)166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ״v v < ר mi* )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 משרד הבטחון-ההוצאה לאור לסקוב מרדכי נאור בשיתוף עם הוצאת ״כתר״ הרמסכ־ל הרביעי, איש מו 0ו , מ 9קד קפדן, דמות מורכבת ויוצאת דופן. שמים נקי,• עורך: אהרון לפידות אלבום חדש של חיל האויר. צבעוני, מרהיב, מלהיב. הזקן והעם מבחר אגרות אישיות של דוד בן־גוריון כינסה וערכה דיר זהבה או 00 פלד מכתביו של ״הזקן״ אל אנשים מכל שדרות הציבור, פועלים ומשוררים, יהודים בגולה וילדי בית־ 0פר, משקפים נאמנה דעותיו ורגשותיו במגוון נושאים, קסנים כגדולים. ״בדון שהלכנו״ הד 0ה אביגדורי־אבידב פרקי יומן איש׳ של נערה צעירה, חברת הפלמ״ח, שנכתבו בימי מלחמת השחרור, תוך ליווי שיירות לירושלים וממנה ונשמרה בהם 0ריות החוויות שמאחורי המאורעות הגדולים. זי לא יבין 190 הכינויים גרשון ועליזה ריבלין לראשונה עולים מן האלמוניות זהותם ותפקידיהם של אלפי אנשים - מעין תעודת־זהות ל״מי־היה־מי״ בפעילות המחתרתית של ימי הישוב, פרי עבודה שקדנית רבת־שנים של בני־ 0מכא בנושא. דמוקרטיה •שואלית עיקרים חוקתיים במשטר מדינת •שואל דיר זאב 0גל מאיר את יסודות מש 0רה הדמוקרס׳ של מדינת ישראל. מיועד למשפטנים, לאנשי מדעי החברה, ל 00 ודנ 0ים, לתלמידים, ולכל המתעניין בנושאים ציבוריים. ספר המו 9ת אנשי מופת ומעש בישראל עורך: מיכאל בר־זהר בשיתוף עם הוצאת ״מגל״ 48 דמויות של אנשי מופת בתולדות המדינה, ממר 0ין בובר ורבקה גובר ועד נתן אלתרמן, אידה מדל וזאה׳ ארמל׳, דוגמה ו 0מל לכל עם ישראל. סיפורי בתים העורך: זאב ענר ספר ראשון בסוגו. סיפוריהם של שבעים בתים שנותרו בארץ מימי ראשית ההתיישבות, החל בחצר תל חי בגליל העליון וכלה במצפה רביבים שבנגב. זהו סיפור ההתיישבות בארץ דרך העקבות היחידים שעדיין שרדו על פני הש 0ח. עולם המתכות מבעד למיקרוסקופ אבינעם תומר המבנה הגביש׳ של חומרים הוא עולם עשיר ומופלא, הנסתר לרוב מעינינו. הכרתו של עולם זה חשובה במיוחד למשתמש בחומרים, אך עשויה להסב הנאה אסתסית לכל שוחר יופי. בספר, עשרות תצלומים צבעוניים מרהיבים. משה דיין על תהלין השלום ועתידה של ישראל ערך והקדים: נתן ינאי בשיתוף המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בספר זה מתפרסמים לראשונה במלואם דברי משה דיין בכנסים הפתוחים והסגורים של הבמה לברורים מדינים וחברתיים בשנים 977 ו ־ ו 98 ו, מהם מתבהרת גישתו המקורית והמיוחדת בנושאים המדיניים העומדים כיום במרכז עניינה והתחבסותה שלמדינת ישראל. מחסום לתוהו שנים מכריעות בתולדות משטרת ישראל יו 0ף בן־פורת ספר ראשון שמביא את תולדותיה של משסרת ישראל מאז הקמתה ״אין ל׳ ספק כ׳ מעסים האנשים שהכירו את המשסרה בהתהוותה בצורה כה יסודית ואינסימית כמו המחבר״, כותב יו־ר הכנסת מר שלמה הלל בהקדמתו לספר. ״ מ ע ו כ ו ת ״ n o o ft,( הפלישה הישראלית ללבנון מצספא 0לא 0 הגרסה הסורית הרשמית למלחמת שלום הגליל, תיאור׳ הקרבות בבקעת הלבנון, בהר ובב״רות, ותפיסותיה של סוריה לגבי הסכסוך הישראלי־ערב,. במצור קבלת החלטות באש״ף במהלך מלחמת לבנון רשיד ח׳אליד׳ פרופסור חיאליד׳, אחד מהוגי הדעות הפלססינ״ם הבולסים, שהה יחד עם ערפאת בביירות בקיץ 982 ו, והוא מתאר ממקור ראשון את התהליך שהביא ליציאת אש״ף מביירות. אוניבר 0״ 0ה משו ד רת בנ״ן הארץ מתקופת התנ״ן ועד •מינו יגאל תומרקין תולדות הבנייה בארץ־ישראל במבט איש׳ ורגיש של אמן, מימי יהושע והמלכים ועד העותומאנים והביל״ו״ם. ת ר מ י ל באטרטלבי/בניטו סרנו הרמן מלוויל שני סיפורים מופלאים פרי ע 0ו של סופר אמריקני מגדולי הסופרים בעולם. , 0פר׳ ההוצאה לאור נמכרים במרכז המכירות, רח׳ דוד אלעזר 27 הקריה תל־אביב, בחנות ״שיג ושיח״ ברח׳ הפלמ״ח 13 ו באר־שבע, ובכל חנויות הספרים המובחרות. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 בגשם, בבדד או בשלג, אין כלי־טיס * < שיוכל לראות ולהילחם טוב כמוהו. גם Mk ^ ־ כאשר מזג־האויר סוגר על הכל יכול לצוד שריון א ו י י ב . , . ׳ AH־64־ האפאצ׳י העיניים שלו: כוונת רכישת המטרה, ציון המטרה ותיישן ראיית הלילה של הטייס. בסיוע עיניים אלו יכול צוות האפאצ׳י לגלות ולטפל במטרות במזג־אויר גרוע כמו במזג־אויר נאה. מערכת להקלטת וידאו שבמסוק מאפשרת לצוות לזנק מאחורי מיסתור, להקליט את דמות המטרה ומיקומה ואזי לחזור אלי מיסתור כדי לוודא את זיהוי המטרה ולתכנן את התקיפה. האפאצ׳י המו מסוק התקיפה הראשון המסוגל להתמודד עם מטרות שמאחורי קווי האוייב. בעזרת חתימת ראדאר נמוכה, חתימות אינפרה־אדום, ויזואליות ואקוסטיות נמוכות, יש לאפאצ׳י מלוא הנתונים כדי לטפל במשימות של תקיפות־עומק. ביכולתו לשוטט עד למרחק של 00 ו מייל בתוככי שטח האוייב להפריע, לדחות ולהשמיד כוחות מאיימים מתקדמים. עתה, בשירות בסיסים בארה״ב ובכוחות נאט׳׳ו באירופה, עולה האפאצ׳י על ציפיות הצבא ודרישותיו. הוא נוגה אור על יומם של מפקדי צבא ארה׳׳ב, שעה שהוא מקדיר את סיכוייהם של אלה הרחוקים מלאהוד אותנו. Apache owns the night /VMCDOISIIMELL DOUGLAS )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 166 ) אוקטובר 1988 ) גליון מס 65 עורך ראשי: אהרון לפידוח סגן עורך: דניאל מולד עורך גראפי: גדעון עמיחי עורך דפוס: בני אוהד מערכת: דאר צבאי 01560 , צה״ל טל׳ 693886 מזכירות המערכת: סג״מ יעל זהר רינת דבורסקי גראפיקה: טלי כהן צלם ראשי: גיל ארבל צלמים: רובי קסטרו, אסף שילה, משה מילנר, שלמה וולקוביץ 03־ מחלקת המודעות: טל׳ 380849 מוצא לאור על־ידי מפקדת חיל־האויר מחיר הגליון: 6.5 ש׳׳ח מגוי שנתי: 29 ש״ח בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: ההוצאה לאוד, מחלקת הפצה, , רח׳ דוד אלעזד 29 הקריה, תל־אניב, טל׳ 205516 סודר והודפס באמצעות משרד הביטחון בדפוס ״גרפוליט״ הפצה: ״גד״ השעו: רגע ההפרדה של השלב הראשון של אופקיו (צילום צבע: שלום ברטל ומי- כאל קרמר) פוסטר צבעוני: ציור־קרב (צייר: ליאו קונטיני) התראה קצרה עמי 13 % f נחיתה קשה עמי 34 תחפה מקדימה עמי 25 גיא רימון 4 F-16C יידוטי לילה, בטייסת הצמיגים בוערים והשיירה עוברת, הנ״מ יוצא מעזה יואב וינוגוד 6 עסקי אויר 9 טילים בהתראה קצרה, ראיון מיוחד עם הרמטכ״ל רא״ל דן שומרון אהרון לפידות 13 בטיל גיא רימון 16 F־ 15 שלי בוער!״,פרסום ראשון על היפגעות F־15־ "ה המלך חוסיין ביקש סיוע מחיל־האויר הישראלי, האינתיפאדה של חוסיין ישגב גקדימון 19 אופקים חדשים במרומים, הלווין הישראלי הראשון דן איקיו 22 התקפת טילי קדקע־קרקע, ראיון מיוחד עם ראש הג״א יוסי מלמן 24 הקדם תרופה לטק״ק, בסיס חיל־האויר תחת התקפה דרור מרום 25 דרור מדום 30 ויואב וינוגרד הגבול הצהוב, מטאבה ועד רפיח אויב סינתטי, הסימולטור שחוסך עשרות־אלפי דולרים ביום יואב וינוגרד 32 המטוס שנחת ללא טייס, רן פקר על טיסה מיוחדת במינה צבי גוטמן 34 בפאנטום מווייטנאם עד יומ־הכיפורים, על טייס שהשתתף ב־ 2 המלחמות ישגב נקדימון 40 מיג 29 כבד אמדנו!, הסלון האוירי בפארנבורו אהרון לפידות 50 איש גבוה עם חוש־הומוד גדול, אל׳׳מ שבתאי בן־שוע ז׳׳ל ישגב נקדימון 57 תכנון במהירות האור, על מחשבים ובינה מלאכותית בחיל־האויר דודי גולדמן 60 ג׳ט סקוואלוס, מטוס אימון מדור חדש ברק אטקין 64 ואלה תולדות, על מגמה חדשה בבית־הספר הטכני שדון ארגוב 66 ווטורים מעל עיראק, גדעון מגן היה שם אריאל גולר 68 בלונים פורחים בנגב, בעיקר בצבע דרור מרום 74 עמיחי הדאון, אפשר לטוס בשקט יואב וינוגרד 76 הנגנב מבגדד, סרט חדש על עריקת המיג־ 21 העיראקי 78 מעולם לא נטש מטוס באויר, דני שפירא, טייס ניסוי יקיר אלקריב 82 בין הבסיסים 88 מדף אוירי 90 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 הגיליון הזה עומד בסימן אחד ההישגים הטכנולוגיים הכבירים ביותר של ישראל: פיתוחו, ייצורו ושעורו לחלל של הלוויין ״אופק־ 1״, באמצעות הטיל ״שביט״, גם הוא מייצור ופיתוח מקומי. כרטיס הכניסה למועדון החלל האקסקלוסיבי הוא כרטיס יקר מאוד, והעובדה, שישראל הצליחה להכניס את לוויין הניסוי שלה למסלולו כבר בשיגור הראשון, מלמדת משהו על כושרה הטכנולוגי. ואם אנו עומדים בסימן טילים ולוויינים, מוקדש חלק עיקרי של הביטאון לאיום הטק״ק הגובר מצד מדינות ערב. הרמטכ״ל, רב־אלוף דן שומרון, אומר בראיון מיוחד לבטאון, כי מספיקה התראה של דקות ספורות כדי להפחית בעשרות אחוזים את השפעתו של טיל כימי. תא״ל אהרון ורדי, מפקד הג״א, מתאר את אמצעי ההתגוננות האזרחיים מפני טילים כאלה, ואילו ב״הקדם תרופה לטק״ק״ מותווית המשך פעילותו המיבצעית של חיל־ האויר, במקרה של התקפה נגדו. בתקופה האחרונה איבד חיל־האויר שניים מבכירי טייסיו בצד סיפור .F־15 בתאונת־אימונים קטלנית בין שני מטוסי שנפגע מטיל ,F־15 התאונה, אנו מביאים את סיפורו של טייס בשמי לבנון, אך הצליח לנחות בשלום. במיגזר אחר של פעילות חיל־האויר עוסקת הכתבה ״הצמיגים בוערים והשיירה עוברת״. כוחות הנ״מ, ששמרו על הסדר ברצועה במשך השנה האחרונה, מתפנים משם - וזהו רגע נאה לחשבון נפש. אך המשולש, שקודקודיו הם ישראל, ירדן והפלשתינים רוגש כבר שנים רבות. אחד מרגעי השיא של היחסים בין שלושת הנצים היה בספטמבר 1970 , כאשר ביקש המלך חוסיין סיוע מחיל־האויר הישראלי, נגד הפלשתינים ובני־בריתם הסורים. בגיליון זה תמצא תחקיר מפורט על השתלשלות העניינים באותו חודש מר ונמהר, שבו נחטפו ארבעה מטוסים אזרחיים לירדן ובו כמעט ואיבד המלך חוסיין את ממלכתו. הישג טכנולוגי נוסף מתואר בבטאון, הפעם כולו של חיל־האויר: פיתוח תוכנית אימונים ממוחשבת, הנשענת על בינה מלאכותית, פריצת־דרך של ממש. התוכנית זכתה בפרס מפקד חיל־האויר. ועוד קטע היסטורי רב־עניין, לדעתנו, סיפורו של טייס פאנטום, שהחל את הקאריירה שלו בוויטנאם, והמשיך אותה בחיל־האויר הישראלי, במלחמת יום־הכיפורים, שמלאו לה כבר 15 שנה. סיור מיוחד במינו אנו עורכים לאורך הגבול עם מצרים ממנו נפתחה הרעה ב־ 1973 (אם כי גיאוגרפית, הוא שכן אז במקום אחר: לאורך תעלת סואץ). היום זהו גבול שקט, שומם כמעט, שתשומת הלב מרוכזת רק בחלקו הדרומי, במשולש טאבה. וכמנהגנו מדי שנה, יצאנו גם השנה לסאלון האוירי, הפעם בפארנבורו, אנגליה. לא חסכנו זמן ומאמץ, כדי לעדכן אתכם, הקוראים, במתרחש בחזית התעופה העולמית. ויש מה לראות: בראש ובראשונה את המיג־ 29 , פאר הטכנולוגיה הסובייטית, שהוצג לראשונה במערב. הרשימו מאוד גם התצוגות האויריות של המטוסים האמריקנים, הצרפתים והבריטים. בסך־הכל, היה זה מיפגן נאה ומשכנע של יכולת והתקדמות. אחד המטוסים המעניינים ביותר שראינו בפארנבורו היה מטוס האימונים הבלגי ג׳ט סקוואלוס, שנמסר, כי הוצע לתעשיה האוירית לייצר אותו במשותף עם הבלגים. למטוס זה הקדשנו גם מאמר נפרד. קריאה נעימה, )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ״...ורק תזכרו, שטיסת־לילה היא אופרה א ח ו ת . לכן אני מ ב קש לא לרוץ אל המ 0ו 0ים. קחו זמן להתרגל אליהם. תנו לראש ולעיניים ל ה סתג ל לתנאי הלילה,״ מ ס כ ם F-16C 0א״ל ג׳ א ת תדריך 0י 0ת־הלילה הקרובה ב 0 ״ 0 ת ״אין החירות נקנית אלא ב משמ ר תמיד״ - כך טוען השל ט התלוי מ ע ל לוח חדר־התדריכים ב 0״ 0ת. ח ל ק נכבד מן העמידה על ה משמ ר מ ת ר חש בשעות הלילה. ״,F-16cn 0״ 0ים יגיחו לשמיו השחורים של הב 0י 0 הצפוני. ״היכרות עם הלילה 13 מ כ נ ה ז את 0א"ל ג׳, מ פ ק ד ה 0״ 0ת. לחלק הארי של ה 0״ 0ים, תהיה ז את ה ת נ ס ו ת יעשו גם הם f־16 ראשונה בסיסה מסוג זה, במ 0ו 0 הזה. זוג מטוסים דו־מושב״ם מדגם א ת הלילה באויר, כאשר במושב האחורי יתמקמו הסייסים המנוסים יותר. התדריך לטיסה, המבוצע על־יד׳ סרן ג׳, מלא, עשיר, ומדקדק בכל פרס. מטאורולוגית צעירה מיידעת א ת משת ת פ י התדריך בנושא מזג האויר הממתי ן להם למעלה. הטייסים ״הנו מ ח ב ר ת ה של כשלושת־רבע׳ הלבנה. ״לא ל ק ח ת ציאנסים.״ חוזר ומדגיש 0רן ג׳ אינספור פ עמים, ״במידה ואינכם בסוחים בנחיתה, ללכת 0ביב ולנחות שוב.״ ״הנחיתה בלילה קשה גם לטייסים מנוסים״, מעיד ס ג ך מ פ ק ד הטייסת, רס״ן אי. סרן גי: ״אני מ ב קש לא לזלזל בבדיקות החיצוניות. קחו פ נ ס מהמכ ו נאים ובידקו א ת ה מ ס ו ס כמו ביום. זיכרו: הניחה מ ס ת י י מ ת רק בדת״ק.״ בסיום התדריך ניגש גיל, הצלם, לסא״ל ג ; מ פ ק ד הטייסת, ב מ ט ר ה לסכם עימו א ת זוויות הצילום. השיחה ה ק צ ר ה מותירה א ת סא״ ל ג׳ נדהם ותוהה: ״ אתה מתכוון לעמוד על המסל ו ל כאשר המטוסים ממריאים מעליך?״ הוא מ נ ס ה להבין. התשו ב ה החיובית מבלבלת אותו לרגע קצר, אך הוא מפגין התאוששות מהירה ו מ מ צ מ ץ בשפתיו לשלילה, אל מול פרצופו המאוכזב של גיל. בזמן שנותר עד לפיריט הראשון עוסקים הטייסים בעיקר במילוי הבטן במועדון הטייסת. ע ת ה מפשירה מ ע ט אוירת הרצינות ובדיחות מ ת ע ו פ פ ו ת בחלל האויר. זמנו של הפיריט הראשון מגיע. סגן ג׳ עומד בקצרה על ההבדלים שבין טיסות לילה וטיסות יום: ״טיסת־לילה היא טיסה ש ק ט ה הרבה יותר. מ ס פ ר המטוסים באויר קטן ולכן ה קשר שק ט יותר. הפעולות שא ת ה מ ב צ ע בלילה פשו ט ות יותר, מעין ׳עבודה משרדית׳. עם ז את ישנן כמובן מ ס פ ר פעולות זהות הנערכות ביום ובלילה כגון, ״רוסים או נחיתה.״ פ o £ ו מ r פt o K o < 0 &X ש אנו עוזבים א ת הטייסת ושמים פעמינו לעבר קצהו של א ח ד ממסלולי ה ה מ ר א ה . ד מ מ ה , שרק רוח שורקנית מפריעה אותה מדי־פעם. שתי נקודות כחולות מנצנצות ל פ ת ע מק צ ה ו המר ו ח ק של המסלול, קרבות לאיטן ל ע מ ד ת ה ה מ ר א ה . ב א ח ת עולה רעש מנוע זועם ומפ לח א ת האויר. הנצנוץ הולך ומתקרב ומרחוק ניתן להבחין בצלליתו של מ ס ו ס רץ על המסלול. להבה כחולה־עמומה ה מ ט ו ס חולף .F-16CT1 נורית ל פ ת ע מזנב ה מ ט ו ס ובמבער מלא מז נ ק לאויר מעלינו בגובה מטרים אחדים ואז מושך באלגנטיות מעלה־מעלה. גלי־הדף אדירים מעיפים רגבי־עפר, עוקרים צמחים מוכרי־סבל ומזעזעים קלות צלם וכתב. ה מ ט ו ס נעלם אי־שם במרומים אך עדיין ניתן להבחין, למשך מ ס פ ר שניות, בנצנוץ הכחול של פ ת ח המבער. חולפות מ ס פ ר שניות וב 0ום מ ס פ י ק הרעם לישוך, מגיח לאויר ה מ ט ו ס השני. ריצה קצרה, מבער מלא, משיכה עזה והמרדף כבר בעיצומו. ״רוט הלילה החל. ה ד מ מ ה שבה וסוגרת על הבסיס כשמ מ ר ח ק ניתן להבחין במגדל־הפיקוח המואר כעץ חג המולד. ה ש ק ט מופר כשזוג מטוסים נוספים ניתקים מ ה מ ס ל ו ל ומושכים מעלה. שלישיית מטוס׳ פ א נ ט ום חו ל פת בהמיית ה ס ע ה חרישית בדרכם למסלול ה ה מ ר א ה . מרחוק, א פשר להבחין ב מ ס פ ר נצנוצים זעירים העושים דרכם במהירות, מנמיכים עוד ועוד. ה ק פ ה ועוד ה ק פ ה ו ה מ ט ו ס הראשון מנמיך ל ק ראת צוללת F-16C הנחיתה. פ ס אור כמו חותך באפילה הסמי כה, מנמיך, וגיזרתו של בזהירות על מסלול הנחיתה. רעם מנוע מוכר ונחיתה רכה בינות לאורות הזוהרים ; j f ה מ ס מ נ י ם א ת קצות המסלול. ה מ ט ו ס השני אינו מ א ח ר ופס אור נוסף מסיע על המסלול וחולף F-16CT - נוגע־לא־נוגע במסלול. נחיתה. א ח ד מ מ ס ו ס ׳ אותנו. נצנוצי אור זעירים עוטפים א ת ה מ ט ו ס מכ ל עבריו. בתא המואר זוקף C — לעומתנו הטייס א ת אגודלו. בחדר־התחקירים הממוזג של הטייסת, אנו מוצאים א ת סרן ר ואת סרן שי, 2 צופים בצוותא בסרטי טיסת־הלילה שלהם. ר׳ הוותיק עוצר מדי־פעם א ת ה ס ר ט "• ^ ומנתח א ת פעולותיו של ש׳, שזו היתה לו סיסת־הלילה הראשונה במטוס. כל 3 ) מ ש פ ט שא מ ר ש׳ בקשר מנותח, כל פעולה שביצע נבדקת לשורשיה. ש׳ מהנהן בראשו ומקבל א ת ההערות ו התשב ח ות כ א חת. אם לשפ וט על־פי סרט ה ט י ס ה r r של ר , הוי שהוא מרגיש בלילה כדג במים. מ ב ט נוסף בסרט ה ט י ס ה שלו, ״ המצביע בבירור על ביצוע לו 9 שלם, אך מ ח ז ק ת א ת השערתנו. 5 צ טייסים נוספים, כוסות־קפה בידיהם, מצ ט ר פ ים לצפייה ולניתוח הסרטים, רס־ן ך - ! מ ; טייס פ א נ ט ום ואיש המרכז לניסו״־סיסה, יטיס הלילה, ב פ עם הראשונה, את ה־ם -16 ^ מישהו בצד מעיר כ׳ ה־ם כבד יותר לשליטה. א ת המע ב ר מ מ ט ו ס רו־מנוע׳ לחד־מנוע׳, מגדיר רס״ן מ׳ באופוריה: ״הטיסה היתה עבורי חוויה בלתי־נשכחת. ה מ ט ו ס ח ז ק מאוד, עושה א ת הכל F-16cn הראשונה טוב, חל ק ונעים יותר. כמי ש ט ס על ה פ א נ ט ום שנים א ר ו כ ו ת - ז ה ו עולם אחר.״ גם א ת ה מ ע ב ר ל מ ט ו ס חד־מושב׳, אין הוא רואה כבעיה: ״ד׳ מ ה ר התרגלתי לטוס לבד. המע ב ר היה עבורי ק ל יחסית. עם זאת, אני מעריך שבטיסות מיבצעיות קיימת משמ ע ו ת פסיכולוגית לעובדה, שאין לך עוד זוג עיניים מאחור ומישהו ש מ ש ת ת ף איתך בחוויות.״ כטייס ניסוי אין הוא מתר גש יתר על המידה מ ה ט י ס ה הקרובה, אך לא יכול להימנע מלומר: ״אני מרגיש כמו ילד שיש לו יומולדת. ה מ ט ו ס הזה הוא מ ת נ ה יפה, בעיקר בלילה.״ 4 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 WELCOMETOGAZA ששהה בעזה, גדוד צ׳פארל. חיילי הגדוד מפעילים ״נ״מ קני״: נ״נ ־ קומנדקאר לפיזור הפגנות וחצציות. על הנ״נ מורכבים אמצעים מיוחדים לפיזור הפגנות, כגון: מדוכות (צינורות מורח- בים), היורות קליעי גומי לטווחים בינוניים: ררנ״טים היורים כדורייגומי לטווחים קצרים יותר! רובה פנאומאטי, שיורה גולות (כן, אותן באלורות שקופותיצבעו נ י ות שאיתן שיחקו בזמנו, אבל רק הגדולות שבהן, לא ה״פושטיות״)! רימוני גאז. החצצית מפזרת חצץ לטווחים קצ- רים, בינוניים וארוכים. היא יעילה מאוד, ויכולה לצודד ב־ 180 מעלות. מיגים בוערים. מחסומי עמו־ m ^ די חשמל כרותים. אבנים. ^ k l ^ ^ מארבים. מסמרים הפזורים ^ על הכבישים, במטרה לגרום ^ ^ ^ תקרים בכלי־הרכב, שייעצ- רו, ואז יתנפל עליהם ההמון. זהו לא סתם תסריט, זהו חלק נכבד מהתפריט. התפריט אותו קיבלו חיילי הנ״מ בגדו- דים השונים בשמונת החודשים האחר־ ונים. עתה עוזבים כוחות הנ׳׳מ את עזה, והחיילים חוזרים למנה הראשונה(אימ- ונים), ולקינוח (פעילות בט״ש בקו הסגול). הצטרפנו לגדוד הנ״מ האחרון כאן יש גם מפקד צוות. התגובה הצה־ ״לית להתקפות האבנים מצד המתפר- עים המקומיים היא לענות באותו סוג אמל״ח. מערך הנ״מ הוא שכתב את תורות ההפעלה והלחימה של הכלים האלה. החצצית זוכה להצלחה גדולה, בעיקר בפיזור הפגנות אלימות. נוסף לאלה, קיים ״מגוב״, שאחראי על הזזת צמיגים, אבנים גדולות, תנו- רים ומקררים, שבעזרתם חוסמים את הכבישים. יצאנו לסיור ממונע עם כוח של הגדוד. בעודנו מפטרלים ברחובות השוממים למדי של מחנה אל־בורג/ אנו שומעים בקשר על התפרעויות ומקרים של שריפת צמיגים וזריקת אבנים. כשרואים אותנו מתקרבים, נמלטים עשרות המתפרעים בעלי־ הניסיון במנוסה מהירה, מבלי שחלקיק חצץ או קליע גומי אחד נורים באויר. עצם הגעתנו (נ״נ, חצצית, שלושה ג׳יפים) הספיקה כדי לפזר את ההתקה- לות האלימה. אנו נוסעים בציר ״טנציר״ - הציר הראשי בין מחנות הפליטים. מגיע רכב אזרחי. נהגו, יהודי, מספר בהתרגשות כי נזרקו עליו אבנים לפני מספר דקות במרחק לא רב מכאן. סגן מוטי מעביר 6 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מ א ת י ו א ב ו י נ ו ג ר ד את ההוד ועה הלאה. ה המקרה יטופל. שיירה שנות האמל״ח הכבד עוזב אותנו. נשארנו כוח המונה שלושה ג׳יפים. מלפפונים ושאר ירקות אנו מגיעים לעזה העיר. בכניסה מקבלים את בואנו שני מיצגים: האחד שלט - ״ברוכים הבאים לעזה׳/ בשי לוש שפות. השני - צמיג בוער במלוא עוצמתו. סמלי? מי שמחפש סמליות ייתכן שימצא. מתמרנים בין צמיגים בוערים, בין חלקי מחסומים. צמיגים בוערים היום זה לא מה שהיה פעם. בעבר, זכה כל צמיג לטיפול אישי, להרבה רעש, צה׳׳לי ותקשורתי. היום צמיגים בוע- רים הם חלק מתפאורה של רחוב עזתי. בקשר אנו שומעים על זריקת אבנים, על צמיגים בוערים, על מחסו- מים שונים ומשונים, על התקהלויות אלימות. ״בחור לבוש שחור, שחשוד בזריקת אבנים על מכוניות, בורח לכי- וון השדות״, מודיעה האלחוטאית. מכ- שיר הקשר כאן הוא כמו מכ״ם. מיידע אותך על אירועים, עוד לפני שתוכל לצפות בהם בעיניך. עכשיו הוא מתריע (״הוא״ זה אחד הג׳יפים שעבר כאן לפני מספר דקות) על הימצאותם של נינג׳ות מסוכנים האורבים ברחובות הבאים. כאן אנו מרימים חצי גבה של דאגה ־ נינגיותי סגן מוטי, הנוהג בג׳יפ, לוקח את זה, לפי דעתנו, בקלות רבה מדי. הוא רק נאנח: ״אוי לא״, ונזהר שלא לעלות עם הג׳יפ על ערימת־ מלפפונים. מה ה קשת מיד תבינו. מהמושבים הקדמיים של הגייפ מסבירים, כי נינג׳ות הן פיסות גומי בעלות שלוש פאות, כשבכל אחת מהן תקועים מסמרים, היוצרים מעין פירמידה. זורקים אותן על הכביש. שתי פאות נשענות על הקרקע, ואילו המסמרים המזדקרים מהפאה השלי- שית, מנקבים את צמיגי הרכב העובר עליה. ישנן גם גירסאות ״משופרות״ לני־ נג׳ות המקוריות. פותחו ״נינג׳ות תפוחי־אדמה״, ״נינג׳ות חצילים״, ואף ״נינג׳ות קישואים״. בתוך הירקות הללו מוטמנים מסמרים קוטלי צמיגים. ברור עכשיו מדוע מוטי וחבריו מתרח- קים כמו מאיידס מעגבניה אדמונית עסיסית, שמונחת באמצע הסימטה, או מערימת המלפפונים שהוזכרה קודם. שני הצדדים רכשו מיומנות רבה. אלה יודעים מתי לפתוח במהומות, מתי לזרוק אבנים, מתי להבעיר צמיגים, ואיפה לטמון מארבים. כוחותינו יודעים להשליט סדר, ולהרגיע את המצב. והחיים נמשכים עכשיו אנו רואים עמודי חשמל כרו- תים על הכביש. סוג מחסום מקורי למדי, שמנסה לעצור את סיור חיילי הנ״מ. סגן מוטי עוקף את המחסומים בלי כל קושי, אם כי, ראשנו נחבט בדפנות הגייפ. לאחר זמן מה יוצאים לפיטרול ברחובות. הקשר לא מפסיק לדווח על אירועים בקנה־מידה בינוני. יש לציין כי המלה ״בינוני״ היא יח- סית. במקום אחר לא היו אירועים אלה מסתפקים בתואר הזה. הדבר שתופס את עיניו של מי שלא שוהה כאן הרבה, הוא שהחיים נמשכים כסדרם (גם ״סדרם״ זה, כמובן, מושג יחסי). בין הצמיגים הבוערים, הא- בנים, המחסומים והנינג׳ות, אנשים קונים אבטיחים בבאסטות הממוקמות בצידי הכביש (החנויות סגורות), נשים מחכות בתחנותיאוטובוסים, וילדים משתעשעים להנאתם ברכיבה על אופ- ניים ובמשחקי כדור. נראה שצמיגים בוערים כבר לא מזיזים לאף אחד. הצמיגים בוערים, והשיירות עוב- רות. כאן אולי המקום לשאול מאיפה יש כל־כך הרבה צמיגים, הרי גם ב״אליאנס״ יש בעיות. את התשובה מספקים כלי־רכב רבים, העומדים בצי- ד, הדרכים על אבנים וחביות - פירקו להם את הגלגלים... סגן בועז, סגן מפקד סוללה בגדוד, אומר: ״יחסית לצ׳פארל, אין ספק שהפעלת האמל״ח כאן היא פשוטה מאוד. בתור אנשי נ״מ אין לנו בעיה בכך. היו לנו פעילויות אכיפת עוצר, שאותן ביצענו בעזרת כלינו המתניי־ עים. היו הפגנות אלימות של יותר מ־ 100 איש, שפיזרנו בעזרת חצצית. היינו בחוד החנית הצה״לית בפריצה למחנה פליטים, שהכריז על עצמו כשטח סגור, כשרק אחרינו נכנסו שאר הכוחות. לא בכדי. באחד מימי השישי החמים והמפורסמים במחנה שאטי, נכנסה חצצית שלנו, שהשקיטה את המהומות.״ כשאין פעילות, שומרים על כושר־ גופני וכושר־ירי בנק״ל. גם זיהוי מטו- סים ניתן ללמוד כאן, כמו בכל מקום אחר. לא זונחים אף את לימודי הצ׳פא־ רל. החיים בצל האינתיפאדה. 7 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ב־ 30 ביוני 1988 , החליף תא״ל אורי רם את תא״ל איתן יריב כמפקד כוחות הנ׳׳מ. כך נראה הנ״מ בעיניהם של מפקדיו מלבנון עד עזה תא״ל איתן יריב: • אילו תשובות יש בידי מעוך הנ״מ של חיל־האויר כנגד ההצטיידות העצומה, באיכות ובכמות, במטוסי קוב בארצות עו נ ז חילות־האויר של צבאות־ערב משתכללים. הם קולטים מטוסים מהשורה הראשונה F־157I , של הטכנולוגיה העולמית, כמו המע־ 29 , הטורנאדו, המיראז׳־ 2000 ה־ 16 ־ק ועוד. ומסוקים שונים, לכן אין לנו הפתעות F-15, F-16 אימונמו נערכים מול מטוסי מהביצועים של מטוסי חילות־האויר הערביים. אימונינו נעשים איכותיים עוד יותר בזכות הטייסים שאיתם אנו מתאמנים. יש עוד לקחת בחשבון, כי משך זמן הנעת המטוסים הוא ארוך, כך שאנו מספיקים ללמוד אותם מבעוד מועד. • אילו שיפורים הוכנסו באמצעי הלחימה של הנ״מ בשנות פיקודו עליון הרבה. חלקם כבר מיבצעי, וחלקם עדיין בשלבי פיתוח. פיתחנו מאוד את ההוק, ואנו נמצאים בין המובילים בתחום ההוק בעולם. כיום המערכת משוכללת ומתוחכמת מאוד, ונהנית גם מהפיתוחים האמריקניים, הקיימים בסוללות הוק שונות בעולם, וגם מהניתוחים הישראליים, הבלעדיים לנו. לטילי הצ׳פארל שלנו יש השיפורים החדישים ביותר בעולם, שלא נמצאים אפילו ברשות האמריקנים, ושהם כולם כחול־לבן - החל מהדרישה המבצעית, דרך הרעיון, התיכנון, הפיתוח ועד הייצור. למערכת ה־ 40 מ״מ נוספה מערכת בקרת־אש חדשה לגמרי, משוכללת מאוד, וגם בזה אנו חלוצים בעולם. התעשיה המקומית כבר מייצאת אותה למדינות שונות. היא מאוד חדשנית, משנה בצורה דראסטית את מערכת הנשק, ועושה אותה יותר אפקטי- בית. גם בתותחי הוולקן, שנושאים בעיקר הנטל בקווים, השיפורים משמעותיים. ייצרנו מאמן כותים (סימולאטור) חדש, המודרני ביותר בעולם בתחום הנ״מ של התותחים. המאמן מתאים לכוונים בכל סוגי הכלים. יתרונו המשמעותי - אפשר להביאו לכל מוצב, גם בקו, ולאמן בכל רגע, ביום ובלילה. המאמן חוסך כסף ופותר קשיי תיאום בתרגילים עם מטוסים. • האם צפויה רכישת כלים חדשים בזמן הקרוב? התוכנית השנתית בנושא רכישת אמל״ח חדש, המופעלת עתה, אינה תלושה מהמצי- אות. היא מבוססת על דברים שנעשו בעבר, ועל תיכנונים לטווח ארוך. תוכניות לרכש חדש ולשיפורים עוברות עתה תהליכי מיון על־ידי המטה הכללי וחיל־האויר, על־פי מגבלות התקציב. • כיצד השתלבתם במשימה הצה״לית של שמיות הסדר בשטחים! לאחר תהליך היציאה מלבנון, הקיצוצים ותהליך קליטת מערך ההגנה הקרקעית, הוטלה עלינו משימה נוספת - לשמור על הסדר בשטחים ולסכל מהומות, יחד עם יחידות צה״ל האחדות. התארגנו במהירות לטובת העניין. כל משימה שהוטלה על חיילי הנ״מ, ועל כלל חיילי חיל־האויר, שעל ארגונם אנו אמונים, בוצעה כהלכה. נהניתי מאוד מחיילי, שחלקם חברים טובים שלי, בכל הרמות, גם חוגרים. נדמה לי שהמוטיבציה לשרת מ״מ הולכת וגדלה בשנים האחרונות. • האם הפעילות בשטחים פוגעת נאימוניסז כללית, אפשר לומד כי יש פגיעה באימונים כתוצאה מהפעילות בשטחים. אך אנחנו מנצלים את כל זמנם הפנוי של החיילים לאימונים, ממשיכים את הלימודים בתחום המקצועי תיאורטי, ומעבירים אימוני כושר גופני ואימוני נק״ל. הפעילות בשטחים תורמת גם במישור החברתי. מפקדים וחיילים מיישמים בצודה הטובה ביותר את המשימה שהוטלה עליהם וזה מגבש, עחר לחיילים בהיכרות, בתמיכה ובסיוע זה אה, מאמן את היחידה כיחידה לוחמת, ויש בכך תרומה בפני עצמה. נ״מ נגד טילים תא״ל אווי רם, מפקד כוחות הנ״מ: תא״ל אורי רם נולד במקרה או שלא במקרה, בשבוע בו חגג הנ״מ את הפלתו הראשונה, לפני 40 שנה. ב־ 1966 התגייס והתנדב לקורס טיס. כעבור זמן־מה עזב וביקש לעבור לקומאנדו הימי. לאחר גילגולים הגיע לבסוף ליחידת ההוק. בשלב מאוחר יותר מונה לקצין ההדרכה של ההוק, והיה אחראי על תורת הלחימה של טילי הקרקע־אויר. במלחמת יום־הכיפורים כתב את תורת הלחימה בצ׳פארל, ונם את תורת הלחימה ברד־איי. במהלך המלחמה, כשהסתבר שכמות גדולה של טילי נ״מ אישיים מסוג סטרלה נלקחו שלל, פקד עליו אל׳׳מ מאיר שריר, מפקד מערך הנ״מ, ללמד את כל הכוחות בסיני להפעיל את הטיל האישי הזה בצורה הטובה ביותר. לשם כך הוקצבו לו 24 שעות. הוא עשה זאת. בהמשך קלט את ההוק המתנייע, היה אחראי על פרוייקט קליטת ההוק המשופר ומפקד בית־הספר לקציני־נ״מ. במלחמת לבנון היה קצין אג׳׳מ של הנ׳׳מ ואחראי על כל התיכנון המיבצעי והפעולות המיבצעיות. אחרכך מונה למפקד יחידת נ״מ גדולה, בתקופה שצה״ל שהה בלבנון. תפקידו האחרון, לפני שקיבל את הפיקוד, היה מפקד בית־הספר לנ׳׳מ. • תא״ל אורי דם, מהן משימות מערך הנ״מ בשנים הבאות; המשימה העיקרית והבסיסית של מערך הנ״מ, שלשמה הוא בעצם הוקם, היא להיות שותף בהגנת שמי המדינה. זוהי משימה אחת של חיל־האויר, שמבוצעת על־ידי מספר גורמים: מטוסי־הקרב והמסוקים, מערך הנ״מ, המודיעין ומערך השליטה והבקרה. החוכמה היא לבצע שילוב נכון ביותר של כל המרכיבים, וניתן לומר כי אכן יש בחיל־האויר אינטגראציה מלאה. כולם פועלים כמקשה אחת, לטובת ההגנה האוירית. במסגרת הזאת, המשימות החשובות בשנים הבאות יהיו המשך השותפות המוצלחת עם שאר הגורמים הפועלים למען ההגנה האוירית בצורה הטובה ביותר, ונתינת מענה, גם בעזרת אמל׳׳ח מוצלח, וגם בעזרת תורת לחימה נכונה, כנגד איומים עכשויים, כדוגמת הטק׳׳ק (טילי קרקע־קרקע) או מסוקי־הקרב של האוייב, שהתפתחותם נמצאת בתנופה רבה. נצטרך לשפר את מערכת ההכשרה שלנו. קרי, לבנות מערכת הכשרה טובה, יעילה, ואף יותר זולה מכפי שהיא היום. נשלב יותר דמיינים. המשימה האחרונה, שקשורה קשר הדוק עם שתי המשימות שהחכרו, היא לשפר עוד יותר את יכולתנו להשתלב גם בלחימה של כוחות הקרקע, כדי שנוכל לתת נכון יותר וטוב יותר, את הפתרון המיידי להגנה עלי- הם בשדה הקרב הקדמי. • מה חלקו של הנ״מ בקרב היבשה! היעד המרכזי שלנו הוא אוירי. אם אין כלל איום אוירי, לא יהיה צורך בכוח נ׳׳מ לטובת הגנה אוירית לכוחות הקרקע. מכיוון שכשאנו נמצאים בשטח ישנם אילוצים קרקעיים, באופן טבעי לא נשב בחיבוק ידיים, ונשתתף במלחמה. בכך נגן על הכו- חות בכלל, על עצמנו בפרט, וכך, כשנהיה מוגנים, נוכל להמשיך ולתת את ההגנה האוירית שלשמה הגענו מלכתחילה. אנו מתאמנים בלוחמה יבשתית, כנגד מטרות קרקעיות, ונהיה מוכנים לכך בשעת הצורך. • הנ״מ משתתף גם במשימות ביטחון שוטף בשטחים. מעניין לציין, כי על יחידות הנ״מ הוטל לקלוט את המערכות המיוחדות לפקור מהומות, שקלט הצבא. זאת בזכות הידע והכושר הטכני של אנשי הנ״מ, המתאימים במיוחד למשימה, בשל אופי כלינו והאמון ביכולת הטכנית והמקצועית שלנו להתמודד עם מערכות שונות. מדובר במערכות טכניות חדשות, שצריכים להיות מסוגלים לקלוט ולתפעל ולתחזק אותן. אני חושב שזוהי תעודת כבוד לאנשים שלנו, שנבחרו לכך. הם אכן מוכיחים את עצמם. • האס יש לנ״מ חשובות מלאות או חלקיות לבעיית הטק׳׳קז בעיית הטק״ק היא בעיה מורכבת מאוד. אין אף תשובה חד־ערכית לנושא הטק״ק, בהנחה שמישהו רוצה להשתמש בו. במידה שההרתעה לא מצליחה, באה בחשבון אחת משלוש הדרכים הבאות: חיסול הטילים בבסיסיהם; פגיעה בטיל באויר; מניעת הנזק כשהטיל נופל. ההתמודדות היא בשלושת המישורים, במקביל. אסור לבנות על כיוון יחיד. כאנשי נ״מ אנו מאמינים, כי קל יותר לאתר את האיום באויר. אפשר וצריך להיות מסוגלים ליירט את הטילים הללו באויר. אנו מטפלים בנושא זה, במטרה להבטיח את היכולת להתמודד. האפשרות השלישית, של ההגנה הסבילה, היא בבחינת גיבוי. בגישה זאת צריך לפעול. • האם כיום ישנו גוום שיכול לייוט טק״קז הבולטת מכל המערכות- שקיימות, ומקבלות כרגע כושר לוחמה בטק״ק, היא מערכת טילי הפטריוט האמריקניים, שיהיו בעלי כושר יירוט טק״ק בזמן הקרוב. • מתי אמווה מעו נת הפטריוט להיות מיבצעיח! המערכת האמריקנית מתחילה להיות מיבצעית במידה חלקית השנה. להערכתנו, תוך זמן קצר היא תהיה מיבצעית לגמרי - בעלת כושר יירוט טק״ק לגבי חלק נכבד מסוגי הטילים. 8 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 עסקי ארד עייך.ענר עבריו א נ ש י ם י א י ר ו ע י ס י א ק ט ו א ל י ה » התנגשנו 11 התנגשנו I » ב־ 15 באוגוסט, ב־ 9:20 בבוקר, המריא מבסיס במרכז הארץ. סא׳יל F־15 זוג מסוסי רם קולר, במטוס מס׳ 672 המכונה , ״טורנאדו״, ורס׳ץ אהוד פאלק במטוס 684 ״הערפד״. בדיקת־קשר שגרתית, שנערכה מיד לאחר ההמראה, הפנתה את המבנה לאיזור האימון המתוכנן בבקעת ים המלח, מזרחית לערד. על הפרק - אימון אויר־אויר מול שימריא מהדרום. F־16 מבנה מטוסי צמד המטוסים הופנה לעבר הנ.צ המתוכנן ־ מראש, להתארגנות ולהמתנה למטוסי ה־ 16 קשר־עין, שנוצר בין מטוסי שני המבנים .F כשהיו ממרחק 10 מייל זה מזה, היה האות לתחילת הקרב, לנעילה, ולהתכתשות ביניהם. ההתנגשות באה דקה לאחר מכן. לפתע, כדקה לאחר שהחל הקרב, שמע הבקר את רם קולר אומר בקשר בקול רגוע למדי, ״בקר התנגשנו, בקר התנגשנו״. קולר הוסיף לדווח ומסר, כי הוא נמצא בגובה 11 אלף רגל ומסתחרר. המטוס של רס״ן פאלק היה בדממה מוחלטת. יחידת הבקרה ביקשה מקולר נתונים קורבן התאונה האזידית F-15־ נוספים, אך הוא לא ענה. שבדי־מסלס ה בשניות שלאחר מכן, הפכו הנקודות הזוהרות והבהירות שסימנו את המטוסים על מסך המכ״ם למריחות אור, עמוס ודהוי. הסירנות ביחידת הבקרה ובטייסות מסוקי שבכוננות הופעלו באותן שניות ממש. מטוסו של סא״ל קולר איבד את זנבו בהתנגשות, והחל לאבד גובה במהירות ותוך סיחרור. ביחידת הבקרה ביקשו דיווח ממטוסי הי 16 ־ק, שהיו באויר. אחד המטוסים היה כל העת בקשר־עין עם מטוסי ה־ 15 ־? שהחלו צוללים מטה. מסוקי היסעור והבל־ 212 , שהוזנקו עוד קודם לכן, קיבלו את נקודות הציון של ההתרסקות בעודם באויר. מסוקי החילוץ זיהו את המצנח של רם קולר. היה זה שטח קשה ותלול, באיזור נחל חבר. טרשים כיסו את השטח ברדיוס רחב. קברניט היסעור חיפש את נקודת הנחיתה הקרובה ביותר, אותה מצא במרחק כ־ 400 מטרים מהמצנח. הצוות הרפואי זינק מהמסוק, על ציודו. אולם, לאחר כחצי שעה של נסיונות החייאה, נקבע מותו של סא״ל קולר ז״ל. דרור מרום ראמשט״ן: האסון הגדול ביותד בתולדות המפג 1ים האויר״ם יותר מ־ 40 אנשים נהרגו וכ־ 400 נפצעו באסון הגדול ביותר בתולדות המפגנים האויריים. מטוס איירמאצ׳י של הצוות האירובאטי של חיל־האויר האיטלקי, ״החיצים משולשי הצבעים״, התנגש בשני מטוסים אחרים ושלושתם נפלו. אחד המטוסים נפל על הטריבונות בהם ישבו רבבות צופים במפגן האוירי וגרם למאות נפגעים. 9 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 עיסקח המאה ״עיסקת הנשק של המאה״ כך כונתה העיסקה בין סעודיה לאנגליה שנחתמה ביולי השנה. זוהי עיסקה המהווה השלמה . ועידכון לעיסקת הרכש הקודמת מסוף 1985 בעיסקה הקודמת נרכשו מבריטניה 72 מטוסי טורנדו, מתוכם 48 למשימות תקיפת .(ADV) ו ־ 24 להגנה אוירית (IDS) שטח נרכשו גם 60 מטוסי אימון מתקדמים הוק וראשונים פילאטוס. עד מחצית 1988 הגיעו (IDS) לסעודיה רק כ־ 20 מטוסי טורנדו ומספר מטוסים משני הסוגים האחרים. העיסקה מיולי משלימה את קודמתה במטוסי ( 60 משתי הגירסאות) והוק( 60 ־ טורנדו ( 50 ומוסיפה פריטים חדשים כמו 90 מסוקי בלקיהוק ולינקס, 6 שולות מוקשים וכן בניית שנ י שדות־תעופה. מדוע כה להוטים הסעודים להעצים את צבאםי מהי משמעותה של העיסקה לגבי חיל־האויר הישראלין האם הלחץ שהפעילה ישראל נגד מכירת נשק אמריקני לסעודים השתלם בסופו־של־דבר? שאלות אלו הפנינו לאהרון לברן, מהמרכז למחקרים אסטרטגיים. לברן מדגיש, כי התעצמותה של סעודיה לא התחילה בשתי העיסקאות האחרונות. סעודיה מצויה בבולמוס של התעצמות כבר מסוף שנות השבעים. לדעתו, מספר התפתחויות מרכזיות במלחמת איראן עיראק האיצו את ההתעצמות הסעודית. ראשית, מלחמת המיכליות שהתנהלה באינטנסיביות ממארס 1984 . המתיחות במפרץ אומנם לא גרמה לכך שאוניות ואתרים סעודיים אחרים יהוו יעדים ישירים לתקיפות איראניות, אך כבר בקיץ 1984 באחת מהתנגשויות האויר הספורות בין מטוסים סעודיים ואיראניים הופל מטוס איראני. התקפות תכופות של חיל־האויר העיראקי במפרץ גרמו לאיראנים להגיב מ־ 1987 בחריפות רבה יותר נגד אוניות סעודיות. ההתפתחות השנייה היתה טראומה חריפה מהטבח בעיר מכה, בה נהרגו כ־ 1,100 עולי רגל איראניים. מאורע זה גרר אחריו ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין איראן לסעודיה והסלים את המשבר. בנוסף לכך, המערכה האוירית בין העיראקים לאיראנים ובעיקר תגובת האיראנים על הפצצות חיל־האויר העיראקי ושיגורי קרקע־קרקע על בגדד המחישה לסעודים את הסכנה. נראה כי הסעודים פוחדים בעיקר מהאפשרות שאיראן תשתמש בנשק זה נגד יעדי הנפט הממוקמים במזרח סעודיה. סעודיה רואה איומים פוטנציאלים גם מצד תימן. אפילו עיראק, שהיא כיום בת־ברית של סעודיה, מהווה יריב פוטנציאלי. לדעת לברן, חששותיה של סעודיה מובנים, בעיקר משום שמדובר במדינה היושבת על מאגרי הנפט הגדולים בעולם, ואשר רבים חומדים את עושרה. הוא מציין כי העיסקאות האחרונות היו מפתיעות במיוחד, משום שהראו על רקע הירידה הדרמטית בהכנסות הנפט, עד כדי שנ י שלישים ויותר, בהשוואה לשנים קודמות. ההקצאה לביטחון בסעודיה מגיעה ל־ 35 אחוז מהתקציב השנתי. לראשונה זה זמן רב מראה הצמרת הסעודית נכונות להגיע לגרעונות או אף למשוך מהרזרבות הכספיות שלה כדי להעצים את צבאה. האם לדידה של ישראל היה עדיף לו התבצעה עיסקה זו עם ארה״ב ולא עם אנגליה? אילו היתה ארה״ב מוכרת את הנשק לסעודיה, היתה יכולה להטיל הגבלות על השימוש בו, אולם, מצד שני, איכותו של הנשק האמריקני עולה על איכות הנשק שסעודיה רכשה מבריטניה. לברן אומר כי עד עתה היתה הסכמה בין ארה״ב לישראל, לפיה ארה״ב תמכור נשק רק למדינות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל, כלומר: מצרים. בזכות הסכם השלום, אומר לברן, הצטיידה מצרים בשנים האחרונות בכמויות נשק איכותי. לברן מציין גם, כי ההגבלות שהטילה ארה״ב על השימוש בכלי־נשק שמכרה בעבר לסעודיה לא תמיד נשמרו וכובדו. לדוגמה, מטוסים סעודיים שנרכשו מארה״ב פרסו לשדה־תעופה ליד גבול ישראל בניגוד להוראות האמריקנים. לברן טוען, כי ארה״ב הופתעה מהצעד הסעודי, לאחר שספינות המלחמה של ארה״ב במפרץ הבטיחו, בין השאר, את חופש השיט של הספינות הסעודיות. עם זאת, קטן הסיכוי שסעודיה תהפוך בעקבות העיסקה האחרונה למעצמה צבאית. בעייתה של סעודיה היא שצבאה קטן ביחס לממדים הגיאוגראפיים והכלכליים האדירים של הממלכה. חיל־האויר וחיל־הים הסעודיים התחזקו במידה ניכרת בעשור האחרון. יתרונו של חיל־האויר הסעודי הוא בהיותו כוח מהיר וגמיש להפעלה במסגרת הממדים הגיאוגראפיים הענקיים של הממלכה. כיום מכיל הסד״כ האוירי של סעודיה 180 טייסת , F-15 מטוסים ובהם שלוש טייסות . F-5E מטוסי טורנדו ושש טייסות של מטוסי עם השלמת עיסקאות הטורנדו יגיע כוחו לכ־ 43 מטוסי קרב וזה בוודאי כוח משמעותי. לברן רואה שתי סכנות לישראל: התנקלות לשיט ישראלי באמצעות הצי בים־סוף, ומעורבות ישירה או בלתי־ישירה מצד סעודיה במלחמה נגד ישראל. חיל־ האויר הסעודי יוכל לתקוף ישירות יעדים בישראל או לתגבר את חילות־האויר האחרים של מדינות ערב. מטוסי הטורנדו הסעודיים יוכלו לתקוף IDS בכל מזג־אויר, וגם בלילה. הטורנדו יאפשר לחיל להיות התקפי יותר, ובעל כושר חדירה טוב. גם רכש טילי הקרקע־ קרקע מסין פותח לסעודיה אופציה נוספת להיות מעורבת במלחמה אפשרית בישראל. סעודיה, מסכם לברן, מהווה איום צבאי מוגבל על ישראל, שמשמעותו העיקרית היא תוספת מצטברת לאיומים אחרים. ההתעצמות הסעודית תצטרך להשפיע גם על קצב ההתעצמות של צה״ל וחיל־האויר הישראלי במיוחד. לדעתו, ההתעצמות הסעודית עשויה אף להביא תועלת לישראל: היא עשויה לעזור לה להקיץ מתנומת הרוגע הבטחוני שפקדה אותה בשנים האחרונות. תקיפות חיל-האויר בלבנון היעד: תחנת־השידור של אש״ף בצידון ב־ 9 באוגוסט תקפו מטוסי חיל־האויר את תחנת השידור של אש״ף, שהיתה ממוקמת בסמוך למחנות הפליטים עין אל־חילווה ומיה־מיה שבצידון. תחנת השידור של א ש״ פ בצידון. למעלה: לם י : - V *. ״ ג תחנת השידור, שהוקמה ב־ 4 ביולי השנה, באתר סודי באיזור צידון, הצטיינה ביכולת שידור ארוך־טווח, ונועדה בעיקר לשידורי תעמולה ולליבוי־יצרים במסגרת ההתקוממות בשטחים. באותה גיחה הושמדו גס בסיסים נוספים של ארגון הפת׳׳ח, החזית הדמוקראטית והחזית העממית, שמוקמו בסמוך לעין אל־דילב בקירבת צידון. היתה זו התקיפה השמינית שביצע חיל־ האויר בלבנון מתחילת השנה. מאז הושמד ה״מיני פתחלנד׳ של המחבלים ממזרח לצידון בראשית השנה, תוך ניצול הרגיעה היחסית של פעילות צה״ל בדרום־לבנון, עסקו ארגוני הטרור בשיפור עמדות, הקמת בסיסים חדשים ואימונים שוטפים באיזור העיר צידון. בסיום תקיפת המטוסים, כיסו ענ נ י ־עשן כבדים את מחנות הפליטים, ופרצו דליקות רבות באיזור העיר צידון. דיווחים של המחבלים סיפרו על מכתשים בקוטר עשרה מטרים ובעומק רב, שנפערו במקום בו מוקמה תחנת־השידור, ועל היפגעות רכבים רבים וכבישייגישה, שחיברו בין המחנות. על התקיפה, מספר סגן ט׳, מהמבנה המוביל: ״ההודעה על הפעילות המיבצעית מטוסי טורנאדו סעודים: עיסקת המאה של הבריטים הגיעה בנוהל הרגיל. תוכננה תקיפה באיזור 10 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 עסק• אויר א נ ש י ם ־ א י ר ו ע י ם - א ק ט ו א ל י ה העיר צידון. המראנו בשעה 9.45 ופנינו צפונה, לחציית גבול שקטה ושיגרתית. קיבל את פנינו מזג־אויר מעונן, שלא הפריע באופן משמעותי לזיהוי היעדים - תחנת השידור, שמוקמה על צלע גבעה מוקפת אנטנות, וארבעה מבנים נוספים בשטח, במרחק של כמאה מטרים זה מזה.״ המטרה המרכזית היתה מבנה מבודד, שמתחתיו מוקם בונקר המיבצעים של התחנה כולה. מוסיף ומספר סגן טי: ״אש נ״מ לא־צפופה ולא־מסוכנת ליוותה אותנו החל מהיעף הראשון. הייתי מספר 2. הטלות החימוש של מספר 1, מפקד הטייסת, היו טובות מאוד ומדוייקות. נכנסתי מיד אחריו. היו התפוצצויות של המטרה המרכזית והמבנים הסמוכים לה. המשכנו לתקוף תוך שאנו מבצעים יעפים נוספים לחיסולה. ״מרגע שאתה מזהה את המטרה, וזה לרוב לא לוקח יותר מדי זמן, אתה מסודר. אתה יכול כבר לתכנן את ה׳באד, שתעשה כעבור מספר דקות מעל לטייסת.״ *** ב־ 25 באוגוסט תקף חיל־האויר מטרות־ מחבלים במחנה הפליטים עין אל־חילווה. הפעם, השמידו מסוקים בסיס התארגנות ליציאה לפיגועים של הפת״ח. מספר רס״ן ש; שהשתתף בתקיפה: ״המטרה היתה ממוקמת בתוככי מחנה הפליטים. מבנה דדקומתי, בעל שני אגפים. מזג־האויר היה מאוד לא־נוח. היה אובך סמיך של לחות וערפילים מפריעים. מעט עננים נראו מעלינו בגובה־רב. הכניסה לתוך מחנה־הפליטים היתה שקטה מאוד, הרבה מעבר למה שאנחנו מכירים. איש לא ציפה לבואנו. בסמוך למבנים שתוכננו לתקיפה, נראה מגרש כדורגל שבאותה שעה ממש מאוייש בשחקנים שהיו בעיצומו של משחק. במהלך התקיפה, שארכה 90 שניות בלבד, שיגרנו שבעה טילים לעבר שני המבנים, שקרסו במהירות. לא נורתה לעברנו כל אש נ״מ ונראו רק צרורו נק״ל מעטים.״ 24 שעות לאחר מכן, שבו ותקפו מסוקי חיל־האויר בדרום־לבנון. דרור מרום נשות הטייסים מקורקעות נשות הטייסים של חיל־האויר מוותרות על קאריירה עצמית, לטובת הקאריירה של בעליהן. כך מגלה מחקר של החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל־אביב. החוקרים, חוה טובל ודיר יואב ורדי, מצאו, כי אופיו המיוחד של המקצוע של איש צוות־אויר: שעות העבודה הרבות והבלתי־סדירות, המחויבות הגדולה והמעורבות, המוביליות הגיאוגרפית התכופה וכיוצא באלה גורמים - דורשים מהאשה תמיכה אקטיבית בבעל. אשת הטייס נדרשת לשחרר את הבעל מתפקידי משפחה רבים, היא צריכה למלא משימות חברתיות הקשורות בתפקיד הבעל ועוד. תגמוליה של האשה בעבור תמיכה זו אינם ישירים. היא נהנית באופן מואצל מהישגיו של בעלה ומהצלחותיו. החוקרים מציינים, כי סממנים אלה מאפיינים גם זוגות של אנשי דת, דיפלומטים, מנהלים בכירים ואנשי צבא בכלל. האילוצים הללו חוסמים את דרכה של האשה לפתח קאריירה עצמית. החוקרים ריאיינו 139 נשות טייסים. המחקר מעלה בעיה נוספת, והיא: גיל הנישואים הצעיר של אשת הטייס. טייסים נישאים לנשים צעירות, שעוד לא החלו לפתח קאריירה עצמאית. לאחר הקמת המשפחה, קשה עוד יותר לאשה לפתח קאריירה משלה. לדעת החוקרים, יש לחיל־האויר השפעה על עיצוב הקאריירה של האשה. הם ממליצים להקצות משאבים לפיתוח קאריירה של שני בני הזוג. ״עמוס״ - לחל ל עכשיו זה כבר בטוח. לוויין התקשורת הישראלי הראשון - ״עמוס״, שנחשף לראשונה במדור זה, בגיליון ספטמבר 1987 של הבטאון - ישוגר לחלל באמצעות טיל ״אריאן״, יחד עם לוויין הגיבוי שלו ״עמוס 2״. ב־ 9 באוגוסט נחתם הסכם מפורט, המבטיח לשותפים בפרוייקט הפיתוח של הלוויין מקום של כבוד על טיל ״אריאן״, שישוגר אל החלל ממרכז החלל הצרפתי באי קורוא, בראשית 1993 . על ההסכם חתמו נציגי מפעל ״מבת״ של התעשייה האוירית, המייצר את הלוויינים, נציגי חברת ״ג׳נראל סטלייט קומפאני״, העוסקת בניהול הפרוייקט, נציגי חברת התעופה המערב־ גרמנית ״דורניר״, השותפה בפרוייקט, ונציגי תישלובת התעופה והחלל האירופית ״אריאנספייס״, המייצרת ומשגרת את טילי ה״אריאן״ נושאי הלוויינים. הלוויינים ״עמוס״ ו״עמוס 2״ יוצבו בחלל בגובה 36,000 קילומטר, בנקודה מעל זאיר שבמרכז אפריקה, וינועו במסלול גיאו׳ סינכרוני(מסלול ומהירות זהים לאלו של כדור־הארץ) שנקבע כבר לפני כשנתיים, במטרה להבטיח את מקומו של ״עמוס״ בחלל, ההולך ומתמלא לוויינים. שני הלוויינים הישראליים יהיו מערכת תקשורת אשר תכלול 16 טרנספונדרים (קולטי אותות, המגבירים ומשגרים אותם ליעדיהם) בעלי עוצמה של 1152 מגהרץ, ותהיה מסוגלת לספק את כל צרכיה התקשורתיים של ישראל, אותם סיפקה עד הבינלאומית. INTELSAT היום חברת הלוויינים, שיוצבו כאמור מעל מרכז אפריקה, יקלטו את שידורי הרדיו, הטלוויזיה והטלפון, שישוגרו אליהם מתחנות קרקעיות ויעבירו אותם ליעדיהם ללא צורך בקווי־תקשורת קרקעיים ותוך חיסכון ניכר בערוצי תקשורת יקרי־ מציאות. משקלו של הלוויין ״עמוס״, שבנייתו כבר החלה במיפעל ״מבת״ יהיה 1,200 קילוגראם, אורכו 2.3 מטרים ורוחבו כמטר ומחצה. אורכם של המשטחים הסולאריים של מערכת התקשורת הלוויינית יגיע ל־ 12 מטרים, והיא תתפקד כתחנת־מימסר מתוחכמת ומשוכללת לשידורים בישראל ומחוצה לה. דרור מרום מה בועד לפקחים הישראלים הכנס של הפדרציה העולמית של פקחי טיסה יתקיים בישראל, בחודש אוקטובר. הכנס יעסוק בתקנות ונהלים חדשים, בתנאי עבודה של פקחים, ובהחלפת ידע מקצועי. באיגוד העולמי חברות 65 מדינות. ההחלטה על קיום הכנס בישראל נתקבלה לפני זמן רב, ולא שונתה בעקבות האירועים בשטחים. על אירוח הכנס היוקרתי התחרו הלווין הישראלי עמוס ישוגר באמצעות ה ארי אן 11 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 עסק א נ ש י ם • א י ר ו ע י ס י א ק ט ו א ל י ה ני ני י שדיפת־יעדלת - מן האליד גם יוגוסלביה ואיטליה. המדינות הסקנדינביות ובראשן דנמרק, ניסו לטרפד את הכנס בישראל. חמישה פקחים ישראלים נשלחו לחו״ל, לשכנע את הפדרציה. אשתקד התקיים הכינוס של הפדרציה בליסבון. בכינוס הקרוב מתכוונים פקחי הטיסה הישראלים להעלות את בעיותיהם המיוחדות: הפקחים הישראלים דורשים לשתף אותם בתחקירים המתקיימים לאחר תאונות אזרחיות. בעיה נוספת - הפקחים הישראליים יבקשו להקדים את גיל הפרישה . שלהם. בישראל - גיל הפרישה הוא 65 בקרב פקחים בחו״ל, הגיל המקובל לפרישה 55 , לטענת פקחי הטיסה הישראלים. ־ הוא 50 מ ל ח מ ה ב א ש מן האו״ר כל כלי הטיס בישראל, החל במטוסי חיל־האויר ועד לכלייטיס זעירים פרטיים, התגייסו למלחמה בשריפות, שפורצות בשל תנאי הקיץ, ובשל הצתות בזדון. חיל־האויר מקצה מטוסים מיוחדים לצורך איתור שריפות. חברות התעופה, ״כימאויר״ ו״מרום׳/ מספקות מטוסי־ריסוס לטובת כיבוי השריפות הללו. סא״ל נ / מפקד טייסת דורנירים, שהיא הנציגה העיקרית של חיל־האויר במלחמה באש מן האויר: ״אנו מבצעים טיסות ספציפיות לאיתור שריפות ומציתים. עד היום דיווחנו למשטרה על מספר חשודים שגילינו, ועל מספר רב של התחלת־ שריפות. בעזרתנו, נתפסו חשודים אחדים, ומכבי האש הצליחו לכבות כמה שריפות עליהן התרענו.״ הצטרפנו לטיסה בדורניר, טיסה שהוקדשה במיוחד לאיתור שריפות, ביום שהוגדר כ״חם מאוד׳ על־ידי המשטרה(גם בגלל מזג־האויר, ובעיקר בגלל איומים להצתות). באזור פארק קנדה, סמוך ללטרון, גילינו אחת מארבע השריפות, שהתחוללו באותו יום. סא״ל נ׳, הטייס, כיוון בקשר למקום האירוע מסוק אזרחי, שגויים כדי לכבות את האש. הטיסה השיגה את שלה. את עיקר הגיחות המיוחדות מבצעים הדורנירים, אך גם מטוסים ומסוקים אחרים משתתפים בפעילות. הבל־ 212 , לדוגמה. הוא משמש לצורך הטסת חפ״ק. מסוק, שמוזנק על־ידי הקרן־הקיימתילישראל, מגיע למקום השריפה, מחובר בקשר למשטרה, לקק׳׳ל ולמכבי האש, מכוון את הכבאיות, ומקשר בין הגורמים השונים. משימה נוספת, שמבצעים מטוסי חיל* האויר ומסוקיו היא משימת חיפוש ואיתור שריפות, תוך כדי טיסות רגילות. את המשימה הזאת מבצעים כל כלי הטיס בארץ. חברות התעופה, ״כימאויר״ ו״מרום״, עושות יותר מכך. הן מסיבות את ציוד הריסוס היום־יומי של מטוסיהן, באמצעות התקנות פשוטות, לטובת כיבוי שריפות מהאויר. המטוסים מתנקים על־פי קריאה מהקק׳יל. הסבת מטוס אורכת כעשר דקות. בסך־הכל מפרקים חלק ממערכת הריסוס, שלא זקוקים לו לכיבוי השריפות. קיבולת הנוזלים של מטוס היא 1,200 ליטר. מיכה מיכאלי, מחברת ״מרום״, אומר: ״אנו משתמשים במים טהורים, ולעיתים מוסיפים חומר, העוזר לכיבוי האש, שהקק״ל מספקת לנו. לכל קריאה נענים לפחות שני מטוסים, שצוללים אל השריפה, ומשחררים יחדיו את כל כמות המים על מוקד האש.״ את מטוסי הריסוסיכיבוי מזעיקים כשהמצב קריטי. כשהאש, למשל, מאיימת על מקום יישוב, המטוסים יוצרים סביבו חגורת־ביטחון של מים. מזעיקים אותם גם במקרים בהם רכב כיבוי אינו יכול להגיע למקום השריפה. מיכה מיכאלי מספר על מקרה ״קלאסי״ שבו מתמצית כל הלוחמה באש מן האויר: ״אחד הטייסים שחזר מכיבוי שריפה בהרי ירושלים גילה אש חדשה ליד קיבוץ מעלה׳ החמישה, והודיע לי עליה בקשר. כבאיות לא יכלו להגיע לשם, אז שלחנו לשם מסוק. מיד גם הזהרתי את שני הקיבוצים. הגדיל לעשות חנן ליס, טייס המסוק, שגילה את שני המציתים, נחת לידם ועזר בלכידתם.״ בזמן האחרון עלו הצעות שונות ללחימה משותפת באש מן האויר. ההצעה הנראית המעשית ביותר היא להביא לישראל מטוסים מיוחדים לכיבוי־אש. 0, מטוס . המטוס עליו מדובר הוא ה־ -215 קנדי, הנחשב למטוס המוביל בעולם בתחום זה. הוא יכול לשאת 5,346 ליטרים מים, אותם הוא ממלא תוך כדי ריחוף־ציפה על מקור־מים במשך דקה. הוא מטיל כמויות גדולות על שטחי האש ויכול לכסות שטח של ארבעה דונמים מים במכה אחת(לשם השוואה - מטוסי הריסוסיכיבוי, שפועלים בארץ, מכסים שטח של כ־ 250 מ״ר בלבד). כשאוזלים המים, חוזר המטוס למאגר ומתמלא מחדש, ויכול לבצע סבבים מעין זה ככל שיידרש. הבעיה העיקרית היא מימון. מטוס כזה עולה בין 2 ל־ד מיליון דולאר, תלוי בדגם. הכסף אינו הבעיה היחידה. לפני כשנה קיבלה הקרןיהקיימת הצעה לתרומה: שני מטוסי כיבוי מיוחדים וחדישים. הקק״ל טענה, שלא הסכימה לקבלם מכיוון שהיא אינה חברת תעופה, ולכן אין ביכולתה לתפעל ולתחזק אותם. יואב וינוגרד מ ל ח מ ת לבנון: ה ג י ר ס ה ה ס ו ר י ת הפלישה הישראלית ללבנון - ספר חדש שיצא לאור בהוצאת ״מערכות״ - מתאר את מלחמת לבנון מנקודת מבט סורית. הספר נכתב על־ידי צוות קציני צבא סורים בכירים שהסתייעו בפרשנים צבאיים ופוליטיים בהנחייתו ובפיקוחו של מוסטפא טלאס, שר ההגנה הסורי. אל״מ ראובן אבי רן כותב במבוא לספר, כי זהו אחד הספרים החשובים אודות מלחמת שלום הגליל, שכן מובאים בו תפיסות סוריות בסיסיות ולקחי הסורים מהמלחמה. חשיבותו של הספר היא בכך שמוצגת בו הגירסה הסורית המוסמכת היחידה והמפורטת אודות המלחמה. עם זאת, אין לראות בספר גירסה מדעית מוסמכת על המלחמה והוא לוקה במגרעות רבות: מגמתיות, סלקטיביות, שטחיות ואי דיוקים רבים. מחברי הספר מתבססים באופן שיטתי על מובאות בלתי מדוייקות ולעתים אף ממציאים מובאות הבאות לשרת את התיזה המוצגת. הספר מתמקד ב״אויב״ הישראלי ונעדרים ממנו פרטים על הצבא הסורי. במהדורה העברית של הספר מצויים גם מאמרים הסוקרים את מהלכי המלחמה מנקודת המבט הישראלית. בספר זה ״זוכה״ חיל־האויר הישראלי לסיקור רב מצד הכותבים הסוריים. מובאים בו דבריו של נשיא סוריה, אסאד, מיוני 1982 בפנייה לצבאו, עשרה ימים לאחר הפסקת האש בבקעא. דברים אלה משקפים היטב את הלך הרוח הפסימי של הנשיא הסורי בשלב זה של המלחמה. אסאד מודע היטב לעליונות הצבאית הישראלית, ובעיקר זו של חיל־האויר. מלוחמיו הוא אינו דורש ניצחון אלא הקרבה. בספר מובאת הגירסה הסורית הרשמית למערכה האוירית במלחמת לבנון. סביר להניח, שבכתיבת פרק זה היה מעורב גם עלי מחפג׳י, מפקד חיליהאויר הסורי, שהיה שותף לצוות הכתיבה הסורי. מחבר הפרק סוקר את ביצועיו של חיל־האויר הישראלי במלחמות השונות ומתעכב במיוחד על מלחמת יום הכיפורים, שבה, לדעתו, ״ספג חיל־האויר הישראלי אבידות קשות כתוצאה מהלחימה המוצלחת של כוחות האויר הסוריים ובפרט בשל טילי ההגנה האוירית הסורית״. הכותבים מדגישים שוב ושוב את העליונות האוירית הישראלית ונוקבים במספרים מוגזמים של הסד״כ האוירי הישראלי, בניסיון לתת הסבר וצידוק לקורא הסורי לניצחון הישראלי המוחץ בהתמודדות האוירית ולהשמדת הטילים הסוריים בבקעא. את תקיפת סוללות בבקעא רואים המחברים כפעולה הבולטת ביותר שביצע חיליהאויר במלחמה. בפרק זה מופיע תיאור מפורט של הקרב. בתיאור הקרב נכתב, כי לשיבוש המערכות האלקטרוניות היו אחראים מטוסי בואינג 787 שפעלו בשיתוף עם תחנות קרקעיות ובעיקר עם התחנה שהיתה ממוקמת בחרמון, וכן מטוסי הוקאיי, סקייהוק ומל״טים שמשכו אליהם את מטח טילי הנ״מ הראשון. מטוסי ההפצצה היו מטוסי פאנטום ואילו מטוסי החיפוי היו .F-16 ״F 15-1 מטוסי למרות שמהתיאור עולה הודאה כמעט פומבית בהצלחת המשימה, לא יכול טלאס מלהתאפק ולהוסיף כי ״במהלך קרבות אלו אבדו לאויב מספר גדול של מטוסים ואילו לסורים הופלו כמה מטוסים״. לדעתו, ״חיל־ האויר הסורי פעל באורח ראוי לבלימת המהלומה הזו״. אך הערת השוליים במהדורה העברית מזכירה לקורא כי חיל־ האויר הישראלי לא איבד בימים אלו אף לא מטוס קרב אחד. לעומת זאת, איבדו הסורים ביומיים אלו למעלה מי 40 מטוסים. המחברים טוענים, כי חיל־האויר הישראלי איבד במלחמת לבנון 49 מטוסים מדגמים שונים. ולגבי אבידותיו של חיל־ האויר הסורי, מסתפק המחבר במשפט כי ״ההישגים שהושגו על־ידי כוחות האויר הסוריים הושגו במחיר תשלום מס דמים״. בהערת שוליים של העורך הישראלי מוזכרת העובדה, כי חיל־האויר הישראלי איבד מטוס קרב אחד בתקופה זו, בעת־ שהסורים איבדו למעלה מ־ 80 מטוסים. בספר במהדורתו העברית מובא מאמרו של מפקד חיל־האויר לשעבר, דוד עברי, על ״מלחמת שלום הגליל בראייה סורית״. עברי מתייחס לא רק לפרקים בגירסה הערבית הדנים בלוחמה האוירית אלא גם לראיון עם מוסטפא טלאס שערכו שניים . מעורכי ״דר שפיגל״ ב־ 1984 עברי מודה, כי הסורים בעמידתם האיתנה ובאומץ לוחמיהם ובגבורתם הוכיחו שסוריה מהווה גורם מכריע שאין להתעלם ממנו במאבק הערבי-ציוני. עם זאת, כותב עברי, כי טלאס אינו מוכן להודות במפלה הסורית בלבנון למרות שהוא מודה בעליונות האוירית הישראלית. לדעתו, מודגש בספר ההבדל הרב בראיית המלחמות בין סוריה לישראל. בסוריה שומעים רק את אדריכלי המלחמה ולא את מי שהיו בשדה־הקרב בדרגות פיקוד שונות, או את הלוחמים עצמם. אין כמובן ועדות חקירה ואין דיווח על אבידות. דווקא בהבדל זה טמון, לדעת עברי, פער איכותי רב, אשר איננו ניתן לסגירה באמצעי לחימה או בתורת לחימה. 