיינו משיגים תו צאות הרבה י ותר טובות, אילו היינו מפעילים מאותו בםים־ניסיון מבצעי שהיה לאמריקנים בווייטנאם. אילו היינו באים אחר י מלחמת 73 ׳ לווייטנאם, והיינו צריכים להילחם רק יומיים או חמישה נ ג ד ווייטנאם, כנ ראה שהיינו משיגים יחם הפלות הרבה י ותר טוב מהם. אב ל אם היינו מתחילים יחר עם הווייטנאמים ונלחמים חמש שנים — אני חושב שהיינו מגיעים ב ע ר ך לאותו יחם הפלות. דן טולקובסקי: אני מוכן לקבל את כל מה שנ אמר כאן ע ד כה,• כעקרון ב ית־ספ ר או כתשו בת ב ית־ספר לשאלה. אב ל אני בכל זאת ר וצה להשאי ר אתכם עם סימו־שאלה. כי במקרה, לפני שב וע ימים בסמי נאר בוואשינגטון, הזדמן לי להעלות נ ושא זה בהקשר אחר לגמרי. וזה נוגע למירקם החברתי. נכון הדבר, שהתנאים והצו ר ך הם חשובים ביותר, וכמובן גם משפיעים על הרצון. אך יש כאן תופעה, שאג ד י ר אותה בצורה בוטה. המירקם החברתי הישראל י מסו ג ל לייצר, להפיק מתוכו טייסים מצויינים, מפקדי טאנקים מצויינים ורופאים טובים וגם מהנדסי פיתוח אלקטרוניקה מצויינים. אבל, לדוגמא, ו למר ות שהצ ו ר ך קיים, ע ד כה הוא ל א פיתח יזמים מצויינים וגם ל א מנהלי־ ביניים מצויינים — וזו שאלה אנ ושית מעניינת מאו ד . זאב שין!: זו הערה מעניינת, אך נשאי ר זאת לסוציולוגים. דן סולקובססי: באן היו אנשי מח״ל בשלב גורלי בחייהם... הודות לבחור כגיבסון לא נפלה סדום. ר פ א ל בשן: אני ר וצה להיאחז בנקודה שהעלה מוטי הור. אם תל ך היום ברחוב ותשא ל ע ל מח״ל, ואני ל א מ ד ב ר על דימונה או שד ר ות, אלא על תל ־ א ב י ב — בקושי י י דעו מה זה. בדקתי ומסתב ר למשל , שהיו בתחילת ייסודו של חי ל ־האו י ר 77 מתנ דבים מד ר ום־אפ ר יקה ב ל ב ד ברקתי שמ ות של אנשים שנפלו. שאלתי היא זו: מה היתה המוטי־ באציה של האנשים האלה, ומה תרמו כתשתית לחיל־ האויר הישראלי? מוטי הוד: אקח ל ד ו גמה את ברלינג. בחור צעיר, בן פחות מ־ 20 , שהיה י ד וע אחרי מלחמת העולם השנייה כ׳׳אייס אוח דה אייסס״. ונדמה לי, שהשי ג שיא של הפ ל ות במלחמת העולם השנייה. בנו של כומר, שהתהלכו עליו אגדות, שהיה מ ת ב ו ד ד ועושה כל מיני שרטוטים, משחק עם הכוונת ועושה כל מיני משחקים וחישובים עם הכוונת הקבו- עה, עולה לאויר ומפיל מטוסים גרמניים. אני, כבן הד ו ר הראשו ן של טייסי חיל־האויר הישראלי, כשפ גשתי בו ב ר ו מ א הסתכלתי עליו מ מ ש כמו ע ל ״אלוהים״. והוא אפי ל ו ל א הגיע ארצה. או תיקח גוי אחר בשם מקאלרוי, שהשת ת ף בקר ב ות והפיל 27 מטוסי־קרב בקרב ע ל מאלטה. א ו היה בחור בשם גוטליב, שהיה אחד מהטייסים המפו רסמים ב י ותר בעולם, ואחרי המלחמה היה טייס־ ניסוי מפורסם. כל אלה היו שמות, שלאו רם א פשר היה ל ל כת ולנסות לשא ו ף להי דמות אליהם. זה הוביל אותנו, זה דחף אותנו, עם הצו ר ך שהיה, לנסות להגיע לזה במטוסי מלחמת העולם השנייה שלנו, שעליהם שמענ ו את כל הסיפורים — הספיטים, המסר ־ שמיטים והמוסטאנגים. ר פ א ל בשן: אב ל מה דחף אותם? בני פל ד : אני יכולתי להבחין בסוגי מוטיבאציה שונים. היו כאלה שכ אשר נגמרה מלחמת העולם נשא ר ו מתוסכלים, כי לחז ו ר לחיים נורמאליים של אחרי מלחמה לא רצו. ו כשנ ו ד ע להם, שבאי זשהו מקום נמשכת התכתשות ויכולים ״ לשל ו ף ״ — הם באו, אני מכ י ר ל פחות של ישי יה אחת מפ ו רסמת מאוד, שעשתה פה עב ו דה נהדרת. אחד מהם נהרג מאוחר יותר כטייס ב ״אל ־על ״ . טד גיבסון, ג׳ון סו לטר וציסטר בלייק, של ושה טקסאנים. כולם גויים. שלישייה ש ל ״שולפים״, שהיו ״אייסים״ בח״א של העי האמריקני במלחמת העולם השנייה. הם באו לחפש עבודה. והם עשו עבו רה י וצאת־מן ־הבל ל . הם ל א הבינו את המוטיבאציה של מד י נת ישראל, והם לא י ד ע ו אם צ ר י ך שתהיה מד י נת־ ישראל. אר הם י ד ע ו שהם נלחמים ל צ ד סימפאטי וצודק. זה היה סוג אחר (ואגב, הם לא היו ״שכי ר י ־חרב״ , כי כמעט של א קיבלו כאן כסף ) . סוג נוסף הוא ש ל מוטיבאציה יהודית עמוקה — אולי י ותר מ א ש ר לחלק מהישראל ים שהכרתי באותה תקופה. קח את החבריה מד ר ום־אפר יקה. קח את סיד כהן, ש ע ד היום אתה יכול ל ראות אותו. קח את או ד י האמריקני. טיפוסים נפלאים. והיו איסטרמן ופל דמן , פ ו מ ר נ ץ ופרנקל. שמבחינת רמת המוטיבאציה היהודית — היו נהדרים. ע ד היום הם שומרים קשרים עם מי ש ע ו ד מו כ ן ל זכו ר אותם. ד ן טולסובססי: — טד גיבסון היה בנו של כומר, והסיפור של ו היה, שכ אשר עלה ב ר אשו ל ב וא ל א ר ץ ־ ישר א ל , הוא ש א ל את אביו, ש א מ ר לו: ״לך להולילאנד.״ הוא היה מאלה שקיבל ו משכ ו רת נמוכה, כי היו גם שכ י ר י ־חר ב , ש״חל ב ו ״ ע ד הסוף. אך הוא כל ל לא. הו ד ות לטד גיבסון לא נפלה סדום במלחמת השחרור. זה צ ר י ך להיות ברור! הו ד ות לטייסת 35 , שפעלה מעקרון; הו ד ות ל בחו ר ולאלה שהיו איתו, — סדום לא נפלה! היתה לו מוטיבאציה. והיה ל ו רקע ש ל מיסגרת מקצועית מצויינת, — א דם אמיץ, נטול פחד. , כדזטי הוד: אני חייב לספ ר אפי ז ו דה מה־ 7 בינואר 1949 בקרב הג ד ו ל של טייסת 101 . אנחנו באנו לטייסת ב־ 22 11 ב ד צמב ר . דני ואני באנ ו בטיסה בספיטפייר. היו לנו בסן־־ הכל 150 שע ות טיסה, ועל ספיט בלבד, ביחד עם הטיסה לאר ץ , היו לנו רק 12 שעות־טיסה. היה ב ר ו ר לנו, שיש הזדמנות. כי אם יש מלחמה, — יש הזדמנות. א ך כמובן, ל א נתנו לנו הזדמנות. ל א עלה ב ד עתו של אף אחד לתת לנו הזדמנות. אני זוכר, ב ע ר ב שלאחר הקרב הזה נ פ גשתי עם אחר הטייסים הקנדיים (ששכחתי את שמו ) . הייתי במצ ב ־ ר וח ירוד, שאי ן סיכוי לישראלים. ל א אשכח את מה ש א מ ר לי אז: ״אל תהיה מו דאג . זו תופעה חולפת. אתם תשא ו ע ל גבכם ק א ד ר ישראלי. אנחנו — תופעה חולפת.״ הוא א מ ר את זה בכנות, וזה היה גוי קנדי. דן טולקובסקי: לפני שבועיים הייתי בשיקאגו. פתחתי את העיתון והיה שם ראיון, ל לא שמות, עם בחור שאמר : ״הם ל א זוכרים אותם!״ הם, הישראלים, לא זוכרים אותם, שכחו אותם. אותו בחור, מתנ ד ב בחיל־האויר, לא הזכיר פרטים. וזה פשו ט נגע ללב. מד ו ע אני מעלה זאת? — לא מפני שאנ י חדור- הר גשת אשם, אלא מפני שרצו נ י להזכיר, שא כ ן היו אנשים, ש ע ד היום מר ג ישים ש ש ל ב גורלי בחייהם אי ר ע באותה תקופה — ומשהו חסר להם. ועו ד דוגמה: קח בחור כמו ג׳ון הארבי, שטם עם מטוסי מוסקיטו. הוא היה בחור אנגלי, טייס־ניסוי אחרי המלחמה, שהב יא עשר ות מטוסי מוסקיטו ארצה, ו לאו ־ ד ו וקא במצב הכי־טוב... היתה לו הז דמנ ות טוטאלית עם העסק, והבחור הזה, שהכרתי אותו היטב, ל א עשה הון מהעניין. זה משהו הראו י לציון. דן טולקובססי: במלחמת העצמאות היתה לח״א תרומה מכרעת בתובלה ובשטחים אחרים תרומה איכותית זאב שיף: דן טולקובסקי, אתה זוכר היטב את מלחמת הע צ מ א ות ואת תר ומתו ש ל חיל־האויר באותה מלחמה. זו היתה המלחמה היחידה, שהערבים תקפו והפציצו את תל אב י ב 16 פעם. מלחמה יחידה, שבה פגעו בנו מן האויר. הייתי מבקש מ מ ך ל ומר כמה מלים על תר ומתו וחלקו ש ל חי ל ־האו י ר במלחמת העצמאות. דן טולקובסקי: התרומה של חי ל ־האו י ר ( פ רט לנושא התובלה, שבו, לדעתי, היתה לחי ל ־האו י ר תר ומה מ כ ר ע ת ) היתה איכותית ו לא כמותית. אותו מו ד י אלון, שקם והפיל את שתי הדאקוטות המצר י ות תרם איכותית א׳ ־א׳ ; אר ב עה המסרים, שע ל ו והשתתפ ו בעצ י רת הטור המצ ר י ב א ש ד ו ד — זו היתה תרומה אדירה, איכותית ולא כמותית. מבחינת כמות — אין ספק שהתו ב לה האוירית השיגה הישגים גדולים מאו ד , החל באוסטרים ו גמו ר בתו- בלה האוירית ד ר ך רוחמה, דורות, סדום וכר. אלה היו מבצעים! אלה היו מאמצים נמשכים, ש ב א מ ת הניבו תו צאות מפליגות. הבעייה של חי ל ־האו י ר היתה זו, שבמי רה שהד ב ר נגע לפיקו ד של צה״ ל ( ו באמת חבל מ א ו ר שאהר ן ( ר מ ז ) אינו נמצא כאן ) , אנחנו מכר נ ו להם את העתי ד ו במי דה לא־ מבוטלת. אנחנו תיאר נ ו להם מה חי ל ות־או י ר מפותחים, מצויידים, מוכשר ים ומאומנים יכולים לעשות, אמר נ ו להם: ׳תנו לנו קרדיט, אנחנו מסוגלים להגיע גם לזה.׳ האמת היא, שהם לא תמי ד האמינו ובמידה מסויימת של צדק. היכולת של נ ו היתה מוגבלת. כ ך שהפיקוד העליון, המטה הכללי, ל א י צאו בדיוק משוכנעים מאיתנו. זאב שיף: אתה מ ד ב ר ע ל המלחמה הראשנה שלנו, על מלחמת העצמאות, ואתה א ו מ ר שניסיתם למכ ו ר את העתיד. א ב ל שני מפקרים בחיל־האויר ( רמז ולסקוב) נאל צ ו לעז וב משום של א היתה הכרה של המטה הכללי ב נ ושא הזה. הייתי מבקש משל ושתכם להתייחס ל נ ושא זה, ש ל בעיית ההכרה בייעודו ש ל חיל־האויר, וחילוקי הריעות בנושא. מוטי הוד: יותר פעילויות מבצעיות הוטלו על ה״א כהוכחה לאלטרנטיבה הטובה ביותר דן טולקובסקי: היום, במרחק של זמן, אני מסו ג ל להסתכל על זה בצורה די אובייקטיבית. ראשית, התקופה של אהרן ( רמז ) . אהרן עשה דברים גדולים. הבעייה היתה בריוק, שהוא הציג קונצפט שהיה קונצפט של חי ל ־או י ר עתידי, והוא נשען, מבנית, ע ל תפ ישות בריטיות של התא.פ. כז ר וע עצמאית וכוי. ברם, ראשית, חיל־האויר לא היה באותה תקופה בעל אותה עוצמה סגולית ובנוסף הפתרון של התא.פ. ל א היה הפתרון היחיד ההגיוני האפשרי. הראייה לכך, שמד י נ ות שונות פתר ו את הבעייה ב צ ו ר ות אחרות. מ צ ד שני, אין כל ספק שי גאל ידין כרמטכ׳׳ל, וגם מר ד כ י מקלף, — כל אחד בצו רתו ־הוא — ל לא ספק לא תפשו את העקרון. אבל אומר לזכותם עו ד משהו, וזה נכון גם ל גבי משה דיין כרמטכ״ל. צ ר י ך ל ר א ות את הנושא מנקודת ראות של הרמטכ״לים. מתי יצבת לפניהם חבורה של אנשים, המתיימרים להבין את הכל בנושא, שהם אומרים שהוא ייחודי ושונה לחלוטין מהנ ושא של המלחמה ביבשה. וכל שנה — וזה התחיל להיווצר בתקופה של רא׳׳ל מקלף, — הם נוגסים באחוז י ותר ג ד ו ל של התקציב. מפקד חיל־האויר בא ואומר: ׳תשמע, תן את הכסף, ואל תב ל ב ל את המוח׳ — בצורה פחות או י ותר מנ ומסת והרמטכ״ל אינו מוכן ל ב ל וע זאת. הקצינים הבכירים אינם מוכנים לבלוע זאת. זה קשה לבלוע, כי בסך־הכל צר י ך להיות לך המון אמו ן בחבורה הזאת, הנוגסת ״חתיכה״ אדירה של תקציב, שהם באמת יודעים י ותר טוב מ מ ך מה צר י ך ל עשות עם זה. יש כאן בעייה: ואני חושב. שבעייה זו היא המקור לאי־ הבנות ר ב ות שהיו. את זה אני אומר לזכותם של הרמטכ״לים. מוטי הוד: אני מוכן לומר, ש כ א ש ר הייתי אני מפקד חיל־ האויר, הר גשתי שאני מפקד חיל־האויר הראשו ן שאינו פלד: לנו פשוט היה הצורר לעשות דברים ולא יכולנו לעשות אותם ב״ נדמה לי״ 12 המפקד הראשון של חיל-האויר, אלוף אהרן רמז, בדיון עם ראש הממשלה ושר הבטחון, דוד בז-גוריון, והרמטנ״ל, רא״ל יגאל ידיו ער י ך להתמו ד ד עם הבעייה הזאת בעורה חריפה. קבלתי את חיל־האויר באפ ר י ל 966 ו. בחו דש השני כ ב ר החל חיל־האויר בפעי ל ות מבעעית מ א ו ד נדירה ע ד אז. במשך שמונה השנים בפיקודו של ע ז ר (וייעמן), היה מספר מו ג ב ל מאו ד של פעילויות. פעם אחת תקיפה של אל־ חאמה, ואולי ע ו ד משהו. והנה אעלי, בחו דש השני בפיקודי על חיל־האויר, התחילו קרבות אויר, וכמעט כל חו דש היתה לי פעילות מבעעית. ב ר גע שחי ל ־האו י ר התחיל בפעילות מבעעית, היה קל מ א ו ד והיה לי גיבוי לאותם הדברים שרעיתי, לפחות בתחילה. ביום שב ו גמר נ ו את מלחמת ששת־הימים, הבעייה של י ב נ ושא זה כמפקד חיל־האויר שו ב לא היתה קיימת. האמון שחיל־האויר נלחם עליו כל הזמן, שיאמינו לו, שהוא י ו דע מה הוא רועה, שהוא י ו דע אי ר ל עשות זאת — זה נ גמר באותה דקה שבה נגמרה מלחמת ששת־הימים. כתועאה ממה שקרה במלחמת ששת־הימים, — ואחר ־ כ ך כשנכנסנו למלחמת ההתשה, — לא הייתי ער י ך לבקש שיתנו לחיל־האויר את ההזדמנויות. חיל־האויר נתבקש י ותר ויותר לקחת על עעמו משימות וייעודים, שבעיקרם לא היו ייעודים עיקריים של חיל־האויר. י ותר ויותר פעילויות מבעעיות, — שבאו פ ן עקרוני, ואם מנתחים אותן בעורה הגיונית, לא היו עריכות להיעשות על ־ י ד י חיל־ האויר — נעשו על ־ י ד י חיל־האויר. הוכח שז ו האלטרנטיבה הנוחה ביותר והזולה בי ותר — לפחות מבחינת האבירות, ומבחינת הקלות של הטלת המשימות האלו וביעוען, והמהירות. בני סלד: אני מסכים עם ראיה זו — וכל ד ב ר היה נכון בזמנו. אלא שאני ר ואה את זה קצת אחרת. מה שבעצם קרה בזמנו של רמז — נובע ממסמך שכתב, שהיה מע ל ו מ ע ב ר ל כ ושר ההבנה של האנשים שבנו את צה״ל. עם כל הכבו ד שיש לי ללסקוב, הוא, בעצם, בנה את המתווה הארגוני, שאנחנ ו נאבקנו איתו 20 שנה. מי היה ר א ש צוות ההפעלה, שבנה את הקונספציה של מבנה צה״ל עם מטה כללי, פיקודים, חי ל ־או י ר וחיל־ים, וחילות־יבשה במקום ז ר וע־ יבשה ו רמטכ ״ ל שהוא ראש־מטה, אבל גם מפקרי — לסקוב. זה היה המבנה שהוא יער. אני מסכים ל א ש ר א מ ר דן ב ד ב ר חי ל ־האו י ר שמ כ ר תמונה עתי ד ית של ז ר וע שיש לה מיגוון משימות, החל ממשימות אסטרטגיות ו גמו ר במשימות קטנטנות. אומנם באותה תקופה חיל־האויר לא היה יכול להעיג יכולת איסטרטגית. על זה א פ ש ר היה רק ל דבר . היה לנו איזה ג רעי ן של יכולת איסטרטגית. של ושת מפעיעי הבי־ 7ו שנ רכשו , נ ר כשו לא רק משום שהיו בשוק ו א פשר היה להבריח אותם; א ל א היתה גם קונספעיה מאחו ר י זה. א ב ל ע ד מהרה נגנזו מפציצים אלה, כי מי בחיל־האויר הישראל י ד א ז ב א מת יכול היה להפעיל את המפציצים ל ב ד ? כמה אל ופי ־ הפצצה וטייסים־מפציצנים רציניים נ ותר ו בחי ל ־האו י ר לאחר שהאמריקנים חז ר ו לביתם? האיסטרטגית גוועה עם גוויעת אותה טייסת מפציצים מקורית, ו נ ותר ו רק טייסי־הקרב וטייסי־ התובלה. כמפקד חי ל ־האו י ר לשע ב ר אני יכו ל להעניק קרדיט ל ד ד ו (הרמטכ׳יל לשעב ר , רא״ ל ד ו ד אל ע ז ר ) . ד ד ו היה האיש, של ראשו נה ת פ ש שיש מקום פעם אחת לפרסם בצה״ ל מהו יעו ד ו של חיל־האויר, ולהכיר בו כבמבנה זרועי. זה היה לקראת סוף 1975 . לאחר מלחמת יום־הכיפורים אן! המשיך להקדיש לזה זמן מסויים. מוטה (הרמטכ ״ ל לשע ב ר , ר א ״ ל מ ר ד כ י גווי) המשי ר עם זה. כלומר, מהבחינה הזאת יש היום כ ב ר הכרה. דן סולקובסקי: ב״קרש״ הגיע דיין למסקנה — קדימות ראשונה לחיל־האויר דן טולקובסקי: אני מוכרח ל עשו ת צ רק עם המטה הכללי. ראשית, בעיתות־חי ר ום א ף פעם ל א היו לי בעיות. גם בשנ ות החמישים לא היו לי בעי ות בעיתות־חירום. ב ר ג ע שהיה מעב ־ כ ו נ נ ות אמיתי, הכל הל ך יפה. ב ר ג ע שחז ר נ ו למצ ב רגיעה, התחילו הוויכוחים האין־ סופיים ע ל תקציבים. אחת הבעיות הג ד ו ל ות — ולא רק אצלנו, א ל א בר וב מד י נ ות העולם — בנושאים של ההתחרות הבי ן ־ ז ר ועית נ ובעת מכך, שלפיקו ד העבאי העליון קשה מ א ו ד להגיע לתפ ישה מע ר כתית המקיפה את כל הזרועות. קל לאיש כוחות־ 13 היבשה להגיע להיות רמטב״ל. טבעי ל א יש חיל־הים להגיע להיות מפקד חיל־הים. ובך לגבי חיל־האויר. ר ב ות מהבעיות הב י ך ז ר ו ע י ות נובעות מהי ע ד ר תפישה מער כתית ברמת הפיקוד העליון. ל ז כ ותו ש ל משה דיין אומר (ובסוגריים — כמה רמטכ ״ ל ים ניסו להביא אותי ל י ד י התפטר ות) , שב א ותו יום ב מ ב צ ע ״קדש״ כ אשר בדאקוטה מע ל סיני, ד י ב ר עם האלוף אב רהם יפה וזירז אותו, א מ ר לי בדרך: ״תראה, הגעתי למסקנה: מבחינת קהימויות בצה״ל, מעתה ואי ל ך — ראשית, חי ל ־האו י ר ; שנית, צנחנים: שלישית, שריון״. אבל אחר י המלחמה שו ב נכנסנו למר י ב ות מפני שחז ר נ ו למצ ב רגיעה. ע ו ד דבר: גם לפני ״קדש״, בכל פעו ל ות התגמו ל ושיתו ף ־ הפעו לה בין יחידת 101 לבי ן הטייסת הקלה — היו דברים יפים ביותר, שי צ ר ו את האמו ן של מיגזרים מסויימים בכוחות היבשה בחיל־האויר, אב ל זה ל א הספיק, כי כשהחר ב ירדה מהג ר ו ן וחזרנו ל משט ר רגיעה — התחילה השאלה הבסיסית של תקציב ועוצמה, בי למי שיש יותר תקציב, יש ל ו י ותר עוצמה. ד ב ר שני: לנו היה ב ר ו ר כ ב ר בשנת 1953 , והגשנו תכנית מפו רטת, שכללה מה שקראנ ו אז מפציצים בינוניים מד גם קאנ ב רה הבריטי. אמר נ ו בצה״ל, שחיל־האויר, זקוק גם לטווח ו ל כ ושר נשיאה של חימוש. התפישה הזאת של המשימה האיסטרטגית האוירית, ש ב מ ש ך הזמן הצלחנו ליישם אינטגרציה רעיונית ותו רתית של חיל שב ו אתה יכו ל לקחת ובבוקר להפעיל אותו למשימה איסטרטגית ואחר י ־ הצהרים — למשימה טאקטית — זה פ ת ר בעיות ר ב ו ת מאו ד , אב ל אלה היו התפתחויות תו רתי ות שב א ו עם הזמן. מוטי הוד: ד ר ך ־אג ב , אני ר וצה ל עשות צרק לעו ד נסיין אחד שנעשה בחיל־האויר. בשל ב מסויים הביאו יהודי ד ר ום־אפר יקאי בשם ססיל מר ג ו והציעו לו לקבל את הפיקוד על חיל־האויר. היום הוא שו פט בבית־הדין העליון בררום־ אפריקה. הוא אמר: ״אני מוכן, — אב ל בתנאי.״ ומה היו .1968־ התנאים של ו י — התנאים של חיל־האויר של 1965 הוא א מ ר כך: ״אם אתם רוצים שאני אהיה מפקד חיל־ האויר, אז חי ל ־האו י ר צר י ך להיות אי־ב׳־גי־ד׳,״ הוא ראה את חיל־האויר קדימה ב־ 20 שנה, על כך א מ ר ו לו: ״מה פתאם?״ זה היה ב־ 1949 , וזה לא הסתדר. ר פ א ל בשן: רבותי, בהקשר זה, וזו שאלה המופנית לכל אחד בתקופתו, האם היו מבצעים שחשבתם כי חיל־האויר צריך, חייב ויכול ל ב צ ע אותם, והד ב ר ל א ניתן אך ורק בגלל מי גבל ות מדיניות או חילוקי־היעות עם המטכ״ל או הרמטכ״ ל דאז? דך טולקובסקי: לא. היו מבצעים שלא יצאו לפועל, לא בגלל התנ ג ר ות של המטכ״ל או הרמטכ״ל. א צ ל משה דיין — להיפר. המי גבל ות היו, אם היו, ב ד ר ר ־ כ ל ל ב ד ר ג אחד מעליו, רוגמה: מתי מותר או אסור לצלם מ ע ב ר ל ג ב ו ל ו ד ב ר ים רומים. הוויכוח לא היה עם הרמטכ״ל. עם הרמטכ״ ל היו ויכוחים כגון מ ד ו ע חיל־האויר צ ר י ך תמי ד להיות רכוננות? עם כל מטח יריות בגבול — היינו בכוננות. היה ויכוח אידיאולוגי. לפי דעתי, ידין תפש את זה. רק כ א ש ר החלו פעו ל ות התגמו ל הסתבר שאריק (שר ו ן ) היה מסו ג ל לגייס פל ו גת־צנחנ ים ו ל צאת לפעולה צ׳יק־ביאק וחיל־ האויר דיה מסוגל לגייס מייד טייסת ו לחל ץ מי י ד חבריה. אז המשמע ות של כוננות אוירית התחילה להיות מובנת. מפקד חיל-האויר, אלוןז דן טולקובסקי, עם הדמטב״ל, רא״ל משה דיין בימי מלחמת ״קדש״ — 1956 14 התחילה להיות מובנת. הוויכוחים היו, איפוא, על כוננות. על משימות? אף פעם לא היו בעיות — לא עם משה דיין. מוטי הוד: את בראמה אפשר היה לעשות אחרת והרבה יותר טוב. מוטי הוד: בתקופתי היו פעו ל ות רבות מאוד, שחיל־האויר יכול היה לבצען, ולא עשה אותן בגלל מיגבלות שהוטלו עליו — בחלק מהמקרים על ־ י ר י הרמטכ״לים, ובחלק על־ ידי הדרג המדיני, לעומת זאת, היו פעולות רבות מ א ו ד שאומנם בוצעו. מוטי הוד: את כראמה א פשר היה לעשות אחרת והרבה יותר טוב. אנחנו לא עשינו את כראמה כמו שא פשר היה לעשות אותה, מפגי שהיה וויכוח, שלפחות חלק ממנ ו היה וויכוח לא־ענייני. א פשר היה לעשות משהו אחר לגמרי. אבל זה לא ניתן מתו ך שיקולים שבחלקם לפחות היו יוקרתיים. פתחנו בכראמה עם ץנחנים, והליקופטרים, במקום לחסום ולדפוק, ואחר ־כך שייכנסו כוחות־היבשה, ושלא יהיו להם אבירות. אמרתי אז לרמטכ״ל: א פשר להביא את העסק הזה למצב, שאחר ־בך , כשאתם תיכנסו, תהיה התנגדות הרבה יותר קטנה. מבחינת חיל־האויר זה לא היה קשה, כי מהבחינה הפוליטית, הפגזה על כ פ ר ממי לא ביצעו אותה בארטילריה ובטאנקים. כר שהבעייה לא היתה אם הורגים אזרחים או לא. ב ר ו ר היה, שכ ל הכפר היה פת״ח. בני פלד: בעקבות ההתפתחויות במלחמה בצענו סידרת פעו ל ות שפ ג ע ו בתשתית האיסטרטגית של סוריה. דבר זה לא היה מתוכנן מראש, וההחלטה על כך נפלה במהלך המלחמה. ל ע ומת זאת, לא אושר ו לנו פעו ל ות דומות במצרים, וחבל. החזה הנפוח של המצרים בק״מ ה־ 101 היה, לפחות, קצת חסר ־או י ר לו בצענו זאת. זאב שיף: הרשו לי לקפו ץ לשאלה אחרת. מאז ומתמיה, כל אימת שהופיע אצל הערבים איזה כלי נשק חדש — מיג־ 5ו, טילי אויר־אויר, ו בשל ב מסויים גם טילי קרקע־ אויר — תמי ד היו תחזיות שליליות — הנה, זה יקשה עלינו, הערבים יסגרו פערים וכר. לאחרונה אנחנו שומעים אותה מנגינה, פחות או יותר. אבקש מכם ל ומר אם זה דומה למנגינות שהיו בעבר, שחלפו ואינן, או שיש בזה משהו יוצא־דופן. כוונתי ל־ 5ו־-] ולטכנולוגיה האמריקנית. האם זה שונה הפעם? מוטי הוד: אני חושב, שבעקר ו ן זה לא שונה. א ף פעם לא אהבנו, ותמי ד נגרמה לנו אי־נוחות כ אשר הצד השני היה מקבל מערכות־ נשק נוספות. אני לא מתייחס לחד ישות י ותר או פחות, אלא מערכות נוספות לאלה שהיו להם. בכל הדיונים, שבהם נ ד רשנ ו להתייחס לתופעות אלו, הבעתי תמי ד היעה שמד י נת־ ישראל צריכה לעשות את מירב יכול- תה על מנת למנוע, זאת! בסעודיה, מעמי דה בעייה F־15 לדעתי, הופעתו של נוספת לחיל־האויר הישראלי. המצב של היום איננו חריף מהמצבים בעבר, מפני שיש לנו יתר ו ן מסוים — אנחנו .F כ ב ר מפעילים 15 ״ כ אשר הגיעו לאר צ ות ערב, מי ג ־ ד ו , מיג־ 9ו ומיג־ 23 היתה לנו הרבה פחות מו דעות אליהם. גם כ אשר הגיעו כל טילי הקרקע־אויר לאר צ ות ער ב הבעייה לא היתה פחות חריפה. בסעודיה... היא מתי F־15 בני פלד: משמעות נצטרר אנחנו לשנות את המדיניות שלנו בני פלד: אני ר ואה את הדברים קצת אחרת. אני חושב, שגם בעבר, אפילו בתו ר שו ר ות הצבא, בג ל ל המהומות הרגשיות שנעשו כשהאוייב קיבל מיג־ 15 ועו ד — נכנס הד ב ר גם לתו ר ההתבטאויות והשיקולים של אנשי הצבא. כלומר, אני יכול להגיד שב ע ב ר היה קשה מ א ו ד לנתק גם אצלנו את התגובה הרגשית שלנו על ״הבגידה הנוראה בעם ישראל ומתן נשק לצורריה וכוי," ובין הערכה קרה ושקולה. אינני יודע אט אני י ותר קר ושקול מאחרים, — א ב ל למצר ים — .F־5E לסעוריה, או F־15 : אנסה. אני אומר כר מבחינת היכולת של חיל־האויר האוירי הסעודי בתקופה 1982 ) וחיל־האויר המצרי, שיש ל ו ניסיון — הנידונה ( 83 קרבי שאין לזלזל בו, — הרי אני מסתכל על שתי טייסות במצרים בלא בפחות חומרה, כתוספת בעייה לחיל־ F ־ 5 E האויר הישראלי בפרט, ו למד י נת ישראל בכלל, מ א ש ר לשתי בסעודיה. F־15 טייסות האם זו בעייה שממנה והלאה אנחנו צריכים להגיד: ״לא נוכל י ותר למלא את משימותינו?״ — לא. אולי נשיג יחס הפלות שונה. זה לא א ו מ ר שמכאן והלאה אנחנו אומרים: ״לא משחקים.״ משחקים — אב ל י ותר קשה, ושלאף אחד לא יהיו אשליות. משנה את התפישה הב- F־15 אם נחשוב שהופעת סיסית של מתי להלום בישראל, ומתי להצטר ף לחיגגה הערבית — ייתכן שנ צטר ר לשנ ות חלק מהמושגים הבסי- סיים שלנו על ההתייצבות הבטחונית שלנו. כלומר, המש- למד י נה כמו סעודיה, לעומת מרינה F־15 מעות של תוספת היא מתי נצטרר אנחנו לשנ ות את ,F־15 כמו סעודיה בלי את המדיניות שלגו. אתה לא תוכל לשנ ות באותה קלות ולהחליט, שאתה רק תספוג. כלומר, אתה צר י ר לשנ ות את ההערכות שלר. דן טולקובסקי: אני חושב שהאנלוגיה אינה תו פשת הגיונית, אלא רק בצו רה חלקית. לדוגמה, בסוף 955 ו, כשצי למנ ו ל ראשו נה את המיגים ואת ה־איל־ 28 שהגיעו למצרים, והמיגים היו בתהליר הרכבה, יכולתי ל לכת ל רמטכ ״ ל ולהציג בפניו תיזה עם מסקנה, שעלינו ל צ את במלחמת־מנע נ ג ד מצרים. הוא לא אמר לי שאני מ ד ב ר שטויות, אלא קיבל זאת ברצינות מספקת על ־מנת ל ומר לי: ״אתה יודע, כתוב את זה, ואני אסד ר ל ר פגישה עם שר הבטחון, ותציג את זה בפניו.״ וכר היה. כל זה היה הגיוני ואף אחד לא אמר: ״אתה מ ד ב ר שטויות.״ ש ר הבטחון הסתכל ואמר לי: ״רק הבוקר קיבלתי מכתב מקו־ לתל מיינרצהאגן המפורסם, והוא א ו מ ר לי אותו דבר.״ היום מפקד חיל־האויר אינו במצב שעל סמר זה שיגיעו למצרים, שיבוא ויאמר: ״תשמעו, ד ר ושה F־5E שתי טייסות מלחמת־מנע, מפני שלבעייה היום יש הרבה י ותר ממד ים פוליטיים. וכל המערכת הטוטאלית היא הרבה י ותר סבוכה כעת. הרגשתי ותחושתי היא, שהמער כת הפוליטית הטוטא- לית היום יש בה משום אפשר ו י ות קיזוז של הנושא או של הסכנות של ע ו ד מד י נת עימות. יש היום אפשר ו י ות מעניינות מאוד, שלא היו מקודם. אומנם מכנים ע ו ד F ־ 1 5 ^ מוטי הוד: אני ר וצה להזכיר מד י נת־עימות — סעודיה. אב ל בינתיים הוצאו הרוסים 15 מבטיחים שה־ F ־ 5 E N ממצרים. יש לזכור, שייתכן ש־ 15 ־ ץ רוסים ל א יחזרו למצרים. ואם עלי לבחור בין הרוסים במצרים ו ע ו ד מד י נת עימות עם 15 ־ייו, כמו סעודיה, עם האמריקנים בתוכה — לא ב ר ו ר לי במה אני בוחר. אר ה־ 15 ־ק אינו מתנת־חג למד י נת־ ישראל . על חיל־ האויר ל ו מ ר בפירוש: ״זה לא טוב בשבילנו, זו בעייח נוספת לכל הבעיות שיש לנו.״ זאב שיף: יש משא ־ ו מתן וייתכן שחיל־האויר יאב ד את התשתית של ו בסיני. הייתי מבקש אתכם להתייחס לנושא שהובטחו לסעודיה. F־15 הזה, וכמובן לאו ר שישים מטוסי מוטי הוד: יש לי דיעה ברורה ביחס לתשתית בסיני. אני מבחין בין התשתית בסיני ובין התשתית שעל סף־ סיני. אני חושב, שב כ ל הסד ר אנחנו צריכים ל דאו ג שהש- חית של סףו־סיני תהיה בידינו. היא מ א פשרת לנו בטחון ניכר הרבה י ותר מ א ש ר בלעדיה. והיות שהיא על סח הדלת של נ ו ו נמצאת בטווח רחוק מ א ו ד מהסף של מצרים: ו כאשר נמצאים באוירה של מו ״מ שב ו שני הצדדים צריכים לתרום בשביל להגיע להסכם — אזי צריר לחפש ו למצוא ד ר ר שהתשתית של סף־סיני (ואני מתכוון לשני שד ות־התעו פה) במצרים F ־5E ־1 בסעודיה F־15 תהיה בידינו. וההופעה של עו ד נותנת לזה גושפנקא. ועם תשתית סף זו א פשר למצוא פתרון. דן טולקובסקי: כל שטח שנפנה מסיני חייב להיות ריק מאדם, פרט לבדואים דן טולקובסקי: אני י ותר קיצוני ממוטי. לדעתי, בעיית סיני לא נ גמרת עם סר שבידינו. אני חושב, שאנחנו צריכים ל דאו ג לשני דברים נוספים: כל שטח שאנחנו נפנה בסיני חייב להיות ריק מאדם. לא רק מגייסות, אלא גם ריק מאדם פ רט לבדואים. זאת הד ר ר היחידה ליצור חגורת־בטחון, מכל הבחינות, בינינו לבין מצרים. לדעתי, למצר ים צפוייה התפוצצות אוכלוסיה, וזהו סיר־ לחץ. שיתפ ו צ צ ו בכיוון סודאן או לוב, אבל לא בכיוון סיני ומד י נת־ ישראל . שנית, אני משוכנע, שאנחנו צריכים להחזיק בצורה כזו או אחרת — כגון חכירה ל זמן כזה או אחר בשארם־א־שי יח ומסיבות שא ף חו ר ג ות מהעניין האוירי. בני פלד: גישתי דומה במקצת לזו של דן, ואיני חושב שהיא קיצונית. איני מסתכל על הגבולות האלה בהקשר שכמעט כולם מד ב ר ים בו, — גבולות הבטחון או סף־סיני. אני מסתכל על משהו ל גמר י אחר: איזו מין מדינה אני ר וצה בתקופה הנראית לעין בעתיד? אני לא יכול לבסס משהו על פאראמטר ים בטחוניים שמחר יכולים להשתנות. וטאנקים הנעים במהירות ,F־19 הנה באים 15 ־'•[, ומחר יהיה 100 ק״מ בשעה וכדומה. זה בכלל דבר נייד. יש לי שתי תשו ב ות — אחת פראגמטית מ א ו ד ושניה עקרונית מאוד. פ ראגמטית — אם חיל־האויר צריר ל ג ד ו ל ל ג ו ד ל המיני־ מאל י ־מאכסימאל י שמד י נת־ ישראל יכולה להחזיק הרי פשוט — אין מקום במד י נת־ ישראל לבסס אותו, לתחזק אותו ולהטים אותו. כל ניסיון היום ל ו ותר על שני הבסיסים האלה, יכניס את חיל־האויר לחגורת־חנק תשתיתית, אלא אם מד י נת ישראל תשנה מנהגיה ותחליט, למשל, להפקיע אדמות פה ושם. אני ר וצה לראות, שמד י נת־ ישר א ל עושה את מה שעשו הבריטים באייהם הצפופים במלחמה. כ אשר בנו 300 שד ות־ תעופה מבלי לשאו ל איש. הווה אומר, פארגמטית, אין היכן להחזיק את חיל־ האויר ב ג ו ד ל שהוא אף קטן מדי, ביחס לצרכים. התשובה העקרונית אינה קשורה לתשו בה הפראגמטית. אנחנו חזקים י ותר מהמצרים, אנחנו חזקים יותר מהסעודים, או בלעדיהם, — ואם אנחנו רוצים F־15 — עם מטוסי מד י נת־ ישראל שקו הגבול בינינו לבין מצרים עו ב ר בנקודה מסויימת בסיני ו ע ד שארם — אנחנו יכולים ל ומר להם זאת ו ל ומר להם שזהו זה! 16 מוטי הוד: חיל־האויר נשא על גבו את עיקר מלחמת ההתשה ב־ 14 חודש של מלחמה יומ- יומית ר פ א ל בשן: יש לי שאלה שהיא אולי מכאיבה, אבל אני חושב שהיא נוגעת ל ל ב ־ ל י ב ו של חיל־האויר. היא מו ר כ בת משנ י רבדים. הראשו ן למוטי, והשני לבני. יש לא מעטים הטוענים כי הניצחון המזהיר של חי ל ־האו י ר במלחמת ששת־ הימים היה בחינת מעז לא יצא מתוק — סחר ר לנו את הראש, ותפשנ ו בטחון עצמי. מוטי הוד: אני לא חושב שהר גשה זו היתה נחלתו של חיל־האויר. חיל־האויר לא היה שי כ ו ר ניצחון מפנ י של א היה לו זמן בין מלחמת ששת־הימים ומלחמת ההתשה. אני ר וצה להזכיר, שמלחמת ההתשה, שאינה נספרת במלחמות ישראל, ארכה 14 חו דש של מלחמה יום־יומית בשל וש חזיתות בו- זמנית, כמעט כל יום. חיל־האויר הוא החיל שנשא על גבו את עיקר מלחמת ההתשה. בני פלד: אני ר וצה לחזק את דבר י ו של מוטי. אין כל ספק שחי ל ־האו י ר שמח ועשה מסיבות והצטר ף להר גשה הטובה שהנה עשי נ ו ד ב ר בלתי־רגיל, א ב ל יש לי כאן סטאטיסטיקה האומרת כמה שילם חי ל ־האו י ר ב ע ב ו ר הני- צחון המזהיר הזה. הוא שילם ״מחירי שוק.״ אני מפנה את ההיסטוריון לתחקיר מלחמת ששת ־ הימים שע ר ך מוטי, ומה א מ ר חיל־האויר ע ל ע צמו במלחמת ששת־הימים. זה היה תחקיר של יום שלם, שבסו פ ו היה צ ר י ך מוטי לעל ות על הבמה ולומר, שאם לקבל כפשוטו את כל ד ב ר י הביקורת שחיל־האויר אמר על עצמו ביום הזה, אז הפסדנו את המלחמה... הסטאטיסטיקה אמרה, שמלחמת ששת־הימים היתה י ותר יקרה, יחסית ל ג ו ד ל ו ו ע ו צמתו של חי ל ־האו י ר דאז, מ א ש ר מלחמת יום־הכיפורים, ובכל דבר. י ותר טייסים נפלו, יחסית ל ג ו ד ל ו של חיל־האויר. י ותר מטוסים הלכו לאיבו ד , ביחס ל ג ו ד ל ו של חיל־האויר. פחות מטוסים הופלו בקרבות־ אויר. יותר אב י ר ות נ ג רמו על ־ י ד י נשק קרקע־או י ר של האוייב מ אשר במלחמת יומ־הכיפורים. אנחנו שי למנ ו בששת־הימים ״מחיר שוק״, כ א ש ר כל ל צה״ ל שילם ״מחיר־ אוקאזיון״, יחסית להישגים ו ל מ א מ ץ שעשה. ד ב ר שני, אמרת ״לב־ליבו של חיל־האויר.״ אני ר ו צה טולקובסקי: בסוף 955 ו... יכולתי ללכת לרמטכ״ל ולהציג לפניו תיזוז עם מסקנה, שעלינו לצאת למלחמת-מנע... הוד: בכל הסדר אנחנו צריכים לדאוג שהתשתית של סף סיני תהיה בידינו פלד: אילו היו אומרים לחיל-האויר ״אתה צייר לפתור את בעיות הטילים״... היו פותרים את הבעייה 17 ל ומר לך, של א היה חיל, שהיה אחוז ידיעה של הבעיות שיהיו לנו במלחמה הבאה כמו החיל הזה, שנשא על כתפי ו את המישגה האד י ר שמ ד י נת־ ישר א ל עשתה, שלא ל צ את למלחמה במקום ל עשות מלחמת־התשה, ויצא מתוס- כל ע ד עצם עמקי נ פשו ביום שב ו הפסיקו את המלחמה הזאת, כשי ד י נ ו ל א היתה בדיוק ע ל העליונה, ו לא נתנו לנו ל גמו ר את המלאכה. אין בכלל מקום ל ומר שחי ל ־האו י ר נח על זרי הדפנה וחשב שהכל יילך ל ו בקלות. זה לא נכון. זאב שיף: אתה חושב, שאי ל ו היו מתירים לחיל־האויר להיכנס ו׳ילדפוק״ את הטילים לאחר הפרת ההסכם זה היה משנה את מ צ ב הפתיחה במלחמת יום־הכיפורים? בני פלד: אילו ל א היו מסכימים על הפסקת־ אש והיו אומרים לחיל־האויר: ״אין ל ך ברירה ואתה צ ר י ך ל פתו ר את הבעייה״ — היו פותרים את בעיית מע ר ך הטילים — אז ובמקום ההוא. זה היה משנה המון דברים. שלא ל ד ב ר של א היה צ ר י ר להגיע למצ ב של יום־הכיפורים. מוטי הוד: ד ב ר נוסף. בתקופה ההיא, שבה חיל־אויר כאי ל ו נח על זרי הניצחון ש ל מלחמת ששת־הימים, ל א רק שהוא עשה 14 חו דשי מלחמת־התשה, אלא שהוא גם החליף! את כל הציוד של ו מצ י ו ד צ ר פתי לצי ו ד אמריקני — תו ך כד י המלחמה. אני קיבלתי חי ל ־או י ר עם מאה אחוז של ציוד צרפתי, ומסרתי לבני חיל־אויר עם מאה אחוז ציוד אמריקני. בני פלד: חיל־האויר לא מיצה את יכולתו במלחמת יום־הכיפורים זאב שיף!: הזכרת קודם שמלחמת ששת־הימים, שנחשבה כשעה היפה ביותר של חיל־האויר, דווקא היתה מלחמה שחי ל ־האו י ר שילם בה ביוקר, יחסית. האם אתה ע ומד על ד עתר שמלחמת יום־הכיפורים היתה הקשה ביותר לחיל־ האוירי בני פל ד : מבחינה סטאטיסטית יבשה — לא. א ר מבחינת המ א מ ץ הנפשי שחיל־האויר עשה ב משר 18 יום לא יהוע לי מצב, שב ו טייסים במצ ב של מלחמה לחיים 5 גיחות מב- A , או למוות, ביצעו בזו אחר זו, תו ר 8 ו יום צעיות. בחיל־האויר הבריטי, האמריקני, הגרמני, או הרוסי, כשטייס עשה תו ר תקופה של פחות משל ושה שבו- עות 50 גיחות — הוא יצא לנופש. היה קשה, כי זו היתה הצדעה לדגל. מימין לשמאל: ס״אל עברי (כמפקד ביה״ס לטיסה), אלוח הוד, משה דיין (כשר הבטחון), יצחק רביו (כרמטכ״ל) אל״מ יוסח (גיו) אלון (כמפקד בסיס, נרצח בידי מחבלים בוואשינגטון, ביולי 1973 , בשרתו כנספח אוירי) 18 ראש הממשלה גולדה בביקור בסיסי בחיל-האויר בחברת מפקד חיל-האויר דאז, אלו!) מוטי הוד, ומפקד הבסיס דוד עברי תקופה של 18 ימי־לחימה רצופים. זאב שיר: אבל זה לא מנע בעיר מלומר לקיסינג׳ר, בתדריך שהיה כאן, שחיל־האויר יכול להמשיך עוד זמן רב במלחמה... בני פלד: חיל־האויר לא מיצה את יכולתו במלחמת יום־הכיפורים. הוא יכול היה להמשיך להילחם ביעילות. הוא צבר ניסיון ולמד דברים — ובשלושת הימים האח- רונים היתה התאוששות. ירדנו קצת, עם שחיקה מתקבלת על הדעת, אבל בשלושה הימים האחרונים התחלנו לעלות, והיינו יכולים להילחם עוד זמן רב. היו לנו במלאים פצצות להילחם עוד זמן רב. זאב שיף: המלחמה הזו הולידה פיתוחים חדשים, ולכן הייתי מבקש מכם לעשות קצת התנבאות, עתידנות. כאשר מסתכלים לשנות השמונים, כיצד אתם רואים את חילות־ האויר של ישראל ושל המזרח־התיכון בעשור הזה העומד לפנינו? איכות האדם תמשיך להיות ״הנשל הסודי״ שלנו מוטי הוד: אני רוצה להתייחם רק לנושא אחד שהוא מעוות לפעמים על־ידי אלה שאינם בקיאים בו. להערכתי כל עידן של כלי נשק חדשים אינו מבטל את החשיבות של האיכויות האנושיות שמאחורי מערכות־ נשק אלו. אם בעבר חשבו ששיכלולים טכנולוגיים לפיתוחם של אמצעי לחימה משוכללים יותר ישחררו את הצורך בכישורים וביכולת האישית של המפעילים, הנה, הערכתי, אמצעי הלחימה המודרניים מחייבים לא פחות מיומנות, אלא יותר מיומנות כדי להפעיל אותם בצורה נכונה. זה מאפשר לנו לחשוב, שאם נשמור על פער האיכויות האנושי, אם נצליח לשמור על כוח־האדם ועל איכויות כוח־האדם שיפעילו את מערכות הנשק החדישות האלה — הסיכוי שלנו להת- מודד עם הבעיות של שנות השמונים יישאר בהחלט לא פחות מאשר בתקופות קודמות. בני פלד: אוסיף בנושא האדם. אני רואה את חיל־האויר שומר בעקרון על עמוד־השדרה העיקרי שלו והוא שלא להשקיע פרוטה באמצעים הגנתיים לפני שמיצה את כל יכולתו במיסגרת ההשקעות בכוח ההתקפה שלו. זה היה בשיח טייסים תמיד הצורר שלנו, וזאת היתה נקודת העוצמה שלנו. 19 האר• שמאחורי הסרבל אריה ברנע ״אותי אוחז פיק־ברכיים עם כל גיחה, ובלב — תפילה משתנקת — ולמולי — נשות־הטייסים, שרה׳לה ורבקה, מתכ נ נ ות את השבת לקראת ביקור ההורים.״ העט — עטו של יורם רוזוב. צייר, בן 40 , יליר חדרה. יורם למד מוסיקה, שי- רת בתזמורת צה״ל ואחר־בך בגדוד ני׳מ (״התותח שלי הפיל את ה״טופו־ לב״ במלחמת ששת הימים״). למד אמנות בישראל, באיטליה ובדרום־ אפריקה. ביום — הוא מרצה לאמנות באקרמיה ״בצלאל״. את שירות־המי־ לואים שלו הוא עושה כיועץ לנושאי עיצוב ותרבות של אחד הבסיסים ה- גדולים של חיל־האויר. ״שם אני מרגיש, שאני משנה משהו, שמעריכים את תרו־ מתי.״ בין ידידיו הטובים ביותר זה שנים רבות, הוא מונה כמה וכמה טייסים. הוא מכיר אותם היטב, את בתיהם, נשותיהם, ילדיהם ואת בעיותיהם. אך עם זאת, ״אין ספק,״ כותב יורם, ״שמ- דובר כאן במשהו שהוא מחוץ להישג־ ידי, משהו, שבעיני, הוא, אולי, כל ה- משתמע מן המושגים ׳כוח׳, ׳יכולת/ ׳תבונה׳ — ואולי ׳גבורה׳.״ ״האדם הנתון בתוך המעטפה החי־ צונות הזאת של בגדי הטייס הוא חידה עבורי,״ אומר הוא בביתו שבירושלים. בית זה, בית אבא־אמא רוזוב (גם אשתו של יורם, שירלי, היא ציירת) ושל שני ילדיהם, הוא — כיורם עצמו — שילוב מעניין של מקריות ודפוסים קבועים, בוהמה אמנותית וסדר של חדר־ניתוח. ״ככל שהמעטפה הרמטית יותר, כך גו- ברת בי הסקרנות לפשרו של אדם מסו- ים. הם, אומנם, ידידים, אבל, בעת ו- בעונה אחת, הם בהחלט מחוץ להישג ידי,״ מוסיף יורם. נימת דיבורו של יורם קצובה וחרה. ברגעים הראשונים אתה מתקשה לה- אמין, שהרגשות המתוארים בפיו בש- פתו העשירה, אכן שייכים לו. אולם, ניכר בו, ביורם, שהוא מספר את חוויו- תיו שלו, שהוא חי מחדש את כל ההת- רגשויות, שהמעשיות היא מעטה, שאם תקלפו — תגלה מתחתיו את נפשו ה- רגישה של אמן אמיתי. במלחמת ששת הימים עוד שירת בגדוד הנ״מ. תקופת המתיחות, שלפני המלחמה, מצאה אותו מגויים מראשי- תה סמוך לאחד מבסיסי החיל. עד ל- פרוץ המלחמה ביקר פעמים רבות בבי- תו של טייס־ידיד, בבסיס פנימה. ה־ מלחמה ניתקה את הקשר ביניהם. מייד לאחר המלחמה הלך לבקר ידיד. אשתו פתחה את הדלת, ובר- אותה את יורם החלה להתייפח. הידיד עצמו, ששכב במיטתו, נראה רגוע, כמו במנוחת־אחר־צהריים רגילה; אולם לאחר כמה דקות ביקש לשנות את תנוחתו — ויורם ראה אותו, לתד- המתו, גורר עצמו בעזרת ידיו, כאילו שאר גופו היה בול־עץ. התברר לו, שידידו חזר מהפעולה המבצעית האח- רונה עם פגיעה בעמוד־השדרה. הידיד החלים וחזר לטוס. ואז החלה תקופה ארוכה של מל- חמת ההתשה, המלחמה־שאחרי־המל־ חמה, והביאה על יורם חרדות ודאגות קשות. ״הרגשתי חוסר־אונים נורא״, הוא נזכר. ״אזרח, שכל אשר הוא יכול לעשות הוא לעמוד מן הצד ולדאוג. בכמה תקופות חשבתי, שאני ׳יורד מן הפסים׳ מרוב דאגה״, באחד הימים, כשביקר אצל ידיד אחר, מפקד־טייסת, נכנסו לחדר שני טייסים צעירים, לקבלת תדריר לפני יציאתם לפעולה. הם יצאו לפוצץ גשר־ אדיב, שהיה מוקף בסוללות נ״מ. הוא, נחרד בהבינו את הסיכון, התפעל משל- וות הטייסים. הם חזרו מביצוע המשי- מה כעבור שעה בערך. ״שעת־הציפיה הזו היתה אחת השעות הארוכות בחיי,״ ציין. באותם ימים הפכו הדברים למשפי־ עים ובשלים דיים להעלותם על הבד. זו היתה תקופת השחור־לבן של יורם. הוא צייר שני רישומים של טייסים ושל מטוסים. יסוד בולט ביצירותיו, למרות עיסוקן באנשים חיים, הוא לעתים קרו- בות המוות. בשלב הבא עבר יורם לצבעי־שמן. במדיום זה משתמש הוא בטכניקה מיו- חדת, הוא מצלם את העצם המבוקש, מטיל בעזרת זרקור את התשליל על הבד ומשתמש בהיטל זה לשרטוט קווי הציור. בשלב זה הוא פותח בעבודה מסובכת ודקדקנית, שבה, לדבריו, הוא פורק את המתח, שהוליד את היצירה. כך באו לעולם. שני ציורי־סרבלי־הטייס, שבאחד מהם בחר יורם לעיטור ההז- מנות לתערוכת־היחיד שלו (ה־ 3ו). בערב האחרון נפתחה התערוכה ב- מיוחד לכבוד קציני חיל־האויר הלומרים בבית־הספר לפיקוד ולמטה. בתשובה לשאלותיהם, אמר יורם: ״הדבר הקיים בציורי מעבר לטכניקה, הוא הסלידה ממלחמה. עבורי, האמנות היא אמצעי לתגובה, מעין ריפוי נפשי. אדם אחר צועק או הולך לפסיכיאטר. היצירות האלו הן צוננות מעט, אבל זו תוצאת ההתרחקות מהחווייה, וכך אני יכול להגיע אל לב הנושא, לאחר עיסוקים בטפל. האדם שאני מצייר בלי ראש, הוא סמל ואב־טיפוס לאנשים שאני רוצה להציג, ודר^ם — להביע את תחושותי כלפיהם: אם כי התחושות נש- ארות, לב(עשה, נחלתי הבלעדית.״ ״דיברת על הסלידה ממלחמה,״ הגיב אחד הקצינים. ״הסלידה הזו והרצון למנוע את תוצאותיה של המלחמה הם הסיבות לכך, שאני בצבא ההגנה לישראל.״ ״ליורם, לאדם, שלא היכרתי, ובכל זאת הבנתי,״ כתבה בספר הגאלריה אחת המבקרות בתערוכה. ״לו היו הממונים על המלחמות חשים את האמת הכואבת, שהיא גורמת והורסת, אולי, אולי לא היו יותר מלחמות. בכך נשמעת תפילתר מכל קמט, שבמעיל הטייס.״ 20 הם עשו היסטוריה מאת יוסן! בודנסקי במשר 30 שנותיו, שירתו בחיל־האויר כמאה דיגמי מטוסים. מחציתם שירתו במשר מלחמת העצמאות ושנות החמישים הראשונות. טבעם של מטוסים, שהם מתיישנים תור זמן קצר. בחיל־האויר, בשל קצב המודרניזציה המהיר, יצאו מטוסים משירות פעיל עוד לפני שניתן היה להתייחם אליהם כאל ״היסטוריה״. זאת פרט ל־ ״ספיט השחור״, אשר שומר הודות ליוזמה אישית של שר הבטחון, עזר וייצמן. אחרים הוצאו מהשירות מבלי שנשארו פריטים למזכרת. מטוסים נמכרו לחו״ל, ניתנו במתנה לקיבוצים או הותכו. דראגון ראפיד הכל בו המעופף הד ראג ו ן ר א פ י ד נבנה באנגליה בשנ ות השלושים המאו- חרות כמטוס־תובלה קל. הוא היה דו־כנפי, בעל מבנה חלש ומתוסבך. מתכנניו לא חלמו, בי מטוס זה ישמש, בין השאר, כמפציץ! עם קום המדינה היה בירי ״שירות האויר״, אבי ו של חיל־האויר, מטוס ר א פ י ד אחד, א ש ר היה שי י ך בזמנ ו לחב רת ״נתיבי תעופה ל א ר ץ ־ ישר א ל ״ . המטוס שימש לסיור, לצילום, ולהצנחת מז ו ן לישובים מנותקים. נסיונות להשל י ך ממנ ו פ צ צ ות על ו בתוהו, מ אחר שהפ צ צ ות שהושלכו ממנ ו כמעט שפ ג ע ו בכנף התחתונה. המטוס לא האר י ך ימים. בעת תקיפות המצרים על שרה ד ב ב־ 15 במאי 1948 , נ פ גע המטוס קשות והוצא מהשירות. בינתיים נקנה ר א פ י ד נוסף בדרום־אפריקה. המטוס נצבע בצבעי חב רת־התעו פה ״ פאן ־אפ ר יקן ״ ויצא ב ד ר כ ו לאר ץ . הוא נחת בקאהיר והוחרם ע ל ־ י ד י שלטונות מצר ים בטענה שהחברה מקיימת קשרי טיס עם ישראל. ב ס ו פ ו ־של ־ ד ב ר נמכר המטוס ע ל ־ י ד י המצרים לחב רת תובלה פרטית. בסוף 1949 החל מטוס מיסתו ר י לחתו ך את הנגב בסביבות יוטבתה של היום, ב ד ר כ ו מי ר ד ן למצ ר ים ובחזרה. שני ספיטפיירים של טייסת הקרב הראשונה י צאו לירטו. המטוס, שהונחת בבסיס הטייסת, התגלה כאותו ראפ י ד , א ש ר ״אב ד ״ שנתיים קודם־לכן. במטוס נמצאו קצת חשיש ואר ג ז א פ ר ־ סקים. ע ז ר ויצמן, אז מפקד הטייסת, החרים את אר ג ז הפרי ואת המטוס שלח לטייסת התובלה, שהפעילה עד י י ן מטוס ראפיד. ב ראשית מאי נקנה ר א פ י ד באנגליה. מטוס זה הוברח אר צה על ־ י ד י שני אנגלים הר ך כל אירופה. שני מטוסים נוספים נ ר כשו מאוחר יותר, במסווה של חברה להובלת מעטים נותרו במזכרות על כנים ועמודים. רק בשנים האחרונות חדרה מודעות השימור. לחיל־האויר. הוקמה הטייסת ההיסטורית, המרכזת את הטיפול במטוסים שנשארו. במיפגן יום העצמאות ה־ 0ב נראו כמה ממטוסיח בשמינו. בסקירה הבאה אנו מתחילים בסיפור המטוסים, אשר עשו היסטוריה בחיל־האויר. תקוותנו, כי תימצא בכר תרומה צנועה להגברת המודעות של תיעוד ההיסטוריה באמצעות שימור הכלים, אשר מילאו תפקיד על במתה. מטוס הראפיד בעת ששימש כמטוס ליווי שיירות סרטנים מתוניסיה לצרפת. גם שני מטוסים אלה — הגיעו ל א ר ץ . ב ישר א ל הפר הראפי ד , ת ו ד ו ת ל כ ושר הנשיאה העצום של ו 300 ק״ג — ל ״ מ פ צ י ץ הכב ד ״ של חיל־האויר. מכונאים — אי לתר ו ל ו נ ושאי פ צ צ ו ת והוא היה מסו ג ל ל ש א ת 12 פ צ צ ות של 25 ק״ג! הו רכב ״מבנה מחץ ״ בן של ושה מטוסים: הראפ י ד , 5 ק״ ג ) . מבנה x 2 5 ) 3 ק״ ג ) והבונאנזה x25) הפיירצייילר זה ביצע את הגיחות הנועזות ב י ותר באותם הימים. ב־ 20 במאי הפציצו את משט ר ת צמח. ל מחר ת הו פ צ צה משט ר ת עזה והמיפקדות שסביבה. ג ו לת־הכ ותרת ש ל מ ב צ ע י ההפצצה של הר א פ י ד היתה ההפצצה ע ל ר בת־ עמו ן . ב־ 1 21 ביוני 948 ו נשלח ״מבנה המחץ״ לתקוף את העיר בהפ צ צת לילה. לאחר ניווט לירושלים ויריחו הגיעו המטוסים הישר אל ר בת־ עמו ן שהיתה מוארת, וזרקו 20 פ צ צ ות בנות 25 ק״ג, כמחציתן פצצות־תבערה. פ ר צ ו מספ ר שריפות. הנזק לעי ר היה שו ל י אר הנזק למו ראל הירדני היה ג ד ו ל הרבה יותר. י ר ד ן לחצה על בריטניה להפעיל את חוזה ההגנה ההד ד י ובעיקבות זאת איים השג ר י ר הבריטי ב י ר ד ן כי הר.