)193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 חיל־האוויו במבצע דין וחשבון: תא״ל איתן בךאליהו, ראש מטה חיל־האוויר: "בזכות השליטה שלנו בשמי לבנון, נמנע עימות עם הסורים״ 4 ״אש הנ״מ נורתה לעברנו מתוך בית־הספר המקומי" 9 רמ״ח מבצעים: ״הורינו לטייסים לחזור הביתה ולהשליך את הפצצות מעל הים״ 10 12 תוקף. לראשונה מאז שנת 1985 F-15 ראש להק מודיעין: ״החיזבאללה ספג פגיעה מוראלית ואירגונית, לאו דווקא צבאית״ 14 ״ביצוע המשימה הוא רק בעדיפות השלישית. קודמים לו שני איסורים: אסור להיפגע ואסור לפגוע באזרחים" 16 תקיפת בכורה למערכת ראיית הלילה של הקוברה 19 מפקד הבור: ״הטייסים הכירו היטב את המדיניות שמאחורי המבצע״ 20 רמ״ח חימוש: "למטרות רבות נגרם נזק בלתי הפיך" 26 מבצע פיקניק לפני 45 שנה גנב אברהם ריכטר, מראשוני חיל־האוויר הישראלי, מטוס סקיימאסטר בריטי והבריח בו לישראל 40 צעירים יהודים ממוצא הודי. 28 מתוכם נפלו במהלך מלחמת העצמאות. פרסום ראשון דן סלע 30 העונה הבוערת חום יולי־אוגוסט מביא עימו שריפות רבות ברחבי הארץ. עבור מסוקי היסעור, המוזנקים למשימת הכיבוי, זו בהחלט העונה הבוערת אודי עציון 34 עורכת ראשית: מירב הלפרץ סגן עורך: דניאל מולד עורך גראפי: גדעון עמיחי עורך דפוס: אביב אלחסיד מעונת: דאר צבאי 01560 , צה״ל; 03־5694352 ,5694153 , טלי 5693886 פאקס: 5695806 י 03 מזכיות המערכת: שלי אייל גראפיקה: אורית וגר צלמים: רביב גנשרוא, שאול שורץ, רובי קסטרו, אסף שילה, משה מילנר נציג נאוה״ב: אהרון לפידות מוצא לאור על־ידי מפקדת היל־האוויר מחיו הגליון: 12 ש״ה מנוי שנתי: 65 ש״ח בענייני מנויים, דגמים וגליונות ישנים יש לפנות אל: ההוצאה לאור, מחלקת הפצה, וחי דוד אלעזו 29 , הקויה, תל־אניב, טל׳ 6975516 סודר והודפס באמצעות משו ד הביטחון בדפוס "נופוליס" הפצה: "בו" הפצה ושיווק בע"מ שעו: מסוק קוברה חמוש בטילים. צולם באחד המינהתים הצפוניים, במהלך מבצע דין וחשבון צילום: שאול שורץ פוסטר: מסוק אפאצ׳י בתצוגת אש צילום: רביב גנשרוא )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 חייו הכפולים של העיט 25 שנה מלאו כעת לאחת מטי יסות הסקייהוק, טי יסת "הנמרים המעופפים״, שממלאת תפקיד כפול: טי יסת קרב הנשענת על גרעין כבד של מילואימניקים וטי יסת אימונים והדרכה לכמעט־טייסים. העיט, אגב, הוא שמו העברי של הסקייהוק דן סלע 40 מאזן־הנחת של רמי הרפז מאזן־הנחת הוא צירוף שני היסודות הבולטים בכתבה: "ממוצע הנחת", שהוא ביטוי ותפיסת עולם מקורית של רמי הרפז, בצד מאזן וסיכום שנותיו בחיל־האוויר. לאחרונה פרש הרפז מטיסה קרבית, בתום 35 שנים רצופות דן אוקי ן 44 ובמקום השני צוות הרקולס ישראלי ייצג את חיל־האוויר בתחרות הרודיאו השנתית, המתקיימת בארה׳׳ב בין מערכי תובלה של חילות־אוויר בעולם. הצוות חזר ארצה מדורג במקום השני דרור מרום 50 מבנה משפחתי שלושה אחים־טייסים, שכל אחד מהם שייך, ממש לפי הזמנה, למערך אחר: הבכור טי יס תובלה, האמצעי טי יס קרב והצעיר - טי יס מסוקים שדון גבע הגיע רחוק סיפורו המדהים של לוחם יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל־האוויר, שסיים לאחרונה קורס קצינים, ובכך חתם מסלול מפרך, שהחל עשר שנים קודם לכן, במסע רגלי מחבל גונדר שבאתיופיה לעבר ישראל שו ו ן גבע 56 משבר גיל הארבעים הסאלון האווירי ה־ 40 בלה־בורז׳ה, שננעל לפני כחודשיים, היה עדות נאמנה למשבר הפוקד את התעופה העולמית, האזרחית והצבאית: נוכחות צבאית מצומצמת, כמעט ללא מטוסים צבאיים באוויר וגידול מרשים בשוק ההשבחות. וגם השנה, גנבו הרוסים את ההצגה אהרון לפידות 64 מונחה למטרה הנשק המדויק הוא תוצר מובהק של פסגת הטכנולוגיה העולמית, ועל־פי הגדרתו מבטיח אחוזי דיוק גבוהים בצד חשיפה נמוכה לסכנת היפגעות. מאז מלחמת וייטנאם מתקיים תהליך פיתוח מואץ של הנשק המונחה המדויק, שפריטים רבים ממנו נחשפו לעין־כל במלחמת המפרץ קו נ י מו י נקו 70 60 מצב הרוח מטאורולוגיה, כפי הנראה, היא סוג מסוים של חיידק. כך, לפחות, טוענים חזאי יחידת המטאורולוגיה של חיל־האוויר. אומנם, יכולת החיזוי כבר אינה רק שיגעון לדבר, אלא מיקצוע של ממש, אבל יש משהו מדבק, ולא עונתי, בחיידק עי נת אהרונוב אדרנלין ספורט אווירי, יש דבר כזה, הוא ענף ההולך ומתפתח בקצב מסחרר. האנשים שעוסקים בו משועבדים לחלוטין לתחליפי הטיסה, קנאים לתחביבם, לא יודעים מה זה פחד ושום דבר אינו הרפתקני מדי עבורם עי נת אהרונוב ורועי צהר טוס גוזל צחיק יבנה, אהרון שמי ואברהם קמחי בונים כבר 12 שנים מטוס קל דו־מושבי, מדגם "לתג איזי". הם בונים אותו ממש לפי הספר, כלומר לפי הוראות ההרכבה שבספר המטוס שרון גבע מדף אווירי באוויר העולם עורך שו ו ן שד ה )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 him •• ^jS?S •t י ׳ ••'i — עto®•- מבצ ׳ דין וחשבון שבעה ימים, כמעט 24 שעות ביממה, פעל חיל־האוויר בלבנון, במהלך מבצע דין וחשבון. מאז מלחמת לבנון לא היתה בחיל־האוויר פעילות כה אינטנסיבית, מרוכזת, בנקודת זמן ומקום אחת. מעל אלף גיחות בוצעו באותו שבוע, וכל טייסות הקרב של חיל־האוויר השתתפו במבצע, ללא יוצא מן הכלל. אולם, למרות הקצב וכמות הגיחות, מבצע דין וחשבון אינו המלחמה שחיל־האוויר נערך ומתאמן לקראתה, ועובדה זו מוצאת את ביטויה הבולט בעמודים הבאים. היעדים שנגדם פעל חיל־האוויר בלבנון היו מאוד נקודתיים ונקבעו במידה רבה בשל אופיו של הטרור בגיזרת לבנון, הממוקם בכפרים, חוסה בצילה של אוכלוסייה אזרחית. אך גם במבצע מוגבל בהיקפו ובמטרותיו ישנם מאז שנת F־15T1 חידושים: תקיפה ראשונה של מטוסי 85 ׳, שימוש מבצעי ראשון במערכת ראיית הלילה של מסוקי הקוברה וגיחות מבצעיות ראשונות של הרבה מאוד טייסים צעירים )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ראש מטה חיל־האוויר, חא׳׳ל איתן בן־אליהו: בזכות השריטה בשמי לבנון, נמנע עימות עם הסורים "זו הפעם הראשונה מאז מלחמת לבנון, שחיל־האוויר מפעיל כוח אווירי בהיקף כזה," אומר תא״ל איתן בן־ אליהו, ראש מטה חיל־האוויר. "יעדי המבצע, כפי שזה נראה כעת, הושגו. לפיכך, אחד הלקחים המהותיים של מבצע דין וחשבון הוא, שניתן להשיג הישגים בשדה הקרב, כאלה שתהיה להם מאוחר יותר השפעה על מהל- כים מדיניים, באמצעות כוחות אוויריים בלבד. אמנם מדו- בר במבצע ולא במלחמה כוללת, אך גם היעדים שהוצבו למבצע הזה היו ספציפיים ומוגבלים. "לא היתה במבצע שאלה של הכרעה במושגים כוללים. לא התכוונו להכניע מדינה. התכוונו להגן על תושבי הצפון מפני ירי ארטילרי של ראקטות וקטיושות ולבלום הידרד- רות של מצב, שעם הזמן היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. המצב בלבנון הלך והסלים בשנתיים האחרונות. קצב הפי- גועים הלך וגבר, הסיבות להסלמה הלכו והתרבו וסף הת- גובה של המחבלים הלך ונעשה יותר נמוך. את ההידרדרות הזו היה צריך לבלום." מנתינת תיל־האוויר, מה היו תנאי הנתיחה של המבצעז התחלנו את המבצע בתנאים של שליטה אווירית מוחל- טת, שבזכותה, למעשה, אפשר היה לקיים מבצע מסוג כזה. מבחינת חיל־האוויר, תנאי הפתיחה של מבצע דין וחשבון לא היו עליונות אווירית בלבד, אלא שליטה אווי- רית מוחלטת. זו נם אחת הסיבות העיקריות לכך, שיעדי המבצע הושגו. המושג עליונות אווירית מתייחס למצב יחסי בין שני כוחות. במבצע דין וחשבון, לא היו שני כוחות, אלא שלי- טה אווירית שלנו בלבד. שליטה אווירית היא דרגה אחת מעל עליונות אווירית. באותו חלק מוגבל של לבנון שבו פעלנו, היתה לנו שליטה אווירית, שהתבטאה בפעילות בלעדית של חיל־האוויר הישראלי, ללא התערבות של אף חיל־אוויר אחר. היתה אמנם הגנת נ"מ מוגבלת, אך בתוכה אפשר היה לפעול כמעט בחופש מוחלט. השליטה האווירית איפשרה את המבצע הזה במתכונתו ובהיקפו. תנאי הפתיחה הללו השפיעו על קצב ומשך המב־ צע ואיפשרו לנו לבחור את המטרות אך ורק בהתאם לשי־ קולים שלנו, בלי שאף גורם חיצוני ישפיע עליהם. לשליטה האווירית היתה גם השפעה על אורכו של המב- צע, על אופי המטרות ועל יכולתנו לפעול סביב השעון ולהגיב מהר על תנועות בלתי־מתוכננות או על כאלה שנצ־ פו על־ידי הטייסים בזמן אמת. ללא השליטה האווירית אי אפשר היה להשיג את אותם יעדים בתנאים ובמתכונת שאכן הושגו לבסוף. יתכן, שה- יינו משיגים אותם גם ללא שליטה אווירית, אך זה היה עלול לקחת הרבה יותר זמן, וקרוב לוודאי שהיה מחייב גם פעילות קרקעית. בזכות השליטה האווירית, היו לצה״ל כל דרגות החופש בהפעלת הכוח האווירי: בהיקף, בקצב, במשך הזמן, בסוג המטרות ובכמות החימוש. השליטה האוויירת עמדה גם מאחורי דרגת החופש שהיתה בשלב תיכנון המבצע. היא איפשרה למתכנני המבצע להניח מראש, כפי שאכן קרה, שקיימת סבירות מאוד גבוהה, שהמבצע יושלם ללא מהלך קרקעי. זו אכן היחה ההנחה מראש! שלא תהיה פעילות קרקעיתז מבצע דין וחשבון תוכנן ואושר תוך הישענות על הנחה מקדימה, שהצורך במהלך קרקעי הוא נמוך. ההנחה היתה, שחיל־האוויר והארטילריה יצליחו להשיג את יעדי המב- צע, בלי שייווצר צורך לשלב במבצע פעילות קרקעית. ואכן, בשלב יחסי מוקדם של המבצע, ניתן היה להבחין, שהצורך בפעילות קרקעית הולך ויורד. השליטה האווירית הויץגה, נין היתר, ניוון שהסורים נמנ- עו מלהתערנ. הסורים אכן נמנעו מלהתערב. ההימנעות הזו היתה הד- דית. גם אנחנו התרחקנו ממקומות, שבהם היתה אפשרות להתחככות עם הסורים. רק ביום הראשון תקפנו באזורים הסמוכים לכוחות הסוריים. ביצענו באותו יום שתי תקי- פות בבקעת הלבנון, ועשינו זאת בגלל חשיבות המטרות. יעדי המבצע, כפי שזה נראה כעת, הושגו • תנאי הפתיחה של מבצע דין וחשבון היו שליטה אווירית בשמי לבנון • שליטה אווירית היא דרגה אחת מעל עליונות אווירית • כשם שיש רצועת ביטחון על הקרקע, הקפדנו שתהיה רצועת ביטחון אווירית • לשליטה האווירית היתה השפעה על משך המבצע • המדיניות המפורשת היתה להימנע מתקיפות באיזור שגובל עם הכוחות הסוריים • מבצע דין וחשבון תוכנן ואושר מתוך הנחה, שהצורך במהלך קרקעי נמוך • אם לסורים היתה שליטה אווירית בשמי לבנון, בדומה לשליטה המדינית והקרקעית שיש להם בחלקים מלבנון, סביר להניח שהיו נוהגים אחרת במהלך המבצע • התיאום ושיתוף הפעולה בין חיל־האוויר ופיקוד צפון, במישור המודיעיני והטקטי, יצרו תשתית טובה לעתיד 4 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 אלה היו שתי מיפקדות של החיזבאללה, והיה מספיק חשוב כדי לפגוע בהן, למרות הקירבה לכוחות הסוריים. לאחר שביצענו את שתי התקיפות הללו ביום הראשון, המדיניות המפורשת היתה להימנע מתקיפות באיזור ההוא. צריך לראות את תמונת המצב הכוללת כדי להבין את הנסיבות שבהן בחרו הסורים לא להתערב ולא להתעמת איתנו. קודס־כל, ההימנעות תאמה את המדיניות שלהם. אבל, וזו נקודה עקרונית, אם לסורים היתה שליטה אווי- רית בשמי לבנון, בדומה לשליטה המדינית והקרקעית שיש להם בחלקים מלבנון, סביר להניח שהם לא היו בוח־ רים בהימנעות. אם היה מצב התחלתי, שבו חיל־האוויר טס באופן חופשי רק עד נבול רצועת הביטחון, ואילו הסו- רים הם אלה שטסים מעל כל שמי לבנון, ההתנהגות שלהם במהלך המבצע היתה שונה. בסיטואציה כזו, בעק- בות מבצע דין וחשבון, הם היו נאלצים לסגת לאחור. אין ספק, שהיה להם הרבה יותר קשה להימנע מתגובה או מהתערבות. כלומד, כתוצאה מהסטטזס־קו ו השורר נשמי לבנון ולניו השליטה האווירית היא שלנז, נמנע מאיתנו עימות אפשרי עם הסורים? יתכן. במשך 5 ו השנים האחרונות, אנחנו טסים באותו איזור של לבנון באופן שיגרתי. אומנם אנחנו טסים שם במשימות סיור וצילום בלבד, לא בטיסות אלימות, אך שיגרת הטיסה שלנו שם משקפת באופן קבוע את השלי־ טה האווירית שלנו. על רקע זה, כל מה שנדרש מהסורים בשבוע של מבצע דין וחשבון, היה אך ורק להימנע מתגו- בה. לא לסגת ממצב קיים. זה הבדל מהותי. כיצד משמרים שליטה או עליונות אווירית בתקופת דגי־ עהז במצב מלחמה, עליונות אווירית, לפחות מקומית או זמ- נית, היא תנאי ושלב מקדים לכל פעילות אווירית. היא גם תנאי להכרעה בקרב. בתקופת רגיעה יחסית, כאשר הפעי- לות העיקרית היא ביטחון שוטף, עליונות אווירית היא פונקציה של המצב המדיני הקיים בין שתי המדינות. השליטה האווירית בלבנון היא לא דבר מובן מאליו. חיל־האוויר עובד עליה, למעשה, כ־ 15 שנים, ואולי יותר. במשך שנים ארוכות התעקשנו והפעלנו אמצעים שונים, כדי למנוע חדירה של סוללות טק״א וחדירת מטוסים סו- ריים לאותו איזור. המאבק על שמי לבנון התנהל עוד לפני . מלחמת לבנון, בסוף שנות ה־ 70 ובתחילת שנות ה־ 80 באותה תקופה, הכניסו הסורים סוללות טילים ללבנון וני- סו ליירט את מטוסינו. במקביל, הם ניסו להרחיק לכת עד ביירות, ומביירות דרומה עד לאיזור רצועת הביטחון, לפי חות עד צור. התלבטנו אז די הרבה באיזה אופן, אם בכלל, להגיב על המהלכים הללו. בסופו של דבר, כשהם הרחיקו לכת, הגבנו בנחישות ועם כל האמצעים שהיו אז ברשותנו. התוצאה היתה, שמספר מטוסים סוריים הופלו אז על־ידנו. מאוחר יותר, כשפרצה מלחמת לבנון, בכל פעם שמטוסים סוריים חצו את גבול סוריה לתוך לבנון, הם יורטו על־ידי מטוסינו. המצב הזה נשמר בהקפדה על־ידנו מאז ועד היום. כשם שיש רצועת ביטחון על הקרקע, הקפדנו שתהיה רצועת ביטחון אווירית. גבול אווירי הוא דבר בלתי מוגדר, שאינו שעון על הסכמים בין מדינות. הוא פחות או יותר הסכמה בין חילות־אוויר במישור המבצעי. למעשה, הוא נוצר, לא נקבע. גם במלחמת ההתשה, הגבול האווירי היה שונה מהגבול הקרקעי. הגבול הקרקעי היה לאורך התעלה. הגבול הא־ ווירי, לעומת זאת, היה מעבר לתעלה. בכך התאפשר לנו לטוס באופן תופשי מעל לתעלה ומעבר לה. מצב דומה שורר כעת בלבנון. הגבול הקרקעי בין ישראל ללבנון עובר בקו הירוק, הגבול המבצעי על הקרקע עובר בקו האדום, והגבול האווירי עובר אף מעבר לזה. מבצע דין וחשבון מזכיר את מלחמת ההתשה בתחומים נוספים. אומנם, לא היה במלחמת ההתשה ריכוז עוצמה ואש בפרק זמן קצר כמו במבצע דין וחשבון, אך ישנן נקו־ דות דימיון. גם במלחמת ההתשה, המאסה העיקרית היתה תיל־אוויר וארטילריה משני הצדדים. גם אז היו ימי לתימה, בתחילת המלחמה, שבעקבותיהם פונו אזרחים דין מ ו בחש צבו ען מהערים הגדולות הסמוכות לתעלה. מבחינת חיל־האוויר, גם אז, נתקלנו באויב רק בתקיפות העומק ובקרבות הא־ וויר שיזמנו. ואילו יירוט מטוסינו, שהיו במשימות תקיפה לאורך התעלה, היה אירוע נדיר ביותר. במבצע מוגבל כמו דין וחשבון, איזה שימוש עשה חיל• האוויר בשליטה האווירית! השליטה האווירית איפשרה לנו לעשות שימוש יעיל בתכונה הבולטת ביותר של הכוח האווירי, והיא העובדה שהוא גמיש ומאפשר לרכז עוצמת־אש ולהעבירה ממקום למקום. ביום הראשון, למשל, תקפנו בבקעת הלבנון. ביום השני והשלישי פעלנו בקו העמדות והכפרים השיעים של- אורך רצועת הביטחון. במקביל, כשאירגונים אחרים, כמו אירגונו של אחמד ג׳יבריל ואירגונים פלשתינאיים אחרים, התערבו במבצע, פעלנו בעיךחילווה, בנועיימה וגם צפונית לביירות. אפשר היה לשנות את המינון לאורך היום ולעבור משלב לשלב בהתאם לתנאי השטח והתפתחות העניינים. בשלב השני ריכזנו עוצמת־אש בפרקי־זמן יותר קצרים ובהספקי־ תקיפה יותר גבוהים. כשהחלה תנועת האזרחים לכיוון צפון והתפנה שטח המטרות, אפשר היה להפעיל לחץ יותר גדול של תקיפות, אבל במקביל, להקטין את המינון והקצב, באופן שהתאים ליצירת הרקע לקראת הפסקת־ האש. הגמישות הזו בהפעלת הכוח היתה כמעט בלתי מוגב- לת ונוצלה היטב על־ידי חיל־האוויר בזמן אמת. אם היו בעיות מזג־אוויר במקום אחד, תקפנו במקום אחר. אם איתרנו פעילות עוינת בשטח ובזמן מסוים, היא קיבלה תגובה מיידית. אפשר היה להעביר כוח ממטרה אחת לשנייה לפי הצורך והתנאים הסביבתיים. בזכות הגמישות, ניתן להבחין בהבדלים גדולים מאוד מבחינת קצב הגיחות וכמות החימוש בין שבעת ימי הלחי- מה. השליטה שלנו בקצב ההתפתחות של מבצע דין וחש- בון, גרמה לכך, שהפסקת־האש נקבעה אומנם ליום שבת, אך למעשה, הסתמנה בהדרגה כבר קודם־לכן. בפרספקטיבה הנוכחית, מה חיל־האוויר למד ממבצע דין וחשבון! מבחינת חיל־האוויר, מבצע דין וחשבון איפשר לנו, לכל היותר, לאמת מספר הנחות קודמות. קשה להפיק מהמב- צע לקח של ממש, שכן חיל־האוויר לא הופעל במלואו, על כל גווניו ועוצמתו. הוא הופעל רק באופן חלקי. אי אפשר, לפיכך, להפיק מיכלול של לקחים, אלא רק כיוונים. אלה אותם כיוונים, שזיהינו בשנים האחרונות, כמו לחימה בלי- לה או שיטות חדישות של תיאום ושיתוף פעולה עם כו- חות היבשה. הכיוונים הללו באו לידי ביטוי במבצע, וההנחות המוקדמות שלנו בנוגע אליהם אכן אומתו. אחד התחומים שנבחנו במהלך המבצע, היה אופי העבו־ דה המשותפת שלנו בשנים האחרונות עם פיקוד צפון. מסתבר, כי התיאום ושיתוף הפעולה בין חיל־האוויר ופי- קוד צפון, במישור המודיעיני ובמישור הטקטי, יצרו תש- תית טובה לעתיד. מירב הלפדין 5 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״לתקיפה הזו היה מסו ברור עבור החיזבאללה: כללי המשחק השתנו״ לאחו התקיפה F-16 כך אמו מפקד טייסת בבעל־בק, ביומו הראשון של מבצע דין וחשבון. ע נ ו ו סגן ג/ שהשתתף נגיחה, זו היתה התקיפה הואשונה בחיים. המסו היחיד שהוא שיגו באותו יום היה לאמא שלו. ״תדליקי אח הטלוויזיה,״ אמו לה בטלפון לפני ששידוו ב״מנט״ אח סוטי היוי של אותה תקיפה. ״יכול להיות שתואי משהו שעשה מישהו שאת מכיוה טוב״ "ביעף למטרה, לפני ששיחררתי את הפצצות, חלפתי ע ל פני עמדת נ "מ\ מספר סא״ל ר', מפקד הטייסת. "הספקתי להבחין בחיילים רצים אל התותחים. תיארתי לעצמי מראש שזה מה שהם יעשו, אבל הנחתי שהם לא יספיקו להגיע. הם באמת לא הספיקו להג יע בזמן, ורק מאוחר יותר נורתה לעברנו אש נ"מ דלילה." חוצים F-16 25 ביולי, שע ה 10.30 בבוקר. ארבעה מטוסי את הגבול בין ישראל ללבנון. המשימה של רביעיית המי 4 1 • I K . 6 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 סוסים היא לתקוף מיפקדות של אירגון תיזבאללה, המ- מוקמות בעומק שטת לבנון, סמוך לגבול עם סוריה, בבעל־בק. זו היתה אתת הגיחות הראשונות במבצע דין וחשבון. "מאז מלחמת לבנון לא היו בחיל־האוויר ימי קרב כאלה מרוכזים," אומר סא״ל ר', מפקד הטייסת. "זו היתה התקי- פה הכי חשובה של הטייסת מאז שקיבלנו את מטוסי ה־ 6ו-? החדשים, והיא מהווה את גולת הכותרת של עבודה מאומצת בת שנתיים. לתקיפה הזו היה מסר ברור עבור אירגון החיזבאללה: כללי המשחק השתנו." "זמן קצר אחרי שפקודת המבצע ירדה לטייסת," אומר שזו היתה התקיפה הראשונה בחייו, "זרק ,F-1 6 סגן ג', נווט לי מפקד הטייסת, ככה כבדרך־אגב, שהוא אייש אותי למ- שימה הזו. נשארתי עם היפצצה' הזו, ומאותו רגע לא יכול- תי לחשוב על שום דבר אחר. בבית שאלו אותי למה אני כל־כך שקט, ואם קרה משהו, אבל לך תסביר להם. מצד אחד, הגיעה סוף סוף ההזדמנות שלה חיכיתי ועבורה התאמנתי כבר שנתיים. מצד שני, הרגשתי שזו אחריות מאוד כבדה. בתור צעיר, נתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי, ועכשיו אסור לי לפשל. "יחסית, זו היתה תקיפה מורכבת, עמוק בשטח אויב, עם סיכון די גבוה. אלה הדברים שאתה חושב עליהם בלי- לה. מי יחכה לך שם, מה מצפה לך. זו הפעם הראשונה שיש סיכוי שיירו עליך באוויר, ואין לך מושג אפילו איך זה נראה. "בתקופה שלפני מבצע דין וחשבון, היו כמה פעמים שחשבתי שזהו זה. אנחנו יוצאים לתקוף. כבר דימיינתי איך פתאום קוראים לי למבצעים, מכניסים אותי מהר לתדריך ושולחים אותי למטוס. בכל פעם ממש נכנסתי לתוך העניין, ואז, כשכבר כמעט הייתי בתוך המטוס, הבנ- תי שהתבדיתי. שום תקיפה לא נראתה באופק. ממש אפשר היה לשמוע איך כל האוויר יוצא ממני. מה שנשאר זה רק האדרנלין הזה, שאתה לא יודע מה לעשות איתו. ככה התבשלתי במיץ של עצמי, עד שזה הגיע. זה היה שווה את כל הציפייה, אבל ההמתנה הזו הורידה לי איזו שנה מהחיים. "בלילה לפני התקיפה נשארתי לישון בטייסת, כדי לא להיות לחוץ בבוקר. עשיתי הכל לאט ובשלווה. עד שהמראנו הייתי בטוח, שבכל רגע יקראו לנו לחזור, אבל הכל זרם חלק. מהרגע שפנינו צפונה, הפסקתי לחשוב על הדברים שמסביבי. הייתי מרוכז רק בטיסה עצמה, במשי- מה. גם בקוקפיט לא החלפנו מלה מיותרת מעבר למה שנדרש. "חצינו את קו הגבול לכיוון בעל־בק. טסנו מהר ובגובה נמוך, ולמרות המהירות, הספקנו לקלוט את הנוף. אין מה לומר, זה איזור יפהפה. הסתכלתי לעבר המקום שבו היה אמור להיות נ"מ, ומייד הבחנתי בו. אתה מתרגל לראות אותו בתור סיכות על המפה. פה היה מדובר בעניין האמי- תי. "נכנסנו ליעף לכיוון היעד, כדי לשחרר את הפצצות. יש מונחים קבועים שאתה אמור להשתמש בהם במצב הזה. שנתיים תירגלתי אותם בקביעות. אתה אומר 'מזוהה', 'פיקל', 'פגיעה׳. וככה זה באמת היה. ראיתי איך הפצצות פוגעות בול, את הפטרייה ואת ענן העשן שעלה שם. במ- טוס אתה לא שומע כלום. אתה יכול רק לתאר לעצמך את ההלם שיש למטה, את הרעש ואת ההתפוצצות שבטח מזעזעת את כל בקעת הלבנון. כל המתח שנבנה בך עד לאותו רגע נעלם בבת־אחת. את מקומו מחליפה הרגשה מצוינת. עשית את זה, ועשית את זה טוב. "אחרי הנחיתה, הגיעה תורה של השטיפה המסורתית של הגף הטכני. הגעתי לטייסת רטוב לגמרי ונכנסתי לתח- קיר. כשנודע לי, שהולכים להראות סרטי ירי ב׳מבט לחד־ שות', התקשרתי הביתה. אמרתי לאמא שלי שתכניס קלטת לווידאו ותלחץ על'למג פליי'. 'יכול להיות,' אמר־ תי לה, 'שיראו משהו שעשה מישהו שאת מכירה טוב.׳" תעי צהו הפחד לפספס גדור מהפחד להיפגע״ ביומו F-1 6* המטווח שקיבלה רביעיית ה הראשון של מבצע דין וחשבון היו ארבעת המבנים העיקריים במחנה האימונים המרכזי של החיזבאללה בג׳נתא. סרן ב׳ מספר "טסנו בגובה מאוד נמוך, כדי שהמכ״מים הסוריים לא יגלו אותנו," מספר סרן ב', טייס 6ו-ז. "התחלנו לטפס על צלע הרי השוף ונכנסנו לענן. היתה שם עננות של חמש־ שמיניות והראות היתה מאוד מוגבלת. המוביל החליט לע־ לות בגובה, כדי שלא ניכנס בצלע ההר. עדיף להתגלות במכ״מ הסורי, מאשר להימרח על איזה הר בלבנון." בבוקר יום ראשון, ה־ 25 ביולי, סמוך לשעה עשר וחצי לתקיפה בצפון F בבוקר, המריאה רביעיית מטוסי 6ו בקעת הלבנון, באיזור גינתא. גיחה זו והגיחה שבוצעה באותו זמן בבעל־בק, הן שנתנו את האות לתחילת הפעי- לות האווירית בלבנון במסגרת מבצע דין וחשבון. המטרות שקיבלה הרביעייה היו ארבעת המבנים העיק־ ריים במחנה האימונים המרכזי של החיזבאללה, סמוך לכפר גינתא, המרוחק כ־ 30 ק"מ בלבד מהגבול הסורי. דין מ ובחשצבון ע "טסנו צפונה, מעל הים," משחזר סרן ב', "ופנינו מזרחה לכיוון המטרות." מעבר המטוסים לרוחבה של לבנון, תוך כדי טיפוס וירידה על פסגות הרי השוף, היה החלק הבעיי־ תי של הגיחה. הענן הסמיך לא איפשר לטייסים לראות את פסגות ההרים, והמוביל חשש מהתנגשות של המטו־ סים בצלע ההר. בעוד המטוסים מתקרבים אל הפיסגה המעוננת, הורה המוביל לעלות לגובה. כשהגיעו המטוסים לאיזור היעד, התפצל המבנה, וכל מטוס משך לגובה כדי שיוכל לרדת ביעף־הפצצה על מטרתו. "המטרות היו מאוד קלות לזיהוי," אומר סרן בי. "מטרה חיה היא הרבה יותר קלה לזיהוי מאשר מטרת אי־ מונים. המחנה הזה נראה מהאוויר כמו כפר שלם, והמטרות היו רחוקות זו מזו בכ־ 600 מטר. כל אחד מאיתנו תקף מבנה אחר, ואני מעריך שעשינו שם הרס טוטאלי. "אני מעריך, כי כאשר משכנו למעלה, גילו אותנו הסו־ רים, אבל הספקנו בזמן הזה לשחרר את החימוש ולהסת- לק-" התקיפה בגינתא היתה עבור סרן ב' הגיחה המבצעית הראשונה בחייו. "היו לי פרפרים בבטן," הוא אומר. "בדק־ תי את המפסקים אולי מאה פעם, כדי לוודא שהכל כמו שצריך. אחרי התקיפה, כשאתה יודע שפגעת בול במטרה, אז בלי שאף אחד שומע, אתה צועק משמחה בתא. אצל כל טייס בחיל־האוויר, הפחד לפספס גדול יותר מהפחד להיפגע." עינת אהוונוב ודן סלע 7 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 י י *׳״״ iniHHHHHH ההפקדה עול אידנלנז של אחמד נ׳יבריל בנלעיימר״ זסן קצר לאתר ההפצצה ״כל עשד דקות בדקתי אם אני מאויש לתקינה הבאה׳ ׳ פעמיים, את המיפקדח של אחמד ג׳ינויל F-1 6 ביום הראשון למבצע דין וחשבון, תקפו מטוסי השתתף בשתי החקי• ,F-1 6 בנועיימה, שמוקמה בפתח מערה, ומוטטו אותה כליל. סגן א/ נווט פות. זו היחה הפעם הראשונה שהשתתף בפעילות מבצעית. הישג נאה, אבל חיוור לעומת ההי- שג האמיתי שלו באותו יום: ככל הידוע, א׳ הוא הראשון שהצליח להשתמט מהשטיפה המסורתית, שכל טייס צעיר נידון לה בחום גיחתו המבצעית הראשונה. לחשומח־לבו של הגף הטכני "שלושה ימים לפני מבצע דין וחשבון כבר הייתי בכונ- נות," מספר סגן אי. "ציפיתי למשהו די מצומצם, והופתע- תי מהאינטנסיביות של הפעילות. נקודת המיפנה עבור הטייסת התרחשה בצהרי היום הראשון למבצע, ואז גם התחיל לעלות אצלי המתת. הוותיקים אמרו לנו, שבפעי- לות כזו, המטרה של איש צוות־אוויר היא קודם־כל ללכת לישון. ירצו אותו, יקראו לו. אני בהחלט מסכים עם זה, אבל גיליתי שזה בלתי אפשרי. רמת המתח שלי לא איפש־ רה לי להירדם. יכול להיות שזה בגלל שאני צעיר, אבל כל עשר דקות מצאתי את עצמי במבצעים, בודק על הלוח אם אני מאויש לתקיפה הבאה. בשעה תשע בערב, זה באמת קרה. "יצאנו זוג של מטוסים לכיוון נועיימה. מה שהיקשה על התקיפה, היתח העובדה שדף המטרה שלנו כמעט ולא היה כבר רלוונטי. היינו אמורים למצוא נקודת ציון של פתח מערה, באיזור שמהבוקר כתשו אותו ללא הפסקה. בדרך ליעד, חיפשנו כל הזמן נ"מ וקטיושות. באיזור שלנו לא היו, אבל רחוק יותר ראינו הרבה נותבים כאלה, שחר- שו את השמיים. הגענו מעל ליעד, ביצענו מעליו יעף והטלנו פצצה שנבלעה בפתח המערה. "תמיד קיים בך פחד שלא תצליח, שתפשל. התקיפה לא היתה מורכבת, וזה עוד יותר הלחיץ, כי במקרה כזה אין לך תירוצים או נסיבות מקילות. ברגע שראיתי שפגע־ )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 נו, השתחרר כל המתח שנצבר בי ואבן גדולה ירדה לי מהלב. "נחתנו. כיוון שזו היתה התקינה הראשונה שלי, הייתי אמור לקבל שטיפה מהגף הטכני. אבל הגיחות היו כל־כך לחוצות וכולם היו עסוקים מעל לראש, כך ששכחו אותי. לא הצטערתי יותר מדי. "בערך בחצות הלכתי לישון. התחפרתי בשק שינה באחד החדרים בטייסת, תפסתי בקושי שעת שינה, והעי- רו אותי ב׳יאללה קום׳. אותה פקודת מבצע ירדה שוב. היו צריכים לאייש מישהו בישליפה', והעדיפו לשלוח מישהו שכבר היה שם. בשלוש בלילה כבר היינו מעל ליעד. אותו מקום, אותה משימה, רק שעכשיו בלי לחץ, כי זו כבר פעם שנייה. גס מזג־האוויר היה שונה. כבר מרחוק אפשר היה להבחין שהאיזור מכוסה עננים. הסתובבנו מעל למטרה וראינו שאין לנו ברירה אלא לרדת ביעף משותף. ביצענו אותו, ירדנו מתחת לעננים, וזה הצליח. הפגיעה היתה מ- דויקת. "כשאתה מסתובב שם למעלה, כל העסק נראה כמו מלחמה אבודה. יש שם אינספור כפרים קטנים, והם יורים מתוכם קטיושות, ממש מתוך החצרות של הבתים, ואנחנו לא יכולים להגיב, כי הרי לא נלך ונתקיף אוכלוסייה אזר- חית. אתה יודע שיש לך מטוס עם יכולות מדהימות לתקי- פה, ואתה חסום. זו הרגשה די מחורבנת. אתה שומע שוב ושוב על קטיושות שנופלות בצפון ואתה רוצה ללכת ולע- שות משהו נגדן, אבל אתה פועל בידיים קשורות. החיזבאללה רצים שם בין ההרים במכנסי התעמלות ויורים עליך קטיושות, ואתה רוצה לעצור אותם, אבל אתה יודע שלמצוא אותם, זה כמו למצוא מחט בערימת שחת." רועי צהר ״אש הנ״מ מותה רעבונו מתון־ בית־הספו המקומי״ ביום השני למבצע דין וחשבון, במהלך באיזוו F- תקיפה שיגותית של שני מטוסי 6 ו אגם קרעון, נורתה לעברם אש נ״מ. זוג המטוסים התקרב למקור הירי, מתוך כוונה לתקוף אותו, אך מבט חטוף במפה העלה, כי הנ״מ משוגר לעברם מתוך בית־ספר באחד הכפרים. דילמה "החנקנו בערך בשעה עשר וחצי בבוקר," מספר רס״ן ר'. "קיבלנו מידע על היעד והמראנו לכיוון אגם קרעון. הטיסה עד ליעד היתה שקטה. הגענו דרך הים, זיהינו את המשגרים וביצענו יעף לעברם. שיגרנו שלוש פצצות, שפג־ עו כולן במטרה. לא היה כל ירי מצידם. הם פשוט לא הס- פיקו. עד לשלב הזה, זו היתה גיחה רגילה, בלי שום דבר מיוחד. הכל זרם נקי וחלק. "כשיצאנו מהיעף, הבחנו באש נ"מ שנורתה לעברנו. ביקשנו בקשר רשות לתקוף את מקור הירי וקיבלנו אי- שור. ירדנו לעבר הכיוון הכללי של מקור הירי, עדיין בלי לדעת את מיקומו המדויק. כשהתקרבנו, ראינו שקנה הנ"מ ממוקם בבניין בתוך הכפר. בדיקה מהירה במפה העלתה, שאותו בניין הוא בית־הספר המקומי. במפות שלנו מסומ- נים כל היעדים הרגישים שאסור לפגוע בהם - מסגדים, בתי־ספר, בתי־חולים - ונם בית־הספר הזה סומן אצלנו במפה ליעד רגיש; מחוץ לתחום. "עמדה בפנינו דילמה לא קלה. המדיניות המפורשת של חיל־האוויר היא, כי אם נ"מ יורה, תוקפים אותו חזרה. הודענו בקשר שמדובר ביעד רגיש וביקשנו שוב רשות לתקוף את מקור הירי. הרשות ניתנה. פורמלית, קיבלנו אור ירוק והיינו יכולים להסתפק בזה, אבל היתה לנו הרג- שה שיש כאן אי־הבנה. וידאנו שהמידע נקלט נכון וחזרנו פעם נוספת על כך שזה יעד רגיש. כשחזרנו שוב על המי- דע, הרשות בוטלה. "זה היה מצב מאוד מתסכל. ירו עלינו נ"מ, ובהחלטה רציונלית החלטנו לא לעשות דבר כדי לשתק את מקור . . . . . . מ.בצ : ־ ~ י עדין וחשבון הירי. למרות התחושה המתסכלת, כנראה שזה היה המע־ שה הנכון באותו רגע. אני חושב, שפעלנו נכון בכך שיהגדלנו את הראשי וביררנו פעמיים בקשר אם אכן הבינו שמדובר ביעד רגיש. אין שום סיבה או כוונה שהאוכ- לוסייה האזרחית תיפגע. יש כוונה להפריע לה, להטריד אותה, כדי שתושבי הכפרים יבינו שזה לא שווה להם לתת מחסה לחיזבאללה, אבל לא יותר מזה." רועי צהו 9 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 רמ״ח מבצעים, אל׳׳מ ר,: הורינו לטייסים ושוו הביתה ולהשליך את הפצצות מעל הים שלוש פעמים במהלך המבצע עצרנו מטוסים על המסלול, כי הסתבר, שהמטרות שלהם סמוכות מדי ליעדים רגישים • באחת הפעמים הורינו למטוסים לחזור הביתה ולהשליך את הפצצות מעל לים • גילינו שהמחבלים מסתירים משגרי קטיושות ותחמושת במרתף של מסגד באחד הכפרים • תחנת הטלוויזיה של החיזבאללה לא הופצצה, כי היתה מאוישת גם באזרחים • באחת התקיפות, למרות שהסורים שיגרו נ״מ לעבר מטוסינו, הורינו לטייסים לא להשיב אש • במחנות הפליטים תקפנו רק במסוקי קרב • הירידה בקצב שיגור הקטיושות היתה לא רק בכמות, אלא גם בדיוק • הרבה קטיושות נפלו בשטח פתוח בגלל כיוונון שנעשה בלחץ זמן "חיל־האוויו ביצע מעל לאלף גיחות במהלך מבצע דין וחשבון," אומר רמייה מבצעים, אל"מ וי. "צורת הפעלת חיל־האוויר במבצע היתה יוצאת דופן. פעלנו באיזור מוג- בל, עם אילוצים כבדים, שאף אחד מהם לא היה מבצעי. ריבוי האזרחים והיעדים הרגישים בתוך איזור לבנון גרם לכך, שכל פקודת מבצע היתה מוגבלת מיסודה. כל פקודת מבצע היתה כה מפורטת, עד שנכלל בה, מראש, כיוון היעף, שבמצבים רגילים נתון להחלטתו של המוביל. עשי- נו זאת, כדי שאם תהיה תקלת חימוש, הפצצות לא יתפזרו מעל ריכוזי אזרחים, אלא מעל לאזורים לא מיושבים. מרחב ההחלטה של המוביל, שהוא מושג בסיסי ועקרוני בחיל־האוויר, היה מצומצם מאוד במבצע דין וחשבון." האם היו מקו ים שבגלל קירבה ליעדים רגישים נגנזו תקי - פות של יעדי מחבליסז במקרים רבים פסלנו תקיפת יעדים עוד בשלב התיכנון, בגלל קירבתם ליעדים רגישים כמו מסגדים, בתי־חולים, בתי־קברות, מרפאות וכוי. גילינו, למשל, שהמחבלים מס- תירים משגרי קטיושות ותחמושת במרתף של מסגד באחד הכפרים. למרות זאת, לא התקרבנו אפילו למסגד. במקרים אחרים הבחנו, שהחיזבאללה מאחסן קטיושות ואף משגר אותן מבתים הצמודים למסגדים. גם ביעדים אלה לא פגענו. שלוש פעמים במהלך המבצע עצרנו מטוסים על המס- לול, בשלב ההמראה, כי הסתבר, בבדיקה נוספת, שהמט- רות שלהם סמוכות מדי ליעדים רגישים. באחת הפעמים המטוסים כבר הגיעו מעל למטרה. הורינו להם לחזור הבי- תה ולהשליך את הפצצות מעל לים. מאותה סיבה היה לנו קושי לפעול נגד ירי הקטיושות שבוצע על־ידי האירגונים הפלשתינאים. מכיוון שהאירגו־ נים הללו ממוקמים בתוך מחנות הפליטים, כמו ראשידיה ומיה־מיה, ביצענו את התקיפות נגדם באמצעות מסוקי קרב בלבד. לא היתה אפילו תקיפה אתת של מטוס קרב במחנות הפליטים. במסגרת גל התקיפות הראשון, הותקפו יעדים מרוחקים יחסית, בג׳נתא ובנעל־בק. היעדים הללו קרובים לכוחות הסוריים שבבקעת הלבנון. תיכננו את המבצע כך שלא יווצר כל מגע עם הסורים. היעדים הללו נבחרו בגלל אופיים ומיקומם. בגינתא נמצא מחנה אימונים גדול של החיזבאללה. בבעל־בק נמצאת מיפקדה עורפית, שבתוכה תחנת הקשר של אירגון החיזבאללה. זאת תחנת הטלוויזיה? תחנת הטלוויזיה אכן נמצאת בבעל־בק, אבל אותה לא תקפנו. התחנה מאוישת גם באזרחים העובדים עבור החיזבאללה, ולכן היא לא הופצצה. תקפנו את תחנת הקשר, שדרכה העביר החיזבאללה את השידורים. לאחר התקיפה, הם עברו לשדר מתחנה אחרת. כיצד נהרגו החיילים הסורים ביום הראשון למבצעז החיילים הסורים ישבו בעמדת נ"מ הנמצאת דרומית למשעירה. אנחנו תקפנו יעד מסוים של החיזבאללה, קרוב לעבר SA-7 לאותה עמדה. החיילים הסורים שיגרו טילי המטוסים, והותקפו מייד, כמקובל במקרה של שיגור נ"מ. בגלל הקירבה של אותו יעד לכוחות הסוריים, אי־אפשר היה לדעת מי יורה את הנ"מ - הסורים או החיזבאל־ לה. המגע עם הסורים נלקח בחשבון, מראש, בגיחות לג׳נתא ובעל־בקז בפירוש כן. לקחנו את המטוסים הטובים ביותר לתקי- פה באיזור מוגן טילים, מטוסי ה־ 6ו-ק, וזה הצליח. הסורים לא הספיקו לשגר נגדם. במהלך מבצע דין וחשבון, גילו הסורים התנגדות נוספת! הסורים ירו נ"מ לעבר מטוסינו בהזדמנות נוספת. הורינו לטייסים לא להשיב אש. 10 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 איזה סוג נ״מ יש לחיזבאללהז יש להם תותחי נ"מ קלים 14 מ"מ ר 23 מ"מ. כמו כן יש וסטיננר. הם ירו עלינו גם אש SA-7 להם טילי כתף מסוג מנשק קל וממקלעים. האם ירי הנ״מ הלן ונחת נמשך המנצעז היתה ירידה מסוימת. להערכתי, ככל שחלפו הימים, נכנסו המחבלים למצב של התגוננות והיו עסוקים בהישר- דות יותר מאשר בביצוע פעילות אקטיבית כמו ירי נ"מ. כיצד אחה מסביר אח הירידה בכמות שיגווי הקטיושות במהלך המבצע! זה שילוב של פעילות חיל־האוויר, עבודת הארטילריה והקושי הלוגיסטי שלהם לספק קטיושות במהלך התקי- פה המאסיבית. הירידה לא היתה רק בכמות, אלא גם בד- יוק של הקטיושות. הרבה קטיושות נפלו בשטח פתוח, וזה מעיד על כיוונון שנעשה בלחץ של זמן. מה הקושי בתקיפת משגר קטיושותז אני קורא למשגרים הללו'מקלות', זה בעצם חצובה, עם צינור ומנגנון השהיה. זה ממש ישגר ושכחי פרימיטיבי. המחבלים יכולים לשים את המשגר וללכת, ולאחר זמףמה הקטיושה תשוגר. אפשר לשגר קטיושות כאלה אפילו מתוך חלון של בית. השמדנו משגרים כאלה! יש אלפי משגרים כאלה. גם המחבלים לא טורחים ללכת ולאסוף אותם. גם אם נשמיד עשרות קנים כאלה, זה לא ימנע אפילו ירי קטיושה אחת לעבר ישובי הצפון. מדוע הוחלט להשתמש גם במטוסי ה־ 5ו-ק לתקיפה? הוא לא רק מטוס היירוט הטוב בעולם, אלא גם F-15 מטוס תקיפה, היכול להגיע לטווח הגדול ביותר מבין מטוסי החיל. מבצע דין וחשבון היה הזדמנות להפגין את כישוריו הוורסטאלים של המטוס. לאחר יומיים, הכנסנו את מסוסי ה־ 15 ^ טיפין טיפין לתקיפות. הם תקפו גם יעדי תשתית, וביצעו זאת טוב מאוד. לאילו משימות נוצל האפאצייז האפאציי נוצל למשימות רבות, אבל לא שיגר הרבה טי- לים. השתמשנו בו לביצוע תקיפת מטרות איכותיות. כמו כן, ביצעו מסוקי האפאציי תקיפות של רכבים נושאי משג- רי קטיושות ואף הצליחו בחיסול של מספר רכבים כאלה. היה נמהלו מבצע דין וחשבון רגע קשה או מורננ נמיר חדז השלב הקשה יותר של המבצע הוא התחקיר שאחריו. להערכתי, הלקחים המבצעיים של דין וחשבון יעניקו לתיל־האוויר קפיצת מדרגה בנוגע ליכולת הביצוע במלח- מה הבאה. לי, אישית, היה רגע אחד קשה. למרות ההקפדה שלנו, שעד כמה שאני זוכר היתה חסרת תקדים, נפגעו אזרחים לב• נונים. ערנ אחד הצלחתי להציץ בטלוויזיה לחמש דקות, ור- איתי שני תינוקות ששכבו בבית־חולים, לאחר שנפגעו מרסיסים. התמונה שלהם לא תרפה ממני עו ד זמן רב. קובי מרינקו די מן ו בחש צבו ען הפאנטומים תקנו בתוך הוואדי היעד היה ממוקם בתוך ואדי תלול נאיזור משע׳רה. המטרה היתה קשה לזיהוי, וטיי־ סח הפאנטומים כולה היחה נמחה עד שפותחו סרטי הירי שהציגו אח הפגיעות המדויקות המשימה הראשונה של טייסת הפאנטומים הזו במבצע דין וחשבון היתה תקיפת מטרה שמוקמה בתוך ואדי תלול, דרומית לימת קרעון, באיזור משע׳רה. זוג מטוסים יצא לתקיפה. במטוס המוביל ישב סא״ל ל', מפקד הטייסת. יחד איתו היה רס״ן(מיל,) אי. "כבר מיום חמישי ידענו שנצא לתקוף את המטרה הזו," מספר לי. "נכנסנו לכוננות. ביום ראשון בבוקר הודיעו שזה מתחיל. תידרכנו, ויצאנו למטוסים. המטוסים המריאו בשעה עשר בדיוק." "קשה מאוד לזהות מטרה כזאת מן האוויר," אומר סא״ל לי. "זיהינו אותה לפי תוואי השטח באיזור." מכיוון שהיה חשש משיגור טילי קרקע־אוויר הפרוסים באיזור, הניע זוג המטוסים לאיזור בגובה רב. המטרה חיי- בה כניסה ליעף־תקיפה בגובה נמוך, והיעף בוצע ממש מעל למטרה. זוג הפאנטומים השליך את הפצצות לעבר המט- רה ויצא מהשטח. "הפגיעות שלנו היו בחלק החיצוני של המטרה," אומר סא״ל לי. "ראינו שהפיצוץ מתבצע בדיוק באיזור בו היה צריך להתבצע, וקיווינו שעמדנו במשימה והיעד הוש- מד." מן האוויר קשה היה לדעת בבירור אם הפגיעות אכן היו מדויקות. "היתה דריכות גבוהה מאוד בטייסת עד שהס- תיים התחקיר ותהליך הפיענוח," אומר סאל" לי. "כשראי- נו את הסרטים, כבר היה ברור מעל לכל ספק, שהיעד נפגע כליל." שרון גבע 11 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״הפיצוץ היה עצום. כנואה, שהיה שם מיצבוו ענק שר נשק״ נין 50 הגיחות שביצעה טייסת הפאנטומים הזו נשנוע הראשון למבצע דין והשנון, נהשנת תקיפת מיפקדת המהנלים בטריפולי לתקיפה המוצלחת ניותר. יעד מרוחק, איזור רווי נ״מ ושתי מטרות חשונוח - מיפקדת מחנלים ובסיס נשק גדול ״ביום שני בבוקר, פחות מ־ 24 שעות אחרי שהתחיל המבצע, ביצענו את אחת התקיפות המוצלחות שלנו. תקפנו בסיס מחבלים סמוך לטריפולי, שהיה בו מחסן ענק של נשק. אחרי שנחתנו, הודיעו לנו שהיחה פגיעה מדויקת ושנהרגו 20 מחבלים ונפצעו 60 ," אומר סא״ל לי, מפקד טייסת פאנטומים. לתקיפת בסיס המחבלים בטריפולי המריאה רביעיית פאנטומים. במטוס המוביל ישבו מפקד הטייסת ורס״ן (מיל,) א', מילואימניק ותיק. גם ארבעת הטייסים והנון־ טים האחרים היו אנשי צוות־אוויר ותיקים בטייסת. "זו היתה תקיפה חשובה ובלתי שיגרתית," קובע סא״ל לי. ״הגענו כמעט עד צפון לבנון. לכן, לקחתי איתי רק את הט- ייסים והנווטים המנוסים והוותיקים." ביום שני לפנות־בוקר, נכנסו שמונת הטייסים והנווטים לתדריך. בשעה שש ושש דקות, המריאו לעבר לבנון. המ- שימה היתה תקיפת שתי מטרות: מיפקדת מחבלים סמוך לעיר טריפולי, שאותה תקפו מספרי אחת ושתיים במבנה, ומחסן נשק ענק, שהושמד על־ידי מספרי שלוש וארבע. כל מטוס היה חמוש בשש פצצות, כל אחת במשקל חצי טון. "טסנו מעל לבנון בגובה נמוך מאוד,״ מספר סרן ני, מספר שלוש במבנה. "בדרך הבחנו באש נ"מ. ככל שהתקרבנו למטרות, האש היתה כבדה יותר, אבל לא היה להם סיכוי לפגוע בנו." רביעיית מטוסי הפאנטום ביצעה יעף אחד מעל המט- רות והשליכה את הפצצות. "מייד אחרי שראינו שהפצצות פוגעות, יצאנו מהשטח,״ אומר ני. ״זה איזור מסוכן, וידענו שיכולים לירות עלינו." סרן זי, סמ״ט ב' של הטייסת, היה מספר ארבע במבנה. יחד עם מספר שלוש, תקף את מחסן הנשק של המחבלים. "נכנסנו לתקיפה מספר שניות אחרי מספרי אחת ושתיים, שתקפו את המיפקדה," מספר זי. "ראיתי מהאוויר איך בניין המיפקדה, שהיה בן ארבע קומות, נמחק מן האדמה. מייד אחריהם תקפנו את מחסן הנשק שהיה ליד המיפק־ דה. הפיצוץ היה עצום. חזק הרבה יותר מפיצוץ רגיל. כנר- אה, שהיה שם מיצבור גדול מאוד של נשק." לאתר הנחיתה נמסר לסא״ל ל: מפקד הטייסת, כי ב- בניין אותו הפציצו היו באותה שעה עשרות מחבלים. כ־ 20 מהם נהרגו ו־ 60 נפצעו. "זו היתה שעה מאוד מוקדמת של הבוקר," אומר לי. "כנראה שכולם עדיין ישנו באותה שעה." גם אחרי 50 הגיחות שביצעה הטייסת בשבוע הראשון למבצע דין וחשבון, זכורה התקיפה בטריפולי כתקיפה המוצלחת של הטייסת. "התקיפה הזאת היתה תקיפה שונה מן האחרות," מסכם סרן ני. "טיסה ארוכת־טווח בגו- בה נמוך מאוד. טסנו הרבה מאוד זמן מעל לשטח אויב. ״עד שנכנסתי לקוקפיט הייתי מוטרד מזה שאני חייב, פשוט חייב, לפגוע בול במטרה. כשנכנסתי לקוקפיט, הת־ חושה הזאת נעלמה. כשישבתי בתא, הרגשתי בבית. האמנתי ביכולת שלי וביכולת של המטוס, וידעתי שאנחנו יכולים להתמודד עם משימה כזאת בלי שום בעיה, ולהצ- ליח.״ שוון גבע תקינה ואשונה שר מאז F־15 שנת 1985 ״הרגשתי קצת מוזר לתקוף בי 5ו-ק,״ אומר F-1 5־ סרן אי, לאחר התקיפה הראשונה של ה במבצע דין וחשבון. ״המומחיות והמוניטין שלנו הם אוויר־אוויר. אוויריקרקע, עד כה, היה תחום פחות דומיננטי אצלנו. עכשיו אנחנו מחכים לתקיפות הבאות. ברגע שהסכר נפתח, אני מניח שהוא כנר לא ייסגר״ F-15 יום שני למבצע דין וחשבון, אור אחרון. שני מטוסי מוזנקים לעבר הכפר סולטניה, מצפון לרצועת הביט- חון. "המשימה היתה להפציץ את שולי הכפר," אומר סרן אי, סמ״ט ב', "כדי לגרום לתושבים לנטוש את הכפרים. 12 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 לא כיוונו על מבנים, אלא רק על שטחים נטושים. "היעד המקורי שונה פעמיים או שלוש, ולמעשה קיבל- נו את היעד הסופי זמן קצר מאוד לפני ההמראה. היו לנו רק חמש דקות כדי ללמוד את המטרה, ועוד חמש דקות במטוס כשחיכינו להמראה. לא היתה אפשרות לדחות את התקיפה, כיוון שהמיגבלה העיקרית היתה התאורה. אם היינו מגיעים לשם בחושך, זה כבר היה סיפור אחר. "עקרונית, התקיפה הזו לא היתה מורכבת, אבל תמיד קיים סיכוי שמשהו ישתבש. אולי יפתיעו אותך עם אש קרקעית? והרי אין לך מושג איך הסורים יגיבו, אם בכלל, ואולי יהיו שם מטוסים? גם תקלת חימוש תמיד נלקחת בחשבון וקיימת גם בעייתיות מסוימת בזיהוי המטרה. גם תוואי השטח באיזור הזה לא קלים לזכירה. יש שם המון כפרים, וכמעט כל יום צץ או נהרס שם בית אחר. "הגענו ליעד ללא כל הפרעה. לא היו לנו שום בעיות בזיהויו. הטלנו עליו חמש פצצות־הטלה פשוטות בנות 250 ק״ג. היתה שם רוח חזקה, ששיפרה את הראות בכך שפיזרה את העשן מעל למטרות. ביצענו ארבעה יעפים ובכולם היו פגיעות מדויקות במטרה. "הרגשתי קצת מוזר לתקוף ב־ 5ו-ז. המומחיות והמוני- טין שלנו הם אוויו־אוויו. אוויר־קרקע, עד כה, היה תחום פחות דומיננטי אצלנו. כעת הסתבר, שה־ 5ו^ הוא מטוס שמאוד נוח לתקוף איתו ואפשר להגיע איתו לרמת תקיפה מאוד גבוהה. ״התקיפות הן אימון מצוין לטייסת, כיוון שהן מתרגלות מערכת פחות משומנת מהמערכת של קרבות האוויר. זה תמיד טוב להתאמן בהכנת גיחת אוויר־קרקע ולזרוק חי- מוש חי. עכשיו אנחנו מחכים לתקיפות הבאות. ברגע שהסכר נפתח, אני מניח שהוא כבר לא ייסגר." רועי צהר ״פוגע ממש על המטר התחזית של סרן א׳ התממשה. לאחר התקי- במבצע דין וחש- F-15^ פה הואשמה של לעניין שבשיגוה. F-1571 בון, הפכו תקיפות חגגו בט- F-1571 אח התקיפה הראשונה של ייסת עם הרבה בקבוקי שמפניה. אח התקיפה השנייה והשלישית, לעומת זאת, כבר לא טרחו לציין באופן יוצא דופן. מתרגלים "התקיפה הראשונה הפתיעה אותנו, ובגדול," אומר סגן F-15 לגבינו, זה היה אירוע נדיר. לא כל יום " .F-15 ר', נווט תוקף מטרות קרקעיות." סגן ר' השתתף בתקיפה השנייה של הטייסת במבצע דין וחשבון. היעד היה מטרות תשתית של החיזבאללה בכפר גייבשית, הידוע כאחד ממעוזי התמיכה של אירגון החיזבאללה. "היינו בכוננות הזנקה," הוא מספר. "בערך בשעה תשע וחצי בבוקר ירדה פקודת המבצע. אוויר־קרקע זה תחום לא כל־כך שיגרתי אצלנו, ולכן היה במשימה הזו משהו מפתיע, מרגש. היעד היה מבנה בכפר גייבשית. "כנווט, חשבתי שלא יהיה לי הרבה מה לעשות בגיחה הזאת. תיארתי לעצמי שנגיע ליעד, הטייס יעשה הכל לבד ואז נחזור. בדיעבד התברר שטעיתי. היתה לנו בעיה בזיהוי המקום. באיזור היתה עננות כבדה ושבר־ענן בדיוק הסתיר את המבנה. זה היה הרגע שבו הגיע החלק שלי. אם לא הייתי מנחה את הטייס אל היעד, ספק אם היינו מוצאים אותו. די מן ו בחש צבו ען "כשנכנסנו ליעף, קצת התרגשתי. חיפשתי איומים מס- ביב, אבל לא הבחנתי בכלום. שמנו 'פיפר' על המטרה ושיחררנו את החימוש. הטלנו על המבנה כמה פצצות, עשינו יעף נוסף והטלנו עוד שתי פצצות, כדי לוודא שה־ חיזבאללה לא יחזרו לבנות אותו שוב. לאורך כל הגיחה לא הבחנו בסימן חיים במבנה או בכפר. הכל היה סטרילי ושקט. "ה־ 5ו-ז הוא מטוס שפוגע מצוין. גם בפצצות־הטלה רגילות הוא פוגע ממש על המטר. בסרט של התקיפה רו- אים איך הפצצה פוגעת בול בבית, וזו ההוכחה המושלמת לכושר הדיוק של המטוס. "כשחזרנו מהגיחה, ביקרתי קצת בטייסות הפאנטום. אני הרי הגעתי משם. כולם מאוד הופתעו לשמוע שה־ 5ו-ז תוקף. "אין ממש לחץ בטייסת בגלל התקיפות, אבל מתייח־ סים אליהן מאוד ברצינות. עבורנו, הן יותר מסתם אימון. צריך לזכור, שבסופו של דבר, אנחנו נמדדים לפי התוצ־ אות, וזה לא נעים לא להביא פגיעה בול בתקיפה בלבנון. "דווקא בגלל שאנחנו לא מתאמנים הרבה בתקיפות א־ וויר־קרקע, יש הרבה רצון ועניין להשתתף בהן עכשיו. אני אגזים אם אומר, שהיו מריבות בטייסת על הציוותים לגי- חות, אבל ׳בחישות׳ באיושים בהחלט היו. האנשים בטיי- סת צמאים לכל פעילות. בינתיים אין אוויר־אוויר, אז עושים תקיפות." העי צהו 3ו )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ראש להק מודיעין, תא״ל א,: הוחבאללה ספג נגיעה מוראלית ואידגונית, לאו דווקא צבאית הפגיעה המוראלית שספג החיזבאללה עשויה להשפיע על המוטיבאציה וכושר האירגון שלו • הפגיעה הצבאית באירגון אינה משמעותית • במהלך המבצע, נקלטו אותות מצוקה ולחץ מצד המחבלים • כ־ 40 מלוחמי החיזבאללה נהרגו במבצע "איוגון החיזבאללה ספג פגיעה מוראלית, לאו דווקא צבאית, במהלך מבצע דין וחשבון,״ מעריך תא״ל א', ראש להק מודיעין. "פגיעה זו עשויה להשפיע הן על המו- טיבאציה והן על כושר האירגון של החיזבאללה." מהי, להערכתך, הפגיעה שספג אירגון החי ז באל לה במב- צע דין וחשבון? במהלך המבצע, נהרגו כ־ 40 מלוחמי החיזבאללה. במונ- חים כמותיים זה אולי לא הרבה, אבל יחסית לגודלו של האירגון זה לא מעט. בנוסף, נפגע גם חלק ממלאי התחמו- שת ואמצעי הלחימה של האירגון. לדעתי, זו אינה פגיעה לטווח ארוך. בהיבט של התשתית ואמצעי הלחימה הנמצאים ברי שות התיזבאללה, לא פגענו בו פגיעה שאין הוא יכול להת־ אושש ממנה. הפגיעה הצבאית אינה משמעותית בבניין הכוח של החיזבאללה. כושר האירגון של החיזבאללה, לעומת זאת, הוכה בצורה משמעותית יותר. הפגיעה בעלת ההשפעה המשמעותית על פעילות החיזבאללה היא במישור אחר. בעקבות המבצע תחול, להערכתי, ירידה בתמיכה שהאירגון נהג לקבל קודם־לכן מהסורים ומהאוכלוסייה הלבנונית. בעקבות המבצע, סביר שהאזרחים הלבנונים יקיאו את החיזבאללה מתוכם. בסופו של דבר, אזרחי לבנון רוצים לחיות בשלווה בלי לקום אחת לזמן־מה ולעזוב את בתיהם. אני מקווה, שהן סוריה והן לבנון יגבילו מעתה את צעדי החיזבאללה. מדוע קשה לפגוע באירגון חי ז באל לה עצמוז באנשיו, באמצעי הל ח ימה שלו? לא חשבנו, שבמבצע כזה, אנחנו יכולים למוטט את החיזבאללה. גם לא ניסינו. נקטנו בסוג פעולה כזה, שבמסגרתו בלתי אפשרי היה לפגוע בצורה קשה בתיזבאללה. אירגון החיזבאללה נוהג לפעול מאזורים הסמוכים מאוד לריכוזי הסורים, כוחות האו״ם ומרכזים אזרחיים בלבנון. זה חלק מדרך הפעולה של האירגון. החיזבאללה, בדומה לשאר אירגוני המחבלים, מבין שככל שיהיה קרוב לריכוזים הללו, כך יקשה עלינו לפגוע בו, בעיקר בשל סוג המלחמה שאנחנו נוקטים נגדו. לכן, הוא כמעט ולא נמצא במקומות שגורמים לו להיות חשוף, מכיוון שהוא יודע שאם יהיה חשוף, הוא ייפגע. לנו, אין כל עניין להתעמת עם הסורים או עם הלבנונים. אנחנו לא מחפשים שום דבר בלבנון. אירגון החיזבאללה יודע זאת, ולכן חוסה בצילם של הסורים. אולי יותר נכון לומר, משתמש בסורים. זו אחת הסיבות שהחיזבאללה ממוקם בבקעת הלבנון, באיזור בעל־בק, ומחזיק מיפקדות בביירות, ברמה זו או אחרת. במקומות אלה, בין היתר, מוסתרים אמצעי הלחי־ מה של האירגון. המדיניות של מדינת ישראל אינה להס- לים את המצב הקיים, אלא להרגיע אותו. לכן, כמדיניות, ישראל אינה יוזמת פעילויות התקפיות רבות. החיזבאללה הוא אירגון מנוסה, שמכיר את המדיניות הזו ומקיש ממנה כיצד לא להיפגע. מ ה ם מקורות אמצעי ה ל ח י מ ה של האירגון? החיזבאללה נתמך על־ידי האיראנים בצד האידיאולוגי, הפיננסי, הלוגיסטי, באמצעי הלחימה ובאמצעים פיסיים אחרים. אני מעריך, שמרבית הקטיושות ואמצעי הלחימה האחרים שבידי החיזבאללה, הועברו אליהם על־ידי האיראנים דרך סוריה. איך הועברו אמצעי הלחימה? באוויר? בים? הציוד מגיע לסוריה דרך האוויר, ומשם ברכבים לידי החיזבאללה. הסורים מודעים לכך, משתפים פעילה, או מסתפ ק ים בהעלמת עין? אין אפשרות להכניס כמויות כאלו של ציוד צבאי למדי- נה, מבלי שהיא תדע שהוא עובר דרכה. במהלך מבצע דין וחשבון זוהו אותות מצוקה מצד אירנון החיזבאללה? הירידה בפעילות החיזבאללה במהלך המבצע והקטנת 14 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 טיל המי י בר י ק (בתמונה), מוגחה־טלמיזיה, הופעל מספר עעסי• נסדיל 7 סביגע דין (חשמן ירי הקטיושות, הראו בבירור שהאירגון נמצא בלחץ. היו עדויות נוספות שלימדו על כך! •P אלו איוגונים נוספים, מלבד החיזנאללה, הותקפו במהלך המבצע! יצאנו למבצע כדי למנוע ירי קטיושות לעבר ישובי הצ- פון. מכיוון, שבשלב מסוים גם אירגונים פלשתינאים אח- רים, כמו החזית הדמוקרטית ואירגונו של גיורג, חבש, ירו לעברנו קטיושות, מצאנו לנכון לפגוע גם בהם. פעלנו גם נגד אירגונו של אתמד גייבריל. האירגון הזה היה מעורב, עוד לפני המבצע, בפעולה שבה נהרגו שני חיילי צה״ל ונפצעו שלושה. זה אירגון מחבלים שמבצע פעולות רבות נגדנו, ואין שום סיבה שיזכה לחסינות. יש קשר בין האידגונים השונים! בחלק מהדברים האירגונים אכן מתואמים. חלקו של התיאום הזה קבוע, וחלקו מבוסס על קשרים שנוצרים לשם ביצוע פעולה. מירב הלפוין וקובי מוינקו בגלל הקיובה ליעד רגיש טיל המיינויק, טיל מונחה־טלוויזיה, הופעל ביום הרביעי למבצע דין וחשבון. נזכוח הפגיעות המדוייקוח שהשיג המייבויק נאותה תקיפה, הוחלט להשתמש נו פעמים נוספות נמהלך המנצע בצע •Lss מaCsaSfc.. י דין וחשבון לצד מטוסי ה־ 6ו-ז הניצבים בדת״קים של הטייסת הזו, טעונים בפצצות כבדות, עומד, בריתוק מסוים, מטוס בודד, כשעל כנפיו תלויים ארבעה טילי מייבריק אלגנ- טיים, צבועים בלבן בוהק. בקצהו של כל אחד מהם, מא- חורי מסך זכוכית מצוחצח, מצלמת טלוויזיה. המטוסים החמושים בטילי המייבריק המריאו צפונה, ביומו הרביעי של מבצע דין וחשבון, אל עבר הכפר ברע־ שית שעל גבול רצועת הביטחון. זו היתה הפעם הראשונה במבצע דין וחשבון, שחיל־ האוויר בחר להשתמש בטילי המייבריק לתקיפת מטרות. המייבריק, במקורו, הוא טיל מונחה מדוייק שפותח בחב- רת "יוז" במהלך מלחמת וייטנאם בעיקר נגד מטרות שיר־ יון. במבצע דין וחשבון, שבמהלכו הופעל המייבריק מספר פעמים, התגלתה יכולתו הכפולה. המוביל היה מפקד הטייסת, סא״ל נ', ומספר שניים - סגן בי. "על הגיחה עצמה אין הרבה מה לספר," אומר סנן בי. "באנו, שיגרנו, חזרנו. הכפר ברעשית צמוד לרצועת הביטחון, בנקודה הכי צרה שלה, כך שלמעשה, התחלנו את יעף התקיפה שלנו מעל קריית־שמונה. "אני מודה שאני קצת מאוכזב. דימיינתי את התקיפה הראשונה שלי בצורה הרבה יותר דרמטית: שמיים מלאים בנ"מ, מזג־אוויר גרוע ובעיות שצריך לפתור באוויר בלי תיכנון מוקדם. במציאות, זו היתה תקיפה חלבית. דבר ממה שדימיינתי לא קרה. מראש ידענו שהיעד שלנו יהיה משעמם, ולכן לקחנו עוד טילים. אחרי התקיפה ביקשנו שיתנו לנו עוד מטרות. האמת, לא ביקשנו, ירדנו על הברכיים, אבל אמרו לנו שכרגע אין. אמרנו: 'לא נורא, יש לנו זמן', אבל הבהירו לנו בלשון עדי- נה, שלא צריכים אותנו." מבחינתו של סגן ב', החימוש המדויק הוא שהפך את הניחה למוצלחת. "זה היה מאוד מרשים. גם אני ונם המו- ביל פגענו בול מושלם, בדיוק של מילימטרים. הבית שתקפנו היה ממוקם 300 מטר ממוצב של האו״ם, ולכן היה צורך בנשק מדויק. מצד אחד, הייתי רוצה להפיל על הבית הזה ארבעה טונות של חומר־נפץ וברזל, ולראות אותו הופך לאבק. מצד שני, בגלל המיקום הסמוך ליעד רגיש, היינו חייבים להשתמש בנשק עדין ומדויק. אין מה לומר, המייבריק הוכיח את עצמו: כיוונו על הבית וראינו את הטיל נמס בול דרך הדלת הראשית. המבנים הסמוכים לו לא נפגעו. "בסך־הכל אני מרוצה. אומנם, אני לא מחשיב את הת- קיפה הזאת כניסיון מבצעי, אבל סוף סוף תקפתי. אני נם לא מרגיש בעל ניסיון, כמו שחשבתי שאני ארגיש אחרי הניחה. לקראת הנחיתה, עבר לי בראש, שזה יהיה מאוד מביך אם ישפכו עלי מים אחרי גיחה כל־כך פשוטה. איכשהו הצלחתי להציל את עצמי מהטקס." דן סלע 15 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״ביצוע המשימה הוא וק בעדינות השלישית. קודמים רו שני איסורם: אסוד רהינגע ואסור לנגוע באזרחים״ ביום הראשון למבצע דין וחשבון, עוד הקפידו להעניק שתי שטיפוח לכל טייס צעיר ששב מגיחתו הראשונה. ביום השני כבר לא היה זמן, וכל צעיר זכה רק באחת. ימים ולילות עם טייסי סקייהוק צעירים שחוו לראשונה את הגיחה המבצעית הראשונה, עם מילואימניקים ותיקים שלא מתרגשים מכלום, אבל מקפידים להתקשר לטייסת(גם מבאנקוק), בתקווה שאולי צריכים אותם, ועם צוות הקרקע שמרכיב אח הפצצות על המטוסים ומקפיד לצרף אליהן מסר בכתב־יד: ד״ש מהדת״ק ומיוסי על ספסל העץ החום, בכניסה לטייסת הסקייהוקים, מונחים תחתונים כחולים, רטובים לחלוטין. התחתונים, כמו גם סרבל הטיסה ספוג המים וחולצה לבנה חסרת שר- וולים, שייכים לסגן ר׳. השמש החזקה שבחוץ עדיין לא הספיקה לייבש אותם, כי ר׳ חזר רק לפני חצי שעה מהגי־ חה המבצעית הראשונה שלו. טייסת הסקייהוקים הזו צברה במבצע דין וחשבון אוסף מכובד של סרבלי טיסה רטובים. שמונה טייסים צעירים ביצעו במהלך המבצע את הגיחה המבצעית הרא- שונה שלהם, ובטייסת אין אפליות: שוטפים כל אחד כמו שצריך. ביום הראשון קיבלו הצעירים שתי שטיפות: אחת בדת״קים והשנייה במבצעים. ביום השני כבר לא היה זמן, והחליטו לוותר על שטיפה אחת. המילואימניקים של הטייסת, שבשעת רגיעה הרבה יותר קשה לתפוס אותם, מתקשרים כל הזמן למבצעים. צ', מילואימניק צעיר שהשתחרר לא מזמן ויצא לטיול ארוך במזרח הרחוק, צילצל מבאנקוק. "צריכים אותיי" שאל בהתרגשות. כשפקידת המבצעים מסרה לו שבינ- תיים הוא יכול להמשיך לטייל, הוא התעקש, צעק בטל- פון שהוא מגיע מייד, ושהוא תיכף מזמין מקום בטיסה הראשונה ארצה. רק אחרי שרס״ן לי, סמ״ט א', רשם את מספר הטלפון שלו בבאנקוק והודיע שאם יהיה צורך הוא יתקשר מייד, נרגע צ', אבל לא לזמן רב. פעם־פעמיים ביום דאג להתקשר ולשאול מה נשמע, ואולי בכל זאת כדאי שהוא יבוא. מילואימניק אחר התקשר מצפת, והודיע שהוא אמנם בנופש עם אשתו, אבל"אם צריך, אני משאיר את האשה כאן ומגיע מייד לטייסת." בדת״קים מכינים אנשי צוות הקרקע את המטוסים לת- קיפות. על כל מטוס מורכבות ארבע פצצות, כל אחת שוק- לת 360 ק״ג. על הפצצות מקפידים המכונאים לכתוב מסרים קצרים, כשהנוסח הפופולרי ביותר הוא בדרך כלל: "ד״ש מהדת״ק ומיוסי." ביום השני למבצע דין וחשבון, יצאה מ ה ט י י ס ת רבי- עיית סקייהוקים לתקיפת פאתי כפרים באיזור נהר הזהר־ ני, מזרחית לעיירה ג׳יבשית. סא״ל בי, מפקד הטייסת, היה המוביל. יחד איתו במבנה היו שני טייסים צעירים, א׳ ומי, שזו היתה הניחה המבצעית הראשונה שלהם. המבנה ביצע יעף אחד מעל המטרה, וכל מטוס הטיל את ארבע הפצצות שלו. "הפגיעה היתה בול," אמר א׳ אחרי הנחיתה. "רק אחרי שפגעתי, הבנתי שזו הפעם הראשונה שתקפתי בשטח אויב. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה השטיפה שאני הולך לקבל מהמכונאים כשאצא מהקוקפיט." הרביעייה של ב' עדיין לא חזרה, והטייסת קיבלה משי־ מה חדשה: תקיפת מחסן נשק של חיזבאללה בצדיקין. מוביל הרביעייה היה סרן ר', סמ״ט ב' של הטייסת. יחד איתו היו עוד שני טייסים צעירים, ר' ודי, שזו היתה הגיחה המבצעית הראשונה שלהם. לעומתם, מספר שלוש היה טייס עתיר קרבות ובעל ניסיון מבצעי עשיר: הוא תקף כבר פעם אחת. "טסנו דרך הים," מתאר ר׳. "פנינו מזרחה, וזיהינו את המטרה. צללנו, נכנסנו לתקיפה והתחלנו לשחרר את הפצ־ צות. המחסן נהרס. לא נשארנו זמן רב מעל המטרה: מייד אחרי ההפצצה חזרנו הביתה." בצהריים סומן יעד נוסף לטייסת. תקיפת אחד מצירי התנועה של המחבלים באיזור נאבטייה. את הזוג הראשון הוביל סא״ל בי, מפקד הטייסת, ואת הזוג השני הוביל טייס ותיק אחר. שני הזוגות חזרו, והטייסת נותרה בכוננות גבוהה. אחת fifflM מפקידות המבצעים, שאיישה את חדר המבצעים במשך הלילה, הלכה לתפוס כמה שעות שינה. צוות הכוננות הלך לישון בבניין הטייסת. חלק נרדמים מייד, אחרים נלחמים ביתושים שמזמזמים בלי סוף ליד האוזן. לפעמים שומעים חדשות. ביום הראשון שמעו חדשות בכל שעה. אחר־כך פחות. אין זמן. בשתיים לפנות־בוקר נשלחו אנשי צוות הקרקע לישון. ב' קפץ בינתיים הביתה, לשיכון המשפחות בבסיס. הוא לא הצליח להירדם, וצפה בסרט "קצין וגינטלמן". דקה לפני שהסתיים הסרט הוזנק לטייסת. יוצאים לתקוף סמוך לכפרא, יעד מחבלים גדול. צוות הקרקע הוזנק, והתחיל להכין מטוסים לתקיפה. מוזנקת שלישייה, והמוביל שלה הוא בי, המפקד. מספ- רי שניים ושלוש הם טייסים ותיקים בטייסת. מספר שניים הוא המילואימניק הוותיק ביותר. "תקפנו סמוך לכפר כפרא," מספר בי. "מדהים כיצד האורות של ישראל שונים לחלוטין מהאורות בלבנון. ישראל מוארת באורות חזקים וברורים. בלבנון, לעומת זאת, התאורה דלוחה, עמומה, שמשדרת מין עצבות איומה." אחרי התחקיר, בחמש בבוקר, הלך ב' לישון, עד שמונה וחצי. "לא הייתי עייף. המתיחות והדריכות בטייסת גבו- הות מאוד, והאדרנלין פשוט רץ אצלי בדם. לגבי הטייסת זו מלחמה, וכך אנחנו פועלים." כמה דקות לפני שמונה בבוקר, קיבלה הטייסת מטרה נוספת. הפעם יצא לתקיפה רס״ן ל', סמ״ט א׳ של הטייסת. ל' הוא חדש בטייסת הזו. הגיע רק לפני חודש מטייסת הוא היה מספר שניים של סרן מ', והזוג יצא לתקיפה .M6 מצפון לליטאני. שעה אחריהם יצא זוג נוסף: המוביל היה סרן ר', סמ״ט ב', ומספר שניים היה סגן ר', שזוהי התקיפה הראשונה שלו. "תקפנו מבנה ענק של מחבלים באיזור זותר־ ערבייה," אומר ר'. "זיהינו מהר מאוד את המטרה והשמדנו את המבנה." כשנחתו, דאגו המכונאים להרטיב את ר' כמו שצריך. אפילו התחתונים, כאמור, נרטבו, והם מתייבשים בחוץ. התחתונים, אגב, היו הפאראמטר של ר׳ לגבי המשך פעילות תיל־האוויר: "נתקוף עד שייגמרו המטרות, או עד שייגמרו לי התחתונים." המשימות, לדברי סרן ר', סמ״ט ב', הן פשוטות מאוד: "היעד מוגדר בצורה מדויקת עוד לפני ההמראה, יש לנו זמן להתארגן, אנחנו מניעים לשטח, מאתרים את המטרה, עושים מעליה יעף, מפציצים וחוזרים." הכל פשוט, אבל מבחינתו של ר', זו כמעט מלחמה. "אנחנו קוראים לזה בטייסת ימיני מלחמה׳. האיומים לא גדולים מדי, אין לחץ של זמן, והמשימה מוגדרת רק בעדי- ^ )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 דין מ ו בחש צבון ע פות השלישית. קוז־ס־כל, אסור לנו להיפגע ואסור לנו לפ- גוע באזרחים ובכוחות זרים." סנן ר', הטייס הצעיר והרטוב, מגדיר את המצב בתור "אימונים בזמן אמת". "התקיפות שלנו לא שונות בהרבה מהאימונים, רק כאן אנחנו מפציצים, וזה נהדר. אחרי שהשלכתי את הפצצות וראיתי שפגעתי, התמלאתי, בבת־ אחת, בתחושה אדירה של גאווה." גם אצל סנן א', שתקף לראשונה, קיימת תחושה חזקה של גאווה. "הרגשתי שאני עושה משהו. בטלוויזיה הממשלה מדברת על מדיניות, ופתאום אני חלק מהאנשים שמבצעים אותה. אחרי שראיתי שפגעתי, חייכתי כזה חיוך גדול בתוך הקוקפיט. נורא הצחיק אותי ששטפו אותי בדת״ק. אני מדריך ביראשמי, בבית־הספר לטיסה, ורק לפני שבוע פרחי־הטיס עשו סולו ומילאנו אותם במים. היום אני הוא זה שמרטיבים אותו. הרגשתי כאילו עשיתי סולו היום." סגן נ', טייס צעיר מאוד בטייסת, בסך־הכל שנה אחרי מיסדר הכנפיים, עדיין לא תקף. כבר ארבע פעמים נרשם שמו על הלוח, והוא הורד ממנו, לטובת טייסים מנוסים יותר. "זה מתסכל," הוא מודה. "אומנם אני עושה עבודה קרקעית חשובה, אבל אני מאוד רוצה לתקוף. אני מחכה שיצוותו אותי לכוננות, שאני אוכל לרוץ למטוסים, להמ- ריא ולתקוף." על הלוח בחדר המבצעים רשומה השעה 13:45 בצה־ ריים. הפעם ממריא זוג: המוביל הוא בי, מפקד הטייסת, ומספר שניים הוא רס״ן(מיל,) בי, המילואימניק הוותיק. הם יוצאים לתקוף מבנה בנייבשית. "פגענו במבנה וראינו אותו מתפוצץ," מספר בי בשובו מהגיחה. אחרי התחקיר, בארבע וחצי אחרי־הצהריים, מודיע רס״ן(מיל,) ב', שהוא חוזר לתל־אביב. הוא לא מתרגש יותר מדי ממה שקורה. "אחרי שאתה עובר את מלחמת יום הכיפורים בטייסת, שום דבר הוא כבר לא רציני," הוא אומר. "אני טס כבר 22 שנים, וכשהתחלתי לטוס, לפני מלחמת יום הכיפורים, היתה כאן בטייסת מציאות דומה מאוד למה שקורה היום: תקיפות מחבלים, ומולן פעולות גמול שלנו." בלילה שולח מפקד הטייסת את צוותי הקרקע לישון קצת. בלילה הקודם הם ישנו פחות משעה, והעבודה בדת״ק קשה ומאומצת. על לוח המבצעים רשומה רבי- עיית טייסים בכוננות. המוביל הוא סרן ר', סמ״ט בי. יטוס איתו רס״ן ל', סמ״ט א' ושני טייסים צעירים. אחרי חצי שעה מוסיפים רביעייה נוספת לכוננות. את הרביעייה השנייה יוביל סא״ל ב', המפקד, וגם איתו יטוסו שני טיי- סים צעירים. שו ו ן נבע ״ליתר ביטחון, הומת׳ מד, בעם טלמן לבדוק שלא שבחו אותנר ביום הראשון למבצע דין וחשבון, כאשר כמעס כל טייסות חיל־האוויו היו עסוקות בתקיפת מטרות מחבלים בלבנון, שררה בטיי- הזו שיגרת אימונים שקטה ומעי- F-16^ סת קה. אף משימה לא ירדה לטייסת. ההמתנה, קשה מכל ,F-1671 למדו באותו יום טייסי משימה. עוד לא נולדה הגיחה שתוכל להתחרות בה מים על טייסים צעירים שחזרו מלבנון, ורק בטייסת הזו ניצבו המטוסים, מוכנים ומצוחצחים בפתחי הדת״קים, מחכים לפקודה הגואלת. בשלב שבו גם הטייסים האופטימיים ביותר כבר שקלו ללכת לישון, טירטרה לפתע המיברקה ומתוכה נפלטה פקודת מבצע אמיתית. המטרות שקיבלה הטייסת היו שני בתי מנורים בכפר סולטניה, שבגיזרה המרכזית. "זו לא היתה תקיפה מורכ- בת או מיוחדת במינה. האמת היא, שזו אפילו לא היתה אבל ,F-16 תקיפה מהסוג שבדרך כלל נותנים לטייסות אחרי שחיכינו כל־כך הרבה זמן, גם זה היה משהו," מודה סא״ל ר', "המראנו במבנה של רביעייה בשעה 11 בבוקר. הבתים שאותם תקפנו היו ממוקמים בפאתי הכפר, במרחק קטן משאר הבתים. כל מטוס שיחרר את הפצצות בדיוק לפי התיכנון. לא היתה כל בעיה מיוחדת, וגם לא נראה לי שנשאר מהבתים האלה משהו." עם האוכל בא התיאבון. כשיצאו המטוסים מן היעף, ביקש המוביל מטרות נוספות. אחרי המתנה של מספר דקות באוויר, נשלח המבנה לתקיפת יעדים נוספים באי־ זור. אחרי ו 5 דקות באוויר, שבו המטוסים בשלום לבסיסם. להבדיל מטייסות אחרות, בחרה הטייסת הזו לצוות לגי- חה דווקא טייסים צעירים, שעדיין לא התנסו בגיחה מבצעית. "זו משימה שכדאי מאוד לתת אותה לצעירים," אומר סא״ל ר'. "היא אינה מורכבת, ומהווה טבילת־אש מצוינת עבור הטייסים הצעירים. גיחה כזו יכולה להעניק להם רקע מסוים, תחושה נכונה וניסיוךמה לתקיפות יותר מסובכות." עי נת אהרונלב ודן ס ל ע "ישבנו בטייסת," מספר המפקד, סא״ל ר', "וקיווינו שלוח הצדק פועל כמו שצריך. המתנתי בסבלנות. מדי פעם, ליתר ביטחון, הרמתי טלפון למטה, לבדוק שלא שכחו אותנו, אבל שום פקודה לתקיפה לא ירדה." בדת״קים של הטייסות האחרות בבסיס כבר שפכו דליי 17 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מאות גיחות בוצעו מהמינחת הצפוני דין וחשבון מוזמינחח הצפוני של חיל• האוויר: מאות גיחות של מסוקי קוברה, חלקן מתוכננות ורובן בהזנקה, אחוזי פגיעה גבוהים מאוד, מירדפי יום ולילה אחר משגרי קטיו- שות, וביקור של ראש הממשלה דקות ספו- רות לאחר ירי קטיושה לאיזור גם בימים רגילים, כשהצפון הוא לכל היותר מקום אטרקטיבי לנופש, נמצאים מספר מסוקי קוברה במינחת הצפוני, חמושים ומוכנים לזנק בכל רגע לאוויר. במהלך מבצע דין וחשבון, כמעט ולא הרגישו מסוקי הקוברה את האספלט מתחת למגלשים. בשעה שברוב טייסות הקרב סופרים את כמות התקי־ פות על אצבעות הידיים, בטייסות הקוברה אי אפשר להסתדר בלי מחשב כיס. רק לשם דוגמה: במהלך שלושת הימים הראשונים של מבצע דין וחשבון, הוזנקו מסוקי הקוברה מעל ל־ 50 ו פעם. הם ביצעו ירי על כ־ 90 יעדים, בכפרים שונים, מעבר לרצועת הביטחון. סך־הכל ירו המסוקים במהלך שלושת הימים הראשונים 170 טילים, באחוזי פגיעה גבוהים מאוד. בנוסף לפעילות הזאת, שהתבצעה מהמינחת הצפוני, ביצעו מסוקי הקוברה תקיפות של מטרות מתוכננות מראש. לתקיפות הללו, המריאו המסוקים מהטייסת, ביצי עו את התקיפה, וחזרו לבסיסם. עיקר הפעילות הוקדשה לביצוע תקיפות של יעדים, שזוהו במהלך המבצע: רכבים שזוהו עליהם מטולי קטיו- שות, מבנים שבהם אוחסנו משגרי קטיושות, מבנים של פעילי החיזבאללה או מבנים שנורתה מהם אש נ"מ או אש מנשק קל. "כבר שבוע לפני המבצע, התקשרו אלינו מילואימניקים וביקשו לבוא לטוס," אומר סרן צ', סמ״ט א' באחת הטיי־ סות. "די התפלאנו שהמבצע לא התחיל שבועיים קודם־ לכן, והיה ברור לנו שזאת רק דחייה של הקץ. ניצלנו את הזמן לאימונים, בעיקר בביצוע תקיפות הדומות למיתאר שאנחנו מבצעים פה." ביום שלישי בצהריים מחכה סרן(מיל, ) נ' למחליפים שלו, שאמורים להגיע בכל רגע. בעוד כמה דקות הוא חוזר לטייסת. "במהלך שתי היממות האחרונות היינו כל הזמן באוויר," הוא מספר. "עומס הפעילות כאן דומה מאוד למצב של מלחמה, למרות שהסיכון הוא מאוד קטן. לטיי׳ סים צעירים זאת הזדמנות מצוינת לצבור ניסיון מבצעי בטיסה קרבית, בלי איומים כבדים מדי מסביב. "מכיוון שלא כל הטייסת פועלת במבצע, המלחמה העיקרית היא המלחמה על הכסאות. כולם רוצים לטוס ויש יחסית מעט מקומות." שעה קודס־לכן, השמיד זוג קוברות רכב, שעליו היה משגר קטיושות. ני הטיס את אחד המסוקים: "הזניקו אותנו לאיתור רכב שעליו משגר קטיושות, העומד לבצע ירי לעבר ישובי הצפון. זינקנו מייד לאוויר. טסנו במהירות לכיוון הנקודה, וזיהינו את הרכב נוסע על הכביש. זה היה טנדר רגיל, שעליו נמצא משגר קטיושות. המוביל, רס״ן י', נעל עליו את הצלב וירה שני טילים. הרכב ועליו המש- גר התפוצץ." המינחת הצפוני תוגבר במהלך מבצע דין וחשבון ביותר מסוקים וצוותים. חדרים, שבדרך כלל סגורים, נפתחו. על הרצפה זרוקים מזרונים. על הקירות בחדרים תלויות מפות של כל איזור דרום לבנון. כולם עם מוטורולות ביד. בכת־ נות מיידית. כמעט ואין רגע שבו לא נשמעים בומים, וכל מי שנמצא כאן כל־כך רגיל להדי ההתפוצצויות, שקשה להירדם כש־ אין הפגזה. תותחי צה״ל יורים כל הזמן לעבר מטרות מעבר לרצועת הביטחון. מהמינחת הצפוני לא רואים את תימרות העשן. רק הבומים שנשמעים כל שתי דקות מזכי- רים לכולם שגם התותחנים בשטח. סגן נ', טייס קוברה צעיר, מחכה גם הוא למחליפים. בשלושת הימים הראשונים למבצע, ביצע ארבע גיחות. ביום הראשון יצא לתקיפת יעד בגייבשית. "הגענו לאיזור גייבשית ובקלות זיהינו את היעד," מספר ני. "מספרי אחד ושניים נכנסו לירי. אני הייתי מספר שלוש והייתי אמור לירות, רק אם לאחד מהם תהיה תקלה. כל אחד מהם שיגר שני טילים לעבר המטרה. ראינו פיצוץ גדול יחסית, שנבע מהעובדה שהמקום שימש כמחסן נשק. הטילים שלי נשארו מובטלים. דיווחנו על פגיעות טובות, וטסנו חזרה הביתה." ביום שני לפנות־ערב, הוזנק נ' מהטייסת למינתת הצפו- ני, לעשות שם את הלילה. עוד לפני שהספיק להגיד ערב טוב למכונאי שקיבל ממנו את המסוק, הוזנק לתקיפה. סוף סוף, בפעם הראשונה בחייו, צוות כמקלען בטיסה מבצ- עית. הוא התניע ועלה לריחוף. במסוק קיבל את המטרה. מבנה במגידל סלים. "טסנו לכיוון היעד, זיהינו אותו בווד- אות וירינו. תוך דקות כבר היינו בדרך חזרה למינחת." רס״ן י', סמ״ט א' בטייסת, נכנס למועדון ואומר לני: "תספר לו איזה גדול יצאת אתמול בערב. פעם ראשונה טיל מבצעי, ואיזה פגיעה. בול במטרה." כשנחת מהגיחה, הסתבר לני שהלילה שלו יהיה ארוך. בחצות, הודיעו לו, תהיה גיחה נוספת. המשימה: ירי על מבנים בכפר סיר, שבהם זיהו מחבלים. "הפעם היה לנו יותר זמן," אומר ני. "ישבנו בתדר ותיכננו את התקיפה. המוביל נתן לכל אחד מהמטוסים את הנקודה שאליה הוא צריך להניע, לעצור, לשים את הצלב ולירות." למרות היכרותו הטובה של נ' עם השטח, כמעט ולא זיהה את אחד הכפרים. "טסתי באיזור שאני מכיר טוב מאוד, הסתכלתי החוצה ואמרתי לעצמי: איפה הכפר הזה, אני בטוח שהוא פה. הסתכלתי במערכת הפליר וראיתי שבאמת כל הבתים נמצאים מתחתי, רק שהכל חשוך. אין טיפת אור בבתים. לאחר שזיהינו את המטרה, שמנו עליה את הצלב, ובבת־אחת ירינו ארבעתנו שמונה טילים לכיוון הבית." סגן א', טייס צעיר נוסף בטייסת, היה במסוק אחר באו- תו מבנה: "מייד אחרי הירי, היה נדמה לי שאני מזהה שי- גור של טיל עלינו. התרעתי על כך בקשר, התרחקנו, התארגנו ליעף נוסף על הבית החמישי, אבל אז כיסה אותו 18 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ערפל. לא רצינו לטע ות בזיהוי, והחלטנ ו לחזור." לאי זאת היתה תקיפה ראשו נה במהלך מב צ ע דין ו חש־ בון. "אתה רואה שמי ום ראשו ן כל הטי יסת י וצאת לתקי - פות וגם אתה כבר רוצה. סוף סוף, ביום שנ י בערב עליתי למינחת, וכמה ש ע ו ת אחר־כך כבר יצא לי לתקוף." טי יסי הקוברה מאוד מיומנים ב ע ב ו דת הבט״ש. הניסיון המבצעי , שנצבר במהלך השנ ים האחרונות, ע ושה את שלו . סגן ני: "אחת המשימות ש ל טי יסות הקוברה היא ע ב ו דת הבט״ש. טי יסי הקוברה מכירים כמעט ב ע ל ־ פה את איזור רצו עת הביטחו ן . אנחנו י ודעים טוב מאוד איפה וסטינגרים ו י ודעים להיזהר. במהלך SA-7 יש איומים ש ל הטיסות, אנחנו ממש קורעים את העיניים, כל הזמן מסתכלים סביב, מחפשים יציאות ש ל טילים. אם רואים את הטי ל יוצא, כנראה שכ ב ר הצלחת להתחמק ממנו. כשלא רואים, העניין יכול להסתבך. "הכפרים בדרום לבנון מחולקים לשנ י סונים. כפרים מרווחים, שבהם ליד כל בית יש מרחבים ושדות, והכפרים הצפופים, שבהם הבתים ממש נוגעים אחד בשני, כמו במחנה פליטים. בכפרים כאלה, קשה יותר לזהות את המבנים במדויק." אז מה עושים! איך מוודאים שהזיהוי אכן נכון: בודקים שו ב ושוב. אם מספר שניים, למשל , מזהה את המטרה, הוא צריך לאמת זאת עם מספר אחד. רק כשיש זיהוי ודאי, יורים, כדי לא לפג וע באזרחים חפים מפשע . מה קו וה לאחו הזיהויז שיגור. אנחנו יורים טילי טאו. הטאו הוא טי ל מו נתה־ כבל, ב ע ל רמת דיוק גבוהה. אפשר לשגר אותו דרך החלון, להרוג את אותו מחבל שי ושב באותה ש ע ה בחדר, והבית י ישאר ע ל תילו. אני עוזב את המועדו ן ויוצא לכיוון החמ״ל. בחמ״ל נמצ- את כ עת רמית, אחת מפקידות המבצעים. מאירה, הפקי ־ דה השנ י יה, במנוחה. כל חמש ש ע ו ת הן מתחלפות, ורמית אומרת של א יוצא לה לישו ן יותר מאשר שעתי ים בין משמרת למשמרת. סא״ל ד', קצין התיאום האווירי וסגנו, סגן ש' , תו גברו בקצין תיאום נוסף, כדי שי וכלו לישו ן מדי פעם. סא״ל ד׳ שואל אותי מתי התחיל המבצע ואני עונה לו שבי ום רא- שון. "לי זה נראה הרבה יותר," הוא אומר. וזה נראה יותר, בעיקר כי ע ו ד הרבה לפני מב צ ע דין וחשבו ן , החלו במי נחת הצפוני לשמור ע ל כוננות. פעמי ים התחילו בנוהל קרב, ופעמי ים הפסיקו בהוראה. ביום שישי ירדה הפקודה: ש ע ת השי ן היא ביום ראשון, ב עשר וחצי בבוקר. בזמן שאנ י י ושב בחמ״ל, מב צ ע זוג מסוקי דיפנדר ירי ע ל מבנה ו ע ל שנ י רכבים שחו נ ים לידו. הטי יס מדו וח ע ל פג יעה. סא״ל די: "כשמסוק קרב יורה טי ל ומדו וח ע ל פג י ־ עה, אין ספק שזאת פג יעה מדו יקת. מכיוון שצריך להחז יק את הצל ב ע ל המטרה ע ד לרגע הפג יעה, רואים כבר בזמן אמת, אם המטרה נפגעה או לא. יש לנו כאן אחוזי פג יעה גבוהים מאוד. רוב הפג יעות הן במבנים ש ל אנשי החיזבאללה, אבל הצלתנ ו גם להשמי ד לפחות ארבעה משגרי קטי ושות." ד לא ממהר להגדיר את הפ ע י ל ות בצפון כמבצע . "זאת גם לא מלחמה," הוא אומר. "כשאומרים מלחמה, מתכו ו ־ נים למצב שב ו עומד כנגדנו אויב אמיתי. ואין מה ל עשות, החי זבאללה הוא לא אויב ברמה ש ל צבאות ע ר ב הסדי - רים. גם חיל־האו ו יר לא נכנס ל עסק הזה כמו למלחמה אמיתית. הכל נ עשה בצורה מאוד מבוקרת, ו בהחלט לא בכל הכוח. הייתי אומר שזאת לוחמה קטנה." סרן א׳ שו ל ב במבצע דין וחשבו ן כבר ביום ראשו ן בלי- לה. תקיפה מתוכננת מהטי יסת ש ל מבנה בצידון. "תקיפה בהזנקה היא הרבה יותר מסובכת," הוא אומר. "בתקיפות בהזנקה, ה ל ח ץ הרבה יותר גדול. הכל נ עשה בלי תיכנון מראש, צריך ל ע ב ו ד בתא עם מפות תצלומי אוויר, אין זמן להתארג ן ו יש לחץ , כי רוצים לירות את הטי ל כמה שי ותר מהר, לפני שהמחבל ים יזהו אותנו ויברחו מהבית." בינתיים ה ש ע ה כמעט ש ב ע וחצי ובע וד דקות ספורות אמור להג יע לכאן ראש הממשלה ושר הביטחו ן , יצחק רבין, בדרכו לביקור ב ע וצבת הגליל. ע ל הליין כבר ממתי- נות ל ראש הממשלה מספר מכוניות משטרה וצבא. פתאום נראה עשן שתור ע ו לה משתי נקודות, קרוב מאוד למינחת. ע ד שמישהו מספיק להבי ן מה קורה, מורה החמ״ל לזוג קוברות להמריא, וקרוב מאוד למי נחת אפשר לראות את העשן ממשיך להיתמר. נפלה קטי ושה באיזור. זוג הקוברות ע ו לה לאוויר, ומהכיוון השנ י מג יע המסוק שמביא את ראש הממשלה. י', שהטיס את המסוק, לא הבחין בקטי ושה. "באתי לנחיתה מהכיוון ההפוך ולכן, כנראה, לא ראיתי כלום." לאחר כשעה, נ וחת סא״ל א', מפקד טי יסת קוברות, שהמריא קודם־לכן לאיתור הקטי ושות. הוא מדו וח ע ל חיסולו ש ל המשגר ועולה לכיוון המועדו ן , לתחקר. כבר ערב. חושך מוחלט. "בערב, קל יותר לאתר את משגרי הקטי ושות," מסביר א', "מכיוון שרואים את ההבזק ש ל יציאת הטיל. כשיש אור, זאת משימה כמעט בלתי אפש- רית." לסרן צ' היה היום יום קשה. הוא עבר באוויר ממטרה למטרה, הוקפ ץ מספר פעמים, נחת, תידלק, המריא שוב, שיגר, חזר, נחת וכך הלאה. ע כשי ו הוא מרוצה. "ההרגשה בטי יסת טובה מאוד. מבצע דין וחשבו ן נתן תמו נת־מצב ע ל הכשירות המבצע ית ש ל הטי יסת, והתמונה הזו הרבה יותר טובה מכל אי נדיקציה אחרת שנ יתן לקבל. " עד היום, לא היתה בטי יסת פ ע י ל ות כל־כך מאסיבית. הטי יסים מקבלים ע כשי ו כאן התנסות בתי פ ע ו ל ובטכנ י - קה ש ל ירי. באימונים, יוצא ל כ ל טי יס לירות טי ל אמיתי רק לעיתים רתוקות. עכשי ו , יש כאן טי יסים שכ ב ר ירו עשר ה טילים ביום. זה שו וה כמה שנים ש ל אימונים. מבצע דין וחשבון "הצטברה אצלנו כבר כמות לא מב וטלת ש ל לקחים מבצעי ים. באימונים, כשי ורים מעט, לא ניתן ל ע ש ו ת סטאטיסטיקה ש ל ממש. להערכתי , לא היה תקדים לכ- מות הטילים שירי נ ו פה, וזה בהחלט יסי יע לנו להעריך טוב יותר את הכושר ורמת הביצוע שלנו." בערב, מתחלפים הצו ותים ועימם מג יע רס״ן עי. "אני גורם הרתעתי ," הוא מודיע לכל מי שמעו נ י י ן לשמו ע . ב ־ ו ו וחצי בלילה, אמורים ארבעה מסוקי קוברה ל צאת לתקי - פת לילה. בשתי ים לפנ ות־בוקר חוזרים הצו ותים וצופים בסרטי הירי. "אני מרוצה מאוד מרמת המקלענ ות ש ל הטי יסים. הם הוכיחו רמה גבוהה מאוד בתי פ ע ו ל מערכת הנשק, בביצוע איכון מטרות וביכולת לקבל ו ל ב צ ע משימות בלתי מתוכנ- נות,״ אומר סא״ל א', מפקד אחת מ . ייסות הקוברה. "לדעתי , הטי יסים הצעירים ש ל היום ע ושים דברים ברמה גבוהה יותר ממה שאנ י הייתי ע ושה לפני ארבע או חמש שנים. אני לא מו פתע מזה, אלא מאוד מרוצה." קובי מוינקו תקיפת בכורה למערכת ראיית הלילה של הקוברה מערכת ראיית הלילה ה ח דשה ש ל מסוקי הקוברה ביצעה את תקיפת הבכורה ש ל ה במסגרת מב צ ע דין וחשבו ן . מערכת זו מצי גה לטי יס את תמו נת ה ש ט ח באמצע ות חי ישן פליר ומאפשרת לו לזהות מטרות בלילה, ממש כמו ביום. המערכת הראשו נה נמסרה לטי יסת לפני חודשים ספורים, ובאחת מטי יסות הקוברה כבר הספיקו להת- קין אותה במספר מסוקים, שב י צ ע ו בעזרתה תקיפות לילה רבות. טי יסים רבים כבר עברו קורס הסבה למע ר כת החדשה, וכל מי ש ט ס איתה בלילה, יכול למלא עמוד שלם ש ל מחמאות כמו: פריצת תחום, קפיצת דרך, פתיחת הלילה ועוד. "בלי המערכת החדשה, האפאציי היה לוקח לקוב- רה את מרבית משימות הלילה במב צ ע דין וחשבון," אומר סנן נ', טי יס קוברה. "המערכת הזו היא עולם אחר. בלעדיה, היינו עיוורים בלילה. "כשטסים עם המע ר כת בתקיפה, קל מאוד לזהות את תמונת השטח, לאתר את הי ע ד ולנעול ע ל המט־ רה. בעזרת המערכת החדשה, אנחנו נ ועלים ע ל המט- רה ע ו ד מחוץ לטו וח השי ג ור ש ל הטיל." "הרבה מאוד מהפג יעות במטרות במהלך המבצע, הושג ו בעיקר בזכות המערכת," קובע סא״ל א', מפקד אחת מטי יסות הקוברה. "בתפקידי הקודם, הייתי סמ״ט א' בטי יסת אפאציי. באותה תקופה, הלילה היה בשל יטת האפאצ׳י. המערכת החדשה מחזירה את הקוברה לשורה הראשו נה ש ל מסוקי הקרב." קובי מוינקו 19 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מפקד הבור של חיל־האהיר, אל׳׳מ ב׳: הטייסים הניח היטב את המדיניות שמאחור המבצע כל טייסות הקרב בחיל־האוויר השתתפו במבצע דין וחשבון • השלב הרגיש של המבצע היה תקיפת יעדי היזבאללה בבקעת הלבנון • מטרות רבות של החיזבאללה לא הותקפו בגלל קירבתן לריכוזי אזרחים, חיילי או״ם, חיילים סורים או חיילים לבנונים • הן נופו כבר בשלב התיכנון "מיום ראשון בעשר וחצי בבוקר, ללא הפסקה, לכל יעדי החיזבאללה בתוך בקעת הלבנון, באיזור המוגן ע ל ־ אורך מבצע דין וחשבון, תקפו מסוסי ומסוקי קרב מסרות ידי טילי קרקע־אוויר סוריים. ברגע שהסתי ימה תקיפת בלבנון," אומר אל"מ בי, מפקד הבור של חיל־האוויר. היעדים בבקעת הלבנון, ללא שנצפו שיגורי טילים נגד "המבצע החל בגל ש ל עשרות מטוסי קרב, שתקפו ב ד מטוסינו, הכל היה יותר פשוט. מהר מאוד, כשהמטוסים זמנית עשר מטרות. במלחמות העבר היו פעמים רבות, עדיין היו באוויר, קיבלנו דיווחים, שהכל ע ב ד כמו שצי שמטוסים רבים תקפו מספר יעדים, אבל בתקיפות ביט־ ריך." חון שוטף אין לכך תקדים. זאת היתה תקיפה מורכבת, כמה מהתקיפות במבצע דין ותשמן מצ ע ו נאיזור מוגן שד רשה תיאום רב והבנה של כל תמונת המבצע. השל ב בטילי קוקע-אוויו! הרגיש של אותה תקיפה, ושל המבצע כולו, היה תקיפת בגל התקיפות הראשון תקפנו שני יעדי חיזבאללה בבק־ 20 עת הלבנון. שאר התקיפות בוצעו כולן בדרום־לבנון, מחוץ לאיזור מוגן בטילי קרקע־אוויר. . במהלך כל התקיפות, האם היה ירי מאסיני של רמז היה ירי לא כבד של נ"מ לעבר המטוסים. שוגרו גם .SA-7 מספר טילי כתף. ע ד כמה שאני יודע, רק מסוג לשמחתי , לא נשרט אפילו מטוס אחד בכל שב עת ימי המבצע. ישנס יעדי תיזנאללה שלא הותקפו במהלך המבצע! כן. יש הרבה מאוד מטרות של החיזבאללה שניתן היה לתקוף. לא תקפנו אותן במהלך המבצע כדי שלא לפג וע באזרחים, בחיילי או״ם, בחיילים סורים או בחיילי צבא לבנון. צבא למון ביצע איזושהי פעילות! מדי פעם זיהינו אש נ"מ דלילה מצד צבא לבנון, אבל לא משהו מעבר לכך. איך התבצעה תאקת המשימות בין הטייסות! השתדלנ ו לפרוס את המשימות לרוחב הטייסות. לא היתה טי יסת קרב, שלא ביצעה לפחות תקיפה אחת במה־ לך המבצע, ומרבית הטייסות ביצעו אף יותר. כל הזמן הופעלו עלינו לחצים מצד הטייסות לקבל עוד ועוד משי- מות. זה טבעי , וטוב שזה כך. השתדלנו, ככל שניתן, לע- שות גם תיכנון נכון וגם לשמור ע ל לוח הצדק. מכיוון שאין לוח צדק טוטאלי, בכל תקיפה, המשימה היא שהכתיבה את סוג המטוס. רק אחריה ניצב לוח הצדק. מה היה תפקידם של מסוקי הקוב! המסק״רים היוו כלי חשוב במערכה הזאת. אופי גיחות המסק״ר שונה ממטוסי הקרב. גם יכולת ההרס שלהם קטנה יותר. לכן, השתדלנ ו להפעיל את המסוקים במקו- מות שהם עדיפים: בקירבת קו המגע, סמוך ליעדים רגי- שים או במקומות שהיה ח ש ש מפגיעה באזרחים. במקום שהיתה לנו כוונה ליצור נזק, הפעלנו את מטוסי הקרב. הם יוצרים נזק בסדרי גודל יותר גדולים. מסוקי הקוברה והדיפנדר הופעלו למשימות מתוכננות, שהוגדרו מראש במסגרת מטרות המבצע, וגם להזנקות. מסוקי האפאציי עבדו באותה לוגיקה של הפעלת המס־ ק״ר, כנגד יעדים בדרום לבנון. בנוסף, הם פעלו לאיתור והשמדת משגרי קטי ושות. מספר רכבים, שהי ו עליהם משגרי קטיושות, הושמדו הן על־ ידי מסוקי האפאציי והן על־ ידי מסוקי הקוברה. כיצד התבצעה הע ו נת הפגיעות! בחנו את התוצאות כל הזמן. עמדו לרשותנו סרטי ־ כוונת וסרטי וידאו, שצולמו מהמטוסים, במהלך הגיחות. בנוסף, בוצעו טיסות צילום רבות בשמי לבנון. כל אלה מאפשרים לנו להעריך, שהפג יעות היו טובות מאוד, הרבה יותר ממה שאני ציפיתי. היתה לנו במהלך המבצע תקלה אחת גדולה, והיא היפגעותם של חיילי האו״ם. במקומות נוספים, צפופי אוכ- לוסין, נפגעו גם מבנים שלא היו אמורים להיפגע. במבצע כזה, זה בלתי נמנע. השתדלנ ו מאוד להיזהר, ואני לא מכיר חריגות לרעה בפגיעות של החימוש. את המטרות הרגישות ניפינו כבר בשלב התיכנון. גם הטייסים ידעו בדיוק מה רגיש ומה לא. הטייסים הכירו טוב מאוד את המדיניות שעמדה מאחורי מבצע דין וחש- בון ופעלו לפיה. איך היית מגדיו את מבצע דין וחשמן! מלחמה! מלחמה קטנה! מבצע דין וחשבון היה הפעלה רחבה מאוד של הכוח, באופן חריג לפעילות ביטחון שוטף, אך מצומצם יחסית למלחמה. קשה להגדיר את המבצע במונחים מקובלים, כי לא ביצענו פעילות דומה בעבר. אומנם כל משימה לגופה היתה בדיוק כמו תקיפה רגילה בלבנון, אבל הריכוז הרב של המשימות, בתקופת זמן כה קצרה, היא שהופכת את מבצע דין וחשבון לחריג. קובי מרינקו )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 דין מ ו בחש צבון ע סגן וי: אנחנו מכירים את המסוק הזה טוב־סוב, כך שקשה לו להפתיע אותנו. בדין וחשבון, פעלנו בתחומים שלא היו שונים מהותית מתחומי האימון שלנו. עשינו גם מיתארים אחרים, כאלה שאנחנו לא עוסקים בהם בדרך כלל, וזה הרי כל העניין במלחמה או במבצע: לבצע דברים קרובים, ולא בהכרת זהים, לאלה שמתאמנים בהם. סרן די: ביכולות שבהן האפאציי עמד למבחן, הוא ענה על כל הדרישות. צריך לזכור, שיש לו עוד הרבה יכולות, שבכלל לא נבחנו בשבוע הזה. לגבי המסוק עצמו, לא היו לי שום הפתעות. הערכנו שיש למסוק יכולת גבוהה, והמבצע הזה רק אימת לנו את ההערכות המוקדמות. סגן וי: יש כמה דברים שלא היינו יכולים להיחשף אלי- הם אלמלא דין וחשבון. באחת הגיחות הליליות מעל צור ירו עלינו טיל כתף. בטיסות אימונים, כידוע, לא נחשפים לשיגור, טק״א. במבצע גם היתה לי הזדמנות להכיר טוב יותר את הייהלפייר". בצורת התיפעול, הטיל די דומה לטילים אתרים במערך המסק״ר, אבל הוא הרשים אותי מאוד במהירות שלו, בטווח, ובעיקר ביכולת התדירה. כשהוא פוגע, זה מאוד מאסיבי. סרן ד: הפגיעות היו מצוינות. אחוזי הדיוק היו גבוהים מאוד. בכל מה שקשור ליכולת של המערכת, דיוקי הפגי- עות צריכים לעמוד על מאה אחוז. אבל יש גם פאראמטר של טייס, ואחוזי הפגיעות השונים נובעים מהתיפקוד של המקלענים, ולא של הטיל. יש מטרות שנוסעות במהירות, שמנסות להסתתר בזמן שהטיל באוויר, וכאן זה כבר השטח של הטייס, לא של הטיל. סגן וי: אני בטוח שיש משימות, שלחיל־האוויר היה קשה מאוד להתמודד מולן אם לא היה לו את האפאציי. ואני מדבר, למשל, על כל הנושא של ציד מטל״רים(מטו- לי רקטות). מסוקי קרב אחרים יכולים לעשות את זה, אבל ביעילות פחות גבוהה. לאורך השבוע של דין וחשבון, ירדה כמות הקטיושות ששוגרה לשטח ישראל, ואני בהח- לט תושב שיש לנו חלק גדול בזה. דן סלע ״באחת הגיחות הליליות ירו עלינו טיל ב ת ך גיחות מבצעיות רבות, במיתאוים שונים, ביצעה טייסת האפאצ׳י במסגרת מבצע דין וחשבון. השעות ששהו באוויר, היו, למעשה, טבילת־האש המבצעית הראשונה של מסוקי האפאצ׳י, שהצטרפו לחיל־האוויר לפני כשלוש שנים. ימים ספורים לאחר מבצע דין וחשבון, בוחנים שני טייסי אפאצ׳י אח תיפקודו של המסוק במבצע 21 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״זה היה שובל עשו אופייני s.A.n או סטינגר׳ ״חנ ו טוב שלי נהוג בסוג׳וד לפני שמעיים, והייתי בטוח שנזמן התקיפה אני אחשוב עליו. בדיעבד, זה לא קוה. בזמן התקיפה, לא חשבתי על כלום,״ אומו סגן ש/ נווט דיפנדו. מבחינת היקף הפעילות והאינטנסיביות של טייסת הדיפנדוים, מבצע דין וחשבון היה כמעט מלחמה ביום הראשון למבצע דין וחשבון, המריאו מסייסת הדיפנדרים 11 מסוקים, בחמישה מבנים שווים, ותקפו ברצף כ־ 20 יעדי מחבלים. בשעה ארבע אהר־הצהריים המריאו שני זוגות לתקיפת בתי מגורים בזבקין, צדיקין ובפרא, מלם בגיזרה המרב־ זית. שלישייה נוספת הופנתה צפונה יותר, לאל־באץ, סמוך לצור, כדי לתקוף מאגר תחמושת של אירגון החיזבאללה. סרן צ', סמ״ט ב' בטייסת, הוביל את שלי- שיית המסוקים. "טסנו נמוך מעל הים," סיפר סרן צ', "וירדנו ליעף בצר רה הקלאסית - אחד אחר השני. ביעף הראשון שיגרנו טיל דרך הדלת. היה מאוד קשה לכוון אל מרכז הדלת, ופגענו במשקוף, ממש בפינה. ביעף השני, הטיל ששיגרנו נכנס דרך החלון בצורה מדויקת. המבנה שתקפנו היה אמור לה- יות מחסן תחמושת, אבל לא היה פיצוץ יותר מדי גדול, בך שאני מתאר לעצמי שהוא לא היה מלא. "צור פשוט יפהפייה. יש בה היפודרום גדול ומרשים וכנסייה מדהימה בצורה שמזכירה קצת בננה, שהיתה ממש צמודה למטרה שלנו. ברחוב הראשי של העיר יש שער ניצחון גדול, ממש כמו בפאריס. אני קצת יותר משופ- שף מהצעירים, כך שאני יכול להרשות לעצמי להסתכל מדי פעם על הנוף." כסמ״ט ב', שבדרך כלל אחראי על אירגון לוח הזמנים של הטייסת, החזירו אותו ימי"דין וחשבון" לתקופה בה היה טייס מוביל מן המניין. על לוח הטיסות שלו, העמוס בדרך כלל בציוותים, כתובות כעת שלוש אותיות בלבד: •WAR סגן ש', נווט דיפנדר, הוא צעיר בכל קנה־מידה, והתקי- פה באל־באץ היתה ההתנסות הקרבית הראשונה שלו. "תראיינו את ש׳," אומרים בטייסת, "הוא איבד את בתוליו אתמול," ושי לא מתבלבל ועונה: "נכון, וחוץ מזה גם תקפ- תי אתמול בפעם הראשונה." "כבר לפני שלושה חודשים, כשהיתה התחממות בלב- נון, הייתי מצוות לטיסות," הוא אומר. "בטייסת יש אומנם רצון לשתף צעירים, אבל אנחנו הרי לא הולכים לקטוף פר- חים בשדות, ולכן חייבים לצוות גם טייסים ותיקים ולמר די ניסיון. "חיכיתי די במתח להחלטה של מה שקוראים הדרג המדיני, כי היה ברור לי, שאם יהיה משהו, אני אשתתף. הטריד אותי איך אני אתפקד תחת אש. התרוצצו לי בראש המון שאלות. גם לטייס שלי זו היתה הגיחה המבצעית הראשונה. היינו צוות צעיר וחדש. בזמן ההליכה למטוס, אמרתי לעצמי: רגע, זה ממש זה. אתה לא הולך לאימון, זה לא ביום של אויב, זה אחד מול השני, כשהמשימה שלו היא להפיל אותך. "ממש כמו שמספרים השועלים הוותיקים, מהרגע שהמטוס התניע והתחלתי לעבוד על המשימה, הכל הפך להיות מאוד טכני. לא הרגשתי שום דבר ולא חשבתי על שום דבר. הייתי עסוק רק בתקיפה. חבר טוב שלי נהרג בסוג׳וד לפני שבועיים, והייתי בטוח שבזמן התקיפה אני אחשוב עליו. בדיעבד, זה לא קרה. בזמן התקיפה, לא חשבתי על כלום." באותה שעה המריאו שני זונות של דיפנדרים, על־פי דרישה של פיקוד צפון. סגן י', מצעירי הטייסת, היה בזוג הראשון, שקיבל הוראה לטוס לכיוון צדיקיו, לתקיפת שלושה בתים של פעילי חיזבאללה. "בסוג כזה של משימות," הוא אומר, "הכל מאוד גמיש. אתה יכול לצאת למקום אחד ולמצוא את עצמך תוקף במ- קום אחר. במשימות כאלה לא טסים על־פי תדריך. התד- ריך היחידי הוא 'לטוס לפי התו״ל" (תורת הלחימה). 22 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 "היו שם שלושה בתים בשורה, והתיכנון היה שהמסוק הראשון לוקח את הימני, השני את השמאלי, וכל אחד מאיתנו משגר עוד טיל באמצעי. מזג־האוויר היה מעולה, לא היה ענן אחד בשמיים והראות היתה מצוינת, ובכל זאת איש לא קלט אותנו. זה לא מפתיע. אתה טס בשמיים ואתה כל־כך קטן, כך שאף אחד על הקרקע לא יודע עליך עד שאתה לא משגר. למספר אחד היתה תקלה במערכת הנשק, ולכן אנחנו שיגרנו עוד שני טילים בבית האמצעי. זה עשה ממש חור בבית. אין ספק, כי אם היה מישהו בפ- נים, הוא נפגע, אבל די ברור שלא היה שם אף אחד." כאן המקום להבהיר, כי טיל הטאו, עורב בשמו העברי, הוא טיל נגד טנקים ואינו מיועד, עקרונית, להרוס בתים. אם הטיל פוגע בקיר של מבנה, הוא יוצר בו חור ולא יותר. לפיכך, המטרה היא להשחיל את הטיל דרך החלון, כדי שהפיצוץ יתבצע בתוך הבית, וההדף שייצור יגרום לק- ריסתו. המסוקים נותרו ללא חימוש, מחוג הדלק החל לרדת, אבל פיקוד צפון היה מעוניין להמשיך לתת לדיפנדרים מטרות. כדי לחסוך את זמן הטיסה לבסיס האם של הטיי- סת, נבחר שטח מישורי בצפון הארץ, שתיפקד מתחילת המבצע כאתר תידלוק ארעי. באתר התמקמה נציגות של הגף הטכני של הטייסת, והמסוקים החלו נוחתים בו כדי להתחמש ולמלא את המכלים בדלק. הזוג של י' נחת באתר התידלוק לאחר התקיפה בצדיקין והמריא שוב, לתקיפה בענדוריה. י' הוחלף על־ידי סנן ני. "קיבלנו מראש את המטרות," סיפר ני. "נשלחנו לתקוף מספר יעדים בתריס. זה לא פשוט לזהות אותם בתוך הכפר, כי כולם מאוד דומים, אבל המקלענים הצליחו לז- הות את המטרות בוודאות. נחתנו באתר התידלוק, תידלקנו, ויצאנו לתקוף מטרה ביעתר. שיגרנו שני טילים, פגענו וחזרנו לכיוון הבית." המסוקים פנו דרומה וחצו את הגבול לכיוון ישראל. מייד עם חציית הגבול, היפנה אותם פיקוד צפון למשימת סיוע לכוח קרקעי, שנתקל באש מתבלים באיזור הביט- חון. "היה שם טנק אחד," מספר סנן נ', "ואני חושב שגם כמה חי״רניקים. מפקד הכוח ביקש שנירה על איזו טרא־ סה. למרות שזה לא ממש היעד הקלאסי של טיל הנ״ט שלנו, שיגרנו, והצלחנו לשתק את מקור הירי. אחר־כך ירי־ נו על בית, שממנו נורו לעברנו מספר צרורות. כל הטילים פגעו בול." בסך־הכל ארכה הגיחה חמש שעות, וכשהשמיים החלו להחשיך חזרו המסוקים לבסיס. "מבחינתנו, הרגשנו בלב- נון אווירה של מלחמה. רואים באוויר הרבה מטוסים שלנו, וגם לא מעט פגיעות על הקרקע. מדי פעם שומעים צעקות בקשר, מישהו קצת לחוץ, רואים יציאות של מקלעים ונשק קל - בהחלט סיטואציה קרבית." מצב העניינים בבוקרו של היום השני למבצע דין וחש- בון נראה קצת"יבש" בסטנדרטים שפיתחה לעצמה טיי־ סת הדיפנדרים. מוקדם בבוקר הניעו לטייסת כמה מילואימניקים, ששמעו ששמח בטייסת, אבל בצהריים רובם הסתלקו כיוון ששום משימה לא נראתה באופק. רבע שעה לאחר שעזב אחרון המילואימניקים, בי 12 ורבע בצהריים, הוזנק זוג דיפנדרים לתקיפה בכפרא, שבגיזרה המרכזית. המטרה היתה שני מבנים בכביש היוצא מכפרא. "אלה היו שני בתי מגורים של פעילי החיזבאללה, והם נראו נטושים לחלוטין," מספר סגן י', אחד הנווטים בגי- חה. "שיגרתי שני טילים אל הבית'שלי', והם פגעו טוב. בשניות הספורות שעברו בין שיגור טיל אחד לשני, ברח מישהו מהבית בריצה. היה לו הרבה מזל, כי הטיל השני חדר לבית דרך החלון בפגיעה ישירה." המסוק המוביל, שהטיס סגן מפקד הטייסת, שיגר לעבר הבית הנוסף שני טילים בו־זמנית. הטילים פגעו במטרה, אך במקום עמוד־עשן מיתמר, האופייני לפגיעה במטרה, הבחין הטייס בהבזקי נ"מ ונשק קל, שנורו לעברו מגג הבית. מסוק מספר שניים, שהשלים בינתיים את הת- קיפה, שיגר טיל לעבר הבית שממנו נורתה האש. "כשהתחלתי לרדת לכיוון שממנו באו הבזקי היריות," מספר סנן י', "הם מייד הפסיקו. המחבלים, כנראה, ראו שמגיע עוד מסוק, והחליטו שעדיף לברוח. כיוונתי לעבר החלון ושיגרתי. יצא מהבית הזה הרבה עשן אפור." ממש באותו רגע הבחין הנווט בשובל עשן אפור מתק׳ דם לעברו בגובה של כ־ 5,000 רגל. ״זה היה שובל עשן או סטינגר," S.A.-7 אופייני לטילי כתף מונחי־חום מסוג אומר סרן יי, המוביל. "כמובן שהוא לא פגע בנו." לקראת השעה שתיים בצהריים חזר זוג הדיפנדרים מהתקיפה. צוותי המסוקים הפקידו את הנשק, עטו על שאריות ארוחת־הצהריים במטבחון והתחילו לארגן את התחקיר. את התחקיר ערכו רק הצוותים שהשתתפו בגי- חה, והוא התבצע באחד המשרדים, על ערימת פיצוחים, כשהעיקרון המנחה הוא שהתחקיר חייב להסתיים, לפני שייגמרו הגרעינים. לפני שהתחילו, חייג סרן י', המוביל, למטה חיל־האוויר כדי לדווח על תוצאות התקיפה. "ר"׳, הוא אמר באדישות, "התקיפה בוצעה. זיהינו שיגור של משהו שיכול להיות או סטינגר." S.A.