12 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ר א י ו ן חמ י יו ח לד- ע ם ה ה ר אמ וט יכ׳, ל, ר ר ב י מא ל תו ף כ וד ן 1 ש ןו מ ר ו ן להתבודדות אפשרית ע• טיל• קרקע-קדקע מ א ת א ה ר ו ן ל פ י ד ו ת צ י ל ם מ ש ה מ י ל נ ו צה״ל חייב לפעול בשט- חים בדיוק לפי החוק. חיי- בים לשמור על רמת־ מוסר גבוהה, כדי שלא נידרדר לרמה של בנופי יות, כפי שקרה לצבאות רבים אפילו התראה בת 3 עד 5 דקות צריכה להפחית את הנזק העלול להיגרם לאוכלוסיה אזרחית מפגי- עת טיל בעל ראש נפץ כימי בעשרות אחוזים 13 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 כדי לתת מענה נאות לאפשרות של התקפת טק״ק, צה״ל ייאלץ להשקיע יותר בנושא המודיעין וההתראה המוקדמת אם יוחלט לפעול נגד הטק״ק עליידי פגיעה בהם בעודם על המשגרים - אמורים האמצעים שבידי חיליהאויר להספיק בהחלט אחת הסיבות, שלא מתקיימות יותר הפגנות גדולות בשטחים אפשר לזקוף לזכות הפעלת אמצעים מן האויר בסוף העשור הבא לא תהיה ברירה, וניאלץ לחפש את הדור הבא של מטוס העליונות האוירית שלנו, משמע - נצטרך ״ A.T.F.^1 לשקול את • סכנה הגדולה הטמונה בטילי הקרקע־קרקע, אומר הרמטכ״ל, היא « בהאצת תהליך ההתחט־ I שות של המדינות המחזי־ I קות בו. הטקי׳ק הוא כל־ I כך יקר, שמאוד לא משת- • H לם לשגר אותו לדרכו כשהוא חמוש בראש־נפץ קונבנציונאלי. אין רבותא בפצצה בת חצי־טונה או טונה, שמבזב׳ זים עליה טיל שעולה הון תועפות, כדי להביאה למטרתה. למה הדבר דומה? למי שבונה לעצמו טנק משוכלל, זריז ומוגן היטב, ומצייד אותו במקום בתותח - באקדח. לכן, טוען רב־אלוף שומרון, נוטות המדינות המחזיקות בטילים כאלה להכניס בראש הטיל אמצעים מתקדמים יותר ויותר. בתחילה נשק כימי, ואחריכך - אפילו נשק גרעיני. הפלטפורמה דורשת ראש קרבי משוכלל ככל שניתן ובאיזור הולך ומתמלא טילים כמו המזרח התיכון, עולה בצורה משמעו- תית חשיבותה של ההתראה המוקדמת. ״אפילו התראה בת שלוש עד חמש דקות״, אמר הרמטכ״ל, ״דיה להפחית את הנזק, שעשוי טיל בעל ראש־נפץ כימי לגרום לאוכלוסיה אזרחית, בסדרי־גודל. התראה קצרה יכולה להו- ריד את מספר הקורבנות של התקפה כימית בעשרות אחוזים!״ כיצד? ״מספיק שעם הינתן אות האזעקה, ייכנסו כל האנשים המצויים ברחוב לחנויות או למסעדות הסמוכות, ויסגרו את פתחיהן. שלא לדבר על אנשים, שמצוי ברשותם מיגון אישי אותו הם יכולים ללבוש. גם ללא כל מיגון, אטימת פתחים היא צורת התגוננות יעילה למדי בפני התקפת חל״ב (חומרי לחימה כימיים).״ מסקנתו של רב־אלוף שומרון: כדי לתת מענה נאות לאפשרות של התקפת טק״ק, צה״ל ייאלץ להשקיע יותר בנושא המודיעין וההתראה המוקדמת. ״ניאלץ להיכנס יותר לנושא המודיעין וההתראה לעורף, ולספק הגנה למית־ קנים צבאיים,״ קובע הרמטכ״ל. על אילו אמצעים מדובר? ״כניסת הטק״ק לאיזור, היא משימה נוספת לחיל־האויר. חיל־האויר מצוי * ׳ - . ';**ר* *י״, -ב י ״ ־ " - v ־ - " ; י w mftSaSm* S E : :rrmpm מחיר העדר התראה Ze&t*:-; י ״ • ־? - k * ל ׳ ר.״ •׳ ה.׳• ש- מ״נד״•פד״ י גהע עה בטילים בימייס עיראקים, .v.»,., .*. עי״ עכשיו בתהליך של כניסה להתמודדות ומתן תשובה לאיום החדש הזה. עקר- ונית, משגרי הטק״ק אינם שונים מהו- תית מכל מטרת־נקודה אחרת, שנגדה אמור חיל־האויר לפעול. פרט, אולי, לכך, שהם מרוחקים יותר ודורשים מודיעין מפורט יותר. לכן, אמורים האמצעים שבידי חיל־האויר להספיק בהחלט.״ מה באשר לאפשרות יירוט הטילים לאחר ששוגרו? ״כידוע, אנו מפתחים עתה, בשיתוף פעולה עם ארה״ב, את הטיל חץ. לכשתושלם, תהיה זו מערכת מתקדמת ביותר, בעלת כושר ליירט ולהשמיד טילים בעודם באוויר. הבעיה עם החץ היא, שזוהי מערכת הגנתית בלבד. אני מאמין יותר במערכות התקפיות. מער- כת התקפית היא מערכת ורסטילית יותר, שיכולה לפגוע בכל מטרה - לא רק בטילים תוקפים. כמו תמיד, מכיוון שאנו נאלצים להתמודד עם מגבלות תקציב חמורות, שאלת המפתח היא איזו השפעה תהיה לפיתוח החץ על הצטיידותנו באמצעים אחרים! איזו השפעה תהיה להשקעה בפרוייקט הזה, על המשאבים שיופנו לטובת פרוייק- טים שיגבירו את הכושר ההתקפי שלנו.״ בשלב זה מתבקשת, כמובן, שאלה על צה״ל שבעידן שאחרי הלביא. יש עוד פרוייקטים. מלבד החץ, במסגרת תוכנית החלופות? ״בעיית הלביא היתה בעיה פשוטה של עלות־יעילות. באותו המחיר, אנו במספר F־16 יכולים לקנות מטוסי יותר גדול - ועוד נשאר לנו עודף לאמל״ח מתקדם, שמשפר מאוד את ביצועי ה־ 16 ־^ חוץ מזה - אנו מבצ- עים פרוייקט השבחה למטוסי הפאנטום ׳קורנס 2000 ׳, ובעתיד פרוייקט השב־ )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 חה ליסעורים ׳יסעור 2 0 0 0 / ועוד.״ מלכד ב ־ 1 6 ־ ^ כאילו מטוסים אח- רים יצטייד החיל? אבל בכמות ,F ״נקנה עוד מטוסי 15 ׳ לא קטנה, שתשמור ע ל הקיים. בתו- כנית הרב־שנתית, שמעובדת בימים אלה, יינתנו תשובות לקצב ההצטיידות של חיל־האויר במטוסים ואמל״ח מתק- דם ל־ 10 השנים הבאות. צריך לזכור, שככל שהמטוס חדיש יותר, הוא יקר יותר, אחזקתו יקרה יותר והכשרת הצוות המתחזק והמפעיל אותו - יקרה יותר. ניאלץ להתפשר ע ל הכמות, אבל, תפיסתי היא, שחוד החנית, ה׳שפיץ׳, חייב לכלול יתרון איכותי יחסי ע ל הכוח שנ יצב מולו. לכן, נקנה את הטוב והמתאים ביותר. בסוף העשור הבא לא תהיה ברירה, וניאלץ לחפש את הדור הבא של מטוס העליונות האוירית שלנו, משמע - ״.A.T.F־n נצטרך לשקול את ומסוקים? יש סיכוי שנראה כאן את הבלק הול״ האפצ׳י או מסור, מתקדם אחר? ״במסגרת התוכנית הר ב ־שנתית ייקבע, כמובן, גם קצב ההצטיידות במסוקים.״ איך השפיעה הכרזת הפסקת האש במלחמת איראן ־עיראק על מירוץ החימוש באיזור? ״כל מלחמה כמותי מייצרת מירוץ־ חימוש. מירוץ זה הופך להיות מירוץ איכותי, שכן נסיון הקרבות מעניק למדינות המשתתפות הבנה טובה יותר, מחודדת יותר, של הפעלת האמל״ח וגיבוש תורת־לחימה. עבורנ ו , כהנחת־ עבודה, הפסקת המלחמה (כאשר תתמ- מש) תשנה אבן־יסוד אסטראטגית בתוכניות צה״ל. בשלב זה מוקדם להתנבא, אם עיראק תפנה לכיוון ראדיקלי או לכיוון פרגמטי. דבר אחד ברור: עיראק חדלה להיות מדינה פריפריאלית. יש לה חיל־אויר המסוגל לבצע משימות המחייבות תיד־ לוק אוירי; יש לה טק״ק המסוגל לפג וע בנו מבלי שחייל עיראקי אחד יחצה את גבול ירדן: יש לה צבא סדיר גדול יותר מהצבא האמריקני: 55 דיוויזיות. אין ספק שהיא יכולה להיות גורם משפיע. האיום הפוטנציאלי של עיראק גדול יותר מאשר ערב המלחמה.״ אני מכין שאתה רואה את האיום האיראני הטן יותר מזה העיראקי? ״לפחות בתקופה הנראית לעין, הא- יום האיראני קטן יותר באספקט של צבא מול צבא. הסכנה האיראנית באה לידי בטוי לעתיעתה בצורה עקיפה, בתמיכה בכוחות בלבנון.״ חיל־האויר שלנ ו מסוגל להתמודד עם כל שפ ע האמל״ח הזה, עם הניסיון הזה עם העיסקה הסעודית־כריטית? ״איכות האמל״ח של חיל־האויר מציבה אותו, עדיין, במדרגה גבוהה יותר מכל חילות־האויר שמסביב, למ- רות צמצום הפער עם רכישת המי ג ־ 29 על־ ידי עיראק וסוריה. ייחודו של חיל־ האויר הוא בראייה המערכתית הכוללת שלו, ובהפעלה המושכלת של אמל״ח, הנשענים ע ל יתרון בסיסי בכוח־אדם בכל הרמות. זהו חיל ורסטילי בעל עוצמת־אש גמישה ומדוייקת, שיכול להתאים עצמו טוב יותר מכל האחרים לצרכים המש- תנים של שדה הקרב. הוא מרכיב יסודי בעוצמת צה״ל ו ב כ ושר ההרתעה שלו .״ איך מתמודדים כוחות הנ״מ עם המשימה הלא־שי גרתית של השתתפות בשמירה על השקט בשטחים? ״הנ״מ עושה עבודה מצויינת בכל מקום בו הוא מוצב, והסיוע האוירי שמג יש חיל־האויר באמצעות המסוקים וטיסות הסיור של מטוסי ה מ ת י ר תורמים גם הם להרגעת הרוחות. אחת הסיבות, שלא מתקיימות יותר הפגנות גדולות בשטחים אפשר לזקוף לזכות הפעלת אמצעים מן האויר. צה״ל פועל בשטחים ע ל גבול עדין. מצד אחד - השגת המשימות של הרג - עת הרוחות ומצד שנ י - פעולה בדיוק לפי החוק. חייבים לשמור על רמת־ מוסר גבוהה כדי שלא להידרדר לרמה של כנופיות, כפי שקרה לצבאות רבים ומפוארים. צה״ל עומד במשימה הקשה הזאת בכבוד רב. בד״כ. מצד שנ י צריך לראות את האירועים בשטחים כחלק מהמאבק הנמשך כבר 100 שנה בינינו לבין שכינינו. המאבק הזה מתנהל בשנ י מעגלים: פנימי, עם הפלשתינים, בעיקר באמצעות הטרור וחיצוני - עם מדי נ ות־ערב האחרות על צבאותיהם הסבורים הוא ידע עליות ומורדות ויסתיים, לדעתי, רק כאשר יכירו בשנ י המעגלים בכך, שאי ־אפשר להגיע להישגים בכוח. מי שחושב שאפשר לפתור את הקונפליקט העמוק הזה ב׳זבנג וגמרנו׳ - טועה ומטעה. המטרה שלנ ו עתה היא להוריד את רמת הפעילות בשטחים במקביל לצמ- צום הכוח. להביא לשקט יחסי, שאפשר לחיות איתו. שנה טובה. 15 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 פרסום ראשון: רס״ן ר׳(מיל,), נפגע מטיל ,F-15 טייס בעיצומה של מלחמת לבנון, שניות ספורות לאחר שהפיל בעצמו מיג סורי בקרביאויר. הטיל התפוצץ בתוך צינור הפליטה של מנוע ימין ופער בו חור בקוטר של מטר. 400 חורים נוספים נספרו אחר־כך בהגאי הכיוון והגובה. רסיס חדר גם למנוע שמאל ? ופגע במדח 0.הי -15 נחת בשלום n י א י י מ ו F-I5־n ת in ב ב של ר׳, הרגע שלפני: שניות ספורות לפני שנפגע בעצמו, הפיל ר׳ מיג׳ 21 שסיים את חייו בשדה הסמוך לכפר לבנוני מבט לאחור, אני מחזיק בדעה שהיתה זו חווייה יותר מעניינת ומסעירה, מאשר מפחידה. המחשבות חלפו־ זרמו בראש במהירות עצומה: לא לנטוש כאן, לנסות למשוך הלאה, עוד קצת, לא ליפול בשום־אופן אצל הסורים... והמטוס ענה לי.״ רב־סרן(מיל׳) ר׳, כיום טייס ניסוי בתעשיה האוירית משחזר את סיפורו של יום הי 9 ביוני 1982 בהרבה רגש. ביום תקיפת הטילים הסוריים בבקעה, למד ר׳, כי למטבע הגודל שני צדדים. שעות ספורות בלבד הפרידו בין גילגול הניצחון שביצע מעל לטייסת, אחוז שמחת ההפלה הראשונה, לבין טיסתיסיוט: הביתה במטוס פצוע ובוער. מטוסים רבים עברו תחת ידיו של ר׳ במהלך שירותו בחיל־האויר. אך כאשר הוא מדבר על ה־ 15 ־ק כמעט מבלי משים הוא מציב את המטוס בקטיגוריה אחרת - גבוהה. שלוש גיחות ביצע ר׳ במטוס באותו יום רביעי בשבוע. שתי הגיחות הראשונות הוסיפו ארבעה סימני הפלות ללוח הטייסת. בגיחה השלישית, התהפך גלגל הניצחון וכמעט הפך את הטורף לנטרף. ״קשה לי להאמין שמטוס אחר היה חוזר משם,״ מדגיש ר׳. היום עמוס־האירועים של ר׳ החל בשעות הבוקר המוקדמות עם הגיחה המריאה לפיטרול שיגרתי בלבנון במטרה למנוע F־15 הראשונה. רביעיית מטוסי התערבות אוירית סורית כנגד מטוסים, שסייעו לכוחות היבשה באיזור. רב־סרן ר׳, אז סרן שהיה מספר 4 ברביעיה, משחזר: ״הסתובבנו בגובה, מפטרלים מול הים לכיוון האיום המשוער וחוזר חלילה. לפתע קיבלתי מטרות בטווח של כי 35 מייל מאיתנו, דרומיתימזרחית לביירות. יצאנו לכיוון. מטווח 20 מייל נעלתי את המכ״ם וזיהיתי מטוס הטס בגובה נמוך לכיוון מערב במהירות גבוהה, בסביבות ה־ 650 קשר. הודעתי למטוסים האחרים במבנה שיש לי מטרה, עתה כבר בטווח 12 מייל, נמצאת בצד שמאל שלנו וטסה כללית לכיוון ביירות. המוביל הודיע לי לאקונית: ׳אתה לוקח. אנחנו נכנסים אחריך. בטווח שישה מייל, חצה אותי המטוס, המשיך לחלק הדרומי של ביירות ומשך לפנייה ימנית בכוונה לחזור מזרחה. עדיין התחבטתי בזיהוי המטוס כאשר הוא השלים את הפנייה והמשיך לכיוון מזרח. בטווח של 2,500 מטר ממנו, נטיתי לזהות שלנו. כאשר הטווח התקצר במקצת זיהיתי אותו, והפעם ודאית, F־16 אותו כמטוס כמיגי 23 סורי. . המיג חלף מול האף שלי מצד שמאל, במבער למזרח. חידדתי מיד פנייה חזקה של כ־ 6 ג׳י ונכנסתי אחריו, כאשר הטווח הוא כבר 1,500 מטר. נעילה יפה, שיגור והטיל יצא לדרך. עם השיגור, הבחנתי לפתע במיג פותח מבער ומתחיל להאיץ חזק מאוד. נראה שהטייס הבחין בנו, וניסה להנמיך במטרה להיעלם בין העננים. הטיל ששיגרתי החל לפתע להנמיך, צלל לתוך העננים ואני איבדתי אותו. קיללתי בשקט את מזלי: כליכך הרבה שנים המתנתי לרגע הזה וכאשר סוף־כליסוף הגיע, הטיל לא הולך אל המטרה. שיגרתי מיד טיל שני. הטיל ניהג יפה לכיוון המטרה, כאשר לפתע הבחנתי בטיל הראשון יוצא מבין העננים, עולה במהירות ונכנס ישירות בבטן המיג. עם הפיצוץ האדיר, נכנם במיג גם הטיל השני. להבה אדירה באורך של כ־ 300 מטרים זינקה מהמיג הפגוע. עברתי מעל למטוס שהתפרק לחתיכות - והשמיים מלאו לפתע ׳פופים׳ של אש נ״מ. השלכנו מיד כידונים, נכנסנו לפנייה שמאלית, משכנו למעלה והתארגנו לניתוק מגע. התמונה האחרונה הזכורה לי מאותו מיג היא חתיכת כנף וגוש אש גדול המסתחרר בפראות לתוך העננים. לא ראיתי מצנח נטישה. הסתבר שלאותו מיג ז״ל, היה בן־זוג, שישב משך כל הזמן בצד ימין שלי, בגובה רב. אני אומנם הבחנתי במטוס, אך הייתי משוכנע שזהו המוביל שלי, שהודיע לי קודם־לכן שהוא מתכונן לעבור אותי מימין לשמאל. בדיעבד, היה זה המיג השני שחתך אותי. טייס המיג ניצל את עובדת היותנו מהופנטים מהפיצוץ האדיר של בךזוגו, נכנס לעננים ונמלט. הוא לפחות הצליח לחזור הביתה כדי לספר מה קרה לו. הקרב, שהתנהל בגובה 5,000 רגל מעל לביירות, צולם בחלקו על־ידי צוות טלוויזיה זר. מהצילומים הסתבר בבירור שטייס המיג הצליח, למרבית הפלא, לצנוח מתוך הלהבות. הטייס שהיה רווי כוויות, הוחזר לידי הסורים. הטיסה הזו היתה ללא ספק האחרונה שלו. ניתקנו מגע ורק אז קלטתי את משמעות ההפלה. הפלה ראשונה. בימים שקדמו לקרב היו מצבים בהם הייתי קרוב מאוד להפיל. השלכתי הרבה כידונים באותו שבוע ורדפתי אחרי מיגים מטווח קצר מאוד. עתה, קורן מאושר, נתתי מכה חזקה בחופה ושאגתיקרב מילאה את תאיהטייס. הגענו לבסיס, עברנו במבנה מכונס מעל לטייסת ואני משכתי בחדות למעלה. המשיכה העזה תקעה לי את הראש, והצוואר כמעט נשבר מה׳קנאק׳ האדיר שספגתי. גילגול ונחיתה. בדת״ק הקיפו אותי טייסים ומכונאים מהטייסת. שאלה אחת עמדה על שפתי כולם: איך זה שמספר 4 שהוא האחרון במבנה, מפיל? עניתי 17 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 להם בחיוך: ׳למה 4 הוא חכם׳. מיג לארוחת־בוקר, אין דרך יפה מזו להתחיל את היום.״ לקראת הצהריים הוזנק ר׳ כמספר שניים ברביעיה. ״כאשר המוביל החל לפנות לכיוון צפוךמערב,״ נזכר היום ר / ״זיהיתי מטרה בטווח של שישה מייל. המכ״ם ידע לספר על שתי מטרות הטסות בגובה של 3,000 רגל, גובה נמוך מאוד, יחסית לפני הקרקע באותו איזור. אמרתי בקשר למוביל: ׳אחד, תהפוך, יש לי מטרות בטווח שישה מייל׳. כולם הפכו ונכנסו אחרי. בטווח של שלושה מייל שיערתי שאלה זוג מטוסי מיג־ 21 , אך עדיין לא שיגרתי. הטווח הצטמצם וההשערה הראשונית שלי התבררה כנכונה. זוג מיגים סוריים. התכוננתי לשיגור, כאשר לפתע התהפכו שני המיגים על הגב וצללו לתוך הענן. אני זוכר בבירור שצעקתי לעצמי בתא: ׳מה הם עושים׳ הרי יש שם הר!׳. בגובה בו טסתי יכולתי לראות את ההר, שעננים רבצו על מורדותיו. לא ראיתי את הפיצוץ, אך הנעילה ניתקה לפתע. המתנתי בסבלנות עד שהמיגים ייצאו מתוך הענן. הסתבר, שזוג המיגים נכנסו בצלע ההר, במרחק מטרים ספורים אחד מן השני ונמרחו לאדמה. נכנסנו לפנייה ימנית חזקה, כוח מלא וניתקנו מגע. שני המיגים אושרו, כמובן, לטייסת.״ הגיחה השלישית היוותה למעשה את נקודת־המפנה ביומו המוצלח של ר׳. בסיומה של הגיחה עשה מיג־ 21 נוסף את דרכו האחרונה למטה. ר׳ מצידו, חזר הביתה בעור שיניו. השעה היתה חמש וחצי אחרי הצהריים. כמחצית ממערך הטילים הסוריים בבקעה חדלה מלהתקיים כאשר הוזנקה הרביעיה, ובתוכה סרן ר׳. בדומה לגיחה הראשונה הוזנקו מטוסי במטרה לאפשר למטוסי התקיפה לסיים את מלאכתם ללא הפרעה. F־15n ר׳ לא ישכח לעולם את הגיחה הזו: ״במהלך הפיטרול, קיבלנו רשות מהבקר להיכנס לבקעת הלבנון. עברנו מעל לשדה־התעופה ריאק שבמרכז הבקעה ופיטרלנו הלוך וחזור. בשלב מסויים ביקש מאיתנו הבקר ללכת לזיהוי מטרות, כ־ 20 מייל דרומית לנו. השעה היתה כבר קרוב לשש והשמש נטתה לשקוע אל הים. טסתי מזרחית למוביל, ובדיעבד, לא ראיתי אותו בגלל השמש הנמוכה. משום כך הייתי בלחץ מסויים: אך כעבור מספר שניות, שבתי וזיהיתי אותו. הטווח מהמטרות הלך ונסגר. בטווח של שלושה מייל אמר לפתע מספר 3 שנטל את ההובלה: או.קיי, זוג מיג־ 21 מושכים לגובהי. התמונה הבאה הזכורה לי היתה מרשימה מאין כמוה בעוצמתה. בגובה של שני טילים לעבר זוג מיגים. הטיל של מספר F־15 אלפיים רגל משגרים זוג מטוסי 4 פגע במיג אחד כאשר לפתע נפתחה עלינו מהקרקע אש תופת. השמיים נזרעו בכדורים נותבים וטילים. גיהנום אמיתי. זיהיתי את הטילים מתקרבים אלינו וצעקתי למספר 3 לשבור. 3 עזב את המיג והטיל שלו החטיא. 3 הפך, שיגר ופוצץ את המיג. בנקודה הזו אמרתי לעצמי: ׳לא הספקתי להיכנס לקרב וכבר כל המיגים נפלו׳. חתכתי את מספר 3 ונכנסתי לפניו. אף המטוס לכיוון צפון ואז, לפתע, זיהיתי מתחתי בצד שמאל צבע ירוק־צהבהב. המחשבה הראשונה: מיג נוסף. צעקתי בקשר לשאר טייסי המבנה: ׳רגע אחד, יש כאן עוד מיגים!׳. המיג חלף כ־ 200 מטר ממני ואני הסתכלתי עליו. גם טייס המיג מצידו בחן אותי ואני זוכר בבירור את הקסדה הלבנה שלו. מכיוון שקיבלנו הוראה מהבקר לנתק מגע, החלטתי לוותר ולא להיכנס איתו לקרב. המיג חלף אותי ואז חתך לפנייה לא־רגילה. להערכתי הוא תקע שם בסביבות ה־ 8.5 ג׳י. המיג התיישב מאחורי וכך לא נותרה לי ברירה אלא להיכנס עימו לעימות. הייתי מהיר מאוד. סגרתי מנוע, המיג נשפך ממני ואיבד גובה. נכנסתי מיד אחריו ומטווח של 800 מטר שיגרתי עליו טיל, שפיספס אותו. הטיל השני פגע בזנב המיג ושובל עשן לבן פרץ ממנו. להפתעתי, המטוס לא התפוצץ ואף המשיך לטוס. המיג שמר על נתיב טיסה קבוע, והפסיק לתמרן. ביצעתי מיד נעילה נוספת במטרה לשגר טיל נוסף. כאן התערב מספר 3, שאיבד, ככליהנראה, את סבלנותו וביקש ללכת בעצמו על המיג. לא התכוננתי לוותר לו. נושא הוויכוח שלנו יצא בינתיים מפנייה ימנית ואז צלל בחדות כלפי מטה. שיערתי, שמלבד נזילת דלק, פגע הטיל שלי במערכת ההגאים של המיג ותקע אותם. המיג צלל ואני הייתי משוכנע שהוא עומד להתרסק לתוך הכפר שמתחתנו. המיג חלף הלאה ונכנס בשדה, כ־ 300 מטר מקצה הכפר. פגיעה ישירה במטוס משכתי מעליו והתרכזתי בפיצוץ האדיר. הייתי ממש מהופנט מהמראה. ואז פילחה הצעקה ישבור!׳ כאילו מילאה את חלל התא. התחלתי בשבירה ואז לפתע: בום! מכה אדירה זיעזעה את כל המטוס. המהירות נפלה מיד בכ־ 50 קשר. הסתכלתי אחורנית ונבהלתי - מאחורי המטוס הזדנב שובל עשן לבן, שהזכיר לי את הצוות האירובאטי בו טסתי בעבר. הגובה נמוך והמהירות בינונית. הטיל שספגתי התפוצץ ישירות בתוך צינור הפליטה של מנוע ימין. סגרתי מיד את המנוע לסרק. זיהיתי נותבים נוספים העושים את דרכם לעברי וכאילו להוסיף על שלי בוער! הפכתי מיד F-15־W המראה המלבב הזה, נדלקה נורית האש. הבנתי הטיה, משכתי למעלה והנחתי לכדורים לחלוף במרחק של כעשרה מטרים מתחת לבטן המטוס. הפכתי הטיה ימינה וכיביתי את מנוע ימין. עתה הייתי קרוב מאוד לקרקע, עם מעט מאוד כוח מנוע. עובדה אחת היתה ברורה לי למן הרגע הראשון: אני אצל הסורים לא נוטש. פתחתי את המבער של מנוע שמאל והמטוס התחיל לאסוף מהירות וגובה לאיטו. ידעתי, שאם אצליח לשמור על המהירות והגובה למשך כמה שניות נוספות, אצליח לצאת מטווח הנ׳׳מ שירה עלינו אש־תופת ללא הפוגה. הבעיה הרצינית השנייה שלי היתה ההרים. טיפסתי באיטיות לגובה וממש גירדתי את פסגות ההרים. חלפתי מעליהם עם מנוע ימין כבוי ומנוע שמאל מבמער מלא. עתה הצלחתי להתרומם לגובה 17 אלף רגל. בכל קטע הטיסה הזה, נמצא מספר 3 בצד ימין שלי, קצת מאחור. מספר אחד בצד שמאל ומספר 4 התמקם מאחורי שניהם. היה ברור לכולנו, שאם יופיעו מיגים נוספים - אני בצרות. החיפוי שסיפקו לי שלושת האחרים העניק לי את השקט הנפשי ואיפשר לי להתעסק עם המטוס ולא לדאוג לשום דבר אחר מעבר לו. במצבי, לא היה דבר חשוב יותר מהתרכזות מלאה בהטסת המטוס. העובדה שידעתי שיש מי שמגן עלי, העניקה לי המון ביטחון. חברי המבנה סיפקו לי עצות נכונות בנוגע לפעולות שונות במ- טוס. האש החלה בינתיים להשתולל בזנב. לפתע הרגשתי מכה ונורית וו העצירה נדלקה. מיד הבנתי, שהוו ניתק וירד למטה. לא הייתי מודאג: ידעתי שמטוסים לא מתפוצצים כל־כך מהר בא־ ויר. האש נשארה באיזור הזנב והמטוס, באופן כללי, טס. מטוס די־נכה, אבל טס. רביעיית מטוסים מהטייסת חלפו על פנינו והחליפו אותנו בפיטרול. טסתי לים, ידעתי, שאם בכל־זאת אאלץ לנטוש, יחכה לי שם חיל־הים. ברגע שראיתי את הסטי״ל שלנו, החלטתי שאני מסוגל לפנות לבסיס ולנחות שם. באופן כללי אפשר לומר, שלאחר הפגיעה התרכזתי בשלושה שלבים, מלבד בהטסת המטוס: לצאת מהשטח הסורי, לעבור את איזור המחבלים ולהגיע לים. טסתי לבסיס רמת־דוד ועתה הגיע השלב הקשה הנוסף - הנחיתה. הייתי במתח עצום, בעיקר בגלל יציאת הגלגלים. לשמחתי, הגלגלים ירדו, ננעלו והמתח הזה ירד ממני. ניגשתי לנחיתה במהירות גבוהה. עם מנוע אחד, קשה יותר לתקן, להוסיף או להפחית כוח. כמייל מהמסלול חדרה השמש לתא־הטייס וסינוורה אותי כליל. הייתי כבר לקראת נגיעה, גובה 200 רגל והמסלול נעלם לי. ביקשתי ממספר אחד שטס גבוה יותר ולא סונוור, לסמן לי את המסלול. כ־ 600 מטר לפני המסלול הצלחתי לשוב ולזהות אותו. במשך כל הזמן הזה, שמרתי על מהירות גבוהה למקרה שאצטרך ללכת סביב. עתה סגרתי מנוע, הוצאתי מעצורי־אויר והמטוס הקטין מהירות. נחתתי נחיתה רגילה. הוו פיספס את הכבל הראשון, שם המתינו לי צוותי כיבוי־האש. המטוס המשיך הלאה. החלטתי לחכות לכבל השני ולא לבלום עם הבלמים מחשש שהעומס יפוצץ גלגל. נכנסתי לכבל השני והמטוס נעצר מיד. לא כיביתי את המנוע, כדי שלא לגרום לנזילת דלק. פתחתי את החופה והמתנתי לאנשי כיבוי־האש. חום המנוע הבוער רץ קדימה ואני נעטפתי בגוש אויר לוהט. רק כאשר הגיעו אנשי הכיבוי, כיביתי את המנוע וירדתי מהמטוס. ניגשתי לאחור כדי לבחון את הנזק ונדהמתי: הגאי הכיוון והגובה היו נקובים ככברה, כי 400 חורים נפערו שם, להערכתי. תריס מנוע ימין - מפורק לגמרי, עם חור בקוטר מטר לערך בתוך צינור הפליטה. כל החלק האחורי של הגחון היה שרוף כמעט לחלוטין. חוץ מזה, המטוס עצמו היה שלם. החשש העיקרי שלי מרגע שנחתתי בשלום, היו ששמועות למיניהן יגיעו לאשתי לפני שאספיק ליצור איתה קשר. מיהרתי לטלפן הביתה. אמרתי לדינה, אשתי, שהיה לי אירוע מסויים, אך אני שלם ובריא. היא לא האמינה לאף מלה שלי: ׳באיזה בית־חולים אתה שוכב? שאלה מיד כשסיימתי לדבר. לקח לי הרבה מאוד זמן לשכנע אותה שאין לי אפילו שריטה וכי אני בדרכי חזרה הביתה. הוא מטוס טוב ואמין, אך האירוע הזה הוכיח לי כי F־15־ תמיד ידעתי שה אמינותו היא בלתי־רגילה. הסתבר, שבנוסף לכל הפגיעות שציינתי, היתה נזילת דלק גדולה מהכנף וכי גם למנוע שמאל נכנם רסיס ועשה שם נזק לא־קטן במדחס. למרות הכל לא היתה לי בעיה להטיס את המטוס ולנחות בשלום. מהפגיעה ועד לנחיתה עברו בסך־הכל כ־ 20 דקות. לי זה דמה יותר לנצח. את הסיום הטוב של הסיפור אני זוקף לא מעט לזכותם של יתר טייסי המבנה שהגנו עלי, הדריכו אותי והיו איתי במלוא מובן המלה. מקורו של הטיל שפגע בי, נותר לא ברור עד היום. מספר 3 מחזיק בדעה שהיה זה טיל־כתף, שנורה מהקרקע. מה שברור הוא, שהיה זה טיל שבא בהפתעה ומרחוק. המטוס עצמו נבדק ביסודיות, קיבל מנוע חדש ושיפוץ זנב וכעבור חודשיים חזר לטיסה סדירה וממשיך לטוס עד עצם היום הזה. אישית, קשה לי מאוד להאמין שמטוס אחר, פרט ל־ -15 ק, היה חוזר משם. ,F-16 רק לאחר שנחתתי הסתבר לי שאחי, שהיה אז טייס כפיר והיום טייס הגיע לנחיתה בבסיס יחד איתי. מגדל הפיקוח הורה לו ללכת סביב, מפני שנוחת עכשיו מטוס בוער, רק לאחר שגם הוא נחת, הודיעו לו שטייס המטוס הבוער הוא אני. כן, יש צירופי־מקרים נדירים גם במלחמה.״ משכתי מעליו והתרכזתי בפיצוץ האדיר. הייתי ממש מהופנט מהמראה. ואז פילחה הצעקה ׳שבור!׳ כאילו מילאה את חלל התא. התחלתי בשבירה ואז לפתע: בום! מכה אדירה זיעזעה את כל המטוס. המהירות נפלה מיד בכי 50 קשר 18 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ספטמבר השחור: האינתיפדה של חום,,! • י . ;י..׳ . . המלך חוסיין ביקש סיוע מחיליהאויר בחודש ספטמבר 1970 , לפני 18 שנים, פנה המלך חוסיין לישראל, באמצעות ארה״ב, וביקש שמטוסי חיל־האויר הישראלי יפציצו טורי שריון סוריים שפלשו לירדן • מטוסי חיליהאויר הישראלי צילמו עוד קודם לכן את זירת האירועים, וסיירו מעליה. ארה״ב וישראל שיתפו פעולה והזהירו את סוריה מפני הפלישה. אזהרה זו חילצה את ירדן, אולי מכיבוש סורי, אולי מביתורה האפשרי בין סוריה לעיראק • זה היה שיאו של אחד המהלכים הדרמאטיים ביותר, במסכת היחסים הסבוכה והבלתייאפשרית שבמשולש ישראל, ירדן והפלשתינים • חוסיין נאלץ לפנות לעזרת ישראל, לאחר שהפת״ח איים איום פיזי עקוב מדם, להדיחו ולהשתלט על ירדן • הפת״ח היה כה בטוח בכוחו, שתיכנן וביצע - בעיצומה של ההתקוממות - חטיפת ראווה של ארבעה מטוסים • שלושה מהם הופנו לשדה התעופה זרקא שבירדן . יום ראשון, 6 בספטמבר 1970 תם יום של חול. פעילות בינלאומית עניפה מתרחשת בעקבות הפרת הפסקת האש בחזית הדרום. המצרים קידמו בקו תעלת סואץ את טילי הסא״ם לעבר הגדה המזרחית שבידי ישראל. ובירדן, גוברת המתי- חות בין המלך חוסיין וצבאו לבין המחבלים הפלשתיניים, המבקשים לש- לוט בארצו. המלך חש שאם לא יפעל באורח מיידי, יהפוך בתוך זמן קצר להיות מלך לשעבר. יום זה נבחר על־ידי ״החזית העמ- מית לשחרור פלשתין״ - ארגון טרור פלשתיני בעל מגמה שמאלנית־ ראדיקלית, בהנהגת ג׳ורג׳ חבש - לביצוע שורת פיגועי׳־ראווה אויריים, חסרי תקדים עד כה. אנשי ״החזית״ מצליחים לחדור לארבעה מטוסים, הממריאים לכיוונים שונים. הם מבקשים לא רק להעניק פרסום נרחב למטרותיהם הפוליטיות, אלא גם להשיג על־ידי חטיפת המטוסים על מאות נוסעיהם, שחרורם של מחב־ מאת ישגב נקדימון לים העצורים במספר מדינות: בפברואר נתפסו בגרמניה שלושה מחבלים, לאחר ניסיון התנקשות בנוס- עי אל־על בשדה התעופה בפרנקפורט, במהלכו נפצעה גם השחקנית חנה מרון: בשוויץ נעצרו שלושה מחבלים, לאחר שתקפו בנשק קל וברימוני־יד מטוס אל־על בשדה התעופה בציריך. מחבל רביעי נהרג על־ידי אישיביטחון ישראלי; ובישראל - נמצאים מאחורי סורג ובריח אלפי מחבלים ערביים, וכן שני פקידים בכירים מאלגייריה, שנקל- עו לנמל התעופה לוד במטוס שהובילם ליעד מסויים. היה זה זמן־מה לאחר שנחטף מטוס ישראלי לאלג׳יריה, ביו- . לי 1968 בהפרש של שעות בין מיבצע חדירה אחד למשנהו, משתלטות חוליות של ה״חזית״ על מטוס של ״פאךאמריקן״, שיעדו ארה״ב, והוא מוסט לשדה־ התעופה בקאהיר: חוליה אחרת משת- לטת על מטוס של ״ט.וו.א.״ הממריא לפרנקפורט לקטע האחרון במסע סביב העולם; מטוס של חברת התעופה השוויצית ״סוויס אייר״, היוצא מצי- ריך לניו־יורק, נחטף. שני האחרונים מוטסים לשדה־תעופה בזרקא, ירדן. חבל ארץ מדברי, חם ולוהט. המחבלים, בדרמאטיות שיגרתית, מכריזים על האתר כשדה־התעופה של המהפכה. הם ״מפקיעים״ מירדן את זכות החזקה עליו. רק כישלון אחד פקד אותם ביום סוער זה. המחבלים לא הצליחו לחטוף מטוס אל־על, בעת טיסתו מאמסטרדם לניו־יורק. אנשי ביטחון ישראליים, בסיוע צוות המטוס, השתלטו על שני החוטפים. הגבר שביניהם, נושא דרכון קולומביאני, נהרג. האשה שעימו ניצלה באורח פלא. היא דמות ידועה, חוטפת המטוסים ליילה חאלד. המטוס נחת בלונדון והמחבלת הוסגרה לידי השלטונות הבריטיים. מלחמת אזרחים בירדן יום שני, 7 בספטמבר. נוסעיו של מטוס ״פאן־אמריקן״, שהונחת בקאהיר, נדרשים לפנותו בתוך שמונה דקות. רבים נפצעים במהלך נטישת החירום. לאחר מכן, עם שחר, מפוצצים המחבלים את מטוס מטוסים בוערים בזרקא:.שלושת, המטוסים החטובים, ״טי.וו.א.״, ״בי.או.אי.סי״ ר״סתיסאייר״ לאתר פיצוצם על-ידי המחבלים 19 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 L mi n i מ ה י מ י ם ה מ ח ב ל י ם ארו ה ע ו ל ם כ ו ל ו . מ ט ו ס נ ו ס ף . ב ר י ט י . נ ח ט ף yr iyin ב ע י צ ו מ ו עולי הג׳אמבו הענק, נ ו הטמינו פצצות־זמן. נוסעיו עוזבים את קאהיר במטוס מיו- חד. אין שום מידע על חוטפי המטוסים האחרים. רוב הנשים, הקשישים והיל- דים שבין חטופי מטוסי ״ט.וו.א.״ ו״סוויסאייר״, מועברים לבית המלון ״אינטרקונטיננטל״ בעמאן. המחבלים מתפצלים. חלקם שומרים על הנוסעים במלון. חום אימים, 40 מעלות, ועשרות מחבלים חמושים מקיפים את שני המטוסים, עליהם הניפו דגלים פלשתי- ניים. מה רוצים החוטפים? תחילה הם תובעים מממשלות בריטניה ושוויץ לשחרר בתוך 72 שעות את ששת המחבלים שבידיהן, ואת ליילה חאלד העצורה בלונדון. אחרת - הם מאיימים - יפוצצו את המטוסים על בני־ הערובה. שר החוץ האמריקני, ויליאם רוג־ ירם, נועד בוושינגטון עם נציגי ישר- אל, והמדינות המעורבותיבעל־כורחן בפרשה: בריטניה, שוויץ וגרמניה. וושינגטון חותרת לחיסול מהיר של הפרשה. שגריר ישראל, יצחק רבין, מבהיר בשיחה עם סגנו של רוג׳רס, ג׳וזף סיסקו: ״ישראל לא תהיה שותפה להסכם שיש בו כניעה לחוטפי מטו- סים.״ פעילות זו משתלבת במה שמתפתח במהירות למלחמתיאזרחים בירדן, בין משטר חוסיין למחבלים הפלשתיניים, העושים במדינה זו כבתוך שלהם. תביעות המחבלים:ענות יום שלישי, 8 בספטמבר. ממשלות שוויץ, ארה״ב, בריטניה וגרמניה המערבית מחליטות לשתף פעולה בהשגת הסדר, שיאפשר את שחרור המטוסים על נוסעיהם. ארבע הממשלות הסכימו, למעשה, להיענות לתביעה לשחרר את המחבלים העצו- רים אם וכאשר ישוחררו כל הנוסעים החטופים, לרבות היהודים והישראלים. בישראל יודעים, כי קשה לסמוך על צעדיהן של המדינות המעורבות, המסוגלות בנקל להתגמש. לכן הונחו שגרירי ישראל בארבע המדינות לפעול נגד אפשרות של ״עיסקאות חד־ צ ד ד י ו ת ׳ / תוך ה ז נ ח ת ה י ה ו ד ים והישראלים החטופים. ארבע הממשלות מסמיכות את ״הצלב האדום״ לנהל בשמן את המג- עים. בראש משלחת ״הצלב האדום״ עומד אנדרה רושא, שזה כבר נמתחה עליו ביקורת בשל צורת טיפולו בשח- רור מחבלים, שנעצרו באתונה לאחר פיגועים במטוס ״אל־על״ ובנוסעיו. על דעת עצמו ביצע עיסקאות שונות ושלח דיווחים, שנועדו להגזים בחומרת הדב- רים, ובלבד שישלים את משימתו. המחבלים עצמם נוקטים בטאקטיקה מקובלת: הם משחררים 120 נשים וילדים מנוסעי המטוסים החטופים. ארה״ב: בלי איומים יום רביעי, 9 בספטמבר. בירדן מחריפה המתיחות הפנימית בין הממשלה לבין המחבלים של אש״ף. חופש הפעולה האש״פי בירדן פירושו איום ישיר על ישראל. ירושלים רואה במלך אחראי ושותף למצב שנוצר. וושינגטון מתבקשת להעביר לחוסיין שדר, המעמידו על אחריותו לפעילותם החו פשית של המחבלים בארצו. וושינגטון מסכימה, אומנם, עם ההער- כה הישראלית, אך מסרבת להעביר את השדר. הנימוק, מהשדר ״מריח״ ״איום״ על ירדן. נציג ״הצלב האדום״, אנדרה רושא, נוחת בעמאן, אך אינו מצליח לאתר כתובת מוסמכת לניהול מגעים. מחר בבוקר ייצא לאתר חניית המטוסים, כדי לנהל משאיומתן ישיר עם המחב- לים. סגן שר החוץ האמריקני, ג׳וזף סיס־ קו, והשגריר רבץ מקיימים מגעים הדוקים. ארה״ב מגלה נכונות לעיסקה: שחרור כל בני־הערובה תמורת שבעת המחבלים שארצות אירופה הסכימו לשחררם. הממשל בוושינגטון אף הע- מיד במצב־הכן מטוסי־תובלה לאפש־ רות של פינוי מהיר של בני־הערובה. ישראל מסכימה להעניק זכות מעבר בשמיה למטוסים אלה, על נוסעיהם, ללא הזדקקות לסידורים פורמליים. העיניים מופנות אל ארגוני הטייסים והתעופה הבינלאומיים. קנוט המר־ שלד, נשיא יאט״א - הארגון הבינלאו- מי של חברות התעופה - מבקש לנצל את כנס המדינות הבלתי־מזדהות, המתקיים בלוסקה, זמביה, כדי להעביר הצעת־החלטה המגנה חטיפות באויר. בדיקה מעלה, כי הצעה כזו לא תזכה ברוב. מנכ״ל חברת התעופה הירדנית מד- ווח, לאחר ביקור בזרקא, כי שלום לכל הנוסעים והצוותים. לדבריו, השיג את שחרור כל הנשים והילדים, ללא הפ- ליה, ואת שחרור כל הגברים, לבד מאזרחי ארה״ב, גרמניה, שוויץ, ברי- טניה, אתיופיה וישראל. ממשלתו אינה יכולה להתערב במישרין, כי הדבר יסכן את הנוסעים. הוא גם מזהיר מפני התערבות זרה כלשהי. באיפלפ״א - פדרציית הטייסים הבינלאומית שמושבה בלונדון - שור־ רים חילוקי דיעות על דרכי התגובה לחטיפות. לבסוף מותירים את הטיפול בנושא בידי הממשלות הנוגעות בדבר. שגריר ישראל בברן, אריה לבבי, משיב בשלילה לשאלת פקידים שוויצ־ יים בכירים, האם ישראל תהיה נכונה לשחרר טרוריסטים במקרה שתיכשל שליחות ״הצלב האדום״. ישראל מעדיפה לנקוט מדיניות של המתנה וציפייה. אם וכאשר יתברר שבלעדי השתתפות פעילה של ישראל לא תוכל להתבצע עיסקה כלשהי - תדון בכך הממשלה. מרכז ״הצלב האדום״ מבהיר, שהוא איתן בדעתו, שכל הסכם על שחרור בני־הערובה יחול על כולם, ללא הפ- ליה בין יהודים ללא־יהודים. אם תהיה נסיגה מצד ארבע הממשלות יחדל ״הצלב האדום״ מפעילותו כמתווך. ישראל ממשיכה לחשוד באנדרה רושא, פן יבצע עיסקאות על דעת עצמו ותובעת להזהירו. בקרב בנייהערובה מצויים גם רבנים ובני־תורה. אחד מהם הוא ראש ישיבה בניו־יורק, ובני משפחתו. אגו- דת הרבנים האורתודוקסים בארה״ב נזעקת להצלתו, ומפרסמת חוות־דעת תורנית, לפיה יש דין קדימה להצלת נפשות ״ואם אין ברירה, על מדינת ישראל למלא דרישת החבלנים כדי להציל נפשות שבויים.״ בני־משפחה של חטופים יהודיים אח- רים מפעילים לחצים על נציגים ישראליים בניו־יורק, מחשש ששחרור יקיריהם יתעכב בשל עמדות עקשות של ישראל. שגריר ארה״ב בארים, צ׳ארלס יוסט, מבטיח לראשי ועידת הנשיאים היהודיים, לנקוט עמדה תקי- פה בעת שמועצת הביטחון תדון בנושא. מטוס חמישי נחטף יום חמישי, 10 בספטמבר. אנדרה רושא מקבל מהמחבלים בזר־ קא הצעה דו־שלבית לשחרור בני־ הערובה: * הראשון - שחרור כל הנשים, הילדים והחולים משלושת המטוסים. התמורה הנתבעת: שחרור שבעת המחבלים העצורים באירופה. * השני - שחרור כל הגברים, בני־ הערובה, התמורה הנדרשת: שחרור מחבלים ערביים העצורים בישראל. ״הצלב האדום״ דוחה על הסף את ההצעה, שכן משמעותה היא חלוקת בני־הערובה לשני סוגים, אפליה הנוג- דת את עקרונות ״הצלב האדום״. ישראל, כמו ״הצלב האדום״ שוללת מכל וכל את ההצעה. הממשלה רוצה בשחרור כל החטופים ללא הפרדה ביניהם. ודאי שישראל שוללת שחרור מחבלים המוחזקים בידיה. שכן, מגמת המחבלים היא להשיג שחרור אנשים שביצעו פעולות רצח, ויתן בכך עידוד לחטיפות ולפעולות רצח נוספות. ישר- אל מציעה הפעלת לחץ בינלאומי על מדינות ערב, שהן יהיו המנוף לשחרור כל החטופים, והענשת החוטפים. עמדת ישראל נקלטת היטב בגר- מניה. ממשלת גרמניה שוללת את הצעת המחבלים. שר הפנים הגרמני, הנס דיטריך גנשר, מדגיש במכתב לקנצלר ברנדט את ״ההכרח שלא לזל- זל בסכנות לעצם יסודות החוק, אפילו כאשר בכף המאזניים מוטל איום על חיייאדם.״ גנשר אף מרחיק לכת. הוא מציע כי בבוא העת יש להסיק מסקנות מעשיות ״נגד אותן ממשלות ערביות, שאינן מרסנות, הלכה למעשה, את הטרוריסטים.״ ממשלת שוויץ גורסת שחרור כולל ובלתי־מפלה של כל בני־הערובה. ממשלת בריטניה נוקטת עמדה דו־ משמעית. מחד־גיסא, היא שוקלת להתחיל בהליכים משפטיים נגד ליילה חאלד, שאת שחרורה תובעים המחב- לים. מאידך־גיסא, עושה בריטניה מאמצים להסתיר מידע זה מישראל. לונדון רוצה, שארה״ב תפעיל לחצים על ישראל למען תגמיש את עמדתה. אך המחבלים מהממים את מקבלי ההחלטות הבריטיים, ועימם את העולם כולו. מחבלי ״החזית״ חוטפים עוד מטוס, הפעם של חברת ״בי.או.אי.סי״ הבריטית, ומנחיתים • אותו באתר בו חונים המטוסים האחרים, בזרקא. החטיפה נועדה לשמש לחץ נוסף על בריטניה לזירוז שחרורה של ליילה חאלד. בפגישה נוספת עם אנדרה רושא מוסרים המחבלים, כי תמורת שחרורם של כל הגברים הם תובעים את שחרור כל הנשים־המחבלות הכלואות ביש- ראל, המחבלים שמצבם הפיזי ירוד, וכן ״מקרים מיוחדים״. הם מודיעים על מוכנות לשחרר את כל בני־הערובה בצוותא לאחר שימולאו כל תנאיהם. ״הצלב האדום״ משגר למקום מטוס עם צוות־רפואי ומזון. ארגון התעופה הבינלאומי לתעופה אזרחית (אי.סי.איי.או.) משגר תביעה לנשיא מצרים, נאצר, ולמלך חוסיין, להעמיד את המחבלים לדין. קרובי העצורים היהודים המתגור- רים בישראל, פונים למשרד החוץ בתביעה לתת תמורה למחבלים עבור שחרור בני־הערובה. 62 נוסעים משוחררים יום שישי, 11 בספטמבר. משרד החוץ מגיב: ״כניעה לחוטפים פירושה פיקוח נפש ליהודים נוספים המטוס הבריטי החטוף על המסלול מדקא, נשמר על־יר׳ פלשתים המושיט 20 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 :זרקא בעתיד: ההלכה היהודית גורסת במפו- רש שאין מצילים נפש אחת על־ידי הפקרת אחרות... כל זה אינו בא להפחית ממאמצינו לעשות הכל להצ- לחת הנחטפים.״ בינתיים מבריק רושא ממקום שליחותו כי ״חומר־נפץ טמון בשלושת המטוסים והנוסעים עצורים בתוכם.״ הוא מצביע על חשש המחבלים השומ- רים על המטוסים מפני התערבות צב־ אית זרה. אלה דורשים, ש״הצלב הא- דום״ יערוב ש״שום התערבות זרה לא תבוצע.״ בתגובה נשלח לו המסר הבא: ״עליך להימנע באופן מוחלט מהצעות פשרה ללא אישור מראש של הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום שחייבת לתאם בין הממשלות.״ בארה״ב אומר רבין לסיסקו: ״אין לנו אמון ברושא ונראה לנו, שהוא מנהל את המו״מ שלא בהתאם למנדט שלו. הוא עובד על חלוקת העיסקה לשניים - נשים, ילדים וזקנים תמורת החזרת שבעת המחבלים, והשארת הגברים עד הסכמת ישראל לדרישות,־ הם.״ סיסקו מרגיע. ארה״ב תמשיך לפעול על בסיס העיקרון שצריך לעמוד על שחרור כולל.״ סדק נפער בעמדתן של המדינות האירופיות. אור אדום מהבהב בירוש- לים. משרד החוץ הישראלי נזעק להו- רות לשגרירו בלונדון, בון וברן, להש- פיע עליהן ״שלא יפרקו החבילה.״ החוטפים מנסים לגלגל את הכדור למגרשה של ישראל. רושא, בשדר: הצעת המחבלים, ״למסור את שבעת אנשי הקומנדו העצורים והגוויה בשדהיהתעופה של עמאן כנגד שחרו- רם של כל הנשים, הילדים והחולים; השלב האחרון של המו״מ לגבי הנוס- עים הגברים בשלושת המטוסים ייעשה בתנאי שישראל תסכים לשחרור עצו־ רים פלשתיניים בשטחים...״ הוא מב־ היר, כי ״הצלחה או כישלון המו״מ בכללו תלויים בהחלטת ישראל.״ המדינות פגועות־החטיפה מקימות בברן ועדה של שגריריהן, כולל ישר- אל, בראשותו של פקיד שוויצי בכיר. ועדה זו דוחה את הצעת רושא. רק הסדר־כללי ושחרור מיידי של הנשים והילדים. יחד עם זאת הם מכריזים שאין מתכוונים לפעולה צבאית לשח- רור החטופים. שר החוץ השוויצי, גראבר, מבקש משגרירי בריה״מ וספרד בארצו, מד־ ינות המקובלות על הערבים, לפעול במדינות ערב. מזכיר המדינה בגרמניה, פרנק, אומר לשגריר ישראל: ״אם יקרה אסון מפני שישראל תעמוד בסירוב מוחלט מסיבות עקרוניות, עלולה דעת הקהל, שנעה בכיוון ישראל, להשתנות.״ השגריר משיב: ״אין לצפות שישראל, במו ידיה, תוסיף לחבורת הרוצחים והחוטפים.״ המחבלים, בטקטיקה שנועדה להג- ביר את הלחץ על ישראל, מפתיעים: בשעה חמש אחר הצהריים הם מודיעים כי 62 נוסעים חטופים, ששהו במלון ״ג׳ורדן״ בעמאן, קיבלו דרכוניהם ועומדים לעזוב לשדה־התעופה. אין פירוט של הקבוצה. 3 מטוסים עולים באש שבת, 12 בספטמבר. בישיבה לילית של ועדת הארבע בברן מוסר שגריר בריטניה את הודעת ״החזית״, שהחליטה ״להעביר את כל הנוסעים לעמאן.״ וכן לשחרר כל ליילד, ח א ל ד הנוסעים להוציא הישראלים ״במעמד צבאי״. זאת, כאשר תפורסם הצהרה רשמית של הממשלות הנוגעות בדבר שמסכימות לשחרר ״הפדאיונים שעצו- רים בגרמניה, שוויץ ובריטניה.״ שגריר ישראל בשוויץ, אריה לבבי, מבריק לירושלים: בריטניה, גרמניה ושוויץ עשויות לקבל נוסחה משופרת של ההצעה הערבית. כלומר, שחרורם של כל הנוסעים יחדיו בתמורה לעצו־ רים המוחזקים אצלן ועוד כך־וכך העצורים בישראל.״ השגריר מבהיר, כי ״אפשר למנוע בידודנו ואולי ביצוע הסדר בלעדינו, רק על־ידי פעולה נמרצת בבירות הארבע״. בינתיים, משחררת ״החזית״ 280 נשים וילדים מבני־הערובה, היוצאים בשני מטוסים לקפריסין. בתוכם, שתי נשים ישראליות וארבעת ילדיהן, ועוד כתריסר יהודים. 40 חטופים, בהם חמש נשים המתוארות כישראליות, מועב- רים למקום סתר. ״החזית״ מודיעה כי הקבוצה כוללת: 23 ישראלים או בעלי נתינות כפולה, 6 שוויצים, 6 גרמנים ו־ 5 בריטים. ״החזית״ מכנה אותם ״בעלי מעמד צבאי״. המתווך רושא מנסה לרכך את עמדת החוטפים. הוא מספר להם, כי דיווח למרכז ״הצלב האדום״, ש״יש להכיר בהתנהגותם הלבבית והאוהדת של אנשי הקומנדו השומרים על המטוסים, ואנשי ׳הצלב האדום׳ מכירים בכך, שהפלשתינים משתדלים להתקרב לעמדת מרכז ׳הצלב האדום׳.״ במרכז צל״א מעירים לרושא, כי תפקיד האר- גון הוא הומניטרי בלבד וכי החלטות בדבר תנאי שחרור הנוסעים, הצוות והמטוסים הן בסמכותן של הממשלות. ובינתיים, בזרקא - שלושת המטו- סים החטופים עשנים. לאחר שרוקנו מיושביהם, הופעלו מטעני הנפץ שהו- נחו בהם. והמטוסים פוצצו לעיני מצל- מות טלוויזיה מרחבי העולם, והפכו לשלושה עמודי עשן שחורים. האופציה הגרמנית יוס ראשון, 13 בספטמבר. בוועדת הארבע בברן לוחצים נציגי בריטניה ושוויץ על ישראל בניסוחים תקיפים. הנציג הגרמני תומך בהם, אך לשונו רכה יותר. הנציג האמריקני מבקש לשמור על קיום חזית משותפת. בתוך הוויכוח מגיע מסר: אולטימטום נוסף מצד המחבלים. הם מעניקים 12 שעות נוספות לשחרור המחבלים העצורים. הנציגים מחליטים להתעלם מכך. שגריר בריטניה בישראל, ברנס, מנסה להרגיע את ממשלת ישראל. אין בכוונת ממשלתו ״לפרק החבילה״. הם מבינים את עמדת ישראל, אך אם בכל זאת יתברר ששחרור השבעה אינו מספיק, יבקשו מישראל מחווה נוספת. ממשלת ישראל תקיפה בעמדתה. יש לשמור על החזית המשותפת. אין להס- כים להסדר שישאיר בני־ערובה בידי המחבלים. הנכונות הבריטית לשחרר את ליילה חאלד, המעורבת בשתי חטי- פות, מדאיגה. במשרד החוץ משוכנעים שאילמלא נחפזו הממשלות להודיע על נכונותן לשחרר את שבעת המחבלים, ניתן היה לסיים את הפרשה מבלי לשחררם. תפנית שלילית בגרמניה. מדינאים גרמניים החלו במגעים עצמאיים עם אנשי ״החזית״. זו האחרונה הציעה להם עיסקה נפרדת. גרמניה אינה משי- בה תשובה נחרצת, אך מדינאיה מבהי- רים כי ״ייתכן מצב שבו האינטרסים של ארבע הממשלות ושל ישראל יחדלו להיות מקבילים, ואז יהיה צורך בהתייעצויות נוספות אצלם.״ זמןימה לאחר מכן מודיע דובר ״הסהר האדום הפלשתיני״: ביוזמת גרמניה הושג הסדר בין גרמניה למחב- לים בדבר שחרור־הדדי של העצורים שברשות שני הצדדים. גרמניה מכחי- שה. החזית בשלה: עומדים לשחרר את העצורים הגרמנים ולהציגם במסיבת עיתונאים. ״הצלב האדום״ מרים ידיים יום שני, 14 בספטמבר. גרמניה חוזרת בה מהכחשתה. היא מודיעה, כי ״נכונה לשחרר את שלושת הערבים האסורים בתחומה, מיד כשיאפשרו זאת התנאים.״ נציג גרמני יוצא לעמאן ביוזמתו הפרטית ובגלל קשריו הטובים עם המחבלים. שליחו- תו, אומנם, אינה רשמית, אך הוא נתבקש על־ידי הקנצלר המערב־גרמני להישאר בעמאן. שגריר ישראל בבון מזהיר: גרמניה שומרת לעצמה אופציה לרגע קריטי. סיכום של מצב בנייהערובה מעלה: הישראלים היחידים שעדיין עצורים בירדן הם שני רבנים. אך להם גם אזרחות אמריקנית, לשם היגרו לפני שבע שנים. בנוסף להם עצורים עוד כ־ 17 יהודים. ההערכה היא, ש״החזית״ עצרה את רוב אזרחי ארה׳׳ב שבדר־ כונם הוטבעה חותמת ישראלית. עוב־ דה: 19 מחטופי ״ט.וו.א.״ עלו על המטוס בישראל. ישראל מבהירה, כי אין קצינים או חיילים ישראלים במטוסים, כל הנוס- עים שעלו על המטוס בלוד הם נתיני ארה׳׳ב. ״החזית״: ״אזרחי ארה״ב נחשבים בעינינו כישראלים לכל דבר ויוחזקו כל זמן שישראל לא תחזיר בני־ ערובה.״ דובר הבית הלבן, בהצהרה תקיפה: ״מעצר בלתי־חוקי של אזרחים אמרי- קנים בקשר לסכסוך הקשור למדינה אחרת הוא מעשה־מגונה במיוחד.״ נציגי ״הצלב האדום״, פריימונד ורושא, עוזבים את עמאן לאחר שלא הצליחו במאמצי התיווך. בישיבת ארבע המדינות בברן קורא שגריר ארה׳׳ב שדר מאת רוג׳רס התו- בע קורירוח בטיפול במשבר. ״החזית״ נגד החזית האחידה יום שלישי, 15 בספטמבר. בירדן - מתעצמת מלחמת האזרחים. לאחר נסיון התנקשות בחיי חוסיין, שאירע עוד ב־ 2 בספטמבר, והתנגשו- יות בלתי־פוסקות בין הצבא הירדני למחבלים מוכרז משטר צבאי בירדן. הצבא מפנה את מלוא עוצמתו נגד המחבלים. הכירסום בעמדת גרמניה נמשך. אם לא תושג התקדמות תוך זמן קצר, תפתח במו״מ נפרד. מזכיר המדינה הגרמני, פרנק, מאשר שעמדת ממשל־ תו עדיין לא השתנתה, ״אך היא ערה לגורם הזמן.״ לדעתו, גוברת הסכנה לחיי החטופים ויש צורך בפעולה נמרצת. מנכ׳׳ל משרד החוץ, גדעון רפאל, שבלשכתו בירושלים מתרכז מוקד הפעילות, מנחה את שגרירנו בברי- טניה, מיכאל קומיי, לפעול נגד שבירת חזית ארבע המדינות. בישיבת הוועדה מזהיר נציג ישראל: ״החזית״ עלולה להעלים דרכונים אמריקניים של העצורים, כדי להציג רבים מהם כישראלים. בכנסת, בישיבה מיוחדת, אומר שר החוץ, אבא אבן: ״...אין למחבלים שום זכות מוסרית או משפטית לקבל את שבעת הפושעים האלה. דבר זה איננו כולו בשליטתנו. אין אנו רואים זכות לעצמנו לסכן חייהם של נוסעים חטו- פים. אולם אם שלוש הממשלות הנוג- עות בדבר מעלות על דעתן - מתוך מצוקה נפשית עמוקה - לקנות את שחרורם של כל החטופים תמורת שחרורים אלה, על חשבון חוקיהן ומצ- פונו - הרי אסור בשום פנים לטעון כי התרומה היא במטבע אחר פרט למטבע של ביטחון ישראלים. בשום פנים אסור לטעון כי יש זכות לתבוע תרומה ישראלית נוספת. שהרי ׳תרומה׳ זו ( (תמשך בעמוד 47 ו 2 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 אופקים חדשים במרומים מאת דן ארקץ יפורו של הלוויין ״אופקי 1״ הוא •™ סיפורם של אנשים אלמונים, וליי V תר דיוק גם נשים אלמוניות. אנשי ונשות התוכנה. אי־אפשר לראיינם/ן, לא נותנים לספר עליהם/ן, מי הם/ן ומהם/ן, אין מתירים לפרסם את תמונותיהם/ן. מי שיעמוד בבוקר בכניסה למפעל מב״ת של התעשיה האוירית יראה אותם/ן באים/,ות לעבודה, אולי במכ- ונית סובארו, יוצאים/ות אחרי העבודה אחרי־הצהריים עם שקית ניילון שבה קצת קניות שעשו בחנות העובדים, נו 0עים/ות הביתה במכונית המשפח- תית או באוטובוס. אילו התירו לראיינם, זו היתה מלא- כה קשה: אין שום זוהר בעניין הזה. הוא, או היא, איננו טייס־ניסוי עטור תהילה או מנכ״ל חשוב או בעל דרגה צבאית בכירה. אפילו יתקשו להציג מה הם יודעים: לא מכשיר, לא מערכת, לא ציוד. הכל בראש. תוכנת מחשב. מספ- רים ואותיות, גראפים ושפת־מחשב. שפה שרק הם מבינים. ובלי התוכנה - לא היה ׳׳אופק־ 1״ בא לעולם, לא היה משוגר למרומים ולא היה מבצע את המסלול האליפטי שלו בדיוק רב סביב כדור הארץ, בדיוק כפי שתיכנתו אותו. אחד ממנהלי התעשיה האוירית ביקש ביום שיגורו של הלוויין הישרא- לי הראשון לא לשכוח את עלומי השם הללו, שאילולי חוכמתם, השכלתם ומיומנותם בתחומי תוכנת המחשבים, לא היה ״אופק־ 1״ בא לעולם: ״תראה את החבריה האלה״, אמר, מצביע על חבורה של אנשים שעקבו אחר השיגור בתחנת העיקוב הקרקעית במפעל מב״ת. ״אחד־אחד. יש ביניהם טיפוסים משו נ י ם , מ ו ז ר י ם , מאוד ל א ־ קונוונציונליים, יש פרופסורים מפוז- רים של ממש, יש המסוגלים להתעורר באמצע הלילה ולרוץ למעבדה כאשר צץ הרעיון הגואל. כל אחד גאון או כמעט־גאון בתחומו! שים לב - הגיל הממוצע בסביבות 30 ; חלק הארי בהם ילידי הארץ, בוגרי מוסדות אקדמיים ישראליים, מדענים כחול־לבן. ״ויש עוד שתי תכונות בולטות: רבים מאנשי התוכנה, מתכנני לב המע- רכת, הם שומרי מצוות, עטורי זקנים וחובשי כיפות, בעיקר סרוגות: ותכונה שנייה - ראה כמה רבות הנשים ביני- הם״. ״נוער טוב״, אמר עליהם מנכ״ל התעשיה האוירית משה קרת. אלו ״אנשי השורה״ של פרוייקט ״אופק־ 1״, חבורת אנשים שהלהיבו את הדימיון, העניקו מתנה נאה לעם ישראל ערב יום־הכיפורים, העלו את ישראל על המפה בקהיליית הלוויינים, בעולם החלל, נתנו בידי המדינה מפתח־כניסה למועדון האקסקלוסיווי של החלל. הקפיצה הלווויינית בעמק האלה לאותו אתר שיגור של ״אופק־ 1״ לחוף הים במרכז הארץ היא המסמלת את הצעד שעשתה המדינה ב־ 19 בספט־ מבר, יום שני, ח׳ בתשרי תשמ״ט, בשעה 11:32 בבוקר. כבר שנים קולט צופה הטלוויזיה בביתו, מדן ועד אילת, שידורי טלווי- זיה מכל העולם באמצעות תחנת הקלי- טה בעמק האלה, שם מכוונות צלחות האנטנות הגדולות אל לווייני תיקשורת בחלל. כך ראינו כל שריר בידו של ספורטאי בבריכת השחיה או על מסלול הריצה במשחקים האולימפיים בסיאול. בעמק האלה אנו צרכניו של לויין, קונים שירותי לוויין מאחרים. ״אופק- !״ מסמל תחילתו של עידן, שבו נוכל למכור, להציע שרותי לוויין לאחרים, ואין זה משנה אם הקונים הם חברות מסחריות בארץ או בחו״ל, בזק, חב- רות טלוויזיה, מוסדות מחקר, מוסדות אקדמיים, או צבא. כי לוויין אינו אלא קופסה המשייטת לה במסלול סביב כדור־הארץ, או שהיא תלוייה בנקודה קבועה מעל כדור הארץ ומסתובבת יחד עמו במהירותו, ובה ניתן להכניס ולהתקין דברים רבים - ציוד להעברת שידורי טלוויזיה, ערוצי תיקשורת טלפון, ציוד ניווט לאוניות או למטוסים, מכשירי מחקר לחקר הימים והאוקיאנוסים, לאיתור להקות דגים, לבדיקת אזורי גדול חקל- אי, לחיפוש מחצבים ונפט, לצילום, לצפייה בכוכבים, בשמש, בירח, מכשירים למדידת טמפראטורות, לחי- זוי מזג־האויר ומה לא. פוטנציאל אדיר מייד אחרי שיגורו לחלל את ״אופק־ 1״ עמדו אישים שונים על הפוטנציאל האדיר הגלום בו. אלוף (מיל׳) מרדכי הוד, ידיר מועצת המנהלים של התעשיה האוירית, אמר כי בעקבות השיגור המוצלח, תבחן התעשיה האוירית את האפשרות לה- ציע למדינות בעולם שירותי שיגור של לוויינים, הוא הוסיף, כי התעשיה האוירית ״תשמח״ לקבל הזמנות גם מצה״ל, אם ירצה לממש את היכולת הטכנולוגית שהפגינה התעשיה האוי־ רית. משה קרת, מנכ״ל התעשיה האוי־ רית, אמר: ״אנו נכנסים עתה לתחום של ביזנס גדול. זה תחום עיסקי שית- פתח, יש לווייני תיקשורת, יש מרכי- בים ומערכות, יש תחנות קרקעיות ויש שרותים ללוויינים ולמשגרים - את כל אלו נוכל בעתיד להציע לאחרים. משה א ו ר ט ם , ר אש חטי בת האלקטרוניקה בתעשיה האוירית הו- סיף: ״בעקבות השיגור ניצור קשר מיידי עם תעשיות בחו״ל, עם חברות אירופיות ואמריקניות כדי לבדוק אפשרויות של השתלבויות עיסקיות. כי אחרי ששיגרת משגר ולוויין למס- לול בחלל, אתה יכול להציע לאחרים תת־מערכות״. פרופי יובל נאמן, ראש הסוכנות הישראלית לניצול החלל(סל״ה), אמר: ״תחום הלוויינים נכנס לנו לחיים בכמה תחומים, שהידוע שבהם הוא שידורי הטלוויזיה. אבל כבר היום מתכננים, כדוגמה, מערכת תיקשורת באמצעות לוויינים, שתקשר נהגי משאיות באירופה ביניהם לבין המוקדים שלהם ותשלח את נהג המשאית לאן שצריך ותחסוך בכך ממון רב ותייעל את מערכת התובלה באירופה. יש כבר תיכנון להעברת הקשר של מכשירי פאקסימיליה, שהם כבר כה נפוצים, לתחום הל ו ו י י נ ים. אדם ישד ר בפאקסימיליה מיסמך מצידו האחד לצי־ דו השני של כדור־הארץ באמצעות לוויין. הרוסים מתכננים מסע מאוייש למא- דים. האמריקנים מתכננים הקמת תחנת־קבע על הירח ובחלל. הנה מונחת בפני פנייה של סוכנות החלל של ארה״ב, נאס״א, אל כל סוכנויות החלל בעולם והם מבקשים לדעת אם יש לנו עניין ב׳נתח׳ מסויים בתחנת שהם מת- ,SPACE STATION , החלל כננים. השאלה היא אם בכל ההתפתחויות הללו, ההולכות וקורמות עור וגידים לנגד עינינו, נשב אנו בישראל בכורס- אות ונצפה בטלוויזיה כיצד מדינות אחרות מבצעות, או שנהיה חלק מהקי- דום הטכנולוגי הזה, שנהיה חלק מהעו־ שים,״ אין ספק ש״אופק־ 1״ נותן בידי מדינת ישראל את המפתח למשפחת העושים. שירותים שיכולה מדינה למכור בת- חום החלל כיום שהם שניים - יכולת שיגור וניצול לוויינים. בנית לך ליד הבית לוויין ואתה רוצה מאוד לשגרו לחלל. משגר אין לך, אתה חייב להי- דרש לשירותיה של מדינה שיש לה יכולת שיגור, שיש לה טיל לשיגור לוויינים. לא פשוט - תמתין הרבה זמן בתור ותשלם הרבה כסף. קחו, למשל, את הלוויין ״עמוס״, שעומדת לשגר לחלל החברה שהקים אלוף (מיל׳) מאיר עמית כדי לשפר את מערכת הקשר הטלפונים בתוך מדינת־ לווין טכנולוגי ניסיוני כיוס א׳, 19.9.88 , נשעה 11:32 בדיוק, שונו לחלל הלוויין הישראלי הראשון, ״אופק ז״. על שפח הים, לא דחוק מאתר השיגור, מאחורי גבעות החול, נראתה להבה אדומה ענקית. מתונה, באיטיות, התרומם טיל בסוף ומאודך, גודר אחריו שובל אש כתום ומחודד, שנקצהו - שוגל עשן לנן. הטיל טיפס אננית ונאיטיות נלפי מעלה. רעם מתגלגל ליווה את המחזה. דקה לאחר השיגור, בגובה של כמה עשרות קילומטרים, התפצל משובל העשן של הטיל שובל דק יותר, שהחל ליפול ארצה. זה היה השלב הראשון של הטיל ״שביט״, המאיץ הראקטי, שסיים את תפקידו. הטיל עצמו היתווה מסלול אליפטי בשמיים, ופנה מערבה, אל הים. כאשר הניע לגובה של 250 ק״מ, הרחק־הרתק מקשר־עין עם הצופים על הקרקע - ולא חשוב עד כמה מתחו את הצוואר - נפתח מעטה החרטום של הטיל והלוויין הועמד ברשות עצמו. מנוע עצמי הכניס אותו למסלול אליפטי סביב כדור הארץ, בשהנקודה הרתוקה ביותר שלו היא כ־ 000 ,ו ק״מ, והקרובה ביותר - כ־ 250 ק״מ. עברו שש דקות מאז השיגור - ועד שהלוויין נכנס למסלולו. כחלוף 90 דקות, השלים ״אופק־!