א.פ. יתער ב אם תהיה הפצצה נוספת. היתה זו הפעם הראשונה שבה פ ג ע ו מטוסים ישראלים בבי רת שכנה. ב־ 4 ביוני 1948 תקפו של ושת המטוסים של וש ספינות מצר י ות שהתקרבו לחופי ישראל בניסיון להפגיז את תל־אביב. רק פ צ צה אחת פגעה במטרה. ר ו ב הפצצות האחרות היו החטאות רחוקות. במהלך התקיפה נפגע מטוס הפיירצייילד ונפל לים. טייסיו, מתי סוקניק ( י ז י ן ) ואהרון שפרינצק ז״ל נהרגו. אף ־ כ י פעו ל ות ההפצצה של הראפי ד היו פיקאנטיות ו רבות צבע, הרי עיקר תר ומתו ל מ א מ ץ המלחמתי היתה בשטח התובלה וההצנחה. המטוס נשא כמויות צ י ו ד ג ד ו ל ות יחסית למטוסים אחרים. הוא הצניח אספקה ותחמושת ל ר ו ב הישובים הנצורים. מטוס ר א פ י ד נהג לטוס כמעט מדי לילה ל כ פ ר דרום הנצור ע ד לפינויו. משימות נוספות היו משימות סיור וצילום, שבהן בא לידי בטוי כ ושר השהייה הגדול של הראפ י ד באויר. המטוס היה מעין מטוס כ ל ־ ב ו יעיל מאוד, אשר שי רת בבל תפקידי התובלה וההצנחה האפשריים. המטוסים ליוו שי י ר ות לכל חלקי הארץ. הם זכו לאהדה בקרב הטייסים בשל היותם שקטים, יציבים וקלים לטיסה. בשל צורתם האופיינית, דו־כנפיים — היה ניתן לזהותם בקלות. כ ר זכו לפופו לאר י ות מיוחדת גם אצל כוחות הקרקע ובמיוחד תושבי הישובים הנצורים, שלגביהם היו עורק־חיים ממשי. בתחילת 1950 הוצאו המטוסים מהשירות ונמסרו לידי חברת ״ארקיע״. בשירותה פעל ו זמן קצר ע ד שהוחלפו בדאקוטות. בשל ב זה היה מצבם כה גרוע, עד כי לא נותר אלא לזרוק אותם בגרוטאות. הראפי ד המוטס היום ב ישראל נקנה באנגליה, שו פ ץ שם וחזר ארצה. הוא לא שי רת בכל תקופה שהיא. ספיספ״ר שיניים ל 0״סת הקרב הראשונה הספיטפייר מסמל, י ותר מכל מטוס אחר, את נצחונה של בריטניה בקרבות האויר של מלחמת העולם השניה. מטוס־ קרב מעולה זה י וצר בד גמים שונים ע ד שנת 1947 . היה זה מטוס־קרב קטו־ממדים בעל כנף אליפטית תחתית. המטוס היה יפהפה וביצועיו היו מדהימים. לא לחינם זכה בתו א ר ״חלומו של טייס־קרב״. M.K9 ב ישראל שי רתו בעיקר ספיטפיירים מהדגמים כ ן היו בחיל־האויר מספ ר קטן של מטוסים, .M.K16־1 שא ו לתר ו ע ל ־סמך חלקים שהושאר ו ע ל ־ י ד י הבריטים. מטוסים אלה היו בני ע ר ב ־ ר ב של דגמים, כך של א ניתן לייחס אותם ל ד גם מזוהה כלשהו. במלחמת העצמאות או לתר ו בםך־הכל חמישה מטוסי ספיטפייר. הראשו ן שבהם — ״כנסת 6״ — זכה לכינויו המיוחד לאחר שב ע ת הרכבתו הסופית הסתבר שחסר לוח לגוף. העושים במלאכה פשטו בשעות לילה על תל ־ אביב במטרה ל מ צ ו א לוח מתאים. בסוף נבחר לוח שעל י ו היתה מו ד פסת פ רסומת לסיגריות, ״כנסת 6״. הלוח א ו מ ץ על ־ י ד י חיל־האויר. המטוס ע צמו הורכב מחלקים שנמצאו בבסיסי חיל־האויר הבריטי לאחר שנפל ו בידי כוחות צה״ל. מטוס נוסף, שהצטר ף לכוח העברי, היה ספיטפייר מצרי, שא ו ל ץ לנחיתת אונס בסביבות הרצליה, ביומה הראשו ן של המדינה. ספיט נוסף, אף שנ פ ג ע ב ד ר כ ו לאר ץ , נלקח של ל לקראת סיום המלחמה בשדה־התעו פה אל־עריש. המפורסמים שבספיטים הללו הם שני המטוסים קטומי והורכבו מג ר ו ־ MK 9 D הכנפיים. הם היו קרובים של הדגם טאות של חמישה מטוסים שנטשו הבריטים ב רמת־ ד ו ד . חימושם כל ל תותחי 20 מ״מ — חימוש כ ב ד מ א ו ד לגבי אותם ימים. לקראת תום מלחמת העצמאות הצליחו לשכ נע את מטוסים .MK.9 הצ׳כים למכ ו ר ל ישראל 30 מטוסי ספיטפייר אלה שימשו את הטייסים הצ׳כיים בחיל־האויר הבריטי במלחמת העולם השנייה ו לאחר המלחמה הוחזרו לציכיה. המטוסים היו במצ ב טכני גרוע. העיסקה הר ישמית עם הצ׳כים כללה 50 מטוסים. בשל התרסקויות באימונים ו ב ד ר ך ל א ר ץ הסכימו הצ׳כים למכ ו ר מטוסים נוספים להשלמת החסר, כ ך שבסך ־הכ ל נקנו בצ׳כיה 59 מטוסי ספיטפייר. מי שהיה האחראי י ותר מכל לגבי הגעתם של מטוסים אלה ובמצב כשי ר לטיסה, היה סם פומר נ ץ , מהנדס אוירונאוטי וטייס־ניסוי, שהתנ ד ב לסייע לישוב במאבקו. המצ ב באר ץ , בהפוגה השנייה, החמיר והלך ומהאר ץ באה ד ר ישה למטוסים נוספים שיהיו מוכנים לקראת התחדשות הקרבות. הוחלט לשלוח את ששת המטוסים הראשונים ב ד ר ך האויר. המבצע כונה ״וולווטה א, ״ ע ל שום שמן השיזוף בשם זה שהיה בחבילות החירום של הטייסים. התכנית הייתה נועזת — הפשיטו את הספיטפיירים מכל ציוד עזר, כולל רדיו, ותלו עליהם של ל מכלי דלק בצבעי טייסת הקרב הראשונה — 948 ו בערך בצבעי טייסת הקרב הראשונה — בנגב, 1948 . המטוס השתתף בקרב נגד הבריטים הספיט השחור בתקופה בה שימש עזר וייצמן כמפקד חיל-האויר 22 MK.9D מטוס ספיטפייר, אשר אולתר בארץ עם כנפיים של רגם נתיקים ששת הספיטים היו אמורים לטוס מצ׳ביה לשדה פו ד ג ו ר יצה ביוגוסלביה, משם הם היו צריכים לטוס ישירות אשר שימש להם כמו רה־ ,D.C.4 לישראל, בעקבות מטוס ד ר ך ותחנת ראריו. את ההתקנות הר ר ושות ביצע סם פומרנץ. מבצע ״וולווטה״ ב־ 24 בספטמבר 1948 המריאו ש ש ת הספיטים ליוגוסלביה. בין הטייסים היו סם פ ומר נ ץ , מו ר י אלון ובוריס סניור. אחד המטוסים נחת נחיתת־ריסוק ביוגוסלביה. ב־ 27 בספטמב ר יצאו חמשת הנותרים ל ד ר ך . בהיותם ב ד ר ך לא יכלו מו ר י ובורים להעביר הלק מהמבלים הנתיקים ו נאלצו לנחות נחיתת־אונס ברודוס. המטוסים הוחרמו. של ושת המטוסים שהגיעו ארצה היוו שי פ ו ר ממשי לסה״ב של חי ל ־האו י ר דאז. פעולות חי ל ־האו י ר בכים פאלוגיה הצריכו בדחיפות ע ו ד מטוסים. נציגי החיל בצ׳כיה התאמצ ו לשג ר במה שי ותר מטוסים. ב־ 5 ו ב נ ו במב ר 1948 היו 15 מטוסים נוספים מוכנים, בהם שבעה מצויירים במכלים נוספים לטיסה לאר ץ . ב־ 13 ב ד צמב ר 1948 יצאו 10 מטוסים מפורקים ב ד ר ך היבשה והים לישראל. ב־ 8 ו ב ד צ מ ב ר המר יאו ש ש ת המטוסים הראשונים במב צ ע ״וולווטה ב״׳ לכיוון יוגוסלביה. בין הטייסים היו סם פ ומר נ ץ ומוטי פיין (לימים הוד), בעל 140 שעות טיסה, שמתוכן רק שב ע על ספיטפייר! במבנה שני, בן שבלונה מטוסים, טס, בין היתר, דני שפירא, לו מספ ר שע ות דומה לזה של מוטי חור. בטיסה ליוגוסלביה נחת אחד ממטוסי המבנה הראשו ן נחיתת־אונס, שני התרסק בהרים במזג־ אויר גרוע. הטייס היה ל א אחר מ אשר יוזמו ומאר ג נ ו של המבצע סם פ ו מ ר נ ץ ז״ל. או ב ד נ ו של סם היה מכה קשה לחיל־האויר הצעיר. מטוס נוסף נפגע בנחיתה ביוגוסלביה, ו נאלצו להשאי ר ו שם. ב־ 22 ב ר צ מ ב ר 1948 המר יאו 11 ספיטים. אחר מהם חזר תו ך זמן קצר לשדה־האם בשל תקלות מכאניות, אך עשרת הנותרים הגיעו ל ישר א ל כתר ומה נכבדה לכוח האוירי הישראלי. ש א ר המטוסים, וכן חלקי חילוף וחימוש . המשיכו לזרום ע ד א מ צ ע 1949 ב א ר ץ נקלטו המטוסים תחילה על ־ י ד י טייסת הקרב הראשונה, לאחר שז ו ״התמלאה״, הקימו עו ד טייסות־קרב, שפ ו ז ר ו בבסיסים השונים וכן במינחתים על־ פני המדינה כולה. בשל הטווח הקטן יחסית של הספיטים נ ד ד ו חלק מהמינחתים בעקבות הכוחות הלוחמים, במיוחר היה הר ב ר הכרחי בנגב, שב ו שימשו המטוסים, בין השאר, להגנת טיסות התובלה באי ז ו ר כיס־פאלוגיה והר חברון. הספיטים היו מטוסי הקרב הראשונים בחיל־האויר, א ש ר הגיעו בכמויות מספיקות עם צ י ו ד ע ז ר וחימוש מלאים יחסית. הם היו מטוסים, א ש ר לא היה צר י ך ל א לתר לגביהם פתר ו נ ות לתקלות בכל פעם שר צ ו להטיסם. ר מת השימוש שלהם היתה גבוהה, יחסית ל ש א ר המטוסים בחיל. המטוסים נשאו בעול הצליפות, היירוטים וליווי המפציצים. מר ב ית היירוטים במלחמת העצמאות בוצעו ע ל ־ י ד י ספיטפיירים. יש לציין, כי אף ספיטפייר לא נפל ב א ר ץ ב משך מלחמת העצמאות, לא כתו צאה מ א ש אוייב ו לא מתקלה טכנית. ב ראשית ספטמבר 1948 הושמשו סופית שני הראשונים מבי ן חמשת המטוסים ששו פ צ ו באר ץ . רק ב ר אשית הקרבות של אחר ההפוגה השניה, ב־ 15 באוקטובר 1948 , הוכנסו הספיטים לשימוש. ב א ר ץ היו אז חמישה ספיטים שמישים — של ושה צ׳כים ושני מטוסי ־ ג ר וטאות קצוצי־כנף. הפלת ספיטים בריטיים . טבילת האש של הספיטים היתה ב־ 15 באוקטובר 1948 אר כ עה ספיטים ושני בופייטרים י צאו לתקו ף את שדה־ התעופה של אל ־ער יש. בשעה 17:40 תקפו המטוסים את השרה בצלילה וביעפים נמוכים. צו ותות הנ ״מ ש ל האוייב הוכו בהלם. מאוחר י ותר התאוששו הצליחו ל פ ג וע במנ וע של בופייטר. האחרון נחת על מנ וע אחד בתל ־ נ ו ף . בהפ צ צת כוחותינו נפגעו אר ב עה מטוסי ספיטפייר מצר י ים ע ל הקרקע. במב צ ע ״יואב״ טסו הספיטפיירים בכל המשימות האפשר י ות, מפטר ו ל אלים ו ע ר להפ צ צ ות נפל״ם. הספיט הוכיח ע צמו ביעפי צליפה, או לם כ מ פ צ י ץ היה כישלון חרוץ. ב־ 17 ב נ ו במב ר 1948 התחולל קר ב ־או י ר מ ע ל כיס פאלוג׳ה. מטוס ישראל י ב ו ד ד מוטס בידי ר ו ר י או ג רטי ן תקף של ושה מטוסי ספיטפייר מצרים, שניסו לחפ ות ע ל הצנחת צ י ו ד לכוח המצר י הלכו ד בביס. בקרב שהתחו ל ל הפיל ר ו ד י אוגרטין שני מטוסים מצריים. ב־ 22 ב ד צ מ ב ר 1948 נפתח מ ב צ ע ״חורב״ לשחר ו ר הנגב המערבי. מטוסי ספיטפייר השתתפ ו בתקיפות העי ר א ל ־ ע ר יש ושרה התעופה שלה. הם צ ל פ ו במטוסים חונים מגובה נמוך. מטוס פיאט 55 .׳) מצ ר י נפגע קשות. ב משך כל ימי המב צ ע המשיכו הספיטים ל צ ל ו ף ו לשל וח פטרולים אלימים בכל הסביבה. ב־ 28 ב ד צמב ר 948 ו היתה פעי ל ות אוירית ענפה. בבוקר י צאו שני מטוסי הר ו ואר ר להפ צ צת צלילה בשאליהם מצטר פ ים לליווי שני מטוסי ספיטפייר. שישה מטוסי ספיטפייר מצר י ים תקפו את המבנה הישראלי. בקרב שהתפתח הצליח ר ו ד י אוגרטין להפיל מטוס ספיטפייר מצרי. ההר ו ואר ד ים הצליחו, בינתיים, לסיים את התקיפה, ש ל א הייתה מד ו י יקת ביותר, ונסוגו לבסיסם עם הספיטים. בסביבות 11 בבוקר באותו יום הוזנקו ר ו ר י או ג רטי ן וג׳ק ר ו י ל לסייע לשי י רה של צה״ ל בסביבות עוגיה. שיירה מצריים. ר ו ר י G.55 זו הותקפה על ־ י ד י שני מטוסי פיאט וג׳ק צ ל ל ו מכיוון השמש על המטוסים המצריים, של א חשו ״הספיט השחור״ בטיסת הבכורה לאחר חמש שנות קירקוע 23 בתוקפים. ג׳ק רויל הצליח להפיל מטוס ביער אחד. רודי אוגרטין רדף אחרי הפיאט השני, לאחר שפגע בו ביעף הראשון. לאחר קרב קצר הופל גם הפיאט השני. ב־ 31 בדצמבר 948 ו פעלו שלושה ספיטים נגד שדה־ התעופה המצרי בביר־חאמה. שניים ירהו לצלוף, השלישי, מוטס בידי רני וילסון, חיפה. מטוס פיאט אחד הצליח להמריא וניסה לתקוף את המטוסים הצולפים. וילסון צלל עליו ובקרב שהתחולל הפיל אותו. הספיטים הצליחו להשמיד שני פיאטים נוספים על הקרקע. פצצות 600 ק״ג שהשליכו גרמו אך נזק מועט למסלולים. דיוק ההפצצה היה נמוך. ה־ 7 בינואר 1949 היה יומם הגדול של הספיטפיירים. הפסקת־האש עמדה להכנס לתוקפה במשך היום וכל הטייסים שאפו ליטול חלק באירועי היום האחרון. בסידרת קרבות שהתפתחה הופלו חמישה מטוסים בריטיים, טמפסט אחד וארבעה ספיטפיירים, בלא שייגרם נזק לאף אחד ממטוסינו. שני ספיטפיירים הופלו עוד בשעות הבוקר על־ידי סליין גולדין. הם השתייכו לרביעייה שצלפה שיירה ישראלית באזור עוגיה. ספיט נוסף נחת נחיתת ריסוק באזור התעלה. שני טייסים נפלו בשבי כוחותינו. המצרים ניסו לנצל את המבוכה שהשתררה בחיל־האויר עם בוא היריעות על תקפו שיירה G.55 הקרב עם הבריטים. ארבעה מטוסי פיאט באזור אל־עריש. בקרב קצר הפיל מאק אלרואי אחד מהם. רודי אוגרטין פגע במטוס נוסף. בשעה 10:30 הופיע באזור מבנה בן שישה מטוסים בריטיים. טמפסט אחד הופל במהלך הקרבות על־ידי ג׳אק דויל. הקרב הבא התחולל בסביבות השעה 3 אחרי־הצהריים. לקרב זה שלחה טייסת הקרב הראשונה שני זוגות ספיטים. הארבעה פעלו במבנה ארבע אצבעות, מבנה חדיש ו״המוני״ לגבי חיל־האויר של אותם ימים. הבריטים הגיעו לאזור עם 12 מטוסים, הקרב התפתח מייד. עזר ויצמן וויליאם שרידר הפילו כל־אחד ספיטפייר בריטי נוסף. בסר־הכל הופלו באותו יום מטוס מצרי אחד וחמישה בריטים. הטייסים, חניכי חיל־האויר הבריטי והאמריקני, השאירו פתק בפתח הקונסוליה הבריטית בחיפה: ״מצטערים, הייתם בצד הלא־ נכון של הגדר.״ שימור ״הספיט השחור״ מלחמת העצמאות הסתיימה כאשר לספיטים יחס הפלות מעולה, של 11 כנגר אפס. הטייסת התארגנה. המסרשמיטים החלו מוצאים מהשירות ומטוסים נוספים שהגיעו מצ׳כיה תפסו את מקומם. חשיבות התקופה היא בעיקר בהתארגנות מבנה הטייסת, מבנה שעליו התבססו בהמשך כל טייסות החיל. רודי אוגרטין ואחרים הובילו את הטייסת דרך סידרות אימונים, שהעלו את כושר הטייסים. במלחמת העצמאות היה הספיט מטוס־הקרב הראשון, אשר תופעל בהתאם לתכונות שלפיהן תוכנן במקורו. בטוסם בספיטים, חידדו אנשי טייסת הקרב הראשונה את שיניהם. עד תחילת שנות החמישים נטשו רוב הטייסים הזרים את הטייסת והותירו את הפיקוד והאימונים כאחר בידי הישראלים. טייסת הקרב הראשונה היתה הראשונה שחזרה לכשירות מלאה כשהיא מתבססת על ישראלים בלבד. היו די הרבה בעיות ועקומת התאונות עלתה. ב־ 1951 חוזר רודי אוגרטין האגדי לטייסת במפקדה. בשנתיים שבהן שהה בארץ עיצב את הטייסת מחדש. כאשר עזב את הטייסת כשנה וחצי מאוחר יותר כבר עמדה הטייסת בזכות עצמה ולא נזקקה עוד לסיוע מבחוץ. האבירות שהלכו וגדלו הצריכו רכש חדש של ספיטפיירים למלא את השורות. הסתבר כי ניתן לרכוש 30 מטוסי 11 \, אלא שמנועו <.. ספיטפייר זהה ל־ 9 ) MK..16 ספיטפייר מתוצרת ארה״ב). המטוסים שופצו, נבדקו והוטסו טיסות ניסוי באיטליה. לקראת אמצע 1953 היו כל המטוסים בארץ. בשנה זו, כבר החלו הספיטפיירים יורדים מגרולתם. מוסטאנגים החלו להגיע לארץ — ולתפוס את הקו הראשון. הספיטים נשארו עור כשנתיים בשרות כמטוסי יירוט הגנתי, ולאחר־מכן במטוסי אימון קרב ראשוני, הם אופסנו לשעת הרום ב־ 1955 . בימי מבצע ״קדש״ כבר לא היה צורך בהם. . אחרוני הספיטים נטשו את חיל־האויר ב־ 1957 ״הספיטפייר השחור״ הוא הראשון והמפורסם במטוסי הטייסת ההיסטורית. הוא שומר לבקשתו של עזר וייצמן עודי בשנות החמישים. מאז שימש במטוסו האישי עד שפרש מחיל־האויר. המטוס נמצא עדיין בכושר טיסה ובמצב טוב נמצאים על ,Mk.9m MR.9 , מאוד. שני ספיטים נוספים כנים בבסיסים של החיל. מצבם של אלה, ובמיוחד של 11 \ הוסיפו מתלי ראקטות, שלא <.. הראשון, אינו טוב. ל־כ 91 עלו על המטוס בימים בהם שירת בחיל. מן המטוסים המפוזרים בגני־הילדים בקיבוצים ניתן לשחזר, לתצוגה סטאטית, עוד כמה מטוסים. כן ניתן גם אפשר MK..9D־n לשפץ את אלה שעל העמודים. את להחזיר למצב טיסה, אם כי במאמץ רב. אך המאמץ כדאי. מוססנג עמוד השדרה של ׳קדש׳ הנ?ו 0טאנג — מטוס־קרב מתוצרת ״נורת־אמריקן.״ — סומן כ־ם 51 ־נ 1. הוא נחשב למטוס־הקרב הטוב ביותר במלחמת העולם השנייה. הוכיח עצמו הן כמטוס קרב, בעל טווח ענק וביצועים מעולים כמיירט, והן כמטוס־תקיפה, שאין שני לו. בארץ היה המוסטאנג אחרון מטוסי הקרב בעל מנועי בוכנה. הוא היה גם האחרון במטוסי הקרב של מלחמת העולם השנייה. ארבעה מטוסי מוסטאנג, מפורקים וחסרי חימוש, הגיעו . בתיבות כמכונות חקלאיות לנמל חיפה ב־ 18 ביולי 1948 לקראת תחילת נובמבר הורכבו שלושה מהם. הם זכו 41 ו־ 42 . לשניים מהם, 40 ו־ 42 , אולתר , במספרים 40 חימוש. מם׳ 41 היה נטול חימוש. בתקופה זו החל מטוס מסתורי לבצע גיחות צילום מעל מרכז הארץ ובמיוחד מעל בסיסי חיל־האויר. המטוס היה מופיע בדרר־כלל .Noon Charlie בשעות הצהריים. דיוקו היקנה לו את הכינוי באחר הימים, כאשר כבר היו בטוחים כי המוסטאנגים כשירים לקרב, הוחלט לנסות ביירוט. ווין פיק היה מס׳ אחד במטוס מס׳ 40 ומוריס מאן במם׳ 42 . הטייסת היתה בחצור. כאשר המטוס המסתורי חלף מעל רמת־דוד הוזעקו השניים. מורים מאן לא הצליח להמריא בזמן ווין פיק נשאר בודד. הוא נסק ל־ 28,000 רגל. בשעה 12:15 ראה מטוס אפור־ בהיר מתקרב לעברו. הוא סגר עליו מכיוון השמש וירה. צרור אחר צרור. עשן התאבר מהמנוע השמאלי של המטוס. המטוס המשיר לפרפר זמן־מה ואחר נפל לים־התיכון מול אשדוד. ווין פיק נחת כשהוא מסוחרר לחלוטין מחוסר חמצן. הוא היה משוכנע שהפיל מטוס־ארבע־מנועי. רק יותר מאוחר, בעקבות שאילתה של צירצ׳יל בפארלמנט הבריטי, הסתבר שווין פיק הפיל מוסקיטו לסיור של הר.א.פ. היתה זו טבילת האש של המוסטאנג. במרבית השלבים המאוחרים של מלחמת העצמאות שימש המוסטאנג כמטוס־תקיפה. בדרר־כלל היו שני מוס־ טאנגים שמישים בו־זמנית והם, יחד עם שני בופייטרים, שימשו כצי התקיפה הכבדה. המבנה תקף את שדה התעופה אל־עריש וריכוזי כוחות מצריים. מוסטאנגים שימשו גם כחוד־החנית של פטרולים אלימים כנגד כוחות קרקע. כאן היה בדרר־כלל הפטרול מורכב ממוסטאנג בודד מלווה על־ידי שני ספיטפיירים. פטרול כזה נתקל ב־ 5 בינואר 1949 במבנה של שלושה פיאטים 55 .;) אשר תקף שיירה ישראלית ליד רפיח. בהתאם לתירגולות יצאו שגי הספיטפיירים להניס את המצרים. הללו 24 נסוגו לכיוון המוסטאנג הבודד. בקרב שהתפתח הפיל לבסוף סיי פלדמן, טייס המוסטאנג, פיאט אחד. עם תום מלחמת העצמאות הוסב המוסטאנג למטוס קרב־הפצצה ומטוס ליווי למשימות מיוחדות. למעשה, עם שניים־שלושה מטוסים שמישים, כל משימה היתה מיוחדת... גיחות נועזות הופעתם הפומבית הראשונה של המוסטאנגים היתה ב־ 3 בנובמבר 949 ו. שני מוסטאנגים, מסי 40 , מוטס על־ידי דני שפירא ומם׳ 41 , מוטס על־ידי מוטי הוד ביצעו אוירו־ בטיקה מעל רחוב בךיהודה בתל־אביב. היתה זו הפעם הראשונה שבה נחוג יום חיל־האויר בפומבי. בשנות ה־ 50 ביצעו המוסטאנגים שורה של פעילויות חריגות. מטוסי מוסטאגג (בדרר־כלל מטוס בודד) ליוו את ספיט מס׳ 10 — מטוס הצילום של חיל־האויר, לגיחות נועזות בעומק שטח האוייב. מטוסי מוסטאנג קבעו את קו הגבול בדרום. באמצעותם בלבד ניתן היה לפקד על תנועות הבידואים באזורים הנידחים. במקרים של חדירות מאסיביות צלפו ותקפו מטוסי מוסטאנג את הריכוזים. רוב התקיפות היו בסביבות ניצנה. כן הותקפו ריכוזי מבריחים (לעיתים גם מעבר לגבול). בעת החיפושים אחר מטוסי סילון נתקלו שליחי ישראל בנכונות שבדית למכור מטוסי מוסטאנג מעודפי חיל־האויר השבדי. לישראל נמכרו בסופו־של־דבר מספר מטוסי צילום בסימון שבדי) ומטוסי־קרב ( 1.26 ) — בסר־הכל S.26) 25 מטוסים. המטוסים הגיעו ארצה בטיסות בין נובמבר 1952 ויולי 1953 . עם המטוסים הגיע ציוד קרקע וחימוש. היה זה הרכש האוירי המסודר הראשון של מדינת ישראל. עם המוסטאנגים התארכה זרועו של דויל־האויר. בפעם הראשונה היו לחיל מטוסים בעלי טווח ארוך דיו כדי להגיע לכל מקום במזרח־התיכון. המטוסים היו בעלי ביצועים מרשימים ובעלי חימוש רב. עם המוסטאנגים ניתן היה לפטרל עד שארם־א־שייח ובחזרה או להקיף את קפריסין ולחזור... עם המוסטאנגים זכה חיל־האויר למימד ההרתעה. חיל־ האויר החל לחשוב במושגים של תקיפה מונעת, אפשרויות להגיע לעומק שטח האוייב וכוי. עם המוסטאנגים, החלו, למעשה, להגדיר את איסטרטגיה של חיל־האויר — השרירה וקיימת עד היום. מאמצע שנת 1953 החל חיל־הים מפטרל לאורך מפרץ אילת. הפטרול לא נעשה בגלוי, אלא במסווה של ״סירות דייגים״. ב־ 31 במרס 1954 נסחפה ״סירת דייגים״ אל החוף הסעודי. שבעת אנשי הצוות הצליחו להיחלץ והגיעו בשחייה אל החוף הסעודי• ב־ 2 באפריל נשלחו שבעה פייפרים למינחת מאולתר על החוף הסעודי כדי לפנות את האנשים. החיפוי על המבצע והשמדת הספיגה של חיל־הים, שהושארה על השרטון, הוטלו על טייסת המוסטאנגים. בפיקודו של עזר וייצמן (מפקד רמת־דוד דאז) הגיעו שישה מוסטאנגים אל הספינה, לאחר שהפייפרים עזבו את השטח, צלפו וריקטו את הספינה ואת אזור המינחת. ניתוק הקשר בסיני בשנת 1955 החלה ישראל מתכוננת למבצע ״עומר״, שהיה אמור לפתוח את מצרי־טירן על־ידי כיבוש מסדרון יבשתי מאילת עד לשארם־א־שייח. בשביל מבצע זה החל רכש נרחב ופזיז של גרוטאות על־מנת לחזק את השורות של טייסות קיימות. אחד המטוסים שנקנה בכמויות היה המוסטאנג. רוב המוסטאנגים נקנו בגרוטאות והחלפים מחברת גרוטאות איטלקית בפוג׳ה כאשר הממשלה האי- טלקית ״עוצבלת עיניים״. המטוסים נרכשו מפורקים, בשתי קבוצות. בראשונה נרכשו חלקים של עשרה מטוסים, מהם הושמשו שמונה כשהאחרים משמשים כמאגרי חלפים. מטוסים אלה נועדו למלא את האבירות של הטייסת המקו־ דית. יותר מאוחר נקנו כ־ 30 ״מטוסים״ נוספים, שמהם . הושמשו מעל ל־ 20 בעת מיבצע •קדש־ — אוקטובר־ נובמבר 1956 בתקופה בה שירת כמטוס-אימונים מתקדם — שנות ה 50- י המאוחרות מטוס מוסטאנג בתקופה שלפני מבצע ״קדש״ מטוסים אלה היו חדשים יותר מהמטוסים השבדים. רובם באו מקו ייצור בטקסאם, ויוצרו אחרי מלחמת העולם השנייה. הם שימשו לאימונים, זמן קצר לפני שנמכרו, חדשים למעשה, לאיטליה. באיטליה שירת המוסטאנג זמן קצר בלבד כ״סותם חור״ עד להגעתם של מטוסי הסילון ואז נמכר בגרוטאות. כל המטוסים הגיעו במשך שנת 1955 . עם זאת המטוסים הגיעו עם חימוש לקוי וכמעט ללא ציוד־עזר קרקעי. מלחמת ״קדש״ החלה במבצע מרשים של רביעיית מוסטאנגים בפיקודו של צחיק יבנה. שלושה מבין ארבעת המטוסים היו איטלקים. הרביעי היה שבדי. לאחר ניסויים רבים, שבהם נפגע אחד המטוסים המקוריים (ולכן הובא השבדי המחליף) יצאו שני זוגות מצויירים במכשיר מיוחד לקרוע את חוטי הטלפון בסיני על־מגת לשבש את הקשר המצרי בעת המיתקפה הישראלית. שני הזוגות המריאו ב־ 29 באוקטובר 1956 ב־ 2:30 אחרי הצהריים בדרכם דרומה. המטוסים נושאים, קשורים לזנב, שרשרות־משקולות, שנועדו לקרוע את החוטים. הכבל, שגרם צרות במשך כל הניסויים, לא הוכיח עצמו. כבלים נפלו כבר בהמראה. בסופו־של־דבר קרעו טייסי המוסטאנג את חוטי הטלפון בסיני בעזרת קצות הכנפיים והמדחפים. הקריעה בעזרת המרחפים נעשתה בשינוי פסיעה תוך כדי טיסה חזיתית אל תוך החוטים. כל המטוסים חזרו בשלום והקשר המצרי נותק בארבעה צמתים חשובים. חיל־האויר נכנס למלחמת ״קדש״ עם שתי טייסות מוס־ טאנג, ובסר־הכל למעלה מ־ 40 מטוסים. טייסות המוסטאנגים נשאו בעול הסיוע הצמוד לכוחות הקרקע במשך המבצע. יכולת נשיאת החימוש המרשימה שלהם ויכולת השהייה באויר היו צירוף אידיאלי לתפקיד זה. המוסטאנגים שעטו ברביעיות ובזוגות על־פני חצי האי סיני בגבהים שנעו, בדרר־כלל, מסביב ל־ 100 רגל, כשהם צולפים, מרקטים ומפציצים כל אובייקט שנע או שנראה חשוד. מוסטאנגים נראו בכל מקום ובכל שעה. וקולם נעשה מוכר לכוחות הקרקע. מוסטאנגים הותקפו על־ידי וומפיירים מצריים ויצאו מ״העסק״ בשלום. צחיק יבנה הוביל את הרביעייה הראשונה לשארם. יונתן אטקס, אחד מטייסי הרביעייה, נפגע ונפל בשבי. צחיק חזר עם חור בכנף, התלוי היום במיסגרת בביתו. אורגאן ׳סוס המלחמה׳ הוותיק מטוס קרב חד־מושבי מתוצרת מפעלי ״דאסו״ בצרפת. החימוש האינטגראלי מורכב מ־ 4 תותחי 20 מ״מ. כן מסוגל המטוס לשאת 1,000 ק״ג חימוש בשתי נקודות תלייה. מטוסי האורגאן הראשונים נרכשו במשך 1955 . בתחילה נכשו 2ו מטוסים כתחליף למטוסי המיסטר־וו, עליהם ויתרה ישראל. כאשר החלו לתכנן את מבצע ״קדש״ רכשו 12 מטוסים נוספים ומאוחר יותר עוד שישה מטוסים רזרביים 30 מטוסי אורגאן. רישמית, היו בידי ישראל בסוף 1956 למעשה היו רק 22 מהם שמישים. הטייסת התארגנה וירשה את המטאורים בפעילויות הפיטרול והיירוט בראשית 1956 . ב־ 12.4.56 נוצר מגע בין שני אורגאנים ובין שני וומפיירים מצריים. התפתח קרב בתור שטח ישראל. בתחילה ניסו המצרים להתקדם לתוך שטח ישראל. ד׳ פגע בוומפייר אחד, שהחל בוער והתרסק בניסיון לבצע נחיתת אונס ליד עבדת. מ׳ פגע במטוס נוסף. נראה, שמטוס זה התרסק בשטח מצרים. לא התקבל אימות להפלה. הטייסת נכנסת למבצע ״קדש״ עם 22 מטוסים. ב־ 29 באוקטובר 1956 , בהצנחה במיתלה, טסו שתי רביעיות אורגאנים כליווי צמוד למטוסי התובלה המצניחים. למחרת בבוקר החלה הטייסת במבצעי צליפות וריקוט לאורר צירי סיני. ב־ 31 באוקטובר השתתף זוג מטוסי אורגאן חימושו המגוון של מטוס המוסטאנג במקביל ליכולתו המרשימה כתוקף היה המוסטאנג חשוף לאש נ״מ. מערכת הקירור הנוזל (גליקול) חיונית מאוד באקלים החם ולכן כל פגיעה בה פטאלית בגובה שבו טסו היו המטוסים חשופים גם לאש נק״ל. תשעה מוסטאנגים נפגעו וננטשו ב״קדש״. מספר טייסים הצליחו לנחות נחיתות־ אונס במדבר. אחד (אטקס) נפל בשבי וארבעה אחרים צעדו ברגל במדבר אל עבר כוחותינו. אלדד פז ״טייל״ יומיים. במלחמת ״קדש״ גילה צה״ל את מלחמת התנועה. השריון לא היה יכול לדהור ללא סיוע אוירי יעיל וצמוד. יותר מכל מטוס אחר סיפק המוסטאנג המיושן סיוע זה. לאחר ״קדש״ כמעט שלא נותרו מוסטאנגים שמישים בחיל־האויר. תקופת השיפוצים ארכה זמן רב. בסופה הושמשה טייסת. מטוסים אלה טסו במטוסי אימון מתקדם עוד כשנתיים ואחר־כר הוצאו מהשירות. רובם הושמדו באימוני כבאות או שנתרמו לקיבוצים. המוסטאנג המוטס היום בארץ נקנה בחו״ל. הגוף שופץ בבריטניה והמנוע חדש. בפיקודו של אגסי בתקיפה על המשחתת המצרית ״איברהים־ אל־אוואל״, שניסתה להפגיז את חיפה. המטוסים ירו את כל 22 הראקטות שנשאו ואת רוב פגזי התותחים. עשן שחור התאבר מירכתי הספינה. זוג נוסף שהוזנק לסייע להם מופנה לאיזור אל־עריש. באותו יום, בסביבות השעה 13:30 , התפתח קרב־אויר בין זוג אורגאנים ומספר מיגים, שתקפו אותם. י׳ הצליח לפגוע במיג־ 5ו, לאחר קרב קצר, שבו ניסו הישראלים לנתק מגע במהירות האפשרית. יותר מאוחר הגיע אישור שהאורגאן אכן הפיל מיג־ 5ו! במשר המבצע היו עוד כמה היתקלויות בין מיגים ואורגאנים. הוחלפו צרורות ירי, אולם ללא נזקים לשני הצדרים. במבצע ״קדש״ הופלו שלושה מטוסי אורגאן באש נ״מ מהקרקע. חמישה מטוסים נוספים נפגעו באש נ״מ ונק״ל, בדרגות שונות של חומרה. מטוס אחד נחת נחיתת־אונס לאחר שאזל הדלק שלו בקרב־אויר. במשר המבצע הרסו האורגאנים לפחות 45 כלי־רכב משוריינים (כולל טאנקים) ועוד כ־ 40 כלי־רכב. ישראל היתה מרוצה מאוד מיכולתו של האורגאן כמטוס ריקוט והפצצה. אי לכר נשלחה מייד הזמנה לצרפת לרכוש עוד אורגאנים. בסופו־של־דבר נרכשו 45 אורגאנים נוספים, כולם מפס־ייצור, אשר חיל־האויר הצרפתי החליט לוותר עליו. המטוסים הגיעו ארצה בין ינואר־אפריל 1957 . בתקופה 26 זו היו שמישים כ־ 60 אורגאנים בלבד. תקיפת שדות התעופה ב־ 5 ביוני 967 ו היו האורגאנים, יחר עם המיסטרים, אחראים להשמדת מטוסי האוייב בשהות־התעופה בסיני. רביעיות של מטוסים תקפו, בין היתר, את אל־עריש, ביר־ גפגפה וג׳בל־ליבני. בכלל, תקפו המיסטרים, בפצצות את המסלולים ואחריהם הגיחו האורגאנים וריקטו את המטוסים החונים. מבנה של אורגאנים תקף גם את שרה קאהיר־ מערב. תקיפה זו היתה הראשונה של סרן ד׳. סרן ר׳ טס כמם׳ 2 של סגן יי, טייס וותיק. בעת התקיפה הבחין לפתע סרן ד׳ במיג 21 , שהצליח להמריא מהמסלול הפגוע. סרן ד׳ צלל ובצרור אחד פגע במטוס והפילו. סרן ד׳ צלל בזווית חדה מדי ולא הצליח לצאת מהצלילה מהר. הוא נפגע קשות מרסיסי המיג שהתפוצץ ומאש נ״מ מקצות השרה שמעליו חלף כשניסה לצאת מהצלילה. כשהבחין כי נפגע קשות הפנה ר׳ את מטוסו וצלל אל תוך עמרת הנ״מ עם מטוסו הפגוע. במשך היום הראשון נפגעו ארבעה אורגאנים. שני טייסים נהרגו. מטוס האוראגן בצבעי מלחמת ששת-הימים ביום השני למלחמה הופנתה הטייסת לחזית המרכזית. אורגאנים שעטו מעל צירי התנועה כשהם צולפים בשיירות הירדניות והעיראקיות ומעניקים סיוע צמוד לכוחותינו. ברר־ר־כלל היו משליכים את כל החימוש שבנמצא על השיירה או על ריכוז הרכב ברגע בו התגלו. תקיפה ראויה לציון היתה ב־ 7 ביוני — רביעיית אורגאנים גילתה טור עיראקי• שעלה לאורך נחל פרעה אל שכם. שני המטוסים הראשונים ירדו על ראש וזנב השיירה ופגעו בהם בהפצצה מגובה נמוך, בין מצוקי הווארי התלולים. עם הפגיעות הללו נתקעה השיירה העיראקית בוואדי. מבנים נוספים הוזעקו לאזור ותוך כחצי־שעה הושמד הטור כולו. השמדתו של טור זה איפשרה את כניסת הכוחות הישראלים לשכם ללא קרב. כוחות שריון נוספים הושמדו על ההרים בשומרון בהפצצות ובריקוטים קונבנציונליים, עובדה שהקלה על התקדמות כוחות השריון של צה״ל בשומרון. עם תחילת המתקפה על הרמה, הועברו האורגאנים לתקיפות וסיוע קרוב לכוחות המתקדמים שם. האורגאנים השמידו שיירות ומצבורי־אספקה. במשך שני ימי הקרבות הופלו שלושה אורגאנים מאש הנ״מ החזקה שבגולן. השחיקה בטיסות היתה קשה במשך הקרבות בגולן בשל ריכוז הנ׳׳מ החזק. בסר־הכל הופלו 9 אורגאנים במשך המלחמה. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להוציא את האו־ רגאנים בהדרגה משירות פעיל. הסקייהוקים, שהחלו מגיעים, נועדו לרשת את מקום האורגאנים והמיסטרים. עוצמת אש הנ׳׳מ בתעלה היתה חזקה מדי עבור האורגאנית. כר הועברו האורגאנים לרשות בית־הספר לטיסה ושימשו במטוסי־ אימון מתקדמים לתפעול חימוש. עם זאת, כאשר החלה הגיזרה הירדנית להתחמם נשלחו אורגאנים לתקוף בסיסי מחבלים וסוללות של הלגיון בבקעה. חיל־האויר הירדני לא היווה איום וגם הנ״מ המקומי היה דליל. האורגאן הוכיח עצמו כמטוס מעולה במשימות אלו. ב־ 1969 הוצא האורגאן סופית ממצבת הכוח הלוחם. זמן קצר לאחר־מכן הוצא לגימלאות. כיום נמצא בארץ מספר רב של אורגאנים: המטוסים מוצגים בתצוגות סטאטיות בבסיסי החיל השונים וכמה מהם נתרמו לבתי־ספר מקצועיים. אורגאן אחד, השייך לאוסף חיל־האויר, נשמר במצב כשיר לטיסה. 27 סופר מיסטר המטוס שלחם בסערה הוא מטוס־קרב חד־מושבי. זהו B־2 הסופר־מיסטר המטוס הישראלי הראשון שעבר את מהירות הקול בטיסה אופקית. חימושו כלל שני תותחי דאפה 30 מ״מ. ישראל רכשה 24 מטוסים מדגם זה בתחילת 957 ו. המטוסים הגיעו לישראל בין 958 ו־ 960 ו. ב־ 1963 , כאשר צרפת לא הסכימה למכור לישראל את כמות של המיראז׳ים המבוקשים נרכשו כתחליף' 12 מטוסים נוספים שהגיעו במשך השנה. הסופר־מיסטר נרכש כמיירט הגנתי. הופעתם של המיג־דו והמיג־ 9ו בזירה מצאה את ישראל ללא מטוס שיוכל להתמודד איתם בתנאים שווים ועדיפים. הסופר־מיסטר נקנה כ״סותם חורים״ עד להופעתו של המיראז׳ שהיה אז בשלבי פיתוח מתקדמים ואשר לישראל היתה עליו אופציה (אז ל־ 24 מטוסים). פעולתו המבצעית הראשונה של הסופר־מיסטר לא כללה פתיחה באש. במרס 1958 הוזנקו שני מטוסי מיסטר ואחריהם זוג סופר־מיסטר ליירוט מטוס בלתי־מזוהה שטם בגובה רב בנגב. ארבעה המטוסים לא הצליחו ליירט את מטוס הביון שצילם באותו בוקר את הכור האטומי בדימונה. ,U־2 עיקר האיום האוירי בשנות השישים הראשונות היה בגבול המצרי. לאחר המתיחות של שנת 1960 החלו המצרים כהתבצרות ובבנייה מאסיבית בחצי־האי. חיל־האויר נקט מדיניות של סיורים אלימים, שנועדו להביא ידיעות על המערכת המצרית וכן לבדוק את הכוננות ומהירות התגובה של חיל־האויר המצרי. . ב־ 25 במאי 1960 נכנם זוג סופר־מיסטרים מוטסים על ידי א׳ ואי. בשעה 10 בבוקר נתקלו בשני זוגות של מיג־דו, שטסו לכיוון באר־שבע. זוג אחד הסתובב ונסוג, בעוד שהשני נכנם לקרב עם הישראלים. בקרב שהתפתח בגובה 16 אלף רגל נפגע מיג־דו אחד על־ידי מס׳ 1 הישראלי, וביצע נחיתת־אונס בבסיסו. מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. בדרר־כלל עברו התקריות וההתגרויות ההדדיות ללא מגע. מטוסים מצריים חדרו לשטח ישראלי וישראליים נכנסו לתור סיני. ב־ 28.4.61 פוגשים שני סופר־מיסטרים המוטסים בידי א. וצור בן־ברק (נהרג בראשית 67 בניסויי מיראז׳ 3) בזוג מטוסי מיג־ 7ו. כל ארבעת המטוסים מגיעים לאיזור הקרב, סביבות חלוצה, מהשטח המצרי. המיגים ניסו לשבור צפונה. צור סגר על אחד מהם וניסה להכווינו לכוון באר־שבע. הקרב התפתח בסופו של דבר בין כרם־שלום ואל־עריש. מיג אחד נפגע וטייסו צנח באיזור אל־עריש. הפעילות הזו נמשכה עד 1964 עת החלו המיראז׳ים תופסים את מקום הסופר־ מיסטרים בפיטרולים. בצפון היתה דרכם של הסופר־מיסטרים פחות חלקה, כאן נערכו הפיטרולים במשנה זהירות בשל התוקפנות של הסורים ובשל החשש שהפרה של הפסקת האש תסלים לתקרית ולהפגזות ישובים. בכל זאת נתקלה רביעיית סופר־ מיסטרים ברביעיית מיג 17 סורים ב־ 21.3.62 . התפתחה סידרת קרבות אויר. במהלכם נפגעו, כנראה, שני מיגים. הפגיעות, אם היו, היו קלות ולא מנעו מהמיגים להמשיך בקרב. גם סופר־מיסטר אחד נפגע קלות ונחת בשלום בבסיס ח״א לאחר סיום הקרב. לאחר זמן בו לא הצליחו שני הצדדים להגיע להכרעה נותק המגע וכל המטוסים שבו לבסיסיהם. בפטרולים הבאים חלפו זוגות של מטוסים זה באיזורו של זה בלי שצד כל שהוא ניסה לחצות את הגבול וליצור מגע. כמטוס־תקיפה, היו לסופר־מיסטר ארבע נקודות תלייה, שעליהן היה יכול לשאת שני מכלי דלק וכן פחות משני טונות חימוש בעיקר ראקטות 68 מ״מ. ב־ 13.11.64 התפתחה התקרית הראשונה בה הפציצו מטוסי ח״א את מתקני הטיית הירדן. בתקיפה זו שותפו, יחד עם מטוסים אחרים, גם מטוסי סופר־מיסטר אשר ריקטו את הציוד ההנדסי הסופר-מיסטר בתקופת זוהרו במיירט בו השתמשו להטיית הירדן. הפגיעות במטרות היו טובות ואף מטוס לא נפגע. מאז השתתפו הסופר־מיסטרים בקביעות בתקריות הגבול שהתפתחו סביב מתקני ההטיה וסוללות התותחים הסוריים. עם זאת היו אלה המיראז׳ים אשר יצרו את המגע עם מטוסי האוייב והסופר־מיסטרים לא השתתפו באף קרב אויר. ריקוט והפצצה במלחמת ששת הימים השתתפו הסופר־מיסטרים כמטוס־ תקיפה. הם ריקטו וזרקו פצצות נפל־ם בכל החזיתות. בתקיפה הראשונה, ב־ 5 ביוני 1967 , נשלחו הסופר־מיסטרים לשדות־התעופה שבמצרים, ובכלל זה אינשאס וכיברית. במרבית המקומות הסופר־מיסטרים ריקטו וצלפו כשעיקר משימתם להשמיד את המטוס־ים שעל הקרקע. כושר התימרון המעולה של הסופר־מיסטרים הוכיח עצמו בפעולות אלה. התקיפות נעשו בצלילה חדה, בגובה נמיר ובמשיכה חדה החוצה. הפגיעות היו מעולות ובמרבית המקרים לא היה צורר לחזור שנית על יעף. הסופר־מיסטרים חזרו למצרים גם בגל השני, רביעייה תקפה את כיברית ועזבה כשהיא מותירה אחריה אודים עשנים נוספים. החל בשעות הצהרים הופנו המטוסים לפעילות תקיפה וסיוע צמוד לכוחות הקרקע. מטוסים רבים פיטרלו מעל אזורי הקרבות בסיני ונקראו לעזרה לכוחות שנתקעו. גולת הכו- תרת של פעילות היום היתה הסיוע הקרוב לכוחות צה״ל שהחלו לפעול בירושלים. הםופר־מיםטרים ריקטו, הפציצו וצלפו בדיוק מדהים באזורי הקרבות ובמיוחד בסביבות שועפת. פעילות נוספת באותו יום היתה חסימת שיירות שנעו באיזור מעלה האדומים אף כי את עיקר העבודה באיזור עשו הפוגות. ב־ 7.6 חזרו הסופר־מיסטרים לירושלים על מנת להגיש סיוע קרוב לצנחנים. כאן הם התבלטו בפעילות אינטנסיבית באיזור אוגוסטה ויקטוריה. כ״כ הופצץ ונהרס ע״י סופר־מיסטר המכ״ם בעגיון שליד מפרק. הסופר־מיסטרים המשיכו לתקוף ולרקט עד סוף המלחמה. הפלת מיגים איש לא ציפה שהסופר־מיסטרים יחזרו עם הפלות. עם זאת, נראה, שאי־אפשר היה להימנע מכר. במטס הראשון אל כיברית, נראה לפתע מיג־ 17 מנסה לנחות. מס׳ 2 של המוביל, חי, טייס ירוק בגיחתו הראשונה, צלל לתקיפה כשהבחין במיג. הוא קיבל רשות לדלוק אחריו, ולאחר מירדף 28 צבעי ההסוואה בהם שירת במלחמת ששת-הימים. הסופר-מיסטר בצבעי ההסוואה בהם היה צבוע בעת מלחמת ו השישים הראשונות r :ר-מיסטר בתקופת הזוהר שלו כמיירט, נ לאורך המסלול פגע בו לבסוף בצרור, המיג נדלק ונפל. בשעות אחרי־הצהריים של ה־ 5 ביוני יצאה רביעייה לתקוף את השדה הסורי סייקל. הרביעייה נתקלה מעל השדה בשני מיג־ 21 מפטרלים, הסופר־מיסטרים היו עמוסים במכלי דלק ובכוורות. מס׳ 4 נשלח ״להרגיז״ מיג. כאשר המיג ניסה להתישב עליו הגיע מס׳ 1 מאחור ומטווח של 200 מ׳ ירה בו שלושה צרורות והפילו. בינתיים התעסקו ־ 150 מס׳ 2 ומס׳ 3 עם המיג השני. המיג השתחל ביניהם והתקרב אל מם׳ 1, שהיה עסוק בהשלמת ההפלה של המיג הראשון. מס׳ 2 חתך וירה בקצה הכנף השמאלית ובחיבור הכנף. המטוס נכנס לסחרור ונפל. מטוס מיג־דו נוסף הופל בהתכתשות כאשר ניסה להפריע לתקיפה. הסופר־מיסטרי• ביצעו את רוב משימותיה• בגובה נמיר ביותר וצמוד לכוחות הקרקע של האוייב. דבר זה מסביר את אבידותיהם, הכבדות יחסית, בזמן המלחמה. ביומה הראשון של המלחמה נפלו ארבעה מטוסי סופר־ מיסטר. ארבעה מטוסים נוספים נפלו בהמשר ימי הקרבות. במלחמת ששת הימים הוכיחו עצמם הסופר־מיסטרים במטוסי־ תקיפה מעולים ומדוייקים. הם נתגלו גם במטוסים הסופר-מיסטר בצבעי ההסוואה, בסביבות 1965 אמינים וחזקים. מטוסים רבים חזרו בזמן המלחמה לבסי־ סיהם כשהם מנוקבים ופגועים בחלקים קריטיים. עם פרוץ מלחמת ההתשה הוכנסו הסופר־מיסטרים לשי- מוש אינטנסיבי כמרקטים ובמטוסי תקיפה. הדרישות שהוצבו להם כאן היו גדולות ממידותיהם. אף־כי הסופר־מיסטרים ביצעו עבודה נפלאה, ביחוד כנגד הירדנים והמצרים, הם החלו להיפגע מאש הנ״מ המשופר שהגיע לידי הערבים. הבעיות העיקריות היו הטווח ועוצמת המנוע של המטוס. אי־לכר הוחלט לשפץ את המטוסים שנותרו בארץ בסוף שנות השישים ולהעניק להם חיים חרשים. במרכז השיפוץ היתה השתלתו של מנוע חדש. במקום מנוע האטאר־ 101 בן ה־ 4,500/3,400 ק״ג דחף הושתל במטוס מנוע הסקייהוק — ה־ 52 ־ן עם 4,220 ק״ג דחף יבש ובלי מבער. כן הוסף למטוס צינור במפלט כדי לצנן את הגאזים היוצאים. פעולות נוספות שנעשו במטוס כללו חיזוק הכנפיים. בכר ניתן היה להוסיף עוד נקודת־ תלייה על כל כנף. בן עובו שורשי הכנפיים והוספו בהם מכלי דלק פנימיים והוגדל החלל שליד התותחים, כר שניתן היה להוסיף תחמושת. גם המיכשור עודכן. וכך בראשית שנות השבעים קיבלה ישראל מטוס תקיפה חדש לחלוטין, בעל ביצועים מעולים. מטוס זה הוא ללא ספק המוסטנג של מלחמת יום־הכיפורים. בימים הראשונים הושלכו המטוסים הוותיקים כנגד הגשרים וכנגד טורי השריון. הם הפציצו כמרבית המטוסים החדשים יותר. פעילותם התמקדה בעיקר בסיני, אר עם זאת הם תקפו גם כוחות סוריים. ב־ 9 באוקטובר 1973 ירדו כל הסופר־ מיסטרים לדרום. הוטלה עליה המשימה לחסום את דרכו של טור שריון מצרי מהארמיה השנייה, שהחל לרדת לכיוון ראס־סודר. הסופר־מיסטרים, תחילה בעזרתה של טייסת סקייהוק, וכעבור יום לבדם, תקפו באזור ללא הפוגה. הם השמידו תור ארבעה ימים את כל הטור המצרי ובלמו את ניסיונות המצרים לרדת דרומה לאוי־ר מפרץ סואץ. אילו היו מצליחים לפרוץ, היו נתקלים בכוחות דלילים בלבר, שספק אם היו מצליחים לעצור את התקדמותם עד שארם־א־שייח. לאור עובדות אלו ניתן להבין את חשי- בותה של פעולת הבלימה של הסופר־מיסטרים. לגבי פעולה זו אין כל ויכוח כי היה זה הסופר־מיסטר, אשר בלם את כוחות הקרקע המצרים וניצח בקרב. עד סוף המלחמה, ובמלחמת ההתשה שהתפתחה אחריה, המשיכו הסופר־מיסטרים לטוס, לתקוף, לרקט ולצלול. הם עשו עבודה אפורה; שיגרתית, ללא הילה. עם זאת הם סייעו לכוחות הקרקע ביעילות רבה וחסכו נפגעים רבים לכו- חותינו. עם תום תקופת ההתארגנות שלאחר המלחמה נמכר חלק מהם לחו״ל. 29 המלך מת יחי המלך? הפאנטום מול מטוסי הדור הבא מאת אורי עמית ״מאחר שחיל־האויר האמריקני צו- פה המשך שירותם של מטוסי ה־ 4־'יו שלו במשך שנות השמונים, יהיה זה בלתי־ריאלי להניח, שהפאנטום הוותיק לא יפגוש בשהה־הקרב העתידי מטוסי־ קרב מן הדור הבא.