-7 עמת אהוונוב ודן סלע ״בדרו ללבנון, עבדנו מעל לקיבוץ שלי. כולם ישבו שם במיקלטים״ שש עונדות מרנינות אח סיפור הגיחה הזו: ניצעה אותה רניעיית מסוקי דיפנדר. היא היתה תקיפה עמוקה יחסית לטווח התקיפה של הטייסת. ננל הנראה, נורה לענר המסו־ קים טיל נתף. אחד הטייסים נמננה הוא נן קימץ יפתח, הסמוך לגנול הצפוני. זו היתה התקיפה השלישית שלו תוך שלושה ימי לחימה. נדרך לתקיפה ונחזרה, הנחינו הט- ייסים נמטח קטיושות שנורה לאצנע הגליל. מה עוד אפשר לנקש "בכל פעם שאני יוצא לתקוף, אני עובר מעל הבית," אומר סנן נ', טייס דיפנדר, בן קיבוץ יפתח, הסמוך לגבול לבנון. השבוע, ראה את הבית שלוש פעמים בנסיבות האלה. ביום הרביעי למבצע דין וחשבון, לפנות־ערב, המריאה רביעיית דיפנדרים לתקיפת ארבעה בתי פעילים של איר־ די מן ו בחש צבו ען גון החיזבאללה בכפר יוחמור אל־בקע, השוכן כשלושה ק"מ דרומית לאגם קרעון. סגן נ' היה מספר ארבע במבנה. "טסנו גבוה לכיוון המטרה," מספר סנן ני. "עברנו מעל לקיבוץ שלי, ומשם בקו ישר לעבר המטרה. בדרך ראינו מטח קטיושות שנחת באצבע הגליל, ויצר כמה מדורות קטנות. הטיסה אל היעד היתה יחסית ארוכה, וממש לפני שנכנסנו לתקיפה ראינו שובל של עשן בשמיים. כנראה, נורה לעברנו טיל כתף. "ארבעת הבתים שהיה עלינו לתקוף, היו מרוחקים אחד מהשני בכמה מאות מטרים, כשלכל מסוק היתה מטרת־ בית אחת. השמש החלה לשקוע והאיזור היה מוצל עקב כך, אך הכפר היה עדיין מואר. מספרים אחד ושניים נכנסו ראשונים ואנחנו נשארנו מאחור. כל אחד מהם שיגר שלו- שה טילים והפגיעות היו מצוינות. אחר־כך נכנסתי יחד עם מספר שלוש, הסתכלתי סביב לוודא שאין ירי לעברנו, המקלען כיוון לעבר החלון, שינרנו שני טילים, והם פגעו בצורה מדויקת." בדרך חזרה, ראה סגן נ' מדורות קטנות, שהעידו על כך ששוגר לאיזור מטח קטיושות נוסף. "אני לא מרגיש קשר ישיר בין העובדה שהמשפחה שלי יושבת במיקלט בזמן שאני יוצא לתקוף בלבנון מבנים של מחבלים," הוא אומר. "הסיפוק שלי נובע מכך שהתקיפה בוצעה כמו שצריך, לא בגלל שאני גר באיזור שסופג קטיושות. הרי אני לא יוצא לתקוף בשם הבית או משהו כזה. אבל מי יודע, אולי באיזשהו מקום בתת־מודע זה כן משפיע על תחושת הסי- פוק שלי. לך תדע." רבע שעה לאחר שחזר מהגיחה, נחת באיזור מטח קט־ יושות נוסף. עינת אהרונוב 23 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מפקד רמת־דוד, אל׳ימ ג׳: הבעם, אמרתי, לא יקדה אסון אם מישהו יחזור עם החימוש מבחינת הבסיס, זו לא היתה מלחמה • במקביל לפעילות המבצעית, המשיכו מרבית טייסות הבסיס להתאמן כמעט כרגיל • מפקדי הטייסות כונסו ערב המבצע לתידרוך וקיבלו את יעדי המבצע • נאמר להם, שלא יקרה אסון אם מישהו יחזור הביתה עם החימוש, אם לא יהיה בטוח בזיהוי המטרה • בניגוד לעבר, יעדי המבצע הוגדרו הפעם באופן ברור על־ידי הדרג המדיני • גם לאחר מבצע מרשים כמו דין וחשבון, רק הסדר מדיני יוכל למנוע את המשך פעילות החיזבאללה "למרות הגיחות הרבות שביצעו טייסות הבסיס," אומר אל"מ גי, מפקד בסיס רמת־ז־וד, "היו טייסות, שהמשיכו בפעילות אימונים שוטפת, במינון נמוך יותר, כמובן. לכל טייסת היו מספיק מטוסים שלא השתתפו במבצע, והיו מספיק טייסים שלא טסו במבצע. במקום לשבת ולטפס על הקירות, החלטנו להמשיך להתאמן." הנסיס נערך נאונן מיוחד לקראת המבצעי מה פתאום? זאת לא מלחמה כוללת, אלא מבצע. ההכי נות הנדרשות ברמת הבסיס היו מועטות מאוד. נם בהיבט של כל טייסת בנפרד, הדגש היה יותר על לימוד החומר המודיעיני ולא על עריכת מודלים מבצעיים. לפני המבצע כינסתי את כל מפקדי הטייסות בבסיס ופירסתי בפניהם את יעדי המבצע. הפעם, בניגוד לעבר, יעדי המבצע הוגדרו באופן ברור על־ידי הדרג המדיני. הדגשתי בפניהם, שבמבצע הזה, בניגוד למלחמה, יש שני דברים הקודמים לביצוע המשימה. הראשון, הוא הצו- רך להימנע מהיפגעות. בניגוד למלחמה כוללת, חיי אדם במבצע הזה היו בפירוש מעל לביצנע המשימה. נפילת מטוס שלנו היתה עלולה לגרום לצרה צרורה ולא היתה שום הצדקה לכך, שבמהלך המבצע נאבד מטוס. נושא נוסף שהדגשתי היה אי הפגיעה באזרחים ובכו- חות זרים. הדגשתי, שלפני שמפציצים, יש לעשות את כל הבדיקות, ההצלבות והאימותים כדי לוודא שיורים על היעד הנכון. הפעם, אמרתי, לא יקרה שום אסון אם מישהו יחזור הביתה עם החימוש. היתה לי תחושה, שכל אנשי צוות האוויר בבסיס מסכי- מים עם מטרות המבצע ועם הדרך להשגתן. להערכתי, לטייסים היתה מוטיבאציה גבוהה, והיא ניכרה ברמה הג- בוהה שהם הפגינו במהלך ימי המבצע. כיצד נראה השמ ע שלך נמהלך מנצע דין ותשמןן התפקיד של מפקד בסיס בלחימה, הוא להיות הנציג והסנסור של מפקד חיל־האוויר למתרחש בבסיס. מכיוון שזאת לא היתה מלחמה של ממש, יכולתי לשים את הדגש על הצד המבצעי. בכל יום עשיתי בערך שלושה סבבים בין הטייסות. השתדלתי להשתתף בכל התדריכים והתחקירים. אין יעף שבוצע על־ידי אחד ממטוסי הבסיס, שלא ראיתי את הסרט שלו, ואם הייתי מפספס את התחקיר, הייתי רואה את הסרט מאוחר יותר. בכל ימי המבצע, לא ראיתי אפילו חריגה אחת. לא של ביצוע יעף קלוקל או כיוונון לא מ- דויק. כל יעף בוצע בצורה נכונה. שקט, רגוע, מדויק, כמו שצריך. יש כיום בבסיס הרבה מאוד טייסים, שעשו את הגיחה המבצעית הראשונה שלהם בחיים במהלך מבצע דין וחש־ בון. הם זכו לקבל טבילה מבצעית ראשונה, בתנאים פחות מסוכנים מאשר במלחמה אמיתית. היה חשוב לי להבהיר להם, שצריך לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות, ולז־ כור שזאת לא בדיוק המשימה הכי קשה לטייס. ולמרות זאת, גם במשימה כזו אסור לפשל וצריך לבצע אותה באפס ליקויים. מה הלקח הפרטי שלך מהמנצעז המבצע הדגיש את העובדה שיש לחיל־האוויר יכולת להשיג הישג צבאי מוגדר באופן חד, בזמן קצר ובצורה מ־ דויקת. חיל־האוויר לא עמד למבחן במהלך מבצע דין וחשבון. הוא עשה את עבודתו בהתאם למה שציפו ממנו. מלחמה מנצחים באמצעות התהליך המדיני שלאחריה. גם לאחר מבצע צבאי מרשים כמו מבצע דין וחשבון, ללא הסדר מדיני, לא תהיה לאירגון החיזבאללה בעיה לחזור למצב ששרר באיזור ערב המבצע. הישגו הגדול של המב־ צע הוא הפעילות המדינית שבאה בעקבותיו. רק היא יכו- לה למנוע את המשך פעילות החיזבאללה. קוני מרינקו ודן סלע 24 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 האיוש התחלק שווה בשווה בין הצעירים והוותיקים ביום השני למבצע דין וחשבון, תקפו מטוסי הכפיר פעמיים. התקיפה הראשונה היחה בשדה סמוך לג׳בל צפי, שבו הסתתרו מחב- לים. בפעם השנייה, תקפו הכפירים מבנים ושטחי אימונים של החיזבאללה, דרומית לאגם קרעון. סגן י׳ השתתף, לראשונה בחייו, באחת הגיחות, כשעימו במבנה טייס, שהס- פיק להילחם גם במלחמת ששח הימים "החזקנו כוננות וחיכינו לאיזו פקודת מבצע, שסוף סוף תרד לטייסת," אומר סרן ני, סמ״ס ב' בטייסת כפירים. ״גם כשפקודת המבצע הגיעה, לא השתנתה כאן האווירה. לא צריך להיסחף ולעשות מזה עניין גדול. בסך־הכל, לא הוצפנו בתקיפות." "בשעה שתיים בצהריים החנקנו ברביעייה לכיוון אגם קרעון,״ אומר סגן יי. "המטרות היו שני מבנים ושטח אימו- נים בין שני כפרים, שהיתה בהם פעילות עניפה של החי• זבאללה. האיוש התחלק שווה בשווה בין הטייסים הצעי- רים לוותיקים. אני, למשל, שלא תקפתי קודס־לכן, טסתי במבנה עם טייס שהשתתף עוד במלחמת ששת הימים. "בזמן ההמראה היה לחץ מסוים. המטוסים היו בתצו- רה מאוד כבדה והיה תם מאוד, כך שהיה קצת יותר קשה להמריא. בדרך ליעד, אין יותר מדי מה לעשות, אז אי אפשר שלא לחשוב על מה שהולך להיות שם. "חצינו את קו הגבול. מלמעלה זה נראה ממש כמו אחור קרבות. היו שם הרבה הרעשות של ארטילריה וכל אחור דרום לבנון היה מכוסה עשן. היו גם התפוצצויות רציניות על גבול רצועת הביטחון. התרוממה שם פטריית עשן, שכנראה נגרמה מהפצצות המטוסים. "הנענו מעל למטרה. מצאתי את עצמי טס מעל לשטח שעד עכשיו רק השקפתי עליו מרחוק, באימונים. מין ׳ארץ מובטחת' כזו, שאתה חושב שאף פעם לא תניע אליה ועכשיו פתאום אתה שם. "הכל היה קצר ולעניין. זיהינו את המטרה, שיחררנו חי- מוש, וידאנו פגיעה וניתקנו מייד דרומה לכיוון קריית־ שמונה. אתה קצת מתרגש ביעף הזה, אבל מהר מאוד אתה נרגע. מבחינתי, תקיפה היא מין מעבר לשלב יותר מתקדם, רגע שבו סוף סוף ההכשרה שלי מביאה לתוצאות." "בתקיפות ביטחון שוטף משתתפים כל המטוסים בתיל־האוויר," אומר סרן ני. "יש מעין לוח צדק של תקי־ פות, ובסוף לכל טייסת יוצא לתקוף. אנחנו מסוגלים לבצע תקיפות לא פחות טוב מטייסות מתקדמות. מעבר לזה," R l i i ! הוא אומר בחיוך, "אנחנו הרבה יותר נחמדים, וזה יתרון מהותי." "מה שיתנו לנו ניקח, רק שיתנו יותר," אומר סגן יי. "יש לנו הרבה רצון להוכיח את הפוטנציאל שלנו, ויש לנו פוטנ- ציאל." "נקווה שגם מחר יוציאו אותנו לתקוף," חותם סרן נ' את הדיון. "אם לא, אנחנו שורפים את המועדון." רועי צהו ״נשאות׳ בטייסת, אבל הואש שלי היה בקריית ששנה״ יריב קריספיל, תושב קריית שמונה(בתמונה), ממ״סניק בטייסת פאנטומים, הכין במשך מבצע דין וחשבון מטוסים רבים שיצאו לת- קוף בלבנון. באותם ימים שהתה משפחתו במיקלט "אני זוכר את הרגע שהחברה שלי התקשרה וסיפרה לי שיש קטיושות בקריית שמונה," הוא אומר. "התקשרתי הביתה ואמרו לי שהמצב מאוד חמור. אנחנו רגילים לקט- יושות, אבל לא בכמות הזו. קיבלתי חופש מהטייסת ונסעתי לקריית שמונה לראות מה קורה. איך שהגעתי, ממש כשהייתי שני צעדים מהבית, נפלה קטיושה במרחק של שני בניינים ממני. רצתי מייד למיקלט יחד עם המשפ- חה. גיליתי שהרבה אנשים עזבו את קריית שמונה. מתוך 2 ו משפחות בבלוק שלי, שמונה עזבו. ד 1 מ! ו בחש צבון ע "נשארנו באותו לילה במיקלט. אי אפשר היה לישון, כי היו הרבה הפגזות, גם שלנו וגם שלהם. זה בלתי אפשרי להתרגל לזה. בכל פעם ששמעתי את השריקה של הקטיו- שות, קיבלתי צמרמורת. ברגע הנפילה מחווירים, הלב דופק במהירות, ואין מה לעשות נגד זה. "חזרתי לטייסת, אבל לא בלב שלם. הראש שלי נשאר שם, בקריית שמונה. הכרתי את אחד האנשים שנהרגו בק- ריית שמונה מפגיעת הקטיושות, וזה עוד יותר היקשה עלי. מצד שני, ידעתי שהפעם אני מכין את המטוסים לת- קיפות שמיועדות למנוע את הקטיושות האלה, וזה נתן לי הרגשה שלפחות אני עושה משהו. "זה היה גדול, כשהמטוסים חזרו מהתקיפה הראשונה בלי הפצצות. הייתי ממש מאושר. אני לא יודע איך הרגישו שאר האנשים בבסיס, אבל ברגע הראשון רציתי שהמטר סים שלנו יפציצו שם את כל האיזור. אחר־כך זה עבר. למ- רות שהחיזבאללה יורים קטיושות על אוכלוסייה אזרחית, למרות הזעם והרצון הראשוני בנקמה, אין לי שום רצון שתיפגע האוכלוסייה האזרחית של לבנון. הם לא אשמים. מי שיורה את הקטיושות זה החיזבאללה. "במלחמת לבנון הייתי עדיין ילד, ואני זוכר שישבנו במיקלט שבוע שלם ולא ראינו אור יום. אני מקווה שהמב־ צע הזה ישים סוף לאיום של הקטיושות. אני אופטי- מי." רועי צהו 25 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ראש מחלקת חימוש, אל׳׳מ ב,: למטרות תשתית רבות נגדם נזק בלתי הפיר אופי החימוש השתנה בהתאם להגדרות המבצע • דיוקי ההפצצה היו גבוהים מאוד • הרוב המכריע של החימוש היה פצצות ברזל רגילות • במהלך המבצע, שוגרו גם טילי טאו, הלפייר ומייבריק • לא השתמשנו בפצצות מיצרר ובחימוש בעל מנגנון השהיה מה היו אחוזי החימוש המדויק והרגיל שהוטלו במהלך המבצע! הרוב המכריע של החימוש שבו השתמשנו במהלך המבצע היה פצצות ברזל רגילות. חלק קטן יותר היה חי- מוש מדויק. מטבע הדברים, כדי להשמיד מטרה, יש צורך בפצצות ברזל רגילות, יותר מאשר בפצצות מדויקות. החי- מוש הוטל בפצצות במשקלים שונים, מ־ 250 ק״ג ועד לפצצות במשקל של טונה אחת. כמו כן, שוגרו במהלך המבצע טילי טאו, טילי הלפייר וטילי מייבריק. יש הבדלים בין המטוסים המתקדמים והוותיקים מבחינת הדיוקן לא. כל המטוסים הגיעו לרמת דיוק גבוהה מאוד בפצ- צות הברזל הרגילות. בחימוש מדויק, אין הבדל בין סוגי המטוסים השונים. מה היו דיוקי ההפצצהז דיוקי ההפצצה במהלך המבצע היו גבוהים מאוד. מב- חינתנו, אחוזי דיוק כאלה הם בחזקת הצלחה. האם אופי החימוש השתנה במהלך המנצעו אופי החימוש השתנה בהתאם להגדרות המבצע. בשלב הראשון של המבצע, במהלך תקיפת מטרות התשתית, השתמשנו כמעט אך ורק בחימוש מדויק. בשלב הבא, כאשר עדיין היו אזרחים בכפרים, ניצלנו הרבה מאוד את הטילים המונחים של מסוקי הקרב - הי׳הלפייר" באפאציי וה״טאו" בקוברה. אלה טילים בעלי יכולת דיוק גבוהה מאוד, הגורמים לנזק נקודתי בלבד. בשלבים המתקדמים יותר של המבצע, לאחר שהאזרחים עזבו את הכפרים, השתמשנו בחימוש ברזל רגיל. הוא שכיח יותר ובעל דיוקי הפצצה גבוהים מאוד. בפצצות מיצרר ובחימוש בעל מנג־ נון השהיה לא השתמשנו כלל. להערכתך, נגרם למטרות המחבלים נזק בלחי־הפיך: זה תלוי. מטרות שנגדן פעלו מסוקי הקרב, ברובן נפגעו באופן נקודתי. אם מסוק קרב שיגר טיל לעבר חלון של ממה, החדר עצמו נפגע, אך המבנה לא הושמד. לעומת זאת, יעדי מחבלים, שהופצצו על־ידי מטוסי קרב, פשוט נמחקו. גם לרבות ממטרות התשתית נגרם נזק בלתי־ הפיך. לזנות מה נזקף אחוז הפגיעות הגבוהז לדעתי, זה שילוב של מיומנות הטייסים, הטכנולוגיה ופעילויות רבות נוספות שערכנו בזמן האחרון. כיום, מאפשרים מחשבי ההפצצה של המטוסים לבצע חישובים מסובכים הרבה יותר מבעבר, ובמהירות גדולה יותר. בנינו מודלי־חישוב מתוחכמים, שלוקחים בחשבון את כל הנתו- נים המשפיעים על דיוק הפגיעה. לאתר שמצאנו את כל הפאראמטרים המשפיעים על מעוף הפצצה, בנינו מודלים מתמטיים מתאימים והכנסנו אותם למחשבי ההפצצה. מחשבי ההפצצה של היום מדויקים הרבה יותר מאלה שהיו בשימוש רק לפני שלוש שנים. למרות שאנחנו מאוד מרוצים מהתוצאות, צריך לזכור שזו לא היתה מלחמה אמיתית. מכיוון שלא היינו בלחץ כבד במהלך המבצע, התאפשר לנו להכין את המטוסים בצורה אידיאלית לקראת כל גיחה ולבדוק אותם שוב ושוב. במלחמה אמיתית לא נעבוד באותה מתכונת ובאו- תם תנאים. קוני מוינקו 26 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״הם ודאי שיערו שנגיע רשם״ זה די מאכזב, אבל זו המציאות: שום דנו חויג לא קווה בטייסת הפאנטומים הזו בשעה שמטוסיה תוקפים בלבנון. הייתי שם במהלך אחת התקיפות, ואם לא הייתי יודע שממש בוגעים אלה תוקפים מטוסי הטייסת מטוות מחבלים סמוך לצדיקין, ספק אם היי- תי מנחש זאת לבד התקיפה היתה בשעות הבוקר. בחוץ היה חמסין איום, ובחדר המבצעים הממוזג עמדו סא״ל ר', מפקד הטייסת, וסגן ש' וניהלו את התקיפה. לגביהם, כך הסבירו מאוחד יותר, זו משימה פשוטה, פחות מורכבת מרוב האימונים של הטייסת. גם שאר אנשי הטייסת אינם נראים טרודים יותר מדי. האווירה מאוד רגועה ונינוחה. שום תכונה, שום לחץ, שום אקשן מיוחד. מהצד, זה נראה בדיוק כמו עוד יום אימונים שיגרתי. היחידים, שבכל זאת רואים אותם הרבה ליד המבצעים, הם הצעירים. מדי פעם, בעצם לעיתים די קרובות, הם מגיעים לשם ככה סתם, כאילו במקרה, נשענים על הקיר ומדברים אחד עם השני במשך רבע שעה, כשעין אחת פוז- לת אל לוח האיושים ומחפשת את שמם. אם השם לא מר פיע, הם הולכים לנדנד לסמ״ט אי. "הטייסת שלנו היא טייסת ותיקה מאוד," אומר סרן (מיל,) יי. "רוב אנשי צוות האוויר שנמצאים פה היום, עברו מספיק כדי לא להתרגש מעוד יום תקיפה בלבנון. צריך לקחת את כל העניין בפרופורציות. לא מדובר במלחמת יום הכיפורים ואפילו לא במלחמת לבנון. כולם רוצים לטוס היום, כי תקיפות זה בכל זאת לא דבר שיגרתי, אבל אין פה שום לחץ מיוחד." מטוסי הטייסת השתתפו כבר בגל הראשון של מבצע דין וחשבון, ומאז המשיכו לתקוף בקצב די סדיר. סרן (מיל,) י׳ השתתף בתקיפה הראשונה של הטייסת, שבה זוג פאנטומים של הטייסת תקף מבנה של החיזבאללה כיח- מור אל־בקעה. זוג אחר תקף בו־זמנית באיזור צדיקין. "היעד היה פשוט יחסית," אומר יי. "מבנה שהיה ממו־ קם בשולי הכפר יחמור אל־בקעה, דרומית לאגם קרעון. כשהגענו לשם, כל האיזור היה שקט. לדעתי, הם לא הופתעו. הם ודאי שיערו שנגיע לשם, ומן הסתט המבנה הזה היה נטוש כבר כמה ימים. ירדנו ביעף על הבית, שיחררנו את החימוש והמבנה קרס. "גם בדרך לשם, וגם בחזרה, לא נורתה עלינו אש נ"מ, או שנורתה ולא הבחנו בה. ברוב המקרים, האש הזו היא כל־כך לא בכיוון, כל־כך לא יעילה, שגם אם יורים עליך, לא תמיד אתה יודע על זה." רועי צהו מנ י ו את ההרגשה "כשאני מתאר לעצמי כמה אחזתי הקטנה פוחדת מהקטיושות, אני יודע שאני חייב לתת הכל, כדי המבצע הזה יצליח," אומר רב״ט שרון זינו, מכונאי המתנורר בקר״תישמונה. מהדת״ק ,F-16 בטייסת של הטייסת,בדרכם F-16• שלו יצאו מרבית מטוסי ה ללבנון. "במלחמת לבנון, כשהייתי ילד, חטפתי רסיס ברגל מטיל קטיושה שנחת לידי. אני מכיר את ההרגשה. אני מכיר את הסיוטים של האנשים בקר״ת־שמונה. חבר טובשלי, מוטי בךדוד רל, נהרנמקטיושה ביום הראשון למבצע. חייבים להחזיר להם, לפגוע באלה שמשגרים את הקטיושות, אבל המטרה העיקרית היא לא לנקום, אלא להפסיק את ירי הקטיושות." דן סלע ש לו I ״ דקה לרוץ למטוס הגיבו,״ הדוך לגיחה המבצעית הואשונה של סגן צ׳ היתה וצופה תקלות. פעם אחו פעם נפל מנוע כשצ׳ כבו השלים עם .F-16* העזו של ה העובדה, שהוא נשאו על הקוקע, נכמוו וחמיו של סגן מפקד הטייסת והוא שלח אוחו למטוס הגיבוי דין מ ו בחש צבון ע יום שלישי ה־ 27 ביולי היה אמור להיות היום הגדול של הוא היה ממוקם באחד המקומות הרא- .F-16 סגן צי, טייס שונים בלוח הצדק, ופקודות המבצע ירדו לטייסת בקצב מהיר. אומנם לתקיפת הבוקר יצא זוג אחר, אבל בדיעבד התברר שהיה שווה לחכות, כי המטרה של אותו זוג היתה בסך־הכל שדה נטוש מחוץ לצור. "קצת אחרי שהזוג הראשון נחת," מספר צ', "ניגשתי למפקד הטייסת ואמרתי לו שאני רוצה לצאת בגיחה הבאה. הוא אמר לי שכדאי לי לחכות קצת, כי לדעתו המטרה הבאה שוב תהיה איזה שדה, שמפציצים רק כדי לעשות רעש. בכל זאת החלטתי ללכת על זה, למרות שידעתי שאחרי התקיפה הזו, אני אעבור לסוף לוח הצדק, ומי יודע מתי ייצא לי לתקוף שוב." המשימה שצי אויש אליה אכן היתה מאכזבת. תצלום האוויר הראה שמדובר בטראסה, שאפילו גידולים חקל־ איים לא היו עליה. דקות ספורות אחר־כך, כשצ' והמוביל כבר התחילו להכין את עצמם לתקיפה, חל שינוי במטרה. בדיקה קצרה בתצלומי האוויר הראתה, שמדובר במטרה הרבה יותר אטרקטיבית. יעד גדול, סמוך לעיירה ג׳יבשית שבגיזרה המרכזית. המטוסים חומשו בפצצות קטנות יחסית, של 250 ק״ג, כדי שגם אם פצצה אחת תפספס, היא עדיין לא תגרום נזק לבתים אחרים בסביבה. ׳׳זאת היתה התקיפה השלישית של הטייסת במבצע דין וחשבון," מספר סגן צי. "בשתיים הקודמות, תמיד לאחד המטוסים היתה תקלה ומטוס הגיבוי המריא. המ- טוס שלי יצא בדיוק מאותו דת׳׳ק שממנו יצאו שתי הגי־ חות הקודמות, כך שהייתי בטוח שגם לי יהיה מזל רע. "התנעתי את מנוע העזר שלי, ותוך כמה שניות הוא נפל. ראיתי איך נמחק החיוך מהפנים של המכונאים. היתה לנו שעה קבועה, שבה היינו אמורים להמריא, וידעתי שאם המנוע יפול גם בפעם השנייה, אני לא אצא. המכונאים פימפמו קצת במנוע העזר, התנעתי, והוא נפל שוב. הודע־ תי למבצעים שאני חוזר, ושיתנו אישור המראה למטוס הגיבוי. מהמבצעים אמרו לי לנסות פעם שלישית, דבר מאוד חריג בגיחה מבצעית, אבל נם הפעם זה לא הלך. כשהתחלתי להבין, שלגיחה הזאת אני כבר לא יוצא, סגן מפקד הטייסת עלה על הקשר ואמר לי: ׳יש לך דקה לרוץ למטוס הגיבוי, להחליף את הטייס שיושב בו ולצאת.׳ "התקיפה לא היתה מסובכת. הנמכנו, ירדנו ביעף ושיחררנו את הפצצות. אני נכנסתי טיפה מאוחר, כך שבר- גע ששיחררתי, ראיתי על הצלב את הפיצוץ שעשה המו- ביל.״ בתחקיר שאחרי הניחה, כשהוא מנגב את עצמו מהמים שספג מהמכונאים, שמע צ' ברדיו שהמוכתר של גייבשית נהרג בתקיפת מטוסי חיל־האוויר. "אין לי מושג אם זה קשור לתקיפה שלנו או לא. כשאנחנו מקבלים מטרות, לא אומרים לנו מי נמצא שם ואנחנו גם לא ממש רוצים לדעת. אנחנו תוקפים נ׳׳צ, לא בן־אדם." דן סלע 27 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״סוף סוף קווה משהו אמיתי״ הגף הטכני בטייסת הסילון הראשונה לא תוגבר במהלך מבצע דין וחשבון. הצוות שמטפל במטוסים באופן קבוע, הוא זה שעשה את העבודה בימי התקיפות. השינוי המשמעותי היחיד, מלבד עומס העבודה כמובן, היה במצב הרוח. כבר הרבה זמן לא נרשמו בטייסת שיאי מוראל כאלה. שיחה קבוצתית בדת״ק " כשה ט י י ס ע ו ל ה ל מ ט ו ס , ה וא ב ט ו ח שכ ל ה ח י מ וש ישוחרר, ואנחנו יודעים שכ ל ה ח י מ וש יפגע," אומר שלמה , במע ר כת ה ז א ת ישנה " .F-16 ראש צוות ח י מ וש של ט י י ס ת הד ד י ות: ה ט י י ס סומך ב מ א ה אחוז ע ל ה צ ו ות הטכ נ י ויודע שה ו א ל א צריך ל ב ד ו ק א ת ה מ ט ו ס , כי ה וא נבדק עשר ו ת פעמים, והמכונאים מצ י דם, ס ומכ ים ע ל ה ט י י ס י ם ויודעים ש ה ם יטי ל ו א ת ה פ צ צ ו ת בול ע ל המטרה. " מפקד הדח״ק, ו ס ״ ו צדוק: ברגע שבו יורדת ה פ ק ו ד ה להבי נת ה מ ט ו ס י ם בתצ ו רת ח י מ וש מס ו ימת, אנחנו מ ת ח י ל ים בעבודה. ארב עה ע ד ח מ ישה ח משי ם מרכיבים א ת ה פ צ צ ו ת ע ל ה מ ט ו ס י ם , ונוסף א ל י הם יש ע ו ד צ ו ות שעוזר לגרור א ת ה ח י מ וש ו ל ה ב י א ציוד נילווה. ה צ ו ו ת מו ו ד א ש ה מ ט ו ס שמ יש מ ב ח י נ ת ת ק ל ו ת ו ב ו דק אותו מספר פעמים. איציק, חמש: זו ה ר גשה ט ו ב ה מ א ו ד להרכיב סוף סוף פצ- צ ו ת אמיתי ות. אני י ו ד ע ש ה מ ט ו ס י ם הו ל כ ים ל ה פ צ י ץ מ ט - רות מחב ל ים, וזה נותן סי פ וק רב. חוץ מזה, אנחנו כל הזמן מ ת א מ נ י ם ומתאמנ ים וסוף סוף קורה משה ו אמיתי. שלמה, ראש צווח חימוש: אני ל א ח ושב שז ה כל־כך בומבס- ט י . זו ל א פ ע ו לה כל־כך אדירה, כמו שה י א מ צ ט י י רת. אנח־ נו מסו ג ל ים ל עשו ת דברים הרבה יותר מורכבים, ו ב ע ומס הרבה יותר רב. צרפתי, חמש: אין ב כ ל ל מ ה ל השו ו ת א ת ה מ צ ב הנוכחי ל מ ל ח מ ה . הייתי ב ט י י ס ת ב מ ל ח מ ת לבנון, שם ל א היה לנו א ת ה ל ו ק ס ו ס ה ז ה ש ל ל ח כ ו ת בין גיחה לגיחה. ל א היה זמן, כל הזמן עבדנו. חוץ מזה, צריך לזכור שאנחנו גם ט י י ס ת יירוט ו לא רק ט י י ס ת תקי פה, כך ש ב מ ל ח מ ה א מ י ת י ת יתוספו לנו ע ו ד משי מ ו ת ותחומים. מורדי, ראש צוות מכונאים: כ ש ה מ ט ו ס י ם באוויר, אנחנו מ א ו ד דרוכים ו מ ח כ ים ב מ ת ח ע ד ש ה ם חוזרים לבסיס. כשאנחנו שו מ ע ים א ת יעף ה ח ז ר ה של ה מ ט ו ס י ם , ע ו ד לפני ש ה ם נוחתים, אנחנו יודעים שה כ ל עבר בשלום. הד בר הכי אדיר זה לראות א ת ה מ ט ו ס חלק, בלי פצצות. אחר־כך, מ י י ד כ ש ה ט י י ס יורד מ ה מ ט ו ס , ה וא בא אלינו עם ה מ פ ות ומסביר לנו בפירוט איך ה ת ב צ ע ה ה ת ק י פ ה ואיך הלך לו. הוא מ ע ד כ ן אותנו מ מש בכל הפרטים. מאוחר יותר, אנחנו הולכים ל ראות א ת ס ר ט י התק י פ ה . צדוק: לכולם יש כ ע ת ת ח ו ש ה של אח ר י ות כבדה. ניתן לר- אות ז א ת לפי החזרה ע ל כל הב ד יקות, ה ה ס ת כ ל ו ת ה ק פ ד - נית, החי י ל ים שנ מ צ א י ם יותר עם ע צמם, מתרכ ז ים בעבו דה ועושים א ו ת ה עם המון מ ח ש ב ה ונכונות. כולם רו- צים ל ה י ות קרובים ל עשי יה, ל מ ט ו ס , ל ק ח ת ח ל ק בכל מ ה שר ק ניתן, אם זה בהכ נת ה מ ט ו ס , ב ב ד י ק ת ו או אפילו בק- שי רת ה ט י י ס למושב. דן סלע ועינת אהרונוב חשוב רעמו את הבעם הואשונה בשלום בימים כתיקונם, סרן ש׳ מדריך בקא״מ. בת- חילת מבצע דין וחשבון, המשיך להדריך טייסים צעירים. ביום השלישי למבצע, קיבל טלפון מהטייסת, שבישר לו שהוא משובץ לגיחה "היו הרבה קר ע י עננים מ ע ל ל מ ט ר ה ומס ב י ב לה," אומר ד ק ו ת ספורות ל א ח ר שחזר מג יחתו ,F06 סרן ש', ט י י ס הראשונה. "גם ה ה ל י כ ה ל מ ט ר ה ה י ת ה י ח ס י ת ק ש ה ליי־ שום, והייתי צריך לשנ ות א ת כיוון ה ה ס ת כ ל ו ת . עשינו מספר סיבובים מ ע ל ל מ ט ר ה , מ ד י פ ע ם ראינו א ו ת ה בין העננים, אך ה י א כ ו ס ת ה מי י ד שוב. אחרי כ מ ה סיבובים, ראינו א ת ה מ ט ר ה בוודאות, וביצענו א ת ה ת ק י פ ה בד י וק מירבי." M6 ביום הרביעי ל מ ב צ ע דין וחשבון, י צ א זוג מ ט ו ס י ל ת ק י פ ת מבנה בכפר גייבשית. "טסנ ו ב מ ק ב י ל לקו החוף, ובאיזור צור פנינו לכיוון צ פ ו ך מ ז ר ח לאיזור המטרה, " מ ת א ר סרן שי. "הכניסה ליעף ה י ת ה נמוכה י ח ס ית. המובי ל נכנס ראשון, זרק שת י פצצות, מתו ך כוונה שא ר א ה א ת הפיצוץ ו א ז ה ה א ת ה מ ט ר ה . ישבתי פ ת ו ח ממנו(מרוחק), ו ב עת ה ה ת פ ו צ צ ו ת היה ענן ביני לבין ה מ ט ר ה , שמנ ע ממני א ת הזיהוי. "ביצענו סיבוב נוסף. מכיוון צפון מ צ א ת י ק ט ע נקי מ ע ד נים, שדרכו ראיתי א ת ה מ ט ר ה הרבה יותר טוב. מגובה ה ט י ס ה שלנו, ה מ ט ר ה נראתה כ נקו דה ק ט נ ה , ו חשו ב ה י ה לכוון בד י וק ל א מ צ ע ה . ה מ ט ר ה נ מ צ א ה בשולי הכפר, ע ל של ו ח ה ליד נחל, כשב ר ד י ו ס של כ מ א ה מ ט ר ס ב י ב ה ל א היו בתים או מבנים אתרים נוספים. האיזור היה ש ק ט מאוד, ע ם נוף מדהים, בעיקר כשמ ס ת כ ל י ם צפונה לאיזור ה ב ק ע ה ואגם קרעון. "נכנסנו יחד, המוביל זרק שתי פצצות ואני אחריו. מתוך נ ק ו דת הפיצוץ ע ל ת ה להבה, של ו ו ת ה מי י ד ב ע מ ו ד עשן אפור שה י ת מ ר מע ל ה . ראינו כ י צ ד ה ב י ת נהרס כליל. נותרו לי שת י פצצות. רצינו ל ב קש מ ט ר ה נוספת, אך האיזור היה מ ל א ב מ ט ו ס י חיל־האוויר, ו התב קשנ ו לחזור הביתה. אחרי 40 ד ק ו ת באוויר, נחתנו בבסיס." סרן ש׳ הוא מדריך ב ק א ״ מ ( ק ו ר ס אימון מבצעי). בתחי - ל ת מ ב צ ע דין וחשבון, כשכ ל אנשי ה ט י י ס ת שלו ביצעו תקי פ ות, הוא היה ב ק א ״ מ והדריך ט י י ס י ם צעירים. ביום השל ישי למב צ ע , בתום יום הדרכה, ק י ב ל טל פ ו ן מ ה ט י י - סת, שב ישר לו שה ו א משו ב ץ לגיחה. באותו רגע ארז ש' א ת ע צמו ודהר צפונה, מא ושר ע ד הגג, כ ד י ל השת ת ף בת- ק י פ ה ה מ ב צ ע י ת הראשונה שלו. "ההרגשה מ א ו ד טובה," הוא אומר. " א ת ה מרגיש, שגם א ת ה משת ת ף במה שכ ו לם עושים. בסופו של דבר, זה ציון־דרך בקריירה של כל ט י י ס צעיר. מ א ו ד חשו ב לעבור א ת הפ עם הראשו נה בשלום, ל א ל פ ס פ ס ולא להיפגע. אין ס פ ק שז ה ע ש ה לי א ת השבוע, אם לא יותר." עינת אהרונוב הטבעת נענדה ער אצבעו שר החמש טקס חגיגי, שכלליו ידועים לכולם, מתנהל באופן מסורתי בכל פעם שמטוס חוזר מתקי- פה. אתר ההתרחשות הוא הדת״ק והשחק- נים הראשיים הם אנשי הגף הטכני. עדות מאיזור השמחה 28 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 "אין פה אחד שישן הלילה יותר משלוש וחצי שעות," אומר לי סוויסה, מפקד דת״ק בטייסת הקרב הראשונה. "יש חיילים שהפסיקו להם רגילות באמצע, יש כאלה שה- ביאו אותם הנה בשישי־שבת ומאז הם עובדים פה." ביומו השני של מבצע דין וחשבון יש מאחורי הגף הטכ- ני של הטייסת תקיפת יום ותקיפת לילה. "לפני אחת הת־ קיפות," מוסיף סוויסה, "כבר הרכבנו חימוש על המטוסים, אבל פקודות המבצע השתנו והיינו צריכים לפרק אותו. ככה זה היה כמה פעמים, עד שהמטוסים סוף סוף יצאו. אחרי שהם חזרו, היתה פה חגיגה. התקיפות האלה, זה מה שנותן לאנשים את המוטיבציה לעבוד," הוא אומר ומצביע על הממ״סניקים והחמשים שנאספים סביבנו. את השיחה קוטע טרטור של וספה שמופיעה פתאום בפתח הדת״ק, חולפת בתוכו בסערה, ונהגה מספיק לסמן "ארבע" עם האצבעות לפני שהוא נעלם. כאילו לפי אות נסתר, פורצת בדת״ק התרגשות אדירה. החיילים, שלפני רגע נראו לי כאילו שהם נופלים מהרגליים מרוב עייפות, מתחילים לשאוג משמחה, לקפוץ ולדפוק על השולחנות. מוטי, ראש צוות חימוש, משתלט על מערכת הכריזה וצו־ עק לתוכה באושר: "אימפריה! אימפריה!" "אחד המטוסים בדיוק חזר מתקיפה," מסביר גיא, אחד החמשים. "הסימון ׳ארבע' באצבעות מעיד על כך שהוא שיחרר ארבע פצצות." "חמסה, חמסה," צועק סוויסה ומתכוון לארבע הפצצות האלה, שיחד עם פצצה מתקיפה קודמת, יביאו לדת״ק שלו הרבה מזל. המטוס מסיע לתוך הדת״ק ונעצר. הצוות הטכני רץ לעברו, מלטף אותו ומוריד מבול של טפיחות על גב הטייס שיורד מהקוקפיט. בטקס, שכלליו ידועים לכולם, שולף הטייס מפה ומסביר כיצד התנהלה התקיפה. הטבעת, שבעזרתה דרכו את מרעום הפצצה, נענדת בחגיגיות על אצבעו של החמש. הטייס פונה לספר המטוס, והצוות הטכני למטוס. ״רק בשביל זה אנחנו עובדים," לוחש לי גיא. "אין משהו אחר." רועי צהו הנעם הראשונה, הבעם האחרונה ביום האחרון למבצע דין וחשבון, 20 דקות לפני שהפסקח־האש נכנסה לתוקף, תקף זוג מטוסי פאנטום את המיפקדה של אחמד ג׳יבויל בנועיימה. סגן יי, נווט צעיר, שהשתתף גם בתקיפה הראשונה של מבצע דין וחשבון, מצא אח עצמו מאויש גם לתקיפה האחרונה "מצאנו את המטרה ממש בקלות," סיפר יי. "ציפינו לער נות, אבל הכל היה נקי. היעדים היו מערה ומבנה בטון, ששימשו כמחסן תחמושת. נכנסנו ליעף במהירות גבוהה, רכשנו את המטרות, ופגענו ביעד. המבנה נפגע, אבל לא התמוטט ולכן ביקשנו מהבקר אישור לחזור למיקצה נוסף. הפעם המבנה נהרס לגמרי. "כל אותו יום שמענו, שנערכים גישושים לקראת הפסקת־אש, אבל לא ידענו שזה כל־כך קרוב. למעשה, רק אחרי שנחתנו הודיעו לנו שזהו, שנגמר, ושאנחנו תקפנו האחרונים. "בשבוע של המבצע הוציאה הטייסת מטוסים רבים לתקיפות. החל מאמצע השבוע כבר היתה הרגשה של כני- סה לשיגרה. ההתייחסות הזו לתקיפות כשיגרה, הטרידה רבים בטייסת. הם חששו, שהשיגרה הזו עלולה לפגוע דין מ ו בחש צבו ען בעירנות ולהוביל לשאננות, שתגרום להזנחת היבטים מבצעיים. בדיעבד, אני יכול לומר שזה לא קרה. למרות אי הוודאות לגבי אורכו של המבצע ולמרות שהתקיפות היו פשוטות יחסית, התייחסנו אליהן כמו שצריך. כולם לקחו בחשבון, כל הזמן, שמדובר על שטת אויב שמפוזר בו נ"מ. "עבורי זה היה שבוע מתיש, אבל העייפות זניחה לעו- מת הניסיון המבצעי האדיר שהשבוע הזה נתן לנו. במבצע הזה קיבלנו ניסיון, שאין לו תחליף בתקיפות מבצעיות רגילות. ביום האחרון של המבצע, כבר לא נשאר בטייסת איש צוות־אוויר אחד שלא השתתף בתקיפה." רועי צהו יש מישהו בשמיים "בכל פעם שאני שומעת בדדי; על;עי ל ל ת, אגי ישר תושבת על הגרוע ביותר," אומרת רב״ט איריס ויי• תון, פקידת בלים בדת״ק, תושבת קרייתישמוגה. "ביום ראשון, כשהבל התחיל, התקשרתי הביתה ואמרתי להורים: 'תדעו לכם שיש מישהו בשמיים שמגן עליכם'. ׳ מרגישה הרבה סיפוק ומעורבות, הרנה יותר «* מאשר בתקיפות שמתבצעות בתקופה רגועה. עמוק בפגים, אגי רוצה שיהיו עוד תקיפות, ובעיקר מהטיי- סת שלגו." דן סלע 29 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 פ ר ס ו ם ר א ש ו ן דן סלע ב־ 13 במאי 1948 הגיעו ארצה, בחשאי, 40 צעירים יהודים ממוצא הודי. יום קודס־לכן המריאו משדה־ צילומים: שאול שורץ התעופה ג׳והו שבבומביי, במטוס סקיימאסטר בריטי, שהטיס אברהם ריכטו, אז טייס בחיל־האוויר הבריטי, ולימים מראשוני חיליהאוויר הישראלי. ריכטר, שהיה מוצב בהודו מטעם היל־האוויר הבריטי, הגה את רעיון העלייה לארץ במהלך פיקניק משותף עם חבורת היהודים ההודים. הוא ניצל חג לאומי הודי, שבו נעדרו הפועלים ההודים מהשדה, אירגן את קבוצת הצעירים, גנב את המטוס ויצא לדרך, בכיסוי של נסיעה לאולימפיאדת לונדון. במהלך הטיסה, התגלתה נזילת דלק במטוס. ריכטר נאלץ לנחות בסעודיה, השתמש בכיסוי האולימפי והמריא שנית, בדרכו לשדה־התעופה לוד. תוך כדי נחיתה, נפתחה אש ע ל המטוס. לוד, בניגוד לסברה של ריכטר, עדיין לא נכבשה. הסקיימאסטר נמלט לניקוסיה, ובתיווך איש הסוכנות הפליגה קבוצת הצעירים לארץ. עם הגיעם ארצה, הצטרף אברהם ריכטר לחיל־ האוויר. 40 הצעירים נשלחו ללטרון, לסייע לכוחות הלוחמים. 28 מתוכם נפלו במהלך מלחמת העצמאות 30 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מבצע פילזכילן )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ^ ^ דה־התעופה ג׳והו שבבוםביי נקבע על־ידי הבריטים כשדה בו ישופצו ^ H ^ H ^ H מטוסי חיל־האוויר המלכותי שניזו־ W G W ^ ^ ^ ^ ^ ^ קו במלחמת־העולס השנייה. קפטן אברהם ריכטר, שטס במלחמת־ W ^ ^ W העולם השנייה בשירות הוד מלכו- תו, מונה למפקד טייסת התחזוקה של השדה. שלוש שנים שירת ריכטר בג׳והו. איש לא חשד, שלקצין הטכני המסור יש אינטרסים שונים מאלה של הצבא הבריטי, עד שבוקר אחד, בתחילת מאי 1948 , התיישב בקוקפיט של מטוס סקיימאסטר, התניע, המריא ולא חזר. בבטנו של אותו מטוס תובלה גדול, הסתתרו 40 צעירים יהודים, ילידי הודו, שלא העלו בדעתם לאיזה כיוון פונה חרטומו של המטוס. רק לשניים מהם גילה ריכטר, שהמטוס טס מערבה, לכיוון שדה־התעופה לוד, שבארץ־ ישראל. הוריו של ריכטר דווקא צפו לו עתיד כרב גחל, ולא כטייס. ביום בו נולד, בשנת 1919 , מת הגאון מלובלין, דבר שלא הותיר ספק כי הרך היילוד יהיה גדול בתורה. אבל בגיל 14 , כשראה לראשונה מטוס בשמיים, פשט ריכטר את הקפוטה, התחזה לגרמני, ונרשם לבית־הספר לאווירו־ נאוטיקה בוורשה. כשפרצה מלחמת־העולם השנייה, נמלט ריכטר ליפן. מהנדס גרמני, שעסק בשיפור מטוסי־קרב יפניים וחשב כי נם ריכטר גרמני, לקח אותו לעבוד במפעל המטוסים כמהנדס. במשך תשעה חודשים עבד ריכטר במפעל, למד לטוס על המטוסים היפניים וצבר ידע מעשי באווירו־ ונאוטיקה. במהלך טיול מאורגן של המפעל בשנחאי שבסין, הצליח להימלט והגיע להונג קונג. בהונג קונג התגייס ריכטר לחיל־האוויר הבריטי, בתחילה, כאחם ביחידת קומנדו מוטסת, ומאוחר יותר כטייס. את המשך המלחמה עשה בבורמה כטייס ספיטפייר ורשם לזכותו 12 הפלות של מטוסי זירו יפניים - אותם המטוסים שהכיר היטב, מהתקופה בה עסק בשיפורם ביפן. ביום בו נכנעה יפן, נשא ריכטר לאשה את אמי, וקיבל את ההצבה הבאה שלו בחיל־האוויר המלכותי, בשדה־התעופה גיוהו שבבומביי. הרעיון לעלות ארצה ולהשתתף במלחמת העצמאות התחיל להתבשל במוחו של ריכטר בנובמבר 1947 , כשישב במגדל הפיקוח של שדה־התעופה וכיוון את מכשיר־ הקשר לתחנת רדיו מקומית, ששידרה את ההצבעה באו״ם על תוכנית החלוקה. למרות שעדיין לא החליט אם לעלות ארצה לבד או כחלק מקבוצה, החל ריכטר לארגן סביבו קמצה גדולה של יהודים מבומביי. "התחלתי לאסוף צעירים יהודים שיעבדו בשדה־ התעופה,״ סיפר לאחרונה. ״עד שאני הנעתי לג׳והו עבדו שם רק הודים, אבל אני החלטתי לתת עדיפות ליהודים. הגעתי למצב שמתוך 250 הפועלים בשדה, כ־ 70 היו יהודים. כדי לקרב אותם לנעשה בפלשתינה, הקמתי להם מועדון לקלפים. בהודו מועדוני קלפים היו כמו מועדוני ריקודים היום. היה או בגיוהו מועדון ישן של ההינדים. שיפצתי אותו יחד עם עוד כמה חבריה ואחת לשבוע, ביום ראשון, כולנו היינו נפגשים במועדון. דרך הפגישות התחלתי לחלק להם גיליונות של ה׳פלסטיין פוסט', כדי שיידעו משהו על הארץ. במקביל אירגנתי להם הרצאות על ישראל, על יציאת מצרים ועוד נושאים היסטוריים, והם די התלהבו מהנושא. "יום אחד, בא אלי גיסי, שהיה אלוף הודו בשחייה, וסיפר לי שקיבל הזמנה לאולימפיאדה בלונדון. בצורה תמימה לחלוטין ביקשתי ממנו את ההזמנה לכמה ימים. נתתי אותה לבחור יהודי בעל בית־דפוס, כדי שיעשה לי עוד מאה הזמנות כאלו. תוך ארבעה ימים הוא הביא לי חבילה של הזמנות, עם חותמת מתאימה. החזרתי לגיסי את ההזמנה והוא נסע ללונדון." כשבידיו מאה אישורים אולימפיים מזויפים, התחיל ריכטר לאתר את מאה שותפיו למסע. בסוף אפריל 1948 לקח את כל חברי מועדון הקלפים לפיקניק על אי קטן ליד בומביי. "זאת היתה תקופה קשה," הוא מספר. "התחילו להניע שמועות על נפילת גוש עציון, על שיירות שהותקפו, ובעיתונים ראיתי את התמונות של הגופות. פשוט לא יכולתי לישון. הייתי צריך חצי בקבוק ויסקי כדי להצליח לעצום עין. ישבנו על האי כל סוף השבוע ואמרתי להם: ׳חבריה, יש מלחמה, הורגים יהודים. אתם יהודים, לאז אנחנו חייבים לנסוע לשם., 'איך ניסע;, שאלו אותי, ואני עניתי - 'תסמכו עלי,." חברי המועדון הביעו הסכמה כללית לנסיעה לפלשתינה, וריכטר פירש את אותה הסכמה כאור ירוק לקחת את החבורה ארצה. הבעיה העיקרית שעמדה מולו, היתה כיצד להניע לארץ־ישראל. האפשרות להגיע דרך הים, באונייה, נפסלה מייד בשל החשש שהמצרים לא יקבלו בזרועות פתוחות את היהודים השטים בתעלת סואץ בדרכם לארץ המובטחת. גם האפשרות להגיע דרך היבשה, ברכבות או במשאיות, נזנחה מסיבות דומות. האלטרנטיבה הריאלית ביותר היתה דרך האוויר. בשדה־התעופה ג׳והו חנו אותה עת כ־ 00 ג מטוסים; החל א י ש ו ר נ ח י ת ה : "יצרתי קשו עם המגדל וביקשתי אישור נחיתה. יזהה את עצמן,' אמרו לי. אמרתי שאני יהודי, ושיש איתי 40 יהודים מהודו. השתרר שקט. חזרתי שוב על המשפט ואז פתחו עלינו באש תופת" וכלה בספיטפיירים ומוסטאנגים. B-17־1 מסקיימאסטרים העבודה על המטוסים התנהלה באיטיות רבה והשמשת ארבעה מטוסים בשבוע נחשבה להישג נדיר. הממשלה הבריטית לא היתה מעוניינת בכל המטוסים הללו בעידן של אחרי מלחמת־העולם השנייה, ולמעשה, היתה מוכנה למכור את כל המטוסים לצבא ההודי. נישה זאת באה לידי ביטוי בהתנהגותם של המפקדים האנגלים של השדה, שלא גילו כל עניין בניהול שדה־התעופה בניוהו. "רוב הזמן הם ישבו במשרד, שתו ויסקי ונתנו הוראות ליהודים הממזרים'," אומר ריכטר. ב־ 0ו במאי 1948 חל חג לאומי הודי, וכל הפועלים ההודים יצאו לחופשה בת שלושה ימים. השדה נותר ריק כמעט לחלוטין, וריכטר לא התקשה לשכנע את הקצינים הבריטים לנצל את החג ולהיעדר מהעבודה. ביום שלמחרת היה השדה ריק מאדם, והיחידים שפקדו את מסלולי הטיסה היו אברהם ריכטר ו־ 40 יהודים נוספים, שעשו את דרכם לאחד מ־ 12 הסקיימאסטרים שחנו בשדה. אף אחד מהם לא ידע באותו שלב לאן מתכנן ריכטר להטיסם. כדי לא לעורר התרגשות או פאניקה ולסכן את המיבצע כולו, סיפר להם ריכטר כי הס טסים לפיקניק. כדי שלא יופתעו מאורכה של הטיסה, אמר כי באותה הזדמנות הוא מתכוון לערוך למטוס טיסת מבחן. לאיש מהקבוצה לא היו מזוודות או כל ציוד אתי, שיכול היה להעיד על נסיעה ארוכה. למעשה, גם לריכטר עצמו, שהשאיר את כל רכושו בהודו, היה ברור כי בתוך כמה חודשים, תוכל כל הקבוצה לשוב לבומביי. מטוס סקיימאסטר תקין, והדגש הוא על המלה"תקין", אמור לעבור את המרחק מבומביי ללוד בשמונה שעות, ללא כל חניות ביניים. כשהמטוס אינו תקין, זה כבר סיפור אחר. "באמצע הדרך," משתזר ריכטר, "אני מגלה שיש לי נזילת דלק מאחד המכלים. הבנתי שככה לא נוכל להמשיך ועמדו בפני שתי אפשרויות. לנחות בעיראק או בסעודיה. נחתתי בסעודיה וסיפרתי שאני טס לאולימפיאדה בלונדון. איש לא העלה בדעתו, שאנחנו יהודים ודווקא קיבלו אותנו מאוד יפה. נתנו לנו ארוחת־בוקר, תיקנו את התקלה ומילאו לנו דלק. בשדה־התעופה פגשתי חבר שהיה איתי בבורמה. "הוא לחץ עלי לשתות איתו ויסקי לזכר הימים היפים בבורמה. אסור היה לי לשתות, כי הייתי אמור לטוס. ישבתי עם הב- חור, שתיתי טיפת ויסקי ושפכתי את השאר. הוא מילא לי עוד כוס, שתיתי טיפה ושפכתי. הוא, לעומת זאת, השתכר, ונתן לי ויסקי, להביא למשפחה שלו באנגליה." התחנה הבאה ב״פיקניק" היתה שדה־התעופה בלוד. ריכטר: "יצרתי קשר עם המגדל וביקשתי אישור נחיתה. יזהה את עצמך,' אמרו לי. אמרתי שאני יהודי, ושיש איתי 40 יהודים מהודו, כולם לוחמים מצוינים, ואנחנו רוצים להילחם למען העצמאות של העם שלנו. השתרר שקט. הבנתי שהם לא כל־כך יודעים מה לעשות איתי. לאחר כמה דקות של שקט, אמרו לי: יזהה את עצמך שנית.' חזרתי על אותו הסיפור ואז פתחו עלינו באש תופת. הייתי ב־ 5,000 רגל והבנתי שהשמועות ששמעתי כנראה לא היו נכונות. לוד עדיין לא נכבשה. פתחתי מפה וראיתי מינחת חירום בקיבוץ עין־שמר. טסתי לקיבוץ, ביקשתי אישור לנחיתה ושוב ירו עלי. הם ראו מטוס בריטי, וחשבו שערבים באים לתקוף אותם. כל המסלול היה מלא בחביות ומיכשולים אחרים והבנתי שנם כאן אני לא אוכל לנחות. הסתכלתי על המפה וניסיתי לבדוק מה האלטרנטיבות שעומדות בפני. יכולתי לטוס לרבת־עמון, שם קרוב לוודאי שהיו הורגים אותנו, או לטוס לקהיר, שם היו עושים מאיתנו קציצות. אפשרות נוספת היתה לטוס לקפריסין ולנחות בניקוסיה." לא קשה לנחש לאיזה כיוון היפנה ריכטר את ההגאים. תוך כמה שעות נהת הסקיימאסטר בשדה־התעופה של ניקוסיה וריכטר הזדהה כראש משלחת הספורטאים הטסים לאולימפיאדה. את נחיתתם הבלתי מתוכננת תירץ בתקלה טכנית באחד המנועים והחנה את המטוס בפינה מרוחקת של השדה. "נורא הצטערתי שהשארתי אותו שם," הוא אומר, "כי מאוד רציתי לתת את המטוס הזה לחיל־האוויר הישראלי." קבוצת היהודים יצאה לכיוון בית־מלון קטן מחוץ לעיר, ובשלב הזה כבר הבינה, שפיקניק בחיק הטבע כבר לא יערכו בקרוב. ריכטר תידרך את החבורה שלא לדבר אנגלית ולא לצאת מהמלון. הוא ידע שהזמן פועל נגדו ותיאר לעצמו, שברגע שהקצינים יחזרו לניוהו ויגלו את הגניבה, זה יהיה עניין של שעות עד שמשטרת ניקוסיה תתדפק על דלת חדרו במלון. הוא יצא לרחובות לחפש דרך כלשהי כדי ליצור קשר עם יהושע לייבנר. יהושע לייבנר היה פעיל סוכנות ותיק, שהתיידד עם ריכטר כאשר עסק בגיוס כספים בהודו. לאחר שסיים את תפקידו בהודו, מונה לייבנר לנציג הסוכנות במחנות המעפילים בקפריסין. "הסתובבתי ברחובות וחיפשתי יהודים, שיוכלו להגיד לי היכן הוא נמצא," מספר ריכטר. "ניגשתי לאיזה בחור, שנראה יהודי ואמרתי לו: 'שלום ניגשתי לבחור .DON'T SPEAK ENGLISH : עליכם'. הוא ענה לי DON'T SPEAK : אחר, אמרתי לו: ישמע ישראל׳ והוא השיב 32 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 היתה אז בקפריסין מחתרת מאוד פעילה, שחיסלה .ENGLISH כל מי שיצר קשר עם האנגלים. אני הייתי לבוש מדי קצין בריטי ולכן אף אחד לא הסכים לדבר איתי. תוך כדי שוטטות ברחובות, הגעתי לגינה, שבה ישב איש מבוגר וקרא ספר. אמרתי לעצמי'או, הנה בן אדם משכיל, הוא בטח יודע אנגלית'. התקרבתי, וראיתי שהוא שקוע בספר מדרש. כשהוא ראה את המדים, הוא מייד נרתע. אמרתי לו: ישמע וי. רק כשהצעתי AM A JEW , ישראל, אני יהודי, איך בין א ייד לו שאני אוריד את המכנסיים, הוא האמין לי. הוא לקח אותי לטלפון ציבורי והתקשר ללייבנר. תפסתי את השפופרת והסברתי ללייבנר, שאם לא נצא מקפריסין עוד הלילה, מחר ךבוקר יתפסו אותנו וישימו את כולנו בכלא. תוך פחות מחצי שעה, לייבנר הניע. "התוכנית שגיבשתי עם לייבנר היתה שבאחת בלילה הוא יגיע למלון שלנו עם אוטו משא גדול, שייקח אותנו לנמל. באחת הערתי את כולם והוצאתי אותם מהחדרים, בלי נע- ליים. ביציאה מהמלון ראיתי את בעל המלון והשוער יוש- בים ושותים אוזו. ידעתי, שאם הם יראו אותנו יוצאים בשעה כזאת, הם יזעיקו את המשטרה. התייעצתי עם אחד הבחורים שהיו איתי והוא אמר לי: 'אני הייתי בקומנדו, אני יכול לחסל את שניהם בלי שום בעיה.' אמרתי לו ׳לאי. אם יתפסו אותנו, אז באמת יתלו אותנו. לא רק שממו מטוס וז־ ייפנו תעודות, אלא גס רצחנו. "בחלק האחורי של המלון היה, כמו בכל מלון ישן, אגף של שירותים ומאחוריו דלת ברזל. הדלת היתה נעולה, אבל בחור אחד, שהיה ביריון גדול, שבר את המנעול עם הכתף ואנחנו יצאנו. בחוץ חיכה לנו יהושע לייבנר והסביר שאנחנו צריכים לנסוע לפמגוסטה, שם מחכה לנו סירת דייגים, שתיקח אותנו ארצה. לייבנר לקח מאיתנו את כל המסמכים, הפספורטים, האישורים והמדים, כדי שלא יראו שיש לנו קשר עם הודו או בריטניה. נראנו כמו יהודים שברחו ממחנות העקורים, כך שגם אם היינו נתפסים, לא היו שולחים אותנו לכלא, אלא למחנות המעפילים, ללייבנר. עלינו על המשאית ונסענו לנמל. למחרת בלילה כבר היינו בתל־אביב. "בנמל תל־אביב חיכה לנו בחור שהיה צריך לקחת אותנו למלון. ימי הערבים האלה שהבאת איתך?' הוא שאל אותי. אמרתי לו ימה זאת אומרת ערבים׳ הם יהודים מהודו.' לא שמעו אז בארץ על יהודים שחורים, שלא מדברים יידיש. העבירו אותנו למלון'ורשבסקי' ברחוב גאולה בתל־אביב. זה היה 1471 במאי 1948 . אחר־הצהריים הלכנו כל הקבוצה לרחבה שמול קולנוע 'מוגרבי' ושמענו ברמקולים את בן־גוריון מכריז על הקמת המדינה." למחרת הניעו למלון נציגים של ההגנה, כדי לברר מי הם הקצינים בחבורה, מי יודע להפעיל תותח, ומי יודע להפעיל רובה. ריכטר הצטרף לחיל־האוויר, שעשה אז את צעדיו הראשונים. שאר הקבוצה, 40 לוחמים, נשלחה ללטרון. בתוך שלושה שבועות נפלו 28 מתוכם. שמונה נוספים נפצעו בקרבות. "הטרגדיה היתה עוד הרבה יותר גדולה," אומר ריכטר. "כשהם יצאו לקרב, נתתי לאחד המפקדים שלהם, איש הגנה, את רשימת השמות שלהם ואותו בחור עלה על מוקש ונהרג. כל הרשימות נשרפו, ואי־אפשר היה לזהות את הגופות." כעבור 15 שנים נסע ריכטר לטיול בקפריסין. "באתי עם אשתי לאותו מלון בו התאכסנו בניקוסיה," הוא מספר. "בכניסה ישבו, בדיוק כמו אז, המנהל והשוער עם בקבוק אוזו. 'אולי אתה זוכר,׳ שאלתי אחד מהם. 'לפני שנים היתה פה איזו בעיה עם הודים.' 'אל תשאל,׳ הוא ענה לי. יבאו הודים למלון. נתתי להם חדר טוב, ארוחת־ערב, ולמחרת בבוקר, הם לא היו. אחרי יומיים באה המשטרה וחיפשה אותם. הם באו, נדמה לי, עם אווירון. המשטרה תשבה שאני מהמחתרת ושחטפתי את ההודים בתור בני-ערובה. עקרו לי את הציפורניים, עשו לי כוויות עם ברזל מלובן, שברו לי את כל השיניים, כמעט הרגו אותי. מה יכולתי להגיד להם; אצל הודים, אתה יודע, הכל יכול להיות. אולי הם עשו כישוף ועלו לשמיים'." ) )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 הקיץ הוא העונה הבוערת של היסעורים. חום יולי־אוגוסס מביא עימו שריפות רבות באזורי הארץ, והיסעורים מוזנקים למלאכת הכיבוי. טיסות הכיבוי, כפי שמכנים אותן כטייסות היסעורים, הן טיסות קשות וארוכות מאוד. היסעורים נושאים עימם מיכל מים, ששוקל חמישה טון, מרוקנים אותו מעל מוקד השריפה, טסים למאגר המים הקרוב, ממלאים את המיכל בשנית, שבים לאיזור השריפה, מרוקנים את המיכל, וכך הלאה, שוב ושוב, עד שהלהבה האחרונה כובתה. הטיסות הללו מתבצעות בגובה נמוך, בטמפרטורות גבוהות מאוד, רווויות עשן סמיך המקשה על ההטסה, הדיוק והתיפקוד - עד כדי כך, שלעיתים נאלצים הטייסים לצאת אל האתר הבוער עם מסכות אב״כ 34 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 "הנעתי לאמידים בסביבות שבע בערב. המטוסים הרא- שונים מהטייסת כבר היו שם כמה שעות. מרחוק, ראינו עמוד עשן מיתמר לשמיים. זה נראה כאילו כל היישוב בוער. האש היתה מאוד חזקה ועשן יצא מכל מקום. בלילה כבר לא יכולנו לשפוך שם מים. אם מישהו היה עושה זאת, הוא היה מתרסק. כשיצאנו מהאיזור, אמירים נראה כמו אחרי מלחמה." עבור סגן קי, טייס יסעור, כמו לשאר צוותי האוויר של טייסות היסעורים, הקיץ הוא העונה הבוערת, והמלה קיץ היא לא רק חום - היא אש. אמירים, שפר, יבניאל, אפיק, בית־שמש, כפר חרוב. זו רשימה חלקית בלבד, מהחודשים האחרונים, של אתרי שריפות גדולים, שאליהם הוזנקו היסעורים כדי לסייע בכיבוי האש. ״בלי היסעורים, היו נשרפים עשרות אלפי דונמים, והא- רץ היתה נראית אחרת לגמרי," אומר נתן רונן, דובר נציבות הכבאות הארצית. מערכת הכיבוי של היסעורים המאפשרת להם להתגבר על דליקות מכונה בחיל"יערית". המערכת פותחה בגרמנ- יה ונכנסה לשימוש לפני ארבע שנים. זו מערכת כיבוי שרי- פות המכילה חמישה טון מים ונישאת על מיתלה המיטען של היסעור. המערכת משחררת את כמות המים הזו בחמש שניות בלבד, ולך תשווה אותה לכבאית, שמשחררת כמות כזו של מים בשעה וחצי בערך. למרות שמה, ייעודה המקורי של ה׳ייערית" לא היה כיבוי שריפות יער. היא נרכשה כדי לכבות שריפות פת- אומיות בבסיסי היל־האוויר, באזורי תחמושת למשל, שבשעת שריפה אי אפשר להתקרב אליהם עם מכונות כיבוי אש סטנדרטיות. עד כה, השתמש חיל־האוויר ב״יע־ רית" פעם אחת בלבד לכיבוי שריפה"פנימית" - בבסיס חצור. בכל יתר המקרים, פעלה ה״יערית" לדיכוי שריפות חיצוניות, אזרחיות. ה״יערית" מורכבת משני חלקים: הראשון הוא הדלי, ה״דודון", כפי שהוא מכונה בטייסות היסעורים. בתחתי־ תו דלת עגולה, המאפשרת שיחדור מהיר של המים ומילוי הדלי מחדש. בטיסה, מחובר הדלי למיתלה המיטען של המסוק. החלק השני של המערכת נמצא בבטן המסוק ומורכב מלוח פיקוד ומבלוני חנקן, המפעילים את דלת הדלי. ההפעלה הראשונה של המערכת היתה בשריפה הגדו- לה של יערות הכרמל בקיץ 1989 . "הפתיחה החגיגית, הב- כורה, היתה בכרמל," אומר סגן ב', מכונאי מוטס בטייסת יסעורים. "בשריפה כזו לא נתקלים כל יום. זה מאוד נדיר למצוא שריפה, שאין לך בה שליטה על כלום. האש הש- תוללה לכל הכיוונים, בעוצמה אדירה. שפמו שם מים בלי סוף, בטונות, ובשעות הראשונות זה בקושי השפיע. "טסנו שם עם מסכות אב"כ, כדי לא להיחנק. בכיבוי שריפות, אתה נכנס נמוך וחוטף את כל העשן לתוך המ- טוס. החום היה אדיר, ממש אי אפשר לתאר אותו, והעשן היקשה על ההטסה ועל פעולות הכיבוי. זה היה ממש סיוט.״ בטיסות הכיבוי משתתף צוות של ארבעה: קברניט, טייס־משנה ושני מכונאים מוטסים, האחראים על הפעלת המערכת. מכונאי אחד, האחראי על פתיחת וסגירת הדלי, שרוע על רצפת המסוק ושומר על קשר־עין מתמיד עם הדלי. מכונאי נוסף נמצא בחלק הקידמי, בדלת הצוות, והוא זה שמנחה את המכונאי הראשון מתי לפתוח ולסגור את הדלי. הוא גם זה שמכוון את הטייס אל מעל למטרה. "הכל תלוי בדבר אחד - שיהיה לך מטילן טוב," אומר סגן בי. "אם יש לך אחד כזה, אתה תכבה כמעט כל שריפה. אם אין לך מכונאי מוטס, שיודע בדיוק מה לעשות, המשי- מה לא תתבצע. כאשר אתה נמצא בשטח, המכונאי המו- טס הוא הגורם הכי דומיננטי בטיסה. הוא זה שמכוון את הטייס, הוא זה שקובע מתי לשחרר את המים והוא האחר- אי על מילוי המיכל." ח מ י ש ה ע ו ן נ ח מ ש ע נ י ו ת : "יערית" היא מעונת הכיבוי של היסעווים המאפשרת להם להתגבר על דליקות. זו מערכת כיבוי שריפות המכילה חמישה טון מים ונישאת על מיתלה המיטען של היסעור. המערכת משחררת את כמות המים הזו בחמש שניות בלבד סרן די, טייס, מסכים עם הקביעה הנחרצת: "יש שני צדדים לטיסה כזו: ההטסה והכיבוי. הצד של עבודת המ- כונאים המוטסים, שהוא הכיבוי פרופר, הוא הצד החשוב, ושלא יהיו אי-הבנות." סרן די, אגב, צבר ניסיון רב בטיסות כיבוי, עד שזכה לכינוי המתבקש: רב־טפסר די. גם מהזווית של הטייסים, אומר די, ישנם קשיים לא מבוטלים בטיסות כיבוי: "נתחיל בזה שהמערכת מאוד־ מאוד כבדה. העומס על המסוק הוא אדיר. הכוח של המ- סוק מוגבל והמשקל של המערכת מעיק עליו. כבר בהתחלה, בשלב המילוי, כאשר שולפים את הדלי מהמים, מרגישים במאמץ האדיר על המסוק. במהלך הטיסה, אתה טס ממש על המיגבלות. אתה בשיא המשקל, לפעמים גם בשיא הטמפרטורה, ואתה מרגיש שהמסוק ממש חורק שיניים. "בגלל הכובד, המסוק מגיב טיפה יותר בעצלות. לפע- מים אתה מרגיש את היתבילה, מתנדנדת, והתנודות הללו גורמות למסוק להרים ולהוריד אף. חוץ מזה, אתרי הכיבוי אף פעם לא נמצאים באיזור שטוח, אלא במקומות מיגבל־ תיים, מול מצוקים או בוואדיות. ואז, צריך ׳ללכת סביבי, כשהמטוס מאוד כבד. במקרים כאלה, מרגישים היטב את הבעיה החמורה של עודף המשקל. המסוקים לא רגילים לעבוד בתנאים כאלה של משקל. ליסעור, זה ידוע, יש המון כוח. במאמץ רגיל, כשהיסעור נושא מיטען או כמות מסוימת של חיילים או רכבים, הוא אף פעם לא מתאמץ ברמה כזאת. "אפשר להמחיש זאת במספרים: כשאתה לוקח 33 חיי- לים זה 6,000 ליברות. ג'יפ זה בערך 7,000-6,000 ליברות, מה שמוגדר כמאסה סבירה. ה׳יערית', לעומת זאת, שוק- לת 12 אלף ליברות." מאז הוכנסה היייעדית" לשימוש, הוכיחו היסעורים את עצמם ככלי יעיל מאוד לכיבוי אש, עובדה הגורמת לריבוי הזנקות. "בכל פעם שכבאים מרגישים שהם מגיעים לפי- נה, לא יכולים להשתלט על השריפה, או לא יכולים להניע אליה כי מדובר בשטח שאין אליו גישה מהקרקע, הם מז־ עיקים אותנו," אומר סרן די. "הם לא עושים זאת ישירות, אלא דרך מטה חיל־האוויר. אף כבאי, כמובן, לא מתקשר אלינו לטייסת..." רק מספר מצומצם של גורמים מורשה להזניק את המ- סוקים: ראש שירותי הכבאות הארציים, קצין האג״מ של נציבות הכבאות, ארבעה מפקדים אזוריים של שירותי הכבאות, מנכ״ל הקרן הקיימת לישראל, מנכ״ל רשות שמורות הטבע וסגניהם. "כשאנחנו מגיעים, זו כבר שריפה רצינית," אומר סגן בי, "וכמעט תמיד צריך להביא עוד מסוקים כתיגבורת. זו משימה קשה, בלי שום כיף, אבל כאשר שומעים את הכב- אי למטה אומר לך בקשר ׳חבריה, הייתם על הכיפאק,' איזו ציפור בלב מתחילה לשיר." באופן קבוע, נמצא בטייסת מסוק תורן מתאים, למקרה של הזנקה. פקודות חיל־האוויר קובעות, שהמסוק הרא- שון צריך להיות באוויר כשעתיים מרגע ההזנקה. אולם, בטייסת הוחלט לקבוע זמנים טובים יותר. התוצאה: בקיץ מוזנק מסוק תוך רבע שעה מרגע קבלת הקריאה. "כשמגיעה הזנקה, אתה ממריא עם דלי מלא," אומר סרן די. "אתה מתחבר לדלי מתחת לבטן שלך, בטכניקה הטסתית מסוימת - וממריא איתו. המכונאי המוטס מסת- כל על היחבילה׳ מתוך הבטן. הוא שולט בהפעלת הדלי בעזרת מערכת המבוססת על לחץ חנקן, כשבלוני החנקן נמצאים לידו." "לפני שאני יוצא למשימה עצמה, אני משתמש בטבל- אות שעל־פיהן אני בודק אם ניתן לבצע את המשימה," אומר סגן קי. "הטבלאות כוללות נתונים על המשקל שהמ־ סוק יכול לשאת בטמפרטורות שונות ובגבהים שונים. לאתר־מכן, אני בודק את הטמפרטורה שתהיה באיזור השריפה, מסתכל במפה מה הגובה הנדרש ומחליט, בהת־ 36 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 אם לנתונים, אם המשימה אפשרית. ואז, אם צריך, אני מתמרן: לוקח פחות דלק או מוריד ציוד או לוקח פחות מים. "בהזנקה רגילה, אתה טס הכי מהר שאפשר. לעומת זאת, בהזנקה לכיבוי, אתה לא יכול לפתח מהירות. כשט- סים עם מיכל ריק, טסים יותר לאט. מכסימום 60-50 קשר. אי אפשר לטוס מהר, מלל שהמיכל מתנפנף אחורה. גם כשהמיכל מלא, אתה טס יחסית לאט, 80 קשר, לא יותר, כי המסוק כבד ויכול לטוס רק בשלושת־רבעי מהי- רות." בדרך כלל, המילוי הראשוני של הדלי נעשה מתוך צי- נור, כדי שניתן יהיה לשלוט בכמות המים הזורמת לתוכו. מכיוון שזו טכניקת מילוי איטית יחסית, נאלצים טייסי היסעור לעיתים קרובות למלא את הדלי ממאגר מים קרוב: הים התיכון, הכינרת, ים המלח, בריכות דגים. בשי- טת מילוי זו, ממריא היסעור ללב ים, משלשל את הדלי, שואב את המים וממריא לעבר איזור השריפה. מילוי הדלי בדרך זו, טבילה בפי הטייסים, אורכת מספר שניות בלבד, לעומת חצי שעה, שאורך מילוי הדלי באמצעות צינור. על־פי־רוב, אין בעיה לאתר מאגר מים מתאים למילוי. ההגבלה היא, שעומקו של המאגר לא יפחת משלושה מט- רים ושלא יהיו סביבו מיכשולים שיקשו על הגישה. מיגב־ לה נוספת נוגעת למים עצמם: לאחר מילוי ממאגר של מי שפכים, לא ניתן למלא שוב ממאגר מי שתייה או בריכות דגים, כדי שלא לגרום להרעלה. עם דלי מלא ניגש סגן קי ישר למלאכת הכיבוי: "אתה בא בגובה, מסתכל בגדול מה קורה ומנסה ליצור קשר־עין עם איש הכיבוי בשטח, כדי לראות מה הוא מנסה להסביר לך. לרוב, הוא לא רואה משם דברים שאנחנו רואים מכאן, ולכן השיחה בינינו בקשר חייבת להיות מאוד מדויקת. ישמע, יש פה שריפה שמתפשטת מהר, תשלח כבאיות.