״ את ההקפה הראשונה, ושידוריו נקלטו היטב בתחנת המעקב הקרקעית. ״זה היה כמו לשמוע בכי ראשון של תינוק״, אמר בהתרגשות לעיתונאים משה אורטס, מנהל חטיבת האלקטרוניקה בתעשיה האוירית, שבמפעליה פותח ויוצר ״אופק ו״. סוף־סוף הירשו לעצמם המעורבים לפתוח בקבוק שמפניה. על כל המסמכים בחדר הבקרה הופיעה הכתובת: ״המשימה הצליחה״. ״אופקיו״ הוא לוויין ניסיוני להוכחת יכולת טכנולוגית. הוא בעל שמונה פאות; גובהו 2.3 מטרים; קוטר בסיסו התחתון 1.2 מטרים; קוטר בסיסו העליון: 0.7 מטרים. משקלו הכללי של הלוויין 156 ק״ג; מהירותו 8 ק״מ בשניה( 28,800 ק״מ בשעה); הוא משלים הקפה של כדור הארץ ב־ 98.836 דקות (לפי דיווח של מרכז הבקרה החללית בבסיס חיל־האויר האמריקני רייט פיטרסן בקולוראדו, ארה״ב). כאשר הלוויין נמצא ב״צל״, כלומר, באותו חלק של מסלולו המוסתר מן השמש, טמפראטורת הסביבה שלו היא מינוס 270 מעלות. בחלק המואר של מסלולו, הטמפראטורה היא מאות רבות של מעלות מעל האפס. את הכוח החשמלי הדרוש להפעלת מערכותיו, מקבל הלוויין ממישטחים של תאים הקולטים את אנרגיית השמש והופכים אותה לאנרגיה חשמלית. ההספק 246 וואט. צריכת החשמל הממוצעת: 53 וואט. בשיגור הלוויין הצטרפה ישראל למועדון החלל העולמי, המונה את ארה״ב, בריה״מ, סין, יפאן, בריטניה, צרפת והודו. • אהרון לפידות 22 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ישראל ומחוצה לה. החברה קשורה בהסכם עם החברה שהוא בעלת הטיל הצרפתי ״אריאן״ ול״עמוס״ נקבע תור לשיגור בשנת 1992 , ואין (SLOT) פרוטקציות. ״עמוס״ יחכה עד שיגיע תורו. אצל האמריקנים המצב חמור עוד יותר: יכולת שיגור יש להם, אבל התור גדול, והוא התארך עוד יותר מאז אסון החללית "צ׳אלנג׳ד״, כאשר האמריקנים הפסיקו שיגורים לחלל החיצון. אז מי שאצה דרכו, יכול לפנות אל הסינים, אשר פיתחו יכולת שיגור והם מציעים את טיליהם. הסינים כבר שיג- רו לוויינים צרפתיים וגרמניים. לאח- רונה נתפרסם, כי הסינים ישגרו בסוף 1989 לוויין תיקשורת אסיאני ראשון, ראש סוכנות .ASIASAT-1 ששמו יהיה החלל של סין אמר, כי הלוויין ׳יכסה׳ את מרבית שיטחה של יבשת אסיה, לרבות סין כולה. מכיוון שישראל הצטרפה למועדון המצומצם של שמונה מדינות המסוגלות לשגר לוויינים לחלל, היא תוכל בעתיד להציע שירותי שיגור לכל מי שירבה במחיר. מודיעין מקיף ומדוייק וכך בדיוק לגבי ההיבט השני - הלוויין עצמו. והרי כבר אמרנו כי זו קופסה, שניתן להכניס בה מה שרוצים - יבוא יום וניתן יהיה להציע שירותי לוויין: הנה כבר עתה מתכננים בסו- כנות הישראלית לניצול החלל (סל״ה) את הלוויין המדעי, שישוגר בעוד כמה שנים. הכוונה היא לבחור כמה הצעות למחקרים וניסויים בתחומים מדעיים שונים, ולהכניס את מיתקני הניסויים ׳חבילות׳ ,(PAYLOADS) כמטעדים ציוד, מכשירים ומערכות המיועדות לבצע ניסויים מדעיים בחלל. פרופ׳ יובל נאמן אומר, כי התוכנית הראשונית היתה ״לתפוס טרמפ״ על לוויין התיקשורת ״עמוס״ ולהכניס בו את מיתקני הניסויים המדעיים. אולם עתה, הוא אומר, לאחר ששוגר לחלל הלוויין "אופק־ 1״, הרי נפתחים אופ- קים חדשים לנצל לוויינים אלו, ששוג- רו בישראל, לניסויים המדעיים המוצ- ע ים, שה ם ב ת ח ו מ י ה ח ק ל א ו ת , אוקיאנוגרפיה, אסטרונומיה, ראדיו־ אסטרונומיה, חיזוי מזג־אויר, תצפיות על גאלאקסיות רחוקות ועוד. הרי זו דוגמה להצעת שירותי לוויין - בעתיד יוכלו הבעלים של לוויינים ישראלים להציע ״נפח״ בלווייניהם לעריכת ניסויים או לביצוע שירותי לווייין לחברות זרות, מדינות, מוסדות מחקר ואקדמיה. להוציא אי־אלו רמזים דקים על אפשרויות של צילום מלוויינים, הכחי־ שה והקהיליה המדעית בישראל כל קשר בין ״אופק־!״ ל״לווייני ריגול׳/ א ו פ ק - ל ו ו י ן ישראלי טכנולוגי ניסיוני. את נוף הלווין עוטפים הת- אים קולטי השמש כפי שהתעקשו מקורות זרים, מומחי צבא ואסטראטגיה במדינות שונות לט- עון בשבועות שחלפו מאז השיגור ולפני כן. כיום אין זה סוד שביחסי המעצמות הגדולות ממש אין חולפת שניה אחת ללא שלוויין ריגול של אחת מהן לא ישקיף, יסרוק, יצלם, ישדר וידווח על הנעשה אצל המעצמה היריבה. לאח- רונה פורסם בוושינגטון, כי בית־ הנבחרים האמריקני העביר חוק, שנשלח עתה לאישור הסנאט, להקצבת כמה מיליארדי(!) דולארים למודרניזא־ ציה של רשת לווייני הריגול של ארה״ב. פקידי מודיעין בוושינגטון הסבירו כי זה כעשר שנים לא עודכנה מערכת לווייני הריגול ומלבד זה נתגלה צורך לפתח ולשגר דור חדש של לווייני ריגול וביון של אמצעים אחרים לניטור אלקטרוני. העיקוב (MONITORING) אחר האוייב מן החלל החיצון הפך, איפוא, לחלק בלתי־נפרד ממערכת אי- סוף מודיעין, גם אם כל איש מודיעין יתעקש שגם בעידן הזה לא ייפקד מקומו ולא נס ליחו של הסובן־האדם האוסף מידע. התוצאות הן מדהימות: העולם כולו ראה את הצילומים המפורסמים של לוויין ריגול שצילם בחורה יושבת על מדרכה ברחוב בלב במנהאטן, בניו־ יורק, והוצגו לעיני כל שורה של תצלומי תקריב, ואחד קרוב ממשנהו, שצולמו מן החלל, עד לצילום הקרוב ביותר, שבו ניתן היה להבחין בכות- רות העיתון שהחזיקה בידה הנערה. מדי פעם בפעם, אנו מתבשרים על טילים המתגלים על־ידי לוויינים בחלק זה או אחר של העולם - מטילים סובייטיים בקובה ועד לטילים סיניים בסעודיה, מבסיס־צוללות סובייטיות שגילה לוויין אמריקני אי־שם בברי־ ה״מ ועד לצילומי לוויין שצילם לוויין־ מיפוי אמריקני כאתר הכור הגרעיני בצ׳רנוביל יום אחד בלבד אחרי האסון שהתחולל באותו כור. בזירת המזרח־התיכון, צילומים ממטוסים וממזל״טים הם כבר חלק בלתי־נפרד משיגרת היומיום ואפילו בגדר סוד כבר אינם. אין היום צורך להפעיל דימיון ״פראי״ כדי לראות גם בזירה שלנו צלומי לוויין מקומיים, שיגביהו עוף, אך יעמיקו וירחיבו את המידע של אלו על אלו. 23 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ר א י ו ן מ י ו ח ד ע ם ק צ י ן ה ג ״ א ו ה ג ם ״ ר ר א ש י , ת א ״ ל א ה ד ו 1 ו ר ד י ״התקפת טילי קוקע־קוקע כימיים עלולה לגרום לאלפי נפגעים״ זה כארבע שנים משמש תא״ל אהרון ורדי קצין חיל ואשי להנ״א ולהגמ׳׳ד. לאחר שסיים את תפקידו הקודם, נשלח ללימודים במכללה לביטחון לאומי. אך לפני שסיים את לימודיו ״נשלף״ לתפקידו הנוכחי. תא״ל ודדי, האם אכן עהכה ישראל לסכנות של התקפות טילים על העודף כמלחמה עתידה! ״כן, אם כי יש, כמובן, נושאים שאנו חייבים להמשיך במגמת ההיערכות לקראתם. אם מדובר רק בסכנת ירי של טילי קרקע־קרקע נושאי ראש חץ קונבנציונאלי על ריכוזי אוכלוסייה - אזי תשתית המיגון שלנו היא במצב סביר בהחלט. ברור, שככל שנשקיע בבניית מקלטים נוספים ומיגון נוסף, כך מצבנו יהיה טוב יותר.״ ומה נאשר להיערכות להתקפת טילים נושאי ראש חץ כימיו ״גם כאן אנו נערכים זה שנים, עוד לפני שהחלה התקשורת לעסוק בנושא. יש לישראל ציוד מספיק להגנת כל אוכלוסייתה.״ ציוד באיכות טובה ונכשירוחז ״כן, בהחלט. התשתית שלנו טובה וראויה לשימוש." האס הציוד זמיןז מדוע הוא נשמו במחסנים ואינו מחולק לאוכלוסייהז ״התשובה לשאלה זו אינה חדמשמעית. התפיסה שלנו בנויה על כך שתינתן לנו אתראה מספקת, כדי שנוכל לחלק את הציוד. התברר כי הציבור לא שמר על ערכות האב״כ שחולקו לו. יש גם בעיות של התאמת מסכות לגילים שונים, בעיות של בלאי ותקלות. את הנחל ואת מזרק האטרופין צריך להחליף כל חמש שנים. יש חשש שהציבור לא יגלה מודעות ולא ישמור על הערכה. עם זאת, אנו בודקים את עצמנו, ובקרוב ייערך ניסוי נוסף לבדיקת מודעות האוכלוסייה." האס יש העו נ ות על מימדי המק האפשוי במקוה של התקפות על העודף! ״כן. אם יהיה ירי בודד של טיל עם ראש חץ רגיל על מרכזי אוכלוסייה, הוא יגרום למספר קטן, יחסית, של נפגעים. תלוי, כמובן, בסוג הטיל, בטיב פגיעתו, ברמת הדיוק, באמצעי ההתגוננות וכוי. במקרה של ירי של מטח טילים - הנזק יהיה גדול יותר. ההערכה מדברת על כמה עשרות נפגעים, תלוי בנסיבות. אם יהיה ירי של טילי קרקע־קרקע מצויידים בראשי־חץ כימיים, מספר הנפגעים יהיה גבוה ויכול להניע לכמה אלפים.״ יש למדינות ע ו ג יכולות לכך? ״כן, ידוע שבמיוחד עיראק וסוריה מפתחות נשק כימי. עיראק כבר עשתה בו שימוש במלחמה במפח, עם איראן.״ אם כך, ישראל צריכה להיות מודאנתז ״דאגה, בהחלט כן, אך לא צריך להיכנס לפאניקה. יש מקום לתחושה של איום ממשי־אמיתי על עורף מדינת ישראל, ולכן צריך להגביר את המודעות ולחזק את מעיך ההדרכה להתגוננות אזרחית, ואנו עושים זאת. מערך העודף בנוי על בסיס יחידות הצלה, רפואה, פינוי, יחידות כיבוי, ציוד הנדסי־מיכני ועוד. בכל עיר, מחת ונפה - יש מיפקדות המשתדלות להביא לתיאום ולשילוב מירביים של כל המערכות, האזרחיות והצבאיות.״ • יוסי מלמן בית־ס פר בבגדד שספג פגיעה ישירה מטי?• איראני, 13 באוקטובר 32.1987 פס אד ראן: ילדימלחמה איראני נהרגו, 200 נפצעו 24 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מ ל ח מ ה ה ב ע י קד ן ה דט י •ל י ם תרופה לטק״ק טק״ק, זה השם. לא בטוח, שטילייהקרקעיקרקע שתפסו כותרות ראשיות בחודשים האחרונים, אכן מכניסים מימד חדש למאזךהכוחות באיזורנו. אבל אין ספק, שהם מחייבים תשובות ייחודיות מצידנו. שלא כמו המערכת האזרחית - צבא חייב להמשיך לפעול גם תחת התקפה מסוג כזה. כך מתגונן חיל־האויר בפני אפשרות של תקיפת טק׳׳ק, ואפילו בעלי ראשינפץכימי מאת דרור מרום צילם רובי קסטה )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 עייסי חיל־האליד בחליפות תל״ב מיוחדות: אפשר לטוס עם זה שק החל׳׳ב הופעל ברוב המלח- ! • ^ מות הגדולות שהתרחשו בע־ שור הנוכחי, במתכונת זו או B : אחרת, כנשק טאקטי לגיטימי. ^ B שימוש רחב נעשה במלחמת שמונה השנים בלוחמה אטומית־ ביולוגית־כימית בין איראן לעיראק, ובמלחמת הצבא הסובייטי בשבעת אירגוני הגרילה באפגניסטאן. מדינה העושה שימוש בנשק החל״כ, משולה למתאגרף, אשר בעיצומו של הקרב מסיר את כפפותיו, ומכה בפניו של יריבו באגרופני ברזל משוננים. לוחמת החל׳׳כ החלה לתפוס מקום של כבוד בין אמצעי הלוחמה האחרים בזירה הצבאית הבינלאומית כבר ברא- שית המאה, וגם כיום היא נחשבת לנשק מודרני. אלה אמצעי לוחמה בלתי קונבנציונאליים, למרות שבכל תורות הלחימה מקובל לראות את נשק החל״כ כחלק בלתי־נפרד משדה־הקרב והאמל״ח. שלא כמו הנשק הקונבנציונאלי, מצ- טיין נשק החל״כ בתכונות השפעה מרחביות, וזאת בניגוד להשפעות הנקודתיות של הנשק הקונבנציונאלי. פגיעתו ממושכת, והוא שונה בתכלית מן הנשק המקובל, שהשפעותיו ההרס- ניות מסתיימות, פחות או יותר, מיד בתום ההתקפה. הפעלתו של הנשק הכימי יכולה להביא לשינוי מהותי בתמונת הקרב, והיא יעילה ביותר - מחד גיסא, בשל השפעתו ההרסנית המיידית, ומאידך גיסא, בשל הפגיעה המרחבית, והפגי- עה המוראלית לטווח זמן גדול. הנשק הכימי, יכול, אולי, להזכיר את עידן הלוחמה המנטאלית המקובל בז׳אנר המדע־הבדיוני - הנשק הכימי, כמו זה המנטאלי, פוגע באדם בלבד, ומותיר את התשתיות, המתקנים והציוד בסבי- בת נחיתתו ללא פגע. נזקי רעילותו גבוהים ביותר וביכולתו להשפיע בצו- רה יעילה גם כשהוא מופעל בריכוז נמוך. הכלור הכריע את הקרב לוחמת החל״כ הופיעה לראשונה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, והופעלה בקנה־מידה גדול בשנים 1918 . היו אלו הגרמנים, אשר ־1914 ב־ 22 באפריל 1915 השתמשו בחל״כ (חומר לחימה כימי) כלור בקרב ״היפי רס״ המפורסם, בו עמדו מול כוחות צרפתיים ללא אפשרות הכרעה. בקרב ההיסטוריונים הצבאיים של העת החד- שה מקובלת ההערכה, כי היתה זו הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בנשק זה בקנה־מידה גדול. במהלך אותה מלחמה הוסיפו הגרמנים להש- תמש בנשק זה באינטנסיביות, ואף הוסיפו לחל״כ הכלור סוגים נוספים של רעלים, ביניהם הפוסגאן, חל״כ הדמע וחל׳׳ב כוויה המוכר כיום כגאז החרדל. מספר נפגעי החל״כ בזירה המערבית במלחמה זו מוערך בכ־ 400,000 ומספר הנפגעים בכל החזיתות מגיע למספר מדהים של 1,250,000 איש. ־ מלחמת איטליה בחבש בשנים 1935 1936 היתה הזירה השנייה להופעתו של החל״כ. במהלך המאה, שב והופיע מספר פעמים נוספות בגירסאות שונות ,1945־ במלחמת יפךסין, בשנים 1937 1967 , בה * במלחמת תימן בשנים 1963 הופעל לראשונה חל״כ חנק, ובמלחמת וייטנאם, בה השתמש הצבא האמריקני בלמעלה משבעת אלפים טונות של חל״כ דמע ועצבים על מנת להוציא את לוחמי הווייטקונג ממקומות המחסה שלהם בג׳ונגלים, במערות ובמנהרות התת־קרקעיות. החל״כ הוא חומר כימי רעיל, בריכוזיות משתנה, המיועד לגרום נזק לאדם, להוציא אותו מכלל תיפקוד, ואף להביא למותו. חומרי הלחימה הכימיים ניתנים לפיזור בארבע צורות - אדים (גאז); נוזל: מוצק ותרסיס (אירוסול, חלקיקי מוצק או נוזל, המרחפים בא־ ויר). סיווג חומרי החל׳יכ נעשה על־פי רוב לפי הנזק שהם עשויים לגרום לגוף האדם. חל׳׳כ ממית - גורם למוות ולפגיעה קשה: חל״כ מגרה - גורם לגרויים קשים כגון בחילה והקאה וחל״כ מוציא מכלל פעולה - משפיע על מצבו הנפשי של הלוחם ועל יכולתו למלא את תפקידו במערך הלחימה. חל״כ העצבים הוא הנפוץ בקבוצת החל׳׳כ הממית. החומרים סרין, סומאן וטאבון המשתייכים למשפחה זו הופעלו במלחמת אפגניסטאן ואף במלחמת עיראק־איראן. השפעתו הקטלנית נגרמת עקב פגיעה במערכת העצבים אשר גורמת לשיבוש העברת התשדו- רות מתא העצב לתא השריר, או מתא עצב אחד למישנהו, וכתוצאה מכך למוות. חל׳׳כ הדם, אף הוא ממשפחת החל׳׳כ הממית, הוא חומר נדיף ביותר אשר שוהה בשטח הנחיתה דקות ספורות בלבד, חודר לגוף דרך דרכי הנשימה והעיכול ומערכת הדם, פוגע במנגנון העברת החמצן אל תאי הגוף ומביא למוות מיידי. חל״כ הכוויה, שהיה גם הוא פופולא- רי מאוד במלחמת המפרץ הפרסי, תוקף את העור והעיניים וחודר אל האברים הפנימיים בגוף כשהוא גורם לדלקות ולכוויות על פני העור ולהרס רקמות מוחלט. אחרון ממשפחת החל״כ הממית הוא חל״כ החנק, הוא חודר לגוף דרך דרכי הנשימה, מביא להצטברות של נוזלים בריאות הגורמים לבצקת, הפסקת נשימה ומוות. הכצצה המזמזמת תפקידו העיקרי של הנשק הטאקטי בא לידי ביטוי בשיבוש מהלכי־אוייב, ופחות בהכרעת מלחמות. נשק החל׳׳כ, הפוגע באדם ותו־לא, עונה באופן מוש- לם על תפקידו המוגדר ככלי נשק טאקטי. הגורמים המשפיעים על יעילו- תם של חומרי הלחימה הכימיים באים לידי ביטוי בתחכום שיטות הפיזור, מבנה שטח המטרה והתנאים המיקרו* מטאורולוגיים בשטח הפגיעה. מידת ההגנה שיש לכוחות המותקפים, וכושר ההתגוננות של הפרט והיחידה, הם שני גורמים, אשר במידה ויפעלו ברמה ובמיומנות גבוהות, יהיה ביכולתם לצמצם עד למינימום ואף לעקר כליל את השפעת החל״כ. החדרה יעילה של נשק החל״כ למטרתו היא גורם, שנודעת לו חשי- בות רבה בהשגת האפקטיביות הנדר- שת והמתוכננת מראש של המיתקפה כולה. שנות השמונים, והמלחמות בהן נעשה שימוש באמצעי חל״כ, הביאו עימן זיווג יעיל בצורה מחרידה בין חומרי הלחימה לבין אמצעי שהיה מוכר כבר בעבר והוכיח את עצמו במלחמת העולם השנייה - טיל הקרקע־קרקע - הטק״ק. שוב, היו אלו הגרמנים אשר פתחו בשימוש בכלי הנשק החדש שלא היה מוכר עד אז בעולם. בפרק הזמן שבין , אמצע יוני לתחילת ספטמבר 1944 שוגרו עליידי הצבא הגרמני כי 20,000 לעבר v-1 טילי קרקע־קרקע מסוג ערים מאוכלסות ומטרות צבאיות באירופה. טיל הקרקע־קרקע הראשון ,v-ivi בהיסטוריה, זכה לכינוי ״הפצצה ,(THE BUZZ BOMB) ה מ ז מ ז מ ת ״ בשל הרעש האופייני של מנוע הסילון שלו. היה זה טיל דמוי מטוס חד־כנפי, ללא טייס, משקלו היה כשתיים וחצי טונות והוא נשא ראש־נפץ המכיל טונה אחת של חומר נפץ מרסק. הטיל תוכנן 15־ להמראה ממשטח שיגור משופע ( 12 מעלות), באורך של כי 50 מטרים, וטיסתו התבצעה בגובה של כ־ 1,000 מטר מעל פני הקרקע, במהירות קרובה היה v־1v! . ל־ 600 קילומטר בשעה PULSE) מונע באמצעות מנוע דפקים הנשק הכימי, פוגע באדם בלבד, ומותיר את התשתיות, המתקנים והציוד בסביבת נחיתתו ללא פגע. למעלה: הכנת המטוס לטיסה בתנאים לא מקובלים למטה: נקשרים בקוקפיט 26 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 וטיסתו יוצבה באמצעות גיירוס־ ,(JET קופ, המופעל אוטומאטית. לאורן הדרך, נשמר כיוון הטיל על־ידי מצפן מגנטי, אשר פעל בצמוד להגאים באמצעות מנועי סרון. הטיל היה מצי וייד במדחף קטן, שהופעל עם תנועתו באויר, ונועד להפסיק את פעולת המנוע בטווח הנדרש. בהגיע מספר הסיבובים שביצע המדחף למספר שנקבע מראש, נפסקה באופן אוטומא- טי אספקת הדלק למנוע, ולראש הטיל היתה ניתנת ״הוראת צלילה״ באמצ- עות הכוונת ההגאים. הטיל היה מתפו- צץ כשפגע מרעום המגע בקרקע. -7 \-\, חלוץ טילי הקרקע־קרקע, \ הטביע את חותמו על כל הטילים המשתייכים למשפחת הטק״ק אשר התפתחו מאז שוגר לראשונה, הן מהב- חינה הטכנית והן מבחינת תפיסת ההפעלה. כיום ברור מעל לכל ספק, כי טיל הקרקע־קרקע הוא האמצעי היעיל ב י ו ת ר ל ה ח ד ר ת ר א ש י ־ ק ר ב קונבנציונאליים וכימיים לעומק שטח האוייב. אמצעים אחרים, שנעשה בהם שימוש במלחמות שהתרחשו בעשורים הקודמים - כגון פצצות מיצרר, תחמו- שת בעלת מרעום גובה המתפוצצת מעל לפני הקרקע, או מתקני ריסוס, שבאמצעותם מרוססים חומרי החלי׳כ מכלי טיס במורד כיוון הרוח - הוכחו כבלתיייעילים דיים. האיום הסובייטי בתורת הלחימה הסובייטית, נחשב הנשק הכימי לנשק קונבנציונאלי טאק- טי. תפיסה זו באה לידי ביטוי באימונים ובמלחמת אפגניסטאן. תורות הלחימה הסובייטיות, המשליכות ישירות על אלו של מדינות־ערב, מפנות אם־כן את הנשק הכימי גם לעבר ישראל. על־פי התפיסה הסובייטית, נכלל הנשק הכימי בקבוצת ״האמצעים להשמדה המונית׳/ הוא נחשב לחלק בלתי נפרד מאמצעי הלחימה, ומשולב בתוכנית האש של כוחות היבשה, הים והאויר. סף ההפעלה של הנשק הכימי במד- ינות ערב גבוה מעט מזה של הסוביי- טים. אולם אין להוציא מכלל אפשרות שמדינות אלו יתפתו להשתמש בו להשגת הכרעה אסטראטגית וטאקטית במיתקפת פתע, או כ״תגובה של יי- אוש״ במצב קריטי, או עקב דיווח מוטעה על הפעלת אמל״ח דומה עליידי צה״ל. הראשונה שהכניסה טילי קרקע־ קרקע למזרח התיכון היתה מצרים. צבאות ערב בעיקר על טילי הגנה אוירית, במטרה לחבל בעליונות האוי־ רית הישראלית, שהוכחה במלחמת ששת־הימים. מאז 1973 החלו כל צב- אות ערב, כמעט ללא יוצא מהכלל, להצטייד בטילי קרקע-קרקע המאפש- רים החדרת אמצעי לחימה לשטח הא־ וייב ללא צורך בעימות עם מטוסי היירוט שלו. ב־ 1983 הגיע לסוריה משלוח ראשון של טילי קרקעיקרקע סובייטיים־ אמנם עוד באמצע שנות השישים, ׳הבריז הרמטכ״ל המצרי דאז, הגנרל שאזלי, על פיתוח עצמאי מצרי של טיל קרקע־קרקע לטווח בינוני (דבר שאף הביא להתפטרות ראש המוסד הישרא- לי בזמנו, אשר התעקש להאמין באמי- תות ההכרזה חרף חילוקי דעות חריפים עם ראש אמ״ן), אולם, הכרזה זו נתבררה לבסוף כתעמולתית גרידא. טילי הסקאד המצריים היו הראש- ונים שהוצבו וכוונו לעבר מטרות ביש- ראל. טילי הפרוג הסוריים לא איחרו לבוא אחריהם. שתי המדינות עשו שימוש מיבצעי ראשון בנשק החדש במלחמת יום־הכיפורים. מטח של טי- לים נושאי ראש נפץ קונבנציונאליים נחתו על בסיסי חיליהאויר רפידים בדרום ורמת־דוד בצפון. במלחמת יום־הכיפורים, התבססו טאקטיים מתוחכמים, מדוייקים מאוד ובעלי טווח של 120 קילומטר. הטילים פותחים בפני ,ss־21 החדשים, מסוג הסורים אלטרנטיבה של מיתקפת־פתע על ישראל ופגיעה מדוייקת מאוד במט- רות צבאיות חשובות ובמטרות טאקט־ יות או אזרחיות אחרות. השינוי היסודי באלמנט ההפתעה הסורי מתבסס על אש מרוכזת וכושר השמדה אדיר החדשים. s s ־ 2 1 ^ שמספקים טילי תרגילי ההסוואה של הסורים הוא טיל קרקע־קרקע s s 2 1 ׳ ^ בליסטי־טאקטי מן השורה הראשונה, אשר למרות שפיתוחו הוחל עוד בשנת 1976 , הידיעות במערב על טיבו דלות ביותר. ״סקאראב״ הוא טיל הניחן s s ־ 2 1 ^ בכושר השמדה רחב־היקף ומסוגל לשאת מטענים כימיים וביולוגיים במשקל של כחצי טונה. בבר ית־ המועצות זכה לכי נ ו י ״ ת ושר ה ״ s s ־ 2 1 ^ . שמשמעותו ברוסית ״נקודה״ הוא טיל נקודתי, שתיכנונו החל לאחר שטילי הסקאד־ 6 והפרוג הסובייטיים הפכו למיושנים. לעומת קודמיו, שהיו מונעים בדלק נוזלי, דבר שסירבל את שלבי הכנתם לשיגור והעמיד את זמן ההכנה על ארבע עד חמש שעות, מונע בדלק מוצק, המאפשר הכנה s s ־ 2 1 ^ לשיגור ושיגור בפרק זמן מיזערי של 30 דקות. s s ־ 2 1 ^ חשיפתו הראשונה של ״סקאראב״ היתה בשנת 1981 , שעה שהוצג במספר בסיסים סובייטיים במז- רח אירופה והוצב באופן קבוע בבסי- סים סובייטיים אחרים במרכז אירופה. סוריה היתה המדינה הראשונה מחוץ לברית־ ורשה, שהצטיידה בסוללות מאז ראשית 1983 , הוצבו .ss־21 טילי בבסיסי הטילים בסוריה ובבקעת הל- בנון מספר חטיבות צבא סוריות אשר .ss־21 מפעילות משגרי טווח הגעה של ) s s ־ 2 1 ^ סוללות 120 קילומטרים מכן השיגור) הצטרפו ל־ 24 סוללות פרוג 7 (בעלי טווח של 80 קילומטר) ול־ 18 סוללות טילי סקאד * ו־נ>, בעלי טווח של 300 B מהדגמים 450 קילומטר, הפרושים בבסיסי שי- גור בסוריה, בקעת הלבנון ורמת* הגולן. חששם הטבעי של הסורים לגו־ רלן של סוללות הטק״ק שלהם מפני התקפה אוירית אפשרית של מטוסי חיל־האויר הישראלי, הביא להטמנתן בהאנגרים תת־קרקעיים משוריינים, העמידים בפני כל סוגי הפצצות, כולל אלו החכמות. פריסת משגרי־דמי, והופכת ss־21^ מקשה על איתור טילי את תקיפתם מהאויר לכמעט בלתי־ אפשרית. כיום, ברור כמעט מעל לכל ספק, כי הטילים לסוגיהם השונים, יהיו אחד מהאלמנטים הראשיים במלחמה הבאה. ברשות מרבית מדינות העימות, כולל ישראל, נמצאים טילי קרקע־קרקע, קרקע־אויר, אויר־אויר, אויר־קרקע, קרקעיים וים־ים. בהערכה גסה, מצויים למעלה מ־ 300 משגרי קרקע־קרקע בידי מדינות ערב, כשכמאה מהם, הנמצאים בידי לוב, עשויים להיות מועברים לכל מדינה שתבקש או תזדקק להם. הסוריים s s ־ 2 1 ^ למרות שטילי וטילי הקרקע־קרקע האחרים שבידי מדינות ערב מדוייקים דיים כדי לפגוע בריכוזי אוכלוסין ומטרות אסטראטג־ יות חשובות בישראל, גדל החשש מפני התאמתם לראשים נושאי מטעני חל״כ. סוריה: ייצור עצמי של חל״כ שר הביטחון, יצחק רביו, הודה לא מכבר, כי בידי שלושיארבע מדינות ערב מצויה היכולת הטכנית והמעשית לייצור כלי־נשק כימיים וביולוגיים והפנייתם בטילים לעבר ישראל. רבין הוסיף, כי הוא מאמין שהמאמץ לשלב האיום הוא נשימתי בעיקרו. לחלק מהאמל״חיש אמנם כושר נוסף אולם הוא מוגבל ביותר. כצילום: מתאימים את )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 טילי־שטח עם ראשי ־קרב כימיים, נמצא עתה בשלבי האצה במדינות אלו, ולשלוש מהן (הכוונה לסוריה, עיראק ואיראן) יש היכולת לייצר גאזי־עצבים ולשגרם לעברנו, דבר המוסיף מימד חדש ומאיים לבעיות ההגנה של ישר- אל. למרות שמצרים היתה הראשונה שהכניסה טילי קרקע־קרקע למזרח־ התיכון, ואיראן־עיראק היו הראשונות שרכשו נשק כימי ועשו בו שימוש מאסיבי במלחמותיהן, נמצאת כיום סו- ריה בראש המדינות המפתחות ומייצ- רות נשק כימי במזרח־התיכון. כדי להגיע למצב של חוסר תלות ועצמאות מוחלטת באספקת ראשי ־קרב כימיים לטילים, הקים הנשיא אסאד, בהשקעה של כמיליארד דולר, מפעל חדש לייצור גאז־עצבים בעיר חומס, שבמדבר הסורי, מצפון־מזרח לדמשק. המטרה: המשך תיפקוד יש אומנם אמנה בינלאומית האוסרת את השימוש בנשק כימי, אולם, ידוע לכל כי אחדים מאוייבינו עשו שימוש בנשק זה במלחמותיהם. ״אין זאת אומ- רת שמדינות ערב יפעילו נשק זה גם נגדנו,׳׳ אומר סא׳יל י׳ ממפקדת חיל־ האויר. ״מי שיפעיל נגדנו נשק כימי צריך לקחת בחשבון כי יצטרך לשלם ביוקר רב על כך.״ המודעות לחשיבותה של התגוננות יעילה ואפקטיבית מפני התקפת חל״כ, היתה בחיל־האויר עוד מיומו הראשון. רשמי השימוש בטילי קרקע־קרקע שנעשה על־ידי הגרמנים בשלהי מלח- מת העולם השנייה היו עדיין טריים. השימוש שעשו המצרים בנשק כימי במלחמתם בתימן, גרם להבנה עד כמה קר וב וממשי הוא האיום, וטילי הק ר ק ע ־ ק ר ק ע הסוריים חידדו את הנושא פעם נוספת. י כ ו לת חי ל ו ת ־ ה א ו י ר הערבי ים השתפרה, אומנם, בצורה משמעותית, אך כך גם אמצעי ההתגוננות של חיל־האויר, היערכויות החירום ויכולת העמידה מול הנשק. שינוי גדול חל בסף קבלת ההחלטות הנוגעות למעבר ולכניסה למערך התגוננות בשעת הצו- רך. כיום ניתן לומר בפה־מלא, כי הפגיעה הבסיסית שתיגרם כתוצאה מהתקפת חל״כ תהיה מזערית בלבד. חיל־האויר רכש את מלוא אפשרויות המיגון, ולמרות שעדיין לא רכש ניסיון מיבצעי בנושא, מחפים על כך אימונים סימולטאניים אינטנסיביים, שהביאו לרכישת מיומנות הפעלה של מערך החירום כולו והאמצעים הכלולים בו. הערכות שנלקחו בזהירות מרובה, תוך ניתוח חקר־הביצועים, מבשרות כי רמת התגוננות הפרט והיחידות בשעת מבחן אמיתית תהיינה טובות, וכמויכן בסיסיו. כל פרט בחיל מצוייד בציוד הכרחי להתגוננות. הוא נאבק לא רק להישרדות, אלא גם להמשיך לעבוד, לחמש מטוסים, לפקח על פעילותם מהמגדל ולהטיס אותם. מי שחשב שחיל־האויר יעצור את פעילותו לפתע בגלל מיתקפת חל״כ - טעות בידו. מיגון מוחץ לצוותי האויר והקרקע חיל־האויר יוצא מן ההנחה שיוסיף לספוג מנות חל״כ בזו אחר זו. השאלה ר מ ת ס פ י ג ת ה ח ל ״ כ והל וחמה הקונבנציונאלית. לא ״חזרה לתיפי קוד״, אלא ״המשך תיפקוד״ - אלה מלות המפתח. כדי לסכל את יעילותו של טיל נושא ראש־קרב כימי, יש הכרח להכיר אותו על בוריו, וללמוד את כל האמצעים נגדו. כשמדובר בשיטות התגוננות, קיים הבדל גדול ומשמעותי בין זו של אוכלוסיה צבאית לזו האזרחית. האוכלוסיה האזרחית די לה שתתגונן. אולם המערך הצבאי נדרש להמשיך בלחימה, נוסף להתגוננות הפאסיבית. מידת ההפרעה שתיגרם כתוצאה ממית־ קפת החל״כ תלויה ישירות ביכולת לתפקד תחת מיגון. חיל־האויר מכין את עצמו גם לאפש- רות שאמצעי לחימה כימיים יופעלו נגד היא איך לגרום לכל גל התקפה לחלוף במינימום השפעה, כשההתאוששות מהירה. אמצעים מיוחדים מפוזרים במוקדים קריטיים של פעילות, לפי תפיסה של ״לא שומרים את כל הביצים בסל אחד״. אנשי ההתגוננות בבסיסים לומדים לשלוט במתרחש למרות כל הבעייתיות שמסביב. אפשרות הפגיעה הישירה של החל״כ מוגבלת מטיבעה, ואי־הסדר העלול להשתרר, עלול לה- יות מסוכן. החל״כ יכול להשיג תוצאות אפקטיביות גדולות, במושגים של משבר נקודתי, אך ניתן להגביל את פגיעתו. האיום הוא נשימתי בעיקרו. לחלק מהאמל״ח יש אומנם כושר נוסף אולם הוא מוגבל ביותר. לדוגמה, חדי- רה דרך העור אפשרית אומנם, אך תהיה קלה מאוד לסיכול. בגפי ההתגוננות בבסיסי חיל־האויר מה יש, למי וכמה כאשר עוסקים ביכולתה של מדינה בשיגור סילי קרקע־ קרקע, מחושב הסד״ב לפי מספר המשגרים שברשותה. טק״ק, אף אם הוא מונע בדלק מוצק, דורש זמן ממושך של הכנה לפני כל שיגור. לכן, חשוב במידה מכרעת מספר המשגרים שיש ברשות אותה מדינה, אם ברצונה להניע ליכולת של שיגור מטחים רצופים של טילים להשמדת מטרה או תקיפתה בחל״כ. הנתונים הבאים מתבססים על מקורות זרים: לוב - היא ״מחסן הנשק״ של מדינות ערב בתחומים רבים. לדוגמה, ברשותה למעלה מאלף מטוסי־קרב והפצצה סובייטיים ואחרים, אשר נמצאים בהחסנה, בנוסף לאלף המטוסים שמפ- עיל חיל־האויר הלובי. במחסנים בלוב נמצאים למעלה ממאה משגרי פרוג־ז וסקאד־ 3 בנוסף לכמה עשרות טילים המוכנים לשיגור. סוויה - ברשותה למעלה מ־ 60 משגרים לטילי קרקע־קרקע. . לטילי סקאד־ 3 ו־ 24 לפרוג־ 7 ss, 1 8 ־ 2 1 ^ 12 לסוללות טילי אסאד מנהל משא־ומתן עם סין באשר לאספקתו של טיל הנחשב לאחד מהטובים בשוק ,M־9 הקרקע־קרקע החדיש טילי הקרקע־קרקע הבינלאומי. טילי הקרקע־קרקע הסוריים מצטרפים לכאלף משגרי פגזים ומרגמות כבדות אשר חלקם הוסב לנשיאת ראשי־קרב כימיים וביולוגיים. מצדים - 12 משגרים לטילי פרוג־ז וסקאד־ 8. מצדים עוסקת אשר אין ,CONDOR בפיתוח טיל קרקע־קרקע המכונה פרטים טכניים מדוייקים אודותיו. הפיתוח החל בשיתוף פעולה ובמימון עיראקי, והעבודה נעשית בארגנטינה. ישראל - 12 משגרים לטילי לאנס מתוצרת אמריקנית. טיל , css-2 - EASTWIND סעודיה - מספר משגרי הטיל סיני מיושן. קיים ויכוח אשר לטווח פעולתו המדוייק. ההערכות נעות בין 1,500 ל־ 3,000 ק״מ. עיסקה גדולה עומדת להיחתם בין סעודיה לסין באשר לאספקת טילי קרקע־קרקע חדישים. . אלג׳יד - מספר קטן של משגרי פרוג־ 7 וסקאד־ 6 . כווית - חמישה משגרי פרוג־ 7 . דרום תימן - חמישה משגרי פרוג־ז וסקאד־ 3 . צפון תימן - חמישה משגרי פרוג־ 7 וסקאד־ 6 יש מצבי כוננות מפני מיתקפת חל״כ, שלפיהם מתכוננים צוותי האויר והק- רקע ומתנהגים כשמתקבלות ההתר- אות. בשני המצבים העליונים, כבר נמצאים הטייסים כשהם לבושים בחלי- פות הגנת החל״ב ונושאים על גופם את כל הציוד הנחוץ להישרדות הטייסת, ביציאה אל המטוסים ולטיסה. כל מי שתפקידו מחייב התעסקות ישירה עם המטוסים, מוגן גם הוא באופן מוחלט. כל היחידות העוסקות באחזקת המטוסים והכשרתם לגיחות מיבצעיות מסוגלות להמשיך במלאכתן גם תחת מטר הרעלים. בכל הדת״קים ישנו מיגון מיוחד, וכל האמצעים ושיטות הפעולה הננקטים בשעת ההתקפה, תכליתם אחת: הוצאת גיחה בתנאי חל״כ. חייל ״רגיל״, שתפקידו אינו קשור ישירות לדרג המיבצעי, זוכה למיגון הכולל מסיכת הגנה נשימתית, אבקה המטהרת איזורים נגועים ואמצ- עי עזרה־ראשונה. בנוסף, מצויירים החיילים ביריעה אישית למיגון הגוף וכפפות חד־פעמיות, המשלימות את ציוד ההישרדות העצמית של חיילי הבסיס. סוג שני של מיגון מיועד לאנשי התפקידים הייעודיים, אשר קשורים ישירות לגף המיבצעי (צוותי הצלה, מסלקי פצצות ומפקדי יחידות). בגד פחמי חד־פעמי, אשר ״לוקח״ אליו את החומר הרעיל אך לא מעבירו פנימה, מאפשר עבודה בחוץ גם בעיצומה של ההתקפה. חדר מיגון בכל טייפת בכל טייסת מטייסות הבסיס ישנו , חדר מיגון חל״כ. במצב התראה 4 לובשים אנשי צוות־האויר את חליפת המיגון המיוחדת להם בתוך החדר הסטרילי. בשעת ההזנקה, מוצא הטייס החוצה אל המטוס, ממנו הוא מורד לאחר הטיסה אלי החדר הסטרילי שם יופשט מחליפתו המזוהמת. חוליות הגילוי והזיהוי של הבסיסים נעזרות במטוסים ובמסוקים לצורך כי- סוי כל שטח הבסיס מהאויר. אנשי החוליות הללו נעזרים באמצעי גילוי אלקטרוניים אשר מסוגלים לזהות חל״ב, ובמערכת מנוע־מערבל, המתב- ססת על עיקרון פשוט של שפופרות, המגיבות בצבע שונה לכל תרכובת כימית שנמצאת בשטח. על כל החוליות הפרושות ומתפקדות עצמאית בשטח הבסיס, שולט מוצב חל״כ מרכזי. בחדר רחב מידות יושבים אנשי ההתג- וננות העוסקים בעיקר בהערכת סיכ- ונים. עליהם לקחת אחריות בנושאים הרי־גורל, כגון, אלו חלקים בבסיס שזוהמו יש לסגור, ואלו אמצעים יש לנקוט על מנת שהבסיס לא ייחסם. חדר השליטה על פעולות ההתגוננות הוא אחד מהחדרים המוגנים ביותר בבסיס כולו. הוא ממוקם תחת האדמה, בעומק רב ובמיגון המעניק לו חסינות בפני כל סוג חימוש שיופנה לעברו. על הקירות פרושות מפות. מחיצות גבו- הות ושקופות מפרידות בין בעלי התפקידים השונים. שולחנות ארוכים ולבנים מכוסים במערכות שליטה חייל ״רגיל׳/ שתפקידו אינו קשור ישירות לזרג המבצעי זוכה למיגון הכולל מסיכת הגנה נשימתית, אבקה המטהרת איזורים נגועים, אמצעי עזרהיראשונה, מזרקים עם חומרים מנטרלים, ומספר כדורי פרידוסטריכנין 28 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 בטהראן; רחוק ילתד, מדויק יזתד B ס ק א ד אלקטרוניות צפופות, ועשרות מכשירי טלפון. מוצב החל״כ מאוייש מיד עם קבלת אתראה ראשונה בדבר מיתקפת החל׳יב באנשים שיצטרכו לקבל החל- טות אחראיות באשר לתיפקוד הבסיס. המגמה היא, כמובן, לא לסתום את הבסיס ולנטרל חלקים קטנים ממנו בלבד, במידת הצורך. מ ס פ ר פעמים בשנ ה , מ ת ב צ ע י ם בחיליהאויר אימונים גדולים, שתכלי- תם תירגול תיפקוד הבסיסים בשעת חירום. באימונים אלו נעשה שימוש בחומרי חל׳יב סימולטאניים, המגיבים לערכות ה ג ו ״ ז ( ג י ל ו י וזיהוי) ממש כמו שחומרים אמיתיים היו מגיבים. הישר- דות, כמו בתורת האבולוציה היא מלת המפתח. הפעלת המטוסים להתקפה היא ההתגוננות המושלמת. ראיון מיוחד עם ראש להק מודיעין בחיל־האויר ״הטק״ק אינו אלא גורוד מורחב״ שאלה: מדינות ערב, ובראשן סוריה, עיראק וסעודיה, זוכות בשנים האחרונות לאספקה בלתי־פוסקת של אמצעי לחימה חדשים, מתוחכמים ואחכי־טמח, כשביני- הם בולטים מטוסי הקרב והתקיפה החדישים ולאחרונה אף טילי קרקע־קרקע המסוגלים לפגוע בדיוק רב במטרות נקודתיות בכל שטח ישראל. מה ההשלכות שיש להימצאות גשק כזה בסד׳׳כ מדינות ערב על עבודת המודיעין של ישראלז האם היא תהיה עתה מאומצת יותר כדי להביא להכרה טובה של הנשק החדש במטרה לנצחו בהתמודדות איחוז חשובה: מבחינת השאלה האיומית, נצטרך להבחין ולהגדיר בפירוט רב את אופי האיום המופנה כלפינו. יש לנו שני פרמטרים לבדיקה. הראשון, האיום הקונבנציונאלי, והשני הלא־קונבנציונאלי. את האיום הראשון אני מגדיר כטרור מורחב. מטוס קרב מסוגל להביא מטען גדול של אמל׳׳ח לכל מקום, ואף לחזור על הפעולה מספר פעמים בתנאי שהוא מסוגל להתגבר על ההגנה האוירית שבאמור המטרה. לעומת מטוס הקרב, מצטיין טיל הקרקע־קרקע ביכולת מוגבלת בלבד - מבחינת כיסוי השטח, אפקט ההדס והנקודתיות. למדינות ערב יש בעיה לחדור לעומק שטחנו או לעורף. אין להן כיום סיכוי ממשי כלשהו להחדיר מטוס הפצצה בתחומנו. הטק״ק הוא הפתרון הקל ביותר לבעיה זו. אולם, גם אם יעשו שימוש נרחב מאוד בטילי קרקע־קרקע, יצטרכו המון טילים, עם יכולת דיוק מופלאה, כדי לחרוג מגבולות ״הטרור המורחב״. אין כל אפשרות לעצור צבא או להכריע מלחמה באמצעות טיל קרקע־קרקע. היתרון היחיד שיש לטילים אלו הוא באפקט ההשפעה על האוכלוסיה האזרחית. האזרחים בישראל התרגלו לעובדת השמיים הנקיים. השימוש באפקט ההשפעה על האוכלוסיה ובאמצעותה נם על מקבלי ההחלטות, לא הוכיח את עצמו בעבר ודי אם נזכיר את הרעשת העיר לונדון במלחמת העולם השנייה - אזרחי לונדון אמנם סבלו מאוד, אולם משהתרגלו, אם ניתן לכנות זאת כך, הפך השימוש שעשו הגרמנים בטק״ק לחסר־משמעות. אך כשמדובר בטק״ק לא קונבנציונאלי, משתנה התמונה לחלוטין במדרגת היקף־הנזק. האפקט שיש לראש־קרב כזה, משיג פגיעות ונזקים בהיקף שונה לגמרי. אותנו, אנשי מערך־המודיעין, מעניין לדעת עם מה אנחנו צריכים להתמודד כדי שנוכל להכין לעצמנו את התשובות המתאימות. יש לנו מספר תשובות טובות לבעיה. תשובה אפשרית ראשונה היא במימד ההרתעתי. על מנת שנוכל להרתיע אוייב משימוש בכלי נשק מסויים אנו צריכים שתהיה לו תחושה וידיעה, שמול היכולת שלו לגרום לנו נזקים יש ביכולתנו להכותו מכה קשה פי־כמה. כשהוא מחליט לשחק לפי חוקים חדשים, מוטב שיידע מה יכולתנו במשחק. שימוש בטק״ק בכלל ומול אזרחים בפרט, מעניק למערכה מימד הסלמתי. שימוש שייעשה באמצעי זה כנגד אוכלוסיה אזרחית קבה לתגובה חמורה פי־כמה מאשר אם יופעל כנגד מטרות צבאיות. המשימה שלנו היא למנוע מבעד האוייב להגיע לצעדים המסלימים האלו, בין אם הוא מניב לבעיה שהצבתי לפניו, או אם הוא שובר לחלוטין את חוקי המשחק במצב של איזון רגיל. כדי שאוכל לבנות מערכת הרתעה יעילה, עלי לדעת בדיוק מה יש לו, כדי שאוכל להעביר לידיעתו מה יכולתי. עדיף לי שיימנע מעשיית המעשה, משאצטרך להעניש אותו אם יעשה כן. שאלה: האם תוכנית בניין הכוח של חיל־האויר מציעה פתרונות לבעיית טילי הקרקע־קרקע המופנים כלפינוז תשובה: אין ספק, שבתהליך בניית הכוח שלנו, צריך לאפשר יכולת יירוט טילים. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו לדעת את הפרמטרים הנחוצים לכך. נחוצה גם מערכת התראה יעילה מאוד, אשר תאפשר לנו להתנהג בהתאם, כשהטילים נמצאים בדרכם לעברנו. יש אכור כי איננו מתמקדים בהגנה בלבד ויתכן כי מערכות הטילים יושמדו בטרם יצליחו לשגר טילים. במלחמת יום־הכיפורים ידענו היטב את מיקום הטילים הסוריים, שהוצבו בדרום רמת־הגולן מפאת טווח פעילותם הנמוך. אולם, אנו מפתחים מערכות נשק ותורות לחימה הנחוצות להתגוננות במידה ואכן ישוגרו הטילים. שאלה: תעשיית הנשק הכימי במדינות בסוריה ועיראק הפכו זה לא-מכבר לעצמאיות. עד כמה גדולה המעורבות הסובייטית בדברז תשובה: לפי מיטב ידיעתי, הרוסים מספקים טילי קרקע־קרקע וראשי־קרב למזרח־התיכון בכלל ולמדינות הקיצוניות בפרט. אולם, איני מעלה בדעתי שברצונם לראות מטעני חומדים כימיים וביולוגיים משוגרים לעבר מטרות בישראל. תגובתנו תהיה חמורה מאוד וכולם מודעים לכך היטב. שאלה: נמסר לאחרונה, כי הסורים עומדים לקבל מהסינים טיל קרקע־קרקע מדגם שמצטיין בטווח של 600 קילומטר ויותר, וביכולת פגיעה נקודתית ,M־9 מדו״קת מאוד, ולהפכו למבצעי. חשובה: הדבר אכן אפשרי. 29 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 דורניר של חי ליי/אז י ד מלל נקודתיגבול מצרית, באמצע הלאיבלום (צילם גיל ארבל) נעמוד מלמל - איזלד המריבה בטאבה - נ ן זה גראה מגובה הכפיר מ א ת דרור מרום ויואב וינוגוד הגבול הצהוב קרוי כ ן בגלל ה צ ב ע שלו, ולא בגלל האופי שלו. מהג ו בה של חיל־האויר, ס א ב ה היא רק נקודה לבנה, קרוב למים, ורפיח נראית כמו כל עיר אחרת. סיול לאורן הגבול המצרי השק ם , עם הצצות נו 00 לגיות לעבר 0יני בואו לדרום, אל הגבול הצהוב, לראות אותו מהגובה של חיל־האויר. זה יהיה מסע בשני חלקים: מצפון הנגב ועד טאבה - שעטה ביסעור חזק ומהיר. ובין טאבה לרפיח, מעל גבול השלום היחיד של מדינת ישראל, טיול איטי . בדורניר־ 28 הרוב המכריע של נסיונות המחבלים לחדור אלינו דרך הגבול המצרי, מ 0וכ־ לים. מסוקי חיל־האויר הם בהחלט חלק משומרי הגבול. אבל הם אינם ממתינים להזנקות פתע לעברו - הם פשוט כבר שם. הדרום, הקרוב והרחוק, זוכה למנה גדושה של שעות טיסה ואימונים, שמבצעות, בין היתר, טייסות המסו- קים. סא״ל ש׳, מפקד טייסת היסעו־ רים, שיטיס אותנו היום, מצהיר כי זהו האיזור היפה והנעים ביותר לטיסה. לא היה רחוק מן האמת, סא״ל ש׳. כלל וכלל לא. ההמראה חלקה. אמרו כבר על היס- עור שהוא ה׳׳דבר האמיתי״, שהוא קרוב יותר למטוס מאשר למסוק, שג- ב ו ל מ ע ט פ ת ה ב י צ ו ע י ם של ו נמצא במקום בו נמצא גבול דמיונם ש ל ה מ ט י ס י ם אותו. הכל נאמר - והכל נכון. ריצה מהירה על המסלול. המסוק צ ו ב ר מ ה י ר ו ת , מרים גלגל קידמי ואף ומצרף אליהם את שאר הגוף. צפון הנגב או השרון? ירוק עז וחי, שדות תבואה גדושי־יבולים. מבצעים ״באז״ נמוך מעל לקומביין שנע לאיטו במרכזה של חלקה. החקלאי מרים מעלה עיניים נדהמות. הכיוון - משאבי שדה, נקודת ההזדהות הראשונה שלנו עם המפה. המטרה הסופית - הגבול המצרי, אליו נגיע לאחר שניגע גם בגבול הירדני. התרגיל: נחיתת אבק. כדי להפיק ממנו את המירב, בוחרים שטח המכוסה באדמה תחוחה, שתעלה אבק עבה וסמיך. וזה מצליח: לא היה פתח או חריץ אחד במסוק, שלא זכה למנה גדושה של חול זהוב וסמיך. השטח משנה את פניו במהירות. עכשיו אנחנו כבר באיזור מצפה דמון. הקניונים הענקיים מתקרבים במהירות, מקיפים ומטביעים אותנו בתוכם בשעה שאנו מנמיכים וצוללים מטה. היסעור מבצע להטוטים, שהיית מצפה לפגוש רק כטייסות הדיפנדר. הוא מתמרן, מ ת ג ל ג ל ב ז ו ו י ו ת כ מ ע ט ב לתי ־ אפשריות, כשמסוקי המבנה האחרים נבלעים בתוך צבע המדבר. המראות צילום: גיל ארבל חולפים על פנינו במהירות שלא מאפ- שרת אפילו להבחין ביופיים. בתוך תא המטען, נזרקים חפצים מצד לצד. יורדים אל הבקעה דרך המכתש הגדול, נחל זרחן ועיךעקרבים. נחל חציבה מוביל אותנו היישר למפגש עם כביש הערבה. בסביבות עידיהב כבר אפשר לראות את הגבול הירדני. הבד- לי הגובה ברורים מאוד - אם בבקעה מדובר במינוס 110-100 מטר, הרי שפסגות הרכס המזרחי עוברות את האלף. הערבה זרועה ישובים, היאחזויות נח״ל, ובסיסים צבאיים קטנים ובינו- ניים מבודדים באמצע הישימון. מעט מבנים, מיכל מים. מרכזי גדול, גדרות תוחמות מסביב, כלי־רכב ספורים וצריפים נמוכים. רק מתיימעט הגיחו החוצה לשמע רעם המסוקים החולפים נמוך. במקום הנמוך ביותר בעולם, מוצאים גם את משמר־הגבול, נע לאיטו למטה. כמעט צמוד לקו הפסקת־האש. הר־ קטורה, יהל, שיזפון, נושקים כמעט ליטבתה. בשמורות הטבע של הערבה נראים פה ושם א י י ל ות ויעלים. ובעונות המתאי- מות תפגוש באויר הרבה דיות, בזים וניצים. לאחר שחלפנו מעל ה ר י ג ד נ ״ ע , דרך רמת־יותם, יכולנו לראות כבר את מ פ ר ץ ־ א י לת התכול. שמאלה והלאה - ירדן, ה ר י ה ה א ד ו מ י ם ו ע ק ב ה - העיר ו ה נ מ ל . ב ק ש ר הפנימי נשמע ות מלות הדרכה אחר- ונות של הקברניט לטייס המשנה. הד- בור הזעיר, הנע לאיטו במימי המפרץ, ממתין לנו, נזהר שלא לעבור את הגבול. ספינות קטנות, אולי צבאיות, ניתן לראות גם בצד הירדני. חולפים נמוך מעל לנופשים רגועים. ( (המשך בעמוד 48 30 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 4.4 MS )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ד ו ל ר •י ם ב י ו ם Wת ע ש ר ו ת א ל פ י m 0 נ ה ש ח 01 כ Jו ר ה ה 7ן Tפ ס ה ה ש ח Rו ק / ה ק ו i ד מ י י ן ־ ה מ א ת יואב וינוגרד צילם: שלמה וולקוביץ׳ ביעיית מטוסי מיג־ 29 סור* ^ ^ M יים טסה מ ע ל ל נ ג ב , ₪ כשמדרום־מזרח מגיח עוד צמד מטוסי טורנאדו סעוד־ M ₪ ״ם ש... רגע, רגע, מה זה? הספיקו לצלם כבר את ״נשר הברזל 3״ז או שמא זה עוד תסריט מלחמה עתידית? דמיין הוק. התשובה החדשה (יח- סית) לבעיה הלאומית הישנה של ישר- אל מאז הקמתה - כסף. יותר מדוייק - החוסר בו. במקום הבאת מטוסי־קרב של החיל אל הסוללה, כדי שיאמנו אותה, משתמשים אנשי ההוק בדמייך, המדמה מטוסים, מסוקים ואפילו טי- לים(!). כך חוסכים עשרות אלפי מלא־ רים ביום. או, אם תרצו, מיליוני דולארים ביום, כשמשווים את הוצאות תיפעול הדמיין להוצאות שיגור טילים אמיתי. המצאה שפשוט נתבקשה מא- ליה. הדמיין בא בדמות קופסה שחורה, הממוקמת בתא הבקרה הסוללתי של ההוק, שמאלה ומעלה למקום מושבו של מפקד התא. הדמיין מחובר למחשב תא הבקרה, ואת המטוסים המדומים, שנראים ומתנהגים כאמיתיים, קולטים על צגי המכ׳׳ם. OPER-) O.T.S.^ מטרת מערכת מער- ,(ATOR TRAINING SYSTEM כת דמיין ההוק. היא לאמן את צוותי את אנשי תא מרכז הבקרה ,O.T.S.־ ה הסוללתי, בהעסקת מטרות לסוגיהן. היא נוצרה בטכנולוגיה חדישה, כדי להבטיח אמינות. המערכת מאפשרת אימון במיתקן־ אימונים, באתר מיבצעי, בפריסה, כשיגרה ואף בזמן מלחמה. כמו־כן היא מאפשרת מעבר למצב־ירי אמיתי, כנגד מטרות אמיתיות, תוך כדי אימון. כן מתאפשרת פעולה בעבודה מיבצעית וגם בעבודת אימונים בו בזמן. מורכב משלוש יחידות O.T.S.־ ה o,T,s.*n מיכאניות עיקריות: מכלול המכיל שתי ,((O.T.S.-ASSEMBLY O.T.S.) O.T.S.־ יחידות: בקר ה והזכרון הפנימי שלו (CONTROLLER O.T.S. -) 2); תיבת־סיעוף K GITES) ויחידת שליטה - (SWITCH BOX REMOTE CONTROL) R.C.U. שעל גביה מציג הבקר המאמן ,(UNIT שאלות או נתונים לדמיין(באיזה גובה המטוסים, מהי מהירותם, וכוי), בעזרת .R.c.u.VI לוח המקשים של יש סימולאציות מתוכננות מראש, וישנה אפשרות ליצור סימולאציות חד- בכל מקרה, .(R.C.U.־ שות (בעזרת ה ניתן לשנות את הסימולאציות תוך כדי התרגיל. כלומר, אפשר לתת נתונים מסויימים, משימות מסויימות, ולהחליט לגוונן, להוסיף, או להחסיר פרטים, תוך כדי האימון, לפי הרלוואנטיות והכדאיות. ניתן לאפיין סוגי מטוסים שונים, כולל מסוקים וטילים, בו־בזמן, כאשר כל מטוס יכול אף לעשות פעולות שונות. למשל, האחד תוקף, והשני מפעיל לוחמה אלקטרונית. כמו־כן יכול גם להצטרף אליהם מסוק, שמגיח מאחורי הסוללה; עוד מבנה שצולל משמאל, וכיוצא בזה. לא ניתן להכניס מטרה מוגדרת בד- מות סוחוי* 24 , למשל, או להבדיל - ספיטפייר. אך ניתן, לעומת זאת, לה- כניס מטרה שיהיו לה את הפאראמט־ רים האופיינים לסוחוי־ 24 או לספיט־ פייר. המערכת יודעת לתת עד 40 מטרות בו־זמנית. ניתן לאפיין כל מטרה - אם היא בודדת, אם זוהי רביעייה, אם זהו צמד טילים או אם אלו הם שלושה מטוסים הטסים בראש־חץ הפוך. ניתן לקבוע את הטווח, את הגובה, את המהירות ואת האזימוט שלו. כמו־כן ניתן להכניס לו נתוני צלילה למטרות בזוויות שונות, מסלולי־טיסה גליים, אופקיים או אנכ- יים, מסלול חלזוני סביב הסוללה, תאו- צות בכל המישורים וזוויות חצייה ונסיקה. מפת הדי הרקע אפשר לקבוע אם המטוס הוא עמית או טורף. אפשר להעלימו בשלב מסו־ יים, ולהחזיר אותו לאחר מכן, כדי ליצור בעיות. ניתן להכניס אירועים נלווים. לדוגמה: הפרעות ל״א. את ההפרעות ניתן לתת לכל מכשיר בנפרד, לכולם ביחד או לחלק. אפשר לתת הפרעה מסוג אחד או כמה ביחד. תוך כדי אימון ניתן לקבל מידע על מצב האימון. כלומר, מתי הוא החל, מתי נעלו על המטרות, על אלו נתיבים עלו. דבר נוסף שהמאמן יודע, הוא לקבוע כמה אינדיקאציות על מצב המערכת. לא חשוב מה המצב האמיתי. הוא יכול, למשל, להחליט כמה טילים יש, וכמה טילים מוכנים לשיגור. הוא יכול להחליט אם הטיל עקר, אם החטי- או או פגעו. ביכולתו לתת מפת הדי קרקע. אחת הבעיות בכל לוחמת טילי קרקע־אויר היא בעיית הדי הקרקע. מטוסים טסים נמוך, וישנם הרבה רעשי קרקע, שיכו־ לים להשפיע על יכולת הביצועים כנגד המטרה. אפשר לקבוע כמה הדי־קרקע יש, למשל, על־פי, האיזור הגיאוגראפי בו יושבים. נעילה - ופקודת־אש אנשי ההוק מתאמנ ים כצורה אינטנסיבית. ביום אימון של מיסגרת מסויימת, מתאמנים אנשיה מהבוקר עד הערב, רצוף. עוברים, במקביל לאימון בדמיין, גם אימוני זיהוי מטוסים ואימון נוהלי עבודה (לדוגמה, הצבת הטילים על כני השיגור). כל תרגיל כולל לקחים מהתרגיל הקודם. המתאמן מקבל סיכום יומי, שאומר מה עשה, מה היו הבעיות העיקריות בכל תרגיליו, אם הוא התג- בר עליהן, ומה נדרש ממנו לשפר להבא. לאחר הסבר קצר, האורך כארבע דקות, מנסה ״צווח הביטאון״ את כוחו במלחמה נגד מטוסים סוריים. סג״מ עומר הוא הבקר המאמן, המשחק גם את תפקידה של יחידת הבקרה (זאת אין הדמיין יכול לעשות), אני בתפקיד מפקד תא הבקרה, ושלמה, הצלם, משמש בתפקיד עוזרי. עומר מתחיל להפעיל את התרגיל. הוא בוחר בסימולאציה של תקיפה אוירית עם הפרעות ל״א, ומקצה לי מטרות. אני מגלה מטוס מתקרב, ובודק אם יש לי טילים מוכנים לשיגור. יש. עתה אני מבקש נתונים מיחידת הבקרה. זו קובעת, שלפנינו מטוס אוייב, ומדווחת לי על מיקומו. אני מסמן את מיקומו על צג המכ״ם, מכוון אל המטרה בעזרת מוט היגוי מסויים, ונותן פקודת ירי לעוזרי. הוא מנסה להינעל על המטרה, סורק ומצ- ליח. ״ (נעילה) נדלקת לי LOCK המלה ״ בירוק. אני נותן את פקודת האש לעוזר הלוחץ על הלחיץ האדום. ,(B (מפלגה נשמע ציפצוף צורמני. המלה הירוקה, שנדלקה, נעלמת - המטרה הושמדה. המערכת הג יעה למערך הנ״מ הישראלי לפני כשבע שנים. עד אז הדרך היחידה להתאמן היתה בעזרת מטוסינו. היום משתמשים בשתי השי- טות, כשאימון בעזרת הדמיין שכיח יותר(קיימת גם דרך שלישית, כמובן - שיגור טילים אמיתי). הצורך לתאם בהעלאת מטוסים לא־ ויר - מגביל. יש לתאם זמנים עם טייסות, ועוד הרבה תיאומים אחרים. כשרוצים להתאמן בעזרת הדמיין, צריך פשוט לגשת, ללחוץ על לחיץ, ולהתחיל להתאמן. המחיר הוא אפס. מחיר הדמיין הוא כ־ 300 אלף דול־ אר. מחיר זה מתגמד לנוכח שתי עוב- דות: א) זהו בערך מחירו של טיל בודד: ב) בשנה אחת משגרים עשרות אלפי טילים באמצעות הדמיין. כלומר, אם נחבר את שתי העובדות, נמצא כי אם •באמת היו משגרים את הטילים הללו, היו מגיעים לסכום הגבוה יותר מתק- ציב המדינה. לאימון בעזרת מטוסים יש כמה וכמה יתרונות. המערכת יותר חיה - כשהמ- טוס עובר מעליך, אתה שומע אותו בבירור. מקבלים תסריט יותר ממשי, קיים. יותר מזה, האימון עם מטוסים משמש אימון טוב גם לטייסים עצמם. על צד החסרונות למטוסים יש הגב- לות טיסה. יש לדמיין יכולת דימוי מטוסי־אוייב מדוייקת יותר מאשר למטוסינו, וניתן להכניס בעזרתו יותר מטרות מטווחים ומכיוונים יותר גמישים, כולל הפרעות שונות ומסובכות, שקשה לבצען בתר- גיל עם מטוסים. הוא פשוט להפעלה וזמינותו גבוהה. בזמן העכשווי, אם כן, הופך האימון בדמיין הוק, בצד האימון עם מטוסים, ללחם חוק. 33 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מיראז׳ גיחת - הצילום הראשונה משמאל מידאז׳ על גחונו , S3 לאחר שננטש ע׳צ־ידי רן פקר לאחר כמאה מטר נתגלה לעיני מחזה שלא אשכח לעולם: מטוס המיראז׳ מספר 53 רבוץ על גחונו כאבן שאין לה הופכין בשדה הפתוח, קרוב לבתים הקיצוניים של היישוב. אותו כלי שלפני דקות אח- דות היה יפה, חזק, תוקפני, שולט וכמעט כל־יכול - נראה כעת עלוב, מסכן, פצוע, חסר ישע וחסר אונים. תא״ל(מיל,) רן פקר, היה הראשון שביצע גיחת־צילום מבצעית במיראז׳. העוקץ המתין בסוף, לקראת נחיתה )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מיואז׳ גיחת - הצילום הראשונה גובה נמוך לקראת נחיתה, הב- סיס כבר בקשר־עין. לפתע, בתוך שלוות הסיפוק שהשתר- רה סביב - מכה חדה ונפילת סחב פתאומית. מבט על שעוני המנוע-מדי הסיבובים והטמפראטורה - מחוגיהם יור- דים בקצב מהיר. נוריות אדומות בטבלת האזהרה דולקות ובאוז- ניים ציפצוף־אזהרה אדיר על תקלת מנוע קריטית. המטוס כאילו נעצר באויר. כניצוץ חלפה המחשבה - פיצוץ במנוע, קיבלתי ׳קאט/ צריך לפעול משמאל: מי ד אז׳ משיל צילו על שדהיתעופה מצרי, ביום הראשון למלחמת ששת הימים. המודיעין המדויק היה מפתח להצלתה עמיר, מלווה, כמספר 2, במיראז׳ רג יל. שנ י המטוסים היו חמושים בתותחי 30 מ״מ הסטאנדרטיים - עידן טילי האו יר־או יר עוד היה רחוק. המטו- סים היו עמוסי דלק פנימי ונתיקים. ״המראתי מלא שמחה,״ נזכר פקר. ״הנה הצלחנו להתאים את המיראד למשימות איכות כה חשובות, ואנו שבים לתקופה רבת פעילות מודיעינית, דוגמת סוף שנ ות החמישים עם המיסטר המתקדם של אז.״ סטייה במאה מטר - ״פיספוס״: בתדריך שלפני המשימה קיבלו רן ועמוס ידיעות מודיעיניות על נתיב הטיסה. את חציית הגבול אל הבלתי ־ נודע ביצעו בכרס־שלום. ״החדירה לסיני לאחר שנים רבות גרמה להתרג - שות,״ מספר רן. ״רפיח וחאן־יונס נראו מרחוק ימינה: הדיונות המוכרות, הבוהקות והחד־גוניות, שבעצם הינן כה מסוכנות עקב הפיתוי לרדת נמוך וכמעט לגעת בהן.״ והנה קרבה המטרה הראשונה: ״אל ־ עריש המוכרת, המשעממת והמוזנחת, עם מגדל המואזין במרכזה, שכה עוזר לזיהוי בגובה נמוך. לפנינו שדה־ התעופה ועימו המתח של הפעלת המצלמה והתקו וה שהצי וד הטכני המתוחכם והבלתי־מוכח עדיין, יפעל ולא יכזיב.״ מז ג ־האו יר היה טוב, עם קרעי עננים בגובה בינוני. השמיים' היו נקיים מפעילות אוייב. רן ועמוס לא נתקלו בבעיות ניווט חמורות. ״במשימה כזו הטייס מתרכז כל־כולו בדייקנות הבי- צוע ובניווט,״ מסביר פקר. ״הטיסה מתנהלת במהירות 500 קשר (כ־ 250 מטר בשניה) וסטייה קטנה של עשר ות מטרים בלבד, בלא היכולת לשוב ולת- קן - עלולה לגרום לכשלון המשימה. אם צילמת צומת בסטייה של מאה מטר - פיספסת!