הספרייה הדיגיטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר www.fisherlibrary.org.il בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 p - מ ח ת ה ק ש ו ר ® נ ח ו ג א ת ע ל י י ן ה י ו ב ל י ש ן נ ו ש ן ש ד י ב ר נ ד י ב ר נ ד י א ק ס ט ר ה פ י י ן י י ן ה 3 ש י א שמ פ נ י ה ישראלית ב ל י ץ ל ג נ ב י ם ט ה ו ר ו מ פ י ט ט ר כרמל מזרחי טל -אריאלי בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 עם תום טקס הכרזת המרינה ביום ר, ה׳ באייר תש״ה ( 14 במאי 1948 ) באולם המוזיאון בתל־אביב, הועברה מגילת העצמאות למשרד הראשי של הבנק ב רחו ב הרעל, תל־אביב, והופקדה בידיו למשמרת כ נ ק ל א ו ע י ל י ב ר א ל נ ע פ J בידים כאמנות בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 V 43-44 ' בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס ר» גם ח<ל האו מזנקים א. ג. חב רה להשקעות בע״מ בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 n r o i nmn n n n r ^© o o o o o o o o O o o o o o o o o o o o o o o o o o© o o o o o o o o o ב דק מל 1וס<ם ויי ה אד v ״ידה ח מבצע עבודות: ש י פ ו ץ . ת י ק ו ן ו א ח ז ק ה ש ל מ ט ו ס י ם , מנועים ואבזרים למטוסים. יצור חלקי חילוף, צ י ו ד ק ר ק ע , כ ל י ע ב ו ד ה מ י ו ח ד י ם ומיתקנים שונים ל מ ט ו ס י ם . מ פ ע ל מ א ו ש ר ו מ ו ס מ ך על ידי שלטונות התעופה ה א ז ר ח י י ם של מ ד י נ ת ישראל ו ש ל א ר צ ו ת ה ב ר י ת . I בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 44 - שנה 10 , מם׳ 43 ניסן - אייר תשי״ח אפריל - מאי 1958 מוצא נ ד י מ פ ק ד ת ח י ל האו יר העורך: רב סרן משה הדר םגן־העורך: סרן יהודה עופר צילום העטיפה: יעקב מחט תצלומים: יחידת צילום אוירי חיל האויר קריקטורות: רענן, טיפיט, רישומים: זאב, לזר, תצלומי צבע: מוכן לו,מ- ראה — דויטש : הנערה והסי־ לון, ״הכריש״ האורגני וטייסיו — שנוואלביץ; העל־קוליים, במסתורי המיסטר, עובדת בטי־ חות והצלה — מ ח ט ; תדריך קצר — הימן; עמי 7 — גולדמן. הצלמים •י ש. בייג, 97 ; דייב 204 (טור שני , הלפמן, 46 למעלה), 206 (טור ראשון למי מה), 207 (מור ראשון); א. , ווידנהויז, 99 ; יצחק כהן, 45 50 ; פריץ כהן, 49 ; ניאוי , אלויה 98 ׳, שמואל הירש, 263 ,25 ,24 ,23 , 264 ; קלוגר, 22 ,134 ,119 ,118 ,41 ,28 ,26 147 י, אריה שאשוע, ,146 ,135 ,174 ,172 ,171 ,167 ,165 ,151 .184 ,181 ,180 ,175 המען למכתבים: מערכת בטאון ״חיל האויר״—דאר צבאי 2704 הדפסה: עמודים פנימיים, עטיפה ועמודי צבע — בית דפוס צבאי 665 מם » תוכן הענ « . בגלמן זה פקודת יום של מפקד חיל האויר 7 פך נולד הרעיון המקורי 8 פוללי העצמאות פאויר - אדם שתקאי 20 דבש - להיות או לחדול ? הימן שמיר נ 4 משאל ״מה היתה החוויה האוירית הגדולה כיותר בחייך ? ״ מידה אברך 50 ״מכת בכורות״ משמי אשדוד - דניאל ד ו ר ו ן . . . . 61 ״הרכרדים״ צוללים על פאלוג׳ה - עודד אברבנאל . . 64 ה״בופייטר״ 68 ״דקוטח״ גולש למים 72 שר הבטחון מלוה התעצמותו של חיל האויד . . . 95 קפיצות הדרך היבשתיות של המטה י האוירי — יעקב בן אמיר 100 נחיתת אונס על גדות הזמבזי 107 תעלומת מכרז העודפים 110 לוד - ת״א, הטיפה הגורלית 113 החלפת פרופלר אחרי כל טיפה 115 כאשד קודפי הטיפ נערכו כ . . . ר פ ת ו ת 118 קרב לעיני רבכות 129 בדד בלילה אפוד - י. הירש 122 נחיתת אונם בשדה חצילים - י. אלטמן 126 טבילת אש ראשונה - א. רוזן 130 תינוק - הדאון הקטן כיותר בעולם 134 העלמה ניקול הגיעה מפרים 146 כך נולד ה״פפיטפייר״ הראשון 148 מכחולו המעופן! של רענן - ר. לוריא 150 קרב - במהירות פילונית 164 183 . . . . " ״הפגזים נכנהו לו ישר לצינור הפליטה 1 הצד השני של המטבע 186 חידון העשור 204 ממפך התכלת למפך הכםף - זאב רב־נוף 208 211 . נפתרה תעלומת טיסה מם׳ 777 בריחה מכור הגוהפים 215 טיפטיפח מטיפטופי טיפיט 232 כאויר העולם — ערוך בידי סרן יהודה עופר 237 על פן? תקופת הטילים 246 דגמי הניר העל־קוליים 263 כיצד תבנה לך דגם ״מיסטר״ 265 קל מן האויר 268 המחיר: 1,750 ל״י 3 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 י .;. 5*־ -• •׳'" J־. • V... Ww כזכר ר את חללינו היקרים, שבדמם השפיר נזהרו שפלי ציון ובהקרבתם העליונה סייעו לקומם עצמאות ישר- אל. לעולם ועד ישקיפו שמי תכלת גאולים על יקירינו האמיצים הטמר נים למרגלותיהם בבל אתר ואתר. , . •יי ־ 1 -Y- י•ל ׳ •i • י" -י • i•? י יו •י י 1י׳,י ־•••••* % ; -V:2 : . י^ ־ . ^ ; ״;^^•:*;^״; - if^T•• ־ ־ - ... י - > V . י י. • , >S>':.r 'I' . V.::•*• - י %. •׳ •־:: .• ־ ״*•׳ ..־ :• •י- ׳. *. ,.־•ן < י ..ן ׳ -•>•־ *• ד י־.•׳.'•< •׳!'.*•-־. ר-•"י,-." ••- ."'•,־; "־. •; v .X-^^ ״. •י -׳ Vi.. . • *•L ^•T•;i י .< יי & " «.* * ׳' -יי• •י V^T•־־*!־"• « v c י• ־י . ל V "';> ־ •״''• •י י י • •י י..' •• • , י־י;־*- •י f• , - - :.׳': •.•־׳ 0 ״ ־ V > . ׳•&׳ . .• •-V••'. o • י . י ל ׳., • ,.•"• :v.. ,- .־ •,: -.. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ג " ״זהירות, המשכים 1 אחדות מהרשימות בגליון זה ניתנות בהמשכים, לדוגמה: הר־ שימה , נחיתת אונס בשדה חצי־ לים״ נפסקת בעמוד 129 והמשכה ניתן בעמוד 139 , הרשימה ״טבילת אש ראשונה״ נפסקת בעמוד 133 ונמשכת בעמוד 142 < הרשימה ,ממסך התכלת למסך הכסף״ נפ- סקת בעמוד 210 וההמשך ניתן בעמוד 220 . הקורא מתבקש לשים ל ב לפרט טכני זה שעה שהוא מעיין בגליון. צבע כמסגרות לתצלומים הצבעוניים המופיעים על עמודים שלמים בגליון זה של הבטאון מטרה מסויימת: הם נועדו לד,קבע במסגרות. לכל עמוד הי- ח ד , כדי שתוכל לתלשו ולתלותו במסגרת. יש לקוות כי שי זה המוגש על ידי הבטאון לקוראיו לדגל חג העשור יוסיף ״צבע״ וקישוט מיוחד במינו. ״הזוית״ החדשה גילויים ״מרעישים״ על חויותי־ הם האויריות של שרי ממשלת ישראל ואנשי ציבור ידועי שם מוגשים לך ברשימה ״מה היתד, החויה האוירית הגדולה ביותר 60 ). מחברת — בחייך 1" (עמי 50 הרשימה היא העתונאית מידה אב־ רד. למעשה החלה מירד, את הקריי• רה העתונאית שלה בבטאון חיל 1948 ), אם ) האויר, ג ל י ו ן . . . מסי 1 כי לא כ כתבת אלא כציירת קרי־ קטורות. עתה לאחר עשר שנים (פרק זמן ״פופולרי״ בימים אלה) חוזרת מידה לעמודי הבטאון בר־ שימה המרתקת על ״זוית״ מיוחדת במינה בחייהם של אישים במדינה. קרב - במהירות סילונית טייסי הקרב הישראליים הופיעו על ״במת ההיסטוריה״ בתרועה של מבצע מזהיר: עצירת טור השרית המצרי שאיים לפרוץ לעבר תל־ אביב. סיכום התוצאות של מלחמת השיחרור מראה 11 מטוסי אויב מופלים. בתקופת ״השלום״ — עד מבצע ״קדש״ — טאטאו טייסי הקרב שלושה מטוסי ״וומפייד״ מצריים משמי הארץ. 5 ״מיגים״ ו־ 4 ״וומפיירים״ הופלו תוך קרבות אויר קשים בימים הספורים של תחילת המלחמה בסיני. רוח הקרב של טייסינו, שאיפ־ שרה להם לעמוד מעטים מול רבים ולנצח, מבצבצת ועולה בין שורות הקטעים המובאים ברשימה ״קרב — — במהירות סילונית״(עמי 164 182 ) שהם כולם פרי־עטם של הטייסים עצמם. 88 פרסים לקוראים בהתאם ליתר מימדיו של גליון זה, מוגש גם חידון־ענק, ״חידון 204 ), אשר יז־ — העשור״ (עמי 207 כה את פותריו ב־ 88 פרסים שונים. לאורך 300 עמודי גליון זה של הבטאון שזורים ״רסיסי זכרונות״, המהוים מעין ״אלבום בהמשכים״ על רגעים גדולים, נקודות מפנה והווי חיל האויר בעשר שנותיו. לתצלומי ״רסיסי הזכרונות״ אין כל קשר למאמרים בתוכם הם מופיעים, והם אינם ניתנים כרונולוגית. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 79 ךודו 3 יוכז לימז תשי״רז) ^) חיילי חיל ץז*ץיר.י בפרוס שנת העשור למדינה ולצה״ל חדורים אנו הכרה בכברת הדרך הארוכה אשר עבר חיל האויר מאז ראשית מ ל ח מ ת הקוממיות• התעצמותנו בנשק, המעבר מ מ ט ו ס י בוכנה למט ו ס י הסילון הראשונים, ולאחר מכן לנשק חדיש הינם אמנם סימני דרך רבי־חשיבות בנתיב החיל אך אינם אלא סימני דרך בלבד• הנתיב עצמו הינו בבואה של האנשים הרבים אשר שרתו בחיל ו את החיל, אשר רכשו ולמדו א ת מקצועות ה ט י ס באויר ועל הקרקע, אשר נלחמו באויר במל חמת ה ק ו מ מ י ו ת ובמערכת סיני, אשר הביאו תה י ל ה לחיל מעל שדה הקרב ואשר הקנו למשרתים בו בגרות מבצעית ומקצועית ואמונה ביעודו ובכוחו• נזכור כי מ ו ט ת כנפינו וכוחנו באויר ישקפו תמיד א ת מ ד ת הרצון והדבקות, א ת נכונותנו לחסוך מאמץ, א ת נכונותנו לשכלול ושיפור כשירותנו וכוננותנו, א ת רוח הצוות שלנו ו א ת ההע זה והתושיה אשר נדע לגלות בלחימה באויר• ואם נעמוד במבחן אישי זה כי אז גם יעמוד החי ל כחיל בכל מבחן, ולו החמור ביותר, אשר יוטל עליו- (-) דן טוללזובסלך, אליף ר»1 מפקד חיל הא בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ^ מכתב זה, המצורף לתוכנית המקורית להקמת חיל • 2 3 . 1 0 . 4 אויר, נשלח אל הרמ״א (ראש המטה הארצי של ה״הגנה״). על נסיבות היוצרותה של התוכנית קרא ברשימתו של היימן שמיר ,רכש — להיות או לחדול ז״ אל : י ו ח נ ן ה נ ד ו ן : ההצעה המצו ר פת ב ז ה י 1*ו, מתחת » בהתאם לשי ח ת נ ו ה נ נ ו מ מ צ י א י ם ל ך אח ההצעה ל ת כ נ י ת כ פ י י ד י נ ו . ב ר צ ו נ נ ו להד ג יש שנ י ה כ י א י ן כ ל ה ד ב ר י ם ה א ם ו ר י ם מ ב ו ס ס י ם על י ד י ע ה מספקת ע ל ה ה נ א י ם השו ר ר ים עתה; ב מ י ו ח ד ב פ ר ק י ם ה ע ו ס ק י ם ב ע נ י נ י ק נ י ה ו ה ע ב ר ה . אחת ב ר ו ר ל נ ו - מ ב ל י שתקום המחלקה כ פ י ישד ב ר נ ו לא י ז ו ז הדבר ב כ ו ו ן הרצו י . ב ר ו ר כ י סמוש ה ת כ נ י ת במל ו א ה או א פ י ל ו בחלקה קשור ב ה ו צ א ו ת ג ד ו ל ו ת מאד ( ה ע ר כ נ ו שאין לה 0תבדך ע ל י ה - היא כ י ב צ ו ע ה ת כ נ י ת על שלשת שלביה 113 /י) אך מ א י ד ך , י י ת כ ן מאד כ י לעג י ן ז ה , אם />00 צ ר י ך ל ע ל ו ת בערך 000 נ צ ל י ח ל ה ע ל ו ת ו ב צ ו ר ה ה נ כ ו נ ה אפשר ל ג י י ס כ 0 פ י ם ג נ ו ז י ם באד ה ״ ב . ב י נ ת י י ם ל פ י ד ע ת נ ו צ ר י ך להקצי ב ס כ ו ם אשר יאפשר למחלקה לגשת ל ע ב ו ד ו ת ק ס נ ו ח מ י ד , מפקד ה כ ת ו ת בארץ, ה ת ק נ ת ה כ ל י ם ה ק י י מ י ם , נ ס י ו נ ו ח מ ס ו י מ י ס ו כ ו י ., ו ל ה ת ח י ל ב ב י ר ו ר ה א פשר ו י ו ת למעשה. הועדה 23.10.47 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 S l p i ה צ ע ה ל ה ק מ ת כ ח א ד י ר י בארץ 2 . מ פ ק ד ה כ ת ו ת ה נ מ צ א י ם כ א ר ז מ פ ק ד מ ד ו י ק של כ ל ר , ס י ס י ם , ח כ ר י צ ו ת - ה א ו י ר ו צ ו ת - ה ק ר ק ע צ ר י ך ל ה ע ש ו ת מ י ד . כ ל ה נ פ ק ד י ם י ו פ י ע ו ב פ נ י ו ע ד ה מ י ו ח ד ת של א נ ש י מ ק צ ו ע מ ס ע ם ה מ ח ל ק ה אשר ת ק ב ע ב ד י ו ק א ח ד ר ג ת ם ה מ ק צ ו ע י ת , ר מ ת י ד י ע ו ת י ה ם , נ ס י ו נ ס ה מ משי ו כ ו ש ר פ ע ו ל ת ם . ע ם ס י ו ם ה מ פ ק ד ו ס כ ו מ ו י ת ר ן כ י נ צ ס ר ך ל ה ב י א א נ ש י ג• מ ק צ ו ע נ ו ס פ י ם מ ח י ז ל א ר ץ כ ד • ל ו ?של י ס א ת ה ח ס ד כ ה ח א ם ל ח כ נ י ת ה מ ו ב א ה כ א ן . 3 . ה ה כ נ ו ת ה ד ר ו ש ו ת ל מ ע ן ה י ו ת השד ו ח ו ח כ ס י ס י 0 מ ו כ נ י ם ל פ ע ו ל ה ל פ י ה ת כ נ י ת . א . ס י ו ר ב א ד ן של ה מ מ ו נ ה מ ס ע ם ה מ ח ל ק ה ע ם ו ע ד ה מ י ו ח ד ת ל ק ב י ע ת : 1 . ה ש ד ו ת ה ק י מ י ם ה ב א י ם ב ת ש כ ו ן ל ש מ ו ש ל פ י ה ת כ נ י ת . 2 . כ ס י ס י ס ח ד ש י ם ל ה כ נ ה . ב . ק ב י ע ת ת כ נ י ת ל כ ב ו ש ו ש מ י ר ת ה ש ד ו ת ה א מ ו ר י ם . ג . ק ב י ע ת ת כ נ י ת ל ה כ נ ת ה ב ס י ס י ם ה ח ד ש י ם , ו כ י צ ו ע ה ב ה ק ד ם ה א פ ש ר י . ( ה כ נ ת ה ש ד ו ח צ ר י כ ה ל ה ע ש ו ת ב ה ת א מ ה ל ת כ נ י ת ה ק מ ת ה כ ת ה א ו י ר י ) . 1 . ה ק מ ת מ ח ל ק ה מ י ו ח ד ה ל ח י כ נ ו ן ו ב י צ ו ע אשד ת ע ב ו ד כ ש י ת ו ף ה ע ו ל ה ע ם ה מ ח ל ק ו ת ה ק י מ ו ת ו המם ה . ח ב ר י ה מ ח ל ק ה ג ר י כ י ם ל ה י ו ת ^ ^ ז ^ ר אש ה מ ח ל ק ה \ / א ח ר א י ל כ ח ו א ח ר א י לשד א ח ר א י ל א ס א ח ר א י ל ת ח ב ו ר ה מקעגר מ ט ע ם מ ח ל ק ה ה ע ל מ ח ל ק ה ל ה ת ח י ל מ י ד ב פ ע ו ל ה , ל ק ו ל ק ב ל א ת ה ח ק צ י כ ה ד ר ו ש . ( ב ע נ י ן ה ח ק צ ל א ו י ר ו נ י ם ו ל א י נ ו נ ס ר ה ט ס , י ו ז מ ה ו א ת ה א ח ר י ו ת ל ב י צ ו ע , ל ה ל ן ) . בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 .6 הכנת מלאי דלק 100 , ו־ 150 אוקטיין). את הדלק , צבירת מלאי גדול ככל האפשר של דלק אוירי ( 80 צריך להחזיק במתקנים מיוחדים וקרוב ככל האפשר לבסיסים הראשונים לפעולה לשי התכנית. ה מ ת הצי ו ד והכ ל ים ל ה ק מ ת רשת ה קשר א. רכישת והתקנת מכשירי הרדיו הדרושים, מלאי חוטים, טלפונים וכוי. ב. גיוס והכשרת ״קבוצת הקשר״ והדרכתם לפעולה. ג. אימונים ותמרונים בעזרת שיטת קשר מסודרת בין האוירונים וכחות הקרקע. ת. נון טקטי מוקדם. הכנת תכניות להשמדת גשרים, מעברים, דרכים, מסילות־ברזל וכר• מן האויר. הכנת מפות, תצלומים וכר תוך שלוב ותיאום עם תכניות ההגנה הכלליות ומחשבת שתוף אויר — קרקע. נשק ו ת ח מ ושת ^ 1. קביעת סוגי הנשק בהתאם ^וירונים.הנמצאים ולתכנית הרכישה. רכישת הנשק והתחמושת אלסמרס״. ™ הכנת מלאי הומרי־נפץ _ןפצצ רכישת והבאת החמרים־יהדרושים לי* ו רם״ . .8 התקנת תעשית רקטו^ ויזאש (ראה •ערק ד. ריי^־קטות .( ר א ה ^ ^ ו ס פ ת ^ .— 4 ה ק מ ת ״גדודי צופים״ 1. הכנת קורם קצר למספר 'אנש?ם מנ׳?\\י/ %1 >^קכרת" וה%ת סוגי האוירונים י._ה&^£אי|ר'גדול קל.ללמדם מהר) עד כדי « הנמצאים בידי האוייב (כיון שמםנ שיוכלו להבחין בהם במהירות רבה ובעל תנ^י/ראות. 2. הסדית תכנית תצפיות מתמידות בכל שעו^י-היוט לפי האיזירים. 3. הדרכת מספר גדול ככל האפשר של אנשים להבין\ולהבחין באוירונים אלה. 4. הוראות איך להעביר את הידיעה במקרה של גילוי אוירוני אויב. שליחת משלחת (המכילה בעל מקצוע) לאמריקה עם תכנית והוראות בדבר בידור האפשרויות וביצוע הקניות של האוירונים והציוד הדרושים. ב. יצירת המנגנון לגיוס האנשים לתפקידים השונים (עיין תוספות א׳ ובי). ג. הסדרת העברת הכלים לארץ. (הצעות להלן). ד יצירת שיטת קשרים יעילה בין המחלקה בארץ ובא כהה באמריקה. פרק ב׳ הקמת הכה האוירי בשלושה שלבים א. שלב ראשון (להתחיל בפעולה מיד!) 12 או י ר ו נ ים צי ב י ל י ים אשר א פשר ב נ ק ל ל ה פ כ ם ל א ו י ח נ י — 1. קנ יה מי ד ית של 20 קרב (אוירונים חד מוטוריים, מהירים ביחס, רב גוניים בשמושם הטקטי) (עיין .( תוספת ג׳ סעיף 2 2. קבלת הרשיונות להכנסתם בעזרת החברות הקיימות. ,( 3. העברתם לארץ מיד! (בהתאם לפרק העברה) (תוספת א׳ — 2 4. הכנת והבאת הנשק, התחמושת וכר לציוד האוירונים (בהתאם לסעיף 7 פרק א). 5. א. ציוד האוירוניס הנמצאים ברשותנו עכשו לשמושים טקטיים נגד מטרות קרקע ואימון מקביל של טייסיהם. .( ב. ארגונם כטייסת סיור (וסיור־מזוין) עם פקוד ותכנית (להלן פרק ג׳ — 1 6. א. גיוס קבוצת טייסים צבאיים הנמצאים בארץ לקבלת פני האוירונים המובאים. הכשרתם במשותף לתפקידם, אימון וכר וארגונם בטייסות. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ב. גיוס של צות הקרקע ^השטתיםי^וירונים אלה. jefinn ג. ארגונם כטייסות וקכאגת להפכם למפציצים בינוניים. y m 3 אוירונים \ ו מ נ ו ע י ע \ * צ — 7. קנית 5 .4 ^® הבאתם וההכנות בשטיח.ציודנו׳ כמו ב סעי ג ים ב• ש ל ב ש נ י ( ל ה ת ח י ל \ ) ^ ע 1% שיג מספר מספיק *^«) 20 אויו^י קרב !דז^ונעגיים — 1. קנית והתקנת 40 הכיסה ע״י אומנים אזרחיים כנזכר m של אוירונים מסוג זה יש לו?ע 5ילים בסעיף א ׳ ־־ 1 ב ת ח י ל ת ׳ 1 1 5 אוירוני תחבורה חד מוטור^שאמזר .להשתמש בהם למטרות שונות. — 2. קנית 10 5 מפציצים בינוניים. ״ ^ - — 3. קנית 10 4. גיוס צות האויר !הקרקע מחוץ לארץ ל השל מ ת 5^ת הנמצאים בארץ. (ארה״ב) 5 רכישת ציוד ומלאי תחמושת ופצצות והעברתם לארץ. (ראה פרק ״העברה״) בארץ על קנית אוירונים וציוד מהמלאי המיותר R.A.F. ־ 6. משא ומתן עם קציני ה והנושן שלהם בארץ, לקניה: — א. מיד. ב, במקרה ובזמן היציאה. ג. שלב שלישי 1. קנית אוירונים כדי השלמת המספרים למכסת התכנית. 2 העבי־תם לארץ בהתאם לנסיון הקודם. 3. הסדרת שיטה יעילה (רצוי אוירית!) להספקת ציוד לכה האוירי. א. דלק. ב. תחמושת. ג. המרי נפץ. ד. המרים לייצור רקטות. 4. רכישת הציוד הנוסף הדרוש להשלמת ארגונו היעיל ולאפשר את הפעלתו של הכה האוירי והעברתו לארץ. 5. המשכת גיוס האנשים. פרק ג׳ תיאור הבה האוירי ואפשרויות ניצולו כבל שלב 1. א י ש ח י ו ת נ יצו ל ה כ ח הקי ים ו ה ה כ נ ו ת ה ד ר ושו ת לשם כך. (הצעות כלליות לתכנון ובדיקה ע״י המחלקה). א. א פשר ו י ו ת : 1. סיור (פעולה זו כבר נעשית בהצלחה). 2. סיור מזוין. 3. פעולה נגד כהות קרקע (ע״י פצצות אנטי־פרסונל). 4. שיתוף פעולה, והדרכת יחידות על הקרקע. 5. אספקה לנקודות מרוחקות או נצורות. 6. פעולת עונשין והטלת אימה (בהגבלות). 2. הינף תכיל 5 טייסות, מהן: א. 3 טייסות אוירוני קרב מותאמים, ( 18 אוירונים בנדה). כל טייסת תמנה 6 אוירונים בשני גפים של 3 אוירונים כ״א. ב 1 טייסת אוירוני סיור ( 8 אוירונים) המרכבת מהאוירונים הקלים הנמצאים כיום בארץ. 3 אוירונים בס״ה). — ג. 1 ט־יסת מפציצים מותאמים ( 5 כנזכר לעיל האוירונים המובאים יהיו מטפוסים אזרחיים המסוגלים להתאמה למטרותינו בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ויש להשתדל להביאם באורח חוקי בעזרת מוסדות התעופה הקימים. על כח זה אפשר יהיה להטיל את מרבית התפקידים הטקטיים הנזכרים. שלב זה צריך לבצע ללא כל דחוי! 3. פירוט הנח האוירי (בסוף השלב הראשון). מספר האוירוניס מספר הטייסים סוג האוירוניס טייסות בטייסת ס״ה בטייסת בס״ה 36 12 18 6 אוירוני קרב מותאמים 3 6—10 6—10 3—5 3—5 מפציצים מותאמים 1 16 16 8 8 סיור 1 58—62 29—31 בס״ה 5 4. הערכת מספר האנשים הדרושים בשלב הראשון. סוג מספר טייסים עובר׳^יןרקע הכח האוידי בסוף *ג! 1ל 1 • א. האיירונים הגוםפינ 1״טד 3 ׳;®* הנזכרים בפרק תוספות מפציצים צבאיים מהסוגים 6 אוירונים מהסה — ותחבורה ( 10 ב. חלוקת הנח ליחידות 12 אוירונים צבאיים מהסוגים — יקרב, ( 18 3— 1 ט^סות מפציצים בינוניים ( 8 —: יך ת%ות ג׳ — 2 ד׳). 2 טייסות סיור "פרק תוספות ג׳ — 2 א׳). כנף א׳ תשאר תחת פיקוד מרכזי. כנפות ב׳ ג׳ תועברנה למרחבים לפי הצורך ותמצאנה תחת פיקודו של מפקד המרחב (אויר). בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מספר האוירונים מספר הסייסים סוג האוירוניס בס״ה בסייסת בסיה A 36 24—36 12 12 18 ^ i n א. אוירוני קרב מום־ :; 10 אמים ב. צבאיים 10—6 16—6 10—6 8—6 3 - 1 . 3 - 8 \ י an 1 1 •י-< —2 א. מפציצים מותאמים ב. צבאיים 16 16 8 fe 8 'H סיור 1 12—20 6—10 6—10 1—2 1— תחבורה 2 90—134 50—66 9— סה״כ 12 ד. הערכת מספר האנשים הדרושים בשלב השני סוג מספר 100— טייסים 140 180— עובדי קרקע 240 30— אדמיניסטרציה מרכזית 40 40— בכנפות וכוי 60 50— שרותים נספחים 80 50— שונים 70 450— סד,״כ 630 ה. את הכה הזה אפשר כבד להביא בחשבון כגורם מכריע ויסודי בכל תכניות הגנת הארץ• כמו כן מאפשר כח זה התגוננות מפני התקפה מן האויר. 6. מספר האוירונים, סוגיהם ומספר הטייסות עם השלמת התכנית (סוף השלב השלישי). מספר האוירוניס מספר רוטייסים סוג האוירוניס טייסות בטייסת בס״ה בטייסת בסיה 63—95 9—12 42—63 6 - 9 אוירוני קרב (כל הסוגים) 7 25—40 6—8 12—18 4—6 3 מפציצים (כל הסוגים) דו מנועיים 15—25 8—12 8—12 4—6 סיור 2 30—45 10—15 15—18 5—6 תחבורה וסיור 3 133—195 77—111 ס״ה 15 הערכת מספר האנשים לחכנית המושלמת סוג מספר 140— טייסים 200 300— עובדי קרקע 350 40— אדמיניסטרציה מרכזית 50 60— ״ כנף וטייסות 100 60— שרותים נספחים 100 100— שונים 200 700— בס״ה 1000 13 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 פרק ד׳ הצעת תכ נ ית כוללת לאתו ן וחלוקת כחוות האויר 1. הארץ תחולק לשלושה מרחבים. כחול r r ( א. מרחב מספר אחד (מערב ב. מרחב מספר שנים (צפון) ראה מפד. ך אדום כתום L ג. מרחב מספר שלושה (דרום) -י לכל מרחב תהיה מסונפת כנף אחת של האוידיה. 2 לכל כנף, עם השלמת התכנית, יהיו לפחות שדה אחד מתאים לפעולה של כל הסוגים ובכל התנאים, ושדה עזר אחד. רצוי ששני השדות יהיו במרחק מתאים מהגבולות ובתחום פ'$ול<ז הכנף. 2 טייסות לוחמות — 3. כל קנף׳&^חשלמנן התכנית, תהיה מסוגלת לאכסן ולשרת 3 וטי&ת ח?< ממנה. טייסות. רפנה לכנפות בהתאם לתנאי המקום והצרכים. יל פלישה. (בשיתוף פעולה עם כחות הקרקע) קרה של התקפה (בשתוף פעולה עם כחות וטי 0$ חל׳^צמנה. (ftmzjL 4. א." בכל^כנף תה^גה \יב י טיץןת \התחב,־רי^ 8ער 5. כל.מפקדץפ 1ף זו/יד, אחר&י*ו א. ^ ע נ ת ב. להגנל הקרקע). ג. לסיורים ה^*פחים^ 3רחב הכנף לפי תכנית המטה. V&j ^ ' . ד. להבטחת השד ו ת ה. להוצאה לפועל של ח £ממ מעובדות ע״י המטה. ו. להספקת ידיעות למטה על המתרחש במרחב, לאורך הגבולות ובאיזורים הנספחים. 6. לפחות כנף אחת המורכבת מ: טייסת קרב טייסת מפציצים (מלאה או חלקית) חלוקת הכח ליחידות מטה א 1יר טייסת טייסת קרב טייסת קרב טייסת קרב מפציצים טייסת סיור ותחבורה I 51 104 טייסת קרב 6 טייסת קרב - 5 טייסת קרב - 4 - טייסת מפציצים 52 - - טייסת סיור ותחבורה 105 טייסת סיור ותחבורה טייסת סיור ותחבורה טייסת סיור ותחבורה טייסת מייסת קרב מפציצים 103 102 101 53 מרחב מרחב מרחב ראשון שני שלישי ו ו ו כנף א׳ כנף ב׳ כנף ג׳ I כנף מיוחדת בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 טייסת תחבורה (מלאה או חלקית) טי־סת סיור תעמוד לרשותה תמידית של המפקדה הכללית והמטה ותחנה במרחב מספר אחד. כנף זו תהיה מסונפת, באדמיניסטרציה ובכל השרותים הקרקעיים, למרחב, אך הפקוד האוירי שלה ישאר בידי המטה (כנף זו תהיה הראשונה להקמתה). כנף זו תועבר למרחבים אחרים, כולה או חלקה, לפי הצורך בהתאם לפקודת המפקד הכללי של האויריה. כמו כן תשמש כנף זו לביצוע תפקידים מיוחדים והתגוננות אוירית. פרק ה׳ התגוננות מפני התקפה אוירית 1. ה ת ג ו נ נ ו ת פ ס י ב י ת א. הדרכת המשמר האזרחי בערים למקרי התקפה מהאויר לתפקידי: 1. כוון ההמון למקלטים ולמקומות מבוטחים. 2. שמירה על האפלה. 3. עזרה ראשונה וגלוי נפגעים במקרי הרס והעברתם לבתי חולים. 4. פנוי חרבות והסדרת התנועה. 5. כבוי פצצות תבערה וטפול בפצצות ״מתות״. פ הסדרת שיטת אזעקה והוראות לצבור כיצד להתנהג במקרי הפצצה אוירית. ג. הכנת ״מכבי־האש״ למלחמה בשרפות גדולות ובמקומות שונים בבת אחת. ד. מנוי ועדת מומחים לקביעת מקלטים והמקומות המובטחים ביותר בבתים. ה הכנת ״בנק דם״ בבתי החולים. 2 ה ת ג ו נ נ ו ת א. ,הק^, 1דודי־^פים״ ו״גדודי מאזינים״ לצפית והבחנת אוירוני האויב. (פרק ב. הסברת ׳זיט~קשר לח* 5!ת הידיעה על גלוי אוירוני האויב. בלונים (?) * ™ .-ג.־• לפג 1 , — ק ^ ו י אוירוני אויב מתקרבים (בעיקר מצד ־ - ״ 1 אנטי איריים. [ • ס י ב [ מצויירת ^!אוירונים המוכשרים למלחמה אוירית בהקדם ד. הסך . מועני רדיו* נגב! הקמת י ) . » האפשרי (רזן^תכניו/ש^ב ת ו ס פ ת א׳ 1. ק נ י ת ה א י י ו ו נ י ם והציוד הקניה צריכה להעשות בעיקר באה״ב (ובארצות אחרות בהתאם לסוגים). תנאי ראשון לכך יצירת קשר מהיר ויציב עם גוף בארה״ב (ובארצות האחרות במדת הצורך) המסוגל לרכז ולבצע את פעולת הקניה. אם אין אפשרות כזו יש לשלוח לשם כך אדם מיוחד. חשוב שהאדם יהיה בעל מקצוע בתעופה. צנור ראשון במעלה לרכישת האוירונים באמריקה צריך להיות מלאי המלחמה שהכיל עוד לפני זמן קצר מלאי לא אכזב של (Surplus war Goods) הניתר אוירונים מטפוסים שונים. רבים מהטיפוסים הללו, המתאימים לשמוש בארץ, היו נתנים להרכש במחירים זולים מאד מפני שלא היה להם דורש. אמ אין להשיגם בדרך האמורה, אפשר (AT6־ חלק מהטפוסים האזרחיים (כגון ה לקנותם בשוק או בהזמנה מבתי החרשת. מרכ 1 הפעולה בארה״ב יצטרך לדאוג גם להקמת גוף שיהיה אחראי לקנית הציוד הנוסף, הזיון והתחמושת, לדאוג להתקנת הכלים ולסידורי העברתם. 15 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בענ־ני קניה כדאי להתענין גם בקנדה, באנגליה, בדרום אפריקה, וגם בארץ באפשרות של רכישה ממלאי המלחמה המיותר. 2. דרכי העברה: א. אוירו נים אזרחיים \ '**־._ 1) הסדרת הצד החוקי הקעמ־ר בה^סתם לארץ בעזרת הגופים הקיימים. פשר את העברתם המידית. » זגשר $» ו« 2) רכישת או שכירו^^ה נ 3) במקרה שהדמי״יהחו^ה תלויה בעכובי^צו שאיננה אפשרית לגבי מספר אוירונים מס'פיס,^ש לח^תמש ?חיך הנקו 1 ו^* )» אוירו ני 3לצט למטה. אנית משא )LST ,(Escort carier) 1) רכישת אניה מז^ז^נסיס למטרות פלישה) גודל וטפוס האניה צריכים להקבע לפי הזדמנות הקניה, ההתאמה למצב הפוליו," ההתאמה למספר האוירונים והטפוסים ונוחיות הפריקה. י י ^ 2) ציוד האניה ׳!תעודות הסואה שירשו לה את ההפלגה מארה״ב והכניסה לים התיכון. 3) באם אפשרי, צריך למצוא הסדר למען תוכל האניה לעגן בנמל במרחק מינימלי מהארץ (איטליה, ארצות הבלקן וכוי). 4) את האוירונים יש להשתדל להטעין עד כמה שאפשר מבלי לפרקם. כמו כן יש להטעין על האניה(ות) מלאי של דלק, תחמשת וכוי. להפעלת האוירונים, וגם את חברי הצות אשר יגויסו בארה״ב למטרה זו. (חברי הצות יכולים, כמובן, לשמש גם כמלחים להסעת האניה). 5) האניה צריכה להפליג בו ברגע שרכישת האוירונים, התקנתם וטעינתם, מסתדרת. 6) הסדרת שיטת קשר יעילה בין האניה והארץ מרגע הפלגתה. 7) אם תגיע האניה לים התיכון לפני היוצר התנאים לפריקה בארץ: א) תעגון האניה בנמל קרוב ביחס (אם הסדור יעלה). ב) תשוטט במרחק מסוים מן הארץ (באם סדור העגינה אינו בא בחשבון). 8) בהתאם לטפוס האניה והמטען, יש לתכנן למפרע את פרטי הפריקה, ההורדה אל החוף וההעברה לשדות בהתאם לתנאי הזמן. ג. הטסת האויחנים ארצה למרות שדרך זו, בראיה ראשונה, נראית כהגיונית וכפשוטה ביותר יש להביא בחשבון: 1) את אי־יעילות סוג האוירון (הגדול) המסוגל לטיסה כזאת — בתנאי הארץ. 2) טיסה כזאת תלויה בהקמת רשת בסיסים ושרותים אשר יש לברר את אפשרות וכדאיות הסדרתה. 3) רק אוירונים אזרחיים באים בחשבון להטסה. ז״א שאת הציוד, הנשק והתחמושת צריך יהיה להעביר בדרך מיוחדת. תוספת בי גיוס טייפים ובעלי מקצוע אחריש לאויריה. 1. בארץ ישראל: א. מפקד הכהות (כנזכר בפרק הכנות וסדורים מידיים סעיף בי). ב. גיוס אנשים כדי להפוך את הכלים הקיימים לטייסת סיור מאורגנת ומזוינת. ג. גיוס קבוצת אנשים לקבלת המשלוח מחוץ לארץ והכנתם להפעלה מידית. ד. הכנה ואמון של יתר האנשים לקראת משלוחים נוספים. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בארצות הברית א. הקמת ועדה ליד הגוף האחראי לעניני קניה וציוד שמתפקידה יהיה לארגן את הגיוס. ב. ארגון המגויסים ^זידות בהתאם להתפתחות התכנית. ג. מציאת אפשרויות ש״ליייא^ והכשרה.׳ ד. גיוס בעלי מ^י ו^ח ג י ם ב^אפ לצר כ י ההגנה בארץ. ה. חתירה לק^את הפי(^!\!*ס לתני^,התנדבות רחבה להגנת הארץ במקרה שהתנאים וזפוליטףס יאפשרו ^וז.^ ^*־׳-, 3. אימונים בארץ. בדתאם לתנאי א 1מ״< ודחיפות. העען{"*צ;י לתת אפשרות לטייסים לטוס כ־ 25 שעות באוירון המיועד להם נוממ^ךת תוך אמונים לקראת התפקידים המיוחדים 4. רקטות לדעתנו סוג נשק זה, הקל ונח לייצור והפעלה דורש תשומת לב מיוחדת הן בשטח של פעולה אוירית והן כמכשיר לפעולה על הקרקע. כדאי להביא בפני מחלקת התכנון את בעית ייצור סוג זה בארץ בעיקר למטרות שמוש מהאויר. תוספת ג׳ פוגי האוירוניפ המוצעים 1. הנתונים בבחירת האוירונים א. התאמה לתנאי הפעולה בארץ: 1) חסכונות בדלק. ) 2) אפשרות נחיתה על מסלולים קצרים ובשדות פרימיטיביים. ) 3) רב גוניות קרבית. ) 4) יכלת תיאום פעולה אויר־קרקע. ) 5) פשטות בשרותי הקרקע ותכונות הטיסה. ) 6) התאמה לתנאים האקלימיים (טרופיקליזציה). ) ב. אפשרויות הרכישה, ג. המחיר ד. אפשרויות ההעברה. ה. אפשרות של שמוש אזרחי בעתיד. 