״ במשפט זה פותחים שלושה קפטיינים מחיל־האויר האמריקני את ניתוחם על טאקטיקת הקרב המומ- לצת לפאנטום נגד מטוסי־הקרב עתירי־ הביצועים של הדור הבא. המאמר, המו- F I G H T E R W E A P O N R E V I E W ־ פ י ע ב מסתיו 1975 , משמש רקע לכתבה זו. ה ג ד ר ת הבעייה הצורך במציאת טאקטיקת קרב מומ- 1 כנגד מטוס בעל ביצועי־ ;־ לצת ל־ 4 על התעורר לראשונה עם הופעתו של .F־15־N — מטוס־העל הראשון בעולם למעשה, עצם המושג ״טאקטיקת קרב מומלצת״ חייב לעבור בחינה כלשהי כאשר מנסים ליישמו בנגד מטוס זה. אפשר להפריד בין ״טאקטיקה״ ובין ״דרך־קרב״, מתוך שהראשונה כוללנית יותר מהשנייה, אך מאחר שהמאמר שבסימוכין אינו מבצע הפרדה זו — לא נעשה זאת גם אנחנו, ונתייחס לשני הביטויים במשמעות של ״כיצד יש להי- לחם״. ככלל, הטאקטיקה המומלצת למטוס מסויים כנגד מטוסי־קרב מסוגים שו- נים אינה בהכרח אחידה. חשוב מאוד לטייס לדעת נגד איזה מטוס הוא נל- חם, וכל טייס לומד זאת באחד השלבים הראשונים של הכשרתו לקרבות־אויר. הטאקטיקה המומלצת כנגד כל סוג מטוס כתובה גם בספרי הלימור העוס- קים בתיאוריה של קרבות־האויר, ו־ בתדריכי הבוקר חוזרים עליה לעתים מזומנות. למרות זאת, מסתבר שבפועל, אותה דרך קרב המומלצת למטוס א׳ נגד מטוס ב׳, יפה, פחות או יותר, גם נגד מטוס גי, מטוס די ואחרים. לדוגמה, אם מטוס TODAY TOMORROW הורנט — מטוס־הקרב העתידי של הצי האמריקני F-18A מטוס מסרים מצטיין בממדים זעירים יחסית והתיאוריה מורה לו לשאוף לקרבות בעלי ראדיוסים גדולים (בכוונה ליצור אובדן קשר־עין אצל היריב) — הנה זה נכון נגד רוב מטוסי הקרב שהוא עתיר לפגוש. ואם מטוס שני מצטיין בדחף גבוה ויכולת מרשימה בתימרו־ נים אנכיים — זו הרר־הקרב, שבה כדאי לו לנקוט כמעט כנגד כל יריב אחר. (יש כאן, כמובן, הכללה והפשטה רבה, אבל 30 העקרון נכון.) הסיבה להיווצרות אחידות זו נעוצה בעצם הרעיון של דו־ר־קרב מומלצת, ומקורה בדמיון ובשוני בבי- צועיהם של כל אלה, המכונים בצדק ״בני אותו דור של מטוסי־קרב״. לכל מטוס יש תחומי טיסה שבהם הוא עולה על הביצועים הממוצעים של בני הורו ותחומים שבהם הוא נחות. ״הרך הקרב המומלצת״ למטוס כלשהו נגד יריב אחר נוערה לגרור את הקרב לאותם אזורים במעטפת הטיסה שלו, שבהם יש לו יתרון אובייקטיבי על היריב (או שחסרונו האובייקטיבי מיזערי). ההבדלים הדקים בין הטאקטיקה המומ- לצת לאי נגד ב׳ לבין זו המומלצת לו כנגר ג׳, מקורם בהכרת תחומי העדי- פות הספציפיים של ב׳ וגי וניסיון להת- רחק מהם במיוחר. כלומר, בסר־הבל, התיאוריה העומדת מאחורי ספר קרבות־ האויר היא הנסיון לנצל הברלים איכו- תיים בין המטוסים לצורר השגת הני- צחון. קיומה של דרר־קרב תיאורטית מומ- לצת חשוב, אומנם, אבל אין הוא גורם מכריע בחיכנון ובביצוע הקרב בזמן אמיתי. כמעט בלתי־ניתן לחפור את קרב האויר לסידרה של פעולות המבוצעות במדוייק ״לפי הספר״ ובררך זו לנצח. זהו, קורם־כל ובהכרח, קרב של אדם־נגד־ארם ולא של מכונה נגד מכונה. אין ספק, שעדיפות בביצועי המטוס עוזרת להשגת הניצחון. אבל חשוב ומכריע בהרבה היא עריפות ה- טייס, מה שנקרא ״גורם הטייס״, המ- פורסם כל־כר. זהו הרעיון המונח ובראש כל ניסיון לבנות טאקטיקת קרב מיטבית נגר מטוסי הדור הבא. מהי ב כ ל ל הבעייה? הופעת ה־ 5ו־'י 1 כמטוס־קרב קיים, העשוי להתמודד כנגד מטוסי הדור הזה כבר במלחמות ההווה ולא רק במלחמות העתיר העלתה בעייה חרשה. לפנינו מטוס טס — לא על הנייר, ולא בתיכנון, אלא ממש טס — העולה על ה־ 4־'י 1 בכל מעטפת הטיסה, בכל סוג תימרון, ואף במערכת הנשק. ממש דוגמה קלא־ סית ל״כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכול לעשות טוב יותר״. הבה נשווה, לצורך המחשה, מספר פאראמטרים חשובים בין ביצועי הפאנטום לבין בי- צוע מטוס מן הרור הבא (להלן — ״העדיף״). היחס סחב־משקל ב־.'־! 4־'י 1 בתצורת־ קרב הוא 1:0.86 . העדיף הינו בעל יחם של 1:1.2 בערך. כלומר, המטוס מייצר יותר רחף ממשקלו העצמי! עומס הכנף של הפאנטום הוא כ־ 78 ליברות לרגל 50 אצל השני. שי- ־ רבוע, לעומת כ־ 40 עור הפנייה המיוצבת של הפאנטום נו- פל בממוצע בכ־ 5° לשנייה לעומת העדיף, באותם נתוני טיסה, ושיעור הפנייה המירבית בכ־ 0° ו בשנייה. גם עריפות ה־\ 1 של העדיף משמעותית בכל תחומי המעטפת בכמה מאות רגל לשנייה. הוסף לכך את העובדה, שהוא יהיה מצוייר באויוניקה החרישה ביותר — כוונת, מכ״מ, ל״א — וחימוש בטילי וה־ AIM ראדאר וחום ברמת ה־י^ד לפחות — והאיום על ה־ 4־י 1 AIM 9L הוותיק הופך להיות בלתי־נסבל לחלו- טין. ברור, שכנגר מטוס כזה איננו יכו- לים למצוא ״דרר־קרב מומלצת״ ברוח הטאקטיקות המקובלות של ספר קרבות האויר. כל פתרון שהוא יהיה חייב לעקוף את פער האיכות הגבוה שבין המטוסים, ולהתבסס על מלחמה נגר הטייס בקוקפיט. במה הנחות נניח תחילה כמה הנחות שהן טרי- וויאליות למדי. פאנטום ביצע את ־F4H־1 ־ א) ה טיסת־הבכורה שלו ב־ 27.5.58 . מאז עבר המטוס סיררה ארוכה של שינויים ושיפורים, שהשכילו להשאיר אותו בתמונת מטוסי הקרב של שנות הש- טס F־4E־n — בעים. הדגם האחרון לראשונה ביוני 1967 , רהיינו, לפני כ־ 11 שנה. למרות שגם בעשור האחרון עבר המטוס כמה וכמה ניתוחים פלאסטיים וניתוחי קרביים — בסיכומו־של־דבר זהו מטוס ישן, המתבסס על טכנולוגיה ישנה ובעל רמת תיחכום נמוכה יחסית. יזכה לעדנה נו־ F־4־nw , קשה להניח ספת בדמות שינויים ושיפורים, שיה־ פכוהו לבן־תחרות למטוסי שנות השמו- נים. זהו המטוס וזוהי המציאות. הנחתנו הראשונה הינה, שהפאנטום הזקן שלנו — כפי שאנו מכירים אותו היום — ימשיך להיות אחר מ״ סוסי העבודה״ העיקריים של חיל־האויר עמוק אל תוך שנות השמונים. כמה סיבות לכך. ראשית, זהו מטוס טוב ויעיל שעדיין 'לא מיצה את עצמו ו- רחוק מאור מלהיות עובר־בטל. שנית, זהו מטוס ורסאטילי בעל קשת־ביצו־ עי• והתאמה למשימות רחבה ביותר. נראה, שבכל אחת מאפשרויות ההצטיי- דות של החיל, בשנים הקרובות, עריין ישארו משימות רבות שיהיה כראי — מסיבות מבצעיות — לתיתן לטייסות הפאנטומים. ב) עד כה, לא פורסם במערב דבר על קיום מטוס מזרחי המקביל בביצו- עיו ל־ 5ו־־< רגמי מטוסי הקרב הרוסיים 18 ט, ־ החדישים ביותר — מיג־ו 2 סוחוי־ 5ו ו־ 19 — כל אלה קרובים עהיין־בביצועיהם לאלה של הפאנטום ודומיו ובווראי שהקרב נגרם אינו יוצא מתחום ההשפעה המכרעת על התו־ צאות מצר ״גורם הטייס״. ישנם כמה רמזים לפיתוחים סובייטיים חרישים, אלא שלא ירוע אם יצאו משלב האב־ טיפוס ומהם ביצועיהם. הסובייטים אינם נוהגים לפרסם את מטוסיהם החרישים, כדרך שהדבר געשה במערב. אחת לכמה שנים הם יוצאים עם גל של מטוסים חרשים ואז מסתבר שאין הם קופאים על השמרים. קיימת עדיין השאלה אם הרוסים פגו לכיוון של יצי- רת מאסות, כתחליף ליצירת איכות או ש״הפיגור״ שלהם נובע מחוסר מידע מעודכן במערב. בכל אופן — הטכנו- לוגיה שיצרה את ה־ 5ו־; 1 נמצאת גם בירי הגוש המזרחי ובעבר ידעה בריה״מ להעמיד מטוסי־קרב מן השורה הרא־ שונה כנגד מטוסי המערב, בכל התמו- דדות ביניהם. מיג־ 15 בקוריאה או מיג־ 21 בווייטנאם ובמזרח־התיכון לא נפלו מיריביהם. סביר להניח, איפוא, שבעתיד הנראה לעין יופיע בגוש המזרחי מטוס־קרב F־15־n עתיר־ביצועים ברמתו של ותוך זמן קצר נפגוש אותו גם בשמי המזרח־התיכון. ג) הנחתנו השלישית הינה, שגם במבצעי העתיד ימשיך הפאנטום לתפקד כמטוס קרב־הפצצה ולא יהפוך למפציץ המלווה על־ידי מטוסי־קרב מגינים. הפאנטום מסוגל להגן על עצמו, ויהיה זה פשוט בזבוז משאבים אם ישלחו עימו מטוסים במשימת הגנה אוירית עליו. חוץ מזה — אינך היחיד הקובע את כללי המשחק, והסתבכות 31 בקרב־אויר אפשרית, גם אם אין אתה מעוניין בכך כל עיקר (ואולי דווקא אז..,). ובכן, אם לסכם את שלוש ההנחות הללו, אנו חוזרים למשפט שצוטט ב־ תחילת הכתבה, תוך שינוי נוסח קל: מאחר שחיל־האויר הישראלי צופה שלו F־4־n המשך שירותם של מטוסי במשך שנות השמונים, יהיה זה בלתי־ ריאלי להניח שהפאנטום הוותיק לא יפגוש בשדה־הקרב העתידי מטוסי־ קרב מן הדור הבא, ואח יבצע קרבות־ אויר נגדם. כמה עקרונות ״יבצע קרבות־אויר נגדם״ — יפה. אולם — כיצד? כאן המקום לדבר על טאקטיקת קרב מומלצת. אין ספק, שבקרב־לודרים — מטוס נגד מטוס, בתנאי זירה סטריליים, — לא יזדקק העדיף ל־ 5ו סיבובים כדי להכריע את הפאנטום ארצה. עדיפותו ״האישית״ מכרעת. בכל זאת, לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה, ואף בהי- סטוריה האוירית, שבהם גבר החלש ״על הנייר״. על כוחות חזקים ממנו. די אם נזכיר את שאנו ו״הנמרים המעו- פפים״ שלו במלחמתם ביפאנים בשמי סין, במלחמת העולם השנייה, או את הטייסים הבריטיים ב״ קרב על בריטניה״ ניתן לנסח שני עקרונות כלליים ל- מלחמה נגד העדיף: א) על הנחות ליזום קרב תוקפני, שבו הוא מכתיב את המהלכים, ולהסתלק מהזירה ברגע שהיריב מגלה סימנים ממשיים של ״רוגז״ על ההפרעה. נשמע אבסורדי׳ — שלילי, להוציא מצב, שבו האוייב מפתיע אותר וכופה עליר הת- גוננות — תמיד יש לר מרחב כלשהו לתיכנון. הכלל הוא — עליך לתפסו ולפתוח את הקרב ביתרון שלך וברגע שאתה חש שהיזמה נשמטת מידיר — עליך להתחיל בניתוק המגע. בחוק־ בל־יעבור ניתן לקבוע, שיש להתחיל בפעולות של ניתוק מגע מרגע שהיריב החל לתפעל נגיר ספציפית ויתרונר מתחיל להתמסמס (העדיף זקוק להרבה פחות זמן ממה שאתה חושב לצורר מימוש יתרונו). ב) יש לשאוף להעסקה מתמדת של העדיף על־ידי כוחות חדשים המגי- עים אליו ביתרון מצב. כלומר, אסור לתת לו את השהות להתארגן ולהכתיב את המהלך הבא. השאיפה הזאת אנא- לוגיה לשאיפה לעליונות מספרית של הנחות במוקד הקרב, אלא שזו אינה מומלצת, לדעת כותבי המאמר שבסי- מוכין. מספר רב מדי של מטוסים בזי- רת הקרב מניח לעדיף הרבה אפשרויות לממש עליהם את זריזותו ומערכת ה- נשק העדיפה שלו ומקטין את יכולת השליטה בכוח מצד הנחותים. סיכום שני העקרונות האלה מוביל אותנו לטאקטיקת־קרב מאוד מסויימת 32 ומוגדרת: על הנחות ליזום יירוט, המו- ביל אותו למיפגש שבו יש לו יתרון בפתיחה. הצליח לשגר חימוש — טוב. לא הצליח — עליו לנתק מגע לצורך יירוט חדש, או לצורך בריחה הביתה. המאמר שהוזכר לעיל מפרט מעט יותר: כאשר אתה תוקף בזוג בלבד, עליך להתחיל את הקרב ביירוט המביא אותר לקשר־עין במצב יתרון על העדיף. צורת המבנה המומלצת הינה פשרה בין הגנה הדדית ובין גמישות ה- פעולה העצמאית. בין בני הזוג צריך 5 מייל (על־סף ־ שיהיה מירווח של 3 איבוד קשר עין), 45° בצד ובמירווח 10,000 רגל. חלוקת — אנכי של כ־ 5,000 המטרות ושיגור החימוש חייבים להת- בצע מוקדם ככל האפשר. תיפעול כל אחד משני המטוסים הינו עצמאי, אבל תור שמירת קשר־עין להגנה הדדית. יש להתחיל בפעולות ניתוק מגע מה- רגע שהעדיף גילה אותר והתחיל ל־ התייחס אליך, כר שיתרונך מתחיל להתמסמס. מטוס הפאנטום כאשר יש בצד שלך רביעייה, על 0ו מייל ־ הזוג השני להימצא כ־ 6 מאחורי הראשון, באופסט כלשהו. ל־ אחר שהזוג הראשון מבצע יעף יירוט ומסתלק, נכנס הזוג השני למוקד הקרב. כאשר הוא ביתרון מצב ובתמונה מל- אה. (העדיף עדיין מתעסק עם הזוג הראשון). כאן, הזוג המנתק :?גע אינו נמלט על נפשו, אלא מתארגי לחזרה מיידית כדי לחלץ את הזוג שהחליפו, ושעתה וודאי הולך ונכנס לחיסרון, וכך חוזר חלילה. מובן, שקיימת כאן בעיייה רצינית של תיאום זמנים מאחר שכני- סה מוקדמת מדי תגרום למצב בלתי־ רצוי של עודף מטוסים במוקד הקרב וכניסה מאוחרת מדי תהיה פשוט מאו- חרת מדי... עם הופעת טיל האויר־אויר באמצע שנות החמישים, פרחה במשך זמן־מה התפישה שעבר זמנם של קרבות האויר עתירי התימרון והגיע תורן של הפלאט־ פורמות המעופפות נושאות מכ״מ היירוט והחימוש הטילי. תפישה זו, שיכלול ופיתוח מתקדם של תצורה קיימת — M B B מטוס עתידני של חברת מטוס־קרב עתידני, המנצל מערכת ניהוג ובקרה כל-תצורתיים מטוס-קרב עתידני המנצל תופעה אוירודינאמית תיאורטית: הדו-כנח של באוזמן, שהוא פרופיל חסר עיקבת גלי־הלם 1 ־פאנטום, ;־ שמייצגה הבולט היה ה־ 4 הוכחה כבלתי־ נכונה ונזנחה. כעת, אלי- בא דכותבי המאמר שבסימוכין, על הפאנטום לחזור לתפישה זו, והפעם מתוך הוסר ברירה... הם מסכמים את השקפתם ב־ 3 ו נקודות: ו. הייה בלתי־חזוי. נסה לערער את ביטחונו של העדיף ושליטתו במצב על־ ידי ביצוע דברים שלא ״לפי הספר״. 2. יש לבצע הפרדה במבנה, אבל להישאר במוקד אחד. 3. חלוקת מטרות מוקדמת ככל האפשר. 4. תיפעול עצמאי של כל מטוס, תוך שמירת הגנה הדדית עם בן הזוג. 5. הקדם את שיגור החימוש ככל האפשר (אל תחכה יותר מדי לנתונים מיטביים). 6. שמור על פוטנציאל גבוה לאורך כל הקרב. 7. הקטן ככל האפשר פניות מתמ- שכות (ובכלל — פעולות מתמשכות). 8. חפש מסרה מזדמנת ואל תתעסק עם יריב אחד יותר מדי זמן. (הציאנם שלך לא יבוא מדחיקת העריף לפינה — זה בלתי־אפשרי). 9. העדף טילים על תותחים. (וטילי חום על טילי מכ״ם, בגלל היכולת של (״שנר ושכח״). 10 . התחל בפעילות ניתוק מגע מה- רגע שיתרונך על העדיף מתחיל להת- מסמס. 11 . בתיפעול בזוג יש להפריד את מישורי התיפעול של שני המטוסים — האחד אנכי והשני אופקי. 12 . תימרוני הקרב הבסיסיים ממשי- כים להיות נכונים גם כאן. 13 . זכור, שאתה נלחם נגד האדם שבמטוס ולא רק נגד המטוס עצמו. גם אם המכונה שלו עדיפה — האדם עלול לשגות, לאבד קשר־עין וכר. ארוב לכך, אבל אל תסכן את יכולתך להת- חמק. מעל הכל סבורים המחברים, אימון הטייסים והקניית ידע וניסיון מירביים הינם המפתח העיקרי להצלחה בסוג קרב כזה. העובדה שבמערב יש כבר מטוסים מהקטיגוריה של ״מטוסי־על״ מאפשרת, לדעתם, בחינה של התיאוריה והקניית תורת הלחימה לטייסים. ולבסוף — הסתייגות: כותבי המאמר 3־ מתייחסים כאן לעדיפים כמבנה בן 2 מטוסים הנמצא בפיטרול אויר־אויר. סביר להניח, שחיל־האויר האמריקני שלו לקרב־ F־4־N יימנע מלשלוח את אויר יזום נגד האוייב העדיף, ואותם קרבות שיתפתחו ביניהם — ואשר עבו־ רם קיים צורך ב״טאקטיקת קרב מומ־ לצת״ — יהיו כאלה שיזום האדיב ויאשר הפאנטום ייקלע אליהם שלא מרצונו. לנקודה זו אין המחברים מתיי- חסים, כך שנראה שהטאקטיקה המוצעת על ידם יפה לקרבות־אויר אימונים יותר מאשר למבצעים. עם זאת, העק־ רונות המוצעים יפים לכל סביבה ולכל מצב, שבהם ניתן יהיה ליישמם. כנגד הדיעה המובעת במאמר הנזכר, מעניינת דעתו של קפטיין ביל האמיל־ טון מחיל־האויר האמריקני כפי שהו- ״ONE vs. MANY פיעה במאמר ״ FIGHTER WEAPON REVIEW ־ ב מסתיו 1977 . קפטיין האכלילטון מנתח את דרך הקרב המומלצת לעדיף כנגד כמה נחותים הנלחמים בו יחדיו. לדעתו, על העדיף להימנע מהסתבכות בקרב־ אויר, שבו הוא נחות משמעותית מבחי- נה מספרית, עקב חוסר יכולתו לראות את כל יריביו ולהישמר מהם. דרך הקרב המומלצת על ידו למטוס עתיר־הבי־ צועים מתבססת על ביצוע יירוט המס־ תיים ביעף מהיר דרך מוקד הקרב. עליו לנצל את עדיפות חימושו ולשגר טילים במיפגש, להפיל מטוס נוסף, במידה שיזדמן לו, תוך כדי החליפה דרך המו- קד ומייד לנתק מגע. נשמע מוכר, האי לעצם העניין — מתוך חששו של ה- מחבר מן הקרב ההמוני, עולה שזוהי דרך הקרב שהעדיף ינסה להמנע ממנה ביותר ולפיכך היא־ היא זו שיש להמליץ עליה ל־ 4־י 1 באשר מסתמן עבורו במפ- גש עם מטוס אוייב בן הדור הבא. לבסוף, הכתוב לעיל מבטא דיעות של יחידים בחיל־האויר המאריקני ואינו בהכרח הקונספציה שאומצה על ידי חיל זה. לא כל שכן, שאין הדברים מ־ בטאים את דעתו של חיל־האויר שלנו. בכל אופן, אם יש במאמר זה כדי להפ־ רות וויכוח או דיון ענייני בנושא, הרי שכבר השיג את מטרתו. 33 פאנטומים •moon־•! במלחמת ׳ הקטעים הבאים לקוחים מספר ההיסטוריה של טייסת פאנטומים שהשתתפה במלחמת יום־ הכיפורים ...הכוננות התחילה בתחילת אוקטובר. הגברת כוננות רגילה, המתג ב רת לקראת יום שישי — עם יוס־הכיפורים. כל הטייסים נקראו לבסיס. חסרים לנו ד, ר ; אי, והי, הנמצאים בחו״ל. בתדריכים של קבוצת פקודות כנפית מ ד ו ב ר על פעולה סורית צפוייה, שאיש אינו י ו דע מהותה. ב ע ר ב יום־הכיפורים אנחנו מנסים לחלק את המילואימ׳ניקים בין המשפחות בשיכון ע ל ־מנת שיוכלו לאכו ל צהרים במשך החג. עדיין איננו מאמינים שמשהו באמת יקרה, ואם יקרה יהיה משהו גדול. התדריכים בבוקר שבת, הוא יום־הכיפורים, מתרכזים בחזית הסורית. מ ד ו ב ר כבר על פתיחת מלחמה, אך אין מד ב ר ים על זמנים. המטוסים חמושים למכת־מנ ע בחזית הסורית. השעה 13:54 . חזרתי מקבוצת פקו ד ות אצל מפקד הכנף. הנוסח שנמסר היה בתמציתו ב ע ר ר כך: ״צפויות פעו ל ות איבה מ צ ד המצרים והסורים. ייתכן שרק הסורים. אין עדיין מי ד ע מדוייק מה ע ומד לקרות.״ 14:00 — סירנה. מלחמת יום־הכיפורים החלה * ...משחקים ברידג׳. חלק עדיין עסוקים בתכנוני התקיפה. ופתאום — סירנה. הרביעייה ליירוט רצה למטוסים, ואנחנו מצטופפים ל י ד מכשי ר הראדיו. קרבות אויר מעל צפת. רפי ד ים מותקפת, בלהה מופגזת. אנחנו מקבלים הוראה ל צ את כולם למטוסים ...ובאויר פאניקה והמולה. מיגים ברומני, מיגים ברפידים, מיגים בטסה, מיגים, מיגים... עשר ות זוגות השלכנו את הפצצות לים ו רצנ ו לתעלה להושיע. התרוצצנו עשרה מייל מהתעלה, מקבלים כל הזמן מהבקר: ״למפגש, כוון...״ בלי תוצאות. כבר בלי נתיקים. לא שמים לב להתראות מטילים — העיקר למצ וא את המיגים, שמשום מה דווקא לנו לא נקרו. תור כדי ״למפגש״ אחד עברנו קרוב לתעלה ואז — ״שתיים, שב ו ר שמאלה טילי עכשיו ימינה, טיל נוסף!״ אחד ממשי ר למעלה ונעלם. השני מתפ ו צ ץ מתחתינו ומבהיר לנו — המשחק נגמר, מתחילה המלחמה ן נופלת » מ» פגיעה, וכנף ...תקיפה ברביעייה של שדה התעופה דמשק בינלאומי. שעת בוקר מוקדמת. הכל רגוע. כשיורדים מההר לכיוון דמשק, מתג לה ענן שחו ר של עשן ממכל י הדלק הבוערים. נצמדים לאדמה וחולפים תחת הענן. הראות גרועה מאוד. פתאום מתחיל עשן אימים של הנ״מ להתרומם לקראתנו. הר גשה משונה, כאילו חודרים למקום אסור. דקה למשיכה. הזוג הראשו ן מושר ואנו לא מפגרים אחריהם. השדה מתחתינו. שני מסלולים ארוכים. אי ־אפשר לפספס. מכוון ולוחץ על כ פתו ר הפצצות. הן משתחר ר ות והמטוס ניתר 34 במין אנחת הקלה. בקעת דמשק כולה כמרקחה ויש לי הרגשה, שאנ ו טסים מעל קלחת רותחת ומבעבעת. מכל עב ר אני רואה פופים של נ״מ, כשמ צ ד מער ב אני רואה מספר יציאות של טילים וכמה כתמי פיצוצים גדולים באויר. השלווה היחסית הזו אורכת שתי דקות בלבד. אני רואה את הזוג שלפני שובר, ואני מבין שתפסו אותנו. זורק בידונים. מב ע ר מלא. שמאלה,'חזק שמאלה. הכל ביחד קורה בל ־כר מהר, שאני לא מספיק לתפוס. בכיוון מער ב אני רואה פאנטום בפניה שמאלית, כשמי ג נמצא מאחוריו. אני אחריהם, חושב לעצמי — אם המיג מי ישר כגפיים, אני משגר. המיג מיישר, אני לוחץ. הטיל מתמהמה ויוצא לבסוף. ש׳ מאחורי מקלל נוראות: ״שבור, בו־זונה, שבור!״ מאחורינו מיג ב־ 600 מטר, יורה כמטורף. יזה לא יפגע, אנחנו מחוץ לטווח׳, אני א ו מ ר לו. בינתיים אני רואה את המטוס ששי ג רתי עליו את הטיל מתפוצץ . המטוס שלנו חוטף פגיעה וכנף ימין נופלת. אני מסתכל לאחור — הסורי יושב ב־ 400 מטר ויורה. המוביל מודיע בר ד י ו לנתק מגע. ״ארבע מסובר עם מיגים,״ אני נוחר ברדיו. הרמת אף חריפה והמיג נעלם. בינתיים מספר של וש מגיע מעלינו כשהוא יורק אש לכל הכיוונים. מסתבר שזה עז ר והמיגים עוזבים אותנו בגללו. מדדים בקושי לנקודת המפגש. אני מוריע למוביל שהמטוס מחליק, מד ־ טמפרטורה מנוע ימין מרטט ואנו קצרים בדלק. בכל זאת אני מצליח להגיע ע ד נחיתה. המון מכונאים מתר וצצים סביב המטוס. אני י ו ר ד ומוצא חור בג ו ד ל של דלי בקצה של כנף ימין. מאז ן הגיחה — אר ב ע פג יעות טובות במטרות ומיג אחד מופל. לנו מטוס אחד פג וע שנחת בשלום תה בט<פת דלק אחרונה » נח ...הטיסה בד לתה הינה התרגשות אמיתית. טסים בשישייה, עמוסים פצצות. פ׳ מוביל. אני קצת מודאג, אחרי שיום קודם חזרתי בקושי ר ב וכמעט בלי דלק מהאז ו ר הזה. הפעם מחליט לחזור כבן־אדם. ההרגשה טובה כשמסתכלים שמאלה ורואים עו ד חמישה פאנטומים פרוסים במבנה חזיתי. האדמה רצה למטה בספיר אדיר. על הנוף בדלתה כ ב ר נאמר מספיק — אגדה! הבקר מזהיר ממיגים באז ו ר המטרה, אבל המוביל מו ד יע בקול מרגיע: ״שום דבר, להמשיר כרגיל״. מגיעים, ומושכים לתקיפה. יש באמת מיגים. שיקול קצר אם להיכנס בכל זאת או לא. מחליטים להיכנס ו לשחר ר קודם את הפצצות כבני־אדם. יש גם נ״מ חופשי. כשאני יוצא, המיגים כ ב ר מתארגנים, המבנה נ פ ו ץ לכל עבר וכל אחד מתעסק עם זנבו. מסתבר מהראד י ו שאי כ ב ר הספיק להפיל מיג אחד וכן גם פי. אני מתרחק מפריפוית השדה ומנמיך לגובה נמוך. במרחק מייל אחד, בצד, אני מגלה פאנטום ומצטר ף אליו למבנה. מסתבר שזה רי. מתחילה הגיגה בראדיו. א׳ בוכה: ״אני בוער, בוא לעז ו ר לי!״ המחשבה הראשונה שעולה בי היא — מה אתה רוצה שאעשה, שאב יא אלונקה׳ בסוף מסתבר, שאיו לו שום ד ב ר רציני. מעט מאוחר יותר מתחילים ב׳ וזי לזעוק שהם קצרים בדלק ורוצים לנחות בבלהה. הבקר מו ד יע שבבלוזה יוכל לנחות רק אחד מהם, כי המסלול שם קצר ועוצרים עם כבל־עצירה. לשניהם אין להערכתם מספיק דלק להגיע לשום שדה אחר. ב׳ מודיע: ״אני הכי־קצר, אני הולך לשם.״ ז׳ עונה לו: ״שלילי. אני, אני הולך״. ב׳ חותך: ״או.קיי.״ זה שיגיע ראשו ן ינחת...״.לבסוף ז׳ מגיע ראשו ן ובי מצליח איכשהו להגיע לרפידים. כהדרן לסיום הגיחה, בשעה שאנ ו ,SA־2 עוקפים את פורט סעיד מצפון, מתרוממים כמה טילי נעלמים בשמים, וחוזרים ונכנסים לים לא הרחק מאיתנו * עוד הספקתי לראות את המשך הקרב... ...יצאנו ברביעייה. מצב הרוח בקוקפיט היה מצויין ושר נ ו כל הזמן. התקיפה היתה מוצלחת מ א ו ד ולא היו בעיות. היה יפה ל ראות את הבהקי ההתפוצצויות בדיוק במקום. הסתדרנו אחריהם לחזור הביתה. כל הזמן חיפשנו מיגים, אבל לא ראינו כלום. היה שקט גמור. פתאום התחילו דיבורים בראדיו, המטוס שלידינו משר למעלה וראיתי שאחריו מושכים שגי מיגים. הרגשתי מכה באוירון וחשבתי באותו רגע שחי — הטייס שלי — השליר את הבידונים. גיליתי, שגם מאחורינו מתארגן מיג וצעקתי לחי לשבור שמאלה. באותו זמן ראיתי מיג אחר יורה על פאנטום אחר מהמבנה שלנו. הפאנטום נפגע ויצאה ממנו אש ממנוע שמאל. המיג שאחורינו המשיך לשבת עלינו בפנייה שמאלית, עם מהירות סגירה. הוא הגיע לטווח של כ־ 400 מטר מאחורינו והתחיל לירות. צעקתי לחי לשבור והצרוד לא פגע בנו. המיג התקרב עוד יותר והתחיל לירות שוב. צעקתי לח׳ שישבור, אבל לא היתה לנו מהירות והמטוס היה ״פדלאה״ ממש. היתה לי הרגשה מחורבנת, שאני חוטף את הצרור הזה בתור הקוקפיט וגומר עם החיים. המיג היה קרוב אלינו — אולי 50 ו־ 200 מטר והמטוס שלנו נפגע ורעד. הכנסתי רגע ראש לתא ואז ראיתי שכל המראות אדומות מההשתקפות של להבות. מסתבר, שהחלק האחורי של המטוס התחיל לבעור. גם הכנפיים בערו. לא שמעתי דבר בראדיו במשך כל השלב הזה, אבל אולי זה בגלל שצעקתי בעצמי והתרכזתי במיג שמאחורינו. כל המטוס בער בצורה רצינית. צעקתי לח׳ שיקפוץ ומשכתי בידית ההפלטה. באויר, — עד שהגעתי לקרקע ונפלתי בשבי — עוד הספקתי לראות את המשך הקרב ואת הנטישה של פאנטום נוסף. את ח׳ ראיתי מגיע לקרקע בשלום ואז נאלצתי להתעסק עם הנחיתה בעצמי * ג נמרח על קו התעלה » המ ...שעת צהרים מאוחרת. הבקר מזניק אותנו לכיוון דרום, מטפסים ל־ 20,000 רגל. כ־ 20 מייל לפני הנקודה אנחנו מקבלים ״למפגש״. זורקים בידונים, כמו שכתוב בספרים. מגלים ארבעה מיגים ביהד און׳, מושכים למעלה. שנינו בקשר־עין איתם. ח׳ מושר דרר צד ימין, ואני בוחר לי את צד שמאל. אנחנו סוגרים עליהם משני הכיוונים, כמעט יהד. הם מנמיכים בכיוון מערב. ח׳ סוגר על האחורי. אני מלוה אותו משמאל ושומר עליו. ח׳ משגר, וכעבור כמה שניות פיצוץ אדיר. המיג נמרח כמעט על קו התעלה. אנחנו מושכים מזרחה והבקר מודיע על עוד מבנה אוייב באזור. מסתכלים יפה סביב. השמש כמעט שוקעת והצללים נעשים ארוכים. האדמה אפורה וקשה לראות. אני מבחין במטוס, לגמרי במקרה. כנפיים משוכות לאחור, קרוב מאוד לאדמה. אני צועק לחי שיקח ימינה יחד איתי. מסתבר, שוו שלישיית סוחוי הטסה לכיוון מערב. אני לוקח את האחורי. קצת קשה לארגן את הכוונת עליו, מפני שהם טסים נמור מאוד ומהר מאוד. הטיל קולט אותו ואני משגר. ענן של נ״מ מתרומם כלפינו לפתע ואני שובר מזרחה. ח׳ שואל: ״שניים, שיגרתי״ אני עוגה בחיוב ואחרי רגע הוא מודיע לי על הפגיעה. כשאנו מטפסים הביתה כבר חשיכה גמורה זהו זה, המלחמה נגמרה ...ההוראה היא: ״יש לגמור להפציץ עד 7:00 בבוקר״ זאת מאחר שנכנסת הפסקת־האש לתוקפה. כולם רצים למטוסים. קיבלנו גיזרה בתחום הארמיה השלישית, ליד ציר ׳לקסיקון׳ הידוע. המון מטוסים מתקבצים בעמדת המראה. ר׳, ואי. מצטרפים אלי ואנו יוצאים בכוח מלא. הפעם טסים בהרגשת רווחה, שזה כבר אולי הסוף. כל אחד על הקשר מזרז אותנו למהר, כיוון שאנו המבנה האחרון וחבל על כל פצצה שלא תפול על ראש הארמיה השלישית. מגיעים לשטח. מבצעים יעף זיהוי. אני לא רואה הרבה, אבל כאן מודיע פתאום, ר׳, עם הרייש המתגלגלת שלו: ״אחד, שים לב בצד מזרח, הרבה דיפונים עם רכב רך״. אנחנו נכנסים בשני יעפים ופוגעים לא־רע. הפצצה האחרונה הוטלה בדיוק בזמן. לוקחים כיוון הביתה. זהו זה, המלחמה נגמרה. 35 השורשים של שמא ית אל רי ואייל ת־ האויר עור לפני החלטת העצרת הכללית של האו״ם ב־ 29 בנובמבר 1947 , על חלוקת ארץ־ישראל למרינה יהודית ולמרינה וערבית, העירו סימנים ברורים במחנה הערבי המקומי כי פרוץ פעולות־איבה בקנה־מירה גדול נגר היישוב היהודי, הוא רק שאלה של זמן. התארגנות כנופיות וכוחות בלתי־סדירים בארץ ומעבר לגבולות המנדאטוריים, אימו- נים מזורזים ואספקת נשק מוגברת, היו הוכחות חותכות לתחזית זאת. השל- טונות האנגליים וכוחות הבטחון שלהם, נתנו לערבים יה חופשית ואף סייעו להם בררכים עקיפות, במקום לרסן אותם. להוציא מספר מקומות יישוב גדולים, היתה האוכלוסיה היהודית פזורה ביישובים מעורבים וביישובים כפריים שברחבי ארץ־ישראל המנדאטורית. הקיבוצים, ששכנו לאורך הגבולות ובמרחבי הנגב, היו מבודדים ומוקפים כוחות עויינים ומצבם הבטחוני החזוי נראה בכי־רע. האמצעי היחיד, שהיה יכול לגבור על מגבלות של מרחקים, בידוד וניתוק מוחלט, — היו מטוסים. אולם, גם בנושא זה המצב היה גרוע. באותם הימים נמצאו בארץ בסר־הכל 11 מטוסים אזרחיים קלים. אלה יכלו לשמש, אולי, לסיורים, ולצילומים ולקשר, — כפי שנעשה הדבר בשנות 1947 , על־ידי מחלקת הטיס של *1945 הפלמ״ח, אך מכאן ועד לביצוע משימות קרביות של ממש, רב היה המרחק. תכנית רמז־שמיר היזמה להקמת יחירה תעופתית צב- אית נבעה באותה תקופה מכמה גור- מים שונים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, היו אהרון רמז והיימן שמיר בארצות־הברית לצורר לימודים. עם הקמת בית־הספר לטיסה של ״החלוץ״ בארצות־הברית ב־ 940 ו, היו רמז ושמיר בין החניכים הראשונים. אהר־כך הת- גייסו לחילות האויר של בנות־הברית. אהרון רמז היה לטייס קרב בחיל־האויר המלכותי והשתתף בגיחות קרביות בזירה האירופית. היימן שמיר התגייס לחיל־האויר האמריקני וכטיים מפציצים השתתף במשימות קרביות במזרח־ הרחוק. רמז ושמיר מצאו את הדרך לראש המטה הארצי של ההגנה, ישראל גלילי, ושטחו לפניו את עיקרי תכניתם להקמת כוח אוירי. לגלילי נראה הדבר והוא נתן להם 20 לירות ארץ־ישראליות (משכורת ממוצעת של חודשיים). כשכר טרחה להכנת תכנית מפורטת. במשר שבוע ימים עיבדו השניים את מחשבותיהם ובתכנית שהגישו לגלילי ב־ 23 באוקטובר 1947 נצטייר חיל־ אויר בזעיר־אנפין, על טהרת המתכונת האנגלו־סאכסית. במכתב ליווי, הדגישו השניים, בין השאר, כי לדעתם ״לא פרטי הדברים חשובים כרגע, אלא הבנת יסורות של אפשרויות ניצול כוח האויר בארץ והנכונות להקימו בתנופה ובהעזה.״ מחברי התכנית לא נכנסו לחישובים ולהערכות כספיות, אך בהעריכם, כי לביצוע התכנית יידרש סכום של כ- מיליון דולר, העידו על היקפו הגדול של החיל שחזו (לשם השוואה — תקציב ההגנה השנתי באותה התקופה היה 760 אלף לירות ארץ־ישראליות). בפרק ב׳ של תכנית רמז־שמיר הוצע לקנות באופן מיידי ולגאלי 5ו־ 25 אוי־ 5 מטוסים דו־ ־ רונים אזרחיים, בהם 3 מנועיים, ולהפכם למטוסים צבאיים לכל דבר. בשלב ב׳ של פרק זה כבר מוזכרת 40 אוירוני ־ רכישה והתקנה של 20 10 מפציצים בי- ־ קרב חד־מנועיים, 5 0ו אוירוני תחבורה. כן ־ נוניים, ו־ 5 נדון גיוס צוותי אויר וקרקע בחוץ־ לארץ. פרק ג׳ דן בהפעלת הכוח, מיקומו בארץ, חלוקתו לטייסות ופירוט כוח־ האדם שלו. סיכום כוח־האדם נותן גם הוא מושג על גורל החיל המוצע: טיי- 200 ; עובדי קרקע — ־ סים — 140 ;50־ 350 ; מינהלה מרכזית — 40 ־300 (מפקדת חיל־האויר); מינהלה כנף 00 ו; שירותים נספחים ־ וטייסות — 60 00 ו; שונות — 00 ו־ 200 . סה״כ ־60 — כוח־האדם עמד על 1000 איש ויחס . טייסים־צוות קרקע היה 5:1 לגבי רמז ושמיר, לא היה גורל הכוח האוירי המוצע בגדר יוצא־דופן. במשך שירותם בחילות האויר של מעצמות צבאיות אדירות, רגילים היו לראות ולחשוב בסדרי גודל אחרים של כוחות אויריים. הצעתם הסתכמה בסך־ הכל 3 טייסות) ־ בכוח שגודלו ככנף קרבית ( 2 במלחמת העולם השנייה. אולם, ל- מנהיגי היישוב ולמפקדי ההגנה דאז נדרש בהחלט מאמץ מחשבתי גדול ומעוף, כדי ״לעכל תכנית גראנדיוזית״ כזאת ולהאמין באפשרות הגשמתה. תכנית אלכם זילוני תכנית אחרת לארגון כוח אוירי, אף היא מושתתת על הרגם האנגלו־סאכסי, הוגשה למוסדות היישוב היהודי עוד לפני הגשת תכנית רמז־שמיר. ביולי 1947 הגיש אלכסנדר זילוני מסמך שדן בהקמת כוח אוירי יהודי. זילוני למר באנגליה הנדסת תעופה ואחרי פרוץ המלחמה התגייס לחיל־ האויר המלכותי, שבו שירת כקצין טכני בדרגת סרן. תכניתו של זילוני התבססה על הקמת שתי טייסות. האחת עם מטוסי קרב חד־ מנועיים והשנייה עם מטוסי קרב־ הפצצה דו־מנועיים. האחת ממוקמת בצפון הארץ והאחרת בדרומה. לכל טייסת יועדו 18 מטוסים, מהם 12 מטו־ סים שמישים כל העת. הפעילות לכל מטוס שמיש וחישובי כוח־הארם הת- בססו על חמש שעות־טיסה ביממה לכל מטוס שמיש (מספר שעות רב למרי). לפיכך, נקבע תקן כוח־האדם של צוות הקרקע בטייסת החה־מנועית ל־ 84 איש ובטייסת הדו־מנועית — ל״ 126 איש. גם בתוך ארגון ההגנה עצמו נרקמו תכניות להרחבת נושא התעופה והת־ אמתו לצרכים צבאיים צפויים. בארץ היו באותה תקופה מספר ארגונים שעסקו בתעופה. המגמה המסחרית יוצ־ גה על־ידי חברת ״אוירוך, הספרא־ טיבית על־ירי ״הקלוב הארץ־ישראלי לתעופה״ ואיגוד הטייסים, והבטחונית על־ידי מחלקת הטיס של חפלמ״ח. בנוסף לזה היו לכמה תושבים מטוסים פרטיים. בשל ויכוחים וחיכוכים בין הארגונים האלה, בענייני מעמד, תחום־ פעולה וקבלת תקציבים לאומיים, נת- בקשה הסוכנות היהודית לשמש כבורר. ועדת חקירה הציעה, כי יש למנות איש מטעם הפקוד העליון של ההגנה, לשם הסדר העניינים וקידומם. ההגנה הטילה תפקיר זה על יהושע אשל (אייזיק). כך הוקם במחצית 1945 ארגון־גג תעופתי עברי ארצי בשם ״המועצה הכללית לתעופה העברית בארץ־יש־ ראל״. עם הרעת המצב הבטחוני, הטילה מפקדת ההגנה על אייזיק להגיש 36 לה תכנית להקמת כוח אוירי צבאי. יוקם ״שירות אויר״ באחד הימים הראשונים של נובמ- בר 1947 (התאריך המדוייק אינו ידוע, כנראה) התקיים במשררי הסוכנות היהודית בתל־אביב, ברחוב נחלת־ בנימין 47 , דיון, שבסופו הוחלט על הקמתו של ״שירות אויר״ והתחלת פעולתו ב־ 10 נובמבר 1947 . בדיון זה השתתפו: יעקב דורי (הרמטכ״ל הרא- שון של צה״ל), יגאל סוקניק (ידיך), פרופסור יוחנן רטנר (מפקד בכיר בהגנה ואיש הטכניון בחיפה), יהודה ארזי (איש הרכש הראשי של ההגנה), יהושע אשל, אהרון רמז, היימן שמיר, אלכסנדר זילוני ויהושע גילוץ (שירת כקצין טכני בחיל־האויר המלכותי). הדיון בא, למעשה, לסכם שיחות ובירו- רים עם הגורמים השונים, שנגעו לפרוייקט של הקמת הכוח האוירי העברי. המצע לריון, שהוגש על־ידי אייויק, היה, בנראה, פשרה בין כל התכ- ניות וההצעות שהועלו במרוצת הזמן. אך במסמר שהובא לדיון (אינו נושא תאריך) ניכרים היטב עיקרי התכנית של רמז ושמיר. מכתב הליווי הקצר למסמך עצמו, פותח במשפט הבא: ״רצוף בזה תכנית לפעולה תעופתית בקשר למצבנו הנו- כחי.״ בין השאר צויין, כי ״כל הפרטים עובדו וחושבו עד גבול האפשרי כאן ע״י בעלי המקצוע המוסמכים ביותר בארץ.״ דגש מיוחד הושם על דחיפות, כי ״ביצוע כל פעולה שהיא בשטח התעופה יש לה ערך, אם להתחיל מיד לעשות כל מה שניתן, החל מהימים הקרובים ביותר.״ כפעולה ראשונה צוין ההכרח למנות מייד ״גוף מנהל״. י. אשל מונה למפקד שירות האויר וא. זילוני לראש המטה. חומרת המצב לחצה לפעולה מהירה ונועזת באירגון נושא צבאי במחתרת, שקשה היה להסתירו מעיני השלטונות הבריטיים העויינים. בין השאר הוחלט, כי זילוני ורמז יתחילו לעבוד ב״מטה ש״א״ ב־ 10 בנובמבר. מיקום המטה נקבע במשרדי ״הקלוב הא״י לתעופה״, ברחוב מונטיפיורי 9 בתל־אביב. תוך כדי העבודה הראשונית צורפו למטה אנשים נוספים, רובם ככולם משוחררי חילות־האויר האנגלו־סאב־ סיים, כל אחד לפי תחום התמחותו המקצועית. סכנה בלוד עד כה התנהלה כל הפעילות של הגוף החדש במישור העיוני והמינהלי, אך אף מטוס עוד לא המריא לביצוע משימה כלשהי. היכן היו המטוסים, שהוזכרו בדיון ומה היה מצבם הכללי? כל 11 המטוסים ״היהודיים״ נמצאו באותה התקופה בשדה־התעופה הבינ- לאומי של ממשלת המנדאט בלוד, מרו- כזים במוסך גדול. ואלה היו המטוסים 1 דראגון : ובעליהם: — 1 תורד. 15 רפיד (המטוס הדו־מנועי היחיר): 2 טיילורקארפט — של חברת ״אוירון״; 2 טייגר־מות של ההגנה (הפלמ״ח): ו אוסטר (ציוילי) של איגוד הטייסים: 2 ר.וו.ד־ 13 (האחד של ליש והשני של שטיינמן: ו סי־בי (מטוס אמפיבי) של עו״ד שצ׳ופק ו־ 1 זלין של האצ״ל (היה מופקד בידי הטייס ב. כהנא). התפוסה הכללית של כל המטוסים, למעט טייס לכל מטוס, הסתכמה ב־ 26 איש או בכ־ 2 טונות מטען. המצב הבטחוני בשרה־התעופה לוד היה בכי־רע. אוירה של ״המערב הפרוע״ שררה בשטח. השליטה הבריטית התרו־ פפה. רוב עובדי השדה היו ערבים. מספר קטן של יהודים, שעבדו בשירותי מינהלת השדה, וכן עובדי חברת ״אוירון״, שנמצאו על־יד המטוסים בשעות היום, היו צפויים לפגיעה בשטח השדה עצמו ובזמן נסיעתם אליו וממנו. לעובדים הערבים בשדה ולמפעיליהם, לא היתה כל בעייה, להשמיד ולשרוף, בגפרור אחד, את כל ״העוצמה האוירית״ של הישוב היהודי בארץ־ישראל. לכן, הוחלט להוציא את כל המטוסים מלוד. כמקום הבטוח ביותר בארץ נראה שדה־התעופה בתל־אביב. אלא, שמסלול התעופה בצפון העיר (שדה דב של היום), שנסלל עוד ב־ 1938 על ידי ״חברת נתיבי אויר לארץ־ישראל״ ועיריית תל־אביב, היה תפוס על־ידי יחידת־ תובלה של הצבא הבריטי. מב- נים, מיתקנים וגדרות נמצאו בקירבה יתרה למסלול עצמו, שבחלקו היה מכוסה חול נודר. תחילה סירבו הברי- טים לאשר את העברת המטוסים. אך לאחר לחץ מוגבר ובעזרת אמצעי שכנוע מיוחדים הסכימו להעברה חר־ פעמית, אר בתנאי מפורש, כי משדה תל־אביב לא תתנהל כל פעילות טי־ סתית. הצלה בשדה־דב ב־ 9 בדצמבר 1947 , בשעות הבוקר המוקדמות, החלו שתי קבוצות נפרדות בביצוע תכנית ההעברה המאולתרת. קבוצת הטייסים, ובראשם המרריך הראשי של חברת ״אוירון״, עמנואל צוקרברג (צור), יצאה לשדה לוד כרי להכין את המטוסים ולהטיסם, לפי לוח־ זמנים, לתל־אביב. קבוצת שנייה, ברא- שותו של יהודה הולביץ (איש מטה ש״א) יצאה לשדה כדי להכינו לנחי־ תת המטוסים. ואומנם הם הצליחו, תוך שעות מועטות, להסיר מכשולים מסו- כנים ולהכשיר לנחיתה רצועת אספלט באורך של ב־ 300 מטר. אנשי צוות הקרקע, שיצאו עם הטייסים ללוד, הצלי־ חו להכשיר לטיסה 10 מטוסים. המטוסים הופיעו מעל השדה תוך פרקי זמן קצרים ובהתחשב במב־ שולים שבצידי המסלול, אורכו הקטן והניסיון הטיסתי הדל של רוב הטייסים, בוצעו הנחיתות בצורה מצויינת. ל־ ראפיד, שהיה המטוס הגדול ביותר, היתה מהירות נחיתה (הזדקרות) גדולה יחסית לשאר המטוסים ולאורך המסלול. הוא הונחת על־ידי ע. צור בשלמות וירטואוזית ממש. גם הטייס הבלתי־ מנוסה ביותר של הקבוצה, שנלקח למבצע מחוסר ברירה, ישראל לוחובסקי (להב), הנחית את מטוסו כבטחון סביר. בכך ניצלו מהרס ודאי מטוסי הכוח האוירי העברי, שברבות הימים הוכיחו את כושרם המבצעי במשימות קשות ומורכבות. מטוס אחר, הר.וו.ד.־ 15 , שלא ניתן היה להשמישו ביום ההעברה, נשאר בלוד ונשרף בירי הפורעים הערביים — הוכחה ברורה לגורל שהיה הצפוי ליתר המטוסים. 37 כנס וותיקי ש״א ב־ 5 באפריל השנה נפגשו בשדה-דב וותיקי ש״א/ח״א לציון יובל ה 30- להקמת הכוח האוירי הצבאי הראשון בארץ-ישראל (תצלום מסי ו). מפגש הוותיקים הזכיר לרבים מעשים ומב- צעים נשכחים, שהתרחשו בשדה זה לפני כ־ 30 שנה. הזמן לא הספיק, כמובן, להעלות מן העבר חוויות ואירועים הראויים לציון ולהנצחה. לצידו של מפקד חיל־חאויר כיום ישב שר הבטחון, עזר וייצמן, שהיה אחד מראשוני הטייסים של גרעין טייסת אי. קבוצת הטייסים הראשונה הורכבה מיוצאי חילות-האויר של בנות-הברית וממשוחררי מחלקת הטיס של הפלמ״ח. וייצמן נראה כאן פונה לעבר נחום רפפורט (אפרת), אף הוא טייס באותה קבו- צה ראשונה, היושב בשורה השנייה. כנם וותיקי ש״א כלל מפגש חברים, מיפגן אוירי קצר ותכנית אמנותית בניצוחם של אריך טייר ופרדי דורה. קיום האירוע התאפשר הודות להתנדבות ראוייה לשמה של מספר מוותיקי ש״א והודות לסיועו הרב־תכליתי של חיל-האויר. מטה ״שירות-האויר״ החל לפעול ב 0- ו נובמבר 1947 ; עם העברת כל המטוסים ה״יהו- דיים״ ( 10 ), ב 9- דצמבר 1947 , משדה-התעופה לוד לשדה תל-אביב החלה הפעילות המבצעית של טייסת אי. הצלחת המפגש ועצם קיומו סימלו והדגישו את המשכיות המסורת בחיל ואת שיתוף- הפעולוה הרצוי בין וות י*קים לממשיכים. לאחר שכל אחד משני המטוסים הפגין את יכולתו בתרגילים נפרדים, הצטרפו למבנה מכונס, כשהפייפר מוביל את ההרווארד. (תצלום מם׳ 2). טווח המהירויות של שני המטוסים איפשר טיסת-מבנה נוחה במהירות של כ 00- ו מייל בשעה. בהמשך לצלילה שטוחה מעל קהל הצופים מכיוון מזרח, ״שבר״ הפייפר הצידה ונחת נחיתה קצרה על מסלול 28 . גלגלי המטוס נגעו בדיוק במקום שסומן ונקבע קודם־לכן — הוכחה לשליטה טובה של הטייס במטוס. ההרווארד המשיר מעט מערבה ונחת על מסלול שלאורן־ שפת-הים. הפייפר הוטס על-ידי אלי פיינגרש (אייל) מראשוני הטייסים של ש״א, שייצג את כל המטוסים הקלים דאז — הפרימוסים. ההר- ווארד הוטס על-ידי יוסי סלנט, בוגר אחד מקורסי הטיס הראשונים של חיל-האויר. לאחר המראה קצרה של הפייפר, שניתק מהמסלול כעבור ריצה של כ 150- מ׳, הטיל צוותו שקית ובה דברי דואר שונים. ביעף נוסו״ הודגמה לקהל ״הרמת איגרת״. בתצלום (מסי 3) נראים שני אנשי צוות קרקע מחזיקים בכף ידם הפתוחה קצוות של חבל, שבמרכזו קשורה שקית הדואר. הפייפר, שטם בגובה של כ 50- רגל, גורר אחריו וו מרובע (עוגן). תפקידו של הוו היה לתפוס את החבל הקרקעי ולמשוך אותו עם השקית מידי האנשים. כדי שלא ״לפספס״ את החבל, נדרש תיאום עבודה הדוק בין הטייס המטיס את הפייפר לביו טייס-המשנה, היושב במושב האחורי, משחיל את העוגן החוצה ואוסף אותו, אחרי התפיסה דרך הדלת הפתוחה לתוך התא פנימה. בניסיון ההרמה נקרע החבל הקרקעי ותו- שיית אנשי צוות-הקרקע איפשרה הרמה מוצ- לות ביעף נוסף. בגלל מיגבלת הבניינים הגבוהים של תוכנית ״ל״, נאלצו הטייסים לתמרן את המטוס בגובה נמוך ועל-יר הבתים. למרות הריכוז המירבי הנדרש לביצוע 2 3 מוצלח של ההרמה הם הספיקו להציץ מעל דירות הגג והתרשמו מצורתן הנאה. הטלת דואר וציוד קל והרמת אגרת היו לשיטה יעילה של קשר עם יחידות קטנות בשטח, אשר בגלל סיבות שונות לא ניתן היה ליצור איתן קשר בא מ*צעים אחרים. מבט מקרוב על ההרווארד, (תצלום מסי 4). טייסו, יוסי סלנט, ניגש לתאו כדי להתניעו לקראת המפגן האוירי. ההרווארד ביצע יער- הפצצה מדומה ואחר־כך סידרה של תרגילי אוירובטיקה מרשימים בגובה נמוך. הסידרה כללה לולאה, פניות הזדקרות, שמינייה קובא- נית ופנייה חדה. ראשוני ההרווארדים בחיל היו למפציצי צלילה במלחמת הקוממיות. בשנות החמישים המוקדמות נרכשו מטוסים רבים מסוג זה עבור בית-הספר לטיסה. מבחן-אש שני היה למטוסים אלה במבצע ״קדש״. 38 תחזוקה עם כלהלב מאת אריה אבנרי ״בעבודתך הוכחת שעם רצון ודבי- קות אין בעיות שמישות. פעילותך ומה־ צך היו גורם מדרבן ודוחף. התוצאה היו עשרות אלפי גיחות־הדרכה. תורתי בשם צוותות האויר והקרקע״. כותב ההקרשה באלבום ״ח״י לצה״ל״ היה םגן־אלוף דוד עברי, אשר כיהן באותה עת, לפני תריסר שנים, כמפקד בית־הספר לטיסה של חיל־האויר• המכותב היה מפקד טייסת התחזוקה של הבסיס, רב־סרן אריאל ברלב. מאז גדל והתעצם חיל־האויר ונכנס לעידן חדש. השנה היה האלוף עברי , למפקד החיל. סגן־אלוף ברלב, בן ה־ 59 נתמנה זמן מה קודס־לכן למפקד יחידת תחזוקה בבסיס במרכז הארץ ואין הוא מסתיר את גאוותו על תואר נוסף: ״הקצין הקשיש ביותר בחיל האויר.״ אין זו גאוותו היחידה. לצד הספר המוקדש על־ידי עברי מונחים ספרים נוספים כגון ״עשור למרינה״, שבו מת- נוססת תמונתו של ברלב כמייצגם של הצוותות הטכניים של החיל וכן בקבוקי שמפניה וויסקי סגורים, בזכות ההקדשות והמחמאות הטבועות על־גבי תוויות מיוחדות. ואי־שם חבוייה תעורת־קלף, שעליה תפארתו: בשנת 1975 עמד בראש צוות של התעשיה האוירית שקיבל את פרם בטחון ישראל בזכות תרומתו לייצור מטוס ישראלי. אומר על כך סגן־אלוף אריאל ברלב (שהושאל למשך כמה שנים לתעשיה האוירית לצורך ביצוע הפרויקט): ״הסי־ פוק הגדול שלי היה כאשר חיל־ האויר גמר את ההלל על המטוס היש- ראלי, שיבח את ביצועיו והועיר אותו למשימות תקיפה ולקרבות־אויר כאחד.״ אופניים ל א ל ו ף ! טולקובסקי המטוסים הראשונים בתחום טיפולו היו, למעשה, המטוסים הקלים, שהיוו אז, בעצם, את חיל־האויר כולו: האוס־ טרים, הפייפרים, ראפידים, סטירמאנים, פוקרים, הרווארדים, קונסולים וכל השאר. רק לאחר מכן הגיעו מטוסים משוכללים יותר, שהיו מתאימים יותר לקרבות, בגון מוסקיטו, ספיטפייר, מוס־ טאנג ו־ב־דו, לא בכל סוגי המטו- סים ידעו המכונאים הישראלים כיצד לטפל, בפרט שבעיית ההכשרה המק־ צועית בתו״ל היתה עדיין צולעת ואילו הספרות המקצועית החיונית לא היתה תמיד בנמצא. אריאל ברלב עשה את מלאכתו נאמנה ונתגלה כאחד מאנשי התחזוקה סא־ל אריאל ברלב. תואר נוסף: ״הקצין הקשיש ביותר בחיל-האויר״ המעולים של החיל. הוא בילה זמן רב בקרב המכונאים האמריקניים, שבאו באותה עת ארצה כדי לסייע בקליטתם של המפציצים הכברים. הוא תרם רבות לטיפוח יחסי הגומלין המיותרים בין הטייסים ואנשי צוותות הקרקע וטרח רבות כדי להקנות תודעת בטיחות בטי־ סה וידע טכני. באחד הימים היתה לו חווייה מאלפת. היה זה כאשר מפקד חיל־האויר דאז, אלוף רן טולקובסקי, נחת במטוס מום־ טאנג באחר הבסיסים, אר שכח לבצע את אחת ה״הוראות״ הטכניות שקיבל מברלב לפני הטיסה וכתוצאה מכך נעצר המטוס בקצה המסלול. ברלב שקיים יחסים מיוחדים עם מפקדי חיל־ האויר ״הטיף מוסר״ לטולקובסקי ואחר־ כך העמיד לרשותו זוג אופניים כדי לחזור בהם ללשכתו... חווייה אחרת היתה לו עם המפקד הבא של חיל האויר אלוף עזר וייצמן, כיום שר הבטחון. היה זה באשר הגיעו ארצה הסילונים הראשונים — המט־ אורים. את הכנסתם לשירות חגג חיל־ האויר במטס, שבו הוצגו כל מטוסי החיל מאז הקמתו. על ברלב הוטל להכשיר ״פרימוס״ מיוחד לאותו מטם. נזכר איש־התחזוקה הוותיק: ״הצוות הטכני הזיע רבות כדי להכשיר את המטוס. לא הייתי שקט עד שעזר וייצמן טס בו בכבודו ובעצמו ולאחר בדיקה הוריע שהוא כשיר לטיסה. ואומנם המטוס ביצע את המלאכה המוטלת עליו פעם אחת נוספת ואחר־כך חזר למחסן הגרוטאות שלנו.