״ זהירות מתרני הספינות המטרה הבאה - צילום קטעים של ציר החוף הצפוני בסיני, מאל־עריש עד קאנטרה. ״הכביש נראה כקו עיפרון אפרפר ־בהי ר על דף נ י יר מצהיב. אתה מצפה שצי ר כזה יהיה רחב, שחור ומרשים, והנה - כביש סוג ב׳ צר ומוזנח, מכוסה פה ושם בתלוליות־חול שערמה הרוח הצפונית האופיינית לאי ־ זור. ימת בארדוויל בצד ימין, האיזור מקסים, מפרצים יפים וים כחול רוגע. המצלמה עובדת למופת, וכל המטרות צולמו עד כה בהתאם לתיכנון. הזמן אץ, והנה כבר לפנינו צומת קאנטרה והקו הירוק של תעלת סואץ. גדות ר ב ו ת נפוצו A ^ ^ לאחר מלחמת ששת ־ הימים אודות אמצעי ^ ^ ^ V ^ ^ ^ ^ חימוש מופלאים כגון ״פצצות שהתכי יתו על מטוסי ^ ^ ^ הקרב דם חונים על הקרקע. מי שמכ י ר מאג נט הנמשך לאלומיניום־מאגנזיום של המי־ גים והאיליושינים שיאמין... ״סוד הקסם״ של ההצלחה נעוץ בעבודה מפרכת ־ ומסוכנת ־ של איסוף מודיעיני ואימונים אינסופיים. לרוב מעיין כל טייס היוצא למשימת תקיפה, בתצלומי ־או יר של איזור המט- רה. משמע - מישהו כבר ביקר שם לפניו, אך במקום ללחוץ על הדק הפצצות הפעיל את מפסק המצלמה. כמו שאמרו חז״ל ״צבת בצבת עש- ויה״, ופירשו כי הצבת הראשונה נבראה לכן בששת ימי בראשית. וכשמדובר במלחמת ששת־הימים, הרי הראשון שחדר במטוס מיראז׳ אל הלא־נודע היה תא״ל (מיל׳) רן (רונן) פקר. במטוסו היתווה את נתיבי הגי- חות, שכיסו את מפת המזרח־התיכון בתשבץ של תצלומי אויר. על הטיסה הראשונה בסידרה ארוכה זו נספר כאן. טיסה שסופה מפתיע מאוד. מטוס המיראז׳ נקלט ב־ 1962 על־ידי טייסת הקרב הראשונה, ב־ 1963 פיקד עליה ג׳ו אלון ז״ל, ושני סגניו היו רן פקר ועמוס עמיר. נוצר אז צורך דחוף להכשיר מיראזי־ 3 סטאנדרטי למשימות צילום־או יר ומודיעין ברגיעה. התקנת מצלמה בחרטום המטוס אינה כה פשוטה: יש להתגבר על בעיות התאמה הנדסית, מבנה וחוזק של איזור החרטום, הבדלי טמפראטורות, תאו- צות ג׳י, מקור כוח חשמלי, שינוי מרכז הכובד של המטוס עקב ההתקנות, ייצוב המצלמה כנגד רעידות ועוד. המצלמה שנבחרה היתה מדגם גרמני, ו״ביקרה״ כבר בכל המזרח־התיבון. בקיץ 1963 נשלמה התקנת המצל- מה, ופקר ביצע טיסת־ נ יסו י אחת. למחרת כבר הגיעה הפקודה לגיחה המיבצעית הראשונה מעל מצרים. אחר־הצהרי ים המריאו מחצור רן פקר כמספר 1 במטוס הצילום, ועמוס 36 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 פונים ימינה לכיוון פורט־סעיד, שנראית ממעוף הציפור בגובה הדיונות כבירה אירופית. תעלת־סואץ משמאל, והנמל על חרטום המטוס. משיכה ל־ 500 רגל, מפסק ׳הפעל׳ מעלה, נורית ירוקה - המצלמה פועלת. בנמל עוגנות אוניות בגדלים שונים, ברחובות מתרוצצים אלפי אנשים ומכוניות. הכל נראה שקט ושיגרתי. תיקון כיוון קטן שמאלה, אל שדה־התעופה. ׳היכון/ ׳הפעל׳ והמטרות מתחתנו.״ רן ועמוס שעטו צמודים אל היעד הבא - חדירה לדלתת הנילוס הירוקה. ״איזה ניגוד אדיר בין סיני המדברי והצחיח לבין הדלתה הפוריה והמע־ ובדת. מסביב בריכות מים, תעלות, כבישים, מסילות־ברזל וכבלי מתח גבוה. טסים נמוך מאוד, כדי לא להתג- לות, יש להיזהר מתרני סירות הדייגים ומעמודי המתח הגבוה. משיכה, הפע- לה, צילום, שמירת המטוס ביציבות מירבית, הפסקת צילום וירידה לגובה נמוך עד למטרה הבאה.״ חלפה רק כמחצית השעה מההמראה, דממת האלחוט נשמרת כל העת - וכבר מצויים שני המיראז׳ים בבסיס הדלתה, מעל לעיר דמייאט על שפת הנהר הידוע. ״ערוץ מים אדיר משתפך כאן לים־התיכון,״ מטעים פקר ומניף שתי ידיו ״עם הזרם״. ״היכוךהפעל־הפסק אחרון - ופנייה לאחור, מזרחה, הביתה. משימת הצי- לום הושלמה, אך לפנינו עוד כ־ 30 דקות טיסה חסכונית, זהירה, עם הסתכלות סביב וכוננות מתמדת לכל הפתעה. המשימה תושלם רק עם כיבוי המנוע בטייסת. המבט ימינה־דרומה, לאורך משפך הדלתה הירוקה והמרהי־ בה, בואכה קאהיר. השמיים נקיים; אין פעילות אוייב. ״כל העת הזו,״ ממשיך ומספר רן פקר, ״טס עמוס במקביל אלי, כשתפקידו להסתכל סביב ולוודא שלא נוטרד על־ידי מטוסי אריב. אני מעיף מבטים לעברו, לא חדל להתפעל מהמי־ ראז׳ היפה והגזעי. אין תחליף לקווים האוירודינאמיים, הנקיים והאלגאנטיים שהצרפתים הצליחו להקנות למטוס מקסים זה.״ מעבר הגבול, תחושת רווחה מתו- בלת בסיפוק רב על שהמיראז׳ עמד במבחן של משימת הצילום המיבצעית הראשונה שלו, והציוד המתוחכם שהו- תקן בזכות היוזמה והתושיה של מהנד- סים וטכנאים בחיל־האויר, לא הכזיב. עוד חמש דקות ננחת, ולבטח נתחיל מייד בתיכנון המשימה הבאה.״ נחיתת אונס - אסורה גובה נמוך לקראת נחיתה, הבסיס כבר בקשר־עין. ״לפתע, בתוך שלוות הסיפוק שהשתררה סביב - מכה חדה ונפילת סחב פתאומית. מבט על שעוני המנוע - מדי הסיבובים והטמפראטורה - מחוגיהם יורדים בקצב מהיר. נוריות אדומות בטבלת האזהרה דולקות ובאוזניים ציפצוף־אזהרה אדיר על תקלת מנוע קריטית. המטוס כאילו נעצר באויר. כניצוץ חלפה המחשבה - פיצוץ במנוע, קיבלתי ׳קאט׳, צריך לפעול.״ משיכה עדינה לגובה המירבי האפש- רי, תוך הקטנת מהירות ל־ 250 קשר. סך־הכל פחות מ־ 2,000 רגל שמיד ייעלמו ביעף כלא היו. פקר דיווח בראדיו על הפסקת מנוע והביט החוצה לתיכנון נחיתת־אונס בבסיס. מיד נוכח לדעת, כי לא יצליח להגיע לאחד המסלולים. הדבר מחייב תמרון חד ואין סיכוי שיושלם בהצלחה. פקר החליט ליישר כנפיים, לשמור מהירות גלישה מיטבית ולבצע בחופזה את נוהלי החירום להתנעת המנוע: ״מפסקי ׳הצתה באויר׳ ו׳וסת חירום׳ מופעלים, המצערת בסרק אך שום דבר לא קורה. מחשבת הנטישה מתגנבת לראש, ולמרות שברירי השניות אתה חושב על גודל הכישלון: המטוס המיו- חד, ציודו היקר והחומר המצולם - שאין להם תחליף כרגע - יאבדו, יחד עם התקווה העצומה והמאמץ של אנשים רבים בפיתוח יכולת מודיעינית של המיראז׳. המראה עם המון עוצמה ותקווה שעומדת להסתיים ללא נחיתה...״ אפשרות אחרת - נחיתת־אונס שלא על מסלול מוכר - נפסלה מראש על־ידי היצרן. כיוון שהמיראז׳ נוחת בזווית־ התקפה גבוהה מאוד, הרי צפוי שזנבו ייתקל תחילה באדמה וחרטומו יוטח בחוזקה ארצה. במקרה כזה הרי גם אם תצליח הנחיתה, הטייס לבטח ייהרג. ״נטישה כעת ־ או לעולם לא!״ ערך הגלישה של המיראז׳ בעל כנפי הדלתה - בניגוד לכנפיים הארוכות 37 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מיראז׳ גיחת ־ הצילום הראשונה והצרות של דאונים ירוד ביותר. הפסד הגובה ללא מנוע הוא 12 אלף רגל בדקה! ״כל פעולות החירום לא הועילו, אין סיכוי להגיע למסלול, המטוס נופל בקצב רצחני, ותוך שניות יפגע באד- מה. אם לנטוש - אזי כעת או לעולם לא!״ שוקל ומחליט פקר בזמן אמיתי. ״הודעתי בראדיו ׳נוטש׳, תוך כדי מבט החוצהיקדימה, ואז חשכו עיני: המטוס מכוון למרכז היישוב הסמוך לבסיס! הודעתי, שאיני נוטש בינתיים, תוך כדי הרמה עדינה של האף ממהי- רות גלישה מיטבית של 240 קשר למהירות נחיתה של 180 קשר - בתק- ווה שאולי יצליח המטוס לחלוף מעל היישוב ולסיים מעופו בשדה פתוח וצר שבטבורו של איזור מאוכלס בצפיפות, שתושביו לא חשו כלל בדראמה המתח- וללת בגובה נמוך מעליהם. אדמה החלה קרבה כבר משני צידי תא הטייס. ייצוב אחרון של המטוס - ומשיכה חזקה בידיות המסך שמעל הראש. המתנה של ש ב ר י ר ־ שנ יה, נשמעת יללת הרוח - אות להעפת חופת תא הטייס. רבעישניה נוספת ־ מכה אדירה בת 15 ג׳י בישבן, ואתה נורה כפגז של תותח לגובה 80 רגל מעל המטוס, כדי שלא תיפגע מזנבו וכדי לאפשר פתיחת שלושת המצ־ נחים.״ רן פקר נטש בגובה המוערך כבין 450 רגל), ־ 100 לי 150 מטר (כ־ 300 הרבה מתחת למיגבלה באותו מצב־ טיסה. אומנם מושב המפלט מטיפוס ״מארטיךבי יקר ״ הבריטי, מהטובים בעולם, מאפשר, תיאורטית, נטישה בגובה הקרקע, אך לא כאשר המטוס נופל בתאוצה כגרזן ומאיים להתנפץ. אז המיגבלה היא כ־ 1,000 רגל. ״כל טייס חושש מנטישה, ומרגיש בטוח יותר בתא הטייס המוכר,״ מס- ביר פקר עתיר הניסיון, ומתאר את נטישתו הראשונה: ״מכה, העפה, שלו- שה ארבעה גילגולי ׳סאלטות׳ באויר. העיניים פקוחות, האדמה מסתחררת וקרבה בפראות. המחשבה מבזיקה: הפעם לא אצא מזה חי! לא ייתכן, שהמצנח יספיק להיפתח וחופתו תתמ- לא אויר שיעצור אותי מלהתרסק.״ מצנחון הייצוב נפתח, חגורות המו- שב ניתקות, הכיסא נשלף ומתרחק. מצנחון נוסף ג ורר אחריו את המצנח הגדול, העיקרי. מכה חזקה בכתפיים, מבט מעלה - חופת המצנח פרוסה. שני טילטולים של כל הגוף'קדימה ואחורה - ומכה באדמה תוך כדי תנועה קדימה. מזל שהיה זה שדה חרוש, עם אדמה תחוחה. כחקלאי בן כפר־ויתקין, הרי אם כבר נגזר עלי לנטוש, אני מעדיף מקום כזה מאשר ברחובה הסואן של עיר כמו אל־עריש או פורט־סעיד, על פניהן חלפתי זמן קצר לפני־כן...״ פקר נגע באדמה כדקה ומחצה מאז נתגלתה התקלה במנוע. כל אותה עת ריחף עמוס עמיר ממעל, שומר על קשר עין, אך ידו קצרה מלהושיע. סגירת מפסקים בתא הטייס בעת צניחתו הקצרצרה, פקר עוד הספיק לראות את המטוס נופל ואת לבו מילאה ״אנחת רווחה כשראיתיו חולף מטרים אחדים מעל לבית האחרון של היישוב, ונעלם לעבר השדה הפתוח.״ הוא השתחרר מהמצנח, קיפלו והפ- עיל את מכשיר הקשר להכוונת מסוק החילוץ. עשרות ילדים פרצו לעברו מכיוון הבתים, ועימם מבוגרים אחדים, שהציעו עזרה. פקר בחר באחד הילדים כבן 10 , והפקיד בידיו את מכשיר העזר להכוונת מסוק החילוץ, תוך הנחיה להקפיד שהאנטנה תישאר זקופה מעלה. הוא השתחרר מציוד המילוט הכבד ואץ לעבר המטוס. ״לאחר כמאה מטר נתגלה לעיני מחזה שלא אשכח לעולם: מטוס המי־ ראז׳ מספר 53 רבוץ על גחונו כאבן שאין לה הופכין בשדה הפתוח, קרוב לבתים הקיצוניים של היישוב. אותו כלי שלפני דקות אחדות היה יפה, חזק, תוקפני, שולט וכמעט כל־יכול - נראה כעת עלוב, מסכן, פצוע, חסר ישע וחסר אונים. להפתעתי לא היתה אש ואף לא עשן. המשכתי לרוץ לעבר המטוס, וקרב- תי בזהירות מחשש התפוצצות או הפתעה אחרת. ניגשתי לתא הטייס, שגובהו הפעם היה כמטר מעל האדמה, הכנסתי ראשי וידי פנימה, וסגרתי את המפסקים לפי הסדר - חשמל, דלק, חימוש וכל היתר. קיוויתי שלא תתפתח שריפה.״ המסוק הגיע. ידידו הקרוב אסף את פקר חזרה לטייסת. ״זוהי הרגשה מחו- רבנת: להמריא לפני יותר משעה עם כלי פאר, ולחזור כניצול במסוק לטיי- סת שלך, כשכולם - טייסים ואנשי צוות קרקע - מביטים עליך בחמלה. מאידך, הינך בר־מזל, כי אם הימה מתרחשת אותה תקלה חצי שעה קודם, הרי במקרה הטוב היית מוסע כעת בעיניים מכוסות לחקירה ראשונית באחת המיפקדות בדלתה או בסיני...״ התצלומים הגיעו ליעדם מיד אחריכך נסע פקר לביתו בשיכון המשפחות, וסיפר לאשתו חרותה וליל- דיו את הקורות אותו. מגורי המשפחות בבסיס הם יתרון בזמן רגיעה, אך מהווים בעיה בעת תקלה. מסביר פקר: ״כשצופרות הסירנות ומכוניות־כיבוי אש מתחילות להתרוצץ על המסלולים, הדברים נפוצים במהירות בכל מרחבי הבסיס, ויש לחסום חרושת שמועות ופאניקה מוקדם ככל האפשר.״ פקר לא יכול היה להרשות לעצמו מנוחה בביתו, שכן ציפו לו עוד שעות פעילות רבות, עד מעבר לחצות הלי- לה. זמן קצר לאחר האירוע נחת בטייסת במסוק אלואט מפקד חיל־האויר דאז, עזר ויצמן. הוא אסף את פקר ויחד טסו אל המיראז׳ הרובץ בשדה הקוצים. הם סקרו את המטוס, שנראה שלם כמעט. ניכר בגופו סדק מאחורי תא הטייס - הוכחה לצדקת איסור היצרן לבצע נחיתת־אונס מחוץ למסלול סלול וכ- שיר. בהתייעצות בשטח עם אנשי המק- צוע הוחלט לבצע שלושה דברים: לש- לוף את המצלמה ולפתח את הפילם, להוציא את המנוע ולנסות להריצו במיתקן מיוחד במגמה לאתר את התק- לה ולהתחיל בשיקום המטוס ביחידת האחזקה האוירית במטרה להשיבו לטי- סה. עוד באותו ערב ניצב פקר ליד הטכנאים במיתקן ההרצה. המנוע שכשל הונע ואז פרץ סילון דלק מהמזרקים שליד תאי השריפה. הוברר, כי האטמים של מזרקי הדלק לא עמדו בשינויי הטמפראטורות המגיעות בא־ ויר עד כ־ 720 מעלות צלסיוס. ולאחר מספר שעות טיסה חלקם נפרצו והדלק התפרץ ונשפך לחלל המנוע. כך נפתרה גם התעלומה שהעסיקה את אנשי ״מארסל דאסו״, יצרני המי־ ראז/ שהיה חדש וסבל מ׳׳מחלות יל- דות״. הסתבר שהצרפתים איבדו עד אז 16 מטוסים, והמיראז׳ הישראלי היה ה־ 17 בסידרה! כיוון שהמטוסים הצרפתיים התרסקו ללא הכר, נמנעה אפשרות שיחזור התקלה. רק הודות למיראז׳ של פקר נתגלה העניין. הצרפתים העניקו לישראל מנוע חדש ופיצויים בסך רבע מיליון דולאר. הפיצוי השתלם להם, שכן מאז חדל אובדן המטוסים מסיבה זו. ביחידת האחזקה האוירית עמלו על מיראז׳ 53 כשנתיים, ומי ביצע את טיסת המבחן 7 כמובן שהטייס שנטשו. ספק אם בספר השיאים של גינס רשו- מה תופעה כזו. פקר גם העביר את המטוס לטייסת האחות ברמת־דוד, בטקס מרשים. הוא עצמו היה אז מפקד טייסת מיראזיים בתל־נוף. מיראז׳ מס׳ 53 טס עוד שנים אחדות, עד שנפגע במלחמת ההתשה והופל. בסביבות שעת חצות של יום הנטי- שה הארוך, התקבצו ידידים רבים בבי- תם של חרותה ורן בשיכון המשפחות בבסיס, הרימו כוסית ״לחיים״, ולחצו ידיים. ב־ 1963 היה חיל־האויר קטן ו״משפחתי״, ולו רק שתי טייסות מיר־ אז׳. נטישת מטוס היתה אירוע לא שיגרתי, מה עוד שהמדובר בפעולה מיבצעית, ראשונה מסוגה לאחר זמן רב. תוך כדי המסיבה הביא סמל המיבצעים טלקס עם שיר שחיבר עזר ויצמן. לפתע נפתחה הדלת, ונהגו של עזר הביא בקבוק וויסקי עטוף בשירו של עזר וחתום על ידו. הבקבוק מונח עד היום כקמע אצל פקר. לפי הנוהל במקרי נטישה, נבדק פקר על־ידי הוועדה הרפואית של החיל, שם נדרש לבצע צילום רנטגן של רגלו הימנית. זאת כיוון שבצניחתו הקצרה לא היה סיפק בידו לשחרר את שני אבזמי סירת ההצלה, זו נשארה צמודה לישבנו עד הקרקע וגרמה מכת לחיצה ברגלו וצליעה זמנית. פקר היה אז עמוס עבודה כמי׳מ מפקד הטייסת (ג׳ו אלון ז׳׳ל עשה בשליחות זמנית בצר- פת), ולא נתפנה לצילום הרנטגן. הרופאים איימו לקרקעו, ולפיכך הח- ליט להתחכם עימם: רגלו צולמה בגף צילום בבסיס מכל עבריה, מכוסה במכנס החאקי והצילומים נשלחו לוע- דה הרפואית. הרופאים נעלבו, פקר התנצל והתקרית חוסלה. ברוח טובה. טיסתם של רן ועמוס הפתיעה את המצרים לחלוטין, ולא היה סיפק בידם להגיב באש נ׳׳מ או במטוסים. אבל בכך רק החלה עוד מסכת ארוכה של טיסותיצילום על פני כל המזרח־התיכון בביצוע פקר וחבריו, בתנאים קשים פי כמה: היו מקרים בהם רדפו עשרות מיגים אחר מיראז׳ הצילום. י באם מנוע מיראז׳ בבה באליר, 7 ד,מט ל ס נמצא הרחק ממסלולו, צריך שיהיד, טייס מעילה ונזיד שימשיך לכוונו אך לדק ברלחל. כי רן הלא טייס שרוחו איתנה הממשיך בבל עת לבכל נפשל להוביל, להשפיע ולתת ד,כמנה אפילו למטוס שנאלץ לנטשו. בשנים הרבות שאנו 00 ים ראינו ביצועים ומעשים למופת, אך מעולם לא תזינו בבאלו פלאים באשר מטלס בעצמי ללא טייס נוחת. ואם בך הוא הקשר בין מטוס לאדם, הרי לכולם זה חייב להיות ברי בי לחיליהאויר יש המון דם, כך שאין סיכוי לאויב האכזרי. בהערכה ובידידות, עיזר ה ״ל/ל/ןא שיק שרוחו איתלל, וממשיך נבל עת ובכל נפשו להוביל,להשפיע ולתת הטונה אפילו למטוס שנאלץ לנטשר )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 כאן ועכשיו תחום על פוס של 250,000 1 6 ״ ״ ( 6 6 8 + +ביח דו־קומתי חינם! לכבוד מזל קבוע מפעל הפיס יחידת המנויים ת.ד. 23219 ת״א 61230 הרשאה לחיוב חשבון לכבוד בנק סניה כתונת הסניף מספר חשבון בבנק סוג חש׳ קוד מסלקה םנין 1 בנק 1 I I י ! י ! קוד המוסד י מספר ת״ז של הלקוח 1050 ו. אני/ו הח"מ. הגר/ים נ _ שם בעל/י החשבון כמופיע בספרי הבנק מספר זהות נותו/יס לכס בזה הרשאה לחייב את חשבוני/נו הנ״ל אצלכם בסכומים שיהיו נקובים ברשימות החיובים ו/או בסרטים מגנטיים שיומצאו לכם מדי פעם נפעם על ידי מפעל הפיס ומספר חשבוני/נו יהיה נקוב בהם. 2. הנני/נו מוותר/ים על קבלת הודעות חיוב מכם בגין חיובים אלה. חלק זה יישמר בסניף הבנק ב. הוראה וו ניתנת לביטול ע״י הודעה ממני/מאתנו בכתב לבנק ולמפעל הפיס,או עפ״י הוראת דין. *. אתם תפעלו בהתאם להוראות הנ״ל כל עוד מצב החשבון יאפשר זאת ובל עוד לא תהיה מניעה חוקית או אחרת לביצועו. 5. הנני/נו משחרר/ים אתכם מכל אחריות בעד נזק, הפסד, הוצאות וכוי העלולים להיגרם עקב אי מילוי הוראות אלו, אם בגלל חוסר כסוי או בגלל סיבה אחרת. 6. נא לאשר למפעל הפיס על הספח המחובר לזה קבלת הוראות אלו ממני/מאתנו. חתימת בעל/י החשבון טופס בקשה לרכישת כרטיס־מבוי להגרלות הרגילות של מפעל הפיס (לשימוש המאסף המורשה בלבד) למשלמים עפ״י הרשאה לחיוב חשבון או י 6 ו 15 ת.ז. 7 25 שם פרטי 16 37 שם המשפחה 26 מספר המאסף מען רחוב JTT מבקש לרכוש 83 מ טלפון J7 51 מיקוד 62 ישוב נ 5 י מספר 67 82 כרטיסי ־מנ ו י להגרלות השבועיות של מפעל הפיס . ־־מ 16 קידומת 38 כמזח כרטיסים מבוקשת(במילים) 7 עבור כרטיס־המנ ו י הנ נ י משלם עפ״י הרשאה לחי יב את חשבו נ י בבנק כדלקמן: 97 98 לשימוש מטרדי סניף קוד הסניף י ד וע לי שסכומי הזכי ות שיעמדו לרשותי י ועבר ו לחשבון הנ״ל. ידוע לי כי רכישת ברטיס־המנוי וההשתתפות בהגרלות כפופות לתנאים הקבועים בתכנית ההגרלה המתפרסמת מזמן לזמן בילקוט הפרסומים. ואשר עותק ממנו ניתן להשיג בנקודות המכירה של מפעל הפיס. חלק זה יועבר למפעל הפיס ע״י הבנק. כתובת הסניף תאריך חתימת המבקש. אשור הבנק לכבוד מפעל הפיס - יחידת המנויים ת״ד 7019 תל־אביב 61070 קיבלנ ו הוראות מ- . מספר חשבון בבנק סוג חש' קוד מסלקה סניף בנק ו ו I 1 1 ו ו ו ו ו ו ו ו קוד המוסד י מספר ת״ז של הלקות 1050 לכבד חי ובים לפי רשימות ו/או סרטים מג נטי ים שתציגו ל נ ו מדי פעם בפעם ואשר מספר חשבו נ ו / נם בבנק יהיה נקוב בהם. רשמנו לפנ י נ ו את ההוראות ו נפעל בהתאס כל עוד מצב החשבון יאפשר זאת וכל עוד לא תהיה מנ יעה חוקית או אחרת לביצוען, וכל עוד לא התקבלה אצלנו הוראת ביטול בכתב על-ידי בעל/ י החשבון. אישור זה לא יפגע בהתחיבו י ותיכם כלפי נ ו לפי כתב השיפוי שנמסר לנ ו על־ ידיכם. תאריך: חתימה: חתימה אחת שלך על הטופס שמימין יכולה לשנות את עולמך מקצה לקצה. מלא את הטופס הוצ״ב, הכניסו למעטפה ושלח על פי הכתובת המצוינת(כולל החלק הריק של אישור הבנק). עם קבלת הטופס ואישורו ע״י סניף הבנק שלך, ישלח לביתך כרטיס המנוי הכחול של מפעל הפיס, המשתף אותך מדי שבוע בשבוע בהגרלת הפיס(״המספר העשיר״ - פרס ראשון 266,668 אלף ש״ח) ובהגרלה החודשית של בית דו קומתי חינם, בלעדי לחברי תוכנית המנויים. התשלום התקופתי וסכומי הזכיות שיגיעו לך יבוצעו ישירות דרך חשבון הבנק שלך. חלק זה מעבר למפעל הפיס ע״י הבנק. I I תוכנית המנויים של מפעל הפיס ^ ^™ ביטאון ו ז י ל ־ ה הכרטיס הכחול למי שיכול )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 5 ו שנה למלחמת יוכז־הכיפווים פאנטום של חיל• האליד האמריקני. המבנים תקפו במאס 1ת ן טוס הפאנטום הוא החוט המקשר בין הפרקים השונים בחייו של V רס״ן(מיל׳) י׳. בגלגול הראשון, היה י׳ טייס בחיל־האויר M M האמריקני. הוא הוצב בוויטנאם I I והשתתף, עם הפאנטום שלו, בעשרות גיחות־תקיפה על כוחות הצפון. כדי להגדיל את מספר הטיסות שלו, היה מוחק מ״לוח הצדק״ גיחות בהן השתתף - ואז היה משובץ שנית. כשמזג האויר איפשר, יצאו לשתי גיחות ביום, גם על הכוחות הצרים על מחנה קייסאן, כשהם הופכים קילומטרים של יער צפוף סביב המחנה לשממה. ב־ 1969 , בעיצומה של מלחמת ההתשה עלה י׳ ארצה, והחל את הפרק השני של חייו, הוא הצטרף לחיל־האויר, וטס, כמובן, על הפאנטום. על הדומה והשונה בלוחמת־אויר על פאנטומים: הגשר בדומר, וויטנאם, קורס ממש כמו הגשר על התעלה, גם טילי הנ״מ מאיימים באותה המידה 40 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 15 שנה למלחמת יום־הכיפורים (למטה): תדדי 7 לקראת תקיפה, בטייסת אמריקנית ב 1ייט 1אם (בעמוד ממול): ״עברתי מהר מאוד מהתא האחורי• לקידמי״ טסנו בדרךכלל בזוגות ובגובה נמוך. תקפנו את המטרות בראקטות, נפלם, תותחים, מיצורים למיניהם ופצצות. האיזור שבו פעלנו היה קטן יחסית, אך עדיין נאלצנו להשקיע הרבה מאמץ בתקיפות ובעיקר בלילה. היתה זו עבודה מיוחדת - לאתר את הרכבים והלוחמים שלהם, לדעת מתי לזרוק נורים, איך לחפש, כיצד להרגיש את תגובות האוייב. זו היתה גם הבעיה העיקרית במלחמה - זיהוי מטרות. הג׳ונגל הסתיר את הכל : וייטנאם 1967 ם בשתיים־שלוש לפנית בוקר. אוכל ארוחת־ I בוקר באמצע הלילה וניגש למיבצעים לקבל I פ״מ (פקודת משימה). הפקודות תמיד ארוכות, מ ו ר כ ב ו ת . א ח ר ־ כ ך מתכנן את הגיחה. הנתי־ ^ H בים קלים, יחסית, לתי־ I כנון. הם כמעט תמיד קבועים. נכנם לחדר התדריכים. כמעט תמיד מלא באנשים. התדריך ארוך. בסיכום מקב- לים מודיעין ומזג־אויר ויוצאים לדרך. בתדריך נקבע לוח־זמנים מדוייק: זמן התנעת מנוע, זמן להסיע, זמן הגעה לעמדת־המראה, זמן להמריא. כל זה - בלי אף מלה בראדיו. ממריאים. בנקודה מסויימת באויר מחכה לנו המטוס המתדלק. מצטרפים אליו מבלי להשמיע הגה. הניווט קל. עובדים עם מערכת ניווט ראדיו, המופעלת מגבעה הסמוכה לג- בול האוייב, צפוךוייטנאם. טסים בגו- בה עד למטרה. כניסה אחת. השלכת פצצות בגובה לא נמוך כדי לא להיכנס לנ״מ שלהם. מושך. מצטרף למבנה ויוצא החוצה. בינתיים די פשוט וחלק. לפתע זה בא: אחד המטוסים במבנה נפגע. הטייס נוטש. משאירים מטוסים אחדים באויר, להגן עליו עד שימוצו כל האפשרויות לחילוצו.״ : ישראל 1973 ״בלילה השני של מלחמת יום־ הכיפורים. טס, כבודד, לתקיפה על סוללת טילים באיזור תעלת־סואץ. יורד על המטרה בגובה נמוך. מושך. מטיל את הפצצות קדימה. מתהפך ויו- צא. ביציאה אומר לי הנווט לעשות פנייה של 90 מעלות לכיוון התעלה כדי לראות מה קורה. עושה כך ורואה שעפים לעברי טילים. אני לא גבוה והמהירות נמוכה. מרחב התימרון שלי צר מאוד. בקיצור, מצב מאוד מאוד לא־נוח. מגלה את הטילים כשהם כבר די קרובים אלי. מתמרן ככל שאני יכול. אחד מהם מתפוצץ קרוב מאוד, מאיר את כל התא ואני חושב שנפגע- תי. שובר כלפי מטה, קרוב לאדמה. למזלי, השטח שמתחתי שטוח, אחרת בוודאי הייתי נכנס במשהו. מנסה להת- רחק מהתעלה. לפתע צועק לי הנווט, יש עוד טיל. ראה אותו בא מאחור. מסתובב עוד איזה 20 מעלות עד שאני יכול לראות אותו. גם הוא מתפוצץ קרוב מאוד. על אף הכל, חוזרים הביתה בלי פגיעה. בלי ספק בזכות הנווט, שראה א ת* *ה*טילים בזמן.״ התיאורים - תיאוריו של רס״ן (מיל׳) י׳. במקורו יהודי־אמריקני, וה- יום ישראלי לכל דבר. י׳ עשה את כל הדרך מחיל־האויר של הפסים והכוכ- בים לחיל־האויר הכחול־לבן. הפא- נטום, המכנה המשותף לסיפור שתי הגיחות. אותו מטוס עם צבעים שונים. לשני המסלולים, בווייטנאם הרחוקה ובישראל שבלב, מלת־מפתח משותפת: מיקצוענות. י׳ מספר על חיל־האויר האמריקני ועל החיל הישראלי; על וייטנאם ועל יום־הכיפורים: ובעיקר - אהבה איו־קץ לטיסה. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 י׳ נולד בניו־יררק לפני 48 שנים כי(. בן למשפחה יהודית מרובע קורנס. כבר בגיל 15 התחיל לטוס. את שטרות 10 הדולר שהיה ״אוסף״ בעבודות שונות בשעות הפנאי, השקיע בשעות־ טיסה במטוסים קלים משדה־תעופה קטן ליד ניו־יורק. ״בגיל 16 כבר היו לי 900 דולאר, בהם רכשתי את המטוס הראשון שלי,״ הוא מספר. ״היה זה מטוס מדגם טיילור־קראפט, שלאחר־מכן הוחלף במטוס יקר יותר.״ ב־ 1960 , והוא בן עשרים, התקבל לאקדמיה של חיל־האויר האמריקני. ״לא כל־כך בשביל הלימודים. חשבתי שזו הדרך הטובה ביותר להיכנס לקורס טיס.״ י׳ מרים קצת את המסר מעל האקד- מיה האו י ר ית האמר יקנ ית. ״זוהי אוניברסיטה ברמה גבוהה מאוד,״ הוא אומר. ״קשה מאוד להתקבל ללמוד בה. לומדים שם הכל: כל תחומי ההנדסה, היסטוריה, לימודים בסיסיים במשפ- טים, רפואה, פוליטיקה, אלקטרוניקה. המגוון של הקורסים הוא עצום. כל אחד בוחר את התחום בו הוא מעוניין להתרכז. דגש רב שמים על ספורט ופעילות גופנית. לימודים צבאיים היינו לומדים בעי- קר בקיץ, ובמשך השנה - רק שעה־ שעתיים בשבוע.״ ב־ 1964 סיים את האקדמיה. על כתפיו נענדה דרגת סג״מ. קורס־טיס בחיל־האויר היווה אך המשך ישיר לאקדמיה. ״קורס־טיס בארה״ב,״ מספר יי, ״כולל אך ורק לימודי טיס. אין שם לחץ צבאי־חברתי. חצי־יום לומדים לימודי תעופה וחצי־יום טסים. למעשה, את הגיבוש והמבחנים הסוציומטריים עוברים עוד באקדמיה, שם גם טסים 40 שעות במטוסים קלים, ־ החניכים 30 מעין בדיקה ראשונית. זה אולי נשמע מצחיק, אבל כשחניך נפלט מהקורס, האחריות נופלת על המדריך. פשוט, כישלון אישי שלו.״ היום, י׳ מעלעל באלבומי התקופה, וחיוך נוסטאלגי מתפשט על פניו. תמ- ונות מחזור, מראות מקריית האקדמיה, מועדון הצניחה בו היה חבר פעיל ועוד. דפי האלבום המדופדפים במהירות, מכ- סים ארבע שנים לא קלות, המהוות היום זיכרון נעים. ב־ 1965 , לאחר שסיים את קורס הטיס, פנה לקורס הסבה להטסת מטוס הפאנטום. סדר־לימודים מקוצר בשל מלחמת וייטנאם. שבועיים אחרי סיום הקורס, ווייטנאם היתה יעדו הבא. *** בסיס חיל־האויר האמריקני בדא־ נאנג, דרום־וייטנאם. בדרכו היה אמור לעצור בפיליפינים ולעבור שם קורס מילוט - הכרחי לכל מי שסכנת נטישה בג׳ונגלים של וייטנאם מרחפת מעל ראשו. ״אבל אז הגיעה הודעה שכל הטייסים חייבים לעלות על מטוס תוב- לה ולהגיע לבסיס בדאנאנג. הגעתי לשם אחר הצהריים. אמרו לנו ללכת לאכול משהו, להשאיר את המזוודות בטייסת ולצאת לטוס. עוד באותו יום ביצעתי שתי גיחות מיבצעיות בצפון־ וייטנאם. שמחתי, שאיש הצוות שלי בפאנטום ידע מה לעשות, כי לי לא היה מושג איפה זה למעלה ואיפה למטה...״ תקופת השירות של טייסים אמרי- קנים בווייטנאם הוגבלה למאה גיחות מיבצעיות. זאת כדי להקטין את מידת הסיכון של כל אחד ואחד מהם. משם היו הטייסים אמורים לעבור לטייסת הממוקמת באיזור אחר, מחוץ לזירת הלחימה. את גיחותיו אלה, הראשונות, עשה י׳ כמו גם שאר הטייסים הצעירים כשהוא יושב בתא האחורי של הפא- נטום. ״באותה תקופה,״ הוא מספר, ״טסו בפאנטום שני טייסים. תפקידו של מי שישב בתא האחורי היה פשוט יחסית. עדיין לא היו כל המערכות האלקטרו- ניות הקיימות היום. אני, אישית, רצי- תי מאוד לעבור לתא הקדמי, אך זה היה קשה. הייתי בסך־הכל ס ג ךמשנה צעיר.״ את עשרות גיחותיו הראשונות עשה י׳ בחלק הדרומי של צפוךוייטנאם. המשימה שהוטלה על הכוח האוירי שלחם באיזור היתה לעצור את האספ- קה לכוחות הסדירים של צבא צפון־ וייטנאם, שלחמו בעיקר בחלק הצפוני של דרוס־וייטנאם. נזכר יי: ״טסנו בדרך־כלל בזוגות ובגובה נמוך. תקפנו את המטרות בראקטות, נפל״ם, תותחים, מיצררים למיניהם ופצצות. האיזור שבו פעלנו היה קטן יחסית, אך עדיין נאלצנו להשקיע הרבה מאמץ בתקיפות ובעי- קר בלילה. היתה זו עבודה מיוחדת - לאתר את הרכבים והלוחמים שלהם, לדעת מתי לזרוק נורים, איך לחפש, כיצד להרגיש את תגובות האוייב. זו היתה גם הבעיה העיקרית במלחמה - זיהוי מטרות. הג׳ונגל הסתיר את הכל. עשינו גם גיחות פיטרול להגנת הצי האמריקני, שפעל באיזור מפני תקיפות מהאויר. חלק מהגיחות האלה היו ארז״ 12 שעותיטיסה עם ־ כות מאוד, 10 הרבה תידלוקים באויר. הגחנו גם בתקיפותיעומק לחלק הצ- פוני של צפון־וייטנאם באיזור האנוי, ובאיזור הגבול עם סין.״ קצב הגיחות היה מהיר מאוד. בתוך חמישה חודשים סיים מאה גיחות מיבצעיות. ידידים ב״חלונות הגבוהים״ סייעו בעדו לעבור קורס הסבה לתא הקדמי של הפאנטום, הליך לא־מקובל לגבי טייס צעיר כמו יי. לקראת סיום הקורס, שנמשך חמישה חודשים, ,התנדב לתקופה נוספת בווייטנאם. אולם בחיל־האויר הוכנה עבורו תו- כנית שונה. הוא יועד לעבור לטייסת שבסיסה במערב־גרמניה. י׳ לא ויתר. ״ראיתי את עצמי כקצין מיקצועי בחיל־האויר האמריקני וגם כטייס־קרב מיקצועי. לי היה ברור, שתפקידו של טייס־קרב הוא להילחם. בח־ר־כלל התקופה בה טייס־קרב נלחם היא קצרה מאוד. ישנם בעולם הרבה טייסייקרב שמעולם לא לחמו. לדעתי, הגיחות המיבצעיות הן לב העניין. מה עוד ש׳חוק־מאה־הגיחות׳ ׳גמר׳ את מלאי טייסי הקרב בעלי הניסיון. אז החלו להסב טייסי מפציצים, תובלה ואנשי מטה שלא טסו זמן רב, למטוסי־קרב. מבחינת הגיל הייתי אומנם צעיר, אך עם ניסיון רב. ספגתי לתוכי את מה שלמדתי באקדמיה - להיות לוחם. הרגשתי שמקומי שם.״ החברים הטובים עזרו שוב. י׳ הוצב בטייסת באו־באן שבתאילנד, קרוב לזירת הקרב. מהר מאוד התקדם להיות 30* מוביל זוג, רביעיה, שמיניה ואף 12 מטוסים בתקיפות גדולות. ״בגלל הסבב של הטייסים,״ הוא מספר, ״כל מי שהיה לו קצת ניסיון התקדם מהר להובלה. הייתי הקצין הצעיר ביותר במבנים שהובלתי.״ הטייסת של י׳ טסה לסירוגין חודש ביום וחודש בלילה. ״בתקיפות בצפון־וייםנאם יצאנו בדרך־כלל במאסות של מטוסים. הרבה היה תלוי במזג־האויר. היינו באיזור של מונסונים. כאשר התאפשר ביצענו שתי תקיפות ביום, אחת בבוקר וה- שנייה אחרי הצהריים, כמו שעון שוויצרי. אני מניח שהצפוךוייטנאמים הכירו את זה טוב. נותני פקודות המשימה, שישבו בפנטאגון שבוושינג- טון, עשו ניסיונות מעטים בלבד לשנות דברים ולהפתיע את האוייב. כשנכנסנו על המטרות היינו נתקלים בכמויות עצומות של טילי נ״מ. לעבר מבנה תוקף בן 30 מטוסים שיגרו 40 טילים. אך אלה כמעט שלא ־30 הפילו מטוסים. הבעיה האמיתית התחי׳ 43 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 5 ו שנה למלחמת יוס־הכיפורים למטה: גשר דומר ,0N3W1 בצפון נהרס בהפצצות תיל־האויר האמריקני בעמי ממול: תקיפת שדה• תעופה במלחמת יוםיהביפורים בפעם הראשונה שראיתי טיל של ממש, נפל עלי פחד רציני מאוד. הגבתי בלי לחשוב, בלי להפעיל בכלל את הראש, פשוט השתוללתי, שברתי; זה היה מפחיד מאוד. אני זוכר שאחרי הגיחה היתה לי הרגשה שהנה, כן, ירו עלי טילים, ואני ניצחתי אותם למעשה. בגיחה הבאה בה נתקלתי בטילים, התחלתי להתייחס אליהם ביתר מחשבה. התחלתי לחשוב יותר לעומק על מה מדובר פה. הבנתי שיש לטילים האלה, יהיו מאיימים ככל שיהיו, גם מיגבלות משלהם, והם לא כל יכולים ״ לה כשנכנסנו לטווח של הנ׳׳מ,או־אז אתה חייב לעבור את הקו ולהשליך את הפצצות. כדי לעצור את אספקת הנשק לכוחות הקומוניסטיים בדרום־וייטנאם תקפנו רכבות, מסילות־ברזל, גשרים, מעברים בהרים, בתי־חרושת, תחנות־ כוח. ריכוזי אוכלוסייה אזרחית היו מחוץ לתחום עבורנו.״ בעיצומן של גיחות אלה ממש השת- תף י׳ בקרב על מחנה הנחתים בקיי־ סאן. הוא ממשיך ומספר: ״המחנה ששכן על גבעה בחלק הצפוני של דרום־וייטנאם הותקף על־ידי הכוחות הצפון־וייטנאמיים. מטרתנו ככוח האוירי היתה להושיט סיוע אוירי מאסיבי לכוחות הקרקע. יום ולילה, 24 שעות ביממה, תקפו מאסות של מטו- סים את צבא צפון־וייטנאם. ריבוי המטוסים יצר מצבים שמבנים גמרו את הדלק עוד לפני שהספיקו להיכנס ,B־52 לתקיפה. סייעו לנו גם מטוסי שכל אחד מהם היה זורק 108 פצצות של 400 ק״ג כל־אחת. התוצאה, קילומטרים של ג׳ונגל צפוף סביב המחנה היו לשממה. הצפון־וייטנאמים הובסו, אך לאחר הקרב עזבו הנחתים את הגבעה. התוצאה, הקרב היה לחינם כמו, אולי, המל ח*מ*ה* כולה. לקראת סוף התקופה השנייה לשהו- תי בווייטנאם התחיל להגיע נשק יותר מתוחכם שהעלה את רמת הביצועים שלנו. גם המערכות ללוחמה אלקטרי ונית החלו להתפתח ממש שם, בווי- יטנאם.״ אף־על־פי־כן עדיין ריחפה באדר בעיית הטילים. ממשיך ומספר י׳: ״בפעם הראשונה שראיתי טיל של ממש, נפל עלי פחד רציני מאוד. הגבתי בלי לחשוב, בלי להפעיל בכלל את הראש, פשוט השתוללתי, שברתי: זה היה מפחיד מאוד. אני זוכר שאחרי הגיחה היתה לי הרגשה שהנה, כן, ירו עלי טילים, ואני ניצחתי אותם למעשה. בגיחה הבאה בה נתקלתי בטילים, התחלתי להתייחס אליהם ביתר מחש- בה. התחלתי לחשוב יותר לעומק על מה מדובר פה. הבנתי שיש לטילים האלה, יהיו מאיימים ככל שיהיו, גם מיגבלות משלהם, והם לא כל יכולים.״ אך הסיכוי ליפול היה קיים תמיד. ״היה ברור לכל טייס,״ נזכר י / ״כי אפסיים סיכוייו של נוטש לצאת בחיים בחלקים הצפוניים של צפוךוייטנאם. במקרים רבים תיכננתי תקיפות כך שהיציאה תהיה לכיוון הים, כדי להג- דיל את הסיכויים להצלה. קיבלנו הדר- כה בנושא, עברנו קורסי־מילוט ובכלל היתה מערכת מפותחת מאוד להצלת טייסים נוטשים. כל טייס בחיל־האויר האמריקני ידע שאם יופל, תעשה המע- רכת את כל המאמצים להצילו.״ וכך, גיחה רדפה גיחה. התקופה השנייה של י׳ בדרום־מזרח אסיה עמדה להסתיים. לקראת תום התקופה החליט להישאר בתאילנד. לכוחות האויריים במקום היה צורך עצום בלוחמי־אויר מנוסים. במשך שהותו שם קשר קשרים מצויינים עם משמר הגבול התאילנדי וסייע לו רבות בתחום הדרכת צניחה. ״הייתי רווק, בלי אישה וילדים. הייתי מרגיש אחרת אם המצב היה שונה, אני מניח,״ כך י׳. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 בעודו ממתין לתשובה, ניסה ״להרו- ויח״ עוד ועוד גיחות מבצעיות. ״בטייסת היה לוח על הקיר, שכאשר טייס חזר מגיחה היה מסמן אותה על גביו. כדי להרוויח גיחות נוספות הייתי נכנס לטייסת באין רואים ומוחק את הסימנים שלי. כך הרווחתי 22 גיחות נוספות. בסופו־של־דבר חשף זאת אחד הקצינים ודיווח על כך לממונים עלי. נענשתי. קרקעו אותי לחלוטין. למחרת בבוקר ארזתי את חפציי ובלי אישור עליתי על מטוס תובלה וחזרתי לאר־ ה״ב. לא יכולתי להישאר שם יום אחד נוסף ולא לטוס.״ התקופה הבאה היתה מ״היפות בח- יים שלי.״ י׳ שולב בטייסת ניסוי מערכות נשק בפלורידה. ״עשיתי חיים,״ נזכר בחיוך. ״טסתי הרבה. בכל סוף שבוע היה לי פאנטום משלי לטוס בו לכל מקום בארה״ב שחשקתי. בכל זאת קשה היה לי להסתדר בחיליהאויר בתקופת הרגיעה. הניסויים אמנם עניינו אותי, אך רציתי להיות טייס־ קרב, וטייס־קרב פירושו, בשבילי, להילחם. לא הייתי מוכן להיות איש• מטה, מנהל. בהחלט ייתכן שאם אחרי קורס הטיס לא הייתי יוצא מיד לווי- יטנאם ונלחם, הייתי בוחן את העניין באופן שונה. אך העניינים התגלגלו אחרת. התחיל להבשיל בי הרעיון להשת- חרר. הגשתי עוד בקשה לחזור לווי- יטנאם אך נדחיתי. השתחררתי.״ לי׳ לא היתה תוכנית מגובשת להמי שך. בעודו שוקל אפשרות לטוס בחב- רת תעופה אזרחית, קרא בתקשורת כי ארה״ב מוכרת מטוסי פאנטום לישראל. וכך נולד פרק *ח ד*ש *בחייו. ליבו החל להיות במערב עוד קודם־ לכן. ״ביוני 1967 טסתי עדיין בצפון־ וייטנאם. הרחק משם פרצה מלחמת ששתיהימים, ודיווחים ממנה הגיעו גם אלינו. באיזשהו מקום התגנבו מחש- בות, שאולי אני לוחם במקום הלא־ נכון. התחלתי להרהר שאני בעצם לא צריך להיות פה, אלא אני צריך להיות שם. כיהודי, קשר לישראל תמיד היה לי. בילדותי אפילו למדתי שש שנים בישיבה אורתודוקסית בניו־יורק. ב־ 1962 , בהיותי צוער באקדמיה, באתי לביקור בארץ. היה בה משהו שמשך אותי. עכשיו, בתקופה שבין לבין, חשבתי לקפוץ לישראל לחצי־שנה עד שנה ולעזור בקליטת המטוסים, שאותם היכרתי כל־כך טוב.״ בספטמבר 1969 השתחרר מצבא ארה״ב. כעבור חודש הגיע לארץ. בארה״ב נשארו בית, ססנה ומכונית. ״לא היה לי מושג מה אני הולך לעשות,״ נזכר י׳. ״באוגוסט, לפני שחרורי, העברתי פאנטום מארה״ב לאיראן, ובדרך חזרה עצרתי בארץ לכמה ימים. דיברתי עם כמה אנשים מחיל־האויר, אבל לא סגרנו שום דבר. שני הדברים היחידים שאמרו לי, היו שליהודי יש זכות לעלות לארץ־ישראל ושבחיל־האויר הישראלי מנסים לנצל את הכשרונות של כל אחד בצורה הטובה ביותר.״ אמר ועשה. זמן מועט לאחר עלייתו לישראל הוזמן על־ידי טייס ישראלי שעבר קורס הסבה לפאנטום בארה״ב, לבקר בביתו שבבסיס חיל־האויר. היה זה אביהו בן־נון. ספר י׳: ״אביהו הזמין אותי להצטרף לטייסת הפאנטומים שלו. השא- לה הראשונה ששאלתי אותו היתה, איזה מין טיפוס הוא מפקד הטיי׳ סת. להפתעתי, אמר לי אביהו: ׳אני מפקד הטייסת.׳ הייתי בהלם. אביהו היה אז בן 29 . בחיל־האויר האמריקני לא היה מפקד טייסת שגילו פחות מ־ 40 או אפילו 45 . לא יכולתי להאמין שאדם כה צעיר יכול להיות מפקד טייסת קו ראשון. עם המטוסים החדישים ביותר בחיל. זה היה ׳שוק׳ בשבילי. רק אז התחלתי להבין שהחיל הזה שונה שוני עצום מהחיל שהיכרתי. בעצם, אי־ אפשר לעשות השוואות משום שיש כאן שתי מערכות שונות, משימות שונות וסדרי־גודל שונים. בכל זאת, בחיל־האויר הישראלי יש גילאים צעי- רים הרבה יותר. חוץ מזה, הקשר בין מפקד החיל לטייסים, דרך מפקדי הבסיסים והטייסות, הוא מאוד הדוק, מאוד ישיר. מפקד החיל מכיר את הטייסים אישית, מכיר את הבעיות והרעיונות שלהם. * * * יום אחד צלצל הטלפון אצל י׳. מעבר לקו היה אביהו בן־נון. ״העניין סגור ומסודר. אתה מגיע לטייסת שלי,״ אמר. יי: ״מתי?״ בן־נון: ״תבוא כבר.״ יי: ״אני לא יודע עברית ולכן מגמ- גם. הדבר בוודאי יקשה עלי.״ בן־נון: ״אין דבר. אתה תבוא לטיי- סת ופה תלמד עברית הכי־מהר. נזרוק אותך למים הקרים וכך תלמד לשחות.״ ״כך עשיתי. באתי לטייסת, לבשתי' מדים וענדתי כנפי־טיס של חיל־האויר. אני חייב לציין, שזה היה מוזר מאוד להסתובב במדים של חיל־האויר הישראלי מבלי לדעת עברית. ״התחלתי מיד לטוס בטייסת. בתחי- לה טסתי בתא האחורי בהתאם לתו־ כנית מיוחדת. עשיתי גם קצת טיסות בתא הקדמי. במקביל המשכתי בערבים ללמוד עברית באולפן בחיפה.״ לי׳ היה רעיון מקורי כיצד ללמוד ״עברית־טייסית״. ״לקחתי למטוס טייפ קטן. סידרתי כאבל, שנכנס בין הרמקול למיקרופון והאוזניות שלי, ואליו חיברתי את הטייפ. כך הוקלטו כל המלים שנאמרו בקשר. עשיתי רשימות של מלים חיוניות לטיסה ולמדתי אותן. אני זוכר לילה של אימוניייירוט, משהו מאוד פשוט. הבקר אמר לי לחוג מעל דימונה. ׳לחוג׳ היתה בשבילי מלה של שבת. שאלתי את הנווט לפשר המלה והוא פירש לי אותה.״ י׳ היה מוכר לבקרים בצפון הארץ. ״הם הבינו, שיש להם פה משהו מיוחד ותמיד כשהייתי עולה על הקשר הם עזרו לי להתגבר על מכשולי השפה. כך גם הפקחים במגדל.״ באחד המקרים לא התגלגלו הדברים בצורה כה פשוטה. מה שאירע יכול היה לשמש רקע לפיליטון טוב של אפרים קישון, שכה היטיב להצחיק עם ראשית ימי ההשתלבות של עולים חדשים. י׳ נהג להטיס מטוסים קלים במשי- מות תובלה בין בסיסי החיל. באחת הפעמים נשלח לטיסה מתל־אביב לח־ צור. ״כשהתקרבתי לשדה בחצור שאלו אותי מהמגדל: ימה שם המשפחה שלך?׳ אף שהדבר נראה לי קצת מוזר, אמרתי להם את שם משפחתי. פתאום השתרר שקט מוחלט. אני נוחת, סוגר את המנוע ונכנס לטייסת קלה. שם )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 5 ו שנה למלחמת יום־הכיפורים שואלים אותי: ׳מאיזה טייסת אתה?׳ הסבירו לי, ש׳שם משפחה׳ זה כינוי לטייסת, ולכל טייסת שם משלה. זה הצחיק את כולם. חוץ מזה, הסתבר שלא שלחו אותי לחצור אלא לחצרים והחב־ ר׳ה שם רצו לדעת היכן אני. בגלל מזג־אויר גרוע לא המשכתי לחצרים, אלא טסתי צפונה לרמת־דוד. בדרך תפס אותי מזג־אויר קשה. ניסיתי לא להיכנס לעננים, ובכל זאת נכנסתי ויצאתי, נכנסתי ויצאתי. אני חייב להודות, שזו היתה אחת הטיסות הקשות בחיי. בסופו־של־דבר חזרתי לבסיס־האם ובעצם לא עשיתי כלום.״ אך הזמן עשה את שלו. בתוך שנה הרגיש נוח באויר, גם בעברית. בטיי- סת, על הקרקע ובאויר, השתלב מב- חינה חברתית יפה, אבל מבחינה מסויימת היה יוצא־דופן. יי: ״הייתי רווק בן 30 , דבר שהיה מאוד נדיר בחיל־האויר. החבריה כטיי- סות הקרב נישאו מאוד מוקדם. אולי בגלל צורת החיים שלהם - עובדים ימים ולילות. אין להם זמן לחיי רווק: לצאת לבלות, לחפש בחורות. באר־ ה״ב, לעומת זאת, היינו עובדים חמי- שה ימים בשבוע עם הרבה חופשות ובלי הרבה לחץ. היו כאלה שנישאו ואחרים שלא. אבל תמיד היתה חברה גדולה יחסית ש•ל *ר וו*קים.״ ^ ^ ^ ^ ^ ודשים נקפו. לאחר חקו- ! פת זמן בטייסת הצטרף י׳ למקימיה של טייסת מנ״ט (מרכז ניסויי- I ! טיסה). יי, שכבר התנסה בטיסות־ניסוי בארה״ב, I ה ו פ נ ה ל ק ו ר ס ־ ה כ נ ה I לטייסי ניסוי, שארך I שישה חודשים, בפיקודו של אורי יערי. לאחר־מכן אמור היה להישלח לקורס מלא בארה״ב. בינתיים פגש במרכז הקליטה את רעייתו לעתיד, עולה חדשה מ פו *ל י*ן. * בבוקר יומ־הכיפורים תשל״ד, י׳ ישן. בתשע בבוקר לערך שמע מסוקים טסים מעל לביתו. יצא החוצה, הסתכל למעלה וראה מטוסים טסים. הסתובב קצת בגן. שכן לבוש מדים נכנס למכוניתו והתחיל לנסוע. טלפן לטיי- סת. אמרו לו לבוא מיד. הבין, שאם רוצים אותו, כשהוא אינו מיבצעי, סימן שבאמת משהו רציני קורה. בתוך שעה כבר בטייסת, לבוש סרבל, ישוב בחדר־התדריכים. מפקד הטייסת תידרך על תקיפת־מנע. י׳ לא שותף, כי לא היה מיבצעי. בתוככי ליבו עוד לא האמין שעומדת לפרוץ מלחמה. יושבים ומחכים. האישור הסופי לביצוע התקיפה אינו מגיע. בשעה שתיים אחרי הצהריים מפלחת סירנה את האויר. מישהו מתפרץ לחדר ומו- דיע שהסורים יורים בצפון והמצרים יורים בדרום. התחילה מלחמה. אותה שעה חמושים כל מטוסי הטיי- סת בפצצות, מוכנים לצאת למיתקפת־ מנע. סירנות, וכולם מתחילים לרוץ למטוסים. מצתוותים באופן עצמאי. י׳ ואורי יערי הם הטייסים המבוגרים ביותר במקום. הם מסמנים אחד לשני להירגע. במתינות האופיינית, אולי, לבעלי הניסיון, הם יורדים לחדר־המיבצעים, מנסים להבין מה קורה. כל המטוסים המריאו לכיוונים שונים, השליכו את הפצצות. טלפון מהמטה מבשר, שיש צורך דחוף במטוסים לאויר־אויר להגנת מרכז הארץ. הגף הטכני הכין כמה מטוסים. י׳ ואורי יערי המריאו עם כידונים מלאים וטילי אויר־אויר. פיטרלו באויר. תל־אביב, הרצליה, קצת לכיוון ירושלים. הדלק אזל והם נחתו. מטוסים אחרים כבר החלו לחזור והושמשו כראוי. השמועה רווחה: ״המצרים חצו את התעלה והתקדמו. לא ידוע בדיוק עד היכן.״ י׳ מיועד לצאת לתקיפה. ״אבל יש בעיה,״ הוא נזכר, ״אני לא מיבצעי פה.״ אחד הטייסים אומר לו: ״אין מישהו אחר שיטוס.״ י׳ חזר לעברו המיבצעי, הצטרף למבנה שטס דרומה לכיוון תעלת סואץ. היעד - קצת צפונה לאגם המר הגדול. החשיכה כבר ירדה על שדה הקרב. בנקודת־ציון מסויימת נמצאים כוחות אוייב, צולחים את התעלה. יש לתקוף אותם. הם נראים היטב מלמע- לה. המוביל נכנס והמבנה אחריו. כל השדה נדלק. קני הנ״מ משגרים מאות פגזים אל המטוסים התוקפים. י׳ צולל ואומר לעצמו: ״זו הולכת להיות מלח- מה מאוד קצרה. פה אני לא רוצה להיות. זה לא המקום בשבילי.״ לימים יאמר: ״איך אף מטוס לא נפגע שם, אינני יודע. כמות הכלים שירו עלינו היתה עצומה. נ״מ נוראי." ״הימים הבאים היו מאוד אינטנסיב- יים. הייתי עושה עד חמש גיחות ביום, יומם ולילה כמעט בלי שינה. גם כשהיו לנו שעתיים״שלוש חופשיות היה קשה מאוד ללכת לישון. כמבוגר, יחסית, בטייסת, ניסיתי לדבר עם החבריה הצעירים ממני, להרגיע אותם. הייתי תופס טייס צעיר ואומר לו: ישמע, זה לא הדבר הכי־גרוע בעולם. תעשה את הגיחה כמו שצריך. תשמור על מקומך במבנה. תקשיב למה שקורה מסביב. תנסה לקבל תמונה שלמה, לא רק על מה שמתרחש במבנה שלך, אלא גם במבנים שמסביבך. אולי זה ישפיע גם עליך. תסתכל טוב סביב יחד עם הנווט, כי הסתכלות כזו זה הדבר הטוב ביותר באיזור מוגן טילים. במלוא הצניעות, אינני יודע אם יש עוד טייס בעולם שירו עליו כל־כך הרבה טילים כמו שירו עלי. אני לא יודע אם יש לי מגנט או משהו כזה, אבל היה לי הרבה מזל או אי־מזל להיות בגיחות רבות, שבהן ירו טילים עלי אישית או על המבנה שלי. בגיחות רבות במלחמה לקחתי איתי מצלמת־ תקיפה, שצילמה טילים רבים.״ לוחמת אויר־אויר היתה הרבה פחות דומינאנטית ביומן המלחמה של יי. ביציאה מתקיפת שדה התעופה טנטא שבמצרים התיישב מיג על זנבו, אך הופל על־ידי מוביל המבנה, אשר שניר. בדף מדפי ״יומן המלחמה שלו״, מופיע סיפור הגיחה הבאה. באחד מימי אמצע המלחמה, לקראת אור אחרון, יוצאים שני זוגות פאנטו- סורית דרו- SA־3 מים לתקוף סוללת מית לחאן א־שייח׳ ברמת־הגולן. ארב- עת המטוסים הם היחידים התוקפים אותה שעה ברמה. י׳ מספר שניים בזוג השני. מספר אחד הוא אשר שניר. מספר יי: ״הגענו לחרמון וטיפסנו לגובה. עתה היה עלינו לרדת על הרמה, למשוך ולהטיל את החימוש על הסוללה. הזוג הראשון לא הצליח בגלל בעיות ראות, זיהוי מטרות וטילים שהתחילו לעוף מיד עם כניסתנו לשטח. הם פנו לאחור ויצאו. כשאנחנו ירדנו התחילו לעוף לעברנו טילים. שניר החליט שאנחנו יוצאים וקרא ל־ 180 מעלות. לצאת החוצה. היה מאוד קשה לנווט ולראות את פני השטח, אך בשל השעה המאוחרת היה קל מאוד לראות את הטילים. בזמן הירי אפשר היה לראות את האבק ואת ה׳שיגור הייתי רגיל לטילים .SA החזק׳ של ^ 3׳ וידעתי שלא אצא החוצה ב־ 180 מע- לות, אלא בשלבים. קודם־כל 90 מע- לות - לראות מה קורה מסביב. הדב- רים האלה היו, פחות או יותר, אוטומאטים אצלי. ידעתי, שלעולם לא אפנה את הזנב שלי לסוללת טילים. בשום פנים ואופן ובשום מקום. אני אעשה פניות, תימרונים ושכירות כאי- לו מיירט אותי מיג. שניר פנה ויצא ואני יוצא איתו. יצא ב־ 90 מעלות, הוריד כנף, ובא מטח של טילים. היינו 8,000 רגל. * בגובה לא נמוך, 7,000 גובה סביר. יכולתי להוריד את האף, לתמרן, לפנות. ידעתי, שעדיף לפנות לכיוון הטיל מאשר ממנו, כדי לשמור על קשר־עין איתו וכדי להקשות עליו את היירוט. מוריד את האף ומרים אותו. בלי לשבור אי־אפשר להתחמק מהמטח הזה. מנסה לצאת מהמטח. הירי עלי רצוף ואני פשוט לא יכול לצאת. באחד מהשלבים ירו עלי טילים מסוללה קרובה מאוד ומאחר שעוד היו לי פצצות נכנסתי ליעף על הסוללה וזרקתי אותן. עדיין איני יודע אם פגעתי. במשך כל הזמן - דיבורים ביני לבין הנווט על הטילים הנורים, שוא- לים את עצמנו מאיזה כיוון הם באים. הוא אומר לי לפנות ימינה ולהוריד את האף ואני עושה זאת ׳בליינד׳. מנסה לצאת ב׳אסים׳, לקחת כיוון. קשה לצאת, אך בסוף אנו מצליחים. מספר אחד חיכה מעל לחרמון. הצטרפנו וחז- רנו הביתה. בתחקיר טען הנווט, שפגענו בסול־ לה ושזו היתה גם הסוללה המקורית שצריכים היינו לתקוף. שניר שאל אותי למה השתוללתי ככה. סיפרתי לו מה הלך שם. הנווט ואני היטסנו מטוס יחיד, בודד בכל הרמה באותן עשר דקות. כל הטילים שנורו כוונו עלינו. באותם רגעים היתה לי הרגשה שחלק מהטילים נורים על מישהו אחר, כי לא כולם באו עלינו. ייתכן שהסורים לא תפקדו כראוי בשליטה על המערך. כששניר שאל אותי כמה טילים ספר- תי, השבתי: ׳בערך 12 ׳. הוא אמר שלא ראה אותי כי היה רחוק מדי, אך הוא ראה היטב את הטילים עפים ומתפוצ- צים וספר 60 טילים. גיחה זו היתה ההוכחה הטובה ביותר לכך שאפשר להתמודד עם הטילים. בכל הגיחה לא עברתי 3 ג׳י. לא היה צורך בשום דבר חריף במיוחד. לב העניין מורכב משני דברים: קשר־עין עם הטיל שהוא כלי־טיס שכל החוקים האוירודינאמיים חלים עליו ועבודת צוות משותפת, רצופה, עם הנווט.״ בשלב מסויים במלחמה היתה רגיעה בפעילותו של חיל־האויר. י׳ מציין יום בו ביצע ״רק גיחה אחת.״ במבט לאחור הוא נזכר כי בווייטנאם לא היתה אינטנסיביות שכזו. ״שם הייתי עושה שתי גיחות קצרות בלילה וביום, או אחת ארוכה לצפון־וייטנאם, או פטרול אחד בשבוע של 12 שעות. אחרי טיסה שכזו לא היינו טסים שלושה־ארבעה ימים. היה זמן פנוי בין הגיחות לכתוב מכתבים, לקרוא ול- טייל, לצנוח רק בשביל הכייף, ללכת למסיבות וגם לעבוד עם משמר־הגבול התאילנדי. בכלל, האופי המיקצועי של הטייסים האמריקנים שונה לחלוטין. לגביהם הטיסה היא מיקצוע. הם רואים עצמם מיקצוענים - לתכנן ולבצע את הגיחות כמה שיותר טוב. ההתייחסות לא היתה ׳ציונית׳. היה, אומנם, אלמנט של פאטריוטיות, של מלחמה לעצירת התפשטות הקומוניזם, אבל לא זה היה דומינאנטי. האלמנט הדומינאנטי בתוך הטייסת היה עבודה מיקצועית, שיש לעשותה כמה שיותר טוב.״ המלחמה תמה, לי׳ הוצעה מישרת טייס־ניסוי בתעשיה האוירית. הוא קיבל את ההצעה והשתחרר מצה׳׳ל. שבע שנים נוספות שירת בטייסת הפאנטומים שאליה נקשר מאוד במילו- אים. עד שהגיעה הפרישה. י׳ סבל מבעיות גב ודיסקוס. באחת מטיסות האימונים, ביציאה מיעף קל ״נתפס״ גבו בצורה קשה וכמעט שותק. כיום, כבר לא בתעשיה האוירית, שוקל י׳ ״אפיקי השקעות״ שונים. הקיץ יסע עם רעייתו ובנותיו לארה״ב לביקור קרובים וחברים לקרקע ולא־ ויר, אותם לא ראה הרבה שנים. לאחר מכן ישוב וינסה להמריא במסלול חדש. 46 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 בירושלים התוו את הסיוע לירדן ב״ מ ט ר •ה אמריקנית״ 1גד תקיפה סובייטית המלך חוםיין ביקש סיוע מוויל־האו״ר הישראלי ( <סוף מעמוד ז 2 היא כולה ישראלית.״ ירושלים ללונדון: ״שחרורה של ליילה חאלד, בלי הסכמתנו המפורשת, תיחשב בעינינו כהפרת הסכם ההסג- רה.״ דובר ״החזית״ מודיע: ״ארבע המד- ינות נדרשות לפעול כל אחת בנפרד. לא נסבול ניסיונות אוויליים של הקמת חזית אחידה.״ הרגעה מבון. הקנצלר הגרמני, וילי ברנדט, מבהיר לבני־שיחו הישראלים ש״אין הוא חושב כרגע על מו״מ נפרד.״ ישראל: נחזיר רק את האלג׳יראים יום רביעי, 16 בספטמבר. ארגוני החבלה הפלשתיניים ממנים את יאסר ערפאת למפקדם הכללי וקור־ אים לשביתה־כללית ברחבי ירדן. כוחותיהם המזויינים מחופריס היטב במחנות הפליטים ברבת־עמון ובסביב- תה. ההתנגשויות ביניהם לבין הצבא מגיעות לשיאים חדשים. חוסיין פותח בפעולה נגד המחנות. מטרתו: להכריע את המחבלים המבקשים לשלוט בארצו ולשחרר את בני־הערובה. הוא מקים קבינט מלחמה. מצב חירום מוכרז בכל י המדינה. בצידו השני של כדור הארץ נחוש נשיא ארה״ב, ניקסון, בעמדתו נגד כל כניעה לסחטנות חוטפי המטוסים. כהפגנת־כוח הוא משגר למזרח התיכון שתי נושאות מטוסים ומעמיד'בכוננות . את הדיביזיה המוטסת ה־ 82 בניוייורק קוראים ראשי איגוד בתי־ הכנסת האורתודוקסים לאסיפת חירום בעניין החטופים. הם מבטיחים לנציגי ישראל שלא יהיה מצידם לחץ על ישראל בפרהסיה. בישיבת ועדת ארבע המדינות בברן מבהיר נציג גר־ מניה, כי ״מחר בצהריים ידרשו מנדט חדש ליצלב האדום׳ שיכלול תרומה הולמת של ישראל, אחרת יחפשו פת־ רון לעצמם.״ הנציג האמריקני מגיב: עם בני־ הערובה נמנים שני גרמנים בלבד לעו־ י מת 20 אמריקנים. לכן אין לגרמנים זכות להציג אולטימטום. עמדת שוויץ: יש לנהל מו״מ ביחד, לשחרור כולל. הנציג הבריטי מדבר על הצורר בהגדלת התרומה הישראלית אך דוחה את האולטימטום. מאחורי הקלעים מבשלת ארה״ב פשרה. השגריר לבבי מדווח לירוש- לים: החבילה עלולה להתפרק עקב פרישת בריטניה וגרמניה, אם לא תס־ כים ישראל לנוסחת פשרה אמריקנית כדלהלן: יש לתת ל״צלב האדום״ מנדט הקובע שהחמש מסכימות לדון בהצעת ״החזית״. הנחיית מנכ״ל משרד החוץ לשגריר בברן: ״אנו סבורים שבמצב הנוכחי, אפילו אם ירצו להסתדר עם ׳החזית׳ לא ימצאו גורם שאיתו יוכלו לבוא להסדר ואשר יהיה מסוגל לבצעו. היות ואין בכוונתנו לתת תמורה, חוץ מהאלג׳יר־ אים, עיקר המאמץ לשמירת ׳החזית׳ מוטל על ארה״ב. עליה להפנות לחציה לעבר שלוש הממשלות האחרות... החלטנו להפחית לחצנו הישיר לשמי- רת החזית כי פעילותנו מזמינה לחץ עלינו לתת תרומה שאין ברצוננו לת- רום.״ הציר המדיני בשגרירות ארה״ב בתל־אביב, זורהלן, מגיש למשרד החוץ פנייה דחופה להסכים להסכמת ״הצלב האדום״ לקבל מ״החזית״ את תביעותיה במלואן. הוא מזהיר שחזית הארבע עלולה להתפרק. שר החוץ, אבא אבן, מבטיח שיביא את הפנייה לדיון דחוף בממשלה, אך הוא חוזר על עמדת ישראל הגורסת, שלא ניתן לשאת־ולתת עם ״החזית״ במצב השו־ רר בירדן כעת. מלחמת האזרחים מחריפה. צבא ירדן מנהל מסע נמרץ נגד הקיצונים הפלשתיניים בעמאן ובכמה מערי הצ- פון. טנקים סוריים קרבים לגבול הירדני. השאלה הגדולה המרחפת באויר: האם תפלוש סוריה לירדן ות־ כנגד ריכוזי המחבלים בבירה. תחנת השידור של המחבלים בדמשק קוראת למחבלים לשוב מישראל לירדן ולהצ- טרף למערכה כנגד חוסיין. הנשיא ניקסון מורה להעמיד בכ- וננות עליונה את הדיביזיה המוטסת 82 ויחידות אמריקניות החונות במערב־ גרמניה. כמו־כן, הוא משגר נושאת מטוסים שלישית ונושאת מסוקים שעל סיפונה 1,500 נחתים. סיסקו מזהיר את בריה״מ, שאם לא תרסן את סוריה - גרורתה - אין להוציא מכלל אפשרות התערבות מצד ארה״ב וישראל, מוסקבה מכחישה כל קשר להתקפה הסורית. זאת חרף העובדה שהטנקים והתחמושת בהם משתמשים הסורים הם מתוצרת סובייטית וכי הם נעזרים ביועצים סובייטים. מחוגי ״החזית״ נמסר, כי שמעו שארה״ב הסכימה לתנאיה לשחרור החטופים והם מבקשים אישור רשמי לכו• בתגובה נמסר: ״לא ארה״ב ולא כל מדינה אחרת קיבלו את ההצעות שנמסרו לכם.״ פרימונד נוסע שוב לעמאן, אך מעלה חרס בידו. ״המחבלים״, הוא מדווח, ״מנסים להפעיל את הצלב האדום ככליישרת נגד ישראל״. הוא הודיע על סירובו לקבל תכתיבים, גרם למשבר במו״מ ועזב את עמאן. חוסיין מבקש עזרה יום ראשון, 20 כטפטמבר. החדירה הסורית נמשכת. למעלה ממאה טנקים סוריים נוספים חוצים לתוך ירדן. הרזרבות של צבא ירדן שאינן בקרבות בעמאן מוטלות לבלימת הסורים. יחידות הצי השישי מתקרבות לחופי סוריה ולבנון. מחלקת המדינה של ארה״ב מתרה ברוסים שירסנו את דמשק ויתבעו את הוצאתם המיידית של הכוחות הסוריים משטח ירדן. בייאושו פונה חוסיין לארה״ב ומב- קש התערבות צבאית - קרקעית ואוי־ רית - של ישראל. השדר מחוסיין המבקש מישראל סיוע אוירי נגד הסו־ רים, נמסר בערבו של אותו יום, לשגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רבין, באמצעות הד״ר הנרי קיסינג׳ר, יו״ר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן. בשדר נכתב במפורש: ״...שחיל׳ האויר הישראלי יתקוף את כוחות הש- ריון הסוריים שבצפון ירדן״. קיסינג׳ר מודיע שארצו ממליצה להיענות לבק- שה. בירושלים מתלבטים: האם להכות בסורים, וכיצד? רק באויר? פעולה משולבת אויר ויבשה? הנשיא ניקסון מעורב באורח אישי במהלכים. פעם אף האזין לשיחה טלפי ונית בין קיסינג׳ר לרבין. בישראל חוששים מתגובה אפשרית של בריה״מ. פטרוניתה של סוריה, רבת עמון בוערת: מלחמת האזרחים משתוללת כבירת ירדן למקבלי ההחלטות בירושלים ברור, שיש לנצל את הקמת הממשלה הצב- אית בירדן כדי לחזק את החזית המשו- תפת. יש לתבוע את שחרור החטופים מממשלת ירדן. בריטניה: ישראל תפסיד רצון־טוב יום חמישי, 17 בספטמבר. התייעצויות בישראל, בקשר למת- רחש בירדן. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר החוץ אבא אבן שוהים בארה״ב. מ״מ ראש הממשלה יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין וגדעון רפאל, מכינים תסריטים אפשריים החו- זים אפילו אפשרות של חלוקת ירדן בין סוריה ועיראק, אם יפלשו לתחומה. ראש ממשלת בריטניה, הית׳, מתב- טא באופן ביקורתי כלפי עמדת ישראל: ״עקשנית ובלתי־מתפשרת״. הוא מב- היר שלאנגליה אינטרסים חשובים בעולם הערבי ושאם בני־הערובה ייהרגו, תפסיד ישראל רצוךטוב. מקורות צרפתיים טוענים, כי הנציג הגרמני והנציג הבריטי בעמאן חותרים לפתרונות נפרדים עם ״החזית״. הם אינם עושים זאת, טוענים המקורות, על סמך הנחיות ברורות של ממשלותי- הם, אך הם בטוחים שהן סומכות ידיהן על כך. סייע למחבלים? הירדנים שול!לים פעולה יום שישי, 18 בספטמבר. ראש־ממשלת ישראל, גולדה מאיר, השוהה בארה״ב, נפגשת עם הנשיא ניקסון. האירועים המתרחשים בירדן עדיין אינם עולים בשיחת השניים. בירדן שולט הצבא במרבית מחנות הפליטים שסביב עמאן. אין חשש להפי גזת החלק בו מוחזקים בני־הערובה. הירדנים שוקלים לשחררם בעצמם. דובר רשמי של הוועדה המרכזית של המחבלים בביירות מודיע ש״מיפ* קדת המאבק הפלשתיני נקטה את כל האמצעים כדי להגן על בני־הערובה העצורים בידי ׳החזית׳ בעמאן לאור הנסיבות בעיר.״ הסורים פולשים שבת, 19 בספטמבר. גבול סוריה־ירדן. יחידות שריון סוריות פורצות את הגבול. כ־ 300 טנקים, מעוטרים בסמל ״צבא השחרור הפלשתיני״ חודרים לצפון המדינה. עד שעות הערב הם משתלטים על מחוז אירביד, ולמחרת הם מתכננים לנוע בכיוון עמאן. המלך חוסיין אינו מוותר. הוא ממ- שיך להפעיל טנקים וארטילריה כבדה 47 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 חוף רפיח - מכאן לא רואים את האינתיפאדה בעקבות מיתקפה על הסורים. לוושינג- טון הגיעו בינתיים ידיעות לפיהן עלו הסובייטים על ״נתיב של התנגשות״. בירושלים מבקשים ״מטריה אמרי־ קנית״ כנגד אפשרות תקיפה סובייטית. וושינגטון. לפי מקורות המקורבים לקיסינג׳ר תיכננה ישראל התקפת מלקחיים ממזרח ומצפון נגד הכוחות הסוריים המרוכזים באיזור אירביד. בהמשך תצפה ישראל לתנועת שריון ירדני מעמאן צפונה. חיל־האויר הישראלי ירכך את העמדות הסוריות מסביב לאירביד. כל זאת, תוך תיאום עם הכוחות הירדניים. גבול ישראל־ירדן. צה״ל מזיז חטי- בות שריון מיו״ש לעמדות קרב במעלה בקעת־הירדן, לעיניהם הנפעמות של הסורים. עמאן. תזוזת השריון הישראלי והגי- בוי האמריקני החזק, נוסכות אומץ בחוסיין. חיל־האויר הקטן שלו תוקף בהצלתה את טורי הטנקים הסוריים. ירושלים. לא יהיה צורך להפעיל את חיליהאויר. רבין, בזכרונותיו: הדיונים והתיאו־ מים ישראל־ארה״ב שכנעו את בריה״מ לבלום את תנועת השריון הסורי. מטוס צבאי אמריקני שהמריא מנושאת מטו- סים של הצי ה־ 6, הוסיף מימד של הרתעה. היתה זו נקודת מיפנה במדי- ניות האמריקנית כלפי ישראל. גבול ירדן־סוריה. השריון הסורי בדרכו חזרה, לסוריה. ירדן. גם במלחמתו בארגונים הפלשתיניים, ידו של חוסיין על הע- ליונה. המלך רומז לארה״ב שאין הוא מעוניין בפעולה ישראלית על אדמתו, אך ישמח אם יכה צה״ל את הכוחות הסוריים הנסוגים לגולן. ארה״ב וישראל מסכימות כי פעולת ראווה כזו מיותרת מכל בחינה שהיא. ירדן. חוסיין חופשי עתה לסיים את הפרק הזה במאבקו בפלשתינים. הארטילריה שלו הופכת את מעוזיהם האחרונים של המחבלים לעיי־חורבות. מספר ההרוגים במלחמת האזרחים הגיע ל־ 15,000 . מנהיגם המוכה של הפלשתינים, יאמר ערפאת, נמלט עם שארית הפליטה של תומכיו ללבנון. גם פרשת המטוסים החטופים הסתיי־ מה בכי טוב. איש מהעצורים לא ניזוק וכולם שוחררו. למרות שארגוני הט- רור, ו״החזית״ חוטפת המטוסים בתו- כם, הוכו קשה על־ידי חוסיין, הצליחו להשיג לפחות חלק ממבוקשם מידי ארבע המדינות המעורבות. ב־ 27 בספטמבר המריא מלונדון מטוס תובלה של חיל־האויר הבריטי ובו ליילה חאלד, שגורשה מבלי שהועמדה לדין. המטוס נחת במינכן ובציריך ואסף את שאר ששת המחבלים שנדרשו עליידי ״החזית״. יעדו הבא היתה טריפולי, בירת לוב, שם קיבל אותם קדאפי בכבוד מלכים. באותו היום ממש נפגשו בקאהיר מנהיגי מדינות־ערב למפגש פיוס בחסותו של נאצר. חוסיין וערפאת לחצו ידיים. אך היתה זו מחווה חסרת משמעות. לא רק משום שנאצר מת כעבור זמן קצר משברון לב. עובדה: האש שהוצתה בין ירדן והפלשתינים עודנה בוערת. הגבול הצהוב < (סוף מעמוד 31 ללא ספק אינם מוטרדים מהעובדה שהם נמצאים בצומת גבולות משולש. שמשיות צבעוניות מגוונות את החוף. ליד הספינות העוגנות בנמל עקבה - מוצאה היחידי של ירדן אל הים - מנופים ענקיים פורקים מכולות. ימינה לרוחב המפרץ, אניות מן הצד'שלנו. כשהיסעור מתקרב לדבור, מתגלית המולה מסויימת בקרב שלושת־ארבעת אנשי הצוות. המסוק, גדול מעט מהס־ פינה, מאיים להפוך אותה במשבי הרוח שגורם הרוטור, ולהדוף אותה אל החוף. קשתות צבעוניות מרהיבות מתהוות באויר שעה שהמסוק נעצר לריחוף מעל לספינה הרוטטת. הגישה מהירה. הצוות שלמטה מיומן, והראשון מבין אנשיו כבר עושה את דרכו אל בטן המסוק. ריחוף קצר מסביב, והוא שב אל הספינה, נתלה על כבל הפלדה המשתלשל. עתה נראה הגבול המצרי בבירור. אנו מפצירים בסא״ל ש׳ להדרים לעבר טאבה. לאחר נסיונות התחמקות צפו- יים (״אסור לי״) הוא נעתר לבקשתנו, לא לפני שמודיע לנו שהוא מגביל את ההתקרבות לכדי ארבעה קילומטרים בלבד. גם מהכרזה זו הוא ייסוג לבסוף. ראשית חולפים מעל המצפה התת־ ימי, ומתייצבים בעמדת צילום. אחר־ כך, בהתקרבות איטית, זהירה וכמו מפוחדת, נע היסעור לאיטו לכיוון ״אביה סונסטה״, המלון הנושק לחוף ההומה. כדי לנסות להציץ אל מעבר לגבול המצרי היה עלינו להתרומם מעט מעלה. לעינינו הסקרניות מתגלה מראה שיכולנו לראות לפני שנים. מישור חול ענקי, הרים הרים כהים זרועים לאורכו ולרוחבו. מעט מערבה, על גבי גבעות נמוכות יותר העוקבות אחת אחר השנייה, נראית גדר הגבול, ופה ושם - אבני הגבול המלבניות. שטח המריבה המדובר כל־כך מתגלה בהסטה זעירה של המשקפת ימינה. כביש חיוור, חיילים מעטים, עמדה אחת או שתיים, בצמוד לחוף טאבה. אוטובוסים נעים דרומה, פונים שמאלה מעם לפני הגדר, חוזרים מעט תוך סיבוב, מגיעים למלון היפהפה. גדר ברזל פשוטה וחלודה מפרידה בין שתי המדינות השכנות. חוף המתרחצים מעברה הצפוני, הופך בחריפות לחוף שומם ומוזנח מעברה הדרומי. סככות מימים עברו עדיין נטועות בחול הכתוםיצהוב. מספר חיי- לים מצרים, בעמדת־עץ, שומרים על הישימון שמשמאלם. זה נראה בהחלט כמו הגבול השקט ביותר שניתן להע- לות על הדעת. מספר דקות טיסה נוספות בכיוון דרום והיינו טובלים עכשיו במימי נ *בי ע*ו ת.* טאבה־רפיח. פעם זה היה קו גבול, אחר־כך - לא, עכשיו - כן. בין אלה שהשאירו הרבה מעברו הדרומי תופס חיל־האויר מקום של כבוד. היום זהו גבול, אבל נראה שמגובה המטוס הוא לא כל־כך מורגש. כשאתה טס לך לאיטך בדורניר־ 28 , נהנה מנופי המד־ בד המעניינים, תתקשה להצביע על קו הגבול, ולהכריז באוזני סרן ג׳, הקב- רניט, שיושב לפניך - ״מצאתי״. צהוב הוא צבע המפתח, הגוון השו- לט. זה ברור. ברור כשמש, באמצע המדבר. גבעות חול, הרים נמוכים. על פני השטחים הצהובים־לבנים נראות נקו- דות ירקרקות. כשג׳ מנמיך, ניתן לר- אות מקרוב את השיחים. מסביב גבעות שוממות. כתמים חומיס־לבנים נגלים לפתע. כביש שומם: כמעט אין עובר עליו: איש אינו חוצה אותו. אין פלא - כאן הגבול. סרן ג׳ מתפנה להתבדח איתנו בנושא המבריחים. כמו שהמצב נראה כאן, בהחלט יש מקום לפנאי להלצות. כמה אבני גבול מוצבות לסימון. אנחנו לא רואים דבר מלבדן, אבל ג׳ מספר על גדר סמלית, שמוצבת לאורך הכביש. הרבה שבילי עפר באיזור. שטח חד־גוני, נוף לא תחום. הר־חורשה. שלושה הרים היוצרים את צורת האות ש׳ בולטים בשטח. על השניים הקיצו- ניים ניצבות עמדות מצריות. מהצד המצרי יש נווהימדבר זעיר - כמה עצים ירוקים וגבוהים, די מפתיעים בנוף הזה. מוצב ישראלי וממולו מוצב מצרי, זו השיטה. דגל כחול־לבן עם מגך־דוד במרכז, מול דגל שחור־לבן־אדום עם נשר במרכז. הרוח עוזרת להם לנופף לנו לשלום. מעבר־ניצנה - נקודת מעבר ומכס בין שתי המדינות. צומת ראשי, מאוד בולט בשממה. ביתנים קטנים משני צידי הגבול. הסימטריה נשמרת - על כל מוצב שלנו מוצב שלהם. קומנדקר שלנו נוסע דרומה. מכונית אמריקנית, גשר, עוד מוצב ועוד דגל. אורחת גמלים פוסעת, בעבר השני. אצלנו ירוק יותר. אצל השכן אוכל המקנה של הבדואים את הצמחייה. בצד הישראלי, הופכים פני השטח מ״נקודות ירוקות על רקע צהוב״ ל־״נקודות צהובות על רקע ירוק״, ומלמעלה - זה יפה עוד יותר. שקט פה. אף אחד לא מתרגש יותר מדי. שלום ישראלי־ערבי כהרגלן כנראה שכן. כשאומרים היום: ״הא־ וייב״, מישירים מבט חשדני כלפי סו- ריה, חושבים, אולי, על הטילים העיראקיים. מה עם מצרים? ״אה... טוב, תודה, הכל בסדר. היינו שם, נדמה לי, בפסח. אני טועה, ציפורה? נהנינו מהפירמידות והמוזיאון, רק חבל שהיה תקר באוטובוס הממוזג...״ הדורניר ממשיך להצפין. אצל המצ- רים מתחיל להיות חלק. רק מדבר ללא שום הפרעות. אבל מיד לאחר מכן מתחילים לראות שיחים ועצים הצומ- חים בצורה מסודרת, מלבנים ירוקים. עכשיו קורה אותו הדבר גם אצלנו: שדוח מעובדים. הוא שאמרנו, סימט־ ריה. טסים מעל רפיח. העיר חצויה בגדר. בניינים בני קומה, שתיים או שלוש. בנייה לא מאורגנת ביותר. לעיתים צפיפות בתים בצד אחד, לעיתים - בצד השני. חממות בצד שלנו, ומסגדים בשני הצדדים. ממשיכים עוד מעט, מעל נוף יפה של נוה־מדבר: דקלים, והים הכחול משני הצדדים. מראה נעים וקריר לסיומו של המסע הדרומי. 48 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 \ ז ט י י ל ג 1 \ ז נ ו ו נ ג י ל ם ב י ן נ ז פ \ ד נ \ ו ט ז ד י מ . סוזוקי מציג אופנוע שישנה את מושגיך על אופנועי ספורט: הוא בעל ביצועים ספורטיביים מירביים המשולבים GSX 600F בנוחות ובשליטה קלה של אופנוע טורינג. עיצוב אירודינמי שפותח במנהרת־רוח מאפשר לך רכיבה ספורטיבית ברמה של מבנה ארגונומטרי חדיש מאפשר לך נוחות .STATE OF THE ART GSX 600F . רכיבה מקסימלית תודות לתנוחת ישיבה נוחה במיוחד הוא אופנוע המייצג גישה טכנולוגית חדשה שפיתח סוזוקי: ביצועים ספורטיביים באופנוע רב־שימושיים. אפשרויות רכישה: עד 60 תשלומים באמצעות הלוואה מבנק או ב 12- תשלומים חודשיים באמצעות יע 1ו־ 1י 1בר • גמיש -־ח הו יוכיח לך למה אתה מסוגל! GSX 600F סוזוקי יבואני אופנועים הגדולים בארץ אבניו־ חב' לרכב בע״מ מכירה, שר ות ומחסן חלפים הגדול ביותר. דחי הסדנה 6, ת׳׳א, טלי 815511 ואצל סוכני סוזוקי ופיאגייו ברחבי הארץ. דגמים מהוללים & U 2 5 Q • O S X - R 7 5 0 • O S X A A O O F : בסדרת אופנועי ספורט/טורינג )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מאת אהרון לפידו מתיגי 29 פארנבורו 50 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ?1 9 8 ה ת צ כו ג ה ב ה א ר ו י ר י ת ה א 4 ב פ מ א ר נ ר ב ו ר נ ו ו 8 יותר ממיליארד ליש״ט - זה היה היקף העסקים בפארנבורו 88 - וזה היה השיא אותו ביקשו מארגני התצוגה האוירית לשבור השנה. לפי כל הסימנים הם הצליחו, התצוגה הפעם היתה גדולה בי 26 אחוז מהתצוגה הקודמת. האנגלים אינם מתווכחים עם העובדה, שהסאלון האוירי של פאריס גדול יותר. הם מבקשים להדגיש את הייחוד של פארנבורו, כ״מקום בו עושים עסקים״. התצוגה האוירית של פארנבורו, בשנתה הי 40 , יצאה לדרך במזגיאויר לאיאופייני לבריטניה: שמש זורחת, שמיים כחולים, אביב. תצוגה זו היתה גם הראשונה ליהנות מפירות הגלאסנוסט: שני מטוסי מיגי 29 סובייטיים היו האטראקציה של הסאלון. העיבה עליו רק התאונה המחרידה של הצוות האירובאטי האיטלקי, שאירעה בראמשטיין, גרמניה RED ״״ n המערבית, שבוע לפני פתיחת הסאלון. כשהופיעו ״ (״חיצים האדומים״) בשמי פארנבורו, הצופים ARROWS זזו קצת אחורה... צילומים אהרון לפידות 51 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ני בטוח,״ אמר הכי A C /A /A רה, שתיאר את מהלך V I § R המיפגן האוירי באוזני ר ב ב ו ת ה צ ו פ י ם שה צ ט ו פ פ ו בשו ל י I • המסלול בפארנבורו, ״אני בטוח, ש־ 90 אחוז מכם הגיעו לכאן רק כדי לראות את המטוס הבא מופיע.״ נהמת הסכמה עלתה מהקהל. המתח המצטבר מאז החלה התצוגה הגיע לשיא. המטוס הבא היה המיג־ 29 , ואין ספק, שזה היה הסאלון שלו. המיג התחיל את המיפגן שלו לאט. מודע היטב לתשומת־הלב שהוא מושך, אנאטול אואצ׳רה, טייס הניסוי הראשי של ״מיקויאן״, לא מיהר. המראת מבערים של כ־ 400 מטר, בסדר־גודל המקובל במערב. אחר־כך משיכה עזה כלפי מעלה, ולולאה. ועכשיו בא מסמר התצוגה: המיג נסק חדות כלפי מעלה עד שמיצה את הטיפה האחרונה של הפוטנציאל שלו. ואז נשאר תלוי לרגע באויר, נשען על זנבו ועל מנועיו העצומים. רגע עוצר נשימה, אפילו לטייסים ותיקים ומנוסים, שלא יכלו לכבוש אנקת התפעלות. אחר־כך נפלטה נוצת־עשן קלה מהמנועים והמיג גלש מטה על זנבו, הוריד את האף ודהר מטה במעגלים TAILSLIDE רחבים. התרגיל קרוי (גלישה על הזנב) והוא מחייב מיומנות אירובאטית, בצד מטוס מצויין. המיג שב והוכיח את עוצמת מנועיו בסידרה של נסיקות אנכיות, פניות הדוקות ובמיוחד בטיסה אלכסונית ואי- .(KNIFE-EDGE) טית מול הקהל מאחורי, לא התאפק אחד הצופים: ״שי ט ״ , סינן בשקט, בהתפעלות ובקינאת־מה, שוכח לרגע שהאנגלים אמורים לשמור על קור־מזג בכל מצב. לא היה בתרגילים הללו שום דבר, שלא בוצע קודם במערב. אולם, נראה כאילו הרוסים הכינו היטב את שיעורי־ הבית שלהם: הם צפו במיפגני העבר של טייסים אמריקנים, בריטים וצרפ- תים ורקחו קוקטייל משלהם, שהכיל בתוכו אלמנטים מכל ההופעות הללו. יחד עם זאת, הביצוע היה למופת וראוי לציון גבוה מאוד. ״הרוסים היו יכולים לרמות אותנו,׳׳ אמר טייס הני- סוי הראשי של הראפאל, גי מיטו־ מוראר. ״הם יכלו לתת הצגה מחו- רבנת, ולהסתיר את היכולת האמיתית של המטוס. אבל הם לא עשו זאת. הם החליטו להראות למערב בדיוק מה שהמטוס הזה מסוגל לעשות - וזה הרבה!״ השאלה: מה שווה המע־ 29 בסרב? הנחיתה לעומת זאת, לא היתה מי־ יודע־מה. 800 י 1,000 מטר מסלול ביזבז המיג־ 29 לפני שעצר, בעזרתו של מצנח־עצירה. הסיבה, לדעת מביני דבר: כני הנסע הנמוכים שלו אינם מאפשרים למיג להגיע לתחילת מסלול בזווית־התקפה גבוהה, מחשש שצינו־ רות הפליטה יפגעו בקרקע. לכן, מהי- רות הנחיתה שלו גבוהה למדי, גם אם ישתמש במעצורי־אויר. אגב, רק שני מטוסים השתמשו בפארנבורו במצנח־ עצירה: המיג־ 29 וההוק־ 200 הבריטי. המיג הוצג בשתי גירסאות: חד־ מושבית ודו־מושבית להדרכה. המטו- סים הופשטו מחימוש אבל, לדוגמה, האף הקצר של המטוס הדו־מושבי הצביע על כך, שגירסה זו של המיג־ 29 היא נטולת־מכ״ם. יחד עם זאת, הוכיחו הרוסים, ברוח הגלאסנוסט, פתיחות לא־מצוייה. עצם הצגתם של מטוסי־קרב סובייטיים במיסגרת סאלוךאוירי במערב היא •X ראפאל מגיע לבגרות כבר חידוש מפליג. מה עוד, שהמיגים הוצגו על מסלולי התצוגה הסטאטית, ואפשר היה לגשת אליהם, להתבונן בהם ממרחק סביר ולצלם אותם ללא הגבלה. בביתן הרוסי הגישה לי דיילת (שדיברה אנגלית במבטא מוכר לנו, הישראלים, היטב ממרכזי הקליטה) דף־הסברה על המיגי 29 , שכלל תצלום צבעוני,' שלושה חתכים של המטוס ופירוט של ביצועי המטוס. המטוס, על־פי הפירסום הרשמי, הוא בעל טווח מאקסימלי של 2,100 ק״מ (אין יכולת תידלוק אוירי, לפחות לשני הדגמים שהוצגו), מהירות של LOOK DOWN/ 2.3 מאך, יכולת כוונת קסדה וגירסה ,SHOOT DOWN על־פי אותו פיר־ .FLIR^ סובייטית סום, הוא מסוגל לבצע פנייה מיוצבת ב־ 9 ג׳י. ״זהו מטוס מצויין לתצוגה אוירית. לא בטוח כמה הוא שווה בשדה הקרב, אבל בטיסות־ראווה הוא גדול!״ אמר בציניות, שהיה בה שמץ של קינאה, מנהל בכיר בחברה מערבית, שמטע- מים מובנים ביקש לשמור על עילום שמו. ואכן, הופעתו של המיג־ 29 הותירה, במידת־מה, את המטוסים המערביים ? בצל. לא מפני שה־ -16 ק או ה־ -18 נופלים ממנו בביצועיהם. אלא, שטי־ בען של תצוגות מסוג זה, שהן דורשות חידושים בכל מחיר. וכך, ה־ -160 ק שאת הופעת הבכורה שלו עשה כבר לפני שלוש שנים בפאריס, הפגין יכו- לת נהדרת (אם כי לא מספיק מרחיקת־ 52 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 המאמצים לשיכנוע המפעילה הרביעית של המטוס, בלגיה. האג׳ייל פאלקון יהיה מצוייר בכנף ששיטחה גדול ב־ 25 ^ אחוז מהכנף הנוכחית של ה־ -16 ותמורת כמיליון דולאר למטוס, המחיר F-16c^ הצפוי של הפרוייקט, יזכה לתוספת מסויימת של ביצועים. אשר ל־ -18 ק של ״מאקדונל דאג־ לאס״, עוד לפני הסאלון נודע, כי זכה בלקוח נוסף: כוויית. בכלל, הערבים היו הלקוחות המחוזרים ביותר בסאלון הזה, ובצדק. הזמנת הענק הסעודית ״אל ימאמה 2״ הכניסה את חברת ״בריטיש איירוספייס״ לאופוריה: 48 מטוסי טורנאדו משני הדגמים, לתקיפה וליירוט, 60 מטוסי הוק, כולל ״הזמנת ההשקה״ להוק־ 200 (שבו נדון בהמשך) 80 מסוקי בלקהוק מיוצרים עליידי ״ווסטלאנד״, בצד שני שדות־תעופה ושש שולותימוקשים. כעשרה מיליארד ליש״ט ורבבות מקומות־עבודה בריט- יים לשנים רבות. אם לוקחים בחשבון, שרק לפני שנתיים חתמו הסעודים עם בריטניה על ״אל ימאמה 1״, שכללה אספקת 72 מטוסי טורנאדו ו־ 30 הוקים, מבינים למה אצל הבריטים, סיכוייו של נסיך סעודי עשיר טובים יותר מסיכוייו של עיתונאי ישראלי עני... הטורנאדו ככר אינו צחוק לבקשתי, ציידו אותי הבריטים בע- לון כרומו צבעוני, מודפס על נייר משובח, בו מפרטים את נפלאות החיים בסעודיה עבור עובדי החברה האמורים להישלח לשם. יש לזכור, שסעודיה רוכשת עם המטוסים גם חבילות אחזקה והדרכה שלימות, וטכנאים בריטיים רבים מבלים בחצי־האי ערב תקופות־ שירות. אותי, אישית, העלון שיכנע להישאר בבית. מכל מקום, הטורנאדו היה, ללא ספק, אחד מכוכבי התצוגה האוירית. נכון שזהו המגרש הביתי שלו, וכל הצופים הבריטיים מתמלאים גאוות־ יחידה בלתי ־מוסתרת, כשמנועיו המרעימים קורעים להם את עור־התוף, אבל, הוא הפסיק כבר מזמן להיות נושא לבדיחות. מטוס, שכבר הצליח למכור 1,000 יחידות, כן, כן, זו לא טעות דפוס: 1,000 מטוסי טורנאדו כבר הוזמנו על־ידי חילות־אויר שונים בעו- לם, הוא לא צחוק. הוא מטוס רציני מאוד. בין הלקוחות השונים של המטוס אפשר למצוא רבים וטובים מבין שכנינו: סעודיה, עומאן, ירדן. קונסורציום ״פנאוויה״ המייצר את המטוס, מצוי בעיצומן של טיסות ניסוי לדגם ל״א של הטורנאדו, טורנאדו הגירסה מפותחת על־פי דרישת .ECR חיל־האויר המערב־גרמני, אך מוצעת לכל דורש. המטוס מיועד לדכא הגנה הוא מבו- .(SEAD) אוירית של האוייב סס על גירסת התקיפה של הטורנאדו שאליה נוספו מערכות אויוניות ,(IDS) שנועדה :ELS שונות. לדוגמה: מערכת לאיתור קרינת מכ״ם! מערכת הדמאה 11 ; מערכת דאטה־ s אינפרה־אדומה שתפקידה להעביר מידע :ODIN לינק בזמן אמת למטוסים תוקפים או המאפ- ,FLIR לתחנות־קרקע: מערכת שרת טיסה נמוכה בתנאי מזג־אויר קשים ובלילה. על כל אלה יש להוסיף את חימושו בטילים נגד מכי ECR של הטורנאדו התוצאה: מטוס .HARM ״מים מדגם מקלאס ה״וויילד וויזל״, המסוגל לבצע משימות־איכות בכל מזג־אויר, ביום ובלילה, בסביבה עתירת אמצעי ל״א ונל״א. משהו כמו התשובה האירופית ECR ל־ -111 ^ אלא, שאת הטורנאדו יכולה לרכוש כל מדינה ערבית. אספ- קתם של 35 המטוסים מדגם זה, שהו ד ״הפאנטום של המסוקים,, האפאצ׳י נתן בפאתבורו א ת א ח ת התצוגות האויריות המרשי- BARREL) מות ביותר. בין השאר ביצע האפאציי גילגול חבית של תרגיל נדיר אצל מסוקים. שכן הוא מחייב ט י ס ה במהופך. ( ROLL בסרט, שהוצג לפני בביתן חברת של ״מאקדונל דאגלאס״, הוסרט האפאצ׳י כשהוא מבצע א ת התרגיל הנחשב ל קשה ביותר לולאה אנכית. - VERTICAL LOOP : עבור מסוק מדוע לא ביצע המסוק א ת התרגיל גם בתצוגה! טייס האפאצ׳י אמר לי כי התאמן לקראת ביצוע לולאה אנכית גם בפארנבורו, אולם תרגיל הכולל בתוכו לולאה אורך כחמש דקות, ואילו זמן התרגיל המירבי המוקצב לכל בלי־טיס בפארנבורו היה שלוש דקות בלבד. תוכנית פיתוח המסוק אינה דורכת במקום. בין מערכות־נשק שעברו ניסויי ירי על המסוק: טילי אויר־אויר קצרי־טווח מיסט־ ראל, מתוצרת חברת ״מאטרה״ הצרפתית. אלה נוספים על טילי הנ״ט הלפייר, ראקסות ותותח 30 מ״מ, שהם ציוד סטאנ דרטי באפאצ׳י. וויליאם בדאון, המנהל הכללי של חברת ״מאקרונל דאגלאס הליקופטרס״, אמר לנו בראיון: "האפאציי הוא הפאנטום של המסוקים. הן מבחינת גמישות ההפעלה שלו ומיגוון הנשק שהוא יכול לשאת, והן מבחינת ה ת א מ ת ו ללקוחות בכל רחבי העולם״. לכת, לדעתם של טייסים בחיל־האויר הישראלי, שנזפו בטייס הניסוי של ״ג׳נראל דיינמיקס״ ועודדו אותו ללחוץ עוד יותר את גבולות המעטפת ״כדי להראות למה באמת מסוגל המטוס עשה תימרון זהה למיג F-18־M ;( הזה״ - רק טוב יותר ממנו, ובכל זאת, ההמונים צבאו על המטוסים הסובייטי יים דווקא. ״ג׳נראל דיינמיקס״ גילתה, כי ישר- F-16C/D אל תקבל את 60 מטוסי . הנוספים שהזמינה החל בשנת 1991 לדברי החברה, עם השלמתה של הזמנה זו, יימצאו בידי חיל־האויר הישראלי על דגמיהם השונים, F-16 210 מטוסי מקום שני בעולם (יחד עם הולאנד) בין מפעילות המטוס! עד היום נמסרו 2,155 מטוסים, ובהזמנה יש עוד 1,000 ל־ 16 מדינות. יהיה ה״א־ f-16^ הדגם הבא של ג׳ייל פאלקון״. המטוס נועד למלא את החל שייווצר בעשור הבא, עד להופע- שלוש מפעילות אירופ- . a t f ^ תו של יות של ה־ -16 ^ נורבגיה, הולאנד ודנמרק, נענו להצעה אמריקנית להצ- טרף לפרוייקט ההשבחה, ועתה מופנים M/G20 53 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מנו על־ידי חיליהאויר המערביגרמני, . תחל בסוף שנת 1989 ההזמנה הסעודית ביססה היטב את מקומה של בריטניה כיצרנית הנשק מספר שלוש בעולם, אחרי ארה״ב ובריה״מ, ודחקה את יריבתה המסור- תית, צרפת, למקום הרביעי. צרפת מצוייה עתה בעיצומו של חיפוש אינטנסיבי אחרי שותפים, ״במיוחד אירופיים״, לפיתוח הראפאל, ומוכנה לפתות כל שותף פוטנציאלי על־פי מיטב המסורת הצרפתית. לבלגיה, המצוייה על הכוונת, הוצעו עשרה אחוזים בפיתוח - הרבה יותר מאשר 60 מטוסים. ־ הדרישה הבלגית ל־ 50 הצעה קוסמת זו מותירה בידי בלגיה מספר מטוסים ניכר לייצוא. מדינות אחרות הבאות בחשבון מבחינתה של צרפת הן נורבגיה, דנמרק וספרד. ב ל ג י ה ־ מדינת המפתח להזמנות הראפאל הציג תימרון נאה, ואי־ אפשר היה שלא לחוש בצביטה נוסטאלגית למראה הדלתה המוכרת כל־כן הקורעת את השמיים. ראפאל או לא ראפאל - זה מיראד! הבריטים לא שלהם, והתחרות על EAP^ הציגו את המטוס האירופי הבא עדיין פתוחה. למרבה הפלא, נראה, כי דווקא בלגיה מחזיקה את הזמנת־המפתח בידיה. אג׳ייל פאלקון, ראפאל או הזמנה מפתיעה אחרת, מצד בלגיה, עשוייה לגרום לתגובת שרשרת אצל מדינות אירופה האחרות (זכורה ״עיסקת המאה״ בה הועדף, לפני כתריסר שנים, ה־ -16 ? על פני המיראז׳־ 2000 והורגן השוודי). כשמדובר בבלגים, אי־אפשר שלא להזכיר את תרומתם שלהם לסאלון: הופעת־בכורה בטיסה של ג׳ט סקווא־ לוס, מטוס־אימונים מדור חדש. על המטוס תוכלו לקרוא במאמר נפרד, כאן נזכיר רק את הפירסומים בעיתונות, כי החברה הציעה לייצר את המטוס ביש- ראל, והיא אף ניהלה מגעים בנדון עם התעשיה האוירית ועם חברת ״ציק־ מטוס־אימונים אחר, שאינו חדל להפתיע, הוא הטוקאנו הבראזילי. הפעם הוטס הדגם המיוצר בבריטניה על־ידי טייס הניסוי הראשי של ״שור- טס״, השותפה הבריטית של ״אמב־ ראר״. אם היה לי הרושם, בסאלונים קודמים, כי הטייסים הבראזיליים עברו יפניים, ולכן הם נוטים לבצע תימרונים הגובלים בהתאבדות, התברר שטעיתי. זה לא הטייס, רבותי, זה המטוס. ובכן, הטייס הבריטי בחר ממיכלול הביצועים של המטוס, להפגין את יכו- לת הנחיתה הקצרה להדהים שלו. הוא ירד מגובה 1,000 רגל ישר לקצה המסלול. ״אני מתכוון לישר ממש, כאילו לקח מעלית למטה. הוא נחת על פיסת־מסלול של מאה ומשהו מטר - והופ, המריא בחזרה, כאילו כלום, ביצע כמה תימרונים ב־ 4 ג׳י, כולל תרגיל מהמם שכבר ראיתי בעבר של סיחרור לא מבוקר, ונחת שוב. משהו! אין פלא, שהטוקאנו נחשב למטוס האימון הטורבופרופי הנמכר ביותר בעולם: 593 מטוסים מסוג זה הוזמנו על־ידי תשעה חילות־אויר, בארבע יבשות (כולל, כידוע, מצרים ועיראק). ידיים על מיצערת וסטיק), ובמע־ ) AS רכת תצוגה עילית. כן אפשר, כאופ- ציה, להוסיף למטוס מכ״ם. להוק־ 200 יש חמש נקודות־תלייה לחימוש מגוון, הכולל פצצות, טילים, מארזי ל״א ועוד. אינטגראלית, יש לו שני תותחי 25 מ״מ ״אדן״. הוא מסוגל לשאת 8 ג׳י, ולהגיע בצלילה למהירות מטוס אחר, שמקורו במטוס־ אימונים, הוא ההוק־ 200 . זוהי גירסה חד־מושבית של מטוס־האימונים הוו- , תיק, המיועדת לתקיפה. היק־ 200 שביצע את הופעת הבכורה שלו בטיסה בפאריס בשנה שעברה, יצא כבר מגדר מטוס להדגמה בלבד הודות להזמנה הסעודית. מן הראוי, אם כן, להתחיל להתייחס אליו ברצינות הראוייה. הוזוק־ 200 מצוייד באמצעי ראיית HOT- במערכת FLIR לילה ובמערכת 54 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 1.2 מאך. האיירבוס נונה על העתיד ו מ מ ט ו ס י ־ ק ר ב למטוסי ־ נ וסע ים. שניים ראויים לציון מיוחד, למרות שהופיעו מטוסים רבים וטובים, על ה ק ר ק ע ו ב א ו י ר . ה ר א ש ו ן ה ו א האיירבוסי 320 , המתקדם במטוסי הנוסעים הטסים עתה. בסאלון הקודם בפארנבורו, ב־ 1986 , הוצג האיירבוס שהושתלה בו מערכת טוס־על־ ,A-300 הקוראים חדי הזיכרון .(FBW) חוט אולי זוכרים את התפעלותו של הח״מ מביצועי המטוס הזה. ,A-320 : הפעם הוצג הדבר האמיתי שבו מערכת טוס־על־חוט היא חלק אינטגראלי ממערכות המטוס. כך מצי וייד האיירבוס בתא־טייס עתיר צגי טלוויזיה, מערכת בקרת תקלות מרכ- מנוע - V2500 - זית, ועוד. המנוע שלו חדש תוצרת קונסורציום שהבולטת שבשותפותיו היא חברת רולסירויס הבריטית. פלא שהמטוס כבר זכה ל־ 500 הזמנות עוד בטרם טס בו הנוסע הראשון? כיום עומד ספר ההזמנות של ה־ 320 על 610 מטוסים. מאז יולי השנה, שישה מטוסים כבר טסים בחב- רות מסחריות. בתוכנית החברה כבר מצוייה גירסה מוארכת של המטוס, המיועדת ל־ 185 נוסעים, לעומת 150 בגירסה המיוצרת עתה. מטוס־הנוסעים השני הראוי לציון שאחד ממנועיו ,MD-80 מיוחד הוא הוחלף למנוע אולטרה־היי־בייפאס של ״ג׳נראל אלקט־ ,UNDUCTED ריק״. ״הפאטנט״ מתבסס על שני פרופלרים, המסתובבים בכיוונים הפו- כים. התוצאה, לפחות לפי הפירסומים, מהירות זהה למהירות המושגת במטוסי סילון - בחצי כמות הדלק. באויר זה נראה משונה מאוד, ומשמיע רעש ״כמו מכונית פורש על האוטובאן״, אם להשתמש בדימוי ששמעתי מפי צופה גרמני. ״TEST המטוס הזה, שהוא רק למנוע, הוא אחד מסידרה ארוכה BED ״ של תוכניות עתידניות ופריצות־דרך טכנולוגיות, המוצגות על־ידי חברת ״מאקדונל דאגלאס״, ואי־אפשר שלא להתפעל מהחברה הזו. גם בסאלון כל־כך חלש מבחינת ההשתתפ ות האמריקנית, הצליחה ״מאקדונל דאג־ לאס״, כמעט בכוחות עצמה, להציל את כבודה של התעשיה האמריקנית ולהז- כיר, שגם אם אינה משתתפת בסאלון, היא היא הקובעת את הסטאנדרטים. ה־ -18 ק הוא התשובה למיג־ 29 : ה־ שהוזכר לעיל, חלק מהתשובה UHB העתידית לצורכי התעופה האזרחית (כמו גם ה־ -11 ם 1\ שנמצא בפיתוח): בין המסוקים הציגה ״מאקדונל דאג־ לאס״ את האפאצ׳י, שהיה ללא ספק המסוק המדהים ביותר בתצוגה ותימרן כאילו חוקי המשיכה של ניוטון קיימים על כוכב אחר: בתצוגה הסטאטית הוצ- גה התפיסה העתידנית לתצוגת תא ״ , לפיה BIG PICTURE הטי יס ״ יצטמצמו בעתיד כל התצוגות בתא עזס־על־חלע אזדחי ,A-320 למסך טלוויזיה גדול אחד, עליו יופיעו איידבלס יטוס בנובמבר v־22 ה״טילט רוטור׳ של חברות ״בל״ רבואינג״, יוצאים לדרך. ,V2271 ניסוי הטיסה של על־פי מה שנמסר לי בפארנבורו, יחלו ניסויי הטיסה של המטוס כבר בנובמבר בקרוב. הניסויים, הכוללים 4,000 שעות־טיסה, אמורים להסתיים בסוף 1991 . הכוונה היא, שהמטוסים הראשונים יימסרו למארינס כבר בתחילת שנות התשעים. יטלו חלק בניסוי. המטוס הראשון הוצג בטקס הגלילה, שנערך ,V שישה מטוסי 22 ״ במפעלי ״בל״ בטקסס ב־ 23 במאי השנה. על־פי תוכנית סיסות־הניסוי, אחראית ״בל״ . 4 ו־ 5 , למטוסים 3,1 ו־ 6. ״בואינג״ אחראית למטוסים 2 על־ידי הצי והמארינס האמריקנים, ויש התעניינות גם מצד v־22^ בינתיים, הוזמן חיל־האויר האמריקני. טכנולוגיית ״טילט־רוטור״ מאפשרת למטוס להמריא ולנחות אנכית כמו מסוק, אך לטוס כמו מטוס טורבו־פרופ, במהירות של יותר מ־ 300 מייל לשעה, לטווח של 2,000 נושא אותו v־22 , מייל ובגובה של 25 אלף רגל. בהשוואה למסוק תובלה קונבנציונאלי המשקל, אבל למרחק כפול, במהירות כפולה ובחצי הרעש. למטוס נועדו שימושים צבאיים ואזרחיים כאחת, והוא מעורר התעניינות רבה בעולם. השותפות לפיתוח, ״בל״ ו״בואינג״, כבר חתמו חוזים לבדיקת ייתכנות הפעלה בבריטניה ובגרמניה. 55 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 "חצים אדומים,, בשמי התכלת שבעה כתמים אדומים מאיצים מקצה מסלול ההמראה. ״המופע שכולכם ציפיתם r e d ^ לו״, מרעים קול הבס של הכרוז האנגלי, ״הצוות האירובאטי הבריטי ״ לא קשה היה לחוש בהתרגשות המיוחדת, שאפפה את הרבבות שרימו, !ARROWS כאיש אחד, את מבטיהם בשמיים הבהירים. הופעת הצוות האירובאטי הבריטי, שנדחתה לשעות אחרי־הצהריים של יום השבת, היתה לשיחת היום בפארנבורו עוד משעות הבוקר המוקדמות. כשמטוסי ההוק האדומים ניתקים מהמסלול במבנה מסודר. ניכרת תכונה מסויימת בקרב הקהל הרב בצידי המסלול. עד כדי כך, שמשפחות מספר אוספות בחיפזון־מה את מיטלטליהן ועוקרות לכרי הדשא הרחוקים יותר. זכר המיפגן הטראגי של הצוות האידובאטי האיטלקי בראמשטיין, גרמניה, חי, שריר וניכר כאן. הצוות הבריטי מבצע אירובאטיקה עוצרת־נשימה הסוחטת קריאות התפעלות ואף אנחות אימה מהקהל. סיומו של כל תרגיל מתאפיין בחליפה הדדית בין זוג מטוסים: בטן לבטן, גב לגב וטיסה חזיתית ושבירה של מה שנראה, ״כרגע האחרון״. גילגולים, ״שושנות״ ומה לא - מותירים את השמיים צבעוניים כדבעי, וקהל המוחא כפיים, ספק מהתפעלות, ספק מהעובדה, שהביצועים המהממים והמדוייקים, הסתיי- מו בנחיתה של אותו מספר מטוסים, שהמריאו לאויר... • גיא רימון, פאדננווו של ״ו 1טטל 3ד ריאגוסטה״. למטה: הזק, דגם ההדרכה EH-lO^ למעלה: טי ס ת בכורה כל הנתונים. בקיצור, בכל תחום בו תיגע, יש ל׳ימאקדונל דאגלאס״ מה לומר - ובגדול. אשר לתא הטייס, הציגה ״מאקדונל דאגלאס״ פיתוח משותף שלה ושל חברת ״קי י ז ר ״ לקסדה עתידנית, שכבר נבחנה בטיסה בי -18 ק. הקסדה כוללת תצוגה עילית וכוונת המוקרנות על המישקף, והיא מזכירה קצת את הקס- דה של דארט ודר ממלחמת הכוכבים, רק בלי הדראמה... מסוק שהוצג כאן לראשונה היה פרי פיתוח משותף אנ גלי ־ ,EH-101^ איטלקי. זהו מסוק־תובלה צבאי בינוני, שמיועדות לו גם ג ירסה ימית נגד צוללות, וגם גירסה אזרחית. אגב, איטליה יוצגה בסאלון רק בפרוייקטים משותפים, ולמרבה האכזבה של רבים, שום חברה איטלקית לא הציגה עצמ- אית את מטוסיה ומערכותיה. מסוק אחר, הבלק־הוק המוכר והח- ביב, הוצג בג ירסתו המיוצרת בברי - טניה, על־ידי חברת ״ווסטלנד״. אבל, כאמור, שום מסוק לא התקרב בביצו ־ עיו לאלה של האפאצ׳י. ״אנחנו מציגים בכוונה מופע איריובאטי,׳׳ אמר לי מנהל בכיר בחברה. ״האירופים חושבים, שמסוק כל־כך גדול וכבד בהכרח חייב להיות מסורבל. החלטנו להוכיח להם שזה לא כך.״ ואי ־אפשר שלא להזכיר את הסינים. הפעם הציגו רק דגמים, שאחד מהם היה של ה ־ ד - ^ מטוס תקיפה מתקדם שנחשף לראשונה. זהו מטוס דו־מנועי, ד ו ־מושבי , בשתי ג י רסאות: ימית ויבשתית. אותי עניינו יותר, כמובן, דגמי הטילים הסינים. ״זה הסילקוו־ רם?״ שאלתי את הנציג הסיני בדוכן, ״זה מה שהזרים קוראים סילקו ורם. . . ׳/ תיקן אותי. נעיף עוד מבט מושפל אחד לעבר הדוכן של הג׳אס־ 39 / שיבצע את טיסת הבכורה שלו בקרוב מאוד. רק בשנה שעברה הם הסתכלו בקינאה לא מוס- s ic TRANSIT . תרת על הלביא שלנו GLORIA MUNDI הגיעה העת להיפרד מהסאלון ה־ 40 בפארנבורו. מעשה שטן, דווקא בסא- לון בעל מז ג ־האו יר הטוב ביותר הזכור לי, נאלצתי לקצר את שהותי. אני מקווה שנהנ יתם בכל זאת - ונשוב ונתראה בסאלונים הבאים. 56 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 א ל״ מ ש ב ת א י ב ן ־ ש ו ע ד ל איש גבוה, חוש הומור גדול •u ברואו־ 1970 . מלחמת ההתשה ^ • ב ע י צ ו מ ה . טייסת פאנטומים חדשה אך זה הוקמה ברמת־דוד וסרן שבתאי, בעל ניסיון קרבי עשיר כנווט במטוסי הווטור הצרפתיים, נמנה על ראשוני נווטיה. לפני שמלאו שלושה חודשים לקיו- מה, הספיקה הטייסת להשתלב חזק במערך הפעילות המיבצעית של חיל־ האויר. ב־ 8 בפברואר 1970 יצאו מטוסי חיל־האויר לתקוף את שדה התעופה המצרי אינשאס. שני פאנטומים של הטייסת היוו את ״תעודת הביטוח״ של המיבצע כולו. תפקידם היה לפטרל בעת הגיחה בצפון הדלתה המצרית ולמקד אליהם את תשומת הלב של מטוסי האוייב. את הפאנטום הראשון הטיס מפקד הטייסת, אביהו בן־נון, עם הנווט אייל אחיקר. במטוס השני היה הטייס אביאם סלע עם הנווט שבתאי בן־שוע. לזכותם של האחרונים נרשמו רק 40 שעות־טיסה על פאנטום. הם מפטרלים והתקיפה מסתיימת. המטוסים התוקפים פונים מזרחה, הבי־ תה, וגם ״מטוסי הפיתיון״ עומדים להפנות אפם. לפתע, נשמע בקשר קולו של הבקר: ״פנו מזרחה!״ שבתאי מסתכל לאחור ורואה שני מיגים מתקרבים במהירות מאיימת, סוגרים טווח. תוך שניות נכנסים אביאם־שבתאי לנוהל קרב־אויר: משליכים כידונים, פותחים מנוע מלא, מושכים, והנה הם כבר יושבים על זנב המיגים. הם מודיעים למוביל על המיגים ומנסים לכוון אותם לעברם. אך, צרה צרורה, מערכת הקשר של המוביל יצאה מכלל פעולה. בשל כך, אין הם יכולים לכוונו להפיל את אחד המיגים. עתה כל אחד לעצמו. הם מחליטים לפנות לשני המיגים, אך אלה מתמרנים בזריזות: יורדים מתחת לשיכבת עננים, צצים לרגע, ושוב נעלמים. משחקים במחבואים. עתה, ניתנת הוכחה חותכת לחשיבות של צוות מטוס בן שניים - ״טובים השניים מן האחד״. ב־ 3 ביוני 1988 נהרג באקוואדור אל״מ שבתאי בךשוע דל, נספח צה״ל באקוואדור, בהתרסקות מטוס קל. יחד עם בךשוע, בן ה־ 42 , נהרגו כמה קצינים בכירים מחיליהאויר של אקוואדור. ״הוא עבר כל־כך הרבה מצבייחירום ויצא מכולם,׳ אומר אחד מחבריו, ״ודווקא למות בטיסה מחורבנת שכזו...,, לרבים ישנה הרגשה שלו ישב הוא בתא הטייס באותה טיסה, האסון היה נמנע. לזכרו, של אל״מ בן־שוע דל, במקום הספד, סיפורן של שתי גיחות מבצעיות בהן השתתף שבתאי לאביאם: ״אני אחפש את המיגים משמאל ואתה מימין.״ ואכן, עינו צדה אותם משמאל. אביאם פונה... שבתאי מתקן: ״יותר שמאלה.״ אביאם פונה ו־״כמעט מדוייק.״ המתח וההתרגשות הטבעיים בהם שרוי שבתאי אינם מוצאים את ביטויים בקור־הרוח שלו. שבתאי לאביאם: ״מעט יותר שמאלה.״ הפעם הם חוזרים אף־אל־זנב בזנבו של אחד המיגים. משגרים טיל, שאינו פוגע. המרחק מתקצר. גם טיל נוסף אינו פוגע. הפאנטום סוגר על המיג. טיל שלישי מתקרב, מתפוצץ קרוב מאוד למטרתו, אך זו מתעקשת... ממשיכה לטוס. נראה, ש־ 40 שעות־ טיסה על מטוס הפאנטום, שזה עתה נקלט, לא הספיקו. אף־על־פי־כן אין מרפים מהמיג. זה מנמיך בינתיים, והם מנמיכים אחריו. מתקרבים. טווח תותחים. לחיצה ו.. החמצה. מגביהים מעל למיג ונכנסים עליו שוב. הפעם מכוונים בדיוק רב. שני צרורות והוא נופל. הכל שמחים. הטייסת, שעד היום הזה ניטש ויכוח אם היתה זו הפלתה הראשונה או השנייה: שבתאי, שזוהי לו הפלה ראשונה בפאנטום ומי יודע, אולי גם המטוס עצמו, שזוהי לו הפלת בכורה עולמית בתותחיו. בלב המאפליה מ א ת ש ג ב נ ק ד י מ ו ן יום שני, ה־ 8 באוקטובר 1973 . גיחה אחרת. ערב. שבתאי, שהוזעק מהטכניון, כבר שלושה ימים בטייסת הפאנטומים שלו. שלושה ימים מתישים מאוד. הטייסים והנווטים מבצעים גיחה אחר גיחה, תוקפים בדרום ובצפון. בלילות מתעופפים ה״פרוגים״ וגורמים לנזקים בבסיס. הם אינם מעירים איש משנתו מפני שכולם ערים, עובדים מסביב לשעון. עד הערב ביצע כבר שבתאי גיחות במשך כל היום, ועם חשיכה כבר ביצע עוד אחת. פקודות המשימה נוחתות בזו 57 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 אחר זו. בכל רגע צץ יעד נוסף שיש להשמידו. מוכרחים לשנות את תמונת המלחמה. אותה שעה מחפשים מנהלי הלחימה צוותים שעדייו ״יכולים לסחוב״ לעוד משימה. רס״ן, היום אל״מ מיל׳ מי, אשר אך זה חזר מגיחה מיבצעית פוגש בנווט שטוב ממנו לא יכול היה למצוא! שבתאי, העונה מיד בחיוך הטוב והמו- כר שלו: ״טוב, נלך ונעשה עוד גיחה.״ כדרכו, לוקח את הדברים ברוח טובה, אך ברצינות רבה. המשימה: תקיפת כוחות מצריים שחצו את התעלה. ארבעה מטוסים מיועדים לתקיפה. כל אחד בנקודה אחרת. כל אחד לעצמו. מטרתם של מ׳ ושבתאי: כוח מצרי שחצה את התעלה קצת דרומה לאגם המר הקטן. השעה כ ב ר 23:23 . הם נפרדים מאו- רות המסלול ופוגשים בלילה החשוך. החרטום השחור של הפאנטום פונה לכיוון התעלה. שבתאי מכיר את הני- ווט בעל־פה. מאז מלחמת ההתשה טס בדרך הזו כ ב ר מאות פעמים. כל מה שהוא שומע באותן דקות היא הנהמה המונוטונית של שני מנועיו האדירים של הפאנטום. במהירות הם חוצים את הארץ לאור- כה והנה הם כ ב ר מעל לרפידים. באוז- ניות הקשר שומע שבתאי את הבקר מורה להם לחוג מעל למקום. עדיין לא קיבלו רשות להיכנס. בערוץ המצוקה הוא שומע כי מחפשים עכשיו צוותים שנטשו. בדיעבד, ה ת ב ר ר שבאותו לילה, באותו מקום ממש, נפלו צוות של הטייסת וצוות טייסת אחרת. עתה מתק ב ל האישור לתקיפה. הפאנטום יורד לגובה נמוך ביותר ומכבה אורותיו. טסים לאור הירח, בתנאים שמעולם לא התנסו בהם קודם, גם לא באימונים. שבתאי יודע, שאם יעלו גבוה יותר ייקלטו במכ״ם של הטילים המצריים ואם רק יירדו נמוך מדי... מעולם לא העזו לטוס נמוך כל־כך ביום. ועתה לילה. שבתאי מזכיר למי: ״שים לב לגובה. אנחנו מאוד נמוכים.״ מתקרבים לתעלה. פני השטח שמת- חתם הופכים לשטוחים מאוד. מבעד לחופתו רואה שבתאי נורים נדלקים בשמיים. אור חדש, קרוב יותר, מכה בעיניו. מ׳ משוכנע: זהו טיל. ״ראיתי אותו עולה בקטע קצר,״ הוא מספיק לומר לשבתאי ומיד נורה טיל נוסף. לאנשי הצוות אין עתה ספק: הם מתמודדים מול טילים המכוונים אליהם. מ׳ ושבתאי מחליטים לוותר על היעף ולנסות לצאת לפני שייכנסו לטווח ההרג של הטילים. כעבור מספר שניות נוספות מחליט הצמד לנסות ולהיכנס פעם נוספת. עדיין מעריכים שהם מחוץ לטווח הטי- לים. שבתאי למי: ״אנחנו מאוד נמוכים! שים לב. אין טעם להיהרג בכניסה לאדמה.״ נקודת־אור חדשה נדלקת בשמיים החשוכים. קשה למדוד את הטווח כדי לעשות תמרוני התחמקות. הטיל מתק- רב. מ׳, ידו על ה ס ט י ק , מ ב צ ע שב י ר ה ל ה ת ח מ - קות. קול פיצוץ אדיר מחריש את הרעש ה מ ו נ ו ט ו נ י של המנועים. הפאנטום - נמוך, טס במהי- רות גבוהה ובה- טיה - מתפוצץ. טי ל ק ר ק ע ־ א ו י ר פ ג ע בו SA-6 ק ש ה . ״ ע ר י מ ת פחים מתג ל ג לת, ״ יאמר מ׳ לימים על המטוס שלהם. חל- קים שונים בוע־ ר י ם , ו ח ל ק ם מ ת פ ר ק י ם ועפ ים מהמטוס. מ׳ מ ב ט א את תחושותי ו באותן שנ י ו ת : ״ פ ת א ו ם הזמן עומד מלכת. אתה רואה את הכל בהילוך איטי להח- ריד. כולך נמצא בתוך משהו בוער, מתגלגל, עם תי- פוף של פחים, עם ה ר ו ח ה ש ו ר ק ת , ואתה יודע - פה זה אבוד. כל הנורות בתא דולקות ואתה יודע: איבדת שלי- טה ע ל המט ו ס . אחריכך סיפר לי שבתאי אותן תחושות.״ מ׳ מושך בידית ההפלטה. סיפור של שניות וכאילו שנות־דור, דבר אינו קורה. בראשיהם של מ׳ ושבתאי רצות המחשבות מהר יותר ממהירות הקול. למה, לעזאזל, דבר אינו מתרחש? בפועל חולפים רק חלקיקי־שניות עד שעפה החופה והכיסא יוצא. הם מועפים בכוח ר ב אל־על. עתה, הם תלויים בין שמיים חשוכים לארץ, החשוכה עוד יותר, חופות המצנח פרושות מעל ראשיהם. יודעים כי לו היו מעט יותר נמוכים, לא היה להם כל סיכוי להיחלץ בשלום. במהלך הנטישה פילח כאב חד את ראשו של שבתאי. רסיס פגע בו. הוא נלחם מלחמה, אולי אבודה: אסור לאבד את ההכרה, ודאי לא כאן, בלב הכוחות המצריים. בתוך אין זמן הוא צונח על הקרקע. הכאב חזק. הדם ניגר. וההכ- רה, כמה שלא ניסה למנוע את אובדנה, בכל זאת אבדה. במרחק של כמה מאות מטרים משם צונח מ׳. הוא, בהכרה מלאה, יודע היטב: שבתאי והוא, שני אנשי צוות־ אויר ישראלים, צנחו ברגע זה בלבי ליבה של הארמיה המצרית השלישית מזרחית לתעלת סואץ. בתוך שניות נשמע קול רעם אדיר. מעבר לגבעונת חול סמוכה, זהר אור חזק ומסנוור. הפאנטום הפגוע, העמוס בפצצות, פגע באדמת החול והמלח. הגבעונת הזו ירדה אליהם כמתנה מן y <)1 ^ תעודה VlVa ו ן 1 ך ׳שו ז ־ ע ־ש. כ ת * 7 * t y ^ v c y V ? *ין bX-ta a-lK vita* tan Zl A ׳ a ~ l^JtJAa •!•Itfn 17-ti 7י « ׳ fy^lnla -ih'rfa I'll( jvifa 177J- Ttliaa 8 *1•* ממץי i-970 •na (1 ••״.״ !תי׳י־ו n1 ׳K אידוף ער כ^\ת 0 •k^I Dip hs• זייא —rtui ״י׳—א (•V.tA/tl• O'V.Bj 7 ז ז הי תעודת ההפלה המקורית, מת ק ל ׳ ת ה ־ 8 בפברואר, 970 י שחש בדיוק השמיים, בזכותה ניצלו שוב חייהם. מ׳ אוסף את ציודו ופותח את מכשיר הקשר שלו. קורא לשבתאי. דממה. קורא שוב. שבתאי עולה על הקשר: י הו שומעי״ ׳האם מיש־ מ׳ מתרגש: ״מה מ צ ב ה ״ שבתאי, שהספיק מעט להתאושש: ״נפגעתי קצת.״ מ׳: ״תצעק בקול רם כדי שאוכל להגיע אליך.״ שבתאי מרעים בקולו. עתה, טייס מחפש את נווטו, בלב הארמיה השלישית, לפי קולו הנישא בעירבוביה עם קולן של התפוצצויות. חרף הפציעה שבתאי עומד על שתי רגליו, נישא לכל אורך גופו, וקורא בקול. מ׳ מזהה את הכיוון ממנו בא הקול, ומתחיל לרוץ. לפתע, כמו חלום בל- הות, הוא רואה סודאני ענק עומד מולו. בינו לבין עצמו הוא מתחבט, האם להוציא את האקדח ולירות? אך מחשבה אחרת עוצרת בעד השליפה. ״אתה עומד או שוכב?״ הוא שואל את שבתאי בקשר. ״עומד,״ עונה שבתאי. אז הוא מבין שהעומד מולו הוא שבתאי ולא אחר. שבתאי בוחן את גופו ומאשר: ״ידי, רגלי, הכל בסדר.״ גבו שטוף דם. מקור זרימת הדם - בראש. מ׳ נוטל את ציוד העזרה־ראשונה היחיד שברשותו, תחבושת אישית, וחובש את שבתאי, עוצר בעד איבוד דם נוסף. לאן יצעדו? לכיוון הוודאי, מזרחה. כמה דקות קודם־לכן, לא הרחק משם, מבחינים חיילים מצריים בראק־ טות כיסא המפלט. ״טייסים ישראלים,״ הם מנחשים. לאחר שיוצרים קשר עם מפקדם, הם שולחים כוחות כדי לשבות את הטייסים. מ׳ ו ש ב ת א י מ ו ד ע י ם ל ס כ נ ה שבהישארות באיזור המטוס הפגוע. לפי הכוכבים הם מנווטים מזרחה. החרדה נאבקת בקור הרוח. מנסים להילחם את מלחמת ההישרדות בצורה רגועה. שבתאי הפצוע שומר על חשיבה מסודרת. ״תבדוק היטב שאנו הולכים מזרחה ולא מערבה, שאנו לא טועים בכיוונים,״ הוא זורק למי וגם לעצמו. הוא יודע היטב, כי בעוד חמש־שש שעות יאיר השחר ואז... ייתפסו על־ ידי המצרים. מיקומם עתה מערבית לכביש האורך המקביל לתעלה, הרחק מהכוחות הישראליים. איילכך מחלי- טים לצעוד צעידה רצופה עד קו המית־ לה. לא עד שלא יוכלו עוד. אפילו אל מעבר לכך, כשיתמוטטו. כך הם פוסעים. מ׳ יאמר על כך, ב״מין שלווה סטואית בלתי־מובנת.״ הם שם באמצע, כשמצידם האחד יורים המצרים על הישראלים ומצידם השני משיבים הישראלים באש. מגבירים עוד יותר את המהירות. פה ושם נחים ואגב כך מנסים ליצור קשר עם מטוס תובלה הנמצא באויר. רק כחלוף חצי־שעה עולה הדבר בידם. * * * דמת החול המלוחה, המוצ־ m • קה, משנה עורה. דיונות ^ k l ח ו ל ט ו ב ע נ י ו ת ה ו ל כ ו ת ^ B P וסוגרות על המרחב סביב. W ^ k שבתאי מתקשה ללכת. מ׳ I m רואה אותו צועד ב״מאמץ על־אנושי״. הולך ונתקל, הולך ונתקל. מאוד קשה לו להמשיך. מולם דיונה, שיש למהר ולעבור אותה. הזמן נגדם. מ / גם הוא במאמץ־על, סוחב את שבתאי, מעלה אותו על הדיונה, מזקיף אותו בחזרה על הרגליים. ״שבתאי מתאמץ,״ נזכר מ / ״מאמץ עילאי. קשה לו. הוא פצוע בראש ובכל זאת הוא נעמד בחזרה על הרגליים ואנחנו ממשיכים.״ הדבר חוזר ונשנה. שבתאי מקיים את מה שהבטיח לעצמו, ללכת עד שיתמוטט. בקטע מסויים של הדרך מקדמים את רגליהם שיחונים נמוכים. ושבתאי אומר: ״תבדוק שאנחנו לא הולכים בשדה־מוקשים. ישנם פה שי- חים קטנים שיהולכים׳ הצידה בצורה לא־טבעית." גם היום אין מ׳ בטוח אם התכוון לכך ברצינות או שכבר בשלב זה חזר אליו חו *ש ה*ה ו*מור המוכר שלו. יותר משעה חלפה מאז החלו ללכת. סוף־סוף הם פוגשים בכביש וחוצים אותו. קשר מהמטוס מבשר: רכב ממז- רח יבוא לחלצם. שבתאי חזר לעצמו: ״תודיע להם,״ הוא אומר למי, ״שאני 58 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ברכב לא נוסע. באתי בטיסה ואני גם אחזור בטיסה. שישלחו מסוק.״ מ׳ מגדיר זאת כ׳׳קטע מאוד מרענן ומוסיף מרץ במסע שלנו.״ ממשיכים לצעוד מזרחה. מול עיניהם דיונות ענק מתחילות להתרומם לגב- הים. השניים עוקפים אותן היכן שרק אפשר. לפעמים, אפילו תוך טיפוס עליהן. שבתאי, ברצון ברזל, ממשיך, מתקדם ומסתיי ע* מ*פ ע*ם לפעם בימי. הרחק משם, ב״אויר ביתי״, נמצא מסוק יסעור של חיל־האויר. טייסו בערוץ המצוקה קולט את התשדורות של השניים. הוא מבקש אישור לנחות ברפידים, ועוד בהיותו באויר דורש שיכינו לו רופ א* ו*צו ו*ת חילוץ. רעשים בוקעים ממכשיר הקשר של מ׳ ושבתאי. מהמטוס מודיעים: מסוק יגיע לחלצם. לאחר יותר משעתיים של הליכה במדבר הם קולטים בקשר את המסוק הממריא. המפה היתה חרוטה היטב בזכרונם. לכן משדרים לטייס בנקל היכן, בערך, הם נמצאים: קצת דרומית לאגם המר הקטן, צפונית לסו־ אץ, וכיוון התקדמותם - מזרחה. גם סימן־עזר הם נותנים: איזור ירוי בנורי־תאורה. נורים אלה יוכלו לכוון את מסוק היסעור לכיוונם. אז עוד לא ידעו זאת, אך גם באיזור סואץ ירו נורי ־*ת או *ר ה*. טייס המסוק מאתר את סימן העזר ורואה: נורי תאורה באיזור סואץ. הוא טס לכיוון סואץ. * * * השניים, המצפים למסוק, מאתרים לו את! ־נחיתה, כזה שלא ״יפספס״. מקרח ־־־י., פתוח, בלי מכשולים. מג- י-יר . . .קית ומסיירים סביבה כדי לקדם ־.שולים אפשריים. ברגליהם בודקים את מוצקות החול כדי לוודא שהמסוק לא ישקע בו. תשדורת נוספת מהמסוק: טס לעבר הנורים, לכיוון סואץ. השניים מעמידים אותו על טעותו. מתקן ופונה לכיוונם. שבתאי שומע את קול הרוטורים מרחוק. ״הקטן את מהירותך,״ מורים השניים למסוק. ״שטח הנחיתה,״ הם מסבירים, ״נמצא על דיונה גדולה, שבצידה המזרחי מצוק גדול המהווה סכנה בנחיתה. אנו נעמוד על המצוק ונדליק פנס קטן, שיסמן את מקום הימצאו של המצוק.״ המסוק מתקרב ועם זאת מנמיך. הרוטורים הענקיים שלו, המסתובבים בכוח רב, יוצרים משב־רוח חזק, שמ- עיף כמויות עצומות של חול על... אנשי הצוות. החול יוצר מצב בלתי־ נסבל והרוח מאיימת להעיפם אחורה. השניים מתיישבים ומחזיקים בפנס בנאמנות. המסוק מתקרב, הרוח מתעצמת ו... הופ, השניים מתגלגלים במורד גבעת החול. התמונה האחרונה שהם מספיקים לראות, מאיימת: גלגל אחד של המסוק נוגע בקרקע וגלגל שני מתגלגל באופן מאיים לכיוון המצוק. הוא עומד לאבד את שיווי־משקלו. טייס המסוק אינו רואה דבר, אך חש שמשהו אינו כשורה. הוא מתרומם שוב. מ׳ ושבתאי מודיעים לו: ״תנחת בשטח. אנחנו כבר נגיע אליך.״ המסוק מדליק חלק מאורותיו ונוחת במרחק כמה מאות מטרים מהשניים. הם רצים אליו. * * * בפתח המסוק מקדם צוות החילוץ את פניהם. השניים מועלים והמסוק ממריא לדרכו, מתרחק מהארמיה השלישית. קרוב מאוד לשם, על הקרקע, עומ־ דים, מן הסתם, כוחות מצריים וצופים במסוק המתרחק. הטייסים הישראלים חמקו ממש מתחת לאפם. במסוק, עתה הרחק מטווח הטילים המצריים, נשמע לפתע קול במערכת הרמקולים הפנימית: ״כאן הצוות ק׳ ו־ש׳, שמחים לארח אתכם בטיסת־ חילוץ לרפידים.״ אמירה זו כמו שברה את המתח והעלתה חיוך על־פני כל הטסים במ- סוק. * * * לאחר צעידה של למעלה מעשרה קילומטרים בעורף האוייב החשוך ובתנאים־לא־תנאים, ולא לשכוח - גם מנוחה קצרה במסוק, מגיעים השניים לרפידים. משם - במטוס של ״ארקיע״ הישר לתל־אביב ובאמבולנס לתל־ השומר, שם הם נבדקים ומאושפזים. כעבור יומיים משתחרר שבתאי מבית־החולים וחוזר לטוס בטייסת, אומנם עם תוספת קלה, תחבושת לרא- שו. אצל מי, לעומת זאת מגלים חוליה פגועה. למחרת היום כבר אינו יכול לזוז והוא מקורקע עד סוף המלחמה. היום, כאשר מ׳ מסתכל לאחור, הוא אומר: ״את שבתאי קשה היה, כנראה, לשבור. גם ברגעים הכי־קשים ידע לקבל את הדברים עם חיוך ויחד עם זאת במלוא הרצינות. הוא היה מיקצו־ ען. בן־אדם שאפשר לסמוך עליו. נווט, שכאשר אתה טס איתו, ברור לך שאתם צוות שיכול להגיע לכל מקום ולבצע כל משימה. ואז... כלל אינך צריך לדאוג.״ תא״ל צ׳: פשוט, אוהב אותו החברות העמוקה בין תא״ל צ׳ ושבתאי בן־שוע ז״ל נוצרה בגיל מאוחר יחסית, ״כשאנשים כבר לא כל־כך פתוחים לקשר,״ כשלשניהם דרגות בכירות ותפקידים בכירים בחיל־האויר. צ׳ מספר על שבתאי האדם, החבר הטוב, השכן. אישי לחלוטין. תמונה רגילה של בוקר שבת: ״שבתאי, שכני, איש גבוה, הולך עם מכנסיים קצרים, מופשלים מתחת לקורקבן, כרס קטנה מבצבצת מעליהם וחיוך מיוחד במינו של שלווה נסוך על פניו. תמונה זו תהיה תמיד חרוטה בזכרוני. אני רואה את שבתאי, אדם נעיס־הליכות, חביב, סוב־לב, ראש מחלקת קצינים במטה החיל. במיסגרת התפקיד הוא קשור קשר בל־יינתק לקידומם או אי־קידומם של קצינים אלה ואחרים. כתקופה זו אני מתחיל להכיר אותו מקרוב. רואה את יכולתו להעריך אנשים, מה הם מסוגלים ואינם מסוגלים לעשות. שבתאי מכיר כל אחד ואחד על כל הניואנסים הדקים שלו, על היכולות העכשוויות שלו, ומה יוכל לעשות אם וכאשר יקודם (כי לא תמיד מתאים קצין, גם אם הצליח בתפקיד מסויים, למלא תפקיד בכיר ואחראי יותר.) כשאני רוצה לדעת משהו על חיל־האויר אני מיד פונה לשבתאי. בקיא בכל ברמת דיוק מדהימה. איש־סוד שכזה, ש־ 50 אחוז הוא יודע משום שהוא מעריך נכון, ו־ 50 אחוז הוא יודע - משום שהוא יודע. הוא מושך אותי להתחבר אליו כאילו היה מגנט. החמימות שבו, האמינות, היושר, בלי משחקים ובלי רגשי נחיתות וכל שאר הדברים שיוצרים חומות בין אנשים. אני פשוט אוהב אותו, ואני חושב שאין מ ־שהו סביבו שלא אוהב אותו, על האדם שבו. מיוחד ביכולת האינטלקטואלית שלו, מצד אחד, ובנפש החברית, החמימה והאוהבת, מצד שני. בעל חוש הומור נדיר, כי אנשים חיוניים אינם יכולים להיות נעדרי חוש הומור. חוש הומור אינטליגנטי. לא חשוב על מה הוא מדבר, תמיד מציג את הנושא בצורה קלילה ומצחיקה, תכונה המסייעת לו להעביר בהצלחה מירבית את כל המסרים הרציניים שהוא מתכוון אליהם. אוהב את החיים. חושב שלא צריך לרדוף אחרי שוס־דבר, ושום־דבר לא צריך להיעשות תחת לחץ. הכל יש לעשות בצורה נינוחה, ועם זאת לגעת בכל דבר, להיות מעורב בכל. אוהב לארח. המסיבות בביתו היו משהו. כשאתה מגיע לביתו ורואה אותו נישא במלוא גובהו מעל כולם, כוסית בידו וחיוך אדיר מאוזן לאוזן, אתה פשוט הופך להיות חלק מהשמחה. ואז... מותו של אדם באשד הוא אדם, זו תמיד מכה. אני חי במציאות שבה, מדי פעם, חברים שלי נופלים. כששמעתי שזה קרה לשבתאי, לא האמנתי. זה נראה לי כמשהו הנוגד את הטבע. הוא היה חלק בלתי־נפרד מהחיים. בעצם, החיים עצמם. וכאן הטבע נהג בניגוד לטבע, בניגוד לעצמו.״ 59 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 r ב י 1 ה ן ץ ל א כ 1 ת י ת - ת 1 כ נ י ת ה א 1 מ ך נ פרס מפקד חיל־ הארד הוענק השנה לפרוייקט של יחידת המחשב ה חילי ת • לראשונה ב צרר ל שולבו אלמנטים של בינה מלאכותית בתוכנית מחשב • קפיצת מדרגה של דור, לפחות 1ץאת דוד• גולד 1<נן . כל התחיל בשנת 1982 ישראל החזירה את חצי־ האי סיני, ושטח האימונים של חיל־האויר צומצם בכשליש. לא רק שיותר מטוסים היו צריכים להתאמן בפחות מקום, אלא שג ם ה ת ק צ י ב ׳׳כחיץ״. פחות כסף - פחות שעות טיסה - בפי חות מקום. קשה לבצע, ועוד יותר קשה לתיכנון, כי מאוד צפוף באויר. מחזור החיים של חיל־האויר כולל, כידוע, שלוש תקופות, בנות ארבעה חודשים כל אחת. בכל שנה, ולמעשה במשך כמעט כל השנה, יושבים אנשים במחלקת התיכנון ומכינים, או ליתר דיוק מנסים להכין, את תוכנית האימ- ונים של החיל. אין? כמו תמיד בעידן הטרום־ מחשבי - באופן ידני. התוכנית קובעת עבור כל טייסת, עבור כל יום בשנה, איזה פעילויות היא תבצע. איזה אימוני־טיסה (רגילים או מיוחדים) תרגילים חיליים, שיתופי־פעולה בין טייסות, ובין חיל־האויר לבין יחידות צה״ל השונות, ביקורות, כנסים, הדמי מות ועוד עשרות סוגי פעילויות, שהסך־הכל המצטבר שלהם הם חיי היומיום של חיל־האויר. באופן טבעי, עקב הגידול בכמות הטייסות, הטיסות והפעילויות השונות, ועקב הצטמצמות שטחי הטיסה(החזרת סיני), שעות הטיסה והתקציב, הלך התהליך הידני והסתרבל. אנשי מחשבים נוהגים תמיד להגדיר בהגזמות את התהליך של לפני הכנסת המחשב. הם מתארים אותו בצבעים ובריחות של אפוקליפסה המתרגשת ובאה. ואכן כך היה גם במדור התיכנון של חיל־האויר. המטרה היתה תיכנון והפצה לכל הנמענים של תוכנית האימ- ונים השנתית והתקופתית (רבעונית). אלא שהגולם (הידני במקרה הזה) קם על מתכנניו, ולמעשה מיד עם תום הכנת תוכנית האימונים, וכבר הורצו מיברקים בהולים מכל אותן היחידות והטייסות של ״עידכונים״, שלא היו אלא תיקוני שגיאות גסות. וכך חוזר חלילה. מחלקת ההדרכה היתה נאלצת לתקן את השגיאות, שקיבלה בצורה של מיברקי־חמס מהיחידות, אנשיה היו מתיישבים שוב, ומתקנים. וכך, טלאי על גבי טלאי, חוזרים ומפיצים שוב לכל היחידות והטייסות את התיקונים וההשלמות והקיצורים. ושוב, מה שהתאים ליחידה אחת, נמצא בלתייאפשרי ליחידה אחרת, ושוב מיברקים מהטייסות למח- לקת התיכנון ושוב רה־תיכנון, ושוב הפצה וחוזר חלילה. מה שהתחיל עם נייר עצום בגודלו, שנשא את הכותרת המבטיחה של ״לוח אימונים שנתי/תקופתי״, והופץ לכל הנמענים בחיל, גרר אחריו עשרות ולעיתים מאות מיברקים. לוח האימ- ונים היה בעצם אוסף אינסופי ארוך ומייגע של מיברקים. היום, כשכולם חכמים וחיל־האויר משתמש במערכת מתא״מ (מערכת תי־ כנון אימונים) יש מושג טוב על היתר- ונות הגדולים המושגים בתהליך הממו- כן: טעויות, שנעשו בעבר כ״סתירה פנימית״ בתכנון - נעלמו לחלוטין. מצליחים לבצע יותר אימונים באותם משאבים, וכך כל התהליך המייגע וה״רעש״ סביבו, הפך ליעיל, פשוט וקל הרבה יותר. ואז, בשנת 1985 , הוחלט למחשב את תיכנון האימונים. ולא סתם למחשב, אלא שלאחר בניית מודלים שונים, שכל אחד נמצא עונה רק בחלקו על הבעיות המורכבות של החיל, הוחלט ללכת על בינה מלאכותית. הדרך שנבחרה היא שילוב של אינטליגנציה מלאכותית יחד עם הנדסת אנוש מתקדמת וגראפיקה צבעונית. לאחר שהוחלט על כיוון הפיתוח, שהולכים עליו, ולאחר שהושג תקציב פיתוח, נבחר הצוות. הצוות כלל את אנשי יחידת מערכות המידע של חיל־ האויר שנבחרו לנהל ולבצע את הפרוייקט, ובהם כל סוגי אנשי המק- צוע מהיחידה: תוכניתנים בוגרי ממר״מ, קציני תוכנה, אקדמאים, קצין ״תלפיון״, ואפילו מתנדבים צעירים, שאינם חייבי גיוס אך גם הם מכורים למחשב. כמו כן מונה קצין פרוייקט ממחלקת הפיתוח של החיל, ובשלב המימוש ״גוייסו״ גם אנשי מקצוע מחברות אזרחיות: מ־״אינטליג׳נס אלקטרוניקס ״, בראשותו של פרופ׳ משה בן־בסט, אחד המומחים הידועים בארץ בתחום הבינה המלאכותית, ומב- תי התוכנה הגדולים ״טכם״(טכנולוגיה מתקדמת) ו״קונתהל״. הצוות המשותף הקים בתוך שנה וחצי, בדיוק לפי התיכנון המקורי, מערכת ממוחשבת בעלת בינה מלאכו- תית, אשר עונה על כל הבעיות שהוצ- בו בפניה: המערכת נוחה מאוד לתיכנון שיבוצים .