2. סוגים הבאים בחשבון להבאה מידית: (בדרכים לגליות אם אפשרי הדבר) — North American AT-6 ("Harvard") (1) : א. חד־מנועייס Pratt & Whitney (Wasp) אוירון חד־מוטורי, דו־מושבי, חד־כנפי מונע במנוע בן 600 כייס. מהירותו הרגילה כ־ 150 מיל לשעה. מהירות מקסימלית כ־ 180 מיל 31 שעות. הטוח — 450 מיל בקירוב. A — בשעה. השהות באויר . 4 מכונות יריה מטיפוס 0.30 — אפשרות הזיון :— כנפי האוירון מותקנות להטענת 2 אפשר להעמיס עליהן גם פצצות במשקל 200 פונט. נעשו גם נסיונות להרכבת מספר רקטות. (הקניה אפשרית בארצות הברית ואולי גם בקנדה). ייתכן .Harvard^ אוירון אנגלי הדומה בתכונותיו — Miles Master (2) שאפשר לקנותו באנגליה או בקנדה. 17 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 p & w אוירון חד מוטורי מתוצרת קנדית. מונע ע׳׳י — Noorduyn Norseman (3) 120 מיל לשעה. מקסימום 150 לשעה. אוירון ורסטילי — 6 0 0 . מהירות רגילה 130 מאד המסוגל ליהפך במהרה מאוירון יבשה לאוירון ים. מסוגל לשאת 6 נוסעים או למעלה מטונה משא. חד כנפי, דדמנועי (שמש כמפציץ בראשית — Avro Anson (1) : דו־מנועיים המלחמה ואחייב בטרנספורט). הייצור קנדי או אנגלי ונמצא בכמויות גדולות במלאי המלחמה הנותר. בני 450 כח P&vt 2 או Cheetah איירון זה בעל טוח {דול ביחס. מונע ע״י 2 מנועי 12 מיל בשעה (בהתאם לסוג המנועים). iHl50 סוס כ״א. מהירותו שרות ומסוגל לנחות בשדות פרימיטיביים. נושא 7 £*»1?6 האוירון הזה נוח מא 3^טי ,Jims ^ * - ^ ניסעים או משא ש ל אויחין^&מון אמריקאי למטילי פצצות ורסטילי Vv ^ c h c r a f ^AT- 1 1 (2) בעלי 450 כייס). / (?«6 ווי ,jqrtpp ומתאים לתפקיידינו.^ מנועי ״ הבאים* % ^ tMr j a r r ? אוי רוני מלז*וה מנ ן%״אל י ס ו ן ״ בעל 1000 כוח סוס. — P-S^OAFT^BRA ח ד ־ מ נ ו ע י י ם • ^ ) ״ פצצה , X 4 50 . מכ ו נ ות יריד , X 1 3% י 4ן: ת ו ת ו } ) > . N P 7 5 ? 3 6 0 . מהי ר ות מקס ׳ % H j*-** 5 0 0 ם ו נ ט י — אפשר להג ד י ל את הטוח ע ^ ת ו ס פ ת נ!נה 1חיצוני במק ום הפצצה. האוירון הזה טו ב במי וחד ל ה ת ק פ ת מטר ות ק ר ? ן # ! # £ ך 4— ד ומה בשכונותיו הכ ל ל י ות ל־ 39 מצויד ב־ 6 — P-40 Toma h awk (2) מכ ו נ ו ת יריד, של 50 . אפשר ל ה ר כ י ב על י ו פצצות. מנוע ״אליסון״ או ״מרלין״, בעל 1000 כייס. מה י ר ות — (P-51 — Mus t ang (3 5 0 0 x 2 6 או א ר ב ע ה תותחי 20 מ״מ. יכול לשא ת x 5 0 400 . טווח 640 . זיון פצצות. א ת כל הטי פ וסים האלה יש ל ח פש בארה״ב. תוצרת אנגליה. צריך לחפשו בקנדה או לנסות — Hawker Hurricane (4) להשיגו בארץ. מנוע ״מרלין״, 1170 כייס. מהירות מקס. 335 . טוח — 540 מיל. פצצות. שימש גם x 500 2 + . 303 . מכונות יריד x12 20 מ״מ או x4 : זיון כנושא רקטות. 5, אוירון ורסטילי המתאים לכל המטרות. ,9 , מספרים 16 — spitfire (5) מהירות .Wright Cyclone, 2x1350 H.P. ,B—25Mitchell( 1) — דרמנועיים 2 טונות. זיון — מקס — 300 מיל לשעה. טוח 2000 מיל במהירות 170 . מטען 3 . m m 75 6 מכונות יריד, של 50 בצרוף תותח של עד —8 י ותר מהי ר ו פחות ורסטילי ומתאים .B — 25־ מנ ועים כב .A 20 Ha v o c ;2) ל ת נ א י הארץ. o ר» % מקרה נדיר בתולדות חילות האו S ° עם פתיחת שערי הארץ ועם הגיע האניות בפעולות כבר אז. אך עתה התווסף אליהם גוון ° הראשונות לנוזליה, פורץ זרס של כסה וכמה עשיר של ותיקי הקרבות האויריים של כל ענפי ° מאות יוצאי חילות אויר מכל ארצות תבל. מלחמת העולם השניה. היו כאן טייסי קרב שהצ־ ° o מאנגליה, דרום אפריקה, מאמריקה וקנדה מתיצ־ טיינו והתמחו, היו כאן טייסי הובלה עם אלפי ן S % בים לשרות ללא תנאי טייסים, נווטים, אלחוטאיס. שעות טיסה לזכותם והיו כאלה שהיו מחוננים ° אנשי מכ״ס, מכונאים, מהנדסי תעופה, רוב רובם יהודים, אך גם קומץ של לא יהודים שבאו ללחום את מלחמת הארץ ולעזור בהקמת המדינה. עוד בתקופה שלפני הפלישה היה קומץ קטן בכשרונות מנהלתיים וארגוניים ועד מהרה תפשו עמדות מפתח במטה ובפקוד החיל. חיש מהר הפכה האנגלית לשפה כמעט יחידה של היחידות » . 0 של אנשי מחיל בשורות החיל ואף השתתפו המבצעיות וההנדסיות של החיל '•>iU JIACJULgJLgJLgJLSUl^ 9 C 0 0 fl Q tt 0 B.Q.P-f°tA JU 18 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מבצע ״וולווטה״ — טיסת־ מרחק שעות של ״ספיטפיירים״ (V/ במשך ״ מיוגוסלביה לישראל עוד באמצע אוגוסט 1948 התברר כי ראשוני הספיטפייר דגם 9, אותם רכש חיל האויר עוד חודשיים לפני כן בצ׳כוסלובקיה, מוכנים למסירה. מוחק הטיסה משדה היציאה, שהיה אותו זמן ביוגוסלביה, עד לישראל הסתכם בכ־ 400 ו מילין. ספיטפייר, אף עם מיכלי דלק נוספים מתחת לכנפיים, אינו יכול לשהות באויר יותר מאשר 2 שעות. בהתחשב במהירות שיוט של כ־ 200 —3 מי״ש הרי ברור שהספיטפיירים לא יכלו להגיע ארצה בקפיצה אחת, אלא אם כן יוסיפו למיכלי הדלק הקיימים עוד מיכליס פנימיים ועל ידי כך יכפילו את טווח המטוס. שוב תוכננו ושופצו אימפרוביזציות שונות, עד שעלה בידי סגל המי הנדמים והמכונאים להרכיב מיכלי דלק נוספים בתוך המטוסים במקום ציוד הרדיו ולהאריך את טווח המטוס עד לערך 1400 מיל או כ־ 7 שעות טיסה. הממונה על פעולה זו היה יהודי אמריקני בשם פומרנץ, מרצה באוניברסיטה, מהנדס וטייס כאחד. בשלב האחרון של מבצע ,וולווטה״ התרסק מסוסו בהרי יוגוסלביה והוא נהרג במקום. אגף המבצעים במטה החיל ניגש לפתרון מנקודת ראות של מבצע, שכינוהו ,וולווטה״. שיתוף פעולה ראשון אויר־ים בתכנון המבצע צריך היה להתחשב בכמה עובדות בולטות. א. ב. ג. ד. המטוסים הצטרכו לטוס ללא רדיו. מרבית נתיב הטיסה היה מעל לים. גם עם המיכליס הרזרביים שהותקנו לא היו נותרים לפי החישובים יותר מ־ 20 דקות שהיות באויר בנוסף לדרך אל המטרה (שדה רמת־דוד). יהיה זה בלתי הגיוני לסמוך על ניווט הטייסים במצב כזה, שבו כל סטיה קלה עלולה להביא לאובדן הטייס והמטוס מחוסר דלק, אם לא מכל סיבה אחרת. תכנון המבצע על כל שלביו היה ראוי לשבח. לכל אורך נתיב הטיסה נקבע, בתאום עם חיל הים נתיב שיוט לאוניות מסוימות שתפקידן היה לבוא לעזרת מטוס שיפול. עובדו לשם כך נוהלי תקשורת משותפים אשר היוו ראשוני הנוהליס לפעולה משותפת אויר־יס, ואף על פי שנתגלו בהם לקויים מיד עם התחלת המבצע, הרי שבכל זאת פתחו בפני שני הכוחות אפשרויות של פעולה משותפת בעתיד. נוסף על כך נקבע מטוס קומנדו כמטוס מוביל לצרכי ניווט והצלה ובו סירות הצלה (דוגיות) וכן מכשירי האלחוט שהיו חסרים במטוסי הקרב. היה הכרח להתאים את 'מהירות השיוט של המטוס המוביל לוו של הספיטפייר, דבר שלא היה מן הקלים ועל כן היו מצווים על קפדנות יוצאת מהכלל לגבי השמירה על נתיב הטיסה. ה״ספיסים״ הראשונים מגיעים לישראל מן הארץ יצאו אותו זמן ששה טייסים, רובם ככולם יוצאי הר.א.ף. או חיל האויר הדרוס־אפ־ ריקאי ולזכותם נסיון רב על הספיטפייד, אף כי מימיהם לא השתתפו במבצע מעין זה. הם נועדו להשתתף בשלב א׳ של מבצע ״וולווטה״. בשלב זה יצאו את בסיס יורם ביוגסלביה ששה ספיט־ פיירים ונפגשו מעל הבסיס עם המטוס המוביל. מיד הם פונים לנתיב שנקבע ובמטה החיל מת־ קבלת הודעה על המראתם באמצעות המטוס המוביל. וכך נמשך ״המסע״ מעל הים במשך קרוב ל־ 7 שעות. ברמת דוד מוכן בינתיים מטוס דקוטה עם אמצעי הצלה יס־אויר, לבא לע!רת כל מטוס שעלול לנחות בים וכן מצויות יחידות חיל הים לאורו נתיב הטיסה. בהתקרב המבנה לאי רודוס נמסר על תקלה בשני מטוסים. הם פונים לעבר האי אולם המבנה ממשיך בדרכו, באשר כל רגע השהייה עלול לגדול דלק יקר של המטוסים. כעבור 6% שעות מיסה מתקרב המבנה להרי הכרמל והקהל הרב שהתאסף ביני תיים ליד חדר המבצעים ברמת דוד, בלי שהוא יודע על העומד להתרחש, סורק במבטיו את השחקים. והנה מופיעים בזה אחר זה ארבעה ספיטפריים,עס כנפיהם הנראות כאילו חתוכות ורק עם נחיתת המטוס המוביל מתברר, כי, אכן נחתו שני הנותרים באי רודוס מחמת קלקול במערכת הדלק שמנעה בעצם את המשך הטיסה. הם נאסרו על ידי שלטונות האי, שוחררו כע־ בור שבועיים והוחזרו ארצה, אולם מטוסיהם נשארו במקום עד אחרי מלחמת העצמאות. ובזה נגמר השלב הראשון של המבצע. בשלב השני, כעבור חודש מגיעים ארצה ששה מטוסים נוס־ פיס, וסוגי מטוסי הקרב בחיל אויר לישראל מגיע עם התקרב תאריך סיום ההפוגה לשלשה, דהיינו מסרטמידט, ספיטפייר ומוסטנג. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כאשר אנו סוקרים א ת אנשי חיל האויר כיום, רואים אנו לפנינו מיספר ק ט ן של חיילים, שמעל לכיס חולצתם לא יתבלט ״אות״ כלשהו• א ל ה ה ם ה״ירוקים׳׳ - שהתגייסו לחיל האויר לא מכבר, ולא הספ יקו עדיין להתנסות בניסיון מיבצעי• רוב החיילים עונדים ״ א ות סיני" - ס ימן כי השתתפו במיבצע ״קדש״• ויש גם חיילים - ומיספרם אינו רב - העובדים, נוסף ל״אות סיני״, גם א ת ה ס רט הכחול־לבן־אדום של ״ א ות הקו - ממיות״• הללו ה ם הוותיקים, שזכו להשתתף ב מ י ל ח מ ת העצ־ מעות• מיספרם בשורות החיל הולך וקטן, ועם ז א ת פ וחת גם מיספר העדים המסוגלים לספר על חלקו של חיל האויר במיל־ ח מ ת העצמאות• מנין נוכל לשאוב בעתיד ידיעות על פרשה זול ניכתבו א מ נם מיספר ספרים המתארים פרק זה או אחר במיל־ ח מ ת העצמאות, כגון הקבצים על מודי אלון, על דני בוקשטיין, על יריב שיינבאום או על זהרה לביטוב, אך אי ן עדיין ספר ה מ ת א ר א ת הפרשה כולה׳ ענף ה ה י ס ט ו ר י ה שבמטכ״ל שוקד אומנם על עריכת מ ח ק ר יסודי בנושא זה, אך כתיבתו תארך זמן רב, וגם כאשר ייכתב הספר, עלולה צורתו ל ה ת א י ם יותר לקורא המצוי אצל ספרות היסטורית מאשר ל ק ה ל הרחב של חיילי ח״א• מיסתבר, כי יש צורך לתאר כללית א ת חלקו של ח ״ א במי לחמת העצמאות, תיאור אשר יאפשר לכל חייל בחיל האויר להכיר א ת הפרשה המעניינת הזאת, תיאור אשר יהיה נאמן לעובדות ויחד עם זאת לא יקפיד בדיקדוקי הכתיבה המיקצו־ עית של היסטו ר יה צבאית• ננסה להגיש כאן לקורא תיאור מסוג זה• נשתדל גם להפיק ל קחים מקורות ה ת ק ו פ ה המתו - ארת, א ם כי ברור שקשה יהיה להפיק לקח כללי מהפרשה, כיון שהתנאים המי וחד ים של הזמן ושל ה מ ק ו ם השפיעו עליה במידה כה רבה• בכתיבת הרשימה נעזר המחבר בחומר אשר נלקט עד כה בענף ה ה י ס ט ו ר י ה שבמטכי׳ל, ובחומר שהוצא לאור הן בספרים והן ב גט^ו ן לכל מ ס פ ק י החומר חייב המחבר תודה• אך למרות העזרה שהוגשה למחבר, ודאי ימצאו ה ק ו ראים בדברים שייכתבו כאן אי־דיוקים או פ יסקות ס ת ו מ ו ת ; ה ק ו ראים מתב- קשים להעיר על כך למחבר, והערותיהם תתקב ל נה בתודה• המערכות במלחמת העצמאות. כיון שחיל האויר סייע לכוחות השטח במלחמת העצמאות, מן הראוי היה לתאר את פעילותו בשילוב עם תאור פעילות יתר הכוחות! לו נהגנו כך היינו מקבלים ספר שלם, המיחס לכל גורם וגורם את ערכו הנכון. אך כיון שהספרים שפורסמו עד כה על מלחמת העצמאות אינם רבי־הקף, לא זכה בהם חיל האויר לתאור מתאים של פעילותו. מאידך גיסא, לא יתכן שנסקור כאן את פעילות חיל האויר במלחמת העצמאות בלי לתאר כלל את המערכות שעל פני השטח, אך גם לא נוכל להפוך את הסקירה לתאור שקול של הפעילות באויר ושל הפעילות על פני השכח. נסתפק, איפוא, בציון ראשי הפרקים של המערכות, כדי שנוכל ליחס אליהן את הפעילות באויר. ניתן לחלק את מלחמת העצמאות לשלבים הבאים: א. מהכרזת אד׳מ ( 29 נוב׳ 47 ) ועד למבצע ״ נחשו ך 3 אפר׳ 48 ) — בתקופה זו ניסו הערבים יושבי ) 21 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הארץ, יחד עם כנופיות בלתי סדירות של ״מתנדבים״ מהארצות השכנות, לפגוע בנו ברצח ובחבלה, וניסו לנתק את דרכי התחבורה שבין הישובים היהודיים המפוזרים בכל רחבי הארץ. הכוחות היהודיים הסתפקו בשלב זה בהגנה על דרכי התחבורה ובפעולות תגמול. ב. מ״נחשון״ ( 3 אפר׳ 48 ) ועד ליום הכרזת המדינה ( 15 מאי 48 ) — בשלב זה נטלו הכוחות היהודיים את היוזמה לידיהם. נפרצה לזמן מה ה ד ר ו לירושלים, נהדפו התקפות הערבים בגליל, ושוחררו הערים המעורבות: חיפה, יפו, עכו וטבריה. ג. מיום הכרזת העצמאות ( 15 מאי 48 ) ועד להפוגה הראשונה ( 11 יוני 48 ) — בשלב זה באה פלישה של 5 מדינות ערב לגבולות ישראל. כוחותינו התאמצו לבלום את הפלישה, — ( 9 יולי 48 — ד. ההפוגה הראשונה ( 11 יוני 48 ההפוגה הוכרזה לתקופה של 28 ימים. תקופה זו נוצלה להתארגנות ולתיכנון. 19 יולי — ה. קרבות עשרת הימים ( 9 יולי 48 48 ) — בצפון הארץ בוצעו בתקופה זו מבצעי ״ברוש״ ו״דקל״, כדי להפחית את לחץ הערבים על הגליל. במרכז הארץ בוצע מבצע ״דני״, אשר בו שוחררו לוד ורמלה. ( 15 אוקטובר 48 — ו. ההפוגה השניה ( 19 יולי 48 — אמנם הפוגה זו הסתיימה, להלכה, רק עם כריתת שביתות הנשק עם מדינות ערב, אך, למעשה הופסקה ההפוגה על ידי שורה של מבצעים, שהראשון בהם היה מבצע ״יואב׳׳. 22 אוקטובר — ז. מבצע ״יואב״ ( 15 אוקטובר 48 48 ) — במבצע זה נפרצה הדרך לנגב, נכבשה באר שבע, ובגיזרת המרכז נכבש האזור שמסביב להדטוב עד לבית גוברין בדרום ועד לחוסאן במזרח. גם לאחר מבצע ״יואב״ התנהלו עוד קרבות לניצול ההצלחה. 30 אוקטובר — ח. מבצע ״חירם״ ( 28 אוקטובר 48 48 ) — במבצע זה נכבש הגליל. 22 דצמבר — ט. המשך ההפוגה ( 1 נובמבר 48 .(48 — ( 6 ינו׳ 49 — י. מבצע ״חורב״ ( 22 דצמבר 48 במבצע זה כבשו כוחותינו את ניצנה וחדרו לתוך סיני עד לאברעגילה. — ( 5 מרס 49 — יא. המשך ההפוגה ( 6 ינואר 49 בתקופה זו, ב־ 24 פברואר 49 , נחתם הסכם שביתת הנשק עם מצרים. — ( 10 מרס 49 — יב. מבצע ״עובדה״ ( 5 מרס 49 במבצע זה נכבש כל הנגב עד אילת ועד בכלל. המערכות שצויינו לעיל מתוארות בצורה גראפית בשרטוט מס׳ 1. בשרטוט מתוארים גם מבצעי ח״א בתקופה ז ו . השורשים ביום 29 נובמבר 47 , כאשר הוכרזה החלטת או״מ, היה כבר בידי הישוב מכשיר להפעלת שרות אויר. מכשיר זה הורכב מארבעה גורמי יסוד: ממטוסיכ, מטייסים״ מצווחות קרקע ומשדות תעופה. מן הראד לבדוק מנין באו לישוב היסודות הללו. התפתחות כאויר עד למלחמת העולם השניה פעילות ד״ר גורביץ. ניתן לומר כי הפעילות הראשונה בארץ ישראל בנושאי אויר היתד, פעילותו של ד״ר גורביץ בגימנסיה הרצליה בשנת 1913 . פעי־ לותו של ד״ר גורביץ הצטמצמה אומנם במתן הרצאות על טיסה ובבנית דאונים, אך פעילות זו שימשה כמניע ראשון להתענינותם בתעופה של שני חניכי ״הרצליה״. שני החניכים הללו — יהושוע אייזיק וחי יששכרוב — מילאו במלחמת העצמאות תפקידי מפתח באויריה: הראשון, ביהושוע אשל, היה מפקדו הראשון של שרות האויר. השני, כחי ישכר, היה תת־שר הבטחון לעניני אויר. הקמת שדות תעופה. במלחמת העולם הראשר 1918 ) שימשה ארץ־ישראל כזירה להתמו־ — נה ( 1914 דדות אויר בין בעלות־הבריח לבין גרמניה וטורקיה. לשם הפעלת המטוסים הוקמו בשנים אלה מסלולים קמאיים ליד עזה, ליד רמלה, וליד צמח. המסלול ליד עזה שימש, החל משנת 1924 , כתחנה למטוסים אשר טסו בקו קהיר—באגדאד. פעילות ״השומר". אף בישוב היהודי היו אנשי חזון אשר הבינו את האפשרויות הצפונות במטוסים. המשורר שאול טשרניחובסקי ודיר בוגרשוב, מנחל גימנסיה הרצליה בוחנים טיסן שנבנה על ידי החניכים. 22 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 טכס חלוקת הרשיונות ל־ 7 תלמידי ביה״ס ישראל שוחט, ממיסדי ,השומר״, נפגש עוד בשנת 1925 עם ליאון בלום, שהיה אז ראש הסיעה הפאר־ לאמנטארית של הסוציאליסטים בצרפת, וביקש ממנו שתינתן דשות למתנדבים מארץ־ישראל להתאמן בטיסה במוסדות צרפת. הצעה זו לא התגשמה. לעומת זאת הצליח שוחט לארגן בצרפת ,,ועד צרפתי למען התעופה בארץ־ישראל׳/ אך ״הועד״ לא הביא כל תוצאות ממשיות. אנשי ״השומר״ החלו לבקש את הישועה במקום אחר. בשנת 1926 נסע אחד מחברי ״השומר״ ללמוד טיס ברוסיה. הוא אמנם הצליח בלימודיו, אך השתקע ברוסיה ולא חזר ארצה. פורענות נוספת זו לא הרפתה את ידי אנשי ״השומר״. חבר אחר של ״השומר״, צבי נדב, נסע בשנת 1927 לצרפת, ושם השתלם כמהנדס מכוניות ומטוסים. מענינים הדברים שכתב נדב מצרפת לחבריו בארץ, אם נשווה אותם עם התפתחות מועדוני התעופה בארץ בתקופה מאוחרת יותר: ״אפשר ובמקום להתחיל בגדולות — במקום להתקשר עם חברות תעופה זרות על מנת להקים חברת תעופה מקומית בארץ, במקום לבקש ממדינות שונות שתאמנה בחורים משלנו בבתי־הספר שלהן לטיס — אפשר ובמקום כל אלה מן הראוי להתחיל בדרך האיטית של הכשרה תעופתית מן השלבים הראשונים. דדך ממושכת אמנם, אך דרך בטוחה. לא קשה יהיה להקים בארץ מועדון תעופה, להעסיק נערים צעירים בבנית טיסנים, וללמדם דאיה ב דאר . לטיסה של כץ, בשדה לוד. אפריל 1939 נים שאנו בעצמנו נייצר. נערים אלה, לאחר שישלטו באויר, ולו גם בדאון, ימצאו את הדרך אף למטוס״. נדב חזר ארצה בשנת 1931 , ובשנת 1933 היה, יחד עם ישראל שוחט, בין מיסדי הקלוב לתעופה ״הגמל המעופף״. מועדון ״הכרמל״. מועדון ״הגמל המעופף״ לא היה המועדון הראשון בארץ ישראל. עוד בשנת 1932 הוקם מועדון תעופה בחיפה, המבוסס בעיקר על דאיה. יהודי חובב דאיה — אלכסנדר גליק, וקצין אנגלי חובב דאיה — קפטין ר׳ י׳ ייטס, בנו בחיפה דאון מחלקים שהוזמנו באנגליה. ב־ 17 יולי 32 בוצע בהצלחה הזינוק הראשון, ובספטמבר הוקם המועדון לדאיה ״הכרמל״, בנשיאות המהנדס האנגלי ר׳ סקרי־ בנר. חברי הקלוב היו אנגלים, יהודים, וערבי אחד. לאחר שקפטין ייטס עזב את הארץ לא האריך הקלוב ימים. חברי המועדון לא היו מסוגלים עדין להפעיל את הדאון בעצמם. למרות מאמצים נואשים להשיג מדריך קבע, לא עלה הדבר בידיהם. פורענות עקבה פורענות: סארג׳נט נאי, שהיה מזכיר המועדון, מעל בכספים! הדאון היחיד של המועדון ניזוק קשה בנחי- תה! בסופו של דבר פורק מועדון ״הכרמל״. פעילותו של פנחס רוטנברג. בראשית שנות השלושים גברה תנועת המטוסים בארץ, ובשנת 1932 הקימה ממשלת המנדט את המחלקה לתעופה אזרחית, ובראשה המהנדס הבריטי מר גמבלי. באותה עת החלו אף אנשי עסקים, כגון פינחס רוטנברג, מעיינים באם־ 23 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שרות של הקמת חברת תעופה בארץ ישראל. בשנת 1933 רכש פינחס רוטנברג מטוס מסוג ג׳יפסי מות באנגליה, והעמיד אותו לרשותו של סטודנט צעיר מארץ ישראל, יצחק צ׳יזיק, שרצה ללמוד לטוס. צ׳יזיק הצליח לקבל רשיון טיסה, וטס בשנת 1933 מלונדון לקונגרס הציוני בפראג, כדי לשכנע את צירי הקונגרס בערך התעופה. הוא שוחח על הנושא עם דוד בן־גוריון ועם דב הוז, שהיו צירים בקונגרס, אך השיחה לא הביאה בעקבותיה תוצאות מידיות. צייזיק חזר לאנגליה, וכיון שלא נמצאו מועמדים . נוספים להשתלמות בטיסה, נמכר המטוס בשנת 1934 צ׳יזיק חזר ארצה, וניסה לקבל רשיון ליבא מטוס פרטי לארץ ישראל. הוא קיבל את הרשיון המבוקש ממושל מחוז הדרום, בזו הלשון: .הנני להודיעך שהממשלה תשמח לעודד את הצעדים המתאימים לקראת פיתוח תעופה אזרחית בפלשתינה״. לאור הצלחה זו נסעו דב ה ה ויצחק צ׳יזיק לאנגליה, ורכשו שם מטוס מייגר מות. כאן נתגלה מכשול חדש בדרכו של צ׳יזיק למרומים: פינחס רוטנברג התנגד להבאת המטוס ארצה. רוטנברג סבר כי הבאת מטוס יהודי תעורר זיף את הערבים לרכוש מטוסים. נוסף על כך רצה רוטנברג לייסד חברה מסחרית לתעופה, והוא חשש שהבאת מטוס פרטי בשלב זה עלולה לפגוע במשא־ ומתן להקמת החברה. מטוס הטייגר מות נשאר, איפוא, בינתים באנגליה. רוטנברג הצליח במאמציו, ובשנת 1934 נרשמה בלונדון חברת התעופה ״נתיבי אויר לארץ ישראל״, עם הון יסוד של 20,000 ליש״ט. החברה רכשה שני מטוסי מציון מתוצרת ״שורט״. היו אלה מטוסים דו־מנועיים, בעלי קיבולת של 6 נוסעים . כל אחד. המטוסים הגיעו ארצה רק בשנת 1937 בינתים, עוד בשנת 1934 , הוקם שדה תעופה קטן בחיפה, ובשנת 1937 נפתח השדה הגדול של לוד. המטוסים של ״נתיבי אויר לארץ ישראל״ הופעלו בקו חיפה—לוד, אבל לאחר פעילות של מספר חודשים נפסקה זו מחוסר נוסעים. בשנת 1938 בנו ״נתיבי אויר לארץ ישראל״, בשותפות עם עירית תל־אביב, מסלול של כ־ 400 מטרים בצפון תל־אביב. החברה רכשה, נוסף לשני מטוסיה, מטוס ראפיד וחידשה את טיסותיה, הפעם גם משדה תל־אביב. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הוחרמו מטוסי החברה על ידי חיל האויר המלכותי הבריטי, ובזאת נסתיימה פעילות החברה לחלוטין. מועדוני תעופה. נוסף לפעילות מועדוני התעו־ פה שתוארו לעיל, יש לציין את פעילותו של מועדון תעופה בעמק הירדן, שנקרא ״השחף״. מאיגודם של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, פרופ׳ חיים ויצמו זיל, ורעיתו לפני טיסה במטוס של ״נתיבי אויר לארץ ישראל״ מתל־אביב לקהיר, בשנת 1938 . לידס ניצב ק ב ת י ט ו האנגלי של המטוס. 24 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ה.כריעי־ האורגני וט״ס׳ו בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 . נוסעים יהודיים במטוס חברת ״נתיבי אויר לארץ ישראל״ בקו תל אביב — חיפה, בשנת 1938 המועדונים השונים הוקם בשנת 1936 ״הקלוב הארץ ישראלי לתעופה״, אשר פעל אחר כך רבות בענף הדאיה, בשנת 1936 קיבל הקלוב גילשון פולני מטיפוס וורונה, ושני דאונים מטיפוס גרונאו בייבי. המהנדס מ׳ וולפמן היה המדריך לדאיה — במלחמת העצמאות נמנה מד וולפמן על מהנדסי התעופה הראשיים בשרות האויר. בין הדואים הראשונים בקלוב היו יצחק הננסון, אורי ברייר ובנימין כהנא ז״ל — שלוש- תם מילאו אחר כך תפקידים חשובים במלחמת העצ- מאות כטייסים בטייסת אי. חברת ״אווירון". בשנת 1936 נרשמה בארץ חברת תעופה חדשה, היא חברת ״אווירון״. בניגוד לחברת ״נתיבי אויר לארץ ישראל״, שנשאה אופי בריטי מוחלט ולא התאימה לצרכי הבטחון של היישוב, היתה חברת ״אווירון״ מכוונת בעיקר לצרכי היישוב. שני השותפים העיקריים בחברת ״אווירון״ היו הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים של ארץ־ישראל. על מנהליה של החברה נמנה דב הוז, ומנהלה בפועל היה יצחק בךיעקב. בשנת 1937 פתחה חברת ״אווירון״ בי״ס לטיסה באפיקים. במטוסי אמונים שימשו לחברה אותו מטוס טייגר מות שנרכש בשעתו על ידי דב הוז 1 5 ״" 1שנשאר בארץ ־ ויצחק צ׳יזיק באנגליה, ומטוס 1 5 לאחר התערוכה של ״יריד המזרח״. כמדריך ראשון שימש טייס אנגלי, אך, כיון שעבודתו לא השביעה רצון, נתמנה במקומו מד ארנסט רפפורט, עולה חדש מגרמניה וחבר קלוב התעופה, שלמד לטוס עוד בארץ מולדתו. מספד חודשים אחרי זאת הגיע ארצה מר צוקרברג, אשר השתלם בצרפת בהדרכת טיסה, והחל לפעול כטייס ראשי של חברת ״אווירון״. נוסף ל מ ט ר נוסף RWD-8 סים שהיו ברשותה רכשה ההברה מטוס מפולין. ביוני, שנת 1939 , גמרה הקבוצה הראשונה של 9 חניכים את קורס הטיס וקבלה רשיונות טיס פרטיים, מבין מסיימי הקורס השתתפו אחד כך שניים — אורי ברייר ויצחק הננסון — כטייסים במלחמת העצמאות. בית הספר של מר כץ. בשנת 1937 נרשמה עוד חברת תעופה בארץ־ישראל — היתה זו ההברה ״שמתי ארץ ישראל לתעופה״, שמיסדה היה מר חיים כץ. כטייסים בחברה שרתו בנו של מר כץ (ר׳ כץ) ומד אדווין ליבוביץ. המטוס הראשון של החברה היה ג׳יפסי מות שנקנה מפיק פחה, מושלה של עבד הירדן. לאחר שהמטוס נהרס בנחיתה בלתי מוצלחת, הביא מר כץ ארצה, בדצמבר 1938 , שלושה מטוסים מטיפוס טיילורקראפט. החברה פעלה כבית ספד לטיסה, וב־ 12 אפריל 39 קיבלו 7 תלמידי ביד,״ס את רשיונו- תיהם כטייסים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הופסקה 25 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 א. רפפורט, המדריך היהודי הראשון בחב׳ ״אדרוך׳. פעילות החברה, ומטוסיה נמכרו לחברת ״אווירון״. שנים ממטוסי הטיילורקראפט פעלו במלחמת העצמ־ אות. חברת אויר מסחרית. לבסוף נזכיר את מטוסם של מר י׳ דושנסקי ושל מר ח׳ ליבוביץ. היה זה . מטוס נוסעים תלת־מנועי גדול, מטיפוס פוקר־ 18 המטוס היה הכלי היחידי של ״חברה אוירית מסחרית״. בטיסתו הראשונה בארץ, שנערכה ברוב פאר בשדה לוד, ניזוק המטוס בנחיתה. החברה לא יכלה לעמוד בהוצאות הגדולות של האחסנה ושל האחזקה, ופשטה את הרגל. המטוס נרכש ע״י חברת ״אווירון״, ופורק לחלקיו. התפתחות כאויר כמלחי׳ע השניה ולאחריה השתתפ ות יהודים בחילות האויר. עם פרוץ מלחמת העולם השניה התגייסו ארץ־ישראליים רבים לחיל האויר המלכותי הבריטי, כולם בתפקידי קרקע, כיון שלא נתקבלו מועמדים מארץ־ישראל למקצועות צוות אויר. בשנת 1941 שונתה המדיניות, וחיל האויר המלכותי ביקש מתנדבים לטיס גם מבין הארץ־ ישראליים. רבים התנדבו, וכ־ 30 מבין המתנדבים אף זכו לסיים את לימודיהם בהצלחה ולקבל כנפים. מבין אלה השתתפו אחדים במלחמת העצמאות. נוסף לטייסים אלה יש לציין אותם ארץ־ישראליים אשר גויסו לחילות־האויר של בעלות־הברית כאזרחים של בריטניה או של ארצות־הברית, כיון שבשעת פרוץ המלחמה נמצאו בחוץ לארץ. מבין אלה השתתפו באופן פעיל במלחמת העצמאות אהרון רמז, דן טולקובסקי ופסח טולצ׳ינסקי. לבסוף יש להזכיר את הטייסים היהודיים שבחילות אויר שונים, אשר עלו ארצה לפני מלחמת העצמאות. מספרם היה רב, ומביניהם נביא כדוגמה רק את היימן שכטמן ואת עמי קופרמן מחיל האויר האמריקאי, את מ ר י ס אלדור ואת הוגו אלפר־ שטיין מחיל האויר הדרוט־אפריקאי, ואת מישה קנר מחיל האויר הרוסי. ברור כי נוסף לטייסים הגיעו מהמקורות הללו גם אנשי צוות־קרקע מאומנים. התפתחות חברת ״אווירון״. מבין כל חברות התעופה שתוארו בסעיף הקודם, חברת ״אוירון״ לבדה המשיכה בפעילותה בימי המלחמה ולאחריה. נוסף למטוסים שעמדו לרשותה, ולמטוסים שנרכשו על ידיה מחברות התעופה האחרות לאחר פרוקן, רכשה חברת ״אוירון״ בשנת 1947 מטוס דו־מנועי מטיפוס דראגון ראפיד. באמצעות מטוס זה ניהלה החברה טיסות מסחריות בקנה מידה מצומצם. כמו כן נמשכה פעילות ביה״ס לטיסה, אשר בו אומנו טייסים פרטיים, וכן צעירים שנשלחו לשם כך מהפלמ״ח. פעילות פלמ״ח. כבר בשנת 1942 נעשה ניסוי להקים מחלקת דאיה בפלמ״ח, אך הניסוי לא עלה יפה. רק במאי 1943 הצליחו 6 פלמ״חאים לסיים קורס דאיה במסגרת ״הקלוב הארץ־ישראלי לתעופה״ בכפר ילדים. בספטמבר 1943 סיימו עוד 20 פלמ״חאים את קורס הדאיה. עתה הוחל אף באמון טייסים בביר,״ס לטיסה של חברת ״אוירון״. הפלמ״חאים התאמנו בקבוצות של 4 חניכים, כשבסיסם הוא בנען והם מתאמנים בשדה רמלה. בינואר 1944 הוקמה פלוגה ז׳ של הפלמ״ח, אשר כללה אף את ״מחלקת הטיס״. מפקד מחלקת הטיס היה פינחס בן־פורת, שהיה ידוע בכינויו ״פיני״. נפגוש עוד בפיני מספר פעמים בפרשה זו של מלחמת העצמאות. מבין אנשי המחלקה נטלו שלושה חלק פעיל בטיסה כבר בראשית מלחמת העצמאות! היו אלה פינחס בן־פורת, אלי פיינגרש ויעקב בן־חיים. יתד אנשי המחלקה — כ־ 30 במספר — התאמנו אמון תיאורטי בביה״ס לפעילי ההסתדרות. חלקם הצטרף לטייסת א׳ כבר בפברואר 1948 כטייסים מהמעין, ויתרם הצטרף לטייסת במרס 1948 . לקבוצה זו השתייכו, בין היתר, צבי זיבל, שזכה לאחר מותו ב״אות הגבורה״, דוד שפרינצק ומתי סוקניק, שנפלו בשעת הפצצת אוניות מצריות ביוני 1948 , ומספר ט־יסים שהגיעו אחד כך למעמד נכבד בחיל האויר. מטוסים פרטיים. נוסף למטוסים של חברת ״אוירון״ נמצאו בארץ מספר מטוסים אשר היו שייכים לטייסים פרטיים: מר לייש היה בעליו של מטוס ; RWD-13 יוסף שטיינמן אף הוא רכש לו מטוס ; RWD-13 בנימין כהנא היה בעליו של מטוס ולין! ועורך־דין שציופק היה בעליו של מטוס אמפיבי מטיפוס סיבי. שדות תעופה. ארץ־ישראל שימשה בסיס־עורף לחיל האויר המלכותי בשעת המלחמה. הבריטים הקימו בארץ מערכת של שדות תעופה: שדה בצת, שדה מחנים, שדה סן־ג׳ין, שדה רמת־דוד ושדה מגידו בצפון! שדה עיו־שמר ושדה כפר־סירקין במרכז! שדה עקרון, שדה הצור, שדה בית־דאראס, שדה בין עזה לבאר־שבע, ושדה פלוגות בדרום. במשך המלחמה שימשו השדות הללו כבסיסים של בתי ספר לטיסה ובבסיסי טייסות מבצעיות. אחרי המלחמה נעזבו דוב 26 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 השדות, אם כי להלכה נמצאו עדין כולם תחת פיקוח שלטונות המנדט. נוסף לשדות אלה, שהיו כולם סלולים כראוי, הוכנו בארץ עוד מספר מנחתים קטנים, כגון מנחת רמלה, שעשוי היה לשמש מטוסים קלים בלבד. הקמת שרות אויר. בשנת 1945 מצאה ה״הגנה״ כי הגיעה השעה לטפל בנושאי אויר במסגרת פעולו- תיה. יהושוע אשל, מפקד ותיק ב״הגנה״, מונה כמתאם את פעילותם של הקלוב לתעופה, של חברת ״אוירוך ושל הגדנ״ע, לרשותו הועמד תקציב שנתי של 2500 לא״י. תקציב זה גדל במשך השנים במהירות מסחררת : בשנת 1946 הועלה התקציב ל־ 3200 לא״י, ולשנת 1947 אושר תקציב של 10,000 לא״י. באוקטובר 1947 כונסה ישיבה מיוחדת של ה״הגנה״, אשר בה השתתפו יעקב דורי, יגאל ידין, פרוס׳ רטנר מהטכניון העברי, יהודה ארזי, יהושוע אשל, אלכסנדר זילוני, אהרון רמז ויהושוע גילוץ. בישיבה זו הוחלט על הקמת שרות אויר. כמפקד השרות מונה יהושוע אשל, וכראש המטה של השרות מונה אלכסנדר זילוני. על אהרון רמז הוטל התפקיד של קצין מבצעים של השרות. אשל הגיש הצעת תקציב של 125,000 לא״י, ומיד אושרו לו 110,000 לא״י. בנובמבר 1947 , חודש אחרי ההחלטה על הקמת שרות האדר, עלה תקציב השרות על מיליון לא״י. סיכום. מהאמור לעיל אנו למדים שב־ 29 נובמבר 47 , עם הכרזת או״מ על חלוקת אר׳ךישראל, נמצא בארץ שרות אויר בעל מנגנון מגובש פחות או יותר. לרשות ה״שרות״ עמדו האמצעים הבאים: .RWD-13 11 מטוסים ( 2 מטוסי טייגר מות, 2 מטוסי • מטוס אחד ולין, 2 מטוסי טיי־ ,RWD-15 מטוס אחד לורקראפט, מטוס אוסטו אחד, מטוס סיבי אחד, ומטוס ראפיד אחד)! • כ־ 40 טייסים ו • מכונאים של קלוב התעופה, מכונאים של חברת ״אוירו!