׳ ואז הוא יכול להגיד לנו ׳תעזבו את זה, גשו לשם.' בעקרון, אנחנו חיילים שלו ועושים כל מה שהוא אומר. הוא זה שמכוון אותנו בדיוק לנקודה שבה אנו אמורים לרוקן את המיכל. "ואז, יורדים לגובה של 150 רגל, מבצעים מעבר ומרוק- נים את הגיריקן הענק הזה. המכונאי המוטס מכוון אותנו מטר שמאלה, מטר ימינה. זה לא'קח את המטוס בדיוק מטר לכאן או לשם', אלא יותר הנחיה כללית. ואז אתה מסתובב ויש לך חיוך רציני על הפנים. זה מחזה מדהים. אתה פשוט מנחית מכה לאש." סרן ד׳ עושה אבחנה בין סוגים שונים של אש: "אם זה מוקד אחד שאתה חייב לפגוע בו, אתה בא יותר לאט, במינימום גובה, כדי לפגוע בו. האש מתקדמת בדרך כלל בקו. ולכן, אם אתה עובד על פס של אש, אתה בא מהר וקדימה לאורך הקו ושופך שובל של מים, שפשוט מכבה את האש. כדי לשפר את רמת הדיוק, אתה צריך להקטין מהירות ולרדת לגובה 150 רגל, לא פחות. אסור לרדת מתחת לגובה זה, כי הרוח שהמסוק עושה, יכולה ללבות את האש." "זה מדהים לראות את זה," מתלהב סגן בי. "אתה מוריד חבילה כזאת על מוקד אש והוא פשוט נעלם. יש לך פסי אש על הקרקע, אתה עושה יעף על אחד מהם, מסתכל אחורה, ואין כלום. ואז אתה שומע את ההוא בקשר צועק מלמטה יכל הכבוד, כל הכבוד.׳ זה אדיר, פשוט אדיר." אחרי כל יעף מגיע הקטע של המילוי: "אתה מגיע מעל המים בריחוף ופשוט עוצר. נעמד באוויר. ואז אתה משקיע את הדלי, כשהדלת שלו פתוחה, עמוק לתוך המים, והדלי מתמלא לפי חוק הכלים השלובים. אתה סוגר את הדלת מתחת למים, חוזר למקום העריפה ומרוקן את המים מעל לאש. בדרך כלל, אין בעיה למצוא מאגר מים. תמיד ישנם מאגרים קטנים, שאליהם אתה פשוט דוחף את הדלי ומייד ממריא וטס.״ "הקברניט עובד קשה מאוד בזמן המילוי," אומר סגן קי. "זה לא פשוט לשים מסוק ענק כזה מעל דלי. במיוחד זה א ד מ ה , ו ו ח ו א ש : "הפתיחה החגיגית, הבכווה, היתה בכרמל. בשריפה כזו לא נתקלים כל יום. זה מאוד נדיר למצוא שריפה, שאין לך בה שליטה על כלום. האש השתוללה לכל הכיוונים, בעוצמה אדירה. טסנו שם עם מסכות אב״כ, כדי לא להיחנק מהעשן" קשה בלילה, כשקשה יחסית להתמצא במרחב ולא רואים שיחים או עצמים אחרים על הקרקע. לאחר שהמים נכד סים לדלי, הקברניט בודק אם אפשר להגיע למצב של מתיחת הכבל, בדיוק מעל לדלי. בשלב המתיחה, המנועים והמימסר נמצאים תחת עגמס עצום. עד שהדלי עובר את קו המים, אתה כאילו מרים את כל משקל כדור־הארץ. אתה מרגיש שלמסוק פשוט קשה והוא רועד." מעבר למאמץ הנפשי ולריכוז שאנשי הצוות נזקקים לו כדי לבצע את הכיבוי, ישנו גם קושי פיסי. "הטיסה קשה מאוד מבחינה פיסית,״ אומר סגן בי. "היא אורכת המון שעות. בדרך כלל, מעל ארבע שעות. לאחר כמה שעות, הגוף בקושי מתפקד. במשך רוב הטיסה, המכונאי שמפעיל את ההטלה, שוכב. המצב הזה של שכיבה רצופה במשך כמה שעות הוא מצב קשה. לכן, אנו מחליפים את הצוותים כל כמה שעות. בנוסף, מאוד חם. השריפות הן לרוב בימים החמים ביותר של הקיץ, הטמפרטורות גבוהות והאש שמתחתינו מגבירה את תחושת החום. לרוב, גם סופגים מכות עשן, שמקשות על הראייה והנשימה." הדליקה הגדולה של תחילת הקיץ היתה, ללא ספק, זו שפרצה בגליל, באיזור מושב אמירים. "אני הייתי באמי- דים," אומר ד', "אבל אני לא יודע מה איתו," הוא מפנה מבט לכיוון ב', שמייד מגיב: "יש שריפה שלא הייתיז!״ "שנינו נרים בשיכון,״ מסביר די, "ולכן הסיכויים שיזעי־ קו אותנו בשריפות גבוהים מאוד. עבור ב' זה מאה אחוז, עבורי זה קצת פחות. "לאמידים הגעתי במסוק החמישי, כדי להחליף צוות שכבר היה שפוך," הוא ממשיך בטון רציני יותר. "היו בש- ריפה הזאת מספר בעיות מבחינתנו. הבעיה העיקרית היתה, שטסנו באחור מיושב. זה די נדיר, ששריפה מגיעה לאיזור מלא בתים. זה לא דבר שאתה עושה אותו הרבה. בנוסף, היו שם קווי מתח גבוה שהיקשו עלינו לרדת לגובה נמוך. בדרך כלל, רוב השריפות הן בוואדיות, בחורשות, בשמורות טבע, שאין בהם בעיות מיוחדות, ואז אתה יורד נמוך ומכבה. בעיה נוספת היתה, שהיו הרבה מאוד מוק- דים שונים. זה לא היה פס של אש, שאתה בא ומכבה אותו בשני סבבים. "כל אחד מחמשת המסוקים עשה לפחות שישה סב- בים. מאסה כזאת של מים, שנופלת על בית, יכולה פשוט למוטט אותו. ואומנם, הגג של אחד הבתים קרס לתוך הבית לאחר שספג מכת מים כזו. בשריפה רגילה יש מוקד אש, אתה לוקח מים ושופך, ממלא שוב, ושוב שופך, ושום נזק לא יקרה גם אם תבצע אלף סבבים." "בגלל העשן, טסנו בגובה נמוך יחסית," אומר סגן בי. "מעל הרכס היה עשן כבד, שאילץ אותנו להיכנס נמוך, אפילו נמוך מאוד. העשן ממש כיסה את כל המסוק, עד שהכבאים שהיו למטה לא ראו אותנו. קרה שהגענו מעל אחד הבתים שבערו, ועד השלב האחרון הכבאים לא ראו אותנו." בצלאל טרייבר, ראש אגף מיבצעים בנציבות הכבאות הארצית, ממש עולה על גדותיו, כשהוא מתבקש להעריך את תרומת היסעורים לכיבוי השריפות: "היו מספר שרי- פות, שללא המסוקים לא היה ניתן להתגבר עליהן. קשה לתאר את הנזק לרכוש, לטבע ולאדם שהיה נגרם אילמלא עזרת המסוקים. התרומה שלהם היא מוחלטת: כל דקת טיסה שלהם שווה את מחירה. אי אפשר בלעדיהם. "בשריפות גדולות, המסוקים עובדים במקביל למטו- סים קלים, מטוסי ריסוס. יש להם יתרון מוחלט עליהם. גם בכמות המים, גם בדיוק הפגיעה וגם בהורדת רמת האש. "הנכונות של הטייסים לעמוד בלוח זמנים קצר יותר מהמחויב בפקודות, היוזמה שהם לוקחים כאשר ה 0 מזמי- נים עצמאית מסוקים נוספים, הנכונות שלהם לעבוד עד הרגע האחרון, עד שהלהבה האחרונה כובתה - אלה דב- רים שראויים לציון." 38 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 40 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ראשה השני - ממתה עם סרט לבן, עדות לתיפקודה כטייסת אימונים בבית־הספר לטיסה. התכליתיות הכפולה של הטייסת יצרה בה שני עולמות: גרעין כבד של מילואימניקים ותיקים בצד להקה של כמעט־טייסים צעירים. הכפילות הזו, של טייסת קרב וטייסת הדרכה, מצריכה יותר מטוסים ויותר אנשים, ומנה גדושה של דו־קיום בין שני העולמות. בימים אלה מלאו 25 שנה לטייסת הסקייהוק הזו, טייסת ״הנמרים המעופפים״, וזו הזדמנות נאותה לשחרר לפרסום את שמו העברי של הסקייהוק: עיט 41 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 טלפון מצלצל בחדר המיבצעים. "טיי־ סת הנמרים, טייסת מתקדם קרב, בוקר טוב." המשפט הסטנדרטי הזה, שיורות I פקידות המיבצעיס בכל פעם שהן מרי- A I מות את השפופרת, מגל• בתוכו, למע־ I • שה, את סיפורה של טייסת "הנמרים W V המעופפים". טייסת הסקייהוקים הזאת, שיש לה מספר מטוסים גדול מהממוצע, חובשת על ראשה שני כובעים - כובע של טייסת קרב מיבצעית לכל דבר, וכומתה עם סרט לבן, של טייסת אימונים בבית־הספר לטיסה. כיצד חולקות שתי טייסות שונות לחלוטין את אותו מבנה, את אותם מטוסי• וכאמור, גם את אותן פקידות מיבצעים. כיצד חיות בדו־קיום טייסת מיבצעית ותיקה, שרבים מטייסיה כבר עברו את גיל הארבעים, וטייסת הדרכה, המאוישת בפרחי־טיס שטרם סיימו את העשור השני לחייהם. אבל לפני התשובות, שיעור היסטוריה קצר. בשנת 954 ו, בעיצומה של מלחמת קוריאה, המריא הסקייהוק לטיסת הבכורה שלו במדי חיל־האוויר האמריקני. 12 שנים אחר־כך, באפריל 1966 , נחתם הסכם אמריקני־ ,A-4־m ישראלי לרכש 48 מטוסי סקייהוק לחיל־האוויר הסקייהוק, פתח מסורת ארוכת שנים של רכש מטוסים אמריקניים. חלק מהמטוסים היו אמורים להיקלט במסג־ רת טייסת מיסטרים, והשאר במסגרת חדשה, טייסת בטייסת נוצר אפוא גרעין גדול של מילואימניקים, שגם היום נותן את הטון מבחינה חברתית. כיום, מאוחדת הט־ ייסת עם טייסת מתקדם־קרב של בית־הספר לטיסה. מב־ חינה לוגיסטית זה אומר מספר רב יותר של מטוסים, ומספר גבוה מאוד של אנשי צוות־אוויר, כמעט כפול מבט־ ייסת רגילה. על כל הכבודה הזאת, מנצח מפקד טייסת אחד, כשתתתיו מפקד גף מתקדם־קרב, שתפקידו להכין את פרחי־הטיס בשלב האחרון של הקורס, וסגן מפקד טייסת, המפקד באופן ישיר על גף הטיסה. . סא״ל(מיל'} ד' הניע לטייסת בגיל 22 . היום הוא בן 47 זקן הטייסים בטייסת, שצבר לזכותו לפחות 190 גיחות מיבצעיות בעיט, ולא כל־כך נהנה לגלות שוב ושוב, שחני תק בינו לבין הטייסים הצעירים הולך ומתרחב. "הזדקנתי ביחד עם המטוס," הוא מודה. "לפני חודשיים טסתי עם בתור צעיר, שלפני כמה שבועות סיים קורס־טיס. באמצע הטיסה אני בודק מה שמו של הבחור. 'תגיד,' אני אומר לו בקשר, 'לאבא שלך קוראים במקרה יואב?' והוא עונה לי'כן.' 'אז תדע לך שאבא שלך היה חגיך שלי בבסיסי, לפני 20 ומשהו שנים.' "היחס שלי לפרחי־הטיס הוא קצת אבהי, למרות שאני מרגיש איתם נוח, בתור טייסים בטייסת. זה קצת אמבי- וולנטי. אני מסתכל עליהם בפרספקטיבה, כי אלה ילדים בני עשרים, ואני זוכר שכשהייתי בגילם, כל מי שהיה בן 28 נחשב לנורא זקן, ובקושי הבין מה שמדברים אליו. הפרש הגילים בין סא״ל(מיל,) ד' לבין סא״ל ג', מפקד הטייסת, הוא 14 שנים, מה שאומר שכשד' קיבל כנפיים, מפקדו העתידי עשה את צעדיו הראשונים בקריאה וכתי־ בה. ד׳ אומר שזה לא מפריע לו. ב־ 25 שנותיו בטייסת הוא ראה כבר את כל סוגי המפקדים ולמד לחיות עם כולם. "באופן די משונה," הוא אומר, "הגיל לא משנה בכלל. כשאני בא לשם, אני לא מנהל חברה, אני לא זקן, אני טייס, וגי כמפקד טייסת, מתייחס אלי כמו אל כל טייס אחר. אני מקשיב לו, ומבצע. לעולם לא אפר שום החלטה שלו. זה שיש לי את הסניוריטי, לא מקנה לי שום זכות. אני חושב, שבאיזשהו מקום, יש לגי רצון לדבר איתי ולהתייעץ איתי יותר מאשר עם כל אחד אחר. אני מין'זקן שבטי כזה, אחד שראה כבר הכל. אני כבר ראיתי, אני פחות מתרגש, קשה להפתיע אותי, וזה משודר באיזשהו אופן. במלחמת המפ- רץ, או במה שהיה אמור להיות מלחמת המפרץ, היה לי טיפה יותר מקום, כי היתה הרגשה שאנחנו קרובים ללחי- מה, וחוץ ממני ועוד טייס אחד, לאף אחד כאן לא היה אפי- לו את הניסיון של יום כיפור." לקח לסא״ל ג' כמה שבועות להתרגל לעובדה שהטיי- סים שלו מבוגרים ממנו בכמה שנים טובות, אבל אחרי שנ- תיים בטייסת, זה נראה לו די טבעי. "המילואימניקים בחיל־האוויר הם הנצת. המפקדים מתחלפים כל הזמן, אבל הם אלה שנשארים. אחרי כל־כך הרבה שנים ומפק- דים הם כבר רגילים לחילופים האלה." "הנמרים המעופפים" בחצור. ב־ 30 בדצמבר 1967 , על סי־ פונה של אוניית־משא, הגיעו לארץ ארבעת המטוסים הראשונים, ושמם עוברת מייד ל״עיט". ביוני 1968 הניעו המטוסים לטייסת, וזנבם נמשח בצבע כחול. סא״ל(מיל׳) יוסי שריג, שהיה אז מפקד הטיי- סת, רץ לתל־אביב כדי לאשר סמל למטוסים החדשים. אנשי המטה הביטו על הדרקון יורק האש שהציג שריג ופסקו: "הסמל אלים מדי. לא מאושר". שריג המתוסכל הסתובב במסדרונות המטה, חסר־אונים, עד שנתקל בשרטטת צעירה, נוגה יהלום. היא פתחה חוברת קומיקס של מיקי מאוס, גזרה ממנה נמר חייכן, הוסיפה לו זוג כנ- פיים, והקיפה אותו בעיגול אדום. שריג רץ בחזרה לדיון, והסמל החדש אושר בו במקום. באוגוסט אותה שנה, כשעל זנבה נמר מבית היוצר של וולט דיסני, ביצעה הטייסת את הגיחה המיבצעית הרא- שונה שלה, ותקפה מחנות מחבלים בירדן. בתחילת שנות השמונים, בעקבות רה־אורגניזציה בחיל־האוויר, התנקזו לטייסת ה׳ינמרים" טייסי סקייהוק רבים, שהיו מבוגרים מכדי לעבור הסבה למטוס מתקדם. "לפני כמה שנים, ניגש אלי איזה טייס צעיר ושאל אותי: 'תגיד, היית במלחמה?' אמרתי לו: יכן, ברור.' אחר־ כך התברר שהוא בכלל שאל על מלחמת לבנון. בראש שלי, המלחמה הזאת בכלל לא מסווגת כמלחמה, אלא יותר כחז- יון סוריאליסטי של מיטווח. אם ביוס־כיפור תקיפות הטי- לים היו בתוך שמיים מלאים בטילים שרצים אליך, הרי שבלבנון פשוט באנו בגובה, לא מפחדים מאף אחד, רואים שתיים או שלוש יציאות של טילים שבכלל לא מתקרבים אליך, והורדנו פצצות בלי שום הפרעה. לא מזמן הייתי בעצרת של תיל־האוויר, ועלו לבמה שני צעירים ועשו מין תסכית כזה על מלחמת יום־כיפור. ואני ישבתי, והסתכלתי עליהם, וזה נשמע לי כאילו שהם מדברים על מלחמת קרים, או משהו מהתקופה ההיא. "חשבתי לעצמי, החבריה האלה אפילו לא נולדו ביום כיפור. ואני זוכר דברים שהיו בשנת 1973 , הרבה יותר טוב מדברים שקרו בחודשים האחרונים. אני יכול לדקלם לך את כל מי שהיה איתי אז בטייסת, אבל אין לי מושג מי היה איתי כאן לפני שלוש שנים. יש לי זכרונות מאוד חיים מתקופות שהפכו כבר מזמן להיסטוריה." גם נמרים ותיקים מזדקנים, וחלק מהמילואימניקים של הטייסת מתחילים כבר להתקרב לגיל. "בשנה האחרונה," ממשיך מפקד הטייסת, "יצאו מהטייסת שבעה טייסים. לחלקם עזרנו למצוא מקומות אחרים, אבל חלק פשוט הפי סיק לטוס. לכל אחד קשה להפסיק לטוס. בהתחלה זה ש 1ק נוראי, אבל אנשים מבינים את האילוצים שלנו ומקב־ לים את העובדה, שמעכשיו הם יצטרכו לחיות רק בשני ממדים." "הטיסה שומרת על איזו חיוניות, איזו פתיחות," אומר סא״ל די. "אני מתלהב מהטיסה בדיוק כמו הצעיר שהולך איתי למטוס. זה לא שאני בא לטוס כי אני צריך, אני מאוד אוהב את זה. זאת דרך חיים. אתה לא שואל מישהו אם הוא מתעייף מלקום ולצחצח שיניים, אתה פשוט עושה את זה. אני משתדל לא לפספס אפילו יום אימונים אחד. זה לא שאני מנסה להיאחז בדברים שכבר אין לי, וכדי שזה לא יקרה, אני מתכוון לפרוש מיוזמתי ולא לחכות ליום שבו אני כבר לא אהיה טוב. אבל כשאני חושב על הרגע שבו אני אפסיק לטוס, אני די חושש מזה." רס״ן(מיל׳) א', בן 34 , עדיין לא משתייך לגווארדיה הוו־ 42 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 תיקה בטייסת. אי, שמאכלת הקירקוע אינה מרחפת מעל ראשו, רואה דווקא צד חיובי בפרישת הטייסים המבוגרים מטיסה מיבצעית. "הטייסת עברה המון תהפוכות," הוא אומר. "קיצצו טייסים, הביאו טייסים, שוב קיצצו, כך שבסופו־של־דבר נשארנו עם גוף של אנשים, שבאמת רוצה להיות כאן ומוכן להשקיע. אני יודע, שיום אחד גם אני אהיה חלק מזה. הגוף מתעייף, הגב הולך, הגראף של הגיל ורמת הטיסה הולכים בכיוונים אחרים. תוסיף לזה גם את העיסוקים הפרטיים שלוקחים ממך עוד זמן, ותגיע לזה, שיום אחד יבואו ויגידו לך תודה, יעשו לך מסיבה, וזהו. "כל טייס, ולא משנה כמה הוא מצליח באזרחות, אין משהו שיהפוך אצלו ליותר חשוב מהטיסה. האזרחות אולי תצליח להשתוות לטיסה, אבל אף פעם לא תשיג אותה. זה מין'באג' שנכנס לתוכנה של כל אחד שמסיים קורס־טיס, והוא לא יכול להפסיק את זה. אפשר אולי לחפש נם כל מיני סיבות לאומיות, אבל עדיף שלא ניכנס לזה." לא קל להיות סקייהוק בימינו. למטוס, שנתן את הופ- עת הבכורה שלו במלחמת קוריאה, היתה תקופה קצרה יחסית של בכורה בחיל־האוויר. פחות משנתיים לאחר קליטתו, כבר נחתו הפאנטומים, שהיו דור חדש של מטו־ סי קרב, והשאירו את הסקייהוקים והמיראזיים מאחור. אולי בגלל צורתו הגמלונית, אולי בגלל שמעולם לא זכה בהילת הגבורה של קרבות־האוויר, נחשב תמיד הסקייהוק למטוס אפור, סוס־עבודה. ובכל זאת, הוא מטוס הקרב הי- חידי, בינתיים, בחיל־האוויר, שהניע ל־ 25 שנות שירות מיבצעי. ותיקי הטייסת טוענים שהאמינות היא שעושה את ההבדל. "יש לאווירון הזה שרידות יוצאת מן הכלל," אומר סא״ל ד', "ואני הייתי עד למצבים שהוא טס עם חצי כנף, עם חצי הגאים, בלי מערכות. אני זוכר את עצמי תוקף משחתת מצרית בלילה, בלי מערכות ניווט - והסקייהוק פוגע. עברו אומנם שנתיים־שלוש מאז 954 ו, השנה בה הסקייהוק טס לראשונה, ואנחנו נמצאים כבר בעידן אבל זה אווירון של שלד. הוא שירת בארבע מלח־ ,ATF־n מות ועשה המון סוגי מטלות. זה לא סתם מטוס, שהתרו- מה שלו היא שולית ביחס לשנים שהוא משרת בחיל. הערך הסגולי של הסקייהוק הוא מאוד גבוה." כששואלים את ד' אם הוא אוהב את המטוס, הוא לא כל־כך מבין את השאלה. "זה כמו שתשאל אותי אם אני אוהב את האוזניים שלי," הוא עונה. "הוא כבר חלק ממני. אני אוהב אותו, ולדעתי זה אחד האווירונים היפים ביותר שנעשו." לסא״ל ג', מפקד הטייסת, שרוב שנותיו בחיל־האוויר טס ב־ 6ו־ז, יש הערכה רבה למטוס הוותיק. "זה מטוס טוב ואמין, ועצם זה שהוא מחזיק 25 שנה, כבר אומר הכל. הסקייהוק ממשיך לטוס, ולהערכתי יטוס עוד הרבה שנים. הייחודיות שלו היא בכך, שהוא מטוס הדרכה מצו־ ין, מטוס שקל להטיס אותו וכמעט שאין לו בעיות טכנ- יות, בעיקר ביחס לגילו. השילוב בין כל המיכלולים האלה הופך אותו ליין ישן, שמשביח עם הזמן." חיל־האוויר, שניבט מחופת הסקייהוק הראשון שנחת כאן בשנת 968 ו, שונה לחלוטין מחיל־האוויר של היום. המיסטרים והאוראגנים נעלמו לחלוטין, ואפילו המיראז', שהיה אימת כל מטוסי האיזור, פינה את מקומו למטוסי הקרב של שנות השמונים. לסקייהוק, שהיה בשעתו מטוס התקיפה מספר אחד של חיל־האוויר, קשה להתח־ רות במטוסים המתקדמים מבחינת מהירות ומערכות נשק. הוורסטיליות, אומרים בטייסת, היא שמשאירה אותו בשטח יותר זמן מכל מטוס אחר. "היום, המטרה העיקרית של המטוס היא להכשיר טיי- סים צעירים, ובשעת לחימה לבצע משימות השתתפות," אומר סא״ל גי, מפקד הטייסת, "ואת זה הוא עושה מצוין. יש לו מערכת כינון חימוש שעובדת טוב, הוא יכול לשאת פצצות לייזר והוא פוגע טוב. גם כמטוס הדרכה קשה למ- צוא לו מחליפים. מצד אחד הוא מטוס קל ונוח להטסה, ומצד שני הוא מכיל את כל התכונות של מטוס קרב מודר- ני." לרס״ן א' יש תיזה שונה לגבי מעמדו של הסקייהוק בחיל־האוויר. "ככל שאנחנו מתרחקים ממלחמות, הסקיי־ הוק נדחק לפינה," הוא אומר. "ב־ 1990 , היו אנשים שכבר קברו את המטוס הזה לחלוטין. ואז בא אדם ששמו סא־ דאם חוסיין, והחזיר לטייסת את המעמד שמגיע לה. במלחמה אמיתית, כל מה שיש לו כנפיים יטוס. בזמן שהמטוסים המתקדמים יעשו תקיפות־עומק מדויקות, יהיה גם מי שיצטרך לתקוף בקו החזית, ואת זה יעשו הסקייהוקים. יש להם המון דלק והם יכולים לשהות הרבה זמן באוויר. במלחמת לבנון, היינו ממתינים באוויר, מקבלים הוראה לטוס לעומק לבנון, ממתינים שם, מקב־ לים מטרות, עושים שני יעפים וחוזרים, כשבקשר מטוסי קרב אחרים היו צועקים שנגמר להם הדלק." עתידו של הסקייהוק, אומרים כולם, תלוי בהחלטה איזה מטוס ייבחר כמטוס ההדרכה הבא של חיל־האוויר. "אם יוחלט שזה יהיה הסקייהוק," אומר מפקד הטייסת, "כל המערך שעוטף אותו יישאר. אם הוא יישאר מטוס הדרכה, הוא יישאר, בהכרח, גם מטוס מיבצעי." סרן נ' הוא מפקד גף טייסת המתקדם־קרב בטייסת מהדגמים F-16 "הנמרים המעופפים". במקור, הוא מטיס המתקדמים, אבל מודע לעובדה שכמטוס הדרכה אין לסקייהוק מחליף. "מבחינת יעילות, ומבחינת הרמה שאפ- שר להגיע אליה איתו כמטוס קרב, הוא מצוין. מנסים כל הזמן למצוא לו מחליפים, אבל קשה למצוא מטוס שיהיה גם מטוס קרב וגם לא יקר. פשוט אין כזה. ה־ 6ו-ז הוא מטוס מתקדם, ואי־אפשר ללמד חניכים שרק אתמול למדו לטוס, לתפעל את המטוס הזה. "העתיד של הסקייהוק בחיל־האוויר הוא, כנראה, עיט־ 2000 . לא נראה לי שימצאו לו מחליף בזמן הקרוב, ולכן, כמו ששיפרו את הפאנטום, יכניסו לסקייהוק מער- כות חדשות. לא יתקינו לו מערכות נשק מתקדמות, אבל ישפרו לו את הביצועים הקרביים, כדי שיוכל לדמות מטוס מתקדם." סרן נ' מפקד, כאמור, על טייסת מתקדם־קרב. יש לשער, שכאשר הגיע לטייסת, ציפה לפגוש בה חבורת מדריכים בני 22 , ודי הופתע לגלות שבצוות המדריכים שלו יש מילואימניקים בני 45 . "אם אתה שואל אותי אם יש הבדל בין מדריך מבוגר למדריך צעיר," הוא אומר, "אז אני אומר לך שיש הבדל, אבל לטובת הצעיר. הצעירים יותר טובים, אין מה לעשות. זה עניין של כושר. הדברים משתנים היום כל־כך מהר, שהמילואימניקים נשארים מא- חור. טייס, שהמטוס הכי מתקדם שהוא מכיר זה פאנטום, אנחנו משתדלים .F-16 קשה לו להבין מה נדרש מסייס שהם יטוסו פעס־פעמיים על מטוס מתקדם, כדי שיבינו במה מדובר. הצעירים מסתכלים על כל אלה שעברו מלח- מות ומעריכים מאוד אותם ואת הניסיון שלהם. יש פה אנ- שים עם סיפורים מרתקים שעברו הרבה, והצעירים מאוד מתעניינים. איך הזקנים מסתכלים עלינו? כמו על חבורה של צעירים פוחזים. ואולי הם קצת מקנאים בצעירים ו־ 5ו-ק." F06 האלה, שעוד שנה־שנתיים יטוסו על א ו ה ב י מה א ו ה נ ז כששואלים את ד' אם הוא אוהב את המטוס, הוא לא כליכן מנין את השאלה. "זה כמו שתשאל אותי אם אני אוהב את האוזניים עולי," הוא עונה. "הוא כבו חלק ממני. אני אוהב אותו, ולדעתי זה אחד האוויוונים היפים ביותו שנעשו." לא בטוח שהמילואימניקים יסכימו עם המונח קנאה, אבל חלקם מודה שהרבה פעמים מדגדג להם לעבור למי טוס מתקדם. "כשהייתי צעיר," אומר סא״ל ד', "מאוד רציתי לטוס על מטוס יותר מתקדם. לפני שהשתחררתי, החלטתי שאני לא הולך למטוס מתקדם, אלא משתחרר. והרגשתי שזאת F06 יצא לי לטוס פה ושם על קורנס ועל הנאה אדירה. אבל למרות הכל, אני לא מתחרט על ההחל־ ". טה שקיבלתי בגיל 27 רס״ן א' יודע שהסקייהוק הוא מטוס זקן. "אבל אחרי כל־כך הרבה שנות טיסה," הוא אומר, "אני לא מחפש את השינויים, אלא רק להמשיך לטוס. לא ממש משנה לי על מה אני טס. מה שמשנה, זה שאני עוד טוב במה שאני עושה." 43 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מ א ז ן ־ ה נ ח ת ש ל ר מ י ״ממוצע הנחת״, ביטוי שהמציא אל״מ(מיל׳) רמי הרפז במהלך שהותו הארוכה בשבי המצרי, מקפל בתוכו את תפיסת עולמו בשתי מלים. מאחורי הביטוי הזה מסתתרת אידיאולוגיה מוצקה, אופטימית מאוד, מין נוסחת־קסם לחיים: לחתור לכך, שלמקסימום אנשים יהיה מקסימום טוב, ושלכולם יהיה ממוצע הנחת הכי גבוה. לפי תפיסת העולם הזו, הוא מגדיר את השבי הממושך כ״חוויה בונה״, מנטרל מעצמו לחלוטין כל רגש של טינה כלפי שוביו ומביט על 35 שנותיו בחיל־האוויר בפיכחון מושלם. לפני חודש הפסיק לטוס. שנה שלמה נאבק בהחלטה, עשה כל מאמץ כדי לדחות את הקץ, אך בסופו של דבר השלים עם הגזירה, והסכים להפסיד מראש בקרב־האוויר האחרון שלו דן ארקין צילומים: שאול שורץ 44 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 עולם לא שמעתי את הביטוי"ממוצע הנחת" עד שנפגשתי עם ומי הופז ^ B f l ^ B נאחד הימים החמים של הקיץ. בחוץ, בעמק־יזרעאל, שרר חוס מהביל, ובבי־ M J | תו, בקיבוץ הזורע, במיזוג־אוויר M נעים ואבטיח בצד, עלה אותו ביטוי. W באיזה הקשר עלה הביטו י"ממוצע הנחת" שהמציא רמי הרפזל זה היה כאשר דיברנו על השבי. יותר משלוש שנים היה הרפז בשבי המצרי בתחילת שנות השבעים, במלחמת ההתשה. בתום תקופת שבי ראשונה של חקירות קשות, כונסו עשרת השבויים הישראלים, טייסים ולא טייסים, בחדר אחד בבית־הכלא והגיע זמנם לבנות לעצמם חיים בשבי. כשהבינו באותה שעה, כי השבי שלהם לא יהיה קצר, נתגלעו ביניהם חילוקי־דיעות בסוגיה סוציולוגית מרת- קת: לנהוג כקבוצת שבויים מעשה קיבוץ או מעשה צבא. רמי הופז, קיבוצניק משחר נעוריו, גם בשבי וגם היום: "היו ויכוחים ביני לבין חברי לשבי עיני(תא״ל, מיל', מנחם עיני, אף הוא איש־צוות־אוויר שמטוסו הופל). הוא ייצג את הצבא, את ההירארכיה הצה״לית, ואילו אני ייצגתי את הדרך הקיבוצית, שהוכיחה את עצמה כפחות מקשה ופחות מציקה בתנאים קשים." מה היה ההבדל? "השאלה היתה אם לקבוע מנהיגות ודירוג בין החברים השבויים ולהחליט החלטות מחייבות לפי דרגות - בעל הדרגה הבכירה הוא מפקד השבויים ועל־פיו יישק דבר. או - וזו היתה דרכי - לקחת את הקבוצה, לבחון אותה כמו בניסוי חברתי, ולעשות, בעצם, קיבוץ. כל ערב שבת קיימנו שיחת קבוצה, כשכל אחד מאיתנו משמש בתורו כיו״ר הישיבה. היו 136 שיחות כאלו וניהלנו יומן מסודר, עם הנחת־יסוד, שלמקסימום אנשים יהיה מקסימום טוב ושלכולם יהיה ממוצע הנחת הכי־גבוה." וכך הגענו בשיחה בקיבוץ, כ־ 20 שנה אחרי, ל״ממוצע הנחת" של רמי הופז. ונראה לנו מהשיחה הממושכת בהזו־ רע ומכל מה שנכתב ופורסם על הרפז ושהוא עצמו כתב, שהאיש הזה, בן 54 וחצי, שפרש מטיסות קרביות ב־ 14 ביולי השנה, אחרי 35 שנות טיסה קרבית בחיל־האוויר, ניסה כל חייו לאמץ לעצמו את מה שייקרא להלן"חוק הרפז" - להשתדל בכל מצב שלבנאדם יהיה"ממוצע נחת" גבוה. רמי הרפז מקרין אופטימיות, השזורה לכל אורך הקריי־ רה הארוכה שלו, המשלבת עשרות שנים של קיבוץ ושל חיל־אוויר: משלבת אוראגאן עם סקייהוק ועם פאנטום, וכל זה משולב בייפלסטופיל" - המפעל של קיבוץ הזורע, שבו מייצרים יריעות פלסטיק. שנים רבות קשור הרפז במפעל הזה. שש שנים ניהל אותו, וכשהגיע תורו לפנות את מקומו לאחר - לא רק פינה, אלא חזר להיות עובד מן השורה, עובדת־חיים שאפשרית רק בתעשייה הקיבוצית. ועוד מנות של אופטימיות וחשיבה חיובית תמיד בול- טות אצלו, כשהוא מספר על קורס־הטיס, על טייסות אוראגאנים, סקייהוקים ופאנטומים, על 11 הפעמים שבהן עבר עם האשה והילדים מבסיס לבסיס במיגוון של טיי- סות ותפקידים; על שנות הקיבוץ, על פיקוד על בסיס גדול, רמת־דוד, ועל תפקיד חירום בשדה־תעופה קטן בצ- פון, לא רחוק מהבית. והכל ברוח טובה, בן־אדם בלי מרה. וגם, נכון, אופטימיות בשבי קשה וממושך. ב־ 30 ביוני 1970 , במלחמת ההתשה, המריא מבנה של פאנטומים לתקיפת סוללת טילים במצרים. מטוסם של רמי הרפז והנווט אחיקר אייל נפגע מטיל. שניהם נטשו ונפלו בשבי. אחיקר, בגלל פציעתו הקשה, שהה בבית־ חולים מצרי עד שחזר הביתה. הרפז חזר הביתה רק כעבור שלוש וחצי שנים. אחרי מלחמת יום־הכיפוויס. דייר איתמר ברנע, טי יס ופסיכולוג, נפל בשבי וישב שמונה חודשים בכלא הסורי במלחמת יום־הכיפורים. שנים לאחר־מכן כתב: "למרות שסיטואציית השבי קשה ומכאיבה, היא יכולה להביא בסופו־של־דבר להעשרה ולבגרות. אם האדם יסתכל על החוויה בצורה בריאה, הוא יכול אפילו להרוויח ממנה." נראה, שרמי הרפז אימץ לעצמו את תורת דייר ברנע. וזו ע ו ל ם ח ד ש : "הקוקפיט של היום הוא עולם חדש. די שהטייס ירצה להזיז את הסטיק, וכבו זה מגיב; אפילו תרצה להביא את המטוס להזדקוות, לא תוכל, כי המחשב לא מושה לך" האופטימיות בשבי על־פי הופז: "אני אומו לך, שהשבי לא היה טואומה קשה בשבילי. יותו מזה ־ זו היתה טואומה בונה. לדעתי, כל אחד מאיתנו יצא מהשבי טוב משנכנס אליו. יותר מבוגר, יותר עשיר. חוטים נוספים קישרו אותנו לעולם החיצוני, נוצרו יותר אופציות לעתיד. אלו שלוש וחצי שנים שלא הלכו לאיבוד. זו לא היתה תקופה אבו- דה.״ איך זה ייתכן, אני שואל אותו, לא כעסתי לא התרגזת על שוביך, על תוקויך, על המצב? ומי: "תתפלא, התשובה שלילית. אני מודיע לך שהמצ־ וים הם אנשים נחמדים, שעשו את עבודתם. היו אצלם אפילו גילויים של נחמדות אנושית. לכן, לא התוגזתי ולא כעסתי עליהם. אפשו להצטעו, להיות עצוב, אבל לא להתוגז. ועוד דבו חשוב - מי שמשחק במשחקים האלה, צויך לדעת, שיש למשחקים הללו חוקים." וומי מעיד עוד על עצמו שגם בימי השבי זו היתה השק- פת עולמו, ולא ו ק היום, בוטו וספקטיבה של 20 שנה. "מיתי לי השקפת עולם כזו כדי להתחזק, כי זה היה מועיל מאוד לחשוב ככה." בדיוק כך התושמה מומי הפסיכולוגית עמיה ליבליך בסיפוה"חוץ מציפווים", המגולל את סיפוויהם האישיים של עשות השבויים שהיו יחד בכלא המצוי במלחמת ההתשה. באחד מקטעי הואיונות בספו אמו ומי הופז לעמיה ליבליך: ״אין גבול לכוח הסיבולת האנושית. האופ- טימיות הצוופה איננה טיפשות, אלא עמדה שניתן להצ- דיקה.״ ואז שואלת אותו הסופות־המואיינת: "האם אתה מגדיו את עצמך כבעל אופטימיות צוופה?" וומי משיב: "ממש כך." אנחנו, שאיננו פסיכולוגים, סוציולוגים או סופוים, נפגשנו עם ומי הופז לוגל פוישתו מטיסה קובית, ומצאנו נבו חזק־אופי ועז־פנים, נחוש ובטוח בעצמו ובדוכו. קחו, למשל, את עניין הפוישה מטיסה אחוי שנים כה ובות. הוי זה לא דבו פשוט לקום יום אחד בבוקו, אחוי 35 שנה, ולהפסיק לטוס. "הקוב על הפסקת הטיסות," הוא מכנה את הפוק האחוון הזה ומצטט את מפקד חיל־ האוויו, האלוף הוצל בודינגו, שאמו פעם: "להפסיק לטוס זה כמו להיות נכה פתאום, כמו לאבד וגל." וכך הוא מתאו את קוב־האוויו האחוון שלו: "זה נמשך שנה. ניהלתי קרב של ממש נגד חיל־האוויר, כדי להמשיך לטוס! ניצלתי את כל האופציות, לא עשיתי מלאכה קלה למחליטים. אבל בוגע שהוחלט - קיבלתי. כי בו ו ו לי שההחלטה היא נכונה ונבונה, למעט האספקט האישי שלי. זווית הדאייה של אדם את עצמו היא תמיד קצת מ־ עוותת. לכן, כשיש לאדם תילוקי־דיעות לגבי עצמו, אח־ ו ים צודקים, ולא הוא. זו דעתי, ולכן אני חייב לקבל את ההחלטה. עכשיו אני צויך להתוגל לכך, שמעתה ואילך לעלות למעלה פיוושו לעלות במדוגות ולא לטפס במטוס למוומים." טבע האדם, אומו הופז, הוא כזה, שמי שבטוח ובוטח בעצמו, מי שדוכו נהיוה לו, יכול להושות לעצמו להודות בשגיאות. הנכונות להודות בפאשלות ובחולשות אינה מעידה על חולשה, אלא אולי להיפך. וומי ממשיך ומקיש לגבי עצמו: "הנה אני, למשל, מודה: בקובות־אוויו הייתי פחות טוב מאחוים. מעולם לא הייתי מה שמכנים 'טייס תחתי, ועוד נשוב לביטוי הזה, ביטוי שהוא אולי לא מנומס, אבל משמעותו חיובית מאוד בעולמם של טייסים." בכתובים על ומי הופז מצאנו שני מקוים, שבהם טעה כנואה בשיקוליו, וטעות אחת אף עלתה לו ביוקו. בספו "חליפת לחץ" מספו האלוף אביהו בן נון, כי באותה תקי- פת טילים במצוים ב־ 30 ביוני 1970 , "ומי הופז, במקום להמתין עד לתעלה ואז למשוך, טיפס למעלה מיד אתו י התקיפה. המטוס חטף שני טילים וומי הופז והנווט שלו אחיקו איל צנחו בשטח מצוים... תוך כדי צניחה אמו לי ומי במכשיו הקשו 'אנ י מצטעו, טעיתי׳." ומקוה שני, אף הוא מפי אביהו בן־נון: "בעת גיחת צי- לום במצוים באפויל 1970 , ומי, כמוביל המבנה, הקטין מהיוות כדי לחסוך בדלק ולהגיע לומת־דוד ולא לנחות בופידים, כי וצה לדאות את הילדים." רמי: "לגבי המקרה הראשון, אני לא זוכר שבתדו יך נאמר לטוס נמוך, ובטח שלא אמרתי בקשר שטעיתי. מה 46 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 דמי הדעז זלכה לנשיקה המה מראש הממשלה גולדה מאיר, עם חזרתו מהשבי המצרי•. בידו השמאלית דגל ישראל, שהשבויים סרג 7 במצרים והעניקו לראש הממשלה שכן אמרתי הוא שאני מצטער שנאלצתי לקפוץ. בקשר למקרה השני - נכון." ועכשיו בא הרקע התיאורטי: "אנשים עושים טעויות ופאשלות. גם טייסים. אך צריך להבדיל - טעות מותר לך לעשות במיסגרת השיקולים. פאשלה אסור לך לעשות, כי זה סימן ששקלת לא נכון בגדול." מותר להניח, כי זה חלק מהתורה שהרביץ הרפז במשך כעשר שנים בעשרות ומאות חניכים ומדריכים, שעברו תחת ידו בקורס־טיס ובמגמת מתקדם. "ליוויתי דורות של חניכים ומדריכים, ובכל השנים הללו פשוט אהבתי ללמד ולהדריך, ואי־אפשר להגזים בחשיבותה של עבודה זו. "חשוב היה לי בעיקר לתרום לחניכי דור שנות התש- עים מניסיונו של סייס־קרב ותיק. אתן לך דוגמה: הנושא הזה של ניווט ידני נמוך. היום מלמדים את הטייס להכניס מטרות למחשב, ואולי קצת מזניחים את היסוד והבסיס - להתמצא בטיסה נמוכה לפי תוואי קרקע. החניך בעידן ההיי־טק שלנו עלול לאבד את המיומנות הבסיסית של קשר עם הקרקע שהוא טס מעליה. "ובדיוק את זה אני מדגיש עד כדי הגזמה - ניווט ידני בסיסי ופשוט, שאסור לשכוח אותו בעידן המחשבים. כי מחשב עלול להתקלקל והטייס חייב להמשיך לנווט ול- טוס ולהגיע." אין להרפז, שהטיס מיסטרים, סופר־מיסטרים, אוראגאנים, כפירים, סקייהוקים ופאנטומים, שום רגשי של היום. ברור לו, שק- F-16־m F-15^ נחיתות כלפי טייסי פיצת המדרגה הטכנולוגית אינה עניין של מה־בכך, ושלה־ טיס היום מטוס־קרב מתקדם זה עולם חדש, אחר. "לזה התכוונתי כשהזכרתי את הביטוי'טייס תחתי. אמרו פעם, שזו התכונה שאיפיינה, למשל, את דני שפירא האגדי. ובאמת את התכונה הזאת היה לו בדליים מלאים. דני שפירא הוא טייס טבעי. הוא והמטוס מחוברים לגוף אחד. זו תכונה מיוחדת, אולי מולדת. "אני רואה את עצמי כבן דור־ביניים - משהו שבין מטו- סי המיסטר, הסופר־מיסטר, האוראגאן והמיראז' - לבין דור ה־ 5ו-ק וה־ 6ו-ק. אני בן דור המטוסים האמריקניים הראשונים - הסקייהוק והפאנטום. ״היום הסביבה הטבעית של טייס הקרב רחבה וגדולה הרבה יותר. במטוסים היותר ישנים העולם החיצוני של הטייס היה דל, מצומצם. בסקייהוק, 30 מעלות קדימה היה מרחב ההתעניינות של הטייס, בעוד שבמטוס מתק- דם מדברים על שליטה של 120 מעלות קדימה בכל המר- חב, למעלה ולמטה ובצדדים ובמישור האנכי. "בפאנסום הכנסנו לראשונה את תמונת המכ״מ לעולם המושגים שלנו. אבל זו היתה תמונה מצומצמת. היום, ב־ 6ו-^ זה המרכיב העיקרי. כל 180 המעלות שמסביבך חשובים, ואתה חייב לדעת ולהתמצא מה קורה בכל הכי- וונים שלך. יותר מזה - טייס קרב של היום חייב להכניס לו לראש את כל העולם החיצוני שסביבו, לא רק את מה שקורה בקוקפיט. והקוקפיט הוא עולם חדש. די שהטייס ירצה להזיז את הסטיק, וכבר זה מגיב; אפילו תרצה לה- ביא את המטוס להזדקרות, לא תוכל, כי המחשב לא מרשה לך; הקוקפיט נוח יותר, הגישה קלה ולא צריך להת- כופף, כמו שאנחנו עשינו כדי להגיע למפסקים. לעומת זאת, יש היום לטייס לעשות המון דברים אחרים מחוץ להטסה, והדברים האלה מורכבים, מסובכים ותובע- ניים." ב־ 14 ביולי ביצע רמי הרפז את הטיסה הקרבית האחרו- נה שלו כמדריך. טיסת הדרכה שיגרתית, שבסיומה מטס פרידה ברביעייה מעל לבסיס - וזהו. יוצאים מחליפת הלחץ - והביתה. לתמיד. ההתחלה היתה ב־ 956 ו. רמי הרפז התגייס לצה״ל, לקורס־טיס, מצויד בביוגרפיה"לפי הספר": אהבה למטר סים מילדות, גדנ״ע אוויר, וחלום להיות טייס־קרב. ב־ 25.8.58 - מיסדר כנפיים. "לא שוכחים לעולם". בתום שירות של חמש שנים כטייס, השתחרר בפעם הראשונה כדי לשוב לקיבוצו, הזורע. כך עשה לפי התיכ־ נון, כי הקיבוץ תמיד היה עבורו דרך החיים האחת והיחי- דה. הזורע, מפעל "פלסטופיל", שנה במטבח ובחדר־האוכל, שנת שירות עם המשפחה בקיבוץ הצעיר זיקים. כעבור שש שנים, כך תיכנן, התכוון לחזור לחיל־האוויר ח ו ק י ה מ ש ח ק : "המצרים הם אנשים נחמדים, שעשו את עבודתם. היו אצלם אפילו גילויים של נחמדות אנושית. לכן, לא התרגזתי ולא כעסתי עליהם. אפשר להצטער, להיות עצוב, אבל לא להתרגז. ועוד דבר חשוב - מי שמשחק במשחקים האלה, צריך לדעת שיש למשחקים הללו חוקים" לתת עוד מנת שירות, ואז בדיוק פרצה מלחמת ששת־ הימים, ומובן שהוא התגייס שוב - היישר לטייסת אוראגאנים ברמת־דוד, לא רחוק מהבית. קצת טייסת מיראזיים, ורמי עובר לעידן האמריקני בחיל־האוויר - לסקייהוק ואחריו לפאנטום - המטוס שלו בהא הידיעה. וכשמדברים על הפאנטום, אי־אפשר שלא להסתכל שוב ושוב באותו צילום מפורסם, למעשה שני צילומים: האחד - עשרת הטייסים והנווטים, שיצאו במשלחת הראשונה לארה״ב כדי ללמוד להטיס את הפאנטומים הראשונים. במרכז התמונה רמי הרפז. הוא וחבריו בחליפות אזרחיות, מעונבים, ומאחוריהם, קצת מטיל אימה בגודלו - פאנטום עם סמלי תיל־האוויר האמריקני. למטה, לשם השוואה, התמונה השנייה - צילום קבוצ- תי אחרי 20 שנה ליד אותו הפאנטום, הפעם בסמלי תיל• האוויר, שישה מאותם טייסי פאנטום ראשונים. ארבעה נעדרים מהתמונה השנייה: שלושה נהרגו במלחמות ואחד אינו מתגורר בארץ. אחד במדים, אביהו בךנון, וחמישה בבגדים אזרחיים, ישראלים, ללא חליפות ועניבות. ומש- מאל רמי הרפז ב״מדי קיבוץ" - מכנסיים קצרים וסנדלים. באימונים בארה״ב היה רמי המומחה של המשלחת לנושאי מערכות־נשק, ואפילו הביא עימו רשימה של שינו- יים, שכבר שם, בארה״ב, ביקשו הוא ועמיתיו להכניס בפאנטומים שיימסרו לחיל־האוויר הישראלי. שישה חודשים שהתה משפחת הרפז בארה״ב, עד שחזרו הביתה - היישר לתוך מלחמת ההתשה. והמעגל נסגר - ב־ 970 ו. בתקיפת סוללת טילים במלחמת ההת- שה, נפגע מטוסו של הרפז והוא נפל בשבי. אי־אפשר לסכם את תקופת חייו של רמי הרפז בתיל־ האוויר בלי פרשת הספר"הוביט". יושבת לה חבורה של עשרה שבויים בכלא המצרי, זמן יש בשפע, הגעגועים אל המשפחה ואל החופש קשים מנשוא, מנסים לארגן חיי קבוצה, ואז מקבל אחד השבויים מתנה ממשפחתו, את הספר"הוביט". הרפז: "הכל היה ספונטאני. קראנו את הספר, נהנינו, ואז החלטנו לתרגם אותו לעברית, לטובת אלה שלא ידעו אנג- לית. זה התחיל מזה שאחד היה קורא והשני היה מתרגם בעל־פה והאחרים היו מקשיבים. "אחרי זה החלטנו לעשות מיבצע - לתרגם את הספר כולו לעברית בצורה מסודרת. ארבעה אנשים עסקו במלאכת התרגום והיתר סייעו ותמכו במיבצע המיוחד הזה בשבי המצרי. זה היה ריפוי בעיסוק אמיתי. יצחק פיר, שהיה המומחה שלנו לאנגלית, היה קורא, ואני הייתי רושם בעברית ומנסח, והכל תוך דיוניים וויכוחים איך לתרגם, באלו מלים להשתמש ומה המשמעויות של המשפטים. ואל תשאל כמה קשה היה לתרגם את השירים שבספר." "הוביט" מספר על יצורים דימיוניים ומוזרים, שמאפיי־ נם הוא תקווה וסוף־טוב. אז מה התאים להם יותר בשבי מספר כזה. עוד לפני־כן קיבל מישהו את הספר "שר הטבעות", השייך לאותה סידרת ספרים, ועלה בדעתם לתרגם גם אותו. איכשהו, מצא חן בעיניהם להיות טייסים־שבויים־ מתרגמים. אולם, סיפר הרפז: "תוך כדי מלאכת התירגום שרתה על ארבעת העוסקים בכך מעין התרוממות־רוח, התלהבות עצומה, עד כדי כך שהלכו ונוצרו הבדלים כמעט מעמדיים בין שתי קבוצות - המתרגמים ואלה שנבצר מהם לעסוק בכך. ואז החלטנו לוותר ולהפסיק את העניין הזה, כדי לשמר את הקבוצה." עכשיו רמי הרפז פשט סופית את חליפת הלחץ, אחרי שנים כה רבות, ונפרד מהחניכים ומחדרי התדריכים, מהדת״קים, מהתחקירים, מעמיתיו לטייסת. מהבסיס הסמוך לביתו ממריאים מטוסי קרב, אבל נדמה לנו, שרמי הוא לא האיש שיתעכב להביט בהם בעצב נוסטלגי. מעולם, כך אמר, לא נהג לספר לילדיו סי- פורי גבורה של טייסים. מבחינתו, הסתיים פרק, מתחיל ונמשך פרק. עכשיו הוא עסוק מעל לראש ב׳׳פלאסטופיל", המפעל שגדל איתו, והוא מוכן לדבר על ייצור יריעות פלסטיק באותה התלהבות כמו על הפאנטום. כמעט. 48 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ובמקום הרודיאו היא תחוו הת שנתית המתקיימת באוה״ שב בין מערכי נ תובלה של י חילות־אוויר בעולם. זו תחרות בניווט, סוגי הצנחה, נחיתות מדויקות, תידלוק, העמסה ותחזוקה. בכל מטוס ישנם שני שופטים מוטסים, המפקחים על עבודת הצוות וביצועי המטוס ומזכים את הצוות במספר הנקודות. חיל־האוויר הישראלי יוצג בתחרות על־ידי צוות הרקולס, שכבש בסערה את המקום השני דרור מרום צילם: סרן צ׳ 50 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ההרקולס של היל־האוויר בבסיס ליטל-רוק, הרקנסו. הצוות הישראלי 1גע במסלול בדיוק בשנייה שהתחייב is*!;.?. 4JHV• 51 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ה ה ר ק ו ל ס י ם ה א מ ר י ק נ י ם מ ג י ע י ם לתחילת. העלות האמריקני ז כ ה ב מ ק ו ם ה ר א ש ו ן ב ר ו ד י א ו AW-440 ״, היוצא AIR SCOOP קטע שפורסם בעיתון ״ לאור בליטל רוק, ארקנסו, מה־ ז ו בימי 1993 : "אם ניסיון מיבצעי מוכח נחשב ליתרון, הרי שיש לצוות של חיל־האוויר הישראלי מעט מאוד מתחרים בתחרות הרודיאז השנתית למטוסי תובלה. כאשר הישראלים הטיסו לכאן מתל־אביב את שלהם, הצבוע בצבעי הסוואה מדבריים, C-130 ההרקולס הם הביאו בו את אחד הצוותים המנוסים ביותר מבין 68 הצ- וותים המשתתפים בתחרות. הב אנשי צוות־האוויר הישרא- לים השתתפו בפעילות מיבצעית החל ממלחמת יוס־הכיפורים וכלה בלבנון. אחדים מהם השתתפו במבצע ׳שלמה; שבמהלכו הובאו לישראל 15 אלף יהודים אתיופים תוך 24 שעות בלבד. הצוות מורכב מאנשי טייסת ההרקולס שהדהימה את העולם ב־ 1976 , כאשר טסה לאוגנדה וחילצה משם את בני הערובה הישראלים. טייסות ההרקולס של ישראל נולדו במלחמה. בתחילת מלחמת 1973 , היו לישראל רק שני מטוסי הרקולס וארבעה צוותים, אבל ברכבת האווי- רית האמריקנית הגיעו 12 מטוסים נוספים, יוצאי מלחמת וייטנאם, שהישראלים הכניסו לפעילות מיבצעית כבר למח- רת. איך? פשוט מאוד - הם הטיסו בכל מטוס איש־צוות ותיק אחד, עם טייס משנה צעיר. בשנת 1990 , בתחרות ההדיאו שנערכה בבסיס יפ 1פי, הם זכו במקום הראשון.״ כמדי שנה, ערך פיקוד התובלה האווירית של צבא אוה״ב את תחרות הרודיאו העולמית למטוסי תובלה. השנה, בפעם הרביעית, השתתף ברודיאו גם מטוס הרקו־ לס אחד של תיל־האוויר. מלבדו השתתפו בתחרות 67 ,C-141 12 ,KC-135 16 , מטוסים נוספים: 22 הרקולסים גאלאק־ c-5 וחמישה מטוסי DC-10 שישה ,KC-10 שישה סי. התחרות עם הטובים שבמערכי התובלה בעולם היתה קשה, בתנאי שסח ומזג־אוויר לא מוכרים, אבל זה לא מנע מהצוות שלנו לקטוף את המקום השני, המאוד מכובד, שהגיע מאחת ממי ,AW-440 מייד אחרי הצוות האמריקני פות התובלה המיבצעיות של תיל־האוויר האמריקני. לא פלא, אם כך, שקבלת הפנים שנערכה בבסיס חיל־האוויר בלוד לכבוד הצוות שחזר מהתחרות היתה טיקסית עד הפרט האחרון: ההרקולס נכנס לנחיתה, הסיע על המסלול ונעצר מטרים ספורים מקהל המכובדים. הדלתות נפתחו, ותזמורת חיל־האוויר השמיעה לזוכים סדרה של תרועות ניצחון. הצוות הישראלי כלל את המוביל, סא״ל ה', מפקד אחת מטייסות ההרקולס, טייס המשנה רס״ן גי, הנווט רס״ן פי, מכונן הטיסה רס״ן יי, שישה אנשי יחידת העמסה ברא- שות סרן ב' ומספר צנחנים בפיקוד סא״ל זי. את הצוות הטכני שיצא עם המטוס, הוביל סרן(מיל׳) משה שבט, איש התעשייה האווירית, המתחזקת את ההרקולסים. השנה, השתתף חיל־האוויר בקטגוריית הסער, שכללה התחרויות בקטגור- .c-5 ומטוסי c-141 הרקולסים, מטוסי יה זו היו ניווט, זמן מדויק להצנתה של שני סוגי מיטען וצנחנים, נחיתות דיוק, תחזוקת המטוס, תידלוק והעמ- סה. השופטים בתחרות הגיעו מכל המדינות המשתתפות, ולכל אחת מהן ניתנה הזכות להקצות שופט משלה, בנוסח האירוויזיון. השופטים המוטסים ישבו בכל מטוס. אחד מהם בקוקפיט עם הטייסים, והשני מאחור, בתא המיטען. מהצד, זה אולי נשמע הרפתקה עליזה ולא מחייבת: תופסים נסיעה לחו״ל בתירוץ של איזו תחרות, טסים לאמריקה, עושים חיים וקניות, ומדי פעם טסים קצת במסגרת הרודיאו. איפה! מי שמכיר את חיל־האוויר ואת יחסו הבלתי מתפשר לתחרויות, דירוגים, מדליות וגבי- עים, מבין מה עבר על נציגי הצוות מהרגע בו נודע להם, שהם נוסעים לייצג את חיל־האוויר ברודיאו. בתור התח- לה, נתנו להם להבין שכל כבודו של החיל מוטל על כתפי־ הם ושאין להם אפשרות לחזור ארצה בלי מיקום מכובד, כי זו פגיעה בלתי־הפיכה במוניטין של החיל, במעמדו, במשקלו הסגולי, ביתרונו האיכותי, במסורת שלו ובכי־ שוריו המיבצעיים. את המסר הזה דאגו, ליתר ביטחון, לטפטף באוזניהם אחת לכמה שעות. אחרי שהכניסו אותם טוב־טוב ללחץ, כולל שיחות מוטיבאציה מהסוג שאחרי- הן אי אפשר לישון בלילה בלי להתעורר מסיוטים שאולי לא יזכו באחד המקומות הראשונים, הכינו עבורם תוכנית אימונים, שהזכירה באופיה הכלאה בין הגיבוש לקורס־ טיס וההכנות לאולימפיאדה. לבסוף, שילחו אותם לדודי־ או, כשברקע מהדהד המשפט: "תעשו חיים, אבל אל 52 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 תחלמו בכלל לחזור ארצה בלי אחד המקומות הראשו- נים." חוקי הרודיאו קשוחים מאוד, וכל חריגה מהם, ולו הקטנה ביותר, נושאת עימה סנקציה, כלומר הפחתת נקו- דות. החוק הראשון נוגע לצווח. מחצית מכל קבוצה, ״ בלשון התקנון, חייבת להיות מורכבת מאנשי צוות TEAM ״ חדשים בתחרות, כאלה שלא השתתפו ברודיאו הקודם. קנס של 200 נקודות צפוי לקבוצה שלא עומדת בכך. אימון - לכל מטוס משתתף מאושרות עשר שעות אימון בלבד באזורי התחרות. דיוק - כל הצוותים מתחייבים להגיע לבסיס שבו מתק- יימת התחרות בשעה מסוימת בדיוק, ואם גלגלי המטוס שלהם נוגעים במסלול לאחר־מכן, מופחתות ארבע נקודות על כל שנייה של איחור. ויגול - אסור לקיים טיסות ריגול, צילום או סיור מעל לשטחי ההצנחה, הניווט והטלת המיטען. קבוצה שתית- פס בריגול, תושעה מהרודיאו לאלתר. תדריכים - השופטים המוצמדים לכל קבוצה יערכו תדריכי־טיסה בזמנים קבועים, וקבוצה שאנשיה יאחרו להגיע לתדריך, תיקנס בחמש נקודות לכל דקה של אי- חור. עיכובים - המראות לטיסות בתחרות יבוצעו אך ורק בהתאם לזמנים שנקבעו. על כל איחור שמעבר ל־ 60 שנ- יות, יירדו 50 אחוז מהנקודות. גונה ומהירות - כל הטיסות הנמוכות ברודיאו יבוצעו מ נ י ו ה: "היו בתחרות אזורים שונים, שהוכרזו כאזורים מאוימים. קיבלנו מהשופט התראה על איזור כזה בלי אזהרה מוקדמת. המטוס נאלץ לבצע שבירה חדה וחזקה, ב־ 60 מעלות, דבר שנחשב קרוב מאוד למיגבלה שלו. היו עומסי ניי חזקים, וכולנו נאלצנו להיצמד לקירות" בגובה 300 רגל, והצוותים מורשים לטוס אפילו נמוך יותר, אם יוכיחו שהנהלים בחיל־האוויר שלהם מרשים זאת. המהירות לא תעלה על 250 קשר ועליה להישמר מנקודת ההאצה שלאחר ההמראה ועד להנמכה בכניסה לנחי- תה. חריגות - חריגה מתוכנית הטיסה מותרת רק במצב חי- רום וכל שינוי בלתי מוצדק יגרור קנס של 25 אחוז מהנקו- דות שנצברו בגיחה. הזדהות - נקודות ההזדהות עם המפה והמעבר מעליהן חייבות לעבור את אישורו של השופט המוטס, וכדי למנוע אי־הבנות הוגדרו היטב המונחים"הזדהות" ו״מעבר מעל נקודה". בהזדהות צריך אחד מהטייסים לתאר בצורה מי- לולית את הנקודה ולהצביע עליה באמצעות היד, ובמעבר מעל הנקודה, חייב המטוס לכסות אותה בגופו, החל מהח- לון שבקידמת הקוקפיט. השופט יישב בין הטייסים, ראשו בגובה שלהם, ויאשר את המעבר. יעפי תיקון אסו- רים. הצנחות - במסגרת הרודיאו יבוצעו שלוש הצנחות: מיטען כבד, מיטען קל וצנחנים. רימון עשן צבעוני יוטל במקום המיועד להצנחה, שתי דקות לפני שהמטוס אמור להגיע. הטלות מיטען - כל המיטעגים המיועדים להטלה יסומ- נו בשמו של מוביל הצוות, שם המדינה ואות הקריאה, כך שלא יהיו ספקות במקרה שהמיטען יירטב או יינזק. מצנחים - כל תקלה שתתרחש במצנח של מיטען או של צנחן, תביא ליעף נוסף ולביצוע חדש. שיחרזרים - לאחר כל נחיתה, חייבים אנשי הצוות לח- כות לאישור ממפקד המטוס לפני עזיבת הליין, והוא, מצי־ דו, צריך לחכות לאישור מהשופטים. עירעורים - אין. החלטות השופטים הן סופיות. מפקד הצוות יכול להגיש עירעור בכתב, אך ורק במקרה שהשו- פט האווירי שלו חרג מהנהלים או הזניח פקודות. העירעור חייב להיות מוגע תוך 20 דקות לאחר הנחיתה. עירעור לא מוצדק יגרור קנס של 100 נקודות. 