בתוכנית האימונים, מאשרת או מצביעה על שיבוצים ״בלתי• חוקיים״, מסוגלת לייעץ כיצד לשבץ טוב יותר, מאפשרת בקלות להכניס חוקים חדשים למערכת, והחשוב ביותר את עבודת השיבוץ, התיקון והעידכון מבצע המשתמש עצמו בלי תלות בתוכניתן, וכל זאת בהנדסת־אנוש מתקדמת. השימוש בטכניקות של בינה מלאכו־ תית נעשה ב״מערכת מומחה״ תוך ניצול שתי תכונות עיקריות: הפרדת הידע מהתוכנית עצמה, וכך יכול חיל־ האויר, או כל משתמש אחר, להוסיף ידע למערכת ובכך ״להחכימה״. והא- למנט השני: שימוש בשפה טבעית: באופן זה אין המשתמש זקוק לשפת תיווך שפת מחשב מסורתית כדי להי־ דבר עם המחשב, אלא המחשב מדבר בשפה טבעית, ובמקרה זה עברית. לדברי האב הרוחני של הפרוייקט, ומי שנחשב בצדק כעורכה ומייסדה הראשון של המערכת, החל עוד בשלב הרעיון, וכלה בשלב הגמר, אלוף משנה יורם, מעטות המערכות הדומות לה בעולם, ובארץ זו המערכת היחידה מסוגה. מסיבה זו, זכתה המתא״מ בפרס מפקד חיליהאויר ביום חיל־ האויר האחרון. בתוך 18 חודשים קפץ חיל־האויר• כמה כיתות למעלה. ממערכת ידנית, מסורבלת ועמוסת טעויות למערכת ממוחשבת בעלת בינה מלאכותית, המתכננת לוחות אימונים שנתיים ותקופתיים בתוך דקות ספורות. התוצ- אה הסופית תוכנית אימונים טובה יותר, זולה. המנצלת עד למכסימום את שעות הטיסה היקרות: מציאת מטווח קרוב יותר, פחות המתנה באויר עקב הצטברות של פעילות צפופה ומפריעה, יותר אימונים משותפים, תרגילים שמספר גדול יותר של גורמים ויחידות יכולים להשתתף בהם, ניצול לילות־ ירח, והעיקר תיכנון נטול שינויים תמידיים וביטולים עקב טעויות. אחד הדברים המעניינים, שהיוו למעשה את ״טבילת האש״ האמיתית של המערכת, כלומר את עצם קבלתה על־ידי האנשים, הוא הסיפור הבא. עם סיום אב המודל של המערכת הוחלט לעשות מיני־ניסוי. המתכנתים הכניסו למערכת את התוכנית הידנית הרגילה, שעובדי מדור התיכנון מזיעים עליה במשך כל השנה. והנה, המערכת הממוחשבת, שהיתה עדיין בחיתוליה, הצביעה, בתוך 3 דקות, על עשרות תכנון בר 60 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 1 ר מ ת 1 כ נ נ ת באמצעותה ם השנתית של ח י ל ־ ה א 1 הי רות האור 6 1 שגיאות וטעויות בתיכנון, ואף המליצה על ״מיקצה שיפורים״: תאריכים מתאימים שאינם מתנגשים בתאריכיה אחרים ובפעילויות אחרות. המתא׳׳מ כוללת תחנת עבודה גרא- פית צבעונית, מדפסת ותוויין(פלוטר), המפיק את הפלט המסורתי נייר ענק ובו הצגה גראפית של התיכנון התקופ- תי השנתי. מבחינה מתודית המערכת מציעה כמה אפשרויות בפני חיל־האויר (או בפני כל צרכן אחר, שכן המערכת יכולה לשרת כל חיל אחר או כל גוף/מפעל אזרחי): • הצגת כל המידע הדרוש כדי לעסוק בתיכנון לוח האימונים (למשל, לדעת שמטוס מסוג מסוים אינו יכול לטוס במשותף עם מטוס מסוג אחר, או שבימים אלה ואחרים רצוי/צריך לע- שות כך וכך). • ביצוע שיבוצים חדשים, שינויים בתוכנית וקבלת ייעוץ בכל אחד מהשלבים האלה (בבחינת מוח המע- רכת שקוף, וניתן ללמוד ממנו את החוקים שעל פיהם הוא פועל). • הוספת ידע ומושגים חדשים למע- רכת, הנעשים עליידי המשתמש עצמו. • הדפסה צבעונית של תוכנית האימונים לצורך הפצתה לכל הטייסות והנמענים הצבאיים האחרים. המתכנן, איש חיל־האויר כמובן, יושב מול צג הצבע ויכול ״לטייל״ על פני המסך. אפשר לזוז מעלה ומטה בצירי הזמן או בצירי הפעילויות או שמות היחידות ולקבל כל חתך של מידע ברמת פירוט נדרשת. אפשר אף לעשות ״זום״: מין קלוז־אפ על שבוע מסויים ולקבל אותו בפירוט מכסימלי, בעוד שיתר התמונה פחות מפורט. נתונים אחרים אפשר לקבל בו במקום ב״חלונות״ בצידי המסך, וגם אותם ניתן לגולל, בלי לצאת ממוד העבודה הרגיל של המערכת הגדולה. למשל, המתכנן יושב מול הצג ומת־ כנן לוח אימונים. והנה, בעודו מתכנן הוא שכח כמה חוקים או תת־חוקים, או שבמקרה אחר הוא רוצה לעשות ״מיני סימולציה״, מין הדמיה, שבה תיבדק מידת הייתכנות של אופציה תיכנונית מסויימת. במקום לגמור את כל התה- ליך, ואז לצאת ממוד העבודה, המתכנן פותח חלון לפי רצונו ומסתכל. כך, למשל הוא יכול לפתוח חלון של חוקים ולגולל אותו וכל זה בעודו עובד כר- גיל, בלי לצאת מהתפריט המרכזי. לאחר ניסיון השיבוץ בודק המחשב את הפעילות, שאותה הוא רוצה לשבץ, מחפש טייסת/טייסות, שיבצעו אותה ומנסה לשבץ בתאריך מסויים. את כל הפעולות האלה הוא מבצע בעזרת ״עכבר״, בלי צורך להקיש את כל הנתונים האלה במקלדת. לאחר ניסיון השיבוץ בודק המחשב אם הני- סיון חוקי, כלומר אם אין כאן הפרה של החוקים הנמצאים במסד הידע של המערכת. בתוך 21 שניות(!) מתקבלת הודעה: ״השיבוץ חוקי", או ״השיבוץ בלתי־חוקי״. אם השיבוץ בלתי־חוקי מופיע מיד חלון בצג, ובו פירוט מלא של כל ההפרות, שביצע השיבוץ שניבדק. לאחר שנסקרו כל ההפרות מחליט המתכנן אם הוא רוצה לוותר על השי־ בוץ לפי הפרמטרים שקבע או שהוא מחליט לאכוף את רצונו על המערכת. אם החליט ״להפר בכוונה תחילה״ את החוקים הוא יכול גם לציין מה הסיבה להפרה, וכך לומדת המערכת לעתיד ע ל א נ ש י • ו נ / ג ח ש ב י ם אלוף־משנה יורם התחיל את הפרוייקט טח־ בהיותו סגן־אלוף, הוא היוזם, המארגן והדוחף העיקרי של המערכת. למעשה שימש נ״מנ נ״ל״ הפרוייקט. לידו עשו סרן(חילי) שלחה, ראש צוות הפיתוח, סרן חיים, קצין תוכנה, סרן אור, קצין הפרוייקט ממחלקת הפיתוח של חיל־האויר, סרן (מיל׳) עדי, קצין תוכנה, קמ״א מאיר פורת, קצין תוכנה, רס״ל (מיל׳) דורון ברנקין, תוכניתן, סמל (חילי) יהודה שנפס, .תוכניתן ורב״ט ינון כהן, תוכניתך. ה״גרעין הקשה״ הס צעירים בגילאי 9ו 23- , בוגרי ממר״ם, או עתודה אקדמאית, ובנוסף אותם ״פריקים של תחשב״ שהשכלתם הבסיסית היתה משחקי מחשב וכתיבת תוכנות. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 את הסיבה ו״זוכרת״ אותה. אולם, גדולתה של המערכת היא בגמישותה. בפני המתכנן עומדות יותר משתי אפשרויות (ויתור או אכיפה). הוא יכול ״להתייאש״ מלתכנן בעצמו, ולבקש ייעוץ מהמחשב. המתכנן מגדיר למערכת איזו פעילות הוא רוצה לשבץ, מגדיר את טווח הזמן, ושולח את המחשב לאתר אחר מקום חוקי. על הצג נראה בזמן אמת את תהליך החי- פוש האוטומאטי, באמצעות הסמן, שרץ ממקום למקום, תוך שהוא פוסל אפשרויות, עד שהוא ננעל על המקום הראשון המתאים לכל הדרישות. גם כאן, המתכנן יכול לקבל את ההצעה, שאורכת אגב כמה שניות (במקום כמה ימים בתהליך הידני), או שהוא יכול להורות למחשב להמשיך לחפש חלו- פות לתאריך הזה. אחד המודולים החשובים במערכת הוא מחולל דו״חות, המסוגל להנפיק בכל רגע כל דו׳יח בכל חתך מידע אפשרי לכל גוף בתוך דקות ספורות, בלי צורך לחפש תוכניתן, שיבין בדיוק מה נדרש, ורק אז יכתוב מיני תוכנית שתוכל להוציא פלט מידע כמבוקש. גם את מחולל הדו׳׳חות מפיק המתכנן, ולאו דווקא איש מחשבים. כך מתאפ- שרת גמישות רבה יותר, וכל אחד יכול לבקש לקבל את חתך המידע שהוא מעוניין בו ומיד. SWt ] 1 tA 1 ׳<•% p*•A !• I. •־׳ b988: . 1- • ו י ל ו ת : ••׳לזת_לר.דגמה_ 011 מ ך זמן : 2 ימים •גר MAR-88 10:14:28 קרב ל | מסך ג ז ן מסך ארו• | מסך ם 0זח | •ז רה | » ז י ו ת חוסים תו ז י ן | ד וחות } מ ג ד י ר ים | מסך » סדר 8 ב ו ץ | י I מסך כניסה a t f iיn -: f ״e,ficv—ij —!Bj•T— "!־-־. :־־=-! =י mu'VB •1ia.i£-imtL m l ma imi'in. • uLta. :»15. ניו aiX2-- Stt L־ fee 7» פ 01 -1 גיד_ 804 זג_ 018 « בל חקבצת_ג 51 ים_נזנ יזם: ד מטך זניז : 002 ב- 18 ה DKD ת» לו ת_להדגמר,_ 011 נזתבצ •»B הפגה בוצעו: 2 תאריך התחלה: תקופה: 1 טבוע: 05 : תאריך התחלה: תקופה-. 1 געזע: 01 ז 0 . נזה_ 004 .» ••ילות_להדגסה_ 011 לא נזתבצו ב־ זמ 1 פוילזת_להד ילזת_להדגנןה_ 004 « ילזת: פ *« ה יחידה מבצוות: 819 תאריך התחלה: תקופה: 1 טבו•: 01 יום: א ממך זמן: 005 03/88 ׳/ 01 : בו צ• 1 ילזת_להדגמה_ 004 »3 : הווילות יחידה מבצעת: 815 R j n a c r 1־- I L I .... ea... «& ta wail•• tat s L M H n as an us — a * masi! — J l . J l. 7 1 1 ו ע ת י ד * ב י 1 ״ מ : ע ד מ ת • 3 אומרים בינה מלאכותית ומתרגמים למעשה מושגי־חשיבה ראשוניים שלנו אל שפת המחשבים. אומרים בינה מלאכותית, ולמעשה מתכוונים ל״ מערכת מומחה״. מדובר במערכת ממוחשבת, הכוללת מסד ידע, שעיקרו הפרדת הידע חן התוכנית. מערכת המומחה(יש מוחזדם המתעקשים לקרוא לה ״מערכת חתחחה״/פרופ׳ עעון) בנויה מנזסד־ידע, מניסש הז ע על־ידי חוקים, מאפשרות הכרחית להרחבת הידע ולעידכונו ומתוכנית כללית לטיפול בידע. אלמנט הכרחי נוסף במערכת מומחה היא אפשרות לעבוד במרחב המושגים של אותו מומחה(רופא, מהנדס או מתכנן לוח אימונים שנתי של חיל־האויר). במלים אחרות, המערכת חייבת להביו לא רק שפה טבעית(עברית, אנגלית וכוי) אלא עליה להיות מסוגלת להבין את מעגל המושגים המסויים של המומחה, שאותו היא מחקה. במקרה של מתא״מ המערכת דוברת עברית, בדקדוק וכמילון המושגים של חיל־האויו. בסיס הז ע של המערכת כולל יותר מ־ 1,000 חוקים. השאלה היא, כמו תמיד, מה הלאה. הייעוד הראשוני של המערכת, כפי שנוסח באוררה אופטימית על־ידי חדור התיכנון של חיל־הארר הושג. המערכת עתרת בתכנון כל פעילות האימונים של חיל־האויר, נותנת פירוט מדוייק ומלא בכל יום של כל סוגי הפעילות, עושה שימוש אופטימלי במשאבים, בשעות טיסה, בשטחי טיסה, במיטווחים ובעמדות בקרה. המערכת לא טועה, היא מסוגלת ללמוד והיא ידידותית להפליא. המערכת כוללת שני שלבים, הראשון הושג ע ר , השני הוא בחזקת תיכנון עתידי. בשלב הראשון, השלב האינטראקטיבי, המתכנן משבץ את האימונים והמערכת נותנת תמיכת החלטות. בשלב השני, המתקדם יותר, השלב האוטומאטי, המערכת תשבץ ותבצע בעצמה אופטימיזציה. זה היעד העתידי, וכשמדברים על מערכת מומחה הרי שזה גם יעד מעשי. אך יש רמה נוספת בדיון על בינה מלאכותית, תו הרמה העיוניח. במלים אחרות, מהם גבולותיה של מערכת מומחה, והאס היא תוכל עקרונית ומעשית להחליף את המומחה שאותו היא מחקה. בדיון הזה יש שתי אסכולות, המייצגות שתי תפיסות עולם בפילוסופיה. הגישה האחת אומרת כן. עקרונית, אפשר יהיה בעתיד ללמד מחשבים חכמים לזכור המון, וללמוד מתוך הניסיון, וכך הם יוכלו להחליף כל מומחה אנושי. הגישה האחרת אומרת לא. בינה מלאכותית אינה בינה כלל. מדובר סתם בתירגוס של מ ז ע בר־כימות (שאפשר לתרגמו לערכים כמותיים) לתוך המחשב. מייצגה המובהק של האסכולה הזו בארץ הוא פרופסור ישעיהו ליבוביץ. לדבריו, באומונו בינה מלאכותית אנו מתכוונים למידע שניתן לעשות לו פורמליזציה. אבל כל מ ז ע אחו, שאינו כמותי, אלא מידע שהוא איכותי/ערכי, המחשב לא יוכל לטפל בו. ״מה יחליט המחשב, המשמש כמערכת מומחה של רופא במקוה של מחלה חשוכת־מרפא. מה תחליט מערבת־מו₪ה, שהיא שופט. איך מתרגמים מידת־דין ומזת־חזמיט למחשב? מה יחליט מחשב: עדיף למות למען קיסר יפאן או שעדיף לאכול קציפת שוקולד׳, שואל פרופסור ליבוביץ בזעם. אין בינה מלאכותית, ומעצם ההגדרה שלו מחשב הוא מכונה שמחשבת. אין מכונה שהיא חושבת. למרות החשיבות ההגותית של הוויכוח הזה נראה כי במקרה של חיל־האויר אין לו כל משמעות. מערכת מתא׳׳מ, שהיא מערכת מומחה מובהקת, הקפיצה את חיל־הארר מזה דורות קדימה. פ י נ ו ק י ו ז ר י ו בסוף שנת 1985 עדיין לא היה מושג כיצד לתקוף בכלל את הבעיה. להיפך, בחינה מקרוב של מה שקיים בשטח עלולה היתה לרפות את הידיים, מאחר שפרוייקטים דומים רבים נכשלו ואחרים עבדו יפה רק במז ל על הנייר אך לא בשטח. ואז הוחלט לעשות פריצה נחשונית, ללכת בכיוון בתולי, שעדיין לא נוסה בארץ. הבעיה הראשונית היתה הציז. איוה כלי מיחשוב יתאים להכיל כמות אדירה כל־כך של מידע. לאחר ביקורים רבים במפעלים אזרחיים מתקדמים (דוגמת ״ד״זי״ ״דיגיטל־ישראל״ ואחרים) ובתערוכות - נבחרה תצורה(קונפיגורציה), שהיתה חדשה ביותר בארץ ובמיוחד בחיל־האויר: תחנת־עבזה גראפית צבעונית, ולא מחשב גדול(מ״נפריים), שאליו מקושרים מסופים חכמים או טיפשים. (נבחרו תחנות עבודה גראפיות ג׳י פ׳ אקס של חברת ״דיגיטלי׳, ע ז קודם שהם הגיעו לארץ...) לאחר קבלת התקציב והרכבת ״סיירת מתא״ח״ הוחלט ״ללכת על בינה מלאכותית״. אחת הבעיות העיקריות היתה כיצד לייצג את הזע. במלים אחרות: מה יהיה האופן שבו יכניס המתכנן את החוקים השונים למחשב, ואיך ייעשה הדיאלוג. היה צריך למצוא שיטה גמישה דיה, שתאפשר למתכנן להוסיף חוקים חדשים בקלות. אז הוחלט לבנות אב־טיפוס לבחינה מעשית של הרעיונות. תוך שימוש בתוכנה מיוחדת לבניית אבות־טיפוס מהירים של מערכות מומחה(תוכנת ״קי״ של היצרנית האמריקנית ״אינטליקורפ״) הושאל מחשב תיוחד, אשר מסוגל להריץ מערכת כזו ממכון ויצמן(״סימבוליקס״). לאחר הרצה של המזל, שהראה הצלחה של 90 אחתים, הוחלט לוותר על המזל, מאחר שיתרת עשות האחוזים עלולים לגדול עם הוחן ולהוות מכשול עיקרי לתוכנית. הוחלט ללכת טל שפה טבעית, הוגדר דקדוק שנראה מתאים לניסוח החוקים, נעשה ניתוח סינטקטי על־זי תוכנה מישרת, ולבסוף נבנה אב־טיפוס נוסף לאימות הרעיון ולבדיקה, שאכן כל החוקים נימים לייצוג בשפה הזו. וכאן היתה ההצלחה: מדור התיכנון הצליח להכניס את כל החוקים שבשימושו למערכת. וכך שלב אחר שלב, אב־טיפוס בעקבות אב־טיפוס, שולבו כל הגירסאות (שנמצאו מוצלחות כמובן) במערכת, עד שהתקבלה התוצאה הסופית, מין פינוקיו מושלם המבצע במהירות אדירה, ובעיקר ללא אף שגיאה, את כל המטלות התיעוניות. כאמור, הבחינה הסופית שימשה גם כעין בחינת התקבלות על־ידי האנשים וגם כניסוי העיקרי של כל תתי־המערכות, המרכיבות את מתא׳׳מ. השלט להזין את המערכת בכל הנתונים הידניים הנעשים תדיר בחשך כל השנה על־ידי אגף התיכנון. והנה, מספר שניות לאחר שהמחשב קלט את כל הנתונים של לש האימונים השנתי (לאחר שלוח זה הופץ כבר על־ידי אגף התיכנון לכל הטייסות והיחידות בצבא) מצאה המערכת עשרות שגיאות חמורות ומהותיות בתיכנון. תדהמת האנשים היתה גמורה, ובדיקה ידנית גילתה שהמחשב צדק בכל הפרות החוקים והשגיאות שמצא, אלא שהוא הקדים במציאת השגיאות את האנשים בכמה חודשים... כמובן, ש מ ז הורצו מיברקים בהולים לכל הטייסות ולכל היחידות על תיקונים והשלמות, זומה שהיתה זו הפעם האחרונה בתולדות חיל־האויר שנשלחו חיברקי תיקונים בלוח האימונים עקב שניאות וסתירות פנימיות, המברקים והתיקונים כעת הס בעיקר סביב תוספות (בקשות חדשות לאימונים נוספים) או שינויים בחיל. 62 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 למשפחת חיל האו״ר שאו ברבות לשנה החדשה לשמיים נק״ם 3 ר פ ץ ן ־ ־ ל רפא״ל - רשות פיתוח אמצעי לחימה. לאנשי החיל באויד וביבשה שנה טונה .ASTRONAUTICS C.A JTOT . אסטרונאוטיקס ק.א TEL.(03)5791555 רחוב הירקון 23 . בני ברק • טל ZIP 51261 ת.ד 882 מיקוד ברכותינו לחיל האו י ר ולמערכת הבטח ו! האחים רייך מפעפי מתכת, ציוד קרקע טגריה עלית, אזור התעשיה 04-793008 ,06-794632 ברכות לחיל האויר בע״*¥ Dion הקמת מפעלים יצור מ ׳כל׳ ם מכליות וציוד תהליכי ת.ד. 1165 צוו שלום 04־ סל׳ 705169 ח י ד \ ל | 1 7 בע׳ ׳ח לחיל האויר ברכתנו לשנה החדשה o מאחלת ח ב ר ת א ח ״ ד ס ק יצרנית מערכות אחסנה יבשה למסוסים וציוד קרקע חברת אחיד 0קכ> 2 7 1 ־ ו 3 7 4 7 2 ט ל ק 0 ־ ת.ד. 2 1 5 6 רמת־ ג ן - ישראל 0 ל ׳ 6 3 7 4 9 7 3 0 7 פ ק 0 ברכה נאמנה לחיל הארר להל יום החיל וד 40 :מברכים נ י י ד ־ ו ־ ח ב ' . ב ע ־ כ ז Y / ־ א ל כ ס ־ כ ־ ז ־ ד אלקטר ו נ יקה ומכשירים מדויקים אלתא מברכת את מ 9קדי וחיילי חיל־האויר בשנת שלום ובטחון אלתא - מפתחת ומייצרת לח״א מערכות מכ״ם, y ל״א, תקשורת ומחשבים *לתץו תעשיות אלקטרוניות בע״מ 7ז/חג 1יבת אלקטרוניקה ־ חברה בת של התעעויה האוירית ליע 1ראלמ 1 ברכת שנה סובה לחיל האויר מיכון ״יצרנית מגוון ציוד הרמה והובלה לחיל האויר כולל ה ״ח״ וה״מינירד׳ וספקית שדות• תחזוקה ושפוץ של ציוד קרקע. לחיל האויר ברכת שנה טובה מ א ח ל י ם דגם מערכות - יצרני מערכות הדרכה ל ח י נ ע טכנולוגי )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 • בור אדם שאינו מתמצא בתעופה ההמראה הזו עש- ויה היתה להיראות בהמר- אה רגילה בהחלט: כסתם עוד מטוס, מבין העשרות הרבות של כלי התעופה שהסיעו, רצו ונסקו משדה התעופה גוסלי שבבלגיה, באותו יום דצמבר מעונן חלקית. מטוס הסילון הדו־מושבי הקטן, שהסיע על המסלול, לא היה מרשים במיוחד. להי־ פך, מבנהו קונבנציונאלי, אורכו כתש- עה מטר וחצי בלבד, מוטת כנפיו קצרה בכשליש ממטוסי הסילון הקטנים ביו- תר המוכרים לנו בארץ, לדוגמה. משק- לו 2,400 ק׳׳ג - שוב, פחות ממשקלם של מרבית מטוסי הסילון הקיימים. במושב השמאלי ישב טייס הניסוי הוותיק, הקולונל באטיסטה סנזנו, המ- כונה ״ג׳ק״. לימינו גי, בעל חברה ישראלית לייעוץ תעופתי, פיתוח מער- כות והדרכה, שהחל עתה בביצוע הבדיקות שלפני המראה. מספר ג׳: ״ביצעתי את הבדיקות: הבאתי מדפים למצב המראה, מעצורי׳ אויר - בפנים. חופה סגורה ונעולה. חגורות - מובטחות... ביקשתי רשות־ המראה מהמגדל. הנעתי את המיצערת קדימה, עד הסוף, לכוח מלא. המנוע האיץ בנהמה שקטה וגנראטור הכוח האיץ לשיא כוחו באופן מיידי ממש. המניפה פי ג רה רק מעט אחריו. שיחררתי בלמים, המטוס האיץ מהר ושמרתי בקלות רבה על כיוון הריצה בעזרת מערכת היגוי אף נוחה. המהי- רות עולה והגה הכיוון מתחיל להיות אפקטיבי, מגיעים למהירות 80 קשר - הסטיק בקלות לאחור, האף מתרומם, המהירות 100 קשר. לחץ קל נוסף על הסטיק והג׳ט סקוולס, מטוס האימונים הסילוני באויר.״ כאמור, אף אחד לא היה מוחא כפיים למראה המראת המטוס הזה, אלא אם כן הוא מתמצא בתעופה. בעלי החושים התעופתיים החדשים היו מגלים מיד כמה רמזים לכך שזה איננו סתם מטוס ממריא. כבר הניצוץ בעיני אנדריי ופילים דלמנרד, אב ובנו, יוצרי המטוס, בהם פגש ג׳ לפני הטיסה, היה בו כדי להסגיר את העובדה שמדובר כאן במשהו מיוחד. ג׳ ראה ניצוץ זה של התלהבות בעיני כל הצוות הקטן בן חמשת האנשים, אנשי חברת ״פרומא־ ביה״, שתיכננו, יצרו במו ידיהם, ועתה הפעילו, את מטוס הג׳ט סקוולס. עד מהרה נדבק גם ג׳ במשהו מהתלהבות זו. אך כדי להבין את מלוא הייחוד של המטוס וביצועיו, כפי שהתרשם מהם ג׳ בגוסלי, ליד מקום הולדת המטוס החדש, יש לחזור שנתיים לאחור, אל ערש הדווי של מטוס אחר ה־ -46 ־ו־ האמריקני. מטוס נולד הגבוהות ב י ותר של חי ל ־האו י ר האמריקני למטוס אימונים - ביצועי טיסה בסיסיים טובים, כושר אירובאטי מלא, תחושת הטסה של מטוס קרב, אך יחד עם זאת מטוס ״סלחני״ לטעויות ההטסה של הטייסים־החניכים. נבנה F-109 מנוע הטורבומניפה במיוחד על־ידי חברת ״גארט״ עבור מטוס זה. במנוע הושקעו מאמצי מחקר, תיכנון ופיתוח רבים, אך עם נותר המנוע ללא מטוס. T-46 ביטול ובנקודה זו, כשה־ -46 ־ד האמריקני פרפר את פרפורי הגסיסה שלו, החלה דרכו של הג׳ט סקוולס. חיל־האויר האמריקני אישר לחברת ״פרומאביה״ הבלגית להתקין את המנוע המעולה במטוס, שהיא החלה כבר לתכנן בעצ- מה. וכך החלה דווקא ״פרומאביה״ לפתח את ״מטוס האימונים מדור חדש״ כל־כך מיוחד במטוס הקטן הזה? מהו סודו של הג׳ט סקוולס? נגלה כבר עתה, שלא סוד אחד יש לו, אלא רבים. והפתרון לסוד הוא בצירוף של כולם יחדיו. חיסכון ניכר בדלהן ראשית־כל, המטוס הזה נועד לעמוד כמעט בכל דרישה אפשרית. לא רק בדרישות המיבצעיות והאמריקניות ל״מטוס הדור החדש״, אלא גם בדרי- שות הרישוי האוירי האזרחי האמריקני ובדרישות הצבאיות האמריקניות וכן בדרישות תפיסת ההדרכה המתקדמת, המקובלת היום בחילות־האויר המתקד- מים בעולם. הכוונה היא לשילובו של המטוס במערכת שלמה של סימולאטו־ רים, הדרכה קרקעית ותחזוקה, שמטר־ המטוס הזה נועד לעמוד כמעט בכל דרישה אפשרית, צבאית ואזרחית, לאימון ולהדרכה על־פי תפיסת ההדרכה המתקדמת ביותר. חוץ מזה, שעת טיסה בו עולה 150 דולר בלבד מ א ת ב ר ק א ט ק ב־ 1986 החליט הקונגרס האמריקני להפסיק את פרוייקט ה־ -46 ־ד היקר, שנערך במיסגרת בניית ״מטוס אימ- (New Generation ונים מדור חדש״ היה זה פרוייקט ליצירתו של .Trainer) מטוס אימונים, שיעמוד בדרישות הראשון עבור חיל־האויר האמריקני. וזאת עליפי רעיונות, ניסיון ומחקרים של מדריכי טיסה בכירים בחילות־אויר שונים בעולם. עובדה משמעותית אחת נלקחה בחשבון: בשעה שהמטוס קורם עור וגידים ״לבו״ כבר עומד, מוכן ופועם, עם כל השסתומים והצינורות במקום ? הנכון - הכוונה כמובן למנוע הי -109 של ״גארט״. השלב הבא: התאמה של הגוף המתהווה ל״לב״ הקיים. ״פרומאביה״ חיפשה את האדם הנכון לבצע את הניתוח. השם סטליו פראטו אפשר שאינו אומר לכם הרבה, אך בחוגי ״מנתחי הלב״ של המטוסים הוא שם־דבר. זהו איטלקי, שנודע בתיכנון מטוסים בינוניים וקלים. והוא שהשיג התאמה מושלמת בין המטוס והמנוע. אך בסופו־של־דבר, מה בכל זאת תה גם להחליף חלק נכבד מהאימון המתקדם המתבצע במטוסים יקרים במחירם ובתיפעולם השוטף. נפסיק למתוח אתכם ונפרט מיד מה היו תוצאות הלידה המוצלחת במוסך ״פרומאביה״ בגוסלי. הג׳ט סקוולס נולד בצווחת מנועים שקטה למדי וסודותיו של הטס הנולד היו שלושה: עלות, בטיחות, ביצועים. נתחיל ב״לב״, במנוע. חז״ל אמרו ״סייג לחוכמה שתיקה״ ואכן, הנהמה השקטה אותה שמע ג׳ בעת ההמראה היתה נהמתו של מנוע ״חכם״ מאוד. נכללו בו ניסיונה הרב של חברת ״גארט״, שבשנת 1985 כבר היו מנועי סילון מתוצרתה מותקנים ב־ 87 סוגי מטוסים בעולם. ואם לא די בכך, צירפה כוחותיה למאמץ גם חברת ״פיירצ׳יי־ לד״. בכל צעד ושעל בפיתוח זה הובא בחשבון השיקול המציאותי הבא: ההוצאה השוטפת הגבוהה ביותר של מטוס היא תיצרוכת הדלק שלו. הטכנולוגיה החדשה שנכללה ל־ 109 ־ק גרמה מחד ליצירת מנוע קומפאקטי וקל מאוד ומאידך - לתיצרוכת הדלק החסכונית ביותר לגבי מנועים בגודל כזה. לאחר התקנת המנוע במטוס עמדה הצריכה על 0.392 ליברות לליברת סחב (תיצרוכת דלק סגולית) - תיצרו־ כת שאין דוגמתה בשום מטוס סילון. מטוס האימון הסילוני הקרוב לג׳ט CT-114 TUT- - סקוולס בצריכת הדלק צורך פי חמישה יותר לטיסה OR (בצריכת מאקסימום). מעלה נוספת: המנוע פשוט מבחינה מכאנית (מסוג מניפה חופשית), וקל לתיפעול ולתחזוקה. לפי נתו נ י מ ט ו ס א י מ ו ן מ ד ו ר ח ד ש ״פרומאביה״ דרושות כשמונה דקות אחזקה בלבד למטוס לשעת־טיסה, שהן כעשירית מזמן האחזקה הדרוש בדרך־ כלל למטוסים דומים. עבודת־אחזקה כזו עולה ארבעה דולאר ו־ 25 סנט. האחראית העיקרית לחיסכון בדלק היא מערכת בקרת תיצרוכת דלק אלקטרונית דיגיטאלית, שכמותה מצו־ יות היום רק במטוסים המתקדמים ביותר, כמו ה־ 16 ־? המשופר. מערכת זו מבצעת בדיקות קבועות של מצב המנוע ועורכת ״ויסות עצמי״ של המנוע עם התבלותו, כך שביצועיו אינם משתנים. הרכב המנוע והבקרה העצמית שלו הופכים אותו למנוע הזול ביותר, בעיקר משום שמחליפים אותו לעיתים רחוקות ביותר. אורך חיי המנוע מוערך ב־ 18 אלף שעות, פי 64 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 15 (!) מחיי המנוע במטוסי אימון מוכי רים אחרים. ! לטוס בלי להרגיש עם למערכת בקרת תיצרוכת הדלק יש גם השלכות חשובות על בטיחות הטי- סה וקלות התיפעול של המטוס על־ידי החניך. זאת משום שהמערכת מבצעת שורה של פעולות שבמטוסי אימון אחרים הטייס נאלץ לעשותן בעצמו. לדוגמה, אם המנוע כבה תוך כדי טיסה, הרי שבמטוס אחר חייב הטייס לעבור שוב את כל תהליך ההנעה הידני של המטוס. ואילו כאן, המערכת מבצעת הנעה אוטומאטית, ללא התערבות של הטייס. וכך תשומת לבו של הטייס חסר־הניסיון אינה מוסחת מן הטיסה והוא מסוגל להתרכז במלאכת השליטה הוא נמצא במטוס קטן וקל בהרבה מכל מטוס קרב קיים. זה מה שנקרא: ״לטוס בלי ולהרגיש עם...״ למעשה, הסחב של המטוס נמוך מזה של מרבית מטוסי האימון המוכרים. הוא עומד על 1,350 ליברות ומתוכנן להגיע ל־ 1,500 . אם ניקח מטוסי סילון קטנים המוכרים לנו בארץ - הפוגה למשל, הרי שבה הסחב גדול בלמעלה מפי שניים. אך משקל הג׳ט סקוולס הנמוך מפצה על פער זה והתוצאה היא שהדחף של שניהם והביצועים שווים, למרות שהפוגה גדולה יותר. למערכת בקרת תיצרוכת הדלק יש השלכות גם על הביצועים. בהשפעה החשובה ביותר חש ג׳ זמן קצר בלבד לאחר שהמריא. למנוע יכולת תיפעול חופשי בכל תחום מעטפתיהטיסה, כלו- מר, הטייס יכול להפעיל את המטוס ובכן, הפכנו והפכנו עד שבאמת מצאנו משהו - הפלקסיגלאס, שממנו עשויה חופת תא הטייס, אומנם מאפשר ראות מצויינת קדימה, אך הראות לאחור מוגבלת, בגלל מבנה החלק האחורי של תא הטייס (ראה בתצלום). אלא ש״פרומאביה״ משנה עתה את מבנה החלק הזה, כך שגם הוא יהיה שקוף. לא כרעש על בואו של מטוס כזה ראוי היה להכריז ברעם מנועים רם מזה שמשמי- עים מנועי הג׳ט סקוולס, אך גם זה אחד מיתרונותיו. ״פרומאביה״ הצליחה להפחית 20 דציבל מרעש המנוע, ביחס למנועים אחרים מסוג דומה. ובענף שבו מעריכים הפחתה של כל דציבל, משום שרמת רעש היא אחד הגורמים במטוס. אשר לביצועים. המנוע, כפי שראינו בהמראה, מגיב מיידית לתזוזת המיצע־ רת. הסיבובים עולים מיד במהירות, כפי שקורה רק במטוסי־קרב מתקד- מים. שני מספרים שניתן ללמוד מהם הרבה על המנוע הם יחסי הזרימה והדחיסה. יחם הזרימה, המלמד על תוספת המהירות שמקבל האויר העובר דרך מניפת המנוע, הוא 5:1 . כלומר, מהירות האויר עולה פי חמישה, זאת כאשר היחס הרווח במנועים דומים הוא 3:1 בלבד. כשמצרפים לזאת את יחס הדחיסה המדהים בגובהו של 1:14 הרי שמתקבלת תוצאה של כוח סחב המוכר עד כה רק במטוסי קרב מתקדמים ולא במטוסי אימון. כך ניתן להבין מדוע החניך היושב בג׳ט סקוולס חש בדיוק כמו במטוס קרב, למרות שבמציאות בחופשיות בכל המהירויות ובכל הגב- הים. במטוסים אחרים קיימות לעיתים מיגבלות בעלייה לגבהים ובטיסה במהירויות נמוכות, בהן עלולה טמפראטורת המנוע לעלות עד כדי כביית המנוע. לכן, במטוסים אלה, על הטייס לתפעל את המיצערת, באותם תחומי המיגבלות, באיטיות ובעדינות. זהו חיסרון רציני, במיוחד לגבי טייס חדש ולא מנוסה. בקרת תיצרוכת הדלק הממוחשבת דואגת לכך שהמטוס לא יעבור את מיגבלותיו. וכך משתחרר הטייס מהדאגה להגביל את התנהגותו. המטוס, ניתן לומר, ״פוקח עין״ על הטייס ומתקן את טעויותיו. לכך מתכו- ונים כאשר אומרים שהמטוס ״סלחני״ לטעויות של החניכים, וזו הרי היתה אחת הדרישות העיקריות מן המטוס. האם יש בו במטוס גם מיגרעות? לנזק לטייס, זהו הישג משמעותי. אם תשאלו מה לגי, בעל חברה ישראלית לייעוץ תעופתי ולמטוס אי- מון חדיש בבלגיה? ובכן, אם יש לכם מטוס חדש ואתם רוצים לשמוע עליו חוות־דעת מיקצועית, ג׳ הוא מסוג האנשים שכדאי לכם לתת להם סיבוב עליו. מוותיקי חיליהאויר, אל״מ(מיל׳) שהספיק ב־ 24 שנות שירות לטוס ב־ 21 סוגי מטוסים, מהארווארד וסטירמן ועד סקייהוק ופאנטום, כולל שלושה סוגי מסוקים. מפקד טייסת לשעבר, ממונה על אמצעי לחימה במטה ולאחר פריש- תו מנהל בכמה חברות־תעופה בעולם. הגיעה העת לבחון סוף־םוף את הג׳ט סקוולס במקום היחיד בו נבחן מטוס באמת - באויר. נחזור אפוא אל שדה גוסלי, אל ג׳ ואל טייס הניסוי באטיס׳ טה סנזנו, המכונה גיק, ונמריא יחד איתם אל שמי בלגיה המעוננים. מספר גי: ״שלוש דקות לאחר עזיבת מעצורים ואנו כבר בגובה 7,000 רגל. נכנסים לביצוע שורת תרגילים אירובאטיים. אני פותח בסידרת פניות הדוקות שמאלה וימינה, עם הפיכת כיוון מהירה. זהו שילוב של פעולת שלושת ההגאים, תוך כדי שינויי תימ־ רון ובדיקת התנהגות המטוס קרוב למיגבלות. המאזנות מגיבות נפלא ומהר, שיעור הגילגול טוב ודומה מאוד למטוסי הקרב המתקדמים. אני נכנס לפנייה הדוקה מאוד לימין, עם כוח מנוע מלא ומושך על המיגבלה. המהי- רות 200 קשר, ותוך כדי פנייה מלאה יורדת ל־ 180 קשר. שמירה די יפה של האנרגיה של המטוס. תגובות טונות אני מושך עד להתחלת הזדקרות קלה של קצה הכנף, כדי לבדוק את התנהגות המטוס בהזדקרות. יש מטו- סים שבמצב זה מאבדים שליטה ונכ- נסים ל׳פליקים׳ של הכנף ואיבוד מהיר מאוד של עילוי. אך כאן ההזדקרות מרגישה יפה, גורמת רק ל׳נפילות׳ קלות מאוד של הכנף. גילגול חבית שמאלה, עם אף גבוה מעל האופק, ואנו חוצים את האופק השני כשאנו הפוכים על הגב עם הכנפיים מאוזנות. תגובת ההגאים טובה מאוד. הכוונה בתרגילים מסוג זה היא לב- דוק אם לחניך יהיה קל ללמוד את מצבי ההטיה ולתפעל את המטוס. הג׳ט סקור לס נוח מאוד. מסיימים עוד גילגול בכנפיים מאו- זנות. האף 20 מעלות מתחת לאופק. אוספים מהירות ל־ 220 קשר ואני מושך באופן חלק לארבעה ג׳י ונכנס ללולאה אנכית. קצב ריצת האף קדימה קבוע, המאזנות מגיבות באופן חלק ונעים. חוצים אופק שני, הכנפיים מאוזנות, המהירות גדלה עם האף למטה, מגביר את הלחץ על הסטיק שוב לארבעה ג׳י ומסיים במהירות הכניסה בנקודה הנמוכה באלף רגל מגובה הכניסה.״ בגלל מיגבלת גובה העננים, שהיו באותה שעה באיזור, לא ניתן היה לבצע סיחרור מלא ומתמשך. הקולונל סנזנו, שביצע את כל טיסות הניסוי במטוס בעת פיתוחו, דיווח שהמטוס אינו מוגבל במשך הסיחרור. יש מטו- סים שלאחר סיבובים אחדים במצב של סיחרור מתחילים לפעול עליהם לחצים כאלה שהם מגיעים למיגבלות חוזק החומרים שלהם ועלולים להתפרק בא־ ויר. הג׳ט סקוולס, לעומת זאת, אינו מוגבל במשך זמן הסיחרור. ג׳ מסיים ומתאר את הנחיתה: ״מבצ- עים הקפה מרובעת מעל לשדה־ התעופה. בכניסה לצלע הסופית מגי- עים למהירות 100 קשר. מעצורי הא־ ויר אפקטיביים מאוד גם במהירות הזו. חוצים את שפת המסלול ב־ 90 ונגיעה חלקה במרכז המסלול. אנו מפנים מסלול, ומסיעים לעמדת החנייה. מד הדלק מלמד, שצרכנו בסך־ הכל 270 ליברות. משך הטיסה - 40 דקות. עלות הטיסה שביצענו לפי ״פרומאביה״ ־ 100 דולאר בלבד. האם יש צורך להוסיף?״ 65 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ב י ת - ה ס פ ר ה ט ס ! מ א ת ש ה ו ן א ר ג ו ב לבית־הספר הטכני של חיל־האויר מגיע נער בגיל 15 ומאותו רגע הוא מכונה שוחר. בשלוש השנים הבאות בתנאי פנימיה, נוצר מצב בו ניתן לעצב את התלמיד, או כפי שאומר רב־סרן דוד דותן, מפקד מגמת תיכון־ תעופה: ״אפשר לשנות הרבה מאוד, ואנו מנסים לתת דגש בתחום החינוכי, בנוסף לתחום הלימודי. הדגש הוא על אמינות, נאמנות ואחריות.״ השנה, בפעם הראשונה, כמה ימים לפני בחינת הבגרות בהיסטוריה, התקיימה בבית־הספר הטכני בחינת בגרות ב״תולדות חיל־האויר״. היוזמה היתה של בית־הספר. בעצם זו יוזמתו של מורה להיסטוריה - יהודה פריד. ״רצינו ליצור אצל השוחרים שלנו יותר זיקה לחיל־האויר, למורשת חיל־ האויר ולהיסטוריה של החיל,״ מסביר סגן־אלוף סיגלר הפדגוג: ״אחד מהמאמצים המוכרים במיסגרת תכנית הלימודים של משרד החינוך הוא לאפ- שר עבור בתי־ספר, שיש להם כיוון ייחודי כלשהו לקיים בחינות בגרות בנושא.״ לגבי בית־הספר הטכני, המיקצוע ״תולדות חיל־האויר״, או ״מורשת חיל־האויר״, כפי שהוא מכונה בפי כמה מהמפקדים, הסתבר כמתאים ביותר. צוות בראשותו של יהודה פריד הציע תוכנית לימודים, שהועברה למשרד החינוך. התוכנית חזרה עם שינויים אחדים ואישור. מאשר התוכנית, היה ד״ר מאיר פעיל, המומחה להיסטוריה צבאית. הרעיון להפוך את תולדות חיל־ האויר למיקצוע מוכר, התרוצץ בטכני כבר שנים. ״הרעיון עצמו הוא רעיון ישן,״ מספר יהודה פריד, ״החלטתי שלא ייתכן שאנחנו, כבית־הספר הטכני של חיל־האויר, נוציא בוגרים שאינם יודעים ולא כלום על הטכני, על חיל־האויר ועל מדינת־ישראל." היום, אחרי הבחינה, אומר סא״ל סיגלר: ״אנו מקווים שתלמידינו יודעים את ההיסטוריה של חיל־האויר טוב יותר מאשר חלק מהקצינים בחיל.״ בחינת כגרות איש בטכני לא חשב לעשות את כל המאמצים בשביל ציון הבגרות. למרות הסברה המקובלת בדבר חוסר היעילות של בחינות הבגרות, יצאו מתוך הנחה שהחומר הנלמד לא יפרח וייעלם יום אחרי הבחינה, אלא יוסיף להישאר בזיכרון גם בעתיד. נראה, שיש למפק- דים ולמורים סיבה טובה לחשוב כך: כל אחד מהשוחרים ימצא עצמו תוך כמה שנים באחד מבסיסי חיל־האויר וטריותו של החומר הנלמד תמצא עצמה באיזה דת״ק ישן או מטוס שנלחם גם במלחמת ההתשה. תוכגית הלימודים ב״תולדות חיל־ האויר״, המכילה שלושה מרכיבים, כוללת לימוד ״יבש״, של היסטוריית חיל־האויר: מחיל־האויר בחיתוליו דרך מלחמות ישראל והתפתחותו של החיל, כמו, לדוגמה, המעבר מן הבוכנה לסי- לון או המעבר מ״הסיגנון״ הצרפתי לאמריקני. הלימוד ה״יבש״ הוא השיעורים בכיתה. בנוסף לאלה מתקיימות הרצאות של ותיקי החיל ברמה של אישים כעיזר ויצמן ויעקב טרנר. בהתאם לתוכנית קיימים גם סיורים בבסיסי החיל, בהתאם לנושא הנלמד. אחרי שנתיים של לימודים, שעה בשבוע, נערכה בחינת הבגרות. כמו בכל בחינה בהיסטוריה, נכללו בה שאלות של ידע והעמקה, שהתשובות עליהן מתפרשות על תקופות שלמות ועל עמודים רבים. וכמו בכל בחינת בגרות היו בה אפשרויות־בחירה רבות. השאלות הגדולות והמסובכות היו, כדברי המורים, צפויות. הנבחנים נשאלו על תרומת החיל במלחמת העצמאות, במלחמת ששת־הימים ובמלחמת יוס־הכיפורים. בתשובות נתבקשו התלמידים להתייחס בהרחבה למיבצעי החיל באותן מלחמות. השא- לות הפשוטות יותר דרשו התייחסות לתרומתם של מפקדי החיל, כעזר ויצמן ודן טולקובסקי, למשל, או למלחמת ההתשה בחזית המצרית. גם תקופת היסוד בחיל־האויר לא נחסכה והוצגה כ״התעופה בארץ־ישראל המנדאטו- רית״. עשרים מושגים היוו את חלקה השלישי של הבחינה וכללו מושגים כגון טילי הוק ושפריר וכן אישים ומיבצעים כמודי אלון, בנימין כהנא, חיים לסקוב, ״וולווטה״ ו״אנטבה״. ״אין הפתעות,״ סיכמו המורים. שייכות למשפחה ספר־לימוד בנושא טרם הומצא וכך נאלצו לאמץ את ״צה״ל בחילו״ ואת ״ספר המטוסים״. ״שמנו דגש על הכרת המטוסים פרופר,״ מסביר פריד. בטרם הגיעה תוכנית לימודי ״תול- דות חיל־האויר״ לכלל מעשה לא היה למורי ההיסטוריה בטכני מושג ממשי על החומר. חיה גרין, מרכזת מגמת ההיסטוריה בטכני, היתה היחידה שכבר עסקה בעבר בלימוד החומר. ״בעצם,״ היא אומרת, ״קל מאוד להי- כנס לעניין כי זה תולדות חיל־האויר, תחום ההיסטוריה, ואיכשהו זה משת- לב, ואפילו בקלות, עם ההיסטוריה הרגילה. לפני שהתחלנו ללמד נהגנו לשבת בקבוצות־עבודה בבתי המורים ויהודה פריד היה מכין את הפרק הבא, מרצה לנו עליו ומפנה אותנו לחומר, לספרים. רוב הדברים היו חדשים.״ יש בה, בבחינת הבגרות בתולדות חיל־האויר, משהו מן החלוציות: המו- רים, שאינם בקיאים בחומר ובכל זאת מגייסים את הידע הפדגוגי, הניסיון וידיעת ההיסטוריה כדי להגיש מיקצוע חדש, חשוב, ומעל הכל - מעניין. ״תולדות חיליהאויר זו זכות,״ אומר גיל דגמי, תלמיד בראשית י״ב, ״זו עוד יחידה, עוד ציון נפרד שיכול לעזור לממוצע. מה שטוב בו במיוחד הוא שזה מקצוע קל, וקל משום שהוא מעניין: נושאים מעניינים קל מאוד לקלוט.״ הוא מפרט: ״הפעילות של חיליהאויר היתה עניפה והדרגתית החל ממלחמת העצמאות. פעילות שהלכה וגדלה עם סיוע אמריקני, עם סיוע אישי. דברים מאוד מעניינים, נושא מאוד מורכב.״ ״היו לי תלמידים שהיו נכנסים לכי- תה רק כדי להקשיב,״ מספר פריד. לא 66 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 קשה לנחש מדוע המיקצוע מעניין את התלמידים: הוא, בעצם, חלק מחייהם ומפעילותם היומיומית. ״לתלמידים יש ידע טכני אדיר על מטוסים, אומרת חיה גרץ, ״הם מזהים את המטוסים לפי הרעש שהם עושים. זה יוצר מין השל- מה יוצאת מן־הכלל. אני לא מייצגת את התחום הטכני, אני לא איש מיקצוע היודע על מטוסים - והם כן. נוצר מצב, שבו אנחנו מזינים הדדית: הם מסבירים לי את ההבדלים מבחינה טכנית ואני מסדרת להם את התוכן, הלריהרוחות וההתרחשויות, מתי הגיע המטוס הזה, מה היו הקשיים הכרוכים בהשגתו, באיזו מלחמה השתתף ולאלו מטרות. גיליתי, שנעים לתלמידים שהם נותנים חלק נרחב מהחומר, נעים להם שבא מורה ושואל: ״אמור, לפי הכנפיים אתה יכול לזהות איזה מטוס הוא זהי״ הכוונה המרכזית בלימוד תולדות חיל־האויר, לדעתו של סיגלר, היא להוכיח לתלמידים שהם שייכים למשפ- חה מפוארת רבת מסורת ופעלים. ״רצינו שיהיו גאים,״ הוא אומר, ״ודרך מלחמות ונצחונות חיליהאויר, דרך בנייתו בין המלחמות.״ גאוות החיל היא המסר שסיגלר מניח שיי- שאר. ״בחינת בגרות אינה מספקת,״ הוא מודה, ״לבחינת בגרות מספיק הציון, אך לנו חשוב המוצר הסופי; אף אם הם לא יזכרו תאריכים ומקומות, מספיקה לנו ההרגשה שהם מקבלים.״ השאלה שנשאלת, אם כך, היא מה קרה, אחרי שהרעיון התרוצץ כל־כן־ הרבה שנים בראשי המורים, המדריכים ומפקד בית־הספר, שהחליטו, לפתע, לפתח ולבצע אותו בזמן כה קצר. מה קרה, שהצורך בפיתוח זיקה לחיל־ האויר אצל השוחרים נעשה חשוב ודחוף׳ ומה הביא למסקנה שבימים אלה חשובה גאוות החיל וחשובה הפאטריוטיות? האם זו תיסמונת ה״ראש הקטן״, שפגעה בצה״ל כולו בשנים האחרונות? ואם זו הסיבה, הייתכן שתיסמונת ה״ראש הקטן״ תתקיים אצל השוחרים שהגיעו לבית־ ? הספר הטכני בגיל 15 התשובה לכך אינה פשוטה או מוח- לטת. קשה לומר מדוע הגיע הרעיון לידי מעשה דווקא עכשיו (חיה גרץ אומרת: ״הדבר הזה נולד עכשיו כי נמצא האדם המתאים שהרים את כל העניין.״) אך ניתן להסביר מדוע קיים צורך כה רב בלימוד תולדות חיל־ האויר. ראשית, אין לשכוח שחיל־ האויר מכשיר לעצמו בטכני, את אנשי צוות הקרקע שלו, וחשוב לחיל לקבל את הטוב ביותר. להגדיל את הראש ״בית־הספר הטכני הוא בית־ספר הכשרתי,״ לדבריו של סיגלר, ״בית־ ספר שמכשיר עבור קליינט מאוד מוג־ דר.״ קל ופשוט להביא לבית־הספר הטכני נער בגיל 15 : חיל־האויר הוא חיל אטראקטיבי. ״ילד בגיל 15 מקבל מסר על ח י ל ־ ה א ו י ר מ ח ב ר ים, מהתיקשורת, שזה מקום טוב, שכדאי להיות בו,״ מסביר הפדגוג. כאשר הנער הופך לשוחר, נעשית הימצאותו בחיל־האויר עובדה. בטכני הבינו שמיקצוע כתולדות חיל־האויר הוא אמצעי מתאים לקשור את התלמיד לחיל־האויר בכך שיטפחו אצלו זיקה לחיל. הבינו, שצריך להמשיך ולטפח בתלמיד את האטראקטיביות של החיל. המסר ממיקצוע ״תולדות חיל־האויר״ הוא: ״אם אתה שייך למשפחה מכובדת, עטורה סיפורי גבורה ונצחונות, אסור לך להיות הכבשה השחורה במשפחה,״ כדברי סיגלר. או, כפי שמציג זאת יהודה פריד: ״אדם שיודע לאן הוא הולך, יודע את מוצאו, יהיה הרבה יותר שלם עם שירותו בחיל ועם האפשרות שלו לתרום: לחתום קבע למשל.״ והוא מוסיף: ״התלמידים יוד- עים מה ציפו בעבר, כך שנוצרת תחושה שהם לא יצפו מעצמם לפחות.״ לחוש את הכנף משהוכנס המיקצוע החדש למערכת שעות הלימוד, לא הוטל ספק בדבר חיוניותו: התלמידים ראו בו מיקצוע קל ומעניין שעשוי להעלות את הממוצע. המורים ראו, שבמקום העומס הצפוי קיימת רק הקלה: ״תמיד מגיעים בהיסטוריה עד מלחמת העצמאות ומע- בר לזה לא מספיקים.״ מוסיפה אחת המורות: ״בזכות תולדות חיל־האויר קיבלו התלמידים תמונה מלאה ומסו- דרת של תולדות המדינה.״ המטרות שלהן ייחלו עם ההכרה בדבר הצורך במיקצוע, היו לדעת פריד קודם־כל גופו של עניין - הידע על חיל־האויר. המטרה השנייה, שהוכיחה עצמה, היתה בידע על מדינת־ישראל מנקודת מבטו של חיל־האויר. הלימודים במיקצוע, כך עולה מדב- ריו של סיגלר, אינם עונים על הכל. לא הם בלבד עשויים לחזק את הזיקה. ״לא מספיק ללמד,״ הוא אומר, ״צריך גם לחוש מדי פעם את חיל־האויר.״ במיס־ גרת זו החליטו על מספר פעילויות: ״החלטנו, שהשירות הלאומי יתבצע בבסיסים. לפני כשנתיים התחלנו עם שבוע של עבודה בבסיס עובדה. ההחלטה היתה שלנו וההסכמה היתה הסכמה פארטיזנית של הכנף. תלמידים במסלול ״מכונאות תעופה״, המהווה את עמוד השדרה בחיל־האויר, יצאו לשבוע ופוזרו כטייסות. בעקבות כך זכו במגע בלתי־אמצעי עם הכנף. יש להבין, כי שוחר הנמצא פה רואה את חיל־האויר דרכנו, דרך המפקדים. או דרך דימיונות: תחושות עמומות לגבי העתיד. ברגע שמביאים אותו לשטח, אפילו אין האמת נעימה, הרי שהיא עדיפה מחוסר הידע.״ בשנה האחרונה נעשו מאמצים להח- דיר את הרעיון והביצוע למערך ההדר- כה בחיל־האויר. ״החשיבות היתה ברורה והבינו שהעניין אינו אמור להיות פארטיזני,״ אומר סיגלר. ״השוחרים מאוד מצפים לפעילות בכ- נפות. אלה שחזרו מביעים התפעלות ממה שראו וממה שהרגישו.״ ״היינו שבוע בעובדה,״ אומר אלון פז, תלמיד שמינית, ״למדנו להכיר מה זאת טיי- סת. ראינו, שהעבודה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו. אם אני שמח, שאני צריך ללכת ולשרת בטייסת? - כן, אבל לא במקום שהיינו.״ לדברי סיגלר, ״תולדות חיל־האויר״ ועבודה מעשית בכנף הן חלק מפסיפס שתפקידו להביא את הבוגר לרמה הרצויה עבור חיל־האויר. כאשר מעוניינים לקרב את התלמי- דים אל החיל, גאוותו והזיקה אליו, קל לבצע זאת דרך לימוד המורשת. השא- לה המתעוררת היא, האם פיארו את ההיסטוריה מעל ומעברי האם נטו להעביר את החומר כדרך שמעבירים כל מיקצוע אחר, או שמא המטרה גרמה להאדרת יתר של ההיסטוריה החיל־אוירית. ״קודם־כל יש לדבר על עובדות,״ טוען סיגלר. ״העובדות מדברות בעד עצמן ואין צורך לעשות תעמולה. פשוט צריך לתאר את הנצחונות כפי שהיו. הנה לדוגמה, במלחמת של״ג זה 0 לטובתנו.״ ־ היה 90+ ״מצד אחד,״ סבורה חיה גדין, ״הדרך היפה והבטוחה ביותר להגיע אל התלמידים היא דרך סיפורי הטיי- סים.״ אלה הן אבני־יסוד של המורשת. המורשת משתדלת, בח־ו־כלל, להע- ביר את הדברים שאפשר להשתבח בהם ולהציגם למופת, בניגוד ל״תול־ דות״ שהם סיפורי הקורות, לפי סדר התרחשותם. ״הם לא ניסו לפאר, הם רק ניסו להראות כמה מכריע היה חלקו של חיל־האויר במלחמה,״ אומר גיל דגמי. ״הנה למשל, בששת־הימים, תוכנית ימוקד׳ - השמדת חיל־האויר המצרי ביום אחד - ההתפארות באה מעצמה. אמרו לנו: ׳בשעתיים עד ארבע שעות חיסלו את כל שדות התעופה המצריים, שיתקו את כל חיל־האויר המצרי. ההשתבחות, ההתפארות, הדראמטיות כבר באו כמובנים מאליהם.״ ״הם לא ניסו לפאר, אבל זה מה שיצא,״ מוסיף אלון פז. ״הם סיפרו את האמת, והאמת היא שזה חיל מפואר וזה חיל־האויר הכי־טוב שיש.״ ״ועוד משהו,״ מוסיף גיל, ״המורשת של חיליהאויר זה דבר חשוב: כמו שיהודי מצווה לדעת את המורשת של העם שלו, כך גם אנחנו צריכים לדעת איך הגענו לאן שהגענו והיכן אנחנו עומדים. עכשיו אנחנו יודעים. צריך להבין, כמו שאנחנו הבנו, שהחלק שלנו במערכה הוא מכריע.״ דרך לימוד המורשת הושג דבר נוסף: גאוותו של צוות הקרקע. "למבוי נאים יש תיסכול, שהם עושים את כל העבודה ולא מכירים בהם בכלל,״ מעלה אלון בעיה, שליוותה את חיל־ האויר מראשית דרכו. ״מדברים תמיד על הטייסים, לא מספרים עלינו. אז, הנה, בשיעורים סיפרו לנו איך בתקו- פה הראשיתית בחיל בנו מטוסים מכ- לום. מי? המכונאים.״ ״הם אומנם דיברו בגדול,״ מדייק גיל, ״הם לא סיפרו איך הכינו ואיך בנו, אכל אמרו במפורש: היתה הכנה מיבצעית מעולה בזכות רמתו של צוות הקרקע. כשעזר ויצמן בא הנה להר- צות, סיפר שבתקופתו תמיד ניסה להוריד לטייסים את האף. הוא טען, שעבודתם של צוות הקרקע לא פחות חשובה מזו של הטייסים. אני הערכתי אותו על זה, והיום אני יודע שיכול להיות שהטייסים יותר אינטליגנטים (וגם בזה אני לא כל־כך בטוח), אבל חלקנו בתהילה שווה.״ הלימוד כולל, כדברי גיל דגמי, ״את מה שעשו המפקדים, מה שקרה ׳תכלס׳ בשטח, העזרה מבחוץ, איך החיל התפ- תח ואיך הוא ממשיך ונלחם. המטרה היתה להדגיש את חלקו של החיל במערכה על ארץ־ישראל: להדגיש עד כמה היה מכריע: ולתת לנו מוטיבא- ציה: ׳הנה אתם בחיל הנבחר, בחיל שעשה הכי־הרבה וגם יעשה הכי־ הרבה.׳ אני מרגיש זאת. ברור, הם נותנים לנו להרגיש את זה. אנחנו לא עיוורים, רואים בעצמנו: על כל תקיפה של מחבלים יש תגובת תקיפה של חיל־האויר, וכל הזמן מדגישים לנו את החלק של צוות הקרקע. מנסים לתת תחושה שאנחנו הצוות המוביל, שבלע- דינו מטוס לא עולה, לא יורד ולא טס. מה שאנו עושים איש לא יעשה במקו- מנו. האיכות של החיל, כך התרשמנו, תלויה בנו כפי שהיא תלויה כטייסים, זה מה שניסו להעביר.״ פרום׳ שילד, שהיה המדען הראשי במשרד החינוך, נהג לומר, ש״אין לבית־ספר סיכוי לחנך לערכים. בית־ ספר - תפקידו ללמד. הסיכוי היחיד להביא לשינוי בערכים או לעיצוב מחדש, הוא בחינוך פנימייתי.״ כדוגמה היה משתמש בפנימיות הדתיות: ״רק בתוך מיסגרת שיש לה את הזמן להש־ קיע באמצעים נוספים, ולא רק בנוש- אים לימודיים, רק לה יש סיכוי בתחום הערכים.״ טוען סיגלר: ״בבתי־ספר רגילים, כשהמטרה הסופית היא להביא את התלמיד לגמר י״ב, המטרה אינה לשנות ערכים. זה עשוי להיות מוצר־ לוואי. אם קיים סיכוי לגרום לשינוי בערכים ולנתב לקשר עם נושא מסויים (במקרה שלנו עם חיל־האויר), הרי שזה רק במיסגרת פנימייתית. התלמי- דים נמצאים 24 שעות ביממה בתוך חיל־האויר. הסיכוי שלהם לקלוט את חיל־האויר הוא רב, וכל עוד אנו נותנים את הזריקות הנוספות של מור- שת ושל מיפגש בלתי־אמצעי עם כנפות ומטוסי החיל - יש סיכוי לשנות. הסיכוי טמון בנו. לדעתי, יש לבית־ הספר הטכני פוטנציאל, שלגבי מימושו לא עלינו לשפוט. גיל 15 הוא גיל עם סיכוי לשינוי. הניתוק מהבית רק פועל לטובתנו ומסייע למטרה אליה אנו מייחלים - להביא לחיל־האויר איש צוות קרקע טוב.״ ״תולדות וז״ל-האויר״ הוא שמו של מקצוע לימוד חדש בבית-הספר הטס!, • א• אתה שייך למשפחה מכובדת, אסור לך לה-ות הכבשה השחורה במשפחה 67 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 • חג ד ע ו ן ט מ ג ן נ ה י ה ד ש ם 1 מ ע ל ע י ו א ק כי 300 ,H-3 שדה־התעופה העיראקי מייל מישראל. כבר לפני 21 שנה היה יעד לתקיפות חיל׳האויר. סיפור הגיחה 3 ביום הראשון למלחמת ששת״ ־ ל־ 3 הימים, מקבל משמעות מיוחדת דווקא עתה. אפשר להגיע לשם אפילו בווטורים ; א ר י א ל ג ו ל ר ־ 68 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 סגו־מפקד .H־3 ^ ^ א ז אני מקבל את ! ^ ה ט י י ס ת , שנותן לי את המטרה, שואל אותי: ׳אתה יודע איפה זה I ׳ אני אומר לו: ׳אני לא ? H ־ I 3 יודע, אבל זה נשמע לי משהו כמו I ירדן... אז הוא צוחק ואומר לי: ימה פתאום? - זה בסוריה!׳ טוב, השדה הזה לא היה אצלנו ברשימת השדות, שהת- כוננו אליהם. התחלתי לאסוף מידע - היו מעט מאוד פרטים. התברר שהשדה הוא בכלל בעיראק: שנינו טעינו.״ גדעון מגן יושב בדירת משפחתו בקיבוצו, עין־שמר, ומשחזר יום אחד בחייו: ה־ 5 ביוני 1967 . ״בסביבות שלוש לפנות בוקר העירו אותנו. התאספנו בחדר־התדריכים. מפקד הטייסת, סא״ל לוי צור, כתב על הלוח: 07 ׳. זהו, לא היה צורך ביותר ־ ׳ש־ 45 מזה. לכל אחד היה ברור בדיוק מה הוא עושה.״ ובכל זאת, לו ניגש אז מישהו אל גדעון מגן ואמר לו שישתתף באותו יום בהפצצת שדה התעופה העיראקי הסמוך למפגש הגבולות עיראק־ ,H־3 ירדן־סוריה - ספק אם היה זוכה לאמונו של הטייס. מלחמת ששתיהימים מצאה את גד- עון מגן, אז סרן, כמילואימניק בטייסת הווטורים ברמת־דוד. מאחוריו היו עשר שנות טיסה במטוסים שונים, ונטילת חלק בקבוצת הטייסים שקלטו את הווטור בחיל־האויר. ״טייסת הווטורים היתה אחת מהטייסות המובי־ לות בפיתוח שיטות התקיפה ששימשו במלחמה, ואחר־כך היתה הטייסת המובילה בנושא של תקיפת שדות־ תעופה. אני חושב, שאפשר לומר זאת בלי הגזמה,״ אומר גדעון. בתקופת הכוננות שלפני ה־ 5 ביוני עסקו הטייסים בשינון סופי של תוכ- ניות אשר התרקמו בחיל־האויר במשך שנים, ועיקרן: לתפוס את מטוסי הא־ וייב על הקרקע. ״בתחילת תקופת הכו נ נ ות טסנו מעט,״ נ זכר גדעון. ״בהמשך ׳חרשנו׳ את הפקודות ולמדנו אותן. כל אחד עם השדות הספציפיים, שאליהם נועד לטוס.״ ב־ 4 ביוני, בערב, ״קפץ״ גדעון מהטייסת לקיבוץ. ״היינו אז עם רוח־ ל׳ה במיקשה, את זוכרת?״ הוא שואל את אישתו, שולמית, ״והיא, כמו כל עם ישראל, אמרה: מה יהיה? הם יבואו עם כל המטוסים, ואז... . הדבר היחיד שאמרתי לה הוא שלא בטוח שהם יצליחו להמריא. מאוחר יותר היא הזכירה לי את המקרה ואמרה: ׳שמע, כששמעתי אותך אומר את זה, נרגע- תי/״ שדה מחוץ לפו 5!ום בבוקר הי 5 ביוני הוביל גדעון מגן את המבנה השלישי שתקף את שדה־ התעופה בני־סואף במצרים. המשך היום עמד בסימן משימות שלא יצאו אל הפועל: לאחר שנתן לטייסי המבנה שלו הסבר מפורט על תקיפת שדה־ התעופה אבו־סווייר, התברר לגדעון שהמטרה כבר הושמדה. לא נותר אלא לחכות למטרות נוספות. ״ופתאום.״ נזכר גדעון, ״מקבלים מטרה: קח את מלחמת ששת־הימים, ווטור מעל שריון ישראלי ".H־3 ׳S המבנה וטוסו גדעון מצא עצמו, כאמור, עם מעט מאוד מידע מהסוג הדרוש לו להכנת המשימה. מספר הוא: ״אני חושב שב ט י י ס ת לא היתה לנ ו שום אינפורמאציה על השדה הזה. כל מה שהצלחנו להשיג בא מגף המודיעין של הבסיס ומהמטה, באמצעות בירורים טלפוניים. סגךמפקד הטייסת היה סרן יצחק גלנץ (גולן). הוא היה אחד מאלה שעבדו הרבה מאוד על תוכנית ׳מוקד׳ במטה חיל־האויר. ואם הוא לא ידע זה באמת היה - H־3 - איפה השדה הזה מחוץ לפוקוס. המודיעין הניח שהגיעו משם האנטרים עיראקיים, לכן הוחלט לתקוף.״ שני הפרטים הבסיסיים ביותר, שבכל־זאת היו בידי גדעון, היו מיקומו של השדה ביחס לכביש הנפט, ומבנה הבסיס: שדה נאט״ו טיפוסי. מסביר הוא: ״תיכננתי תקיפה פחות או יותר סטאנדרטית על שדה נאט״ו. היה ברור לנו, שאנחנו צריכים להגיע נמוך, כדי להתחמק מהמכ״ם. להגיע לנקודה בגו- בה נמוך - זה היה ממש על קצה הטווח: אבל ברור היה שלטוס שם גבוה, בלי הגנה, אין שום סיכוי. נתתי תדריך קצר. היציאה היתה די חפוזה.״ בשעת צהריים המריאו ארבעה ווטו־ רים. אחד מהם נאלץ לשוב על עקבותיו בשל תקלה טכנית. מוביל השלישיה שהמשיכה בדרכה היה סרן גדעון מגן, ואיתו הנווט אלכסנדר מלצר ז״ל. מספר שניים היה סגן ר׳ - היום תא׳׳ל, 4) ראש מטה חיל־האויר, ומספר 3 במבנה המקורי) היה סגן טל יעקב. את 1-1 , אותה מעריך ־ הדרך הארוכה ל־ 3 גדעון בכ־ 300 מייל, עשו המטוסים עמוסים דלק וחימוש. הוא ממשיך ומס- פר: ״לפני המלחמה פיתחו נושאי־ פצצות מיוחדים, שכל אחד מהם מסוגל לשאת ארבע פצצות קטנות וקלות, עם חדירה טובה. זה היה פיתוח חדשני, משהו מאוד יקר. נכון היה, בשלב מסויים בטיסה, להשליך אותם, אבל היה כל־כך חבל על הציוד הזה, עד שסחבנו אותו עד הבית: בקושי הגענו בדרך חזרה.