״, והמכונאים היהודיים אשר עבדו בשדה לוד! 12 שדות תעופה צבאיים, 3 שדות תעופה אזרחיים • (חיפה, לוד ותל־אביב), ומספר מינחתים קטנים (כל השדות נמצאו עדין תחת פיקוח שלטונות המנדט)! • תקציב לפעולות רכש בחו׳יל. ראשית הפעילות באויר תנאי הפעילות. באמצעים שתוארו לעיל פעל שרות האויר ככל אשר יכול למען היישוב. הפעילות היתה מוגבלת הן בגלל טיב המטוסים, והן בגלל הפיקוח של שלטונות המנדט על שדות התעופה של רמלה ושל לוד — שני השדות אשר בהם הוחזקו כל מטוסיו של שרות האויר. למדות זאת הצליחו הטייסים להוביל ציוד לנקודות מבודדות, ולפעמים אף להעביר נשק, לערוך סיורים, ולהכין צילומי־אויר של נקודות אשר ל״הגנה״ היה ענין בהן. במקרה אחד אף הופעל מטוס ב״סיוע התקפי״. העברת ציוד בתנאי מהתרת. כדוגמה לטיסת־מחתרת להעברת ציוד עשויה לשמש הטיסה שנערכה בנובמבר 1947 לכפר־עציון. הנשק לטייסים והציוד בשביל כפר־עציון הוגנבו בלילה לשדה הת־ עופה. הציוד הוטען בשלושה מטוסים. באחד מהם טסו עזר וייצמן ויצחק הננסון. בשני (pas (אוסטר טסו יעקב ברחיים ופסח טולציי־ pn>2 תוך חודש״ם — מהפיכה הכוחות בתחילת הקרבות בארץ־ישראל היתה לו לכח קאויר הערבי עדיפות מספרית עצומה על חיל האויר לישראל והטבלה הבאה מראה בפרוט במה התבטאה עליונות זו ביום הפלישה וזמן קצו לאחר יה:— מצרים סוריה עיראק ישראל — מטוסי קרב כ־ 40 — כ־ 6 2 4—6 2—4 מטוסי הובלה כ־ 20 3 4— 10 כ־ 6 ־ מטוסי הפצצה כ־ 10 כ־ 15 (מותאמים) (דקוטה) הרוורד (אנסון) 18 10 4 4־ מטוסי סיור כ־ 6 וצלום (אוסטר, פייד־ צילד) 2 6 6 מטוסי אמון כי 10 ״ 8 פרס למצרים משקפת הטבלה בעיקר את המטוסים השמישיט. לגבי מצרים יש לראות כ־ 25 מטוסי קרב בלבד ראויים לפעולה מבצעית, כדי להבין היטב טבלה זו יש לזכור כי לא היו לו לחיל אויר הישראלי שום מטוסים שהשי תמש בהם לפי יעודם ורק לפי יעודם; למשל, אף יצרן מטוסים לא התכוון לכך שהאוסטר ישמש כמפציץ ק ל ; אנו הפכנו אותו לכזה. כן לא נבנה הדפיד על ידי דה־הבילנד כדי לשמש כמטוס להצנחת אספקה׳, בחיל האויר לישראל הוא נוצל לשם כך. לא כן הדבר אצל הערבים. מטוסיהס נוצלו אך ורק לאותם התפקידים שלשמם נועדו, פרט לסורים שהפכו את ההרוודד למפציץ קל והמצרים שנצלו את הדקוטה גם להפצצה. המערבי לאירופה. אי שם באירופה, כנראה באיטליה, עמדו להקים בסיס להטענה ציוד זה וציוד אחר שיירכש באירופה גופה, במטוסי סי. 46 ומטוסים אחרים בעלי טווח קצר, אשר יטוסו לישראל וינחתו במסלולים הארעיים שבחוף השרון. למבצע זה ניתן שם ״יקום פורקן״. ציוד קרקע ותאורה למסלולים תוכננו במחשבה שאפשר יהיה להביאם למסלולים בלילות. כן הת־ בססה התכנית על פריקת לילה של המטענים כדי שהמטוסים יוכלו להמריא בדרכם חזרה עוד לפני עלות השחר. הפיקוח הבריטי על חלק זה של הנד דינה כבר היה רופף באותו זמן ובכל זאת נזהרנו ודאגנו לכך שהמסלולים לא יבלטו באור היום. מנד לולי נחיתה נסללו בקרית שאול, הרצליה ( 2), כפר שמריהו, אבן יהודה, מעבדות — ומסלולו של שדה תל־אביב הוארך. בהתפתחות הדברים לא היה הכרח לנצל את המי סלולים הארעיים האלה לפי התכנית מאחד שהפינוי הבריטי של שדות התעופה של חיל האויר המלכותי נתן אפשרות להשתמש לצרכינו בשדות מעולים בעלי מסלולי ביטון ארוכים. שתי הכרות תעופה נרכשות כשלימות! בתקופה זו חלה החמרה מתמדת במצב הבטחון. באיזור השרון איפשדו הבריטים, ע״י התרת רצועת שלטונם, צמיחת איזור יהודי בעל אוטונומיה הולכת וגדלה. אולם ביתר חלקי הארץ נהגו במדיניות ״היד החפשית״ אשר כונתה היתה להפריע לגבוש ההתנגדות העברית לתוקפנות הערבית הגוברת ללא הרף שמצאה ביטויה במצוד על ישובים מבודדים, מארבים בדרכים, מיקושים ומעשים אחרים לניתוק עורקי התחבורה העברית. הטייסים המעטים והטכנאים הספורים עשו מא־ מצים על אנושיים להפעיל בניצולת מכסימלית את כלי הטיס הפרימיטיביים שבידיהם משדה תל־אביב, שהיה אז המסלול היחיד שעמד לרשותם. בתקופה זו, תוך האנדרלמוסיה ואזלת היד שהש־ תרדה באדמיניסטרציה הבריטית ובניגוד למדיניות הברורה שמגמתה היתה להפריע למאמצי הכוננות של ההגנה העברית, נרכשו במיכרז פומבי כ־ 25 מטוסי אוסטד מחיל האויר המלכותי בעקרון, שטיפל אז בחיסול ציודו ערב הפינוי. מטוסים אלה הוצאו משדה עקרון במהירות רבה מיד לאחד ביצוע הקנייה, מחשש לעיכוב מצד הרשות העליונה והועברו לשרונה (הקריה כיום), ושם הוחל בהתקנתם לטיסה. בתקופה זו הועבר מטה שרות אויר לשרונה, וכאן נעשו צעדים ראשונים ומזורזים להפיכת מיבנהו הארגוני למערכת המסוגלת לטפל במשימות של חיל אויר, בקשר לכך החליט מטה שידות אויר, באישורו של בן גוריון ושל יעקב דורי לשלוח את כותב השורות האלה לארה״ב לביצוע המשימות הבאות: • רכש מטוסים טקטיים ואספקתם לישראל בה־ תאם לתכנית ההצטיידות של שירות האויר, ובמיוחד מטוסי קרב מטיפוס פי־ 51 , אשר באותו זמן נראה שאפשר יהיה להשיגם ממקורות עודפי הציוד האמ- ריקאי. כן הוחלט לרכוש מטוסי תובלה מסוג דקוטה ובמידת האפשר גם מפציצי בי־ 25 מיטשל וציוד קרקע וקשר שאי אפשר היה להשיגו בארץ. • לגייס ולהביא לישראל אנשי צוות אויר, מכונאים ומומחי תעופה אחרים. • לתאם את פעולות הגופים העוסקים ברכש תעופתי בארה״ב, וליצור קשר ביניהם לבין שירות אויר בארץ ולהחיש הבאת המטוסים שנרכשו עיי קבוצת שווימד על צוותותיהם. למטרות אלה ניתן על ידי בן־גוריון כתב אישור לראש משלחת ההגנה באמריקה על סכום של רבע מיליון דולר שיעמוד לרשות השלוח לצרכים הנ״ל. מועד היציאה היה ה־ 25 בפברואר 1948 . בבואי הו ד 44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 קשרתי עם יהודה ארזי ועל ידו עם אל שווימד שעמד בראש הקבוצה שעסקה ברכש ובגיוס. הוא הצליח עוד לפני כן להניע את ארזי שישיג את הכספים הנחוצים לקניית עשרת מטוסי הקומנדו ושלושת הקונסטליישון שהוזכרו לעיל. המטוסים ניקנו במחירים נמוכים שיש בהם כדי לעורר גיחוך: סי 46 — ב־ 5000 דולר כל אהד! קונסטליישון — בקירבת 35000 דולר כל אחד. הם הובאו בחיפזון למצב של כושר טיסה מינימלי והוטסו לשדה התעופה של חברת לוקהיד בבורבנק שבקלי־ פורניה. כאן הובאו המטוסים למצב של כושר טיסה מניח את הדעת אף כי מחוסר זמן לא נעשה בהם שיפוץ רבתי או פעולה דומה שהיתה דרושה אולי לאחד שחנו זמן רב ללא הפעלה. הכיסוי הרשמי לפעולות קבוצה זו הושג על ידי רכישת חברות מתות־למחצה, האחת פנמית הרשומה בארד,״ב — ליניאס איריאס דה פנמה ס.א. — ״ל.א.פ.ס.א.״, וחב- רה אמריקאית בשם ״סרוויס איידווייס אינק.״ מממשלת פנמה נתקבל אישור להפעלת המטוסים ובוצע רישומים בדגל פנמה. רישוי אזרחי מלא של המטוסים לא היה אפשרי כי היו מטפוס צבאי ולא בוצעו בהם ההתאמות והשינויים המסובכים שנ־ דרשו כדי להביאם לרמה האזרחית הדרושה. לפי מיטב זכרוני הייתה כרוכה התאמת מטוס סי־ 69 קוני סטליישון מהדגם שנמצא בידינו לסטנדרט האזרחי בהוצאה של חצי מיליון דולר בערך ובבזבוז חדשים רבים ויקרים. מטוסי הקומנדו לא ניתנו כלל לרישוי אזרחי בארה״ב באותה תקופה, איופ רציני להמשכת פעולת הרכש עד ראשית אפריל גייסו שתי החברות הנזכרות כ־ 12 צוותות אויר, כולל 2 טייסים ואלחוטאי למטוס 3 נווטים. — וכ־ 4 נשיא חברת ״סרוויס איירוויים״ שנתמנה על ידינו ושני פקידים שעברו אלינו מההרכב הקודם של שתי החברות טיפלו בעניני החברות בהסואה של מרים על חוזים מסחריים של מטען ונוסעים וביניהם חוזה על עיסקה גדולה להובלת מהגרים ובהמות מאמריקה המרכזית לאיים הקנדיים. לעתים נדמה, שנשיא החברה נסחף בהתלהבות המסחרית עד כדי שכחת ייעודו המיוחד אשד בהבדל משני חבריו האחרים, היה ידוע לו היטב. באותה תקופה עסק ארזי בתכנית נרחבת לרכישת ספינות, בזוקות, תותחים וציוד אחד בארה״ב, וא- מריקה הלטינית. השעה דחקה כי התאריך המשוער של פינוי הארץ מישמש ובא אך באמריקה צצו כמה בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מכשולים בלתי צפ ר ים: מצד הספקים השתמטות מהתחייבויות ורמאות שאי אפשר היה לעמוד נגדה בתנאי העבודה הקונספירטיביים, ומצד ממשלת ארה״ב הגבלות חוקיות שהלכו והחמירו. תנאים אלה העמידו בסכנה את עצם האספקה של הציוד החיוני. הממשלה האמריקאית החליטה אז להעביד אח הטיפול בהיתרי יצוא לכל הסחורות והחומרים בעלי פוטנציאל צבאי כל שהוא לידי ועדת הפיקוח על חמרי מלחמה במיניסטדיון החוץ. החלטה זאת נת- קבלה כתגובה לכמה נסיונות שנעשו על ידי חוגים אחרים לעקוף את החוק וליצא חמרי מלחמה למ־ דינות אמריקאיות מסויימות. סיבה שניה ועיקרית היתד. התגברות ״המלחמה הקרה״ והגילוי כי סחורות שונות בעלות ערך צבאי מצאו דרכן אל הארצות שמאחרי מסך הברזל, וכך עבר הטיפול בהיתרי יצוא לציוד תעופתי מידי מיניסטריון המסחר למיניסטריון החוץ, דבר שהביא בעקבותיו החמדה ופקוח קפדני. פירוש רחב שניתן אז למונח חמרי מלחמה כלל למעשה כל פריט של ציוד תעופתי. הצו על ביצוע ההגבלות החדשות עמד להיכנס לתקפו ב־ 14 באפריל 1948 בחצות. ״אדמה ועבודה לא״י" - מסווה לגיוס טייסים תוך חשש להתפמחות הענינים בעקב ההגבלות הנ״ל, החלט לזרז ככל האפשר את פעולות הרכש והגיוס בארה״ב תוך ניצול מקסימלי של מסגרות חברות התעופה שנרכשו. מאחר שנתברר כי רכישת מטוסי פי. 51 ויצואם מארה״ב נתקלה בקשיים חמורים הוחלט להתחיל בפעולה דומה באמריקה הלטינית. גיוס צוותות אויר נמשך בזריזות. במרץ הובאו כמה ממטוסי הקומנדו לחוף המזרחי לשדה התעופה של מילוויל, ניו ג׳רזי. לשם הובא גם אחד הקונסטליישון, ואימון הצוותות והכשרת טייסים בטיסה במטוס זה נעשו שם בפקוח והדרכה של טייס ותיק, לשעבר קברניט בחברת ט.וו.א״ שמונה טייס ראשי של שתי החברות. במקביל לזה, גויסו טייסים וטכנאים לצרכי ש.א. בארץ, והם נשלחו כיחידים ובקבוצות לתחנות ביניים באירופה על מנת שיועברו משם לארץ. בהמשך הפעולה נתברר שאין לסבך גופים קיימים, הקשורים בתנועות ובמוסדות ציוניים, בפעולות בע- לות אופי מחתרתי מסוג זה. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 באותו זמן נתעורר הנער היהודי באמריקה להכרת הרצינות של המצב בארץ ישראל וביטוי ההכרה היה הרצון לשתף עצמם בפעולת ממש במאבק המי תגבר. אולם מערכת פומבית גלויה לא היתה אפשרית ולכן לא הגיעו מאוויים אלה לידי מעשה. עוד לפני כן הוקם גוף בשם ״אדמה ועבודה לא- רץ ישראל״ — שמטרתו היתד, ארגון תנועת עליה חלוצית לשרות חקלאי זמני או קבוע בארץ. רצונו של הנער היהודי להשתתפות פעילה במאבק לא בא על ספוקו במטרות המוצהרות של הארגון הזה ולכן לא היתד, ההיענות מרובה. אולם, משהגיעה הכרטיסיה לידינו הצלחנו לגלות בה מועמדים רבים בעלי עבר תעופתי רציני. באנו אתם במגע ורבים מביניהם נענו לקריאתנו. למעשה, רבה היתד. אז הציפיה בקרב הנוער העברי באמריקה. רבים התדפקו על דלתות המוסדות הציוניים בצימאון לפעולה של ממש אך המוסדות לא השכילו לכוונם בצינורות המתאימים. ועוד נשוב לענין הגיוס. רכש על פני היבשות בחדש אפריל התרחבו האופקים לפעולות הרכש. אחד מסוכנינו בא במגע במדינה אחת באמריקה הל־ טינית עם אנשי המשטר והצליח לרכוש מספר מק־ לעי 0,50 ותחמושת. בארץ אחרת הגיע ארזי להסכם עם הממשלה המקומית והיא העניקה לו סטטוס די- פלומטי. דבר זה נתן לו אפשרות לקנות נשק ות־ חמושת בשם אותה ממשלה. לאפסא וסרוויס איידווייס בקשו וקבלו רשות ממ־ משלת פנמה להפעיל תחת דגלה צי הקומנדו והקוג־ סטליישון משדה התעופה טוקומן, שדה התעופה הפנמי הגדול הראשון מחוץ לאמור התעלה. שדה זה הושלם זמן קצר לפני כן בהוצאות מרובות ונשאר ללא שמוש כי חברות התעופה האזרחיות הבינלאומיות סירבו לעבור אליו מהשדה האמריקאי שבאיזור הת־ עלה. לכן שמחה ממשלת פנמה להזדמנות להפעיל משטחה צי אזרחי ״מסחרי״ גדול, בארץ אחרת באו במגע עם השלטונות המקומיים בדרג גבוה ורכשו תותחי 75 מ״מ, תחמושת, מספר טנקים מטפוס שדמן וציוד צבאי אחר. באותה הז- דמנות נבדקו כ־ 25 מטוסי קרב מטפום פי. 47 ״תנ־ דרבולט״ על חמושם וציודם המלא וכמות נכרת של חלקי חלוף. כן נבדקו 3 מפציצי בי. 25 ״מיטשל, . מטוסים אלה נקנו בשעתם מממשלת אדה״ב בתנאי שלא יימכרו לכל מדינה אחרת. אולם, שלטונות אותה ארץ היו מוכנים להעביר לרשותנו ציוד זה תמורת תשלום יפה. במקום אחר הנתון לשלטון אמריקאי נערכה קדם לכן בדיקה במגרשי גרוטאות ענקיים שהכילו ציוד עודף של חיל אויר. סוכנינו באו לידי הסכם עם בעל הגרוטאות על רכישת מספר r 2800 מקלעי 0.50 , כ־ 400 מקלעי 0.30 , כ־ 80 מנועי למטוסי קומנדו ומבחר רב של חלקי חלוף והובלתם לארה״ב. מבחינה טכנית עוד נמצאו סחורות אלו ברשות חיל הים האמריקאי והיו עדיין נשמרות על ידי חיילי ״מרינס״. בקנית הסחורות מהממשלה, ניתנה ערבות שהן מיועדות להתכה בלבד. בסוף אפריל הגיעה סחורה זו לארה״ב ונתעוררה בעית ״צואה מחדש. מירוץ נגד הזמן להוצאת המטוסים בסוף שנת 1947 נתגלה במקרה ע״י שלטונות נמל ניו־יורק משלוח חנ״ם, והיה ברור שהוא נועד לה־ עברה לארץ ישראל תוך עבירה על התקנות הקיימות. כתוצאה מכך הוחמר מאד הפיקוח בנמלי היציאה. בתחילת אפריל היו מוכנים להמראה ממילוויל לפ- נמה 3 קומנדו וקונסטליישון אחד. יציאתם אושרה בהתאם למסמך לשהייה זמנית מחוץ לארה״ב, שהושג לפני כן בהסתמך על ההפעלה בדגל פנמה שתוארה לעיל. ועדת הפיקוח על החימוש פנתה בשאלות מטרידות אל לאפסא וסרווייס אירווייס אך, לא עשתה מאמץ רציני למנוע המראת המטוסים. הם יצאו והגיעו בשלום ללא תקריות לפנמה. בקליפורניה לעומת זאת התעכבו עדיין המטוסים. נעשו מאמצים להכין את המטוסים להמראה לפני חצות יום 14 באפריל. כן אחזו בכל האמצעים להו- צאת כל יתר הציוד שהיד, מוכן בארה״ב לפני שעת האפס. המטוסים הועמסו חלקי חלוף וציוד והוכנו ליציאה. ברגע האחרון ניסו שלטונות המכס בקליפורניה לה־ סתמך על דרישות פורמליות שונות ולעכב יציאת המטוסים. אולם לאחר מו״ם מייגע הורשו המטוסים להמריא והוצאו אל מעבר לגבול המקסיקני לטיא 2 מטוסי הקוני . הוואנה בליל ה־ 14 באפריל 1948 סטליישון לא נגמרה התקנתם למועד היציאה, והם נשארו עדיין בקליפורניה. מטוסי הקומנדו שיצאו לטיא הוואנה נצטוו להמשיך בטיסה לאורך החוף המערבי של מקסיקו והלאה עד לפנמה. מטעמים שעד עכשו אינם סבירים, לא הוטסו מטוסים אלה לפנמה לאורך החוף. משום מה הוטסו המטוסים, שהיו עמוסים מעל לגבול המותר, דרך מרכז מכסיקו לשדה התעופה של מכסיקו סיטי הנמצא בגבה של כ־ 5000 רגל. לאחר תידלוק במכסיקו סיטי החלו הכד טוסים ממריאים בדרכם לפנמה. אירעה הדממת מנוע בה- RX-134 למטוס מספר מראה. המטוס התרסק מרחק מיל אחד מקצה השדה כתוצאה מביצועי המטוס הירודים של הקומנדו בת- נאי הפעלה של מנוע אחד בלבד, בתנאי העמסה יתרה ובהמראה מגבה רב בצהרי יום חם ללא רוח. צוות המטוס — הטייס ווליאם גרשון והמכונאי גלן קינג — ניספו. יתר המטוסים המשיכו ללא תקלה לפנמה ונחתו בשדה טוקומן. כן הופנו לפנמה משלוחים שונים 47 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 של ציוד וחלקים שהוצאו לפני שעת האפס ושם רוכזו גם צוותות אויר נוספים, טכנאים ואנשי אחזקה. התקרית במכסיקו־סיטי גרמה דכאון רב וערערה את הרגשת הבטחון בצוותות האויר בפנמה. נשיא סרוויס איירווייס, שהטיס בשעתו אחד ״הקומנדו״ ממילויל לפנמה, היה אחראי על הפעולה שם אך, לא הצליח להתגבר על מצב הרוח הירוד. היתה צפויה סכנת התמוטטות כי צוותות האויר ייחסו את התאונה להעמסת יתר של המטוס ולניהול בלתי אחראי של פעולות ההטסה. לאחר כמה שיחות טלפון עם פנמה החלטנו, שווימר ואנכי, לטוס מיד לפנמה על מנת להחזיר את הסדר על כנו. עם הגיענו לפ- נמה נערך בירור יסודי עם הצוותות, וכתוצאה מכך הודחק האחראי מתפקידו והטייס הראשי מונה במקומו. כמה מהצוותות סירבו להמשיך והוחזרו מיד לארה״ב, הצוותות הנותרים, בצירוף צוותות נוספים שגויסו בינתיים התחילו בתכנית הדרכה מסודרת שכללה טיסה ונווט שמימי כהכנה לטיסתם מעל לאו־ קינום האטלנטי. בינתיים נעשה אקטואלי רכש הפי 47 והבי 25 באותה ארץ באמריקה הלטינית שנזכרה לעיל. הציוד שנבדק היה מוכן לאריזה על מנת שיישלח לנמל ויובל באניה ישר לארץ. ברגע המכריע במרים נדרש סכום של כמיליון דולר כדי להביא את העיסקה לסיומה. אנו חכינו להעברת הסכום הזה מאירופה יום יום ולא יכולנו לקבל הסבר לעיכוב. לכן הוחלט כי אצא מפנמה לאירופה כשבוע לפני יציאת המטוסים על מנת לברר סיבת העיכוב במשרדי הרכש בג׳נבה ולמצוא פתרון לקושי הכספי. בבואי לאירופה נתברר כי הכסף שנועד לרכש בחצי הכדור המערבי הוצא בינתיים לרכישת מסרשמיטים, נשק ותחמושת בציכוסלובקיה. ברומא נפגשתי עם דן אגרונסקי שטיפל בבעיו־ תינו. התברר כי השדה בקסטיליונה דל לגו שנועד בתכנית יקום פורקן להיות נקודת מעבר לארץ (ואשד בו נעשו הסידורים הדרושים עם אנשי המקום), לא התאים להנחתת מטוסי סי. 46 . לכן הוחלט לה- פנות את המטוסים לקטניה שבסיציליה, ולבדוק את האפשרות להקים שם בסים. מפקד השדה האיטלקי מתייחס בחשדנות הבולשת האמריקאית החלה מכבידה ידה על לאפסא וסרוויס איירווייס בניו־יודק והיה חשש פן תהיה התערבות השלטונות גם בפנמה. לכן החלט להתחיל בהוצאת המטוסים בהקדם האפשרי. ב־ 8 במאי יצאו המטוסים הראשונים מפנמה לאי- רופה ועברו בדרכם את טרינידד, בלם, נטל, דקר וקסבלנקה ועוד. אגרונסקי ואנכי יצאנו לקטניה לה- קדים את פניהם. שדה התעופה היה גדול אך מוזנח, כי נפגע קשות ע״י הפצצות בימי המלחמה. במגע עם מנהלת השדה ומפקדו נאמר שאנו נמצאים שם מטעם חברות לאפסא וסרוויס איירווייס וחוקרים אפשרות להשתמש בקטניה כבסיס קבע לחברות הנ״ל אשר בדעתן לפתח שירות ענף באירופה, וכי בינתיים נעשה הסדרי שירות נסיוניים בשדה כדי לראות אם יתאימו לנו. ב־ 14 במאי הגיעו אלינו הדים עמומים מהמתרחש בארץ, ואנו צפינו לראשוני המטוסים מבלי שהיו לנו ידיעות מדויקות על שעת בואם. לאחר שחלפו כ־ 24 שעות ללא ידיעות החל מפקד השדה להתייחס בספקנות לכל הסיפור ולאור הידיעות שנתפרסמו בעתונות על הנעשה בארץ החל לחשוד שיש בדעתנו להטיס המטוסים לארץ. ,RX-138; RX-135 , שני מטוסי הקומנדו הראשונים הגיעו לקטניה בצהרי ה־ 15 במאי ומיד הוחל בתידלוקם ובהבנתם לדרך. מט נשאו בתוכם מטוס מפורק שהיה מיועד להרכבה בארץ. אולם BT-13 עד מהירה נתברר לנו כי מפקד השדה אמנם קיבל הוראות להרשות מעבר המטוסים, אך העובדה שהו־ ראות אלה באו ממקור ממשלתי ברומא שלא היה מוסמך לכך דק הגבירה את חשדנותו. כל לחץ מצ־ דינו לא הועיל והמטוסים נאלצו להשאר בקטניה עד שיקבל הוראות מהרשות המוסמכת. הוראות אלה הגיעו למחרת בצהרים, לאחר פעילות טלפונית קדחתנית קטניה — רומא והמטוסים היו חפשיים ליציאה. נתעוררה מחשבה לכוון את המטוסים לבסיס שהוקם בינתיים בזאטץ׳ שליד פראג, בצכוס־ לובקיה. אולם הוחלט להטיס קודם את שני המטוסים לישראל, לפרוק את המטוס שבתוכם, לקבל שם תמונה בדורה מהמתרחש ורק אח״כ להמשיך לטוס לצ׳כיה. מסיבת הקשיים שנתעוררו הוחלט כי בדרך חזרה ימשיכו המטוסים מעבר לקטניה לאג׳קיו שבקורסיקה אשר שם בינתיים הושגה רשות נחיתה משלטונות צרפת. לאור האמור לעיל החלטתי לצאת עם הקומנדו הראשון לארץ. אש נ״מ מתל־אהיב על הקומנדו הראשון כך יצאו שני מטוסי הקומנדו מקטניה לישראל, או בשפת אנשי לאפסא — ל,,אוקלהומה״. המטוס .RX-135 והמטוס השני RX-138 המוביל היה המטרה היתד. שדה עקיר (עקרון), אשר לפי הידיעות הקלושות שהיו לנו פונה זמן קצר לפני כן ע״י הבריטים והיה ברשותנו. הקשר האלחוטי שהיה צריך להתקיים במרחק רב מהחוף לא הושג ולכן אי אפשר היה לוודא מראש אם אמנם נמצא השדה בידינו. על כן החלטת׳ לקיים בין שני המטוסים קשר אלחוט דיבור, וכדי למנוע כל אפשרות של טעות בנווט כוונתי את המטוס הראשון לעבר שדה תל־אביב אשד לא היה כל קושי לזהותו אף בלילה ובכל מזג אויר. הכוונה היתה לפנות בדיוק מעל שדה תל־אביב לפי כוון המצפן לעקרון אשר גם אם לא יואר, אפשר יהיה לקבוע את 48 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מקומו לפי אורך זמן הטיסה מתל־אביב, שהוא קצר ביחס. בשעה 22.00 בערך, בליל ה־ 17 במאי עבדנו את החוף מעל לשדה תל־אביב בגובה של כ־ 1000 דגל. לא היה כל קשי בזיהוי השדה אם כי היה שרוי באפילה מחלטת, אך כפי שהתברר לי אחר כך הופצץ השדה קשות ע״י המצרים בשני הימים שקדמו לבואנו. המתיחות ששררה בשדה והעדר קשר יעיל בין ש.א. לבין המנגנון בחו״ל הביאו לידי כך שנפתחה עלינו אש נ״מ 20 מ״מ בעברנו מעל לשדה, והאש כמעט פגעה במטוס. התחמקנו מהאש, הזהרנו באלחוט את המטוס שמאחורינו, ולבסוף קבענו כוון טיסה לעקרון. קשר אלחוט עם עקרון הוקם אך קשר אלחוט־דיבור לא הצלחנו להקים. תהליך ההזדהות המורכב של מבצע ״יקום פורקן״ הוחל בו אך הוא לא הושלם במלואו. שדד, לוד (שהיה אז בידי הלגיון) ניסה למשוך אותנו ע״י אותות אור עירניים ביותר אך חסרי משמעות. הגענו מעל לעקרון, ולאחר דרי־ שותינו החוזרות ונשנות הוארו סריס אורות השדה אך גם תאורה זו לא התאימה בדיוק למוסכם בקוד המבצעי של ״יקום פורקן״. נחיתה כעקרון עם אקדח כיד היינו במבוכה כי לא הוברר לנו סופית אם אמנם שדה עקרון נמצא בידינו, אך קבלת הפנים החמה ראשוני מטוסי המסרשמיט 109 ברירה אלא לנחות. המטוס הונחת נחיתה קצרה והוסע מיד לקצה המסלול כשמנועיו פועלים תוך כוונה לבצע המראה מהירה אם יתברר שהשדה בידי ערבים או אנגלים. פתחנו את דלת המטוס והצוות . בקש ממני, לאחד שתקעו לידי אקדח קולט 45 להוציא ראשו מבעד לפתח ולהשמיע את העברית המשכנעת ביותר שלי. תוך רגעים הגיע גייפ ומתוכו ירדו אהרון רמז ויהודה רבין, כשהם מפיגים את חששותינו. לאחר דקות מספר בא לנחיתה גם הקומנדו השני. לאחד פירוק המטען ותדלוק המטוסים, ניתנו לק- ברניט הוראות להטיס את המטוסים לזאטץ׳ דרך אג׳קיו והם המריאו כחצי שעה לפני הזריחה ביום ה־ 17 במאי, כי היה חשש להפצצה ולהצלפה מצרית. בפגישה עם אהרון רמז וחברי שרות־אויר אחרים לובנו בהדרגה פרטי המשך מבצע ״בלק״, כפי שעתיד היה להקרא, אך תנאים נאותים וסי־ דודים לטיפול במטוסים המגיעים בלילות לא הושגו במלואם עד אשר הוקם להק התובלה 10— האוירית (לת״א) הישראלי. בינתים, במשך 7 הימים הבאים, עשו גם יתר המטוסים את דרכם מאמריקה הדרומית לקטניה, ופרט לשני הראשונים שצויינו לעיל, הופנו לזאטץ׳, שם הועמסו בהם מקלעי ״בזה״ רובים, תחמושת ופצצות ותוך זמן קצר גם מעל לתל־אביב והקטנת מלאי הדלק לא הותירו לנו (המשך יבוא) ־ ראשון מטוס הסילון של החיל — גלוסטו מטאור. נ::: בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 משאל מיוחד מג ל ה אפ י ז ו ד ות אויריות מ ר ת ק ו ת . ;•>. 'I' .. i י• 111 •*!if נשיא המדינה ורעייתו שתוויתה האוירית מתוארת בענזוד זה. שר החינוך, מר זלמן : החוויה המענינת והמסוכנת ביו- תר שייכת ללא ספק לשר ד,חנוך, מר זלמן ארן, המספר ל נ ו : — ל נ ו : - ״באוקטובר 1946 יצאתי מן הא- רץ, פאדיזה, לפגישה עם ראש הנהלת הסוכנות היהודית דאז, דוד בן גודיון. כעבור זמן קצר עמדתי לשוב ארצה. שגדירנו של 50 ין: ״גורל מוטס מנגד!״ היום ברומא, מר אליהו ששון, ואנהל, רכשנו מקומות במטוס צ׳רטר צרפתי. הרוב המכריע של הנוסעים במטוס זה היו ישראלים, כמה אזרחים מצריים וארבעה אנשי הצוות הצרפתיים. בנתיב טיסתנו נחת האוידון באחד מש- דות התעופה שבדרך כדי להצטייד בדלק. במקרה שאלתי אחד מא- מ ואת ו טי ירה א רברך ון רעית הנשיא: ״טיסה מעל מדבר סיני״. ברם, רעית הנשיא, הגברת רחל ינאית בךצבי, לא היססה אף דקה. לגביה לא היתד, שום התלבטות מה היתה החוויה שהשפיעה ביו־ תר על הלך רוחו של נשיא הנד דינה, והלך רוחה! לא ההפצצות האויריות בימים בהם התבוננה ישר אל תוך ההרעשה ללא מק־ לט ראוי להקרא בשמו, שעה שהיתה מנהלת חווה חקלאית לנוער ליד ירושלים, ולא שאר חוויות מסוכנות השפיעו עליה כאותה חוויה שהשאירה עליה ועל בעלה, נשיא המדינה, את הרושם העמוק ביותר: ״זו לא היתד, חוויה אוירית שלנו בלבד! זו היתד, חווית כל עם ישראל, טיסה מעל מדבר סיני לאחר 3000 שנות ג ל ו ת . . . לא אוכל לתאר לך את הטיסה במלים, כי — אין מלים כדי לת־ ארה! ו ״ . . . נשי הצוות לכמה שעות טייסת מצטייד האוירון בדלק, והוא השיב לי: ״כדי טיסת ארבע שעות!״... היות והתחנה הקרובה לנחיתה היתד, אלמאזה שבמצרים, במרחק של שתי שעות טיסה, הרי שהדלק הרזרבי הספיק לטיסת שעתיים. יצאנו לאלמאזה בשעה שמונה בע־ רב. בשעה עשר ראינו מתחתנו ים של אורות. אלמאזה. אולם, לתמהוננו לא עשה הצוות שום הכנות לנחיתה, ולעומת זה הרבה האוירון לחוג מעל אלמאזה. הר־ גשנו גם אותות עצבנות ו ג ה בקרב אנשי הצוות. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 f t יה אחרי־כן חדל המטוס להסתובב מעל לאלמאזה ופנה אל חשכת הלילה. כמו שאר הנוסעים, לא ידעתי אף אני כי סיבת אי ד,נ־ היתד, נגרמה על ידי קלקול קשר הרדיו של האוירון ואי יכולתו לתאם נחיתתו עם שדה התעופה באלמאזה. (כך הוסבר לנו אחר־ כד). הייתי היחידי מנוסעי האוידון שידע לעומת זאת, על סמך ד,אינ־ פודמציה המקרית שקבלתי, כי בשעת שתים עשרה בלילה יבוא ו:קץ ל ט י ס ה . . . בדרך כלל, לא גילו הנוסעים סימני היסטריה, אם כי, בלי אומר, הבינו כי גורלם מוטס להם מנגד. לא ידוע לי על מה חשבו אז שאר הנוסע ם. כשלעצמי, התר־ כזתי בסיכום חשבון חיי עד לטיסה זו. רק כאשר החל האוירון לנחור, להזדעזע, לעלות ולרדת — הת־ בוננתי בשעון שהצביע על חמש דקות לפני ח צ ו ת . . . ח מ ש ד ־ ק ו ת עד לרגע בו יגמר הד ל ק ! ! מיד אחרי זה נשמעה חבטה גדו־ לה! בתוך המטוס השתרר לפתע ערפל אדמדם מלווה זיקי אש, זעקות ואמירת וידוי על ידי מי- שהו . . . קמתי ממקומי ומיד, ה ד פלתי על הרצפה על ידי הגזים המחניקים. קמתי מהרצפה ולא הופלתי שנית, כשניסיתי, ללא הו־ עיל, לפרוץ באגרופי את החלון האטום שליד מושבי! אז, הפ- ניתי צעדי לכוון שהיה צריך ל ה ד בילני אל דלת האוירון. מצאתי • שם כמה אנשים שניסו כמוני, לדחוף ברגליהם, מה שנראה היה לנו כדלת ה א ו י ר ו ן ! . . . תוך כדי כך נשמע קולו של אחד הדוחפים: ״ממזר! אתה דורך על רגלי!״, ופתאום, נפער חלל ב״רצפד.״ ממנו שר החינוך והתרבות מר זלמן ארן הציץ שטח אדמה מואר. לא ידענו אז, כי היתד, זאת באמת דלת המטוס שנתהפך ונתבקע בעת ש־ ״התנשק״ עם פסגת הר קטימון, כ־ 250 ק״מ מקהיר, קפצתי דרך הפתח! נפלתי ארצה והחילותי לה- תגלגל על פני שיפוע חד. כאשר החלטתי כי זה ״מספיק ודי!״, — תקעתי ידי בחול וחדלתי להת־ גלגל. קמתי על רגלי ובפירוש אמרתי בקול דם: ״החיים מתחילים מחדש!