53 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 כחלק מחוקי התחרות, התחייב סא״ל הי, המוביל, לזמן נחיתה מחיק בשעה 13:00 , וההרקולס הישראלי נחת בד־ יוק בזמן, בלי לאתר אפילו בשנייה אחת, שהיתה גוררת, כזכור, קנס של ארבע נקודות. יחד איתו נכנס לנחיתה גם המטוס של הצוות האיטלקי. האיטלקים, אגב, הגיעו באיחור. מתוך 68 הצוותים שהתייצבו לתחרות, רק שישה הגיעו ללא איחור: ישראל, יפן, וארבעה מהצוותים האמי ריקניים. ההתחלה, לפיכך, היתה ברגל ימין. "מייד לאחר הנחיתה, לאחר 23 שעות טיסה, התחלנו להקים את האוהל שלנו, שמוקם ממש מול הליין. עוד בארץ, הסבנו את ההרקולס מתצורת תידלוק לתצורת מיטען, וצבענו אותו מחדש לכבוד התחרות. ההרקולס שנבחר להשתתף ברודיאו הוא מטוס בן 17 , והיינו צריכים להתמודד איתו מול מטוסים שחלקם ממש ילדים, אפילו בני שנה. אבל כמו תמיד, המטוס הישראלי היה מקור משיכה קבוע, בעיקר בשל הצבעים הבהירים שלו, שהפכו אותו לחריג בין שאר המטוסים." למחרת בבוקר, נערך התדריך לצוותים הזרים מקנדה, אנגליה, בלגיה, אינדונזיה, פורטוגל, יפן, איטליה, ספרד וישראל. בנוסף, הגיעו לרודיאו גס מספר מדינות במעמד של משקיפות, שלא השתתפו בתחרויות הטיסה: ברזיל, מרוקו, ארגנטינה, דרוס־קוריאה, תורכיה וסינגפור. איזור התחרות, מדינת ארקנסו, המשתרעת בין טנסי ממזרח, מיזורי מצפון, אוקלהומה ממערב ולואיזיאנה מד- רום, הוא שטח מישורי ברובו הגדול, מיוער כולו, שההרים הגבוהים ביותר שלו מתנשאים לגובה של 600 מטר לכל היותר. בגלל היערות העבותים היה קשה מאוד להבחין בפרטי השטח, ונחלים, כבישים ונקודות־הזדהות נבלעו לגמרי. תוואי השטת היקשו על הטיסות וחייבו ניווטים מאוד מדויקים כדי להגיע לנקודות הנכונות. במטרות אפשר היה להבחין רק שניות ספורות לפני המעבר. טיסות האימון כללו ניווט והצנחת אפסניה קלה במש־ קל 800 ק״ג. מזג־האוויר, שמושפע ממפרץ מקסיקו שמד- רום, היה חם, לח, מעונן, עם ראות המוגבלת לחמישה מייל, תיתחות שהקפיץ אפילו מטוס גדול כמו הרקולס ורוחות עזות בצהרי היום. התחרות הראשונה ברודיאו היתה תחרות התחזוקה, שנחלקה לארבעה חלקים - פרי פלייט,'פוסט פלייט, תיד־ לוק מהיר תוך שמירה על נהלים וכללי בטיחות. הצוות הישראלי זכה במקום הראשון בתחרות הפרי פלייט. למחרת החלה התחרות האווירית. "המשימה הראשונה שלנו היתה הצנחת אפסניה כבדה, במשקל 1,500 ק״ג,״ מספר סא״ל הי. "מזג־האוויר היה קשה, עם רוחות חזקות, והנענו למטרה האחרונה, הטלת האפסניה, שלוש שניות לפני הזמן. בחזרה, נחתנו במרחק 30 מטר מהנקודה המ- תוכננת. היום הראשון לתחרות היה די בינוני, אבל האמנו שנשתפר בימים הבאים. מה שהיה ברור לנו, זה שהצוות היפני יהיה אחד המתחרים הגדולים שלנו. התוצאנת שהם הפנינו ביומיים הראשונים לתחרות היו טובות מאוד. זה היה גילוי מאוד מעניין עבורנו. לא ידענו שהם כל־כך מיק־ צועיים." התחרות הבאה, למחרת, היתה הטלת מיטען קל. המי שימות התבצעו הפעם בצורה טובה יותר. ההרקולס עבר בכל ששת נקודות ההזדהות שבדרך, והצוות התמודד כהלכה גם עם השלב שבו נתן להם השופט שבקנקפיט רדיוס מסוים, שהוכרז כאיזור מאוים, והיה עליהם לעקוף אותו. צוות שנכנס לשטח הזה, מפסיד, אוטומטית, 50 נקודות. בתחרות זו, על הצוות לתכנן נתיב חדש בעיצומה של הטיסה, וזו משימה לא פשוטה, מה נם כשמדובר בתחרות. "בטיסות שביצענו בתחרות," אומר ה', "הגענו לשיתוף פעולה ותיאום כמו שלא היו לי בשום טיסה במהלך הקר- יירה שלי. השופטים פשוט התמוגגו מעבודת הצוות שלנו." במקביל לתחרויות הטיסה, היו על הקרקע שופטים שבדקו את הצוותים הטכניים בכל הוצאת מטוס לטיסה ובכל נחיתה. בסיומו של כל יום ניגשו כל הצוותים לאולם המרכזי והתכנסו ליד לוחות התוצאות. בתוך ההאנגר היו 15 מטרים. על אחד מהם הוצגו x15 , שני מסכים ענקיים התוצאות ובשני ניתן היה לצפות בצילומים של המטוסים המתחרים בזמן אמת. תחרות נוספת היתה תחרות העמסה על מטוס שמנועיו פועלים. על הצוות הוטל להכניס באמצעות טנדר בלייזר ה צ נ ח ה : "ביום הראשון כבו היה בווו לנו, שהצוות היפני יהיה אחד המתחרים הגדולים שלנו. התוצאות שהם הפגינו ביומיים הראשונים לתחרות היו טובות מאוד. זה היה גילוי מאוד מעניין עבורנו. לא ידענו שהם כל־כך מיקצועיים" [ שתי עגלות עמוסות, כשהוא דוחף אותן למעלה בנסיעה. הזמן נמדד מהרגע שבו מורדת הדלת האחורית של ההר- קולס ועד שהציוד קשור בפנים, מוכן להמראה והראמפה מורמת. הצוות של חיל־האוויר הגיע למקום החמישי מתוך 27 צוותים שהשתתפו במיקצה הזה. הטיסה האחרונה, שנחשבת לקשה ביותר בתחרות, כללה הצנחת צנחנים. "תנאי השטח היקשו במיוחד על המשימה הזאת," אומר סא״ל הי. "הצוות האנגלי, שהצניח צנחנים ביום הראשון, נתקל ברוחות שסחפו את הצנחנים אל צמרות העצים. באותו יום, אגב, התקיימה תחרות התידלוק לגף הטכני, שכללה הכנת איזור תידלוק, חיבור משאית למטוס והזנת דלק. הצוות שלנו עשה את זה בצו־ רה מושלמת וזכה בניקוד המכסימאלי." הרגע הגדול והמכריע בתחרות הגיע וההרקולס הישרא- לי התייצב למשימת ההצנתה שלו. השאיפה של הצוות היתה לקבל את הצנחן הכי כבד שיש, כדי שהרוח לא תסיט אותו ממסלולו, אבל הגרלה זו הגרלה, והם קיבלו צנחן צנום ורזה. הם טסו לכיוון המטרות, והצניתו את הצנ- חן הראשון הקובע את התוצאה במרחק 79 מטרים מהמט- רה ושמונה שניות מאוחר מהזמן שנקבע. סרן ב', פקח העמסה, היה אחראי לניהול ההצנחה מתא המיטען של ההרקולס. "הצנחנים האמריקנים," הוא אומר, "לבשו מדים מנומרים, יחד עם קסדות תואמות מנומרות, והיו, באופן כללי, שריריים ביותר. המצנח היה מצנח סטאנדרטי אמריקני, ששוקל 12 ק״ג. להרקנלס יש שתי דלתות הצנחה ־ אחת מכל צד, והפעם, מכיוון שהיה מדובר במספר קטן של צנחנים, פתחנו רק אחת מהן, את השמאלית. "לפני ההצנחה, בדרך ליעד המבוקש, מתקיימות במי טוס מספר התראות. יש התראת עשרים דקות למטרה, שבה מחברים את הצנחנים לכבל ההצנתה הפותח את המצנח אחרי היציאה מהמטוס. בהתראת עשר הדקות, חוגר צוות המשלחים מצנחים בעצמו, למקרה חירום, ופו- תח את הדלת. שלוש דקות לפני ההצנחה, מקטין המטוס את המהירות כדי לאפשר הצנחה בטוחה, ויורד למהירות 120 קשר. באיזור התחרות היו תנאי מזג־אוויר שהיקשו עלינו. הטמפרטורות החמות גרמו לעליית זרמי־אוויר תמים מהקרקע למעלה, והמטוס התנדנד, קפץ ורעד כל הזמן. "משהו מאוד לא צפוי התרחש כעבור שניות ספורות. היו בתחרות אזורים שונים, שהוכרזו כאזורים מאוימים. קיבלנו מהשופט התראה על איזור כזה בלי אזהרה מוקד- מת. המטוס נאלץ לבצע שבירה חדה וחזקה, ב־ 60 מעלות, דבר שנחשב קרוב מאוד למיגבלה שלו. היו עומסי גיי חז- קים, וכולנו נאלצנו להיצמד לקירות. לאחר היציאה מהש- בירה, הגיע האור האדום מהתא, שמורה לצנחנים להתכונן. רצינו שהצנחן הכבד ביותר ייצא ראשון, כדי שלא יעוף ברוח ויפספס את המטרה, אבל יצא כך שהצנחן המיקצועי ביותר היה דווקא רזה. "האור הירוק הגיע ושלחנו אותם החוצה. המצנתים נפתחו בערך אחרי שלוש שניות, ונפרשו בערך אחרי 15 שניות. לפי מה שראיתי, הפגיעות שלהם היו קרובות מאוד למטרה." בתום הטיסה הזאת, הניעו שוב מבקרי העבודה הקרק־ עית ובדקו אם המטוס מתוחזק לפי הנהלים. הם "חפרו" במטוס, אבל לא מצאו שום ליקוי, שגרע יותר מ־ 6ו נקו- דות מתוך ה־ 600 האפשריות. בסיכום הכולל, זכה הגף הטכני במקום השלישי. את תוצאות התחרות מיום הטיסות האחרון והקובע לא פירסמו המארגנים בכוונה, כדי לשמור את המתח לטקס הסיום. אבל הצננת הישראלי לא חיכה, תיחקר את הצנח- נים שהצניח במיקצה הקובע, וידע להעריך שהניקוד במיקצה הזה יהיה גבוה. טקס הסיום היה ארוך, ורק לאחר שעתיים הכריז הכרוז על הצוות המנצח - צוות הרקולס אמריקני. על המקום השני והשלישי לא מכריזים במעמד זה, והצוות הישראלי גילה את מיקומו בחוברת שחילקו לכל משתתפי הרודיאו. השמחה היתה גדולה וכמוה גם תחושת ההקלה, כי אחרי זכייה במקו• השני, אפשר לחזור ארצה עם ראש מורם. הצוות עמד בציפיות, ולמעלה מזה. ברוח הרודיאו, הגדיר לעצמו צוות ההרקולס שעה מדו־ יקת לנחיתה - 17:45 , ולא שנייה אחת מעבר לה. ואכן, בדיוק בשעה המתוכננת נגעו הגלגלים במסלול, והצוות לא הפסיד אף נקודה. 54 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 בתמונה הגדולה: כך זה נראה פלתח את האף !משתרר C-5 כשגלקסי מתוכו אוטובוס. בתמונה הקטנה למטה: הקצץ הטכני של הטייסת מקבל את נביע תחרות התחזוקה )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מ נה שלושתם נולדו במושב באר־טוביה, למשפחה ותיקה, ממייסדי המושב. בין האח הבכור לאמצעי מפרידות שלוש שנים, ובין הצעיר לבכור - 4ו שנים. הם די דומים אחד לשני, ושלושתם טייסים. כל אחד מהם, ממש לפי הזמנה, שייך למערך אחר: האח הבכור טייס ת מובלה, האמצעי טייס קרב, ו שהצעיר - טייס מס פוקים חשרון גבע צילם: תרביב גנשרוא י )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 וס״ן(מיל׳) י', הבכור, הוא נן 42 , טייס בי׳ארקיע". במי- לואים הוא מטיס דאקוטות וערבות. יש לו ארבעה ילדים: אורית, הבכורה, פקידת מיבצעים בטייסת הוקאיי, דנה . בת 17 , עמית בן 9 וערן בן 5 סא״ל ד', האמצעי, צעיר מי׳ בשלוש שנים, עדיין בשי- היום הוא מפקד טייסת־תעופה, ומת- .F-16 רות קבע, טייס גורר בשיכון המשפחות של הבסיס עם אשתו ושני בניו: ניר וגיא, תאומים בני שנה וחצי. סרן(מיל,) יי, הצעיר, בן 28 , השתחרר לא מזמן. טס בט- ייסת סייפנים, ומסיים לימודי שנה א' בכלכלה באוניברסי־ טה. י׳ רווק, והי׳ילד" היחיד שהוא מגדל היא כלבת לבראדור, העונה לשם מיקה. שניים מהגורים שתמליט בקרוב יתן י׳ לתאומים של די. שלושת האחים־הטייסים הם לא הטייסים הראשונים במשפחה. שני בני הדודים של אבא בצלאל נם הם טייסים: סרן(מיל׳) משה, ורס׳׳ן(מיל׳) בצלאל, שניהם טייסי־קרב לשעבר והיום קברניטים ב׳׳אל־על". גם בן הדוד של האם היה טייס, ונהרג בטיסת־אימונים לפני כמה שנים. מלבד שלושת הבנים הטייסים, יש במשפחה הזו נס שתי בנות, נחמה ודפנה. הסב, גרשון פליישר ז״ל, היה דמות בעלת משקל באו־ץ־ישראל של תחילת המאה. הוא עלה ארצה מאוסטריה בעלייה השנייה ונמנה על חברי "השומר". במלחמת העולם הראשונה נכלא על־ידי התורכים בכלא דמשק, יחד עם אנשי ניל״י יוסף לישנסקי ואיתן ונעמו בל־ קינד ז״ל, שניתלו על־ידי התורכים. בהמשך היה ממקימי הייהגנה" ומראשוני מבריחי הנשק מאירופה לארץ בתחי־ לת שנות העשרים. הוא הקים יחד עם חברו הטוב, אלכסנ- דר זייד, את החווה בשייך אבריק, והיה ממייסדי באר־טוביה, המושב בו גדלה משפחתו הגדולה. שלושת נכדיו הטייסים דומים מאוד זה לזה. ליי, טייס התובלה, שיער חום כהה, לדי, טייס הקרב, שיער תום בהיר, שמוט על המצח, ויי, טייס המסוקים, הוא כמעט בלונדיני ומסופר קצוץ־קצוץ. הקולות שלהם דומים מאוד, ולעתים קצת קשה להבדיל ביניהם. "למרות הדימ־ יון, אנחנו מאוד שונים זה מזה,״ אומר יי, הצעיר. "ד׳ הוא מאוד סבלני. יש לו סבלנות של פיל. הוא היה היחיד שגמר להרכיב את כל הפאזלים שלנו עד הסוף. האח הגדול ותרן, לא מתעקש על כל דבר קטן. קצת קשה לי להניד לאיזה משני האחים הגדולים שלי אני דומה יותר. בעצם, אני הכלאה מוזרה של שניהם." השלושה נולדו וגדלו, כאמור, במושב באר־טוביה. בחצר היה להם משק חי עם כלבים, חתולים והרבה תרנגו- לי הודו. "בלי להגזים, אני יכול להגיד שהיו לנו אלפי תרנ- גולים בחצר," מספר די, טייס הקרב. "גיל 3 ו היה הגיל שבו התחלנו לטפל בהם. האכלנו אותם, אספנו את הבי- צים, ובעיקר ניקינו, ניקינו וניקינו אחריהם. בדרך־כלל אני הייתי זה שמנקה." שלושתם למדו בבית־הספר העממי בבאר־טוביה, והיו תלמידים טובים, אפילו מצטיינים. ההבדלים ביניהם התבטאו בגישה: ד׳ היה מין ילד טוב כזה, שאף פעם לא התפרץ בכיתה בלי להצביע. אף פעם לא פיטפט בשיעו- רים, ולא העז להתווכח עם המורה. יי, הבכור, היה, כמו שד׳ מגדיר אותו, היימופרע". "אני תושב, שכבר בכיתה א' הוא התחיל לעשות בעיות למורים," מספר די. "ממש פרא אדם. היה קורא למורים בשמות, צועק באמצע השיעור. תשע פעמים הוא שבר יד. פעם נפל מהאופניים, פעם קפץ מהחלון החוצה, פעם עשה גילגול על הדשא ונפל." בין יי, הבכור, לדי, האמצעי, מפרידות שלוש שנים. יי, הקטן, טייס הסייפן, צעיר מהבכור ב־ 4ו שנים. שני אחיו הבוגרים התייחסו אליו כאל האח הקטן שצריך לפנק אותו, ולא העזו להרביץ לו או אפילו סתם למשוך לו בשע- רות. מצד שני, הם לא זילזלו ביכולתו האינטלקטואלית: כבר בגיל שש התחיל י׳ לקרוא עיתונים יומיים ולנתח את המהלכים הפוליטיים. אחרי שד׳ ראה זאת הוא כבר היה משוכנע שאפשר לנצל את י' למטרות אחרות. כאשר הגיע הבכוו, טייס תובלה, סיים את קורס־ הטיס בשנת 1972 . מספו שנים לאחר מכן, ישב בקהל, בשני מיסדוי כנפיים, וצפה בשני אחיו, שהלכו בעקבותיו י' לגיל שמונה וחצי, ד' היה פרח־טיס במגמת קרב, והיה עליו, כמו על כל פרח, ללמוד בעל־פה את הבד״ח. באתת השבתות פנה לאחיו הקטן, ושאל: "תגיד, אתה מוכן לב- חון אותי על הבדי׳חז" י׳ בן התשע לא היסס: "מה אני צריך לשאול אותךז" ד' הושיט את החוברת לילד, שהתחיל לדפדף ולקרוא בעיון. האב, בצלאל, שראה שגם בנו הקטן, כמו שני אחיו הגי דולים, מעיין בבד״ח, אמר בבדיחות הדעת: "באמת, ילד, הגיע הזמן שגם אתה תלמד את החומר הזה. שני האחים הגדולים שלך כבר טייסים, עוד מעט יגיע תורך." "מה אני צריך ללמוד את הבד״ח שלוי", היקשה הקטן. "זה בד״ח של מטוס־קרב, ואני בטח אהיה טייס מסוקים." ליי, כך הסתבר מקץ קצת יותר מעשר שנים, יש גם כושר נבואי. באמצע קורס־טיס הועבר ממגמת קרב למג- מת מסוקים. "זו היתה מכה קשה," משחזר יי. "נורא רציתי להיות טייס־קרב, כמו די. להגיע כמוהו ל־ 6ו^, שזה הטופ, ולא הצלחתי." שני האחים הגדולים מעידים על עצמם, שתמיד רצו להיות טייסים. "אני הושפעתי מאוד מבני הדודים של אבא, משה ובצלאל," אומר י׳ הבכור. "כשהם סיימו קורס־ טיס, אני הייתי בן 14 , תלמיד בכיתה ח', ומאוד רציתי לה- יות כמותם. מלבד זאת, גדלנו במושב בו כל הזמן עברו לנו מסוסים מעל הראש. בסיס חיל־האוויר תצור היה קרוב מאוד, ולשלושתנו זה עשה משהו. תמיד ידעתי, שאני רוצה להיות טייס. תמיד בניתי טיסנים והגיליונות של בטאון חיל־האוויר תמיד היו אצלנו בחדר, יחד עם תמונות של מטוסים." ד' השקיע הרבה פחות בטיסנים, אבל דאג לתלות מעל למיטה שלו, בחדר המשותף לו ולאחיו הבכור, שני פוסט- רים: של פאנטום ושל יסעור. "הטסתי טיסנים, רק אם היה משהו מיוחד," אומר די. "בדרךכלל, הייתי סתם נסחב אחרי אחי. בגיל 16 עשיתי קורס דאייה. טסתי 20 טיסות, אבל לא סולו." את יי, האח הקטן, טיסנים לא עיניינו. זה לא היה בראש שלו. החולצה הכחולה של התנועה היתה תשובה יותר. י' הגיע באופן קבוע לפעולות בתנועת המושבים, הדריך, וא- פילו עשה שנת־שירות בגרעין לפני שהתגייס לקורס־ טיס. "סך־הכל, היינו ילדים טובים," אומר י', הבכור. "לא התלבשנו בבגדים משונעים ולא עשינו שום דבר יוצא• דופן. רק י', האת הקטן, היה אחד כזה שעשה קרחות, גידל שערות, אבל לא ירדנו עליו יותר מדי בגלל זה." חוץ מתרנגולי ההודו והטיסנים, עיסוק חשוב בחייהם של השלושה היתה הקריאה. שלושתם היו תולעי ספרים. הם פשוט בלעו ספרים. שלושתם היו מנויים בארבע ספר־ יות: הספרייה של המושב, הספרייה של המושב השכן, הספרייה של רחובות וספריית בית־הספר. בזמן הפנוי שנותר, הלכו מכות: "אני הייתי הגדול והח- זק והרבצתי לד׳ ממש בלי רחמים," מספר יי, הבכור. "כשדי גדל קצת, זה הסתדר, והוא יכול היה להחזיר לי מכות כמו שצריך. ליי הקטן לא הרבצנו אף פעם. הוא היה האח הקטן שלנו." "שניהם היו אחים גדולים כאלה, שלוקחים אותך לים ומחזירים אותך ממסיבות כיתה באוטו," אומר יי, הקטן. "הם היו הגדולים ונרו בחדר אחד. אני גרתי בחדר עם דפנה, האחות הקטנה." שלושתם למדו בבית־הספר העממי במושב, וכולם, חוץ מיי, הבכור, למדו בתיכון במושב. י' בחר ללמוד בתיכון המיקצועי ברחובות, והתמקד בלימודי אלקטרוניקה. "כשי' התחיל ללמוד בתיכון ברחובות, הוא פתאום נעשה תלמיד ממושמע," אומר די. "המשמעת היתה שם יותר קשה מאשר במושב." באמצע כיתה י״א קיבל הבן הבכור צו התייצבות רא- שון. בלשכת הגיוס אמרו לו שהוא יכול לשכוח מטיס. "אחרי שהסתיימו הבדיקות הרפואיות הרופא אמר שהתגלתה אצלי בעיה שמונעת ממני ללכת לקורס־טיס," מספר יי. "לא התווכחתי." בקיץ 1969 , שבועות ספורים לאחר שניגש לבחינות הבגרות, התגייס יי. ד׳ היה אז בן 15 , וי׳ הקטן עמד לחגוג כעבור חודש את יום הולדתו הרביעי. "שלחו אותי להיות טכנאי בחיל־האוויר," מספר יי. "עברתי קורס, והציבו אותי בבסיס. לא סבלתי, אבל ידעתי שאני לא מוכן, בשום פנים ואופן, לוותר על חלום הטיס. פניתי שוב ללשכת הג- יוס, עברתי בדיקות רפואיות, והיפנו אותי לירפ״א. אחרי הבדיקות המדוקדקות שעברתי שם, הודיע לי הרופא שאני יכול להתחיל קורס־טיס." בקיץ 970 ו התחיל י' את הקורס. האח הצעיר כבר למד בגן חובה, ודי היה כבר שביעיסט, בן 16 . י' חלם להיות טייס־קרב, אבל חודשיים לפני מיסדר הכנפיים התנפץ החלום. "הודיעו לי, שאני הולך להיות טייס תובלה. האמת היא, שידעתי את זה. ידעתי, שאני לא מהמצטיי- נים. הייתי מספיק טוב כדי לסיים את הקורס, אבל רמת הטיסה שלי לא היתה מספיק טובה כדי שאהיה טייס־ קרב." בקיץ 1972 קיבל י׳ את כנפי הטיס. כולם היו שם, כל בני המשפחה, הדודים, הדודות, וגם משה ובצלאל, בני הדודים של אבא, שכבר היו טייסי קרב ותיקים. י' שובץ בטייסת נודדים, והתחיל לטוס. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הועבר לטייסת דקוטות, שבה הוא טס עד היום. בינתיים הועלה לדרגת סרן, נשא את חברתו לאשה, והזוג עבר לגור בשיכון המשפחות של הבסיס. כמה חודשים לאחר שקיבל י' את כנפי הטיס, הגיע ד׳ לבית־הספר לטיסה, והתחיל את הקדם מכין בקורס־ טיס. "בעצם, סיפור הקבלה שלי לקורס־טיס זהה לסיפור של אחי הגדול," נזכר די. "הייתי בטוח שלא יהיו שום בע- יות, אבל בלשכת הגיוס גילו אצלי רישרוש בלב. הרופאים י 58 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 האמצעי, טייס קוב, הוא אחד מראשוני בחיל־האוויר. "בקורס,״ M6 ״n טייסי הוא אומר, "הייתי נתון תחת לחץ מסמס, בגלל שאחי הבכור כנר היה טייס" אמרו, שאיו לי סיכוי להגיע לקורס־טיס. הייתי מאוד מדו- כא. דחיתי את הגיוס בכמה חודשים, ונסעתי לטיול באי- רופה. אני חושב שהייתי היחיד מבין שלושתנו שנסע לחוץ־לארץ לפני הגיוס. כשחזרתי, החלטתי שכמו אחי הגדול, אני לא מתכוון לוותר על טיס. עברתי בדיקות חוד רות, והתקבלתי לקורס." ד' אומר שקורס־הטיס היה קשה. "כמו לכולם, היו לי עליות וירידות. היו ימים בהם הייתי בטוח שאני הולך לעוף, אבל הרגשתי שאני חייב לסיים את הקורס. הייתי נתון תחת לחץ מסוים, כי אחי הבכור הוא כבר טייס, והרגשתי שגם אני מוכרח לעשות את זה. קשה לי לקבוע אם הלחץ הזה מגביל או עוזר. אני חושב שהלחץ עזר לי, והגביר את המוטיבאציה שלי." כשד׳ עבר קורס צניחה במסגרת קורס־הטיס, הוא עשה זאת בבסיס בו התגורר אז י', אחיו הבכור. "מגרש האימו- נים של בית־הספר לצניחה גבל בחצר הבית שלנו בשיכון המשפחות," מספר יי. "כל יום ראיתי מהחלון איך אחי קופץ ומתגלגל. אתר־כך, כשהוא צנח ממש, יצא לי פע- מיים להטיס את הנורד שממנו הוא צנח. זה היה נחמד. גם היום, כשאני עושה מילואים, יוצא לי הרבה פעמים לה- טיס אותו בתובלות." בשבתות, כאשר ד' היה יוצא הביתה לחופשה, הם היו מדברים על הטיסות. גם י', הקטן, שהיה בן תשע, הת- עניין. "לא נתתי לד׳ עצות," אומר י', טייס התובלה. "הוא ידע מה לעשות ואיך להסתדר." ד' סיים את קורס־הטיס בנובמבר 1974 , כטייס־קרב. בקהל ישבה כל המשפחה, זו הפעם השנייה, כולל י', שכבר היה טייס־תובלה. "שמחתי בשבילו," אומר יי, "היי- תי מאוד גאה." ד' הוצב בטייסת סקייהוקים, וכעבור שנה עבר להדריך בבית־הספר לטיסה. מאוחר יותר עבר לטייסת כפירים, וב־ 980 ו נבחר להיות בין טייסי ה־ 6ו-ז הראשונים. הוא הראשונה, ואף התמנה לסמ״ט א' F-16^ שובץ בטייסת בטייסת. בקיץ 1984 התגייס י', האת הצעיר, לקורס־טיס. אצלו הבדיקות הרפואיות הלכו חלק, אבל האידיאלים והעקרו- נות של תנועת המושבים שיחקו אצלו תפקיד חשוב, ויי דחה את גיוסו בשנה והצטרף לגרעין של תנועת המוש- בים. "כשאחי הגדול סיים קורס־טיס, החלטתי שגם אני רוצה להיות טייס," אומר יי. "כשדי סיים, הרצון התחזק. רציתי להיות טייס־קרב, בדיוק כמוהו. בתחילת התיכון חשבתי להיות טייס־תובלה, כמו אחי הבכור, כי אני טי־ פוס כזה, שעושה את הכל לאט, ואמרתי שבטח יתאים לי להטיס מטוס איטי. "בשמינית, התחלתי לחשוב שאולי לא כדאי לי להיות טייס, כמו האחים שלי, שאולי כדאי לנסות משהו אחר," אומר יי. "הלכתי לגיבושים של הסיירות ושל היחידות המיוחדות, אבל ניגשתי גם לבחינות לקורס־טיס. החלט- תי שאני פותח לעצמי את כל האופציות. עם סיום שנת השירות בגרעין, החלטתי, הפעם באופן סופי, שאני הולך להיות טייס." "לא הפעלנו עליו שום לחץ," אומר די. "לא הכנסנו לו לראש שהוא חייב להיות טייס, מפני שאנחנו, שני האחים הגדולים שלו, כבר טייסים. מצד שני, כאשר הוא שאל אותנו אם כדאי ללכת, אמרנו לו שיילך." "יומיים לפני שהתחלתי את הקורס, אמא אמרה לי: ׳אם זה מה שאתה רוצה לעשות - שתצליח. גם אם לא תסיים את הקורס, זה לא יהיה נוראי," מספר יי. האם, אגב, זכתה לכינוי"האמא של חיל־האוויר" בפי חבריו של י' לקורס. "הם אמרו שבדיוק כמו שלחיל־האוויר יש מפקד, ככה לחיל־האוויר יש גם אמא," אומר י', "וזאת האמא שלי, כי יש לה שלושה טייסים בבית." קורס־הטיס לא היה קל ליי. "הרגשתי שאסור לי לפשל. חרקתי שיניים, כי קורס־טיס זה לא דבר שבא בקלות. אני מאמין שהעובדה שהיו לי שני אחים טייסים, לא הקלה עלי. פרחי־טיס אחרים אמרו שאני בטוח מסיים, כי יש לי שני אחים טייסים. אבל זה לא נכון. עובדה שביראשוני׳ הוסבתי למסוקים." "אני בטוח שאתי הקטן היה נתון תחת לחץ, תחת ערי- סה של ציפיות, וזה לא היה קל," אומר י', הבכור. "אני בטוח שהרגיש שהוא מוכרח לסיים את הקורס, להמשיך את הקו." אבל גם בבית־הספר לטיסה לא היה י' לבדו. אתיו הגדר לים ביקרו אותו כשנשאר שבת, ודפנה, האחות הקטנה של המשפחה, שירתה כפקידה בלישכתו של מפקד ביתי הספר. "זה היה ממש מצחיק," אומר יי. "כולנו, חוץ מנח־ מה, האחות האמצעית, שירתנו בחיל־האוויר. רק היא היתה ב׳ירוקים'." בסוף היראשוני, הועבר י' למגמת מסוקים. "זה לא נפל עלי מהשמיים," הוא אומר. "אפשר לומר, שאפילו הרגש־ תי הקלה. חשבתי שאולי במסוקים יהיה פחות לחץ. רצי- תי להיות טייס מסק״ו, אבל זה לא הלך. כשהודיעו לי שאני הולך לטוס על סייפנים הייתי ממש בדאון. זה היה משבר, שנמשך שלושה שבועות. אבל בבית קיבלו את זה בשיוויון נפש." בקיץ 1986 סיים י׳ את קורס־הטיס כטייס מסוקים. שוב, בפעם השלישית, ישבה כל המשפחה בקהל, ושני טייסים, טייס־תובלה וטייס־קרב, חיבקו את האח הצעיר, טייס המסוקים, לאחר שקיבל את כנפי הטיס. "כשאחי הקטן סיים, הייתי מאוד מרוצה," אומר י', הב- כור. "שמחתי בשבילו, כי ידעתי שזה מה שהוא רצה, והוא הצליח להגשים את המטרה." בתום הקורס, שובץ י׳ בטייסת סייפנים ואנפות. ד' סיים בינתיים את לימודיו בטכניון, ונסע מטעם חיל־ האוויר לשנתיים לארה״ב. י', הבכור, המשיך לטוס ב״אר־ קיע". כשחזר ד׳ לארץ, הוא מונה למפקד טייסת־תעופה י הצעיר, טייס מסוקיס, סיים את הקורס בשנת 1986 . שוב, בפעם השלישית, ישבה כל המשפחה בקהל, וצפתה בבן הצעיר, כשהוא מקבל את כנפי הטיס בבסיס דרומי. בימים האלה הוא עובר לתפקיד מטה. יי, האח הצעיר, עבר להדריך בבית־הספר לטיסה, אחר־כך חזר לטייסת, ולפני שנה השתחרר. היום הוא טס בטייסת בשירות מילואים, ולפעמים יוצא לו להגיע לבסיס בו משרת ד', האח האמצעי. גם י', האח הבכור, מגיע לבסיס של די, כאשר הוא טס בשירות מילואים. "לפעמים הוא מטיס תובלות לבסיס, ורק אחרי־הצהריים חוזר הביתה," אומר די. "במקום לשתות קפה בטייסת, הוא קופץ אלי הביתה, לשיכון, משחק עם הילדים, ואפילו מנקה את הבית, בהתנדבות." הם נפגשים לא רק על הקרקע, אלא גם באוויר, בקשר. "לפני כמה שבועות המראתי מהבסיס בו משרת ד׳," מספר י׳ הבכור. "כמה דקות אחרי ההמראה גיליתי תקלה, שחיי- בה אותי לחזור לבסיס. התקשרתי למגדל הפיקוח כדי לקבל אישור לנחיתה, ופתאום אני שומע את אחי הקטן נותן לי אישור לנחות. בכלל לא ידעתי שהוא במגדל. אחר־ כך הסתבר לי, שהוא רץ למגדל לוודא שהכל בסדר איתי. בכלל, יוצא לנו הרבה פעמים להיפגש על הקשר, כשאנחנו באוויר. אני טס בערבה, והוא ב־ 6ו-ז. אנחנו מחליפים מלה או שתיים, זורקים בדיחה פרטית, שאף אחד לא מבין, וממשיכים הלאה." ליי, המסוקאי, יוצא הרבה פעמים להטיס בני משפתה. "נחמה, אחותי, התחתנה עם אחיו של יעקב מרדכי ז״ל, שנהרג, יתד עם אשתו, בהתקפת המחבלים לפני 18 שנים בכפר־יובל. הבן שלהם, אסף, שהיה אז תינוק, הוסתר במ- כונת הכביסה. הוא ניצל, ואחותי ובעלה מגדלים אותו. כשהיתה לו בר־מצווה, בדיוק הגעתי לטייסת. האלוף אורי שגיא, שהיה אז מפקד המפח״ש, פיקד על אבא שלו ז״ל, וכמתנה לבו־מצמה אירגן לו טיסה באנפה. אני הייתי טייס־המשנה באותה טיסה. נחתנו אצל אחותי במושב, בכפר יובל, במגרש הכדורגל." 59 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 קI סיפורו המדהים ש הל ש׳ התחיל ג לפני עשר י שנים, כשהיה בן ע12 ויצ א עם כמה מחברי רו למסע רגלי מחב חל גונדר ש ובאתיופיה כלעשבהרו ענמקדוינ לת שיי, ש רלו אלח.ם הבמיסחיעד הת רגהלחיי לאורץך ו החפמיינושיה בחהוידטשס,י ם,ד ראגוךת להמקעצו שנהה הסתיים רק לאחרונה , שערלון מגגברעש המי סצדירליוםמי םש:ל שבאהו״לד ו ש,ורץ * • י י , ו m n f * י ן י )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ^ ^ ^ ^ ני •אוד אוהב את השיר של יצחק אומר שי, הראשון מעולי את־ j ^ ^ M V V יופיה שהיה ללוחם ביחי־ ^ ^ ^ ^ ^ דת החילוץ בהיטס של חיל־האוויר, ומתחיל לזמ- ^ r זם: "יהי, הי, כל העניין, זה לשתות משהו קר בלב מדברי. השיר הזה מתאים לי. עברתי את המדבר, עברתי את הג׳וננלים, עברתי דרך ארוכה כדי להגיע לישראל." ש' נולד לפני 22 שנים בכפר קטן בחבל גונדר שבאתיופ־ יה. בגיל 12 יצא למסע ארוך, בן חמישה חודשים, כשהוא לבדו, בלי הוריו ואחיו, עד שהגיע ליעד הנכסף ־ ישראל. שש שנים לאחר שהניע ארצה, והוא בן 18 , יצא ש׳ לעוד מסע ארוך וקשה, אך שונה לגמרי. הוא עבר את הב- חינות והמיונים לשירות כלוחם ביחידת החילוץ בהיטס של חיל־האוויר, סיים מסלול הכשרה מפרך, שנמשך 17 חודשים, והיה ללוחם ביחידה. כעבור חצי־שנה של שי- רות כלוחם פעיל, התקבל לקורס קציני אג"מ. בתחילת ספטמבר יסיים את ההשלמה החילית ויקבל דרגת סג"מ. היחידה לחילוץ ופינוי בהיטס היא יחידה התנדבותית מובחרת. כדי להיות לוחם ביחידה כזאת נדרשות תכונות תרומיות, הכוללות קור־רוח, אמינות ואומץ לב מובהק. שירות ביחידה מעמיד מול הלוחם אתגרים ומשימות קשים, לעיתים כמעט בלתי־אפשריים, הדורשים יוזמה רבה ויכולת אילתור בשטח. כל אלה כאילו נתפרו על שי. כבר בגיל 12 , כשעשה את המסע הקשה והארוך מהכפר הקטן באתיופיה עד למרכז הקליטה שבצפת, עבר בגיונגלים פראיים ונותר בריא ושלם, היה כבר ברור מעל לכל ספק, שהוא מסוגל להתמו- דד עם אתגרים קשים. כשהיה בן 12 החליט שי, שענה אז לשם מנה, להיפרד מהוריו ומשמונת אחיו הקטנים והתחיל לצעוד, פשוטו כמשמעו, בדרך הארוכה לישראל. "תמיד ידעתי, שיש ארץ מיוחדת ליהודים," אומר שי. "לא קראנו לארץ הזאת ׳ישראלי, אלא'ירושלים', דיברנו על ירושלים בתור הארץ שצריך להגיע אליה. כשהגעתי לשדה־התעופה בן־גוריון אמרו לי'ברוך הבא לישראל׳ ואני התעקשתי: 'אני בירוש- לים׳. רק אז הבנתי שיש גם ישראל וגם ירושלים." באיה, אביו של ש', לא כל־כך התלהב מהרעיון שבנו בן ה־ 12 ייצא למסע ארוך ומסוכן. האב העדיף לחכות עד שהילדים הקטנים בבית יגדלו, ולעלות לישראל כל המשפחה יחד. "אי־אפשר לצאת עם הילדים הקטנים למסע ארוך כזה," אמר האב לבנו הבכור. אך ש׳ התעקש שהוא מוכרח לעלות ארצה, ועכשיו. "תיכננו, 20 תלמידים מבית־הספר בכפר, לעלות לישר- אל," מספר שי. "ביניהם היו גם בני הדודים שלי. אמרתי לאבא שאני אעלה איתם. המסע אמור היה להתחיל בהלי- כה עד גבול אתיופיה־סודאן, ומשם, בנסיעה ובטיסה, לישראל. בן הדוד שלי, דויד, שהיה אז כבר בן 20 , הכיר את האיזור, והתכוון לעלות בעצמו. הוא היה זה שהבטיח לאבא שהכל יהיה בסדר, ושהוא ידאג לי. אבא השתכנע." ש' היה מאז ומתמיד ילד עקשן, שגדל להיות נער עקשן, ולא רק בנושא העלייה ארצה. "אבא לא רצה שאל- מד בבית־הספר," מספר ש', "אלא שאהיה איכר, בדיוק כמוהו. 'מספיק לך לדעת לקרוא ולכתוב', נהג לומר. אך אני התעקשתי להמשיך ללמוד בבית־הספר, אלא שלא העזתי להמרות את פיו של אבא, לפחות לא בגלוי. כל בוקר הודעתי לו שאני יוצא, והלכתי לבית־הספר. מכיוון שלא העזתי להיכנס לכיתה, נקבתי חור קטן בקיר של בית־הספר, והסתכלתי מה המורה עושה. הייתי אז בן שבע. בתחילת כיתה ג' החליט המורה להכניס אותי לכי- תה. הוא השביע את כל התלמידים שלא לספר לאבא שלי שאני לומד, ואבא באמת לא ידע כלום. בסוף השנה, כש- קיבלנו תעודות, המורה הגיע אלינו הביתה כדי להראות לאבא את התעודה שלי, שהיתה טובה מאוד. המורה אמר: 'באיה, למה אתה לא נותן לבן שלך ללמוד, תראה איזה תלמיד טוב הואי. אבא היה מופתע, ואסר עלי לחזור לבית־הספר. רק לאתר שהדוד שלי, אחיו של אבא, שיכנע אותו, הוא הסכים שאמשיך ללמוד." ש' היה תלמיד מצטיין וגם קפץ כמה כיתות. התחיל בכיתה ג' ותוך שנה עבר לכיתה הי. בגיל 12 כבר למד בכי- תה טי. "לא זילזלתי באף מיקצוע. במיוחד אהבתי מתמ- טיקה והיסטוריה," הוא מציין. "למדנו היסטוריה כללית, וגם היסטוריה של ארץ־ישראל. כשלמדנו את ההיסטוריה של ישראל השתמשנו בשם 'פלשתין'. לקח לי כמה זמן לקשר ולהבין שיפלשתין,, היא בעצם, ישראל." בסוף ספטמבר 1983 , עזבו כמעט כל תלמידי בית־ הספר בכפר את בתיהם והחלו ללכת לכיוון גבול סודאן. "היינו 20 ילדים, כולנו מאותו הכפר," מספר שי. "אני הייתי בן 12 , הצעיר ביותר בקבוצה. המבוגר ביותר היה דויד, בן הדוד שלי, שהיה בן 20 . אחרי שלושה ימי הליכה פגשנו קבוצה גדולה של מאה יהודים אתיופים, שגם הם היו בדרכם לגבול סודאן, והצטרפנו אליהם." היו אלה ימי סוף ספטמבר, עם טמפרטורה מעל 40 מע- לות ומזג־אוויר יבש ומידברי. "הלכנו דרך ג׳ונגלים של צמחייה מאוד סבוכה," מספר שי. "הרבה עצים, הרבה גי- דולי באמבוק. פגשנו בדרך מיליוני יתושים וגם חיות טרף כמו אריות, נמרים ואפילו פילים. בלילות שמענו את הצבו- עים מייללים, אבל אף פעם לא ראינו אותם. נהמו ללכת רק בשעות הלילה. במשך היום היה תם מדי. יותר מכל חששנו מהשלטונות. אני לא מאמין שהיו הורגים אותנו, אבל היינו נשלחים לכלא ועוברים עינויים קשים." בתחילת נובמבר, חמישה שבועות לאחר שעזבו את הכפר, הגיעה קבוצת העולים לגבול סודאן. לסודאנים שישבו במעבר הגבול סיפרו שהם אתיופים המחפשים מקלט מדיני בסודאן. "הסודאנים העבירו אותנו את הנבול בלי בעיות. חלק מאיתנו נסע במשאית לעיירה מרחק יום וחצי נסיעה מהגבול, והשאר נשארו לישון במעבר, באוה־ לים שהוקמו שם מראש. אני נשארתי. בבוקר שמענו שהמשאית התקלקלה, והתחלנו ללכת ברגל צפונה לעיי- רה. אחרי כמה ימי הליכה הגענו לעיירה. המקומיים לא שאלו מי אנחנו ולאן אנחנו מתכוונים ללכת. קבוצות רבות של יהודים מאתיופיה נהגו לעבור דרך אותה עיירה וללון בה כמה לילות באוהלים. כשאחת הקבוצות החליטה להמשיך בדרכה, היא עזבה בשקט, מבלי לפרק את המא־ הל. גם כשלא היה איש בשטח, הסודאנים המשיכו להא- מין שמישהו ממשיך לגור שם, ואפילו לא בדקו מה קורה." לאחר ארבעה ימים במאהל, יצאה הקבוצה במשאית לקדרף, עיר גדולה יותר בסודאן. מקדרף היו אמורים לצאת מייד לחארטום, אבל הנסיעה לבירה בוצעה, למע- שה, רק חודשיים מאוחר יותר. "בקדרף שכרנו בית בן שני חדרים וגרתי עם ששת בני הדודים שלי. כל אחד בחר לו פינת־חדר וישן בה. בחצר בישלנו את הארוחות. הגדולים יותר הלכו לעבוד בעיר, להרוויח קצת כסף. אני הייתי צעיר מדי, ונשארתי בבית. "במשך כל הדרך לישראל ניסינו לשמור על המינהגים היהודיים, אבל לא תמיד הצלחנו. קידוש, למשל, היה בל־ תי־אפשרי בסודאן, אבל בשבת הקפדנו לא לבשל ולא להדליק אש. אכלנו רק אוכל כשר. השתדלנו לאכול רק קטניות, כי ידענו שעם האוכל הזה לא תהיה בעיה. "לא סיפרנו לאף אחד שאנחנו יהודים. לבעל הבית הסודאני ולמאחמוד, העובד שלו, סיפרתי שאנחנו נוצרים. אילו ידעו את האמת, במקרה הגרוע, היו שוחטים אותנו ובמקרה הטוב היו מסגירים אותנו לשלטונות. "אחרי חודשיים הגיע דויד, בן דודי, והביא לנו דרכונים. הדרכונים היו מיועדים לטיסה שלנו מחארטום לצרפת. לחארטום נסענו באוטובוס. הכבישים היו סלולים, והתקדמנו מהר. מכיוון שעדיין לא ידענו מתי נטוס לצר־ פת, שכרנו בית בן שני חדרים, מוקף גדר־אבנים גבוהה, ממש חומה. היינו 20 איש בבית. המבוגרים ישנו בתוך הבית, ואנחנו, הצעירים, ישנו בחצר. כעבור עשרה ימים טסנו מחארטום לפאריס. "בשדה־התעופה בפאריס חיכתה לנו אשה כבת 30 , נצי־ גה של הסוכנות. היא לקחה אותנו למלון, ואמרה לנו לח- כות, עד שיודיעו לנו מתי נטוס לישראל. רוב הזמן היינו סגורים בחדרים. לעיתים רחוקות טיילנו קצת בעיר. "אחרי שבועיים טסנו ליוון. בשדה־התעופה באתונה קיבלו אותנו אנשי הסוכנות, והועברנו למלון. אני זוכר שב- אותו שבוע ירד נשם חזק מאוד ביוון, ואת רוב שעות היום ביליתי מול החלון, מסתכל בגשם שבחוץ." בתום המתנה בת שבוע וחצי ביוון, הגיע ש' לשדה־ התעופה ועלה על מטוס"אל־על". "היה מאוד מרגש לר- אות את סמל המגן־דוד ואת דגל ישראל על המטוס," הוא נזכר. "הגענו לישראל ב־ 11 בלילה. אני זוכר את התאריך המדויק: ה־ 26 במארס 1984 . האמת היא, שזהו התאריך היחיד שאני זוכר מכל המסע הארוך הזה. כבר בימים הרא- שונים איבדתי את חוש הזמן. לא ידעתי איזה יום היום וכמה זמן עבר מאז שיצאנו מהכפר שלנו באתיופיה. "כשירדנו מהמטוס בישראל, קיבלנו מייד תעודות. כבר בשדה־התעופה עיברתתי את שמי מגננה לשי. היו כאלה שהיתה להם משפחה בארץ, והם נסעו למשפחה שלהם. השאר, ואני בתוכם, נסענו למרכז קליטה בצפת." ש' התגורר חודשיים במרכז הקליטה בצפת. בוקר־ בוקר הלך לאולפן, והתחיל ללמוד מלים בסיסיות בעב- רית. "בהתחלה ממש שברתי שיניים," הוא מחייך. "לא הבנתי אף מלה ממה שדיברו אלי, לא ידעתי מה רוצים ממני. אחרי כמה חודשים, כבר הצלחתי להבין קצת. למע־ שה, הצלחתי לשפר את העברית שלי רק בצבא." כעבור חודש וחצי בארץ, נסע ש' לטייל בירושלים: "הייתי גם בכותל. עמדתי שם והסתכלתי. לא הכנסתי פתק בין האבנים, כי לא ידעתי אז שמכניסים פתק עם בקשה בין אבני הכותל. בעצם, גם לא היה לי מה לבקש. הרי הנעתי לישראל. קיבלתי את מה שרציתי." שבועיים לאחר הטיול איתרה אותו דודתו, ושי עבר לגור אצלה באשקלון. הדודה רשמה אותו לבית־הספר, והוא שובץ בכיתה חי. עם המתמטיקה והאנגלית הסתדר, אבל מיקצוע כמו דקדוק לא הצליח בשום אופן ללמוד. "עם החברים בכיתה הצלחתי אפילו לדבר עם קצת שגי־ אות, אבל ספרות ודקדוק לא יכולתי לתפוס," הוא צוחק. בתום חצי־שנה, החליט ש' לעבור לפנימייה בכפר־ חסידים. "סיפרו לי שלומדים שם הרבה אתיופים. בתחי־ לת כיתה ט' עברתי לשם. עד היום יש לי חברים טובים מן הפנימייה. מכיוון שהורי עדיין לא עלו ארצה, אימצה אותי משפחה אומנת. גם היום אני בקשר טוב מאוד איתם והם אפילו הגיעו לטקס סיום המסלול שלי." בכיתה י״א קיבל ש' צו התייצבות ראשון. "עוד לפני שקיבלתי את הצו התחלתי לחשוב מה אני רוצה לעשות בצבא," הוא מספר. "החברים שלי רצו ללכת לצנחנים, גבעתי או גולני. דיברנו גם על סיירות מיוחדות, כמו סיירת מטכ״ל ויחידת החילוץ בהיטס של חיל־האוויר. א', החבר הכי־טוב שלי, ידע יותר ממני על הסיירות והיחידות המי יוחדות, וסיפר לי על יחידת החילוץ בהיטס של חיל• האוויר. החלטתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. "בלשכת הגיוס אמרתי שאני רוצה להיות לוחם בסיי־ רות. אחרי כמה שבועות קיבלתי זימון לגיבושון. היה קשה, ממש קרעו לנו את הנשמה, אבל עברתי. אחרי הגי־ בושון התקיים גיבוש, ואחריו ראיון אישי ובדיקות רפוא־ יות. נקבע לי פרופיל 97 עם סעיף ראייה, והודיעו לי שהתקבלתי ליחידת החילוץ והפינוי בהיטס." עם סיום בחינות הבגרות, עזב ש' את כפר־חסידים ושכר לעצמו דירה משלו בנהריה. כדי לממן את שכר הדי־ רה עבד במנות. מספר שבועות אחר־כך הגיעו הוריו ארצה. "הפגישה עם ההורים היתה מאוד מרגשת. יותר משש שנים עברו מאז שראיתי אותם בפעם האחרונה. כל האחים שלי גדלו מאוד." באמצע נובמבר 1990 התגייס ש' והתחיל את מסלול ההכשרה ליחידת החילוץ בהיטס. המסלול נמשך 29 חוד- שים, ונפתח בטירונות בת 19 שבועות. אחרי הטירונות 62 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 החלה סידרה ארוכה של קורסים שתים: קורס מ״כים בן 2 ו שבועות, קורס חובשים קרביים, קורס צלילה בקומאד דו הימי, קורס לטיפוס, גלישה וחילוץ ממצוקים, ואימוני מסוקים ביבשה, בהרים ובים. ש' עבר עוד אימוני הישר־ דות בשטח, הרבה ניווטים וכמובן - קורס צניחה. ש' סיפר להוריו שהוא משרת ביחידה מיוחדת, אבל לא פירט. "הם ידעו שאני בחיל־האוויד, אבל לא הבינו בדיוק מה עושים ביחידה הזאת. הם שאלו הרבה שאלות, ועד היום הם שואלים, אבל אני לא טורח לפרט יותר מדי. מס- פיק לי שיידעו שזו יחידה מיוחדת. אם אספר להם מה אנחנו עושים, הם ידאגו לי.״ ש' עבר את מסלול ההכשרה די בקלות. "מבחינה פיסית לא היתה לי שום בעיה," הוא אומר. "יש לי כושר טבעי, ואין לי בעיה לרוץ למרחקים ארוכים, או לצאת למסע־ אלונקות ארוך. הבעיה היתה נפשית, בתוכי. בקורס ארוך כמו הקורס ביחידת החילוץ אתה כל הזמן מפחד שיעיפו אותך. המטרה היתה להגיע לסוף, להיות לוחם. "ביום הראשון בצבא אני חושב שהסתכלו עלי קצת אחרת, כי לא רגילים לראות אתיופים ביחידה כזאת, אבל מהר מאוד הפכנו להיות חברים קרובים, ממש אחים." לאתר שנה וחמישה חודשים, הסתיימה ההכשרה, והח- יילים היו ללוחמים של ממש. בטקס מיוחד קיבלו הלוח־ מים הטריים את כנפי היחידה ודרגת סמל ראשון. "הטקס היה מאוד מרגש," נזכר שי. "הרגשתי שעשיתי את זה, והצלחתי. שעמדתי במיבחן, שאני לוחם." ש' צורף לצוות לוחמים והחל להשתתף בפעילויות הי־ חידה. "החילוץ הראשון שלי," הוא מספר, "היה חילוץ של גופות. לא רחוק משדה־דב התרסק פייפר אזרחי. המ- נוע של המטוס חדל לפעול באוויר, והמטוס נמס באדמה. הטייס והנוסעים נהרגו. הגענו לשם עם מסוק יסעור. זו היתה הרגשה מוזרה. דווקא בחילוץ הראשון שלי לא מצאנו אף אחד בחיים. "האימונים הם השיגרה היומיומית האמיתית ביחידה," מוסיף ש', "וכאלה יש בלי סוף, כל הזמן. אימוני צלילה, גלישה ממצוקים, אימוני מילוט, אימונים עם טייסות מסו- קי יסעורים ואנפות. אנחנו לא רק מחלצים, אלא גם משתתפים בתרגילים בהם מדמים חילוצים מפיגועים שו- נים, וכמובן, יש גם פעולות שאני לא יכול להזכיר כאן." כעבור שנתיים של שירות צבאי, מתוכן קצת יותר משי־ שה חודשים של שירות כלוחם ביחידה, החליט ש' שהוא רוצה לשנות אווירה: "ביקשתי לצאת לקורס קצינים ולה־ יות קצין בחיל־האוויר. הרגשתי שביחידה כבר עמדתי באתגרים שהצבתי לעצמי, וחיפשתי אתגרים חדשים. אני רוצה להיות מפקד. ביחידת החילוץ בהיטס להיות מפקד זה להיות מפקד צוות, והעבודה היא בעיקר מיקצועית, לא הדרכתית. כאן אתה לא צריך לעודד את החיילים להישאר, כי יש להם מספיק מוטיבציה. ביחידות אחרות המפקד הוא זה שאחראי על העלאת המוטיבציה." שלושת חודשי הקורס לא היו קשים במיוחד לשי. "אחרי שעברתי את המסלול ביחידת החילוץ של חיל־ האוויר, קורס קצינים לא היה בשבילי משהו שקשה לע- בור אותו," הוא מסביר. "עם הניווטים ושאר הפעילויות בשטח היה לי קל. במסלול ההכשרה ליחידה עברתי דב־ רים הרבה יותר קשים." גם בקורס הקצינים, בדיוק כמו ביחידה, לא היתה לשי בעיה של כושר גופני. במיבחני הכושר של בית־הספר לק- צינים היה תמיד ראשון ברשימה ושמו סומן ברשימה בלוח המודעות של הפלוגה. כאשר קיבל 98 , השאר קיבלו 76 או 68 . הצוער הכי־קרוב אליו קיבל 85 . ריצת 2,000 מטר, למשל, הוא מסיים בשמונה דקות וארבע שניות, כאשר שאר חיילי הפלוגה מתנשפים הרחק מאחוריו. "אני עדיין לא יודע איזה תפקיד אני רוצה למלא. אני אוהב את הצבא ואת חיל־האוויר, ומאוד רוצה להמשיך בקריירה צבאית. אחרי השיחרור, שאני מאמין שיהיה עוד רחוק, אלך ללמוד קרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסי־ טה." 63 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 הסאלון האווירי ה־ 40 אהרון לפידות, לה בורז׳ה משם־ הסאלון האווירי ה־ 40 בלה־בורז׳ה, שננעל לפני כחודשיים, היה ראי נאמן למצבה של התעופה העולמית, האזרחית והצבאית: קטן מהרגיל, ללא נוכחות צבאית ראויה לשמה ועם תצוגה אווירית חלשה ביותר. ובכל זאת, למרות התצוגה המצומצמת ומזג־האוויר 64 הקודר, נכחו בו 400 אלף מבקרים, שהעידו ברגליהם, כי הסאלון האווירי הוא עדיין אירוע אטרקטיבי, המושך אליו קהל המונים. המשבר שאליו נקלעה תעשיית התעופה העולמית השפיע על התצוגה: כמעט ולא היו מטוסים צבאיים באוויר, מלבד מטוסים )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 גיר הארבעים צרפתיים ורוסיים, ואת מרכז הבמה תפסו השנה המטוסים האזרחיים. הרוסים, גם השנה, השתלטו על התצוגה האווירית והקרקעית, עם 28 מטוסים מדגמים שונים. השנה, הביתן הישראלי היה בין הגדולים והמעניינים ביותר, ובמסגרתו הוצגה גלריית מטוסים, שהמכנה המשותף שלהם היה חידוש מפתיע: אף אחד F מהם לא שירת בעבר בחיל־האוויר הישראלי - מידו 2 משופר, 5״ צ׳יליאני, מטוס אימון רומני, מטוס ימי ארגנטיני, מטוס ההתראה פאלקון והאסטרה הוותיקה 65 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 יש לא הגדיר זאת בצורה מוצלחת יותר u • ^ ^ מאשר פיל קונדיט, נשיא"בואינג": "העתיד," אמר קונדיט, "הוא חזון. העבר - זיכרון. אבל ההווה הוא פשוט אסון!" עם פתיחתו של הסאלון האווירי ה־ 40 I • בלה־בורז׳ה עומדת תעשיית התעופה העול- מית באחת השעות הקשות בתולדותיה, כשהיא נאלצת להתמודד עם משבר כפול: האחד, אליו כבר התרגלנו משהו בשנים האחרונות - המשבר בשוק הצבאי. השינו- יים הגיאופוליטיים בעולם, שגררו בעיקבותיהם הצטמ־ קות־רבתי של התקציבים הביטחוניים, הופכים את ההצטיידות במטוסי קרב חדשים לחלום באספמיה, עבור כמעט כל חילות־האוויר בעולם. אולם, אם בעבר היה מצב מעין זה גורם לתופעת נדנדה, ומגביר את הביקוש בשוק המטוסים האזרחיים, הרי כיום, סובל גם השוק הזה ממשבר עמוק. "בואינג" קיצצה את רמת הייצור השנתית שלה בלא פחות מארבעים אחוז, והי אור עדיין לא נראה בקצה המנהרה. אי אפשר, שמשבר כה עמוק לא יתן את אותותיו בחלון הראווה של התעשייה הזאת, הסאלון האווירי בפאריס. ואכן, הסאלון השנה היה ראי נאמן למצב הכללי של התעשייה: קטן יותר, ללא נוכחות צבאית ראויה לשמה, עם תצוגה אווירית תלשה ביותר. 