״ איפה המטרה, לעזאזל? איפה שהוא מעל לירמוק חמקנו, עברנו את איזור החזית במהירות גבו- הה יחסית - כ־ 450 קשר - וירדנו למהירות חסכונית, 360 קשר. טסנו נמוך־נמוך. עברנו את ג׳אבל דרה, וסוואידה, והגענו לאיזור מדברי - איזור שלא הכרנו כמוהו: מאוד הומו- גני, למעשה בלתי־אפשרי לניווט, כי אין בו שום נקודת־ציון. טסנו, אפוא, לפי כיוון וזמן, שומרים נתונים עד כמה שאפשר. מנסים להזדהות, אבל אין לפי מה. טסים וטסים, בגובה של 50 רגל בערך, ממש צמוד לקרקע. מתקרב הזמן שבו אנחנו אמורים לחצות את כביש הנפט: אנחנו אמורים לחצות אותו בזווית מאוד חדה, אבל אנחנו לא רואים שום דבר. בסופו־של־דבר מג- לים את הכביש. עכשיו אמור להופיע השדה - אבל לא רואים כלום. מתחילים טיפוס איטי, כדי להרחיב את שדה הראייה. כולם מחפשים, ומחפשים - טופולבים בוערים במצרים, ב־ 5 ביוני 1967 אבל לא רואים שום דבר. כבר עברנו בערך בדקה וחצי - הרבה מאוד - את המקום שבו צריך להיות השדה - אבל לא רואים שום שדה. בגובה של כמה אלפי רגל, בטיפוס האיטי הזה, אני רואה פתאום שני מיגים ש׳מתלבשים׳ על מספר שניים ומספר 3, שהיו קרובים יחסית, זה לזה. אני מודיע להם על כך, ואנחנו מתחילים לבצע כעין פניות קלות, עדיין לא קרב־אויר ממש חם. עושים סיבוב של 360 מעלות. המיגים נשא- רים מאחורינו, אבל בטווח רחוק מאוד. אני מצליח להיכנס מאחורי המיגים, לא יכול לסגור טווח, אבל לא רוצה להש- ליך חימוש ודלק. מטווח של כ־ 900 מטר אני שם את האף, מכוון, מעריך - נותן צרור אחד - ולא פוגע בכלום. . המיגים סוגרים טווח מספרי שניים ו־ 3 אני צועק להם שישימו לב, אבל הם לא מגיבים. אני מפסיק לשמוע באוזניות. אני מבין, שקשר־החוץ שלי ׳הלך׳ 70 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 באופן מוחלט. מנסה עוד צרור אחד על המיג - וכל הזמן הזה אני ממשיך כמשוגע לחפש את המטרה. בכיוון מזרח אני סוף־סוף מזהה אותה - אבל לא יכול לפנות אליה, כי אם אעשה זאת - אני מפנה זנב למיג. לכן אני ממשיך עד כיוון דרום, ושם אני הופך שמאלה, לכיוון המטרה, אוסף קצת מהירות לכיוון מזרח, במצב בו היה ברור לי שהמיגים אינם יכולים לאיים עלי, ובתקווה ששניים וי 3 יראו אותי ויבואו בעקבותי. כל הפצצות ככת־אחת אני מושך ונכנס על המסלול ממערב למזרח. לפי התיכנון, אני אמור לתקוף את שני השלישים הרחוקים של המס- לול, והמטוסים האחרים את השליש הראשון. אבל כשאני נכנס לתקיפה, אני רואה שני האנטרים עומדים בעמ- דת ההמראה לכיוון מזרח. אני משנה 71 ומפציץ את השליש הראשון, כדי לס- גור להם את המסלול. התיכנון המקורי היה לעשות שני יעפי־הפצצה, אבל ברור לי שאהיה קצר בדלק - ואני זורק את כל הפצצות בבת־אחת. אני ממשיך לכיוון מזרח בגובה נמוך, ומתרחק מהשדה קצת יותר מהמתוכנן, בתקווה ששני המטוסים הנוספים יראו אותי או את ההתפוצצו- יות ויבואו בעקבותי. קשר הפנים עם הנווט שלי, מלצר, עובד נון־סטופ. אנחנו מתואמים להפליא. מבצע יציאה ארוכה, נוסק למעלה ונכנס לצליפה, לאורך המסלול. אני מתכנן על ליין של מטוסים שראיתי ביעף ההפצצה, חונה על רחבה ליד המסלול המקביל: תערו- בת של מטוסי מיג־ 17 , מיג־ 21 והאנט־ רים. נכנס ליעף מאוד מסודר לאורך הליין - כמו חלום של כל טייס־קרב. מכוון על תחילת הליין, וכמו שאני מתקרב, אני רואה אנשים מתחילים לרוץ מתוך הליין החוצה לכל הכיוונים, ו... רגע אחד האצבע קופאת על ההדק - אבל רק לרגע קצר - ואני מגיע לטווח, וחורש ממש את כל הליין בארבעת התותחים של הווטור, מההתחלה ועד הסוף. אני חושב שהדלקתי שם חמישה או שבעה מטו- סים. הפתיע אותי שיכולתי לראות את המטוסים נדלקים תוך כדי ביצוע היעף. ^ ^ ני מרים את האף, ומו־ ריד אותו מיד חזרה, לצליפה כאותו ^ K R ^ J יעף, על שני ההאנט־ רים שעמדו בתחילת המסלול. אני מכוון אליהם ואומר לעצ- מי: ׳זה בשביל אברהם (אברהם וילקו, גם הוא חבר עיו־שמר, שמטוסו נפגע מוקדם יותר באותו יום מעל דמשק והוא נפל בשבי) - ככה, תוספת׳. וברגע שאני לוחץ על ההדק, אני רואה שאחד מהם נדלק - עוד לפני שהכדורים שלי הגיעו אליו - ואיזה צל חולף לי מול העיניים. אחר־כך הסתבר שזה היה ר / שהקדים אותי בשתיים שלוש שניות.• הוא ראה את ההאנטרים, והח- ליט להקדים את הצליפה להפצצה. תוך כדי היעף הזה ראיתי שהפצצות שלי כולן כיסו את המסלול; היו פגיעות טובות. משך כל התקיפה אני בקשר עין עם שני המיגים, שמסתובבים מעלינו ולא מצליחים להתארגן לכניסה על אף אחד. לאחר יעף הצליפה שלו ביצע גם ר׳ הפצצה, וטל הפציץ פעם אחת את המסלול. בינתיים עשיתי הקפה גדולה, גבוה יותר מכפי שטסנו לפני־כן, כי נ׳׳מ התחיל לעבוד שם די חזק. לא יעיל אומנם, אבל היו מסביב לשדה די הרבה סוללות, שירו עלינו. השמשה הקדמית שלי נסדקה, כנראה מפגיעת רסיס נ״מ. לאחר הקפה נוספת, נכנסתי לתקיפה האחרונה שלי, מדרום לצפון. נשאר לי צרור קצר מאוד, שיריתי על אנטונוב שעמד שם, ובכיוון איזור המיתקנים )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 של הבסיס. למעשה, גמרתי את התחמושת בצרור הזה. בלי אף מלה או סיכום מראש הסתד- רנו במבנה ופנינו מערבה. שוב דבוקים לקרקע, עדיין במהירות גבוהה. כדקה אחרי עזיבת השדה אני מסתכל שמא- לה, ורואה מיג הולך וסוגר אחרי ר׳. אני צועק לו: ״שניים יושבים מאחו- ריך, שבור!׳ - אבל אין לי קשר איתו. אני שובר מיד אליו חזק, בתקווה שיצטרף אלי לשבירה ויסכל את התקי- פה. תוך כדי השבירה אני רואה שהמיג יורה טיל - שנופל לקרקע. המיג פונה מאיתנו, ומתרחק. ״מיג מאחוריך - היזהר!״ לאחר החזרה מהשבירה אני מסתכל . ימינה - אבל לא רואה את מספר 3 מסתכל יותר טוב, ורואה עשן על הקרקע. אני חושב - זהו זה, מספר 3 הלך. אבל אני ממקד את הראייה ורואה אותו בכל זאת - כנקודה, רחיק־רחוק, בגובה נמוך. הסתבר שהטייס הצעיר נצמד לתדריך ובתקיפה הראשונה זרק רק חצי מהפצצות. מהחצי השני נפטר בטיסה בגובה נמוך, מה שעלול היה לעלות לו ביוקר רב. ממשיכים בטיסה חזרה, במהירות נמוכה וחסכונית. בשלב זה, מלצר ואני היינו עסוקים מאוד בחישובי דלק. בגלל תא הנווט, שבא על חשבון מיכלים, היינו יותר קצרים בדלק משאר המטוסים. החשבון הראה שנגיע על המינימום, אולי קצת פחות - אבל נוכל להגיע. כשקרבנו לרמה, ראינו איזו שיירה צבאית עיראקית גדולה. לי כבר לא היתה תחמושת: הסתכלתי שמאלה וי- מינה, לראות האם מישהו יספיק להרים את האף ולשגר צרור. ר׳ ניסה, אבל ולא פגע. - OVERSHOOTS הוא היה שוב האצנו בחזית ועברנו אותה בשלום. אספתי את החבריה למבנה מכונס. סימנתי למספר שניים לקחת את ההובלה ולהודיע לבסיס שאני קצר מאוד בדלק ובא בגישה ישירה. עם הנגיעה במסלול, לאחר טיסה ארוכה מאוד - כשעה וחצי - היו במיכלים שלי משהו כמו 40 ליטר ו־ 120 ליטר. . המינימום המקובל היה 400/400 הגענו בחזרה לטייסת. ההתרגשות היתה גדולה. דבר ראשון, אני אומר לר׳: ׳למה לא שברתי׳ ישב מאחוריך מיג!׳ והוא ענה לי: ׳מהי מאחורי ישב מיגי! מאחוריך יש מיג!׳ מסתבר, שאלה היו אותם שני מיגים, שפגשנו לפני זיהוי המטרה. מאוחר יותר הם התפצלו: אחד הלך על ר׳ והשני - עלי. כנראה, שכאשר נורה לעברו הטיל שראיתי ירו גם עלי - ושני הטילים נכנסו באדמה. אין ספק, שהמשימה בוצעה על הצד הטוב ביותר, אבל... היה לנו הרבה היה לנו הרבה מאוד מזל. אילו הייתי מזהה את השדה באיחור של חצי־ דקה בלבד, וזוג ההאנטרים שעמד בעמדת ההמראה היה מספיק להמריא, ספק אם מישהו מאיתנו היה חוזר משם... במטוס ״ מאוד מזל. אילו הייתי מזהה את השדה באיחור של חצי־דקה בלבד, וזוג ההאנטרים שעמד בעמדת ההמראה היה מספיק להמריא, ספק אם מישהו מאי־ תנו היה חוזר מ ש*ם... במטוס.״ לאחר הנחיתה ציפתה לגדעון משי- מה שלישית לאותו יום: תקיפת טור שריון. בסך־הכל ביצע במלחמת ששת־ הימים 17 גיחות, 16 מהן כמוביל. שדה הותקף גם ב־ 6 ויד ביוני. H־3 יש לגדעון מגן ביקורת על הדרך בה בוצעו התקיפות הללו: ״אולי בקשר לטיסה שלנו אי־אפשר לבוא בטענות, אבל על השאר - בהחלט אפשר. הן נעשו בשליפה, לא כמו התקיפות על כל שדות התעופה במטס הראשון - ושילמנו על זה ביוקר. הלכו לנו שם שני ווטורים ומיראד. גלנץ וסרן גדעון דרור (טייס המיראז׳) צנחו ונפלו בשבי העיראקי, ואילו שלמה קרן ז״ל ואלכ- סנדר מלצר ז״ל - הנווט שטס עם מגן - נהרגו. מלצר השתתף בכל שלוש לפני הטיסה האח- .H התקיפות על 3׳ רונה הוא שאל: ״מה אתם רוצים ממני, אולי שיטוס לשם גם מישהו אחר...׳״ כשביקשנו לראיין את גדעון מגן, היה לו ברור כמעט מהרגע הראשון על איזו טיסה הוא מעדיף לספר: הפצצת ״הטיסה הזאת היתה באמת טיסה .H־3 מיוחדת,״ אמר. ״בלט בה מרכיב הדב- קות במשימה, למרות הזיהוי המאוחר, וההסתבכות בקרב האויר. כשעשינו את זה, לא הרגשנו שזה משהו מיוחד וגם עכשיו אני מרגיש כך. היה ברור שזה מה שצריך לעשות, ואני משוכנע שכל אחד אז והיום היה עושה אותו הדבר - אבל כשאתה מפרט זאת לפר־ טים, מסתבר שבאמת היה שם צירוף מיוחד במינו של אירועים.״ 72 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ל מ ש ל AIRFIX פוקה חלף ,GUNSHIP C130 1:32 , ס פ י ט פ ״ ר 1:24 , ספינות מ פ רש 1שד REVELL 15-1:48 , מעבירת ח ל ד F 1:481 , דבקים ועוד F-16A, ענק TAMIYA PRCA-LOA' F-15A' ,1:32 F-14A,•, אופנועים, מכוניות. דמיינת, כלי נשק, צבעים, מכוניות של ט רדיו. ועוד. HASEGAWA HIND-A-D-E, F-16A-B-C-D מטנס׳ פנטום בעלי תא טייס מתכת, מכוניות ועוד .C.F.T. + F-15, ענק F-16A ESCI תצוגות קרקע F-104 + F-16 תא־ט״ס אופנועים מיוחדים , F-1 מיראז׳ +F-16 של .ציוד קרקע ועוד ענבר צעצועים וסוכנויות בע׳׳נז המבחר הגדול ביותר בג 1ש־דן של דגמים להרכבה ITALERI N r י ־ ם rP־ C חדש בפתח־תקוה ענבר אופניים 03* אחד העם 27 פ״ת טל. 9342156 נ ו ש א F - 1 4 , Y F ,0-30־SR.12־7I מלאכים כחולים, טנקים, .C-130 , מלטים מכוויות חדישות ושתיקות, ועוד. MONGRAM F-4E, B-25, רביעיה אויחבטית מטוסי ענק ועוד . ,F-16 LIMA רכבות חשמליות בסטים שלמים ובחלקים בודדים, כגון קרשת, רמזורים ומתקנים כ מ ו כ ן — יש במלאי סמלי ח־א, , סמלי טיסות של ח־א, 1:4811:72 צבעי ״בחל״, מכחולים, מרסס׳ צבע, דבקים, ששת, מילוי, כמו כן מבחר ,TALVNYA צבע ריסוס של גדול של מיצרי ״!רלונדך כולל ח 1בר 1ת פירוט א ש ר אותם ניתן להזמין דרבנו: F 1 6 ,30 0 של הנחה לחברי מועדון בוני דגמים בישראל חליהארו נמשכה! >vv לעמוחח nawm העמותה פועלת להנצחת והפצת מורשת החיל, לטיפוח הקשר של חבריה עם החיל, לקשר עם משפחות נפגעים, להפעלת מפעלי רווחה ותרבות(בית ידידי ודא, בית ״גיל הזהב,/ מופעים, סיוע הדדי בתעסוקה וכר). אם שרתת בחיל־האויר לפחות 7 שנים והקשר איתו חשוב לך - הצסרפ/י לעמותה! רצב ספח ההצטרפות עמותת חיל האדר רמה״ש - מיקוד 3 ח 47 ת.ד. 706 ו הנני מבקש/ת לרשום אותי כחבו/ה בעמותת חיל האויו. וצ״ב המחאה על סך 20 ש״ח כתשלום דמי הרשמה. מס׳ אישי שם דרגה שדות: מ עד כתובת טל: תאריך חתימה: )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 I מאת ד ו ו ו מרום צילמה רינת לבורסקי פבולו רני חיםם בנגב 74 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 מ ו נ ים ושמ ו נ ה שנים חלפו מאז התרוממה אל הא־ ויר ספינת האויר (צפלין) הראשונה, ו־ 40 שנה מאז נוסדה מדינתיישראל. בשילוב של שני האירועים הללו, בסי- מן של חלוציות וראשוניות, רוכזו, בלב הנגב, 45 בלונים פורחים וכמאה בלונאים מרחבי העולם כולו. כל בלונאי המכבד עצמו מקפיד לומר כי רשמית, הוא נחשב לטייס, תואר, שרכש לאחר לימודים תעופתיים, מבחני מטאורולוגיה, ניווט וקשר, ולא- חר שצבר מאה שעות־טיסה ראשונות. להיות טייס בלון פורח משמעו לא להיות עני. כי זהו ספורט יקר מאוד, הדורש הרבה השקעת זמן ואנרגיה ו... המון שעות פנויות. אם ציפינו למצוא בבלונים חבורת ״פריקים לתעופה״ - התאכזבנו. מצאנו סופרים, סוכני ביטוח, אנשי מחשבים, רואי־חשבון, מהנדסים בנאס״א, ואפי- לו אחת קולונלית (מיל׳) בצבא ארה״ב. כן, היו גם ״מכורים״ לעניין - אנשים שנודדים עם כל המשפחה ברחבי העו- לם, רק הם, השמיים והבלון. נקודת הזינוק של התחרות מוקמה איישם בלב שממת חול ואבק סמיך - צפוניתימזרחית לשום מקום. באירוע, שכונה ״פורח בנגב״ פרחו רק הכדורים הפורחים, שהתנשאו לגובה של 25 מטר. ראשון טייסי הבלונים בתחרות היה מפקד חיל־האויר, האלוף אביהו בן־נון, אשר הוטס ואף הטיס בעצמו את חלוץ הבלונים שפרחו בתחרות. הבלונים התייצבו לשלושה ימי תחרויות, כאשר בכל יום תחרות שונה. ביום הראשון - תחרות שזכתה המבערים נפתחים. !רמי האויר החם פורצים נ א ח ת בשאגה אל עבו תקרת הניילון שמעליהם. ה 0ל הק־ לוע ניתק מן הקרקע, מתרומם אל עבר השמים. קרונות, בלונים, אנשים,סלם מתרחקיםבמהירות, מתגמדים על פני הקרקע. תוף דקה או שתיים מראה מד הגובה על 2,400 רגל. ה 0 מ פ ר 0 ו ר ה 0 - ו 2 מעלות פרנה״ס. רוח בלתי־נראית, אן בהחלס מורגשת, 0וחפת את ה ש ר הפורח ורומה־מןרחה, כשהמבערים נאבקים כדי לשלום בכיוון. אני אוחז בחוזקה בדפנות 0ל הקש, דרכן ניתן לראות את הקרקע שלמסה. הסל מאיים להינתק מאחיזתו הרופפת במוטות הפלדה הדקים. האדרנלין הזורם בקצב מוג- בר משכיח את הפחד וגורם ל׳ להתמכר לתחושה המרוממת, המשכרת .HAVE AND HOUND - לכינוי ראשון, ממריא בלון השופטים כשהוא נושא שתי יריעות בד - האחת בקוטר 14 מטר רבוע והשנייה - של מטר אחד. שתי היריעות המחוברות במרכזן יוצ- רות צלב בד ענקי, הנישא על־ידי השופטים ומונחת בנקודה אקראית לאחר חצי־שעת טיסה. מיד לאחר־מכן, ממריאים הבלונים המשתתפים בתח־ רות לטיסה, שבסיומה יצטרכו להגיע אל הצלב שהונח בינתיים על הקרקע ולהשליך לעברו שק חול צבעוני, עליו מסומן שמם ומספרם. JUDGE DE- - בתחרות השנייה ממריאים בעק- CLARED GOAL בות השופטים לעבר נקודה נבחרת, וחייבים להשליך שק חול אל הצלב, תוך הזמן שהוקצב - שעה ורבע. PILOT ביום האחרון לתחרויות מודיע כל ,DECLARED GOAL טייס לשופטים על מטרה שבחר לעצמו וסימן על המפה, יוצא לעברה, ולאחר טיסת־ניווט מדוייקת מגיע אליה, ושוב משליך שק חול הנושא סימני זיהוי שלו. מסביב לעשרות הבלונים מתרוצצים מאות אנשי הצוות הנגררים אחריהם לאתרי התחרות השונים והמשונים: הודו, אוסטרליה, מכסיקו ו...תל־ערד. איש בלונים פורחים הוא, בדרך־ כלל, גבר שכוחו במותניו. שכן ענף ספורט זה דורש מאמץ גופני לא־מבוטל וכושר סיבולת גבוה. אולם, מצאנו בתחרות גם ארבע נשים, שהטיסו בכוחות עצמן כדור משלהן. את הבלון מסיעים קשור על נגררת המחוברת לרכב ארבע־גלגלי תיקני. בשטח התחרות, שעליו חלש חדר הפי- קוד הקדמי של כל אירועי ״אל הנגב״, התחילה בשעת בוקר מוקדמת הרכבת כלי הטיס. הבלון הענק, העשוי ניילון, נפרש על הקרקע במלוא תפארתו. בסל קש קלוע, מאסיבי, יושבים הטייס ואנשי הצוות. אל מיסגרת ברזל מחוברים מבערים, והרבה הרבה אויר חם, לוהט, מזיע. הבלון פועל לפי עיקרון פשוט של התרוממות אויר חם. המבערים נפתחים בשאגה, האויר החם ממלא את קיבולת כדור הניילון והמיתקן כולו נישא אל־ על, על כנפי וחסדי הרוח. לאירוע בתליערד היה ניחוח של הפנינג - מתח, המולה ופעילות צפופה ובלתי־פוסקת. הבלונים, בהמראה ובנחיתה, כבדים, מילאו את שדה הר- אייה כולו בבליל צבעוני, פסים, קווים, פיתוחים וכתובות־ענק שהודבקו על הבלונים, קראו לכל לשתות קוקה־ קולה או את הויסקי האירי ״סמית־ ׳קוק״. ראשון, בניקוד הסופי, שסוכם לאחר שלושת ימי התחרות, הגיע האוסטרי הרברט קוסטרינג, טייס בלונים ותיק ומנוסה, שהשתתף בעשרות אליפויות־ עולם ותחרויות בינלאומיות. הוא צבר 2,653 מתוך 2,850 הנקודות האפשר- יות, וזכה ב־ 4,000 דולאר. אחריו, במקום השני ובהפרש נקודות לא־גדול, ניצב ביל אראם, אמריקני צעיר ונמרץ, שזכה ב־ 2,500 נקודות וב־ 3,000 דולאר. במקום השלישי - אמרי- קני נוסף, וואלי אנדרסון, עם 2,430 נקודות ו־ 2,000 דולאר. גדעון ארבל, האחראי לאירגון פסטיבל הבלונים בנגב, הבטיח שיעשה אותו לאירוע ישראלי שנתי. 75 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 אותנו לטיול קצר, עד שהוא מעלה אותנו לגובה הרצוי, ועד שאני אומר לטייס ״פפה־לימה לשחרר״. הכבל משתחרר. המטוס פונה ימינה, ואנו שמאלה. עכשיו נותרנו לבדנו. רק אני והדאון שלי. הרגשה מופלאה. רק אתה וכמה פיסות עץ מחוברות, לבד באויר. אין רעש מנוע. שקט. אויר צח חודר מבעד לצוהר החופה. הגובה 3,000 רגל - הר־תבור, עפו- לה, כביש הסרגל, שדות שבעמק. ובריכות מרעננות כבר אמרנו? נוף מקסים - זה לא מלה, זה שתיים. ג׳י לא שלילי ולא חיובי אופף אותי עכשיו, אלא ג׳י של כייף לא נורמאלי, אני קורא בהתפעמות: ״ג׳י! איזה יופי!״ לפתע מרגישים מכה קלה, שגורמת ליואב דווקא להתרגש מאוד, הפעם הוא מבטא זאת רק בשיר, ולא במחיאות־כפיים (ידו חייבת להישאר על הסטיק) הוא הצליח ״לעלות על תרמיקה״. האתגרים בדאייה הם לעלות כמה שיותר גבוה, להישאר באויר כמה שיותר זמן ולהגיע כמה שיותר רחוק. כל אלה נמצאים ביחס ישר. כלומר, ככל שאתה מגיע לגבהים גבוהים, אתה שוהה הרבה זמן, ואז אתה יכול לדאות למרחק רב. כוח המשיכה הרי קורא לדאון לחזור למטה, לאמא אדמה. אז איך בכל זאת אוסף הדאון גובה ואינו מסתפק בגובה שנתן לו המטוס המסייע? הדאון תופס תרמיקות, זרמי אויר חם, ונוסק עימן. התרמיקה, מעין צינור בלתי־נראה באויר, היא תוצר של חום. ובכן, נכנסים לתרמיקה, מסתובבים, עולים ועולים, ואני סופג לפתע מין לחץ כזה, ומתחיל להתבונן דווקא במקזז, ולא בעמק, בגיא או בניר... תופסים עוד שתי תרמיקות, עד שמגיעים ל־ 5,000 רגל בקירוב - ואני מחפש את שקית הנייר, שאמורה לה- יות כאן במקרה ש... הופס, נראה לי שכבר לא תעזור יותר... עכשיו יואב מעביר לי את מלאכת ההטסה. הוא עוזב את מוט ההיגוי, ומשחרר את דריכתו על הפדאלים. אני לוקח. הוא מבקש ממני לפנות מעם ^ ^ ^ ^ יצד ניתן להטיס מבלי ^ ^ ^ ^ לסיים קורס טיס? כיצד ניתן לטוס ללא דלק, בו־ ^ B כנות או מנועים? יש ^ H תשובה: לדאות בדאון. תשובה לא מקורית ולא חדשה אבל תשובה טובה. השכם בבוקרו של יום שבת רגיל, מצפינים אנו ברכבו של יואב רוזן, מעמותת הדאייה מגידו, כדי ליטול חלק בבילוי השבועי המיוחד שלו. יום קיץ לוהט. בראדיו, בחדשות השעה עשר, בוקע קולה של הקריינית: ״גשם ירד הלילה בכמה מקומות בארץ״, ויואב מגיב במחיאות־כפיים ובזמר, מזג־אויר בלתי יציב מתאים לדאייה. עם שינויים במזג־האויר יש ״בסיס״ טוב מאוד לתרמיקות, שעלי- הן מתבססת הדאייה. כשנסענו בפעם הקודמת צפונה כדי לדאות, ניבא החזאי יום טוב לדאייה. כמובן, שלמעשה זה היה הפוך, ונאל- צנו לעשות את כל הדרך חזרה, עייפים ולא מרוצים. הפעם היתה שביתת חז- אים וייתכן שזו סייעה ליום טוב. כבל ומקזז (כדי לשמור על חרטום מוגבה קצת). אורך הכנפיים 16 מטר. לפני שעולים לאויר עושים בדיקה אוירית. כאן, הטייס הוא גם ״המכו- נאי״. מכניסים באטריה למכשיר הקשר, ובודקים אם הוא פועל. טופחים על הכנפיים העשויות מעץ, משני הצד- דים, כדי לבדוק אם הן סדוקות או ״בריאות״. מייצבים את הדאון ובוד- קים אם הגלגל תקין. בשלב זה מתחיל יואב להתפרע, ולטלטל את הדאון בחוזקה. מה קורה? ״אם הדאון לא יתפרק עכשיו,״ הוא מסביר, ״אז הוא גם לא יתפרק אחר־כך.״ או.קיי. הכל מוכן. עכשיו נכנסים לדאון... יואב לפנים ואני מאחור. לכל אחד מאיתנו אותם האבזרים והמער- כות. יואב מלמד אותי, ב־ 50 שניות, כיצד מטיסים דאון. מכיוון שמכשיר הקשר של יואב מקולקל, הוא מבקש ממני לשמש כאיש הקשר. לשאלתי אם הוא רוצה שאהיה גם הנווט, עונה בחיוך: ״לא תודה. כבר אכלתי הבוקר.״ המינחת במגידו. הוא הכי־פשוט שי- כול להיות. זה מסלול אספלט, בלי מגדל פיקוח. את מקומו של המגדל תופסת סוכה עממית עם שולחן, כסא, נייר, מכשיר־כתיבה ומכשיר קשר אלמנטארי. פונ־ם להאנגר. שם אנו פוגשים את דוד חדש, איש תחזוקה, שהוא גם איש־מנהלה, וגם אישיתעופה, עושה הכל בהתנדבות, על הצד הטוב ביותר, וזוכה לתשבחות כלליות. K.A-7 מגיעים לדאון ההדרכה דגם מתוצרת ״שליישר״, שעליו נטוס. צהוב עם חרטום אדום. מציצים פנימה, ומגלים את האבזרים הבסיסיים ביותר שכלי־טיס זקוק להם: מד־גובה, מד־ מהירות, מד שיעור נסיקה ושקיעה ומוט היגוי. כמו־כן יש ידית שחרור עתה אנו נקשרים בצורה כה מור- כבת, שלא תבייש אף את מטוסי החיל. אחד מחברי העמותה סוגר עלינו את החופה, ומחבר את הדאון בכבל למטוס פוני, שיעזור לנו להמריא אל־על. (בשאר העמותות בארץ משתמשים בעיקר בפייפר־קאב.) אני מורה לטייס הפוני: ״פפה־לימה קילו־פוקס מתיחה״, הווה אומר - שימתח את הכבל. זה כדי שההמראה תהא נקייה ונכונה, בלי בעיות. לאחר־ מכן אני אומר ״פפה־לימה המראה״. המטוס ממריא, ואיתו גם אנו. יופי אקזוטי. המראה במבנה מיוחד מאוד של מעין אבא־מטוס, ממונע וחזק, העוזר לבנו הקטן, שעוד מתקשה להמ- ריא בעצמו - לעוף, כלומר לטוס. לאחר כחמש שניות הרצה על המם־ לול, מופנה חרטומנו מעלה, עד שאנו מתיישרים. כל זאת על רקע שמיים תכו- לים, שדות העמק הירוקים ובריכות המים המשתקפות בכחול עמוק. באותה שניה של ההתנתקות מהק- רקע, ובשתי הש- ניות הבאות, כאשר הדאון נמצא מטרים ספורים מה״ליין״, חולפת בי הרגשת ע ו נ ג חד ־פעמית מופלאה. אנו נותרים מחוב- רים למטוס, הנוטל 76 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 נוצרים קוריוזים משעשעים בקשר שבין יחידת הבקרה לדאון. כשמודיעים ליחידת הבקרה למשל ש: ״אני במגידו, 4,000 רגל״, מחשבת היחידה, הרגילה למטוסים ולמסוקים את חישוביה, ומודיעה: ״בנתניה, 3,000 רגל״. כאן מצטחק לנפשו איש הדאון - אני אגיע לנתניה, אבל מאיפה לי לדעת באיזה גובהן״ עם הדאון ניתן לנחות בכל מקום. בעיקרון נוחתים במינחתים למיניהם הפזורים בארץ. כבר קרה שנחתו דא- ונים בשדותיתעופה. אך לעיתים, כשמשהו לא מסתדר לפי הרצונות, נאלצים לנחות לא על מסלול מסודר. במקרה זה בוחר הטייס שדה מתאים, ונוחת. הוא מקפל את הדאון ומחכה לרכב, מאחר שכבר אינו יכול להמריא שוב בכוחות עצמו. כיצד ממריאים? - יש שלוש שיטות. בראשונה קושרים חבל מכל צד דאון. ומושכים אותו בריצה (החבלים יוצרים עד אשר יש די לחץ אויר (V את הצורה על כנפי הדאון והוא עולה. בשיטה השנייה מושך טנדר, בעזרת כבל באורך של כ־ 400 מטר את הדאון, עד שבשלב מסויים הכבל ניתק, והדאון ממריא. השיטה השלישית היא הפופולארית ביותר, שעליה כבר עמדנו, המראה בעזרת מטוס המביא את הדאון בדרך־ כלל עד לגובה של כ־ 2,000 רגל. יתרונו הגדול של המטוס שהוא יודע לזהות בעצמו את התרמיקות, ולהכניס את הדאון לתרמיקה מבוקשת מבלי שזה האחרון יצטרך לחפש אותה. כאשר מבצעים דאיית מרחק, יש לתפוס תרמיקה, לתפוס גובה, ולנווט במהירות הנכונה. רק טייסים בעלי ניסיון עושים זאת. השיא הארצי ברא- יית מרחק הושג על־ידי הרמטכ״ל לשעבר, ח״כ רפאל איתן (רפול) - ממגידו בצפון ועד אילות בדרום. לדואה בגילשון יש קירבת־יתר לציפורים, מכיוון שהוא פתוח. לדואה בדאון הסגור מכל עבריו - פחות. אין זה מונע ממנו כמובן, להיתקל בציפו- רים, כמוהו כאחיו הסילונייס הגדולים. כדי להימנע מתאונות כאלה עם עופות השמיים, שואפים אנשי הדאונים להי- כנס למעוף יחד עם הציפורים. כשהם טסים במהירות יחסית של אפס בערך ביניהם לבין הציפורים. לפני חודשים מספר, התנגש אחד ממדריכי עמותת מגידו בבז, בדיוק כשביצע באז מעל לראשי אנשים שבמינחת. הוא טס במהירות גבוהה מאוד, אך הצליח לצאת מההתנגשות ללא פגע בזכות נ י•סיונו הרב. היום נוטה להעריב. מרבית הדואים ופמליותיהם עושים דרכם דרומה, חלקם צפונה. הדאונים כבר שוכנים זה מכבר בהאנגריהם הצנועים, מחכים לתורם בסוף השבוע הבא. הטובים בארץ בתחום הדאייה, ומספר אחד בעמותת מגידו. הוא מבצע סיבסו* בים, עילרודים וגילגולים לא שלמים. עקרונות האוירודינאמיקה הבסיסיים מודגמים כאן באופן פשוט ויפה. כאן אין שום מיחשוב, אלקטרוניקה, מנו- עים או כיוצא באלה. רק כלי־טיס פשוט, הפועל על עקרונות פשוטים. הדאון של אילן תופס עוד ועוד תרמיקות, עד שהוא מגיע לגובה של 10,000 רגל. גובה עצום לגבי דאון. טיפות גשם יורדות, לעומת זאת, למטה, על הקרקע, וגם בגובה של 3,000 רגל, למשל, נאנקים הכל בעומס החום. אנו מפנים חרטום מטה במטרה לנחות. נחיתה מקסימה מעל בריכות המים היפהפיות החולפות מתחתנו שניות מספר לפני נגיעתנו בקרקע. מרגישים את הנחיתה, חשים בה, הרבה יותר מאשר כשטסים במטוס או במסוק. דומה הדבר לקוצים ולאבנים שבהם חש מי שהולך בנעלי נייר, לעומת הנעול בנעלי פלדה או פאלאד־ יום. כשאנו כבר שוב על הקרקע המוצ- קה, לוגמים בשקיקה כמויות מים עצו- מות, מגיע אילן בבאז מושלם ונהדר מעל לסוכה שלנו. הוא ממש נשק לה. האנטנה הפצפונת המתנדנדת בחוזקה על ראש הסוכה, לא תשכח לו לאילן זמן רב מה שעשה לה... בעמותת הדאייה לא מקבלים משכו- רות, כולם פועלים בהתנדבות. רבים כאן באו להגשים חלום ישן לטוס, כלומר, להטיס. יואב רוזן, למשל, חלם כל חייו על טיסה, הוא התקבל לקורס טיס ונשר ממנו, אך החליט שאת חלומו האוירי הוא חייב לממש. וזאת עשה. כדי להצטרף לעמותה במגידו, משל- מים 250 דולאר - כתשלום חד־פעמי ואחר־כך 41 שקל בכל חודש. לבני נוער ולחיילים הנחה. המצטרפים החד- שים, שאינם מכירים את רזי הטיסה בדאון, מקבלים שיעורי דאייה. בארץ עוד שלוש עמותות דאייה: עיו־שמר, שדה־תימן (ליד באר־שבע) ומחניים. תוך כדי טיסה באיזור המסלולים אין לטייס הדאון קשר עם יחידת הבקרה, אך בטיסות מרחק - יש. לעיתים עכשיו יואב לא נותן לי הוראות. אני מחליט מה אעשה. מבצע פנייה חדה ימינה, ושומר עליה. צולל מעט מטה, וחוזר למעלה, אני עושה את זה! כל זאת על רגל אחת (כזכור, לימוד ב־ 50 שניות) ועל פיסת עץ... קל מאוד להפיל מטוסז עועזים לו ״כ־כה ו־כ־כה״י ייתכן. אני, מצידי, חושב כי קל מאוד להטיס דאון - עושים לו ״ככה וככה״. בלי מקפים. עכשיו מגיע הדאון האירובאטי של מגידו. מטיסו, אילן שקולניק, בין שמאלה. אני מושך קלות בסטיק לכיוון שמאל, ולוחץ מעט על הדוושה השמא- לית. כעבור שניה אני מייצב. אילו הייתי ממשיך להחזיק את הסטיק שמא־ לה - היינו ממשיכים להסתובב. ביצע- תי תפנית חדה ומוצלחת ויואב מוחא לי כף. עכשיו הוא יכול... לאחר־מכן הוא אומר שעלינו להפנות את החרטום כלפי מעלה. משיכה קלילה בסטיק לאחור ־ ואנו מתייצבים. ״כ־כה ו־כ־כה״ 77 ן )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 חופשה ברומא מוניר משתייך למיעוט הנוצרי בעי- ראק ובשל כך נעצרת התקדמותו ה מ י ק צ ו ע י ת . משפ ח ת ו ה עשי ר ה התרוששה לאחר המהפכה, הוא שונא את היועצים ואת הטייסים הרוסיים המסתכלים על עמיתיהם מגבוה, והחי שוב מכל - הוא מתאהב, כמובן, בהלן. הלן מציעה לו לנסוע איתה לחופשת בילוי קצרה ברומא. שם היא משכנעת את מוניר לבוא לישראל. בפגישה מהירה בתל־אביב מסוכמים עם מוניר התנאים להבאת המטוס לארץ, הוצאת אשתו וילדיו מעיראק והשתלבותם במערב. עם חזרתו לעיראק מתחילה חגורת החנק להיסגר על הלן ומוניר וכמעט כל התוכניות משתבשות. שירות הביטחון העיראקי עולה עליהם, הרוסים מרגי- שים שיש משהו באויר, והגרוע מכל - הלן, שהיתה אמורה להיות מרגלת חסרת־רגשות, עושה את השגיאה הכבדה ביותר של סוכנת חשאית - היא מתאהבת. ב״ 20 הדקות האחרונות של הסרט יש מתח עצום, כשטייסים רוסיים וחב- ריו של מוניר רודפים אחריו במרחבים האויריים של עיראק וירדן. בינתיים, על הקרקע, מחרפת הלן נפשה, ומצילה את ילדיו ואת רעייתו של הטייס העיראקי, במיבצע מילוט דרמטי, ברכ- בת וברגל, בשטח הררי. ממציאות לדמיון הספור פורסם בהבלטה באוגוסט 1966 , והופיע בכל סוכנויות הידיעות וביומני הקולנוע העולמיים (אך לא אצל הרוסים, שהתקשו להודות בפר- הגדולה H.O.B. שת העריקה). חברת בעולם בתחום הכבלים, שתפיץ את הסרט בכל העולם התעניינה מאוד בספור הזה ובחרה להזמין אותו מהמ־ פיק יורם בן־עמי. לבךעמי היה ברור כי על סיפור זה לכלול מרכיבים רבים וחשובים של סרט קולנוע טוב. הוא החל לנבור בעיתונים, ספרים ומאמרים. כאשר נתגלה לו שהיה אלמנט רומנטי במקור, שכר את שירותיו של כריסטופר ווד, שכתב כמה תסריטי ג׳יימס בונד. על בסיס הסיפור האמיתי, ובתוספת פרי הדמיון של ווד, התקבל תסריט שנראה לחברה המייצרת. (אפרופו ג׳יימס בונד - מטוס המיג־ 21 קיבל, כשהגיע לארץ, את המספר (...007 בךעמי מסביר מדוע לא השתמש בסיפור המקורי בלבד; ״כשעושים סרט צריך להפעיל את מלוא הדמיון. מב־ חינה קולנועית ישנם דברים שמעני־ ינים, וישנם כאלה שלא - לכן אין 7 ע י ד א ק י משמאל: דגם מ י ג 7 ם בסרט ״נשר הברזל 2״ השתתף חיל־האויר בצורה מרשימה בתס- ריט דמיוני, שאין לו כל קשר לישראל, הרי _ שבסרט החדש, ״לגנוב את השמיים״, שגם הוא צולם בארץ, אין חיל־האויר משתתף כלל, למרות שהתסריט מבוסס הפעם על סיפור אמיתי ומרתק - עריקת המיג העיראקי וטייסו לישראל. עלילת הסרט, המערבת מציאות וד- מיון בבימויו של ג׳ון הנקוק הולכת ככה: כאשר הרוסים (שוב הרוסים - נו, מהי) מפתחים את מטוס המיג־ 21 המשופר, שנחשב כטוב בעולם בשע- תו, הם גורמים בעיות גדולות לאמרי- קנים בוויטנאם, ודפיקות־לב מואצות לישראל, במוסרם כמה מטוסים כאלו לעיראק, למצרים ולסוריה. חיל־האויר, הצמא לדעת פרטים על מטוס האוייב המשוכלל, מבקש את עזרת המוסד בהשגת מידע. המוסד מבטיח להשיג לא רק את הסודות על המטוס, אלא פשוט את המטוס בכבודו ובעצמו. הלן מייסון(מריאל המינגווי, נכדתו של..., כוכבת ״כוכב 80 ״), אמריקנית בת 28 , היא סוכנת של המוסד בבגדד. יחד עימה נמצא סוכן בשם דייוויד (ניקולאס סובוי), המתחזה לנציג חברת נפט אמריקנית. הם מציגים את עצמם כבעל ואשה, בעוד שלמעשה אינם נשואים. ברשותו של המוסד תיקים עם פר- טים רבים על טייסי הקרב בארצות ערב, והוא מספק להלן שמות של שלושה מועמדים (עיראקיים), שלדעתו אפשר יהיה לשכנעם לבגוד בארצם, ולמסור את סודות המטוס. ההחלטה במי לבחור היא של הלן. היא מרגישה שלטייס מוניר רדפה (בן קרוס - ״מרכבות האל״, ״המצודה״) יהיו המוטיבאציות הטובות ביותר לשיתוף פעולה, ובוחרת בו. למעלה: ס ו כ נ ת המוסד מ ד י א ל ה מ ת נ ת י , ע ם ה ט י י ס ־ ה ע ד י ק , מתייר 79 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 דקה מחשבה על השנה הבאה. להזמנות נא פנה אל מחלקת קידום ופיתוח - עיתון הארץ, טלפון: 03-5121340,03-5121339 1 , עיתון הלאנש אי• חו רשבי• ד אומרים שבשנה הבאה יהיה חם יותר, אבל זה בגלל הקיץ, ואולי בגלל הבחירות, או השטחים. איזה נושא יתפוס נתח גדול יותר בחדשות? לא נשאיר אותך במתח. הארץ יגיע אליך בוקר־בוקר עם חדשות טריות, כתבות רציניות ודעות של אנשים חושבים לאנשים חושבים. מה עוד? הנחה של 20% למשן ששה הודשים ראשונים. וגם שעון קיו מהודו במתנה. המבצע למנויים חדשים בלבד. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 I להיצמד למקורות. אף אחד, לדוגמה, אינו יודע מה קרה בדיוק בין הסוכנת לטייס העיראקי. כאן בא התסריט- אי, וממלא את תפקידו, כך שהכל יעבוד מהבחינה הקולנועית.״ מ ר ב י ת ו של הסרט צולם ביש- ר א ל : ב ע כ ו , בירושלים, ביפו ובסביבות ענתות, שם השתתפו גם ערבים מקומיים. מריאל המינגווי אמרה: ״בסצינות של ה מ ל ח מ ה ש צ ו ל מ ו ב ג ד ה ה מ ע ר ב י ת , כששמעתי יריות, לא ידעתי אם אלה יריות אמיתיות או אלה של הסרט...״ המילמזי•. מיליוני דולארים של הסברה כמו־כן צילמו גם ברומא ובמדינת נוואדה, ארה״ב, שבה בוצעו הצילומים האויריים ו ״ בסיסי חי ל ־האו יר״ (העיראקיים והישראליים). כרקע שימש בסיס לא־פעיל של חיל־האויר שהוקם במל- ,STAD האמריקני בשם חמת העולם השנייה. מיגים מאמריקה במיג המקורי לא ניתן היה להש- תמש, מפני שצמיגיו נשחקו זה מכבר, ולא הצליחו למצוא לו צמיגים חדשים. כיום הוא מוצב במוזיאון חיל־האויר בחצרים. בגדד בישראל: הצילומים בארץ נעשו ביט, בעכו ובירושלים הפתרון נמצא אצל גורמים פרטיים , בארה״ב, שברשותם מטוסי מיג־ 21 שקנו מארצות מזרחיאירופיות, וכך ניתן היה להראות בסרט לא רק מיג אחד, אלא גם את שאר חברי המטוס, הדולקים אחריו בהמשך. בעלי האויר* ונים הפרטיים דורשים גם פחות כסף מחילות־האויר (ישראל או ארה׳׳ב) - יתרון נוסף. את המטוסים צבעו, כמובן, מטוס מטוס וצבעו הוא. מטוס האימון האמרי- נבחר לייצג מטוסי־קרב T-33 קני ישראליים. את המטוסים הטיסו טייסים אמריקנים. את קרבות האויר צילם ״TOP GUN הצוות שצילם בסרטים ״ ו״נשר הברזל 2״. ל 0רט יש תקציב של חמישה מיליון דולר. חיל־האויר לא היה מעורב ביותר בעשיית הסרט, לאחר שיוצריו סירבו לקבל על עצמם אישורים ממסדיים. כעבודת הכנה לפני תחילת הצילו- מים נפגשו השחקנים >שאר יוצרי הסרט עם דני שפירא, שהיה טייס הניסוי הראשי, שבדק את מטוס המיג־ 21 . סיפר שפירא: ״הייתי הראשון במערב שהטיס את מטוס המיג־ 21 . זה היה מטוס חזק (סוס־עבודה רוסי).״ בפגישות רבות למדו השחקנים (הטייסים) פרטים שונים, ואף עברו מעין ״קורס טיס״ מזורז ביותר. בזכות סיוע צבאי ששון גבאי הישראלי, המגלם את דמות חברו של מוניר רדפה, מספר: ״אני טייס עיראקי, וחבר בשלישיה, שמונה חוץ ממוניר וממני, עוד טייס. שלושתנו מחזרים אחרי שליחת המוסד, ומוניר זוכה בה. אני לא מרוצה מהמ- שטר. אני מנסה לקרב את מוניר לרעיונות, , שדוגלים בהפיכתו של המשטר למתקדם יותר. אני נפגש עימו בשתי פגישות חשובות, ומנסה להש- פיע עליו. לבסוף, עולים עלי, ואני מוגלה מעיראק. כהכנה לסרט, למדנו על התקופה הרלוונטית בעיראק ובכל העולם, מהבחינה הפוליטית, נפגשנו עם טיי- סים בחיל־האויר, שסיפרו לנו איך מפעילים מטוס ואיך פועלים בו. מהן התנועות, מהן הפעולות ומהם הקשיים. היה מעניין מאוד, לי יש רק סצינה אחת בה אני טס - יחד עם שני חברים.״ שחקני הסרט, שבאו מארצות שונות 007 המקורי, בפי שהובא לישראל ב 1966- פה, ויעבדו פה ללא הפרעות - ייווצר מעין תשדיר שירות שיעודד תיירות לישראל. הוא יוכיח, שהחיים כאן נמשכים כסדרם, ואפשר לבוא ולבקר בנחת. מחוף לחוף, ,N.B.C^ בתוכנית של שאלו את מריאל המינגווי שהביאה את ילדתה בת 12 השבועות לצילומים בארץ: ׳כיצד את יכולה בכלל לשחק ולפעול פה?״ ענתה: ״נהדר כאן. הכל בסדר. יופי. זו דוגמה מצויינת לפרסו- מת מצויינת, ששווה מיליוני דולארים של הסברה.״ (ארה״ב, אנגליה, ספרד, איטליה ויש- ראל) נהנו משהייתם בארץ, והבטיחו לחזור. יורם בן־עמי, המפיק, מלמד ציונות כלכלית: ״למעשה, היכולת לקבל פה סיוע צבאי, היא אחת האטראקציות שיכולה לספק מדינת־ ישראל. מזג־אויר כשלנו יש גם בקליפורניה. מה שאין שם זה צבא מעולה, וכמה שצה״ל יסייע יותר - ייכנס יותר מטבע חוץ, והתדמית של ישראל תשתפר. מדינות כמו מארוקו, תוניסיה, ספרד והפיליפינים מעמידות את צבאותיהן לרשות מפיקים זרים, וסיועיהן נושאים פרי. אני ממליץ להקים מדור מיוחד בצה״ל שיטפל בכל הנושא הזה. אולי מדור מיוחד בחיל־האויר. כשיצלמו )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ד נ י ש פ י ר א / דני שפירא קיבל את רשיון הטיס שלו לפני 39 שנה. מאז, צבר 12 אלף שעותיטיסה על מאה סוגי מטוסים ומסוקים, טס בחמש מלחמות, נפגע פעמיים ופעם אחת נוספת באימונים(מוסקיטו שהתפרק בנחיתה). עשרות פעמים נחת ברגע האחרון ועוד עשרות ברגע״שאחרי־הרגע האחרון(דלק שנגמר, מנועים שהתפוצצו). הוא הטיס שלושה אבות־ טיפוס של מטוסים חדשים ולא נטש מעולם מטוס באויר. את דני שפירא הישוו כבר לצ׳אק ייגר ולפאגניני, ובשבחים שנקשרו לו אפשר למלא ספר. היום הוא אומר שטייס צריך ידע, אינטואיציה, עדינות והמון מזל, ומבקש לא לשכוח לציין שיש לו חמישה נכדים מ א ת י ק י ר א ל ק ר י ב 82 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ה ש א ל ה ל ט נ י ס , ה ו א ה ס ט י ק מ ס פ ר 1 83 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 קיץ 1932 הציג קולנוע ״גן העיר״ הפתוח בחי- פה את הסרט ״פטרול השחר״, בהש,תתפות כוכבי הסינמה דייוויד ניכן וארול פלין. הסרט סיפר על קורותיהם של I טייסים במלחמת העולם הראשונה וה־ ציג טייס־קרב בפעולה, בסיגנון של ראשית ימי הקולנוע. באולם הפתוח של ״גן העיר״ צפה בסרט גם דני שפירא, ילד בן שש, שבא עם אביו. באותו יום, כשחזרו הוא ואביו הביתה, הודיע דני למשפחתו כי כשיהיה גדול יהיה טייס, המשפחה ביקשה שיפסיק לדבר שטויות. כמה שבועות לאחר־מכן חזר מטיול באירופה מר פצ׳נר, יהודי נשוא־פנים, שנשא בתואר יו׳׳ר ועדת הדר־הכרמל, וסר לביקור אצל משפחת שפירא. מר פצ׳נר קיבל כוס־תה וכשהתרווח במושבו הניח על השולחן כובע עור מהסוג שחבשו טייסי מלחמת העולם הראשונה. דני חבש את הכובע, סירב להיפרד ממנו וסופו שקיבל אותו במתנה ממר פצ׳נר. בגיל 13 נרשם דני לחוג טיסנים בבית־הספר ״בסמת״ בחיפה, בנה והד- ביק טיסנים ושנה מאוחר יותר נרשם לקורס דאייה. כשהוא ״מעלה״ את גילו ל־ 17 , התקבל על תנאי, ובגיל ״ 18 ״ היה למדריך ולחבר בקלוביהתעופה של חיפה. אותו זמן פעל ברמלה בית־ ספר לטיסה של חברת ״אוירון״. דני עבד, התגורר אצל דודתו בתל־אביב ולמד טיסה מארנסט רפפורט, יהודי יוצא גרמניה. מהכסף שהרוויח מעבוד- תו שילם עבור שיעורי הטיסה ועבור השהייה אצל דודתו. הקורס עלה 75 לירות פאלשתיניות, אך חברי קלוב־ התעופה קיבלו ״סטיפנדיה״ של 25 לירות, ללימודי ״טיס מוטורי״. אחרי 17 וחצי שעות טיסה במטוסי טיילור קראפט ור.וו.די.־ 8 קיבל דני רשיון־טיס מנדטורי מס׳ 119 . ברשיון נכתב ״רשאי להטיס את כל סוגי המטוסים״. ״כמה שנים מאוחר יותר הציל אותי סעיף זה מתקרית לא־ נעימה,״ מספר דני שפירא. ״לילה אחד חזרתי מפעולה בקלוב התעופה בחיפה ובדרך עצרו אותי שני חיילים בריטיים אחד מהם כיוון אלי את נשקו וצעק ׳מי ׳ והוא FRIEND שם׳. עניתי באנגלית ׳ ציווה עלי לגשת אליו. השני האיר עלי בפנס. וכיוון אלי את רובהו הדרוך. הבריטי ביקש ממני תעודה מזהה ונתתי לו רשיון הטיס. הוא הסתכל וכשראה את הסעיף הזה, שאל אותי בהתפעלות ׳אתה טייס ניסויי׳ לא יודע למה, אמרתי יכן׳. הוא שאל אותי איזו אזר- חות יש לי ואמרתי, ׳שווייצרית׳. הוא החזיר לי את התעודה, הרי טייס ניסוי לא ישקר, ואמר לי יאו.קיי. כדאי שתלך עכשיו, כי עוד הערב אנחנו נדפוק פה איזה יהודי מזוהם.׳ אמרתי תודה והסתלקתי.״ מקרה מעניין אחר שקרה בעקבות קבלת רשיון הטיס אירע ערב הכרזת המדינה, כאשר חבר של דני, שהיה איש הגנה, ביקש ממנו להפציץ מהא־ ויר עבור האצ׳׳ל את ארמון הנציב בירושלים. דני התנה את הסכמתו באישור של ההגנה, אך בסופו־של־דבר חזר בו האצ״ל מכוונתו וארמון הנציב ״ניצל״. ״הייתי מוכן לבצע את זה,״ אומר דני. ״שנאנו את הבריטים והיינו מוכנים לעשות כל דבר נגדם, בתנאי שלא נפגע באזרחים, אלא רק בשלטון עצמו.״ אחרי הכרזת המדינה נאספו כל חברי קלוב־התעופה, בעלי רשיונות הטיס, לקורס טיס בבית־הספר של פעילי ההסתדרות בתל־אביב. היו כמה עש- רות נערים, חלקם מהפלמ״ח. הקורס נמשך כמה שבועות, אך בינתיים החלה פעילות בשדה־דב הסמוך - תחת כיסוי חובבני של קלוב־התעופה, לשם הועב- רו מטוסיו. ״משם היינו מעבירים מזון, הודעות, נשק ו תחמושת לישובים תחת מס- ווה של טיסות־ לימוד כדי להתחמק מהבריטים,״ מספר ד נ י . ״ ה פ ע ו ל ה הקרבית הראשונה שביצעתי היתה כטייסימשנה בטי- סה ל ה ס פ ק ת תחמושת לבאר־ טוביה במסל ו ל שנקרא בית דראס. מעל המסלול היה כפר ערבי בשם זה והערבים היו יורים על ה מ ס ל ו ל . הנמכנו בזהירות בפרימוס, זרקנ ו את ה ת ח מ ו ש ת והסתלקנו. הער- בים ירו כמו משוג- עים. הטייס היה איש הפלמ״ח, פיני בן־פורת. מאוחר יותר באו אנשי ההגנה על ג׳יפ ולקחו את התחמו- שת. בהזדמנ ות אחרת זרקנו שקים של נסורת ובתוכה כ ד ו ר י ם ל כ פ ר ־ עציון הנצור. כך גם ביחיעם, הפעם במטוס ראפיד.״ לקראת סיום המנדאט החלו להלך בקרב הטייסים הצעירים שמועות על קורס טיס קרבי מסודר באיטליה או בצ׳כוסלובקיה. מכיוון ששמועות לא חסרו אז - התייחסו החברים בביטול גם להודעת הכינוס, שנשלחה אליהם ב־ 13 במאי 1948 אבל, עוד באותו יום עלו כולם, עשרה במספר, על מטוס תובלה צ׳כי ישן בדרך לאתונה ומשם לרומא - לקורס טיס אזרחי. ״כשנחתנו באתונה שמענו שכפר־עציון נפל בידי הלגיון הערבי והאוירה היתה קשה. היינו בטוחים שאת שאר הגיחות שלנו נבצע מקפריסין, כי מדינתיישראל תי- פול ואנחנו נילחם עליה מבחוץ, כמו חיילי צבא צרפת החופשית שנלחמו מבריטניה במלחמת העולם השנייה,״ נזכר דני. ״ברומא לא חיכה לנו מי שאמור היה לחכות, והמשכנו לפראג. שם הסתבר שצריכים ארבעה מתנדבים שיצטרפו לשתי דאקוטות, שאמורות להעביר נשק לישראל. בכל אחת מהדאקוטות היו 16 ארגזים ובכל ארגז מכונת־ירייה בזה. טסנו לארץ עם הדאקוטות ומסרנו בתל־נוף את מכונות הירייה לשועלי שמשון. משם טסנו חזרה לחיפה ומשם לצ׳כיה.״ חודש לאחר־מכן חזרה ואוחדה הקבוצה בבית־הספר הצבאי לטיסה של צ׳כוסלובקיה, אחרי קורס קצר על מטוס מדגם אראדו הגיע הרגע הגדול - טיסה על המסרשמיט. המדריך, יהודי בשם ג׳ורג׳ ליכטר, ערך מיבחני טיסה לכל הטייסים. אחד מהם הועף מהקורס וחזר ארצה. החמישה שעברו בסופו־ של־דבר את הקורס היו דני שפירא, מוטי הוד, שייקה גזית, טיבי בן־שחר Particulars. Surname Christian Nam־ Description. Ore Sign. ״״־ of Hold־ נ.״׳ A Nationality * ׳SfofcutlAn. Thin Private Pilot'. Licence No 1\{J Place of Birth ״'". J"&״•fc®.ft"jiMow^t't-WT• ^ •1X־*&•taew ro1' ״־"׳ Date of Birth. - 4״ . ״״ 7״ *,*0 J n1 W who '1• hereby licen.ed laf lyt he following type* of י Add,־ ״. •K«rM« flying machine• -JUt fytu ״,וז- licence 11 valid ^־^t. - f ^ if), • en nt ^tAu^oJlAM. ..thlM.... י 013ECTGH liF^aVli •'.!A;; רשיון הטיס המנדטורי מם׳ 119 של דני שפירא. סיפר שפירא: ״שני חיילים בריטיים עצרו אותי. אחד מהם כיוון אלי את נשקו ,FRIEND וצעק ׳מי שם/ עניתי באנגלית ׳ והוא ציווה עלי לגשת אליו. השני האיר עלי בפנס. הבריטי ביקש ממני תעודה מזהה ונתתי לו רשיון הטיס. הוא הסתכל ושאל אותי בהתפעלות ׳אתה טייס ניסויי׳ וגרשון לין. כעבור שבע טיסות נפלה הודעה - הטיסות מופסקות מסיבות פוליטיות וחוזרים הביתה. עד לטיסה חזרה נשלחה כל החבורה לאתר מרפא בקרלסבאד, מקום שקט, שופע ירק ומעיינות. באחד הימים צץ ג׳ורג׳ ליב־ טר מאחד מביתני האתר ובפיו בשורה: ״דרושים שניים להטסת ספיטפיירים לישראל״. ג׳ורג׳ הוסיף שהמיבצע נקרא בישראל ״מיבצע ולווטה״ והח- ליט - דני ומוטי יהיו הטייסים. השאר שבו ארצה, להשתתפות בקרבות מלח- מת העצמאות והשאר - כבר היסטו- ריה. אחרי ״מיבצע ולווטה״, בי 14 במא- רס 1949 - קיבלו ארבעת טייסי הקרב הישראלים הראשונים את כנפי הטיס שלהם. דני שירת כטייסיקרב בטייסת הספיטפיירים והצליח להיות מקורקע לשלושה ימים על־ידי עזר ויצמן, אז מפקד בסיס רמת־דוד. ״גרתי אז על הכרמל ומדי פעם עשיתי באזים מעל לבית, כדי להגיד לאשתי ׳הנה אני׳. ליד הבית היה בית־חולים הכרמל. בוקר אחד עשיתי לופים ודולים וכש־ אני נוחת בבסיס קרא לי עזר להתייצב אצלו מייד ושאל: ׳באיזה גובה טסתי׳ יעל מה אתה מדברי׳ ׳באיזה גובה טסתי׳ ׳ 1,800 רגל מעל פני הים׳. ׳עשית באזים מעל בית־חולים הכר־ מלי׳ ׳לא, עברתי רק מעל הבית בגובה 1,800 רגל מעל פני רמת־דוד׳. ׳כשאתה עברת, אשתו של קלמן טורין, קצין המינהלה של הבסיס, עמדה ללדת בבית־החולים והתלוננו על ספיט שמ ר ע יש עולמות. לא חשב- תי הרבה - היה לי ברור שזה אתה. אתה מקורקע לש- בוע ימים ועכשיו צא מכאן לפני שא- כ נ י ס אותך גם לבית־הסוהר׳.״ ״למזלי,״ ממ- שיך דני, ״עז ר התחתן של ושה ימים לאחר־מכן ואני, בלי בושה, ת ב ע ת י ח נ י נ ה לרגל המאורע ולא ר ק ש ק י ב ל ת י אותה, אלא קיבל- תי גם רשות לע- שות איירובאטיקה במיוחד לכבוד הח- ת ו נ ה . את מה שעשיתי שם לא אשכח לעולם. עזר ניגש בסוף לקשר ולחש יופי, דני, זה יופי, אבל אולי תנחת כבר, מס- פיק׳.׳׳ מיבצע ״קדש״ הוכיח לכל הספ- קנים, לראשונה, מהי יכולתו של כוח אוירי התקפי בזמן מלחמה. ״שלו- שה חודשים לפני המיבצע נתמניתי מפקד טייסת מוסקיטו לצילום ולתפקי- דים מיוחדים. דן טולקובסקי קרא לי ומינה אותי מפקד טייסת של שלושה מטוסי מוסקיטו, שני מטאורים וחמישה טייסים. בכל יום שהיה בו מזג־אויר טוב טסנו וצילמנו, גם בשבתות ובח- גים. כמעט לא היתה טיסה שממנה שבנו בצורה נורמאלית לבסיס. פעם יהלך׳ לי מנוע וטסתי חזרה עד תל־נוף במנוע אחד - זה היה סיוט. המצלמות היו מתקלקלות ולפעמים היינו חוזרים מטיסה ארוכה בתוך שטח אויר רק כדי לגלות ששמן שנזל כיסה את העדשה - ולחזור שוב לשטח ולצלם הכל מהתח- לה. כשטולקובסקי הודיע, ערב אחד קודם על מיבצע ׳קדשי, הוא התקשר אלי ואמר לי: ׳עכשיו אתה מבין למה לחצתי עליך לחזור לטייסת המוסקי־ טו?״׳ 85 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 כמה חודשים אחרי מיבצע ״קדש״ החלה הקאריירה האמיתית של דני שפירא - כטייס־ניסוי. הצרפתים הקציבו לישראל מקום אחד במתנה בקורם טייסי־ניסוי. מקום שני ניתן בתשלום לטייס התעשיה האוירית הוגו מרום. דן טולקובסקי שלח את דני שפירא, אולי כפיצוי על הימים המתי- שים שלפני ״קדש,/ לקורס שהתקיים בברטיני שליד פאריס. הקורס עצמו ארך שבעה חודשים, אולם דני ומשפח- תו נשארו בצרפת שלוש וחצי שנים נוספות. מספר דני: ״כשהסתיים הקורס הסת- בר שהצרפתים מוכנים להציג את האב־טיפוס הראשון של המיראז׳, אך מתנגדים שאני אטוס עליו. עזר אמר חד־משמעית, שאם אני לא אטום על אב־הטיפום, ישראל לא תשקול את קניית המטוס. הצרפתים נכנעו וטייס הניסוי הראשי של ׳דאסו׳, גנרל קלוו־ אני, בא לשגרירות ולקח אותי לטיסה הראשונה. אחרי הרצאה של שתי דקות בערך בלשון ׳אין מה לדעת - הכל אוטומאטי׳ ותידרוך של שתי דקות, הייתי קשור במטוס - פעם ראשונה בחיי ־ באב־טיפוס של מטוס צרפתי, המסוגל לעבור פעמיים את מהירות הקול. בטיסה השלישית הגיע עזר ושמע איך אני עובר בפעם הראשונה את המאך־ 2 במיראז׳־ 3. הייתי הטייס הישראלי הראשון שעבר את המאך־ 2.״ בשלוש השנים הבאות התגוררו דני ומשפחתו בפאריס. כל מטוס מיראז׳ שהגיע מצרפת לישראל נבדק על־ידי דני, רק לאחר שחתם על טופס מיוחד - נשלח המטוס לישראל. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על העברת המירא־ ז׳ים לישראל שייך דווקא לרן פקר. מספר רן פקר: ״דני ואני נבחרנו להביא ארצה שני מטוסי מיראז׳ מיוח- דים למטרות צילום. היו המון תקלות במטוס המיוחד הזה, שאת חרטומו עמום הציוד הביאו מארה״ב. המראנו מתוך גשם ועננים כבדים. המכ״ם של קורסיקה, שם היינו אמורים לנחות לתידלוק, היה מקולקל, הדלק הלך ואזל, לא היה לנו כיוון ושדה־הנחיתה נמצא מאחורי רכס הרים בגובה שלו- שה ק״מ. דני נתן לי הוראות, הנמכנו ונכנסנו לשיכבת העננים מבלי לדעת היכן אנחנו נמצאים, היכן ההרים והיכן השדה. כשכבר ראינו את החוף לא ידענו היכן השדה. דני הודיע בקשר ׳ 90 מעלות שמאלה׳ ו... - אנו נוחתים בדיוק מדהים. עד היום אני לא יודע איך.״ ״רן פקר ידיד טוב שלי,״ אומר דני שפירא, ״ולזכותו אני אומר שהוא יודע לספר סיפור... האמת היא שהיה לי ראדיו קומפאס וידעתי שעברנו את רכס ההרים. חישבתי לפי הזמן והאינטואיציה שלי אמרה לי - כאן מנמיכים. הנמכנו ויצאנו בדיוק מול המסלול. נכון שהיה שם גם הרבה מזל.״ בשנת 1970 החלו התיכנונים הראש- ונים של אב־הטיפוס של הכפיר ודני הושאל לתעשיה האוירית. שנה מאוחר יותר נהרג אברהם הכהן, טייס הניסוי הראשי של התעשיה האוירית, בתאונה במטוס הערבה ודני מונה לטייס־ניסוי ראשי בתעשיה האוירית לאחר שהשת- חרר מחיל־האויר. ״ביום־הכיפורים הייתי מטיס ביום את המטוסים הפגועים ששופצו בתע־ שיה האוירית, אם הכל היה בסדר - הייתי מנחית אותם ישר בבסיס כדי לחסוך זמן. בלילה הייתי טם בבואינג־ 707 לאירופה להביא תחמושת ומוקדם בבוקר לסיני, להוריד חיילים לשטח. היתה לי מיטה קטנה במשרד ובין טיסה לטיסה הייתי ישן כמה שעות. במלחמת לבנון טסתי בערבה. הייתי נוחת על כביש ביירות־דמשק ומפנה משם חיי- לים פצועים לעורף.״ העבודה בתעשיה האוירית הפגישה את דני, לראשונה, עם דרישותיו של השוק האזרחי, שהיו לעיתים לא פחות תובעניות מאלו של התחום צבאי־ קרבי. ״כשתיכננו את הערבה חשבנו על אפריקה, אבל בעקבות מלחמת ששת־הימים הועבר השוק לדרום־ אמריקה. באחת הטיסות באקוואדור ביקשו ממני המארחים לנחות עם הער- בה על צוק בגובה 5,000 רגל על מסלול באורך מדוד - 284 מטר. טסתי מעיר הבירה, קיטו, לעיר פאסטאסה, שם לקחתי חביות דלק והטסתי אותן לג׳ונגל, קרוב לצוק שבו היה עלי לנחות, כדי להגיע לנחיתה עם מעט דלק. במטוס ישבו תשעה גנרלים של צבא אקוואדור. מהאויר המסלול נראה קצר בצורה מפחידה וראיתי שהוא בנוי כמו נושאת־מטוסים, עם 60 מעלות מידרון מכל צד. נחתתי ולפני ההמראה סובבתי את המטוס. הזנב ריחף מעל התהום והפנים קדימה. הרצנו את המטוס קדי- מה לקראת התהום בצד השני, וקפצנו פנימה. אספתי מהירות על גבול ההזדקרות, אספתי גובה - ויצאנו מזה. בינתיים, קדרו עננים על שמינו ולא מצאנו את חביות הדלק שהחבאנו בג׳ו־ נגל. מדובר באיזור עם הרים המתנש- אים לגובה 11 אלף רגל עם צמחיה כבדה ומעל כל זה ענני קומולונימבוס. היינו במרחק 80 מייל מהחוף. המנורה האדומה של עשר דקות טיסה התחילה לנצנץ. פתאום ראיתי חור בעננים ועברתי בו. תיכננתי לבצע נחיתת־ אונס על החוף. פתאום, אני מסתכל למטה ואני רואה מסלול - מסלול־ נחיתה גדול. למקום הזה קראו לוחה וטייס־המשנה אמר לי: ׳אל תנחת פה. יש פה רוחות איומות. פה נוחתים רק עד עשר בבוקר.׳ גירשתי אותו החוצה מהתא. היתה רוח 60 קשר, אבל בכיוון הנחיתה. נחתתי והמטוס כמעט התהפך על הקר- קע. קשרנו את המטוס בחבלים ובא- בנים וחיכינו. בלילה הביאו את חביות הדלק על שיירת פרדות מהג׳ונגל והס- תבר שהם היו במרחק 20 מייל מאיתנו. למחרת בבוקר שאלתי את האקוואדו־ רים אם הם מתכננים לנחות ולהמריא מהמסלול הזה, שם על הצוק. הבחור ששאלתי אותו אמר לי ירק רצינו לבדוק אם אתה מסוגל לנחות ולהמריא משם. חשבנו שאם אתה תצליח סימן שהמטוס באמת טובי. באותו שבוע נחתם חוזה ואקוואדור רכשה שישה מטוסי ערבה מהתעשיה האוירית.״ קרה אחר, מדהים לא • f l פחות, אירע בבראזיל עם U M הצגת מטוס המנהלים ״קומודור גיט״. דני M l מספר: ״היינו צריכים K I להגיע ממקום שנקרא J בל־אם לסאן ־פאולו , B I טיסה של 1,300 מייל, שלוש וחצי שעות מעל לג׳ונגלים סבוכים. יצאנו בערב וטסנו בלילה מעל העננים. חצי־ שעה לפני שהיינו צריכים להנמיך פתאום כבו כל המכשירים במטוס: ן הראדיו ומד־הטווח. הדלק הלך ואזל. אמרתי לטייס השני, נמשיך וננמיך לאט לפי זמנים עד חוף הים ושם ננחת נחיתת־אונס. ניסיתי לדבר עוד קצת בקשר, אבל גם הוא נדם. אמרתי לטייס־המשנה - ׳שמע, יש לי הרושם שאנחנו לא יוצאים חיים מזה׳. שולה אשתי ישנה במושב האחורי ואפילו לא הערתי אותה. התחלנו להנמיך לכיוון מזרח. הכי הרגיז אותי שאיש לא יידע מה קרה לנו ואנשים יחשבו שטעינו, כמו פוצים, בניווט ונכנסנו לים או להרים. בדיוק אז, כל המחוגים קופצים וכל המכשירים חוזרים לעבוד. תיקנו מייד את הכיוון ואז, בבת־אחת, נגמר קיר , העננים והמסלול של סאךפאולו נצנץ ן במלוא אורכו מול אפו של המטוס. הורדתי גלגלים ונחתתי. מה הסתבר? עברנו דרך סופה של חשמל סטאטי והמכשירים השתתקו. כשיצאנו מהסו־ פה הזו הם חזרו לעבוד. כמו שאמר צ׳אק ייגר - גם מזל צריך.״ הרביעייה הראשונה 40 שנה אחדי; מימין: טיבי בלשחד, מ 1טי הזד, דני שפירא ושעיה גזית 86 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ציקלון מוצר• תעופה בע״מ. WI omi .w •wniu :qM W) «U1M ג• >UI!m J» .u לכל בית חיל האויר ברכות לשנה החדשה חזקו ואמצו מאחלים: מפעל ציקלון מוצרי תעופה כרכום - תעשית חומרים מורכבים כתור! והנדסה בע״ם O . K . ד מהנדסים, מתכנ נ ים יועצים בהנדסה אזרחית שנה טובח תל־ אבי נ 62031 רחוב או 0יש 7ןין 100 טל. 03443804 04 חיפה 35709 רח׳ טשתיחוב 0קי 35 , בית טטארקו טל. 335006 למפקד חיל האויר ולשאר אנשי החיל ובל הברכות מאחלים ג נ ד ל ד י נ מ ״ ק ס י ש ר א ל GENERAL DYNAMICS ISRAL עיט ציוד צנאי ליצוא נע״נז .זגוו תעשיות נע״מ ציוד מחנאות וספורט מברכות את צה״ל חיל האויר וכל בית ישראל לדגל שנח ה־ 40 למדינה משרדים: בית י.ב.מ. ת״א, שד׳ שאול המלך 31 טל׳ 210281 מפעלים: אשקלון, קרית שמונה, כרמיאל. לשנה החדשה נאחל לחיל מיטב הברכות וההשגים made by: ECHTMAN - HAMALCHIM ENG. CORP. מיוצר ע״י: אכטמן - המלחים חברה להנדסה בע״מ המפעל: אזור התעשיה החדש, פתח־תקוה המען למכתבים: ת.ר. 18015 , תל־אביב 61180 P.O.Box 18015, Tel-Aviv, Israel FAX: 03־9220330 : פקס Tel: (03) 9229294 : טל ״נע דחף״&רקטור לגרירת מטוסים המאוחסנים במלו רמות צפופים ^ ל * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ב,[ ה ב ס כנפי 1• לאפרוחים בחורות בקורס טיס. עדיין לא בחיל־האויר. בינתיים בקורס הטיס של גדנ״ע־אויר. קורס הטיס הוא גולת־ הכותרת של מפעלי הקיץ של גדנ״ע־אויר. ויש עוד פעילויות: הטסת דאון, לימוד הנדסה אוירונאוטית בטכניון בגיל 17 , ומשלחות לחו״ל. אם אתה צעיר יותר, תסתפק בשליטה על הסטיק מן הקרקע(קורס טיסני־ראדיו). אם אתה הבנימין שבחבורה, תיהנה, בשלב זה, מבניית טיסנים. מפעלי הקיץ של גדנ״ע־אויר ממשיכים למשוך אליהם מאות בני־נוער, חובבי תעופה. לקורס הטיס של גדנ״ע־אויר מגיעים המצטיינים בין הבוגרים החדשים(מסיימי י״ב). הם עברו קורס־טיס מזורז ביותר, לאחר שהגיעו אליו די מוכנים מהבחינה התיאורטית(למדו הרבה במועדונים). מדריכי בית־הספר לימדו אותם על מבנה המטוס, על אוירודינאמיקה, ועל נהלים כלליים בפייפרים. בתום הלימודים התיאורטיים הגיעו הרגעים הגדולים, שדומה שאין אחד מבין הגדנ״עים הצעירים שלא חולם עליהם: הטיסות. סרן אי, מפקד הקורס הטס, אומר: ״הדרישות שלנו היו נמוכות יותר מהדרישות בקורס הרגיל, אך היו כמה חבריה שהגיעו לרמה גבוהה. הדגש היה יותר על טיסות כיף. יפה מאוד לראות חניך גדנ׳׳ע־אויר שולט במטוס.״ שלוש גיחות, כשעתיים באדר. זה אמנם לא קרש קפיצה לקורס טיס, אבל כמה גדנ״עים אכן התקבלו לקורס הטיס. סרן א׳, למשל. בין בוגרי קורס הטיס הצעיר האחרון היתה גם אורית שטיינברג, שזכתה להטיס פייפר. היא היתה אחת משבע הבנות שסיימו בהצלחה את(הקורס בסו־הכל היו 22 חניכים). אומרת אורית: ״ההרגשה נפלאה. הרגשתי שאני מרחפת בעולם אחר. חשתי תחושות נעימות מאוד.