״ התמונה שנתגלתה לפני היתה כזו: אוירון בוער מכל הצדדים, לידו כמה גופי אדם או גופות א ד ם . . . במרכז השטח המואר על ידי בעירת המטוס, (שטח קטן מאד), תקוע צור סלע. סביב צור הסלע פ,יורים, שכובים, כעשרים נוסעים פצועים, זועקים ונאנקים. מלבדי היו עוד שלשה נוסעים שלא נפצעו כלל או שפצעיהם היו קלים. קרענו חולצות והכנו תחבושות לפצועים. לחלק ניכר מהם עשינו משענות מהחול להח־ זקת אבריהם הפצועים. רק עם שחר נתגלו בפנינו חולות המדבר בהם תקוע היה ההר שבו התנגש האוירון. כעבור 36 הגיעו למקום שוטרים מצריים במכונית משא. עד לבואם מת אחד הפצועים היש- ראליים. עם בואם מתה אחת הפצועות המצריות. אותו לילד, שוכנו הפצועים בבית חולים מצ- רי. מאז המקרה הזה טסתי רבות, אך, היחס ה״חשדני״ לאוירונים, נשאר בי עד היום ה ז ה . . . ״ שר המשטרה, מר בכור שיטרית: ״אם משהו יתקל־ קל במטום - קפוץ החוצה \״ פחות מסוכנת ויותר משעשעת הי־ תה הטיסה שנחרטה בזכרונו של שר המשטרה, בכור שיטרית ו — הטיסה הראשונה של חייו-!- זה היה בשנת 1933 , ודווקא בארץ ישראל! מר שיטרית היה אז קצין משטרה ו עוזר מפקד בית הספר המשטרתי. ״יום אחד״, מספר השר שיטרית, ״ישבתי בתחנת המשטרה שבשדרות רוטשילד בתל־אביב (ליד המקום בו נמצאת עתה הש־ גרירות האמריקנית). לפתע נכנס לתחנה סגן המפקח הכללי של המשטרה, הקצין הבריטי, מיסטר רייס, השעה היתד, שלוש אחר הצהרים. הוא הודיעני קצרות: — ״על שנינו להיות בשעה ארבע בחיפה, כדי להעיד בבית המשפט המחוזי שם!״ בכור שיטרית התבונן על רייס בתדהמה! כיצד זה יגיעו תוך שעה לחיפה, כאשר הכביש לחיפה עבר דרך תולכארם, והדרך ארכה אתה מתכונן לטוס לשם?״ אולם כשלוש ש ע ו ת . . . אולם, פקודה התלוצץ שיטרית! ״שמא, מר רייס, זו פקודה! בחיוך על שפתיו רייס לא חייך. הוא ענה קצרות: ״בודאי!״ ולפני שהספיק שיטרית לבלע את תמהונו על כי דברי הלצתו עומד דייס לבצע ברצינות, כבר ישבו השניים במכונים בדר־ כם לרמלה, — משם עמד המטוס לצאת לחיפה: ״מעולם לא הייתי במטוס, ובאמת — לא הרגשתי כי אני רוצה להתנסות בזאת! אך כדי לא להראות זאת, ה ת ל ד צצתי בדרך עם רייס ואף שאלתיו 51 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ספק בצחוק, ספק ברצינות, שמא נספיק עוד לערוך את הצוואות ש ל נ ו . . . ברמלה כבר חיכה לנו אולם, משמסרנו את עדותנו וע־ מדנו לחזור לשדה התעופה כדי לחזור תל־אביבה, אזרתי עוז והו- דעתי לרייס: ״עכשיו, כשאין אנו ממהרים, אתה יכול לטוס, ואילו אני אסע לי ב ר כ ב ת . . . ״ שר המשפטים, מר פנחס רוזן: ציפיה בת 29 שעות בשדה לוד שר המשטרה מר בכור שיטרית המטוס! מטוס צבאי, קטן ופתוח לחלוטין! ניגש אלינו קצין בריטי ותלה איזה מין חפץ מוזר על גבינו, ״מה זה?״ שאלתיו. ״זהו מצנח!״ הסביר לי קצרות, ומיד ״ניחם״ אותי: — ״אם משהו יתקלקל במטוס, אז תקפוץ ה ח ד צה, ולאחר שתיפול 100 מטר, תפתח את ה פאראשוט. . . ״ חגרנו המצנחים והרגשתי רגש מוזר בל־ ב י ! לא שיערתי לעצמי שאם אקפוץ, אוכל לדעת בדיוק מתי נפלתי 100 מטר, כדי לזכור לפתוח את החפץ המוזר שהוגדר לי כמ־ צנח! . . . טיפסנו לתוך המטוס! רייס, א־ נוכי והטייס. לכסאות הורכבה שר־ שרת בה קשרנו עצמנו למושב, והמטוס החל מתרומם. בתחילה כשהתבוננתי מטה, החלטתי ש — מוטב לא ל ה ת ב ו נ ן . . . כשסוף סוף נרגעתי נהניתי להיווכח כי יכול אני להכיר כל כפר אותו אנו ע ו ב ר י ם . . . הרוח היתר. נו- ראה, והמטוס התנדנד כנדנדה מ מ ש . . . מאחר שלא היה למטוס גג, נדמה היה כאילו כל רגע עלולים אנו להתנופף עם הרוח, וליתר בטחון נאחזנו בדפנות המ- ט ו ס . . . ו תאמינו או לא! הגענו לבית המשפט המחוזי בחיפה בדיוק ארבע דקות לפני התחלת המשפט, בארבע דקות לפני השעה אר בע! ונאים מילקוטי הצד שלהם ובל־ עום בתיאבון, כאשר קיבתו הר־ עבה מתחרה במזמורה ברעש הנד נ ו ע י ם . . . כאשר נאמר למר רוזן, בהגיעו לשדה התעופה של רומא, כי יהיה עליו להמשיך דרכו לפאריז ברכבת, כי חיילים נוספים עונד דיש לעלות למטוס, קשה הייתה יותר שעות מאשר הוא טס אי פעם במטוס, המתין שד המשפטים פנחס רוזן, בשדה התעופה של לוד, למטוס שעמד להטיסו זו הפעם הראשונה בחייו! הוא חיכה עשרים ותשע ( 29 ) שעות ארוכות למטוס נושא־גיסות של חיל האויר הבריטי שעמד לקחתו ב״טרמפ״ לישיבת הועד הפועל הציוני שה־ תקיימה בשנת 1947 ב פ א ר י ז . . . קשה לו למר רוזן לשכוח כיצד לאחר המתנה של עשרים ותשע שעות ללא אוכל או משקה, ומבלי שיוכל לחזור לביתו, — שמא יגיע המטוס — מצא עצמו נחרד למראה ספסלי העץ הקשים עלי- הם נדחקו בתוך המטוס חיילים בריטיים בלתי ספורים, שמיהרו לחזור לביתם ב ב ר י ט נ י ה . . . ועל כל הפרימיטיביות של המטוס ד,צ־ באי, הרי ששר המשפטים דהיום, גם לא ידע כי היה עליו להביא שר המשפטים עמו צידה ל ד ר ך ! כך ישב כל מר פנחס רוזן הדרך מל ו י ל ח מ א ־ י ע ב מ ה ' עליו ההחלטה - למרות שהיה ציפיה הארוכה בלוד - והתבונן עליו להגיע לפאריז בדחיפות - בחיילים שהוציאו כריכים שמנים אם עליו להצטער או לשמ ו ח . . . / חוויותיו האויריות-דתיות של שר הדאר, ד״ר יוסף בורג חוויתו האוירית של שר הדואר מנתי לפני הטיסה?״ ביקש השר הדתי, ד״ר יוסף בורג, קשורה כמובן ב ־ דת! בצאתו מניו יורק למקסיקו, כדי לנאום למען מפעל אגרות המלווה, הזמין — כרגיל — בעת שנרשם למקום במטוס, אוכל כשד. לאחר חמש שעות של טיסה, החלה הדיילת מחלקת את האוכל. כמובן, שלאחד חמש שעות טיסה היה השר בורג, גם רעב ב י ו ת ר . . . אולם, מה נדהם בראותו שהאו- כל המוגש לו, איננו האוכל הכשר אותו הזמין, אלא ״סתם א ד כל״, כפי שהוגש ל כ לם! ,והיכן הארוחה הכשרה שה ד לדעת. הדיילת התבוננה בו בנד בוכה: ״אוכל כשר ? וכיצד זד. יתכן שהזמנת! רק הזמנה אחת היתד. לאוכל כשר!״ קבעה. מה- לכה למעשה, החלה הדיילת חוקרת בענין, ונסתבר לה לאי־נעימותה, שאת האוכל הכשר מסרה בטעות ליהודי אחד שנמצא במטוס. אולם — שלא הזמין כלל אוכל כשר. הסבירה הדיילת, בהתנצלה: ״אנא, סלח לי! אולם, הייתי משוכנעת כי אותו יהודי היושב בחזית ד,מ־ טוס הזמין את האוכל ה כשר . . . הוא נראה בדיוק כיהודי ד ת י . . . ״ התוצאה! משך כל הטיסה הא־ 52 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 רוכה, לא באו אל פיו של שד הדואר אלא שני תפוחי ע ץ . . . ובהגיע ד״ד בורג למקסיקו, בנ- אומו בפני יהדות המקום, סיפר להם על המקרה, בהוציאו מוסר השכל: ״נראה שליהודים בעולם, הרוצים לחיות כיהודים, לא מאפ- שרים זאת! ודוקא אלה המבכ- רים לא להתבלט כיהודים, — להם דוקא מזכירים ז א ת . . ! ״ וה- נמשל, קבע שר הדאר בפני יהדות מקסיקו: ״יהודי המערב, היכולים להגר לישראל ולחיות בה כיהודים, נמנעים מלעשות זאת, מר משה שרת: שיא בצבירת שעות טיסה שר הדואר ד״ר יוסף בורג ויהודי המזרח, הרוצים להגר — להם לא מתירים זאת!״ . . . בזאת לא נסתימו ה״חוויות הא־ ויריות־דתיות״ של שר הדאר 1 דוקא כשמיהר ד״ד בורג להגיע לפני ערב יום כיפור לניו יורק — קרתה למטוס תקלה, והוא נאלץ לנחות ב . . . איי באהאמה... מבלי להכנס לפרדים ארוכים על סיבת הקלקול, ההגייה עצמה, וכיו״ב מגלה השר ש״אין ספק שזו היתה, לכושים ילידי המקום, הפעם הראשונה בה ראו דבר שנ- ראה להם כתחנת רדיו עם משדר וחוטים, שהופעלה במקום, כדי, לדעתם, לעמוד בקשר עם תחנת השידור הקרובה ביותר. מה נדהמו כאשר שר הדאר הישראלי ניסה להסביר להם (לד יא כמובן) שהוא אינו משדר מר״י,נת שידור, כי אם — מניח ת פ י ל י ן ״ . . . ״שיא״ בצבירת שעות טיסה, נתון ללא ספק בידי ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר, מר משה שדת. בימי מלחמת העולם השניה נעדר שרת שמונים יום מהארץ, מהם בילה שלושים יום ב מ ט ו ס . . . ) שלושים יום שהתחלקו לשלוש טיסות של עשרה ימים כל אחת טיסות שהיו ״מסורבלות״ למדי, לרגל קשיי התנועה בגלל סכנות המלחמה. מקהיר ללונדון למשל, טס שרת עשרה ימים, דרך אפ- ריקה המרכזית. מלונדון לניו יורק היה עליו לטוס עשרה ימים דרך בראזיל ו ב ר מ ו ד ה . . . ו שוב, מניו יורק לקהיר, עשרה ימים, דרך ט ר י נ י ד ד . . . אולם, ה- חוויה האוירית אותה לא ישכח לעולם, היתד! באחת הטיסות הללו ו כאשר טס 15 שעות בדרכו מפרי־ טאון לליסבון. ״זה היה מטוס אמפיבי קטנטן,״ מספר שרת, ״ותא הנוסעים היה קטן מדי כדי להכיל בתוכו את שלושת נוסעיו. היינו — אנגלי חולה אנוש, שסבל מעודף של כדורי דם לבנים, פליט יגוסלבי, ואנכי. ישבנו שלו־ שתנו במעגל, כאשד ברכינו נוג־ עות אלו ב א ל ו . . . היה זה בלילה, מסביבנו היה חושך מצרים, וכמו- בן מסיבות בטחון — פנים המטוס היה חשוך לחלוטין. האנגלי החו־ לה לא הוציא כל הדרך מילה אחת מפיו, אולם, כשעון ממש, הפליט כל עשר דקות אנחה עמו־ ק ה . . . היוגוסלבי לא ידע אף שפה פרט לסרבית, ואילו אני שפשפתי ברכי בברכיהם בחשכה, לא יכולתי לזוז או לנוע, לא יכולתי לעצום עין, ובמצב מחריד זה חיכיתי בכליון עינים ש־ 15 השעות ה א ד ר כות ביותר בחיי — ת ח ל ו פ נ ה . . . יש לשער כי רושם לא־פחות עז השאירה על שרת אותה טיסה מארצות הברית לאירופה, בה הר־ גישו לפתע הנוסעים בריח חרוך, מר משה שרת — בילה שלושים יום במטוסים העולה ב א פ י ה ם . . . מיד, כמובן, נוצרה מתיחות נוראה בין הנו־ סעים. כלם החוירו, החלו מתבו־ ננים לימין ולשמאל כחיות בכלוב, כשפחד מוות נראה בעיניהם. לא מעט גברה המתיחות על ידי עצ־ בנותם של הדייל והדיילת שהתרו־ צצו במטוס כדי לחפש את גורם השר י פ ה . . . לבסוף נתגלה כי היה קצר במטוס וששטיח החל לה־ ח ר ך . . . מגלה עתה שד ת : ״באו־ תו רגע כבר היה דומה לנו שזהו הקץ! מחשבה חלפה במוחי שיש לפגוש את הרגע האחרון בכבוד! החלטתי כי יש למסור למישהו את מחשבותי האחרונות, ברגע המוות, אולם כאשר התבוננתי סביבי כדי להחליט למי מחברי לטיסה אמסור מחשבות אחרונות אלה, נזכרתי, שאם אשרף אנכי, ישרפו אף הם ע מ י . . . זה היה רגע מחריד, אולם טרם הספקתי להדהד בו, וכבר נסתיימה הפרשה בכי טוב!* שר הבריאות, מר ישראל ברזילי: ״טיסתי הראשו- נה עם פיניה, איש נעף. איש לא שר לו, לשר ישראל פנחס בן פורת (״פיניה״) זיל ברזילי, על עריסתו, כי באחד הי־ איש נען, (שניספה אחדי־כן בם־ מים ידגים אהבה עזה ל״אירוב־ טוס ״אל־על״ שהופל מעל לבול־ ט י ק ה ״ . . . אמנם, כאשר הטייס גדיה) הדגים בפרימוס הקטן, בו 53 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הטיס ב־ 1947 את ברזילי מועידת היסוד של משיים למועצה האירו־ פית של השומר הצעיר בפראג, את כל כושר האירובטיקה שלו, לא ידע כי זו הפעם הראשונה דישראל ברזילי ראה מטוס מצדו הפנימי. הפרימוס הקטן, שפרט לטייס ולנוסעו היחיד, קלט בקושי שתי מווודות, עשה צניחות מסמ־ רות שער על פני הים, הצטיין בסיבובים פתאומיים ומסחררים, ע־ שר הבריאות נזר ישראל ברזילי הטיסה מעל הדי האלפים איננה תמיד מן הדברים הנעימים. ויש טייסים המשתדלים לעקוף בתוכנית הטיסה שלהם את האלפים על־מנת לא לטוס ישר מעליהם. אולם מה נהנה השר ישראל בר יהודה, כאשר למרות הוראה מקובלת זו, החליט הטייס שהטיסו בשנת 1947 מבריסל לישראל, לעבור מעל לה־ דים עצמם, כי — לדבריו — כדאי לחסוך את זמן הטיסה הנוסף והמ- יוחד, כאשר היום יפה ונאה, כאו- תו יום שבו נערכה ה ט י ס ה . . . נזכר עתה בר יהודה: ״מה נהדר היה לראות את הצבעים הוורו- דים, כחולים ואדומים של קרני השמש המשחקים בתוך השלג שכי־ סה לחלוטין את האלפים, ביום בהיר כיום הזה, עד — עד — שלפתע הרגשתי בבהלה כי אנו נופלים!! ו פשוטו כמשמעו, נופלים בעומק של 200 מטרים לתוך ,שק אוירי״! נבהל נ ו ! זה היה מד על צדדיו, וניסה את כל פרטי האירובטיקה האוירית על כל ענ־ פיה. אפילו כיום מהויר ברזילי בהזכרו באותה טיסה, כשהוא מ־ גלה: ״הנשמה כמעט ופרחה מתוך גופי! אולם, נשכתי את שפתי ולא הוצאתי אף הגה מפי! לב־ סוף קרא פיניה לעברי: הטייסים שלנו ראויים למטוסים רציניים יותר מפרימוסים! קראתי חזרה לעברו : ,עתה מבין אנכי מדוע אתה מטלטל אותי כל־כך: כדי להפגין את יכולת הטייסים שלנו! אולם, אני מבטיחך שעוד יבוא היום ונקבל מטוסים שיזדקקו ל־ טייסים עוד טובים מאלה שיש לנו!״ . . . עתה מודה ברזילי, כי באותו רגע עצמו, הן פיניה, והן הוא עצמו, לא קיבלו את הצהרתו בר- צינות בהגיע הידיעה על נפי־ לתו הטראגית של חלוץ הטייסים, הבחור האמיץ, פיניה, נתכווץ בי לבי, ונזכרתי בטיסתי הראשונה עם חברי הקבוצניק, איש נ ע ן ״ . . . בדיוק באותו מקום בו נפלו רנה־ רגו ימים ספורים לפני כן מספר גדול של צליינים אשר טסו במטוס שר הפנים מר ישראל בר יהודה חכור בדרכם הביתה, בבואם מק־ בלת ברכת האפיפיור. ואמנם — מהאפיפיור עלו — ישר השמימה! ובכל זאת, יש ליהודים יותר מזל מאשר לצליינים! בד יהודה יצא מן הנפילה לתוך ״שק האויד״ ללא כל גרימת נזק! כל אשר הרגיש היה שקיבתו מ ת ה פ כ ת . . . שר התחבורה, האלוף משה כרמל: הרי זו שערוריה להטיס בריגדיר במטוס שכזה! אלוף משה כרמל, בעל חוויה אוירית אשר לא תשכח מלבו שר התחבורה אלוף משה כרמל במהרה, כיאה למי שהיה אלוף בצה״ל והנו כיום דוקא — שד התחבורה! חוויה, אותר. הוא מספר כאן מילולית! — בעת ההתקפה הגדולה והממו- שכת של מאות אנשי כנופיות על יחיעם, כשאזלה התחמושת ולא היתה כל אפשרות לבוא לעזרה בדרך היבשה, טסתי מעל יחיעם באוירון קטן, ישן, טעון רחמים ושאינו מעורר אמון כלל. הטייס עצמו לא הסתיר את חששותיו ממצבו של האוירון, היסס אם להמריא או לא להמריא — אבל עשה הכל ברוח טובה ובנאמנות גדולה. חגונו מעל יחיעם שעה ארוכה. ראינו את עמדות העד־ בים בסביבה וזרקנו לתוך הישוב את התחמושת, בלוויית מלות עידוד אחדות. אף שהאש לא שככה עד־ יין, התרוממו הכל מעל עמדותיהם, נופפו לנו בידיהם, היינו בעיניהם שליחים מביאי בשורות עידוד ו־ תקוה מאחיהם אשר מעבר למצור, אשר יחלצום ויגאלום. שר הפנים, מר ישראל בר יהודה נפל ב,,שק (״אוויר״) 54 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מששבנו ונחתנו בשדה התעופה בתל־אביב, היתה רוחנו טובה עלינו — התקפת האויב נהדפה באבידות גדולות לו, יחיעם נשארה איתנה, התחמושת הוטלה בשל- מות. ביקשתי מן הטייס — מתנדב ששירת בעבר בצבא האדום — שהיה עייף ועולז, כי יבוא עמי לארוחת־הצהרים. בדרך סרתי לרג- עים למעון המטה הכללי למסור דו״ח קצר על המצב ביחיעם, כשהטייס מחכה לי ליד שער הכניסה לבנין. בצאתי נדהמתי לראות כי פניו אינם כשהיו — איזו רצינות נוקשה נמתחה עלי־ הן פתע ושמץ זרות, מבלי שאוכל לדעת סיבה לדבר. בבואנו לבית־ האוכל ישבנו לשולחן לבן, בפינת חדר מוצף אור, צבעים ונברשות. הוא ישב בקצה הכסא כמי שכפאו שד. על השולחן הוצבו שתי כוסות שרת החוץ גב׳ גולדה מאיר גברת גולדה מאיר ומר מרדכי נמיר התנסו בחוויה אוידית משו- תפת! גולדה מאיר טרם הייתה אז שרת חוץ ומרדכי נמיר לא היה שר העבודה. זה היה מיד עם הקמת המדינה כאשר גולדה מאיר (אז! מאירסון) יצאה לכהן כצידה ראשונה של ישראל במוס- קבה, ונמיר יצא עמה כ י ו ע צ ה . . . אין ספק שלגבי שניהם היתה זו חוויה גדולה: זו הייתה הפעם יין אדום. תוך כדי הגשת האוכל פנה אלי כמהסס-- — תסלח לי, תסלח לי מאוד. האוירון היה רעוע ביותר והיתד! סכנה גדולה להמריא. ההדגשת איך התקשיתי לעלות אחר שצללנו ליד אילץ ו עובדי הקרקע שלנו הם נוראים ועושים מלאכתם ברישול המסכן את הטיסה. סבור הייתי, כי אתה נשלחת על־ידי אגף האפ־ סנאות כדי לסייע בידי לשלשל למטה את חבילות התחמושת, והנה בשעה שהכיתי לך ליד המטה נודע לי מפי הזקיף, כי הנך בריגדיר, מפקד כוחות ההגנה בצ- פון הארץ. הרי זו שערודיה שאין למעלה הימנה להטיס בריגדיר בא־ וירון שכזה. תסלח לי, אין לכם סימני דרגה, ולא יכולתי לדעת את ת פ ק י ד ך . . . שר העבודה מר מרדכי נמיר הראשונה בה נחתמו דרכונים יש- ראלים בחותמת ד ו ס י ת . . . המטוס הרוסי בו טסו היה מלא אך ורק ישראלים, כי כל עובדי הצירות — שהוקמה אותה שעה, על מש- פחותיהם וכל חפציהם, נמצאו במ- טוס. אולם, — החוויה הגדולה מכל: זו היתד• הפעם הראשונה באלפיים שנה, ובכלל, שכל הנו- סעים במטוס רוסי, דיברו אך ורק — ע ב ר י ת ! . . . ראש הסגל הדיפלומטי בישראל, שגריר צרפת, מר פיאר־אויג׳ין ז׳ילבר: ״פגישה באויר עם ,מסר־ שמיט׳ גרמני״. וראש הסגל הדיפלומטי בישראל, השגריר הצרפתי, מר פיאר־אוי־ ג׳ין ז׳ילבר? כקומנדור ימי בצי הבריטי, בעת מלחמת העולם הש- ניה, לא חסרו לו למד ז׳ילבר חוויות אויריות. הפצצות, מטוסי קרב ומפציצים הפכו לגביו כלחם חוקו היומי. אולם שתי חוויות השאירו עליו את הרושם העז ביותר — שתי חוויות מלחמתיות, אולם שתיהן שונות תכלית שנוי זו מזו. בראשונה, מגלה השגריר, לא הדגיש שום דגש של פחד, למ־ רות סכנת המוות הכמעט־בטוח שהייתה כרוכה בה, ואילו בשניה, הרגיש פחד מהו. ״לראשונה״, מספר השגריר, ״יצאתי במטוס סיור בהבסיס של־ נו באלכסנדריה שבמצרים כדי לצי לם את השטח של דרום האי כרי־ טים. יצאנו כשהשמש זורחת, אולם לפתע, כאשר כבר פנינו לחזור לבסיס, השתנה מזג האויר לרעה. והנה, באותו רגע, ראינו מרחוק נקודה קטנה שחורה שהחלה מת־ קדמת לעברנו! בתמימות שאל־ ״תי את הטייס: ״מה זה?״ תשו- בתו היתד, יבשה: ״ . . . מ ס ר ־ שמיט!״ . . . המסדשפיט התקרב במהירות הבזק, עד שטס במקביל ל נ ו ! סברתי כי הנה, זהו רגעי האחרון, כאשר לפתע, פלא פל־ אים, נבלענו על ידי ענן עבה, ענן רך ומעורפל כצמר גפן! הס־ תובבנו והסתובבנו בו, וכאשר לב- סוף יצאנו ממנו לא ראינו עוד את מטוס ה א ו י ב . . . לעולם לא אשכח ״פגישה זו שבאויר״, אולם למרות שסברתי כי התקרבתי למוות בטוח, לא פחדתי אף רגע, כי — המוות אינו מפחידני, כא- שר אינו מלווה רעש מותח עצ- בים !״ שרת החוץ, גב׳ גולדה מאיר, ושר העבודה מר מרדכי נמיר - חוויה אוירית משותפת בשמי ברית המועצות 55 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אולם המקרה האוירי השני ש- קרה לשגריר הצרפתי, הטיל עליו אימה. היה זה בעומדו על גשר אניד, בריטית כאשר לפתע מטוסים גרמניים עטו על האניה, ירדו עד לגובה מינימלי, וכפי שמספר עתה מר ז׳ילבר: ״כמעט ונחתו על האניה! באותו יום הם תקעו בא־ ניתנו שבע פצצות, כאשר כל מטוס יורד בשריקה איומה ומח- רידה, זורק את מטענו, דבר חט־ לווה שוב ברעש מחריד, כשמס- ביבנו הכל מתפוצץ ועולה באש. כ־ 200 מאנשינו נשרפו חיים כש־ זעקותיהם עולות שמימה. זו הפעם פחדתי!״ מגלה ראש הקורפוס ה- דיפלומטי בשקעו בסיפורי העבר, והוא מוסיף בהרהור: ״פחד, היא תופעה מוזרה! במצב המסוכן ביו- תר אפשר לא לפחד — כמו במקרה הפגישה עם המסרשמיט פנים אל פנים באויר, או כמו בתקופה בה נאלצתי להסתתר בתוך תוכי ארצות ה א ו י ב . . , זו היתה סכנה שקטה ועל כן לא מורטת עצבים! ״קפיצתו״ האוירית של ו כפי שמצופה ממי שכיהן כ־ רמטכ״ל, לא חסרה אף לרב־אלוף יגאל ידין חוויה אוירית. כידוע נהג ד״ד ידין ״לקפוץ״ בתחילת רמטכ״ל צה״ל לשעבר רב־אלוף יגאל ידין 1949 מפעם לפעם, משיחות שבי- תות הנשק שהתקיימו ברודוס, להתיעצויות עם ראש הממשלה בישראל. לאחר אחת ה״קפיצות״ הללו, כאשר מיהר לחזור לרודוס, המוזר, כי אני ירא דק כשהסכנה מלווה ברעש פיזי, ובתוך כל הרעש המחריד הזה עלי לשבת ללא כל תנועה מצדי, משוטח ראש הסגל הדיפלומטי בישראל שגריר צרפת מר פיאר־אויג׳ין דילבר על רצפת האניה, כאשר מטוסים שורקים, פצצות מתפוצצות, אנשים זועקים, ו־אין לך אפשרות לנוע או לזוז! אפילו לברוח אי אפשר, כי לאן תברח מעל אניה.<״׳... :-אלוף יגאל ידין העמיד האו״ם לרשותו ״מטוס־ או״ם״ קטן עם שני טייסים שויצריים: — ״יצאנו מתל־אביב ביום שמש בהיר,״ נזכר יגאל ידין. ״אולם, לאחר מחצית השעה של טיסה קדרו השמים ולפתע היה חושך כבאמצע הלילה ממש! סופת־ רעמים מלווה בגשמים בלעה או־ תנו, והמים נכנסו ממש לתוך המטוס! האלחוטאי שישב לפני הוריד בתנועה מיואשת את האז־ ניות מעל אזניו, ונאנח: ״דה חדל לפעול ו״ ״והיכן אנו נמצאים?״ חקרתיו. הוא משך בכתפיו באנחה: ״אין לי כל מושג!״ הטיסה ארכה בדרך כלל שלוש שעות. חלפו שעתיים, וסימני עצ־ בנות נראו על פניו של הטייס. הוא החל מגרד ראשו ועורפו בחו- סר סבלנות, ולבסוף נאנק: ״אין לי עוד כל ידיעה היכן אנו נמ- צאים! הדלק יספיק לעוד שעה וחצי ב ל ב ד ! ״ . . . המשכנו לטוס, טסנו וטסנו וב־ אשר שוב התבוננתי בשעוני ראיתי שחלפו בינתים כבר שלוש שעות ורבע! היה ברור כ־ כעבור רבע שעה או קצת יותר מזה יאזל הבנזין לחלוטין! ו — טרם ידענו היכן א נ ו . . . הרדיו לא פעל, סביבנו הכל היה חשוך ואף מצב רוחנו לא היה בזדר י ו ת ר . . . חלפו עוד עשר דקות, שעת הא- פס ממש הגיעה, כאשר מזג הא־ ויד התבהר במעט ויכולנו לראות מתחתנו חלקת אדמה. לא ידענו מהו המקום, אולם החלטיו שאפילו אם ארץ ערבית זאת, יש להס- תכן ולנחות, ומה נדהמנו בד!נ־ מיכנו, בראותנו כי אנו עומדים לנחות בשדה התעופה של — רודוס, — אליו הגענו בסיבוב של 160 מעלות, מצדו השנ י . . . בשדה התעופה המתין לנו ראש משקיפי האו״ם, הגנרל דיילי, חיוור ומודאג, כשעמו פמליא של קציני או״ם חרדים. רק יצאנו מהמטוס, וכבר אץ הגנרל לק- ראתנו וגילה לנו כי בחרדתו שיגר משחתת אמריקנית לחפשנו, בתקווה שאם המטוס שלנו נפל או נחת נחיתת אונס, אולי ימצא רב חובל המשחתת לפחות את שרידי מ ט ו ס נ ו . . . הגנרל דיילי הוציא ממלתחתו בקבוק ויסקי, מזג לנו מהמשקה והרים כוס להצלתנו, כאשר נפ־ תחה הדלת ורב החובל של המש- חתת נכנס לחדר, קפץ לדום, הצדיע בפני הגנרל והודיע בקול: ״צד לי להודיע, אדוני הגנרל, כי לדאבוני לא מצאתי אף שריד של המטוס או נוסעיו האבודים״... מר טדי קולק, מנהל משרד ראש הממשלה: ״הוויה אוירית ? כיצד אדע זאת ?״״. מנהל משדד ראש הממשלה, טדי קולק, טוען שלו אין כל חוויות אויריות! אומד טדי: ״כיצד תהיה לי חוויה ז הרי ברגע 56 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 רב־אלוף מרדכי מקלף: ״לנחות או לא לנחות, זוהי השאלה \״ גם לרמטכ״ל לשעבר, דב־אלוף מרדכי (״מוסקה״) מקלף לא חסדו חוויות באויר. בזמן הקרבות עם הסורים למשל, בעת מלחמת השח- רור, הדגים מטוס קרב סורי ענין מיוחד ברמטכ״ל שלנו דאז, וכ- שהגיע רב אלוף מקלף ברים שלו, בצפון הגליל לסביבת חצור, ראה לפתע כיצד עומד מטוס הקרב הסורי לצלול, כשמטרתו — הג׳יפ של ה ר מ ט כ ״ ל . . , גם העובדה שה־ טייס כנראה לא ידע כי הנוסע בגייפ הוא הרמטכ׳יל בכבודו וב- עצמו, לא הוסיפה למצב דוחו של מקלף באותו רגע, כשעמד פנים אל פנים עם מוות בטוח, אילולא — הסבוב החד שבכביש, בדיוק לפני חצור! מספר עתה מוטקה מקלף בפשטות: ״פניתי ימינה, בכביש, ומטוס הקרב הסו- רי — שלא דאה א י הפניה בצל העצים, נשאר להפציץ את גבעת הצור! אולם לולא אותו סבוב — אין ספק שלא הייתי כיום במצב בו הייתי יכול למסור חוויה זו בעצמי, כי אין ספק שלא הייתי עוד בין ה ח י י ם . . . ״ שאני עולה על מטוס, נרדם אנכי, ואיני מתעודד עד הרגע שאני יורד שוב במדרגות המטוס במקום אליו רציתי ל ה ג י ע . . . ואם הייתה מנהל משרד ראש הממשלה מר טדי קולק חוויה בדרך, כיצד אדע זאת, אם ישנתי ד ר כ ה ? ״ . . . חוויה לא פחות מרתקת! שעה שראש הממשלה, דוד בן גודיון, יצא לנסיעתו ה״ספרותית״ ליוון, החלו הקרבות עם הירדנים להח- מיר, והלגיון התישב על הכביש המוביל לאילת. הממשלה, ללא ראש הממשלה שישב א! תה שעה ביוון, לא יכלה להחליט באיזה צעד לנקוט כדי להוציא את היד־ רמטכ״ל צה״ל לשעבר רב־אלוף מרדכי מקלף דנים מהשטח! מו״מ מדיני, או ק ר ב ן בראשותו של השר המנוח, אלי- עזר קפלן, הוחלט לשגר את הרמטכ״ל דאז, רב אלוף מרדכי מקלף, ואת ראובן שילוח, במטוס מיוחד ליוון כדי להתיעץ עם ב.ג. הטיסה חרוטה עדיין היטב בזב־ רונו של מקלף, המגלה: ״הכרנו ,סקיימאסטר׳ מיוחד של ,אל־על׳ ויצאנו לדרך. טרם הספקנו לטוס חצי שעה ושמעתי כיצד הטייס מתיעץ עם שילוח אם לא היה מוטב לחזור מ ד ר כ נ ו . . . החילותי לחקור לפשר הדבר, והוסבר לי כי מזג האויר הוא בלתי נוח לנחיתה ב א ת ו נ ה . . . ״ מאחר שהיה על שני הנוסעים היחידים במטוס להחליט בעצמם אם ברצונם להמשיך או לחזור, קבע המדינאי — ראובן שילוח — כי הטיסה לא חשובה עד כדי דסתכנות ומוטב לחזור. החייל. מוטקה מקלף, לעומתו בירר שמ- לאי הדלק מספיק כדי להגיע לא- תונה, ובמקרה הגרוע ביותר לח- זור גם תל־אביבה מבלי לנחות ביוון, והחליט — להמשיך ב ד ר ך ! הטיסה ההיסטורית נגמרה בכי טוב, כי דקות ספורות לפני הגיע ה״סקיימאסטר״ ליוון, השתנה מזג ד,אויר לטובה, — המטוס נחת ללא כל קשיים, וד,שי.יים יצאו מיד כדי לנהל את התיעצותם עם ראש הממשלה. מסיים עתה רב אלוף מקלף בחיוך: ״נו, והממשלד כמובן החליטה בהתאם להוראותיו של ב.ג., וכמובן שהתוצאות הראו מה שב.ג. ה ו ר ה ״ . . . מפקדו הראשון של חיל האויר, אלוף אהרון רמז: ״לעולם לא אשכח...״ שני מקרים השאירו רושם עז בלבו של מי שהיה המפקד הרא־ שון של חיל האויר הישראלי, אלוף אהרון רמז. הראשונה עוד מימי שת ת ו בחיל האויר הבריטי, ואילו השניה מימי היותו מפקד חיל האויר הישראלי. ״אי אפשר היה כמעט למצוא מטוס של האויב הגרמני באויר, בסוף ימי מלחמת העולם השניה,״ מספר אלוף רמז, בשקעו בעבר הרחוק, ״אולם, מדי פעם היה מטוס בריטי נפגע מנשק נגד־ מטוסי של ה ג ר מ נ י ם . . . באחד הימים יצאתי לפעולה כטייס קרב ב״ספיטפייר״ בלהק הטאקטי השני של הר.א.ף. ולפתע שמעתי קריאת עזרה מטייסת אח- רת. מיהרתי למקום, ומצאתי מ- טוס שנפגע וטייסו צנח, ואילו אחד המטוסים האחרים טס לידו כדי ללוותו ולהגן עליו עד שיגיע א ר צ ה . . . כל העת היה הצונח בטווח היריה של ארבעה מטוסים גרמניים, אולם כל עת שהבחינו במטוס האנגלי השומר עליו, לא העזו לירות בו, בו ברגע שהמטוס גמר את תחמושתו, והצונח נשאר 57 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ללא כסוי — החלו הגרמנים לי- רות בו ללא הפסקה, — עד, — עד אשר ראו את ה״ספיטפייר״ שלי מגיע, והנה — ארבעת הטיי- סים הגרמניים ה,גיבורים׳ שלא חששו מלירות בצונח בלתי מלווה — ברחו בראותם מטוס בריטי אחד ויחידי בא לקראתם! חזרנו לבסיס, ומצאנו שם הת- רגשות רבה. הסתבר כי אחד מארבעת המטוסים שברחו מא- תנו נפגע, ונתן אותות כניעה לשדה התעופה שלנו, בבקשה לרדת על מנת להכנע. כלנו יצאנו ורצנו אל מסלול הנחיתה, כש־ המטוס הגרמני יורד, ואילו הג׳י־ פים שלנו יוצאים לקראתו עם חילי המשמר. הטייס הגרמני קפץ מתוך מטוסו למסלול. עמד לפנינו בחור בלונדיני, גבוה ובעל גוף, שהתבונן סביבו, וראה שהוא מו- קף אנשי חיל האויר הבריטי. הוא הזדקף, הצדיע הצדעה נאצית, וקרא בקול רם: ״הייל היטלר!״ טרם הספיק לגמור את ה״סא־ לוט״ ההיטלריסטי שלו, וניגש אליו קורפוראל בריטי, סטר לו סטירת לחי מצלצלת, וראה זה פלא, — הטייס ״אמיץ הלב״, בעל הגוף שהעז לבקש להכנע בשדה האויב והעז להצדיע שם ב״הייל היטלר״, קיבל את סטירת הלחי ו — פרץ בבכי ק ו ל נ י ! ״ . . . ובמה החוויה ז אומר רמז בהר- הור: ״ראינוהו יורה בטייס חסר מגן, שמענוהו מצדיע את הצדעת היטלר, ורגע אוזר זה — געה בבכ י ! פאראדוקס זה של טייס ״גיבור״ גרמני, לעולם לא אש- כח . . . ״ ואילו החוויה השניה מימי מל- חמת השיחרוד: ״בתקופת נסיון הכיבוש של עיראק סואידן נעשו נסיונות רבים כדי לרכך את ההתנגדות של תחנת המשטרה על ידי הפצצה מהאויר, אולם, כידוע, לא היו לנו המטוסים המתאימים ואף לא הפצצות המת- אימות! ולמרות זאת, בתערובת של פצצות תבערה מתוצרת עצמית ומטוסים שאינם מתאימים להרע־ שות, החלטנו בכל זאת לעשות את הנ ס י ו ן . . .< נסיון להכניס פצ- צות תבערה לתוך משטרת עיראק סוידאן על מנת להעלותה באש! מבצע זה דרש טיסה מדויקת בגובה נמוך ביותר כנגד אש נגד־מטוסית חזקה ביותר. יום לפני ביצוע הטיסה הופיע במש- רדי טייס מח״ל שפנה אלי באורח מבויש, אולם קצר ועניני: ״שמע־ מפקד חיל האויר לשעבר אלוף אהרון רמז תי על המבצע! הטייסים היש- ראליים שלך הם אמיצים אולם ניסיונם לא שווה לאומץ ל ב ם ! הם ייהרגו ובכל זאת לא יצליחו להכניס את הפצצות ל משט ר ה . . . אני האיש היחיד שיש לך שיכול לבצע זאת ועל כן אני ממש דורש ממך לתת הוראות להטיל עלי מבצע זה!״ בינואר 1949 , בעיצומו של מב- צע ״חורב״, התנסה אלוף יגאל אלון בחוויה האוירית שהשפיעה עליו ביותר. אותה שעה חצו כו- חותינו את גבול סיני והגיעו עד כדי ששה עד שבעה ק״מ לפני אל־עריש, לאחר כיבושה של אבו־ ע ג י ל ה . , . ״זו הייתה שעת בין הערביים,״ מהרהר יגאל. ״ישבתי עם מפקדי החטיבות והגדודים לבדיקת התב־ נית הסופית לכיבוש אל־עריש, למחרת עם שחר. ישבנו על דיונת חול, והתבוננו לכוון הנקודה או- תה עמדנו לכבוש למחרת, — פסקנותו ובטחונו העצמי שכ־ נעוני. אי אפשר היד. להתנגד לו. הוא יצא למבצע, ביצע אותו באופן יוצא מן הכלל. אחד המ- נועים שלו נפגע, והוא נאלץ לנחות נחיתת אונס באחד הב- סיסים . , , חיכיתי בשדה לגמר הפעולה, ועקבתי אחר נחיתתו, וכמובו יצאתי מיד לראותו. אחרי התחקיר נשארתי אתו בחדר וש- אלתיו : ״אמור ל י ! מה בעצם הביאך אלינו, שהרי אינך יהודי כלל ? ולמה זה עמדת בתוקף כזה על ביצוע משימה שבה סיכוייך למוות בטוח היו 90 אחוז לפחות ?