1,570 חברות מ־ 38 מדי- נות הרכיבו השנה את רשימת המשתתפים בסאלון האווי- רי - כ־ 200 חברות פחות מאשר בסאלון הקודם, שהתקיים ב־ו 99 ו. ואם לא די בו, במשבר הכלכלי, העיב על הסאלון הנוכ- חי גם החשש האמריקני מפני ריגול תעשייתי צרפתי. כחו- דש לפני הפתיחה, הודלף בוושינגטון מפי גורם מודיעיני כביכול, מיסמך, המזהיר מפני כוונה צרפתית לנצל את האירוע לצורך איסוף פרטים טכניים על מערכות נשק אמ- ריקניות. למרות ההכחשות ההדדיות, הורגש המתת בא- וויר. לפחות בצד הצרפתי נמצא נם מי שהתייחס לדברים בהומור: צלם צרפתי אחד הסתובב בכל מהלך הסאלון, כשעל מצלמתו מונף שלט: "מרגל צרפתי בפעולה". קצת פחות ממחצית החברות המציגות היו חברות צרפתיות. המציגים הגדולים האחרים היו ארצות־הברית, בריטניה, גרמניה, ובמקום החמישי במספר החברות המצי־ גות - קשה להאמין אבל זו עובדה, ניצבה ישראל, עם 46 חברות(מספר דומה של מציגים הגיע גם מקנדה). ישראל השינה השנה מדינות בעלות היסטוריה תעופתית מפוא- רת, כמו איטליה, הולנד ושוודיה, והתצוגה שלה היתה, על־פי כל קנה־מידה אובייקטיבי, מרתקת ביותר, ורבת־ מעוף. הרשימה הסטאטיסטית הזאת עושה אי־צדק מסוים עם הרוסים, שהביאו לסאלון את מספר המטוסים הגדול ביותר אחרי צרפת, אבל תחת שמן של עשר חברות בלבד. מבחינת העניין, אין ספק שהתצוגה הרוסית עומדת גבוה בראש הרשימה. עשרה ימים של סאלון אווירי, 20-11 ביוני 1993 , פירו־ שם גם אירגון למופת של מיפגש בינלאומי ברמה גבוהה ביותר. שכן, למרות המשבר, עדיין מדובר בתעשייה עתי־ רת הממון ביותר בעולם. האנשים העוסקים בייצור, שיווק והפעלת מטוסים רגילים, ככל הנראה, לרמת חיים הממרי- אה, פחות או יותר, לגובה אליו ממריא המטוס שלהם. לכן, מפנק הסאלון האווירי את אורחיו המיקצועיים ממש כאי- לו טסו במחלקה ראשונה: בביתנים המפוארים מוגשות ארוחות עתירות קלוריות על־ידי דיילות חינניות, מיטב הטכנולוגיה האור־קולית משמשת להדגמת המוצרים, ול- קוחות פוטנציאלים רציניים נלקחים לטיסות הדגמה במ- טוס שנפשם חשקה בו. למרות העלייה(שנעצרה השנה) במספרן של החברות המציגות בסאלון, יורד בהתמדה מספר המציגים באוויר. , מבט מקרוב על הקוקפיט של המיג־ 21 שעבר השבחה בתעשייה האווירית. ערכות ההשבחה "ביבבו" השנה בסאלון ללא עוררין, להעיד; על המגמה הרווחת בתעשיית התעופה העולמית בין מאות אלפי המבקרים בסאלון היתה נם משלחת של תיליהאוויר, בראשות מפקד החיל, האלוף הרצל בודינגר (בתמונה, על רקע דגם של טיל הייחץ"). ה"חץ", ובן התצוגה הישראלית בולה, משבו אליהם תשומת־לב רבה. לדעת רבים, התצוגה הישראלית היתה המעניינת ביותר בסאלון 4 לפני 12 שנים, ביו 98 ו, השתתפו בסאלון פחות מ־ 800 חב- רות - אבל הצופים זכו לראות 830 הופעות אוויריות, שהוצגו על־ידי 202 מטוסים. בסאלון האחרון השתתפו יותר מכפליים חברות - אבל מספר ההופעות באוויר צומ- צם ברבע: רק 630 טיסות ראווה, שבוצעו על־ידי 190 מטוסים. השנה כמעט שלא ראינו מטוסים צבאיים באוויר - מלבד צרפתיים ורוסיים; במטוסים אזרחיים פונקנו קצת יותר. אבל היחידים שמצליחים באמת להציל את כבודו האבוד של היישואו" האווירי, הם הטייסים האירובטיים. הטייסים הללו, כ־ 5ו במספר, מתחרים על הגביע העולמי באירובאטיקה אווירית, המוענק על־ידי חברת השעונים השוויצרית הנודעת "ברייטלינג", והקרוי על שמה. התחרות נועדה, לדברי מארגניה, לקדם את האירובא• טיקה כספורט, כאמנות, וכבימה להצגת מטוסים ומנועים אירובאטיים חדשים. הטייסים, הנחשבים לטובים בעו- לם, באים מעשר מדינות: ארה״ב, רוסיה, צרפת, גרמניה, הונגריה, הולנד, ליטא, פולין, צ׳כיה ושוויץ. הם טסים במ- טוסים הנחשבים לטובים ביותר בתחומם, מתוצרת אקסטרא גרמניה, מורדי מצרפת וסוחוי הרוסית. צוות שופטים הנמצא על הקרקע, מעניק למתחרים נקודות בהתאם לרמת הביצוע, רמת הבטיחות ורמתו האמנותית של התרגיל. אחדים מהתרגילים נראים כאילו הם עומדים להסתיים באסון - אך אל דאגה. בסאלון הזה, לפתות, כולם נחתו בשלום. התצוגה הישראלית היתה, לדעת מומחי תעופה רבים, התצוגה המעניינת ביותר בסאלון. השנה הגיעה לשיא המגמה, שהתעשייה האווירית היתה מן הראשונות בעולם לזהות: השבחת מטוסים קיימים על פני רכישת מטוסים חדשים. לזכותה של התעשייה האווירית ייאמר שמרגע שזיהתה את המגמה הזאת, היא השקיעה משאבים רבים בפיתוח חבילות השבחה, ומאמצים לא פחותים בשיווקן האגרסיבי. השינוי במעמדה הבינלאומי של ישראל פתת בפני התעשייה האווירית שווקים, שבעבר אפשר היה רק לח- לום עליהם. היום, למעשה, מנהלת התעשייה הישראלית פרויקטים בחמש יבשות, חלקם גם עם מדינות הגוש המזרחי לשעבר. מבקרים מהודו ומסין הציפו את הביתן הישראלי, ואף אחד מהם לא פסל על הסף שיתוף פעולה עתידי עם התעשייה הישראלית. התצוגה הישראלית מדברת בעד עצמה. ברחבת המטו- סים שבפתח הביתן הישראלי עמדה קבוצה מדהימה של מטוסים, שהמשותף לכולם היה, שאף אחד מהם לא שירת בחיל־האוויר הישראלי. אם בעבר הציגה התעשייה האווי- רית מטוסים כמו הכפיר, פאנטום 2000 ודומיהם, הפעם צייליאני F־5 , הוצגו בביתן מטוסים כמו המיג־ו 2 המשופר משופר, סוויפט - מטוס אימון רומני שעבר שינוי והשבחה בתעשייה האווירית, מטוס ההתראה פאלקון, מסוק יואי שהושתלו בו מנועים חדשים, האסטרה הוותיקה ומטוס ימי"טראקר" מתוצרת גראמן, של חיל־הים הארגנטיני. תחום התמחות ישראלי שני, שבו התעשייה האווירית הישראלית היא בין המובילות בעולם, הוא תחום המזל"- טים. עשרים שנות ניסיון עושות את שלהן, ולא פחות מ־ 90 אחוז מכלל המזל״טים בעולם, המופעלים מיבצעית, הם פרי תיכנון התעשייה האווירית. על כן גבוה בסמוך לפתח הביתן, הוצבו ארבעה דורות של מזל״טים מתוצרת התעשייה האווירית, כשבראשם - השורט ריינג', המזל״ט שזכה במיכרז משרד ההגנה האמ- ריקני. במהלך הסאלון נודע, כי בריטניה מבקשת לרכוש מישראל מזל״טים לטובת כוחותיה שבבוסניה. השורט רימני יפותח בשיתוף פעולה עם חברת האלקט־ שבעה אבות־ .TRW רוניקה האמריקנית הענקית טיפוס ייוצרו למזל״ט, האמור להיכנס לשירות מיבצעי 66 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מבט כללי על התצוגה הקרקעית: בחזית, מסלק "יואי" שהתעשייה האווירית השתילה בו מנועים חדשים. מימין: מסלס הסילד הימי "טראקר", מתוצרת"גראמן", של חיל־הים הארגנטיני, שיעבור השבחה בתעשייה האווירית. כרקע, ביתן "איירוספסייאל" של המדינה המארחת AEROSPATIALE AEROSPATIALE mmi ב־ 994 ו. מדובר במזל״ט דו־מנועי, בעל יכולת שהייה בא- וויר של 12-8 שעות, ותיקרת שירות של 15 אלף רגל. בתוך הביתן הציגו אלביט ורפא״ל, אלישרא ואל־אופ, תע״ש וראדא - ועשרות חברות אחרות - יכולת מרשימה ביותר. יכולת זאת משכה לביתן הישראלי מבקרים, שבע- בר לא היו אפילו מתקרבים אליו, כמו טייסים מדובאי ומהנדסים מרוסיה. ואולי ההוכחה המוחצת ביותר למשבר הפוקד את התעשייה האווירתאוטית העולמית היא התחרות בין החברות הישראליות על פרויקטים בינלאומיים. אם בעבר נאלצו חברות ישראליות להתחרות בחברות ממדינות אח־ רות, היום הן מוצאות כי התחרות הקשה ביותר צפויה להן דווקא מבית. התחרות הזאת בולטת במיוחד בין התעשייה האווירית לי׳אלביט", על רקע הטענה, כי"אל־ ביט" מפתחת בשנה־שנתיים האחרונות יכולות מקבילות לאלה של התעשייה האווירית, ומקימה למעשה"תעשייה אווירית שנייה". כך, לדוגמה, פרויקט השבחת המיג־ו 2 לחיל־האוויר הרומני, ניתן בתחילה לתעשייה האווירית, אולם שלושה שבועות לפני פתיחת הסאלון הודיעה"אלביט", כי נבחרה להיות הקבלן הראשי בעיסקה. השינוי יצר אבסורד מסו- ים, שכן המטוס שהוצג בסאלון הוא פרי ההשבתה של התעשייה האווירית, ומשום כך - לא אב־הטיפוס של הפרויקט. נשיא"אלביט", עמנואל גיל, אמר לבטאון חיל־האוויר, כי"אלביט הציעה הצעה מתאימה ללקוח", ולפיכך זכתה במיכרז. "אלביט" היא הקבלן הראשי של פרויקט ההשב- חה, שהיקפו - מאה מטוסי מיג־ ו 2 בעלות של שלושה מיליון דולר למטוס. התעשייה האווירית שותפה, כמובן, לפרויקט, אולם "אלביט" מנהלת אותו. "המיג־ 21 הוא המועמד המאסיבי ביותר להשבחה," אמר עמנואל גיל, "בגלל המספרים הגדולים בהם יוצר, והכמות הגדולה של מטוסים מסוג זה, המשרתים עדיין בחילות־אוויר שונים בעולם. אנחנו הולכים לאן שיש לקוח - אין לנו מניעה להשביח, תיאורטית, שום מטוס." לנשיא"אלביט" היתה תחזית קשה על המשבר בעולם התעופה: "העתיד קשה לכולם. יש מעט תקציבים והרבה מתחרים. המצב בישראל מקביל למצב ברוסיה, ואני חושש, שגם אנחנו נראה בקרוב את אותו סוג של משבר, שקיים שם: אין לקוח קבוע(קרי: משרד הביטחון) שיש- לם את הוצאות אחזקת מפעל המטוסים. ברגע שאין הזמ- נה בסיסית קבועה, ועל כל דולר צריך להתחרות - יש בעיה." "אלביט" מציעה חבילת השבתה משלה ל־ 5־ז, פרויקט שהתעשייה האווירית מבצעת עבור חיל־האוויר הצייליא־ ,L־39 ני. היא ביצעה השבחה למטוסי אימון ציכיים מדגם והיא מציעה אפילו מזל״ט משלה - מתוצרת"חץ הכסף", שייאלביט" רכשה שליש ממניותיה. האטרקציה העיקרית של התצוגה הישראלית היתה ללא ספק מטוס הביון וההתראה פאלקון. המטוס, שמבו- Phased סס על בואינג 707 , נושא בחרטומו מכ"מ משוכלל מתוצרת אלתא, וחיישנים המאפשרים לו להציג array תמונה של 360 מעלות. המערכת הזאת ניתנת להרכבה, לדברי יצרניה, גם על מטוסים אחרים - מבואינג 747 ועד הרקולס, ואפילו מטוסים קטנים יותר. את המטוס הטיס מישראל מיודענו מנחם שמול, טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית, והוא אף ערך בו טיסת ראווה. בתוך הביתן המשותף לתעשיות, הציגו החברות הישראליות שפע של מוצרים וטכנולוגיה מתקדמת, שלא 67 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 היו מביישים שום מעצמה תעשייתית עולמית. רפא״ל הציגה בפעם הראשונה את מערכת הלייטנינג - מארז ני- ווט והפעלת נשק בלילה. זוהי התשובה הישראלית למער- כת ה״לנטירן" הנודעת, תשובה זולה בהרבה מהמקור. בצד הלייטנינג הציגה רפא״ל את הפיתוך 3 וכוכב ותיק של רפא״ל - טיל האוויר־קרקע "פופאי", נשק חכם מונחה־לייזר, המצוי גם בשירות חיל־האוויר האמריקני. תברת"ראדא" הציגה מערכת מתקדמת לתיחקור קרבות אוויר, שזכתה במיכרז משרד הביטחון. מול ההימנעות האמריקנית הבולטת, השתלטו הרוסים לחלוטין על התצוגה האווירית והקרקעית. המגמה הזאת, הנמשכת זה שנים אחדות, הגיעה השנה לשיאה. הרוסים הביאו איתם לסאלון לא פחות מ־ 28 מטוסים מדגמים שו- נים. כמות עצומה, שגרמה להצפה רוסית בכל רחבי הסא- לון: לאן שלא הסתכלת - נתקלת במטוס רוסי. וזה עוד חוץ מהביתן הלאומי, התצוגה באולמות וביתני החברות הרוסיות. בשמיים ראינו את מיודעינו הוותיקים המיג־ 29 , שהפי עם לא נפל, סותוי־ 27 , וגירסת הייצוא שלו - סוחוי־ 30 . וע־ דיין אין לטייסים המערביים הסבר, איך מבצעים את התרגיל המופלא הזה, קוברה פוגאצ׳ב. הרוסים בנו למיג־ 29 ולסוחוי־ 27 גירסאות נושאות מטו- סים, בעלות כנפיים מתקפלות, ולמרות זאת, מפעל "מי־ קויאן", פאר התעשייה האווירתאוטית הסובייטית, בצ- רות. כרגע, אין לו, פשוטו כמשמעו, עבודה. יותר ממאה מטוסי מיג־ 29 חדשים, בשווי של שני מיליארד דולר, יוש- בים כאבן שאין לה הופכין בשדה־תעופה סמוך למוסקבה. המיגים האלה, שאיש לא שילם תמורתם, מכבידים מאוד על תקציב מפעלי "מיקויאן", והמפעל הוותיק מבקש מוצא מהמשבר באמצעות תוכנית השבחה למטוס אתר מתוצרתו - המיג־ 21 . כמו לתעשייה האווירית הישרא- לית, גם ליימיקויאן" קורצים 5,500 מטוסי מיג־ו 2 המפוז־ רים בכל רחבי העולם ומצפים לגואל - או למשבית. ^־ מטוס העתיד של"מיקויאן״, מיג־ 42 , המקביל ל־ 22 נמצא עדיין בשלבים התחלתיים מאוד של הפיתוח, ויע- בור ככל הנראה זמן, עד שנראה אותו מוצג בסאלון. על הקרקע ראינו תחרות מעניינת בין מסוקי התקיפה הרו- סיים, מיג־ 28 וקאמוב־ 50 כפול חרוטור. התחרות הזאת משקפת את המאבק בין שני המפעלים, איזה מסוק יירכש על־ידי חיל־האוויר הרוסי בכמויות גדולות. גם בתחום האזרחי הציגו הרוסים קשת מרשימה של מטוסים: בפעם הראשונה - ואחד המטוסים החדשים ,IL-96 הספורים שהוצגו בסאלון - הוצג האיליושין שמורכבים בו מנועים מתוצרת"פראט אנד וויטני", וציוד ניווט מתוצרת חברת"קולינס". המטוס הזה הוא ההוכחה המוצלחת ביותר לשיתוף הפעולה הרוסי־אמריקני בתחום התעופה. מטוס אחר, פרי של שיתוף פעולה ביךגושי, הוא הבראוויה־טופולב 204 עם מנועי"מלס מיס". הפעם שי- תוף הפעולה הוא עם בריטניה, שאף סיפקה עיצוב־פנים חדש למטוס. ק ו ב ר ה פ ו ג א צ ׳ ב: בשמים ואינו את מיודעינו הוותיקים המיג־ 29 , שהפעם לא נפל, וסוחוי־ 27 . ועדיין אין לטייסים המעוביים הסבו, איו מבצעים את התוגיל המופלא הזה, קובוה פוגאציב גירסת הייצוא ,MK-30 נתמזגה: סותו׳ של הסוחוי 27- . הרוסים הביא! איתם לסאלון 28 מטוסים מדנמים שתים. לאן שלא הסתכלת - נתקלת במטוס רוסי 68 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 aMHP^ י K 'S מול כל העוצמה הרוסית הזאת, העלו האמריקנים לא- על F־16^ מתחרהו של .F־16 : וויר רק מטוס קרב אחד מתוצרת מקדו־ F־18־n , עיסקת הרכש הישראלית הגדולה נל דגלאס, נשאר על הקרקע. המטוס הדו־מנועי, שעבר את טבילת האש שלו במלחמת המפרץ, משך תשומת־לב רבה, אולם - לפחות על־פי הגירסה הרשמית - לא השת- F־15 לם להטיסו. בצד, מאחורי ה־ 6ו־ז, הוצג גם מטוס אחד. לא רבים הבחינו בו. בכלל, התצוגה הקרקעית שיקפה כהלכה את המינימל- יות הצבאית של הסאלון הזה: בשורת המטוסים המרב־ זית, הארוכה ביותר, עמד הארייר בודד אחד - וכל שאר המטוסים היו אזרחיים. אני זוכר את השורה הזאת מסא־ לונים קודמים: בקושי ראית מטוס אזרחי, פה ושם, שהפי ריד בין קבוצות גדולות של מטוסי קרב. המטוסים האזרחיים, אם כך, ניצבו הפעם במרכז הבמה. חטיבת מטוסי הנוסעים של מקדונל דגלאס, למשל, הציגה את ה־ 90 ־סו&, ואפילו - לא תאמינו - בא־ וויר. המוטו, שבצילו פותח המטוס הזה, הוא מוטו אקולו- גי: "זהו המטוס הנקי והשקט ביותר בקלאס שלו", מתפא- רים במקדונל דגלאס. למטוס הדו־מנועי הזה יש טווח של 4,200 ק"מ, וטיסת הבכורה שלו נערכה בפברואר. עד כה 0ו\ 77 הזמנות ועוד 102 אופציות. הוא אמור ־ צבר ה־ 90 להיכנס לשירות סדיר ברבע השלישי של השנה הבאה. מלת המפתח של תעשיית התעופה האירופית היא שי- תוף פעולה. מדינות אירופה קשורות ביניהן בעשרות פרו- יקטים אוויריים, המפותחים ומיוצרים במדינות שונות. אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לשיתוף הפעולה הזה הוא מפעל המטוסים אירבוס, ששותפות בו צרפת וגרמנ- יה. אירבוס, שהיא האלטרנטיבה היחידה לחברות האמ- ריקניות בואינג ומקדונל דגלאס, בתחום מטוסי הנוסעים, הופיעה השנה בסאלון בכוח מלא. גם אירמס הציגה מטוס חדש לגמרי: מלבד השלישייה הארבעה מנועי, וגירסת שני A־340 - המוכרת של מטוסיה שניהם מטוסים לטווחים ארוכים, ,A־330 , המנועים שלו שהוא ,A־32171 המסוגלים לשאת 440 נוסעים, ולצידם בעלה 220 מושבים המיוצרת A־320^ גירסה מאורכת מטוס קטן, בעל ,A־319TI בהמבורג, הציגה אירבוס את 130 מושבים. בכך, תוקעת אירבוס יתד בכל פלח קיים של שוק מטוסי הנוסעים, ומתחרה בבואינג ובמקדונל דגלאס לכל רוחב הקשת. המטוס החדש ייכנס לשירות ב־ 996 ו, ויצרניו צופים לו שוק של 400 מטוסים, שיכסו בלי בעיות את עלות הפיתוח שלו: 275 מיליון דולר. שישה מטוסים כבר הוזמנו על־ידי חברת החכרה מלוס אנגילס. אגב, המפעל הגרמני של אירבוס עורך עתה ניסויים המונע במימן נוזלי. בסוף העשור B־300 בדגם של האירבוס יטוס אב־הטיפוס של המטוס המהפכני הזה, בעל הגיבנת הגבוהה, המשמשת לאיחסון מכלי המימן. בפלח הצבאי של שיתוף הפעולה האירופי, אין ספק שהמערכת המעניינת ביותר המפותחת עתה, היא מערכת ההגנה מפני טילים טקטיים ובאליסטיים - משהו, שבהגדרה גסה אפשר לכנות אותו"מלחמת הכוכבים האי- טיל ,SAMP : רופית". נתח אחד של המערכת כבר קיים קרקע־אוויר ליירוט טילים בטווח בינוני, המפותח על־ידי צרפת ואיטליה(תומסון, אירוספציאל, אלגיה). צרפת מפ- עילה לחץ פוליטי כבד על מדינות השוק המשותף להרחיב את היריעה וליצור מערכת שלימה שתכלול התראה לוויי־ נית, רשתות פיקוד, בקרה וקשר ומרכזים לעיבוד מידע. מחיר מערכת ההגנה הזאת יגיע, על־פי התיכנון הנוכחי, ל־ 14 מיליארד דולר. שיתוף פעולה צרפתי־גרמני אחר, הניב את מסוק התקי- פה טייגר. הטייגר, המיוצר על־ידי החברה המשותפת שהוקמה על־ידי שתי המדינות, יורוקופטר, מופיע בשני דגמים: מסוק נ״ט, ומסוק לסיוע קרוב המכונה גיארפו. מטוס מנהלים אחד משך תשומת־לב כללית: הפאלקון 2000 , מתוצרת מרסל דאסו. המטוס הזה הוא כה מפואר, שהוא כונה "ארמון מעופף" ו״אלף לילה ולילה". מיותר לציין, שהלקוחה הגדולה ביותר של המטוס, הנחשב למ־ פואר מסוגו בעולם, היא סעודיה. יש בפאלקון 2000 כורס- אות עור משובח, ספות רכות, שטיחים מפוארים ומעוצבים - בצד כל חידושי האוויוניקה, כולל אפילו תצוגה עילית לטייס. כמה עולה מטוס כזהז בקונפיגורציה של שני תאים המיועדים לתשעה נוסעים, 13.5 מיליון דולר בסך־הכל. אם תרצו להזמין, יסתפקו מפעלי דאסו בחצי מיליון כתשלום ראשון, כדי להתחיל בעבודה. הצרפתים, כמובן, יודעים לעשות גם מטוסי קרב. כמארחים, הוטלה עליהם החובה לא לבייש את הפירמה - והמשימה הוטלה הפעם, כמו בשנים עברו, על הראפאל והמיראז'־ 2000 . למרות ששניהם כבר אינם מטוסים חד- שים, משך הראפאל השחור, כתמיד, תשומת־לב רבה. גיר־ סה חדשה של הראפאל, שהוצגה בסאלון לראשונה, היא מטוס דו־מושבי שביצע את טיסת הבכורה ,B הראפאל שלו רק באפריל השנה. גם המיראז" 2000 הציג חבר חדש במשפחה: מיראז'־ 2000 דאש 5. תא טייס מתקדם מזכו- ומערכות ל״א מתוחכמות מאפיינות את המ- ,(glass 3 1 1 ) כית טוס הזה. טאיוואן, אגב, הזמינה 60 מטוסים כאלה. למיראז'־ 2000 נוספת, אגב, מערכת רבת־עוצמה בדמות שהשיג תוצאות מצוי- ,RBE2 מכ"מ הסריקה האלקטרונית נות בניסויי הטיסה שלו. בין היתרונות הבולטים של המכ״מ הזה: הפעלה בו־זמנית של סריקה אווירית ועקיבת קרקע, ויכולת ירי טילים סימולטאנית לעבר שמונה מט- רות. בתוך הביתנים הוצגו, כרגיל, מערכות, מנועים וסי־ מולאטורים. ריכוז המאמץ העיקרי הוא במערכות אינטראקטיביות (כמו זו של חברת "סקסטאנט" הצרפ- כדי ,virtual Reality תית) ומערכות המפעילות אלמנטים של להשיג רמה גבוהה יותר של קומוניקציה בין הטייס למ־ סוס. הקאמובי 50 (בתמונה העליונה) והמי־ 28 (בתמונה התחתונה), שני מסוקי תקיפה רוסים, מתחרים ביניהם בימים אלד, על עיסקת רכש גדולה. דק אחד מהם ״בחר במסוק התקיפה של תיל האוויר הרוסי גם הקסדה זוכה לתשומת־לב: "סופלם־סופרוטק" הצי- גה מערכת ראיית־לילה, היימתלבשת" על פניו של הטייס, ומתאימה למרבית קסדות הטיסה הקיימות. "תומסון" מצרפת ו׳יקייזר" מארצות־הברית חתמו על הסכם פיתוח של קסדות טיסה מתקדמות, המשלבות תצוגות עיל- יות. בתחום המנועים, הכוכב של התצוגה דווקא נעדר ממנה: הפיתוח המעניין ביותר היום הוא המנוע בעל ההר עה הווקטורית של"פראט אנד וויטני", או יותר נכון, נחיר אמור לטוס לראשו- PYBBN^ .PYBBN הפליטה שלו, הקרוי מונע על־ידי שני מנועי F־ 15 נה בספטמבר השנה, על מטוס הנחיר היה אמור להיות מוצג בפאריס, .F־100־PW־229 אולם למרבה האכזבה(של המרגלים הצרפתים!) הודיעה "פראט אנד וויטני" ברגע האחרון כי היא משאירה אותו בבית. סוכנות החלל האירופית, ,ESA : תצוגה מעניינת אחרת הצינה בביתן שלה אקוואריום ענק, שבו תיפקדו אסטרונ- אוטים בתנאים המדמים חוסר משקל. הקהל הוזמן לצפות בהם כשהם פותחים וסוגרים ברגים ופאנלים, כשהמיקרו־ פון הפתוח שלהם מעביר, מלבד נשימות כבדות, קללות חרישיות בצרפתית עסיסית... להתראות בסאלון 4171 , בשנת 1995 , באותו מקום, באותה שעה. 69 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מונחה נתמ 11 ה: •ACM'130 ר!י ע״צ מעדזה־ס׳צמי ז יה או פליר מתוצרת "חברת "רוקתל נשק ממחה מדויק, על־פי הגדרתו, מבטיח אחוזי דיוק גבוהים בצד חשיפה נמוכה לסכנת היפגעות. הנשק המדויק המו תוצר מובהק של פסגת הטכנולוגיה העולמית, וכמו פיתוחים מתקדמים רבים, גם הוא נולד בעקבות מלחמת וייטנאם, על רקע ההתמודדות הקבועה בין מטוסי ארה״ב, תותחי הנ״מ וסוללות הטילים הווייטנאמיות. הפגיעות הרבות במטוסים האמריקניים הובילו לגיבוש התפיסה, כי צריך לפגוע במטרה מטווח כזה, שלא יאפשר לסוללות ולתותחי הנ״מ לפגוע במטוסים. עם סיום המלחמה, הטילו יצרניות הנשק את כל כובד משקלן על פיתוח כלי נשק מדויקים, ומאותו רגע ואילך החל תהליך פיתוח 70 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מואץ של הנשק המונחה המדויק. מלחמת המפרץ חשפה שורה של מוצרים נבחרים, שפותחו בארה״ב מאז מלחמת וייטנאם, והעניקה לנשק המדויק שירות גדול ויחסי ציבור מצוינים. דרך מצלמות הטלוויזיה נחשף לעיני העולם כולו הנשק המדויק לסוגיו: טילי טומהוק, פצצות לייזר, פצצות גולשות מונחות טלוויזיה. במלחמה זו הוכחה בוודאות עליונות הנשק המדויק על פצצות הברזל הרגילות, בנות הדור הקודם. שיעור הפגיעה של הנשק המדויק במלחמת המפרץ היה גבוה לאין־ערוך מאשר אחוזי הפגיעה שנרשמו לזכות פצצות הברזל )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ^ ^ ^ ^ צצות ברזל בנויות על סטאטיסטיקוז ^ ^ ^ ^ והסתברות. כל הדיוק שאפשר להשקיע • • בהפצצה אווירית, יכול להביא רק ל״בע־ רך". "בערך" זה אומר שהפצצה תפגע בערך במטרה, בסביבות המטרה. סטאטיסטית זה אומר, שאם יטילו הרבה פצצות, בסוף המטרה תושמד. חימוש מונחה מדויק נולד כדי להתגבר על הסטאטיס־ טיקה. במקום להטיל כמות גדולה של פצצות ברזל, ולס- מוך על כך, שיפגעו באיזור המטרה וישמידו אותה, מנחים פצצה אחת ויחידה היישר למטרה. מרגע שפצצה נופלת ממטוס, פועלים עליה משתנים רבים, המקשים עליה לפגוע במדויק במטרה: רוחות חז- קות מזיזות אותה ממסלולה, גובה ההטלה וצורת היעף משנים את המסלול, אופן בניית הפצצה משפיע על המעוף ונתוני השטח עלולים לשבש את חישוב נקודת השיחרור שקבע מחשב ההפצצה. כדי להתגבר על פיספוסים, הולכים על סטאטיסטיקה. מטילים מספיק פצצות, שכל אחת מכוונת לנקודת המט- רה. לא בהכרח תיווצר פגיעה מדויקת במטרה, אבל באי־ זור יהיה פיזור של פגיעות, שסטאטיסטית, יבטיח את השמדת המטרה. הפצצה סטאטיסטית אינה יעילה, כשרוצים לפגוע בר קודה מסוימת בלי ליצור הרס סביבתי. היא גם אינה מת־ אימה לכל מטרה. אם המטרה היא, למשל, בונקר מבוצר, הפצצה סטאטיסטית אולי תעשה הרבה רעש מסביב, אבל תשאיר את הבונקר שלם. חימוש מונתה מדויק הוא הפתרון המודרני לבעיית הסטאטיסטיקה. הוא נועד לפגוע "בול" בנקודות הכוא- בות ביותר. בראשיתו, התפתח בעיקר כדי לאפשר למטו- סים הזורקים את הפצצות להתרחק מטווח הטילים והנ״מ, ועדיין לדייק. או במלים אחרות: לפגוע באויב, לפני שהוא פוגע במטוס התוקף. אש הנ"מ והטילים המשוגרים, חייבו את המטוסים להתרחק מהמטרה יותר ויותר כדי שלא להיפגע. ככל שהמרחק הלך וגדל, כך הלך וקטן דיוקן של פצצות הבר- זל. הגדלת הטווח מהמטרה עמדה לנגד עיניהם של מפת- חי הנשק המדויק, ולאורך השנים ניסו למצוא שיטות חדשות על מנת להגדיל לפצצות ולטילים את הטווח, כך שהמטוסים יוכלו להתרחק מטווח הטילים ואש הנ"מ, תוך שמירת כושר הדיוק. כבר במהלך מלחמת־העולם השנייה פיתחו הגרמנים והשנייה בשם HENSCHEL שתי פצצות מונחות, אחת בשם שבזמן מעופן הועברו אליהן פקודות באמצעות ,FRITZ-X גלי רדיו. האמריקנים עשו ניסיונות שתים לפתח פצצות שבה השתמשו כנגד אונ- ,ASM-2 BAT^ דומות, ופיתחו את יות הצי היפאני. בשנות השישים חלה נקודת־מיפנה בגישה לנשק המ- דויק. הוא כבר לא היה נחלתם של מדענים מטורפים בלבד, אלא הפך להיט בקרב מתכנני ההפצצות הנקודתי יות. הצבא האמריקני, שהיה שקוע במלחמת וייטנאם, הפ- ציץ בתדירות גבוהה מטרות אסטרטגיות־כלכליות בצפון וייטנאם, בעיקר נשרים, תחנות כוח, נמלים וכוי. כל היע- דים הללו היו מוגנים בסוללות טילי קרקע־אוויר ובתותחי נ"מ, שפגעו במטוסים האמריקניים ומנעו מהם להשמיד את המטרות. על רקע זה, התגבשה בחיל־האוויר האמריקני התפיסה, כי צריך לפגוע במטרה מטווח כזה, שלא יאפשר לסוללות הטילים ולתותחי הנ״ם להפיל את המטוסים. מיעפים נמו- כים וקרובים, עברו האמריקנים ליעפים רחוקים וגבוהים. מספר ההיפגעויות אומנם ירד, אבל כמוהו גם רמת הדיוק של פצצות הברזל. הרי ככל שמתרחקים מהמטרה, קטנים הסיכויים לפגוע בה. חימוש מונחה מדויק היה הדרך היחידה להתגבר על סטאטיסטיקת הפיזור, ובאותה עת להרחיק ככל האפשר את המטוסים התוקפים מן המטרה. יצרניות הפצצות החלו בפיתוח. הנתונים שהוצגו להן היו בעייתיים: כדי לפגוע במדויק, יש לראות את המטרה מאוד מקרוב, אך ככל שמתקרבים למטרה, מסכנים את המטוסים. הדרישה היתה להמציא שיטה בה פוגעים לפני שנפגעים. פיתוח ראשון, שאיפשר פתרון מסוים, הושג במארס שבראשה מצלמת WALLEYE 967 ו. פצצה גולשת בשם טלוויזיה, עין אלקטרונית שרואה למרחק של חמישה מייל ומשדרת תמונה לקוקפיט של הנווט. זאת היתה פצצת"שגר ושכח", בעלת ראש ביות אוטו־ נומי מונחה־טלוויזיה. לפני שיחרור הפצצה, מיקם הנווט את צלב הכיוון על המטרה - ושיחרר. לאחר השיגור, ניס־ תה מערכת הניהוג של הטיל לשמור את הצלב על מטרתו המקורית ולנהג את הפצצה, כך שתפגע בדיוק במטרה. מאוחר יותר התקדם הנשק מונחה־הטלוויזיה לכיוון של הוספת מנוע ראקטי לפצצות. ברוח זו, פותח טיל המ־ לטלוויזיה שבראש הפצצה הורכב מנוע .AGM-65 , ייבריק ראקטי, שהגדיל לה את הטווח. אבל גם המייבריק היה טיל "שגר ושכח" והנעילה על המטרה בוצעה עוד לפני השיגור. שני הפיתוחים הללו קידמו רחוק את טכניקת ההנחיה המדויקת, אך לא מספיק רחוק. המטוסים אומנם התרחקו מטווח הטילים ותותחי הנ"מ, אבל לא מספיק כדי שלא להיפגע. מצד שני, הם הלכו רחוק מדי מבחינת יכולת זיהוי המטרה. מכיוון שהיה צריך לנעול על המטרה עוד לפני השיגור, היקשתה התרחקות זו על זיהוי המטרה והקטינה את דיוק הפצצות. נ ג י ע ו ת מ ד ו י ק ו ת : הנשק המדויק הוא שאיפשר את השמדת מיפקדות הפיקוד, השליטה והנקוה ובכן איפשר לנתק את הפיקוד העיראקי מיחידות השדה - ולהיפך. הוא גם איפשר את השמדת הדת״קים בשדות־התעופה (בפצצות מונחות־לייזד או אלקטרו־אופטיות מסוג את הגשרים לאורכה ולרוחבה של עיראק, ,(GBU־15 הטנקים וכלי הארטילריה החפורים בקווי הגנה במקביל, התפתתה שיטה נוספת שאיפשרה למטוסים להתרחק מהטילים ומתותחי הנ"מ, ולפצצות לפגוע בדיוק במטרה. שיטת ציון הלייזר. את המטרה הנקודתית מאי- רים באמצעות קרן לייזר, כך שעל המטרה מתקבלת נקו- דת אור, בלתי־נראית לעין רגילה. בראשה של פצצת הברזל הישנה מותקן חיישן, ובאחוריה - הגאים. התיישן מחפש את נקודת הלייזר על המטרה, נותן פקודות להג־ אים והם מנהגים את הפצצה לפגיעה מדויקת בנקודת האור. כדי להאיר את המטרה, פותח מציין הלייזר. מציין הוא ערכה, הכוללת מצלמת טלוויזיה ומכשיר המייצר קרן ליי־ זר. מצלמת הטלוויזיה מעבירה את תמונת האיזור לנווט, באמצעות צג הטלוויזיה שבתאו, ואז הוא יכול לשים את הצלב על המטרה וללחוץ. באותו רגע, משוגרת קרן לייזר שמאירה את המטרה. ראש הביות של הפצצה נועל על אותו כתם־אור ומנהג את הפצצה, כך שתפגע במטרה. חשוב להדגיש, כי מציין הלייזר דורש קו ראייה רצוף בין המציין והמטרה. כמו כן, חייבת קרן הלייזר להאיר את המטרה עד לרגע בו פוגעת בה הפצצה. השיטה הזאת הביאה לעלייה משמעותית בדיוקי הפגי- איפשרה למ- ,PAVEWAY עות. הפצצה הראשונה, שכונתה טוס שהטיל אותה להתרחק מהמטרה, אבל מטוס אחר, שנשא פוד ובו מצייךלייזר, חייב היה להתקרב למטרה. ככלל, הפצצה כזאת מחייבת מערכת שלמה של תיאו־ • 72 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 STAND OFF LAND) SLAM' ה :NIMNJ טיל מתתהיגולוויזיה ,(ATTACK MISSILE ופליר, המשוגר מטווחים גדולים, מתוצרת "מקדונל דאגלס". נחשב לטיל החדיש ביותר בצי האמריקני, בעל מנוע נושם CPS אוויר והנחיית־ביניים באמצעות US/VAVY )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מים. המטוס המציין צריך להגיע למטרה בתיזמון נכון, שבו המטוס המטיל, משחרר את החימוש. נשמע מסובך? אכן כך, ועד מהרה השיטה הוחלפה באחרת, שבה הותקן מציין הלייזר במטוס שנשא את החימוש. המטוס הגיע לאיזור היעד, הנווט מיקם את הצלב על המטרה, ציין את המטרה בלייזר - ואז הוטלה הפצצה. דיוקי פצצות הלייזר היו אומנם טובים מאוד, אבל בעיית הטווח לא נפתרה לחלוטין. טווח פצצות הלייזר הראשונות לא היה מספיק גדול, כדי למנוע היפגעות מוחלטת. עוד קודסילכן פיתחה "טקסס אינסטרומנטס" פתרון הידוע יותר בשם"שרייק", ,AGM-45 : נוסף לבעיית הטילים שנכנס לשירות מיבצעי בשנת 965 ו. טיל אוטונומי, שפו- על עצמאית וראש הביות שלו יודע לחפש את הקרינה הנפלטת ממכ״מי סוללות הטילים. פאנטומים מיוחדים סיירו באזורים של סוללות הטילים, וברגע ,F-4G , למשימה שזיהו כי הסוללות נועלות עליהם, שיגרו מייד את השי רייק, שפגע במכ״מי הסוללות. הווייטנאמים לא הרימו ידיים. בשלב מסוים הבינו, כי ברגע שמכבים את מכ"מ הסוללה, היישרייק" נותר ללא יכולת ביות ומתרסק על הקרקע. בשנת 1968 פיתחו האמ- של"גינרל דיינמיקס" הי־ AGM-78 : ריקנים את פתרון־הנגד טיל זה, למרות כיבוי המכ״מ, .STANDARD ARM - דוע בשם "זכר" היכן נמצאת הסוללה ולכן גם ידע לפגוע בה. הבעיה העיקרית של טילים מונחי־מכ״מ היתה ונותרה הערכת הפגיעות. מעבר לכך, טילים מונתי־מכ״מ פועלים בשיטה של"שגר ושכח". לאחר שיגורם, הם רצים אוטונו־ מית לכיוון המטרה, כשלמטוס המטיל אין שליטה על מסלולם ואין לו יכולת לקבל מהטיל אישור האם אכן הש- מיד את המכ״מ. ואולי המכ״מ לא הושמד ולמטוסים התוקפים אורבות עדיין סוללות טילים פעילותי מלחמת וייטנאם הסתיימה ללא פיתרון לבעיה. יצרניות הפצצות עיבדו את הלקחים, שבו למעבדות והחלו לפתח את הדורות הבאים של הנשק המדויק. מונחה טלוויזיה או מונחה לייזר? פצצות הלייזר המשיכו להשתכלל ודגם חדש / 1ל פצצת נכנס לשירות מיבצעי. הטווח של PAVEWAY^ מעטפות ,PAVEWAY-1^ השתפר, יחסית PAVEWAY-2^ השיגור גדלו והדיוק השתפר. כדי להרחיק את המטוסים מזירת הקרב, פותח המציין הקרקעי. במקום להתקין את המציין על המטוסים, נתנו אותו לצוות קרקעי, שסימן את המטרה עבור המטוסים. הציון הקרקעי איפשר אומנם למטוסים להתרחק מטווח הטילים, אבל חייב תיאום מורכב עם הצוות הקרקעי, כי ציון לייזר, כפי שכבר נאמר, מחייב קו־ראייה רצוף בין המי ציין והמטרה. שנכנסה לשירות בתחילת שנות השמו־ ,PAVEWAY-3^ נים, העניקה טווח גדול מאוד, יחסית לפצצת לייזר - כ־ 20 מייל. טווח זה, בשילוב עם יכולת הציון הקרקעית, איפשר למטוסים לשחרר את החימוש במרחק מספיק, כדי להימ־ נע מהיפגעות. גם מצייני הלייזר האוויריים השתפרו בהתאמה וסיגלו לעצמם יכולת "להסתכל לאחור". כך, לאחר שיחדור הפצצה, המטוס יכול להסתובב חזרה לכיוון בסיסו, ומציין הלייזר, בהתאמה, מתכוונן כך שקרן ה־ לייזר ממשיכה להאיר את המטרה. מציין לייזר כזה הורכב, .F-4 לדוגמה, במטוסי הפאנטום פצצות מוגחות־טלוויזיה תפסו תאוצה רבה בסיום מלחמת וייטנאם. המחקרים שנערכו בתחילת שנות השב- עים הוכיחו, שעדיף ללכת לכיוון של פיתוח נשק מונחה־ טלוויזיה מאשר לכיוון של נשק מונחה־לייזר. והמייבריק, הנשק מונחה־הטלוויזיה של WALLEYED אותה תקופה, חייבו נעילה על המטרה עוד לפני השיגור. תכונה זו חייבה את המטוסים להתקרב למטרה ולהגיע חימוש מונחה מדויק - מילון מושגים חימוש מונחה מדויק - פצצה גולשת או יטיל הפוג־ עים במטרה נקודתית בזכות מערכת המנחה אותם לעברה. פצצה ניתקת מהמטוס וגולשת לכיוון הקר- קע. טילים, לעומת זאת, הינם ממונעים. ח י מ ז ש ס ט א ט י ס ט י - פצצות ברזל רגילות הפוגעות בסביבת המטרה, אך לא פוגעות בה באופן נקודתי. סטאטיסטית, אחרי הטלת מספר מסוים של פצצות כאלה, תושמד המטרה. אומדן למדידת דיוק פגיעתו של חימוש - CEP סטאטיסטי במטרה. מעונת הנחיה - מערכת המנהגת את הטיל או הפצצה לכיוון המטרה. היא מורכבת מראש ביות וממערכת ניהוג. ו א ש ביות - החלק המאתר את הנקודה שבה יש לפגוע במטרה. הוא מורכב בראש הטיל ובנוי מתיישן, מערכת הכוונת חיישן ומערכת מדידת כיוון. מערכת ניהוג - מערכת של הגאים המקבלת פקו- דות מראש הביות ובהתאמה מנווטת את הטיל למטרתו. היא מורכבת בקצהו האחורי של הטיל. ש ג ו ו ש כ ח - טיל או פצצה המנהגים עצמם למטרה באמצעות ראש ביות אוטונומי. הנחיה - בקרת מסלול החימוש. ניהוג ל מ ט ר ה - הנחיה ידנית של נשק אלקטרו־ אופטי על־ידי הנווט. ראש ביות לייזר - ראש ביות אוטונומי המנחה את החימוש למטרה באמצעות חיישן המחפש את קרן הלייזר הנמצאת במטרה. ו א ש ביות אלקטה־מגנטי - ראש ביות אוטונומי המתביית על קרינה הנפלטת ממכ״מ סוללת טילי קרקע־אוויר. ראש ביות אלקטרראופטי - ראש ביות שהוא, בעצם, מצלמת טלוויזיה או מצלמת פליר, המשדרת תמונה לנווט במטוס. הנווט יכול להנחות את הטיל ולנהג אותו למטרה. נ ע י ל ה - הגדרת המטרה לראש הביות לצורך גרי־ מת הנחיה לעברה. נעילה יכולה להיות אוטונומית, כאשר הטיל מזהה בעצמו את המטרה כמו בטיל מונחה־מכ״מ, או על־ידי פעולת איש־צוות כמו בטיל אלקטרו־אופטי. מנגד - שיגור חימוש מעבר לטווח המאוים על־ידי סוללות הטילים. ניווט ביניים - בטילים בעלי טווח גדול, משתמי שים במערכת ניווט־ביניים, כדי לקרב את הטיל לאי־ זור המטרה ושם לבצע את שלב הביות הסופי. לרמת זיהוי שתהיה מדויקת דייה לפגיעה. כדי להמשיך ולהרחיק את המטוסים מן המטרה, ובכך למנוע היפגעו־ יות, הוחלט לנצל את העובדה שהפצצה, לאחר שיגורה, מתקרבת למטרה, כדי להמשיך ולקבל את תמונת האיזור ולתקן לה את המסלול בהתאמה. בחרטום הפצצה הותקנה מצלמת טלוויזיה, שסרקה את השטח. כאשר הנווט מגלה את איזור המטרה, הוא מטיל את הפצצה. זו משוגרת לכיוון המטרה ומשדרת את התמונה למטוס. הנווט מקבל על הצג, גם לאחר שיחדור הפצצה, תמונת טלוויזיה. הוא מתחיל להכיר את האיזור ומשדר לפצצה הוראות ניהוג. ברגע שהוא מזהה בוודאות את המטרה, הוא מבצע נעילה והפצצה פוגעת במטרה. פצצה גולשת בטווח של כ־ 20 מייל, נכנסה ,CBU-15 ׳N לשירות מיבצעי לקראת סוף שנות השבעים. לאחר הטל- תה, אפשר, באמצעות ערוץ תקשורת למטוס, לנהג אותה בדיוק למטרה ואפילו לשלוט על העין של הטיל המסת- כל. המטוסים יכולים היו לשחרר את הפצצות במרחק כזה, שטילי הקרקע־אוויר ותותחי הנ"מ של אותה תקופה, לא היו אפקטיביים. או במלים אחרות - לפגוע באויב, לפני שהוא פוגע בך. הטכנולוגיה, כידוע, אינה עוצרת לרגע, ובאותה תקופה של וייטנאם SA-2^ צצו בשטח מכשלות חדשות. סוללות נראו באותה תקופה כמו ידידו הטוב של המטוס ליד וטילי קרקע־אוויר ארוכי־טווח אחרים. SA-8^ ,SA-10^ וכשרוצים לתקוף יעדים אסטראטגיים, נתקלים כמעט תמיד בחגורה עבה של טילים כאלה. הפתרון שהומצא היה לחבר מנוע אחורי לפצצה הגול- שת ולהפוך אותה לטיל. המנוע שנבחר למטרה זו היה מנוע ראקטי מונע בדלק מוצק. מנוע והפכו אותה GBU-15^ ברוח זו, הוסיפו לפצצת הטיל נכנס לשירות בסוף שנות השמונים. שנ- .AGM-130^ שהיה בעצם ,SLAMTI תיים מאוחר יותר, נכנס לשירות גם הסבה של טיל ההארפון, טיל כנגד אוניות, לתצורה אווי- רית. טיל זה כלל חיישן אינפרה־אדום, הנחיית־ביניים של מערכת ניווט המבוססת על לוויינים) ומנוע חדש, ) GPS נושם אוויר, המבוסס על דלק נוזלי ולא על דלק מוצק. שני הטילים הללו השתתפו לראשונה במלחמת המפרץ והוכיחו יעילות גבוהה. המטוסים התוקפים שיגרו אותם בטווח"מנגד", כמה עשרות ק"מ מהמטרה. את הדרך לכי- וון הכללי של המטרה עושים הטילים הללו באופן עצמאי, באמצעות מערכת ניווט ביניים. כשהם מגיעים סמוך למט- רה, לוקח הנווט פיקוד על הטיל ובאמצעות סטיק קטן הנמצא בתאו, מנווט אותו בדיוק למטרה. טיל נוסף שנכנס לשירות בחיל־האוויר האמריקני בת- הידוע יותר בשם ,AGM-142^ חילת שנות התשעים, הוא פופאי. זהו טיל ישראלי, המיוצר בחברת רפא״ל, בעל מנוע ראקטי, יכולת דיוק גבוהה, ויעיל, על־פי פרסומים זרים, לטווח של מעל מאה ק"מ. בחיל־האוויר האמריקני הוא .B-52 משוגר מהמפציץ הענק במקביל לפיתוחים אלה, נמשך המאמץ לנסות ולהש- מיד את סוללות הטילים באמצעות טילים מונחי מכ"מ. HIGH ANTI RADIATION - HARM הידוע בכינוי ,AGM-88A^ נחשף לראשונה בעת התקיפה האמריקנית בלוב, ,MISSILE הלוביות והשמיד SA-5^ בשנת 1986 . הוא פגע בסוללות היתה גבוהה הרבה יותר, ,ARM^ אותן. מהירותו, יחסית תחום המכ״מים אותם הוא כיסה גדל, והוא היה אפקטיבי גם כנגד ההגנות החדשות שצצו במכ״מים, כגון קפיצות בין תדרי שידור. בתחילת שנות התשעים, חשפו האמריקנים פרויקט זהו מזל״ט .TACIT RAINBOW שעדיין נמצא בפיתוח בשם אלים, המיועד לשיגור ממטוס ה־ 6-52 ולשוטט באוויר עד שהוא קולט שידור של סוללת מכ"מ. עם קליטת השידור, הוא מתחיל לצלול לעבר המכ״מ ומתפוצץ עליו. בינתיים שיצרה ,HARPI בוטל פרויקט זה, אבל מזל״ט דומה, בשם חברת "דורניר", נכנס לאחרונה לשירות מיבצעי בחיל־ האוויר הגרמני. 74 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מימין: פצצת לייזר ממשפחת שתי פצצות כאלה, שכל .PAVEWAY אחת מהן שוקלת 2,000 ליברות, F־n7־r? הן חימושו היחיד של מטוס למטה: מציין לייזר קרקעי, המסמן למטוסים החגים ממעל את המטרה המדויקת כל כלי־הנשק המדויקים הללו נבחנו על־ידי האמריק- נים לראשונה באופן מאסיבי במלחמת המפרץ. המלחמה הזאת גם עשתה לנשק המדויק את מסע יחסי הציבור הג- ראה פצצות מונחות־ ,C.N.N.־D דול ביותר. כל מי שצפה טלוויזיה טסות מהר מאוד למטרה וחודרות חלון של בית. את מלחמת המפרץ פתחו שתי מערכות־נשק מדויקות. הבלתי מאוישים, הופעלו ,BGIVM09 , טילי השיוט טומהוק לראשונה במלחמת המפרץ. הם שוגרו מספינות של הצי, שייטו מאות ק"מ, כשהם נושאים עימם 300 ק״ג של חומר־נפץ למטרות נקודה. אלה טילים אוטונומיים, שעוד על הקרקע הוגדרו להם המטרות. בעזרת מערכת ניווט אינרציאלית הם ניווטו את דרכם לכיוון המטרה, ובשלב הסופי התבייתו על המטרה תוך השוואת תמונת האיזור לתמונות המטרות שהוטבעו בזיכרונם. יעדים איכותיים בשתי פצי F-1 במקביל, תקפו מטוסי ו ו בעלות רש״ק במשקל 900 ,GBU-27 PAVEWAY-3 צות לייזר ק״ג. בונקרים, דת״קים, מיפקדות ומכ״מי סוללות טילים - כל אלה היוו יעדים עבור ה׳׳חמקו". במהלך מלחמת המפרץ הופעל נשק מדויק מכל הסו־ גים: פצצות גולשות מונחות־טלוויזיה, לייזר וטילים כנגד סוללות טילים. הוטלו כ־ 7,400 טונות של חימוש מדויק, לעומת 81,000 טונות של חימוש ברזל רגיל. שיעור הפגי- עה של הנשק המדויק היה גבוה לאיו־ערוך מאשר אחוזי הפגיעה, שנרשמו לזכות פצצות הברזל. הנשק המדויק הוא שאיפשר את השמדת מיפקדות הפיקוד, השליטה והבקרה ובכך איפשר לנתק את הפיקוד העיראקי מיחידות השדה - ולהיפך. הוא גם איפשר את השמדת הדת״קים בשדות־התעופה (בפצצות מונחות־ את הגשרים ,(GBU־15 לייזר או אלקטרו־אופטיות מסוג לאורכה ולרוחבה של עיראק, הטנקים וכלי הארטילריה החפורים בקווי הגנה. מלחמת המפרץ הוכיחה בפירוש את עליונות הנשק המדויק ואת כיווני התפתחותו העתידיים. אחד הכיוונים הללו, המיועד להגדלת טווח הטילים ולשיפור יכולת ני־ הוגם, הוא מנוע נושם אוויר. בניגוד למנוע של היום, המונע בדלק מוצק ובעירתו קבועה, הכוונה היא להרכיב מנוע סי- לוני המונע באמצעות דלק נוזלי. במנוע כזה, ניתן לשלוט באופן מלא במהירות הטיל ולנהג אותו כפי שמנהגים מזל״ט קטן הנע באוויר. מנוע כזה גם צורך פחות דלק, יח- סית למנוע דלק מוצק, ומאפשר להגדיל את טווח הטי- לים. היום, טילי אוויר־קרקע מתקדמים, המתהדרים בתואר "מנגד", יכולים להיות משוגרים מטווח של מעל 00 ו ק"מ. זהו הישג טכנולוגי נאה, אבל תמיד יש מקום להתקדמות נוספת שקרוב לוודאי תושג בעתיד. הצעד הבא הוא לנתק את התלות בין המטוס והחימוש, או במלים אחרות: חימוש בעל ראש ביות אוטונומי. המ- טוס ישגר את הטיל ממרחק גדול מאוד והטיל יטוס לכי- וון המטרה בעזרת מנוע נושם אוויר ומערכת ניווט־במיים זו מערכת ניווט עצמאית המבוססת על .GPS המבוססת על לוויינים ומסוגלת לספק דיוק, במערכות צבאיות, בסדר גודל של כמטר. לטיל ניתן להזין קואורדמאטות במרחב המטרה, והוא כבר יגיע אליה עצמאית. בראשו של טיל כזה תותקן מצלמת טלוויזיה או פליר, שתצלם את איזור המטרה. בתוך מחשב הטיל תהיה תמונה של המטרה והמחשב ישווה בין התמונה הנקלטת ובין התמונה שבזיכ- רון. כשתיווצר זהות מלאה בין התמונות, ירוץ הטיל לכיוון המטרה וישמיד אותה. כל הרעיונות והפיתוחים הללו מבוססים על חשיבה של אנשי מקצוע, שעוסקים דרך קבע בשאלה כיצד יתפתח הדו־קרב הזה, שבין המטוס וטיל הקרקע־אוויר. הקרב, כמו בעידן המערב הפרוע, נשאר על זכות הירייה הראשו- נה. מי יפגע במי ראשון. מי ישלוף לפני שהאויב יגלה אותו. מי יצליח להתגונן ומי יצליח להפתיע. בקרב הזה, כמה ק"מ של טווח עשויים להיות ההבדל המכריע בין מטרה מושמדת לבין מטוס מופל. 75 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 עינת אהרונוב חיידק המטאורולוגיה תוקף בעיקר בחורף, אך חזאי יחידת המטאורולוגיה של חיל־האוויר מעידים, כי הוא מקנן בהם בכל עונות השנה. מי שנגוע בחיידק, חי ונושם את סוגיית כיווני הרוח, רמת המישקעים, אחוזי הלחות, תנאי הראות ורמות הטמפרטורות. מכיוון שבשנים האחרונות הפכה התחזית לחלק בלתי־נפרד מפעילותו של חיל־האוויר, יכולת החיזוי כבר אינה רק שיגעון לדבר, אלא מיקצוע. ובכן, כמו שאומרים החזאים, כל מה שרצית לדעת על רזולוציה, עננים, מחשבי־על והקשר הבינם לבין אחוזי הל דחות - ובלי ו אף מלה על שבשבת חצילומים: שאול שורץ 76 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ן •!׳־:• . &M )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 כאשר הם יוצאים החוצה ומסתכלים על השמיים, הם לא רואים סתם שמיים תכולים, עמי כבשים, או שקיעה יפה וכוכבים. אינסטינקטיבית, הם רואים את האד והער- פל, וקובעים מהי בדיוק הראות האופקית, נובה העננים וצורתם. או בלשונם, "מהו המצב הסינופטי". זו יחידה, שאנשיה נגועים בחיידק תוקפני מאוד, מסוג מטאורולוגיה. זהו חיידק שבא לידי ביטוי במשך כל ימות השנה, אך פעיל במיוחד בעונת החורף, שבה יש לו תנאים אופטימאליים להתפתחות - סופות ברקים ורעמים, שמיים אפורים, עננות כבדה, רוחות חזקות, גשם, ברד וא- פילו שלג. יחידת המטאורולוגיה של חיל־האוויר מורכבת מאנ- שים, שחיים, כפי שהם מגדירים זאת, "בתוך מזג־האוויר". הם יודעים בכל שעה ושעה מהו מזג־האוויר בכל רחבי הארץ, ולמעשה הם מעודכנים בתחזיות מדויקות עד לארבעה ימים קדימה. הם מתווכחים ביניהם על מזג־ האוויר, מתרגשים כשמתרחשות תופעות מעניינות ומחלי- פים חוויות בימים של התפתחויות רציניות. כמו כל חילות־האוויר המתקדמים בעולם, גם חיל־ האוויר אינו יכול להסתפק במטאורולוגיה האזרחית, מכי- וון שהצרכים של מטאורולוגיה תעופתית מחייבים חיזוי בעל אופי שונה ומדויק יותר. הדברים שמעניינים את הצי- בור הרחב מסתכמים ב״האם יירד גשם, מה תהיה הלחות היחסית ומה יהיו הטמפרטורות״. לעומת זאת, מה שמע- ניין את חיל־האוויר בפעילותו השוטפת והמיבצעית, הוא קודם־כל אם מזג־האוויר עלול להפריע לטיסה. יש תופעות מזג־אוויר, שבהן לא יוכלו לטוס מטוסים קלים, ויש מזג־אוויר שעלול למנוע גם את פעולתם של מטוסי־קרב. ברקים, למשל. אם קיימת חזית קרה של ענני קולומונימבוס(ענני סערה), היא עלולה לשבש כל טיסה, של כל מטוס. בנוסף, קיימות תופעות מזג־אוויר כמו גזי־ רות־רוח וחיתחותים, שהופכות את הטיסה לקשה, או תופעות, שמגבילות את הראות בבסיסים ומונעות נחיתה בהם, כמו סטראטוסים נמוכים (ערפילים). תפקידו של מרכז המטאורולוגיה הוא לתת תחזית מדויקת על התופ- עות האלו ולהתריע מפני כל סכנה אפשרית. לפיכך, אף טיסה אינה עולה לאוויר מבלי לקבל עידכון ממרכז המטאורולוגיה. כ־ 12 שעות לפני כל טיסה מתוכני נת, מתקשרים קברניט המטוס או פקידת המיבצעים לחיז- וי ומבררים את תנאי מזג־האוויר לאורך נתיב הטיסה. בירור נוסף מתבצע לפני היציאה למטוס. בתחזית מתייחס החזאי לסוג המטוס, לגובה הטיסה ולנתיב הטיסה, והתח־ זית עצמה מאוד מפורטת. וכך מתנהל דו־שיח בין קברניט מסוק אנפה לבין החז- אי: קברניט: "שלום, מדבר סרן י׳ מטייסת אנפות. בעוד שעתיים יוצאת רביעייה מבסיס בדרום לכיוון ים־ המלח." חזאי(מסתכל על התצפיות שיש לו מהאיזור, על תמונת הלוויין ועל מכ"מ העננים): "באיזור הרי יהודה, לאורך הנ- תיב, יהיו לך שלוש עד חמש שמיניות של ענני סערה, במורדות הדרומיים שלהם צפויים ערפילי הרים. מעל ים־ המלח, צפוי אובך, שיגביל את הראות האופקית, לכיוון מזרח, למרחק של שלושה ק"מ. פרט לכך, הרוחות יהיו דרום־מערביות 20-15 קשר, ויתחזקו עם הירידה מההר." "כשמדובר בפ"מ, הקשר עם קצין השליטה הוא ממש קשר חם," אומר סרן אייל, חזאי ומפקד גף הדרכה. "זה ממש עניין של דקות. יתעלה עכשיו, כי בעוד רבע־שעה האיזור יתענן,. העסק חם במיוחד כשמדובר בתקיפות, בהן צריך קשר־עין עם המטרה, והחזאי יודע מתי בדיוק האזורים יתעננו ומהם חלונות־הזמן שבהם האזורים יהיו נקיים. אנחנו ממש חיים את זה, מקבלים תמונת לוויין, ומ- ייעצים מתי כדאי לצאת לתקיפה מבחינת מזג־האוויר. "על החזאי מוטלת אחריות כבדה מאוד. אם התחזית לא מתאמתת, יש לכך משמעות ביטחונית ממדרגה ראשו- נה, שכן מדובר בסיכון חיי אדם ובהוצאה כספית לא קטנה. לכן כשמדובר במיבצעים מורכבים, ובייחוד במיבצעים במדינות אויב, הערכת המצב מתבצעת על־ידי חזאי בכיר או ראש מישמרת, מדרגת רס״ן ומעלה." מרכז המטאורולוגיה מספק תחזיות גם למיבצעים מיוחדים של חיל־האוויר, ומייעץ בבחירת נתיבי טיסה אופטימאליים מבחינת מזג־האוויר. מיבצע "שלמה", למשל, הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות. במיבצע הלוגיס- טי הזה, השתתפו עשרות מטוסים של חיל־האוויר, רובם מטוסי הרקולס וכמה מטוסי בואינג־ 707 . זו היתה, למע- שה, רכבת־אווירית, שהיתה צריכה להתבצע בתוך 24 שעות. במיבצע כזה, אין מקום לשיבושים ועיכובים עקב בעיות מזג־אוויר. אך מזג־האוויר באיזור לא שיתף פעולה. התאריך שנק- בע למיבצע, ה־ 24 במאי ו 99 ו, היה בדיוק בעונת המעבר, שבה השמש נמצאת בניצב לקו המשווה, דבר הגורם למזג־ בלשון המיקצר ,RAIN SEASON . אוויר טרופי מעל אפריקה עית. כל יום, מעל מרכז־אפריקה, מצטברת לחות, שמגיעה בעיקר מהאוקיינוס האטלנטי, ויוצרת ענני סערה בשעות אחר־הצהריים. אלה עננים בעובי שנע בין 15-10 ק"מ, המכילים כמיליון טונות מים. בשעות האלו מבזיקים בר־ קים, נופלות אבני ברד, ישנן רוחות אנכיות עולות ויורדות במהירות של מאה קמ״ש, ועל פני הקרקע יש גזירות־רוח מחרידות, שלא מאפשרות המראות ונחיתות. היה ברור לכל, שלא ניתן לטוס בתוך עננים כאלה, ושיש למצוא נתיב, שיהיה נקי מענני הסערה הענקיים באיזור. "המשימה לא היתה קלה," אומר סרן אייל. "היה עלינו לנווט מטוסים במקומות שמעולם לא היינו בהם, ולא היכרנו אותם. היחידה התכוננה למיבצע הזה זמן רב. הרכבנו מודלים, נתנו תחזיות ובדקנו את אמיתותן. התחז- יות היו מוצלחות מאוד, ואכן ראינו ענני סערה ענקיים ומזג־אוויר טרופי עם עננים מהסוג המייצר הוריקאנים מעל לים, המסוגלים לייצר גם סופות טורנאדו. בין כל אלה, היה עלינו למצוא נתיב נקי עבור כמות אדירה של מטוסים. היחידה נערכה בצורה מאוד מוצלחת, ובנתיב שבו עברה הרכבת האווירית היה, בסופו־של־דבר, מזג־ אוויר סביר. הנתיב עצמו היה נקי מעננים ורק מסביבו התגלו ענני סערה." צרכני מטאורולוגיה סא״ל בי, מפקד טייסת הרקולסים: "דווקא אצלנו, בטי ייסות התובלה הכבדה, מקבל נושא המטאורולוגיה חשי- בות מיוחדת. ניתן לומר שאנחנו בין הצרכנים הגדולים של מטאורולוגיה בכל החיל. טייסים שמוסמכים אצלנו כקברניטים, נבחנים בנושא המטאורולוגיה במהלך תהליך ההכשרה שלהם, משום שאנו מטיסים מטוסים המיועדים לפעילות בכל מזג־אוויר. למטוסים שטסים רק במזג־אוויר טוב, אין שום בעיה, ואם יש מזג־אוויר קשה, הם פשוט חותכים את הפעילות. אצלנו, לעומת זאת, הנושא הרבה יותר מורכב, והסיכוי שנצטרך לטוס במזג־אוויר קשה הוא גבוה. אנחנו מסוגלים לעקוף עננים בטיסה, ואפילו לחדור לעננים מסוימים ולבצע טיסת מכשירים. "הקשר של הטייסת שלנו עם מרכז החיזוי הוא יומיומי, ממש כמו יתר הטייסות. מדי בוקר, אנחנו מקבלים מפות מעודכנות, תחזיות ואזהרות, ובמקרה של אזהרה חמורה מעירים אותי באמצע הלילה ומודיעים לי. "אנחנו מבטלים טיסות רק כאשר מזג־האוויר הוא מאוד־מאוד קשה, או כשמדובר במזג־אוויר מסוים, שהוא מעבר למיגבלות של המשימה, בעיקר כשמדובר בהצנ־ חות. התחזיות שאנחנו מקבלים, הן, בדרך־כלל, מצוינות. הטייסת שלנו מבצעת גם טיסות לחו״ל, וגם במקרים האלה מסופקות לנו התחזיות על־ידי מרכז החיזוי של חיל־האוויר." כיצד, אם כך, מתבצעת התחזית? בראש ובראשונה, יש צורך בהרבה נתתי מזג־אוויר. אל מרכז החיזוי זורמים כל הזמן נתונים על עננות, טמפרטורה, לחות, לחץ־אוויר ורו- חות, ומתוך הנתונים האלו יודע החזאי להפיק את התחזית לטווח הקרוב. זוכרים כיצד שלח אליהו הנביא את נערו שבע פעמים אל קצה ההר, כדי שייצפה בשמיים ויראה אם מגיעים ענ־ נים המבשרים על גשם? אומנם, זה היה לפני למעלה מש- לושת אלפים שנה, אך גם היום משתמשים באותה טכניקה לאיסוף אינפורמציה לביצוע תחזית. בכל יום, מדי שעה, יוצאים צופים מטאורולוגיים מתחנות בארץ ובעו־ לם לסוכה מטאורולוגית, מסתכלים על השמיים, מזהים את העננים ואת כמותם, מודדים את הטמפרטורה, את לחץ האוויר ואת הלחות ומדווחים עליה בקוד מטאורולו- גי בינלאומי. כל הנתונים מהארץ ומהעולם מדווחים למר- כז החיזוי של חיל־האוויר. בחלק מהתחנות בארץ ובעולם מפריחים בלונים מט- אורולוגיים, המודדים גם את עוצמת הרוח ברום האטמוס- פירה. חלקן מפריחות בלונים עם מכשירי מדידה יותר משוכללים, המודדים גם את הלחות, הטמפרטורה ולחץ האוויר ברום האטמוספירה. בנוסף לאינפורמציה הזאת, מקבלים החזאים תמונות לוויין מתחנת הלוויינים, שהוקמה לפני כעשר שנים באחד מבסיסי חיל־האוויר. בזכות תמונות לוויין אלו רואים החז- אים את העננים בתמונה מליאה, המשלימה את פאזל מזג־ האוויר, המתקבל מהתצפיות של הצופים. בצורה הזאת הם רואים את העננים ברזולוציה מאוד טובה, שמאפשרת להם להתמקד באזורים ספציפיים במתן התחזית, כמו למיטווחים שונים, לתקיפות וכדומה. כאשר יש עננים מפותחים, שמייצרים מישקעים, גשם וברד, מופעלות תח- נות מכ"מ מזג־אוויר. החזאים מקבלים תמונת מכ"מ של אזורי הגשם ואזורי ענני הסערה המתעדכנת כל חמש דקות. כאשר מדובר בחיזוי לטווח בינוני או ארוך, משתמשים החזאים בנתונים המצויים על מפות חזויות, המציגות להם את מזג־האוויר העתידי. את החיזוי העתידי הזה עושים מחשבי־על, המצויים במרכזים אירופיים ואמריקניים, המ- סוגלים לפתור את המשוואות הפיסיקליות המסובכות, התלויות בזמן, והמתארות את הדינאמיקה של האטמוס- פירה. אולם, למפות האלו שני חסרונות בולטים - ככל שהחיזוי הוא לטווח ארוך יותר, רמת הדיוק יורדת, ובנוסף לכך, מחשבי־העל"פותרים" את מזג־האוויר רק עבור נקו- דות המרוחקות 200 ק"מ זו מזו. דיוק כזה אינו מספיק למרכז החיזוי של חיל־האוויר, המעוניין לדעת, לדוגמה, כמה שמיניות עננים יש מעל לב- סיס חצרים, או מהי הראות מעל בסיס רמת־דוד. מדור מחקר, ביוזמתם של סא״ל גיורא, מפקד מרכז המטאורו- לוגיה היוצא ורס״ן אורי - המפקד הנכנס, פיתח מערכת לחיזוי מזג־אוויר עם מודל אזורי, המתמקד על איזור מדינת־ישראל ופותר את המשוואות בדיוק רב. למעשה, 78 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 המדור העלה את יכולת החיזוי עד לרזולוציה של 80 ק"מ בלבד, והביא לשיפור יכולת החיזוי בטווח של 48 שעות. את השאיפה להיות חזאי מן המניין בחיל־האוויר, אפשר אולי להשוות לשאיפה להיות סייס. בשני המקרים מדובר ברצון עז להצליח ובהשקעה עצומה. "המיבדקים" של החזאי העתידי, הם תנאי הקבלה לאוניברסיטה, וייקורס־הטיס" שלו היא העתודה האקדמית, בה הוא מש- קיע שלוש שנים של לימודים אינטנסיביים. בתום הלימו- דים, הוא יוצא לקורס קצינים ומתחייב לחתום שלוש שנים נוספות מעבר לשירות חובה. כשם שטייס המסיים קורס־טיס עובר קורס אימון מיבצעי, כך גם החזאי. בחצי השנה הראשונה תפקידו מסתכם כמעט אך ורק בלימודים ובצבירת ניסיון, ובאופן הדרגתי הוא עולה בדרגות החיזוי עד להיותו ראש מישמרת וחזאי בכיר. העתודה האקדמית אינה הנתיב היחידי לרכישת מיק־ צוע החזאות ולעיסוק בו. חיילים שהצטיינו בקורס הקדם־צבאי, שהכשיר אותם להיות צופי מטאורולוגיה, והביעו את נכונותם לצאת לקורס קצינים, יוצאים לקורס חזאים בן שלושה חודשים, ברמה אקדמית, המקנה להם יכולת בסיסית לחזות מזג־אוויר. הקירות בחדר החזאים במטה חיל־האוויר מכוסים במ- , פות לחץ, רום וטמפרטורה. יש שם מפות חזויות ל־ 48,24 72 ד 96 שעות. על השולחן, בין הטלפונים, נמצא מחשב, המסוגל לספק נתונים חזויים על כיווני רוח, עננות, לחות, מישקעים וכדומה. החזאים יושבים מול מחשב, ולידם מסודרות על השולחן ערימות דפים צפופים בקודים מט- אורולוגיים ותמונות לוויין מרשימות. בין הערימות הללו יושב החזאי, על הכיסא הצבאי והלא כל־כך נוח, מוקף עשרות נתונים ומפות, ומכל אלה הוא צריך לתת תחזיות ועידכוני מזג־אוויר לכל דורש: לפ- קידת מיבצעים הרוצה לדעת אם בסיס נבטים פתוח לנחי- תה, לטייס צפע, שרוצה לדעת מהם תנאי הראות באחור מיטווחים מסוים, לנווט מטייסת פאנטומים, שצריך לדעת איזו עננות מתפתחת באיזור יס־המלח, לטייס צסנה, המבקש לדעת מהו כיוון הרוח ומהי עוצמתה בנתיב טיסה מתל־אביב לרמת־הגולן. ליחידת המטאורולוגיה של חיל־האוויר יש צרכנים נוס- פים פרט לחיל־האוויר. חזאי היחידה מספקים תחזיות לכלל צה״ל, ובמיוחד ליחידות השדה והסיירות. לדוגמה, אם עומד להתבצע תרגיל חטיבתי גדול, ומתכנני התרגיל מעוניינים לדעת אם האיזור יהיה בוצי, או אם מפקד סיי- רת מסוימת מעוניין לדעת מתי יהיה ערפל באתר מסוים, או פיקוד דרום, שמעוניין לדעת מהו עומס החום שישרור בשטחי האימונים השונים. סא״ל עי, מפקד טייסת קוברות: "כשמסוק־קרב עולה לאוויר ללא עידכון מטאורולוגי, מבחינת הטייס זה ממש כמו לצאת לגיחה ללא נתונים מדויקים על מיקום המטרות או על פרסי המשימה. הנטייה, בדרך־כלל, היא לחשוב שלמסוקים אין שום מיגבלות, מכיוון שהם יכולים להנמיך ולטוס לאט. אולם, התחזית המטאורולוגית היא חלק חשוב מהפרטים הדרושים לנו להכין משימה ולבצע אותה. אומנם, מיגבלות גובה העננים ותנאי הראות נמוכות יותר, משום שאנחנו יכולים להנמיך מתחת לעננים, אבל למרות זאת יש לנו עדיין מספר מיגבלות, שלא מאפשרות לנו לבצע את המשימות, כמו יתר מסוקי הקרב בעולם. לדוגמה, אם יש לנו ערפל סמיך זה יפריע לנו לראות את המטרות. מבחינת הרוחות, באופן עקרוני, רוחות חזקות גורמות לנו לבצע את העבודה ויעפי הירי בצורה שונה, המנטרלת את השפעת הרוח." ובכן, איך מכינים תחזיתי מסתבר, ששלוש שנים באו- ניברסיטה עושות את שלהן, והסטודנטים, שהיום הם חז- אים, למדו להכיר את המשוואות שמתארות את האטמוספירה, את המצבים האטמוספריים ובסופרשל־ דבר למדו גם להכיר את מזג־האוויר בארץ. על־סמך הידע וההבנה של המערכות הסינופטיות, מסוגל החזאי לנתח את הנתונים, יש לו את היכולת לקרוא מפות לחץ, רום וטמפרטורה ולגזור מהן את העננות, הרוחות ומזג־האוויר. לדוגמה, החזאים יודעים כי כאשר נכנס לאזורנו אפיק רום, הרי גם אם על הקרקע לא התהווה עדיין שקע חזיתי, ברור לגמרי שהוא יתהווה בקרוב. המיקצוענות בחיזוי היא להרכיב תמונת מזג־אוויר מפרטים רבים, ואחר־כך לגזור ממנה שוב את הפרטים הספציפיים לטייסות. אפשר לומר, שסרן אבנר, חזאי ביחידה, נולד עם מד־ חום ביד. מהיום שהוא זוכר את עצמו, התעניין במזג־אוויר ובעננים, ומהיום שלמד לצרף אותיות למלים