״ מחסן זה מעולם לא היה ״בית־ קברות למטוסים״, אלא, להיפך, — מחסן־חלפים במלוא מובן המלה. כאשר פנה בשעתו וייצמן לברלב וביקשו להכשיר מטוס מסויים שהיה בלתי־ שמיש נענה: ״אבל אין לנו חלפים.״ תגובת עזר היתה אופיינית: ״אילו היו חלפים, אני עצמי הייתי יכול להיות קצין טכני...״ שעתו הגדולה של המחסן באה כאשר הגיעו ארצה, בדרכים שונות, מטוסים מתוצרת צרפת. לחלק מהמטוסים הללו היו חסרים חלקים שונים וברלב נזעק לעשות כל מאמץ כדי להשמישם. במרץ האופייני לו טרח ובדק בל מטוס ווידא שהוא כשיר לטיסה. התאמת חלקים היתה המומחיות שלו. ״אבא״ של קורס קצינים ״התקופה הצרפתית״ של ברלב היתה , קשורה גם בקבלת קצונה. בגיל 36 כאשר הוצע לו לנסוע לתקופה ממושכת לצרפת ולסייע בקליטתם של מטוסים מתוצרת צרפת בחברתם של טייס הניסוי דני שפירא (כיום טייס ניסוי ראשי של התעשיה האוירית) ותת־ אלוף (מיל.) יחזקאל סומך (כיום קבר- ניט ב״אל־על״). למטרה זו ביקש לעבור קורם קצינים, בסרבו לקבל דרגת־ייצוג. ״כאשר הגעתי לבית־הספר לקצינים חשו החניכים אי־נוחות מסויימת,״ הוא נזכר. ״גילי היה כפול כמעט מגילם והם התייחסו אלי כאל ה״אבא״ של הקורס. אבל עד מהרה הם למדו לדעת, כי אני בעל כושר גופני שאין מה• להתבייש בו והתרשמו מהעזרה והסיוע שהענקתי פיקוח על הרכבת פרופלר למוסטאנג. דמחסן מעולם לא היה ״בית-קברות למטוסים״ 39 ברלב בתקופת הסיוע הטכני שלו: סיוע גם למומחים צרפתיים... לכמה מהם בעת האימונים והמסעות המפרכים...״ ״התקופה הצרפתית״ היתה קשורה גם בהמצאות ושכלולים פרי נסיונו ו דמי ו נ ו המפותח. כ ר היה בנסיעתו הראשונה, שהיתה קשורה בהבאת מטוסי הווטור, א ש ר רשמ ו פרק חשו ב בלחימתו של חי ל ־האו י ר במלחמת ש ש ת הימים, שבה הגיעו לבסיסים מרו- חקים במצר ים ובעיראק. ב ר ל ב נ זכר בהקשר לכר: ״בטיסתו הראשו נה ביצע דני שפ י ר א תר ג י ל ע ו צ ר ־ נשימה כ אשר טס ל א ו ר ר המסלול הפור ע ל גבו. כל אנשי הבסיס האוירי הצ ר פתי צ פ ו ב משר שעה ארוכה בלהטוטיו של הטייס היש- ראלי, שבהם לא הצטינו רווקא הטייסים המקומיים למר ות הוותק והני- סיון העדיפים שלהם.״ זכרון אחד מהווטור השמו ר עם ב ר ל ב קשו ר בטיסה לילית מעל לסוריה, שבמסג רתה נתגלה כי המכ״ם הסורי אינו פ ו ע ל — מי ר ע שנתג לה באקראי והיה בעל ע י ר רב. ״ כאשר הייתי ב צ ר פת חשתי ב ד י ד ות וגעגועים עזים לאר ץ , ״ נזכר ברלב, ״לקציני חיל־האויר ש ב א ו לפאר יס אמרתי: יבטח שכחו אותי׳, והם נהגו לנחמני: ׳לא רק שלא שכחו אותר, אלא שתמ ו נתר התפרסמה באלבום ממלכתי׳.״ השינויים שהציע ל ב צ ע בווטורים שנ ר כשו על ־ י ד י ישר א ל היו משמעותיים. היה צ ו ר ר להחליף צינורות הידראוליים ו לשחר ר במקצת את הגה המטוס על־ מנת ש ל א יהיה כ ב ד מדי. 40 היתה ל ו מלאכה קשה יותר לקראת הבאתם של המיראז׳ים. למר ות שלא היה זה בתחום תפקירו, גילה יזמה וביקר במפ ע ל ״דאסו״ כדי ל עמו ד מקרוב על תהליכי הייצור ש ל המיראז׳ים. היה זה לאחר שהגיעו אליו שמועות מוקדמות, כי יש אי ־אל ו בעיות קטנות. ואומנם, לאחר בדיקה יסודית ש ע י ר ב ר ל ב לכמה מטוסים במקום, קבע באו רח חד ־ מש־ מעי: ״יש נזילה בכנפיים.״ בקבוק וויסקי מדני שפירא המומחים הצרפתיים התפעלו מכ ושר האיבחון שלו, אר התועלת לחיל־האויר הישראלי היתה רבה פי־כמה. האיבחון המוקדם של ו היה מדוייק והיה צ ו ר ר ל ב צ ע שינויים מסויימים בסידרה הראשו נה של המיראז׳ים שהגיעו ל ישראל . כל סידרה הלכה והשתכללה לעומת קודמתה, ע ד שהגיעה הסידרה המפ ו רסמת של 50 המטוסים שמשלוחם ל ישראל הוקפא בשל האמבאר ג ו שהוטל על ־ י ד י נשיא צ ר פת דה גול (המטוסים הללו, שכ ב ר הוטבעו בסמל חיל־האויר הישראלי, הועבר ו לאחר ־מכ ן לשימושו של חיל־האויר הצרפתי והטייסים הצר ־ פתיים גילו שב יעות רצו ן מלאה מהשי- נויים שהו צ ע ו ביזמת ישראל...). סור גלוי הוא שד ו וקא אותו א מ ב א ר ג ו זירז את מו ע ד ייצורו של המטוס היש־ ראל י הראשון, שהיה לכפיר. שעה שחי ל ־האו י ר קלט מטוסים חדשים ע ו ד י ותר ו ב ראשם הפאנטום, היה ארי־ אל ב ר ל ב טר ו ד בייצורו של המטוס הישראל י המשוכלל. העבודה המסורה והרבה, שהיתה כרוכה בייצורו של מטוס זה, היא פ רשה נפרדת. שנה לאחר שקיבל את פרס בטחון ישר א ל התייצב רב־ סרן אר יאל בר לב לפני מפקד חיל־האויר דאז, אל ו ף בנימין פלד. לאחר שיחה קצרה, הוא נתמנה לתפקי ר ו הנוכחי והועלה, והוא בן 58 , ל ד ר גת סגן־אלוף• אנשי הבסיס החדש בירכוהו בבקבוק שמפניה, המונח בחדרו. אבל גאוותו הגדולה היא דווקא על בקבוק וויסקי, שקיבל בשעתו מדני שפירא. ״הוא מקמץ מ א ו ד במחמאות, מסיבות מובנות,״ א ו מ ר ברלב, ״ואם הצלחתי להוציא ממנ ו בקבוק, הרי זה מאו ר ע יוצא ד ופן לכל הריעות." הקרשתו של טייס הניסוי: ״לאחר 2,000 שנה פעלת והוצאת מטוסים לעם ישראל. כל הכבוד.״ פתור את החידה טוס בשמי ישראל! בחידון יריעת הא ר ץ של חיל־האויר, שאת סיפורו הבאנו במד ו ר ״בין הבסיסים״ בגליון הקודם, הוצגה לנב- חנים שא לת מפקד החיל. להלן השאלה. הפותרים נכונה יוז- מנו לטיסה בשמי הא ר ץ במטוס תו- בלה של חיל־האויר. שאלת מפקד חיל־האויר בעקבות התקרית, של י ד המרחצאות 1), השבנו מכה אחת אפיים. ב״קרש״ ) המטרנו ע ו פ רת על שדה־תעו פה בעל שם דומה ( 2). את השישה הפלנו לפני השל ישית ( 3) ואת הי״ ג — לפני האחרונה ( 4), אבל השניים הראשונים נפלו מכד ו ר י ו של מרדכי, המפקד הרא- שון ( 5), כשבאו להטריד מתר דמתו את הדב ( 6), הר ו ב ץ לשפ ר הנחל, שעל שמ ו מב צע נועז ( 7). הראשו ן 8) הורכב מגרוטאות, אר השא ר ) הגיעו מרחוק ב ד י ד חלקלקה, הודות .( לאי לתו ר של סאם ( 9 את העניינים ניהלו מבית־המלוך 10 ), אב ל לאחר שד נ י ( ו ו ) העניק ) לנו את עיר החולות, ( 12 ) עבר נ ו לשם, ולימים חזרנו אל הכר ר הגדול, את שזממה ל עשות ציפו רה ( 13 ) עשה, לבסוף, דני. 1 באיזו תקרית מד ובר , מתי והיכן? 2 מה שם השדה והיכן הוא נמצא? 3 מהי השלישית? 4 מהי האחרונה? 5 מה שמ ו של המפקד? 6 מהו הדב? 7 על איזה מב צ ע מד ובר ? 8 מה היה הראשון? 9 מה היה שמו המלא ואי ר הוא קשו ר לעניינו? 10 איזה בית־מל ו ן ומה היה בו? 11 מה היה דני? 12 לאיזו עיר הכוונה? 13 מי היתה ציפורה ומה היה תפקידה? יונה עם עלה של זית מה מאחלים לעצמם ילדי חיל־האויר בני השש רבני השבע מפה לאוזן עברה השמועה בגן החו- בה של רבקה — הגננת (היא רבקה לשם). והשמחה היהה רבה. התזות המים פסקו באחת, חרציות נ ר ע ד ו ואוזניו השמוטות של בימבו הכלב הז- דקפו. ילר ושמו שחק אותת לכולם לבוא. ״זה חשוב!״ קרא, ״ישימו אותנו בחדשות!״. גודל הרגע היה משכנע. ע ד מהרה נזנחו מג ר ל י החול, הנדנרות, והחבל־ גומי. לידי התכנסו בצו ר ות מעניינות (אחד בעמי דת ידיים, שניים בעמי דת ר א ש ואחד במתלה הסולמות). אביב ונועה, עופר וקרן ו ע ו ד חברים. בני השש מוכנים להשיב ע ל ־ ב א מת ומכל הלב לשאלה: מה אתה מאחל . ל ע צמך ולמדינה בשנת ה־ 30 ענבל: למדינה אני מאחלת כתר. מגיע לה. בשב י ל עצמי, האמת: המון הפתעות והמון מתנות. שחק: חלום של י שכולם יהיו שמחים ומדינת ישר א ל עליזה. אני מאחל למדינה ע ד מאתיים ועשרים! אקטוף לה פרחים ואשים אותם על כל ע ץ אורן. חו ץ מזה אני מאחל ע ו ד שני דברים: שכל היוונים שג רשו את היהו- דים, יראו של א הצליחו — היהודים חוזרים לישראל. ד ב ר שני — שאמריקה תביא לנו הרבה נשק. ענבל: שחק, בענין היהודים — איפה נשים את כולם? שחק: אין בעיות. חבר של י י ו דע ל עשות קסמים. ענבל: זה שי! שחק: שי. הוא יעשה קסמים ויהיה מקום לכולם. אביב: אני הייתי ר וצה שתהיה לנו א ר ץ יפה והלוואי של א יהיו מלחמות. ברק r wJBk ושחק (משמאל): אני רוצה סוס פרא ש ב א ר ץ — ושיהיה שלום. — מי יביא את השלום? עופרית: יונה עם ענ ף של זית. ל כ ב ו ד השלום כ ב ר יש לי תיק — כתום וכחול. קרן: אני מאחלת ל ע צמי וכל י ל ד י הגן שי רשו לנו לשחק במים. צ ר י ך קצת לחשוב: בקיץ נ ו רא חם ו ב ע ר ב הרי א פ ש ר ל י בש את הבגדים, אז למה הגננת משגיחה של א ניכנס לברז? ברק: אני ר וצה סוס. סוס פרא. אר כ ב עליו מכאן ע ד י ר ושל ים ואקנה דגלים. בינתיים נ פ רשות המפות הרקומות והגננת רבקה אוספת את הציורים, •כיורי הפלאסטלינה, בתי אבני הפלא — חוויות של מ ות של י ום־ י ל ד ות אחד. צהריים. מ ע ב ר לגן, ב ד ר ך הרחבה — יפרסמו את זה בחדשות, נכון? אז להדגיש: צר י ך הרבה נשק מאר צ ות־ הברית. (הולך לדרכו, ל נ ד נ דה — נזכר ב ד ב ר מה וחוזר). ואני גם רוצה, שיאפ- שר ו לי ל ל כת הרבה ללונה־פארק. תוסיפי את זה בהודעה. נועה: אני רוצה כלב. למדינה אני מאחלת, שיהיו לה הרבה בתים ואצל נ ו בבית — המון חיות. שחק: לנו יש של וש כלבים: לילי, רילי וטומי. טומי נשברה ל ו הרגל מממטרה וגם נפגע בכביש. מה שיכול עכשי ו לשמח אותו, אני חושב, זה גור־ כלבים נוסף, חב ר חדש. עופר: המשאלה שלי: טיול לירושלים וללבנון, נראה את החיילים. עופרית: שיהיו לי כ ל הממתקים אביב: שלא יהיו מלחמות ענבל: שכולם יהיו שמחים נועה: למדינה — בתים ואצלנו — המון חיות ילקוטים מתנופפים ו צמות נפזרות. גם הגדולים, תלמי ד י בית וגימל ל ר ג ע עו- שים חושבים ומגלים את מישא ל ות לבם. נטלי: של א יהיו מלחמות. שתהיה תכ לת ושי פ רחו פרחים. איתי: המישאלה של י — ל בקר א צ ל סבתא של י בתל ־אביב, לטייל אתה ו ל לכת לים. כאן אין לי הרבה זמן לבי- לויים. יש לי תפקיד: אני שו פט ומשל ים בין ילדים שרבים. השיטה הכי־טובה להרגיע מר יבה זה לצו ות ע ל הילדים ל ע ב ו ר לדום. אורן: א מ א של י בהריון והמישאלה של י — שתהיה לה לידה טובה. אני מ א ו ד מחכה לאח או אחות. יפתח: שיהיה של ום ושיתגשמו כל המשאלות. היתר כתו ב בשי ר ״ לאר צ י יש יום הולרת... המשיכי כבה הלאה, כ א ש ר תלכי — נלך, ונשיר לה שי ר הללוייה, מכל הלב ומכל הנשמה.״ 57 ראיון מ עם רב־ אאלוף (מ מיל.) מ ץרד כי (מוט אה) ו ג יור ר• מרוכז ־•בר״ע! כלאת סא״ל אורי שאלה: אתה, כמדומני, הצנחן הראשון שהגיע לתפקיד הרמטכ״ל, ויורשך בתפקיד אף הוא צנחן; במטה הכללי ובין אלופי הפיקודים נראות כומתות אדומות. האם יש לכך משמעות מיוחדת? האם זו ,נסיגה מההגמוניה של השריון, או שזו פשוט הבחי- רה הטובה ביותר? מוטה: רמטכ״ל נבחר בעיקר על־פי כי- שוריו האישיים, ולא על־פי שייכותו המק־ צועית. אגב, כיוון שאני מתראיין'לבטאון חיל־האויר, כדאי לציין כי למפקד חיל־ האויר או חיל־הים, שירצה להיות רמטכ״ל, תהיה בעיה. הסיבה לכך היא, שההכרעה במלחמות במזרח ־התיכון היא בעיקר יבש- תית ומדינות ערב רוצות להשתלט על שטחים בישראל ולא רק לפגוע בה בפצצות. לפיכך, אם ברצוננו להגיע להכרעה במלחמה, ניתן לעשות זאת על־ידי כוחות־יבשה שלנו, שישמידו כוחות־יבשה של האוייב. מכאן, שקשה יהיה למפקד חיל־^ויר או חיל־הים, שגדלו כל אחד בזרועו הוא, להיות רמטכ״ל. אם אנו רוצים לשמור על הרוח התוקפנית־ התקפית של צה״ל, חשוב שהרמטכ״ל יבוא מקרב הכו\זות המסתערים — צנחנים, רג־ ליב, שריון וכדומה• כי מי. שמפקד על כו- חות מסתערים מממש את המנהיגות הצבאית במהותה הבולטת ביותר. יחד עם זאת, בתקופה שאחר מלחמת יום־הכיפורים עשינו מאמץ גדול לא רק בתחום של הקרב המי שולב, שברמה של מפקד אוגדה הוא מאגד בקירבו ניסיון של פיקוד על חי״ר ופיקוד על שריון. וזה האופטימום שיכול להיות למפקד. רפול, למשל, היה קצין צנחנים ורגלים ראשי, אחר־כך מפקד אוגדת שריון במלחמת יום־הכיפורים, וכאלוף פיקוד פיקד על עוצבות שריון גדולות, כך שהוא משלב, ללא ספק, את שני התחומים. לדעתי, כדאי יהיה גם בעתיד לבחור לתפקיד זה אדם שישלב את שני התחומים. חשיבותה של מכה־מקדימה שאלה: ללא קשר למינויים, האם אפשר לומר שאחרי מלחמת יום־הכיפורים יש חזרה מהתפישה של ״השריון יעשה את הכל״ לתפישה משולבת יותר של כוחות היבשה? מוטה: איני יודע אם אכן היתה תפישה של ״השריון יעשה את הכל״. אומנם היו מספר אנשים שאחרי מלחמת ששת־הימים חשבו שהשריון יענה את הכל. אך איני בטוח שזו היתה התפישה המבצעית־איסטראטגית של צה״ל. מבלי לפגוע במעמדו של הטאנק — והרי רוב כוחות היבשה הם שריון — אפשר לומר שכולם מכירים בערך החשוב יותר של הקרב המשולב הבין־חילי (בקרב כוחות היבשה) והבין־זרועי (יבשה־ים אויר). שאלה: בחיל־האויר שררה, בעקבות המל- חמה, הרגשה כי החיל הוכנס למלחמה לא בנתונים שאליהם התכונן. ההרגשה היתר, חריפה במיוחד מאחר שהחיל כולו היה מגויים ומוכן להנחית מכה מקדימה בצהרי יום״הכיפורים — ומכה שאולי היתה משנה את פני המלחמה. מוטה: השאלה אם מכה־מקדימה בצהרים היתה יכולה להיות גורלית לגבי המשך המל- חמה — תישאר ללא מענה• אני מעריך שאם חיל־האויר היה מתרכז כולו בהנחתת מכה טוטאלית על סוריה, היה ניתן לשבש בצורה משמעותית את המהלכים הראשונים, בעיקר זרימת שריון מהעורף אל החזית, ואולי אף להשיג השפעה טוטאלית יותר בחזית כולה. יחד עם זאת יש לזכור, כי הצבא הסורי הזרים את עיקר השריון שלו לפנות ערב ובלילה, דבר שהיה מחייב את הרמטכ״ל לא להפעיל את חיל־האויר בזירה המצרית. שאלה: אילו היו הסורים מצליחים להשיג הישגים מעבר למה שהשיגו, האם היה נגרם באמת מה שכונה ״חורבן בית שלישי״? או שמא היתד, זו רק האמונה שגבולותינו הם בלתי־חדירים, שנסיגה ואובדן זמני של ישו- בים ואבידות הינם בלתי מתקבלים על הדעת? מוטה: הזכרת שני מרכיבים: א) החזית הסורית קרובה יותר אל העורף שלנו, דבר המעמיד חלקים ממדינת ישראל (לא בהכרח מדינת ישראל כולה) בפני סכנה גדולה. לכן כשמדברים על מכה ־מקדימה או ריכוז הכוח, באופן טבעי מופנות העיניים לחזית המזרחית. ב) אחרי מלחמת ששת־הימים קיננה בלב רבים מאיתנו התחושה שסיני יהיה בית־הקברות של הצבא המצרי, וכי הסורים לא יצליחו לעולם לפרוץ את קווינו. היה כאן שילוב של תפישת עולם מדינית ושל ראוותנות צבאית, שהיו מיותרות ולא רציניות. ג) אוסיף נקודה שלישית: מוכרחים להאמין בצבא, גם אם מפעם לפעם הוא סופג מכות. אדגים זאת לפניך כך: אדמירל זומוואלט, שהיה מפקד חיל־הים האמריקני, אמר לי פעם, כששאלתיו לדעתו על קצין מסויים: ״כן, הוא קצין טוב, היו לו הרבה יותר החלטות נכונות מאשר לא־נכונות.״ לא מדובר במלאכים, אלא בבני־אדם, ומה שקרה ב־ 1973 הוא שאחרי מכה מסויימת נוצר חשש טוטאלי, שהיה בלתי־מוצדק. שאלד: האם ממקום מושבך בוואשינגטון, באותם ימים, התרשמת כי ההחלטה שלא להנחית מכד,־מקדימה היתד, מוצדקת? מוטה: לדעתי, מבחינה מדינית, ההחלטה היתה נכונה• גם כך, במשך למעלה מיממה חשבו האמריקנים כי אנו התחלנו בפעולות האיבה. לדעתי, הדבר היה מעורר תגובות חריפות ביותר בארה״ב, ואיני בטוח שארה״ב היתר, יכולה באותה מידה של נכונות לסייע ולשלוח את הרכבת האוירית. שאלה: האם בכך יצרנו תקדים. שימנע בעתיד אפשרות של מלחמה מונעת? מוטה: בהחלט לא. אנו פיתחנו בעבר את מדיניות הסטאטוס־קוו, שלש בה פסול מלכתחילה, כי מדיניות מטבעה היא תזוזה. התקדמות, פעולה• ואילו סטאטוס־קוו אינו מוביל לשום מקום, ואזי אפשר או להיכנע או לבצע מעשי ייאוש. כשנכנסנו למלחמת יום־ הכיפורים היינו במצב שכמעט באופן הצהרתי גיבשנו לעצמנו מדיניות ללא־מוצא. אין זה הכרח שכך יקרה בעתיד. אם המלחמה מתחילה במצב של תזוזה מדינית, וישראל אינה מציבה מכשולים, אלא להיפך — מגלה ניסיון ורצון לקדם את התחום המדיני, ומצד שני שומרת על עוצמה צבאית ויכולת 58 פגיעה ישירה בהפצצה אוירית על גשר מצרי מעל תעלת סואץ במלחמת יוכו-הכיפורים להנחית את המכה — סבורני שהאופציה תהיה קיימת• ׳:!אלה: מבחינה אוירית היתד! מלהמת יומ־הכיפורים מוצלחת בהרבה יותר מאשר מלהמת ששת הימים, למשל מהבחינות של יחס גיחות לאבירות. למרות זאת, יצא חיל־ האויר ב־ 1973 עם תדמית פגועה, עם ציפיות שלא התגשמו מצד חילות היבשה. מה דעתך על כך? מוטה: צה״ל כולו יצא ב־ 73 ׳ פחות טוב משיצא אהרי 67 ׳, למרות שללא ספק המל- חמה האחרונה היתד. קשה יותר, והכוחות שנלחמו באומץ ובגבורה השיגו הישגים טאקטיים בשדה־הקרב במצבים קשים יותר מאשר במלחמות הקודמות, אלא שהצלחה במלחמה נמדדת בקנה מידה טואטלי. ב־ 73 ׳ נאלצנו להשאיר בידי המצרים רצועת־ אדמה בצד המזרחי של התעלה, ומבחינה מדינית יצאו הערבים כששכרם בצידם, אי־ אפשר להתעלם מכך. לגבי חיל־האויר, קרו שני דברים. ראשית, היו כנראה ציפיות לא נכונות של כוחות היבשה. שמעתי זאת אחר המלחמה מאנשי היבשה; הם ציפו לסיוע קרוב ומכוון, ובהיקף הרבה יותר גדול משקיבלו. היתד, טעות בהתייחסות לזרוע האויר, אופייה, משימותיה והבעיות שלה. שנית, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שמערך טילי הנ״מ לא הושמד בצורה מוש־ למת. הסיבה היתד, נעוצה בעובדה שלא הצלחנו לרכז את כל הכוח האוירי כנגד הטילים. מאחר שהמלחמה היבשתית היתד, כל־כך קשה, נאלצנו לכבות שריפות בעזרת חיל־האויר — אני מקווה, שבעתיד יינתן להיל לפעול בצורה מרוכזת ואז להגיע להכרעה• אני משוכנע, שאם החיל יקבל הזדמנות זו, אזי השתתפותו בקרב הכולל של כוחות היבשה תהיה הרבה יותר דראסטית משהיתה בעבר. סיוע אוירי אינו בכים שאלה: ב״מבצע ליטאני״ ניתן למעשה, סיוע אוירי ״דה לוקס״ לכוחות היבשה. האם לא יגרום הדבר שוב ליצירת וציפיות, שעלולות לא להתגשם במלחמה כוללת? מוטה: הדבר נכון לא רק לגבי חיל־ד,אויר. ״מבצע ליטאני״ מעמיד בפני צה״ל בעייה רצינית מאוד של לימוד לקחים• השאלה היא, בעצם, מה לא ללמוד, שהרי גם הפעלת השריון והארטילריה היתד, שונה. היה חופש ארטילרי, ולא לחמנו כנגד צבא סדיר. ללא ספק, המטה הכללי יצטרך למצוא מחדש את האיזון הנכון. אשר לחיל־האויר, כיום ברור בכל התכנונים ובכל תפישת העולם שעל חיל־ד,אויר לבצע, ראשית, את מלחמתו, כלומר להשיג עליונות על הטילים, ורק אחר־ כך להשתתף בקרב היבשה• לפיכך, אני סבור, שיש להרגיל שנית את כוחות היבשה לעובדה שהסיוע האוירי אינו מונח בכיס. זאת אפשר לעשות בהסברה, ואפילו בנקיטת אמצעים, כגון מניעת סיוע בתר- גילים. שאלה: ״מבצע ליטאני״ חשף את התלות הצבאית שלנו בארה״ב, בנושאים כמו הפ- במבצע, והשימוש בפצצות F־15 עלת מטוסי מיצרר. האם אנו מתקדמים לקראת מצב בו לא יוכל המטכ״ל להפעיל כלי נשק מסויים לפי שיקוליו הבלעדיים? מוטה: ראשית, כבר היו דברים מעולם. מיום שאנו עושים עיסקות־נשק עם האמרי- קנים, טמונים בהן הגבלות. איני חושב שבמבצע זה חרגנו ממסגרת הפארמטרים שנקבעו בהסכם. לגבי ה־ 15 ־?, לדעתי ?־ השתמשנו בו כאמצעי לצרכים שרק ד,־ 15 יכול להגיש בהם את השירות המלא. ובאשר לפצצות המיצרר, פעלנו על מוקד־אש של מערכות־נשק, שבדרך־כלל מופעלות על־ידי •צבא סדיר ואשר ירו על יישובינו. לדעתי, בעתיד, כמו בעבר, על המטה הכללי יהיה לשקול מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה לא כדאי, הן מהבחינה הצבאית והן מהבחינה המדינית. שאלה: האם התפתחויות אלו עשויות לדחוף אותנו לכיוון של פיתוח מטוס יש- ראלי, על־מנת להפחית את התלות בארה״ב? מוטה: באופן כללי, הייתי צריך להיות טיפש כדי לומר לך לא. מובן, שיהיה טוב אם יהיה לנו מטוס משלנו. אך בעתיד הנראה לעין לא נוכל לבנות מערכות־נשק שיהיו ישראליות באופן בלעדי. מנועים ופריטי אלקטרוניקה שונים נמשיך לייבא. יחד עם זאת, מדינת־ישראל נמצאת כיום במעמד בכיר בקרב אומות העולם, וזאת בזכות היכולת הטכנולוגית שלה, כושר ההמצאה, וכושר הייצור. לפיכך, עלינו להימנע, ככל האפשר, מפגיעה בתחומי התעשיה הצבאית. טוב יהיה אם נצליח להרכיב בארץ מערכות נשק משוכללות. מועקה מוסרית — מעלה שאלה: אמצעי התקשורת בעולם פרסמו תמונות־זוועה של תוצאות פעולת צה״ל בדרום־לבנון. האם נעשתה, לדעתך, פעולת הסברה נאותה על־מנת להסיר כל צל של ספק, כי כל מה שבוצע נעשה על־מנת לחסוך בחיי חיילינו, ולא היה זה שימוש מיותר בכוח? מוטה: את עניין ההסברה יש לחלק לשניים, במישור ההסברתי הבינלאומי, אין ספק שהעולם אינו מתענין בהצלחת חיי חיילינו אלא בחדשות, והריסות ונפגעים הם חדשות לא ספק. מה גם שהריסות פירושן סבל, וזה מזעזע. בנוסף לכך, למרבה הצער מדינת ישראל לא נהנתה תמיד מגיבוי בינלאומי למלחמותיה. העולם התרגל לראותנו מובלים כצאן לטבח. דבר זה לא צריך להטרידנו, כל עוד אנו משוכנעים בצידקת דרכנו. באשר למישור ההסברתי הפנימי: עצם העלאת השאלה מעידה על רמה מוסרית גבוהה, ועל רצון לשמור על טוהר הנשק. אני שמח ששאלה זו עלתה אצל חיילים אותם ביקרתי, ואני יודע שטייסים בחיל־האויר חשו מועקה כשהיו צריכים לתקוף כפרים מבלי שהיו בטוחים, שאכן הם תוקפים מטרה צבאית טהורה. בזה אני רואה מעלה גדולה. מלבד זאת, העובדה שנקטנו במדיניות האש חסכה חיי חיילי צה״ל, וסבורני שאיש לא יכול לחלוק על נכונות גישה זו. האם זאת אומרת, כפי שנשאלתי לא מכבר, כי הפכנו מדוד לגולית, כלומר — במקום להפעיל ראש אנו מפעילים כוחי אלה דברי הבל מוחלטים. אחרי מלחמת יום־ הכיפורים באו אלינו בטענות — מדוע לא ריכזתם יותר כוח? עכשיו, משעשינו זאת, באים בטענות ההפוכות. לא כך מתייחסים למלחמה. מלחמה, ואפילו קטנה, היא עניין רציני, אם בידיך העוצמה, מותר להפעיל אש ולתמרן. אני סבור, שב״מבצע ליטני״ בוצעו הרבה מאוד מהלכים טאקטיים נבו- נים• למרות הפעלת הכוח המאסיבי שמרנו על ראש פתוח. שדות־תעופה — פונקציית עוצמה שאלה: ישראל הביעה נכונות להחזיר את רוב חצי האי־סיני, אם לא את כולו. הוויכוח שניטש בעקבות זאת, נסב על נושא הישו־ 59 בים. אך האם אין ישראל עומדת לוותר על משהו חשוב יותר לבטחונה — שדות־ תעופה ושטחי־ אימונים חשובים לחיל־ האוירי מוטה: לא הישובים ולא שדות־התעופה מהווים סיבה להפסקת המו״מ• הישובים היו תמיד חלק מהמערכת הבטחונית, אך הם לא היו אף פעם תנאי לשלמותה ובטחונה . של ישראל, כולל בתכנית החלוקה של 1947 שדות־התעופה הם פונקציה של עוצמת הצבאות. עד מלחמת ששת־הימים לא היה לנו חיל־אויר בגודל הזה ושדות־תעופה כאלה. אם המצרים יקבלו את אחד התנאים שלנו — קיצוץ הכוחות כסימן למימוש הרצון לשלום — ואם חל־האויר לא יישאר בגודלו הנוכחי, ולא יהיה זקוק לכל שדות־ התעופה שלו, אזי ייתכן ששאלת השדות תראה בצורה אחרת.* שאלה: מחקר שנערך באוניברסיטה העברית, על יכולת ההפצצה האיסטראטגית של חילות־האויר הערביים, הגיע למסקנה כי במלחמה שבה יפתיעונו הערבים עלולים ליפול קורבנות רבים מאוד בקרב האוב־ לוסיה האזרחית. האם אנו ערוכים מבחינת יכולת ספיגה פיסית ורוחנית למצב כזה? מוטה: אין ספק שהעוצמה שבידי הערבים יכולה להנחיל לישראל אבירות רבות. אולם, אם לא ניתפס בהפתעה טוטאלית, אנו יכו־ לים להיות מאורגנים היטב כנגד סבל וקור־ בנות מוגזמים. העיקר הוא משטר מלחמה נכון של האוכלוסיה, הליכה נכונה ברחובות, שהייה במקומות הנכונים וכד׳• סבורני, שמדינת־ישראל יכולה לעמוד בזה• כך תוכננה הרכבת האוירית... שאלה: בשבעים ושלוש, היית... מוטה (בחיוך): בשבעים ושלוש הייתי קצין האפסנאות העורפית של הצבא... שאלה: בתור שכזה, האם בפרספקטיבה * הראיון נערך לפני ההחלטה האמריקנית לסעודיה• F־15 לספק מטוסי רב-אלוף מוטה גור מדווח לוועדת חוץ ובטחון של הכנסת מימיו לשמאל: מנחם בגין (ראש הממשלה דהיום), אלוף רפאל איתן (כיום רא״ל, רמטכ״ל), יצחק נבון (נשיא המדינה דהיום) שיל חמש שינים אתה סבור שהרכבת האוי־ רית היתה הכרחית? מוטה: את הנזק שסיוע חוץ יכול לגרום, גרמה לנו הרכבת• הדבר התבטא בכך שלא יכולנו לסיים את המלחמה בהצלחה מדינית, בעקבות ההצלחה הצבאית. זו אחת הסיבות לכך• שכרמטכ״ל לחצתי להביא הביתה את מאקסימום הציוד והתחמושת, על־מנת שנהיה חופשיים לקבל החלטות במלחמה. אני מקווה שאם תפרוץ מלחמה לא נזדקק לרכבת אוי־ רית נוספת, כי מרגע שפונים מפורשות לארה״ב מאבדים כל סיכוי לניצחון מדיני. התועלת שהביאה הרכבת התבטאה בעובדה שהתחמושת הגיעה תוך כדי המלחמה, ואים־ שרה לקבל החלטות אופטימיות: דבר בעל חשיבות רבה• לקח חשוב מהרכבת האוי־ רית: — עלינו לשלוט היטב במשאבינו, לדעת היכן נמצאים הפריטים, ולא להיתפס לפאניקה של מחסור. ב־ 11 באוקטובר 1973 התקיימה פגישה של השגריר דיניץ עם שר ההגנה האמרי- קני, פגישה שנדחתה כבר זה ימים מספר. הפגישה נערכה בשעה חמש אחרי־הצהרים. באוירה לא־נוחה. יצאנו ממנה בהרגשה לא־ טובה. באותו לילה, ב־ 10.30 אחר חצות, נקראתי בדחיפות למשרדו של שר הגנה. השר הפשיל את שחוליו, ועד השעה שלוש בבוקר ישבנו ליד השולחן ובמו ידינו הכנו את רשימת הציוד שיוטס בחמשת המטוסים הראשונים. השר ויועציו חששו מתגובה ערבית ושאלו אם נוכל לפרוק את המטו- סים במהירות כזו, כך שיוכלו לחזור בחסות החשיכה. עניתי לו שינקוב בזמן הרצוי לו, ואנו נעמוד בו. בפגישה מאוחרת יותר התוודה בפני, כי לא האמין שנעמוד בזמנים, והתערב על כך עם עוזריו• ״אם הצלחתם לפרוק את המטוסים כה מהר,״ אמר לי, ״סימן שתצליחו גם בשאר הדברים.״ אריה דיסנצ׳יק — מזכרוני הארכיוני האוירי אין שכנע עזר את האסיפה בדגנ״ה סיפר לי אלוף (מיל.) עזר וייצמן, בהיותו מפקד חיל־האויר, כי כמה מטייסי חיל־ האויר, חברי קבוצת דגניה, שסיימו את שירותם הצבאי ואף רצו לחתום על שירות נוסף — נמנע הדבר מהם, כיוון שהאסיפה הכללית שיל הקבוצה החליטה, כי על הטיי- סים לחזור לקבוצתם עם תום שירות החו־ בה. ביקש האלוף עזר וייצמן רשות להופיע לפני האסיפה הכללית בקיבוץ, כדי להסביר לאנשיו, שעליהם לאפשר לטייס להמשיך בשיירות מטעמי בטחון לאומי. ואומנם, מז- כירות הקיבוץ נענתה לבקשת מפקד היל־ האויר וכינסה את האסיפה בשנית. אלוף עזר וייצמן היה הדובר הראשי, וכפי שיאמר לי, נקט בדברי השיכנוע שלו בנוסח צברי הצוף ודי גס. ״אינני יודע — סיפר — אם דברי שייכנעו את חלוצי דגניה, אך מה ששבר אותם היה דברי הסיום שלי: ׳אם ברצונכם שטייסי ישראל יהיו פרחחים גסי־רוה כמוני, אז תאשרו מחדשי את החלטתכם השלילית, אבל אט ברצונכם שהחומר האנושי של הטייסים יהיה על רמה גבוהה, תאפשרו לבניכם 60 בן-גוריון מתחקר את בני פלד עם בוא המיסטרים הראשונים להמשיך בשירותי׳ אתה יכול לתאר לעצמך את סגנון דברי: האנשים התמימים של דגניה אישרו לבניהם הטייסים פה־אהד את המשך שירותם.״ איך הגיעו מפקדים בכירים ל״אל־על״ • סיפר לי פעם בהקשר כלשהו שר התח־ בורה אלוף כרמל, כי פנה לדוד בן־גוריון וביקש ממנו, שהיל־האויר ישאיל לו את אלוף־מישנה שלמה לנדאו (־:־למה להט), מבכירי המפקדים בחיל־האויר, כדי למנותו למנהל שדה־התעופה בלוד, אהר שהנהלת הנמי, נקלעה למשבר חמור. יצא משה כרמל להיפר,, לשיחה עם דוד בן־גוריון, שנמצא בחופשה במלון־םנסיון ״בודנהיימר״ על הכרמל. אך שמע דוד בן־גוריון, ראש הממשלה ושר ד,בטחון. את הבקשה שבפיו של שר התחבורה, ענה בתקיפות: הס וחלילה! את שלמה לנדאו אתה רוצה לניהול שדה־התעופה? דווקא אותו, שהוא בין המועמדים לכהונת מפקד חיל־האוירי! עליו לא אוותר בשום־פנים־ אופן.״ שנה או שנתיים אהרי כן — הגעתי לנמל חיפה, לקבל פני ידידים שחזרו באוניה ׳ישראל׳ מארצות־הברית• ואת מי אני רואה בנמל? את האלוף עזר וייצמן, בלוויית מזכירה, רב־סרן — גם הם בין הבאים להקביל פני מישהו החוזר מארצות־הברית. את מי באתם להקביל? שאלתי. אמר עזר וייצמן: ״חוזר היום מהשתלמות בארצות־ הברית ידידי שלמה לנדאו־להט, איש חיל־ האויר.״ זכרתי את הסיפור של משה כרמל ושאלתי: מה התפקיד שנועד לו בחיל־האויר? שלמה — ענה עזר וייצמן — יילך ל״אל־על״. על כך יש כבר סיכום. באמצע יולי 1958 נתמנה עזר וייצמן למפקד חיל־האויר. במקומו של האלוף דן טולקובסקי, שפרש משירותו הצבאי ועבר לתפקיד מתאם הפיתוח במשרד הבטחון. רב־אלוף חיים לסקוב, שהיה הרמטכ״ל, כינס את עורכי־העתונים ברמת־דוד, כדי להודיע להם רשמית על חילופי הגברי ברא- שות היל־האויר. אך יהד עם זאת נתבקשנו לעכב את פירסום ההודעה, כי באותם ימים היתד, מהפכת הדמים של הבריגאדיר קאסם בעיראק והיה חשש שמא יפרשו הערבים את חילופי הגברי בפיקוד חיל־האויר, שהוח־ לט עליהם לפני זמן רב, כמעשה הקשור במצב שהתהוה באזור לרגל המהפיכה בעי- ראק. כך נתעכב פירסום ההודעה על חילופי הגברי בפיקוד חיל־האויר, למרות שהם בוצ־ ע וי• באותה הזדמנות ביצע לעיני העורכים האורחים הטייס יחזקאל סומך ביצועים מרהיבים במטוס מפציץ צרפתי, שהיה אז כלי־הט־ס החדיש ביותר — ״ווטור״. כשנחת המטוס והטייס, יליד עיראק, יצא מתאו, אמר וייצמן: ״הבחור הזה יגשים את חלומו של דוד בן־גוריון. יש לו כל הסי- כויים להיות האלוף הראשון מעדות המזרח.״ הוא לא היה לאלוף. גם הוא נמצא ב״אל־ על״. כשיצחק רבין היה לרמטכ״ל, נתמנה האלוף חיים בר־לב — שירש אחר־כך את רבין כרמטכ״ל — כראש אג״ם. לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הבטחון, הציע לעזר וייצמן. שהיה כבר שבע שנים מפקד היל- ד,אויר — למנותו כסגן הרמטכ״ל. עזר וייצמן סירב לקבל את המינוי והיו לו שתי סיבות לכך: ראשית כל, טען, אם יש רמטכ״ל ויש ראש אג״ם, אין לסגן רמטכ״ל מה לעשות. עיקר תפקידו יהיה לייצג את הרמטכ״ל במסיבות קוקטייל, שהוא, הרמטכ״ל, לא יוכל להשתתף בהן. ושנית: באותו זמן היה המועמד לתפקיד מפקד חיל־האויר אלוף־מישנה גדעון אל- מם, ועזר וייצמן התנגד למינוי זה. הוא אמר לאשכול: ״אני מעדיף להישאר בתפ- קידי כמפקד חיל־ד,אויר. יש לי מועמד שלי, שראוי לרשת אותי בתפקיד מפקד חיל־ האויר, הריהו — ידידי וראש המטה שלי, מוטי הוד.״ וייצמן טען, כי גדעון אלרום, שהזר אז מחופשת לימודים בארצות־הברית, יוכל לדקלם את שייקספיר בשפה האנגלית, אך לו נחוץ מפקד ״פייטר״, שיוכל להשתמש בקללה עסיסית בערבית — זהו מוטי הוד. גדעון אלרום הלך ל״אל־על״ ומוטי הוד נתמנה כעבור שנתיים בערך מפקד היל- ד,אויר. גם הוא היה כשש שנים מפקד חיל־ האויר — ועכשיו גם הוא ב״אל־על״, כמנכ״ל. איך נתפרסם בוא המיסטרים הגעתי במכוניתו של הרמטכ״ל, משה דיין, לשדה־ד,תעופה בחצור, להשתתף בטקס קבלתם של המיסטרים הראשונים, שהגיעו מצרפת. בדרך עצרו את מכוניתו של הרמטכ״ל כמה פעמים ובדקו את הנוסעים, מפני שבאותו יום השתוללו פידאיונים באזור. המיסטר הראשון נחת לידינו ויצא הטייס דני שפירא. ס־ ג ו ר י ו ן עשה לו תחקיר ממש על המטוס ומיבצעיו. עברו יותר מ־ 20 שנה, לפני כמה זמן הייתי בטקס הענקת כנפיים לטייסים מסיימי הקורס. ובמי אני פוגש — את דני שפירא. ועוד על המיסטרים — התחייבתי, לא לפרסם דבר על בואם של המיסטרים. בעי־ תונות הזרה כתבו, ישראל קיבלה מיסט־ טרים, אך הצנזורה בארץ אסרה את הפיר־ סום• יום אחד ביקש אותי מנכ״ל משרד הב־ טחון, שמעון פרס• ובקשה בפיו: יש לנו יסוד להניח, כי הערבים גילו בברינדיזי, שהצרפתים סיפקו לנו עוד 12 מיסטרים. בקשה בפי: תפרסם ידיעה, כי במיסטרים הראשונים שסופקו לנו נתגלו תקלות, והחזרנו אותם לדאסו, לתיקון התקלות, וכי המטוסים חזרו מתיקוניהם לארץ• היה זה נסיון הטעיה, אך תוך כדי כך ניתן לי לפרסם סוף־סוף את הסיפור שעו־ כב, על בואם של המיסטרים. ו 6 מהאומרליחיל־האויר במלואת 30 שנה לחיל־האויר פנה בטאון חיל־האויר לשורת אישים ומפקדים, שהיו או שעדיין מצויים בצמרת המימפד הבטחוני־מדיני וביקש תגובות, הערמת, מסקנות או זכרונות על קשר מיוחד שהיה להם עם חיל־האויר. להלן דברי 13 מרואיינים אלוף (מיל.) יוסף אבידר: ב־ 1930 החלטנו על ״כיבוש האויר״ רבים מאנשי חיל־האויר, ואפילו הוותיקים שבהם, משוכנעים שההיסטוריה של החיל , החלה עם יסוד חברת ״אוירון״ בשנת 1935 היא אותה חברת ״אוירוך׳ המפורסמת, שממנה צמח הש״א (שירות־האויר), ששינה את שמו והפך לחיל־האויר. אבל מסתבר, שהיסוד להקמת חיל־האויר , הונה מוקדם יותר. הרעיון נולד בשנת 1930 בהתייעצות של מפקדי ההגנה הבכירים בתל־ אביב, הפגישה כונסה כדי להפיק לקחים ממאורעות 1929 • באותה פגישה הונחו למעשה היסודות הראשונים למחשבה צבאית ישראלית. מספר אלוף (מיל.) יוסף אבידר. שהשתתף באותה פגישה. ״נתקבלו כמה החלטות חשובות מאוד: 1. צריך לאמן את מפקדי ההגנה גם בלוחמה בשדה — לא רק בשטח בנוי. 2. יש לגשת לייצור תחמושת. 3• כיבוש האויר. כיבוש האויר נשמע קצת פנטאסטי. אבל אמרנו שיהיו מלחמות אחרות, שבהן יידרשו סוגי נשק אחרים, וצריך לגשת לכיבוש האויר• תירגמנו את ההחלטה לשפת מעשה מייד. התחלנו לכתוב מכתבים לגרמניה, כדי להכניס טייסים שלנו לקורסי טיס אזרחיים. כמובן, שלא יצא מזה כלום. מאוחר יותר פנינו באותו נושא לאנגליה ויצחק צ׳יז׳יק, אחד הטייסים הראשונים, היה ״תו- צאה״ של אותה פנייה זו. תוצאה נוספת היתה ייסוד מועדון דאייה, שהפך מאוחר למועדון טיסה ובהמשך לחברת ״אוירון״. בראש החברה עמדו דב הוז ויצחק בן־ יעקב. אין להקל ראש בחברת ״אוירון״. היא הכשירה שדות־נחיתה, רכשה מטוסים קטנים, הקימה האנגרים• רעיון חיל־האויר החל לקרום עור וגידים. במרס 1948 כבר היה בסיס לחיל. אפשר הפיקוד הבכיר המקורי של צה״ל, משמאל (יושב) אלוף יוסף! אבידר. עומד שני משמאל אלוף שלמה שמיר ללמוד זאת מהעובדה כי עם !הכרזת המדינה, ב־ 15 במאי 1948 , היו לנו 26 מטוסים — אך אף לא תותח־שדה אחד ואף לא טאנק אחד. לעומת זאת, היו לנו גם 25 תותחי נ״מ״• חיל־האויר חב את התפתחותו המקדימה את זו של כל שאר החילות — ליזמה המוק- דמת. ״מחצית המטוסים, שהיו בידינו באותה תקופה, היו אוסטרים, שקנינו מהבריטים בתחבולות מתחבולות שונות. מטוסים אלה שופצו על ידינו. המחצית השנייה — חלקם מטוסי חברת ״אד ר ו ך וחלקם נרכשו בצו- רות שונות ומשונות. הדאקוטה הראשונה, למשל, היה שייכת ליהודי צרפתי. הוא הנה בשדה־דב. לאחר ההפצה המצרית על תל־אביב הודי- עו לאותו יהודי, שהמטוס נהרס בהפצצה וכי עליו לסלק את הגרוטאות — אחרת יחוייב בתשלום... מובן מאליו, שהדאקוטה לא ניזוק כלל, אלא ״אומץ״ על־ידי חיל־האויר. הצי של המטוסים הכבדים, כלל מטוסים כמו הנורסמן, שכונה ״החמור המעופף״ והראפיד. האחרון שימש להטסת קציני המטה הכללי ומצבו היה כה רעוע עד שמספרים, כי אחד הקצינים היה לוקח אתו באופן קבוע לכל טיסה פלאייר וחוטים שמא תיפול כנף. אבל זה רק צ׳זבאט,״ מחייך האלוף אבידר. בשדה דב ולאחר־מכן ברוחמה הוקמו מחסני־חירום, שכללו חמישה רובים ומספר פחיות־שימורים. זה היה כל נשק החירום של שדות־ התעופה באותה תקופה. י ״בעייה קשה נוספת היתד, בעיית הדלק בעיי האוקטאן הגבוה המתאים למטוסים,״ ממשיך ומספר אלוף (מיל.) אבידר. בארץ היתר, כמות קטנה מאוד של דלק, אולם ברשות חברת ״של״ האנגלית היה בחיפה מיכל, 62 שהכיל כמות נכבדה של דלק באוקטאן גבוה• בימים האחרונים לפני סיום המנדאט נודע, כי מיכלית בריטית הגיעה לחיפה כדי לשאוב הדלק ולהוציאו מהארץ. זומנתי את המנהל היהודי בחברה ותבעתי ממנו למנוע את הוצאת הדלק. האיש פקפק והסביר, כי חובתו למלא את הוראות בעלי הבית האנגלים של החברה. שיכנעתי, כי גורל הדלק היקר תלוי אך ורק בו• לחצתי עליו לחץ קיצוני, והודעתי לו, כי אם לא ימנע הוצאת הדלק, יישפט עוד הלילה בבית־דין שדה ולא מז הנמנע, כי ניאלץ להודיע מחר לבני משפחתו, כי הוצא להורג עם שחר... האיש החויר כסיד וכעבור רגע הודיע, כי הדלק יישאר. שלחנו שני אנשים למשרדו כדי שלא נצטרך לסמוך על ניסים. ואכן המיכלית שבה לאנגליה ריקה.״ באותה תקופה התנהל ויכוח במטכ״ל על מבנה המטה הכללי. האם על חיל־האויר להיות חלק ממנו — או נפרד לגמרי. לבסוף נפלה ההכרעה וחיל־האויר נשאר בתוך המטכ״ל, יחד עם החילות האחרים• ״באוקטובר 948 נ נערך מבצע ״יואב״• חיל־האויר מילא תפקיד גדול בהורדת אס- פקה ובהחזרת הכוחות לרענון. המבצע תוכ־ נן והוכן במשך זמן רב יחסית• סמוך לפתי־ חת המבצע, ירד המטכ״ל לדרום, כדי לראות איך מתקדמות ההכנות בנגב. הוחלט, שנטוס בשני מטוסים כדי להטיס בנפרד את ראשי האגפים, כך שאם מטוס אחד חס וחלילה יפול, לא ייהרגו כולם. מישהו קרא בספר, שכך יש לעשות. אלא שספרות לחוד — ומציאות לחוד. כשהגענו לשדה־התעופה התברר, כי אחד המטוסים איננו כשיר וכך טסנו כולנו במטוס אחד, בילינו יום שלם בנגב בפגישות ובתיאומים. כאשר עמדנו לטוס חזרה, מעל קווי המצרים התברר, כי מטוס אחד מהשניים שהיו אמורים להטיס אותנו, כלל לא הגיע. וכך נאלצנו שוב לטוס כולם במטוס יחיד. ישבנו כולם על רצפת הדאקוטה, בניגוד לכל כללי הבטיחות. ״מעל מג׳דל (היא אשקלון של היום) פתחו תותחי הנ״מ 40 מ״מ בופורס של המצרים באש. אמר משה צדוק, שהיה אז ראש אכ״א: ׳אילו אפשרויות עצומות של עלייה בדרגה היו נפתחות בצה״ל, אילו פגע אחד הפגזים במטרתו...״׳ מבצע ״קדש״ תפס את יוסף אבידר משרת את המדינה, בלי מדים, כשגריר ישראל בברית־המועצות. בלי שסיפרו להם מה קורה, נקראים השגרירים הישראלים בארבע המעצמות לחזור ארצה להתייעצויות. אבידר ׳מריח׳ מה שמתבשל, ביקש — וקיבל — רשות לחזור למדים. אלוף (מיל.) שמואל אייל: ״במחנה מטר״ש ביפו דיברו אנגלית״ כאשר הוזמן סגן־אלוף שמואל אייל באפריל 1949 אל האלוף צדוק, ראש אגף כוח־האדם במטה הכללי לא הופתע. על סגן־האלוף, שנקרא בבהילות מפיקוד הצפון, הוטל להקים ״מחלקת שלישות״ בחיל־ האויר. זאת כדי להכניס סדר, לקבוע דפו- סים ומיסגרות, להניח את היסודות למינהל תקין בחיל־האויר, שזה עתה יצא מקרבות מלחמת העצמאות. המיפגש עם חיל־האויר, שמטהו שכן ביפו ונדע ^ כ״מחנה מטר״ש״, היה מוזר. ׳האנגלית׳ היתד, לא רק אופנת דיבור. רוב הפקודות בשלישות ובמטה חיל־ד,אויר, היו כתובות אנגלית. גם הצוות הישראלי המצומ- צם, שבא לשורות החיל לאחר שירות בחיל־ האויר המלכותי הבריטי, דיבר אנגלית. ״זאת היתד, הרגשה מוזרה מאוד,״ נזכר אייל, ״מחנה צבאי, ובתוכו משפחות, וילדים וכולם, כמעט, מדברים אנגלית.״ ״עד אז עסק חיל האויר, כמו צד,״ל כולו, בכיבוי שריפות. אבל משתמה מלחמת השיחרור, הגיע הזמן להתחיל בהתארגנות; לבנות מצבות כוח־אדם. בלתי נסבל היה המצב, שההבדלים בין מצבת ״האוכלים״ — למשל — לבין מצבת הרשומים, נסתכמו באלפים• החילונו לקבוע דפוסים ומסגרות. החילונו לייצב יחידות, טייסות, יחידות לוחמות, כנפות, בסיסים, שדות־ תעופה. אגף כוח־האדם במטה חיל־האויר הפך לכוורת רוחשת פעילות. היתד, בעייה נוספת. חיל־האויר עשה את מלחמת הקוממיות בסיועם הפעיל של טייסי המח״ל. עם גמר המלחמה החלו טייסי המח״ל חוזרים לארצותיהם. רק מעטים נשארו. ברור היה, שנשאב את כוח־האדם מהמגוייסים, שאותם נצטרך לטפח, להכשיר ולאמן. כמו־כן הלכה ונתגבשה ההכרה שיש לעודד ולהרחיב את מעגל מגוייסי הקבע. כך החלה הפעולה. גיבשתי סביבי קבוצת עובדים טובה. קיבלתי גיבוי מלא, מארבעת מפקדי חיל־ אלוף אייל: רק מחוץ לעיר יכולנו להתגבש האויר שתחתם שירתתי, האלופים אהרון רמז, שלמה שמיר, חיים לסקוב, ודן טול־ קובסקי, ונעזרתי בהם הרבה• עם התגבשות השיטות והדפוסים הורחבה גם המסגרת האירגונית; תחילה. מחלקת שלישות במטה חיל־האויר, אחר־כך, אגף כוח־אדם, אחר־כך אגף מינהל, ששימש דוגמה ומופת לחיילות אחרים. במבט לאחור, שמואל אייל סבור שזו היתד• עבודה מעניינת ומרתקת. מועמדים לא חסרו. האמצעים היו דלים, והיה צורך לנהוג בחיסכון, ולהקפיד על ברירה; שהטו- בים ביותר יגיעו ויתקבלו. סייעה לכך לא מעט גם העמדה העצמאית שהיתה אז לחיל האויר. המטה הכללי של אז היה בנוי על טהרת חילות היבשה, ולשני החילות, האויר־והים — ניתנה עצמאות בולטת. זאת היתד, תקופה קצרה. עד מהרה גובשה ההשקפה שעם הגדרת המשימות הברורות של החילות, יש לקבוע •גם כי המטה הכללי של צה״ל, הוא המ 0ה העליון של כל החילות• כאן נפגשו הדעות השונות. כאן התנהלו הויכוחיים. חיל האזיר עסק בהדרכה מזורזת• בבית הספר לטיסה הוכשרו טייסים. עבודת הדרכה עצומה החלה מתנהלת בבית הספר הטכני. ״טבעי מאוד היה״ — נזכר שמואל אייל — ״שכאשר במטה הכללי של צה״ל היו צריכים לקבוע עדיפויות בהקצאת אמ- צעים ומשאבים, היתה המודעות גבוהה יותר לכוחות היבשה של צה״ל, ופחות לצרכיו היהודיים של חיל האויר. היתד, גם תחרות סמויה בין שלוש הזרועות, יבשה־ים־אויר, אך בסך הכל היתד, זאת תחרות חיובית.״ שמואל אייל מציין, כי דפוסיו של היל- ד,אויר הונחו והוצבו כדגם ישראלי, אך זאת תוך לימוד מהניסיון והמסקנות של חילות האויר של בריטניה וארצות־הברית; ובהס־ תמך על נסיונם של טייסים ישראליים רבים, ששירתו בשורות חיל־האויר המל- כותי• הטכניקה של גיבוש דפוסי־קבע היתה פשוטה. אגף האויר במטה גיבש דגם של מבנה והביאו לדיון בפני קבוצת עבו- דה, שבה השתתפו מפקד החיל, ראשי האג- פים ויועצים. בתום דיון ראשוני ממצה הוקמה ועדה מצומצמת, שעיבדה פרטים. לאחר־ מכן יצאה הוראת ביצוע, שקבעה גם את משך הזמן להקמתו של המבנה.״ אלוף (מיל.) שמואל אייל מתייחס לווי- כוחים, שליוו בשנות החמישים המוקדמות, את ההחלטה להעביר את מטה חיל־האויר מיפו לרמלה. ״כוונתנו לא הובנה על־ידי רבים,״ הוא מסביר, — ״רצינו לצאת מהעיר, כדי להתגבש ולהתארגן. המעבר המהיר, לאוהלים ולצריפים, סייע לנו להש־ תחרר. רק מחוץ לעיר יכולנו להתגבש. אבל על רמלה חיל־האויר לא בנה. כי היה ברור שהוא נמצא במיפקדה זמנית, לצורך הת- ארגנות ושלאחר תקופת־מעבר יצטרך לחזור למבנה־קבע של מיפקדה.״ 63 חיים בר־לב: ״במלחמת ההתשה שבר חיל־האויר את הצבא המצרי״ רב־אלוף (מיל.) חיים בר־לב, יגיד,יה הרמטכ״ל במלחמת ההתשה, בא מכוחות היבשה. אך חזהו ענד כנפיים. בר־לב נמנה עם קבוצה קטנה של אלופים מכוחות היבשה עונדי כנפיים, הכוללת את הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל איתן. הוא מספר, כי עוד בפלמ״ה הלם על כנפיים. ״בהיותי בקיבוץ נען נפתה קורס טיס. רציתי להרשם, אבל מפקד הפלמ״ה, יגאל אלון, בא, הניה את ידו על כתפי והסביר, שהתחליף לטיס זה קורס מ״מ. הלכתי לקורס מ״מ, אך הרצון לטוס נשאר חבוי בי.