״ הוא משך בכתפיו בפשטות של ,מה בכך׳: ״מוטב האדם מהבהמה רק בזאת שלאדם יכול להיות אידיאל! אם אין לו אידיאל אין הוא עולה על הבהמה! ואם אידי- אל לו ואינו מוכן להיהרג עליו, הרי נחשב הוא כמת בין כך ו כ ך . . . על ני באתי אליכם. יעל כן ביקשתי יבצע פעולה זו!״ הוא נהרג על האידיאל שלו! בפעולה אחרת, שבוצעה באומץ ל ב מצטיין, ושהייתי עד לה ביחד עם רב־אלוף ידין, נפגע מטוסו. הוא נאלץ לנחות בשטח מצרי וידוע לנו שהמצרים התעללו בו ובחברו לטיסה בצירד נוראה ביותר לפני שרצחו א ו ת ם ״ . . . אל־עריש! לפתע הגיע הקשר שלי והודיע לי כי בזה הרגע נתקבלה פקודה במברק סודי כי עלי לפ־ נות את כוחותינו לאלתר מכל שטחי סיני הכבושים ולחזור מיד לגבול ישר א ל . . . ״ הפקודה הממה את אלוף אלון ופיקודיו. עם כיבוש אל־עריש, הרי כל צבא מצרים מצפון לאל־ עריש ועד עזה היה מנותק סו־ פית מעורפו המצרי, והיה נופל לידי ישראל. ״כדרכי במקרים אלה״ ממשיך יגאל אלון את זכרונות אותו יום: ״הוצאתי הוראות מקבילות אלוף יגאל אלון: במטוס ישראלי משדה תעופה מצרי לשדה ״דב״ בתל אביב... 58 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 וסותרות, אך שאינן מפריעות זו לזו: א. להיכון לכיבוש אל־עריש. ב. להיכון לכיבוש סיני.״ לעצמו הזמין אלוף אלון בינ- תיים ״פייפד״ של חיל האויר, כדי להטיסו מיד תל־אביבה, אל המטה הכללי, על מנת לערער על פקודת הנסיגה! ״זו הייתה חוויה בלתי רגילה, מפקד חטיבות חפלמ״ח לשעבר אלוף יגאל אלון להמריא במטוס ישראלי משדה תעופה מצרי שנכבש לא מכבר על ידינו,״ ממשיך יגאל להזכר באותם הימים. ״הטייס היה ידידי משכבר הימים, אברהם פורטוגאלי, איש כפר גלעדי. הארץ כולה היי- תה לוטה בערפל. הטייס קבע בעזרת מכשיריו כי אנו טסים על פני תל־אביבו״ והנה, באותו רגע עצמו החלה ההרעשה, — הרעשה ימית מצרית על חוף ימה של תל־אביב, ונש- לחו פגזים שאף אחד מהם לא פגע במטרתו. אולם די היה בהר־ עשה כדי לכפות איפול גמור על העיר וסביבותיה, לרבות מסלול הנחיתה בשדה דב. אלוף אלון התעקש ל נחות! ״התקשרנו באלחוט עם שדה הת־ עופה ובשום אופן לא יכולנו לא- לצם להאיר את המסלול כדי שנוכל לנחות. הפסדנו זמן רב באזור בין ת״א להרצליה ולבסוף, אחר משא ומתן ארוך ומיגע, שכנענו את האחראי להאיר את המסלול לשניות ספורות בלבד, כדי לאפשר לנו נחיתה מהירה.״ לצערו לא נתקבל ערעורו של יגאל אלון במטה, והנסיגה בוצעה. אולם בעיניו של יגאל אלון, שרגיל היה כל כך להשתמש במטוסים הן כאמצעי תובלה, הן לטיסות ״טקסי״ לנקודות נגב מרוחקות והן להסתייעות כ״מפצי־ ציס״ ו״מטוסי קרב״, נשארה טיסה זו חוויה בלתי נשכ ח ת . . . מפקד חיל האויר לשעבר, אלוף שלמה שמיר: ״הסולו הראשון שלי בשנת 1940 ...״ ואילו אלוף שלמה שמיר ממ- פקדי חיל האויר בעבר מספר על חוויתו: ״החוויה הגדולה הראשונה שלי בתעופה היא (כמובן) הסולו הרא- שון שעשיתי בשנת 1940 בשדה התעופה לוד. החויה הגדולה האח- רונה היא לראות את חיל האויר שלנו במלוא הופעתו באויד. כש- ידוע לד מקרוב כמה מסובכת ומשולבת מערכת התנאים המאפ- שרים הפעלתם של כחות אויר מרוכזים, אין לך דבר שמביא בעקבותיו חויה טכנית ארגונית ומוסרית גדולה מזו. טבעי שבמשך שנים רבות, כשהנך קרוב לעניני תעופה ונו- סע רבות באוירונים, מזדמנים לך •מפקד חיל האויר לשעבר אלוף שלמה שמיר קוריוזים נעימים ולא נעימים שהם בבחינת חויות לפעמים די ״עמו- קות״. מנוע שנפסק בדרך (רק אחד מתוך 4) מעל אזור סיאם בדרך למזרח הרחוק הוא מאורע ״לא סימפטי״ באותה מידה כמו שעון לחץ שמן שמפסיק לעבוד לפתע באוירון קטן מעל ישראל. שניהם פחות דרמטיים מאשר כ־ ניסה לעננים בלי מכשירים ושרק נס מציל אותך (זו באמת הרגשה איומה). אולם אודה שאפילו טי־ סה במטוס סילון שנזדמן לי להצטרף אליה, (ושיש בה חויה גדולה), מאופלת אצלי בנסיון טיסה ב״פיפר״ בגובה של כ־ 12,500 רגל מעל שטיח עננים ״אין סופי״ עם מעט דלק, מבלי לדעת בדיוק היכן אתה, פרט לעובדה שהנך קרוב מאד לאלהים ולטבע הדמיוני.״ כיצד ״יורם״ מר משה שרת על ידי אלוף אפרים בן ארצי, מנהל ״אל על״ לא כמצופה, קשורה חוויותו האוירית של אלוף אפרים בן־ ארצי, — כיום מנהל כללי של ״אל־על״ — לא ב״אל־על״, אלא דוקא בימים בהם כיהן כנספח צבאי בוואשינגטון. ״באחד הי־ מים,״ מספר אלוף בן־ארצי, ״הי־ תה לי ידיעה דחופה ביותר עבור שר החוץ, מר משה שרת, שעמד לצאת באותו בוקר משדה הת- עופה באיידלוילד, בדרכו חזרה לישראל. קפצתי למטוס הראשון שיצא מואשינגטון לניו יורק, או־ לם כאשר ירדתי בשדה התעופה של לה־גווארדיה (שדה התעופה לטיסות בתוך ארצות הברית עצ- מה) ראיתי כי הגעתי מאוחר מדי, וכי עד הגיעי לשדה התעופה של איידלוילד במכונית, יהיה זה כש־ עה אחר צאת מטוסו של שרת מהשדה. מחוסר ברירה נכנסתי לבית הקפה של השדה כדי להמ־ תין למטוס הבא שיחזירני לוא־ שינגטון, כשעל לבי מעיקה העוב־ דה שלא הצלחתי להעביר לשרת את הידיעה הדחופה והסודית בז- מן. בבית הקפה נכנסתי לשיחה עם האיש שישב לידי. הוא נדהם לשמוע כי זה עתה הגעתי וכבר אני עומד לחזור לוואשינגטון. 59 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הסברתי לו שהגעתי באיחור ולא הצלחתי לראות את האיש עמו צריך הייתי להפגש. הוא חייך: המנהל הכללי של חב׳ ״אל־על״ אלוף אפרים בן ארצי ״האם יצא האיש בחברת התעו־ ס ד , . . , 1 ״ והוא אמר את שם החברה בה יצא שרת מניו יורק. חוויתו האוירית של מפק מרדכי לימון קשור ושוב פאראדוקס! דוקא אחת ההוויות ה א ו י ר י ו ת בה׳ הי־ דיעה, היא של מי שהיה מפקד מפקד חיל הים לשעבר אלוף מרדכי לימון חיל הים דוקא, אלוף מרדכי (״מוקה״) לימון. ו ה ח ר ה : העברת ה״מסרשמיט״ הראשון ל ישר א ל . . . עם תום תקופת עליה ב׳, ב־ 1947 , נמצא אלוף לימון באירופה, בדרכו חזרה לישראל. כדי לנצל את ידיעותיו הנווטיות, נתבקש לחזור כנווט במטוס שיעביר עמו את מטוס ה״מסדשמיט״ הראשון עניתי בחיוב. ״אם כך,״ אמר בן שיחי, ״אל נא תחזור לוואשינגטון. כי אותו מטוס עומד לחזור מיד לניו יורק,״ והוא גילה לי כי הוא מנהל מגדל הפיקוח של שדה התעופה, ויודע כי חל קלקול במטוס ועליו לחזור מיד לשדה. מצב רוחי לא השתנה, כי חשש־ תי עדיין שמא לא אוכל להגיע משדה התעופה בלה גווארדיד, לש- דה התעופה באיידלווילד בזמן כדי ,לתפוש׳ את שרת, אולם בן שיחי שוב חייך: ״עלי לצאת לשם כרגע במטוס הפיקוח האוידי, ותו־ כל להצטרף אלי!״ קשה לתאר את התדהמה על פניו של משה שרת (שנפרד מכל מלוויו בצאתו את ניו יורק במ־ טוס) כאשר בחזרו, חצי שעה אחרי־כן מצא אותי עומד ומצפה לקבל את פ נ י ו . . . ״ חיל הים לשעבר, אלוף ב... ״מסרשמיט״ שסופק למדינה, ומאז, חי כחודש וחצי כמעט באויר, בטיסות הלוך וחזור להעברת מ ט ו ס י ם . . . ״היות והיה עלינו להעביר את המטוסים במהרה, טיסת הניסוי של ה״מסדשמיט״ היתה שטחית ביותר. היינו מטיסים איתו בסך הכל מבית החרושת וער לשדה התעופה, ששם חיכה המטוס שע- מד להעביר את מטוס הקרב המ- פורק לשדה התעופה בישראל. בהגיע המטוס לשדה התעופה הצ׳כי, היו מפרקים לו את הכ- נפיים והפרופלר ומכניסים אותו לתוך מטוס ה״קומנדו״. להכניס את ה״מסרשמיט״ הראשון לגוף לא היה t האוירון היה מסובך לנו עדיין כל נסיון בכך והפעולה ארכה למעלה מחמש שעות! קו- דם הכנסנוהו כשהחרטום קדימה, אחרי־כן ניסינו להכניס את הזנב קודם. על הארגזים כתבנו באו־ תיות ענק: ״ ק ר י ס ט א ל י ם צ׳ כ י י ם! ״ כדי לא לעורר חשד בשדה התעופה בקורסיקה, שם נאלצנו לנחות. לא פעם, בהגי־ ענו לשדה תעופה שלנו, בלילה (כדי להמנע מירוט על ידי מסו־ סים ערביים) ירו עלינו מתותחים אנשי אויריים שלנו — בטעות, מענין שאפילו לא הדגשנו בזאת, אולם בחוזרנו למחרת לפאריז, העירו את תשומת לבנו לכך, בשדה התעופה שם, כי יש כמה חורים בגוף מטו ס נ ו . . . ״ * * * ובין כל החוויות הללו, לא נשאר לי אלא לספר מד, היתד, החוויה האוירית שהשפיעה ביו- תר גם עלי! יותר מטיסתי הרא־ שונה — אי פעם יותר מטי־ סד, במטוס בעל מנוע אחד דדך כל הג׳ונגל, השפיעה עלי אותה טיסה שאף פעם לא עשיתי ו טיסה ב״מיסטר״ הראשון שהגיע ל מ ד י נ ה . , . כה ביקשתי את חיל האויר להרשות לי להצטרף לטי־ סת הבכורה של אותו ״מיסטר״ ו . . . ב ק ש ת י לא נתקבלה! מאוחר יותר למדתי לדעת כי ״מיסטר״ הוא רק בעל — מושב אחד ב ל ב ד . . . מושבו של הטייס... ן ,) רשימה זו הינה ראשונה בסידרת רשי- מות אשר תופענה בבטאון וזיר ושבהן נפנה א ת השא ל ה : ״ מ ה היתה חוויתך האוירית הגדולה ביותר?״ לשרי ממשלה, נציגי הקורפוס הדיפלומטי ביש- ראל, חברי כנסת, מפקד ים במדים ושלא במדים ואנשי ציבור ידועי־שם אחרים• 60 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הסיפור שלפנינו מבוסס על דברים שהתרחשו במציאות. המחבר מגיש כאן צילומי הווי ופעולה המשקפים את התקופה ההירואית בתולדות חיל האויר. גיחת הקרב הראשונה של מטוסים ישראליים מתוארת לא רק מנקודת מבט מבצעית כי אם גם מ״הזוית האנושית״ שבה. תמצית קצרה על פעולה ראשונה זו של טייסי־קרב תמצא במסגרת אשר בעמוד ממול. מאת דניאל דורון דלת הפח נפתחה בנקישה עזה. דמותו של ביל הגבוה מלאה את חלל הפתח. — או־קיי בחורים! — קרא — הרימו את אחו־ ד י נ ם ! — הערפל מעל השדה עלה. על המטוסים לחש־ ציץ את קאהיר בשבוע הבא. הבחורים שוב לא חיכו לדבריו.'הם קמו, נעלו את מגפיהם, הטילו את מעילי הטיסה על שכמם ויצאו אל השדה. המטוסים המכסיפים מכוסי טללים היו, ומרעידים קלות ברוח. הם עמדו בפאת המסלול, זאטוטים בין ענקי ארבעה המנועים שלצבא האמריקני, חבורת אנשים וגייס עמדו ליד אחד המטוסים. המשטרה האיטלקית. ביל שוחח עם קצין שלהם. — הי! כנראה ששוב יש צרות. — קרא בן. — נראה שהאנגלים ניפחו את הגולם האיטלקי: כשהיינו כאן לפני שנתיים היו יותר ענוותנים. האינט־ ליג׳גס הבריטי הארור ידו בכל מקום. מענין לדעת, איך נצליח להתחמק מידו. — אמר קלארק. — אל תדאג, ביל יסתדר אתם. הוא העביר את המטוסים דרך האמברגו ועוד כמה רשתות של הברי־ טים, וודאי שיצליח להתחמק מד,איטלקים. — ענה גורמן. — אך איני רואה כיצד עשויה חכמתו של ביל לעזור לנו לטוס בלי מכשירים מתאימים בגרוטאות אלו— מילמל קלארק. הם התקרבו לקבוצה שעמדה ליד המטוסים. — הנה, בבקשה, שאל את האנשים לאן נשכרו להוביל את המטוסים. — אמר ביל לקצין המשטרה האיטלקי. — אנחנו מוכרחים לטוס, אחרת נפשוט את הרגל. החוזה שלנו עם החברה התורכית יפקע, ונצטרך לשלם סכום עצום של פצוייס. 61 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 פעולה ראשונה של ״סכינים׳ בד בבד עם המפנה שחל במצב כח האדם של החיל, חל מפנה נוסף, לא פחות חשוב, בשטח הציוד. ממש בימים הראשונים של המדינה מתחילים להגיע ארצה מטוסי קרב ראשונים מסוג מסדשמיט 109 , תוצרת צ׳כוסלובקיה. המטוסים נרכשו עוד בסוף חודש אפריל במחיר גבוה מאד, ובגלל טווחס הקצר לא היתה ברירה אלא לפרקם ולהביאם ארצה בתוך מטוסי קומתו . בארץ נתקל סגל המהנדסים והמכונאים בקשיים רציניים בהרכבתם. במיוחד התלבטו בבעית הסינכרון של המקלעים אשר ירו דרך הפרופלר. הצ׳כים מצדם היו מוכנים לשגר ארצה כמה מכונאים מומחיס כדי לעדור בהרכבת המטוסים, אך התנו תנאי הגיוני, שרק אחרי שיימצא בארץ מספר מטוסים מתקבל על הדעת יבואו המומחים. הרכבת המטוסים בוצעה בשדה עקרון וב־ 29 למאי 1948 סיימו את הרכבת ארבעת ה״סכינים׳׳ הראשונים. בו ביום התיצבו 4 טייסים בשדה והתכוננו לצאת עוד באותו ערב להתקפה על אל־עריש. בין הטייסים היו! מרדכי (מודי) אלון (מאוחר יותר מפקדה הראשון של טייסת הקרב הראשונה); אולם ההתקפה על אל־עריש לא בוצעה. הטור המצרי הגיע אותו יום לאשדוד, מרחק 37 ק״מ מתל־אביב. כוחות חטיבת גבעתי התכוננו להתקפת־נגד במגמה לעצרו. האיום על תל־אביב היה מידי, היה בו כדי להכריע את המלחמה לכאן או לכאן. הוחלט איפוא, לשלש את המטוסים להתקפה על אשדוד והטור המצרי. המטוסים יצאו במבנה קרב והגיעו לאזור המטרה בסביבות שעה 1900 . תחילה שחררו את פצצותיהם והטילו אותן על רכוזי הרכב באזור המטרה. המצרים פתחו באש נ״מ חזקה ומדויקת, אך בכל זאת הופתעו מעצם הופעתם של מטוסי הקרב. לאחר ההפצצה החלו המטוסים, כל אחד מכוון אחר, בהצלפות ממושכות. הנזק שנגרם לא היה רציני וזאת עקב קלקולי התותחים בכל המטוסים כמעט. בעת ההצלפה נפגעו שנים מהמטוסים. בדרך חזרה טעה טייס דרוס אפריקאי בדרכו, התבלבל בין שדה עקרון ושדת קמטינה, וכשמטוסו עטוף להבות הוא ניסה לנחות בקסטינה, אך לא הצליח. שברי המטוס נתגלו בקרבת מקום ימים מפורים אחרי ה־ 29 למאי. מטוס נוסף נחת נחיתת אונס בעקרון. מודי אלון נחת בשלום. המטוס ניזוק קשות ויצא מכלל שמוש. אכן, מחיר יקר והתחלה קשה לטייסת הקרב הראשונה של חיל האויר לישראל. אמנם לא הוכתרה הפעולה הראשונה של מסדשמידטים בהצלחה גמורה, אך הרכבת האוירית מצ׳כולובקיה במלוא תנופתה ומטוסיס נוספים מגיעים מדי לילה בלילה. הדו״ח היומי מאגף המודיעין של מטה חיל האויר מצביע בלקוניות גמורה על הדבר שתוך ימים נהפך לשיגרה. הפקידה הרושמת מציינת , 2 סכינים (הכינוי שניתן למטוס בשעתו) נוספים הגיעו הלילה; על סכין נוסף שהגיע בשעות הבקר המוקדמות דווח עוד אתמול״. וכך נגשו להקמת טייסת קרב הראשונה. המסלול שהוכן בינתייס בהרצליה מוכשר עתה לקבלת המטוסים וכן נבנו כמה מתקנים חיוניים להפעלתם, ובעיצומם של הקרבות בכל הזירות הולכת ונשלמת בנית שדה התעופה הראשון בישראל. עם התבססותה של הטייסת במקום החלו מתאמנים על המטוסים מספר טייסים נוספים שזה עתה הגיעו ארצה וחיש מהר נוצר גרעין של טייסים בעלי ״ותק״ המלמדים את ה״ירוקים״ איך לטפל בכלי החדש, איך לשלוט בו, מה תכונותיו, יתרונותיו ומגרעותיו. האמת נתנה להאמר כי אף טייס בין אנשי הטייסת לא חלם מימיו שאי פעס יטוס על מטוס קרב גרמני ולא כל שכן, בחיל האויר הישראלי. — אבל אינכם יכולים להמריא באלו״ — התערב קצין התעופה האיטלקי שהיה אחראי לשדה. — איני יכול לקחת עלי את האחריות. המטוסים אינם ראויים לטיסה ממושכת אחרי תיקון וללא בדיקה. גם כלי־ הנווט שלכם אינם מתאימים. — אנחנו מוכרחים להמריא היום. — חזר ביל כאילו לא שמע את דבריו. — אנחנו מוכרחים, אחרת נפסיד הכל. נטוס רק _עד ברינדיזי, ושם נבחון אותם שנית. רשום שטסנו לברינדיזי, אמר לקצין ומשך אותו הצידה. — ראה — אמר — כל חברתנו תתמוטט אם לא תיתן לנו להמריא. אתה חייב לעזור לנו, הרי אתה מבין! — כן, — ענה האיטלקי, — אני מבין. אני גם יודע לאן המטוסים מועדים. יש לנו הוראות למנוע העברת מטוסים. אך שמע לי אדם, הרי את אנשיך אתה מסכן. שמעת את דבריו של האחראי על השדה. — הבחורים מוכנים לטוס. — מילא, — משך האיטלקי בכתפיו, — אבל רק עד ברינדיזי. — בסדר — אמר ביל, — העיקר שנתרומם. 62 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 המחיר — בחודים! — קרא, — גשר הנה. כולם נתלקטו סביבו. — אתט ממריאים. קודם יעלו שנים לטיסת נסיון באוירון, שזה עתה תיקנו אותו, אם הוא בסדר תמשיכו כולכם. אם לא״ יצאו רק שניים. איננו יכולים להשאר כאן עוד, האדמה בוערת כאן. ראיתם את המטוסים. הם אינם במצב מצויץ. תצטרכו לסמוך על כשרונכם. תרדו להצטייד בדלק במ. שם יחכה לכם איש משלנו. משם תמשיכו ישר ארצה. הוראות מפורטות יותר קיבל מודים, שהוא מעתה מפקדכם. סגנו הוא סדני. — מה בדבר מפות ? — שאל איב, שהיה נווט ראשי ל״טייסת״. — אלו שבידך, אין טובות מהן לצערי. — השיב ביל. — לפי מפות אלו יקשה לנווט. הן מיושנות ויש להכניס בהן שינויים. ספק אם נוכל לפגוע בחוף הארץ במקום שנוכל לנחות מיד אם אנוט לפיהן. יש חשש שנפגע בשטח אויב, או שיחסר לנו דלק. ביל משך בכתפיו. — מצטער. אין כל אפשרות להשיג אחרות. הפכנו את כל הארץ, ואין. יש עוד שאלות?.,. לא?... ובכן, דדך צלחה בחורים, ולהתראות. סיד וברני, אלופי תעופה, עלו על המטוס, שזה עתה יצאו ממנו המכונאים האיטלקים. השאר תפסו מקום כדי שיוכלו לראות בטיסת הנסיון. המנועים רעמו, המטוס רעד, המנועים געשו והמטוס הזדעזע, אדים יצאו מצנור המפלט, ופתאום ניתק ממקומו, החל רץ על המסלול. מישהו נפנף ידו, והמטוס המריא. — צלבו אצבעותיכם. — אמר ביל. ( (המשך בעמוד 78 63 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מאת עודד אברבנאל מחברם של שלושת הפיפורים המובאים להלן, הוא איש-כנפים וכעל־עט שנון - באחד. יתכן ואין הדברים אמורים ביצירה ספרותית בפשוטה ולא כל שכן כ־פו־טג׳ה עתונאית. אפשר שיש באן מזה ומזה. ואולם, נעלה מכל ספק, כי ערכם של הדברים בעובדה, שהמספר הוא טייס ישראלי, המפיח על חויותיו, רשמיו ונפיונד בכיבוש השחקים. הקורא ימצא באן לקה מאל! 6 על אלה שהותירו לנו ירושה רבת־הוד, מעודדת ומחיבת נם יחד. אותו יום הייתי בחופשה, דבר שאופשר לי הודות להפוגה, אחת מאותן ההפוגות שבהן התברכנו, או קוללנו, באותם ימי הקרבות של מלחמת השחרור. החלטתי לבלות את הבוקר בישבי בין הסלעים שעל שפת הים, כשאני מסתכל בגלים, בשחפים המרחפים מעליהם ובאופק הרחוק. והנה, ללא כל אזהרה מוקדמת, נכנם לעולם השקט והבהיר שלפני, הבנוי כולו משני צבעים שקטים ביותר: לבן וכחול, נכנם, כפי שאמרתי, כתם רועש של צבעים צעקניים. ובעוד השחפים הלבנים מרחפים בשמים הכחולים כרודפי שלום נקלעה לתוכם ציפור קטנה וארוכה, צבועה בצבעים: אדום, כחול, כתום, ירוק וגם צהוב והחלה משוטטת מעל לגלים כשוחרת לטרף. היה זה השלדג, אותו צפור המסוגל לצפות בדג השוחה במעמקי הים, לקפל את כנפיו, לצלול, לתפוס את הדג במקורו ולעלות שוב מן המים, לפרוס כנף ולטוס הלאה, כשהשלל הפצוע מפרפר במקורו. ואמנם לא יצאה שעה קלה והשלדג צלל בתוך הים. כבר חשבתי שטבע, והנה עלה שוב ובפיו דג קטן ומפרפר. המחזה המענין הזה חזר ונשנה פעמים אחדות, כשד,שלדג מוציא מגרונו כמה צווחות קטועות כל אימת שהיא צולל אל טרפו השוחד• מתחת לגלים הקטנים. זחילה בשמים במהירות של עפיפון המחזה הזכיר לא את עבודתי ועבודת חברי בימים האחרונים, ימי הקרבות שלפני ההפוגה הזאת, אשד היתה, אגב, ההפוגה האחרונה. ואם כי אנו לא השתמשנו בכנפים מבשרנו אלא בכנפי פלדה ואלומיניום, ולא קפלנו אותן, אלא להיפר, שמחנו כל אימת שיצאנו מצלילה במטוסנו, שכנפיו הישנות לא התקפלו, ולא שלינו דגים במצולות הים אלא הטלנו פצצות על מטרות האויב, בכל זאת הזכירו לי טיסת השלדג וצלילותיו את עבודתי בטייסת בחדשים האחרונים. 64 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • כשהקרב סוער ל מ ט ה והשמים מי שלא היד. טייס־קרב או מפציץ בטייסת קרבית של מטוסי־קרב או מפציצים בשנות מלחמת־ עולם, הרת קרבות־אויר למכביר, לא יבין לנפשו של מי שזכה לתפקידים הקרביים האלה ואשר, במלחמה זו או אחרת, כשהקרב סוער למטה, על פני האדמה, והשמים שורצים במטוסי־קרב של האויב, יאלץ, מסיבה זו או אחרת, לטוס במטוס־ תובלה קטון עתיק־יומין ודל־מראה, ולזחול בשמים במהירות של עפיפון־נייר, כשהוא מוביל עמו חיילים, חולים, פצועים, מזון, ביצים וירקות ובשר ואפילו פגזים ונשק לאיזו נקודה נצורה, ובמטוסו אין אף מכונת־יריה אחת שבה יוכל להכנם לקרב עם האויב. אל יפלא מאתנו לשמוע שאותם טייסי־קרב לשעבר, שמצאו עצמם יושבים במטוסי־תובלה קטנים אלה, היו טסים בגובה נמוך מעל לשטח האויב, על מנת לירות במחנה הצבא שלו באקדחים, תת־מקלעים ורובים שנתנו לו לטייס להגנתו העצמית במקרה של נחיתת־אונס! או אם נשמע על טייסים אלה שהיו מטילים מעל חברון ורכוזי־האויב בהרי־ירושלים מאות בקבוקי בידה ריקים ממולאים בעשרות סכיני־ גילוח שהשפעתם הפסיכולוגית בלבד היתה לא פחותה מזו של הטלת פצצות של ממש. ״הדברד״ המכונה ״טקפן״, המכונה אי. טי. 6 המכונה — והנה, בראשית דצמבר, 1948 , הגיע היום המקווה: החיל קיבל את עשרת מטוסי ה״הדברד״ הראשונים שלו. אין כמעט טייס בעולם אשר לא שמע לפחות את שמו של ה״הדברד״, שהנו אחד ממטוסי־הלמוד שורצים מטוסי־קרב של האויב • המפורסמים ביותר, ודומני שלא נטעה אם נאמר, שזהו המטוס ללמוד־מתקדם המפורסם ביותר בעולם. בית־החרושת האמריקאי לייצור מטוסים ״נורט־ אמריקן״, ייצר, בין שאד הטפוסים המפורסמים שלו, כגון ה״מוסטנג״ את האי.טי. 6 (לפי כנוי ח,א. של צבא אדה״ב) ס.נ.ז׳י (לפי כנוי ח.א. של צי ארה״ב) שהפך בהמשך הזמן לטי. 6 (כנוי ח.א. העצמאי של ארה״ב), האמריקאים קראו לו גם בשם ״ ט ק ס ך על שם מדינת טקסס, שבה היה רכוז גדול ביותר של בתי־ספר לטיס־מתקדם חד־מנועי של חילות־האויר של הצבא והצי האמריקאי גם יחד בשנות מלחמת־ העולם האחרונה. הר.א.פ. נתן לו את הכינוי ״הרברד״ ע״ש אחת משתי האוניברסיטאות האמריקאיות המפו- רסמות ביותר. כינוייו ושמותיו המרובים יעידו עליו שתוכנן ויוצר כמטוס־למוד לאמון־טיס־מתקדם. זהו מטוס חד־כנפי, תת־כנף, בעל מנוע פרט אנד וויטני, המפתח הספק של עד 650 כ. 0״ מנוע כוכבי מקורר בקרור־אויד. פרופלר מטיפוס: סטנדרד המילטון קונסטנט־ספיד, פרופלר בעל פסיעה משתנה. יש בו שני מושבים: החניך יושב לפנים והמדריך מאחור. לוחות־מכשירים מלאים לטיסת־מכשירים בלתי מוג־ בלת וציוד־אלחוטי חדיש, כולל מצפן־אלחוטי. אפשר להשתמש בו כמטוס־סיור, כמטוס־צלום. ״הרברד״ מסוגל לטוס במהירות שיוט של 160 מיל., לנסוק בשעור נסיקה של 500 רגל בדקה ותקרת־השדות שלו היא 20.000 דגל. ואמנם השתמשו בו בשעתו, המדינות הסקנדינביות, ועד לפני זמן קצר אף מדינות דרום־אמריקה, בתור ב» רות האו » הפצצת ב בלילה של 1 ביוני מתקיפים מטוסי החיל את בירת האויב הראשונה. שלשה מטוסים (רפיד, בוננזה, פיירצילד) יוצאים להתקפה על רבת עמון וגורמים נזק במחנה צבאי שלידה. להתקפה על רבת עמון באח תגובה לאו דוקא באותה צורה שלה אפשר היה לצפות בעת מלחמה, אלא ממקום יותר מוכר, שלא פעם בא לעזרת מדינות ערב בעת מצוקתן. היה זה קולו של השגריר הבריטי בעיר הבירה של עבר הירדן העצמאית שהכריז, בהסתמכו על חוזה בין ארצו לבין עבר הירדן, שבמקרה וחיל האויר לישראל יחדש את ההתקפה על עיר הבירה יראה הר.א.פ. את עצמו חופשי לפעול נגד המטוסים התוקפים. ביום 17 ביולי מצטרפים שני מטוסי דקוטה להפצצות ודמשק זוכה לשני בקורים בזה אחר זה, שבאחד מהם, בשעות הלילה, טס האוירון באין מפריע מעל עיר הבירה במשך 45 דקות בנסותו להטיל את פצצותיו בדיוק מקסימלי על אף ההאפלה. בי־ 17 שיוצא להפצצו< העיר בשעות 1 ביולי עובר מעל שדה התעופה s הבוקר של של אלמזה ומפציץ את המטוסים החונים על הרחבת שלפני המוסך. באותו יום, בסביבות השעה 1830 , מתקיפים 3 מסרשמיטים טור משוריני אויב העולה על ביר עסלוג׳ וגורמים לו נזקים רציניים. בדרכם חזרה לבסיסם נתקל המבנה בשני ספיטפיירים מצריים, ובקרב אוירי המתחולל מצליח אחד מהם להמלט ואילו השני נופל אחוז להבות מאש תותחיו של מודי אלון (דיל) שזהו לו נצחון שלישי באויר. בשעת הנחיתו! ניזוק אחד המסרשמיטים אך הטייס יוצא בשלום. 65 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שלושתם נוצרים, שלושתם מארצות־הברית וטייסים לשעבר מפציץ־צלילה. כן הנחיתה שלו רגיל ומתקפל בעזרת מנגנון הידרולי, המנוע מצויד בוסת־תערובת, ופסיעה משתנה, יש בו דשים ומקזזים להגה הגובה ולהגה הכוון. שני מיכלי־דלק, אחד בכל כנף. המיבל השמאלי מכיל גם את המיכל הרזרבי! המיכלים מאפשרים לו לטוס טיסות־שהיה של עד 5 שעות רצופות, דבר הנותן לו טוח של עד 800 מיל, בטיסה לטוח־ דחוק־ביותר. הרכרדים פוריים וישראליים חיל־האויר הסורי זכה לקבל מטוסי ״הרברד״ זמן רב לפני חיל־האויר שלנו. הם ציידו אותם במקלע 0.5 בכנף שמאל, מקלע 0.5 בחרטום המטוס מופעלים ע״י הטייס ומקלע 0.303 מסתובב ומופעל ע״י מקלעךאוירי מהמושב האחורי ושתי פצצות של 100 ק״ג כל אחת. אחת מתחת לכל כנף. חמוש זה גרם לו ל״הרבדד״ שלהם, שהיה מיושן ממילא, שאבד הרבה ממהירותו ומכושר־התמרון שלו. ב״הרברדים" אלה התקיף חיל־האויר הסורי את יחידות צבאנו ואת משקינו בחזית הצפונית ובגלילות, העליון והתחתון. עד כמה היו עלובים בפעולתם תעיד העובדה, כי שנים מהם הופלו בתקופת הזמן הקצרה שבה פעלו, אחד מהם באש־נגד־מטוסית ממקלעים רגילים בכפר־סולד שבגליל. עשרת ה״הרברדים״ שלנו נתקבלו בהתלהבות ,על ידי טייסי החיל כולם, ומיד נשלחו, כמובן, ל ט י י ס ת . . . המפורסמת, שה״נודסמנים״ שבה כבר החלו מזדקנים. חיש קל הפכו מטוסי־האמוךהמתקדם למפציצים. צבעם הצהוב הפך לצבע הסואה להגברת היעילות, ציידנו כל פצצה בשתי משרוקיות־ אזעקה, שהיו משמיעות צווחות־אימים בשעת נפילת־ הפצצת דמשק בעוד שהפונה הולכת ומתקרבת, מתכנן חחיל פעולה על בירה ערבית נוספת — דמשק. מטרתה העיקרית היתה להוכיח לאויב שהחיל יצא לפעולה מרחבית ויש באפשרותו, כבר בחודש ימים אחרי הפלישה, להחזיר לאויב מכה נמרצת. תחילה תוכננה הפעולה ל־ 9.6 אך מחמת קלקול במערכת ההנעה של המנועים התעכבה יציאת המטוס — דקוטה — והיא בוצעה רק למחרת. ערב ההפוגה ממש, בשעה שמפקד השדה הריץ את המכונאים במלים: ״הזדרזו — ההפוגה באה״, התרומם המטוס עם מטען פצצות מעל לשני טון. הוא שהה מעל דמשק כשלושים דקות, בהטילו את פצצותיו ללא הטרדה מהקרקע ובעדרת אור הירח. לא נגרם מק רב, אך ההשפעה הפסיכולוגית על תושבי דמשק היתה גדולה לאין ערוך מעצם ההשפעה הפיזית. הפצצה ומשפיעות על האויב השפעה פסיכולוגית חזקה ביותר. השלישיה האמריקנית יהד עם המטוסים הגיעו לטייסת שלושה טייסים חדשים. שלושתם נוצרים, שלושתם מארצות־הברית ושלושתם טייסים לשעבר בחיל־האויר של צבא ארצות־הברית. שנים — ג׳והן ומק, היו טייסי מפ- ציצים כבדים. לאחד המלחמה טסו כטייסים אזרחיים בנתיבי־אויד אמריקאיים שונים במטוסים גדולים. צ׳סטר היה טייס־קרב, שעסק לאחד המלחמה בטיסת־ ראוה בקרקסים מעופפים ובקרקסים סתם ובשעת הפנאי שימש כסוכן־נוסע. היו אלה שלושה טפוסים מנוגדים זה לזה תכלית נגוד ובכל זאת שלישיה של חברים נאמנים. ג׳והן היה גבוהה מאוד, רזה ובלונדיני, בעל עיני־תכלת. קר־מזג להפליא, מדבר לאטו ומסתכל קצת מגבוהה, בבוז ובשאט־נפש, בכל הסובב אותו. מק היה נמוך ממנו בהרבה, אם כי לא היה בחור נמוך כלל. הוא לא היה שמן, אבל דחב־גרם ומוצק יותר מג׳והן. מוצאו היה אירי ושערותיו ועיניו חומות־כהות. דיבר בזריזות ובמבטא איום ונורא. רגיש ונוח להתלהב ולהתרתח. הרבה לשתות ולהזיע. צ׳סטר היה בחור בינוני ורזה. פניו עגולים וראשו מקדיח. השערות המעטות ששדדו על ראשו, היו מגון שבין חום בהיר לאדום. עיניו אפורות־עכורות! פניו היורים ביותר וזרועים בהרות־ קיץ. דומה כאילו חולני במקצת. ואילו ידיו הגרומות היו שריריות. הוא דיבר מעט ובשקט ובעיקר מתוך חוסר בטחון בולט של אדם שלא הצליח בחיים וסבל גם מחסור וגם רעב. גרישא נקב את ה״הרברד״ ככפרה הטייסת החלה הומיה ושוקקת. בעוד אנו ממשי־ כים בטיסות־התובלה לסדוס, לנגב הצפוני, לתל־ אביב ולגליל המערבי בשעות היום, ובהפצצות מגובה בינוני בשעות הלילה, וכל זה במטוסי ה״נורסמן״ שנותרו לנו, התחלנו מתאמנים ומתארגנים לטיסות־ הפצצה במטוסי ״הרברד״ החדשים. טד — מפקד־ הטייסת, החליט שגם עליו להתאמן ב״הרברד״ יחד עם שאר הבחורים. אמר ועשה: לקח על עצמו, למרות היותו עסוק ביותר, את תפקיד ההדרכה. בוקר בהיר אחד יצא אתי ב״הרברד״ אחד ולפני כן צוה על גרישא לצאת ב״הרבדד״ שני. שני המטוסים עלו יחד לטיסת־האמונים. בחלק הראשון של הטיסה נתן לי ללמוד ולהכיר את המטוס עצמו, את פעולת הגהיו, רגישותו והשימוש במנועו. לאחר שעברנו על פרק זה, פתחנו בבצוע תרגילי־אוירר בטיקה. עלי להודות שהזעתי יפה יפה בתרגילים אלה, כיוון שמאז סיימי את קורס־הטיס, חצי שנה קודם לכן, לא עסקתי בהם, וה״הרברד״ היה בשבילי מטוס חדש לגמרי. לאחד שהצלחתי להתגבר על כמה 66 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 9 א ת הקרב הפסדנו כיון קשיים אוירובטיים, עברנו לטיסה מבנה עם ה״הוברד״ של גרישא. זה היה כבר קל יותר. הזיעה החלה 0ת־ יבשת קמעא קמעא והנה החל טד לתת לי שעור קצר בטקטיקה של קרב אוירי. שני ה״הרברדים״ החלו רודפים זה אחרי זה במרחב השמים, משתדלים לשבת זה על זנבו של זה ו״להפיל״ זה את זה. הצלחנו (מוטב לומר שטד הצליח) להתישב על זנבו של גדישא. הלה נכנס לפניה חדד, ואנחנו אחריו. הפניה נעשתה חדה יותר ויותר מרגע לרגע. גרישא מוריד את הדשים ואנו אחריו, גרישא מוריד את הגלגלים ואנו נעשה כמוהו. המהירות הולכת וקטנה וזוית ההטיה הולכת וגדלה, דדיוס הפניה מתקצר והולך ולפתע: המטוס כולו מזדעזע, כנף שמאל מתרוממת, ימין נופלת בתנועה חדה ופתאומית בכוון נגדי לכוון השעון. אנו נכנסים לסחרור מהיר שמאלה. דגל ימין פנימה, מטה־ההיגוי קדימה־בכוח — ואנו יוצאים מן הסחרור. אבל את הקרב הפסדנו. כיון שגרישא לא נכנס לסחרור, ובעוד אנו מסתחררים מטה ומאבדים גובה עט עלינו מטוסו ונקב אותנו ככבדה. טד התכעס מאוד וצוד, עלי לטוס בפעם הבאה ״קצת״ יותר טוב. את השעור, שנמשך בסך־ הכל שעה ומחצה, סיים בהדגימו כמד, צלילות על לא נכנס לסיחרור • מטרות שונות על פני הקרקע. חזרתי על התרגיל כפי שהורני ודומה היה שהוא נתרצה במקצת. שבתי לבסיס לאחר שעור קצר זה (השעור היחיד שקבלתי ב״הרברד״ בטייסת זו) עייף ויגע. לתמהוני הרב הודיעני טד, שהוא מתכונן לשתף אותי בהפצצות־ האויב שתתחלנה בעוד יוכדיומיים. תמהוני גדל שבעתיים משגיליתי שטיסת־אמונים זו שבצעתי זה עתה תהיה היחידה שאקבל בטייסת במטוס זה. הזמן יקר ואף שעות־הטיסה במטוסים אלה יקרות ביותר. אין להשתהות במטוסים מבצעיים למטרת אמונים! דגדוג הפיל כקנה קש באותה טיסה טס עם גרישא בחוד צעיר בשם נחום, אשר הגיע לטייסת לפני זמן קצר בלבד והיה שכני לחדר החדש שאליו עברתי. נחום היה עולה חדש שבא מרוסיה. כיון ששרת בשנות־מלחמת־ העולם האחרונה כמקלעךאויר בחיל־האויד הרוסי, שרת בחיל־האויר שלנו כאיש גח״ל. גרישא הכיר אותו עוד מחיל־האויר הרוסי ומה שמחו השנים משהגיע נחום זה לטייסת שלנו ומצא בה את ידידו משכבר הימים, אשר לא ראהו זה שנים. סוף סוף ( (המשך בעמוד 85 שגרישא ג׳יימם מק־דתלד, השגריר הראשון ש; ארה״ב, בתערוכה הגדולה של חיל האויר, בתום מלחמת העצמאות. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ב. וא. היו חברים טובים: א. היה טייס בעל ותק, אנגלי-נוצרי ובלונדי; ב. היה יהודי-אנגלי, והשתתף אף הוא בקרבות מלחמת העולם השניה כמקלען-אלחוטאי אוירי. השנים היוו את צוותו של מפציץ ״בופייטר״ דו-מנועי, מאותם מפציצי־קרב שקטים שכונו בשם ״המוות הלחשן״. עתה טסו השנים בשורות חיל האדר הישראלי שנולד אך לפני כמה חדשים. ומטוס ה״בופייטר״ שלהם היוה את ראש החץ שפרץ לתוך משטרת עירק-אל-סואידן. טבע בים זה ועמו זכרונות הרבה, על טיסות וגיחות של שלום ושל קרב... ״טגרט הזקן היה בחור פקח ביותר, ואת בניני־ המשטרה הללו כאילו יצק מעשת ו״ הדברים נאמדו על ידי בוטש הקטן והשחרחר, המכונה בוטש בן יוק, תוך כדי שיחה שהתפתחה במועדון, בליל סתיו אחד של סוף שנת 48 ׳. המועדון היה מואר באור בהיר, חלונותיו מואפלים בוילונות שחורים. כשתי עשרות אנשים עמדו ליד הבד העמוס מש־ קאות וכריכים לרוב. בפנה אחת עמד מקלט אשר בלי להתחשב בשיחה הערה שהתפתחה בחדר, הפיק מתוכו צלילי מוסיקה לרקודים ללא הרף. הקירות היו מכוסים בתמונות מחיי הבסיס, ממאורעות מטוסיו, טייסיו, המטרות שנפגעו על ידו. קשוטי נייד צבעוניים וכתבות התלויות כגון: ״הכניסה לצפרים בלבד״ ו״פול מתי׳ כסו את הדוחים שעל הקירות, בין תמונה לתמונה. התקרה היתה מקורית ביותר. היו מודפסים עליה, בצבע שחוד, טביעות רגלי־אדם של ממש, אשר עלו מן הרצפה ובמעלה הקירות ועד לתקרה ושם השאירו רשמים של אדם אשד טייל על התקרה וראשו למטה, כשהוא יחף ורגליו מכוסות ב ז פת! בין טביעות דגלים אלה נרשמו עשרות תאריכים, שמות מטרות: עדים, כפרים ודכוזי אויב ערביים וכמויות טונות של פצצות שהוטלו על מטרות אלה. היו אלה תאריכים היסטוריים. שמות מפורסמים, כגון: קהיר, דמשק, עזה, רפיח, פלוגיה, באר־שבע ו כר וכמויות הפצצות בטונות הרהיבו ממש את העין. כל הנכנס למועדון זה הרגיש מיד שהוא נמצא בבסיס גדול ורחב ידיים של מפציצים העוסקים בהפצצה איסטרטגית וטקטית גם יחד, המועדון המה מאנשי־צוות־אויר, נכרים ויהודים, מארצות־חוץ ומישראל, בעלי נסיון תעופה וטיסה של שנים, מחילות־אויר אחדים, בעלי שם עולמי, שהשתתפו בעשרות ולעתים במאות הפצצות רציניות על אויב גדול ועצום מזה שעמד לפניהם עתה. 68 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • ר ק א ם ירוכך המבצר בפצצות־^ כעצה כגוון בימים האחרונים עלה על דפי העתונות ובהו- דעות הצבאיות שם עידק־אל־סואיזץ, כפר ערבי ממר ערב לפלוג׳ה. אך לא הכפר העיקר אלא מבצר המש- טרה הגדול והחום, שעל הכביש המוליך מפלוג׳ה לעי־ רק־אל־סואידן, קודם בואכה לכפר ומצפון לכביש זה. במבצר איתן זה התבצרו כוחות הצבא המצרי הפולש וכחות־הערבים הבלתי־סדירים מן הארץ והיו תקו- עים כעצם בגרונם של כוחותינו, שהתאמצו לטהר את הנגב הצפוני מן השרץ הערבי. נסיונותיו של חיל־הרגלים שלנו לכבוש את תחנת־המשטרה הזו עלו, לפי שעה, בתהו. אותם דברים שהוציא מפיו בוטש, אלחוטאי־אויר, היו מכוונים לגבי אותו מהנדס בריטי, שתכנן וזרע את מבצרי־המשטרה הללו, בר- חבי הארץ. המפקדים הגיעו לכלל מסקנה שכבוש המבצר לא יתכן ללא רכוך אוירי מוקדם. רק אם ידוכך ה מ י ן בפצצות ובאש תותחים ומכונות־יריה אוירית, דק אז אפשר יהיה להסתער עליו בכוחות שריון ורגלים ולכבשו. יום המחרת היה יום סתיו סגרירי טפוסי. רוח בלתי־נעימה נושבת מצפון, השמים מכוסים עננים גבוהים מצבע הפלד האפור ספוג רטיבות מרובה, ספק־גשם ספק טל כבד. באחד ממקומות הפיזור שבשדה רחב־הידים היו מכונאים עוסקים בבדיקה טרום־טיםתית של מפציץ. עדת נשקים היתה טרודה, כעדת דבורים ליד פתח הכורח, בהטענת מספר נכד של פצצות כבדות במטוס, ובטעינת פגזים וכדורים בתותחיו ובמכונות־היריה שלו. המטוס החמוש מחר- טום ועד זנב, עמד כשחרטומו נחבא לו בין שני יר אפשר י ה י ה להסתער ולכבשו • מנועיו הכוכביים הגדולים, כאילו היה סר וזעף על מזג־האויר הסגרירי ועל העולם כולו. ״המוות הלחשן״ היה זה מטוס בריסטול ״בופייטר״, תוצרת בית־ החרושת הבריטי המפורסם לייצור מטוסי בריסטול, שייצר סדרה מוצלחת ביותר של מפציצים בינוניים דדמנועיים בשנות מלחמת העולם האחרונה. ד,״בו־ פייטר״ היה יורשה החוקי והמוצלח של משפחת ה״בלנהיים״, משפחה של מטוסי־קדב דו־מנועיים, ארוכי טוח ומפציצים בינוניים לשמוש רב ומגוון. ה״בופייטר״ שמש כמפציץ־התקפה לגובה נמוך. צנו־ רות הפליטה של שני מנועיו הכוכביים החזקים היו מכוסים במכסים מיוחדים, שנקראו ״מחניקים״, והיו מסתירים את אש־הפליטה של המנועים בלילה מעין האויב ומחניקים את רעש המנועים הנגרם בעקר עקב צנורות־פליטה אלה. ה״בופייטר״ היה טס מב־ סיסו ועד למטרה בגובה פני הקרקע, כשהוא עובר בין עצים, בתים ועמודי־חשמל ומתקיף את מטרתו לפתע, עם שהוא מפתיע את האויב אשד לא שמע את בואו עד שהיה מעל לראשו ממש. הפעלת מכונות־היריה, התותחים שבחרטום, הפצצות והרקטות שמתחת לכנפים, מגובה של מטרים מספד מעל לקר- קע וממרחק של כמה עשרות מטרים מהמטרה, היתד. גורמת ברוב המקרים לחורבן גמור. אולם צורת־התקפה זו היתד. מסוכנת ביותר, כי הפגיעה במטוס, על ידי אש נ.מ. של האויב, היתה קלה ביותר, וצריך היד. בטייס מומחה ממש שיצליח להחזיר את מטוסו ממטרה מוגנת־יפה, בלי אבידות. ״*ש להפציץ את במשך כל ימי הפעילות שלאחר ההפוגה השניה אחת היתה השאלה בפי כולם: היכן הוא חיל האויר המצרי 7 היכן מפציציו אשר אף אחד מהם לא יוצא להתקפה ואף מטוסי הקרב שלו מופיעים אך לעיתים רחוקות? ואכן, שורר מצב של אי סדר ושל ארגון לקוי בבסיסו הקדמי, אל־עריש, המופצץ יום ולילה. ראייה לכך תשמש הפרשיה המסופרת להלן. ״ממפקדת החטיבה בנוג׳דל אל טייסת בשדה: יש להפציץ את הישובים היהודיים רוחמה, דורות ונירעם בין 192359 ל־ 200100 ״. כן נאמר בהוראה כי על יחידות הזרקורים במג׳דל ובעזה לכוון את זרקוריהן לעבר הישובים הללו על מנת לעזור לטייסים המצריים בהפצצה. (שיטה לא בדוקה ביותר של עזרה בהפצצה). כמו כן ניתנה הוראה באותו שדור שתותחי נ״מ בעזה, מג׳דל ואל־ עריש לא יפתחו באש על מטוסים שינועו באויר הישובים היהודיים״ באותו זמן, כשהם בדרכם להפצצת הישובים. מטה חיל האויר/מבצעים ניצל את האינפור־ מציה בצורה כזו: מטוס דקוטה שהיה מיועד להפצצת בית גוברין הופנה לאל־עריש והגיע מעל המטרה ב־ 192340 . פותחים עליו באש כבדה, אולם הוא מצליח להפציץ על אף האש החזקה. כעבור מחצית השעה לערך ( 200015 ) מופיע מטוס דקוטה נוסף מעל אל־עריש. הפעם לא פותחים עליו באש, אלא מדליקים לו את אורות המסלול והוא חש מיד כי אכן הס חושבים אותו למטוס משלהם, והוא מנמיך טוס ומטיל את פצצותיו על המסלול. מיד מכבים את האורות, אך למסלול כבר הוסב נזק רציני. גם בהתקפות על מג׳דל 200100 לא פותחים — ועזה שבין השעות 192359 תותחי הנ״ם באש על מטוסינו. לעומת זאת לא על כל התקפת לילה על הישובים דורות, b i t ורוחמה. d b t ] 69 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יש לשמור על ד מ מ ה א ל ח ו ט ית מ ל א ה במשך כל ה ט י ס ה לפיכך זכה ה״בופייטר״ לכבוד ולהערכה גם של ה א ר יב, שקרה לו, בשל השקט שבו היה טס ומופיע, בשם: ״המות הלחשן״, וגם של הטייסים והצוות שטסו בו. ג׳יפ התקרב במהירות מצד המחנה ונעצר ליד ה״בופייטר״ הזועף. שני אנשים קפצרידדו ממנו. אין שמות האנשים חשובים כאן ולכן נכנה אותם בשם א. וב. א. הנכרי וב. היהודי היו שניהם מאנ- גליה, בשנות מלהמת־העולם שרתו בחיל הארד המ-- לכותי, טסו מרבית הזמן בטייסת של ״בופייטרס״, בצעו עשרות התקפות על האויב, בצרפת, בלגיה והולנד וזכו לאותות הצטיינות גבוהים. א. היה טייס את מכשירי הקשר שלו. קרא לתחנת־האלחוט של הבסיס, קבל תשובה וחסל את הקשר! יש לשמור על דממה אלחוטית מלאה במשך כל הטיסה. אסור לאפשר לאויב לקלוט שמץ של התקשרות אלחוטית בדבור או באתות בין המטוס לקרקע ולקבוע על ידי כך את זהותו של המטוס, טפוסו, מקום המצאו ויעודו. ב. נתפנה לבדיקת מנגנוו־הידיה. הכל פעל כשעון שויצרי מדויק. א. פתח את המעבד ממיכלי הדלק למנועים. הפעיל את משאבת הדלק ושאב דלק בעזרת המזרז אל תוך המאיירים לזרוז הפעלת המנועים. המנוע הימני פעל מיד. השמאלי השתעל כמה פעמים, נחנק, ושוב החל הפרופלר מסתובב . ג׳יפ התקרב במהירות ונעצר ליד הבופייטר הזועף. שני אנשים קפצו־ירדו ממנו. וב. אלחוטאי ומקלען־אוירי. שניהם הכירו זה את זה יפה מימי שרותם יחד באותה טייסת בר.א.פ. ויחד באו לח״א שלנו לעזור בגירוש הפולש. השניים היו לבושים חולצות ומכנסי־חאקי ארוכים, צעיפי משי בצבע ירוק־חום היו כרוכים סביב צוארם, ומעילי־טיסה ירקרקים שומרים עליהם מפני הקור. מן הג׳יפ הורידו את המצנחים ולאחר שעברו סביב המטוס ובדקו אותו כהלכה וחטפו שיחה קלה עם המכונאים והנשקים, חגרו את מצנחיהם, חבשו את כובעי־הטיסה שלהם, טפסו ונכנסו לתוך המטוס: א. לתוך מושב־הטייס שבתא הקדמי, בין שני המנועים הכבירים וב. בתא האחורי, מתחת לכיסוי השקוף. זיקוק ירוק ממגדל הפיקוח א. בדק את התא על כל מכשיריו ואביזריו משמאל לימין ונוכח לדעת שהכל בסדר. ב. בדק ולפתע פתאום היתד! ההצתה והמנוע הופעל כשורה. עוד לא הספיקו המנועים להתחמם כראוי, וזיקוק ירוק נורה ממגדל פקוח־טיסה, סמן ל״גיחה מידית". א. סמן בידיו ומיד משכו המכונאים את הסדים מלפני הגלגלים. המצערות נפתחו בעדינות, והמטוס החל להתגלגל במהירות על גבי מסלולי ההסעה לעבר המסלול הקרוב ביותר. תוך כדי הסעה בדק א. את הפסיעה המשתנה של הפדופלרים, את פעולת המגנטות ואת פעולת מנגנוני ההנצה, וכבר בצע את הפעולות החיוניות שלפני ההמראה: כוון את הכפתור המחזק את המצערות! כוון את שלשת המקזזים: מקזז הגה גובה, מקזז הגה־כוון ומקזז המאזנות! בדק את הטמפרטורות: של השמן, של ראש־ד,בוכנות, של המאיירים, ושל האר ד החיצוני. הזיז את ווסתי־התעדובת למצב ״עשיר״! בדק את שני המגנטית במצב ״מחובר״ העביר את מצערות- ?() בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • בגובה של סנטימטרים אחד ים מעל לשדות ה ע מ ק המוריקים • הפסיעה למצב של ״פסיעה עדינה לגמרי״! בדק הזיז את המצערות, ווסתי־הפסיעד, וווסתי־התערובת את הלחצים: לחץ שמן, לחץ הדלק! לחץ המערכת ועבר לטיסה־ישרה ואפקית בגובה נמוך, כשהוא ההידראולית ולחץ הוקואום! הפעיל את משאבות נשאר בגובה של סנטימטרים אחדים מעל לשדות הדלק! בדק את מיכלי הדלק וכמותם! בדק את העמק המוריקים. כוון את תריסי־המנועים, המכשירים תריסי־הכנף! בדק את תריסי־המנועים! כוון מכשירי הראו לחצים וטמפרטורות תקינים. מד־המהירות הר־ הג׳ירו! בדק את כל מערכת החשמל! בדק את כל אה מהירות אוירית של 200 קשר. הוא טפס ועבר המערכת ההידראולית! חזק את החגור הקושר אותו את שלוחת־הכרמל כשהוא מתפתל יחד עם פתוליו למושב. אותה שעה הגיע למסלול ותוך כדי כניסה של ואדי־מילך, ושוב ירד וטס מעל לשפלה הרטובה למסלול קרא לב. : ״טייס לאלחוטאי: מוכן להמראה י מגשם לילה ועבר בין בתים ועצים. נשים עסוקות עבור״. ב. השיב: ״אלחוטאי לטייס: מוכן. עבור״. בתליית כבסים, ילדים משחקים בחצרות ורועים ״טייס לאלחוטאי: רות סוף״. וא. פתח את המצערות. היושבים ליד עדריהם לא הרגישו בו ולא הרימו המטוס הכבד החל מתגלגל על מסלול האספלט את ראשיהם אלא כשהיה מעליהם: בפניהם היתה הארוך ואוסף מהירות. הבעה של השתוממות למטוס הגדול העובר בשריקה חרישית כדאון. נתניה, הרצליה, פתח־תקוה ותל־ טיפה נמובה מעל השפלה הרטובה אביב עברו מימין ומלמטה ביעף. המטוס הלך והת- מיד עם הנתק הגלגלים מן הקרקע, משך א. קרב לקדהחזית. הנה ראשון, רחובות, וגדרה. פני ( בידית והגלגלים נאספו אל תוך בתי המנוע. הוא (המשך בעמוד 92 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ׳ל<7*ד r׳ fpv ׳/±/zj t » בתחילת הגיחה התנהל הכל כשורה. מזג האויר היה שקט להפליא ולאחר כשלוש שעות טיסה התקרב המטוס הכבד למטרה. ניתן אור ״ירוק״ ו 25- צנחנים קפצו בעורף האויב... ואז החל ה״דקוטה״ מפלס דרכו חזרה, בעד לחשרת עבים כהה ומאיימת. מהתחזיות הסתבר שזוהי חזית קרה גדולה ביותר. מד-המהירות יצא מכלל שימוש כתוצאה מהיווצרות קרח, וכשנותרו 20 גלון דלק בלבד במיכלים פקד הקברניט להיכון לטבילה י ליל־חושך. ללא ירח. הכוכבים המעטים אף הם הוסתרו מאחרי חשרת־העבים הרותחים בשמים ד,שחו־ דים. בגובה 12.000 רגל טסה לה ״רקומה", אותה רכבת־מעופפת, כולה צבועה בצבע־שחור בעוטה שמלת־אבל. סמלי־חיל־האויר, על רקעם הלבן, נו־ צצים מעל לכנפים ולגוף השחור כעיני החתול המטוס מאפל. אין אורות הנווט שלו דולקים ואין אף אור בוקע מחלונות תא־המטום. במטוס עצמו נמצאים 30 איש: צוות בן 5 איש ו־ 25 צנחנים. הדלת שבין תא־הטייסים ותא־הנוסעים סגורה. בתא־ הטייסים שורר שקט גמור. ג., קברניט המטוס, היושב כצד־שמאל ליד ההגה אינו שם ל ב כלל להגהים ולטיסת־המטוס, הוא שקוע במפה טופוגרפית ובתצ־ לומי־מטרה גדולים וברורים: קבוצה של כעשרים דקלים ליד נחל צר העובר באחו ירוק. זו הפעם הרביעית שהוא קורא את ההוראות המצורפות למפה ולתמונות, ואשר הוציא מתוך המעטפה הגדולה והחתומה, מיד לאחר ההמראה. א., טייס־המשנה, מחזיק בהגה, פועל בו פעולות עדינות לתיקון טיסתו של מטוס־התובלה בכוון המצפני הנכון. מוסת מדי פעם בפעם את מכשיר הג׳ירו, מראו־,־הכוון לפי המצפן המגנטי, מתרכז בשפעת המכשירים שלפניו וסביבו והזורחים באור פוספורסנטי, ה״אור השחור״ כפי שהוא נקרא. המנועים מהמהמים בצותא, והכל כשורה. מ., הנווט, עומד רכון על שולחנו הקטן שמאחורי ״קופסת הגנרטורים״. מנורה קטנטונת מאירה את מפת־הנווט שלפניו והוא עובד בזריזות באצבעותיו ובמוחו: מחפש מספרים שונים ב״נווטון״ ורושם ומשרטט על גבי המפה וב״גליון הנווט״ שלו. הנה רשם על גבי פ ת ק : ״בשעה 00.07 שנה כוון ל־ 086° ״. ומוסר אותה לטייס המשנה. הלה מבצע תקון קל בכווךהטיסה. ד., האלחוטאי, יושב בין מכשיריו המרובים, האזניות מכסות על אזניו, ידו הימנית 72 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • הודעה לקברניט: ״מודיעים מ ה ״ . . . המשלח שואג רצ 2 איש קופצים החוצה״. דופקת בלחש במפתח־המורם, והשמאלית רושמת קבוצות של אותיות בכתב־סתר על גבי נייר. כעבור רגע הוא מושיט את ההודעה לקברניט: ״מהבסיס מודיעים, כי בשובנו תתכן סערת־רעמים״. מפקד המטוס קורא את ההודעה ומניע בראשו לחיוב. עד כה היה מזג־האויר שקט בהחלט, אם כי חשוך ומעונן ביותר והקוד מקפיא את הדם בעורקים. הוא מצוה על האלחוטאי להפעיל את מערכת־החמום בתא־הנוסעים והוא עצמו מפעיל אח זו שלרגלי הטיי־ סים. איש־הצוות החמישי, ם., המשמש כמשלח־הצנחנים, יצא מן התא אחורה לבין קבוצת הצנחנים. הללו מנסים להתחמם ע״י שירה ו״הי דרומה לאילת" מטביע את רעש המנועים. אבל המטוס אינו טס דרומה אלא מזרחה, והפעם אין זו הצנחת־אמונים אלא הצנחה־מבצעית של ממש בלב ארצו המרוחקת של האויב. הצנחנים כבר קבלו את הוראותיהם אף הם, מיד לאחר ההמראה, מפי ז. שטס ויצנח עמד,ם. מצב־הרוח מרומם, אבל בתא־הטייסים מעלה מצחו של ג. קמטים: מה יהא על מכשירי הראדאר של האויב, האם לא יגלו את המטוס הזד בשמי מדינתם? זיס כי בשובנו תתכן סערה•" • אומדים, שיש להם מטוסי־קרב ליליים. הוא גוחן ימ נר!, לוחש מ&הו בא,נו של טייס־המשנה ויוצא ממושבו — אחורה להתיעץ עם מפקד יחידת־הצנחנים והמשלח ביחס לכמה נקודות בלתי ברורות שהתעו- ררו לאחר קריאת ההוראות הסודיות לגיחה. לאחר מכן הוא נגש עד לזנב המטוס, פותח את הדלת המובילה לתא האחרון בו אפשר לראות את פעולת כבלי הגה־הגובה והכוון, בודק הכל לאור פנס־הכיס שבידו וחוזר למושבו שבתא הטייסים. עברו כשלוש שעות־טיסה, והמטוס הכבד מתקרב למטרה. הכל מציצים מדי פעם בפעם החוצה, אך אין לראות דבר, בחוץ חושך־מצרים ממש. סרן ג., מפקד־ המטוס, נוטל את ההגהים לידיו, מושך במצערות ומוריד את לחץ־הסעפת ל־ 20 אינטש ומתחיל להנמיך בשיעור של 1000 רגל בדקה ובמהירות רבה. המטוס העמום החל מתקרב למטרה. בעוד דקות מספר יגיע אליה. בחוץ מטפטף גשם בטפות בודדות אבל כבדות. ג. וא. החלו מציצים החוצה, בעד החלון, שמגביו היו עוברים עליו רצה ושוב ומגרשים ממנו את טפות הגשם הנדבקות בו. לפתע נראתה רצועה של כסף למטה, היה זה הנחל הצד והמתפתל. מ. הופיע בין שני מושבי־הטייסים ומפה בידו. הוא הורה לג. לפנות עם מעלה הנחל, שמאלה. המטוס כבר היה בגובה של 2000 רגל כשפנה צפונה בפניה חדה. שתי דקות עוברות והנה קבוצה של עשרים דקלים על הגדה המערבית של הנחל. ג. מסובב בגלגל ההיגוי ופונה פניה חדה של 360° מעל המקום. לפתע מנצנץ מלמטה אורו החד של פנס ״זהו זה!״ ! ( . . — . ) p כיס המאותת את האות קורא ג. מ. חוזר למקומו ומתחיל להכין את חשוביו לטיסה בחזרה. ג. פוקד ״פעמון!״ וא. מצלצל צלצול ארוך בפעמון. ד. האלחוטאי, יוצא לתא־הנוסעים לעזור למשלח בעבודתו. הצנחנים כבר קמו עם הצלצול כאיש אחד, הסתדרו, ובודקים את מצנחיהם בדיקה אחרונה. על כל, ה־ 25 לקפוץ בבת אחת. האור האדום שמעל לדלת הפעורה, בצד שמאל של גוף המטוס, נדלק לפתע ושתי שורות הצנחנים נדחקות זו לזו. מתיחות במטוס. בתא הטייס יושב ג. ומכוון את מטוסו שיטוס בדיוק לעבר אות פרושה על הקרקע. הוא T מבד לבן ומבריק, בצורת מקטין את מהירות המטוס יותר ויותר ״רבע תריס!״ — פוקד הוא וא. מוריד את רבע תריסי־ הכנף, ולפתע: ״ירוק!״ האור הירוק נדלק מעל לדלת, המשלח שואג ו־ 25 איש קופצים החוצה ונב־ לעים בלילה האפל. המשלח והאלחוטאי מושכים פני- מה את הרצועות הסטטיות של המצנחים. ג. פונה פניה חדה ימינה, פותח את המצערות ומתחיל לנסוק בכוון המערבי, שניתן לו על ידי הנווט. בינתיים מתקבלות ידיעות מדאיגות על מזג־ 73 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • רוחב החז ית הגיע ל־ 100 ק״מ האויר. ואכן, לא עברה שעה־קלה והמטוס החל מטלטל לכל עבר ומתקרב לעבר ענן נמוך שחור ומתגלגל ממערב מזרחה כגליל צמד־גפן מלוכלך. מיד לאחריו נראו עננים גבוהים ומהם בולטות אצטבאות־עננים כאצבעות ארוכות וגרוטות. עם הכניסה לעננים אלה, התחיל גשם שוטף יורד והטמפרטורה החלה יורדת. מהתחזיות המטאורולוגיות הסתבר שזוהי חזית קדה גדולה ביותר. כיון שבסיס העננים היה נמוך מדי מכדי שאפשר יהיה לטוס מתחתם, בלי להסתכן בהתנגשות בהרים או עצמים בולטים, וכיון שרוחב החזית הגיע ל־ 100 מילין ומצב הדלק לא אפשר לעקוף חזית רחבה כזו, החליט הקרבניט לנסוק ולעלות מעליה. ווסתי־התערובת הוסחו קדימה, ווסתי־הפסיעה למצב ״עדיך יותר והמצערות נפתחו. המנועים החלו סואנים: 2350 סבובים בדקה עושה כל פרופלר ולחץ הסעפת 33 אינטש! עם העליה לגובה נופלות טמפרטורות המאיידים ויש להפעיל את מחממי המאיירים. בינתים הפך הגשם לפתיתי קרת וגשם קפוא החל מכסה את המטוס. טייס־המשנה הפעיל את מערכת האלכוהול, המונעת בעד היווצרות הקרח על הפרופלרים והקרח, שנזרק מהם, החל פוגע בזנב בקול־חבטה מחריש־אזנים. הקרח החל נשבר משפות־ההתקפה של הכנסים וההגהים, עם הפעלת האויר־החם בתוך המגפים שלאורכן של שפות ההתקפה. המטוס נסק עד לגובה של 20.000 רגל ולא יסף. זו היתה תקרת־השרות שלו, והוא לא היה מצויד במדחס־עלי. בגובה זה היה המטוס טס בשליש העליון של ענני הסער. הנגיפות היתד. כאן מרובה והטלטלה והקברניט ה ח ל י ט לנסוק מעליה בעיטה - שיטה חדשה ? 1שיחדור פצצות מפקד ב־ 17 , בדרכו מהמטרה, נוכח כי שלש מפצצותיו לא השתחררו מנושאי הפצצות. הוא ביצע מספר תמרוני טיסה מעל הים כדי לשחררן אולם לא הצליח בכך. באותו רגע מתוח התקרב אחד מאנשי הצוות אל ״גשר המעבר* הצר הנמצא מעל לתא הפצצות, מעבר שהוא בבחינת ״בל יעברו* בו בשעה שדלתותיו פתוחות, ובמאמץ אישי רב תוא שיחרר את שלוש הפצצות ברגליו, תוך כדי בעיטה. שעה שהוא בועט בה! הוא נאחז בחבל של ״גשר המעבר* אך הוא מצליח לשחרר את כל שלוש הפצצות וחבריו מושכים אותו פנימה לתוך המטוס. אירוע נוסף: מטוס דקוטה הנמצא בהפצצה מעל אל עריש, נתפש בנקודת המפגש של שלשת הזרקאוריס של השדה. עתה נפתחת עליו אש מדויקת והוא משתדל, תוך כדי תמרונים, להתחמק מהזרקאורים המדביקים אותו ללא הרף. הוא משחרר את שארית פצצותיו ובמהירות של כ־ 200 מיל לשעה הוא צולל בכיוון לים מגובה של 10000 רגל עד שהוא מגיע כמעט לגובה פני המים ורק או הוא מיישר את המטוס. גוברת והולכת. בינתיים חל קלקול רציני במערכת החשמל: הגנרטורים התקלקלו והמצברים התרוקנו. כתוצאה מכך יצאו משמוש כל מכשירי האלחוט כולל המצפן־האלחוטי וגם אותן מערכות חמום, שפעלו על בסים חשמלי, כגון מחמם צינור הפיטו. הצנור הלז העלה מיד קרח ונסתם. מדי־ד,מהירות יי" ־>; מטוסי ספיטפייר מלווים מפציץ בי־ 17 נ: (״מבצר מעופף״) אל המטרה. :: mm בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הוא המשיך בגלישה ח ד ה כמעט עד פני הים ושם התישר יצאו מכלל שימוש. הטייסים החלו שומרים על מהי־ רותם בעזרת האופק־המלאכותי ומדי־הגובה. הנווט התקשה מאוד בנווטות. הוא לא יכול לראות את הקר- קע לשם קריאת־המפה. את הרקיע גם כן אין לראות ואי־אפשר להשתמש בסקסטנט ובכוכבים לשם קביעת מקום המצאו של המטוס. קלקול מכשירי האלחוט עוד הגדיש את הסאה. הזמן חלף עבר ואין כל שנוי בסערה. לפי חשובי הנווט היו צריכים כבד להיות מעל לבסיס, אך כיון שלא היתה ודאות בכך הוחלט להמשיך לטוס מערבה, ולצאת הימה, על מנת להימנע מ״הפתעה" של הר בשעה שינמיכו בתוך לפי הערכתם לא היו בגובה של למעלה מ־ 1000 רגל מעל פני הים, בגלל טעות המכשיר. מיד מסר הנווט לטייס פתק עם כוון מצפני מזרחי משוער לבסיס. לפי חישוביו היו במרחק של 20 מילין מערבה מהחוף. במטוס נותר עוד דלק למחצית־ השעה. לאחד שעברה רבע־שעה והחוף לא נראה באופק, פקד הקברניט להתכונן לטבילה. המשלח והאלחוטאי בדקו והכינו את כל ציוד הבטחון וההצלה הימי ליד הדלת וחלונות היציאה, שנועדו לשעת־חירום. הכל חגרו את מתניות־ההצלה הצהובות. הנווט ירה המשלח וחאלוזוטאי יצאו לתא הנוסעים ונתישבו על הרצפה, כשגבם נשען אל הקיר הסערה ויצאו מתחת לבסיסה. בינתיים אין לסמוך גם על קריאת מד־הגובה, כיון שהלחצים ה ב ת ־ מטריים השתנו מאוד. מד־הדלק מראה ששני המי־ כלים הקדמיים כבר התרוקנו לגמרי, ובכל מיכל אחורי נותרו רק 20 גלון דלק בלבד. המפקד סגר את המצערות כמעט לגמרי והחל מנמיך. בגובה 10.000 פגע בהם ברד כבד, שסקל את המטוס ללא רחמים. בגובה של 3.000 רגל, לפי מד־הגובה, החל הטייס־הראשון מקטין את שיעוד־ ההנמכה ומנמיך לאט־לאט ובזהירות. מד־הגובה הראה 2.000 כשיצאו מתחת לעננים הקודרים, אולם שני זיקוקים אדומים במקרה שאניח כל שהיא נמצאת בקרבת מקום. המפקד נתן את הפקודה לתפוס עמדות טבילה, ומיד העלה טייס־המשנה את רגליו וקפלן תחתיו, הנווט השתטח על רצפת התא כשראשו בכוון־הטיסה. המשלח והאלחוטאי יצאו לתא הנוסעים ונתישבו על רצפת תא־הנוסעים, כשגבם נשען אל הקיר שבין תא זה לתא הטייסים, ראשם כפוף בין הברנים וידיהם שלובות מעל לערפם. הטייס המשיך בטיסתו מזרחה עד שאזל כל הדלק. עדין לא נראה החוף. המנועים נפסקו, והמטוס החל גולש לעבר המים, במהירות של 110 מיל. הוא המשיך בגלישה חדה כמעט עד שכבת המים ושם התישר, שבד את הגלישה והזדקר כשחרטומו מתרומם 75 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 גלים גבוהים נתזו לכל צד ושטפו א ת חלונות תא־הטי יס מעלה. הגלגל האחורי פגע ראשון במים ועצר כאילו את טיסתו של המטוס הכבד. מיד לאחריו צנח הגוף כולו לבין הגלים, לארכם. חמשת אנשי הצוות נזרקו בכוח קדימה, אך לא קמו ממקומותיהם. גלים גבוהים נתזו לכל צד ושטפו את חלונות תא־הטייסים. עם פגיעתו במים נזרק המטוס שוב, כאבן המוקפצת על פני הים. לאחר קפיצה קלה באויר, נחת שוב בכבדות בין המשברים. הקברניט החזיק את גלגל־ ההיגוי לגמרי־אחורת בחזקה. טייס המשנה הושיט את ידו מיד ליציאה־לשעת־חירום, שבתקרת התא, ופתח אותה. הנווט קפץ על רגליו ופתח את דלת־המטען שבצד־שמאל של התא. בעוד הטייסים מטפסים ויו- צאים מלמעלה, והנווט קופץ למים דרך הדלת הקטנה, פתח המשלח את הדלת הגדולה כולה במשכו בידיות האדומות, ביחד עם האלחוטאי תפס בסירת־ההצלה הארוזה והטיל אותה חמימה. הרצועה, שבה היתד! הסירה קשורה לגוף המטוס, נמתחה והפעילה את בקבוקי החמצן שבתוך הסירה המתקפלת. זו החלה מתנפחת במהירות, והמעטה שעטף אותה נפתח ושקע במים. עוד הסירה מתנפחת, והאלחוטאי קפץ לתוכה. המשלח זרק אליו מן המטוס את ״נערת־גיבסוך, המכשיר האלחוטי לשעת־צרה, קופסאות מזון שונות וקופסאות מים, נשק וכד. הנווט הגיע בשחיה מסביב לכנף השמאלית וטפס לתוך הסירה. הטייסים, יבשים לגמרי, טפסו לאורך הגוף אחורה וקפצו אף הם לתוך הסירה. אחרון נכנס לתוכה המשלח. משהיו החמישה בסירה,׳ מיד הוציאו המשו־ טים הקטנים והחלו חותרים ומתרחקים במהירות מהמטוס השוקע במצולות. הרוח היתד, חזקה והגלים גבוהים. עברו 30 שניות מאז פגע המטוס בשנית במים ועד שכל החמשה נמצאו בסירה. עוד דקה אחת והמטוס שקע. מיד הוציא הנווט מתיק מיוחד שבסירה מצפן וקבע מזרח. שני הטייסים התקינו את המפרש הקטן האדום, בעוד הקברניט מחזיק בקצה המפרש המתדפק ברוח, השתמש טייס־המשנה באחד המשוטים כבהגה־עזר. הנווט עזר לאלחוטאי להוציא מנרתיק האלחוט לשעת־חידום את העפיפון המתקפל, העשוי צנורות אלומיניום דקים מאוד ובד צהוב, בצורת ארגז. אל העפיפון היה קשור חוט נחושת לאנטנה באורך של 500 רגל. העפיפון נישא חיש קל ברוח והחוט נמתח אחריו. מיד קשר האלחוטאי את המכשיר בין ברכיו והחל מסובב בידית, כבמכונת־טחינה ישנה לקפה. הסבוב בידית גרם לשח ר אוטומטי של הקריאה הבינלאומית לעזרה, בגל הבינלאומי לקריאות מסוג זה, לאחד שקרא קריאה אוטומטית זו זמן מסוים, עבר לשדוד מיכני ושדר את כל הפרטים הדרושים, אולם את מקום המצאה המדויק של הסירה לא יכל לשדר מחוסר ידיעה. בינתיים נשאה הסירה בכוח הרות מזרחה כשהג- לים מתנפצים אליה מכל צד. היא נזרקת מפסגת גל לתהום עמוקה ושוב לפסגה שניה. כשנחת המטוס במים, האיר השחר ובינתיים הגיעה שעת צהרים. IH" ^1111111 • 1111' • 11 11! II ו• •!