ומלים למשפטים, הוא קורא ספרי מטאורולוגיה. הוא אפילו זוכר שבכיתה ב' היה עליו לציין ביומן, בטבלה מיוחדת, את נתוני מזג־האוויר, ושהוא היה עושה זאת נם בחופשות, כאשר המורה כלל לא בדקה. אבנר היה ילד עקבי מאוד, ויום־יום הוא הקשיב לתח- זית מזג־האוויר בראדיו, היה יוצא החוצה ושם לב לתנועת הרוח וצורת העננים. כמתנת בר־מצווה, קיבל מספר מכשי- רים מטאורולוגיים - ברומטר, שמדד את הטמפרטורה בחוץ, מד־לחות ומד לחץ־אוויר, שממנו למד על ההשת־ נות הגדולה של מזג־האוויר, בטווח של ימים. לדוגמה, אם הלחץ היה יורד, זה היה סימן לכך שמתקרבת סופה, ואם לחץ־האוויר עלה, מזג־האוויר היה משתפר ומתייצב. אבנר הציב את כל המכשירים במירפסת ביתו שבירושלים, והיה יוצא לבדוק את הנתונים פעמיים ביום, לפחות. למרות שאבנר למד בתיכון במגמת מחשבים, הנושא של עבודתו השנתית היה מטאורולוגיה. הוא עקב אחרי מזג־האוויר בחורף בירושלים, ערך תצפיות וניתח אותן. כשירד שלג, הוא הסביר מה גרם לכך וציין מה היו הטמפרטורות. באותה שנה הוא מיחשב את כל הנתונים שהיו לו, ערך אותם בטבלאות, והתוכנה שהוא יצר היתה שולפת לו נתונים סטטיסטיים, לגבי המישקעים, הטמפר- טורות והלחות. "זה חיידק שנולדים איתו," מעיד אבנר על עצמו. "חיי- דק שהוא פעיל מאוד בחורף, וקצת רדום בקיץ. אני מתל־ הב מעננות כבדה, מגשם ומברד. יש לי תמיד ציפייה כזאת לאירועים רציניים של מזג־אוויר, כאלה שמשאירים חוו- יות. זה נותן לי הרגשה טובה, ראשית מכיוון שהתחזית התגשמה, ושנית מכיוון שאני מבין את התופעה על בוריה, ואני פשוט נהנה לראות את זה." במשך התיכון, התבשל לו הרעיון ללכת ללמוד מט- אורולוגיה באוניברסיטה. כבר בכיתה י״א עשו לו הכרה עם יחידת המטאורולוגיה של חיל־האוויר, אליה ניתן לה- גיע לאחר לימודי העתודה. הוא החליט ללכת לעתודה האקדמית, ולמד שלוש שנים מדעי האטמוספירה באו- ניברסיטת ירושלים. כשסיים את הלימודים באוניברסיטה, התגייס לצה״ל, יצא לקורס קצינים והגיע, כפי שביקש, ליחידת המטאורו- לוגיה של חיל־האוויר. הוא הוכשר להיות חזאי דרג אי, שהוא הדרג הנמוך ביותר(דרג ב' הוא ראש מישמרת, ודרג נ' הוא הבכיר) ואחר־כך נשלח להדריך פרחי־טיס בבית־ הספר לטיסה בכל הקשור למטאורולוגיה. תקופת הזוהר שלו היתה לאחר־מכן, כאשר שלחו אותו, עם חזאי נוסף, להקים יחידה מיוחדת הקשורה למטאורו־ לוגיה בדרום הארץ. זו היתה תקופת מלחמת המפרץ, וכדי להקים את היחידה הם יצאו להשתלמות של שלושה חודשים בחיל־המודיעין. אחרי ההשתלמות חזר לבסיס הטרי ולאט־לאט הם הקימו את היחידה. "ישבתי בתוככי המדבר עם עוד חזאי, מספר קטן של חיילים ושני אוהלים ועשיתי את הדבר שאני הכי אוהב לעשות - הסתכלתי על השמיים ועקבתי אחר מזג־האוויר באמצעות המון מכשירים שהיו מסביבי - מחשבים, רש- תות תיקשורת, מכ"מ עננים ותמונות לוויין." אחרי שנה וחצי של הקמה והתבססות, נכנסה היחידה למיבצעיות. אבנר עזב כעבור תצי־שנה של עבודה מיבצ־ עית, והגיע למדור מחקר, בו הוא נמצא גם היום. "במדור מחקר התעסקתי בעיקר בפיתוח של המודל האזורי," הוא אומר. "זוהי תוכנית מחשב מתוחכמת, המג־ דילה את הדיוק של חיזוי מזג־האוויר. למרות שבתפקידי הנוכחי איני עוסק בילהיות חזאי', אני עדיין חי את מזג־ האוויר. כל בוקר, דבר ראשון, אני נכנס לחדר של החזאים, מסתכל על כל המפות והתצפיות של מזג־האוויר ואם יש התפתחויות מיוחדות, אני נכנס לשם מספר פעמים ביום." סגן יריב, חזאי צעיר במדור, אינו מסכים עם ההנחה הב־ סיסית של אבנר. לטענתו, אף אחד לא נולד חזאי. המשי- כה שלו למטאורולוגיה קשורה ישירות לבן־ דודו, מרקו מרסל, חזאי ממרכז החיזוי בבית־דגן, שלקח אותו כמה פעמים לביקורים במרכז החיזוי. יריב, שהנושא התחיל לעניין אותו יותר ויותר, הצטייד בתרמומטר והתחיל לקרוא ספרות הקשורה למטאורולוג־ יה. עם השנים גילה תושייה, ומכיוון שלא היו תוכניות מטאורולוגיה דוברות עברית, התחיל להעביר ערוצים עד שנתקל בתוכניתו של החזאי דייוויד ניל בטלוויזיה הלבנו- נית. התוכנית היתה מאוד משעשעת, כאשר החזאי הנ״ל הופיע בה לבוש בחולצת כפתורים עם פאפיון כשמאחוריו שמייצגות , tn L כל מיני מפות, שעליהן מסומנות אותיות שקע ורמה. באחד הביקורים שלו בבית־דגן, נפגש יריב עם דייוויד, ונכנס לראות כיצד הוא מעביר את התוכנית. הוא סיפר לו מה הוא עושה וכיצד הוא עושה חיזוי עונתי של מישקעים ויתר התחזיות. יריב הלך ללמוד בתיכון"אורט" בגבעתיים, במגמת או־ טומאציה ובקרה. הוא נהנה אומנם בשנותיו בתיכון, אך לי- מודי ההמשך שלו במיסגרת העתודה האקדמית היו במטאורולוגיה, בחוג לגיאופיסיקה ומדעים פאלנטריים באוניברסיטת תל־אביב. "כשראיתי את המיקצועות שק־ שורים בתואר ראשון בהנדסה, עיקמתי את האף, זה נראה לי משעמם והדימיון שדרשו היה מוגבל. חיפשתי משהו אחר, שקשור למדעי הטבע, מחד גיסא, ובחוג ריאלי, מאי- דך גיסא, וכך הגעתי ללימודי גיאופיסיקה ומדעים פאלנט־ ריים. "אחרי שלוש שנים באוניברסיטה, יצאתי מהחממה האקדמית והלכתי למסלול קצונה, שכלל קורס קצינים בבה״ד ו, השלמה תעופתית וקורס חזאים במתל״מ, המ- כון התעופתי ללימודים מתקדמים. לפני חודש וחצי חזר- תי למדור והיום אני משמש בתור חזאי, דרג אי. "כשהגעתי לפה מלם אמרו'הנה בא עוד מישהו שתפס את החיידק', וזה נכון, כי אין רמות־ביניים - יש מי שתופס ומי שלא. אני מאוד נהנה לשבת עם שאר החזאים במישמ־ רת, לדבר איתם ולחלק חוויות על מזג־אוויר קשה. אני נמצא כל הזמן בתוך מזג־האוויר, זאת אומרת שאני יודע כל הזמן מהו מזג־האוויר בכל הארץ עד לטווח של ארבעה ימים. אני אמור להשתחרר רק ביולי 1998 , ובינתיים אני שואף לעלות בדרגות החיזוי ומתכנן גם לעשות תואר שני בלימודי חלל." 80 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״מזראמיו בעייתי נמעוב־עיואק״ סא״ל גיורא, מפקד מרכז המטאורולוגיה בחיל־ האוויר, אומר שהמרכז תפס תאוצה גדולה בשנים האחרונות והוא משתלב בעבודה המיבצעית של חיל־ האוויר. זהו תהליך מורכב, שהתחיל לפני 10-8 שנים, ועד אז היה המרכז בבחינת גוף רדום. "באותן שנים,״ אומר סא״ל גיורא, "הראנו למפק- דים בחיל־האוויר, שאם יתנו לנו אמצעים מינימליים, נוכל לתת תחזיות מאוד טובות. בעבודה קשה ומי אומצת הצלחנו לשכנע לתת לנו את האמצעים, כגון תחנת־הלוויינים, שהיתה בזמנו ייחודית במזרח־ התיכון ובין המתקדמות בעולם. תחנה זו סיפקה תמו־ נות לוויין ברזולוציה מצוינת, ולמעשה היא משמשת אותנו עד היום. המטאורולוגיה הפכה לגוף יוזם ולא היתה משימה מיבצעית, שלא ניסינו לערב בה את המטאורולוגיה. במקום שנחכה שימשכו אותה, דחפנו. זה גרם לכך שבסופו־של־דבר קיבלנו יותר תקנים והפכנו ליותר מיבצעיים. ככל שהמודעות גברה, וההבנה שלנו את צורכי חיל־האוויר נדלה, קיבלנו יותר ויותר אמצעים. נכון להיום, אנחנו הנוף המוביל בארץ בחיזוי מזג־ אוויר לטווחים קצרים, ואנחנו יכולים להתחרות עם כל גוף עולמי אחר בתחזית מזג־אוויר למספר ימים קדימה. "התקדמנו בצורה בולטת בעשר השנים האחרו- נות. אם לפני שמונה שנים היינו 50 שנה אחורה ביחס לארה״ב, הרי היום אנחנו קרובים מאוד לפיסגה. במקביל, אנחנו מנסים לפתח כל מיני נושאים שהם מאוד ייחודיים. "דונמה קלאסית מהשנים האחרונות היתה במלח- מת המפרץ. כשבאתי למפקד החיל ולפורום המיבצ־ עי, יום לפני תחילת המלחמה, כבר הייתי מוכן מספר חודשים. אמרתי להם מה התחזית שלי על מזג־ האוויר במערב־עיראק. הערכתי, שמזנ־האוויר יהיה בעייתי מאוד, אך באותו יום קבע שר ההגנה האמ- ריקני, בתשובה לשאלה של כתב אמריקני, כי: 'ככל שידוע לנו, אין כל בעיה במזג־האוויר בטווח הקרוב׳. לא היתה אמורה להיות CNN־H גם לפי התחזיות של כל בעיה. בדיעבד, במיסגרת הרצאה של מפקד חיל־ האוויר האמריקני לקצינים הבכירים של חיל־האוויר הישראלי, התברר לנו, שמזג־האוויר בתקופת המלח- מה היה הקשה ביותר שהיה בעיראק ב־ 20-15 השנה האחרונות, ושהוא נרם לאמריקנים עיכוב של כשבו- עיים. הסתבר גם, שחלק מהאמל״ח האמריקני לא תיפקד כהלכה, בגלל מזג־האוויו." )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 t₪m יש כמה קווים משותפים לעוסקים בספורט האווירי: האנשים האלה, שהולכים ומתרבים בקצב מסחרר, לא יודעים מה זה פחד, מכורים, קנאים לדבר, מיליטנטים, נעלבים כשקוראים להם משוגעים ומשועבדים לחלוטין לתחליפי הטיסה למיניהם. במשך חודש התלווינו אליהם בצניחה חופשית, דאייה, מצנחי רחיפה, אולטרלייטים, גלישה אווירית, טיסה אירובאטית ואפילו בכדוריפורח. אהבנו כל רגע, אבל גם התפללנו כל הזמן שזה כבר ייפסק. שמחנו כשעלינו איתם לאוויר, אבל שמחנו עוד יותר כשנחתנו. בסךהכל, יצאנו בשלום, למעט קצב פעימות־לב מוגבר ושיזוף מוגזם. כמו עולי תימן השתטחנו בסיומה של ההרפתקה על האדמה, אבל לא מטעמי קדושה, אלא בגלל הרעד ברגליים עינת אהרונוב ורועי צהר צילומים: רביב גנשרוא, שאול שורץ ואסף שילה 83 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 הרגשתי כמו התפוח שר פל על ראשו של ניוטון וחש על בשרו את כוח המשיכה. זו היתה התווד- עות אמיתית ראשונה לכוח המיפלצתי הזה, שסיחרר אותי מסה מגו־ בה של 5.ו ו אלף רגל במ- הירות של 200 קמ״ש, והכניס אותי למערבולת־ אוויר אינסופית, ממש כאילו היתה שם משאבה, ששואבת אותי למטה. עם הנפילה השתחררה מגרוני צעקה, שנמשכה לפחות 20 שניות באותה עוצמה. צרתה, שלא ידעתי שמיתרי הקול שלי מסוגלים להפיק, ושעור התוף שלי מסוגל לספוג. הנעתי למועדון הצניחה שבחוף הבונים ונכנסתי לתוך חליפת צניחה כחולה והדוקה, שמזכירה קצת חליפת צלי- לה. עלינו למטוס איילאנדר קשיש. היינו תשעה צונחים. מהר מאוד כבר הייתי רתומה למארק, המדריך שלי, כשבזווית עיני ראיתי את דלת המטוס הפתוחה דרך קבע. התחלתי להרגיש כמו בחדר־המתנה לרופא שיניים. התור הצטמצם, ואני הייתי הבאה בתור. מד הגובה התנד- נד על 500 ,ו 1 רגל. מארק הזדחל לכיוון פתח היציאה כמו קנגורו פצוע, ישב על מיפתן הפתח, אני רתומה אליו היטב וכבר נמצאת מחוץ למטוס, הידיים מוצלבות על החזה ורועדות. לקחתי שאיפה עמוקה מהאוויר הדליל, ספרתי עד שלוש וקפצנו. פי נפער סימולטאנית עם הניתוק מהמטוס, ושיגר צרחה אדירה אל האטמוספירה. סילוני אוויר פילחו את גופי, נאבקתי לפתוח את עיני, הרגשתי כיצד פני מתעוו- תות וגמתחות, ותשתי חוסר שליטה מוחלט על הגוף. רק אחרי 20 שניות בערך התעשתתי. פרשתי את הידיים, ובא- חת הפסקתי לצרוח. מארק פתח מצנח תאוטה קטן, שגרם לנו להיות אופקיים והאט קצת את עוצמת הנפילה. ופת- אום שקט יחסי. הרגשתי שנוזל חם מציף את גופי, מחלחל פנימה וזורם עד לאחרון הנימים. הצלילים היחידים ששמעתי היו רוחות. קיבלתי תחושה בראשיתית, הייתי י כצפה, קשורה בטבור אל מארק ומרגישה כוולד ברחם אימו. מסביבי הכל היה כחול, רק מים ושמיים, ואני מנות- קת בעולם אינסופי משלי. צניחה חופשית: חבטה, משיכה, נפילה וריחוף מכל אמצעי הדחיפה למיניהם, אותי אישית, הטיסה בדאון הכי־הפתידה. איכשהו אני עוד מסוגל להבין איך כל הגלשנים וכל המצנחים הקלילים האלה נשארים באוויר, אבל דאון? זה נשגב מבינתי. אני וצייקו, מדריך ממרכז הדאייה בעיו־שמר, מגיעים לאיזור המסלולים במינחת מגידו. הדאון שבו נמריא נראה לי כמו טיסן גדול, שספק אם יצליח להכיל את שנינו. אני מסתכל על צייקו בפיקפוק, אבל הוא מסמן לי להימס פני- מה. פלא, שנינו נכנסים ומתמקמים די בנוחיות. יותר מאו- חר, מסתבר לי שהעזתי לפקפק בדאון"שייבה" מובחר, גאוותו ובבת־עינו של מרכז הדאייה עיו־שמר. פרט לעין־ שמר, קיימים בארץ עוד שלושה מרכזי דאייה. לכל מרכז כמה דאונים משלו והם כולם מתופעלים ומתוחזקים בהתנדבות על־ידי קומץ של חברים, משוגעים לדבר. אנחנו מתחברים בכבל למטוס, שיגרור אותנו לאוויר. המטוס מתחיל לצבור תאוצה ואנחנו אחריו. אני מסתכל בחשדנות על הכבל הדקיק. אם זה היה תלוי בי, אפילו כביסה לא הייתי תולה עליו ובטח שלא ממריא בעזרתו. אבל, החשש שלי מתגלה כחשש שווא. מבלי שהרגשתי, אנחנו כבר באוויר. בגובה של אלף רגל, הדאון משתחרר מכבליו, נותן קפי- צה קטנה ומתייצב. זהו זה, אנחנו לבד. יש לי הרגשה מאוד מוזרה ופתאום אני תופס למה. זה השקט. שום רעש מס- ביב מלבד נהמת הרוח. כשאתה טס בדאון, אין לך מנוע שיפצה אותך על הטסה לא מדויקת. הכל נתון לחסדי היכולת שלך. אם עלית לאוויר ותפסת"תרמיקה" (זרם אוויר חם) - מה טוב. אם לא - לא נורא. הדאון הוא לא איסטניס בכל הנוגע לתנאי נחיתה. הוא לא בוחל בשטח טרשי, וגס לא בשדה חרוש. טלטלה מבשרת לנו שאנחנו נמצאים בתרמיקה. אנחנו עולים ל־ 2,000 רגל עם פוטנציאל לעוד. היו כבר תקדימים בארץ, שדאונים הגיעו לגבהים של 15 אלף רגל. אני חייב להודות, שהטיפוס הזה לגובה לא עשה לי טוב והתבטא בהרגשת בחילה קלה. בדיוק באותו רגע החליט צ׳יקו שמספיק לטפס, ושעכשיו הוא ידגים משהו מבי־ צועיו של הדאון. "אני רוצה לתת לך טעימה ממה שהדבר הזה מסוגל לעשות. אתה מרגיש בסדרי" הוא שאל. עניתי שכן. 'למה כבר דאון מסוגל?׳ חשבתי. ובכן הוא מסוגל, ולהרבה. הסיבובים והצלילות שצ׳יקו עשה איתו, כמעט גרמו לי לחפש כיסא מפלט. "ראית את הארץ מהזווית הזו?" הוא שאל אותי בעליצות ואני חייב לומר שלא. למ- רות רצוני העז, עצמתי את העיניים. מצנחי־וחיפה: כל אחד יכול. תלוי ברוח אנחנו מטפסים לראש הרכס בתוף תל־ברוך, ובועז, המדריך, פורש את המצנחים על החול. כ־ 20 מטר מתחתי־ נו נחה לה רצועת חול צרה ומעבר לה, הים. השמש, שביני תיים עלתה לאמצע השמיים, מתחילה לעבוד שעות נוספות. אני מצפה עכשיו לאיזו הרצאה תיאורטית בת שעתיים על מהות הדחיפה, וקשה לומר שאני ממש שמח לקראתה בחום הזה. להפתעתי, העניין נגמר בעשר דקות של הסברים כלליים על אווירודינאמיקה ועל כללי הדחי- פה. לדחיפה שאני עומד לבצע, לא צריך יותר. כל אדם, ללא ניסיון מוקדם, פשוט יכול להגיע, לקבל מצנח ולעלות לאוויר. הפשטות של הדחיפה במצנח, היא אחת המעלות המרכזיות שלה. המעלה השנייה היא הבטיחות. פציעות שנגרמו עקב רחיפה הן נדירות, ואם תרצה או לא תרצה, המצנח תמיד ינחית אותך בצורה רכה על הקרקע. בועז מספר לי, שידוע על מקרה של אדם שלקה בשבץ בזמן רחיפה, ובלי הכרה נחת בשלום על הקרקע. בעודי נרתם למצנח, אני משתדל לחשוב על המקרה הזה כדי לשאוב קצת ביטחון. קשה לומר שזה עוזר לי. בועז נותן לי הסבר ממצה בסיגנון של"במיתר הזה אתה מושך כדי לפנות ימינה, בזה כדי לפנות שמאלה ובשני אלה כדי לעצור." יופי. לפחות יש דרך לעצור את הדבר הזה. אני מושך בשתי רצועות, הרוח מנפחת בבת־אחת את המצנח והוא מתרומם מעלי. כמו עפיפון עצום המצנח מושך אותי למעלה וכשהרגליים שלי נוגעות־לא־נוגעות בקרקע, אני מתחיל לרוץ כדי לתפוס תאוצה. מול רוח שמהירותה עולה על 30 קמ״ש, לא ניתן לרוץ עם המצנח ולכן גם לא להמריא. אך הרוח היום היא בדיוק במידה הנ- כונה, דחיפה קטנה מבועז ואני באוויר. "תמשוך קצת שמאלה, שמאלה," אני שומע את בועז צועק במכשיר הקשר שמוצמד לחזי. נראה, שאני מרחף ישר לתוך הגבעה השכנה, ובועז מנסה לחלץ אותי. אני ממהר לציית, אולי ממהר מדי, ובמקום קצת, מושך במיתר השמאלי בכל הכוח. המשיכה הזו אומנם מחלצת אותי ממיפגש לא סימפטי עם הגבעה הזו, אבל גס מסובבת את המצנח שמוביל אותי עכשיו לתוך גבעה אחרת. נראה שה- סיכוי היחיד שלי להגיע לנחיתה רכה, הוא פשוט לחטוף שבץ ולאבד את ההכרה. לבסוף, לאחר מאמצים רבים ובהדרכתו של בועז, אני מצליח לבצע פנייה רחבה ולהימ־ רח על החול. המצנח מתקפל ונופח את נשמתו מאחורי, ואז מגיע תורו של השלב הפחות מהנה - הסחיבה של המצנח בחזרה לראש הגבעה. חבטה אדירה, משיכה מפתיעה כלפי מעלה, כאב, הכל נבלם בשנייה. אחרי 50 שניות של נפילה חופשית, במהי- רות של 200 קמ״ש, ובליעת מרחק של כ־ 7,000 רגל, משך מארק את הריתמה, שפתחה את המצנח. התהפכנו מייד ממצב אופקי לאנכי, שיחררתי נשימות קצובות, שפרקו מתח רב שהצטבר בריכוז גבוה. שתי דקות עברו עד שהצלחתי להסדיר את הנשימה, ולהירגע סופית. ריחפנו בגובה של 5,000 רגל, הנמכנו לאט, המצנח חוסה מעלינו, והכל בשליטה. בשלב הנחיתה, כופפתי את הרגליים ומא- רק נגע ברגליו על הקרקע ברכות מפתיעה. למטה, למרבה הפלא, לא פתחו לי שמפניה, אפילו לא בקבוק מים קרים. שאלו איך היה, קיפלו את המצנחים ורצו למטוס לסבב נוסף. טיסה בדאון: דממה על חוט קח מטוס ותעלה אותו לאוויר. תוריד לו את המנוע. מה קיבלת? יש אנשים שקוראים לזה "חירום". אחרים קור־ אים לזה דאון. אולטרלייט: הכלאה בין גלשן ואופנוע האולטרלייט יכניס אותנו לעידן חדש. לא עוד רמזו- רים, הלאה פקקי התנועה. פשוט נעלה עליו בבוקר וננחת תוך דקות במקום העבודה. והנה כמה עובדות נוספות: את האולטרלייט אפשר להרכיב לבד, הוא עולה כמו מכונית משפחתית ממוצעת, הוא פשוט ללמידה ולהטסה, לא צריך לדווח לאף אחד על טיסה שאינה עולה על 200 רגל, המינחת שלו צריך להיות באורך של 200 מטר והכי חשוב - זה פשוט תענוג. במגרש החניה של בית־הספר לאולטרלייטים "אומני־ הורייזן", חונות כמה מכוניות מאובקות, לא חדישות במיו־ חד. טיסה על אולטרלייט, מסתבר, אינה ספורט לעשירים, ולמעשה מי שרוצה יכול. האולטרלייטים חו- נים בדיוק כמו המכוניות, עם האף לכיוון היציאה, אך בני־ גוד למכוניות, הם מטופחים ונקיים. המבנה האנאטומי של האולטרלייט נראה כמו הכלאה מאוד מוזרה בין גלשךרוח ואופנוע. יש לו אף משונן, גוף דקיק שעשוי ממוט מתכת וכנפי בד. יצאנו לטיסה ממושב תנובות ליקנעם ובחזרה. הגלגלים הקטנים החלו לתפוס תאוצה, ואחרי ריצה של כמאה מטר 84 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 צילום: ע 1ללמי פרל 85 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 \ \ על המסלולון כבר היינו באוויר. גם תא הסייס, הפרוץ לרו־ חות, קיבל משמעות אחרת. באוויר, הבחנתי שהוא כולל לוח־שעונים, שתי דוושות, סטיק ומיצערת. הטיסה מזכירה נסיעה מהירה על אופנוע כבד: הקסדה, שמכבידה קצת על הראש, רעש המנוע שמלווה את מהלך הטיסה והרוח שמצננת כל חלק חשוף בגוף. אבל הקלות הזאת, הרגשת חוסר המשקל והטיסה הנמוכה, ייחודיות לאולטרלייט. טסנו נמוך במבנה, הסתכלנו סביב, הכל התבצע בשלווה, חלפנו מעל שדות ושטחים מישוריים, וכשהיצפ־ נו ליקנעם וטסנו באזורים הרריים, היגבהנו והכנו אפשרות לגלישה הצידה לשטח פתוח, אם יכבה המנוע. נחתנו באמצע שוס־מקום באיזור יקנעם, שהתואר ״מו- זיאון האולטרלייט לדורותיו" בהחלט יתאים לו. שם, בתוך האנגר, אפשר לראות שורה של אולטרלייטים בכל מיני צורות וגילאים. בדרך חזרה, כשכבר היינו ממש קרובים לתנובות, ירדנו נמוך מאוד, וכמעט שגירדנו שדה חמניות. המשכנו בטיסה נמוכה, ופתאום יאיר, הטייס, משך למעלה וצלל בחזרה - "דילגנו" מעל חוטי חשמל. מסתבר, שצינורנת המתכת האלה, שעטופים בקצת בד וקוראים להם אולטרלייט, מסוגלים לבצע תימרונים בעומסים לא מבוטלים, או כמו שעודי, המדריך הראשי אומר, זה כמו אופניים שנוסעים במהירות של 150 קמ״ש. המדיום: לעוף לשמיים כולם יודעים איך זה ללכת נגד כיוון הרוח ביום חורף סוער במיוחד. המעיל שמתנפח, הניסיון הנואש להיאחז במשהו וההרגשה שבכל רגע יגיע משב־רוח פתאומי, יקרע מידך את המטרייה ויעיף אותך למעלה. ב׳׳הרודיום" שב- אילת, זה באמת קורה. משב־אוויר שנוצר על־ידי מאוורר ענק ומגיע למהירות של 200 קמ״ש, מעיף אותך לשמיים, פשוטו כמשמעו. קשה לחשוב על משהו שמתקרב יותר ל״ציפור" מזה. מלבד חליפה מתנפחת עשויה מניילון, לא מפריד דבר בינך ובין האוויר. ה״הרודיום", שפירושו בלאטינית "עמוד א- וויר", הוא, למעשה, מיתקן המדמה צניחה חופשית. ההב- דל היחיד בינו ובין צניחה אמיתית, הוא שאיתו מרחפים לגובה של 20 מטר, במקום אלפי רגל, ואם נמאס, ניתן לרדת באמצע, ואין צורך לקפל את המצנח אחרי כל צני־ חה. שלטים מאירי עיניים בתוך המיתקן מבהירים שהדחי- פה היא על אחריות החניך בלבד. כדי למנוע אפשרות של פגיעה, אנחנו מקבלים ציוד מיגון: מלבד החליפה המתנפ־ חת גם מניני ברכיים ומרפקים וקסדת פוטבול אימת- נית. המיתקן עצמו נראה כמו אמפיתיאטרון. במרכזו ממוקם המאוורר המחופה ברשת, שמעליו מרחפים. שטח הדחיפה מגודר במזרון־אוויר רחב, שאמור לבלום לגמרי את הנפי- לה. כאחד שמצא את עצמו לעתים קרובות על המזרון הזה, אני יכול לומר בפה מלא שהוא אכן ממלא את תפקי- דו. אני עומד יחד עם המדריך על הרשת. מתחתי מתחילים לנוע להבי המאוורר במהירות גוברת והולכת. כעבור מספר שניות כבר אי־אפשר להישאר יציב מבלי לאחוז במשהו. כדי להישאר ברחיפה יציבה, צריך לשמור על תנוחה די משונה, הכוללת אגן בחוץ, גב מקושת פנימה, ידיים לצד- דים ורגליים רפויות. נשמע פשוטי תנסו לשמור על התנו- חה הזו כשאתם נמצאים בתוך לבו של הוריקן. לתנוחה הזו נכנסים בקפיצה, שמגדילה בבת־אחת את שטח ההתנג- דות לרוח ומאפשרת לה לחדור לתוך החליפה ולנפח אותה. המדריך מסמן לי להתכונן, המאוורר מגיע לשיא מהירו- תו, ואני קופץ למרכז הרשת. מכירים את ההרגשה כשקופ־ 86 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ה נ י נ י ם נ א ו ו י ו : אחר־כך המטוס שלי צלל והלב שלי אחריו, כמו בירידה מהירה ברכבת־הרים, ירידה שאינה נגמרת. היציאה מהתימרון היתה הפוכה, וטסנו במשך דקה וחצי הפוכים, הקרקע מעלינו והשמיים מתחתינו צים ראש לבריכת־שחייה? את החבטה, את הרעש? הפעם הרגשתי שהבריכה קפצה עלי. ברגע שהגעתי למצב מאו- זן, הלם בי משב אדיר של רוח, שהפר אותי מייד לעיר־ בוביה של איברים. הידיים והרגליים התנופפו לי לכל מיני זוויות, שלא ידעתי שאני מסוגל להן. כצפוי, הסיפור נגמר על המזרון. לזכותי ייאמר, שאם לא לרחף, לפחות למדתי ליפול. אחר־כך, המדריכים הדגימו ביצועים, שדרשו קצת יותר מומחיות וניסיון. הרפרטואר שלהם כלל סאלסות, ריחופים על הגב, ריחופים עם רגל אתת זקורה באוויר וסתם ריחופים לגובה של 15 מטרים. את כל הלהטטנות הזו, הם עשו עם חיוך רחב מרוח על הפנים. תאמינו לי, שברוח שנשבה שם, נם חיוך דרש מאמץ מסוים של שרירי הלסת. רק הנאה גדולה באמת, יכולה להצדיק חיוך רחב כזה. גלישה אווירית: עיתוי אמוציונאלי ומטאורולוגי להמראה אפשר לומר שהכל בגלל הציפור, שעפה מאז ומעולם מעל לראשי בני־האדם בפשטות מעוררת קנאה ונרמה להם לרצות ולנסות. לאונרדו דה־וינציי היה הראשון שהחל לערוך מחקרים מדעיים על תעופת ציפורים, זרימת אוויר והתנגדות. אך רק כעבור 350 שנה, בשנת 1804 , חיל- צו הציפורים את כנפיהן משירטוטיו של דה־וינציי ויצאו למעופם הראשון. סיר גיורג, קיילי בנה את כלי־הטיס הרא- שון מדגם דאון. מאז התפתחה התעופה בקצב מסחרר, וה- יום כלי־הטיס היחיד שנשאר נאמן לציפור, ללא מנוע, ללא כיסא־ישיבה, ומורכב בעיקרו מזוג כנפיים, הוא הגלשן האווירי. על דיונה קטנה בחוף ראשוךלציון, לומדים הגוזלים של חברת"עגור" לעוף. לימוד הגלישה האווירית קשה ומור- כב. הגלשן קשיח, והניהוג נעשה על־ידי שינוי מיקום הגוף יחסית לכנף בעזרת קואורדינאציה. כמו כל הגלישות, נם הגלישה הראשונה היא סולו, ובדיוק כמו הנוזלים, שבמ־ עופיהם הראשונים מנפנפים מעט בכנפיים ונוחתים כעבור זמן קצר, כך גם תלמידי הגלישה, ממריאים מגובה נמוך יח- סית של כ־ 20 מטר, ותוך דקה כבר חוזרים לנחיתה. לבצע גלישת אוויר זו אופראציה מורכבת. זה לא כמו מטוס שמתניעים, מסיעים וממריאים. לפני כל גלישה צריך להרכיב את הגלשן, להגיע לאתר גבוה, ולמצוא עמדת המראה נטולת מיכשולים ונוחה מבחינת זרימת אוויר. "אני נרתם אל הגלשן, מרים אותו על הכתפיים, אוחז ומחכה לעיתוי אמוציונאלי ומטאורולוגי לביצוע ההמר- אה," מתאר ארנון הר־לב מ׳׳עגור". "אז אני פורץ בריצה קדימה, נותן את הספרינט הכי־פרוע ואחרי כשלושה צע- דים אני ניתק מהקרקע ועולה מעלה כמו מעלית - אנכי ומהר. "בזמן הגלישה אני נמצא בציד תמידי אחרי התרמיקות, ותופס עליהן טרמפ. הציפורים משתמשות באותו טריק, ולרוב אני טס במבנה עם להקות ציפורים. זו הרגשה של מיצוי אדיר ועליונות מסוימת. תחושה של חוסר משקל ושקט מדהים. איך אתאר לך את השקט הזה׳ זה כמו השקט שהיה בנואייבה, לפני שהישראלים הניעו לשם." גם הנחיתה עם גלשן היא כמו של הציפורים: עוברים ממצב שכיבה למצב עמידה, מורידים את הרגליים למטה וממש בקירבת הקרקע נותנים דחיפה נמרצת של משולש )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 88 ההיגוי כלפי מעלה, הגורמת להפסקת העילוי על הגוף ולעצירה מוחלטת. טיסה איוובאטית: הדם עלה לראש, במובן הפשוט של המלה מהי הפנטזיה הטיסתית הכי־פרועה שלך? לטוס הפוך, על הצד, בנילנול, לעשות את זה מהר, פראי, חטוף, להזד- קר במהירות אטומית, לחדור אל תוך העננים, לצלול אנ- כית, לעשות סיבוב על ציר המטוס, לנסוק אנכית אל תוך השמשז הכל, כל מה שחלמת עליו, אפשרי. ומלת הקסם היא - אירובאטיקה. הכתובת היא בית־הספר לטיס "מונאיר". התיישבתי בכיסא הקדמי. צביקה, הטייס שלי, ישב מאחור. המראה קלילה, המטוס עשה סיבוב מעל לבתים, ופתאום שבירה ימינה והצידה. טסנו על הצד, מה שנקרא להב סכין, נמו- כים מאוד, כמו עומדים לחתוך את הגגות האדומים שמתחתינו. התקרבנו למסלול, כאילו לנחיתה, עוד רגע נוגעים באספלט החם, ולפתע נראה כאילו צביקה התח- רט, משך את הסטיק, וטיפסנו מעלה אנכית ב־ 90 מעלות לשמיים. אחרי מספר שניות, בגובה של 2,000 רגל, הת- יישרנו וטסנו אופקית. ניצלתי את השניות המעטות בטיסה ישרה למצוא את שעון הג׳י, ומצאתי מעל לוח המכשירים שני מוטות ברזל שחורים. מהשנייה הזאת כפות ידי ליפפו את מוטות הבר- זל ועיני ננעצו בשעון הגיי. צביקה ביצע פנייה תוך כדי גיל־ גול, מד הג׳י התנדנד בין 2 ל־ -2 ג׳י, סחרחורת השתלטה עלי, ורק ביציאה מהסיחרור התאפסתי על מיקומי במר- חב. אחרי"החימום״, ביצע צביקה תימרון שנקרא ״האמר הד" (ראש פטיש). עלינו במהירות של 180 מייל לשעה, ב־ 90 מעלות. מד הג׳י קפץ ל־ 5.5 גיי, הרגשתי איך כל הדם שלי צונח ושוקע מטה אל הרגליים, וכשהמהירות נפלה לחלוטין, צביקה סיבסב את המטוס על צירו, ב־ 80 ו מע־ לות. אחר־כך המטוס צלל והלב שלי אחריו, כמו בירידה מהירה ברכבת־הרים, ירידה שאינה נגמרת, ושהגיעה ל־ -3.5 ג׳י. היציאה מהתימרון היתה הפוכה, וטסנו במשך דקה וחצי, הפוכים, הקרקע מעלינו והשמיים מתחתינו. כפות ידי מאיימות לעקם את המוטות והדם עלה לי לראש, במובן הפשוט של המלה. אהר־כך עברנו לאמנות הלופים. בהתחלה ביצע צביקה שלושה לופים רצופים שחזרו על עצמם במהירות כמו תקליט תקוע, והדביקו אותי לכיסא מעומס הג׳י. אחר־כך נחתנו, ורק אחרי הנחי- תה, אחרי ששרדתי במשך כל הטיסה, אחרי שכבר הייתי על הקרקע, רק אז התחלתי להקיא. אין צדק בעולם. כדוו־פווח: ויש גם כדור פורח אחד כילד שאהב לקרוא את זיול וורן, תמיד היתה לי פינה חמה בלב למסעות בכדור פורח. "הבלון עם הא- וויר החם" שהמציאו האחים מונגולפייה ב־ 783 ו, תפס אצלי מקום של כבוד ברשימת ה״היי־טק׳׳ של וורן, שעליה נמנו נם החללית והצוללת. תיארתי לעצ- מי שאמצעי רחיפה כה ותיק ומבחינות מסוימות גם פרימיטיבי, לא יהיה כה נפוץ, אבל הופתעתי לגלות עד כמה. ובכן, בארץ יש היום כדור פורח אחד. בעליו, משה בוקאי, נמצא הקיץ בקליפורניה, בקורס למדרי- כי טיסה בכדורים פורחים. לכשיחזור הוא מתכוון לארגן טיסות מסחריות בכדור פורח וגם קורס־טיס, שבסופו ניתן יהיה להוציא רשיון טיס מוכר לכדורים פורחים. )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ספורט אורה ־ אל, היכן, כמה ולמה ספורט אווירי צריך לדעת לעשות, ויותר חשוב: צריך לדעת איפה לעשות. קלוב התעופה לישראל והאגודה הישראלית לתעופה זעירה, יש דבר כזה, מעניקים רישיון אך ורק לגופים העומדים בקריטריונים בטיחותיים. עובדה נוספת שכדאי לדעת: כל ענפי הספורט האווירי מחייבים בריאות תקינה, ורובם גם אישור רופא נחי־ספו לצניחה חופשית: שם: סקאי קלאב בע״מ, חוף הבונים. התנסות חד־פעמית: צניחה זוגית עם מדריך(טנדם), מגובה 000 ,ו ו רגל. 175 דולר ביום חול, 225 דולר בסופי־ שבוע. קורס: כולל של וש צניחות אוטומטיות. 440 דולר. קורס מתקדם: 6 ו שע ות הדרכה ושש צניחות חופשיות מגובה 11,000 רגל. 1,500 דולר. הגבלות: מגיל 16 עד גיל 18 יש צורך באישור ההורים. לא . ניתן ללמוד מעל גיל 50 השכרת ציוד: 33 דולר. שם: "פאראפרו״, ראשון־לציון. התנסות חד־פעמית: צניחה זוגית(טנדם) עם מדריך מגובה של 10,000 רגל. אין צורך בידע או נסיון קודם. 170 דולר. קורס: של וש צניחות חצי אוטומטיות מגבהים של 3,500 רגל ומעלה. 400 דולר. הנבלות: מגיל 16 עד גיל 17 יש צורך באישור ההורים. מגיל 45 יש להצטייד באישור רפואי. השכרת ציוד: 80 ש״ח. בתי־ספו למצנחי־רחיפה שם: "עגור", חוף סי־פאלאס בת־ים. התנסות חד־פעמית: רחיפה זוגית(טנדם) עם מדריך. 120 ש״ח. קורס: דחיפות מגובה של כ־ 20 מטר. 432 ש״ח. קורס גובה: עשר דחיפות מגבהים של כ־ 500-300 מסר. 675 ש״ח. קורס רכס: רחיפה לאורך רכס, מתפרש ע ל יומיים. 405 ש״ח. הגבלות: ניתן ללמוד מגיל 15 בלבד. השכרת ציוד: בין 200-150 ש״ח ליום. מושב רשפון. ,L.E.T. : שם התנסות תד־פעמית: צניחת היכרות מגובה של כ־ 20 מטר. 5 0 - 2 0 ש״ח. קווס ואשמי: כולל ריחוף מגבהים של כ־ 30-20 מטר. 460 ש״ח. קורס בסיסי: עשר רחיפות מגבהים של כ־ 500-300 מטר. 740 ש״ח. קורס מתקדם (רכס). מחיר: 450 ש״ח. הגבלות: ניתן ללמוד מגיל 14 בלבד. השכרת ציוד: 120 ש״ח ליום. שם: "כנפיים", תל־אביב. התנסות חד־פעמית: רחיפה זוגית(טנדם) עם מדריך. 140 ש״ח. קורס בסיסי: דחיפות מגובה של כ־ 15-10 מטרים. 450 ש״ח. קורס גובה: עשר דחיפות מגבהים של כ־ 500-300 מטר. 650 ש״ח. קורס רכס: 440 ש״ח. הגבלות: ניתן ללמוד מגיל 14 בלבד. השבות ציוד: 220 ש״ח ליום. נית־ספר לטיסה איהבאטית: שם: בית־הספר לטיס, שדה־תעופה הרצליה. התנסות חד־פעמית: טיסה בת 2 5 - 2 0 דקות בלוויית מד- ריך. 150 ש״ת. קורס: רק בעלי רשיון טיס יכולים לבצע קורס טיסה אי־ רובאטית. שעת לימוד: 450 ש״ח (הנחה לחברי עמותת חיל־האוויר). . הגבלות: ניתן להוציא רשיון מגיל 17 השכרת ציוד: 360 ש״ח לשעה. ניח־ספו לדאייה שם: קלוב התעופה לישראל. מרכזי דאייה: שדה תימן, עיךשמר, מחניים, מגידו. התנסות חד־פעמית: טיסת היכרות בלוויית מדריך. מתיר: 65 ש״ח. קורס: רק לחברי מרכז הדאייה. דמי הצטרפות: 450 ש״ח. דמי חבר חודשיים: 80 ש״ח. שעת טיסה: 12 ש״ח. גרירת רכב: 20 ש״ח. גרירת מטוס: 35 ש״ח. הגבלות: ניתן להתחיל ללמוד מגיל 16 . רשיון ניתן להוציא . מגיל 18 בתי־ספו לאולטולייט שם: "אומני הורייזן", מינחתי תנובות ויוקנעם. התנסות תד־פעמית: טיסה בלוויית מדריך במשך 15 דקות. מחיר: 60 ש״ח. קורס: 16 שעות טיסה. מחיר: 135 דולר לשעת טיסה. הנבלות: ניתן להוציא רשיון מגיל 17 בלבד. השכרת צמד: 80 דולר לשעת טיסה. שם: ״השילוח" בע״מ, ראשון־לציון. התנסות חד־פעמיח: טיסה בלוויית מדריך במשך עשר דקות. 50 ש״ח. קורס: 16 שעות טיסה. מחיר: 135 דולר לשעת טיסה. הגבלות: ניתן להוציא רשיון מגיל 17 בלבד. השכרת ציוד: 70 דולר לשעת טיסה. בתי־ספו לגלישה אווירית שם: "עגור", חוף סי־פאלאס בת־ים. קורס: כולל סידרת קפיצות ע ד גובה 20 מטר. 675 ש״ח. קורס מתקדם: כולל סידרת קפיצות בגובה 700-280 מטר. 810 ש״ח. הגבלות: ניתן לגלוש מגיל 16 בלבד. השכרת ציוד: 200-150 ש״ח ליום. שם: "עמירם", בית־ספר לגלישה אווירית, ראשון־לציון. התנסית חד־פעמית: גלישה זוגית בלוויית מדריך. 100 ש״ח. קורס: קפיצות עד גובה 15 מטרים. 675 ש״ח. קורס מתק- דם: קפיצות בגובה 700-280 מטר. 800 ש״ח. הגבלות: ניתן לגלוש מגיל 16 בלבד. עד גיל 18 יש צורך באישור ההודים. השכרת ציוד: 65 דולר. ההדיום שם: "הרודיום", אילת. התנסות חד־פעמית: ארבע דקות באוויר. 75 ש״ח. קורס יומי: 290 ש״ח. ארבעה ימים. 940 ש״ח. הגבלות: מגיל שמונה בלבד. משקל מקסימום: 85 ק״ג. מצנח־ים: אפשר גם עם הכלב ניסית פעם להתנדנד על נדנדה בגובה של 50 מטר מעל היסז כך, בכל אופן, תרגיש על מצנח־ים. לא צריך ידע או ניסיון מוקדם וההמלצה היחידה היא להצטייד בבגד־ים. מצנח־ים נועד אך ורק למען הכיף. אין מאחוריו אי- דיאולוגיות של ללמוד לעוף או לרחף, וכל העסק פשוט מאוד. עולים ע ל סירה עם פלטפורמה מיוחדת, חוגרים חגורת הצלה ומתחברים לרתמות. אחרי כל החיבורים, הסירה מאיצה, החבל שמחובר למצנח משתחרר בהדרגתיות, המצנח העגול מתמלא באוויר ועולים באיטיות כלפי מעלה. אפשר, 1אפילו רצוי, לבקש צניחה רטובה, כך שתבוא במגע עם המים, אך בעיקרון ניתן לבצע את הצניחה מבלי להירטב כלל. אם אתם באווירה רומנטית אפשר לעלות בזוג, ואם בא לכם לציפר את הכלב, מוכנים להעלות גם אותו. 89 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 שרון גבע ציל טומים: רובי קסט ררום 2 ו שנים במים צחיק יבנה, אהרון שמי ואברהם קמחי מטוס קל, דרמושבי, מדגם "למג איזי״. הם בונים את המטוס לפי הספר, כלומר לפי הוראות ההרכבה שבספר המטוס. את חומרי־הגלם הם קונים בחו״ל והופכים אותם בארץ לחלקי מטוס. עד כה השקיעו במטוס 30 אלף דולר ושעות עבודה רבות ונהנו מכל רגע. טיסת הבכורה, כך הם מקווים, תיערך בסוף הקיץ 90 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 91 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 חיק יבנה פותח את דלתות הברזל. בפי ^ ^ ^ נים חושך גמור, ושקט מפחיד. שני ג׳ו־ קים נחרדים משלוותם ומזנקים לפינה מאחורי ארון הכלים. אהרון שמי שולח רגל אחת פנימה, ומצביע בנאווה על משהו ענק, המכוסה בבד דק שהיה פעם לבן. "זהו זה," הוא אומר ועושה עוד צעד קדימה. "זה המטוס שלנו." שמי מתחיל להסיר את הכיסוי, והזקן הלבן שלו מתנפ- נף ונבלע בענני האבק. פתאום הוא נראה בדיוק כמו דוק- טור אמט בראון, המדען המטורף מהסרט "בחזרה לעתיד". יבנה, שמספיק כבר להגיע לצד השני של ההאנגר ומתחיל למשוך את הכיסוי מאחור, נראה עם הגיינס המ- שופשף ונעלי ההתעמלות שלו כמעט כמו מארמי מקפליי, הנער מהסרט. מתחת לכיסוי עומד לו בגאווה מטוס. זאת אומרת, כמעט מטוס. אין עוד הרבה עבודה, והקיץ, כך מבטיחים, זה יטוס בשמיים. בינתיים זה נראה כמו דגם של מטוס במהדורה מוגדלת. למטוס אין צבע מוגדר. קצת חום, לבן, פה ושם כמה כתמים, ופסים שמזכירים סיבים של בד. אחרי שהם יסיי- מו את העבודה הוא ייצבע בלבן בוהק. "בטח שזה יטוס," אומר אהרליה. "מה את חושבת, סתם בנינו?" אהרון שמי, עיתונאי, שבעצם קוראים לו אהרליה, אל"מ (מיל,) יצחק יבנה, שקוראים לו צתיק, וסרן(מיל, ) אברהם קמחי, קברניט ב״אל־על" שקוראים לו קים, בונים מטוס. מטוס אמיתי. המטוס הוא מטוס קל, מדגם "לונג ט י ס ח נ נ 1 ו ה: "אני חושב, שבסוף הקיץ כנו ניקח אותו לסולר. קודם נריץ אותו על המסלול ונראה אם הוא וץ ישו, אם הבוקסים לא מתחממים יותו מדי. אם הכל בסדר - ממויאים וטסים בגובה נמוך, פחות משני מסוים, מעל המסלול. אחוי כמה שניות, ננחת יש בו שני מקומות, לטייס ול- .־Long-Ez אמי״, ובלועזית: ״ מסע. המטוס מסוגל להגיע למהירות של 150 קשר, והמ- נוע שלו בעל 115 כוחות סוס. טווח הטיסה 1,500 מייל, והוא מסוגל לטוס 12 שעות מבלי לתדלק. אנחנו באחד ההאנגרים בשדה־התעופה בהרצליה, בו עומד לו בשלווה המטוס. שמי מתקרב אל הכנף השמאלית ומתחיל להסיר ממנה את האבק. ממבט ראשון זה נראה כאילו הוא מלטף אותה. החולצה המפוספסת שלו בצבעי ירוק, כחול ולבן, נשמטת החוצה מהמכנסיים, ושלושת העטים שתקועים בכיס השמאלי שלו כמעט נופלים, אבל הוא לא שם לב לזה. הוא לובש מכנסיים אפורים, ונועל נעלי אדידס. "האבק זה לא בעיה," הוא אומר. "גם אם המ- טוס מלוכלך קצת, צייק־ציאק מנקים אותו. יש לנו תמונה שלו, כשהוא יהיה גמור. רוצה לראות?" שמי מחטט בגיאנק שבפינה ושולף תמונה של בחורה עירומה. "לא, הוא לא ייראה בדיוק ככה." הוא מחפש, וב־ סוף מוצא. בתמונה רואים שני מטוסים בצבע לבן בוהק, טסים בשמיים. "עוד מעט נצבע אותו, והוא ייראה נפלא." שלושת הגלגלים של המטוס, שכבר מחוברים אליו, מונחים אחר כבוד על כריות ישנות. לגלגל האף יש הכי הרבה כריות. שמי מושך את הכרית הגדולה, שהיתה פעם בצבע אדום כהה, ושניהם משעינים את המטוס על האף. "לאט לאט, זהירות! זהו זה,״ מנחה יבנה את ההורדה, והמטוס נראה פתאום כמו גמל שמתכופף לשתות מים אחרי חודשיים של הליכה במדבר. "הוא עומד!", מכריז יבנה וטופח למטוס על השכם, "הוא יציב. על המסלול, גם רוח של 40 קשר לא תזיז אותו." הם עוזבים את הגלגלים, ומדליקים את האור. גם המנו־ רות המלוכלכות, שבדרך־כלל תלויות בלול של תרנגולות, לא מצליחות להתגבר על האפלולית. מסביב זרוקות שמי־ מת פיקה ישנות. סדין בצבע טורקיז, שמצוירים עליו פר- חים בצבע ירוק מזעזע, מכסה משהו בלי צורה מוגדרת, בגודל של שני ארגזי תפוזים. "זה המנוע," מפשיל שמי את הסדין. "והסדין הזה, כמו כל הסמרטוטים שזרוקים פה, הוא שלי. זכיתי בו פעם, בהגרלה של מגן־דוד־אדום. רגע אחד - צחיק, אתה רואה מה שאני רואה?" - "מה?", שואל האלוף־משנה ומעיף כמה קורי עכביש מאחד הגלגלים. - "הברגים פה לא סגורים," אומר העיתונאי. - "יהיה בסדר," עונה הטייס הוותיק. - "איפה המושבים?" ממשיך העיתונאי להיות מוד- אג. - "אל תדאג, הם אצלי. השארתי אותם בבית," אומר יבנה. שמי ניגש אל תא הטייס ומזיז את הסטיק בתנועת יד של מומחה. "עובד יופי," הוא אומר לעצמו. "ממש כמו ".F"16 הרעיון המטורף צץ בראשו של אל"מ(מיל׳) צחיק יבנה, טייס ותיק מאוד בחיל־האוויר, שהשתחרר לפני שנים, וה- מיר את המדים בגיינס משופשף וחולצה מכופתרת. יבנה הוא המדריך הראשי בבית־ספר פרטי לטיסה בשדה־התעופה בהרצליה. שם הכיר את העיתונאי אהרון שמי. זה קרה זמן קצר אחרי מלחמת יום־הכיפורים. שמי, שהיה אז בן 44 , החליט להגשים חלום ילדות: להיות טייס. "תמיד רציתי להיות טייס, אבל כשאני התגייסתי לצה״ל עוד לא היה קורס־טיס," אומר שמי. בין הטיסות נוצר בין השניים קשר עמוק. שנה אחר־כך, באחת הפגישות שלהם אצל יבנה בחצר, התחיל צתיק לדבר על בניית מטוס. "צחיק ראה שיש לו עם מי לדבר," מפסיק שמי ללטף את הכנף ומשפשף את כפות־ידיו כדי לסלק את האבק. "אני מייד נדלקתי. התחלנו לחשוב איזה מטוס אנחנו רוצים לבנות. צחיק דיבר על מטוס קל מדגם הוא ידע, שזה מטוס שלא מסובך לבנות אותו, .vari-Ez ושאפשר לגמור את הבנייה שלו די מהר." הוא מטוס קל, שלא מיוצר בשום בית־ Vari-Ez־^' חרושת," מסביר יבנה. "ברט רוטאן הוא האיש שתיכנן את המטוס. רוטאן יושב באושקוש, במדינת ויסקונסין, באו־ המטוס שאנו בונים ,Long-Ez^ ה״ב. הוא תיכנן גם את היום, ומטוסים קלים אחרים." "באוגוסט 79 ' ביקרתי לראשונה באושקוש," ממשיך ומספר יבנה. "כל שנה, בשבוע הראשון של אוגוסט, מת- ,(Experiment Aircraft Association) E.A.A.^ קיים שם כנס של ואנשים שבונים מטוסים מגיעים לשם עם מה שמו. אני חושב, ששמעתי על המקום ממישהו בבית־הספר לטיסה שבו לימדתי. באושקוש שמעתי לראשונה על אנשים שבונים מטוס בעצמם. שמעתי הרצאות, דיברתי עם ר ד טאן, והחלטתי שאני הולך על זה. קניתי את ספר המטוס, וכתבתי מכתבים לחברות אמריקניות. ביקשתי לרכוש דרכן את החומרים הדרושים לבנייה." יבנה חזר ארצה וסיפר לאהרון שמי על התגלית המרעי- שה. אל השניים הצטרף קמתי, חבר טוב של יבנה, עוד מהימים בהם שירתו שניהם בתיל־האוויר. כאשר קמחי היה פרח־טיס, יבנה היה המדריך שלו. מאז, בעצם, הס מכירים. ב־ 80 ', נסעה משפחת שמי לחצי־שנה לארה״ב. "צחיק אמר לי, שאני חייב לנסוע לאושקוש," מספר שמי. "נסעתי באוגוסט לכנס, וחזרתי מוקסם. במגרש החניה חנו איזה אלף מטוסים פרטיים, שעמדו זה לצד זה. האנשים שבנו את המטוסים ניצבו לידם והסבירו על המטוס. רובם היו מבוגרים, בני למעלה מ־ 50 . ביקרתי שם בסך־הכל שש פע- מים, ובכל פעם הסתובבתי בין המטוסים יומיים־שלושה לפחות." "באושקוש תופסים שבגיל 50 או בגיל 60 הבן־אדם לא גומר את החיים שלו. להיפך. הוא יכול להתחיל אותם מחדש. החיים, למעשה, מתחילים בגיל הזה. הילדים גדלו, יוצאים לפנסיה, יש כסף, אז מגשימים חלום והול- כים לבנות מטוס. הנה אני, למשל, בן 64 , ובונה מטוס. m הטיס אצלי הוא עיסוק, כמו כל עיסוק אחר. רק חבל שאי־ אפשר להתפרנס משיגעון לטיס." כאשר שמי היה עסוק בלהתפעל מהמטוסים באוש־ קוש, נסע יבנה לאירופה. "שמעתי על מישהו משווייץ והוא מטיס אותו," ,Vari-Ez שבנה בעצמו מטוס מדגם מספר יבנה. "נסעתי אליו לשווייץ. הוא גר בכפר קטן, לא רחוק מברן. אני זוכר שנסעתי אליו ברכבת. הגעתי לכפר אחרי הצהריים. הוא לקח אותי לטיסה וזה היה נפלא." בניית מטוסים בארה״ב מתנהלת בשיטת "עשה זאת בעצמך", בדיוק כפי שמרכיבים ארונות־מטבח בבית. 92 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 "הגענו למסקנה, שאם האמריקנים מסוגלים לבנות מטו־ סים, גם אנחנו יכולים," מכריז שמי. "לאט־לאט תיכננו את הכל. קיבלנו אישורים, והתכוננו להתחיל לעבוד." יבנה, שדאג להתעדכן בכל מה שקורה באושקוש, שמע .Long-Ez ששמו ,vari-Ez^ שרוטאן תיכנן מטוס דומה מאוד זהו דגם חדיש יותר, טס מהר יותר, וקל יותר לבנות אותו. 10 , והזמין ng־n יבנה הזדרז לקנות את ספר המטוס של דגם ארצה את החומרים הדרושים, מחברות אמריקניות שונות. המישלוח שהגיע עד מהרה כלל דבק היפוקסי ואריגים של סיבי זכוכית, שהם שני חומרי־הגלם העיקריים מהם עשוי המטוס, שישה סוגים שונים של קלקר, פרספקס, עץ והרבה ברגים. את הקלקר, חותכים אותו בגודל המתאים לפי הציורים והתוכניות שיש בספר המטוס, וגוזרים את הבד. זה מזכיר קצת שיעור מלאכה בבית־הספר, אבל לא ממש." הבנייה מתבצעת אחת לשבוע, פחות או יותר ביום קבוע. בדרך־כלל זה היה יום ששי, אבל לפעמים נפגשו גם בימי רביעי או שבת. לא תמיד היו השלושה מגיעים, אבל חוק ברזל קבע שאף אחד לא בונה לבד. "למה החלטנו ככה?" זוקף שמי גבה. "זה ברור: צריך שתהיה חלוקת־ עבודה מסודרת. אחד בונה, והשני צועק עליו. אחד מש־ גיח שהשני לא יעשה שטויות. וזה עובד טוב מאוד. אין אצלנו מישהו מסוים שהוא'הצועק'. אנחנו מתחלפים בי- נינו. יש תורנות." לית. "לדעתי, הכנפיים הן החלק הקשה ביותר לבנייה במ- טוס. צריך להיזהר מאוד, ולהקפיד על כל דבר בשבעים עיניים." יבנה מתקרב לכנף הימנית. "שמעתי על מישהו שבנה מטוס בדיוק כזה, ושכח להוסיף כמה שכבות של בד ודבק בקצה אחת הכנפיים," הוא מספר. "האיש גמר לבנות את המטוס, והמטוס טס מצוין 400 שעות. באחת הטיסות הטייס נקלע לסערה קשה, עבר את המהירות המותרת ואחת הכנפיים - הכנף בה שכח לשים את הבד - נפגעה. המטוס התרסק, והטייס מת במקום." אחרי שנתיים, עזבו את שדה־התעופה בהרצליה. קמחי התחיל לבנות רפת בחצר הבית שלו בבן־שמן. קמחי לא חומרי־הגלם הללו, שלאחר כמה שנים הפכו למטוס של ממש, היו עדיין סגורים וחתומים בארגזים. אחד מידידיו של שמי, בעל בית־חרושת לקרח בגבעתיים, הסכים לאח- סן אצלו את החומרים במרתף. הארגזים עדיין לא הספיקו להתרגל למקום החדש, והי־ דיד אמר שהוא נורא מצטער, אבל אין לו מקום בשביל הדברים האלה. הבונים נדדו למרתף של חבר אחר בהרצל- יה, שם החל שלב הביצוע האמיתי: החלק הראשון במי טוס קרם דבק ובד, והיה למחיצות בתא הטייס. "המחיצות האלו עשויות מקלקר," מסביר יבנה. "לוקחים לאחר שנה עברו ללול במושב רשפון. הלול, שהיה ריק מתרנגולות, היה, תיאורטית, מקום אידיאלי למה שהת- חיל להיראות כמו מטוס, אבל החלקים השתזפו בשמש, שגרמה להם נזק כמעט בלתי הפיך. "חצי מטוס היה בחוץ," נזכר יבנה. "אסור לחשוף את החלקים לשמש, כי הם מתקלקלים. רק אחרי שצובעים את הכל בצבע מיוחד, אפשר לחשוף אותם." התחנה הבאה היתה אחד ההאנגרים בשדה־התעופה בהרצליה, המקום בו נמצא המטוס היום. "כאן בנינו את הכנפיים," אומר שמי וחוזר ללטף בחיבה את הכנף השמאי מסמפט פרות, ואין לו זמן לחלוב את הפרות כשהוא טס כל הזמן ב׳יאל־על", אבל הרפת מראש היתה מיועדת אך ורק עבור המטוס, שכבר התחיל להיראות כמו מטוס. 4, התגורר ברפת של קמחי חמש שנים X-HEZ Long-Ez^ תמימות. באותן שנים, כמו שמגדיר זאת שמי, החלה ההידרדרות. "לא שנמאס לנו, פשוט איבדנו את החשק. בהתחלה נורא מתלהבים, זה מתקדם, ופתאום מתחילים להיתקע. פתאום צצות המון בעיות. כשאנחנו מגלים שחסר לנו חלק, או שנגמר לנו הבד או נגמר לנו הדבק, זו בעיה אמיתית. לא כל חלק הוא בהישג־יד, ואנחנו לא כמו 93 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 האמריקנים, שיכולים לקפוץ לחנות ליד הבית ולקנות. אנחנו צריכים להזמין במיוחד, ולרדוף אחרי חלקים מסוי־ מים. אנחנו לא מעיזים לסטות מן ההוראות המדויקות, שיש בספר המטוס." היו חלקים שהשלושה רדפו אחריהם במשך כמה חוד- שים. "קחי לדוגמה את יקיר האש'," מספר יבנה. "זו חתי- כת מתכת שנמצאת בין המנוע לקבינה. החתיכה הזאת עשויה, לפי ההוראות שבספר, מאלומיניום. אחרי שבונים אותה, צריך לצפות אותה בחומר כימי, שהוא מאוד דליק. את התומר הזה אפשר להשיג רק בחוץ־לארץ, אבל לא זו הבעיה. חברות־התעופה מסרבות להטיסו ארצה, כי הוא עלול לגרום נזק. לא ידענו מה לעשות. בסוף בנינו את כאשר שמעו שאת מיכל הדלק אפשר לקנות, החליטו להוציא עוד קצת כסף. שמי מכה על חטא עד היום: "יכול- נו לבנות אותו לבד, אבל אחרי ששמענו, שאפשר לקנות, החלטנו שנוציא עוד קצת כסף ויהיה לנו אותו מוכן. זו היתה טעות איומה. קשה מאוד להרכיב חלק קנוי במטוס שנבנה לפי הוראות מדויקות. לקח לנו המון זמן להתאים אותו למטוס." כעבור חמש שנות גלות ברפת בבן־שמן, חזר המטוס להאנגר בשדה־התעופה בהרצליה. כאן החלה הבנייה לת־ פוס שוב תאוצה, והמטוס כבר נראה ממש כמו מטוס אמי- תי. לשלושה אין הסבר חד־משמעי מדוע. אולי בזכות המרחק מהבית להאנגר שפתאום התקצר, או בזכות העובי החלק הזה מפלדה. "קמחי, שמסתובב הרבה בעולם, היה מגיע לקליפורנ- יה, שוכר אוטו ומתחיל להתרוצץ אחרי החלקים. אני זוכר פעם אחת שבה סחבנו דלק למטוס מהחוף המערבי עד החוף המזרחי של ארה״ב. רצינו להעביר אותו לארץ, אבל בלונדון נתקענו איתו. לא הירשו לנו להעלות אותו למטוס. בסוף ביקשנו שיעבירו את זה לתחנה של ׳אל־על' בלונדון. אני לא יודע אם העבירו אותו לשם, כי עד היום לא קיבלנו אותו." כמעט את כל חלקי המטוס בנו מחומרי־גלם. אבל דה שהמטוס כבר התחיל להיראות כמו מטוס. בהאנגר זרוקים המון דברים שלא שייכים, בעצם, למ- טוס. המטוס לא צריך כורסה ישנה בלי רגליים, לא מקלט טלוויזיה עתיק ששבק חיים לפני 20 שנה לפחות, ובטח שלא דובי מצמר ורוד מלוכלך, שיש לו רק עין אחת. אבל השלושה יודעים למצוא כל דבר, גם בבאלנאן הזה. בפינה הימנית מוצבים כמה מדפים ענקיים, ועל כולם יש ערימות של בד, קלקר, חוטי ברזל ודיקטים. ליד המדפים יש ארון ברזל בצבע אפור. הארון פתוח, ובמדף העליון יש חוטי ברזל, וכמה צינצנות, שפעם היתה בהן ריבת תות, עם הרבה ברגים בפנים, וגליל נייר לניקוי, כמו שמשתמשים במטבח ביתי. למטה, במדף התחתון, יש מיכל ענק של דבק. בתוך הגיאנק עומדים גם שני ארגזי קרטון מלוכלכים, וקופסת פלאסטיק, כמו זאת שאורזים בה ירקות בשוק. את שמיכות הפיקה והסדינים המכסים את החלקים מפני אבק, תרם שמי. כל ה׳יתרומות" הן באישורה של אשתו, דניאלה. היא לא כל־כך מסמפטת את המטוס, בטח לא עד כדי שתבוא לראות איך הבנייה שלו מתקדמת. "המטוס הזה מסמל, בעיני, את החופש," קובע שמי. "אני אתן לך דוגמה: רק בארץ יש על חוף הים שלט שאו- מר 'אין מציל, הרחצה אסורה!' זה לא שאסור להתרחץ, פשוט אין מציל, וכל מי שמתרחץ עושה זאת על אחריותו. אני אומר: זה המטוס שלנו! אני אטוס בו, ואני עושה זאת על אחריותי. אם אני רוצה להרוג את עצמי, זו הבעיה שלי, לא של הרשויות, לא של פקידים במשרד, ולא של אף אחד אחר. באמריקה, למשל, אין בעיות כאלה. שמעתי על אדם שבנה אווירון על מנוע של מכונית ביואיק. וזה טס! בטח שזה טס. זה טס כל־כך הרבה, עד שהאיש מכר תוכניות לבנייה." למטוס שלהם הם לא יחברו מנוע של ביואיק או של דה שבו. בכלל, הם לא יחברו את המנוע בעצמם. "להרכיב את המנוע זה עניין של כמה שעות," אומר יבנה. "בחיבו־ רים אנחנו לא ניגע. ניתן למכונאי מוסמך לעשות את זה. גם את הצביעה אני חושב שניתן למישהו מיקצועי." המנוע, כמו כל שאר חומרי־הגלם והחלקים שקנו, עלה כסף רב. הם אומרים שכל העסק היה כדאי ושהם לא הפ- סידו גרוש. "היום אנחנו עומדים על הוצאה של 30 אלף דולאר," אומר יבנה. "אם בית־חרושת היה בונה מטוס כזה, עלות הייצור שלו היתה משהו כמו 40 אלף דולאר, והוא היה נמכר ב־ 150 אלף דולאר לפחות." זמן זה כסף, והם מקדישים למטוס זמן רב. הם לא מצלי- חים בשום אופן להעריך כמה שעות או כמה ימים נטו הם כבר בונים, אבל ברוטו, הבנייה נמשכת כבר 12 שנים. "הזמן הממוצע לבניית מטוס כזה הוא שבע שנים," אומר יבנה. "באושקוש טוענים, שאפשר לבנות מטוס כזה תוך אל- פיים שעות. שני אנשים שעבדו אצל רוטאן באושקוש עבדו שמונה שעות כל יום, וגמרו את המטוס בחצי־שנה. אבל אסור לשכוח שכל החומרים היו אצלם ממש מתחת לאף." יבנה מחכה להמראה הראשונה. הוא אומר שהוא בכלל לא יפחד לטוס בלונג, אבל אחרי דקה הוא מסתייג: "אולי ממש לפני ההמראה אני אחשוש קצת. להסיע אותו על המסלול אני לא מפחד, ובטח שלא להטיס נמוך. זה יבוא בהדרגה וזה יהיה בסדר. אני תושב, שבסוף הקיץ הזה כבר ניקח אותו לסולו. קודם נריץ אותו על המסלול ונראה אם הוא רץ ישר, אם הברקסים לא מתחממים יותר מדי. אם הכל בסדר, ממריאים וטסים בגובה נמוך - פחות משני מטרים - מעל המסלול. אחרי כמה שניות נוחתים. מרגי- שים את המטוס, אם הוא בסדר, אס הוא טס ישר, והוא לא מושך לאיזשהו כיוון. אם כל זה בסדר, יוצאים לטיסה ראשונה מעל האיזור. אתר־כך, לאט־לאט, בדיוק כמו שעושים טייסי הניסוי בחיל־האוויר, מרחיבים את המעט- פת. מגדילים מהירות, בודקים את התימרונים שלו, מד ־ קים את יכולת הטיסה הכללית." שמי לא ישתתף בטיסות הראשונות. הוא לא מפחד לטוס, אבל יעברו כמה שבועות טובים עד שהוא יחזיק את הסטיק. "אני אעלה למטוס בלב שקט רק אחרי שצי תיק יטיס אותו," פורץ שמי בצחוק שמרעיד את הכנפיים של הלונג. "הוא וקמחי הם הטייסים פה. לדעתי, הם יריבו מי יטיס את הלונג ראשון." שמי יודע להתחמק מהתשובה לשאלה מתי המטוס יעלה לאוויר. הוא לא מתחייב על שום דבר. "את יכולה לכתוב שהוא יטוס בקיץ," הוא סוגר את הדיון. "אני תמיד אומר שהוא יעלה לאוויר בקיץ. באיזה קיץ; זו שאלה טובה. אני בעצמי לא יודע." 94 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ,pes פ מ י ן למדע n3i» ״יזפי של יגנא״, ע י ד נ ים ׳. ayJSS,1993 / דמצאד׳ ?