״ חיים בר־לב הגשים חלומו זה אחרי מל־ חממת העצמאות, כאשר נתמנה מפקד חטי־ בת גבעתי. ״ביקשתי קורס טיס,״ מספר בר־לב, —״ וצה״ל איפשר לי קורס פרטי. קיבלתי כנפיים והייתי לטל״מ — טייס לא- מבצעי. את כנפי הקישור קיבלתי מאוחר יותר, בהיותי ראש אג״ם, כאשר עזר וייצמן היה מפקד חיל־האויר. רב־אלוף בר־לב מעיד על עצמו, כי הכנפיים העניקו לו הבנה עמוקה יותר על ההיבטים האויריים: תחושה אישית ורא- שונית של איכותו המקצועית המיוחדת של חיל האויר, המתבטאת בלחימתו המקצועית מאוד והמאוד־אלגאנטית של החיל. אמנם קשוחה, אכזרית וקשה, אבל בהיבטים החי- צוניים שלה — אלגאנטית. להמחשה מספר בר־לב: ״כאשר הייתי מפקד גבעתי היה לנו תרגיל בבית־ג׳ובריל, בסיוע מטוסי מוסקיטו. התרגיל כלל מסע רגלי. התקפה, התבססות, ושוב מסע, חת־ קפה והתבססות בלילה. הלכתי עם החטיבה וישבנו על גבעות, אהר־כך התקפנו גבעה והתיישבנו עליה. אחרי־הצהריים נסעתי לטייסת המוסקיטו שהיתר, אמורה לסייע לנו. באתי לטייסת ב־ 3:30 אהרי־הצהריים. ומצאתי שהטייסים רק התעוררו. ב־ 3:55 הלכו לתידרוך של עשר דקות, שממנו הלכו למטוסים, הם המריאו ב־ 4:30 כמסוכם, וחזרו ב־ 4:50 • היה תחקיר על כוס קפה. אני חזרתי לחטיבה ב־ 18:00 והחברה עסקו רא״ל בר־לב: הפלת חמישה מטוסים סובייטים הדליקה נורה אדומה אצל הרוסים בהתחפרות. לזה אני קורא אלגאנטי. אין זאת אומרת, שאותה רבע שעה של המוס־ קיטו מעל למטרה לא מיצתה את כל היכולת המקצועית והמאמץ הנפשי. זאת יכולתי להבין הודות לקורס הטיס.״ מבחן מוחשי נוסף להבנה זו עבר חיים בר־לב במלחמת־ההתשה, כאשר במטכ״ל התנהלו דיונים נוקבים לגבי יעדי התקיפה של חיל־האויר; תקיפת סוללות טילים, מערכים צבאיים של צבא מצרים לאורך התעלה ויעדים בעומק. בעניין זה מציין בר־לב, כי רק שיקולים של מדיניות השפיעו על ההפצצות בעומק. הכוונה היתר, ליצור, על־ידי הפצצות העומק של חיל־האויר, לחץ על מצרים, וזאת מבלי להגדיש את הסאה עד לגרירת הרוס־ם למצב שיגיבו יותר ממה שרצו להגיב. אשר להפצצות לאורך התעלה סבר רב־ אלוף בר־לב, כי העניין ניתן לביצוע. ידוע היה, שלד,פצצות אייו השפעה קטלנית עיי צבא מצרים. בר־לב מדבר בהערכה עמוקה על היל־ ד,אויר באותה תקופה. ״צריך לזכור,׳׳ הוא אומר, ״שהיל־האויר ב־ 1970 יכול היה לבצע את המשימה לאורך התעלה בכוה אדם מוגבל. מספר הטייסים, שיכלו להשתתף במשימה היה קטן. זאת היתד, התקופה שבה חיי־האויר קלט את ד,פאנטומים הראשונים. לא היו ויכוחים עם חיל־האויר באשר יינהי־ צות הפעולה לאורך התעלה. אסור היה להגיע למסקנה, שהפעולה אינה כדאית, גם כאשר היה ברור שהיא כרוכה באבירות. עובדה — המצרים נשברו ראשונים. הם הסכימו להפסקת אש.״ בר־לב סבור, שנקודת המפנה בשבירת המצרים היתה בקרב עם הטייסים הרו־ סיים. ״היה ברור, שאם לא נתייחס לחת־ גרות זו יגיעו הטייסים הרוסים עד לתעלה. תגובתנו לא איחרה לבוא. יצרנו מצב כזה, שבו הפלנו חמישה מטוסים סו־ בייטיים. הקרב הדליק ״גורה אדומה״ אצל הרוסים, ו׳עזר׳ למצרים להשתכנע להפסקת אש.״ בר־לב מציין עוד, כי תקופת היותו רמטכ״ל של צה׳׳ל מאופיינת בחיל ר,אויר כתקופה של הצטיידות מתקדמת במטוסים המתקדמים ״פאנטום״ ו׳׳סקייהוק״, שנתקבלו ונקלטו בחיל; תוך כדי לחימה ומבצעים. באותה תקופה הגיעו פצצות ה׳׳מיצרר״ המפורסמות, וחימוש אחר• גם האלמנט האלקטרוני פותח. למעלה ממחצית השנה ב־ 1970 היה היל האויר בפעילות מבצעית מתמדת, ירוט־תקיפת מטרות — תקיפת מטרות עומק ־— סוללות. במבצעים אלה נטלו חלק פעיל גם טייסות המסוקים; באותן הפשיטות הרבות שביצע צה׳׳ל בעמק הני- לוס, בירדן ובגולן. ״מלחמת ההתשה נמ- שכה 17 חודשים. אחר־כך הכריז הנשיא סאדאת על ׳שנת הכרעה׳. צה״ל ישב עם אצבע על ההדק, וחיל האויר היה בפעילות.״ אלוף אברהם טמיר: למצרים הערכה עצומה לחיל־האויר האלוף אברהם (אברשה) טמיר, ראש אגף לתכנון במטה הכללי, עמד בתוקף תפקידו בראש המשלחת הישראלית בקאהיר. הוא טס למצרים ונפגש עם מפקדי הצבא המצרי ובראשם שר המלחמה גמאסי. ״הרבה ממה שנאמר ביני ובין גמאסי, אני לא יכול לספר לך,״ מחייך האלוף טמיר, ״אבל דע לה כי הערכתם להיל־האויר שלנו היא עצומה!״ ״החוויה הגדולה ביותר, שהיתר, לי בטיסה למצרים,״ הוא מוסיף, ״היתד, כאשר נחת הווסטווינד מתוצרת התעשיה האוירית, בקאהיר. תאר לעצמך, מטוס של חיל־האויר, עם סמל חיל־האויר, ועוד מתוצרת הארץ, במצרים! כשירדנו מהמטוס, וצעדנו על השטיח האדום כשכל הגנראלים המצריים מלווים אותנו, הרגשתי באמת כמו בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה...״ ה״רומאן״ של אברשה טמיר עם חיל־ האויר החל עוד במלחמת העצמאות, כאשר היה המפקד האחרון של גוש עציון. ״נקודת המבט שלי על חיל־האויר היא כעל מושיע,״ הוא מספר. ״החיל מצטייר בעיני בישועה אוירית, משהו שבלעדיו הדברים היו יכו- לים להיראות אחרת — והרבה יותר גרוע. להיל־האויר היתה השפעה מוראלית עצומה בימי מלחמת העצמאות. בנבי דניאל, למשל, כשהפציצו, או בקרב על גוש עציון, כשהיר־ דנים כבר סגרו על משואות־יצחק ופתאום מופיע פייפר וזורק עליהם פצצות — פגע או לא פגע — זה לא היה חשוב. העיקר, שהיתר. לנו זרוע מסייעת מבחוץ, מישהו שיכולנו לסמוך עליו. כל הקשר שלנו עם החוץ נעשה רק עם מטוסים. מעולם לא אשכח איך עבדנו יום ולילה כדי להכשיר מסלול ־נחיתה למטוסים כבדים יותר, לא רק לפייפרים. היה שבוע, שחיל־האויר הזעיר שלנו היה עסוק בבלימה באזור צפת, ולא יכול היה להתפנות לעזרתנו. זה היה שבוע קשה ביותר. קשה לתאר את ההרגשה שלנו עקב הניתוק של צינור־החיים היחיד שלנו, מקור האספקה העיקרי, שיאפשר לנו להמשיך ולהילחם. ב־ 4 במאי 1948 נפצעתי והייתי מיועד לפינוי. הגיע מטוס אחד בלבד — ואני ויתרתי על מקומי לטובת חייל אחר, שהיה כבר במצב גסיסה. ב־ 12 במאי, כשה־ משלטים נפלו, הופיעו מטוסים, הפציצו והצניחו אספקה• היתה ממש שמחה אצלנו, למרות שהאספקה נחתה בצד הירדני דווקא,.. דברים כאלה אי־אפשר לשכוח!״ וממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, מספר האלוף טמיר: ״חוויה אחת זכורה לי במיוחד ממלחמת ששת הימים. זה היה לקראת סוף המלחמה. כוחותינו כבשו כבר כמעט את כל הרמה. טסתי בהליקופטר עם ״דדו״, שהיה אז אלוף פיקוד הצפון, לקונייטרה — ומשם לעידגב. באמצע הדרך ירד עלינו פתאום מיג סורי. היינו בטוחים שזה הסוף. ואז לפתע, מבין העננים הגיח מיראז׳ ישראלי ודפק את המיג. קשה לתאר איך הרגשנו אז!״ אכן, שוב חיל־האויר במושיע• ממשיך האלוף טמיר: ״במלחמת יום־ הכיפורים, ביום השני, הייתי באוגדה עם אריק שרון. האוגדה התגייסה בלילה ואנחנו נסענו ב״פולקסוואגן״ לחזית, כדי לארגן את קליטת האנשים. שררה אוירת אי־ וודאות איומה. הדיווחים היו מקוטעים, והמצב היה מעורפל מאוד. מה שכן היה ברור לנו, שהמצב לא כל־כך טוב, ושהמצרים חצו את התעלה. היתה מועקה כבדה באויר. עם בוקר היינו בין ג׳אבל ליבני ורפידים. ואז — החלו לעבור מעל ראשינו הרביעיות של חיל־האויר. גלים־גלים עברו הפאנטומים והסקייהוקים... ההרגשה שלנו השתנתה בבת־אחת מקצה לקצה. בפעם הראשונה התחלנו להאמין, שנוכל לבלום את האוייב. השתוללנו ממש משמחה!״ על מקומו של חיל־האויר בצה״ל אומר האלוף טמיר: ״באף מדינה בעולם או בהיס- טוריה אין לחיל־האויר משקל גדול כל־ כך בעת פתיחת מלחמה כמו בישראל. חיל־ האויר הוא הבסיס המאפשר לצה״ל להת- ארגן. הוא ממלא תפקיד מרכזי — ואין לו תחליף!״ ״במדינה כמו ישראל, שקיומה מוגן על־ידי צבא מקובל, יש אילוצים פוליטיים, של משאבים ושל זמן. היא צפוייה להתקפת־פתע וצריכה להתגייס תוך כדי לחימה — הגורם היחיד היכול לעמוד בפרץ הוא חיל ־ר,אויר. בגלל האסימטריה בין הצבא הסדיר וחמי־ לואים — ממלא חיל־האויר את החלל עד גיוס המלואים, והוא המונע יצירת מצבים קריטיים. ״תפקיד נוסף לחיל־האויר — השתלבות משמעותית בזירת היבשה בתפקידים עצ- מאיים ומסייעים — המגדילים בהרבה את כוח התמרון של כוחות היבשה. ויותר מכך: במאזן הכוחות מביאים בחשבון בניית כוח אוירי כזה. בלעדיו היה צורך להגדיל בהרבה את הסד״כ היבשתי.״ למה אתה מצפה מחיל־האויר? ״שני דברים: א. שימשיך להיות מה שהיה בעבר בכל המלחמות. ב. למרות ההתעצמות של שכנינו, אני סומך על הטייסים שלנו, שיפיקו מכל מטוס פי עשרה יותר מכל ׳אהד אחר!״ מולה כהן: טייסי המח״ל לחמו עם הפלמי׳ח למולה כהן. כיום מפקד ״המשמר האזרחי״, שהיה ממפקדי הפלמ״ח וצה״ל, זכורות משירותו הבטחוני המגוון הזדמנויות רבות של שיתוף־פעולה עם חיל־האויר. ואולם, יוצא־הדופן מכולם היה, לדעתו, השיתוף שלו זכה ב־ 1948 , כאשר היה מפקד חטיבת ״יפתח״, שנלחמה בצפון הארץ: ״קיבלתי לחטיבה שלושה צעירים, שהגיעו כמתנדבים מארה״ב. השלושה צורפו ללוחמי החי״ר של החטיבה, ולא סיפרו לאיש על הכשרתם הצבאית. רק לאחר ימים אחדים של לוחמה, במסגרתם התנהגו למופת, התברר כי השלושה הם בעצם... טייסים, שהגיעו מחו״ל כאנשי מח״ל.״ מולה נזכר, כי אחד מהם אף הביא עימו מארה״ב מכונת־יריה מדגם ״בראונינג״, המורכבת בדרך־כלל על מטוסים, אך תים־ קדה בצורה מושלמת גם בלוחמת החי״ר. שלושת הטייסים נלחמו בגבורה בשורות החטיבה במשך חודש־ ימים ונטלו חלק בק־ רבות הקשים שלה, כולל הקרב עם הכוחות הלבנוניים ביום הכרזת המדינה. הם התחבבו על ה׳חברה׳ והכל אהבו אותם• כאשר ירדה חטיבת ״יפתח״ לנגב, כעבור שבועות אחדים, חזרו סוף־סוף השלושה ל״אהבתם הישנה״ — הטיסה. הם צורפו לטייסת הנגב והגישו סיוע אוירי לחטיבתו של מולה בעת שזו ניהלה קרבות בדרום. אבל סיום הסיפור היה בכל זאת טראגי. מספר מולה: ״בשלהי מלחמת העצמאות הגיעו לארץ מטוסים איטלקיים, שהיו מסו־ גלים לנחות בים• אחד משלושת הטייסים הנחמדים הללו, ראלף שמו, ניסה להנחית מטוס כזה בכנרת ולצער כולנו התרסק המטוס בנחיתה והוא נספה.״ סיפור אחר, מתקופה מאוחרת יותר, זכור למולה כהן מקורם ״שלב ב׳״ (שהיה מיועד למפקדי חטיבות) — בו הוא השתתף. במיסגרת קורס זה היה על המשתתפים ללמוד גם על חיל־האויר, מבנהו ותיפקודו ואף להצטרף לטיסות. מולה כהן צורף למטוס מדגם סטירמן, כשהטייס שנבחר להטיסו גילה על הקרקע להיטות רבה מאוד... רק כשהיה מולה באויר, התברר לו מה פשר הלהיטות הזו. ״הטייס החל לעשיות ׳תרגילים׳ ופניות, הקפיץ אותי ממקומי ואת מעי מקירבי,״ מספר מולה. בעודו תוהה ומנסה להבין מה קורה, מיהר הטייס לזהות את עצמו ולהסביר למולה: ״שמי הלל ספקטור ובזמנו אתה היית המ״מ שלי בהכשרה בגבת. אתה זוכר איך ׳ירדת׳ עלינו חזק? עכשיו אני מחזיר לך כגמולך על כל התקופה ההיא, שאימנת וטירטרת אותנו׳ בהכשרה...״ שלמה להט: ח״א הציל חיי הלוחמים בתעלה ״חיל־האויר אומר לי מה שהוא שאומר לרבים,״ אומר, ראשי עירית תל־אביב, אלוף (מיל.) שלמה (צייץ׳) להט. ״חיל־האויר אומר עוצמה, מערכות טכנולוגיות מאורגנות, סדר והגיון במחשבה, טייס־ם שהם עילית.״ ״אלה לא פראזות,״ הוא ממהר להדגיש, ״כאיש כוחות־ היבשה היתד, לי הרבה דרך־ ארץ בפני המתודיקה והסדרים• תמיד חשבתי, ואני ממשיך לחשוב כך גם היום, כי בחיל־האויר לא קורים פאנצ׳רים. וזה לא סתם מזל. זו תוצאה של שיטת עבודה מסודרת ומאורגנת היטב.״ המגע הראשון שיל צייץ׳ עם חיל־האויר . היה במלחמת העצמאות, בינואר 1948 ״הייתי מפקד מחלקה צעיר מאוד,״ הוא נזכר בחיוך, ״בן 20 . פיקדתי על כפר־אוריה. כפר־אוריה הוא ישוב בין חולדה לקרית־ ענבים בדרך לירושלים, וכמובן שהיה מטרה להתקפות בלתי־פוסקות מצד הערבים. הת־ קפה אחת זכורה לי במיוחד. הערכים באו בכוח גדול והתקיפו את הכפר עם בוקר. לחמנו בשיניים ובצפורניים — אך לקראת השעה 3 אחרי־הצהריים כבר החלה לאזול לנו התחמושת. היינו בטוחים שלא נצא משם חיים. ואז לפתע הופיע ״פרימוס״ מטרטר מעל ראשנו — והחל להצניח ארגזי תחמושת, — כדורי סטן וכדורי רובה. המצב השתנה מקצה לקצה. מובן, שהמשכנו להחזיק מעמד והכפר לא נכבש.״ פעם אחרת שיתף צייץ׳ פעולה עם חיל־ האויר למטרות ראווה. היד, זה ביום חיל־האויר הראשון, בעת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות: ׳ילקהו את הפלוגה שלי כפלוגה מצטיינת מרמת־ B־17 והטיסו אותנו בשלושה מטוסי דוד לתל־נוף. עם נהות המטוסים הדגמנו 65 איך מסתערת פלוגה מתוך מטוסים לקול תשואותיהם יגיל המוזמנים לטכס• ״מה •:•האורחים הנכבדים לא ידעו,״ מהייך •:•למה להט, ״הוא •:־ההדגמה הזו היתה בסך־ הכל חזרה לקראת מבצע •:־תוכנן באותם ימים, לכבד:, את ־:•דה־התעופה נאי ־ ערי•:•.״ בימי מלחמת ההתשה היה האיוף להט מפקד הכוחות המשומנים בסיני. ״היה לנו שיקול לא להכניס את חיל־האויר לפעולה בתעלה מאהר שאז עסקו בקליטת הפאנטומים 19B9 והסקייהוקים. כל זה עד ה־ 20 ביולי כאשר חיל־האויר ביצע את הפעולה הגדויה שלו באזור התעלה. נשמנו לרווחה• יפתע יכולנו לנסוע בין המוצבים לאורך התעלה, להוציא את הראשים החוצה מן הבונקרים׳ ״לוחמי התעלה זוכרים את היל־האויר כמי שהציל את חייהם. אפשר היה להמשיך ולהחזיק במוצבים גם ללא הכנסת היל־האויר אלוף להט: לאחר הפעולה הגדולה של חיל- האויר ב 20- ביולי 1969 נשמנו לרווחה לתמונה — אך מבחינה מוראלית, מבחינת ההרגשה וד,בטחון של החיילים — הפעלת היל ד,אויר שינתה את המצב בצורה קיצו־ נית.״ כששימש בתפקיד ראש אב״א, עשה האלוף להט רבות לשיפור רמתם האישית של צוותי הקרקע בחיל־האויר, במיסגרת שינוי עמדות כילי כלפי צוותי התחזוקה. ״אנשי קרקע טובים הם תנאי ביי יעבור יחיל אויר טוב,״ מדגיש צייץ׳. המלחמה הבאה עלולה להיות גם מלחמת טילים,״ סבור ראש עירית תל־אביב־יפו. ״ייתכן שתיפתח בשיגור טילים כלפי מטרות אזרחיות ותל־אביב בראשן. פה יש לשלמה להט אינטרס אישי, שהיל־האויר יעשה ככל ימיתו למנוע את שיגור הטילים האלה, לשחוק את בסיסיהם או להפילם באויר. ״יש י י הערכה גבוהה מאד לטייסי היל- ד,אויר.״ אומר צ׳יץ׳, ״הרגשתי קצת איך זה להיות טייס, כשלקחו אותי לסיבוב בפאנ־ טום. זו היתד, טיסה של כשלושת־רבעי שעה גיי! מובן, B ובפניות נכנסנו ללהץ של שהייתי לבוש בחליפת לחץ• כשירדת־ מהמטוס אפילו זכיתי למקלחת המסורתית...״ הוא מציין בנחת• חיים לסקוב: ״קיבלתי חיל־האויר עם חיים לסקוב בא לחיל־האויר מכוחות היבשה כאלוף שנודע כמפקד נוקשה, ומ- ארגן יעיל, לוהם, ואיש צבא מובהק. הוא נקרא כדי לטלטל את החיל ולהבריאו. כמובן, שנתקבל בהרמת־גבה• ״כאשר קיבל- תי את ההיל,״ אומר כיום־רב־אלוף (מיי.) חיים לסקוב, ״העבירו לי כירושה גם 25,000 בעיות. כאשר העברתיו לידיו של האלוף דן טולקובסקי הותרתי לו רק שלוש.״ ״השאלה המרכזית היתה היכן לשים את הדגש,״ מספר לסקוב. ״כשלעצמי סברתי שיש לרדת לטייסת, להעמיק את הקשר בין צוות הקרקע והטייס. הובנה האחדות שמהווה הדרג הטכני והטייס, תכונה שהיא שלמות אחת.״ התעוררה שאלה נוספת• מה עושים עם חיל־האויר: סיוע לכוחות היבשה? לחיל־ הים? כיצד? מה עושים בעוצמה האוירית? וכיצד אתה ממצה את כוחו של הציוד? ומה מקומו של החיל בכלל המערך הצבאי? לשאלות אלו היה צורך במענה. הסברנו לכוחות היבשה ולחיל־הים שאיננו מסתפקים ב״הזמנת סיוע״. מבקשים נתונים נוספים. רוצים לדעת יותר על אופיו של הסיוע המבוקש. יכולנו לסמוך על נסיון שנתגבש במלחמת העולם השניה והמאבק על הקו־ ממיות. תבענו מחילות והיבשה ומחיל הים לדעת מה הם מבקשים? שמרנו לעצמנו את הזכות להשיב אם יש באפשרותנו לספק את המבוקש.״ במבט לאחור רואה חיים לסקוב את הישגו העיקרי במימושם של שני יעדים: גיבוש דפוסים ארגוניים למטה חיל־האויר ויחי־ דות המבצעיות ומיצוי מירבי של הציוד, שעמד לרשותו של החיל. בסקירה לאחור מתבהרת התמונה. רק אחד מתוך שלושה ב־? 1 היו באויר; ורק שלוש דאקוטות מתוך 10 במשימות מבצעיות. מצב דומה שרר כטייסות האחרות• התמונה נשתנתה בהתאם לאמצעים שננ־ קטו. הובנה החיוניות של התחזוקה; ״יצר- 25 בעיות, מסרתי אותו עם שלוש״ ,()()() נו תרבות של תחזוקה,״ מספר לסקוב, ״יצרנו שעות־טיסה, מערכות־בקרה, פי־ תחנו, קידמנו וביססנו את רישום הציוד. כך הגענו למצב שבו יכולנו להזניק שני ב־ 17 , מתוך שלושה, תשע דאקוטות מתוך 10 • וכן להקים ולהפעיל שתי׳ טייסות של ״ספיטים״. זאת היתר, עבודה משותפת של האנשים שהיו בחיל, וכאלה שבאו מבחוץ. חיים לסקוב: מיפקדות ״רזות״ יעילות יותר, מיפקדות ״שמנות״ עוסקות בעצמן דוד בן־גוריון עקב אהרי הנעשה. הוא הבין את כוחו וחיוניותו של כוח אוירי מגן. זכרנו את אימרתו ״אנו זקוקים לטאנקים, תותחים ומטוסים.״ כל אחד שם כתף. גם אלה שערערו היו שותפים להכרעות. התחלנו לעבוד. החיל זקף קומה• באו חיילים מהחוץ, אנשי מקעוע שהתנדבו לסייע. כמו הלל אל־ דג, אביב ווסרמן, בזיל אפשטיין, חנן גיאור ואחרים. צוות, שהעניק תנופה להתארגנות. היה לי צורך אז במפקד בסיס הדרכה. קראתי לקצין צעיר, אורי פרויס, ואמרתי לו: ׳לך, לבש סרבל והסתובב בבסיס. בלי דר- גות• שנה שלמה• למד את כל המקצועות. הפוך את בית־הספר למוקד להדרכה של תרבות טכנית.׳ ראינו אז את הניצנים הרא- שונים של מעבר מדור הבוכנה לדור הסי- לון.״ תקופתו של חיים לסקוב כמפקד חיי־ האדר נחשבה לשקטה מבחינת מבצעים קרביים — אך בהחלט לא בהיבט המודי־ עיני. בתהום זה היו מטוסי ההיל עסוקים. עם בואם של המוסקיטוס החלו בצילומים אינטנסיוויים של המרחב• חיים לסקוב נזכר, שתבע מאברהם פורטוגלי ומשייע גלזר לתבוע מדדים איכותיים גבוהים לצילום האוירי• ישנו גם היבט אידי. ״מה ־:־שבר אותי,״ מודה היים לסקוב, ״היתד, ההכרה המצפו־ נית, ההבנה המקצועית, שאינני יכול יפקד על היל, שנושאו המקצועי אינו נושאי. מה ששבר אותי בנקודה הזאת היה מותו של קומטה.״ זאת פרשה עצובה בניסיונו של חיים יסקוב כמפקד היל־האו־ר. קוסטה היד, טייס־ קרב ברמת־דוד, שהטיס ספיטפייר. מעולי צ׳כיה היה ובודד בארץ. יום אהד נדלק מטוסו באויר. הוא קיבל הוראה לנטוש. מצנחו נתפס וקוסטה מצא •את מותו. ״עמדתי ולא ידעת־ מה יומר,״ נזכר חיים לסקוב — ״בנסיון הקודם שלי, במלחמה, ידעת־ מה לומר לאנשים: כיצד לתקן, כיצד להתאמן ולמנוע אבידות. לא כך בחיל־האויר. מותו של קוסטה המהיש לי אמת. לא יכולתי להשפיע, להדריך, לכוון. היה דו״ה חקירה של תאונת־אויר, אך יא יכולתי לקראו. ביקשתי להשתחרר.״ תרומתו של חיים לסקוב להיי־האויר איננה מוטלת בספק. ״קיביתי מיפקדה עם 1,253 חיילים, העברתי לטולקובסקי מיפקדה עם 525 חיילים,״ נזכר לסקוב. מיפקדות ״רזות״ יעילות יותר. מיפקדות ״שמנות״ עסוקות בעצמן. 66 תא׳יל דני מט: צנחנים חיים בקשר הדוק עם ח׳יא תא״ל דני מט, מוותיקי הצנחנים, נטל חלק בכל המלחמות מאז מבצע ״קדש״ ופיקד עי 1 כמה מהמבצעים הנועזים ביותר של צה״ל. ״ידעתי, הצנחנים אינם קריטריון להערכת חשיבותו של חיל־חאויר,״ אומר דני מט. ״מאחר שד,צנחנים חיים בקשר הדוק, יומ- יומי, עם חיל־האויר — בתכנוני מבצעים, נמבצעים עצמם או בתרגילים. ללא חיל־ האויר אין להעלות על הדעת ביצוע מבצ־ צעים מיוחדים: הצנחה והטסה, מבצעים גדוי־ם ומבצעים קטנים. תהום נוסף הוא ־ פיחי הנפגעים, ובו מורגש חיל־האויר עי 1 ידי כל הכוחות בצר,״ל.״ עיי הצנחת הצנחנים במיתלד, ב״קדש״ מספר דני מט: ״כל הכוח היה תלוי בחיל־ האויר בלבד• שום גורם אחר, כמו ארטילריה למשל, לא סייע לו. אספקה, תחמושת, לוחמים — הכל הגיע במטוסי חיל־ ד,אויר. אני, שנפצעתי במיתלה, היה לי הכבוד ליהנות משירות נוסף של חיל־האויר — פינוי הנפגעים• אני זוכר עד היום את הדאקוטות, שנחתו בשטח לא־מוכשר, במסלול־עפר בלתי־אפשרי, שאף אדם מהישוב לא היה מאשר בהם נחיתה בזמן שלום — ופינו משם פצועים.״ במלחמת ששת הימים החליפו הפעולות ד,מוטסות את המוצנהות. שיתוף־הפעולה בין הצנחנים וחיל־האויר בוצע בהליקופ־ טר־ם. תא״ל מס: לשיתוף-הפעולה עם המסוקים באום- כתף היתה השפעה עצומה על האוייב ״הפעולה הגדולה הראשונה שביצענו בשיתוף־פעולה עם המסוקים היתה באום־ כתף. זה היה מבצע ראשון מסוגו, בו תקפנו בפעולה מוטסת את הארטילריה המצרית מעורפה. זוהי פעולה, המדגימה יותר מכל את גמישות ההפעלה של המסוק, ואת ההשפעה העצומה שיש להפעלה כזאת על האוייב. חמש סוללות הושמדו ואחרות שותקו. ע״י הכח המוטס שהפתיע את המצרים בנחיתתו בעורפם עד היום מעריכים מומחים צבאיים זרים את קרב אום כתף כ״מלאכת מחשבת״ צבאית. שינוי תכנית בהתראה קצרה ביותר אפשר לבצע עם טייסת ד,הליקופטרים, שאיתר, היינו בקשר הדוק ובמגע יום־ יומי וחשוב להדגיש — עם מפקדי טייסות וטייסים המו- כנים לקחת על עצמם כל משימה ולהתאים עצמם לכל שינוי בשטח.״ שיתוף הפעולה של דני מט עם המסוקים במלחמת ששת־הימים לא תם באום־כתף. החטיבה הספיקה לעבור לחזית הסורית, ושוב בשיתוף פעולה עם טייסת המסוקים של צ׳יטה נחתו כאלף צנחנים ועשרות כלי־רכב, שכללו ג׳יפים באזור צומת בוטמייה ושיחררו את דרום רמת־הגולן. גם בזמן מלחמת ההתשה נמשך שיתוף־ הפעולה בין הצנחנים למסוקים בפעולות מיוחדות כגון מבצע פיצוץ תחנת הטראנספור־ מאטורים בנגע־חמדי, פיצוץ קווי המתח הגבוה בין אסואן לקאהיר בעמק הנילוס ופיצוץ הגשרים בדרום־ירדן. ואלה הם רק כמה מהמקרים שבהם פיקד תא״ל דני מט על יחידות צנחנים בשיתוף־פעולה הדוק עם חיל־ד,אויר. עמית תפקיד נוסף אותו מילא חיל־האויר באורח בלתי־צפוי• היות ומערך הקשר של צד,״ל באותה מלחמה היה בלתי־תקין, נעזרו הכוחות המקומיים והמטה הכללי בדיווחי הטייסים (כך לדוגמה, זכה טייס פייפר בצל״ש על שהפסיק קרב בין שניים מכוחו- תינו). עמית מטעים. שאין פירוש הדבר שחיל־ האויר לאי היה מסוגל לפעילות עצמאית, החיל אף תבע לאפשר לו תקיפת מטרות מעבר לתעלה — אך מיגבלות מדיניות מנעו זאת. מכל מקום, מבצע ״קדש״ המחיש למקבלי ההחלטות את יכולתו של חיל־האויר והיווה פריצת־דרך בעדיפות שהוקנתה לו: עד אז הושם הדגש על השריון. ״ירה הדבש״ עם צרפת, שהחל סמוך ל״קדש״, היווה נקודת מפנה מבחינת רכש מטוסים לחיל. המחצית השנייה של שנות החמישים ותחילת שנות השישים היו, כהגדרת עמית, תקופת מעבר ובניין. חיל־האויר הפך מכוח מסייע לכוח עצמאי. מפקדי צה״ל וחיל־ האויר פעלו לגיבוש דפוסי עבודה אחידים למטה הכללי. אקט סמלי ומהותי כאחד היה העברת המטה הנפרד של חיל־האויר מרמלה, ואיחודו עם המטה הכללי, בסוף שנות החמישים. מאיר עמית: תרומה לפסיפס המשולב במודיעין מאיר עמית היה בצמרת צד,״ל מתחילת ימי המדינה. היה מפקד פיקוד הדרכה, ראש אג״ם (פעמיים, בשנים 1954 ו־ 1956 ), אלוף פיקוד הדרום ופיקוד המרכז. ב־ 1961 מונה ראש אמ״ן, וב־ 1963 נקרא לרשת את איסר הראל כראש ״המוסד״. בתפקיד זה כיהן חמש שנים• מנסיונו הבטהוני של מאיר עמית בצה״ל וב״מוסד״, ניתן ללמוד שני היבטים הנוגעים לתולדות חיל־האויר. ד,אהד — מקומו של החיל במסגרת צד,״ל ובתורת הלחימה שלו בעשור הראשון והשני למדינה: השני — קשרי הגומלין ההדוקים בין חיל־האויר לקהיליית המודיעין. התקופה האמורה כללה שתי מערכות גורליות — מבצע ״קדש״ ומל־ חמת ששת הימים, שבהן מילא מאיר עמית תפקיד מרכזי בתיכנון ובהכנות. ״בתחילת שנות החמישים, עד סמוך למבצע יקדש׳, ראינו את חיל־ר,אויר כזרוע אנכית מסייעת לכוחות היבשה,״ מעיד עמית. ״הדבר החל עוד במלחמת העצמאות בצורה פרימיטיבית למדי.״ עמית נזכר, כי בהיותו מפקד חטיבת גולני בקרב מוטילה בשנת 1950 , ביקש במפגיע כי חיל־האויר ישלח מטס — ולו אף ״יבש״, ללא חימוש, מעל הכוחות, ובלבד להפגין נוכחות. מאיר עמית: ל״מלחמת ה״א״ בששת-הימים קדמה עבודת מודיעין ממושכת לקראת מבצע ״קדש״ פותחה בצה״ל תורת הסיוע אויר־קרקע, שבאה לביטוי מוצלח ב״קדש״. אף שעמית מגדיר את ״קדש״ כמלחמת שריון, הריהו מציין את התפקיד המכריע שמילא חיל־האויר בפעו- לות ההצנחה, תקיפה שיירות, שיבוש הקשר המצרי ופעולות משלימות. אגב כך מציין 67 באותה תקופה גובשה תורת הלחימה של היל־האויר ונקבעו לו מטרות ספציפיות בעומק שטח האוייב. ואכן — מלחמת ששת הימים מוגדרת על־ידי עמית כמלחמת חיל־ האדר• ״זה אינו מקרי,״ הוא מטעים. ״קדמה 6 שנים.״ למי ־ לכך עבודת מודיעין בת 5 שמחפש את ה״שיטה״, מוכן עמית לגלות, כי ״מודיעין הוא פסיפס משולב של תצלומי אויר, ביון אלקטרוני, שליחת אנשים לזי- רה, תיחקורים של יודעי־דבר ועוד.״ העבודה התבצעה בשיתוף־פעולה מלא בין מודיעין חיל־האויר וזרועות אחרות של קהיליית המודיעין. ״פיתוח הזרועות השונות בתוך חיל־האויר בוצע בשלבים, לפי סדרי עדיפות ודגשים,״ מסביר עמית, ״תחילה עוצבה הזרוע הקרבית, לאחר־מכן התובלתית.״ מאוחר יותר הצטרפו המסוקים למבצעים הארוכים, המיוחדים — והנועזים. מאיר פעיל: ״הסבה מקצועית״ למסוקי סיקורסקי אל״מ (מיל.) ח״כ מאיר פעיל (פלבסקי לשעבר) שומר לעצמו ״זכות ראשונים״ להכנסת השימוש במסוקים של חיל־האויר כאמצעי להטסת כוחות ונשק בצה״ל. ב־ 1962 , כאשר שימש פעיל כראש מחלקת תורת־לחימה במטכ״ל, החליט כי הגיעה העת ״הסבה S־58 לערוך למסוקי סיקורסקי מקצועית״ ולייעדם לא רק למטרות של פינוי נפגעים. ״קראתי אז על השימוש הנרחב במסוקים שעושה הצבא הצרפתי במלחמתו באלג׳יריה גם ככלי־לחימה, גם כנושא נשק ומעביר כוחות חי״ר לחזית• לרשות חיל־ האויר הישראלי עמדו אז 5 מסוקי סיקורסקי וחשבתי שמן הראוי לתרגל את העסק הזה גם אצלנו. בחיל־האויר היו כמה קצינים בכירים, שדווקא התלהבו מהרעיון ועזרו, למרות שהחיל עדיין ראה אז במסוק רק כלי־עזר וכלי־הילוץ ולא כלי־להימה.״ דבק במשימתו הצליח פעיל לארגן תרגיל אימונים מיוחד, שבו ישולבו המסוקים כמשתתפים פעילים במבצע. הוא קיבל לימים אחדים גדוד מחטיבת צנחנים לצורך תירגול השיטה החדשה. הגדוד הוצנח בלילה במטוסי נורד באזור שבין נבטים לערד. מייד לאחר מאיר פעיל (מימין) בטיסת הליקופטר עם הרמטכ״ל משה דיין ההצנחה הועבר הכוח במסוקים (שעשו כמה ״נאגלות״) להתקפת יעד במעלה־העקרבים. עם שחר הועבר הגדוד ונערך להגנה כשהמסוקים מקבלים אותה שעה תידלוק ואחזקה. משחזר פעיל: ״בלילה הוטס הגדוד 60 ק״מ לסביבות ־ במסוקים למרחק של 50 עין־יהב, כדי לתקוף יעד נוסף. באותו לילה, לאחר שהשלים את המשימה הוחזר כל הכוח באותם מסוקים לשדה־בוקר ומשם פונה צפונה בנודדים.״ היום, 16 שנה לאחר ״הנסיון המהפכני״, נראה השימוש במסוקים בסיוע לתקיפת חי״ר — כמובן מאליו. אבל באותם ימים נאלץ פעיל ״להילחם״ קשות כדי ליישם את השיטה בחיל־האויר ולקבל גיבוי מתאים מצמרת צה״ל. ״היתד, אז הרגשה ש׳החברה׳ נגדנו ומכל המפקדים הבכירים במטכ״ל רק ״חקה״ (אלוף י. חופי) התלהב ואפילו בא לראות את התרגיל. אבל לאחר זמן מה החלו ״לעכל״ את החידוש. לאחר שהופקו לקחים ותוחקרו המשתתפים נערך תרגיל נוסף בהשתתפות מסוקים — הפעם עם כל חטיבת ״גולני״ ואט־ אט חדרה ההכרה לתודעת רבים, כי את המסוק אפשר לנצל מעבר למה שידענו עד אז. מאוחר יותר, כשהתפישות המיושנות אכן השתנו, היה • צורך להתאים למציאות החדשה גם את מערך הרכש ולחשוב על קניית מסוקים חדשים, לא עוד במונחים של כלי לפינוי פצועים, אלא ככלי־לוחמה משוכלל ביותר,״ מסכם פעיל. שמעון פרס: רכש הסילונים רצרפת דרש מאמצים לא־שיגרתיים לשמעון פרס, מנכ״ל משרד הבטהון בין 1965 , שמורה זכות גדולה — השנים 1954 בהטבעת חותמו על ציודו של חיל־האויר. כאשר פרש, בשעתו, ממשרד הבטחון ב־ 1965 היה חיל־האויר חזק, יעיל ומצוייד היטב. ב־ 1954 החל עידן חדש, העידן הצרפתי. לא שהיתה ברירה. בחיל־האויר התייחסו . בספקנות מוצדקת לרכישת המיסטר־ 2 אנשי החיל ראו בו ׳פלאטפורמה מעופפת׳ בלבד. ״הצדק היה איתם,״ אומר היום שמעון פרס, ״אך נימוקי החזק היה, שאין לנו מבחר, ואין לנו ברירה. ארצות־הברית ובריטניה הטילו אמבארגו על הספקת כל סוגי נשק למזרח־התיכון. נסיונות לרכוש מטוסים בשבדיה לא הוכתרו בהצלחה. צרפת היתד, היחידה, שנעתרה לנו. אבל ההליכה במשעול הצרפתי לא היתה קלה. ״חיפשנו נתיבים אל מנהיגים, מדינאים, גנראלים ואנשי ציבור. יום אחד שמענו על קיומו של מתווך, שהבטיח רבות. שמו היה סטיפאן ציירנצקי. הוא טען לרוזנות וביקש עמלה של 5 % על כל עיסקה. היה לי ברור ש״הרוזן הפולני״ הוא נוכל, שעלי לחפש קשר ישיר למדינאים הצרפתיים. שמעון פרס: ״רוזן״ פולני ביקש דמי־עמלה... באתי לפאריס וצילצלתי ישירות לראשי הממשלה, פול ריינו. הוא קיבל אותי לשיחה. כך נולדה עיסקת הנשק הראשונה עם צרפת. אך זאת היתד, עיסקה של תותחים, על מטוסים לא היה מה לדבר.״ עניין המטוסים היה מסובך ביותר. צרפת יצרה מטוסים בשביל נאט״ו. שמעון פרס המשיך לחפש קשרים במערכת הבטחון הצרפתית. ראש הממשלה הבא היה מנדס פראנס• פרס נפגש איתו ביום א׳ והגיש לו רשימת פריטים. לאירגונה של פגישה אחרת סייע יהודי ממוצא צפון־אפריקאי ישם ג׳ורג׳ אלגוזי, שנאמר עליו שהוא יועצו הכלכלי של ראש הממשלה. חדרו שכן בקירבת לשכתו של ראש הממשלה. ״אבל, מציין פרס, ההח- לטה לספק מטוסים לחיל־האויר נפלה בימי ראש הממשלה אדגר פור, שהחליף את מנדס פראנס. מאז פותח הקשר עם אלגוזי, הפך משרדו מרכז לפעולות הרכש של ישראל בפריס• לשבירת ״לאווים״ סייע לא־מעט גם הגנראל קניג, שהיה שר הבטחון בממשלתו של פור.״ פעולות הרכש קיבלו תנופה מואצת בימיו של ראש הממשלה גי מולה, כאשר בורג׳ס מעורי היה שר הבטחון. ראש הממשלה הסוציאליסטי חייב את הספקת הנשק המבוקש לישראל. טייסות ראשונות של מיסטר־ 2, מיסטר־ 4, ואורגאנים החלו לזרום 68 לישראל. שמעון פרס נזכר, שהיו וויכוחים גם בבית, כולל עם חיל־האויר. מי 0טר־ 4 היה מטוס שלא נוסה עדיין. אך שוב הנימוק החזק היה שלישראל אין ברירה. ״במושגים של אז,״ נזכר שמעון פרס, ״היתד, זאת עיסקת־ענק. מאה מיליון דולר למטוסים, לשנתיים. קיבלנו אשראי צנוע. חלק מהכסף אספנו. קיבלנו גם הלוואה אמריקנית. ומפעלי ״דאסו״ העדיפו אותנו.״ במקביל פותחו קשרים עם גרמניה־ המערבית. הקשר היה עם שר ההגנה פראנץ יוזף שטראוס, שר ההגנה בממשלתו של קונראד אדנאואר• שמעון פרס מציין, כי גם בקשרים עם צרפת לא חסרו רגעי משבר ומתח. פעם, למשל, סירב שר האויריה הצרפתי לחתום על עיסקת 24 המטוסים הראשונים. במקום ״תכלית״ החל לדבר על מזג־האויר... בג׳נבה נערכה באותה עת ועידה של מע- צמות המערב, שלחצו על צרפת שלא למכור מטוסים לישראל. גם במישור הפנימי הישראלי היו לפרס בעיות. אף שזכה לגיבויו של בן־גוריון, היתר, פעולתו כצנינים בעיני רבים. ראשית, היה עליו לעקוף את משרד החוץ כדי ליצור קשר ישיר בין שני המימסדים הבטחוניים, של ישראל ושל צרפת• תרעומת שנייה עורר באוצר, בשל הוצאות הענק• לבן־ גוריון היו ספקות באשר לתוצאות המדיניות של ״הקשר הצרפתי״ אך הוא נתן את ״האור הירוק״ למבצע הבטחוני. הקשר ההדוק עם תעשיית הנשק והמטו־ סים של צרפת נמשך כ־ 11 שנה. יצחק רבץ: ״הלבטים נעלמו לאחר ששוחחתי עם הטייסים״ בשלושה תפקידים מרכזיים בחייו קיבל יצחק ר ב ץ הכרעות חשובות בענייני חיל־ האדר. כרמטכ״ל במלחמת ששת הימים, כשגריר ישראל בוואשינגטון וכראש ממשלת .1977— ישראל בין השנים 1974 על ששת הימים מספר יצחק רבין: ״כדי להבין את אשר קרה במלחמת ששת הימים חייבים לחזור אחורה. למעשה, הופעל חיל־ האדר פעמיים במלחמות ישראל. במלחמת העצמאות הופעל לראשונה, אך לא כגורם מרכזי. בשלבים הראשונים של !מלחמת העצמאות, נגד צבא מצרים שפעל בדרום, לא יכול היה חיל־האדר למלא תפקיד, ממשי, כי עדיין לא היה מגובש. אך בשלבים המאו- חרים של המלחמה מנע חיל־האדר את הת- ערבותו של חיל־האדר המצרי.״ ״במלחמת ״קדש״ הופעל חיל ־האדר למטרות מוגבלות, הבעייה המרכזית בין ״קדש״ למלחמת ששת הימים היתה מה יהיה מקומו של חייל־האויר במלחמה שבה ישראל תילחם לבד, ומבלי להסתייע בכו- חות זרים, כפי שהיה ב״קדש״. בשאלה זו היו דיונים ממושכים, אומר רבין, וצה״ל פיתח 'תפישה כוללת, שלפיה על חיל־האדר יהיה למלא את התפקידים הבאים: השגת עדיפות אוירית בשתי מטרות — מניעת פגיעות בריכוזי אוכלוסיה ושיבוש הפעולה של כוחות האוייב ביבשה ובים. הבעייה המרכזית מנקודת מבטו של יצחק רבין, כרמטכ״ל ערב מלחמת ששת הימים, היתד, באיזו מידה ימלא חיל־האויר את הציפיות וישיג עדיפות אוירית מכרעת, שתשתק את כוחות־האויר של מדינות ערב ותהווה גורם מרכזי בהכרעת כוחות הקר- קע. רבין מסכם, כי המבחן שעמד להתבצע היה הראשון לתפישה הצה״לית, שגובשה בחיל־האויר על־ידי מפקדו דאז, אלוף מרדכי הוד, וראש אג״ם, אלוף עזר דיצמן. ״שני האלופים האלה,״ נזכר רבין, ״היו חדורי בטחון, שאכן חיל־האויר יוכל להשיג הכרעה. כתוצאה מכך כל התיכנון המבצעי של צה״ל התרכז סביב בדיקת התנאים לפתיחת המלחמה. ותנאים אלה הוכתבו על־ ידי עקרון אחד: מהו הזמן המתאים והנוח ביותר, מבחינת השעה המתייקת, שבה ניתן לפתוח את המלחמה במהלומה אוירית, וזאת כדי להבטיח את התנאים הנוחים ביותר יצחק רביו כרמטכ״ל מלחמת ששת הימים: ״היתה לי הערכה מליאה לחיל-האויר״ להשגת מלוא העדיפות האוירית.״ ״כרמטכ״ל,״ אומר רבין, ״היתה לי הערכה מלאה לחיל־האויר. ידעתי, עם זאת, את הגורליות של המכה האוירית לגבי עתיד המערכה כולה• היו לי לבטים ולכן ביקרתי בבסיסים. נפגשתי עם מפקדי הטייסות. שוחחתי ארוכות עם וטייסים. התרשמתי מהבטהון העצמי של הטייסים, מהחלטתם הנחושה, מבטחונם, שזאת משימה הניתנת לביצוע. התרשמתי מההכנה המדוק־ דקת בטייסות. מול כל אלה נעלמו הלבטים. אין לי ספק, מבלי לבטל את כל העוצמה האדירה, שבכל היחידות והזרועות של צה״ל שבלעדי המהלומה האוירית לא היינו משי־ גים ביוני 1967 את ההכרעה לא בסיני, לא בגולן, ולא ביהודה ושומרון. ״דעתי היא, שבתנאים שהיו קיימים ביחסי הכוחות, מדינת ישראל לא יכלה לקיים יותר ממאמץ אחד, וצה״ל לא יכול לבצע שני יעדים אופארטיביים־איסטראטגיים. אבל ב־ 1967 , הודות לעליונות האוירית בשלב הפתיחה, היה צה״ל יכול, בעת ובעונה אחת, להגיע לתעלה, ובמקביל, עם כוחות יחסית קטנים, לקיים מאמץ אופראטיבי בירדן ובגולן. מאמץ זה איפשר חיל־האדר, שמנע התערבות שריון ירדני בגיזרה המע- רבית.״ עם סיום תפקידו כרמטכ״ל התמנה יצחק רבין לשגריר ישראל בוואשינגטון. רבין אומר, כי בתקופה זו ראה כמשימה מרכזית מימוש הבטחה, שנתן הנשיא ג׳ונסון לראש , הממשלה המנוח, לוי אשכול, בינואר 1968 לספק 50 פאנטומים ראשונים לחיל האדר. ״במושגים של אז,״ נזכר רבין, ״היה לביצוע העיסקה הזאת משמעות לא רק במישור הצבאי הטהור. משמעותה המדינית היתד. בולטת. אבל היו קשיים. גורמים שונים במשרדי ההגנה והחוץ ניסו להערים קשיים. היו מוכנים להסכים לביצוע העיס־ קד. תמורת הבטחות לתמורות מדיניות מצידה של ישראל.״ ,״עשיתי אז ניסיון ראשון שהיה חשוב מאוד. — נעזרתי באיש השגרירות, שהיה בקי בקשריו עם הקונגרס ויצרנו מצב שמהקונגרס יצאה פנייה אל הנשיא ג׳ונסון לספק לנו את המטוסים.״ אחרי מלחמת יומ־הכיפורים היה יצחק רבין לראש הממשלה. את ההחלטה של המימשל האמריקני רואה יצחק F־15 לספק לחיל־האדר מטוסי רבין כתמורה אמריקנית למאמץ המדיני, שהתנהל בתיווכו של שר החוץ קיסינג׳ר להשגת הסדר־הפרדה בין כוחות ישראל ומצרים בסיני. ״עוד בממשלתה של גולדה מאיר הוחל ״ — , F ־ 1 6 ־ F 1 ־ 1 5 במאמץ לקבל מטוסי אומר רבץ, אבל ההתקדמות בעיסקה לא היתד, תמיד חלקה. שתי תקופות משבר סיכנו את ביצוע , ההסכם. תחילה במחצית הראשונה של 1970 כאשר ארד,״ב הציגה תנאים מדיניים, שיש- , ראל לא יכלה לקבל. ושניה במרס 1975 כאשר ישראל סירבה לקבל תנאים מצריים, שגרמו להפסקת מסע הדילוגים של ד״ר קיסינג׳ר ולד,ודעת הנשיא פורד על ״עיון מחדש״ לשישה חודשים של מדיניות המי־ משל באזור.״ היו אלה רגעי חרדה לגורל המטוסים החדשים, אך לבסוף הגיעו מטוסי הראשונים. F־15־N אל שווימר: ״בן־גוריון אמר — יש להקים תעשיה אוירית אל שווימר מציג לבן-גוריון את מטוס הפוגה- מאגיססר הראשון מתוצרת ישראל אל שווימר, שהיה המהנדס הראשי הרא- שון בהיל־האויר, ולאהר־מכן עלה לישראל כדי להניח את היסודות לתעשיה האוירית, לא היה ציוני. משהשתחרר משירות פעיל, כמהנדס־טיס בחיל־האויר האמריקני, פרש לתעופה האזרחית. וטס בחברת ״ט.וו.אי.״ והתגורר בקליפורניה. בסתיו 1947 פנו אל שווימר כמה מהמנהיגים הציוניים, שהיו פעילים בקליפורניה. אמרו לו שלארצות הברית הגיע שליח מפלשתינה, אחד בשם שלמה רבינוביץ׳ (שהיה מאוחר יותר שלמה שמיר, האלוף ששימש כמפקד חיל האויר). אמרו לאל שאותו שלמה רבינוביץ׳ מחפש מישהו שמבין בתעופה, ויש לו נסיון במטוסים. כך התוודע אל לשליחים היש־ ראלים שפעלו בארה״ב באותה תקופה. הקשר עם שמיר הובילו לקשר עם טוביה ארזי, שהיה ממנוה על קניות הנשק והברחתם ל״פלשתינה״, שהתכוננה לעצמאותה. אל שווימר מודה שהודות לקשר הראשון, עם רבינוביץ׳־שמיר, הובהר לו, זו הפעם הרא־ שונה, מה הולך לקרות במאי 1948 . הדבר קיבל ממשות חריפה יותר כאשר הצוות ארזי־שמיר הפציר באל שווימר, לסייע להם להשיג מטוסים, ולהטיסם ל״פלשתינה״. ״ואמנם מטוסים היו״ — סיפר שווימר, ״במחסני צבא ארצות הברית רבצו אז כמויות גדולות של מטוסים, שנותרו ללא שימוש עם גמר המלחמה. החלטתי לעזור. הקניה הראשונה היתד, של ארבעה מטוסי קונסטליישן, במחיר של 15,000 דולר האחד. כמו־כן רכשנו 13 מטוסי קומנדו, במחיר 5,000 דולר המטוס. כל העיסקה עלתה כ־ 120,000 דולר, וזו היתה עיסקת המטוסים הראשונה שעשה חיל־האויר — שטרם נולד — בארצות־הברית. כסף נתנו היהודים. את המטוסים אספנו בשדה־ תעופה ליד לוס אנג׳לס.״ איי שווימר גם אסף צוות של 300 איש, טייסים ואנשי תחזוקה להטסת המטוסים ואחזקתם. ״קניית המטוסים היתה קלה,״ מספר שוימר, ״כי שלטונות הצבא מכרו מטוסים לכל מי שביקש• אך היה קיים איסור מוחלט לייצא את המטוסים מחוץ לגבולות ארה״ב.״ לכך נמצא פתרון. אל שווימר, ואנשיו, הקימו חברות־תעופה להובלת מטען אוירי. כך הטיסו מטענים למקסיקו, פורטו־ריקו ויעדים אהרים באמריקה הלאטינית. ברם, לאתר שפרקו המטוסים את מטענם, לא חזרו לארה״ב. הם העמיסו נשק ותחמושת וטסו לישראל. בדרכם נחתו, לתידלוק, באיים האזוריים, באיטליה ובצ׳כוסלובקיה. כך הגיעו לארץ כל המטוסים שנרכשו בקניה הראשונה, פרט לאחד, שנתרסק במקסיקו. מבצע רכש בולט במיוחד היה שיל ארבעה ״מבצרים מעופפים״, במחיר כולל של כ־ 100,000 דולר. מטוסי הפצצה אלה היו חדשים לגמרי ולא הספיקו להשתתף במלחמת העולם השנייה• אל שווימר וקבו- צתו הצליחו להוציא שלושה ״מבצרים מעופפים״ מגבולות ארה״ב, הרביעי נלכד. השלושה הגיעו לארץ, לאחר שתודלקו בפורטו־ריקו ובאיים האזוריים. קולק היה פעיל מרכזי בפרשה זו. לקולק היו קשרים עם יהודי מקומי באי סנטה־מריה, באיים האזוריים, אשר סייע בתידלוק המפציצים. מהאיים האזוריים טסו לשדה־תעופה ישן בצ׳כוסלובקיה. בדרכם לארץ נצטוו ״המב- צרים המעופפים״, שהוטסו על־ידי טייסי מח״ל מתנדבים, להטיל מטען של פצצות על קאהיר. בין יוני 1948 ואוגוסט 1949 שימש שווימר כמהנדס־ טיס ראשי וראשון בחיל־ האויר, בפיקודו של האלוף אהרון רמז. באוגוסט 1949 חש שווימר שסיים את תפקידו בישראל וחזר לארה״ב ולעסקיו. אולם כאן נתברר לו שהוא מבוקש על־ידי השלטונות בגין ״הברחות בלתי חוקיות של נשק, ופגיעה המורה בחוקה, בניאוטרליות של ארה״ב״. אל שווימר החליט שלא יתחמק ושב עם עוד 7 מחבריו ללוס־אנג׳לס כדי להתייצב למשפט• אל שווימר זוכר שהמשפט עורר הדים ציבוריים חזקים מאד. הציבור היהודי תבע את בי־ טולו, הופעל לחץ, אבל — ״עבירה על חוק, זאת עבירה, ובארצות הברית לא מבטלים משפטים״ — אומר שווימר. הוא נשפט, הורשע ונקנס ב־ 10,000 דולר, ושלילת כל הזכויות האזרחיות — לצמי- תות; את הקנס שילמו הארגונים היהודיים, אך נשללה משווימר הזכות להצביע, להבחר, וכן לעבוד במישרות ממשלתיות. שווימר פנה לעסקים. הקים עם קבוצת ידידים חברה לשירותי תחזוקה בתעופה. כמו כן הפעיל הברה לטיסות שכר. שהציעה שירותי טיסות שכר במחיר של 99 דולר. אבל הגורל הועיד לו תפקיד אחר. ב־ 1953 הגיע לקליפורניה ראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון, ועימו שמעון פרס ותדי קולק. אל שווימר נפגש עם ׳הזקף, שהפציר בו לעזוב הכל, לבוא לארץ ולהקים יסוד לתעשייה אוירית. ״לא יכולתי לעמוד בהפ- צרה זו, — מספר שווימר, מכרתי את חלקי בעסק ועליתי לישראל. זה היה בספטמבר 1953 • הנהנו יסוד לתעשיה האוירית. תחי־ לה עסקנו בשיפוצים בלבד, של המבצרים המעופפים, הדאקוטות, המוסקיטוס, המוס־ טאנגים, ומטוסים אחרים שהיו ברשות חיל־ האדר. התוצאות לא אחרו לבוא. כאשר יצאה ישראל למלחמת ״קדש״, באוקטובר 1956 , היה חיל־האויר מוכן. בתעשיה האד־ רית עבדו אז כ־ 2,000 עובדים. תקציבנו היה 1.8 מיליון דולר. ב־ 1957 קיבלנו רשות מצרפת לייצר את הפוגה מאגיסטר, מטוס הסילון הראשון עבור היל־האויר. את 12 הראשונים הרכבנו, אהר־כך עסקנו בייצור של כל חלקים. ב־ 1967 עבדו בתעשיה האוירית 5,000 איש. כיום עובדים בה כ־ 20,000 איש. וזו תעשיה של ממש, המעו־ ררת התפעלות בארצות רבות בעולם.״ (הראיונות נערכו על־ידי יעל,ב כו־אמיר, צבי גוטמן׳ רזי גוטרמן ואהרון לפיתת) 70 ׳לא השמיים שכויהם...׳ קובץ תגובות, הערכות ופרשנויות על חיל־האויר ועימותיו עם חילות האויר הערביים, כפי שהופיעו ברדיו ובעיתונות מדינות ערב במשר השנים דרבנו היא המאבק דרכנו היא המלחמה תן לחרב לדבר השקוני מדמם לא השמים שמיהם לא הכפרים כפריהם נגן על היום מפני אוייבי אור היום... (מתיר שיר מלחמה מצרי ממלחמת ששת הימים) נ־ 3 ביוני 1967 ציטט ראדיו עירק את הנשיא עארף האומר, שקבע פגישה בתל־אביב עם טייסיו הגיבורים. שלו- שה ימים אחייב, ב־ 6 ביוני 1967 , פירסם העיתון העיראקי ״אל תורה אל ערבייה״ תיאור מרוייק של הקרבות: ״קול ענות גבורה נישא מכל עבר. גייסותיו האמי- צים עולים ומתקדמים לתוך הארץ הכבושה ומטוסינו מפציצים את מבצרי האוייב ושרות־התעופה שלו...