•lliliE •Ml - מיד הוציאו משוטים קטנים והחלו חותרים ומתרחקים במהירות מהמטוס השוקע במצולות׳ 76 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ה ט י י ס הנמיך ט ו ס והצניח להם שני בתי־קיבול הרמטיים הסערה שככה. העננים התפזרו ושמש בהירה זרחה בשמים. הקברניט בדק את מלאי המים והמזון ופסק וקצב מנות־ברזל קטנות מזה ומזה לכל איש. הרוח פסקה כמעט לחלוטין והסירה נחה על פני הים הרוגע. טייס המשנה מצא באחד מנרתיקי סירת־ הגומי ציוד שלם לדיג עם ספר הכולל הוראות לשמוש בציוד. מיד קשר זבובון מלאכותי לוו שבקצה חוט החכה הפרימיטיבית והטילו המימה. מצב רוחם של השטים היה מרומם. הכל החלו מכסים את ראשיהם בכובעים ובמטפחות ואת חטמיהם בפיסות־נייר, לבל יוכו במכת־שמש. האלוחוטאי קם ועמד וסקר את הים מסביב, כדי להעלות סימן של חיים — אך לשוא. עם בוא הלילה הסתדרו כולם כמיטב יכולתם לשינה, והקברניט קבע תור לתצפית על הים. מדי שעתיים היה האדם הער והצופה על הים מתחלף בזה שאחריו. הלילה עבר בשקט וללא כל מאורעות. זמו־מה לאחר ארוחת־הבוקר, שהיתה מורכבת משתי לגימות מים, ששמשו קודם שתייתם לשטיפה יסודית של הפה, ומשלושה ביסקויטים מיוחדים ספוגים ויטמינים, החלה רוח נושבת ממערב, והמפרש שוב החל מתנפח ונושא את הניצולים מזרחה. בשעה 11.00 בערך, כשהקברניט היה עסוק ברשימת יומנו, בפנקס הקטן והכחול שלו, אמר הנווט שנדמה לו, כי הוא שומע רעש מנועי מטוס. ואמנם נראה מטוס באופק. מיד צווה הקברניט לזרוק לים את הצבע האדום, כדי למשוך את עיני הטייסים בשמים. משהתקרב המטוס, ירו אליו שני זיקוקין אדומים. האלחוטאי אותת לו בעזרת ראי מצופה כרום. המטוס, שהיה ישראלי ויצא כנראה לחפש אחרי הניצולים, הרגיש כזיקוקין והתקרב לסירה. הטייס הנמיך טוס והצניח שני מצנחים עם בתי קבול הרמטיים. האחד הכיל מים ומזון משומר, והאחר — חמרי־רפואה וסיגריות. במיכל השני נמצא גם פתק מהמפקד שבו הודיע על ספינת חיל הים המתקרבת למקום, כדי לאסוף את אנשי־הסירה. הסיגריות נתקבלו בשמחה, כיוון שאלה שהיו ברשות הניצולים נרטבו במי הים. המטוס המשיך לחוג מעל הסירה. הקברניט פקד לערוך ארוחת צהרים ״חגיגית״ לכבוד המאורע. בשעה 17.00 לאחר שהמטוס התחלף באחר, הופיעה ספינת הצי ונעצרה במרחק־מה מהסירה. הטייסים החלו חותרים במרץ. לא יצאו דקות הרבה וכבר היו מטפסים בסולם החבלים, שהמלחים שלשלו בצד הספינה. שמחתם של אנשי הסירה הקטנה היתד, שלמה. קברניט המטוס שטבל, הוא לבדו, לאחר שעלה על ספון הספינה, נשאר עומד נוגה, ליד המעקה: המטוס שבו טס כל ימי שהותו בטייסת, הפצצות מיד בבקר של יום הפלישה, ב־ 15 למאי בשעה 0525 ובשעה 0645 הותקף שדה התעופה של תל־אביב (בצפון העיר) על ידי ספיטפיירים מצריים. נגרם נזק לשדה שהסתכם בשלשה מטוסים שניזוקו וכן היו פצועים והרוגים. המי טוסים הנמיכו טוס ובהתקפה השניה הופל המטוס הראשון של מלחמת השחרור, כתוצאה מפגיעה מוצלחת במערכת הקירור שלו. המטוס נראה מאבד גובה וגולש לעבר הרצליה. מיד המריא אחריו מפקד בסיס תל־אביב במטוס בוננזה ומצא את הטייס בידי קבוצת חיילים ליד החוף, קרוב למקום נחיתתו. סרן בדקא ביקש להרגו היה זה סרן בדקא, טייס בחיל אויר המצרי, שביקש באנגלית רהוטה שיהרגוהו ושלא יענוהו. בתחילה סיפר על מבנים של שמונה מטוסים שיצאו כביכול להתקפה על תל־אביב במגמה להפציץ אח שדה תל־אביב. לאחר מכן שינה זאת, משהועמד על השקר שבדבריו, וטען שהיו ארבעה מטוסים. אף הפעם נכשל המודיעין המצרי. בהוראות שניתנו לטייס למקרה של נחיתת אונס, ״שכחו* ראשונות כנראה להסביר לו כי הוא יכול לנחות בלוד, מרחק שתי דקות טיסה מתל־אביב. לוד כידוע, היתר! אותה שעה בידי הערבים. התקפה נוספת ביום הפלישה בוצעה על משק ניר־עם, אותו הפציץ האויב במשך עשר דקות רצופות. גס כאן היו מספר פצועים והרוג אחד. אותו יום היה בניר־עם גם בסיס טייסת הנגב. המטרה: פגיעה ללא אבחנה למחרת חזר חיל האויר המצרי להתקפה על תל־אביב והתקבל הרושם כאילו הוא מתכוון לפגוע בכל מטרה נוחה ללא אבחנה במטרות מלחמתיות דוקא. הפעם נהרגו כמה פועלי נמל מאש התותחים וכן בעיר עצמה נפגעו כמה אנשים. שרותי הג׳׳א של העיר טרם פעלו כדבעי ובכמה מקרים נגרמו אבידות בנפש מכיון שה־ אנשים לא מיהרו למקלטים אלא עמדו ברחובות כדי לחזות ב״מאורע״. באותו יום היו גם התקפות ראשונות על משקים בצפון וכן הופצצה טבריה, אולם הפצצות נפלו לים. נראה שההתקפות על הנקודות בצפון היו ההפצצות הראשונות של חיל האויר העיראקי ובוצעו על ידי מטוסי אנסון. 77 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ( (המשך מעמוד 63 המטוס חג פעם מעל לשדה, ונעלם בין העננים. הבחורים החלו יוצאים איש למטוסו כשפתאום נשמע טרטור הריף ומרגיז, האוירון הופיע בצלילה משופעת מבין העננים, מתנדנד כשכור. קלארק צעק: — הי, משהו לא בסדר״ ראו איך הם יורדים! — הבחורים ירדו בריצה מהמסלול, המטוס רחף מעליו כשפתאום נשמעה התפוצצות וברק אש ועשן. מישהו צעק: הם מתרסקים! — ביל רץ, צועק: קראו לאמבולנס, לכבאים ו גופותיהם היו חרוכות. מוריס נשען אל הצריף, והרגיש בחילה גוברת, שמע את ביל קורא אליו: — מודים! הוא ניגש אל ביל שהיה עומד ליד הגופות, שהושמו על אלונקות, סביבם שוטרים וסקרנים. — מורים, — אמר ביל, — קח את האנשים, בדקו את המטוסים וטוסו מכאן מיד. מפקדת השדה התקשרה עם רומא. ודאי שיקבלו הודאות לעכבנו עד ל״חקירת המקרה׳/ ואז הכל אבוד. והמטוסים הללו נחוצים כאויר לנשימה שם בארץ. מוריס לא ענה. — ובכן ז אין אתה רוצה לטוס ז — איני יודע. האחריות כולה עלי. צריך לשאול את האנשים. ל ואל תאמר דבר. אין זמן ואין צורך » — &ל תש בויכוחים. הכנס למטוסך והפעל את המנועים. אם יצטרף מספר מתאים של אנשים, תמריא. אם לא... איני יודע. מוריס החל ללכת למטוסו. — רגע — קרא אליו ביל. חזר. ביל הושיט לו יד: בהצלחה, בחור. מורים לחץ את היד בעיפות, והחל נגרר למטוסו. בדרך ארצה הם היו צפונית לאי גדול כשקלט מורים שידור ממטוסם של קלארק, נורמן ואיב: — הלו מורים, הלו מוריס, אתה שומע אותנו? עבור. — הלו מורים, משהו לא בסדר במצפנים ובמפות. איב ונורמן מתקשים במציאת הקורס הנכון. מה לעשות? עבור. השמש מיהרה לשקוע ככל שהתרחקו מזרחה. הים עטה חושך ועננים כיסו את הרקיע. לפני עלות השחר, ירד מטוסם של מורים ובן בחולות שפת־הים מערבה לי. ונחבט קשה. מטוסם של קרארק, נורמן ואיב לא הגיע. ה״מסר׳ קשה העורף הג׳יפ נסע בפאת המסלול. שם היה מונח המסר־ שמידט, שהתרסק אתמול בשעת טיסת נסיון. — מד, העלתה החקירה״ בן ? — שאל מורים. — המכונאים ראו אותו יורד לפתע. הוא לא התאזן י— ׳> ש׳ » ״גפילטע פ המסרשמיטים מתחילים לצאת לסיורים, ועיראק סווידאן הותקפה ע׳׳י אחד מהם עוד ב־ 30 במאי. בהתקפה נוספת על טור טנקים קלים באזור טול כרם נפגע מסרשמיט אחד, ועל אף נסיו־ נותיו הרבים של הטייס נפל המטוס הימה מול מכמורת. הטייס הצליח לצנוח לתוך הים וחזר לחוף בשחיה. הטייס, יהודי אמריקני, בצאתו מהמים חשש שאנשי המשק הרצים לקראתו יחשבוהו למצרי (צבע עורו היה כהה), ״צעק בלי הרף ״גפילטע פיש! ו״ היו אלה המלים היחידות בהן ידע לזהות עצמו כ י ה ו ד י . . . I. ^ כהוגן, נחבט קשה בכנף השמאלית והתהפך. נראה שהגלגלים לא היו מנופחים דיים, וכי ההגיים לא היו מעוינים. ג׳ורג׳י היה טייס מוכשר. בחור טוב. — אני מפקפק, אם יש כאן איש מוכשר לטפל בטיפוס מסובך זה. גם לג׳ודג׳י לא היה נסיון רב במסרשמיטים, פרט לכך שהצליח להפיל בתריסר במל- חמה. מהירות שקיעתם היא שטנית, יש צורך בהכשרה מיוחדת לטייסים ובמסלול מיוחד. — אמר מורים. — כן, המכונאים עמלים זה שבוע בהרכבתם. הרכיבו ופרקו. חושש אני, שנחום״ ראש קבוצת המכונאים יצא מדעתו. אתמול, אחרי תורנות לילה, דאיתי אותו יושב עם בחוד יודע גרמנית וההוא מתרגם לו ספר על איזון כנשיים במטוסי־קדב גרמניים. הוא מכונאי מוכשר, נחום, אך מכיר מעבודתו רק את הטפוסים האנגליים והאמדיקניים. מעניין, שהצליח להרכיב, בזמן קצר, אחד מה״מסרים״. — הצליח?! — קרא מוריס, — הלזאת תקרא הצלחה ? ! הצלחות מסוג זה, שהצלחנו אנו כשהגענו הנה, עלו לנו בחיי רבים מהבחורים. אני לא הייתי נוגע במטוס זה. אם איני יודע איני מתערב. — יש ללמוד מהנסיון, אם אין ברירה אחרת. — אמר בן. — לדעתך אנחנו שפני נסיון, או בני אדם ? יודע אתה שאין אני פחדן, אך כסיל הוא האדם המתגרה במוות. די לנו בסכנות הקרב שאנו חייבים לעמוד בהן, ואי־אפשר שנצטרך לחשוש לטוס במטוסים. — אמר מודיס ברוגז, והפסיק בזאת את השיחה, כי בן היה שקט, שקט יתר על המידה. הברח לפעול וכמהירות בחדר־המבצעים, בצריף שהשאירו האנגלים, היו התריסים מוגפים. הקירות היו מכוסים בציורים צבעו- ניים, כנראה שארית ממועדון קצינים, ומיקי־מאוז היה שולח לשון ארוכה למפת־ארץ־ישראל תלויה על הקיר ומסומנת בקוים ונקודות. אגס־חשמל מאובק שלח אורו 78 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 על קבוצת אנשים, שעמדו סביב אבראשה — קציר המבצעים. הם עמדו לפני שולחן מכוסה במפות, ועליהן מעילים, אקדחים״ מצנח, כמה חגורות כדורים, ועפרו־ נות. אבראשה, בחור רחב־גרם, פרוע־בלורית, שהיה בעבר טייס בצבא האדום, היה מסביר להם משהו בקול עמוק. כשנכנס בן, ואחריו מורים, נשתתקו כולם. מורים נראה זועף, ובן הלך לפניו. אבראשה יצא מבין החבורה וקידם את פורים ביד j פשוטה ואמר: — שלום — הלו, — השיב סורים. — יש חדשות — אמר הבם. — מקלארק ז — שאל מוריס בעירנווג ״ . . . הם עמדו לפני שולחן מכוסה במפות, ועליהן מעילים, אקדחים, מצנח וכמה חגורות כדורים״ אוידית מכלים אוטומטיים. הוא הגיע בקושי רב חזרה. — המתנגש אתם הצבא 1 — שאל מוריס. — לא! רוב כוחותינו מרותקים בחזית ירושלים. הלילה יהיו פעולות הטרדה אחדות, אך אלה ודאי שלא ישנו את חומרת המצב. כנראה, שלא יוכלו לארגן כוח ממשי אלא בעוד יום או יומיים• — אפשר לחזור ולישון, אם כן, ליום או יומיים — אמר מורים ברוגז. חוסד־האונים ממש הטריף את דעתו. מה הם חושבים ז מה חושבים האחראים לבטחוך המדינה ז בלי צבא, בלי נשק, בלי מטוסים ו איך יחזיקו מעמד ז מה הם מקוים, שאלוהים יקרע להם את ים סוף שגית ? אבסורד,, חשב, נסים אינם חלים אלא — לא, מהמטה. — אמר בנעימת אכזבה, — פה רוצה המטהז — הגיע מברק. — מברק עדוד, או ידיעה שהמטוסים יגיעו בקרוב ז — קרא: אבראשה הגיש למורים את המברק: .תצפית אויר מודיעה: הטור המצרי הגיע לאשדוד. הסוד מורכב מטנקים, מכוניות משא, משורינים ואס־ פקח. כ־ 200 במספר. נעצרו לפני הנשר המפוצץ וחזרו לאשדוד. מהנדסים עסוקים בתיקון הגשר׳. — שלחנו את אבנר לתצפית הבוקר, — אמר אבראשה — הוא חזר למטה. מטוסו נפגע באש &נטי־ בסרטי דימני והגנב מבגדד, בימינו. — נדמה לי, — אמר לאבראשה, שיקשה לגרש את המצרים מתל־ אביב בעוד יוט־יומיים. הרי את 40 הקילומטר יוכלו לעבור בכמה שעות. — לא, הם לא יגיעו לתל־אביב. פוצצנו את הגשר על הוואדי הלילה, הם לא יתקדמו בלי ציוד כבד. הם יעסקו בתיקון הגשר, עלינו להטרידם. עליהם להאמין שקיימת התנגדות. עד שנארגן התנגדות. — בקש שיאמינו,.. אגב, מה הפעילות האוידית שלהם ? — שאל מודים. — הם מוסיפים להפציץ את הישובים בדרום, אך תל־אביב סופגת את מרבית ההפצצות. בדרך כלל 79 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אלה ספיטים, גם כמה דקוטות משתתפות. — ענה אבראשה. — כך ?... פגיעות גרועות ז — נהרגו אתמול כ־ 15 איש. הם תפשיים לעשות כעולה על רוחם. בוחרים היטב את המטרות, צוללים ומצליפים במכונות־יריה. בכל זאת לא הצליחו לשתק שום מטרה צבאית. — ומתי תגענה המכונות ז — היו צריכות להגיע השבוע. יהיו קשיים לפרוק אותן בנמל, האנגלים עלולים להפריע. יעברו גם כמה ימים עד שנרכיב אותן. — לעזאזל — קרא מורים, — אילו היו לנו ספיט־ פיירים הגונים היתה התמונה משתנית בשמי תל־אביב. — יש לנו מסרשמידטים, מורים. הם מצויידים היטב ואינם נופלים הרבה מהספיט. מתרגלים יפה מאד באויר. הגרמנים גרמו לנו צרות רבות עם מטוסים אלו, ברוסיה. — אינני נוגע במסר. אינני יודע עליו דבר. — ענה מורים בפסקנות. אבראשה לא ענה. הוא המשיך: הגשר על הואדי פוצץ במקום זה. — והצביע על המפה. — מכאן ועד תל־אביב כ־ 35 ק״מ. מורים עקב אחרי אצבעו שהיתה משרטטת את הכביש המתפתל, כמסומן במפה, בין פרדסים וחולות. ליבנה, סיבוב, ראשוךלציון, סיבוב, ב י ת ־ ד ג ו ן . . . סיבוב״. יפו... סיבוב... תל־אביב. כניסה מכוערת... בתי פח למגורים ומלאכה... המולה והמיה כבעיר אמ- ריקנית, אבק, צפיפות, אנשים דורכים על רגליך ואינם מבקשים סליחה, דוחקים במרפקים, מצטופפים לפני סוכות עתונים. בתי־קפה, חנויות, חנויות־ספרים, ממתקים... הטנקים המצריים, צ׳רצ׳יל... שרמן... קרוסידר... ליברטי.. יזרעו אש על הכל. ישאירו בתים הרוסים או קיר מנוקב. עשן ואבק. ריח אבק שריפה וקול ה ת פ ר צצויות, כמה זכור הכל. כטיגרים הגרמניים בעירותיה של פלנדריה ב־ 44 , גופות מושלכות בקרן רחוב, עגלה הפוכה, ככרות לחם פזורות על הכביש טובעות בדם סוס דטוש־בטן. מכונית־משא שרופה, גלגליה כמעיים חרוכים, כלבים משוטטים חפויי־זנב. נניח שינסה לטוס במסרשמידט. הרי אינו יודע לנהוג בו. ודאי יתרומם ויפול, או יתרסק בירידה, כגיודג׳ אתמול. ישימו את גופו על אלונקה״ או אפרו בקופסה, יניחו אותו על טנדר, והחברים יאמרו, שהיה טייס אמיץ, בחור טוב. לא, יש לשים קץ להרג טפשי זה. נלי, (איך נזכר בה) הצדקה כשאמרה שאין היא יכולה להבין ז מדוע עליו לתחוב את אפו לצרותיהם של אחרים! מה עניינו שם ? יהודים ז הרי מאז שעמד על דעתו, לא הלך לבית־כנסת, ומה פתאום ן אנושיות? האם לא מילא חובתו בהיותו חמש שנים טייס־קרב ? מדוע יתגרה בגורל. וכי אינו יכול להתרגל לחיי שלום ? עת לכל דבר. אין הוא צעיר. הקריב חמש משנותיו. ומתי יעשה לביתו ? והיא, נלי, עד מתי תחכה לו, עגונה! הרי לרעות, ולמלחמות, אין ס ו ף . . . ומדוע הוא? למה לא אחרים? באמת, למה לא יצא אחר לפעולה זו! עצביו חלשים אחרי הטיסה מאיטליה. למה לא, למשל, אבראשה ? אמנם, אף הוא טס, נכון. אך למה לא יסתכן הוא ז למה עליו לטוס במטוס שאין הוא יודע לטוס בו, מטוס מסוכן. לשם מה? למה? — המטה דורש — היה אבראשה ממשיך, — שעד שכוחות הצבא יתארגנו ויכנסו לפעולה מלאה, נטריד את הכוחות המצריים. אולי, פעולה זו תכריע. אולי, יהסס הטור המצרי, והצבא יזכה ב־ 24 השעות הדרושות להתארגנות. אבל למה עלי להקריב קרבן זה ? למה דווקא אני ז לשם מה? מדוע התרשלו בהכנת המלחמה כל זמן הדיונים בארים. מדוע לא גייסו ולא אימנו אותו ? מדוע לא הכינו משלוחי נשק ומטוסים, שיגיעו מיד לאחר הפלישה ? מדוע דורשים מאתנו להסתכן יותר משנוכל ונרצה ז — לשם פעולה נדרשים שלושה מטוסי־קרב. נחום מודיע לי שבעוד כמה שעות _ יהיו המסרים מוכנים. השגנו תחמושת טובה ופצצות. שני טייסים התנדבו לפעולה: בן ופינחס. דרוש מפקד שינהל אותם. חשבנו עליך. מורים. נדמה לי שאתה מתאים לתפקיד. יש לך נסיון קרבי יותר מלכל האחרים. — אבל, שמע, אבראשה,• הדבר אינו אפשרי. הדי ביום 24 בדצמבר 1948 נודע טל הפצצת יריחו וגשר אלנבי. היות ולא היה ידוע על פעי־ לות כלשהי של מטוסי ח״א באותו איזור עורר הדבר פלי־ אה. התברר שהפצצה זו בוצעה על ידי מטוסים מצריים שטעו » נוק־אוט עצמ בחישובי הניווט שלהם. על אחת הפצצות נמצאה הכתובת : ״למשה שרטוק: מתנה״. בפעילות ההפצצה שלו חת־ חיל האויר המצרי עוד קודם 230450 ), שעה שתקף או ) ביקש לתקוף את שדה עקרון, אולם הפגיעות לא היו בשדה ולא נגרמו כל נזקים. למחרת ב־ 242230 מופצצת משמר ה־ עמק על ידי מטוס רב־מנועי כנראה סטידלינג. למחרת טוען האויב כי הפציץ את שדה התעופה היהודי רמת־דוד. 80 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 פשע הוא לשלוח אנשים במטוסים אלו אחרי מה שקדה לג׳ורג׳י אתמול. — לא, מטוסים אלה הם בסדר. — אתה ערב לכך ן — שמע, מוריס, אנחנו מוכרחים לנסות. הפרימוסים לא יעשו כל רושם על המצרים. הם יגרמו לצחוק ויגלו את חולשתנו. אין אלה כנופיות. זה צבא סדיר עם אויריה חזקה. יש להציג כוח משכנע. המסרים זהו הכרח 1 הכרח! » הם היחידים שברשותנו. הבן הטייפ נאבק עם עצמו מוריס הרהר. הרי לא על חיי בלבד אני מחליט. אני אחראי לטייסת. אם נכנס לקרב, האוכל לנהל אותו במטוסים אלו ז... משונה... לשבת במסרשמי דט ולהלחם בספיטפייר אחרי שחמש שנים ישבת בספיטפייר ונל־ חמת במסרשמידטים. יתכן ואתבלבל, אלחם בפינחס ובבן. לטוס במטוס גרמני, משונה... יה... יוול הר קומנדנט.., אין מסרשמי דט אאוף. משונה. עצים גדו- עים. מסרשמידט בוער מעל פלנדריה. גופותיהם של סיד וברני חרוכות. גופתו של ג׳ורג׳י מרוסקת. ברני היה גיבור מלחמה. זכה בכמה, עשרים או יותר, מסר־ שמידטים! למה, לעזאזל, נסעת מורים ל... באמת אינך יודע למה 1 ״ככה״ 1 ״סתם״ 1 זו התשובה ז ולכך עזבת אותה ״ככה״ ? ״סתם״ ל ואהבה שנשבעת לה כל ימי היותך במלחמה, ותלות שהיית תלוי בה, כבבית כבאם,, גם היא היתד. ״ככה״, ״סתם״ ז ורצית שגם דיב ילך אתך ״ככה״, ״סתם״ ?... לא, לעזאזל, לא! ״.,. חשב לכתוב מכתב לנלי, ולא עלחה בידו״. wm take it 1 — , — או קיי, — אבראשה אמר באנגלית. — זהו, מורים, ידעתי שלא תסרב. ובכן, ראה — הוביל אותו למפה — אתה מוביל לאורך שפת הים. מכאן אתה פונה שמאלה. הצטלבות כבישים ברורה, חוטי מתח גבוה. הכביש מסתובב, קבוצת עצים בודדת. מסילת הברזל חוצה את הכביש. זוהי תחנת אשדוד. בית אבנים מוקף עצים. הנה, — הראה לו תמונה ישנה. — בקרבתה ודאי נמצאים ריכוזי הצבא. בחד מטרה והתקף אותה. עשה כמיטב יכלתך, במכונות היריד,. שמרו על הבטחה גבוהה. יש להם קשר אמיץ עם חיל התעופה שלהם. אתה מכיר את הטפוסים שלהם׳ — סיים אבראשה. — נדמה לי, ספיטפייריס, לא כך ז — כן. כאן תמונה של אחד. נגזרה מעתון. זהו אלוף התעופה שלהם, במטוס. — ד,מ... נעים מאד להכיר אותך. — זהו סמל הכנפיים שלהם — שים לב״ לא תמיד הן מסומנות, לפעמים הם עוד נושאים את סמל הר.א.ף.—.״ — וכאן, — הוציא אבראשה כמה דפים מבין הניירות שעל השולחן, שהוא התמצא בהם בקלות, — כמה רשימות, שערך ג׳ורג׳י על המסרשמי דט בשעת טיסת הנסיון. אולי, תוכל להעזר בהן. — הם לא עזרו הרבה לג׳ורג׳. בכל זאת, תודה. — ג״מוריס! — קרא אחריו אבראשה כשיצא, — אני אסדר את כל ההכנות בעצמי. אל תדאג. אשגיח על הכנת המטוסים.״ חוששני, שנחום עיף מדי. הבחור לא עצם עין זה שלושה לילות. — בסדר... לפני ההמראה הגייפ הוביל אותו אל חדרו. ישב אל השולחן, הוציא ממגרה צרוד ניירות ורצה לכתוב משהו לנלי. אך קשה היה לו להעלות דבר־מה על הנייר. חשב לכתוב משהו כמו: ״הנה אני יוצא לתפקיד, שאיני יודע אם אחזור ממנו״, כמו עשרות מכתבים שהשאיר אחריו בצאתו לפעולות במלחמה, ולא עלתה בידו. במרץ רכס את מעילו, הפך חפציו בשק ומשך מתחתיו סודר, שסרגה לו נלי, כרך סביב צואדו, לקח את משקפי הטיס ויצא אל המסלול, כמו אף פעם לא צעד בקלות כזאת כפי שצעד עתה, משהוטל הפור. ממש רצה לשיר: ״או, איזה יום נהדר!". התמתח, והחל רץ למטוס. חבורת אנשים, שהיתה עומדת ליד המטוס, קידמתו בברכה. הוא טפח לכולם על השכם, התגושש התגו- ששות קצרה עם בן, משך באזניו של פינחס, עד שהר- גיש שכולם מסתכלים בו, והעמיד סבר־פנים רציני. מתחת למטוס היה נחום מטפל במנגנון המעצורים. הנשקים היו מטעינים את מכונות־היריה והתותחים 81 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ואבראשה מנצח על כולם. אבראשה ניגש אל מורים. — ובכן, איר ההרגשה, בחור ז — נפלא, אדם, נפלא, מזג האויר נראה נהדר. — תיגש לשתות אתי משהו לפני צאתך ז — לא, תודה. הייתי רוצה לצאת מיד. אחר כך תהיה השמש נמוכה, והצללים יתארכו. — עוד דקה .אין הם עדיין מוכנים. נחום עוד רוצה לבקר אותם. בפעם האלף, חושבני. — שלח את הבחור לישון. הוא מנמנם. עבודה רבה לפניו כשתגענה המכונות החדשות. — שש... — השתיק אותו אבראשה — הבחור עצבני ועלול להרוג אותך אם תאמר שהוא מנמנם. היו לנו טייסים היודעים לטוס בהם... — ענה נחום. מטוסו של מוריס חג מעל השדה, עד שהצטרפו אליו שני האחרים, אחר חגו שלושתם מעל השדה, כשכולם מנפנפים להם בידים, ופנו ימה. המתנדביט האלה מד־הגובה הורה 3000 דגל. מורים הסתכל בחסה שכולה ארגמן, ובים שנראה כה שקט מגבוה. רגע שכח את המלחמה, ההמראה והרגעים הראשונים של הטיסה, שמרטו את עצביו״ ושקע כל חושיו בשמש השר קעת. ארץ זו, חשב, שקיעותיה נהדרות בפשטותן. אין בה מגודש הצבעים שיש לשקיעה על שדות הפרג ״ . . . אש ממושכת שלו נראתה מצלפת בין המכוניות והאנשים שהיו רצים ונופלים, קמים ורצים ונופלים״. — בסדר. מטוס זה בסדר גמור. אני מקוה שהכל יעבור בסדר, מורים. אבל ראה להזהד בלחץ על הכנפיים, כמו כן בדוק את תיאום מכונות הידיד. לפני שתתקיף. — אמד נחום שזחל ויצא מתחת למטוס. — הבדקת את לחץ הארד בגלגלים ז — בדקתי, הם בסדר. — בחורים 1 — קרא מורים, — אני עולה! פינחס, לימיני. בן, לשמאלי. אחכה לכם מעל לשדה. המטוס ניתר וקפץ על המסלול. הגביר מהירותו, העלה גל אבק, והתרומם כשהנוכחים עוקבים אחר־י במתיחות. — טייס נהדר. מוריס. — אמר אבראשה לנחום. — המסרים הללו, לו ידענו לטפל בהם בראוי ולו 82 האדום בפלאנדריה, או מהמסעיר שבשקיעה על הלא־ מנש. מכאן הרים כחלחלים, אין אתה מבחין אם הדים הם או עננים נמוכים, ומשם ים שתכלתו עמוקה. מתחת צוהב חולות, בהרות ירק, ושחור של אדמת טרשים. — מורים, כאן אנו פונים שמאלה. — שמע את פינחס. — הנמיכו טוס! — קרא חזרה באלחוט. 1800 רגל — כביש תחתם. פה ושם חפירות טריות. עצים. פרדס. בית אריזה. קבוצת אנשים מביטה בהם. לפה אינם מחפשים מחסה! הכביש, חוטי המתח הגבוה. — הגביהו — קרא מורים. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 3000 רגל — הכביש נראה כפס צר. חולות צהובים, פרדסים, מושבה, חפירות. מסילת הברזל. הגה ההצטל- בות. דקלים, בתים מחמר, פסי המסילה מובילים לתחנה מוקפת עצים. דרומה מזרחה מחנה צבא. גגות־פח, קירות לבנים. אין הסוואה. — זהו זה, בחורים. — קרא באלחוט. — המחנה הומה מהם. ניגש מצד השמש. ריכוז המכוניות והמשור־ נים שבככר החניה. אני ראשון, פינחס בהבטחה. כשאני מגיע ל־ 2500 פינחס צולל. לחץ על הדוושה והסיט את מטה ההגוי. האדמה הלכה והתקרבה במהירות. קבוצת אנשים התפזרה .שלום מו ר ים/ חיבק אותו א ב ר אשה , . , בבהלה מעם המכוניות. הבתים גדלים, המשורינים נראים בברור. צריחי מכונות היריד. לא הופנו נגדו. הפתעה גמורה. נשמע צרור יריות. החטיאו. 200 רגל. לחץ על הדוושה ומשך במטה ההגוי והדק על הכפתור. אש ממושכת שלו נראתה מצלפת בין המכוניות והאני שים שהיו רצים ונופלים, קמים ורצים ונופלים, מתפז- רים בשדות. נבהלתם, מה ? ! לא הכיתם לנו, אה? קויתם לעבודה קלה, אפילו לא הצבתם תותחים. המטוס החל מטפס, נפתחה אש ממקלעים רבים. אהד. נבלים! יורים אתם, חכו, חכו... 1500 רגל — בן צלל אחריו. ככה! נהדר! למד אותם לשחק באש ! הכה בהם, נהדר! מכונית בערה בעשן סמיך, נהדר, דומה ללפיד בחג זיקוקין. 2500 רגל — פינחס הסתובב וצלל. האש מתרבה. גם כמה תותחים התחילו לפעול. הם מתעוררים. בן עולה. האש מזדנבת אחריו. פינחס יורה. הממזר, הוא קוצר את הדשא במנועיו. ירד לכמה עשרות רגל. האש המצרית השתתקה לרגע. המטורף! כמעט התנגש בגג בית. ישירה! נהד רת! באמצע הריכוז! אוי איזה בן זנונים, לרדת כל כ ך ! 800 דגל — עשן סמיך עולה מקבוצת המשורינים. האש נפתחה שוב ומוריס נאלץ לעשות תרגילי עקיפה. הי! קבוצת בתים זו שלידה הרבה מכוניות קצינים וקומנד־קאר ודאי משמשת מטה. אאוי! נעשה ביקור במטה. אוף לעזאזל, חלאת אדם, אתם מגבירים את האש. הרגשתם בכוונותי, מה ן!... אבל כך אין מקבלים אורח! אוף, האש צפופה, בינג! אחת בכנף. תיכף נטפל בכם. אתם יותר מדי רגשנים! 250 רגל. לחץ על כפתור מכונת היריד., ראה את גגות הפח מנוקבים, מתיזים רסיסי פח ועופרת. הידיות מתחתיו פסקו. פחדנים! לחץ על מנוף הפצצות. ברק התפוצצות, ענן אבק לבן, ואחר אש ועשן אפור. המנוע התאמץ ורעם בזעם כשהעלה את מטוסו בזוית חדה והאש המצרית עוקבת אחריו. זמן ר ב לא עשיתי עבודה זו, חשב, ואני עוד יודע אותה. ב־ 44 האמנתי, שזאת תהיה הפעם האחרונה, שאני מטיל פצצות. הגיע ל־ 3000 רגל ושמע את בן באלחוט: — הי, מודים! עקוב אחרי פינחס. הבחור השתגע. מוריס הביט וראה את המסר מתקרב לקבוצת הבנינים בצלילה חדה. הבנינים עוד היו עוטים עשן, וביניהם נראו שלהבות ממכוניות שנפגעו. — פינחס, — קרא באלחוט, אך לא קיבל תשובה. — מתחיל להיות חם, בן. בן התחיל צולל. פינחס הפציץ. שוב עלה עמוד עשן, שכיסה את מטוסו של פינחס ל ר גע: מוריס הסתובב והתכונן לצלול. כשחזר לראות את המטרה ראה את בן עולה מעליה. תר אחרי פינחס ולא ראה אותו. איה הבחור, לעזאזל? — אי, בן! 8יה פינחס ? 83 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 — מדרום למסילה. נכנם עם החרטום. כנראה נפגע במנוע. — מה ז ! הנחיתה מרטה את שארית עצביו של מוריס. הנה, אין הוא מאוזן כעת. טוב. הגלגלים השתחררו. רחף על פני השדה, ולא הרגיש בטוח, העלה את המטוס וקרא: — בן, רד לפני! — עוד סיבוב. בן ירד. נוסע למסלול הסעה. הקטין את המהירות והנמיך את הטיסה. 30 ... האדמה מתקרבת. ...150 ... הנה המסלול. 