אזר - משדד דגיסש בכרך זה מכונסים צילומי פסלים, ציורים, כתובות־קיר ואביזרי קישוט שנוצרו בידי חיילים. היצירות צולמו בב- סיסים שונים של צה״ל ברחבי הארץ. בין העבודות מופי- עים טקסטים, שנכתבו במיוחד על־ידי יהודה אטלס, דודו גבע, יאיר גרבוז, דן דאור, גיל הדאבן, דוד טרטקובר, אבנר כץ, איתמר לוי, עלי מוהר, דני קרמן ואייל שמיר. דוד טרטקובר כותב כי ה״אמנות״ הצה״לית היא תוצר־ תרבות, שנהפך ברבות הימים לתרבות משפיעה בזכות עצמה ולסגנון מובהק שהוא מקור לחיקוי(כמו השימוש בפגזים כעציצי נוי בגינות קיבוצים), ועד להודעה חרשה היא הביטוי המוחשי היחיד שקיים לפסוק ״וכיתתו תרבו- תם לאתים״. דני קרמן מתאר בספר כיצר לאחר מלחמת סיני נתב- קש על־ידי רס״ר בסיס של חיל־האוויר לצייר"כמה מטו־ סי מיסטר במצב של הפצצה מעל מצרים, כאשר מהם מוטלות עשר פצצות, שכל אחת מהן תסמל בדמותה אחת ממכות מצרים." נהג ומכונית הועמדו לרשותו על־ידי מפקד הבסיס לנסיעה לעיר הסמוכה תל־אביב כדי לרכוש צבעים ומכחולים. "בצהריים באו מפקד הבסיס ואיתו טיי- סים אחדים לאכול ולהתבונן בציור,״ כותב קרמן. ״להפתעתי, פרצו הטייסים בצחוק רם למראה הציור והס- בירו לי מיד, שאין לציור שום אחיזה בהווי ההפצצה. לבושתי, נראו כל הפצצות כאילו הן מוטלות ממטוס אחד, ובמציאות, כפי שהוסבר לי, לא ייתכן שמיסטר אחד ישא כמות כזאת של פצצות. מפקד הבסיס צחק עימם ולא רמז אפילו שהוא אבי הרעיון. עוד באותו יום כיסינו אני.ושני עוזרי את הציור הנאה בצבע אמולזין לבן. הרס״ר רתח מזעם, וכשהיינו לבדנו אמר לי, שהטייסים שצחקו מהציור שלנו הם "קלוקים״, כלומר, טייסים של מטוסים קלים, שמעולם לא הטילו פצצות וספק אם ראו פצצה בעיניהם." ,03yn ״ייטע דעימד׳, דיע׳דד ׳. ay 356 ,1993 דניד ריצ׳רד דוקינס משוכנע שתורתו של דארווין היא המפתח לפתרון שאלת קיומו של המין האנושי ובלמעלה מ־ 300 עמוד הוא מנסה לשכנע בכך גם את קוראיו. רוקינס משתומם שתורת דארווין זקוקה לסניגוריה יותר מאמיתות אחרות, מבוססות באותה מידה, בתחומי מדע אחרים. נראה, כי אחת הצרות של תורת רארווין היא שכל אחד חושב שהוא מבין אותה. ואכן זוהי תיאוריה פשוטה להפליא. ממש משחק ילדים, לעומת תיאוריות רבות בפיסיקה ובמתימטיקה, למשל. בעיקרה, היא מתמי צית ברעיון של רבייה לא אקראית. במקום שיש ווריאציה תורשתית, יש השלכות מרחיקות־לכת, אם אך מספיק הזמן להצטברותן. עם זאת, כותב דוקינס, אל לנו לשכוח, כי חרף פשטותה לכאורה של התיאוריה, איש לא העלה אותה ברעתו לפני רארווין באמצע המאה התשע־עשרה, כאילו המוח האנושי עוצב בפירוש כך שיבין את תורת דארווין שלא כהלכה, ויתקשה להאמין בה. דוקינס בוחן אחד לאחר את צדדי החובה והזכות של החלופות לתורת דארווין. מסקנתו היא, כי רובן מתגלות במבט בוחן יותר, כלא יריבות לתורת דארווין מכל וכל. התיאוריה של אבולוציה מכוח ברירה טבעית הצטברו־ תית, היא היחידה הידועה לנו, המסוגלת עקרונית להס- ביר את קיומה של מורכבות מאורגנת. גם אלמלא צידדו בה הראיות, טוען דוקינס, היתה זו עדיין התיאוריה הטובה ביותר שברשותנו - קל וחומר כשהראיות מצדרות בה בפועל ממש. Jm מ ד ף א ו ו י ״דרך המשי״, צור שיזך׳, .'ay 245,1993 דan ,!so ,/ אד/דשי myr ,myoa / ספדייל השגעון הישראלי הגדול של מסעות מרתקים בחו״ל נובע ממקור מרכזי אחד והוא שישראל היא, למעשה, אי בין ים למדבר. ותושבי אי, כפי שהוכיחו בעבר האנגלים, "מתים״ לראות מה מעבר לאופק. וכפי שהאנגלים הניחו יסודות לספרות מסעות, ז׳אנר ייחורי בעולם הספרותי, כך החלו לאחרונה סופרים ישרא- לים ללכת בעקבותיהם. ובין חלוצי הזיאנר הישראלי הצ- עיר הזה בולט צור שיזף. יצירתו הגדולה האחרונה מוקדשת לדרך המשי, שהיתה למשאת־נפש לנוסעים גדולים וכן טובים מאז מסעו ההיסטורי המפורסם של מרקו פולו. ללא תיכנון מיוחד, יצא שיזף למסע בן אלפי ק"מ מתי־ שים מאיסטנבול עד בייג׳ינג, דרך מקומות אקזוטיים בבוכרה, פאקיסטן וטורקמניסטן. בהמשך תמרורי דרך המשי בתוך מרחבי סין, השזורים חיי יום יום ודימיון, אג- רות ורקעים היסטוריים. כל אלה בחברת טיפוסים שונים ומשונים, שמשום־מה נדבקים אל המספר, או להיפר. של ד,טבע״, *!® ״שמורות ד עורך ד׳מהוזדד, דענדימ; אדיד, ;יד, ׳. ay 304,1993 Tiya / ספוייו לפני כתיבת כרך אלבומי גדול זה, סיירו צוותים של מחברים וצלמים בשש יבשות וביקרו בשמונה פארקים לאומיים מהחשובים והמרתקים בעולם. בספר, הממשיך את סידרת הנשיונל ג׳אוגרפיק, הם מציגים את המיגוון הגדול של תפקידים שממלאים הפארקים בימינו. במעבדה חיה נידחת בשמורת הביוספי־ רה מאנו, חושפים המדענים את סודות יער הגשם של פרו. במדינות חבר העמים מפקחים המדענים של שמורות הטבע הממלכתיות על טיפוח הביזון וחוקרים בזני צמחים בני מיליוני שנים. אר כמה שוכני פארקים שרויים בסכנת הכחדה. המנהל והמייסד של פארק רנתאמבהורה בהודו שם נפשו בכפו כשיצא להגן על הטיגריס מפני ציירים. בבוצואנה שבאפ- ריקה נאלצות חיות הבר, החורגות בנדודיהן מתחומיו של הפארק הלאומי צ׳ובה, להתחרות עם בעלי־חיים מבויתים על משאבי מים ומזון יקרים. בספר 233 תצלומי צבע מצוינים, בנוסף למאמרים, דיוקנאות מצולמים, מפות, תיבות מידע ומפתח מפורט. יי 0 זך אד?׳/ עזר ויצמן, « ״לך ׳ט .'ay 332,1993 Tiya ספדיימ לאחר שעזר ויצמן נבחר לנשיא מדינת־ישראל והעניין הציבורי באישיותו, שמעולם לא דער, חזר ועלה לשיאים חדשים, מצאה ספריית מעריב לנכון להדפיס מהדורה חדשה של האוטוביוגרפיה שלו, שיצאה לאור במקורה לפני כמה וכמה שנים. עיקרו של הספר, שנכתב יחד עם רב גולדשטיין, בקריירה התעופתית של עזר ויצמן, אשר החלה בר. א.פ. במלחמת־העולם השנייה, נמשכה במלחמת העצמאות 1948 ונסקה לשיא בשנות שירותו כמפקד . חיל־האוויר 1966-1958 ״ י ד ן הנשר סטמייפ׳/׳טמוא^יל, במ!י, .'ay 159 ,1993 הוצאה פרטית בסוף 1992 , לאחר 42 שנות טיסה פעילה כטייס בחיל־ האוויר ואחר־כך בחברות"ארקיע" ו׳׳אל־על", פרש שמוא־ ליק בבלי מטיסה פעילה. בספרו ״דרך הנשר בשמיים", מתאר הוא את שנותיו כטייס בסיפור ובשירה, ומלווה אותן בתמונות. בבלי הצטרף לחיל־האוויר ב־ 1950 וכעבור שנתיים סיים את קורס־הטיס מספר ארבע. אחרי הקורס, כטייס ספיטפייר, חזר בבלי כמדריך לבית־הספר לטיסה. היה אז מחסור במדריכי־טיסה, שנאלצו לעבור אף עם חמישה חניכים ביום. על־מנת להתגבר על קצב ההדרכה המפרך מצאו בחיל־האוויר פתרון מקורי: הוצבו מספר מטוסי ספיטפייר לא חמושים, שעליהם ביצעו המדריכים טיסות כצ׳ו־ פאר. על אחת מטיסותיו כמדריך, זכה בבלי בצל״ש מפקד חיל־האוויר, אלוף דן טולקובסקי. באותה טיסה, שהיתה טיסת הדרכה, שותק מנוע הסטירמן עקב תקלה טכנית, ובבלי ביצע נחיתת־אונס מוצלחת. לאחר שנתיים בבית־הספר לטיסה, הוצב בבלי, לאכזב- תו, כטייס מוסקיטו ולא כטייס ספיטפייר. רוב שירותו כטייס מוסקיטו עבר עליו כמפקד גף הצילום בטייסת. למרות האמינות הנמוכה של המטוסים הללו ומנועיהם החלשים, שימשו בשעתו מטוסי המוסקיטו במטוסי הצי- לום של חיל־האוויר ובבלי ביצע גיחות רבות לשטח אויב. בטיסה אחת, ביולי 1955 , נשלח בבלי לצלם מחנה צבא מצרי, בגבול לוב, לאחר שגורמי מודיעין סברו שבו מחזיקים המצרים את אסירי"הפרשה". לאחר הכנות ארו- כות, שכללו תיאומים עם משרד החוץ לגבי האפשרות של נפילה בשבי, ותיכנון מדויק של נתיב, שכלל אפשרות של נחיתת־אונס בדרה יצאה הטיסה לפועל. הטיסה ארכה חמש וחצי שעות כאשר בחלק מהדרך חזרה טס המטוס על מנוע אחד בלבד. בבלי שירת כטייס מילואים, בשלוש מלחמות - קדש, ששת־הימים ויום־הכיפורים, וצבר במשך השנים, 25 אלף שעות־טיסה. ״להיות תותהך׳, עודד כתה, .'ay 279 ,1993 / ממדכלל "להיות תותחן" עוסק בהתפתחותו של חיל־התותחנים על פני ארבעה עשורים. מחבר הספר, אל"מ (מיל׳) עודד בונה, תותחן מן השורה הראשונה, שירת בחיל במהלך תקופה זו כחייל סדיר וכקצין בשירות קבע, ולאחר־מכן כקצין מילואים בדרגת אל״מ. המחבר מפרט את ההתפת- חויות הטכניות והתורתיות הקשורות להתפתחות הנשק הארטילרי - התותח, המרגמה, הראקטה ומערכות העזר השונות לחישוב נתוני הירי, למרידות, למטאורולוגיה, לאיכון מטרות ולטיווח מדויק. ההתפתחות הטכנולוגית של אמצעי הלחימה מתוארת בד בבד עם פיתוח של תיר־ גולות הפעלה ותורות־לחימה, שנועדו להקנות לנשק הארטילרי יעילות, מהירות ודיוק בשדה הקרב. בונה כותב, כי היכולת להתגבר על בעיות טכניות, להפעיל מערכות־נשק משוכללות עתירות ידע, לפעול כצוות בתנאים קשים, ומעל לכל, ביצוע מושלם של המ- שימות - אלה הם המאפיינים העיקריים של תותחן טוב. על תותחן טוב גם להיות מסוגל לנווט בדייקנות של מט- רים ספורים, לפרוס יחידת אש ולפגוע במטרה בפגז רא- שון. הספר נועד לפי סיגנונו ומתכונתו לקהל הרחב, כמו גם לתותחנים ותיקים וצעירים והוא מאפשר לקורא להת- וודע לסיפור המאלף של חיל־התותחנים, שהוכיח עצמו שוב במיבצע ״דין וחשבון" בלבנון. )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 גורל ו u r n התעשיות הביטחוניות בארה״ב מחזרות במרץ אחר לקוחות זרים חדשים, אבל עדיין לא התאימו עצמן לתנאים החדשים בזירה הבינלאומית מנהלי שיווק בתעשיות הנשק בארה״ב טוענים, כי מכירות בשוק הבינלאומי עשויות לעזור לייצור המקומי על־ידי שמירת רמת־מחירים נמוכה למכירות F-18 הפנטאגון. לדוגמה, 325 מטוסי ש״מקדונל ראגלאם" תמכור בשנים הקרובות ללקוחות זרים, כולל פינלנד ושווייץ, חסכו כשני מיליארד דולר מהעלות של 871 מטוסים כאלה, שרכש הצי האמריקני תמורת 24 מיליון דולר בלבד למטוס, לעומת כ־ 40 מיליון דולר של המחיר ללקוחות שמחוץ לאדה״ב, התעשיות הצבאיות של ארה״ב, שנפגעו מהקיצוץ העמוק בהזמנות משרד ההגנה האמריקני, תלויות יותר מאי־פעם בהזמנות של מדינות זרות. השווי של חוזים להספקת נשק עלה בכמעט פי ארבעה, בחמש השנים האחרונות, והגיע ב־ 1992 ל־ 24.1 מיליארד רולר, לעומת 6.5 מיליארד רולר בלבד ב־ 1987 . בשנים הקרובות יהוו הזמנות הייצור 25 אחוז לפחות מכלל הייצור של כלי־נשק אמריקניים, לעומת כ־ 15 אחוזים כיוס. זוהי, על־כל־פנ־ם, הערכה של אנשי תעשיות הנשק. במידה מסוימת כרוכות ההזמנות הזרות השנה במדיניותו של הנשיא לשעבר גיורג׳ בוש, שקיווה להיבחר בעזרתן מחדש לתקופת נשיאות שנייה, אבל גילה מאוחר מדי כי בכך אין די. מרבית מכירות כלי־הנשק למדינות זרות זקוקות לאישורה של וושינגטון, ואישורו של הנשיא להזמנות כאלו עשוי להביא קולות בקהילות, שבהן ניצלו מקומות־עבודה בשל המכירות הללו. בספטמבר דחה בוש מחאות של ישראל ותומכיה בקונגרס ואישר למכור לערב גירסת הייצוא ,F-15XP הסעודית 72 מטוסי המתוחכמים ובכך הציל F-15EV1 של כ־ 7,000 מישרות במרכז הייצור של "מקדונל דאגלאס״ בסט. לואיס, מיסורי. במקביל, בוטלה הגבלה בת עשר שנים על מכירת כלי־נשק מתקדמים לטייוואן, של F-16 ־ ואושרה מכירה של 150 מטוס 96 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 "גינרל דיינמיקס" (כיום ״לוקהיד") ובכך הציל הנשיא לשעבר עוד 3,000 מקומות־עבודה בפורט וורת' בטקסס. למותר לציין כי הנשיא החדש, ביל קלינטון, תמך גם הוא בשתי עיסקות הנשק הללו, בעיקר בשל הרווח לכלכלה האמריקנית. נציגי תעשיות הנשק טוענים כיום, כי אין סימן להתאוששות בתקציבי הביטחון המצטמקים והולכים (ולראיה - לפני כחצי־שנה הובילו קלינטון ושר ההגנה, לס אספין, מהלד שביטל את התיקצוב לנדבר החללי בפרויקט יוזמת ההגנה האסטרטגית). - SDH ההזמנות מעבר לים יעזרו לחברות לגבור על המחסור בהזמנות מבית, ולתפוס עמדות חדשות בזירה הצבאית המצטמקת והולכת. הם גם טוענים, כ׳ הנפח הגדול יותר הנובע מן המכירות למדינות זרות, מאפשר לחברות הנשק להוזיל את המחירים שהן גובות מהפנטגון. אולם, קבוצת התומכות בפיקוח על הנשק, וחברים אחדים בקונגרס, אינם מרוצים ממגמה זו. הם טוענים שהפצת כלי־נשק, בעיקר למזרח־התיכון, תגביר את המתחים הפוליטיים. באחרונה היתה הסתערות של סוחרי נשק מערביים, שביקשו להשביע את הביקושים מצד מדינות המפרץ הפרסי לכלי־נשק משוכללים. פיבסוד צולב במחקר שפרסם הקונגרס לפני כחצ־־שנה נטען, שהגבלת מכירות הנשק למזרח־התיכון עשויה לאפשר צימצומים כהוצאות החימוש האמריקניות. הטענה היא, שאם מדינות המזרח־התיכון יהיו פחות חמושות, לא תצטדר ארה״ב לערב אמריקנים רבים במלחמה באיזור. "יש קוצר־ראות משווע בעידוד מירוץ החימוש לשם פתרון בעיות כלכליות בארה״ב," אמר חבר בית־הנבחרים רנטה פסקל, ראש ועדת יחסי החוץ של הבית. אולם ג׳פרי גרטן, בנקאי השקעות, סבור כי"קשה להניח, שנקריב אינטרסים כלכליים כדי לנקוט עמדה מוסרית במניעת מכירות נשק." הסיבה לכר שיצרני הנשק מחפשים לקוחות מעבר לים נשענת על חשבון פשוט. ערב־הסעודית תרכוש פי שבעה טנקים אבראמס של "ג׳נרל דיינמיקס" M1-A2 מדגם משיקנה הצבא האמריקני בחמש השנים הקרובות. גם איחוד הנסיכויות הערביות, כווית ושוודיה מעונ״נות לרכוש טנקים אלה. מזה כשנה מוכרת "מקדונל דאגלאס" שניים משלושת מטוסי הקרב המובילים הארייר(הממריא AV-8B־F 15-1 - שלה ונוחת אנכית) - ללקוחות זרים בלבד, לאחר שתמו ההזמנות של חיל־האוויר והצי האמריקניים (אם כ• באחרונה הציעו זרועות אלו להקציב מיליארדי דולרים לפיתוח יתירה .(F-18E71 גירסה מתקדמת יותר של מזו, ההזמנות הזרות ליחידת מטוסי־קרב של "מקדונל דאגלאס״ יגדלו, קרוב לוודאי, בשנים הקרובות לכדי שליש מכלל המכירות לעומת כחמישית כיום. יותר מ־ 20 אחוז ממכירות חברת ״ר״ת׳און״ השנה צפויים לנבוע ממכירת טילי פאטריוט, בעיקר לערב־הסעודית, תורכיה, דרום־קוריאה וישראל. בטווח הקצר מונעות המכירות למדינות זרות פיטורים המוניים של עובדים, אבל יש כלכלנים הטוענים שהחברות משתמשות בהזמנות הזרות כבקב״ם, כדי להימנע מהתהליר המכאיב של הסבת הייצור למוצרים מסחריים. החברות האמריקניות אומרות, שהביקוש למוצריהן חזק לא רק במזרח־הת־כון, אלא גם בדרום־מזרח אסיה, כולל טייוואן וס־נגאפור, כאשר ארה״ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית באיזור. התחרות הבינלאומית בשוק הנשק כבר מתחממת אצל בעלות־הברית ההיסטוריות של וושינגטון, צרפת, גרמניה ובריטניה, וכן בסין וברוסיה. לדוגמה, הסעודים שקלו רכישת מטוסי טורנאדו בריטיים לפני .F-15 האישור של וושינגטון למכירת מטוסי טנקי האבראמס האמריקני והצילנג׳ר הבריטי מתחרים על הזמנה כוויתית של כ־ 250 טנקים. "למימשל יש היום תפקיד פעיל ותומר יותר," אומר טובי וארסון, מנכ״ל "אל״נט טכנו סיסטמס", חברה גדולה להספקת נשק, שמרכזה במינסוטה. החברות אינן סומכות על סיוע ממשלתי בלבד. הן עורכות גם ניסויים באסטראטגיות חדשות. בשנה י שעברה פתחה ״ר״תיאון״ משרדי מכירות בדובאי ובגידה ועל־פי צבר ההזמנות שאספה בינתיים מאיזור זה בלבד, נראה, שכבר כיסתה את השקעתה כמה וכמה פעמים. חברות אחרות, שלא היו קודמ־לכן יצואניות נשק גדולות, קופצות גם הן על העגלה. חברת "מארטין מארייטה״, המרכיבה טילים ומשגרים בשביל הפאטריוט, ובונה F 15 מערכות לאנטירן לניווט ליל׳ למטוסי צופה שההזמנות הזרות יגיעו ,F ו־ 6ו ב־ 1994 לכד־ 20 אחוז מהמכירות, לעומת . ארבעה אחוזים בלבד ב־ 1989 בינתיים משתנה הפוליטיקה של השדולות למען מכירות למדינות זרות. לערב הסעודית, F 15 במכירה של מטוסי גייסה"מקרונל דאגלאס" קואליציה מכובדת של מנכ״לים תעשייתיים מהשורה הראשונה, וכן מנהיגים של איגודי עובדים, כדי להפעיל לחץ על הבית הלבן. "השינוי הגדול הוא, שיצרנים ניסו לתרגם את השפעת המכירות על רווחיהם למנוף של השפעה פוליטית מקומית,״ אומר עלבדים בד,ל ה״צור של האפאציו: בשניים הקרובות עלולות חברות רבות להתמוטט עקב הקיצוץ בתקציב הביסחלן האמדיקני היקף מכירות הנשק של תעשיות אמריקניות למדינות זרות: 1982 : כ־ 16 מיליארד דולר 1983 : כ־ 14 מיליארד דולר 1984 : כ־ 13 מיליארד דולר 1985 : כ־ 11 מיליארד דולר 1986 : כ־ 6.5 מיליארד דולר 1987 : כ־ 6.5 מיליארד דולר 1988 : כ־ 12 מיליארד דולר 1989 : כ־ 10.5 מיליארד דולר 1990 : כ־ 14.5 מיליארד דולר 1991 : כ־ 24 מיליארד דולר 1992 : כ־ 32 מיליארד דולר 97 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ^flttUT כ א ו ו י ר העולם קיצוץ חד בפרוייקט "מלחמת הכ 1כב<ם" פגע באסטרטגיות העוסקות של תכרות רבות (SD1) פקיד בפנטגון, הקשור במכירות נשק. "בשנתיים האחרונות הם עשו זאת בצורה יעילה יותר מאשר אי־פעם בעבר." שידוד מערכות ב־ 12 החודשים האחרונים אירעו שלושה אירועים משמעותיים לקראת שידוד המערכות הצפוי בתעשיות התעופה והחלל בארה״ב. קונצרן ״לוראל״ השתלט על עסק־ ״מארטין מארייטה״ ,LTV הטילים של התמזגה בעסקי האירוספייס של ״מד ל אלקטריק" ו״לוקהיד״ רכשה את חטיבת מטוסי הקרב של "גינרל דיינמיקס" בפורט וורת'. אלו הדוגמאות הבולטות ביותר לגל המיזוגים, המעצב מחדש את פני התעשייה הביטחונית בארה״ב אחרי המלחמה הקרה. קרוב לוודאי, שעיסקות מיזוג והשתלטות נוספות יבוצעו בשנים הקרובות, כאשר התעשייה הביטחונית בארה״ב, שפונקה במשך שנים רבות, תיאלץ להתמודד עם הירידה בתקציבי הביטחון של ארה״ב, ותתרכז בידיהן של החברות היעילות ביותר. בחירתו של הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון לנשיאות, עם הבטחה, המתממשת לאיטה, לקיצוצים גדולים בתקציב הביטחון, לא הדאיגה במיוחד את ברנארד שוורץ, י ר ד ומנכ״ל "לוראל״. לענק זה של אלקטרוניקה צבאית, שמרכזו בניו־יורק, יש תוכנית אגרסיבית לטפל בביקוש היורד מאז סיום ההתחמשות של הנשיא רונלד רייגן באמצע שנות השמונים: בתוכנית רכישת עסקים צבאיים, שיתרמו תרומות מיידיות למכירות ולרווחים. שוורץ מסכם בתמציתיות: "אנחנו נעים בקצב הנכון." מאז יוני 1992 עלה ערך מניות ״לוראל׳׳ בעקביות, המכירות עלו פי ארבעה ויותר בחמש השנים האחרונות - מ־ 676 מיליון . דולר ב־ 1987 ל־ 2.9 מיליארד דולר ב־ 1992 ״לוראל״ היא בין החברות הבודדות שהעתיקו את אסטרטגיית ההשתלמויות של שנות השמונים, אל שנות התשעים. בקיץ שעבר יצאה "לוראל" כמנצחת כאשר רכשה תמורת 244 LTV את עסקי הטילים של מיליון דולר, שלב נוסף במיסגרת גל הרכישות, שביצעה בשנים האחרונות. שיטת הפעולה של ״לוראל" היתה פשוטה: רכישת עסקי אלקטרוניקה צבאית של היי־טק מחברות גדולות כ״גודייר״, "פורר" ו״האניוול", שבחרו שלא לעשות עסקים עם ממשלת ארה״ב המקצצת מתאימים LTV בתקציבים. עסקי הטילים של כללית לפרופיל הזה. העיסקה הוסיפה ל״לוראל" מכירות בהיקף של כ־ 750 מיליון דולר לשנה ולרווח תיפעול־ של כ־ 65 מיליון דולר. "לוראל" התוותה את הדרך. מתחרותיה, מסתבר, לא פיגרו בהרבה אחריה. "מארטין מארייטה״ קנתה את עסקי האירוספייס של "ג׳נרל אלקטר־ק״ ב־ 3.05 מיליארד דולר - המיזוג הגדול ביותר בעת האחרונה. לעסקי האירוספייס של "גינרל אלקטריק" היתה ב־ 1991 הכנסה של שישה מיליארד דולר וב־ 1992 הושג רווח של אירוספייס" GE" . יותר מ־ 300 מיליון דולר מייצרת מערכות מכ״מ, סונאר, אוויוניקה וחימוש, ורכיבים למערכות טילים ולוויינים מסחריים. כיום מועסקים במפעליה מעל 37 אלף עובדים. מיזוג הענקים יצר תישלובת אדירה, גדולה פי שניים ויותר מהמתחרים הקרובים ביותר. לעסקים המשולבים צפויה הכנסה שנתית של כ־ 11 מיליארד דולר, והם יכילו גם מכירות לא צבאיות בסכום של כ־ 3.5 מיליארד דולר, ברובוטיקה, ניקו־ הסביבה ולוו״נים מסחריים. לפני כחצי־שנה רכשה חברת "לוקהיד" מקליפורניה את חטיבת המטוסים הצבאיים של "גינרל ד״נמיקס״ תמורת 1.525 מיליארד דולר. מיזוג זה הקפיץ את "לוקהיד" למקום השני בין יצרני המטוסים הצבאיים בארה״ב, במרחק קטן מהמובילה, "מקדונל דאגלאס". שווייה של האחרונה מוערך כעת בכ־ 6.6 מיליארד דולר, בעוד שערכה של "לוקהיד" - בכ־ 6.4 מיליארד דולר. בנוסף תיהנה ״לוקהיר" מהרחבת השליטה על פרויקט ה־ 22 ^, מטוס הקרב העתירי של חיל־האוויר האמריקני. הע־סקה שרקמה "גינרל ר־־נמ־קס" הינה חלק מאסטרטגיה חדשה של החברה, שהחליטה להתמודד עם המציאות הביטחונית החדשה על־ידי מכירת־חיסול של עסקיה השוליים והתמקדות בשלושה שטחים של מומחיות צבאית. בתחילה היא גם לא התכוונה למכור את חטיבת מטוסי הקרב שלה, אולם המחיר האטרקטיבי, שהציעה "לוקהיד; ריכך את עמרת הנהלת "ג׳נרל דיינמיקס". רציונליזציה תעשייתית ממחקר שהתפרסם לפני כמה חודשים ב״הארווארד ביזנס רוויו", עולה, כ׳ בפני מיגזר התעשיות הביטחוניות עומר תהליך ארוך של הרזיה. כיום, נטען במאמר, מתחרות תריסר חברות ביטחוניות בשישה פלחי־שוק ויותר. מחר, הן יתחרו בשניים או שלושה בלבד. כמה חברות גדולות, וכן עשרות חברות קטנות, עלולות להתמוטט. הן יעלמו או ימוזגו עם חברות שישרדו. ב־ 1992 פועלות 13 חברות במיגזר החלל, ו־ 16 מתחרות על נתח מעוגת האוויוניקה. עד 1997 ישרדו חמש עד שש חברות בלבד בכל קבוצה, כפועל יוצא מהקיצוץ החד הצפוי בתקציבי הביטחון, מ־ 293 מיליארד דולר ב־ 1991 לכ־ 213 מיליארד דולר בלבד בסוף המאה. מכירות למדינות זרות של יצרני הנש?! האמרימים: המדינה הנשק החברה :1993 טייוואן 4 מטוסי בקרה הוקאיי גראמאן 760 כווית 5 סוללות פטריוט ריית׳און 1,000 :1992 מקדונל דאגלאס 9,000 F-15XP 72 סעודיה מטוסי גינרל דיינמיקס (לוקהיד) 5,800 F-16 150 טייוואן מטוסי מקדונל דאגלאס 3,000 F-18 64 פינלנד מטוסי כווית 6 סוללות פאטריוט דייתיאון 2,500 ג׳נרל דיינמיקס (לוקהיד) 1,800 F-16 40 יוון מטוסי ד ר קוריאה 37 מסוקי אפאציי מקדונל דאגלאס 997 795 E-SYSTEMS D 500 5 גרמניה מטוסי סיור ערב הסעורית 362 טילי הלפייר רוקוול 606 מקרונל דאגלאס 495 F-15^ ערב הסעודית הדרכה וסיוע גראמאן 382 E-2C 2 תאילנד מטוסי סיור :1991 ערב הסעודית 12 סוללות פאטריוט רייתיאון 3,300 גינרל דיינמיקס (לוקהיד) 2,800 F-16 80 תורכיה מטוסי גינרל דיינמיקס (לוקהיד) 2,500 F-16 120 דרי קוריאה מטוסי מקדונל דאגלאס 2,500 F-18 34 שווייץ מטוסי יוון 20 מסוקי אפאציי מקדונל דאגלאס 505 ישראל סוללת פאטריוט רייתיאון 350 ערב הסעודית תחזוקה למטוסי אייוואקס בואינג 350 הסכום (במיליוני דולרימן 98 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 כ א ו י ר הע ו לם מאלויה החליטה: וגם מיג־ 29 F-18 • ג בצעד יוצא־דופן החליט חיל־האוויר F-18 המאלזי לרכוש שמונה מטוסי אמריקניים ו־ 18 מטוסי מיג־ 29 רוסיים, כמחליפים למטוסי הסקייהוק וה־ -5 ז. שילוב שכזה, בין מטוסים מערביים ומזרחיים, אינו מקובל בחילות־אוויר בעולם. חיל־האוויר המאלזי ייאלץ אפוא להתמודד בו־זמנית עם שילוב של תורות לחימה ומדיניות אחזקה מזרחיות ומערביות. להחלטה קדמה התמודדות מוקדמת בין מיראד־ 2000 , מיג־ 29 ,F-16 : ארבעה מטוסים השניים הראשונים נפסלו לאחר .F-18־1 החלטתו של חיל־האוויר המאלזי לרכוש רק מטוסים דו־מנועיים. הבחירה במיג־ 29 נבעה בעיקר ממחירו הזול, בדיוק מחצית מזה של ה־ 8ו-ז, ומהסכמתה של ממשלת רוסיה לקבל חלק ניכר מהתשלום ברכש גומלין. ינוע בין F-18 מחירו של כל מטוס 30-25 מיליון דולאר. המטוסים יצוידו של "גינרל־אלקטריק" ובמכ״מ F-404 במנועי F-18^ של חברת ״יוז". מטוסי APG-73 יחליפו את מטוסי הסקייהוק המשמשים כיום בחיל־האוויר המאלזי במשימות תקיפה. מטוסי המיג־ 29 ישמשו למשימות .F-5־N אוויר־אוויר ויחליפו את מטוסי מאלזיה תקבל את מטוסי המיג־ 29 הראשונים ב־ 1994 , שנתיים לפני שתקבל את מטוסי ה־ 8ו^ הראשונים. אודי עציון ח א הסעודי בוחן הרקולס׳• חמושי• חיל־האוויר הסעודי בוחן אפשרות להסב המטוס הוא .GUNSHIP c 130 מטוסי הרקולס גירסה חמושה של ההרקולס, ומיועד ללוחמה בכוחות חי״ר אויב ולסיוע לכוחות חי״ר ידידותיים. חיל־האוויר הסעודי מתעניין בשתי הצעות; חברת "לוקהיד״, היצרנית המקורית של המטוס, מציעה לחיל־האוויר הסעודי שבה יישא המטוס שני c-130H־N הסבה של תותחי וולקן 20 מ"מ, תותח בופורס 40 מ״מ ותותח הוביצר 105 מ"מ. הצעה שנייה, של חברת ״רוקוול״, כוללת תותח הוביצר 105 מ״מ, תותחי בופורס 40 מ״מ ותותח מ"מ. GAU-12U 25 לשתי החברות ניסיון בהסבת מטוסי כאשר כל אחת מסיימת עתה ,GUNSHIP מסירת תשעה מטוסים כאלה לחיל־האוויר האמריקני. של ההרקולס החליף GUNSHIPT דגם דגם דומה, שהתבסס על הדאקוטה והופעל בהצלחה במלחמת וייטנאם. חיל־האוויר האמריקני הפעיל את מטוסי ההרקולס החמושים שלו במלחמת המפרץ נגד כוחות הקרקע העיראקיים בהפגנת ביצועים מרשימה, אך שילם מחיר, כאשר מטוס אחד הופל וכל אנשי צוותו נהרגו. אודי עציון ״פוקר״ פורשת כנפיים בחסות ״דאסא הגרמנית ב־ 1917 פנה הברון האדום, מנפרד פון ריכטהופן, טייס הקרב הטוב ביותר של גרמניה במלחמת־העולם הראשונה, לאנתוני פוקר ההולנדי, כאשר היה זקוק למטוסים מהירים וגמישים כר־ לתמרן טוב יותר מיריביו ולהפילם. עכשיו, 75 שנים מאוחר יותר, נסגר מעגל; התעשייה האווירית של גרמניה עומדת להשתלט על הירושה שהותיר אחריו פוקר בדמות יצרנית המטוסים "פוקר" מאמסטרדם, כדי לחזק את מעמדה בשוק המטוסים האזרחיים. לגבי"פוקר", שהיתה בעבר אמנית של קרבות הישרדות קשים עם מתחרותיה הגדולות, משמעות העיסקה היא סופה של עצמאות. אבל החברה סומכת על התמיכה (DASA) " הכספית של "דויטשה אירוספייס שתעזור לה להגשים את מטרתה לייצר קו של מטוסי סילון אזוריים, המבוססים על . המטוס הקיים פוקר 100 נדרשו כמעט עשרה חודשים כדי להסדיר את הע־סקה, שהיקפה כ־ 517 מיליון דולר. העיסקה תעניק ל׳ידאסא" 51% מהמניות של "פוקר", דבר המשקף את רגישותם של ההולנדים למחשבה, שאחד מן השמות המפוארים ביותר בתעשייה שלהם יועבר לשליטה גרמנית. יחסי הכוחות בין השתיים משמעותיים; "דויטשה אירוספייס״ העסיקה ב־ 1991 כ־ 58 אלף עובדים (ירידה קלה של כשבעה אחוזים לעומת השנה הקודמת) ומחזור המכירות נאמד בכ־ 12.2 מיליארד מארק. "פוקר״ לעומתה בקושי מדגדגת אותה, עם מחזור של כשלושה מיליארד מארק וכ־ 13 אלף עובדים. ממשלת הולנד, ש־ 32 אחוזים מן המניות שבידיה העניקו לה זכות וטו, עמלה קשה במשך המשא־ומתן כדי להבטיח שהחברה לא תורד לדרגה של "מפעל מברג" להרכבת מטוסים בלבד. לגבי הנהלת "פוקר", הפרס הגדול היה הבטחתה של ״דאסא", ש״פוקר׳ תמלא תפקיד ראשי בטיפול במטוסים קיימים ועתידיים בטווח של 130-65 מושבים. בעקבות ההסכם ניתן אור ירוק לפיתוח הפוקר־ 70 , מטוס בעל שבעים מושבים, שיהיה דומה בתיכנונו לפוקר־ 100 הקיים, ואשר ייצא לשוק בראשית השנה הבאה. הוא גם מקרב יותר את הגשמת החלום ההולנדי של מטוס פוקר־ 130 ב־ 1997 , ובכך תיווצר עד סוף המאה משפחה בעלת שלושה מטוסי סילון הנושאת את השם פוקר. חצי מטוס, חצי חללית - x-30 דמיין לעצמך כלי-טיס, שחציו משוס וחצין חללית; כלי־טיס שימריא משדה־תעופה רגיל לתלל, ייבנס למסלול סביב כדוריהארץ וינחת ביערו הסופי כשדה־תעופה רגיל. סוכנות החלל נאס״א, בשיתוף החברה שתיבחר מבין שלוש החברות הבאות - "מקדונל דאגלאס", "רוקוול" אז"לנדל .x-30-n , דיינמיקס" - מפתחת את המטוס העתידי מישראל x-30־n ניתן להבחין סייד ביתרונו הבולט ביותר - חיסכון בזמן. טיסה ,x-30• כשבוחנים את מטוס ההלל, ה ללוסיאנגילס, למשל, תארך שעה וחמש דקות, לא יותר. לפלא הטכנולוגי הזה יש חיסרון אחד משמעותי: עלות פיתוחו ו״צורו מוערכת בבמה עשרות מיליארדי דולרים, והמימשל האמריקני שוקל בשל כך לצמצם את תקציב פיתוחו, במסגרת קיצוץ תקציבי תוכניות החלל האמריקניות. יהיו שני סוגי מנועים (שגם עליהם מתחרות שלוש חברות) ושני סוגי דלקים לפחות. בטיסתו בתוך האטמוספירה x-30־ ב יטוס בעזרת מנועי הסילון שלו עד לגובה של ב־ 35 ק"מ ובמהירות של 12 מאך ( 12 פעמים מהירות הקול), ואז יפעיל את מנועי הרקטה. אלה ישאו אותו למהירות של כי 7.9 ק"מ בשנייה ( 29 אלף קמ״ש לפחות), ולמעשה, יהפכו אותו ללוויין. כשיגיע המטוס מעל ליעדו, הוא ייכנס בחזרה לאטמוספירה לינחת נשדה־תעלג׳ה רגיל. במטוס יותקנו מגעי חלם המותקנים גם על מעבורות החלל, בכדי למנוע את שריפתו בשעת התחככות באטמוספירה. דניאל פוטרמן 32 תעופה מושבע, בן 12 m • הכותב הוא PH-ML£ אב־טיפוס "פוקר 70 " בטיסת הבכורה, שנערכה בתחילת אפריל )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 שקיעתה של אימפריה ״בריטיש אירוספייס״, התעשייה האווירית המפוארת של בריטניה, משלמת מהיר כבד עקב טעויות חוזרות ונשנות, ומטילה צל כבד על עתיד ייצור המטוסים המפהרייב בבריטניה התעשייה האווירית של בריטניה בצרות צרורות. חברת "בריטיש אירוספייס״ דיווחה בחודשים האחרונים על הפסדים גרלים והולכים, המכרסמים ללא הרף בשווי מניותיה, שכבר היו בסימן ירידה. ״בריטיש אירוספייס״, שקיבצה תחת סמל אחד יצרני עבר מפוארים כמו"הוקר סידלי", "גלוסטר", ״דה האווילנד", "בריסטול" ואחרים, מידרדרת מחוסו״הצלחה אחד למשנהו. לרוע מזלה, המסוחז- של חברות המטוסים שהתמזגו לתוכה היא של חוסר־יכולת עקבית להרוויח כסף ממכירת מטוסים מסחריים. הרווחים של "בריטיש אירוספייס״ ממכירות צבאיות-משתווים להפסדים מהמטוסים האזרחיים שלה, כך שעל כל דולר של רווח מהמחלקה הצבאית, מפסידה מחלקת המטוסים האזרחיים 96 סנטים בדיוק. מעולם לא היה הניגוד בין שתי הזרועות של החברה כה בולט, אם כי זו היתה המגמה מאז ומעולם. דו״ח ממשלתי של ועדת פלאורן, שמונתה לבחון את מבנה התעשייה האווירית הבריטית, קבע כבר ב־ 1965 , כי"מטוסים אזרחיים בריטיים מדור מטוסי הסילון המתקדמים, לא הצליחו, בדרךכלל, לממש את התקוות המסחריות שתלו בהם, למרות רמתם ואיכותם הטכנית הגבוהה." פסק־דין זה נכון כיום כפי שהיה לפני 27 שנים. הנתונים לשנת 1992 ממחישים , את המצב: המטוס האזורי החדש, מדגם 146 הפסיד 167 מיליון ליש״ט; מטוס־נוסעים אחר, המונע באמצעות מנועי טורבו־פרופ, הפסיד 111 מיליון ליש״ט. מנהלי הקונצרן מטילים את האשמה, כצפוי, על הממשלה, שבעבר ניהלה את החברה. אולם, שורש הבעיות של התישלובת נעוץ רחוק יותר. ב־ 1918 היתה תעשיית המטוסים הבריטית הגדולה בעולם, ויצרה 1,250 מטוסים בחורש. עם סיום מלחמת־העולם הראשונה שוב לא היתה דרושה תפוקה כזו, והממשלה קיימה חלק ממנה בלבד, באמצעות פיזור הזמנות זעומות בין חברות מועדפות. התעשייה הבריטית נותרה מפוצלת, אפילו כאשר חמש חברות התמזגו כ־ 1935 והקימו את ״הוקר סידלי". הן שמרו על מרכזי תיכנו! וייצור עצמאיים וכל אחת מהן התחרתה על הכספים שהממשלה היקצתה להן. כתוצאה מכך, לא היתה לתעשיית המטוסים הבריטית מומחיות של ייצור המוני. כאשר החל החימוש מחדש נמסר חלק גדול מייצור המטוסים לחברות אחרות. כך, למשל, שני שלישים מכל הספיטפיירים יוצרו במפעלים של חברת המכוניות "מוריס״. כל עוד היתה הממשלה מוכנה לשלם תמורת תעשייה מהסוג הזה בחוזים של קוסט פלוס (כלומר מתן תקציב המכסה גם עלויות פיתוח שחרגו מהאומדן הראשוני), יכלו החברות לשגשג. אולם, אחרי המלחמה, כאשר מרבית החברות האירופיות נהרסו, החליטו החברות הבריטיות לחדור לשוק האזרחי המתפתח. ניסיון כזה היה מטוס הקומט של "דה האווילנד", מטוס הנוסעים הסילוני הראשון בעולם, שביצע את טיסת הבכורה שלו ב־ 1949 ונכנס לשירות • ב־ 1952 . מבחינה טכנית, היה הקומט הצלחה מסחררת. מבחינה מסחרית - כשלון צורב, ולא רק בגלל שת־ תאונות קטלניות בימיו הראשונים, שנבעו מחוסר ידע מדעי לגבי עייפות מתכת, אלא גם משום שלא היה בגודל הנכון כדי להצליח אצל חברות־התעופה האמריקניות. 100 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 כאו ו י ר העולם בשלהי שנות החמישים, החליטה הממשלה הבריטית להקטין את הוצאות הביטחון שלה. היא עודדה סידרה של מיזוגים, שיצרו שתי קבוצות גדולות לייצור מטוסים: "בריטיש אירקראפט קורפוריישן" ומחלקת התעופה של "הוקר סידלי". (BAC) לדברי אחד המעורבים בתהליך המיזוג, נלחמו אילי־הון קשוחים על שמות החברות ועל הפרטים הקטנים, אבל דחקו לקרן־זווית את תחומי הטכניקה וההנדסה. כאן, אולי, טמונה הבעיה: לא היה ליבון מיקצועי של התחומים הטכניים, משום שמרכז־ הפעילות ועשרה של "הוקר BAC השונים ( 19 של סידלי"), נותרו שלמים ועבדו על פרויקטים שונים ומגוונים, ביניהם הקונקורד. זו היתה התעשייה, שאליה התייחס הדו״ח הממשלתי ב־ 1965 . מסקנות ועדת הבדיקה קבעו, כי התקווה להתחרות ב״בואינג״, יצרן הענק האמריקני, אינה ריאלית. ב־ 1977 הלאימה ממשלת הלייבור את תעשיית המטוסים ומיזגה את שתי החברות לחברה אחת, "בריטיש אירוספייס". החברה הצטרפה לפרויקט האירבוס האירופי, שעבורו כבר ייצרה"הוקר סידלי" את הכנפיים בהצלחה טכנית גדולה. בהצטרפה את BAE לפרויקט כשותף מלא, חשפה עצמה לחלק מהפסדי אירבוס, שנבעו מהוצאות הפיתוח והתיכנון הגדולות, ונאלצה לספוג אותם יחד עם שאר השותפות. החלטת הממשלה הבריטית להיכנס לשותפות האירופית בפרויקט אירבוס סיכלה ניסיונות לשיתוף־פעולה בין ״בריטיש אירוספייס״ לייבואינג", שהעירו על פוטנציאל רווחי בהרבה. עם עליית השמרנים לשלטון בבריטניה, במהירות למיגזר הפרטי, אולם BAE חזרה לא ביצעה אינטגרציה רבה בעסקיה, אלא המשיכה במדיניות פיזור העבודות בין המפעלים הרבים של החברה, כאשר תקציב הביטחון הבריטי נתון ללחצים, יש הסבורים כ׳ יש למצוא פתרונות במקומות אחרים: בפיתוח נדל״ן או בקניית חברת המכוניות "רובד" במחיר־מציאה מהממשלה. אלה היו האסטרטגיות, שבהן נקט סיר רולאנד סמית, י ר ד " נ ר יטיש אירוספייס", בין השנים 1991-1987 . הבעיה היתה, שהן יושמו בזמן הלא־נכון: ״ארל־נגטון סקיוריטי״, החברה לפיתוח נכסים, נקנתה בשיא השוק ו״רובר", כך התברר, היתה מציאה קטנה. שתיהן הפסידו כסף רב באחרונה. לפני שנה, כאשר תזרים המזומנים היה חלש, הביאה הנפקת זכויות לא־מוצלחת להתפטרותו של סיר רולאנד, ובמקומו בא גיון קאהיל, מנכ״ל לשעבר של תישלובת גדולה. מזלה הרע המשיך לרדוף גם אותו. התוצאות BAE של השנתיות של ״בדיטיש אירוספ־־ס" התקבל! 1 בצורה עוינת על־־ד׳ הבורסה בלונדון והחלטה להפריש כ־ 750 מיליון ליש״ט להוצאות אירגון מחדש, יחד עם ידידה חדה בביצועים הת־פעול־ים של החברה, האיצו עוד יותר את צלילת ערך המניות. משקיעים חששו כמו־כן מתוכניות לפתור את בעיותיו של דגם 146 באמצעות הכנסתו לשותפות עם חברה טייוואנ־ת, למרות רואה בשותפות זו קדש־הצלה של BAET 101 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 מסחרית אצל המהנדסים הבריטים ושל מחויבות הנדסית אצל אנשי הממון הבריטים. לבריטניה היתה תעשיית מטוסים גדולה מד־ בתום מלחמת־העולם השנייה והיה זה אך טבע־ שתאבד חלק מיתרונה במרוצת השנים; מדיניות הממשלה התערבה יותר מדי או פחות מדי, אך אף פעם לא בצורה מחושבת או מספקת. העובדים המשיכו לעשות ככל יכולתם, אבל בשורה התחתונה נרשמו יותר מפלות מנצחונות. מנגד, התגבשה השקפה, לפיה, בכל זאת, ולמרות הכל, "בריטיש אירוספייס״ היא סיפור־הצלחה, או לפחות בעלת פוטנציאל כזה. הדבר נובע מהדרך, שבה הצליחה קבוצת החברות שברשותה לקיים מיגוון רחב של מיומנויות תיכנון וניהול פרויקטים. הקבוצה נשארה כשברשותה מאגר־־דע ענק ועומק טכנולוגי מוכח. אחדים ממוצריה - כמו מטוס המנהלים מדגם 125 - הם BAE , הצלחות מסחריות: מן הצד הצבאי תחרותית ביותר בשוק הבינלאומי, כפי שהוכיחו הנצהונות הקבועים במיכרזי הצטיידות סעודיים. כך, שבררך־כלל הצליחה תעשיית המטוסים הבריטית להחזיק BAE . בנתח השוק שלה בשווקי העולם נותרה כתורמת טכנית חיונית לפרויקט האירבוס, שהיה עם הזמן לסיפור הצלחה אירופי. לכן, לפי טיעון זה, אין להניח לבעיות פיננסיות זמניות, הצפויות להיפתר, להעיב על הצלחות אלה. מנקודת ההשקפה השלישית, כל ההישגים הללו אך מדגישים את חולשת ההנהלות של החברה, ושל כל תעשיית סבלה באופן כללי BAE . המטוסים הבריטית מניהול ומפיקות פיננסי חלשים, ומעולם לא הצליחה לעלות לסטנדרטים מיקצועיים בינלאומיים של עלות ואיכות, כפי שעשתה BAE למשל, ״רולס רויס". תלותה של בעסקים צבאיים כדי להשיג רווחים, הסתירה מהחברה את הצורך בתיכנון מוצרים, שימלאו אחר דרישות הלקוחות. קרוב לוודאי שאחת משלוש האפשרויות קולעת לאמת. אבל לכל אחת מהן תערובת של כאב ותיסכול. נמכרו עד כה ללקוחות ?מגיים BAE 725 כמעט 800 מטוסי מנהליים מסוג הנידסה התדשה של המטוס בעלת טווח של 6,700 ק"מ ,BAE 12S־IOOO : ב־ 40 מדינות. בתמונה ממש. הממשלה הטייוואנית ניאותה בתחילת השנה להלוות כ־ 200 מיליון דולר למימון פעילות התחלתית של השותפות, ואף חתמה להקמת BAE על הסכם בראשי תיבות עם החברה החדשה שתתמחה בבניית מטוסי־סילון במזרח הרחוק. "טייוואן אירוספייס", ש־ 29 אחוזים ממניותיה נמצאות bae^ בידי ממשלת טייוואן, שותפה בפרויקט הייצור, אך התקשתה לגייס את המימון לפרויקט המשותף בכוחותיה היא, משום שרוב בעלי המניות שלה עדיין לא שילמו, כך מסתבר, תמורת המניות שרכשו. אינו ברור, לפי שעה. BAE עתידה של לא ברור אם שקיעתה נובעת מהירידה הכללית המתמשכת במיגזר הייצור הבריטי, או שהיא פרי באושים של ניהול כושל. כך או כך, התישלובת נמצאת כרגע על פרשת־דרכים. באחרונה אף החלה חרב הפיטורים לקצץ ללא רחם במצבת כוח האדם של החברה. המפעל בהאטפילד נסגר ו־ 3,000 עובדיו פוטרו. התיאוריה של ירידה מתמשכת ומיתון מעיק בענף התעופה, מסתמכת בחלקה על טיעונים מוכרים ברבר המחסור בתרבות ירסת התקיעה הלילית של המטוס הבריטי 1 - GR.7 הארייר 102 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 כ א ו ו י ר העולש נ נ ע ל ת י / י ג א ל ב ר ־ א ו ן בקרוב מיבצע פרסים עד לאן הגענו? האם המצב באמת כל־כן־ קשה? כבר סקרתי יותר מפעם אחת את השלכות "פירוק הנשק העולמי" והשפעות אווירת השלום על שוק התעשיות הביטחוניות והתעופתיות. ראינו שינויי מסרים, שמענו על שינוי מוצרים, אבל אין ספק כי המודעה של ״לוראל" המתפרסמת בחודש האחרון, פותחת פרק חדש במלחמה על הכיסים המתרוקנים. "קנה 4 קבל 1 חינם" - מודיעה במבט .ALR-56 הכותרת במודעה למערכת ראשון, נראה כאילו מדובר בגימיק פרסומי בלבד, מעין טריק למשוך את העין, אבל עיון נוסף בטקסט המודעה מבהיר שכוונת החברה רצינית בהחלט. חברת "לוראל" מתחייבת מעל דפי העיתון בזו הלשון: "אנו מתחייבים כי בשנים הקרובות נוריד את מחיר המערכות שלנו ב־ 30%-20% , תוך שיפור ביצועיהן ואמינותן, כ׳ אנחנו קשובים לצרכיך." חשבון פשוט אכן מראה, כ־ הנחה בשיעורים כאלה משמעותה 1 חינם על כל 4 בתשלום. האם אנו צופים בסנונית ראשונה של מיבצע׳ פרסים וקידום מכירות כדוגמת הפרסום בשוק הצרכני? אין ספק שהמחשבה על כך יותר ממשעשעת. תארו לעצמכם לאיזה סגנון מודעות אנו צפויים, אם הנושא יתפוס תאוצה ויתרחב למוצרים נוספים: "עכשיו במיבצע - קנה וקבל אפאציי חינם״, או אם אתם באמת F-15 רוצים להשתעשע ברעיון, חישבו על מיבצע F-15 פרסים: "אסוף חמש אריזות של והשתתף בהגרלת טיל ׳טומהוק׳ חינם:" רעיונות גדולים יכולים להיות פשוטים או כפי שכבר אמרה יצרנית בירה מסוימת - "כשיש לך בירה טובה, אתה לא צריך לעשות עניין גדול״. זה בערך מה שעשו לי המודעות הבאות שפגשתי בין ה״אוויא״שן וויק״ ל״פלי־ט". הראשונה שייכת לחברת "אליסון". כל המודעה כולה - שני כדורי אספירין וכותרת חזקה: "טייסים שאינם טסים עם מנוע 'אליסון׳, לוקחים איתם את האביזר הזה למקרה של בעיות מכאניות". האביזר הוא כמובן כדור האספירין. וכדי לחדד את הטיעון הם מוסיפים "כשלאנשים מסוימים יש בעיה במסוק, למשל, הם רצים לקחת "לוראל" מוכרת בזול: התעשיות הביטחוניות בארה״ב מוכנות לעשות הכל אספירין. הלקוחות של ׳אליסון׳ רצים לטלפון, שפותר להם מייד את הבעיה." גם המודעה השנייה שייכת לחברת "אל־סון״. מודעה למנועי טורבופרוס וטורבופאן המיוצרים על־ידי החברה. כל המודעה - מטבע כסף המתעופף לקראת נפילתו על "עץ״ או ״פלי" ונתיב מעופו משורטט באמצעות הטקסט של המודעה: "אחרי הרבה מחשבה והתלבטות, החלטנו כ• הגיע הזמן להחליט אחת ולתמיד, האם להמליץ על מנוע הטורבופרופ המתקדם שלנו או על הטורבופאן המשוכלל." אבל בסיום המודעה זורקת לך החברה בחזרה את המטבע: ״שניהם חזקים, שניהם לקידום מכיירות טובים - תבחר אתה." המודעה השלישית שבחרתי להכניס ATLAS לקטגוריה זו היא של חברת בכותרת צנועה הם מודים: .AVIATION ״לפעמים דברים נעשים מכוערים בעסק שלנו". הדבר המכוער הזה שעליו הם מדברים, סובל מעוד תכונה "רעה": הוא גם שתוכנן ,CSH-2 ROOIVALO אכזר. מסוק במיוחד להיות רע, יצא גם מכוער בגלל עודף ציוד לחימה שהוא נושא. וכשאתה רואה אותו בתמונה, אתה אכן מאמין שיש משהו מסוכן בכיעור הזה. * הכותב הוא סרן(מיל•) בתיליהאתיר, מנכ״ל משותף של פרסום א 1.ק״. כאפיראש כפול: כדורי האספירין של "אלכסון" מעות קטנות: מנוע הטורבו־פרופ של "אליטון" BUY FOUR GET ONE FREE Starting today, the price of a Loral electronic combat system is headed down. On a recent Lot 21 acquisition for F-15s, the USAF got 65 ALR-56C systems for the price of 55. But we're going to do more - not just on the 56C but on the 56M for F-16s as well. Our pledge to the Air Force is this: We will reduce costs by 20-30% within the next few years. We'll do it while improving both performance and reliability. And we'll do it with our own funding. Because the times clearly put the highest priority on affordability as well as performance. B o t t om line: We hear you. 103 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 ״ • — — • י י? י ISft u« 7• >1 ״v » ן ^ ף y 2^ מ ו ר ה בטיסות F-1 7 ו 1יסוי באירופה החלו בטיסות ניסוי F-1 מטוסי 7 ו מיבצעיות באירופה במסגרת תימרונים משותפים לארה״ב ובעלות־בריתה. בתימרונים ילמדו טייסים לא־אמריקנים, בצורה מעמיקה, את מבנה המטוס ותכונותיו, על־מנת לשלבו ביעילות בדוקטרינת הלחימה של ארה״ב ובעלות־ בריתה באירופה. מטייסת הקרב 415 F-1 17 שמונה מטוסי של כנף 49 בחיל־האוויר האמריקני מוטסים מאז יוני מבסיס בהולנד. זו הפעם השנייה מאז מלחמת המפרץ, יוצאים מארה״ב לתימרונים F-1 17 שמטוסי עם כוחות זרים. בתחילת השנה הוטסו חלק מהמטוסים לדרום־קוריאה, שם השתתפו בתימרון אחר. במיסגרת הגיחה ההולנדית השתתפו המטוסים בתימרון ״יוזמה מרכזית", שנערך באמצע יוני. במהלך הת־מרונים נבחנו מידת התיאום בין מערכות הקשר והבקרה של כוחות נאט״ו עם מטוסי הקרב האמריקניים - בפעם הראשונה מאז מלחמת המפרץ ויושמו בהם לקחים שנלמדו מהמלחמה. המטוסים ה״חמקנים״ ביצעו משימות ליליות בלבד וקיבלו את פרטי המשימות יממה אחת בלבד לפני הביצוע. בחלק מהטיסות בוצעו תידלוקים אוויריים באמצעות מתדלקים אמריקניים, ונראה כי חיל־האוויר האמריקני מבקש להימנע בשלב זה מביצוע תימרונים אוויריים מסובכים עם כוחות נאט״ו, כנראה בשל החשש שטייסי מתדלקים אירופאיים אינם מיומנים לתידלוק .F-1 17 אווירי של מטוסי משלחת משותפת למאדים שיתוף פעולה בינלאומי בין ארה״ב, רוסיה, אירופה ויפן יאפשר יציאתה של משלחת משותפת למאדים תוך 21 שנים, ועלותה תהיה כשליש בלבד מעלות פרויקט שיפותח על־ידי ארה״ב בלבד. זאת בתנאי, שאמצעי השיגור יהיו מתוצרת רוסיה. כך מגלה מחקר שנערך בשנים האחרונות באוניברסיטת סטנפורד על־ידי מדענים מנאס״א ומדענים רוסים. המאמץ הבינלאומי המשותף ינצל טכנולוגיות קיימות, יאפשר נחיתה על כוכב הלכת מאדים והקמת בסיס בו. עלותו המשוערת של הפרויקט תהיה 60 מיליארד דולר, לעומת 540 מיליארד דולר, שיידרשו לפרויקט אם יבוצע על־ידי נאס״א בלבד. שלושה גברים ושלוש נשים אמורים לאייש את החללית שתצא למאדים. זמן המסע המשוער הוא תשעה חודשים. האסטרונאוטים ישהו במשך שנה על כוכב הלכת, ואחר־כך יחזרו לכדור־הארץ. הם ישאירו על הכוכב בסיס עם ציוד מתאים, שיאויש על־ידי הבאים אחריהם. בתים טרומיים ושני כלי־רכב יונחתו על כוכב הלכת כשנתיים לפני שתצא המשלחת. מטרה נוחה ביתרונה חבילתיהג{ה משופרת לעשרה הרקולסים בשיירות האו״ם ונאט״ו, שעמרם הפכו ™ "לוקהיד", 1יצרנית ההרקולס, ד,תל,י טיסות הסיוע לאזז־חי מקניה לסילט מלי איימי צלפים (חיילי המילות הלוחמות באיזלד. ההרקולס, מטוס־תובלה איטי ומסורבל, הפך למטרה נוחה לכוחות היריבים. להגנת אנשי הצוות, הותקנו במטוסי האו״ם ונאט״ו מערכות התראה מפני טילים וכן חבילת הגנה הכוללת מוץ ונורים. ראפטור - מזל״ט לחיסול טק״ק פרטים חדשים על ראפטור טאלון, מזל״ט היירוט החדש המפותח על־ידי האמריקנים, נחשפו באחרונה בכנס בינלאומי בנושא הגנת טק״ק, שנערך בארה״ב. דאפטוד (ראשי־תיבות של כלי־טיס לפעולות זירתיות) הוא מזל״ט מגניה־טוס וארוך־טווח, שמיועד להשמיד טילים באליסטיים זירתיים, בעת נסיקתם, מייד לאחר המראתם מכן השיגור. בשלב זה הטק״ק פגיע במיוחד, משום שהוא איטי, עמוס בדלק, ובעל חתימת־חום עצומה, המקלה על טילים בעלי ראש־ביות אינפרה־אדום להתביית עליו. מטעד המזל״ט מורכב מחיישני־חום, שאמורים להתכוונן אל אתר השיגור, ובהמשך לשגר אל הטק״ק, בעודו אוסף תאוצה ומהירות, טיל מונחה או נשק מהיר וקל משקל אחר (עד 20 ק״ג), שיתביית על הטק״ק וישמידו. פיתוחו של הראפטור מתבסס על טכנולוגיות, שהושגו בתוכנית "מלחמת אב־טיפוס של הראפטור, .(SD1) הכוכבים״ שמוטת כנפיו כ־ 20 מטר ומשקלו כ־ 819 ק״ג, נבנה על־ידי חברה קליפורנית. טיסות הניסוי הראשונות החלו באפריל וטיסות בגובה רב יתחילו בקרוב. במתכונתו הסופית, עשוי הדגם המיבצעי להיות גדול עוד יותר, כדי לשאת מטעד כמשקל כפול, עם ארבעה טילים. החבילה האוויונית של הראפטור תכיל מיגוון מצלמות רחבות־זווית, שיכסו גזרות תצפית שונות. בחזרה לאחור מיוחד, המשמש לצורכי מחקר F-1 6 מטוס משותף של חיל־האוויר האמריקני ו׳׳לוקהיד", החל בטיסות ניסוי מלאות בבסיס חיל־האוויר האמריקני ארוארדס. במטוס מותקן מנוע "גינרל אלקטריק" בעל נחיר פליטה ווקטורי דו־ממדי. במהלך נובמבר יעבור המטוס סידרת טיסות המיועדות לבחון את השפעת הנחיר הווקטורי על תימרונים בזווית־התקפה גבוהה וכן במשימות אוויר־אוויר במהירות נמוכה מ־ 300 קשר ובגובה של 20 עד 35 אלף רגל. בחיל־האוויר האמריקני בוחנים את האפשרות להתקין נחירי־פליטה ווקטוריים במטוסי־קרב, אם יתברר שיש להם השפעה משמעותית על ביצועי המטוס ויכולת התימרון שלו בקרב. 104 )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 במלחמה הבאה, ינצח זה שיפתיע. גורם ההפתעה, הסודות שלנו, הם חלק מכוחו של חיל־האוויר שמור עליהם. הקפד על כללי בטחון שדה. בטחון שדה - חידהאוויו )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92 Is"* £ מהסאלון האווירי אליך לסאלון״ כדי להיות בסאלון האווירי בלה־בורז׳ה, כבר לא צריך לטוס רחוק. בטאון חיל־האוויר מציג: ״פאריז 93 ״ - קלטת הווידאו של הסאלון האווירי ה־ 40 . שלוז 00 ג בלחיצת כפתור אחת, ינחתו אצלך בסאלון כל המטוסים, התצוגות האוויריות, המיפגנים אשראי) וק־ב, 1 ^ א י נ ו ס פ י כ־מגיס ע י ״ ז י ^ל ה ב ט א ו ו האירובאטיים, טיסות הראווה וכל שאר האירועים המרהיבים של הסאלון האווירי ללטגד 1 ז ס א ל י ן ר ז א ר ר י ר י פאייו 9 3 ׳ גכגבעמצי ן ו ו מחיו הקלטת: 44.90 ש״ח יי׳ נזגז^בטאגי למנויי נטאון חיל־האוויו: 34.90 ש״ח י ההאאווגויירך )193( בטאון חיל האויר אוגוסט 1993 מס' 92