״ אולם, ער מהרה נאלצו אפילו הע- רבים להודות בתבוסתם. לא ישראל לברה ניצחה אותם, כמובן... ישראל היתה אך חלק קטן ובלתי חשוב בקנו־ נייה משולשת עם ארה״ב ובריטניה. וכר כתב צלאח א־רין אל אשרם, מקיאדם (סא״ל) בהיל־האויר הסורי ב״אלמגילה אל אסכאריה״ (הירחון הצבאי הסורי) בגיליונו מאוקטובר 1967 : ״ההברל בין הקנונייה המשולשת ב־ 956 ו לבין הקנונייה מה־ 5 ביוני 1967 הוא בזה שהראשונה היתה גלוייה ואילו בשנייה ניסו התוקפנים להסתיר, אר היא נתגלתה בבירור, בצורה שאיננה ניתנת לוויכוח לאור תוצאות המהלומה האוי־ רית, שהנחיתה מרינת הכנופיות, בשי- תוף עם ארה״ב ואנגליה, על שדות־ התעופה של מצרים ועל שדות־התעופה של מדינות ערב האחרות בבוקר 5.6.67 ״. הוא מודה: ״ההתקפה האווירית, אשר השמירה את המטוסים הערביים, הכרי־ עח את גורל המערכה לטובת ישראל כבר ברגעים הראשונים״. אל אשרם מחשב חישובים, שלפיהם נזקקה ישראל ל־ 600 מטוסים (!) בקי- רוב כרי לבצע את ההתקפה. על המטוסים היה לטוס זמן רב וב- רשת ראדאר צפופה כרי להגיע למצ- רים מצד מערב — דבר שלא היה ביכול־ תם הטכנית של המטוסים לבצע. כיצד אם כן, הצליחה ישראל לבצע את ההת- קפה׳ התשובה של המק׳ארם: ו. אנגליה וארה״ב סיפקו לישראל מספר גדול של מטוסי ״וולקאן״ ומטו- סים אחרים לפני התוקפנות ובמהלכה. 2. מטוסי הסקייהוק מנושאת־המטו־ סים של הצי השישי, שעגנה בים־התיכון על 250 מטוסיה, השתתפו בתוקפנות. 3. מטוסים בריטיים מבסיס ״אקרו־ טירי״ (בקפריסין) לקחו חלק בתוק־ פנות״. גם העתונאי המצרי חאסנין הייכל ניסה להסביר את הכשלון בהשתתפות אמריקנית־בריטית במלחמה. לכך מצא הוכחות מוצקות: ״יש לציין, כי מכשירי המכ״ם החז- קים של הפיקוה הירדני גילו שתי נוש־ אות־מטוסים העוגנות בים־התיכון מול ישראל, שמעל סיפוניהן ממריאים מטוסים להק אחר להק, אשר נראו בבי־ רור על מסכי המכ״ם. גם המלך חוסיין בעצמו, והפריק עבד אל מנעם חזו ב־ מסכי המכ״ם. דבר זה חינו הוכחה ראשונה שהגיעה מרבת־עמון, להשתת- פות בריטניה וארה״ב במערכה.״ עיטור כבוד ללוחם זהיר ב־ 8.6.67 הודיע ראריו קאהיר כי ״אבירות האוייב במטוסים במשך הק- רבות עם כוחותינו הגיעו אתמול ל־ 300 מטוסים...״ ראדיו רמשק היה צנוע הרבה יותר. כאשר הוריע על הפלת 10 מטוסים בלבה. מובן, שמטוסים אלה הופלו תוך כדי גילוי גבורה עילאיים של הטייסים הערביים. העיתון המצרי ״אל ג׳ומהו־ ריה״ הביא מיקבץ של ״מעללי גבורה הירואיים, הגובלים ממש עם מעשי התאבדות״ אשר ביצעו הטייסים המצ־ ריס: ״הלוחם תחסין. לוחם זה חדר יחד עם מטוסו אל תוך המסלול שהיה אחוז להבות וטס אל ליבה של ישראל. חב- ריו מספרים: ירענו כי כמות הרלק במי- כל מטוס הסוחוי שלו אינה מספיקה למילוי המשימה, אך הוא החליט להמ- ריא על־אף הכל, אומנם הוא חזר אחר־ כך בשלום, אר כשארשת כאב ועצבות נסוכה על פניו״. ״הלוחם צדקי הפיל בעזרת שני מטוסי יירוט שני מטוסים ישראליים שהיו מלאים צנחנים, דבר שהפתיע את האוייב. היתה זו אבירה גרולה הן לחיל־האויר הישראלי והן לצנחנים שלו״. הטייס אל מליגי הפציץ יחד עם חברו שרה־תעופה ישראלי בסיני, אך לפתע הגיחו 12 מטוסי מיראז׳ ומיסטר ותק- פו את שני המטוסים המצריים. התפתח קרב אוירי אכזרי, המטוסים המצריים המשיכו.בקרב ער שאזלה להם התחמו- שת והם נאלצו להימלט מהקרב. בדרר חזרה נפגע אחד מהם — טייסו צנח בשלום, אך הטייס אל מליגי נשאר באויר, להטריר את מטוסי האוייב, ער שנוכח כי הדלק במטוסו אזל לחלוטין״. הוא העריך! לנסות להנחית את המטוס נחיתת אונם, ״שכן כל מטוס היה יקר אחדי שהושמד חלק רב ממטוסי חיל־ האויר המצרי״. הוא התנגש במכונית ונהרג. הלוחם־טיים זהיר. ״ב־ 9.6.67 הוטל עליו להלום בכוחות האוייב המתקרמים. בעת ביצוע המשימה הותקף המבנה שלו, שהיה מורכב משלושה מטוסים, על־ידי מספר רב של מיראזיים ישר- אליים. זהיר נכנס בקרב עם מטוסי ה־ אוייב והפיל אחר מהם. חברו של זהיר הפיל מיראז׳ אחר. זהיר המשיר בקרב האוירי ער שאזלה תחמושתו ומטוס מצרי אחר נפגע. אר הוא הצליח להחלץ מזירת הקרב ופנה מערבה לעבר התע־ לה כשהוא מושר מאחוריו שני מיראז׳ים שניסו להפילו. בסופו־של־דבר הצליח זהיר לחדור ולמשוך עמו את שגי מטו- סי האוייב אל תחום אש הנ״מ. הוא נפגע על־ידי אחד ממטוסי האוייב, אר המטוס הישראלי לא נמלט מידי אש הנ״מ המצרי. זהיר נפל וזכה בעיטור הכבוד״. ״חיקוי לאיסטרטגיה פאשיסטית...״ את מלחמת ששת הימים מסכם ד״ ר 71 ג׳מאל חמדאן, סופר ועתונאי מצרי, ב״אל כארנב״ מאוגוסט 967 ו: ״ 1. יש להישמר מפני הפצצת פתע אוירית ויש להביא בחשבון את הישנותה של שיטת ההתקפה במלחמת ששת הימיס. 2. התקפת־פתע אוירית היא התנאי היחיד להתקפה. 3. המלחמה בישראל היא בעיקרה מלחמה אוירית — תחילה יש להשמיד במהלומת־פתע מרוכזת ומוחצת את כל שדות־התעופה בסיני ובישראל ואת כל מרכזי הכוח שבה״. מבחינה טאקטית מבחין חמדאן בשני שלבים בתכנית ההתקפה הישראלית: ״ 1. התקפה על חיל־האויר, המוש- תתת ביסודה על עקרונות של כוללנות מוחלטת והפתעה גמורה, נוסח פרל הארבור — התקפה שתוציא את חיל־ האויר מכלל פעולה עור לפני שהחלה המלחמה. 2. הסתערות על כוחותינו היבש- תיים המתקדמים בסיני, לאחר שנחשפו בהיעדר מטריה אוירית בשטח פתוח, והשמדתם תור ימים ספורים בתוך מל- כודת אטומה, במתכונת מלחמת המדבר שהגרמנים יישמו במדבר המערבי ב- מלחמת העולם השנייה״. ״שתי פעולות אלו הן חיקוי ברור של איסטרטגיית כוחות הציר הפאשי־ סטי של יפאן וגרמניה וביטוי לאיסטר־ טגיח של מלחמת־בזק או מלחמת־אי־ מה, שבה נקט הנאציזם ההיטלרי...״ חאסנין הייכל הסכים, כי קרוב לוודאי שהמלחמה הבאה תהיה גם היא מלחמה אוירית ועובדה: ישראל מרכזת מפצי- צים — סקייהוק ופאנטום. הוא מונה את היתרונות שבמלחמת אויר לגבי ישראל: 1. הפתעה, ריכוז כו־ חות ומהירות תנועה. 2. משחררת ממל־ חמה סטאטית, והתשה ומהצוו־ר בגיוס מלא וארור. 3. הלוחמה האוירית היא בעלת השפעה פסיכולוגית עצומה. 4. היא מביאה לחיסכון בדם על חשבון ציוד. 5. מאפשרת לישראל לנצל את התקדמותה הטכנולוגית. ״לישראל יש שני טייסים מעולים על כל מטוס, ואלו בארצות ערב המצב לפני 1967 היה הפור: טייס מעולה אחר על כל שגי מטוסים״. ׳יש להתרכז בשימוש בבסיסי טילים׳ עם פרוץ מלחמת יום־הכיפורים החלו כלי־התקשורת הערביים לתאר בצבעים קודרים את מצבו של חיל־האויר היש־ אלי: ״...עיני הבורחים נסתמאו כאשר הביטו אל השמים וחיפשו לראות מטוס״, כתב העיתון הלבנוני ״אל אסבוע אל עראבי״ ב־ 0.73 ו. 15 . ״חיל־האויר הרגיל אותם לעובדה שמטריה אוירית מגינה עליהם. אר הפעם תיל־האויר נעלם, וכאשר הופיע אחד המטוסים כשהוא פונה לכיוון התעלה היו הטילים מזנקים 72 לעברו, כשהם משרטטים קוי לבן חלבי, אשר הפר את הנקודה השחורה הקטנה לכתם גדול לבן ובתוכו נקודות שחו- רות המתפזרות לכל עבר. מהרהד קול נפץ ובלב הבורחים כבתה תקווה כו- זבת.״ מאייר, שואל העיתון הלבנוני ״אל חוואדת״ מקור צבאי בכיר ב־ 0.73 ו. 9ו: ״מרוע אין המטוסים הערביים תוקפים את ערי ישראל? מרוע אינם מגיבים על הפצצת מטרות אזרחיות בסוריה על־ידי חיל־האויר הישראלי? האין המטוסים הערבים מסוגלים לתקוף את ערי ישראל ולהרוס את מבלי הנפט בחיפה ואת מטה הפיקוה הישראלי בתל־ אביב?״ תשובת המקור הצבאי: לפי הקו שנקבע יש למשיר את הכוח האוירי הישראלי אל שמינו ולהתרכז בשימוש בבסיסי טילים כדי ללכוד אותם. אין אנו משתמשים במטוסינו הערביים, אלא בעת צורר דוחק.״ וכר כותב מחמוד עזמי, פרשן צבאי לבנוני ידוע, ב״שאון פאלסטיגה״ : מפברואר 1975 ״השליטה האוירית הישראלית בכמה מקומות בשמי המערכה, שהיו מחוץ למסגרת מטריות ההגנה הערבית, ה- שפיעה בעקיפין על הגבלת עליונותם של כוחות השריון הערביים, המגבילים את טווח התמרון ההתקפי שלהם לגבו- לותיה של מטרית ההגנה האוירית. מטוסי הקרב הישראליים הסבו אבירות כבדות לשריון הערבי על־ידי הפצצות־ האויר מחוץ לתחום המטריה (האוי־ דית) ביחוד בגולן ובחזית המצרית, בעקבות הבקעת פירצה בחומת הטי- לים. ״אשר למצב קרבות יירוט, אנו סבו- רים, על יסוד בדיקת מרכיבי המהירות, התמרון, הטווח והחימוש של שני הצ־ דדים, וכן כמויות המטוסים מכל סוג, ותור הבאה בחשבון של התכונות העדיפות של פאנטום בקרב־אויר, כי לחילות האויר של מצרים וסוריה ביחד היתה הזדמנות אובייקטיבית להגשים דרגה סבירה של איזון בשליטה אוי־ רית עם חיל־האויר הישראלי. זאת, אילו הוקמה מיפקדה משותפת ואילו היו ההדרכה, שירותי הקרקע וניהול מבצעי האויר על רמה גבוהה יותר. זאת משום ש־ 300 מטוסי מיג־ 21 מסוגלים, בתנ- אים מתאימים של אי־חדירה לעומקה של ישראל, להילחם ב־ 90 מטוסי פאנטום, ואילו 180 מטוסי מיג־ 17 ו־סוו מטוסי מיג־ 21 הנותרים מסוגלים להת־ מודד עם המטוסים הישראלים מדגם סקייהוק, מיראד, מיסטר ואורגאן.״ לא הכל מסכימים עם עזמי. ״אל מחרר״ הלבנוני רואה את תוצאות מל- חמת יום־הכיפורים בצורה אחרת: ״אחרי מלחמת יוני סברו מפקדי צה״ל, שחיל־האויר שלהם הוא עמוד השדרה של צבאם, יתר־על־כן, הם סברו שחיל־ האויר שלהם הוא הזרוע הארוכה המסו- גלת אף להתארר עוד יותר ולהגיע לכל חבל ארץ במרינות הערביות הסמו- כות. מלחמת אוקטובר אילצה אותם לעיין מחדש בתפישה זו, במיוחר שה־ מטוסים הישראליים לא הצליחו לחדור בכל גובה שהוא לשמי מדינה ערבית שכנה כלשהי בזמן המלחמה. במלחמת אוקטובר היתה לראשונה מלחמת עי- מות ממשית בין הטייסים הערבים ליש- ראלים והתוצאה הפעם לא היתה ל- טובת חיל־האויר... לפי תוצאות קרבות האויר נוכח האוייב לדעת, שעליו לת- גבר את חיל־האויר שלו במטוסים ״...F אמריקניים חדישים מרגם 15 ״ ״אל דוסתור״ הלבנוני שקול קצת יותר במסקנותיו: ״ 1. הצבאות הערביים נוכחו לדעת במלחמת אוקטובר, כי הם זקוקים למטריה אוירית לצורר התקדמותם ההתקפית. חילות־האויר הערבים לא שלטו בשמי העומק הישראלי וזוהי ה- סיבה העיקרית להדיפת התקפתם בשתי החזיתות. 2. הטילים ונשק הני׳מ בצורה כל- לית לא יכולים להוות תחליף למצי- אותו של חיל־אויר ערבי חזק בעל יכו־ לת לשלוט באויר ביחוד בקשר לפעו- לות התקפיות בעומק. 3. יש לשאוף לשבירת העליונות האוירית הישראלית. רק אז יינתן ביטוי ליכולתם של כל האלמנטים האחרים של הכח הצבאי הערבי. ׳ 4. מטוסי מיג־ 21 יכולים להתמודד עם מטוסי פאנטום רק מעל שטח ״ידי- דותי״, כאשר הטייס מאומן היטב ואמ- צעי בקרת־הקרב פועלים היטב.״ אין חידוש בבפיר... אחרון, אחרון חביב, הכפיר. הופעתו בזירה אינה מותירה, כביכול, רושם רב על שכנינו. מחמוד עזמי כותב ב״אל דוסתור״ מה־ 21.5.75 : ״הכפיר אינו מהווה חי- דוש. זהו, למעשה, המטוס שבמקורות הבינלאומיים מכנים זה מספר שנים ״ברק״. אין להחשיב את הכפיר כמטוס F, ו״ F, 5 שנות השמונים בדומה ל־ 14 ״ או מיג 23 ומיג 25 ... ייצור הכפיר F־16 אינו מחסל תלות ישראל בגורמי חוץ. ישראל תלוייה בשיתוף. הפעולה עם ארה״ב בכל הקשור במנוע ובמכשור האלקטרוני. אם ייפסק שיתוף־פעולה זה — תחדל ישראל לייצר את המטוס.״ ״אל מוחרר״ טען שפרסום ייצור הכפיר ״נובע בעיקר מסיבות של מתח פנימי בישראל וברצון להעלות את מו- ראל הציבור.״ גם לדעתו אין הכפיר שייר לדור שנות השמונים והוא דומה למיראז׳־ 5 הצרפתי. ״מפליא הדבר,׳׳ את בעל המאמר, ״כי עד היום לא נקטה ערפת כל עמדה לאחר גניבת מטוסיה וכפיר) וספינותיה (שרבורג) בידי יש- ראל.״ (הביא לדפוס אהרן לניידות) עלכנפי הכסף מאת אריה ברנע לפני כמה חודשים הוענק לוותיקי חיל־האויר — ששירתו בו כ־ 25 שנה — אות מיוחד: ״כנפי הכסף)״. שלושה בעלי אות זה השתתפו ברב־השיח עם כתב בטאוך חיל־האויר שלושת הגברים, ששירתו (גם יחדיו) כ־ 25 שנים בחיל־האויר ושהם, כמובן, בני אותה קבוצת גיל — נראים שוגים זה מזה. המארח, שעיה לזרסון הלבבי (תת־ אלוף במילואים), משלב שיער אפור, המשווה לו חזות מבוגרת מעט מכפי גילו, ודיבור עירני ותוסס. מאחוריו שי- רות כמקלען אוירי, כמדריך מקלענות, כמפקד השלב המכין בקורם הטיס, כ- ראש להק כח־אדם במפקדת החיל. היום הוא סמנכ״ל התאחדות התעשיינים. יהודה פרי (רב־ סרן במילואים) בעל פני הנשר הוא אדם רגיש, נפעם מחדש לזכר כל ארוע. קשה לך ״להלביש״ אותו על תולדות חייו — החל בשנות־החמי־ שים הראשונות, כשהוא מסיים את קו- רס הטיס כחניך המצטיין, וכלה, אולי, בצל״ש שלו במלחמת ששת הימים. ה- יום — טייס ב״ארקיע״. יעקב (מי זוכרי קוראים לו ״יאק״) נבו (אלוף־משנה במילואים), טייס גם הוא ומפקד־בסיס לשעבר, הינו בעל מחשבה עמוקה כקולו. את ניסוחיו המור- כבים הוא ״מפריח״ עם עשן מקטרתו. ״יאק״ הוא בעליה של חברה לייעוץ אוירי, שאותה הקים אחרי שחרורו. אילו נכנס מישהו לחדר שבו התנהלה השיחה באחת הרקות הראשונות, לא היה חש במכנים משותפים בין השלושה. אלא שעד מהרה, כאשר השיחה קו- לחת, למרות חילוקי־ריעות, פה ושם, אתה רואה את העיניים, שומע את סי- פורי ההווי, ומבין, שאנשים אלה שיי־ כים למין מועדון מסתורי. ההבנה בי- ניהם היא נדירה ומיוחדת. הנכנס עכ- שיו לחדר — יכול לחשוב שאלה הם שלושה אחים. בנים למשפחת חיל־ האויר. — ראשית — אני מבקש לשמוע, איך ולמה הגיע כל אחד מכם לחייל־האויר ולתפקידו המסויים בחיל, ומה השפעתה של דרך ההגעה על האדם ועל תיפקודו. לזרסון: אולי תתפלאו, אבל אני ה- געתי לחיל־האויר מאוד במקרה. יותר מזה: כשהגעתי לחיל ב־ 1951 , עשיתי זאת כדי להשלים כמה חורשי שירות. את מלחמת העצמאות עברתי בקיבוץ, והתקופה הזו נחשבה כתקופת שירות. ראיתי את הגיוס המחודש כטירדה גדו- לה. רציתי לעבור את התקופה הזו — קצת יותר משנה — בצורה מעניינת, ולחזור למשק. בקלט אמרו לי, שאני מתאים לטיס. שאלתי מה זה? והסבירו לי, שאצטרר לחתום על התחייבות ל- שרת שלוש שנים בצבא הקבע. שאלתי אם אפשר לשרת בתפקיד ״קצר״ יותר. הציעו לי את קורס המקלענים האוי־ ריים: ארבעה חודשים ואין שירות קבע. אני חושב, שדרר ההגעה השפיעה מעט. יש כאלה, שהגיעו במקרה — ו- נשארו כטייסים לשנים רבות. במקרים בודדים משפיעה ה״התכוונות״ לחיל־ האויר. אם אדם ״נתפס״ לעניין הזה — הוא נשאר. אחרי קורם הטיס ואחרי תקופת־השירות המיזערית אתה מר־ גיש, שלא הספקת ליהנות ולתרום מם־ פיק, שתמיר יהיה מטוס חדש. הבעייה היא רק בחמש עד שמונה השנים הרא- שונות, אחר־כך זה בא לבד. עם ״סטיק״ על הראש פרי: אצלי המטרה לא היתה טיס, אלא להיות איש טכני בחיל־האויר. תור כדי הבדיקות ביקשו, שנעבור את המיב־ דקים לקורס־טיס. דרר־אגב — באו- תה תקופה לא היתה בקרב הנוער מו־ דעות גדולה כל־כר לטיס. נבדקתי ב- עפולה, עם קבוצה של בני־משק מאזור בית־שאן. רק כשעברנו את המיבדקים ״התבשל״ הרעיון של טיס. כל ילדותי עברה בצילו של שדה־ התעופה, שגרתי סמור אליו, הסתכלתי עליו שעות רבות ולעתים ביקרתי שם. זה מה שמשר אותי. כשנכנסתי פנימה, לתור עולם הטיס, החוויות היו חזקות בל־כר עד שלא הזדקקתי להשפעות קודמות. ההשפעה היתה תור כדי המעשה. נבו: אני רואה, שאצל כולם זה בא באקראי — גם אצלי. באתי לקלט נ־ 1950 עם קבוצה מ״כדורי״. זה יבול היה להוביל להכל, רק לא לטיס. עד שבאחר הימים, כשהיתה בעייה פרו- זאית, בנוסח "איר מעבירים עור יום?״, מישהו אמר: ״שם, בצריף, עורכים בחי- נות פסיכוטכניות.״ אמרנו: ״מה יכול לקרות? נלד׳ — וכר הגעתי לטיס. אשר להשפעת דרר ההגעה על האדם — זה השתקף בקורס שלי. הקורס הגדול התחלק לשלושה, כשהאקראיים היו א׳ ו־ב׳ וה־ג׳ — אנשי ״גדנ״ע־ אויר״. במקרה שלנו היה הנפל קטן יותר אצל האקראיים. בשעתו הרהרנו בזה, והיום אני יכול לאמת: קורס־טים ומתיחות לא הולכים ביחד. אנחנו, שבאנו באקראי, היינו מתוחים פחות, אם משום שהסיום המוצלח לא היה מטרה, שחיינו איתה זמן ארור ושהגענו אתה לקורס, ואם משום שיכולנו לה־ עניק לעצמנו מעין ״אליבי״: תמיד נו- כל ״לזרוק את עצמנו״ לפני הסוף. — שעיה לזרסון, בראיון שקיימתי איתר, אמרת: את כל שנותי הטובות ביליתי בבית־הספר לטיסה. שליש משירותי בי־ ליתי בהררכה, וגם לבי שם.״ מכיוון שהיו שני־שלישים נוספים — אני מבקש, שאתה ואחרים תשוו בין האוירה בבית־הספר (בחניכים וכמדריכים), ל- בין האמרה בטייסת. לזרסון: אוכל לספר יותר על בית־ הספר, כי רק בו ביליתי תקופות ארו- כות, כולל זו של מבצע ״קדש״. , הקורס שלי, קורס־מקלעונים מספר 1 התנהל באנגלית. היו לנו שני מדרי- כים — סרן לאזארוס מדרום־אפריקה, מפקד הקורס, וסמל מאמי מאנגליה. אחר כר החליטו, שאני אהיה היחיד, שאשאר בבית־הספר כמדריר. הייתי 73 שעיה לזרסון: השנים בטייסות-הקרב היו היפות ביותר רא״ל ידיו מעניק כנפי מקלעו-אויר לסמל לזרסון (ו 95 ו) אומל ל מאו ד : כולם הלכו לסוס — חו ץ ממני! היו הרבה מד ר יכים מהמח״ל. הם של- טו בחניך בצו רה מלאה. זו התקופה, שבה ר צ ו עם מצנח מסביב למסלול, בגלל כל שטות. גם היום מד ר יכים צועקים על חניכים. א ב ל אז, אם ביצוע כלשהו לא היה מושלם — קיבלת ב ר א ש עם ״סטיק״ (מקל)... כללית, האוירה היתה טובה מאו ד , למר ות שכ ל שי ע ו ר בקורם טיס הוא, למעשה, מבחן. קורם הטיס הראשו ן , ש ב ו הייתי מד ר י ך המקלענות, היה קורס מ ס פ ר 5 — הקו־ רס של ״יאק״. אני י דעתי את החומר כמקלען — אבל הצטרכתי ל ל מ ד מק־ לענ ות לטייסים, וזה היה שונה. קיבלתי ספ ר באנ ג ל ית ו ע ב דתי קשה. ההרגשה בשי ע ו ר הראשו ן היתה נוראה: הם כ ב ר היו ותיקים מ מ ש — בשל ב הראשוני! השי ב ו ץ של י בהדרכה קבע את כל ד רכי בחיל־האויר. ל ו הייתי מקלען ב- טייסת כשהמקצוע הזה התחסל, הייתי צר י ך לעז ו ב את החיל. כשהייתי מד ר י ך היכרתי צ ד נוסח של השי ר ות בחיל, נוסח ל צ ד המקצועי. מד י שב וע־שב ועי ים טסתי באחת הטיי- סות. היה שוני באוירה. בית־הספר היה בנוי לפי המתכונת הבריטית — מ ש מ ע ת קשוחה והצדעות. בטייסת פ גשתי את ה״פייטריות״ ואת החופשיות. פרי: ל א אהבתי את בית־הספר מה־ יום הראשון. אני שייך ל ״ י ל ד י תנובה״, שהגיעו ל צ בא ולקורם הטיס וראו, ש י ש ״ ישראל שנייה״. זה היה משבר , בעיקר אחרי טירונות והכנה קצר ות כל־כר. כפי ש״ יאק״ אמר, ל ו הייתי מתוח בקורס, הייתי מו ע ד י ותר לכישלון. אחר ־ כ ך הגיעה המוטיבאציה, ו י צ ר ההרפתקנות הצעי ר דוחח לטייסת קרב. ואז לקחו אותי, מייד לאחר הקורם, ל ־ היות מדריך. התמ ר דתי נ ג ד הכל. ל א רציתי לטוס. לא רציתי ל דבר . עשיתי את זה, א ב ל מאונס. אז לקחו אותי ל״ספיטפיירים״; שם השקעתי כל מה יכולתי, וזה היה נפלא. השנים כטייסות הקרב היו שנ ות החיים היפות ביותר. מי ש מ ח פ ש סי- פוק מ ל א ל י צ ר ההרפתקנות — ימצא את זה כטייס־קרב. חישול גופני ונפשי נבו: הייחודים ש ל התקופה הזו היו קורס־טיס קצר י ותר ( ל ו הצטרכתי ל- ע ב ו ר קורם של שנתיים — אני מסופק אם הייתי מצל יח) , המדריכים האנגליים והמשפחתי ות של חי ל ־האו י ר הקטן. לכל סוג מטוס היתה טייסת אחת! הערה בעניין המדריכים האנגליים. ל י היה מזל, כי אותי הד ר י ך ישראלי, אלי אייל ( פ י י נ ג רש) . אג ב —... אני בטוח, שהחווייה של ו היתה ל א קטנה מז ו שלי. ל ו השאי ר ו אותי בבית־הספר אחרי הקורס, או ל ו לקחו אותי לטייסת לא קרבית, זה היה משב ר לא קטן, י ותר מזה שבאי־סיום קורס הטיס. הפער העקרוני בין או י רת הטייסת לזו של בית־הספר ל א השתנה: מכאן תחו- שות של טייס וחופש ומכאן מחוייבות של המדריר. מכיוון שהיתה טייסת אחת מכל סוג, של מטוסים, הרצו ן להיות תמי ד בטייסת המתחדשת עם המטוס המתקדם הדגיש ע ו ד י ותר את הפער בין הטייסות לבין בית־הספר. — שעיה, אתה היית אחד המעצבים של קורם הטיס, והדברים אמורים בעיקר לגבי נ ושא המילוט. מה אתה יכול ל- ספר על כך? לזרסון: ב־ 1954 ראינו שיש נפל ג ד ו ל מקורם הטיס, וחיפשנו ד ר ך ל עשות י ותר טייסים. המתח בקורס הטיס הוא עצום: המון ר צ ו ן להצליח — וניפוי קפדני מאוד. בדקנו אם אנ ו מכינים מספיק את האנשים למצ ב ים קשים ( בשל ב המ- כין) והחלטנו לחשל אותם. באותה שנה, ב ג ל ל קיצוצים תקציביים פירקו את ביית־הספר בסירקין והעבירו אותו לשני בסיסים אחרים: את השלבים ה־ טיסתיים — לעקר ו ן ואת האחרים לבית־ הספר הטכני. היום ברור, שז ו היתה שגיאה, ונוכחו מהר בכר, שניתוק ה־ הניר מאו י רת הטיסה פו גע מאוד. התמניתי למפקד המכין בבית־הספר הטכני. הלימודים היו עיוניים בלבד, וכדי ל ש פ ר את ההכשרה לקחתי את החניכים, באישו ר המטה, למסעות גי־ בוש. אחר כ ך הוספתי מסעות קצרים ו- מזורזים בערבים, לאו ר ר שפת הים. זה היה מצויין, קודם־כל מבחינה חברתית. כ ך נעשה בכמה קורסים. לאחר ־מכ ן הצעתי ל ע ב ד תכנית משו לבת, שחלקיה החדשים יוכלו לעז ו ר לטייסים במצבי לחץ — נטישת מטוס, צ ו ר ך בניווט. קורס־הטים אוחד שוב, הפעם — ב- עקרון. הקורם הראשון, שנהנה מהתו- צאות של מסעות־ ניווט עם ניצנים של עניין המילוט. כעב ו ר שנה הוכנס המילוט במלואו. הרמטכ״ל, ר ב ־אל וח חיים ל־ סקוב, התלהב מ א ו ד והורה לחיל־הים ל ל מ ו ד מאיתנו. החניכים קיבלו בטחון ביכולתם להתג ב ר ע ל קשיים. אחר ־ ב ר שילבנו את הטירונות במסכת הזאת, והיום החניר מגיע לשל ב הראשוני מ- חושל גופנית ונפשית. פרי: שעיה שכח להזכיר רק ד ב ר אחד שהנ ושא הזה הפך ל אחד הקריטריונים החשובים בהערכת החניכים. נבו: מזלי, של א הצטרכתי ל ע ב ו ר קו־ רס־טיס כזה. אני מסכים, שזה תורם לגיבוש, לחישו ל ולמיון. לעומת זאת, אני מפקפק ב כ דאי ות המחיר בזמן לגבי טייס, בעיקר כשזו, בעצם, תוספת מתח! לי יש ס י מ ך ש א ל ה בקשר להשפעה של המתח הזה על עמידה במתחים מאו- חרים. 74 לזרסון: אחת הבעיות בהכשרתו של טייס היא העובדה, שהוא גם קצין, אבל עד שהוא הופך לםגן־מפקד טייסת אי- ננו נותנים לו לפקד על אף אחד! ביום בהיר אחד זורקים אותו למים ואומרים לו: ״אתה מפקד!״ בשלב המכין הוא פוגש, לפחות כזית, מהנושא הזה. הוא מקבל חוליה ועריר להוביל אותה. אני זוכר, שהפקדתי בכספת אצל מ- פקד בית־הספר תחזית שלי לגבי המסיי- מים ולגבי המודחים. הטעות היתה קטנה מאוד, 'משום שראיתי את האנשים מתפקדים תחת לחץ! אגב, פז, הטייס, שנחת עם המוסטאנג בסיני במבצע ״קדש״, נשאר בחיים הו- רות לשלב המכין. הוא ירע, אילו צמחים מותר לו לאכול ואילו אסור לו. נבו: הכל נכון. אני מפקפק רק בעניין השיפור בעמידה במתח. — עוד חידוש שלר, שעיה: שילוב בוגרי בתי־הספר המקצועיים, נוסף ל- אלה של בית־הספר הטכני, במערר ה־ טכני של חיל־האויר. מדוע? לזרסון: חיל־האויר הפר לעצמאי ב- הכשרת כוח־האהם הטכני ולא היה תלוי בגורמים אחרים. כדי להשיג מטרה זו הוקם בית־הספר הטכני. למרות שרבים מהמגיעים לטכני לא סיימו את בית־ הספר התיכון, הצליח חיל־האויר ל- הקים לעצמו מערר טכני מסור, מקצועי ונאמן. החיל התפתח מאוד, קלט ציוד משו- כלל ושיווע לכוח־אדם ברמה גבוהה, אבל כל ההנדסאים הגיעו לחילות אחרים. החלטתי איפוא, כראש מחלקת שלישות (אחר־כר — ראש להק כוח־ אדם), לנסות ולהכשיר את הקצונה ה- טכנית מקרב ההנדסאים והטכנאים. המ- אבק היה קשה, כי זה היה מאגר־כוח־ אדם, שחילות רבים נהנו ממנו. ב־ 1970 קיבלנו לראשונה חמש־מאות בוגרי בתי־הספר ארבע־שנתיים. זה היה מפנה בחיל־האויר, ויצרנו מסלול־ קידום מיוחד ברמה גבוהה. אהבה ושנאה למטוסים — יהודה פרי, אתה כמעט ״עפת״ מהקורס בגלל הערה למדריר, שדיבר ברומנית עם הניר. אילו הבדלי־מנטא־ ליות היו בין העולים לילידי הארץ, חני- כים ומדריכים? פרי: הייתי בן ההתיישבות העובדת. חייתי בחממה. כשהגעתי לקורס, כש- פגשתי המון עולים, שהיו הדומינאנטיים. אותי זה ״שבר״. אולי ׳מסע־גיבוש קורם־לכן היה משפר את המצב. התיישבתי בכיתה, והיו שם המון ב- חורים, שבקושי דיברו עברית, חיל־ האויר חיפש מועמדים לטיס, ואם בא עולה וסיפר, שהיה טייס בחוץ־לארץ — ״תפסו״ אותו, לא בהקו. איתי היו הרבה עולים מרומניה, וגם המרריר לאוירו־ דינמיקה היה משם, ולכן מחצית מכל שיעור התנהלה ברומנית... החלטתי, שאינני מוכן לשמוע שיעור ברומנית בצה״ל, ולכן, בשהמדריר ריבר רומנית — דפקתי על השולחן... שלחו אותי ל־ רס״ר, שגם הוא היה רומני... פשוט לא הלכתי. התנהגתי בצורה ילדותית. היה עלי לשתוק ולהתלונן אחר־כר. החליטו ״להעיף״ אותי מהקורס. אבל החברים ילידי הארץ הלכו למפקד גף פרחי הטיס, לאקס. הוא היה איש־חינור אמיתי, וערר לי משפט־ חברים בכיתה. לאקס הסביר לי מה הייתי צריר לעשות, אבל החזיר אותי לקורס. אחרי העסק הזה הייתי החניך המצטיין... אוירת־המשמעת עוצבה על־פי דג־ מים זרים: במסדרים, אם לא הרמת את היד — ספגת בה מכה. קיללו אותנו קללות נמרצות. למי שחי באוירה של ארץ־ישראל דאז, ברפוס ההגנה והפלמ״ח — זו היתה אכזבה בלתי־ רגילה. נבו: אני רוצה להאיר היבט אחר של חיל־האויר האז. היתה חופשיות בלתי־ רגילה, היו נורמות של הרפתקנות. לו הייתי היום שוב בן שמונה־עשרה — הייתי עושה אותם הדברים. עשינו ״האד און״ — טיסה בשני מטוסים זה מול זה — כשהמפסיד הוא ה״שובר״ ראשון. טסנו נמור, בשהמב־ שלה היחירה היא... הקרקע. כר איברנו טייסים רבים. היום, אולי לא בא לביטוי סוג מסויים של טייסים, והתועלת היא הגיבוש והבטיחות. השפה האנגלית הוחדרה בנו ונשארה שנים רבות אחר־כר. אני עוד זוכר את מנחם בר (אל״מ מיל.) עומד על ה- מגדל ברמת־דוד וצועק: "לר גו ראו־ נר אגין סביב!״.. לי לא חסר הגיבוש, אולי משום שאצלנו היו רוב החניכים ילידי הארץ. לזרסון: העולים היו מכל העולם ודי- ברו בכל הלשונות האפשריות. אני זו- כר, שבקורס שלי מחצית מהחניכים לא ידעו כלל אנגלית ונאלצנו לתרגם להם את דברי המרריך! אבל היה משהו משו- תף לעולים ולילירי הארץ, ממאפייני הדור הזה בכלל: לא למדנו לימודים מסודרים. היינו הדור של מלחמת ה- עצמאות. אני זוכר אפילו בחור אחד, שהגיע לקורס־טיס אחרי שמונה כי- תות, והוא הקדיש ימים ולילות ללי* מוד המתמטיקה הפשוטה. — יהודה, אתה סיפרת לי, כי כאשר היית טייס ספיטפייר ברמת־דוד, נהגת לחבק מדי בוקר את זנבו של המטוס... אני מבקש, שתספר על יחם מיוחד ל- מטוסים בכלל. פרי: יש מטוסים, שהטייס נקשר אלי- הם. לאחרים — שלילי. למשל — שנאתי את הסטירמן. הוא עושה אירובאטיקה, אבל הריח שלו ער ההתנעה היה איום. היתה לי מסיכה עם מעין מקור מפח, והיה קור אימים. זה היה יחסי אליו כח־ ניר, ולכן הוא גם קשור אצלי בחוויות קשות מאוד. אבל היו מטוסים, שאהבתי. הספיט הוא מטוס חלומי, זריז מאוד. זה היה i ( יאק נבו כסגן צעיר ( 1953 יאק נבו: המושג חלוציות בגובה 40,000 רגל לא נטבע במקרה 75 יהודה פרי: מה שחשוב אצל טייס זה חינוכו למשמעת עצמית גם המטוס הראשון, שעליו עליתי כטייס בודד. זו היתה חווייה חזקה בצורה בלתי־רגילה. כשאתה עולה עליו בפעם הראשונה ומשתלט עליו — אתה אוהב אותו, אתה ״משוגע״ אחריו. אני נתתי לו הכל. הוא היה בידי, ואהבתי אותו. כל בוקר, לפני שעליתי עליו, חיבקתי את הזנב. קטנצ׳יק כזה! נבו: אני לא זוכר מטוס, ששנאתי. את הסטירמן דווקא אהבתי, וזאת — בגלל האויר החופשי. זהו המטוס היחיד בלי חופה סגורה. את הארווארד אהבתי פחות. בעניין הספיט אני מזדהה איתך לחלוטין. אני העדפתי את המטאור, את הסופר־מיסטר ואת המיראז׳ על האוראגאן. את הסקייהוק לא אהבתי. עם הפאנטום היתה לי תקופת הי- כרות, כמו חבר וחברה. לא ידעתי אם זה בשבילי. אולי הגיל עושה את שלו: אמרתי לעצמי, שאם יש שם נווט — זה מקל עלי את החיים. לזרסון: למטוסים של אותה תקופה היה ריח מיוחד. היום, כשאתה נכנם למטוס סילון — כאילו נכנסת לבית־מרקחת. במטוס בוכנה הרגשת ריחות של גומי ושל עשן. אגב ריח, אני זוכר חניר, שהקיא בכל טיסה. הריח היה איום, והמדריר הצמיד לו דלי. זה היה מחזה מעניין. פרחי,־ הטיס מגיעים בבוקר למטוסים, והוא — עם הדלי... ״פיתחנו את הגישה האנושית״ — יהורה, אתה סיפרת, שכשהסתבר לר ולאחרים, שנבחרתם להיכלל בעשרת טייסי־המטאור הראשונים — רקדתם משמחה כל הלילה. אני מקשר זאת לשתי נקודות אחרות — סיפור הצל״ ש שלר ממלחמת ששת הימים והרצון, שהיה אצל כולם, להגיע דוקא לטייסת־ קרב. המכנה המשותף הוא החיפוש אחרי הסיכון. מדוע? פרי: אנחנו ייחלנו להגיע לטייסת־ קרב. כשהודיעו לנו שנבחרנו למטאו־ רים התחבקנו משמחה, שאינני זוכר כמוה. טייס טוב באמת צריר יצר הר- פתקנות. היו בחיל־האויר הרבה טייסים טובים מהסוג הזה, והתכונה הזו גם העבירה כמה מהם מהעולם. להרפת- קנים — טייסות־קרב היא הסיפוק ה־ גרול ביותר. נבו: ידענו שאנחנו לוחמים, אבל כשלא היתה מלחמה, שגי המוטיבים העיקריים היו הסקרנות והספורט. כמו תכנית הטלביזיה ״מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר״. שתי דוגמאות. אני טס בסופר־מיסטר, והגובה המירבי האפשרי הוא 52,000 רגל. אני רואה את השמיים הסגולים מעלי, ופתאום מחליט למצות את יכולת המטוס, לתרגם מהירות לגובה. ואתה רואה, שאפשר להגיע ל־ 60,000 רגל! אומנם אחר־כר אתה צולל כאבן, מס״ תחרר ויוצא ב־ 30,000 רגל, אבל זה לא משגה. ועוד משהו. ״לולאה הפוכה״. כלומר: שילוב של ג׳י חיובי — כשהדם יורד מהראש, והטייס קרוב לעילפון — ושל ג׳י שלילי — כשהדם עולה לראש — זה מסוכן מאוד. אם מישהו אצלנו אמר, שניסה לעשות זאת — זה ״חישמל״ אותנו. אחרי שג׳ו סיפר שניסה, אמרתי לעצמי שגם אני מוכרח. המראתי, הת- הפכתי — ונזכרתי בנסיון שלו: הוא הגיע לשלושים מעלות. הייתי חייב ל- הגיע ליותר! עברתי שלושים, ותשעים, ומאה שמונים, הגיע החלק הקשה, ו- גמרתי את ה״לולאה״. הייתי ״מאבסוט״ באמת, למרות שאחר־בר קרקעו אותי. לזרסון: הזכרת קודם את דנג׳י. הוא היה אחד ההרפתקנים הבולטים. זה זרם אצלו בעורקים. אני זוכר, שהענישו אותו והעבירו אותו לטייסת שלי, ל־בי־דו. הוא התנהג כאדם, שכלאו אותו. אני זוכר, שהקברניט נאלץ ״להזכיר״ לו, שהוא יושב על מפציץ גדול עם ארבעה מנועים. לא עד שפיט... נבו: אני זוכר, שערכנו תרגילי קרבות־ אויר. דנג׳י בא בסיבוב והמשיר בזווית מסוכנת. צעקתי: ״קפוץ עכשיו!״ — אבל במקרים כאלה הלסת היתה נק־ פצת אצלו, והוא עבר את ״הקו הא־ דום״. זה היה גם סופו. — אורי בר־לב, שאיננו כאן, עבר שלושה קורסי טיס. את הראשון לא סיים בגלל מגיפת שיתוק ילדים, שהש- אירה אותו בבית, בפקודה. מהשני הו- דח, את השלישי סיים. איר אתם מס- בירים את החיפוש העקשני, האופייני כל־בר, אחרי אתגר? נבו: אותי משכו שני דברים: הסק- רנות לגבי טיסה ומנות צוות־האויר — שוקולד ושימורים... פרי: האנשים שמגיעים הם מלכתחילה מחפשי אתגר והרפתקאות. אתה רו- אה את הקיים ורוצה להוסיף משלה לעשות דברים טוב יותר. לזרסון: האנשים מחפשים את ההילה. כשיש מצליחים מעטים ונכשלים רבים — רוצים להזדהות עם המעטים. — אורי סיפר גם על חוסר יציבות משמעתית. האנשים בבית־הספר וב- ( יהודה פרי בסרבל הסטירמן ( 1952 מטה לא ידעו כיצד לגשת לנושא ה- משמעת, לעתים הקשו ולעתים הקלו, עד שגיבשו מדיניות. מה תוכלו לספר על זה? לזרסוך: לא היו לנו דפוסים משלנו. הכל היה מועתק. חיפשנו את משמעת היושר והמהימנות. פיתחנו את הגישה האנושית. לא היינו רגילים למסדרים ולטקסים, אבל כשהיה עלינו לצעוד, אמרתי לחבריה, שאין שום סיבה, שפרחי הטיס, עם פחות שעות אימונים, לא יהיו הטובים ביותר. ובאמת זכינו. נבו: אותי השאירו בקורם למרות ב־ עייה משמעותית, וזו היתה התגלמות של התפיסה, האומרת, ש״צבא וטיס לא הולכים יחד״. ועוד משהו: ברמת־גן קיי- מו את הזמריה — מעין פסטיבאל זמר. אני טסתי בסטירמן, הבחנתי בארוע מעניין — וירדתי לראות... לא רציתי, שרעש־המטוס יפריע, ולכן עשיתי שם אירובאטיקה עם מצערת כמעט־ סגורה. הענישו אותי. לא הבנתי, מה רצו ממני: אפילו לא הפרעתי למוסיקה... 76 פרי: א י ־ א פשר ל י צ ו ר משמעת ב ד ו ר אחד. בנוסף לזה — לנו אין מסורת של משמעת. מה שחשו ב אצ ל טייס הוא חינוכו למשמעת עצמית כשהוא לבהו. ב ראשית קיומו של חיל־האויר לא י רעו כיצד יש לעשות זאת. אני זוכר, שטסתי מעל קפריסין וידעתי, שהטמפראטורה היא 40 מעל ות מתחת לאפס. זה היה מעניין, ולכן הו ר רתי את המכסה, הפ- סקתי לנשום חמצן, ירקתי על השמשה — ונהניתי כשהרוק קפא... חלוציות בגובה 40,000 רגל — בדבר י ו של עקיבא פרסמן, שאי- ננו כאן, היו שתי נקודות, שמותרות, אולי זו את זו. הוא סיפר על הסהר המו- פתי בטייסת, על תידרוכים מדוייקים ועל לוח־טיסות, שנשמ ר ל לא י וצא־מן ־ הכלל, אך גם על אוירה של פריקת עול ב רמת־ ד ו ד . איך מפשר ים בין שתי ה- אמר ות בחיל־אויר אחד? לזרסון: אני חושב, שמצ א נ ו סינתזה, והיא מבוססת על משמ עת מיוחדת ה- בנויה, להבהיל מהנהוג ב צ באות אח- רים, על י ושר אישי. הישגינו במלחמות אינם מקריים. נבו: הקפרנו — ואנחנו מקפירים — על הדברים החשובים באמת, כמו שמי- רה על דיוק י ו צא־ ד ו פ ן בזמן מילוי המ- שימה. לא פ גשנ ו זאת אצ ל הטייסים הערביים. הם י ר ו מרחוק. הישראלים הסתכנו ולא ויתרו. חופש ביטוי מירבי לטייס בזמן הפעולה — אב ל מגבילים אותו בזמן. אותו הד ב ר בעניין כמות הדלק המיזערית, הדרושה בנחיתה. מפקר־טייסת יכול להיות שובב ביותר, אב ל על זאת ישמור. — שמואל שפ ר (שטו פ ר ) , שגם הוא איננו כאן, סיפר לי על המיון הפרי- מיטיבי של ר אשית שנ ות החמישים. ה- מיון המוררני של היום, שב ו הכל מדיד, נראה כלקוח ממאה אחרת. איר קבעו אז מי יהיה טייס? מה השתנה? לזרסון: היו קריטריונים־על־הסף. מס- פ ר מיזערי של שנות לימוד, ידיעת עברית ( למר ות שרבים, ש ל א התאימו לקורס מבחינה זו, ״הסתננו״) ובחינות פסיכוטכניות בריטיות. היום, לעומת זאת, טייסים בודקים את המועמדים, ויש בחינות מיוחדות לאנשי צוות־אויר. יש ד ר ישות ראשוניות, מבחנים פסי- כוטכניים, מבדקים מקצועיים, בדיקות סוציומטריות ותוצאות של ב הגיבוש. — ״יאק״, אתה הזכרת, כאחד הגו- רמים הממריצים, את הר גשת החלוציות. מה זה? נבו: המושג חלוציות בגובה 40,000 ר ג ל לא נטבע במקרה. הרקע של נ ו היה חקלאות כחלוציות, ואני מניח, שכל ד ב ר שונה מטים, שהייתי עושה, היה מלווה במחשבה שאחר ־ כ ר אחזור לחלו- ציות. ע ד למלחמה היתה מטרה חלוצית של בניית חי ל ־או י ר ישראלי, ובמלחמה — מילוי תפקידנו היה הד ב ר הנכון ביותר גם מבחינה זו. — אתה סיפרת שאחת ממסקנותיה בעת עיצוב תו רת הלחימה באויר, היתה, שטיל או י ר ־או י ר אינו תחליף לטייס. מדוע? נבו: בסוף שנות החמישים ובתחילת שנ ות השישים ניסינו לבהוק את המש- מעות של הסילוניות ושל טיל האויר־ אויר לגבי קרבות־אויר. הטיל מהיר יותר מכל מטוס, ויש לו כ ושר ־תימר ו ן של שנ ים־עשר ג׳י, מ מ ש א י ־ א פשר להתחמק. איר מחנכים טייסים במצב שכזה? אמרנו, שטיל אויר־אויר, גם אם יהיה במטוס, איננו תחליף לתותח או לטייס. ההיסטוריה הוכיחה זאת לחלו- טין, כמו, למשל, בעניין המיראד. כשה- צרפתים החליטו ל ב נ ותו עם טילים בלבד, ל לא תותחים — התעקשנו על האחרו- נים, והמלחמות הצדיקו אותנו. ר ו ב מטו- סי האוייב הופלו בתותחים. — ״יאק״, ד י ב רת הרבה על ״החיים השניים״ — העיסוק, שאחר י השיחרור. אנשים, שפקפקו בכר שי ישאר ו בחיל־ האויר חמש שנים — נשאר ו שם דור. אי ר מרגישים לקראת השלב הזה — ואיר בראשיתו? לזרסון: עב דתי ע ר הרגע האחרון ב״ פו ל ווליום״. לא היה של ב של ״לק- ראת״ . היוצאים מד ב ר ים הרבה על משבר . השירות בחיל־האויר היה מרצון, יהיה מעניין מאוד, כ ר שהמשב ר ממש מתבקש. אר אני אינני י ו רע מה זה משבר! זו בעייה אישית. צריכים לדעת, שג ו ד ל האכזבה הוא כ ג ו ר ל הציפיות. אין שום בסיס להשוואה בין השירות הצבאי לתפקיד הבא, מבחינת המעמר, מבחינת ההיקף או מבחינת העניין. מי שמשווה מתסכל את עצמו. מי שחו- שב נכון יכול למצ וא הרבה עניין גם בחו ץ ו לעשות את כל מה שלא הספיק ל עשות לפני־כן. אינני מתוסכל. היה נעים מאור, ולו הצטרכתי להתחיל מחדש — הייתי בו- חר באותה ררר. למשור הנוער הטוב לטיס נבו: לגבי מי שעו ז ב בגיל שלושים, קשה ל ד ב ר על ״חיים שניים״, ולמי שעו ז ב בגיל חמישים אין, כנראה, על מה ל דבר . הגיל האופטימאלי הוא ארבעים. כשאתה יוצא, אתה צריר לשקול את היוקרה מו ל הנכונות לקפו ץ למים חדשים, בראיה של עשרים שנה. כשאתה פ ו רש בגיל הרשמי, ארבעים, ו לא לפניו — אתה יודע, שנתת למדינה את כל מה שהצטרכת לתת. עזיבה עם הר גשה קשה, הגיונית רק כשאתה חש, של א עשית את א ש ר ר צ ית לעשות. ההתרגלות ל״חיים השניים״ היא מהירה, כן גם ההתרחקות מהחיל. מי שממשי ר ל ד ב ר על השירות — משהו בעיסוקו החדש אינו כשורה. פרי: לפני עזיבה צריכים לעשות הערכת מצב. בשב י ל ו ובשבי ל בני דורו זו היתה תקופה ג ד ושה בחוויות בצורה נדירה, ואני מאושר , שעשיתי את כל זאת. לי לא היה משבר . מי שעו ז ב כטייס פעיל — בעצם לא עוזב, הוא נשא ר בטייסת. אצ ל י הפרידה היתה דווקא איטית מאו ד . — לסיכום, שני פנים. האחד במבט לאחור: אם אתם מנסים להיות היסטו- ריונים, להביט אחורה במעט קרירות, אילו תהליכים אתם יבולים לזהות בחיל־ האויר בשלושים השנים שע ב ר ו עליו? פרי: ר אשית — בניית חיל מישראל ים של מ ד ו הכל באר ץ . שנית — בניית חיל לפי צרכי המדינה, תו ר שקילת מסו ר ות זרות, של ישית — קליטת צי ו ד מתוחכם. על־ פי מטוסים — ע ד קליטת מטוסי הסילון הראשונים, ומאז ו ע ד קליטת הפאנטומים. לזרסון: את חיל־האויר הקימו מת- נדבים מ א ר צ ות המערב. זו תקופה, שהטביעה את חותמה על החיל. אחר ־ כ ר החיל נו ל ד מחדש בתהליר המע ב ר ל ישראל י ות מוחלטת. זו היתה התקו־ פה היפה ש ל חיל־האויר. בשנ ות החמישים, ע ד מלחמת ש ש ת הימים, היה חיל־האויר חיל משפחתי. ע ד 1967 הוא היה קטן, בג ד ל ו ובפרי־ שתו. א פ ש ר היה לכנס את כל צוותי האויר יחד, להתחלק בחוויות ולשמוח. אחרי המלחמה החיל גדל, וזה גם שינה את אופיו. אחת הבעיות היום היא מני- עת נזקי הגודל, משום שלקוטן יש יתרו- נות: חברה קטנה ומל וכדת, רוח־לחימה, מגע ישיר בין מפקדים לפקודים. גבו: השל ב הראשו ן הסתיים במב צ ע ״קדש״. חיל־האויר היה קטן, בשלבי עיצובו. הד גש היה על הטיס. בשל ב השני ג ובשה נוסחת הפוטנציאל של חיל־האויר: סוג המטוסים, מספרם, הטייס כפו ל מספ ר גיחות ליום כ פ ו ל מספ ר יעפים יעילים מעל המטרה. כ ר השיג החיל את יתרונו. אנחנו בפתח השל ב השלישי, שב ו כ ל ו ל ות גם הבעיות של טילי או י ר ־או י ר . — והחלק השני: מה הייתם אומר ים ל בחו ר השוקל התנ דבות לקורס טיס? נבו: החלט ב ע צמר — א ב ל זכור, שאם אתה בוחר להיות לוחם, תישא באותו תפקיר גם בשי ר ות המילואים. קשה לי ל ומר משהו היום, בג ל ל החיל הגרול והמגוון. צריכים ל ת א ר את מכל ו ל תפקידי הטייס, גם כלוחם, גם כמפעי ל מע ר כ ות מתוחכמות, גם כקצין וכמפקד. פרי: הייתי אומר לו, שזה א ת ג ר לא רגיל ושהוא יוכל להפעיל את המכונה המתוחכמת האפשר ית ביותר. לזרסון: כד י ל ש מ ו ר על מקומנו, כאחת המעצמות האויריות החזקות ב- עולם, אנחנו חייבים ל משו ר אח. הנוער הטוב להתנ ד ב קודם כל לטיס, וזה הד ב ר הראשון, שצ ר י ר ל ומר להם. 77 המציל נ 0עו אחת... מאת אהרון לפידות ל פ ר ו פסו ר ד ו ד דנון יש בעלי חוב רבים מאו ד , ו לא סתם חוב. חיילי צה״ל רבים ובכללם אנשי חי ל ־האו י ר חבים ל פ ר ו פסו ר דנון את היקר מכ ל — את חייהם. כי פ ר ו פסו ר ד ו ד דנון, נוסף להיותו ביולוג ב ע ל שם עו למי בתחום חקר הזיקנה, מ ש מ ש גם כ ר ו פ א מוסס בחיל־ האויר. למעשה, הוא אחד מוותיקי יחי- דת הפינוי האוירית והמפקד הראשו ן של כ יתת פינוי בהיסס. כמו ־ כ ן הוא אחד מאותם הוותיקים, שנטלו חלק במע ר כ ות ישר א ל מ א ז תקופת המח- תר ות ו ע ד היום. ל ז כ ותו מאות פינויים ואל פ י חיילים פצועים, שלגביהם היה מ ל א ר ־ ישו עה אמיתי. גם היום הוא ממ- שי ך בפועלו, במיסג דת ההתנדבות, החליט להקד יש את שנת השבתו ן של ו ממכ ו ן וייצמן לחי ל ־האו י ר לתר ום מידי- עותי ו וכישו ר י ו לפיתוח ושי פ ו ר הרפואה האוירית. גם במב צ ע ״ליטאני״ לא ו ו יתר ע ל זכותו להשת ת ף בפינויים והצטר ף אל יחי דת הפינוי בהיטס בגי־ חותיה א ל לתו ר לבנון. ועד י י ן ל א א מ ר את המלה האחרונה. ההתחלה, ל ע ומת זאת, ידועה. ד ו ד דנון נ ו ל ד בבו ל ג ר יה בשנת 1921 ועלה ארצה עם הוריו ואחיותיו בשנת 1925 . י ל ד ותו ו נ ע ר ותו ע ב ר ו עליו בתל ־אביב. והוא ל מ ד בגימנסיות ״הרצליה״ ו״בלפור״. תחילה היה ב״הגנה״ או לם כשז ו נקטה במד י נ י ות ההבלגה פ ר ש וב־ 1942 הצ- טרף, יחד עם עמיחי פאג ל י ן ואליהו ב ית־ צ ו ר י ז״ל (שהצ ט ר ף אחר ־ ב ר ללח״י והוצא להו ר ג בקהיר) לאצ״ל. ב־ 1944 קיבלו הוא ועמיחי פאג ל י ן את הפיקוד על יחידות האצ ״ ל בתל־אביב. פאג ל י ן פיקד על הח ״ק (חי ל ־קרב) ו ד נ ו ן ע ל הי״ם ( יחי ד ות־מחץ ) . ״כבר ב פעו ל ות הראשו נ ות התב ר ר שחסרה מ ע ר כ ת לפינוי נפגעים. תפקידי היה של לוחם, ואולם כ א ש ר התעו ר ר הצ ו ר ך במפנה — נזכרו כי שני הורי ר ו פאים — ו באו פ ן טבעי ביקשו ממני ל פ נ ות את הנפגעים. כ ך שעם תום הקרב עז בתי את הפיקוד — והפכתי להיות מפנה. ״אלונקה״ מב ית־ ב נ סת הפינוי הראשו ן של י היה לאחר תקי- פת מספ ר תחנות משט רה באז ו ר יפו־ ת״א. עמיחי פקד על תקיפת הסי.איי.די. (הב ו לשת הבר יטית) ברחוב י פ ו ־ת״א ואני תקפתי תחנת־משטרה ברחוב מסוק הפינוי הראשון — מסוק סיקורסקי 55 — שהוסב לצרכי פנוי פצועים סאלמה פינת רחוב העלייה. לאחר תום הפעולה חזרנו למקום המי פ גש והחזרנו את הנשק. קבוצה אחת •דאגה להסתיר את הנשק וכל השא ר התנדפו. עמיחי פאג ל י ן ואני נשאר נ ו עם פ צ וע ב ר ג ל וקיבלנו ע ל עצמנ ו להעביר אותו לחוף מבטחים. הוצאנו מב ית־כנסת קטן ב- סביבה ספסל והפכנו אותו כשר ג ל י ו למעלה, שיטחנו את ר ג ל י ו והשכבנו את הפצוע עליו. כר נ ראתה אלונקת הפינוי הראשו נה שלי. נשאנ ו את הפצוע ע ד אז ו ר הפ ר דס העקור שהיה גבול שטח של יטת המשוריינים הבריטיים. המשוריינים פיטר ל ו כשהם מאירים את כל השטח בפרוז׳קטורים. בזחילה מב ו ר ל ב ו ר ב פ ר דס הגענו ל כ ב יש המפ ר י ד בינו ובין שכונת שפ י ר א שהיתה ״חוף מבטחים״ שלנו. הבאנ ו את הפצוע לבית הוריו, שהיה בשכונת שפי רא, והזעקתי ר ופא, חב ר של אבי, כ ד י שיזריק ל ו אנטי־טטאנוס ויסגור את חב ישת החי־ רום שעשיתי לו. לאחר שסיים את טי־ פו ל ו ב פ צ וע א מ ר לי אותו רופא. ״אילו הייתי אביך, הייתי מכה אותר מכות־ רצח.