״ אל הבנות התייחסו בהתחלה בעדינות. בהמשך - פחות. אורית מרגישה ממורמרת שלא ניתנה לה האפשרות לגשת לקורס הטיס הצבאי. בנות שסיימו כאן את הקורס יכולות, לדעתה, לעבור גם מבחנים לקורס הטיס. הקורס הסתיים במסיבה וב... מסדר כנפיים. עוד גדנ״עים שנהנו מהפריבילגיה החביבה של לבישת סרבל טיסה, היו נערי ונערות הדאונים. גם כאן קיבלו הגדנ״עים בסיום הקורס כנפיים(כנפי דאייה). חניכת נדנ״ע-אויר בדרך לפייפר מלווה במדריך ע י ס ה קבוצת נדנ״ע-אויר מהטכניון בוחנים מזל״ ט בביקור בתעשייה האוירית כמאה חבריה הגיעו בשלושה מחזורים לקורס הטסת הדאונים שנערך במגידו. משך הקורס היה עשרה ימים, הגיעו אליו החניכים היותר מצטיינים. המדריכים בקורס היו בעיקר מילואימניקים, אנשי קלוב־התעופה, שמהווים את סגל מדריכי הדאייה. משה מנחמי, מדריך, הוא הטייס הראשי של קלוב־ התעופה, ומשמש כאן, כמו רוב חבריו, גם טייס המטוס (״פוני״) המעלה את הדאון מעלה, ואפילו נהג הטנדר, העושה את אותה הפעולה(הזנקת הדאון). שאלנו אותו איך זה להיות 30 שנה בעסק. ״מי שנדבק בג׳וק הזה של הדאייה לא יכול להיגמל. הוא חי את זה. נושם את זה, ואוכל את זה. לעיתים הדאייה נמצאת בעדיפות, עוד לפני המשפחה. נוסף לכך, יש לי סיפוק עצום בהקמת עתודה לדור חדש של טייסים,״ אומר מנחמי. בטכניון בחיפה השתתפו בוגרי י״א אחרים בלימודים בפקולטה להנדסה אוירונאוטית. הגדנ״עים עברו קורס ברמה גבוהה, שבו למדו את עקרונות האוירונאוטיקה, וביקרו במפעלי תעשיה אוירית. הם קיבלו הרצאות במיקצועות שונים, וביצעו ניסויי מעבדה כמעט כמו סטודנטים מן המניין. במשך שבועיים של לימודים הם עבדו על פרוייקטים: על מטוסי דור העתיד, סימולאטורים בתעופה ועל מסוקי הדור הבא. פרופסור דני וייס, דיקן הפקולטה: ״החניכים גילו רצינות ראויה לשבח. זאת לא היתה קיטנה. הם עבדו קשה. במבחן הסופי, שהיה ברמה גבוהה, ציוניהם היו טובים מאוד. לכן גם נתקלנו בקושי איתם - את מי לבחור כחניך המצטיין...״ הגדנ״עים בוגרי י׳ סיירו בעיקר בין אוהליהם, לבין חדרי הלימוד ולבין הליינים הוותיקים של סירקין, בקורס טיסני־רדיו ממונעים. גם פה ממלאים המילואימניקים(שהם הטיסנאים הטובים בארץ) את תפקידי ההדרכה. אחד מהם הוא מיכה פיפר(לא ״פייפר״) בעל עבר גם ביחידת המזל״טים של חיל־האויר. הוא אומר, כי ״ייתכן שמכאן ייצאו ׳אסים׳, שיהיו טובים למזל״טים, כמו מקרה של בחור אחד, שבלט במיוחד ושובץ ביחידה להפעלת מזל״סים.״ החניכים צוברים פה כ־ 100 דקות הטסה. בסוף יום הטיסות עורכים להם מעין תחקיר. בכלל, כל העסק הזה ״דומה״ מאוד לדבר האמיתי. למטיס הטיסן יש אפשרות לשליטה כמו במטוס, על־ידי נתינת הוראות לטיסן בשידור גלי־רדיו(בידו של המטיס נמצא משגר רדיו בעל שבעה ערוצים). במשגר הרדיו יש סטיק שפועל בדיוק כמו הסטיק במטוס. המדריך מבצע את ההמראה ואת הנחיתה. את מה שבאמצע מבצע החניך. לעיתים, מגיעים הגדנ״עים לרמה כזו, שהם עושים הכל כעצמם. מג ר י ט׳ בקורס טיסנאות בתל־נוף(שני מחזורים, שבועיים כל אחד). משמעת צבאית, מגורים באוהלים, שמירות, מיסדרים(״חניך תורן, אני רוצה לשמוע הקשב פראי באויר״...). בונים טיסנים, לומדים אוירודינאמיקה, מתודיקה ומלאכת הטסת טיסנים. כאן לומדים שיטות שונות של בניית טיסנים, ומשפרים את הפעילות השנתית במועדונים, וגם בונים טיסנים יותר מתקדמים בעלי מיתקנים מעניינים(כגון מיתקני הצנחה, ופתיל השורף גומי שגורם לאפקטים מעניינים). יואב וינוגרד רשת: ״שוב קבע אלפיים מוזמנים השתתפו בטקס העלייה על הקרקע של יישוב אנשי הקבע רעות, ב* 30 באוגוסט. בטקס השתתפו גם שר הביטחון, יצחק רבין, השר דוד לוי, הרמטכ״ל, מפקד חיל־האויר, ראש אכ״א וראש להק כוח־אדם. באיזור הממוקם על פני גבעה, בנוף הררי עוצר נשימה, סמוך לישוב מכבים, יוקמו כ־ 1,000 יחידות דיור. הישוב מיועד לאנשי צבא הקבע, אזרחים עובדי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון. בתוכנית המיתאר - בתי־ספר, מיגרשי ספורט, מתנ״ס, מיצפה, חנויות ומרכז משולב. ביישוב נבנים קוטג׳ים דו־משפחתיים עם גינה המקיפה את הבית. בתצוגת הדגמים שהיתה במקום, ניתן היה לבחון הצעות בנייה של משרדי אדריכלים שונים. על גבי שרטוטי ענק הוצגו אפשרויות התרחבות לבתים. רעות תציע איכות חיים, שמתבטאת באדר נקי ויבש, יופי גבעות פראי ושקט. שרון שדה שר השיכון, שר הביטחון, והרמטכ״ל בטקס עליית ישוב אנשי הקבע רעות על הקרקע פרסים למינהלה טייסות מינהלה בחיל־האויר זכו בפרסים על הישגים בעבודה. את הפרסים העניק ראש להק כוח־אדם. תא״ל משה מורג עמד על הישגיו הרבים של מערך המינהלה בתקופה האחרונה. לדבריו, זוכה חיל־האויר לשבח ולהערכה בנושא שלישות וכוח־אדם: ״הכל הולכים בדרכינו ומנסים ליישם את תפישתנו הגורסת שהכוח האמיתי של חיל־האויר הוא כות־האדם. מערכות מיון והערכה, קידום ושיבוץ נלמדות היום בכל הסמכויות במגמה לחקותנו ולשפר את הטיפול כאנשים.״ הפרסים חולקו לאחר ביקורות שנערכו כטייסות המינהלה בבסיסים. מפקדי הטייסות עלו לקבל את הפרסים. ביניהם היתה גם מפקדת טייסת המינהלה בביתי הספר לנ״מ, שזכתה לא רק בפרס אלא גם בנשיקה מראש להק כוח־אדם, שהוא, אגב, בעלה. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 E־l ם I D שויתרת טיס צעירה מחו״ל בתא הטייס של סקייהלק שוחרי• לפתחנו עשרות שוחרי־טיס מכל העולם הגיעו גם השנה ארצה, כדי להכיר את ישראל ואת חיל־האויר. השוחרים, שעשו ,IACE בארץ כשבועיים. משתייכים לארגון הבינלאומי העוסק בחילופי שוחרי־טיס מכל קצות העולם. נשיא הארגון, זו הקאדנציה השלישית, הוא איש חיל־האויר, אל״מ דן הדני. השוחרים הגיעו לארץ מ־ 11 מדינות. מסתבר, כי ישראל ניצבת בראש רשימת המדינות המועדפות בעיני שוחרי־הטיס. העיתונאי שמחה אהרוני, המלווה הקבוע של קבוצות השוחרים בארץ, מספר, כי יותר ממחצית הקאדטים מבקשים להגיע. במיפגש בינלאומי בפרנקפורט שנערך הקיץ השתתפה קבוצה מישראל - אשר עברה קורס־הכנה ממושך, במיסגרתו תודרכו השוחרים להציג את ישראל על בעיותיה. גם המשפחות המארחות בארץ את השוחרים הזרים תודרכו. השוחרים נפגשו, בין השאר, עם טייסים בבסיס חצרים. המארח, רס״ן י׳, מפקד הצוות האירובאטי, זכה למנה גדולה של הערצה. בין השוחרים היתה גם מליסה, הקנדית. היה זה ביקורה הראשון בישראל. את רשיון הטיס שלה קיבלה בשנה שעברה לאחר 15 שעות באויר בלבד. לדבריה, האוניברסיטה קודמת ברשימת העדיפויות הפרטית שלה על חיל־האויר הקנדי, אך אין היא מורידה אפשרות כזו מן הפרק. הכניסה לקורס הטיס בקנדה מותנית בציונים בבית־הספר. המבחנים לקורס הטיס מתפרשים על פני כל הקיץ. מטוסי הססנה משמשים כמטוסי הלימוד. את הביקור בחצרים חתמו השוחרים במוזיאון חילי האויר וביחידת סימולאטורים, ועזבו מלאי התפעלות, עם כוונות לחזור לכאן בקיץ הבא. גיא רימון איכות ובאסה ״אין לאף טייס ספק שהוא יישאר באויר - בזכות אנשי התחזוקה״, אמר מפקד החיל, האלוף אביהו בךנון. ׳׳מערך הלוגיסטיקה הביא את חיל־האויר לשמור על שמיים נקיים.״ ״הערכים שמרכיבים את מילון מערך התחזוקה הם: באות א׳ - איכות, אמינות ואבטחה, באות ב׳ - בדיקות, בטיחות ביקורת וגם... באסה, באות ה׳ - השבחה והוראות ובאות מ׳ - מוטיבאציה,״ אמר ראש להק ציוד, תא״ל אבנר רז, בטקס שנערך לכבוד יום מערך התחזוקה בחיליהאויר בסוף אוגוסט. תולדות מערך התחזוקה הוצגו עם אפקטים ופעלולי פירוטכניקה, שלא היו מביישים אולפן הוליוודי. על־פני שלושה מירקעי וידיאו ענקיים נפרשה מסכת שהקיפה את ימי מערך התחזוקה מאז קום המדינה. השיא היה ללא ספק, הופעתם של סיטרואן דה־שבו עתיקה(שסימלה את הרכבים שהביאו את הטייסים אל מסוסיהם בעת אזעקות הטסה) ושל עב״ם דמוי חללית, שהשתלשל מטה מכבל של מנוף ענק ושנועד לסמל את הקידמה הטכנולוגית העתידית. להקת חיל־האויר ומקהלה של 200 איש מבית־הספר הטכני של חיליהאויר השתתפו במופע. מערך התחזוקה יוצא מן הארון. חגיגה ל״עינ״ם״ ביום מערך הבקרה, שנערך בבסיס צה״ל במרכז הארץ, נאספו כל אנשי יחידות הבקרה השונים, והשתתפו ביום ספורט ססגוני ועליז, עודדו, שיחקו, ניצחו והפסידו. בתחרויות הספורט ניצחה בסיכום הנקודות יחידת הבקרה הדרומית. כל היחידות הפגינו רוח ספורטיבית ומוראל גבוה. מפקד יחידות הבקרה אמר, כי מערך הבקרה ״העיניים של המדינה״ - מהווה גורם חשוב בשמירת הביטחון השוטף של מדינת־ישראל. הוא ציין את החשיבות הקיימת בהפקת המקסימום מהמיחשוב המשוכלל, וזאת על־ידי אנשים מהימנים ומקצועיים. צוינו השיפורים ברמת הפעילות, הפיתוחים הנעשים בחו״ל. ראש להק כוחיאדם, תא״ל משה מורג, אמר כי מערך הטיסה, כשהוא באויר, ״לבד״, זקוק למערך הבקרה - לקשר עם הפיקוד, לקשר בכלל, ולקשר זה אחראים הבקרים יום יום, שעה שעה. אנשי הבקרה הציגו את מערך הבקרה מהעבר להווה, באמצעות ״מינהרת הזמן״, בשילוב סרטים. דפי ויטלה אינטרמצו ארכיאולוג 1 אנשי טייסת מינהלה של בסיס שדה־דב עברו שבוע של סידרת־חינוך במוזיאון ״הארץ״ בתל־אביב. ארבעה ימים השתתפו חיילי חיל־האויר, מטוראי ועד לסא״ל, בחפירות הארכיאולוגיות של תל־קאסילה. אחר־הצהריים יכלו לבלות בקאונטרי־קלאב. ביום החמישי טיילו בחופי הכנרת. סגן אריאלה, קצינת החינוך הבסיסית, אומרת: ״כל הרעיון החל מזה שאין הקצאה לסדרות־חינוך לטייסת מינהלה בשדה־דב. נראה, שהצירוף של ׳מינהלה׳ ו׳תל־ אביב׳ ממקם אותנו בסוף סדר העדיפויות. לכן החלטנו לערוך סידרתיחינוך עצמאית, על־מנת ליהנות ולנסות דברים חדשים. קשרנו קשר עם מוזיאון ״הארץ״, התייעצנו על פעילות, וקבענו תאריכים. החלטנו על נושא החפירות שנראה מעניין ומקורי.״ ביום הראשון ערכו תצפית על תליאביב, להכרת הסביבה המיוחדת המקיפה את בסיסם. החיילים, שרובם אף גרים בתל־אביב, התפלאו לגלות שנערכות חפירות לגילוי מימצאים שונים מעיר עתיקה בלב־ליבו של המטרופולין. איש מהעלא ידע שבמרחק רבע־שעה הליכה מהבסיס ניתן לגלות כד בן אלף שנה. גדעון לבנולד, בוחן־רכב מגף הרכב, היה החופר־חוקר המצטיין. בחור שקט וצנוע, שהפך אותו שבוע להיות ״חיית־ארכיאולוגיה״. הוא שלף מהאדמה(״כמו קוסם״, אומרים בחיוך חבריו לטייסת) כד קטן מרשים מתקופת הברזל, שברי כדים אחרים ועוד הפתעות אחרות. הוא אומר: ״ההרגשה היא מצויינת. עשיתי משהו, ששבר לי את שיגרת היומיום. לא אכפת לי להמשיך עוד תקופה, ולהיות כאן בוחן של רכב עתיק, ואני לא מתכוון לרנו 4...״. החיילים לא העלו חרס במאמציהם, אלא חרסים הרבה... כן נמצא השן שעליה חרוטים משייטים בכתב הירוגליפי. הנהלת המוזיאון, מצידה, גמלה במנוי שנתי חינם למוזיאון. שמחים ומרוצים חזרו אנשי הטייסת, בתום השבוע הארכיאולוגי לגפיהם ולעיסוקיהם השוטפים. *IwB jfeAfc^J \ i J / * W 7 'm J R " "I FS*. i • H 1 • סגן אריאלה, קצינת החינוך של שדה רב, בחפירות ארכיאולוגיה בתל קסילה i i f l f ?^ )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ארץ־ישראל עשרים שנה כירושלים 1987-1967 עורבים: .יהושע פראוור, אוהד אחי מאיל.משדד הכטחון ההוצאה לאור, מכון ירושלים לחקר ישראל. 267.1988 עמי. עשרים השנים שבאו אחרי איחוד ירושלים ב־ 1967 חוללו מפנה היסטורי בעיר שבהחלט ראוי היה להערכה ולניתוח (עד שההתנערות טרפה, כנראה, השנה את הקלפים). תריסר חוקרים ומומחים, פרט לעורכים, חברו יחדיו לכתוב על אספקטים מרכזיים שונים בחיי בירת ישראל, בליווי שפע של נתונים, סטאטיסטיים ואחרים, והערות. עוד נוספו תצלומים בצבע ובשחורילבן, מפות ותרשימים. כרך רב־חשיבות בספריה המתעשרת והולכת דרך קבע על ירושלים. ספר הנוסעים לארץ-ישראל במאה הי״ט נתן שור, הוצאת כתר, 371 עמי. ״עיר הקודש - רחובותיה צרים ונטושים, הבתים מלוכלכים ובלתי־שמורים, החנויות מעטות ומוז- נחות, ובשום מקום אין סימן למסחר, לנוחיות ולאושר... לדעתי, לא כדאי לטרוח ולכבוש אותה.״ זו היתה דעתו של ההרפתקן, סר פרדריק הניקר, . שביקר בירושלים במאה ה־ 19 המאה הי׳׳ט הביאה לארץ ישראל טיפוסים חדשים של מבקרים, שחלקם כתבו ספרי־מסע. אלה נכתבו, רובם ככולם, בידי בני המערב. בספר שלפנינו לוקטו קטעים מסיפורי מסע אלה, שחלקם משעש- עים מאוד. הספר מציג לקורא תמונה אישית ביותר של ארץיישראל מהמאה הקודמת. מיתוסים פוליטיים ערניים עמנואל סיון, ספריית אופקים - עם עובד, 239 עמ: ספרו של עמנואל סיון עוסק במיתוסים בעולם הערבי. המיתוס מוגדר כאלגוריה פוליטית, העוברת בכתב ובעליפה מדור לדור. המיתוס אינו בהכרח מושתת על שקר. לאיאחת הוא מושתת על מאורע היסטורי אמיתי, אבל הגרעין העובדתי המקורי שלו מקבל עיבוד, הרחבה ופרשנות. קדושת ירושלים באיסלאם, היחס אל מסעי הצלב, זכרון השלטון הקולוניאלי באלג׳יריה - הם חלק מהמרכיבים של הזכרון הקולקטיבי של הער- בים, שבהם עוסק ספר זה. סיון אינו מסתפק בתיאור המיתוסים, אלא יוצא מהם ומשתמש בהם ככלי להשגת התבוננות היסטורית. הספר נושא גם מסרים אקטואליים, הנוגעים לסכסוך הישראלי ערבי. קמפדייוויד - השלום והמשחק הפוליטי ויליאם ב. קוונדט, הוצאת בתר, 375 עמי. 1979 היה קוונדט חבר בצוות המוע- ־ שנים 1977 צה האמריקנית לביטחון לאומי והיה אחראי לנושא המזרח־התיכון ולקונפליקט הישראלי ערבי בפרט. המחבר מתאר את הסכמי קמפ דיוויד ואת התעשייה הדיפלומאטית, שהתנהלה סביבם. הוא רואה בספר זה מחקר מידגמי על עיצוב מדיניות החוץ של ארה״ב. בזכות היכרותו המעמיקה של המחבר עם הצד האמריקני הוא מביא נקודת־מבט מהימנה ומעניינת שלא היתה ידועה לקורא הישראלי עד כה. איראן כמהפכה דוד מנשרי,ספריית קו ירוק-הוצאת הקבוץ המאוחד, 268 עמי. מאז פרצה ההתנג- דות העממית למשטר השאה - לפני עשר שנים - מיקדו המאור- ע ו ת ב א י ר א ן את תשומת־הלב של דעת ה ק ה ל ה ע ו ל מ י ת . המלחמה עם עיראק, שפרצה 20 חודש לאחר כינון המשטר ה ח ד ש , ה ו ס י פ ה להתעניינות באיראן. הספר מנסה לנתח את ההתפתחויות באי- ראן בתקופת המהפכה ולסכם סיכום־ביניים את תוצאותיה. מנשרי מנתח את הגורמים שהולידו את המהפכה, את האידיאולוגיה, שהולידה את מתנגדי השאה ואת מדיניות המשטר המהפכנית בנושאי פנים וחוץ. העובדה כי המאורעות באיראן עדיין לא הגיעו לנקודת סיום ברורה וכי לא היתה אפשרות למחבר לבקר שם, עמדה למנשרי לרועץ. עם זאת, הקורא ימצא בספר זה סקירה מהימנה ומפורטת שהתבססה בין השאר על חומר שהגיע ישירות מאיראן וכן על יסוד היכרותו המעמיקה של המחבר עם ארץ זו. כחיה לישנסקי משרד הבטחון ההוצאה לאור. 252.1988 עמי. שנים רבות, רבות מדי, עמלה ויצרה הפסלת בתיה לישנסקי במרתףיסטודיו עלוב בצפון תל־ אביב. רק לאחרונה נזכר קומץ אנשים טובים להכיר בגדולתה האמנותית ולעשות לה יחסי ציבור. אופייני, שדווקא משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 0י 9ורת החייל האלמוני מיכאל ברזוהר, הוצאת מעריב, 287 עמי. מיכאל בר־זוהר חבר־כנסת לשעבר, הביוגראף של בךגוריון, עוסק הפעם במלחמתו של אב שכול אחד נגד ראשי הממשל האמריקני המנסים לטשטש את מחדליהם. ב־ 1984 החליטו הבית הלבן ומשרד ההגנה של ארצות־הברית להביא לקבורה את החייל האלמוני של מלחמת וייטנאם. לצורך כך נלקחה גופת חלל המצוייה במעבדת הזיהוי בהוואי. טקס החייל האלמוני נועד לחתום את הפרק הווייטנאמי העגום בתולדות ארה״ב. אך וולט מרדית, אב שכול ופקיד בכיר בפנטאגון, שהקדיש את חייו לחי- פוש אחד הנעדרים במלחמה, חרד שמא הטקס החגיגי יסתום את הגולל גם על חי- פוש הנעדרים. במאב- קו למען חשיפת האמת מנסים אישים בממשל לעצרו בכל הדרכים האפשריות, אך ללא הצלחה. נחלץ למשימה. התוצאה: ספר תצלומים של רבים מפסליה של בתיה לישנסקי מודפסים בשחור־לבן על נייר כרומו. עיון בתצלומים מוכיח שוב איזה עוול נעשה לפסלת, שיכלה ליצור ולהשיג הרבה יותר לו ניתנו לה התנאים הטובים הנאותים לפני עשרות שנים. אגב, הטקסטים אינם עומדים ברמן; של ההצגה החזותית, אף־כי נבצר להבין מי צילם את רוב הפסלים. גלריה של אישים, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, מכל שנות המדינה והמדינה שבדרך, שפוסלו על־ידי בתיה לישנסקי מונצחת כאן, לפעמים תוך הארה מיוחדת עם ניצוץ של גאונות הממקדת את סודו של האדם־האובייקט. חייו טל חייל . נתור קליין, מערמת 1988 גרגורי קליין, יהודי, קולונל שריון בצבא האדום. בישראל מאז 1978 . ״אלוף משנה כבוד״ של צה״ל . מאז יוני 1986 גרגורי קליין הוא חייל מקצועי. את 30 שנות שירותו בצבא האדום הוא מתאר בספרו האוטוביוגרפי בחסכנות, ללא קישוטים מיותרים, כמו דיווח צבאי לאקוני ואמין. 30 השנים האלה שהחלו ב־ 1918 , עדיין במלחמה נגד הצבא הלבן של הצאר, כללו שלוש שנות מאסר בזמן הטיהורים הגדולים של סטאלין ונסתיימו לאחר שירות רצוף גילויי גבורה במלחמת העולם השנייה, במהלכה זכה לאותות הצטיינות רבים והגיע לדרגת קולונל. במהלך כל השנים האלה מגדיר עצמו קליין רק כחייל וכקצין בצבא האדום. יהדותו אינה רלוונטית לסיפור ולכן, בצניעות אופיינית, הוא כמעט שאינו מזכיר אותה ואינו תולה בה את הקולר למעצרו, לדוגמה. עם תום המאסר, הדבר האחד שהוא שואף לעשות והצעד הנראה לו הצעד הטבעי היחיד, הוא לשוב לשורות הצבא האדום. רק ב־ 1948 , כשהחל המסע הגדול נגד היהודים לאחר הקמת המדינה, מגיע קליין למסקנה. שעליו לעלות לישראל. הוא פרש מן הצבא - בכבוד אומנם, אך רק עתה, בבואו לחפש מישרה חדשה, נתקל בפעם הראשונה באפליה על רקע יהדותו. הפרק הצבאי, שהוא בעצם המרכיב העיקרי של הספר, מגולל במקצוענות את קרבות השריון בחזית וורונז׳, בפולין וסביב ברלין. כן מוצגת כאן במלוא מערומיה ההשפעה ההרסנית של הטיהורים הגדולים שערך סטאלין בצבא האדום לפני המלחמה. מהלך שכמעט חרץ את גורלה של ברית־המועצות לשבט. תרמיל-צד יהודה זי?. בתר. 366.1988 עמי. יהודה זיו, הוותיק, שהיה, בין השאר, ראש מדור ידיעת הארץ ועוזר קצין חינוך ראשי בנושא מורשת ידיעת הארץ, קיבץ כאן רשימות שלו, והוסיף דברים על טיולים בכל רחבי הארץ. כל טיול יש למחבר תשובות לשאלות שעשוי לשאול המטייל (לפי הפרקים) בגולן, בגליל, בכר- מל, במישור החוף, בשומרון, בקעת־הירדן, בהרי־ יהודה ובשפלה. מתאים לכל קורא, בכל גיל. הכרך, במתכונת המתאימה, אכן, לנשיאה קלה בתרמיליצד, משובץ תצלומים. שירים לכל ביס קצין חינוך ראשי, משרד הבטחון ההוצאה לאור. 268.1988 עמי. במתכונת כיס קובצו כאן כ־ 150 שירים ישראליים משובחים המוכרים לכל אוזן. יתאים במיוחד לכל המזמזמים, שאינם זוכרים את המלים. ובכן, כאן ישנן כל המלים והחרוזים מנוקדים ומחולקים לשע- רים: הדרך אל הכפר, אל הדרך, בעקבות לוחמים, קסם על ים כנרת, אותך, משירי עמים, ירושלים. 90 וטזען )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 קלוב התעופה לישראל עמותת הטיסנאוח ! ט״סנא 1 אם אתה מטיס טיסנים ־ בוא והצטרף אלינו! קלוב התעופה לישראל - טיסנאות, מציע לך להשתלב בפעילותו וליהנות מ- • מנוי על בטאון קלוב התעופה • ספרות מקצועית עניפה • השתתפות במפגנים ותחרויות בארץ ובחו״ל • ביטוח - עד חצי מליון דולר! ועוד... חיילים ואורחי• * הצעות 1עול ניתן להגיש בנושאי פעילותה של מערכת הביטחון. * כל הצעה תתקבל בברכה ע׳יי ועדת היעול, תיבדק ותוצאותיה תובאנה לידיעת המציע בהקדם. * הצעות 1עול שנבדקו ונמצאו ראויות להפעלה - תזכינה את בעליהן בתעודות הוקרה ו/או בפרסי כסף. ניתן לקבל אצל מרכז הועדות להצעות P W I * ה 1 1 0 ה . יעול טלפון: 03-205528 * המען להגשת הצעות 1עול: משרד הביטחון - מבקר מערכת הביטחון הועדה המרכזית להצעות יעול . הקריה, תל־אביב, 64734 אל תפנע להרגל - חשוב! חדש! ?על! 03 ת.ד. 26261 תל־אביב 63903 ־ פרטים בטל. 655038 fcJM ואדא תעשיות אלקטרוניות בע׳ מ למפקד וויל האויו קציניו וחייליו ברכת שנה סובה; ( > ו ו י ה עובדי ומנהל״ ראדא לחיל האויר מפקדיו וחייליו ברפות לשנת פעילות פורה פיברוטקס ת.ד. 18064 ת״א ברכות לשנת פעילות מוצלחת שנת שלום ובטחון מ א ח ל ת חברת אס.ג׳י.די. הנדסה בע״מ חברה לתכון תעופתי אס.מ.די. נחמ 1י 41 תל־אביב )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 lie Briefs... IAF Magazine Briefs... IAF Magazine Briefs easy for anyone to use. The system consists of a graphic workstation, a keyboard and a plotter, which together serve to display all the data necessary to the scheduling, including changes and data updates. The AI brain can provide "advice" at each stage of the process. The equipment is itself innovative: after much testing it was decided to avoid a mainframe system, using a Digital GPX workstation configuration, previously unknown in Israel, instead. A trial run of the prototype program pointed out dozens of serious errors in the manually prepared schedule, which had been worked on for several months. In each case the computer was correct. IAF officials were impressed, and the era of telegrams officially became a thing of the past. The system's flexibility is one of its greatest assests. The programmer can decide to accede to the AI brain or to overrule it. The program will tell him at once whether his choice is "legal" that is, consistent with the scheduling rules that the "brain" has learned. He can despair of his own planning and ask for the computer's suggestions, defining his requirements to the system. This, too, then becomes part of the computer's memory. Because the system uses ordinary spoken Hebrew one need not be a computer expert to use it. At present the system already plans, schedules and oversees decisions on all aspects of manoeuver scheduling, reducing error and providing a greatly increased level of efficiency. The second stage, that of automatically optimizing the schedule, is already being worked on. Whether artificial intelligence will ever really replace the human brain is a thorny philosophical problem, but for the IAF the important thing is that the system works beautifully, and has meant a vast improvement in everything connected with IAF scheduling and manoeuvers. grams from the squadrons pointing out errors, inconsistencies, inconvenience and conflicting schedules. The consequent flurry of telegrams revising and updating the schedule only caused even greater confusion. With the reduction in air space, and therefore in flight facilities, the old manual planning system could no longer cope with the situation. In 1985 it was decided to attempt a computerized "Manoeuvers Coordination System." After several unsuccessful models were constructed, a system utilizing artificial intelligence (AI) was arrived at. Within a year and a half a small team of IAF experts and computer buffs had found the way to encompass all the manifold aspects of the problem. The AI "brain" is capable of learning and remembering information without being dependent on the program itself, all this in ordinary language - Hebrew in this case - making it thing to worry about except for the actual flying, which was difficult enough under the circumstances. "With each mile my mind became easier. I felt that I would be able to make it to an IAF base after all. My tail was still burning and only one engine was operational, but I did get to the Ramat David airfield. Landing was a tricky business, but somehow I got through it safely. The other planes had been behind me in the fullest sense of the word, ready to help out with suggestions and excellent flying advice. "I had always known that the F-15 was a dependable plane, but I had never before realized quite to what extent. Not only was my tail completely burnt and my right engine incapacitated, afterwards I saw that there had been a massive fuel leak, damage to the thermostat and no fewer than 400 bullet holes in the body of the plane. With all this, I managed to fly for 20 minutes after being hit and to land safely. If I had been flying any other type of plane I don't think I would have come out of this alive." Planning at the Speed of Light by Duddy Goldman The situation became chaotic in 1982 when Israel returned Sinai to Egypt. In one stroke Israel's air space was reduced by a third, leading to severe congestion in the already overcrowded skies.The effect on the air force flight manoeuvers schedule was catastrophic. The annual schedule of flight manoeuvers had traditionally kept a special planning unit busy throughout the year, coordinating the needs and special conditions of the different units with the available facilities and time slots. Once the schedule was finally distributed to the squadrons, the planning unit generally found itself swamped with indignant telelong as I live. We were flying over the Bakaa Valley and the sun was sinking into the sea. The radar caught sight of two Mig-21s, although we had trouble seeing them because the setting sun was in our eyes. "Both Number Four and I launched missiles, but suddenly we found ourselves in an inferno of AA tracer fire and rockets from the ground. I saw the approaching rockets, and yelled to Number Three to get out. Meanwhile he downed one of the two Migs. I followed the second one northwards, and then I noticed something yellow under my left wing. I remember thinking, 'Another Mig!' "The Mig I was chasing passed some 200 meters ahead of me. I looked at the pilot and he looked at me. I remember his white helmet clearly. He cut suddenly in an amazing turn that I would estimate at something like 8.5 G. He was getting in behind me. We were both flying very fast. I had to do something. At 800 meters I shot a missile and missed him. I shot a second, and this time hit his tail. He continued flying and only gradually, gently, crashed into the fields below. "I was hypnotized by the crash; suddenly the urgent command, 'Cut! Cut!' was shouted over the radio. I had begun to cut when a great crash shook the plane. A missile had hit squarely on the exhaust of my right engine, and my tail was aflame. '"I will not bail out in Syrian territory,' was the one thought that kept flashing through my mind. I had turned off my right engine and was rapidly losing power. If I could only make it out of AA fire range and cross the mountains. Meanwhile the other planes of my formation got in behind to cover me. Slowly, excruciatingly, I managed to climb and just barely scraped over the mountain ridges. I thought of flying out over the sea, where at least our navy was there to pick me up. "It took an enormous load off my mind that the other planes were covering for me. I had no- 92 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 IAF Magazine following the plane. It scored a direct hit on the fuselage. No sooner did I hear the blast that my second missile struck home too. "I was mesmerized by the enormous explosion and did not see whether the pilot had bailed out. As it happened, the entire dogfight, which took place some 5,000 feet over Beirut, was filmed by a foreign television crew; from the film it was evident that the Syrian pilot had indeed managed to bail out safely." A down for breakfast is not a bad way to begin the day, and Maj. R.'s luck held over lunch time too: "Towards noon I was sent out again, this time as second in another foursome. We were flying northwest when I caught a target at 6 miles on my radar. As I got closer I saw that it was a pair of Syrian Mig-21s. "I was preparing to launch a missile when the Migs turned over and plunged into the clouds. I remember shouting to myself, 'What are they doing? There's a mountain there!' I waited with my missile, but the seconds passed without them coming out. They had both crashed into the mountain side within a few feet of each other. The explosion was completely covered by the clouds." The hit was naturally chalked up to the squadron's credit. Maj. R.'s luck, however, changed towards evening. The IAF attack on the Syrian missile batteries was in full swing, and Maj. R. was sent up yet again in a foursome of F-15s to cover for the attacking planes. "I will never forget that flight as ing up the appropriate IAF response. Intelligence of the conventional sort also plays a prominent role in IDF preparations for chemical warfare. The best defense, however, as IAF intelligence officials are quick to point out, is deterrence. "Everyone knows that any use of poison gas against Israeli civilians will provoke a serious reaction on our part. We would rather scare the enemy out of using such weapons than punish him, however severely, after he has already used them My F-15 Was On Fire by Guy Rimon Wednesday, 9 June 1982 began well for Maj. (Res.) R., then an F-15 pilot during the early days of the Lebanon War. In the early hours of the morning he was sent out as the fourth in a foursome of F-15s on a routine patrol over Lebanon: "Suddenly I found a target 35 miles from us, southeast of Beirut. All of us went in, and, as we got closer, the leader told me to take it on. It was only when the range had lessened to about two kilometers that I could identify it clearly as a Syrian Mig-23. "The Mig passed my nose on the left, flying eastward. I got him locked into my radar and launched a missile. At the same moment the Mig opened an afterburner and shot forward. My missile sank into the clouds and I lost it. I was just cursing my luck and launching a second missile, when my original missile came back up. countries in the independent manufacture of chemical weaponry, this notwithstanding the extensive use of poison gases made by both Iran and Iraq in the Gulf War. Using Soviet technology, Syria has built a vast plant for the production of chemical warheads in Homs. northeast of Damascus. The IAF, together with the rest of the IDF, has long been working on means of defense Against a wave of chemical attacks of this sort. IAF officials stress that for military personnel, unlike the civilian population, passive defense is not enough; the military must not merely physically protect itself from the poison gas, it must also continue to function actively during and after the attack. Each hangar and all personnel who come into direct contact with the planes are thus already outfitted with special protection enabling the planes to take off, strike, land and be maintenanced exactly as usual. Likewise, evacuation crews, sappers, and other personnel not directly involved with the planes are equipped with special clothing enabling them too to continue their work unhampered by ׳ the poison gas. IAF forces are already drilled in the use of these protective devices. Likewise each airbase contains a chemical-defense command center, manned at the first warning of imminent attack. Indeed, early warning, even if only measured in minutes, spells the difference between survival and disaster. Special chemical sensors installed on choppers and around the bases can instantly detect exactly what poison is being used, thus speed- Of Poisons and Missiles by Dror Marom Chemical warfare has seen extensive use as a legitimate tactical weapon in the major wars of this decade - most significantly in the eight-year Gulf War between Iran and Iraq, and during the sevenyear Soviet presence in Afghanistan. Unlike conventional weapons, which affect a locus of attack, chemical weaponry affects a wide area, and its effects last beyond the duration of the attack itself. Poison gases of various kinds have been used extensively in this century, first by the Germans at the battle of Ypres (1915), later, at various points during World War II, and during the Yemen Crisis in the mid-sixties. In Vietnam the US forces used over seven thousand tons of tear gas alone to drive the Viet-Cong fighters out of their jungle strongholds. Poison as a weapon can be used in several forms: as a gas, a liquid, a solid or an aerosol (suspension). Some varieties are deadly (such as mustard gas, which causes severe skin lesions, or nerve gas, which paralyzes the nervous system), while others (tear gas, for exampie) disrupt the victims' functioning for specific periods. Many methods of deploying the poison inside enemy territory have been tried, but today experts agree that ground-ground missiles carrying chemical warheads provide the most effective means available. Such missiles have been part of the arsenals of all Arab states since 1973, and in 1983 they entered a new era of sophistication, with the arrival of medium-range SS-21 ballistic missiles in Syria. Today, Syria maintains dozens of ground-ground missile batteries hidden in underground silos throughout Syria proper, the Syrian Golan Heights and the Bakaa Valley in Lebanon, missiles which are easily capable of striking at the heart of Israel's population centers. Furthermore, Syria today leads all other Middle Eastern 93 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ine Briefs... IAF Magazine Briefs... IAF Magazine Brief Ofeq1־: New Horizons in Space no doubt that today the use of satellites for military reconnaissance is a matter of routine - for those Powers who happen to be able to launch satellites. "We are developing a satellite program designed to provide consumer services on a commercial basis," notes IAI Chairman of the Board Mordechai Hod. "Of course, if at some future date the IDF wishes to become one of our clients, well, I don't say we won't be amenable." the gap is closing, especially since Iraq and Syria have acquired Mig- 29s. What distinguishes the IAF is its large-scale operational vision and its intelligent use of its weapons systems, all of which is supported by a fundamental qualitative advantage in manpower on all levels. "The IAF is a versatile force, possessed of precise and flexible fire-power, better capable of adapting itself to changing battlefield conditions than any other rival air force. It is a major element of the IDF's strength and of its deterrent power." "How are the AA units coping with the difficult and unusual task of keeping the peace in the Territories?" "The AA is doing excellent work at all its posts. The aerial support provided by IAF helicopters and reconnaissance planes also does its part, especially to prevent rioting. "The IDF treads a fine line in the Territories, trying, on the one hand, to quell the riots, and on the other hand never to step beyond the letter of the law. It is important to maintain our own moral discipline, so that the situation does not deteriorate into gang warfare, as has been the fate of several distinguished armies in history. This is a difficult task and the IDF has been acquitting itself well. Usually. "On the other hand, one must see the events in the Territories as part of the conflict going on for the last 100 years between us and our neighbors. This conflict manifests itself in two orbits: internally, against the Palestinians, whose chief weapon is terrorism, and externally, against the Arab states and their armed forces. It will end only when both orbits realize that they are unable to achieve results by force. Whoever thinks that this long-standing conflict can be resolved in one stroke is profoundly mistaken. "Our purpose now is to reduce the activities in the Teritories in tandem with the decreasing use of force. We aim for relative quiet - just enough to be liveable. "I wish us all a good year." equipment available. "By the end of the decade we will no longer have a choice: we will have to begin thinking about the next generation of airsupremacy plane." "What about helicopters? Is there a chance of procuring Black Hawks, Apaches or other advanced choppers?" "Our multi-annual program will determine the rate and extent of helicopter purchases too." "What has the effect of the Iran-Iraq ceasefire been on armament trends in the area?" "Every war precipitates an arms race, which quickly becomes a race for arms quality. As a war progresses, the countries involved gain experience and strategic insight. For us, the ceasefire in the Persian Gulf alters a cornerstone of IDF strategy, though it is too early to tell whether Iraq will pursue a radical or a pragmatic course. "One thing is clear: Iraq is no longer a peripheral state. Its air force is capable of carrying out long-distance missions requiring aerial refueling, it possesses ground-ground missiles capable of hitting us without a single Iraqi soldier crossing the border, it has a larger standing army than the United States: 55 divisions. There can be no doubt that it is fully capable of playing a pivotal role in any future conflict; indeed, Iraq is today a greater threat to us than before the Gulf War." "Am I correct in assuming that you regard Iran as a smaller threat than Iraq?" "At least as far as the foreseeable future goes, the Iranian threat is smaller, certainly in the sense of opposing armies. At present the threat from Iran is an indirect one, in the support Iran l e n d s to various groups in Lebanon." "Is our air force really up to dealing with all this new equipment and expertise? I am thinking particularly of the Saudi-British arms deal." "The quality of the IAF systems is still such as to maintain its superior position over that of all our neighboring air forces, though by Dan Arkin On Sunday 19 September 1988 at 11:32 AM Israel entered the space age, successfully launching the first "blue-and-white," i.e. locally manufactured, satellite: Ofeq-1 - 'Horizon' in Hebrew. One minute later, dozens of miles above the earth, the launch missile Shavit ('Comet' - also of Israeli manufacture) discarded its first stage into the sea. At 250 kms above the earth the missile cone opened, and, six minutes after being launched, an independent motor propelled Ofeq-1 into its pre-planned elliptical orbit. Ninety minutes later it had completed its first revolution, and IAI staff began opening the champagne. The ground stations received clear broadcasts from the satellite, and all the screens in the control room bore the single legend: "Mission Successful." Ofeq-1 is an experimental satellite designed to exhibit technological capability. It has eight facets; it stands 2.3 meters high; its diameter at the base is 1.2 meters and at the top 0.71 meters. It weighs 156 kgs, and travels in an elliptical orbit (1,000 kms at the apogee, 250 kms at the perigee) at 8 kms a second (28,000 kms an hour), completing a revolution every 98.836 minutes. Although it uses an average of only 53 watts, its solar panels are capable of producing up to 246 watts of electrical energy. So far only seven countries (the US, the USSR, China, Japan, Britain, France and India) have launched satellites into outer space, while other countries pay for the satellite services these countries provide. Israel, too, will soon ^ t H S f l ^ R rv be capable of offering similar satellite ^^H services for com- AH mercial consumers EgR^^MKj world-wide - parti- K e r e t , G e n e r a l ^Fl Director of IAI, put are moving into the ^ f f j f l ^ H H u J| |j HI lit] jpf denials on the part ^Kl I s r a e l i s c i e n t i f ic connection between lites," there can be ^ ^ ^^ 94 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 IAF Magazine Briefs... IAF Magazine Briefs... IAF Mag to develop the Arrow missile system, which, when completed, will be able to destroy attacking missiles in mid-air. This system, however, is purely a defensive one - you have to wait for them to shoot at you first. I, for one, tend to believe that the best defense is offense, if only because offense is more versatile and can deal with other threats besides the attacking missile. As always the tightness of our budget means that the key question is the effect of the Arrow project on our other procurement needs: what effect the funds invested in this defensive project will have on the resources available for keeping our offensive strength up to par." "At this point a question about the IDF after the Lavi is practically a must. Are there other projects, besides the Arrow, which may be considered as forming part of an alternate program?" "The problem of the Lavi was a simple one of cost-efficiency. For the same price we can procure a larger number of F-16s and still have money left over for sophisticated systems to improve their performance. Likewise we are carrying out extensive upgrading programs both for the Phantom and for the Sikorsky CH-53 helicopter." "What other planes besides the F-16 will the IAF be using?" "For one thing, a large number of F-15s. At the moment we are working out our multi-annual program, which will establish guidelines for IAF aerial procurement needs during the next decade. It is important to keep in mind that the more advanced a p l a ne distant and demand more detailed intelligence data for an attack- .Otherwise, the air force ought to be perfectly capable of dealing "Ground-ground missiles represent yet another job for the air force.The IAF is in the process of developing ways and means of by Aharon Lapidot "The great danger inherent in the new ground-ground missiles," says Chief-of-Staff Maj. Gen. Dan Shomron, "lies in greatly escalating the armament process for the s t a t e s that maintain such weapons. The missiles are so expensive, that it is extremely uneconomical to launch them with conventional warheads. A bomb weighing half a ton or a ton simply does not do enough damage to waste an exorbitantly priced missile on it. It is as though one were to build a supersophisticated tank, mobile and well-armored, but instead of a cannon one were to install a pistol on its turret. States that possess ground-ground missiles thus tend to arm their missiles with warheads of ever-increasing sophistication, chemical and eventually nuclear weapons.The platform simply demands as effective a warhead as possible. "In an area such as the Middle East, with its rapidly proliferating missile population, the importance of effective early-warning becomes increasingly vital. Even three to five minutes advance alert is enough to reduce the harm done to the civilian population by a chemical warhead to a very significant degree." "How?" "Even if people on the streets were merely to step into nearby shops when the alarm was raised, closing the doors and windows behind them, they would be providing themselves with effective p r o t e c t i o n from chemical weapons. The IDF will have to devote ever-increasing efforts towards A New Year's Talk with the Chiefof- Staff, Maj. Gen. Dan Shomron the higher its cost, the more expensive its u p k e e p a n d the training of its support crews. We may be forced to compromise on quantity, but I strongly believe that it is imperative that we maintain our qualitative edge over our foes, meaning that we will buy the best with them." "What about the possibility of intercepting the missiles in the air?" "As is commonly known, we are working together with the US dealing with this new threat. The missile launchers themselves are not fundamentally different from any other traditional target-locus of the air force, except, perhaps, for the fact that they are more e f f e c t i v e intelligence and earlyw a r n i n g systems as a response to the threat of ground-ground missile attacks. This will be especially important on the home front and in military facilities." "What means are under consideration?" 95 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 magazine ISRAEL AIR FORCE Issue no. 65 (166) - October 1988 M.P.O. BOX 01560, ZAHAL, ISRAEL Tel: (03) 561-0948 Dear Reader, This issue revolves around two aspects of missile technology. First, the good news: the successful development, construction and launching of the first Israeli-made satellite (from an Israeli-made launch-rocket) is a major technological achievement of our aeronautics industry. The bad news is the proliferation of medium-range ballistic missiles in the arsenals of the leading Arab states, missiles which are being armed with chemical warheads. Both developments are covered in this issue, as well as other developments, human and technological, throughout the IAF. Aharon Lapidot Editor-in-Chief Editor-in-Chief - Aharon Lapidot Managing Editor - Daniel Molad Graphic Design - Gideon Amichai Printing Editor - Benny Ohad US Editor - Ed Hirsh English Editor - Zvi Mermelstein Redaction Officer - Yael Zohar Secretary - Rinat Dworsky Graphics - Tally Cohen Chief Photographer - Gil Arbel Photographers - R. Castro, A. Shilo, M. Milner, S. Wohlkowitz Published by IDF/Air Force Command Jet Squalls Barak Atkin 64 New Trends at the IAF Technical School Sharon Argov 66 Vautours Over Iraq Ariel Goller 68 Hot-Air Balloons in the Negev Dror Marom 74 My Colleague, The Glider Yoav Vinograd 76 Stolen Out of Bagdad 78 Danny Shapira: Profile of a Test-Pilot Yakir Elkariv 82 Air Force News 88 Book Reviews 90 English Section 95 Director of Marketing USA & North America: Ed Hirsch (US) Advertising Supervisor USA & North America: Ray Rkkles (US) ISRAEL AIR FORCE MAGAZINE US & NORTH AMERICA Advertising Offices: P.O. Box 520849, Miami, Fla. 33152 -0849 Phone: (305) 592-0044, Telex: 522261 mia Printed through the Ministry of Defense by Grapholit Ltd. IN THIS ISSUE Night Interceptions in an F-16C Squadron Guy Rimon 4 Tires Burn, but the Caravan Goes On Yoav Vinograd 6 Air Deals 9 A New Year's Talk with the Chief-of-Staff, Maj. Gen. Dan Shomron Aharon Lapidot 13 My F-15 Was On Fire Guy Rimon 16 King Hussein's Intifada Yisgav Nakdemon 19 Ofeq-1: New Horizons in Space Dan Arkin 22 Ground-Ground Missile Attack! Yossi Melman 24 Of Poisons and Missiles Dror Marom 25 Taba to Raphiah: The Yellow Border Dror Marom and Yoav Vinograd 30 Simulators: The Synthetic Foe Yoav Vinograd 32 The Plane That Landed Without a Pilot Zvi Guttman 34 From Vietnam to Yom Kippur in a Phantom Yisgav Nakdemon 40 The Fortieth Salon Aharon Lapidot 50 A High Position, and a Mighty Sense of Humor Yisgav Nakdemon 57 Planning at the Speed of Light Duddy Goldman 60 96 )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 לטייסי התצפית: טווח ביטחון. OH-58D 0 שם אנרגיה על המטרה ^ מציין הלייזר של היס 58 מסוגל לתקוף ממרחק HH-64 של ההלפייר - האפאצ׳י בטוח יותר. הוא מאיר מטרות לעוקב הלייזר המוטס של ושוב כדי להשיג ולמקד את כוונת AH-IS הקוברה ממרחק רב יותר. TOW^ טכנולוגיה מוכחת ואמינה, מכונה שענתה על והשיגה ההתקפה בעיצומה. מסוקי הסער שיגרו. צופה מרחיק ראות תופס עמדה בצל העצים. צופה התורם להצלחת יתר של משימת ,OH-58D זהו התקיפה וליתר שרידות - לכל המעורבים. הוא מנמיך אל מתחת לרכסים מרוחקים או יערות רחוקים - והוא פוקח ״עין״ מתוחכמת על שדה מערכה נרחב. את כל דרישות צבא ארה״ב וכבר מעניקה שדה־ראייה רב יותר כתמיכה לארטילריית השדה. לטייסי התקיפה אותו יתרון, אשר מעניק Bell Helicopter Textron Inc. • Dept. Ft. Worth, Texas 76101 ׳ U.S.A. • (817) 280 Telex: 75-8229 • Cable: Bell Craft. הוא מעניק • Box 482 ׳ והיא מיוצרת עליידי יצרן המסוקים המנוסה ביותר בעולם. בל הליקופטר טקסטרון. 1988 Bell Helicopter Textron Inc. The future is ours by design. Helicopter EHiniSI] A Subsidiary of Textron Inc. )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988 ו- אני פותח קריירה שניה עם בנק אוצר החייל *•0־*HJU* שנה לפני שחרורי משו ות קבע אני פותח בבנק אוצר החייל ״ התוכנית TVVU ;v\ ״־\p ״ שמסייעת לי בהכנות לקריירה השניה שלי בחיים האזרחיים. ועכשיו לאחר שחרורי אני מקבל בבנק אוצר החייל את כל מגוון השרותים הבנקאיים הדרושים »KWH , לעסק ץמ 0גח\ן\זח״ר באותה אמינות ויעילות שזכיתי להם בעת שרות׳ הצבאי. פרטים בכל סניפי בנק אוצר החייל. בנק אוצר החייל איתי בקריירה שניה / פרסים בסניפים העירוניים של בנק אוצר וזחייל: תל אביב, צהלה, ו מ ת השר ו ן , נפר סבא, תל השומר, חולון אריאל, ירושלים חיפה ובאר־שבע. וח 7וחויי^ ־י 3(נת״ נ 5זו p a m )166( 65 בטאון חיל האויר אוקטובר 1988