״ שי ר ות הפינוי התרחב עם התרחבות הקרבות. ב־ 1945 נשלח ד ו ד ד נת לביי- ר ות במסווה של סטודנט, להתקשר עם אנשי צ ר פ ת החופשית. באותה תקו- פה פ רח ״הסזון״ ו באחת הפעמים שבהן ע ב ר את הגבו ל ( ״ ד ו וקא באורח חוקי״) נ ע צ ר לחקירה ו באותו לילה נחבש בכלא. תחילה ישב ביפו ואחר ־ כ ך בלאטרון. ״גם ב לאטר ו ן נעשיתי חו בש בעל כורחי. החובש היחיד בלאטר ו ן היה יווני שמן, שא מ ר ו עליו ששיתף פעולה עם הנאצים. העצורים היהודים לא נתנו בו אמון. כשהגעתי פנו אלי אנשי האר ג ו ן ומינו אותי כאחראי על המר- פאה. בר נעשיתי ל ראשו נה חובש. כשהיה בא אבא, זכרונו לברכה, לבקר אותי הייתי מספ ר ל ו מ ב ע ד ל ג ד ר אילו בעיות יש לי עם החולים והפצועים. הוא היה שו א ל אותי לפרטים ונותן לי הו ראות כ י צ ד יש לטפל בהם, וכר הייתי חובש.״ יום אחד הגיעו בחורים מהפלי״ם. ל אחד מהם נתקע צ ד ף בעקב כ אשר העבי ר מעפילים מהסירה אל חוף פל־ מחים. ״אנטיביוטיקה ל א היתה, כל מה שהיה לי היתה מעט אבקת סולפה, שא ב א הביא לי. שר פתי את האיזמל בכוהל, נתנו לבחור לשתות קצת קונ- יאק, קררנו את הפצע וחתכתי עם האיזמל. מ צ אתי את רסיס הצ ד ף והו־ צ אתי אותו. הבחור הבריא. היום אינני י ו ד ע אם הייתי יכול לחז ו ר על המעשה הזה.״ ״בכוח הנסיבות נעשיתי ל בסו ף גם רופא. לא רציתי להיות רופא. הייתי עסוק י ותר מד י בלחימה. אולם אבא הצליח לשכ נע את האנגלים שהייתי סטודנט ל ר פ ואה מן המנין בז׳נבה, הוא רשם אותי לשם בעז רת חברים, שכן גם א מ א וגם אבא למד ו רפואה בז׳נבה. יום אחד, לאחר כמה חקירות שחקרו אותי, הו ד יעו לי בבוקר: ׳קום אתה יוצא.׳ תחילה ל א הבנתי מה קורה, אולם ע ד מהרה הסתב ר לי, שמוכנים לשחר ר אותי מהכ לא בתנאי שאע ז ו ב את הא ר ץ תו ך 48 שעות. כר יצאתי ל למו ד ר פ ואה באירופה.״ 78 עו ד ביום שב ו יצא מהכלא י צ ר קשר עם אלי תבין (״פייסת״), שנ ו ע ד להיות מפקד האצ״ל באירופה. הלימודים נמשכו בר ב ב ד עם מילוי תפקידים שו- נים עבו ר האצ״ל באיטליה וצרפת. עם סיום לימודיו וכתיבת ע ב ו דת המחקר (שזיכתה אותו כפרם הראשו ן על הדוק־ טוראט הטוב ביותר באותה תקופה) חזר ארצה והתגייס כר ופא לחיל־האויר. הרעיון של פינוי נפגעים ב ד ר ך האויר הלר והתגבש בסד רת ישיבות סיפוזיו־ ניות. נסיון מעשי לא היה והמקור היחיד היו ספרים. ניתן היה ל למו ד מהנסיון האוסטרלי, ההודי והנסיון הארוך של האמריקנים. הפינויים היו, למעשה, ה- טסות פצועים מבתי־חולים שדה לבתי־ חולים בעורף. היו אלה פינויים ארוכים מאוד. כובדו של הציוד הראשון ״ב־ 1954 קיבלתי ל ראשו נה מינוי ממפקד חיל־האויר האז, האל ו ף ר ן טול־ קובסקי, כמפקד כיתת פינוי נפגעים בהיטם. כיתת הפינוי בהיטס היתה, למעשה, יזמתו וחלומו של ד ״ ר מיכאל לביא, שהיה קצין הרפואה של חיל־ האויר. הציוד היה מן המצוי ורחוק־ רחוק מהרצוי. היו לנו סלים גרולים, מהסוג שהיו נוהגים להכניס בהם את הכביסה. בתוכם היה המון ציוד מסו ד ר במעין תאים. היו שם אגנים ממתכת מצופי אמייל, מכשירים לסטריליזציה של מזרקים, תרופות, סרים למיניהם ועו ד כל מה שניתן להעלות על הדעת. קל לשע ר מה היה משקלו של סל כזה, שנ ישא על־ ידי חייל אחר מכל צד... אחד הדברים הקשים — עו ד לא היה הציוד המתאים להכנסת צינוריות גמישות לתו ר הווריר באינפוזיה. היינו מכניסים מחטים. מו- בן, שמספיקה תנועת מרפק אחת כרי שהמחט תתקע בשר י ר מחו ץ לווריד. זה היה חלום־בלהות.״ ב־ 956 ו הוזמנה היחידה באופן דחוף למילואים. ע ד לאותו זמן לא היו הפי- נויים מפעולות התגמול פינויים אויריים. הפינויים הראשונים שהיו באמת פי- נויים בהיטס — בוצעו במב צ ע ״קדש״. במילואים הוכנסה היהירה לכוננות מיידית. החלה תירגולת, שעיקרה היה כיצד לטעון את האנשים אל תוך הדקו־ טה או לתור הפייפר. האלונקות לא היו אחידות. ר ו ב ן ככולן היו אלונקות שנשאר ו מזמן הבריטים. הב ו ד ד ות ש- יוצרו באר ץ לא היו אחידות. אחת ארו- כה יותר, שנייה ארוכה פחות. המתלים לאלונקות ברקוטה היו מייצור מקומי, פאטנט של חיל־האויר. היה קל להכניס אותם פנימה, אר קשה מ א ו ד להוציא אותם החוצה. הרעיון לקשו ר את האלו- נקות ל ר צ פת המטוס היה רעי ו ן של הרגע האחרון. הביאו כל מיני חבלים, עבים מדי, קשים מדי. בצוות היו אר ב ע אחיות, של ושה ר ו פ ־ אים וכמה חובשים. ר ב ־סמל ורסנו שמ ר על הסדר. ״סדר זה ד ב ר חשוב מאור, כי כאשר אתה מגיע עם פצו- עים כל עס־ ישראל צ ו ב א על פתח ה- מטוס ורוצה לעז ו ר בחוררתם ואלמלא היה שם רס׳׳ר טוב כמו רס״ ר ורסנו מי י ו דע איר היינו מורירים את הפצו- עים.״ במשר הזמן הצטבר ניסיון והאלונקות הועלו והורדו במהירות. לקח חשוב נו- סף נ למד — עב ו דה זו לא נועדה ל- אחיות, המאמץ הגופני קשה מדי. אחת האחיות כמעט שנשמטה החוצה כש- החליקה על ר צ פת המטוס. המטוסים טסו בלי דלתות כיוון ששי משו גם להצנחת כוחות וציוד. ״את הפינוי הראשו ן בקנה־מידת גדול ביצענו מ מ ע ב ר המיתלה. בלילה הראשון לאחר ההצנחה לא הצלחנו לי- צו ר קשר עם הכוחות בגלל דממת האל- חוט. חזרנו לבסיס על הליטרים האח־ רונים של הדלק• שיקשקנו די הרבה, כי כ ד ר ר חזרה היתה כ ב ר האפלה והיה לנו קשה מ א ו ד למצ ו א את הדרך.״ ביום השני היה ניסיון לחל ץ שני פצועים בפייפר. אלא שמטאורים מצריים צ ל פ ו על הפייפר, שבו היה ד ״ ר אנקלביץ. ד ״ ר אנקלביץ נפגע בחזה מרסיס של 20 מ״מ. זה היה ביום השנה להגיעו ארצה. כ אשר הורד מן המטוס עם הרסיס בחזהו אמר: ״עכשיו אני מר ג יש כאזרח ישראלי לכל דבר.״ מעשה בג׳ינג׳י כחול ״בליל הפינוי טסתי ב׳נאגלה׳ אתת עם אורי יפה וב׳נאגלה׳ השניה עם יעל רום. הטיסה הראשונה היתה מרשימה באופן מיוחד. אריק שר ו ן בא למטוס ואמר: ״שלום דוקטור, יש לי בער ר 120 נפגעים״. מרהים ע ר כמה חיתה הע- ר כתו קרובה למציאות. הנפגעים הת- חילו להגיע ברגל, בג׳יפים, במשאי ות בלי שום מיון. ד ״ ר אנקלביץ היה פצוע ו ד ״ ר שב ו לת היה ב נ גמ״ש שנ ל כ ד במעב ר ע ד שעות הערב. רק לאחר שפ ר צ ו את המצ ו ר על ־ י ד י תקיפת הע- מד ות המצריות, השתחר ר ד ״ ר שבו־ לת.״ התוצאה היתה שהפצועים הגיעו בכוחות עצמם ב ד ר ג ות חבישה שונות. כמו דני מט, למשל, שנשע ן על גלגל המטוס שלא הפסיק את מנועיו ואמר: ״תיקח קודם את הפצועים קשה.״ לו ע צמו היה חור־כניסה של קליע אל הריאות והוא נשם בקושי. מיכה קפוס־ טה סירב לעל ות על אלונקה למטוס ואמר: ״אני עולה למטוס בכוחות עצמי ויוצא עם מצנח.״ הוא אומנם עלה בכו- חות עצמו ו ישב כל הד ר ר עם צ ר ו ר בבטן.״ ע ד תום מלחמת ״קדש״ היו פינויים נוספים — משארם־אל ־שי יח, מא־ טור ועוד. ספיח של המלחמה בא בעקבות סיור שע ר ר אריק שר ו ן לקבוצה של קצינים באז ו ר הקרבות וביניהם ד ״ ר שיבולת, חנה יפה שהיתח אז אחות ופרופ׳ הנון. ״אריק תיחקר את מצ ב הרפואה ב- שטח והמסקנה שהתבקשה היתה, שצ ר י ר להביא ר ופאים אל השטח גם במקרה שהרופאים הנמצאים בשטח נפגעים. כ ל ומר הרופאים המשתתפ ים בפינוי בהיטס חייבים למלא לפעמים את מקו־ מם של ר ופאי הצנחנים. שא ל אותי אריק: ״מה המסקנה?״ עניתי: ״המסקנה היא שר ו פאי חיל־האויר צריכים ל ע ב ו ר קורס־צניחה.״ שא ל אריק: ״ובכן?״ אמרתי: ״טוב, בסהר. אני א ע ב ו ר קורס צניחה. תג י ד לי רק מתי.״ מייד אריק: ״מה דעתר על ע ו ד ר בע־שעה? ״ לא נותר לי הרבה זמן להסס... עב רתי את קורם הצניחה הרגיל של הצנחנים, עם כל התירגולת. וזה היה קשה, קשה מאוד. ״לאחר המלחמה התחלנו לתר ג ל פי- נויים בהליקופטר ו ל ראשו נה ניסינו את הכבל המשמש לפינוי מהים. יש הרבה סיפורים מאותה תקופה. לא י דענ ו ב- דיוק איר זה פועל. כמה רוח עושה ההליקופטר, ובכלל. ובכן, יום אחד ב ד צמב ר עשינו תירגולים בחון? פל ־ מחים. הרס״ר של נ ו היה ג׳ינג׳י. הפלנו גורל ויצא, שאנ י אהיה בקצה הכבל והוא יחכה בסי רת־הצלה בתו ר המים. חבל היה לו להרטיב את הבגדים ולכן השאי ר אותם על החוף ונכנס בתחתו- ניו אל הסירה. התקרב ההליקופטר, עשה את הרוח הגדולה מע ל הסירה, והתיז מים... בקיצור, כשי ר דתי למטה ראיתי בפעם הראשו נה בחיי ג׳ינג׳י כחול... הוא היה מ מ ש מאובן. העלינו אותו להליקופטר, עטפנ ו אותו בשמי- כות ושי פשפ נ ו אותו במשר הרבה זמן ע ד שחז ר ל צ ב ע הטבעי שלו. המקרה הזה היה גם לקח חשוב. א י ־ א פשר ל ב וא ישי ר ות מע ל הסירה. יש לנסות ולהתקרב מן ה צ ד לקח נוסף היה הקטנת הציוד. הציוד הוקטן — אב ל לא בהרבה. הסל היה אותו סל, אב ל י ותר קטן. האלונקות היו אותן אלונקות: כבד ות, מג ושמות, בלתי־מתקפלות. לאט־ לאט נכנסו ההליקופטרים לפעו- לה. כל כיוון הפינוי הופנה אל ההלי- קופטר. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים תפסה את פרופ׳ דנון ב- סד רת הרצאות בארה״ב. כ אשר הר ג יש שהמצב נעשה רציני תפס ״טרמפ״ על מטוס שהביא אותו ליוון. אר צה הגיע, במטוס האחרון שנחת ב ל ו ר ב־ 4 ביוני .67 ״למחרת, כ א ש ר הופעלה האזעקה, הגעתי ליחידה לפי הו ראת ד ״ ר ירדן, שהיה הרופא החילי. כשהגעתי ליחידה, הסתבר שהיו להם כמה דאקוטות. החבריה התנפלו עלי כעל מציאה — אחד שי ו דע לפנ ות גם בדאקוטות. כ ר היה במשר כל מלחמת ש ש ת הימים. לאחר המלחמה התחילו הפינויים של פעו ל ות ההתשה, למשל בכראמה. שם השתמשו כ ב ר רק בהליקופטרים אב ל הציוד עדיין היה כ ב ד ומסורבל. עדיין 79 פרופסור דגון מטפל בפצוע שחולץ במסוק מתון שטח לבנון ב״מבצע ליטאני״ היו סלים, ואלונקות כבדות, שהיה צריך להעביר ממסוק למסוק. והנשק האישי שהיה אז ״עוזי״ ובשרה היה צריך ממש כושר גופני כדי לרוץ למסוק. הצוות הרפואי היה ממוקם עם המפקרה על הגבעה, המסוקים היו פרוסים בשטח ועם התעוררות הצורך בפינוי — היה צורך לקחת את הציוד ולרוץ איתו אל המסוק. התברר מעל לכל ספק, שההתקדמות הניכרת ביותר בעולם הרפואה המלח- מתית — היא ההליקופטר. הוא מאפשר להעביר פצועים במהירות רבה מאזור הקרבות לבתי־החולים. הסיכון היה גדול, כי לפעמים היו יורים על ההלי- קופטר. אבל האפשרות להביא פציעה חמורה אל שולחן הניתוחים ממש, תוך כרי השגחה מירבית במשך כל זמן ההעברה, הוכיחה את עצמה כדבר חשוב ביותר.״ פיתוחו של המגל״ח אותה תקופה התחילו לאחר את ה- ציוד. רוב הדברים המיותרים הוצאו החוצה. הסל הפך לתיק. האינפוזיה עברה לשקיות פלאסטיק. ציוד טוב יותר כמו אינטראקטים (צינורות גמישים שאפשר להכניס לווריד ללא חשש) החלו להופיע. הניסיון עשה את שלו. הניסיון הגרול ביותר היה של מלחמת ההתשה. ״מלחמה זו הפעילה את הפינוי בהי־ טס בצורה חריפה מאור. היתה לנו אז קבוצה מצומצמת של רופאים, שהיתה בכוננות מתמדת. אני הייתי, כמובן, במילואים ולא פעם היו מוציאים אותי מהמעברה או באמצע הלילה מהבית ללא התראה מוקדמת. תמיד היו מזמי- נים אותי בטלפון ״לשחק ברידג׳״. היה שם סרן אחד בשם מריו שהיה מצלצל ושואל: ״דיר, חסרה לנו יד אחת לברי־ דגי, מוכן להצטרף?״ אני הייתי שואל: ״מתי מתחילים לשחק?״ והוא היה אומר: ״כולם כבר כאן, מחכים רק לך.״ או שהיה אומר: ״שמע, יש ארוחת־ערב נהדרת, אולי אתה בא לאכול אתנו?״ ״אני הייתי נענה תמיד, כי מי היה יכול לסרב להצעות שכאלו?״ הכוח שמאחורי היחידה בימים ההם היה ד״ר פנחס ירדן, הרופא החילי באותה תקופה. הוא הבין את חשיבות הפינוי בהיטס והקים ביחידה מעבדה למחקר. יחד עם זאת השקיע מאמץ בלימוד ניסיון העבר והסקת לקחים ממנו. ״כאשר אתה מגיע עם הליקופטר לאזור שבו נופלים פגזים, אין לך הרבה זמן להתעכב. אתה חייב לדעת מיד מי חי — ומי כבר איננו בחיים. במקום המצומצם שיש במסוק אין להרשות לקחת את אלה שכבר נפטרו. לפיכך, יש צורך באמצעי כלשהו שיורה על אלה שיש לפנות. צורך זה הביא אותי להמצאת ופיתוח המכשיר המכונה מגל״ח — מגלה חיים• את המכשיר מצמירים לבית־החזה, מעל הלב או הריאות והוא מראה אם ניתן עדיין לקרוא את המתחים החשמליים שמפעיל הלב בעת פעולתו.״ פיתוחים אחרים היו, למשל, זה של ד״ר אילן קוץ, שהמציא לולאה שעזרה בחילוץ אנשים מקניונים. אלה לא היו פיתוחים מכוונים. כולם צמחו כתולדה של צרכים. בהדרגה הצטבר הנסיון — ארגז חמצן, למשל. ״תחילה היה מסור- בל, כשהיו פותחים אותו היה תופס חצי־מטוס. כן היה נשבר לעיתים קרו- בות. היה צורך בארגז שאפשר לשבת עליו, כי כשיש פצועים כבר אין איפה לשבת, שיהיה קטן יותר, שיכיל כל מה שהוא צריך להכיל. הארגז הזה פותח כך לאחר מלחמת יום־הכיפורים — כי כבר התחלנו להסתובב עם כאלונים ביד.״ לאחרונה הוקמה יחידה שתעסוק ב- מחקר ופתוח רפואה תעופתית בשני מישורים — האחד — נוחותו ויעילותו של הטייס בתפעול יום־יומי של ה־ מטוס, והמישור השני — פינוי בהיטס. הפינויים ״הקלאסיים״ של התקפות אפנרציט, הכשות נחש ותאונות־דר־ כים — הפכו לשיגרה. הציור נעשה יותר משוכלל. הרופאים רכשו נסיון רב. מסכם פרופסור דוד דנון: ״לפעמים נשאלת השאלה — לשמ- מה דרוש רופא בהליקופטר? האם לא מספיק לקחת חובש, שיחזיק את האע־ פוזיהי אף אם נתעלם מהצד המודאלי, שהפצוע יודע שהוא מקבל את מאקסי־ מום הטיפול שהוא יכול לקבל מהרגע הראשון, נראה לי כי מבחינה מקצועית אין תחליף לרופא. הרופא המשגיח על העברת הפצוע — הוא לא החובש ה- משגיח. ברוב המקרים, אם צריך רק לתקן חבישה — מספיק חובש. אם צריך רק להחזיק אינפוזיה — אפשר גם ללא חובש, שהרי אפילו המכונאי המוטס יכול לעשות זאת. אבל יש מקרים שבהם נכנס לפתע הפצוע למצב המצריך החלטה מקצועית הקשורה בידע מקיף. במלחמה האחרונה, בלבנון, היה בחור אחד, שהופיע עם פצע קטן בבטן. אמרו שאפשר להביא אותו לכל מקום. אך הרופא שהיה בהליקופטר (וכל הכבוד לאותו רופא) ברק אותו וגילה, שיש לבחור ׳בטן חריפה׳. ׳בטן חריפה׳ זו הבחנה שהרופא הגיע אליה תוך כדי בריקת הפצוע — במטוס. הוא הפנה מייר את הפצוע לבית־החולים בצפת, תוך זמן קצר כבר היה על שול־ חו־הניתוחים — וניצל. ״במקרים אחרים מגיע הרופא לשטח ונתקל בפצועים, שהרופא לא הגיע אליהם קורם. זה קורה, אומנם באחוז לא גרול. אבל זה קורה. מקרה אחר היה ממש דראמטי. אחר הפצועים היה במצב קשה מאוד. הרופא הכנים לו צינור־נשימה בפה בעל לסת שבורה, עם שברי שיניים בתוך חלל הפה ופרטי פציעה אחרים. הרופא טיפל בפצוע על הקרקע, העלה אותו למסוק וטיפל בו טיפול מתמיד, שנדרש בנסיבות האלה, והכניס אותו לבית־החולים. ה- בחור לא היה עולה חי על שולחן־הני־ תוחים אילמלא היה שם רופא. ״או במקרה אחר, במלחמת יום־ הכיפורים, קיבלה בחורה רסיס בראש והרופא בשטח לחץ על הכנסת פצו- עים נוספים למסוק. אני ירעתי, באופן ברור, שאם היא לא תגיע במהירות אל שולחן־הניתוחים — היא לא תחיה. הזמנתי מסוק נוסף, שיקה את שאר הפצועים, ואני לקחתי את הבחורה עד בית־החולים תוך דאגה מתמדת והש- גחה מתמדת. לא המראתי מבית־החו־ לים עד שהגיע הרופא ולקח אותה תחת אחריותו. במרבית המקרים, כאשר הפציעות קלות, אומנם אין צורך ברופא. אולם, באותם מקרים קשים, כאלה שפורטו לעיל ואחרים, מציאותו של הרופא תקבע אם הפצוע יחיה — או ימות. מציאותו של הרופא במסוק מצמצמת את מספר האבידות שיש לצה״ל. הרופ- אים כולם מתנדבים ומוכנים להיענות לכל קריאה, בכל עת. הלוואי ולא נז- דקק להם הרבה.״ 80 1ן « יעו לנו ס אריה ברנע אילו סיפרו למר טייר, סוחר מהאמבורג, שבגרמניה, שבנו יהיה מנצח תזמורת היל־האויר במדינה יהודית עצמאית, היה מגיב ספונטאנית ״לא יכול להיות!״ לו אמרו לאחד מאנשי חיל־האויר, שמחר אדיר טייר לא יהיה מנצח תזמורת החיל, היה מגיב מיד: ״לא יכול להיות!״ משום שאריר טייר הוא מנצח נצחי. כאשר הוקם חיל־האויר כבר היתה מאחוריו קאריירה ארוכה, מגוונת ומוצ- לחת. הוא פנה להתחלה חדשה ביסודו את תזמורת החיל, והיום אי־אפשר לתאר את חיל־האויר בלי להתקבל על כל צעד במשפט השגור ביותר בעברית־ של־החיל: ״בניצוחו של רב־סרן אדיר טייר״. לכר שמטעמים. האחד— אוהביםאו־׳ תו. דמותו הכבדה, שערו הכסוף, המסו- רק בדייקנות ״ייקית״, השילוב הנדיר בין גיל גבוה להבעה שובבנית ולתנועות־ ניצוח קצביות ונמרצות, המלוות ברקי־ עות — כל אלה מלווים את המוסיקה של החיל בכל אתר. הטעם השני — אריך ותזמורתו הם חלק מההיסטוריה. ״אלטלנה״ והכינור כשהיה אריר בן שלוש, ב־ 1911 , בחן אותו מורה לנגינה וקבע, שהוא מו- סיקלי. ״הייתי הראשון במשפחה, שגילו אצלנו תכונה כזו — וגם האחרון,״ הוא מספר בשמץ עצב. בגיל שש החל ללמוד נגינה בכינור, ולאחר שש שנים נוספות כבר ״נתן״ קונצרט שלם. אריך היה ״כינור ראשון״ בתזמורת הקונסרבאטוריון ״ברהאמס״, שבו למד נגינה בפסנתר (״הכריחו אותי!״) במשר ארבע שנים. באותה תקופה זכה בתפקיד, המסביר, אולי, את הרקיעות החזקות בעת הניצוח — כקפטן קבוצת הכדורגל היהודית ״בר־ כוכבא״ בהאמבורג יום אחר הצליח ״להציל כדור״ — אבל שבר את ידו ונאלץ להפסיק לנגן בכינור למשך שנה. ״מי שגרם לי לזנוח את הכינור סו- פית,״ מכריז טייר בחגיגיות, ״הוא.., מנחם בגין.״ ומעשה שהיה — כר היה: ב־ 22 ביוני 1948 ניגן עם תזמורתו במו- עדון ברחוב הירקון, שעל חורבותיו מתנוסס היום מלון ״דן״. באמצע ההו- פעה נכנם מישהו לאולם והודיע בבהלה, כי ״יהודים נלחמים ביהודים״: ספינת־ הנשק של האצ״ל, ״אלטלנה״, התקרבה לחוף. מהומה רצינית פרצה באולם, רב-סרן אריך טייר: אורקסטרה! כל הכבוד! ההופעה נפסקה והתזמורת החלה ״להת- קפל". אלא, שתור כדי המהומה נגנב כינורו של אריר. נחזור לימי היד השבורה, סוף שנות העשרים. אריך מתחיל לנגן בסקסופון ובקלארינט ולומד ניצוח. הוא מקים תזמורות־ג׳אז, עומד בראשן ונוסע עימן בארצות אירופה. אחר־כך הוא מספיק להתמנות יושב־ראש אגודת המנגנים היהודיים בהאמבורג, לפני שהיטלר עו־ לה לשלטון בינואר 933 ו. ״קיבלתי מכתב מד״ר ליי, אחד מסגניו של הי־ טלר, המודיע, שאין השלטונות זקוקים לי יותר.״ יהדותו היתה ברורה לו תמיד. באותן שנים קשות העז ללמד את ״התקוה״ למנגנים יהודיים בהאמבורג. אריך פונה, איפוא, לסוכנות היהודית, ולאחר מאבק מקבל אישור־עליה ראשון מסוגו: ״חלוץ־מוסיקאי״. מארץ־ישראל הוא מתכתב עם נגנים שהכיר, ובונה בעז- רת אלה שהחליטו לעלות את תזמו־ רתו — וגם חלק מהתזמורת הפילהאר־ מונית הארץ־ישראלית. אריך מקים תזמורת ג׳אז. יחד עם אבא חושי דיל, שהיה אז מזכיר מועצת פועלי חיפה, הוא מייסד את ארגון המנגנים ועומד בראשו. במשר כמה שנים מופיעה תזמורתו ב״קאזינו בת־ גלים״. ״הקאזינו היה אז מרכז הבידור של המזרח־התיכון,״ הוא נזכר. ״עשירי ביירות ואלכסנדריה באו אלינו במיו- חד, כדי לשמוע את התכנית של לילה אחד.״ קפטן ב״תיבת נוח״ ב־ 941 ו הוא עובר לתל־אביב ומופיע בשירות ענף הווי ובידור של הצבא הבריטי. ״אני, ולא בן־צבי, הייתי הנשיא הראשון!״ הוא מכריז — ומציג מכתב־ תודה בריטי, הממוען ל״מיסטר אריך טייר — נשיא איגוד המנגנים״. אריך אירגן תזמורות בריטיות, שנ- שלחו לקהיר ולבומביי. הוא היה כה פו־ 82 בקול תרועה מקבלת תזמורת ח״א את עזר וייצמן פולארי בקרב היהודים והבריטים ואפילו בקרב הערבים, ער כי עזאם פחה, שאיר־ גן חרם ערבי על סחורות ושירותים יהוריים ב־ 1942 , הזמינו לשיחה בלילה שבו החל החרם, וביקשו להופיע לפני ״חברה גבוהה״ ערבית. אריך נדהם: ״אבל אתם מחרימים את היהודים!״ ״מר טייר,״ השיב לו הערבי באריכות בריטית, ״האם אתה מחרים א ו ת נ וי!״ והעיסקה בוצעה. באחר הימים התקשרו עמו אנשי אצ״ל וביקשו, שיארגן בשבילם תזמורת. ״הוזמנתי לפגישה עם אחד מראשי ה־ אירגון. בדיר הועברתי מאיש־קשר אחר למשנהו. כולם השתמשו בסיסמאות ו- בכינויים מחתרתיים. — גו, אני מוסי- קאי, לא פייטר, לקחתי את הרגליים ו־ ברחתי,״ הוא מחייה מחתרת מפחידה פחות היתה ההגנה. אייר אירגן תזמורת־צעידה גדולה וניצח עליה משר כמה שנים, כשלצודר העניין הפר ל״ קפטן טייר״. באחד מימי שישי של שנת 1944 , ב- שעה ארבע אחרי־הצהריים, החלה תזמו- רת טייר לנגן בצריף ״הועד למען החייל״ ברחוב הירקון, מול מיקרופוני ראדיו. התכנית הועברה בשידור חי ויועדה ל- חיילים הבריטיים. הם קראו לה ״דיי ארק״; בעברית — ״תיבת נוח״. התכנית נחלה הצלחה גדולה בכל האזור וקנתה לעצמה אוו־ר־חיים לא רגיל — 31 שנה! דעיכתה, מספר אייר במרירות, היתה בהוראה מגבוה. בתחילה שודרה ב״קול ישראל״ וב״גלי צח״ל״ גם יחד, אחר־ כר בגלי צה״ל בלבר. ב־ 1975 חוסלה התכנית סופית. כ״ט בנובמבר 1947 . עצרת האומות המאוחדות מאשרת הקמת מדינה יהו- דית בארץ־ישראל. ״כל הארץ עמדה על הראש,״ הוא צוחק. בעיקר אריר ותזמורתו. הם ניגנו הורה במלון ״סן־ רמו״ עשר שעות רצופות. בתקופה הקשה של תחילת מלחמת העצמאות סידר אייר מקומות־עבודה בבתי־קפה למוסיקאים מובטלים ומנע את ירידתם מהארץ. משה הדר (פו־ מרנץ), שזכות־ראשונים שמורה לו גם בבטאון חיל־האויר, פנה אליו וביקשו לארגן את תזמורת החיל, אריר התחיל את הקאריירה האוירית שלו במדינה היהודית בהופעה לפני אנשי מחייל (מגוייסי חוץ־לארץ) של החיל, שהתקיימה ב־ 29 במאי 1948 ב- מלון ״ירקון״ בתל־אביב. ב־ 2 באוגוסט התגייס אדיר לצה״ל, קיבל תעודה של ״מנצח תזמורת חיל־ האויר״ ודרגה של פקד אויר. ״תכני- תנו הראשונה,״ הוא נזכר בתחושת־ עלבון, שלא נעלמה עם השנים, ״נפסלה בידי קצין־החיניר הראשי של אז, ב- טענה, שהמוסיקה הקלה, שניגנו, אינה חינוכית.״ ״הכל היה שונה. הגענו להופעות באו- טובוס, כשאנחנו ״תופסים טרמפ״ לתח- נה המרכזית בתל־אביב, והשתמשנו בכלי־ נגינה פרטיים.״ שלא ישמין מנחת באוגוסט 1948 הופיע הגליון הראשון של בטאון חיל־האויר. ״תזמורת חיל־ האויר שלנו,״ צויין בו, ״ירועה יפה בכל• בסיסינו.״ באותו חודש הגיעה ה־ תזמורת לאחד הבסיסים הצפוניים של החיל, באמצע ההופעה הוחשר האולם והטייסים נקראו החוצה. אריר החליט: ממשיכים! לאחר כמה שעות חזרו ה־ טייסים. הפעולה הצליחה וההופעה השגרתית־כמעט הפכה למסיבת נצחון. המלחמה מסתיימת. הנגנים משתח- ררים, ואריך מחפש בקדחתנוח ממלאי־ מקום. הוא ״הופר עולמות״ — ובו- נה תזמורת. ״אני לוקח אנשים עם ׳לב׳ ועם כשרון ו׳בונה׳ עליהם לטווח־ארוה״ הוא מגלה, ומכריז: ״פה ׳נולדו׳ כשרו- נות.״ אמת ויציב: נגנים רבים, של מו- סיקה קלאסית ושל ג׳אז כאחד, החלו דרכם אצלו. ביניהם הזמרת כרמלה קו- רן, המתופר־זמר־בדרן פרדי דורה וה־ חצוצרן יעקב אוריאל, שלואי ארמסט־ רונג התלהב מנגינתו. אדיר שופע סיפורים: על עזר וייצמן, שהעביר אליו מנספתות צבאית זרה מכתב תודה על הופעה, בתוספת הה- ערה: ״שטייר לא ישמין עוד יותר מרוב נחת.״ (״אגב — הורדתי מעצמי 25 קילוגרם!״ הוא מודיע רשמית, ואתה שואל: איר הוא נראה קודם?!); על טקס, שנעיר לכבוד שר צרפתי באחד האיצ־ טדיונים. בן־גוריון והאורח נכנסו מכי- וונים שונים מאלה שנמסר עליהם ל- תזמורת. מחצית אחת החלה לנגן בקול גדול את ההמנון הצרפתי. המחצית ה- שנייה — את ״התקרה•״: על שיר שקט. שביקשה לשמוע מלכת בורונרי, אלא שאייר לא הבין את הצרפתית שלה, הנהן — ופתח במחרוזת של... שירים אפריקניים רועשים: על פולה בן־גוריון, שנהגה לשנות בארוחות רשמיות, ברגע האחרון, את התפריט — ואת הרפר- טואר של התזמורת. ״ההצגה חייבת לדזימשר״ במבצע סיני מחליט אריה ש״עסקים כרגיל״. הוא ממשיר לשדר את ״תיבת נוח״; אלא שקהל — אין: כולם מגויי־ סים. המנגנים ״מארגנים״ עוברי־אורח, משכנעים אותם למחוא כפיים ועושים במלאכה בעצמם בכל הכוח. ״אף מאזין לא הבין,׳׳ הוא נהנה, ״מהיכן השגנו קהל גרול כל־כך.״ ״תזמורת כל המלחמות״ עברה את ששת הימים ואת יום־ הכיפורים (״הג- , ענו עד פאיד!׳׳). בין המלחמות, ב־ 1969 זכה מנצחה בפרס ״כינור דוד״. תולדות החיל מספרות את עצמן גם מכני־התווים של התזמורת: בתחילה — עמודים פשוטים. אחר־בר הוזמנו מגר- מניה כנים יפים, שעליהם צוייר בדייקנות מטוס... לא קיים. מפקד החיל דאז, עזר וייצמן, התרגז והורה להחליף את הצללית בזו של פאנטום. לאחרונה ירד הפאנטום ובמקומו הופיע על הכנים ה- .?־ להיט החרש: ה־ 15 ״יש לי חלום״, אומר אריה ״אני רו- צה, שבכל בסיס תהיה תזמורת. אני אהיה ׳מפקד תזמורות היל־האויר׳. ביום החיל אנצח על תזמורת של מאתיים איש!״ — ועיניו מבריקות. למי שחלום הזה אינו מספיק כדי להוכיח שאייר איננו חי בעבר, הוא מציין עובדה פשוטה: ״כל שנתיים־שלוש אני מחליף דור. אבל עכשיו, עם הדור החדש, יש לי כמה בעיות. קשה להת- רגל אליהם.״ העצבות בפניו מפנה מקומה לקמטו־ טים הטובים, העליזים הרגילים. ״הה־ צגה,״ אומי אייר טייר ומניח ידו על ערימת תווים, ״חייבת להימשה״ 83 ׳נימ״ץ- כנף על הכו,• מ א ת עמרי אח ד האירועים הבולטים ביותר בעולם התעו פה בארץ בחודשים ״, VWCVN-68 האחרונים, היה ביקור נושאת־המטוסים הגרעינית ״ שעגנה במפרץ חיפה, בין ה־ 6 — ו ו באפריל. רשמית, הו ג ד ר חיל־הים כמארח ש ל האוניח, וחיל־האויר נטל חלק באירוח. לא פקפקנו בעניין שג י ל ו אנשי הים באונייה (״וואו! תשעים אלה טון דחי...,׳), אב ל לא היה ספק ל ר ג ע שח״נימיץ״ שייכת, בעצם, לנו. זהו בסיס אוירי שלם, שרק ״במקרה״ הוא ממוקם על המים, ב ע ו ד שהם התעניינו, מן הסתם, בקנקן — אנ ו נמשכנ ו למה שבתוכו. נסתבר, שהיה הרבה במה להתענין. עבו ר נ ו ל א היה זה רק מ פ גש עם התפיסה והמבנה של כוח אמר י מושט, אלא, קודם־כל, מ פ ג ש עם חיל־האויר האמריקני (חיל־ האויר של הצי, ל יתר דיוק). ה״נימיץ״ הינה נושאת־המטוסים ה- מב צעית הג ד ו לה והחדישה של הצי השישי. האוניה נקראת על שמ ו של האדמי ר ל צ׳סטר מ. נימיץ, — שהיה מפקד הצי הפאסיפי במלחמת העולם השנייה ו אחר ־ כ ך מפקד חיל־הים הא- מריקני: היא הושקה במאי 1972 ונכנסה לשי ר ות כ ע ב ו ר של וש שנים. ע ל סיפונה משרתים ב עת מלחמה כ־ 6,000 איש, בהם כ־ 450 קצינים. מוצבים על האו־ ניה 95 מטוסים משמו נה סוגים: טומקט — מטוס העליונות ־F־14A האוירית החד יש של הצי. מטוס־תקיפה ברמת — ^ P ^ 0 ־ A ־ 7 הסקייהוק בערך. מטוס־תקיפה לילי — T 1 M M < ־ A ־ 6 KA,־6 (בעיקר ) עתי ר ־מע ר כ ות. ( ו כ ן שהינו מטוס מיכלית לתד ל וק באו י ר ) . אי נטר ו ד ר אר ב ע — ^ ^ A ־ E A ־ 6 ־ B מושב י — מ ש מ ש ללחימה אלקטרונית. ויג׳ילאנט — מ ש מ ש לצילום R A ־ s C וביון אלקטרוני. 5 ־ ו י י ק י נ ג — מ ש מ ש בעיקר ללו- ^ חמה נ ג ד צוללות. מ 2־£־הוקאיי — מ ש מ ש להתראה מוקדמת ובקרה אוירית. 5־סי ־קי נ ג — מסוק ללחימה נ ג ד ^314 צוללות, הצלה, תובלה, השתתפ ות ב־ לחימה, ועוד. מעל לנושאת המטוסים ״נימיץ״ SH-3 מסוק האוניה מו נעת על ־ י ד י שני כורים גרעיניים המפעילים אר ב עה מנועים עי- קריים. מהירותה המירבית כ־ 30 קשר. המפקד הינו קומאנ ד ר ר י צ ׳ ר ד ט. גאסקיל. נושאת־המטוסים הגיעה ל מ פ ר ץ חי- פה בבוקר יום החמישי, ה־ 6 באפריל, ונתקבלה בליווי סטי״לים של חיל־הים וכפירים ( ״תתקר ב ו אליה בעדינות, שלא להרגיז אותה...״ — נ אמר בתד ר י ך שלפנ י הטיסה.) ע ו ד באותו בוקר נע- רכה על הסיפון מסיבת־עיתונאים בהש- תתפ ות ר א ש הממשלה, מנחם בגין, ו־ מפקד הצי השישי, האדמי ר ל שולץ. ב־ ע ר ב היו קציני האוניה אורחי חיל־ האויר במסיבה, שנערכה ל כ ב ו דם בבסיס בצפו ן האר ץ . ״אמריקה, אמריקה״... בימי שהותה של האוניה בחיפה היו אנשיה אורחי חי ל ־האו י ר וחיל־הים, ובין השא ר נערכו להם סיורים בבסיסי החיל. במקביל, נערכו על האונייה בי- קורים של קצינים מחיל־האויר. כצפוי הפך ביקור על ה״נימיץ״ ללהיט מב וקש אצ ל קצינינו. בימים הראשונים היתה העלייה על הספינה סלקטיבית, בהתאם ל רשימות ״בכירות״, כמקובל בקורם הטיס שלנו. המשמיצים טוענים, שהיתה זו הז דמנ ות־ פ ז לקטלג את יקירי החיל... בהמשר נ פ ר צ ו הסכרים. המוני ב ית־ ישראל נקבצו אל הרציח ו לא ניתן היה למנ וע מהם את העלייה על האו־ ניה. ה״נימיץ״ הוצפה בקציני חיל־ האויר. 84 בנוסף לביקורים על האוניה, נערכה באחד מבסיסי החיל הרצאה לצוותות האויר על ״מבנה והפעלה מבצעית של נושאת־מטוסים גרעינית״, מפי קצין בכיר מה״נימיץ״. חתמה את הביקור מסיבת קוקטייל, שערר מפקר חיל־הים לקציני האוניה במוזיאון הימי בחיפה, ושבה נכחו גם מספר טייסים ישראליים. אין ספק, שכל השוואה בין ה״נימיץ״ ובין בסיס חיל־אויר כלשהו אצלנו מג- מדת את האחרון. האוניה מתאימה בהח־ לט לתפיסה הצברית העממית של ״אמרי- קה״— גרולה (מה זה גרולה— ענקית!), מאסיבית, מתוחכמת מאוד ויקרה מאוד — ומה עוד שמדברים עליה אנגלית וקונים ברולרים... כשאתה מגיע אליה בסירה הקטנה והמיטלטלת, נדמה לד, שההבר הכביר הזה מונח על יסודות בטון ומחובר היטב לקרקעית הים. על האוניה — מטוסים, מטוסים, מטוסים — לכל מלוא העין ובכל אולם ואולם. ואיזה וקורסייר ואינטרודר ,F־14 — ! מטוסים וויגילנאט — כאלה, שאתה רק קורא ושומע עליהם, וחולם שיום אחד תחזור מטיול באמריקה ותודיע לחבריה דבר ״.F ראשון — ״ישבתי בתא של 4ו״ או — ״נגעתי בקורסייר״ — אם אתה טייס סקייהוק...). חדר הדוודים של הקטאפולטות, מגהל־הפיקוח, חרר־הב־ קרה, חדר־האוכל — איזה אמריקה! בקיצור, אפשר להמשיך כך עור שעה ארוכה. האמריקנים נתגלו לנו שוב כבני עם חם ופתוח. הם ששים לשוחח אתך, לסייר איתר באוניה, להשיב על שאלות. נדמה כאילו הכל פתוח וגלוי ולכולם יש זמן בשבילר. סביר להניח, שגם להם יש מיגבלות של בטחון־שרה. אבל בעוד שאנו נתקעים בדרר־כלל בשאלה אם יש לישראל חיל־אויר או לא — הם כבר מזמן ענו והודיעו: כן, יש לאמריקה פצצות אטום! הקונספציה המונחת ביסוד נושאות־ המטוסים, דרר התיפעול שלהן, ואפילו תיאורים ממשיים של המטוסים — כל אלה הם נושאים רחבים ביותר. נסתפק, איפוא, במסגרת זו רק במספר נקודות, שליקטנו בשיחות עם הטייסים ותיר כדי הסיור באוניה. ״להכתיב״ לדלק מתי להגמר כמה מלים על שיגרת העבודה שלהם. האנשים מבלים על נושאת־המטוסים כמחצית מכל שנה. בדרר־כלל, בכל הפלגה ובסיומה עוגנת האוניה באחר מנמלי הים־התיכון למשר שבוע ער עשרה ימים. אחת לשלושה־עשר חודש חוזרת האוניה לבריקות ולשיפוצים בבסיס־האם בנורפולק, וירגייניה. הטיי- סות מתפזרות בין כמה בסיסים יבש- תיים, לאימונים מרוכזים של חמישה חודשים, ואחר־כר לחודשיים נוספים של אימונים על האוניה, באזור ניסויים. החיים על ה״נימיץ״ אינם קלים והפיתוי שבה מבחינת ״תנאי שירות״ עלוב למדי. זוהי אוניית־מלחמה והכל בנוי בה בצורה קומפאקטית וקשוחה, בצימצום מירבי של מקום. הקצינים הזוטרים גרים עד עשרה בחדר והבכירים עד שניים בחדר (בדרג שלמטה ממפקד־ טייסת). הבידור כולל סרטים, מועדון — ללא משקאות חריפים ובנות — וטלוויזיה במעגל סגור מתחנת שידור משמש להם רוב הדלק לטיסה לאזור הקרב, בחזרה ממנו, ולהמתנה לתורם לדברי — F־14־n לנחיתה. מזלו של טייסיו — שהוא מסוגל להתגבר בנקל על כל מטוס אחר — כולל המיראזי־ב שנגדם התמודדו בצרפת ,F־1 והמיראז׳ — גם ללא שימוש במבער. ״ ?F ־ 15 ״גם נגד ה ״ בגישה לנחיתה על ה״נימיץ״ VF-84 של טייסת-הקרב F-14A מטוס עצמית. בעת שהותם על האוניה עוב־ הים האנשים קשה, כל אחד בתחומו ובכל שעה משעות היום והלילה הם צפויים שיוזנקו לתרגיל פתאומי כלשהו. יש קשר חזק בין הטייסים ובין הגף הטכני וכל טייס ממונה על גף מסרים ומשתדל להיות, ככל האפשר, מעורב בנעשה בו. לרבריהם, האתגר והסיפוק בעבודה רבים מאור ובהתאם לכר רבה גם הגאווה על ההשתייכות לחיל זה. חיי משפחה הם מנהלים באותן הפסקות שבין ההפלגות ובאותם חודשים של אימונים בבית. בסר־הכל — חיים של אנשי צבא, מהסוג שהיה מזעזע, מן הסתם, כל איש שיכון משפחות ממוצע... כל טיסת־אימונים רגילה מעל לנו־ 2:00 — שאת המטוסים נמשכת כ־ 1:45 שעות, וכוללת לפחות תידלוק אחד מאינטרודר תדלוק. הסיבה לכר היא, שהחמראה מתבצעת בגלים, וכן גם הנחיתה והכנת המטוסים למטס הבא. כלומר, לאחר שגל אחד ממריא — נו- חת הגל שלפניו. המטוסים מיתדלקים ומתחמשים ורק לאחר שהם ממריאים, יכול הגל הקודם לבוא לנחיתה. ברור, שבשעת חירום יכול הסבב להתקצר ער למחצית. התוצאה ממצב זה הינה שעל הטייס לנהל טיסה מרוקרקת מבחינת חישובי דלק, והספונטאניות של תיפעול המטוס נפגמת מאוד. במקום שגמר ה- דלק יכתיב לר מתי לנחות — כמקובל אצלנו — עליר ״להכתיב״ לדלק מתי להיגמר. לפיכר נאלצים טייסי ה־ 4ו־; 1 לבצע את קרבות־האויר שלהם במצב מנוע יבש, ברובו של הזמן, ובעצם נצטרר להשתמש F־15־n ״לא. נגד בטאקטיקה של להתחבא בשמיים...״ טייסי ה־ 14 ־״. מאמינים, שישיגו שיוו־ בזכות F־15־n יון בקרבות האויר נגד מערכת הנשק העדיפה שלהם. ההמראה מעל נושאת־המטוסים או- רכת כ־ 2.5 שניות ודורשת רק כ־ 00 ו מטר להשגת מהירות הניתוק — 150 קשר. התאוצה בציר האורר —120 3 ג׳י! ־ היא, לפיכר, כ־ 2.5 למצוא ;<ת נקודת ה״באמפ״ הסיפור שמאחורי הקלעים היא כמובן הקטאפולטה. זהו מיתקן המתחבר לכו־ הנטע הקדמי של המטוס ומושר אותו בכוח של 80 טונות לאורר כל מסלול ההמראה, ואין זה משנה כלל אם ה- טייס לוחץ ברייקסים באותה עת או לא... הקטאפולטה מופעלת בעזרת לחץ קיטור והרעש בחדר־הדוודים בשעת השיגור עולה על עשרות דציבלים. אגב, בניגור לאמונה העממית, אין הטייסים ממריאים בנוסח ״באחת ירו אוחזת בסטיק ובשנייה מחזקת בידית ההפלטה״. יש, לדבריהם, די זמן כדי להחליט על נטישה ואז לשלוח את הידיים לידית. נחיתה על נושאת־מטוסים הוא ״סי- פור״ אמיתי בניגור לנחיתה על היבשה, כאן עליר להתמודר עם הבעייה מחרש בכל פעם. ההקפה מתבצעת בגובה 600 רגל והכניסה לפיינל ב־ 480 רגל. יש צורר ליירט, בו־זמנית, גם את מהירות הנגיעה — שהיא נמוכה ביותר ואינה כוללת שום רזרבות של מהירות — וגם את הכבל השני (מתור הארבעה 85 המתוחים בתחילת המסלול). כל נחי- תה מצולמת וזוכה בציון מתאים. (מאחר שה־ 4ו־ק אינו עוסק כלל באויר־קרקע וכן אין לו מצלמת־כוונת — נראה שהלוח היחיד, שבו יכולים הטייסים להתחרות זה בזה הוא לוח ציוני הנחיתה...) כשמדובר באור־יום — מילא, אבל החבריה האלה טסים גם בלילה, ומעל לים הלילה שחור יותר מאשר בשפלת החוף ואורות המסלול חלשים יותר מן המקובל אצלנו. ״סיפור״ קשה, ללא ספק. הוסף לכר ים סוער, הגורם לאו- ניה אוסצילאציות במישור הרוחב וה- גובה, והרי אתגר אמיתי לכל טייס. לעזרתם של הטייסים יש על האוניה מכשיר להנחתה ,G.C.A שני מכשירי אוטומטית לגמרי — כולל נגיעה — וייקינג S-3A מטוסים נצ״ל הוקאיי EC-2B מטוס-הבקרה וההתרעה המוקדמת 86 ה״נימיץ״. בגישה להמראה, מחוברים לקטא- טומקאט F-14A פולטות, שני מטוסי וקצין מנחית הבודק כל הזמן את ח״פיינל״ שלף ושולח אותך סביב במי- דת הצורך. לדברי הטייסים, מספר התאונות אינו רב במיוחד. טייסת האיג־ טרודר, למטל, ציינה בחודש מארס 30,000 טיסות ללא תאונות, וזה 1978 אינו השיא. תופעה מעניינת הקשורה בנחיתה על נושאות־מטוסים היא ה״באמפ״, האו- רב למטוס בנקודה כלשהי לאורך ה״פיינל״ ומוריה אותו מקו הגלישה. מיקומו של ה״באמפ״ משתנה מנושאת אחת לנושאת שנייה ותלוי, בין השאר, במספר המטוסים שמנועיהם פועלים על הסיפון. על הטייס ב״פיינל״ להכיר את מיקומו של ה״באמפ״ בנושאת־המטוסים שלו ולהעריך את מיקומו המדוייק. לפי מספר המטוסים שהוא רואה על סיפון בהתאם לכך עליו להוסיף סל״ד לפני הכניסה אליו. כן, אין ספק, שיש בכל זה אתגר. מלה על התדריך. חדר־התרריכים שלהם שונה במקצת מהמקובל אצלנו. כורסאות נוחות, מיחם קפה בחלק ה־ אחורי, שלוש טלוויזיות מלפנים. התדרי- כים עצמם ניתנים כשעה וחצי לפני הגיחה ואורכים כשלושת־רבעי־שעה. בדרך־כלל הם מועברים באמצעות ה- טלוויזיות — בין אם אלה נתוני המטאו- רולוגיה, חוקי המשחק או התדריך ה- בסיסי, המוצא מתוך סרט ויריאו־טייפ. מובן, שלא נעדרים גם הלוח והגיר המסורתיים. (כן, גם אצלם זורקים חתי- כות גיר על מי שישן בזמן התדריך...). בל הצילומים באדיבות צי ארה״ב אססצ׳יינג׳ ירדנו לנמל כדי לסקר את ביקורה של נושאת המטוסים ״נימיץ״ בחיפה. אמרו לנו — תסתובבו בנמל עד שתראו זרם גדול של אנשים חבושים בכובעי ״נימיץ״ או חולצות •״נימיץ״ או מדבקות, או מה לא. אז תדכו נגד הכיוון ותגיעו. אז הלכנו והגענו לרציה שממנו מעבירה סירת-מנוע את האנשים אל חאוניה. המתנו לסירה. יחד איתנו המתינו עוד כמה עשרות מלחים אמריקניים במדי ייצוג וכמה מאות ישראליים מכל הצבעים והצורות. ניגשנו לחייל אמריקני שחרחר, שעמד קצת בצד והבריש את האותות שעל מדיו. ״רו יו קנוא האו טו גו טו זה שיפ?״ וירקנו הצידה כמה שברי שיניים, בלי שהוא ירגיש. ״הא?״ הבחור הופתע, אבל לא התבלבל. הוא חלץ בזריזות את נעליו והושיסם לנו. ״וונט טו להחליף? זה אר פורס.״ היה לו מבטא שוחרי בולט. כר התוודענו אל תופעת ״הלהחליף״ ואל השוחרים של בית-הספר הטכני. לרשימת הישראלים המיועדים לעלות לביקור על ה״נימיץ״ לא הצלחנו להידחק. סרן בוכמן מחיל-הים, שהיה האחראי על הרשימות, נראה עצבני ולחוץ וקילל כל הזמן ברוסית. מסתבר, שהוא ציפה לקבוצה של סגני-אלופים ואלופי-משנה שלנו מכו- חות היבשה. כשמצא אותם לבסוף וניגש אליהם — גילה שמתחת למדים הירוקים וחפלאפלים הסתתרה חבורת מלחים אמרי- קניים, שכבר הספיקו לעשות אקסצייינג׳, ביניהם מצא גם שני טוראים מבולבלים מהיחידה שלו בחיל-הים, שקיבלו את מדי הזית משניים מהאמריקנים, מתוך שחשבו שכר מתלבשים על נושאות מטוסים... לבסוף הגיעה סירת המנוע. תור פיטפוט עליז באמריקנית (״הואו, יאס, יאס, וורייט״) הערמנו על סרן בובמן שלנו ועלינו, ייחד עם המלחים החוזרים, אל הסירה. נראה, שהמלים הללו שאמרנו היו סיסמה או קוד כלשהו, כי כמעט כל מי שחלף על-פני הסרן ורשימת השמות שלו מילמל אותן. זיהיתי ביניהם גם כמה מתחזים מחופשים. (איך? — לפי שאמרו ״או, יס, יס, רייט״). מה שראינו על האוניה — זה סיפור אחר. בעת שעברנו ליד חנות המכר שלהם, סיפרו לנו מארחינו שמפקד האוניה יושב מאז הבוקר ליד הטלקס ומעביר הודעות לבורסות של ציריר ולונדון על מידת הביקוש לדולר. מורגשת מגמת שיפור, יחסית למארק — ציינו — ונציגי הבנק האמריקני כבר הו- דיעו, שהם מצידם, ידאגו שה״אנטרפרייז״ תגיע בקרוב לביקור בתל-אביב... באיזשהו שלב, כשחיפשנו את הדרו חזרה לסירה, ניגשנו ושאלנו מלח צעיר, ששטף מיסדרון באורך של קילומטר, לאן ללכת. רק התחלנו עם ״וזר איז יור בואוט?״ והבחור החויר פלאים, גמגם משהו על ״כבר נגמר לי״ או משהו כזה ונמלט כשהוא משאיר בידינו את כובעו. דווקא כובע יפה — כחול כהה ועם סמל ה״נימיץ״ עליו. הרגשנו איך מתחיל לבוא לנו על מעיל מלחים (= תג יחידה, כנפי צניחה ואות הקלע — או כל אות אחר באותו גדל וצבע. חיילים בנלדי צה״ל מילאו את הסיפון והרגשנו לגמרי בבית כשנפרדנו מהם. עלה בדעתנו שמעולם עוד לא היה צה״ל קרוב כל-כך לחלום שתהיה לו נושאת מטוסים משלו ונציגי כל החילות והדרגות יתפעלו אותה וינפנפו מעליה לשלום לאמריקנים החוזרים בסירה אל החוף... אגב, מספרים שסגו-אלוף אחד מחיל-המודיעין צילם את הפרידה ושלח את התמונות מ״נושאת המטו- סים הישראלית״ לקאהיר ודמשק. זה טוב בשביל ההרתעה, אמר. חזרנו לחוף. סרן בוכמן היה לבוש כעת במדים של רב־ט מגולני, שהיו גדולים עליו לפחות פעמיים. מסתבר, שמישהו, חזק אחד, פשוט התבלבל ביו מדי הייצוג של חיל-הים הישראלי ובין אלו של האמריקנים וזאת התוצאה. הם דומים בעצם, המדים. שני פנימיונים בעלי מבטא אמריקני ניסו לנחם אותו וחילקו לו מדבקות של טייסת ה 4ו-£ שלהם. זהו-זה. בסר-הכל, אנחנו חזרנו הביתה בידים די ריקות, אבל עם הרבה ניסיון. ״נימיץ״ והילידים שעליה עתידים לחזור שוב לארץ ביולי הקרוב, ואנחנו כבר התחלנו לאגור כומתות ותגי יחידה, חרתים צבעוניים ושברי ראי. עוד תראו שיהיה בסדר. עמית כנס קוראי בטאון חיל־הארר כאלף קוראים של בטאון חיל-האויר הש- תתפו בחוה״מ פסח בכנס שנעיר ב״בית החייל״ בתל-אביב. לאחר הרצאה של קצין החינוך של חיל-האויר, סא״ל אורי, הוקרן הסרט ״פ .מ 20- ״ — סיפורה של פקודה מבצעית בחיל-האויר והופיעה להקת הזמר החדשה של חיל-האויר. מכתבים מערכת כחץ של ״אלביט״ בבטאון ח״א ,C־ במכתבכם בנושא כפיר מינואר 1978 ציינתם, כי במטוס מותקנות בין השאר ״מערכות ניווט ומחשב הסעת מערכות נשק מתוצרת אלתא.״״ וגוי• מצוייה גם c ־ 2 רצוננו לציין, כי בכפיר מערכת כח״ן (כינון־חימוש־ניווט), אשר מערכת המחשב שלה היא מתוצרת ״אלביט מחשבים״ בע״מ. מערכת המחשב מפעילה ומשלבת את יתר מרכיבי מערכת הכח״ן של המטוס, כגון יחידת מדידה אינרציאלית, תצוגה עילית, מנ״מ ועוד. של מערכת (Soft ware) גם התוכנה מחשב זו פותחה על־ידי ״אלביט״. וכידוע, במערכות מסוג זה התוכנה מהווה את לב המערכת• המערכת ניתנה להתקנה גם במטוסים אחרים, תוך ביצוע שינויים בתכניות הניווט והחימוש בתכנת המחשב בהתאם לצרכים המיוחדים של הלקוח. נודה לכם על פרסום מידע זה. בכבוד רב, אילנה גלפר, ״אלביט״, חיפה 87 נ״המר־ א 0שו3 נשהנה להפלה היו ימים... צוות תותח נ״מ בפעולה לפני שנות דור ב־ 5ו במאי 1948 , בחמש בבוקר, הפילה סוללה של תותחי 20 מ״מ נ״מ מדגם ״הם״ (״היספאנו־סואיזה״) (ראה הכתבה ״כך נולד ה־נ״מ״ בגליון מם׳ 104 ]) ספיטפייר מערי מעל שדה־דב: ] 3 מטוס האוייב הראשון, שהופל באש נ״מ, שלושים שנה ועוד 12 שעות בדיוק חלפו, וב־ 15 במאי 1978 , בחמש אחרי הצהריים, התכנסו כ־ 250 מוותיקי הנ״מ ומקציני המערך בבית ״יד־לבגים״ בהר- צליה כדיי לחגוג את המועד המיוחד הזה, וכן לגשר בין כמה דורות של לוחמים, לראות חברים ולהיזכר — וגם לעשות נפשות לאגודת ותיקי הנ״מ. אגודה התנדבותית זו הוקמה לפני כשנה ביזמת כמה מוותיקי המערך, ביניהם כאלה, ששירתו כאנשי נ״מ עוד בצבא הבריטי. את מטרותיה העיקריות רואה האגודה במחקר מורשה הנ״מ בארץ־ישראל; בטיפוח פעולות, הקשו- רות במורשת זו, ובקיום קשר רצוף! בין כל דורות הלוחמים. קשר זה נועד 88 לעודד הזדהות החיילים עם המערך, שבו הם משרתים, ולהעביר להם רוח קודמיהם. האגודה הוקמה, אומנם על־ידי ותיקי הנ״מ, אך בכוונתה לכלול בתוכה את כל מי ששירה במערך זה והיא פתוחה, לכן, לכל אדם כזה, כך אמר חיים שנהב, מראשי האגודה, שהינחח את הטקס בהרצליה. הבאים צפו בתערוכת תמלילים ותצ- לומים על הישגי הנ״מ, בסרט ישראלי של זיהוי מטוסים ובסרט אמריקני על הטיל צ׳אפראל ועל מפעיליו. אחר־כך, עם הפתיחה הרשמית, בירך יו״ר האגו- דה, סא״ל (מיל.) דוד גורן, שהיה מפקד הנ״מ לפני כ־ 20 שנה. בין השאר סיפר למשתתפי הכנס: ״לפני זמו־קצר ביקרתי ביחידת נ״מ סדירה. התפעלתי מהנשק הרב, החדיש והמדוייק. עם ציוד כזה קל לתאר, מה צפוי לתוקפן. מס- קנתי ברורה: עולים על מוריהם. במל- חמת יום־הכיפורים ואחריה הופלו למעלה מ־ 70 מטוסי אוייב! ״מי שראה את המטוס המצרי הראשון ׳צוללי מעל שדה־דב אינו יכול להש- תחרר מהחשש, שהאוייב יתפתה לנסות להפתיענו שוב. יחידות הנ״מ יהיו בין סופגי המכה הראשונה. אם יחידות אלו יתכוננו וייערכו כהלכה — נדע, שהמו־ רשת, שבגללה נערך כנם זה, תרמה את חלקה לבטחון המדינה.״ השר יגאל הורוביץ סיפר, שלפני קום המדינה, כששהה על ספינה, ניגש אליו בחור והתחנן בפניו לעזור לו להעלות ארצה נער בן 15 , פליט מאירופה. הורו־ ביץ הסכים, והנער הגיע לארץ. הבחור המבקש נפל אחר־כך בקרבות גוש עציון. לפני כמה שנים מסר לו שכנו ד״ש ממג״ד בחיל התותחנים, שאותו פגש בשירות המילואים שלו. זה היה הנער־ הפליט. ״כשפגשנו באירופה את ניצולי מחנות הריכוז,״ הוסיף השר הורוביץ, ״הם ליטפו בהתרגשות עצומה אותנו ואת התותחים ולחשו: ׳רק שיהיה כוח ליהו־ הים!׳ כרי ששואת המאה שלנו לא תקרה שוב — כל חייל ישראלי צריך לדעת ולהגשים תפילה זו.״ חיוך עולה על פניו של מפקר חיל־ האויר, אלוף דוד עברי, כשהוא נזכר בשיר־ילדים על תותחנים יהודיים בצבא הבריטי, ששירתו בבת־גלים. ״מסקנת״ השיר: ״ביו כר ובין כר/לא יירה התותח״... אלוף (מיל.) אברהם יפה, מראשוני המערך, צועק: ״זה לא נכתב עלינו! אלה תותחני החופים!״... אחר־כך אומר אלוף עברי: ״ותיקי הנ״מ הניחו את היסוד למנטאליוח, שלפיה, כשמטוסים ׳צוללים׳ מעל החיי- לים — אסור לתפוס מחסה. אש הנ״מ תהיה יעילה יותר אם רוח הוותיקים תתגלה גם היום.״ ראש עירית הרצליה, אל״מ (מיל.) יוסף נבו, שהיה ממפקדי יחירת הנ״מ הארץ־ישראלית בצבא הבריטי, אמר: ״לפני כמה שנים ביקרתי בקייפטאון, שבדרום־אפריקח. פגשתי שם את אחר מוותיקי היחידה, והוא שאלני על מעשיהם של רבים מחברינו. היו כאלה, שלא זכרתי אותם. המארח התפלא מאור על כר. הסברתי לו, שהוא זוכר היטב את המלחמה האחת ההיא, בעור שאנחנו נאלצנו לעבור מאז כמה מל- חמות נוספות. עלינו לדעת, שגם כשיבוא השלום, נצטרך לשמור את הכוח העברי איתן.״ אחר־כך חילק מפקד מערך הנ״מ, אל״מ ר׳, מגיני־שי לקודמיו. הוא פנה אל הוותיקים ואמר: ״אתם לימדתם אותנו את הסיסמה החשובה: ׳נעשה ונשמע.׳ חיל־הנ״מ צריך לבצע את תפקידו ללא שום שהיות והיסוסים, משום שלרשותו עומדות שניות ספו- רות בלבד: המערך כולו צריך לעמול, ואף להילחם בשעת הצורך, גם כשאין די באמצעים הקיימים. הם יגיעו אחר־ כר. ״הבלים, אומנם, השתנו והשתכללו, אבל יכולנו להגיע להישגים בזכות האדם, שמאחורי הכלי. זו החוליה המקשרת ביניהם לבינינו.״ המנחה, חיים שנהב, בירך את חיל־ התותחנים ואת מפקדו, תא״ל אברהם בר־דוד, שנכח בטקס. עשרים ושתיים השנים הראשונות לקיום מערר הנ׳׳מ הישראלי עברו עליו בכפיפות לחיל זה. את הטקס חתמה הופעה מרשימה של תזמורת חיל־האויר בת ה־ 30 בניצו- חו של רס״ן אדיר טייר, של צוות־ ההווי החילי החדש ושל הזמר דורו זכאי. איר תרמה גולדה לתזמורת הנ׳׳מ גימי יחידת הנ״מ היהודית בצבא הבריטי 1943-1940 ) (ראה הכתבה ״כר נולד הנ״מ,״ ) גליון 3) היה יגאל הורוביץ, היום — שר התעשיה, המסחר והתיירות, תותחן נ״מ מגיוס ינואר 1941 . ״אברהם יפה ושאר ראשוני היחידה, שהתגייסו שלושה חודשים בלבד לפנינו, התייחסו אלינו כאל טירונים במשר שנים ארוכות...״, נזכר הוא. יגאל, בן נהלל, היה פעיל מאד בחיי התרבות של היחידה — בעיתון, במסיבות ובשאר גילויי ההווי המפותח. באחד הימים החליט ליזום הקמת תזמורת כלי-נשיפה ביחידה. הוא העריר את ההו- צאות להקמת התזמורת בסכום של 70 לי- רות ארץ-ישראליות, פנה למפקדו הבריטי — וזבה בסירוב תקיף, לאור ״הסכום האדיר״. יגאל הורוביץ נסע, איפוא, לבית הועד- הפועל של ההסתדרות בתל-אביב. מנהלת המרכז לתרבות ולחינוך באותו זמן היתה לא אחרת מאשר גולדה מאירסון, הלא היא גולדה מאיר. הורוביץ ידע, שקבוצת-הדלפו- השר יגאל הורוביץ — תזמורת הנ״מ ניגנה נים שהוא מייצג לא תזכה ביחס רציני ביותר. ולכן. ללא פרוטה בכיסו, אמר לגולדה: ״אנחנו צריכים 20 ו לירות. נדבן עלום-שם ככר תרם 50 , ואם ישלים הועד-הפועל את החסר — נקרא לתזמורת על שמו.״ גולדה התרגשה מהתכנית היפה, אלא, שהיא, כר הסבירה, אינה יכולה להחליט על דעת עצמה להוציא סכום כה גדול. היא ביקשה להתקשר איתה בעוד כמה שבו- עות. הורוביץ חזר לבסיס, ניגש למפקדו הבריטי והודיע לו בתרועת ניצחון, ש... הצליח להשיג את המימון מההסתדרות. ״העזרה, שקיבלנו מהם, היא חשובה כל-כר, שאני מבקש, שתשלח אליהם מכתב-תודה רשמי.״ בעבור יומיים הוזעק החייל האמיץ לועד- הפועל. ״מה עשית לנו?״ קבלו, ״לא הבטחנו כלום — וכבר קיבלנו מכתב תודה מהברי- טים!״ ״אני הבנתי, שהסכמתם!״ היתמם הורוביץ בהרמת גבות. לא היחה ברירה. לקחו קצת מ״סולל- בונה״, וקצת מ״המשביר לצרכן״, אספו 70 לא״י. התזמורת קמה. ״ א ח ר - כ ן ־ הצטערתי על המאמצים,״ נזכר השר הורוביץ בחיור. מדוע? — ״שכני לאוהל היה חצוצרן בתזמורת, שהתאמן בעיקר בלילות...״ L.1v y ו | 11 | ו ו | ו ו | ו ו | ו 1| , ו | 1111111 ..ן » ו ו | Ul l l l l h l MI1IIIIII1I11IIIII1|11I>1|.1|.||MI I |11|1l|1l|M|l1lu|llll1llllMlllM111l1ll ״l .1 I 1l| 1|ll|,l|l!lll|l I Mi n i |h|1l|l1|1l|l,|lllllllllll|1>|Ml;1lll|ll|,lllll«l|lltll|llllllll|.'l"MI א מ צ ד להספקה בע״מ 2 תל־אניב 61000 SS0 . וחיב גגיו׳ ישראל 98 • ת.ד I 03J444 : 243622 • טלקס — 31411־ ים: 7 »» טל שסתומים, ברזים ווסתי לחץ למערכות הידראוליות ופנאומטיות * מסננים לתעופה וציוד לקרקע ; * קשיחים תעופתיים ותעשייתי• * מתכות מיוחדות * טפלון ומוצריו * חבורים מהירים לצנרת + מיסבים : נציגים בלעדיים של החברות הבאות:— * CIRCLE SEAL CONTROLS • MPF/WINTEC FILTER PRODUCTS • PUROLATOR CALIFORNIA • DIXON : CORP * GENERAL TIME CORP. ELECTRONICS DIV. • NATIONAL WATER LIFT CONTROLS * KAHR I BEARINGS DIV. * NEW HAMPSHIRE BALL BEARINGS INC. • TIERNAY METALS * HARTWELL CORP. : נרכמנו לחיל־האויר ביום חגו o A - i 'bLf i S . ׳ * V II 1 , In 1: I 11.Ill• I I I n l n l l l l • II.IIIIIJIIIIIIIIIIHIHI.IIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIMIIIMIIIIIIIIII • • I l l l i l l I I I I11l11lllllll.il 89 -N ״n באמצע 1948 , בעיצומה של מלחמת־ העצמאות. הגו אנשי מחלקת התרבות והסעד של חיל־האויר את רעיון הדפסתו של עיתון חדש. ״בטאון חיל־ האויר״ התכוונו לקרוא לו. קצין צעיר בשם משה פומרנץ עשה במלאכה הזמין כתבות, מצא צלם, ביקש פתח־דבר ממפקד החיל, אלוף אהרון רמז. אחר־כך חיפש בית־דפום מתאים. הוא בחר בדפוס ״לידור״, הקיים עד היום סמוך מאוד למקום, שבו ניצב אז. ב־ 20 בספטמבר 1948 יצא לאור גיליון מס׳ 1. הוא הכיל 26 עמודים. ב־ 28 השנים הבאות ערך משה פומרנץ, את הבטאון, הגיע לדרגת רב־סרן, ואחר־כך היה לאזרח עובד צה׳׳ל, המוכר לכל ב״פומי״ — הוא משה הדר, לשעבר פומרנץ. בגליון זה, המוקרש ל־ 30 שנה לחיל־ האויר, הננו מביאים כמה מעמוריו של הגיליון הראשון, שנקרא ״ח״א״, בגיליונות רבים אחריו. גיליון מס״ 1 ד ב ר ה מ פ ק ד ״ש 1ווז אדי־ אנו, שווי ארוגה היחה nvnv ־nnn.11 שדיחלימרי nun . ענוה נמעס טור זי לש א שנמל זננ 1 גי־י וריפו לחיל ארו זושס נמה יומה ופיט מזהירים נפוזיזח מלחמת השמוזר של ישראל של חיל האדר שהנו הצעיר בי! כחוחמז >$nm ! לא ו 1ח היא עז ן למכס ולאזן את חשנו וילזחמי.ז זכמשיוז הגת!־ 0 זחמוט״ס ־• אך אהשי וצוין להגע נוכיח ני לא בייש זה • !.צורו אח 7!וו מיז אולי טרם למד הישיג ה ז חג למי ז ולהוריו אח חנו הנטיוח וה/אטייס הסנזייס, האוגמ״ם 1רי 1 לא ריכל יווע ברניס) אח חלקזז ) ־ זהאזזש״ח של חיל זה ומשוס גן גט איוו המניו <;רא 1 לו 1 לח! 1ן ו־יזצחזן במלחמה והחוח ושחירח מדינתו ו בשלזס. lurnrt T$9nn במלחמה 1אח ווחוי נאזח לבנווח וז 1צ 1נ וזחו זדחוחז ונוקד החיל הוזז מקומיס בבונה את החזנרח לזי! כ א חוזשווה חמדזמזח של נחא 1ן חיל הארו חשחש וו חג!זא להגי! יזו זריו׳ זימלחמוי בסו־ אהרן רמז מפקד חיל האדר. ה ח י ל ש ל נ ו כנר בירי -תימה ומגדל־ תיש* חלוצי־התעמח הישדאיייי. את תיימיזם הצניעה למשעל הבניה. איתה דעה יובד אך לעש בכוח הא״רי ד,׳עראי׳ היא הוזכר אגב אורחא בהתקפית הא״ב ע־ סבריד. ועל שירת־צבי. האמצעיש היי דלים קבוצת חי־ בביש׳ שאמרו לכפית על המציאות אח אדר סיבה לחייב. זה היה עדיין חזץ ל־יא בגיאיות אדיש דני המאורעות - יצירת הקייס • 1העיפה יאישיר הקינג־ ים מ י מ י כ־א 9ו להשקע״ז הצעיד• את החזון •יקיא־. התגשמיתי. ברש, עש פית מלחשת העולש השניה נכוני אכזבית הרכה • 1אירה הישראלית ילסיס הישראלי בכלי, זה. יק עש מלחמת השחדיר חלף זכני של הוזלין. המיאות הפכה תיבענית ללא רחש. ללא התחשכית בקיים ׳באפשרי. חי״ האויר הישי־אלי. שהיה עש״ ״צרים יחיל שיש ניעזים׳ הועמד למתע־סתאוש אל מול שציאיתן של שייסית קדב ימפציצים מצריית. סיר״ת עירק״ת. ריבן ככילן מצייד־. בצייד א־ריפאי ימסיסיהן נהוגים בידי סייפים מאי־יפים באסכולות הר.א.ף. ח־סן של בגרות פתאימית כפתה עיבדה זי חיל ישראל ע~ •שיש. נס זד. חיייל חיל הרגלים L v הישראלי ינס זה חילל׳ השריונים שלגי - קשה שבעתים ה׳ ז לחולל׳ בחי־י הא״י. שהרי • 1א דיבר בשיישית שתושטנה עזרה לחיל־היגלים ב־יבד׳ א־א בשיישית קיב ׳בשפציצים כבדיש. אשי יפקדו את האייב בערפי השלי יהממו ביותר. "ששש מפציצים ולוחמים יספקים• שעה שקצר׳ י ־־ח ביקש ־ראית ייאלתד אה כל בירות עדי עילית כ-ע,־.־^: היבי ה-עתינד יה-יגאליב־־ ב מגמיש קטלניים. כד* להוכיח שאמנש יש לני נ־ח־א״י. פישי$ ד״,פרימיםיש־ על טייסיהם הנלה- בים תחרש כאוצר־האגדה הלאימי. עד דהרה באה ה שדינה לעזדה. והממשלה שהקימה תיו ימים ספ- ר-ם כיח צבאי בעל עצמה. לא נ מ ר שמנה לחולל גש נס אחד. חילית־האויר של בריטניה יבריידהמו* עצ־ת הרחיקו נד־ד איי בסיסי האויב שבעירף. רק לאחד שרכש׳ עד״פית מספרית גברת על הליפש־ ייאפה בגיני של יציר מיאץ. יאיל׳ מפציצי ישראל פזז״ את היר־ת־עדב מיד עס היסדי של הכוח האדיר• שלני. הכרת עיכי הח״ני של חיל האויר הישראלי נצחה. ראש הממשלה ׳שר־הבסחון נתן לה בטוי :׳•׳דץ יחד־משמעי. וכל תשומת הלב •הופנתה לה- אדרת׳ של החיל הצעיר. מיסדה של מלחמת העולם השניה ׳'א ניטש. -כזכיר. חל בה מפנה לסיבתן של ביית הכרית מן הרגע כ־ דחק חיל האויר של בנות הברית את רגלי הליפשייאפה משמי אירופה ואילץ איתי למלחמת מגן ייאש־.. מסנה זה היא תנאי קידש ־:ציין בר קיימא במלחמה החדישה• וחיל האדר ־•ש־א־ נס־ ע־ עצמי אילה רשימה. קפיצית מ־־יבית נעש׳ בשי־ש ההתפתחית של החיל. מן הדין ש;ש הקפיצה ה שיפית המכרעת תיעשה״ אף שהיא 90 V נ ח ח. rmrw התפתחות 4# יעוד האדם איגו שלטון איש על רעהו אלא שלס 1ן על הטבע אחס, האויראים. (ותנים את האפשרות של גצחזנוח האדם על הטבע לא רק במלחמה אלא גם בימי־ שלוס ברוכה תהיה עבודתכם ברוכים חדרו על האפשרות שנתתם להתעלוח הגאון היהודי על הטבע לטובת האנושות .־ , (חדנוי ד 1ך ברגוריון. ואש הממשזר, 1שו הנסחז 1. בפחיחת שדה־חט 31ר, 'שואלי. ״ב באב. תעו־זז). •ML HSife ־־-פאי גפ:־: באיייס־. 1• שמשב ־:נ׳־. תעדר. כנר ״ רפ- : •לד נד ;. ענה. :ניקר• א־ :זו ד. פ״־סיםיר.. א; פ:־ ־א ־.;:•ב מחלקת התחבורה ״הו־ויוגם רווחים שחיו ר׳ מנודות?״. 21 נוזל ק<רוד תמי לסה עחדשה < ומ בהפ וכני דת מתו צרת שארה ב״ב. בי מבחנים שנעשו להשוואה לשמני קירור קיימים מראים שיפורים ניכרים: - בפני ה ש ט ח ־ מהיריות קדמה ־ מהיריות עיבוד בין 50% ד 2 0 0 % ויותר ־ אורד חיי הכלים מ־ 100% ד 2 0 0 % ויותר התמיסה אינה רעלית ואינה מזהמת. בפרטים נ וספים פנה א ל : אלק״דא<ן, ציוד תעשי יתי וכינוי בע״כו טל. 03-991260 , רח׳ הרימון 10 ראשל״צ ערכות לזיהוי סגסוגות טכניקה פשוטה לבדיקה איכותית של פלדות וסגסוגות למניעת טעויות זיהוי 316 וכיו׳׳ב), פלדות כלים, פלדת , פ ל ד ו ת : אל חלד ( 304 ניקל, פלדת כרום, פלדת פחמן, פלדות דל ות ס ג ס ו גת 4300 וכוי). ,4100 ,4000) ,4000 ,3000 ,2000 , סגסוגות א ל ומי נ י ום: ס ד ר ו ת 1000 .7000 ,6000 ,5000 זיהוי צי פ ו י ים: זהב, כסף, כרום, אבץ, ק דמי ום, נחושת, בדיל, ניקל. Red Bronze, Cmmercial Bronze, Fhosphur : פליז בר ו נ זה Bronze, Muntz Metal, a n d o t h er ה ב ד י ק ה אי נה הרסנית, ק ל ה ומהי רה ונעשית על כל גודל וצורה בכל מק ו ם . אלק־דא<ן, ציוד תעשי יתי וכינו* בע־גו טל. 03-991260 , רח׳ הרימון 10 ראש ל ״צ W 91 לוח ממת מס שוקים כ— ו ע יידן דחדש •ב תורת הל החימה טאנקים אלי אייל נגד תקיפת מטוסי־קרב יעמוד למסוק כושר התמרון הבלתי־מוגבל שלו. תכו־ נת־פז זאת, המשולבת היטב בטיסה נמוכה ביותר, תציל את המסוק מהפלה בטוחה וקלה. ניסויים טאקטיים בקרבות־ אויר מסוג זה הוכיחו אמיתותה של הנחה זאת. מסוק המצוייר בטילי אויר־ אויר יהווה יריב שקול למטוס הקרב והיירוט. כל היתרונות והאפשרויות הללו של המסוק לשרידות בשדה המערכה מתוג־ ברים ומוכפלים בפעילות לילית של המסוק וכן בעת טיסתו בתנאי ראות גרועים, כגון עננים וערפל. נטרול כו- שר הגילוי החזותי והאופטי של האוייב, הינו גורם מרכזי ליצירת המושג ״פעו- לה מבצעית *מסביב ללוח השעון״ (במשר 24 שעות היממה). עד כה עמדו רק על הגורמים המשפי־ עם על כושר השרידות של המסוק ה- צבאי. במבט מסכם כללי ראשוני נראה, כי לדיעות הקדומות בדבר הפגיעות הרבה של המסוקים אין אחיזה במצי־ אות. אולם, מסקנה זאת נכונה רק בקיום תנאי ברור, בסיסי והכרחי — תפעול מושכל ומדעי של כוח המסוקים. סוג מסוקים מתאימים, מערכות חדי־ שות ומתוחכמות של ניווט, איכון מטרות, בקרת־אש וחימוש ומורכבות התפעול שלהן, הם, שוב, פועל־יוצא של אמצעי לחימה רב־תכונתי זה. רק מדינות ועמים היכולים לגייס לצבאם כוח־אדם מתאים, המסוגל לענות על הדרישות הרבות והקשות המתחייבות מהפעלת מסוקים, בתחום התחזוקתי, התכנוני והמבצעי, יכולים להרשות ל- עצמם לבנות כוח־מסוקים ולהפעילו בשעת מלחמה. באותה המידה ממש שבה מושגים יתרונות כה רבים והישגים כה מהפכניים מהפעלה נכונה ומושכלת של מסוקים צבאיים, כר נדונים מראש לכשלון חרוץ ולתבוסה אכזרית מבצעים מסוקיים המתוכננים בחוסר הבנה בסי- סית לנושא זה, והמבוצעים על־ידי כוח־ אדם בלתי־מתאים. לפיכר הפעלת מסו- קים בלבד אינה מבטיחה באורח אוטו- מאטי הישגים והצלחות. מוטב, איפוא, כי צבאות שאין להם כוח־אדם המסוגל להתאים עצמו ל״ספירה״ של ענף זה באמנות המלחמה, והמוכן לחשוב במו- שגים של לוחמה מודרנית, יניחו לנושא מורכב זה וימשכו ממנו את ידם. מסוק הקרב של המחר — YAH-64 מסוק כשלון המאמץ המצרי הוכחה משכנעת למסקנה זאת מש- משת ההפעלה הכושלת של כוח־המסו־ קים המצרי במלחמת יום־הכיפורים. ביום הראשון של המלחמה באור אחרון, הפעילו המצרים, בו־זמנית, 48 מסוקים כדי להנחית כוחות קומאנדו במקומות־ תורפה בעורף הכוחות הישראליים. המסוקים, למרות שהמריאו מבסיסים שונים במצרים וחדרו בנתיבים נפרדים לתור שטח סיני, התגלו, רובם ככולם, על־ידי הכוחות הישראליים המעטים שהיו בשטח. המסוקים טסו במבנים כמעט מכונסים של שלישיה, רביעיה ושישיה, כר, הובחנו וזוהו בקלות יתרה גם על־ ידי מטוסי יירוט, שהפילו את רובם בטרם הצליחו להגיע ליעדיהם. הכוח הגדול של המסוקים המצריים, שמנה 8ו מסוקים ובתוכם כ־ 250 חיילי קומאנדו, הופנה לאזור ראס־סודאר וראס־גונדי. הם טסו במבנים צפופים כיחידה אחת. כאשר התגלו על־ידי מטו- סי יירוט ישראליים, נעצרה, למעשה, התקדמותם. תשעה מסוקים הופלו על־ ידי מטוסי הקרב וארבעה על־ידי כוחות הקרקע. אחד המסוקים הופל ב״המצאה״ ישראלית חדשה בהפלת מסוקים. המטוס עבר מעל המסוק, משר למעלה ובכך היפנה אל המסוק את זרם גאזי הפליטה של מנועיו, תור הפעלת המבער האחורי. המסוק המצרי התערבל והסתחרר במ- ערבולת אדירה זאת, והתרסק על הקרקע. טייס מטוס־קרב זה לבדו הפיל במפגש זה חמישה מסוקים מצריים. המטם הראשון של המסוקים המצריים מנה 45 כלי־טיס מסוג מי־ 8 ובהם ל־ מעלה מאלף לוחמי קומאנדו. מכוח זה מסוק גאזל יורה טיל הוט 92 י ו ר ה טיל 500 M - D מסוק דפנדר הופלו 21 מסוקים, מהם 15 על־ידי מטוסי־קרב. הגל השני של המסוקים המצריים כבר פעל בשעות הערב והלילה. החשיכה הוסיפה מיגבלה וקושי בהשגת מטרת הפעולה. חלק מהמסוקים, שיעדם היה להגיע לאזור ראס־סודאר, לא מצא את נקודות־הנחיתה שסומנו, כנראה, על־ ידי אנשי קומאנדו שהגיעו לשם עוד לפנות ערב. מסוק אחד הופל בידי כו- חות הקרקע ואחרים הנחיתו את חיליהם בפזיזות במקומות מאולתרים. בנסיון להפציץ בפצצות נפלאם את שדה־הנפט בלעם שמדרום לאבו־רודס, הופל מסוק אחד. השניים הנותרים ״ויתרו״ על התקיפה וחזרו לעבר שטח מצרים. שיא התפעול הכושל של המסוקים המצריים בא לידי ביטוי בנסיונות ההפ- צצה על ראש־הגשר של צה״ל בתעלת סואץ ובגדה המערבית שלה, בפצצות נפלאם באור יום. היתה זאת התקפת ״קמיקאזה״ לכל־דבר. אך בהחלט לא ברור אם דווקא לכך אמנם התכוון הפיקוד המצרי, שתיכנן אותה התקפה ונתן את הפקודה לבצעה. לא קשה לשער כמה משאבים יקרים ומיוחדים הושקעו במשך שנים ברכש, באימונים, בתכנון ובהכנת כוח־המסוקים המצרי, על מסוקיו, טייסיו ואנשי הקו־ מאנדו שלו. פוטנציאל הלחימה הגדול שהיה טמון בכוח זה, באופן עקרוני ותיאורטי, בוזבז ואבד בשל חוסר הבנה אלמנטארי של נושא לוחמת מסוקים. הכשלון המצרי בהפעלת מסוקים במל- חמת יום־הכיפורים משמש הוכחה חות- כת לקביעה, כי מדינה וצבא שאין לרשותם כוח־אדם מתאים להפעלת מסוקים בכל שלבי התכנון והביצוע, לא יעסקו בתחום זה בהיקף מבצעי גדול ובוודאי לא כדאי להם לבנות תכנון של מערכות צבאיות עתידות על כושרם של אמצעי־לחימה מסוג זה. מסקנה זאת תוכפל בחשיבותה, אם מביאים בחשבון כי בסר־הכל הצטמצמה הפעלת המסוקים המצרית ב״תובלת סער״ — תחום צר מאוד ופשוט, יחסית, לביצוע, בתוך נושא רחב־אופקים ורב־ אפשרויות, אך בעיקר קשה ובעייתי לביצוע. חימוש רב־תכליתי בניגוד לאיחור בגילוי המסוק כאמ- צעי לחימה יעיל, היה פיתוח מערבות־ חימוש עבורו מהיר ופשוט יחסית. התקנת מערכות־נשק במטוסי־קרב היתה תמיד חלק אינטגרלי מתכנונו ה- כולל. התכונות האוירודינאמיות והדרי- שות למהירות ולכושר תמרון הגבילו את האפשרות לשנות מערכות־ נשק מקוריות של המטוס, ומנעו כמעט לחלו- טין לבצע התקנות שהיו כרוכות בשי- נויים חיצוניים של גוף המטוס. צורת המטוס ומבנהו הגבילו אחסון ציוד חי־ מוש ומערכות בקרת־אש נוספות או בעלות ממדים גדולים יותר. המסוק, לעומת זאת, אינו ״סובל״, בדרר־כלל, ממיגבלות דומות. התאמת חימוש לסוג מסוק זה או אחר מותנית בכושר הנשיאה של מטען חיצוני ופנימי (משקל כלי הנשק, התחמושת והמע- רכות), בנפח הפנימי של גוף המסוק, לצורך איחסון מערכות בקרת־האש, ובכוח הרתיעה שכלי הנשק יוצרים בעת הירי. הנתון השני מתייחם במיוחד למסוקים המצויידים במערכות נשק מתקדמות ומתוחכמות. הפעלת מקלע־ צד מתוך גוף המסוק, אינה מצריכה, כל ציוד כיוונון נוסף. עם התפתחות כלי הנשק ללא־רתע, כגון טילים, ורא־ קטות ירדה מן הפרק גם בעייח זו. גם לרתע של תותחים נמצא פתרון סביר והתותח הסטנדארטי במסוקי העתיד יהיה, כנראה, בעל קאליבר של 30 מ״מ. עקרונית ניתן יהיה לחמש את כל סוגי המסוקים. מירווח המהירויות ה- גדול של המסוק וכושר התמרון הרב שלו מאפשרים התקנה מאולתרת של מקלעים ותותחים בתוך תא המטען ו- הנוסעים, או על מתלים שבצידי הגוף. כך מסוגלים גם מסוקים שלא נועדו דווקא לבצע משימות קרב באש, לטוס עם חימוש כלשהו, לצורך הגנה עצמית, אבטחת מקום ההנחתה ועוד. במרוצת הזמן הותאמו למסוקים מערכות־חימוש קומפאקטיות, במיוחד למשימות תקיפה של שריון האוייב. אלו הן מערכות טילים אנטי־טאנקים מסוג הוט, טאו, איי־אס 11 ו־ 12 ועוד. טילים אלה תוכ- ננו במקור לשימוש כוחות היבשה ו- כבר נצבר בהם נסיון מבצעי במלחמות שונות ברחבי העולם. ליצרני המסוקים הסתבר עד מהרה, כי בהתאמה טכנית קלה ניתן ״להדביק״ טילים אלה כמעט לכל סוגי המסוקים הקיימים. זו גם הסיבה לכך, שכל הפרסומים על מסוקים חדשים המופיעים בשוק המסוקים העו- למי, או הקיימים עדיין רק על ניר ה- שרטוט, מתארים ומדגישים את הכושר הנ״ט של המסוק ומציגים אותו כצייד טאנקים יעיל. צבאות המערב רואים בהתקנה נרחבת של נשק נ״ט במסוקים קלים, פשוטים וזולים, את אחת האפ- שרויות הגדולות לעמוד מול מיתקפת שריון מקיפה ממזרח־אירופה. מערכת חימוש קומפאקטית אחרת היא צריח־מקלעים מהירי־אש, בעלי מערכת .(Minigun) קליבר 7.62 מ״מ זו מיועדת למסוקים קלים וניתן להת- קינה או להסירה תוך 30 דקות בלבד. שדה־האש המושג דומה לזה של הצרי- חים המותקנים במסוקי תקיפה ייעודיים. כל מסוק יכול, איפוא, להקרא בצדק — ״מסוק חמוש״. אולם, יש להבדיל בין מסוקים חמושים, שלא נועדו דווקא למשימות קרב־האש, לבין מסוקי־תקי־ פה שתכונותיהם, ביצועיהם וחימושם הותאם במיוחד למשימות־ תקיפה מוב- הקות. הדור הבא של מסוקי התקיפה מתוכנן כבר במקור לסוג משימות מסויים, ולכן יהיו אלה מסוקים יעילים ביותר בתחומר אחת ה״תוצאות״ הגדולות בתחום חימוש המסה היא — הצריח המסתובב שבחרטום. צריח דומה היה בחלק ממפ־ ציצי מלחמת העולם השנייה, אך זה היה מאוייש, בדרר־כלל, על־ידי מקלען, נכלל בו רק סוג נשק אחד ושדה־האש שלו היה מוגבל. בצריח החימוש של מסוק־התקיפה מותקנים תותחים, מק־ לעים ומטילי־רימונים. הצריה ניתן לסי- בוב בזוויות צידוד של 320 מעלות, לזווית הגבהה של 10 מעלות לזווית השפלה שלו כ־ 70 מעלות. התנועה הסיבובית של הצריח מושגת על־ידי הפעלה אופטית־חשמלית של מיתקן כיוונון זעיר המורכב על חזית קסדת־ המגן של הטייס, מפעיל מערכת הנשק. כך נוצרה האפשרות להפעיל את כלי 93 נזילי הלפייר על מסוק קוברה הנשק שבצריח בשדה־אש נרחב ביותר ולכיוונים שאינם זהים דווקא לכיוון הטיסה של המסוק נושא הנשק. העיסר נגד שריון כמוזכר, מיועד החימוש העיקרי של המסוק ללחימה נגד שריון. טילי הני׳ ט מותקנים בצדדים החיצוניים של המסוק, במספר זהה בכל צד. טיל הנ״ט המצוי היום במרבית צבאות המערב הוא הטאו. זהו טיל המדייק בפגיעתו בטוו- חים שמ־ 65 עד 3,000 מטר. ראש הטיל מסוגל לחדור כל עובי של שריון המקו- בל כיום בצבאות העולם. אלא, שכל מנגנוני הכיוונון של טילי הנ״ט הנמ- צאים עתה בשימוש מבצעי מחייבים מעקב אופטי ישיר של הטייס המפעיל. לשם כך, חייב המסוק לרחף מעל מקום הירי במשך כ־ 20 שניות. נתון זה מעלה את פגיעות המסוק במידה ניכרת ו- מקטין, מצד שני, את מידת הדיוק של הטילים. טיל הנ״ט העתידי ישחרר את המסוק מסיוט זה. ההלפאייר הוא טיל מהפכני, שיביא לשינוי רב־משמעי בלו- חמת המסוקים. הוא יעלה את מסוק התקיפה למעמד בכיר במשפחת אמצעי הלחימה הנגד־טאנקים. להלפאייר מע- רכת בקרת־אש מתוחכמת מאוד. היא פועלת על עקרון קרן לייזר ומורכבת באופן כללי מגלאי, ממד־טווחים וממני גנון־ביות. מערכת זאת ״הולידה״ את המושג — ״ירה ושכח״. שחרור הטיל ייעשה גם משטח מת וממקומות המוס- תרים מעיני האויב (הטיל יכול להת- ביית גם על קרן לייזר המופקת ממקור טילי הלפייר קרקעי). שיטת כיוונון זאת מבטיחה רמת דיוק רבה יותר מזו של יתר שי- טות הביוב. לאחר הירי, יכול המסוק להסתלק מייד מהשטח, או להחליף עמדה כדי להעסיק מטרות נוספות. באו־ פן זה מסוגל מסוק הנ״ט לתקוף ביעי- לות רבה 6ו כלי־רכב במשר דקה אחת בלבד. ההלפאייר לא נועד מלכתחילה להיות מערכת־נשק למסוקים. מטוס התקיפה המיועד לסיוע מקרוב A ־10 החדש ולהשמדת טאנקים, וכן ההרייר של צי ארצות־הברית עשויים לשאת טילי הלפאייר היעילים יותר לצורר זה מאשר הפצצה המתוחכמת מייבריק. יתרון נו- סף להלפאייר בממדיו הקטנים יחסית לטילים אחרים. הטיל שוקל 90 ליברות ומזה 15 ליברות ראש־ הנפץ שלו. מחירו 10,000 דולר. ניסוי ירי אוירי ראשון — . של הטיל לבדו נערר בסוף שנת 1977 ביוני 1978 נועד להיעדר ניסוי ירי קר־ קעי של מערכת זאת במלואה. לפיכך יוכנס הטיל לשימוש מבצעי רק בתחילת שנות השמונים. כמוזכר, מצוייר מסוק התקיפה הסובייטי מי־ 24 די בטילי נ״ט מבוייתים על קרן לייזר ויש להניח שביצועיו של מסוק זה במשימות נ״ט ידמו לאלו החזויות והמתוארות לעיל. חימוש חיצוני אחר הן רקאטות אויר־ קרקע בנות קאליבר של עד 80 מ״מ. הראקטות מאוחסנות בכוורות המכילות, במסוקים האמריקניים 76 ראקטות וב־ 26 ראקטות. — מסוקים האירופיים 24 סר־כל החימוש במסוק־תקיפה נמ- צא, איפוא, בשלושה אזורים עיקריים. החימוש הפנימי (תותחים, מקלעים וכלר־ גמרת) — בצריח החרטום; החימוש החי- צוני (טילים וראקטות) — בצירי הגוף או מתחת לכנפונים, ומערכות בקרת האש — בתור גוף המסוק ובתאי הצוות. יעילותו של מסוק התקיפה מותנית בכושרו להכליל ולשאת מערכות מתוח- כמות של בקרת־אש, טיסה וניווט. אלה הן מערכות־בקרה שנועדו להקנות למסוק כושר טיסה ולחימה 24 שעות ביממה ובכל תנאי מזג־אויר, וכן דיוק מירבי של סוגי החימוש. ציוד זה, הנישא בתור גוף המסוק, דורש תנאי אחסון ואחזקה מיוחדים שאינם קיימים בסוגי מסוקים אחרים. מושג על חימושו של מסוק תקיפה עתידי ניתן לקבל מן הדרי- שות המתוכננות למסוק האמריקני עד 16 טילי נ״ט הלפאייר :YAH־64 (טווח עד 6 ק״מ וקצב־אש של 9 שניות): 1 תותח 30 מ״מ, עם 320 פגז: ו מקלע קל, עם 200 ,ו כדור ו־ 76 ראקטות 2.75 אינטש. הסבב המתוכנן של מנת החימוש הזאת הוא 10 דקות. ראקטות סובייטיות היא ראקטה בקוטר 55 מ״מ הנמצאת S-5 בתוך משגר בקוטר 57 מ״מ. זוהי הראקטה הסטאנררטית של המסוקים הסובייטיים. היא מותקנת בדרך-כלל בכוורות בנות 6ו רא־ חמש הראקטות שבמרכז .UV 16-57 קטות הן בעלות ראש־הנפץ או ח״ש. מסוקי ההי- נושאים ארבע (Mi-8) וההיפ (Mi-24) נד כוורות כל אחד. MI - 8 על מסוק UV-16-57 שתי כוורות ראקטות 94 תותח־שרשרת הוא תותח העתיד X M 230- תותח ה ללוחמת מסוקים. זהו תותח חד-קני המיוצר על-ידי חברת ״יוז״ עבור מסוק הקרב התותח מכונה תותה-שרשרת. .AH-64 עיקר המערכת היא מערכת הטענה מתוחכמת ואמינה, המטעינה את הכדורים בבית-הבליעה ומפנה את התרמילים לאחר הירי. קצב הירי משתנה ביו 00 ו ל 900- בדור בדקה. התותח יכול לפעול עם כדורים משורשרים, או בלי שרשרות מתוך תוף מיוחד. התותח קל מאוד ( 45.3 ק״ג) ואמין מעל ומעבר לסטאנדרטים הקימים כיום. התותח יוכל לירות את כל סוגי התחמושת ה 30- מ״מ הקיימים כיום ברשות ח-־ל-האויר וה- צבא האמריקנים, ובמיוחד את תחמושת הנ״ט ^\ והסיוע-הקרוב, שפותחה עבור מטוס ה -10- תותח זה יותקן, כנראה, גם במאחזים מיו- UH-40A־n חדים, שיותקנו עד מטוק (״הנ׳ו השחור״). YAH-640 שיותקן XM-230 תותח עם תותח 30 מ״מ המוצע ע״י M-97 דגם צריח חברת ״גינראל אלקטריק״ טיל הוט הוט — טיל מונחה אופטית משוגר מגליל — הוא טיל נגד־טאנקים כבד, המפותח ומיוצר על-ידי קונצרן ״איירומיסייל״, ה- ״ הגרמנית ולחברת MBB משותף לחברת ״ ״איירוספטייל״ הצרפתית. הוא תוכנן לפי דרישות נאט״ו לגבי טיל נ״ט סטאנדרטי. הטיל מונחה על-ידי חוט ועל המשגר לשמור על המטרה על הכוונת כל זמן שיוט הטיל. לשניות האחרונות לפני הפגיעה יש לטיל הנחייה אינפרא-אדומה. הטיל מונע בדלק מוצק. אורכו 1,275 מי, קוטרו 136 מ״מ. ומוטת הכנף — 310 מ״מ. אורד הגליל המשגר 1.3 מ׳ וקוטרו 175 מ״מ. מופיע (במסוקים) במארזים של שניים ושלו- שה גלילים. משקל הטיל והגליל 34 ק״ג. משקל הטיל 23 ק״ג. מהירות השיגור 950 קמי,ש. טווחים אפקטיביים — 15 מ׳ עד 4,000 מ׳, כאשר זמן הטיסה ער לפגיעה הוא 8.7 שניות ( 2,000 מי), 12.5 שניות 3,000 מי), 16.3 שניות ( 4,000 מי), ) הכוונת המיוצבת המשמשת להנחיות הטיל היא בעלת קרן עוקבה ברוחב ° ו וקרן-חישה אינפרא-אדומה קבועה, ברוחב 12° . מטרת טיל הוט עם משגר השדה האינפרא־ארום הוא לקבוע את מקו- מו של הטיל ביחס לקו הראיה. מערכת משובים משווה בין הכיוונים הרצויים. הטיל התחרה בטאו, טיל הנ״ט הסטאנדרטי של נאט״ו, והטאו זכה. אך זהו הטיל הסטא- נדרטי של צבא צרפת. מוטת דרישות מירבית הדרישות הרבות והרב־גוניות המופ- נות ליצרני המסוקים הצבאיים הן ביטוי לשאיפה למצות את תכונות היסוד המיו- חדות של אמצעי־לחימה זה. מתכנני המסוקים ויצרניהם יגיעו לאיזון סביר בין הפוטנציאל התיאורטי של התכונות לבין מיצויין המעשי, רק אם יצליחו הצוותים המפעילים אותם להגיע לכושר קרבי מבצעי של 24 שעות ביממה ובכל תנאי מזג האויר. זוהי דרישה מבצעית מקסימאלית לגבי כל כלי הטיס. המטוס בעל הכנפיים הקבועות והמשתנות, עדיין לא ענה על דרישה זו, אך למסוק התקיפה יש, אולי, סיכוי למלאה במחצית שנות השמונים. עם זאת, זוהי גם דרי- שה מבצעית מינימאלית ממסוק צבאי, המתיימר להיות לא רק במעמד של מ־ סייע מהמימר השלישי, אלא לבוא במקום אמצעי לחימה קרקעי ולבצע את תפ- קידו המבצעי כחלק מאיגוד כוחות אורגאני, או כמערכת־נשק הפועלת באופן עצמאי ונפרד. למשל, לא יתקבל מצב שבו יחידת מסוקי נ״ט הינה מר- כיב אורגאני במערך הגנה כלשהו (ו- זאת לאחר, ששחררה מתוכו יחידת שריון למשימות התקפיות), אם לא תו- כל להלחם בשעות החשיכה, בגלל הי- עדר ציוד לחימה מתאים או בגלל אימון לקוי של הצוותים. ייתכן, שמוטת דרישות מירבית זאת מסמלת, יותר מכל דבר אחר, את האפשרויות המבצעיות הגדולות הגלו- מות במסוק הצבאי, מצד אחד, ומבלי- טה, מצד שני, את הבעייתיות הכרוכה במימוש אפשרויות אלו, הלכה למעשה. לגבי הוגי הדיעות של ״לוחמת המסו- קים״ זהו אתגר קשה ומבחן מציאותי מכריע. מושג־מה על הדרישות הכוללניות ממסוק צבאי מתקדם ניתן לקבל מרשי־ חמוש בטילי הוט PAH-1 מסוק 95 ממריא בעת ניסויי תפעול בשטח קידמי YAH-64 מסוק מת הדרישות של צבא גרמניה־המע־ רבית, לכושר טיסה והפעלה קרבית של מסוק תקיפה. רשימה זאת נקבעה עוד בשנת 1977 והיתה מיועדת למסוק ש- יפעל בשנות השמונים. — מערכות־ נשק היכולות להעסיק טאנקים בטווח של 4,000 מטר ו־ ומעלה. — כושר־נשיאה של 8 טילי נ״ט בתוך צינורות משגרים. — מערכת בקרת־אש, המאפשרת ירי בלילה ובכל תנאי מזג־אויר. — כמות דלק, המספיקה ל־ 2.5 ש־ עות־טיסה. — כושר תימרון גבוה לטיסה לפי פני השטח ולצורך טיסת התחנז־ קות מאש האוייב. ~ מהירות טיסה והאצה גבוהה. — שני מנועים לבטיחות טיסה ול־ רזרבה של כוח. — אחזקה פשוטה ומתאימה לתנאי שדה. — פגיעות נמוכה מאש האוייב וב- תאונות טיסה ונחיתה. הנמ- ,PAH־1 מסוק התקיפה הגרמני צא עתה בשירות מבצעי והנחשב למסוק מתקדם וחדיש, איננו עומד בדרישות ,(PAH־2) 277־ אלה. רק הבא בתור, פי ישיג, כנראה, כושר מבצעי רצוי ודרוש. לרשימה ניתן להוסיף דרישות החוז- רות ונזכרות ברשימת הדרישות האמרי- קנית כגון: — כושר המראה, נחיתה וירי משיפו־ עים אורכיים ורוחביים של 21 מע- לות. — שיעור נסיקה אנכי של 800 רגל לדקה. — גובה ריחוף מבצעי של 4,000 רגל, ב־ 95 מעלות פרנהייט. יואי־קוברה AH-10 שיגור טיל טאו ממסוק — כוח מנועים של פעמיים 1,600 כוח־סוס. . + — טווח מעמם ג׳י בין 0.5 — ל־ 3.5 — מהירות שיוט של 190 קשר. — טווח של כ־ 400 מייל ימי. אומנם רק חלק מהמסוקים החדשים הנמצאים היום במערך הכוחות המב- צעיים מתקרבים בכמה סעיפים לדרי־ שות הגבוהות דלמעלה. יצרני המסוקים מאמינים, כי דור המסוקים הבא, שיהיה מבצעי בשנות השמונים, יגיע לרמת הביצוע הנדרשת. הם יצטרכו להשקיע משאבים רבים בתכנון, בבנייה, בציוד־ עזר ובניסויים. המרכיב העיקרי בהוצאות הגדולות יהיה בקרת־ האש והניווט. בפרק זה לא הוזכרו הנושאים הטכניים והבעיות המיוחדות של מבנה המסוק ומנועיו. זהו תחום העומד בפני עצמו מבחינת הבעייתיות המורכבת ומבחינת המיגבלות הטכניות הקיימות עד כה. אחת הבעיות הכאובות היא, למשל, הגדלת כושר הנשיאה של מסוקי משא או תובלה. אם יצליחו מתכנני המסו- קים ויצרניהם לשבור את ״מחסום 50 הטון״, יגרום הדבר לשינוי מהפכני ורב־משמעי בתורת הלחימה של כוחות הקרקע. הובלת שריון כבד במסוקים תפתח מרחבי תמרון אופרטיביים נו- ספים ונרחבים בפני כלי הנשק העיקרי והמכריע בקרב היבשה. סיכום ביניים השילוב ההיסטורי בין שלושת המ- מדים גרר אחריו גם בעיות חדשות ומורכבות מהבחינה הטאקטית והטכנית. האדם הועמד לפתע בפני עובדה מוג- מרת. במו־ידיו יצר כלי, שבו גלו־ מים כוחות כבירים, אשר כלל לא ציפה להם בעת התכנון. כעת, בעייתו היא לזכות בשליטה מחשבתית וטכנית על התפתחות סטיכית, וזאת כדי לגלות ולמצות מה שעדיין סמוי מן העין. אין לו כל אפשרות וסיכוי להקיף את הנושא הגדול והרב־ערכי הזה, אם איננו ניחן בדמיון פורה ובפתיחות מחשבתית מקסימאלית. דומה הדבר לאדם, המתאמץ לפתוח רלת חסומה ולאחר שהצליח לפתחה מתגלות לו מיד שלוש רלתות נוספות. לחץ המציאות והזמן המוגבל העומד לרשותו אינם מאפשרים לו לחדור לעומקו של תחום המחקר והפיתוח. המוצא של פיתוח חלקי או פיתוח סלק־ טיבי, ומיגבלת המשאבים הכספיים, עלולים להאט את קצב ההתפתחות של לוחמת המסוקים. ה״להיט״ החדש בשוק אמצעי הלחימה עלול להתגמר עוד בטרם הגיעו לשיא ביטויו. 96 חתום והחתם את חבריך על הבטאון. שלח טופס החתמה בצירוף המחאה (נא לא לשלוח מזומנים). הצע את הטפסים הנותרים לחבריך. ל כ ב ו ד משרד ה ב ט ח ו ן — ה ה ו צ א ה לאו ר ר ח ו ב ב׳ מ ס ׳ 29 , ה ק ר י ה ת ל ־ א ב י ב הריני מ ב קש ב זה ל ה י ו ת מנוי על שש ח ו ב ר ו ת ה ב ט א ו ן (מנוי לשנה). רצ״ב ה מ ח א ה ע״ ס 62 ל״י. השם הכתובת רחוב מס׳ העיר חתימה ל כ ב ו ד משרד ה ב ט ח ו ן — ה ה ו צ א ה לאו ר רחו ב ב׳ מ ס ׳ 29 , ה ק ר י ה ת ל ־ א ב י ב הריני מ ב קש בזה ל ה י ו ת מנוי על שש ח ו ב ר ו ת ה ב ט א ו ן (מנוי לשנה). רצ״ב ה מ ח א ה ע״ ס 62 ל״י. השם הכתובת רחוב מס׳ העיר חתימה ל כ ב ו ד משרד ה ב ט ח ו ן — ה ה ו צ א ה לאו ר ר ח ו ב ב׳ מ ס ׳ 29 , ה ק ר י ה ת ל ־ א ב י ב הריני מ ב קש בזה ל ה י ו ת מנוי על שש חוברות- ה ב ט א ו ן (מנוי לשנה). רצ״ב ה מ ח א ה ע״ ס 62 ל״י. השם הכתובת רחוב מס׳ העיר חתימה שנה לח<ל האחר yo ברכותעו במלאת VZV-6998A1P Phased array Mini-TWTA Module RHPRC ffl ELECTRONICS LTtt 45 43 סל: 44 ,»1 ל 1ו K־n , נזו׳ »0 ת. ד. 18051 , תל־זוניב, רח׳ דיזננוף מלס ה n פa ina i fX רi Products for ECM High Power CW 19" Rack Traveling Wave Tube Amplifier זכו ר ט ל ס י ס מ ס פ ק ת . . . • Transistors • Scr's Triacs • Linear Circuits • Cmos Devices • Ttl Circuits • Ram's Rom's • Microprocessors • Zener Diodes • Led's 7 Segments • Diodes & Rectifiers • Capacitors הכל מהמלאי — הספקה מידית הכל של יצרנים בעלי מוניטין עולמי הכל בטיב מעולה ביותר והכל בשרות הרגיל של טלסיס ט ל ס י ס בעיעז חברה להנדסה דרך דכוטינשקי 54 , רמוז 362 טלפון: 721913 ב<ום ח<ל האו<ר אנו מברכים לשלום ובגוחון יי I •1111 11.111• >111 I I I I I I I I I I I I I I <1 I I I I I I I • "• ו ו I I I I I I I ! I I I I I I I I I I I I I I I I • • III'•• I I I I I I I I I • •I I • • • I I I I I I I I I I I I I ן לחיל האויר ן ן ברכותנו במלאת 30 שנה ן הובלות שונות במיוחד העברת ן רהיטים, הובלת פסנתרים, ן מקררים וכר ן מחסנאות _ אריזה ליפטים לחו״ל אחריות מלאה לבל העברה ן | המשרד: המלך ג׳ורג׳ $2 I 28 4 2 78 . | טל | 85 60 המעון: בוטרמילק עקיבא — 52 73 | אמנון ישראל — 9412 n1llllllll!llllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll₪ I I I I I I I t l l l l l Al l l l l l Ml l l l ויון P11 11111 וווו ׳ I I I 1111 11111 | ו| li 11'| 11111111 In • N 111J INCORPORATED U.S.A. Terminals, Splices, Automatic Machines. Multiple Contact Connectors. Printed Circuit Board Connectors and Packaging Products. Coaxial and Shielded Wire Products. Programming Products. F O R MILITARY, I N D U S T R I A L AND C O M M E R C I A L USE. ון » נציגים בל עדיים ר:ד חברה להנדסה בע״בז שד׳ ר ו ט ש י ל ד 4 ת ״ א , 56151 ט ל ק ס 32293 ־2־ טל. 3 כדא< לכם ל ק ר ו א ז א ת ! * כדאי להגן על העיניים משמש קיץ * כדאי עם מסגרת מתכת חזקה ומצופה זהב * כדאי בנרתיק חזק לשמור עליהם. לא כדאי לקנות דבר זול במחיר זול, או דבר טוב במחיר גבוה מדי (כ־ 700 ל״י) אנו מציעים לכם דבר טוב ויפה במחיר סביר ומדוע! אנו היבואנים ומוכרים ישירות ללקוח באמצעות הדואר. לכן מחיר משקפי שמש סךריי במחיר —. 390 ל״י בלבד. באם נוכחונם כי האנות אינה מעולה כפי שאנו ממליצים, אנו כאן! מוכנים להחזיר את הכסף כשנקבל המשקפיים. נסה ותוובח! שלחו המחאת דואר ל־סן־ריי אופטיקה 03 ־ 6S 4 7 ׳ ־ V 8 . ת.ד. 21 רמת־השרון טל החל מחדש יולי 1978 נמכור את משקפי סן־ריי גם בכל־בו שלום * כדאי שאלה יהיו משקפים בעלי איכות * כדאי עם עדשות מלוטשות בקוטר 63 מ״מ ל<ו ומשפחות<חם » לח<ל האו<ר, מפקד<ו וח מ< 7\ב הברכות, שלום ובטחון. II 1-1:11 IIiI I I I I I IhI H n l i i l l l l M i n i 11: I III H I M III •III 11 III 1111111 111 III II1M | II1111II III 111 III 111 III 11 l u l l I III Astronautics בני־ברק, רח׳ הירקון 8 טל. 780151 , טלקס 341294 ת צ ו ג ו ת ו מ י כ ש ו ר תכנון וייצור של מיבשור דיגיטלי ואנלוגי מתקדם לתא הטייס, מ ח ש ב י ם תצוגות אלקטרוניות מתוחכמות ומחוללי סימבולים למטוסים ולמסוקים. תעשיות חריתה, שלטים, חותמות והדפסות משי ג . ב ר י נ ר ו ב נ י ו 62 30 דרך פתח־תקוה 11 , תל־אביב — טלפון 43 611291 , מפעל: דרך פתח־תקזה 23 ת״א, טל. 612991 תכנון ובצוע שילוט בניני צבור, שלטים ממתכת ופלסטיק, פנלים למכשירי אלקטרוניקה סקלות, שבלונות, סמלים, שטנצים וכר » * לחיל האויר שלוחה ברכתנו במלאת 30 שנה ה ו ב ל ו ת ב א ח ר * ו ת מ ל א ה העברת רהיטים * הובלת פסנתרים * מחסנאות שרות ימי שחרור מהמכס * העברת משרדים אחסנה * אריזות ים ואויר F U L L Y GUARANTEED TRANSPORT Apartment Moving * Transport of Pianos * Storage * Shipping-Customs Clearing * Office Movers Storage 35 Years Experience Air and Sea Packing תל־אביב. רח׳ בלפו ר 5 2 8 10 7 8 TEL-AVIV, 5 B A L F O U R ST. ל האו<ר » ברכותינו במלאת 50 שנה לח IMIMMAMMMMMMAMAAMMAMAMMMMMMM הדבר הראשון שיעורר תשומת לב בדבק ציאנואקרילס (CYANOACRYLA דE) rnsrm המעולה של הוא פית המינון איטום חתך של פית המינון , מראה את שלושת נקודות האיטום. 16 היתרונות הנוספים מובנים מאליהם בעת השימוש. פרטים מלאים על דבקי ל וקטי יט ציאנואקרילט החדשים נתונים בחוברת מפורטת. להלן סיבה א ח ת ל פחות מדוע עליך לבקשה בכתב: דבקי ל וקטי יט ציאנואקרילט המעולים מאפשרים סוף סוף הד בקת מירב החומר ים החדי- שים המשמשים בהנדסה בגון, גומי עם פילרים — חומרים שבעבר היה קשה ל ה ד ב י ק ם . E.P.D.M. 3$־ merire ו כ ד ם ר ד ו ־ ב ״ ״ x11־• H I 1_ ר 1ו h u i n וז.ד. 06 ו 33 טל 2 2 0 3 7 9 . 2 3 3 7 3 5 . 2 1 ן חנן רבעוב<ץ בע״מ |; 700197 ן! , ! רח׳ ב׳ הירש 3, בני־ברק, טל׳ 700198 ; + חגור צבאי וסרטי חגור. ן! ן סרטים מכותנה, סיבים סינטטיים ואסבסט. |! | חגורות בטיחות למכוניות. !! i ! . חגורות בטיחות לחשמלאים ורתמות הצלה j רצועות קשירה למטענים. ! | j רשתות מסרטי ניילון ופוליאסטר. ^־ j ! + חגורות הרמה (סלינגים). ![ ! אהלים — ברזנטים — בדים. ! | /WWIAAMMWWWVWWWWWWWWWWWWWWWWWIWWWWWVWWWVWWWV llllll III H l l ' , 1 1• I It • l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l l t a il 1 לחיל האויר ליום חגו שלוחה ברכוגנו 1 ש ר ו ת ׳ ה נ ד ס ה ב י ש ר א ל ב ע ״ ם ESI-ENGINEERING SERVICES I ! .INTERNATIONAL LTD I : ־ וחברותיה \ חברה למדידות והנ ד סה אזרחית ( 1970 ) בע״מ ארגון ומדעי ניהול־יועצים בע״מ 1 I ב. ברדז׳יק — מ. צור מהנ דסים בע״מ 1 I : מודוס הנדסה בע״מ - ; שפה שרותי פקוח הנדסי בע״מ ן : - תל־אביב, רח׳ יצחק שדה 34 . טל. 39821 ; -י חיפה, רח׳ ישעיהו 4 טל. 526253 lu HI 111 l l l l IIIIIIIIIIIIIIBIIIIIIIIIIII lllli I III 111 l l l l l l t l l l l l l l l l l l l l l l l l l l • Mil,I III II l l l l l l I l l l ' i l . J . ' l l l 1111 1111 |,'I11:1|. ׳I~I ברכותעו במלאת 30 שנה לח<ל האחר נל/אומית nבי a הcירcב abee זכינו במדליה זהב בינלאומית ואתה יודע למה, בעצם, אתה ידעת מזמן. בעצמך הענקת. לנו את הפרס, מדי יום ביומו, כשהעדפת את בירה מכבי על כל בידה אחרת. מדלית הזהב שהוענקה לנו בתחרות שנערכה השנה בבריסל, ואשר בה השתתפו חברות בירה נכבדות ומוכרות מכל רחבי העולם, היא, למעשה, הברה בינלאומית באיכות בינלאומית, ממדרגה ראשונה. ״ \ i ברכותעו במלאת 30 עגנה לח<ל האחר 5S244 רח׳ מונטיפיורי 10 , תל-אביב, טלפון SZ277 רח׳ מונסיפיור< 11 , תל־אבוב, טלפון החברה המשחקת איכות מ כסונפוקתי םותו שמולי:ם להעתקת מסמכים צרכי צילום והסוטה מכונות הישוב אלקטרוניות מעוכות טלוויזיה במעגל סגוו ציוו מיקהפילס Canon Minolta ASAHIPENTAX IKEGAMI ttlBtlBllBtlB 11 Bt