200 המבחן... השגה על האיזון... השגה על האיזון! בסדר. חביות הגבול. סגור את המנוע. המסלול 0 רגל. חבטה וניתורים מספד. אלוהים... דק עכשיו! המטוס רץ על המסלול, מעצורים״. המטוס האט... נעצר. ממגדל הפיקוח יצאו אליו כמה ג׳יפים. מורים עצם את עיניו, שאף ונשף עמוקות. מטוסו של פינחס מדרום למסילה, נכנס בחרטומו לקרקע. נהרג. טס נמוך מדי. פגיעות ישירות. אבל למה טס נמוך כל כך? מישהו דפק על חלון תאו. הוא פקח את עיניו. נחום היה עומד על כנף המטוס, רכון על התא, עיניו דלוקות שינה, פניו קמוטים, שערו פרוע. מוריס דחק את מכסה התא וטיפס החוצה. — ובכן 1 היה בסדר ן — שאל נחום — המטוסים עבדו בסדר 7 — בסדר גמור, נחום, — אמר מוריס וטפח על שכמו, — תודה, בחור, עשית עבודה יפה. נחום נבוך הסב ראשו ואמר: — פינחס נפל. — כן, נפגע במנוע. אבראשה ניגש אליהם בחברת צעיר בסרבל של טייסים, על כתפותיו תפורים היו שני פסי משי לבן. — שלום מוריס, — חבק אותו אבדאשה. — פינחס נ פ ל ן — כן, ירד נמוך מדי ונפגע במנוע, בן ראה. — ניגש, אולי, לחדר המבצעים ושם נדבר, — אמר הצעיר בסרבל הטייסים. מורים הביט בו, — זהו קצין המטה שנשלח לחקור את תוצאות ההפצצה— הציג אותו אבראשה. — מאד נעים, — אמר מוריס — אבל תרשו לי לנוח מעט לפני התחקיר, ברשותך האדיבה — פנה לקצין שנבוך, — אני אסע עם נחום לחדרי — ובלי לומר שלום משך את נחום והחל צועד. — אין להם כל משמעת, למתנדבים האלה. צריך ללמדם שהם נמצאים בצבא, ולא בחיל פארטיזאנים. שלא יעשה טובות, כאילו מצילים את הארץ. בפני קצין גוי לא היו מעיזים לומר, שהם עייפים ואינם רוצים להשתתף בתחקיר. — זעם הקצין. — הם טייסי קרב — ענה אבראשה, בלב כבד הפסיע נחום אחרי מוריס, ששתק. אולי, חשב, נפל מטוסו של פינחס עקב ליקוי שהוא אשם לו, ומורים לא רצה לומר... — בוא נחום — אמר מוריס לפתע, — נסע לחדרי. יש לי שם בקבוק של ויסקי אמריקני מצויין. נשתה משהו. שנינו צריכים למשקה, מיומנו של טייסת ״המבצרים המעופפים׳/ (שהיו מכונים ״הפטישים׳׳ בזכות מחלומותיהם), על שלושת מטוסיה, מתחילה בתחילת חודש נובמבר 1948 בשו רת הפצצות על ״כים פלוג׳ה״ וממשיכה לרכך את הכוחות המצריים. מאוחר יותר מצטרפת אליה הטייסת ״דורות" (פייפרים) וכן נוטלים מטוסי סי־ 47 , דקוטה חלק ב מ ב צ ע אשר בסופו של ד ב ר הופך את אזור פלוג׳ה לשט ח המופצץ ביותר בכל מ ל ח מת השיחרור. יומנו של טהא, מפקד הכיס, מעיד על אפקטיביות הפעולה שניתן חיה להגבירה. ברם, מ פ ק דת פקוד הדרום המעיטה דרישותיה להפצצות מסוג זה בהניחה כ י האויב מחופר היטב ואין בהפצצה כדי ל ה כ נ י ע ו . . . יומנו של טהא, מתאר את ה מ צ ב באורח שונה במקצת. להלן מספר קטעים ממנ ו : — 16 ל נ ו ב מ ב ר . . . היום השתמשו היהודים ט ה א בפעם הראשונה בזרקורים ל ע ז ר ת . . . א ו ר ד ניהם בהפצצת פלוג׳ה. 17 ל נ ו ב מ ב ר . . . כן מתקיפים מטוסי האויב כל יום באותה שעה, קצת ל פ נ י שקי עת החמה, ומראה זה של שלשה מבצרים מעופפים הפך להיות רגיל כל יום בשעה חמש. 18 ל נ ו ב מ ב ר . . . ליל אתמול היה הקשה והאכזרי ביותר שראתה פלוג׳ה. פעילותו האוירית של האויב נמשכה שתים עשרה שעות רצופות, משעה שבע בערב ועד שעה שבע בבוקר בערך. 19 ל נ ו ב מ ב ר . . . הלילה האחרון היה קשה ואכזרי עוד יותר מ ק ו ד מ ו . . . מספר הפצצות שהוטלו על פלוג׳ח הגיע לאלף ב ע ר ך ; האויב חילק את פצצותיו בכל פינותיה וקצוותיה (של פלוג׳ה). מטוסי האויב השמידו את משא בת המים אשר תוקנה בשב ו ע שעבר. 84 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • היום הגדול שבו יצאו ה,,הרב ( (המשך מעמוד 67 נתנה לו לגרישא ההזדמנות לדבר רוסית רהוטה ולא יצטרך עוד לשבר את שיניו בדבור האנגלי או העברי, שבהם היה מתענה מדי יום ביומו. גרישא וידידו הנאמן נחום, איש הגח״ל, הפנה את כל מרצו וכוחותיו לעבודה־קרקעית בטייסת. הטייסת, שהיתה מורכבת כולה מטייסים שטסו יומם ולילה, סבלה ביותר בענפים הקרקעיים שלה. נחום, שהיה מפונה מטיסות, ״ . . . והיה אפילו מטאטא ושוטף את משרדי־הטייסת״. שימש בעשרים תפקידים שונים: פעם כקציךמנהלה ופעם כשליש, פעם כקציז־מבצעים ופעם כקצין־מו־ דיעין, פעם כפקיד ופעם ככתבנית והיה אפילו מטאטא ושוטף את משרדי־הטייסת ומשליט בם סדר יום־יום. את גרישא אהב אהבת נפש. כל אימת שהלה יצא לגיחה, היה נחום נוסע עמו בגייפ למטוס, נושא את מצנחו, כובעו, משקפיו ושאר ציוד־טיסה, מלבישו ודואג שמושבו במטוס יהא נוח, משפשף שוב את כל החלונות בתא־הטייס ומשלח את גרישא מהקו כשאגודל יד ימין מורם: למעלה. משך כל זמן הגיחה היה ניצב במגדל־פיקוח־טיסה, -ים״ להפצצה על כיס פלוג׳ה • מיצר ודואג ומחכה בקוצר־רוח לשובו של ג ב ו ת . משהיו המטוסים חוזרים, היה ממהר לחטוף את המש- קפת מידיו של קצין־פקוח־הטיסה, ולתור אחרי מספרו של גרישא, והיה רץ כמטורף אל הקו, כשמטוסו של גרישא מתקרב לשם, קופץ ועולה על הכנף בעוד הפרופלר מסתובב, עוזר לחברו־הטייס לצאת מן המטוס, כמעט ומחבק אותו ושואל אותו, כשדנד עות־שמחה נוצצות בעיניו ושמות מחנק לגרונו, להצלחת הגיחה. בשעות הפנאי היה נחום יושב בש- דה, מכחול ציירים וצבעי־שמן בידיו, בד פרוש על מסגרת לפניו, והוא מצייר ציורי נוף יפים בצבעי שמן שקטים ועצובים. אותה תקופה כבר כבש צבאנו את כל הנגב הצפוני והמרכזי, כולל את באר־שבע, בירת־הנגב. רק כיס קטן אחד נשאר בנגב הצפוני, הוא פלוגיה, שבו התבצר והתחפר האויב וגילה עמידה עקשנית ואמיצה למדי. חלקו של חיל־האויר ב״רכוך״ הכיס היה רב. על הטייסת שלנו הוטל לפתוח בסדרה של הפצצות על טורים ממוכנים ומשוריינים של האויב, שהיו נסוגים לעבר רצועת עזה לאחר מפלתם בנגב, ועל רכוזי־אויב גדולים כגון רפיח ואל־עריש. הראשונה בהפצצות המשונות והמטורפות מי מאנשי הטייסת לא יזכור את היום הגדול שבו יצאו ה״הרברדים״ להפצצת האויב הראשונה שלהם על כיס פלוג׳הז תשעה ״הרברדים״ יצאו ממקומות הפזור שלהם בשדה, מזוינים וחמושים כולם במכונות־יריה ובפצצות, והתגלגלו במהירות לעבר נקודת־המפגש שבראשית המסלול בשימוש. כולם הריצו את המנועים ותשעה טייסים עליזים וקצרי־רוח נראו בתאים הקדמיים. ההמראה של שלוש שלשות במבנה היתד, נהדרת. הכל טסו כאיש אחד, כגוף אחד, מגובש ואחיד. הרעש של ה״משורים החשמליים" החריש אזנים. שלוש השלשות הצטרפו מיד למבנה אחד גדול, (ביחס לממדים שהיינו רגי- לים להם אז!), שפנה לעבר המטרה כשהוא ממשיך לנסוק עד לגובה של 9000 רגל. עברו עשר דקות מאז ההמראה ואנו כבר היינו מעל למטרה. וכאן החלה הראשונה ב״הפצצות־הקדב״ המשונות והפר טורפות ביותר שבוצעו אי־פעם. אל לנו לשכוח שתשעת־הטייסים שהשתתפו בגיחה, היו טייסים שבאו ממדינות שונות בכל קצות־ תבל, דברו בשפות ובמבטאים שונים, שרתו בחילות־ אויר שונים וביחידות שונות. רובם לא היו טייסי- קרב ולא בצעו בעבר אף הפצצה מסוג זה. רק חלק מהם טס בעבר ב״הרבדר״ והכיר אותו. התדריך לטיסה היה קצר ביותר, נמשך כ־ 10 דקות בלבד, ולא הסביר לנו כמעט ולא כלום. בשעת הטיסה שמרנו על דממה־אלחוטית מלאה ולא נשמע אף הגה באותו ערוץ של תכף־גובה־מאוד שעליו האזנו. המטרה, שהיתה מונחת 9000 דגל מתחתנו, 85 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 משרוקיות האז עקה שעל גבי פצצותיך שורקות שריקת־אימים • נראתה קטנה ביותר: כפר ערבי קטן ולידו שדד־ שהיו , x תעופה לא גדול, בן שני מסלולים בצורת מופצצים כבר כדבעי ודמו לפניו של חולה במחלת־ אבעבועות־רוח קשה, כחדשיים לאחר המחלה. אש נגד־מטוסית לא חזקה ביותר החלה מגיעה אלינו מן המטרה מיד עם בואנו אליה. ניכר היה, שהאויב התחפר עמוק ביותר וחס על נשקו ותחמשתו הדלים. נאלצנו להשתמש באמצעים הפרימיטיביים הב־ דוקים: העין, האגודל ו ה ח ו ט ם . . . משהגענו למטרה וזו נראתה בשעה 9 למטה, מתחת לקצה־ הכנף השמאלית, שבר המפקד־המוביל את המבנה ונכנס ראשון לצלילה על המטרה. בזה אחד זה שברו המטוסים את המבנה ונכנסו לצלילה: משיכה במטה־ההיגוי ופעולה מתואמת במאזנות ובהגה־הכוון, כשאנו נעזרים במצערת ומיד אנו ניתקים בהמבנה, עולים בקשת מעלה ושמאלה, מתהפכים כמעט, או חצוי, s יש ומתהפכים ממש על גבנו בתרגיל וצוללים מגובה 9000 רגל לגובה 3000 דגל, כשאנו ״מסדרים״ את המטוס בדיוק מעל המטרה, תוך כדי צלילה, בעזרת מאזנות והגה־כוון. מיד עם התחלת הצלילה, יורד המחוג בשעון מד־הנסיקה־והנמכה ומראה הנמכה כזו, שאינה רשומה עוד בשעון. המחוג המסכן מתדפק על הבורג העוצר אותו בסוף הלוחית ונדמה לך, שהוא רוצה לברוח מהמטוס המטורף. המחוגים במד־הגובה מסתובבים שמאלה במהירות ניכרת ויורדים מ־ 9000 ל־ 8000 ומשם ל־ 7000 רגל וכן הלאה, במהירות הבזק, ובהכרת ערך־עצמן, כאילו היו מונות את השניות שנותרו למטוס קודם שיפגע בקרקע ולטייס — קודם שידחוף את השושנים מעל לקברו. מד־המהידות החל אף הוא רץ ממהירות של 100 קשר ל־ 200 קשר, ומשם הלאה־הלאה בלהיטות מדובה. שריקת־הרוח מחוץ למטוס גוברת והולכת, קצות הכנפים רועדות, מספד סבובי־הפרופלר בדקה, שהעבר לפסיעה גסה לגמרי עם הכניסה לצלילה במצערת סגורה, אף הוא עולה ועולה ומתקרב למספר הסבוכים המכסימלי. הכסא כאילו בורח מתחתיך ואתה נשאר מרחף קצת מעליו, חגוד בארבע־ החגורות הקושרות אותך אליו בבטחון. אתה מתרכז יותר ויותר במטרה: מתחתיך כפר ערבי רגיל: בתי חמר וכוי, אין כל זכר לאויב. הם מחופדים היטב. משרוקיות האזעקה שעל גבי פצצותיך שורקות שדי־ קת־אימים ואתה כבר שומע אותן לא פחות מהיושבים על פני הקרקע. הנה קו ההסגר על הכיס, הנה כמה חפירות מסביב וכוחותינו מבוצרים סביב ל״כיס״ ושמים עליו מצור. עליך להזהר שלא תפגע בעמדה שלנו. אתה מתכונן להטלת הפצצות העגלגלות. בגובה 3000 דגל, לאחר שצללת כהרף־עין 6000 רגל, אתה לוחץ על הכפתור המתאים והפצצות הממולאות חומר הנפץ משתחררות. אתה מושך במטה־ההיגוי בעדי- נות כלפיך על מנת לצאת מהצלילה. הזהר! אם תמשוך אותו קצת מן המקצת בגסות, או יותר נכון, בפחות עדינות, תכנס להזדקרות של מהירות רבה, ומכאן ולסיחדור־זדוני המרחק קצר ביותר. עד שהגעת לגובה 3000 רגל, הטלת את הפצצות והתחלת יוצא מן הצלילה, הגיע המחוג שבמד־המהידות למהירות של 300 קשר, שהיא מהירות גדולה ביותר ב״הרברד״. לצאת במטוס זה מצלילה כה מהירה הרי זה ענין לא פשוט כל כך. בשעה שהמטוס עובר מצלילה למצב של יציאה־מן־הצלילה ושואף לעבוד לנסיקה, הוא נתקל בלחץ אויר מלמעלה, המתנגד לשינוי ,a הפתאומי של כוון תנועתו. לחץ זה מגיע לכמה . היה רץ כמטורף אל הקו, כשמטוסו של גרישא מתקרב לשם ועוזר לחברו־הטייס לצאת מהתא״ 86 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ודווקא אז, כשאתה נטול חושים, פותח האויב באש־תופת דהיינו למשקל גדול פי כמה וכמה ממשקלו הכללי של המטוס, והוא לוחץ על כל 0״מ מרובע של המטוס חומם לשבור אותו. הלחץ מגיע ביציאה כלומד ללחץ הלוחץ במי , G 10 מצלילות אלה עד שקל גדול פי 10 ממשקל המטוס. הכנפים מתכו־ פפות כלפי מטה, חורקות מוטות להישבר. לוחות האלומיניום, שבהם מצופות הכנסים, מתקמטים גלים גלים כלוחות קרטון דקים. המטוס רועד כולו כאילו אחזתהו קדחת. אותו לחץ ה ־ 0 פועל גם על הטייס המסכן ואם משקלו מגיע ל־ 70 ק״ג, עלול הוא למצוא את עצמו נתון ללחץ של 700 ק״ג על כל גופו בצאתו מן הצלילה. ואמנם, עם המשיכה במטד,־ההיגוי, לשם יציאה והלחץ הכביר o ־ מן הצלילה, מתחילה פעולת ה מגרש את הדם מראשי, כלפי מטה, לכוון כפות הרגלים. עור הפנים נמשך ונמתח כלפי מטה, מהמצח ומהלחיים ביחוד, הפה מתעקם כלפי מטה, ביהוד בזויות, ויוצר קשת של 180° כמעט, השפה התחתונה נפרשת כלפי מטה, ריר נדחף ויוצא מזויות הפד, נגד רצוני. זיעה, ספק חמה ספק קרה, מתחילה לזרום מכובע הטיסה על פני וצוארי ולתוך סרבל הטיסה הקיצי שלגופי. משקפי הטיסה הוסטו מעיני וירדו לי כמעט עד לפה מחמת פעולת הלחץ הגדול. הדם נדחף לגמרי מן הראש ולמטה ממנו, עיני מתחילות ׳;התערפל, ולפתע — הכל שחור, איני רואה דבר, כאילו התעלפתי, רק האזנים שומעות משהו מרעש Bl a ck out ־ המנוע בצורה קלושה ביותר. זהו ח הנגרם בשל יציאת הדם מראשו של הטייס בפעולת ה ־ ס . לא יצאו כמה שניות, והמטוס כבר יצא מן הצלילה. עתה פוחת הלחץ בהרבה. הלב, שעבד כל הזמן בנאמנות כמשאבה קטנה, אך בעלת כוח עצום, שוב דוחף את הדם לעורקים ולורידים שבראשי. הלב הנאמן, מהרהר אנכי, כמה פעמים עוד יוכל לעמוד בלחץ זה ז ומה יהיה אם ביום מן הימים יהיה הדבר למעלה מכחו וישבות? מששב הדם לראשי, חזרה אלי הכרתי המלאה וגם חוש הראיה משרתני שוב. יש עוד צרה: בשעת g ־ נוסף על צרת ה היציאה מן הצלילה נמצא המטוס (שהתחיל את היציאה בגובה של 3000 רגל ועד שהחל נוסק שוב כבר שקע ל־ 2000 רגל) בנקודה הנמוכה ביותר שבגיחה, ודוקא אז, כשאתה נטול־חושים, ואין לך שליטה כמעט על המטוס, הנמצא נמוך וכל בטנו ושטחו התחתון מופנים כלפי האויב, והוא מאבד ממהירותו בשיעור גדל והולך, דוקא אז פותח האויב באש־תופת ומרביץ בך בכל הבא לידו, (ומדוע לא? הקולונל המצרי ביקש להתנצל כדאי להזכיר את אחד הקוריוזים שכה שכיחים היו במלחמת השיחרור. המדובר במקרה ההתקפה על רמת דוד שבוצעה על ידי המצרים שעה שעדיין חנתה בה הטייסת ה־ 6 רבת הפרסום של הר.א.ף. היה זה באחד מהימים האחרונים של מאי 1948 , כאשר שדה רמת דוד היה שייך עדיין לפיקוד הבריטי על ,מו ב ל עת חיפה׳, וכנראה מתוך תאום בריטי־מצרי לקוי, הופיעו מעל רמת דוד ספיטפיידים נושאי סמל חיל האויר המצרי והחלו מתקיפים את המטוסים שחנו על הקרקע לפני המוסך הגדול, ואכן הצליחו להוציא מכלל שמוש לפחות 3 ספיטפיירים בריטיים. הבריטים, מוכי תדהמה ומלאי זעם, העמידו מיד כמה ספיטפיירים (דגם 14 ) במצ ב הכן, בהניחם כי המצרים ישובו להתקפה נוספת ואכן, באותו יום לפנות ערב שוב הופיע מבנה של ארבעה ספיטפיירים (דגם 9) אולם הפעם הקדימום הבריטים באויר והחלו רודפים אחריהם (בחושבם לישראלייס). בקרב האוירי שהתחולל בשמי העמק הוריד הר.א.ף. שני מטוסים מצריים וגרם נזק לשנ י הנותרים. אחד הטייסים נלקח בשבי על ידי אנשינו ונמסר לידי חיל האויר. לאחר מכן הופיע קולונל מצרי וביקש ל התנ צ ל על הטעות המצערת, אך הראו לו את שרידי המטוסים ושלחוהו כלעומת שבא. אכן, המודיעין המצרי לא עמד הפעם במבחן. ברמת דוד המשיכה לחנות טייסת מס׳ 6 של הר.א.ף. כשהיא מתכוננת לפינוי הבסיס, אד הפינוי התעכב. לבסוף, באמצע חודש יוני, נכנסה קבוצת חלוץ של חיל האויר למקום והתבססה בו לאחר יציאת האנגלים. המסלולים במצב תקין, המוסך הגדול לא נפגע בהפצצת המצרים וכן לא חובל על־ידי הבריטים. שלדי המטוסים שניזוקו בהתקפת המצרים עדיין מונחים היו על הרחבה שלפני המוסך. מסתבר שהר.א.ף, לא טרח אפילו לפזר את מטוסיו בתוך השדה, עד כדי כך היה בטוח שלא יעלה ב ד ע ת איש להתקיפו בבסיס זה. כעבור מספר ימים נחת במקום מטוס הדקוטה הישראלי הראשון ואחריו בא שני ויחדיו הם היוו גרעין טייסת ההובלה והחפצצח, אשר שבועות ספורים בלבד לאחר מכן מלאה תפקידים מבצעיים נכבדים. 87 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יוצאים מהצלילה בצורה שהיתה מעלה חיוך על שפתי כל טי יס • אפילו ידיה מוצלחת מרובה עלולה לפגוע בטייס או להשתיק את המנוע ולהוציא את המטוס מכלל פעולה!). אתה משתלט על המטוס ברגע שהכרתך חוזרת אליך, לוחץ אותו לעבר הקרקע, יותר ויותר נמוך, ועובר את המטרה, כשאתה טס בגובה פני היתד, נכרת. מכאן ואילך נעשית הנסיקה קשה ואטית הרבה יותר. מספר ה״סבובים״ ומספר הפצצות המוט- לות בכל צלילה הוא כפי שנמסר בתדריך. לאחר הצלילה האחרונה, ואחר שנפטרנו ממטען הפצצות, יוצאים 9 מטוסי־המבנה מהצלילה בצודה עס גמר הארוחה רובצים הכל על מקומם, שקועים בכודסות ועל פני הספה״ הקרקע ממש, בין עצים ובתים חרבים, לוחץ על הכפתורים ופותח באש במקלע הקל שלך על עמדות ד,נ.מ. של האויב המוסתרות ומוסוות היטב. אל יפלא מן הקורא, שלאחר הטלת הפצצות אנו טסים עוד לעבר המטרה ומרססים אותה בכדורים. עובדה זו תתבהר לו אם אוסיף ואסביר שהיות ואין המטוס נמצא, בשעת הצלילה, בזוית של 90° מאונך לפני הקרקע, מסבות טכניות־מבניות של המטוס עצמו, אלא בזוית המגיעה, במקרה המוצלח ביותר ל־ 80° (במטוסי־צלילד, שתוכננו למטרת צלילה במיו- חד). במקרה שלנו, בשעת הצלילות ב״הרברד״, יכלו אך מעטים להתפאר בכך שהגיעו לצלילה בזוית של 70° . מכאן שעל המטוס להמצא במרחק מה לפני המטרה, בשעה שהוא מטיל את הפצצות מגובה של 3000 רגל. לאחר ההטלה והיציאה מהצלילה הוא מנמיך טוס ביותר, על מנת להתחמק ככל האפשר מאש נ.מ. של האויב. כשהוא טס ממש מעל הקרקע — מצליף באויב באש המקלע ומיד מושך ועולה שוב ונוסק, במהירות האפשרית, לגובה של 9000 רגל ונכנס לצלילה שניה, תוך כדי עקיפת המטרה בשעת הנסיקה. המטוס, שטס עדיין במהירות של 200 קשר, בשעת צליפת המטרה במקלע, עלה ונסק בעזרת המהירות העודפת הזאת מגובה ד,־ 0 ועד ל־ 3000 הרגל הראשונים, בזמן של שניות ספורות בלבד. ואולם המהירות שהקריב בשעת נסיקה זו בלתי־רגילה, מטורפת, הייתי אומר קצת מסוכנת אפילו, ובודאי שהיתר, מעלה חיוך וצחוק על שפתי כל טייס, שהיה רואה זאת מעל פני הקרקע: במקום להנמיך ולהתחמק מאש האויב בתרגילי־ההתחמקות הרגילים, יוצא כל אחד מהמטוסים מהצלילה ועובר ישר לנסיקה ובעת ובעונה אחת הוא מבצע איזה תרגיל באוירובטיקה העולה על דעתו של הטייס. האחד מבצע אימלמן (גלגול בשיא הליול) ומוצא עצמו בסוף התרגיל בגובה כמה אלפי רגל מעל למטרה, כשהוא חוזר בכוון נגדי לכוון שבו בא. השני מושך במטה־ההיגוי ורוקע ברגלו בדוושה השמאלית בכוח ומבצע גלגול־חטוף שמאלה. השלישי, מתון יותר, יוצא בגלגול חבית, אחר בגלגול אטי. מטוס אחד מושך ונוסק, כמעט נצב לפני הקרקע ומבצע שני גלגולי־נסיקה יפים בזה אחר זה, בסופם הוא נכנס לפנית הזדקרות, יוצא ממנה בגובה של כמה רגל מעל לפני הקרקע וצולף את המטרה בכוון צולב לשאר. אחר נוסק ובגובה של כ־ 2000 רגל חצוי ופותח באש S מתהפך על גבו, נכנס לתרגיל כשהוא ״מגרד״ כל מה שנשאר מבתי־הכפר. האחרון מצא לו דרך פשוטה ביותר. הוא יוצא מן הצלילה ומבצע מיד לולאה. בחלק התחתון שלה הוא עובר בין עמדות המקלעים של האויב ושולח להם את מתנתו המסוכנת. ו עם סיום ההפצצה נפגשים כולם בגובה מסוים 88 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לאיש אין כוח לקום וללכת עד לחדר האוכל לאכול מעל לנקודה ידועה, בריחוק מקום מהמטרה. אנו טסים שוב במבנה מכונס וחוזרים מיד לבסיס. הגיחה כולה אינה נמשכת למעלה מ־ 45 דקות מאז החלו גלגלי המטוסים לנוע על מסלול ההסעה ועד שנבלמו שוב במקומות חנייתם. אנו חוזרים לבסיס. שם מצפים לנו: אנשי־פקוח־טיסה, המפקדים, המכונאים, בחורות, כמעט כל אנשי הבסיס. כל אחד ואחד מהם ודאגתו ומחשבותיו עמו: איש פקוח־טיסה: הוא דואג לכך שכל המטוסים יחזרו ללא פצצות, שהם יימצאו במצב תקין לנחיתה ושכן הנחיתה בהם יהיה מורד ולא יפגע. המפקד: האם מצאו את המטרה? האם פגעו בה י מה מידת הנזק ? איזה מהמטוסים נפגעו? מתי יוכלו לצאת שוב לגיחה שנ יהן ה מ כ ר נאי: האם פעל המנוע כשורה? האם לא נסדקו הקורות הראשיות בכנף עם היציאה מהצלילה ? והבד על ההגהים בזנב, האם לא נקרע מרקבון ולחץ־ ר ב ? הנשק: האם כל הפצצות בסדר? האם לא היו פצצות עקרות? הרופא: מי נפצע והיכן? האם ידוע לו סוג הדם של הפצוע החייב לקבל עירוי דם מידי? הבחורה: האם זכר אותי בשעה שבצע את הצלילה? האם חזר שלם ובריא? האם יבוא הערב לפגישה? האם ארשה לו לנשקני הערב? השליש: האם לא שכחו אנשי המטבח להכין את הארוחה המיוחדת ך וסמל התחבורה שלא ישכח לצאת מיד במכונית ולאסוף את הטייסים! מעל לבסיס שוברים המטוסים, בזה אחר זה, את המבנה ונוחתים על המסלול הארוך. משהו נתקלקל בכן־הנחיתה במטוסו של גרישא ומיד עם הנחיתה מתקפל הגלגל השמאלי פנימה והוא נסחב שמאלה מהמסלול לתוך החריש הרטוב. מילא, זה לא כלום, מוטב זה מ אשר . . . המטוס מתגלגל על פני האספלט השחור ונכנס למקום הפזור שלו. עוד הפרופלר מוציא את סבוביו האחרונים, ושני מכונאים עטו עליו כשני עופות־טרף והחלו עובדים, מפרקים ומתקינים ומכשירים את המטוס לגיחה נוספת במהירות האפשרית. אני מושך בידית הפותחת את סגר החגור. החגורות משתחררות וגופי מתכופף קדימה קמעא, הכתפים מתעגלות ואנחה חרישית פורצת מבין השפתים. אנחה המרככת את המתיחות האיומה, שבה הייתי נתון ב־ 60 הדקות האחרונות. אני קם ממושבי, יוצא מן התא אל הכנף וצונח ממנה ארצה. רגלי כבדות כעופרת. אני מרגיש עייפות שלא תתואר. משול אני לאדם שזקן בבת אחת בעשרים שנה. הג׳יפ מגיע למטוס במהירות ובחריקת בלמים: הו־ ראה להשאיר את המצנח ושאר ציוד־הטיסה בתא־ הטייס. אני משאיר הכל במושב ועולה על הג׳יפ בכבדות. חדר הטייסת. תחקיר קצר ומהיר. אין הרבה מה לומר. המטרה נמצאה. הופצצה. פגיעות ישירות. ועוד כמה פרטים כהנה וכהנה. מיד לאחר התחקיר נכנסים לחדד מגישים מחדר־האוכל ובידיהם קפה חם וטוב וצלחות עם ארוחה חמה ודשנה: ביצים, בשר, ירקות וכל השאר. טייסים חייבים, בדרך כלל, באכילה משופרת ביותר וביחוד באכילת חמאה מדובה (שכבר לא היתד, בנמצא בתקופה ההיא, אפילו לא בשבילנו) הטובה לעצבים וכוי. אנו שקו־ עים בכורסות ועל פני הספה, המרופדת עור חום כהה, ולועסים ברעבתנות. אין איש מוציא הגה מפיו. שקט בחדר. הכל עסוקים באכילה ובקצת הרהורים. לאיש אין כוח לקום וללכת עד לחדר האוכל לאכול, או עד לחדרו שלו כדי לנוח. עם גמר הארוחה רובצים הכל במקומם. סיגריות ריחניות 89 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 9 כל טיפת־כוח שהיתה בנו נ ס ח ט ה בשעת הצלילות המטורפות • נדלקייז• ו ד , נ ד ׳ י , ו ד ע י , : ש ו ב ת ד י י ד ־ מ ה ז נ ו ' ש ו ב / < ׳ ^ ^ A v ^^^55 • תדריך לגיחה חדשה — J m כרגיל אי אפשר לבצע הפצצות בשעות ה ל י ל ה — ׳ f a או בשעות בין־הערבים או הזריחה! בקצור׳ בשעות j j r r ^ ־ • ־ . \ " ~ ~ שבין ״תכלת לכרתי״ איו ה פ צ צ ו ת מ ס י ג " ז ה ב נ ו ת / d i f ' X . ביצו ע ׳ מ ה ש מ ש א י י ל נ ו פ ח ו ת מ" 12 ש ע ו ת י ו ם ׳ ולמעשה רק 8 שעות של אור־מלא ומזג״אויי מ ת א י ם \ \ M ^ l f ביממה, בימי־סוף־הסתיו הללי ש ל א מ צ ע ח ו ד ש דצמבר. כיון ש״הכים״ עומד לנו כעצם בגייו ב נ ג ב "י _ ^ ^ ^ ^ Z f המשוחרר, וכיון שאין הוא מטרי׳ מרוחקת כ ל כ י ׳ - ׳ ויש רומזים שייזמו ק צ ר ו ה מ ל א כ ה מ י ו ב ה ל פ י כ י ~ ־ -י' ־־ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ עלינו לבצע גיחה אחר גיחה, בזו אחר זו, ובמספר - ~ : J ^ / ^ ^ הגדול ביותר שנצליח לבצע ביום אחד. י f• מגיעה שעת התדריך. מלים קצרות ומתומצתות H ^ w l r ^ v k . ושוב אנו מניעים את מנועו הרעשני של ה״הרברד״ / w r /®N. - י - I ^ t l v גיחה נוספת מבוצעת ב ז מ י ק צ ר ב י ו ת ר ־ ה א י י ב ׳ שלא הספיק עדיין לסלק את שברי ההריסות מ י ־ ־ J ^ k T W / ^ ^ ^ s ־ $ הגיחה הראשוני׳ מ ו פ ת ע ל י א ו ת ש ו ב א ת א ו ת י / ר / / \ // Ar v iflffl מלסרפאורת, ה מתוטו ךס יכםדי הצרלעילשנהי,י םכ מההמ נמסחריייםליו ב שקמויפםצ•י ט יאיפ" 1ש1"ד ^ P K ^ f y J ^ 1 ׳ / r n R iSflffl שוחות־השועל שלהם ואת המקלעים ה מ כ ו י נ י ם א ל י נ ו t p a j ,, W f f l j ^ ( פוגעות V^yX&Zzfffl)\ \ במטרה בדייקנות מפתיעה. ושוב חוזר המבנה כ ו ל ו / J בשלום, וללא אבידות לבסיס• א ש ה ג מ • ש ל ה א ו י ב ׳ m / ׳ T j m למרות שהיא חזקי׳ ל מ ד י ׳ א י נ ה מ צ ל י ח ה ל ג ר ו ם ל נ י Mi ו * f i r I r Q j p חוזרים לרוב ל ל א כ ל ש ר ט ת j j i A < ־ - " - ־ X /So if ש מ ו נ ד ' ג י ח ו ת ב ו צ ע ו ב א י ת ו י ו ם ב ז ו I / \ J k ־ 1! אחי ז ו ! צ א ו וחשבו א ת מ ס פ ר י'טינוף• של פ צ צ ו ת ^ ^ ו י. / - ־ \ f \ r - 2 / 11 V שהטלנו לתוך המטרה, ואת המספר העצום ש ל n l 11 י- -I At • כדורי מקלעינו, שירינו לתוך עמדות האויב ההרוםית m / ^ J y fai -s' i קבצכיך לה קתשחור קיר מ וטע תםחק יחריל־ וד,ארנגולי םשו בשעלי נםו נמחשתב ח מ אד יבתי ני וו Se®13*^ ^ המאלפים. עם תום הגיחות יוצא ״הרברד" בודד עם צלנדאוירי לצלם את המטרה ואת שיעור הנזקר^ ״ . . . הוא מעמיס על גבו את המצנח, ובלי לומר אף התוצאות, הנראות בתמונות החוזרות אלינו, מעודדות. מלה הוא מתחיל פוסע לעבר המגדל.״ עם שובנו מד,גיחה השמינית אנו יוצאים מהפר טוסים שבורים ורצוצים לחלוטין. כל טפה של כוח שהיתה בנו עם ההשכמה בבוקר, נסחטה בשעת הצלילות המטורפות. בקושי אנו יורדים מן ד,גייס ומשתדכים לחדד הטייסת. שוב מחכה לנו ארוחה מצוינת וקפה חם וחזק לרוב, אך לאיש אין עוד כוח לאכול. הלסתות לועסות מכנית ובאטיות מרובה. המפקד משבח אותנו על המאמץ והעבודה היפה. הרגלים סוחבות את הגוף והראש העייף אל החדר. אני מטיל עצמי על מטתי, כשאני לבוש עדיין בסרבל הטיסה, במגפים ובכל שאר הסמרטוטים, ונרדם בו ברגע. מעירים אותי למחרת היום, כשאני שוכב במטה בצורה בה הטלתי עצמי עליה שתים־ עשרה שעות קודם לכן — ואני כולי שטוף זעה למרות שהלילה היה קר וירד גשם. אינני יודע אם ישנתי או שבליתי את 12 שעות המות הראשונות שלי, אבל דבר אחד ברור — אני רענן לגמרי והמקלחת הקרה כקרח מוסיפה ומרעננת. אותו יום קורה משהו, שנדמה לי כי טרם קרה בתולדות התעופה הצבאית. באחת הגיחות, משלחץ מיודענו מק על הכפתור המשחרר את מטען הפצצות במטוסו תוך צלילה, הבחין כי אחת הפצצות לא נשתחררה. הוא סיים את הגיחה כולה יחד עם השאר ולאחר שהצטרף למבנה החוזר הביתה, אותת למפקד־המבנד, והראה לו את הפצצה התלויה מתחת למטוס וקיבל רשות לעזוב את המבנה על מנת להטיל את הפצצה לים. מעל הים התבדר לו לדורותי, שהפצצה אינה משתחררת, לא בדרך הרגילה, לא בעזרת המנגנון לשעת־חירום ולא בתרגילים שונים שעשה במטוסו כדי לנער אותה מעליו. אין ברירה: עליו לשוב לבסיס ולנחות עם 90 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • בעצם תהליך ה נ ח יתה נופלת הפצצה הסוררת. הוא ממשיך בטיסה עד אשר לא נשארו לו אלא שני גלון דלק ואז נגש לנחיתה. כל שרותי־הטיסה עומדים הכן. מכוניות האמבולנס וכבוי־האש מונעות, והנהגים מחזיקים אותן במהלך ראשון, מוכנים לזניקה. דורותי מבצע הקפה יפה ונגש לנחיתת־שלשה־גלגלים רגילה. והנה קורה דבר איום: כשהוא נמצא כבר בגובה של שני דגל בלבד מעל למסלול, ובעצם התהליך הסופי של הנחיתה נתקת הפצצה, התלויה על בלימה, נופלת על המסלול ומתפוצצת בו ברגע. בטוח הייתי שזה קצם של הטייס ושל המטוס גם יחד, אך לא. משהו מוזר, משהו שעוד לא נשמע כמוהו מתרחש שם על המסלול. עם נפילת הפצצה והתפוצצותה המידית נשמע המנוע, כשהוא נפתח במלוא הכוח, כן־הנחיתה עולה ומתקפל מיד, בו ברגע, שוב למעלה, והמטוס מתרומם, בלי שנגע עדייו במסלול, לגובה של 20 רגל מעליו, ופונה פניה קלה ימינה. המנוע נסגר ונדם לחלוטין משהגיע המטוס, כעבור שניה בלבד, מעל לחריש שמימין למסלול, והמטוס גולש ונוחת, נחיתת־גחון נהדרת, כשגלגליו למעלה והנפנפים לגמרי למטה, על פני החריש הבוצי. אנו רצים לעבר המטוס כמטורפים. מכוניות כבוי־אש והאמבולנס דוהרות בראש. גד מנון, מפקד מגדל־ פקוח־טיסה, מגיע ראשון למטוס. מחזה לא־יאומן מתגלה לעיניו: המטוס כולו נקוב ככברה. אין סמ״ר אחד שלא יהיה בו חור מרסיס הפצצה. רק במקום שבו נמצא מושב הטייס וצללית גופו לא פגע אף רסיס אחד. דורותי יוצא לבדו מהמטוס כשאין אף שרטת אחת בגופו. אצבע־אלוהים היא! הוא מוריד מעליו את המצנח ומעמיסו על גבו הפצצה ומתפוצצת בו ברגע • ובלי לומר אף מלה, כשכולנו עומדים פעורי־סה, הוא מתחיל פוסע בפסיעות גסות לעבר המגדל כשהוא שקוע בהרהורים. גד מנון רץ אחריו ועוצר אותו. הוא שואל לשלומו פעמים אחדות. דורותי אינו משיב. אנו לוקחים אותו לבר, מאחר שהיתה זו הגיחה האחרונה באותו יום, והשמש כבד שקעה במערב. עם גמיעת הכוס הראשונה הוא מתפכח לחלוטין ופורץ בצחוק ה י ס ט ר י . . . אני מסתכל בו ממקום מושבי, בפינת החדר, ורעיון נשכח עולה במחשבתי: זהו אחד מאותם ל״ו הצדיקים! וכך נמשכת עבודתם של ה״שלדגים״ הממוכנים והממונעים: עמדות וביצורים. טורים משוריינים של האויב. חיילים מצריים, הקופצים ממכוניותיהם בב- הלה ונפוצים לכל עבר, כשהמקלעים הקטנים והפ- צצות השרקניות מפילות בהם חללים. אנו מטהרים את הנגב מן השרץ המאוס. ההפוגה האחרונה שמה קץ לגיחות המתרבות והולכות של ה״שלדגים״ שלנו. ועתה, בוקר נאה של ראשית החורף. האויר מלא רסיסים מלוחים, הנחזים בהתנפץ הגלים אל סלעי החוף. השחפים הלבנים שטים בתכול השמים ומבשרים שלום עלי אדמות, והשלדג החמסני צולל פעם אחרונה בתוך הגלים ההומים, יוצא ובפיו דגון אומלל, משיק בכנפיו, קורא קריאת מלחמה אחרונה, (ואולי היה זה אות לנסיגה י) ונעלם מאחורי האופק הרחוק והבהיר. השחפים, הם בלבד ימשיכו להכתים בלובנם את תכלת השמים ואת תכלת הים. ואני יושב כאן עם מלאי של זכרונות מרטיטים ודמויות של חבדימ־גיבורים שעשו את מלאכתם בפשטות כה רבה ובמסירות אין קץ. 7ןנדי־נוצרי מקריב חייו למען ישראל אחד המח״לניקים, נוצרי־קנדי, הגיע כ מתנ ד ב וחבריו התקשו להבין מה היו מניעיו למעשהו זה. הוא היה שקט, נעים בהליכותיו וכבר עם בואו הוטל עליו לארגן את גף מטוסי הקופייטר החדשים. ואכן ניגש במרץ ובהתמסרות לתפקיד הקשה. היו אלה מטוסים שחלקי חלוף עבורם טרם הגיעו, מצבם לא היה טוב ביותר גם כשנקנ ו ועבודה רבה ה ושקע ה בהכנתם לפעולה מבצעית. הוא יעץ לקצי נ י החמוש בתכנון פצצות תבערה (נפאלם) עבורם, אף על פי שידע מה גדול הסיכון באילתור זה, ומה גס שמערכת שחרור הפצצות היתה לקויה בלי שהצליחו אנשי ההנדסה לשכללה. ואמנם היה מקרה של באופייטר שחזר מפעולה ופצצותיו עדיין מתחתיו, ועל אף כל נסיונותיו של הטייס לא הצליח לשחררן, והוא נאלץ ל נ ח ות ב מ צ ב זה. תקלות בפעולת התותחים היו אף הן דברים שבשגרה. ב־ 20 לאוקטובר 1948 , לפנות ערב, יוצאים שני באופייטרים להתקפה על משט רת עיראק סואידן. נקבע להם בתדרי ך להפציץ מגובה נמוך, כמו כן לצלוף הכל תוך כ ד י ״פס״ אחד, מטוסו של הקנדי נראה מתק ר ב למטרה, משח ר ר את פצצותיו, מסתלק מהמטרה וכעבור מספר דקות הוא חודר בצלילה רדודה ופותח באש מתותחיו. , המטוס השני לא הצליח לשחרר את פצצותיו ומתחמק מהשטח. כעבור מספר דקות, ב־ 1750 נפגע המטוס הראשון ונראה צולל אחוז עשן לעבר השטח הערבי. בתוכו הטייס הקנדי, טייס משנה שהשתתף בטיסה בניגוד להוראות והנווט, אף הוא איש מח״ל, יהודי מאנגליה. הגופות לא נמצאו עד היום הזה. מעשה גבורה זה של איש ה מ ח י ל הנוצרי שימש יסוד לספור ״הבופייטר״ מ את עודד אברבנאל, המובא בעמוד — 68 — בגליון זה. 91 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 * הוא הטי ל א ת הפצצות למרכז החצר ה ק ט נ ה שבתוך המבצר הסגור ( (המשך נזענזוד 71 השטח הופכים מירוק לחום ומחום לאפור ולשחור. והנה, באופק הנמוך, מסתמן מבצד־המשטרה של עירק־אל־סואידן. המטרה של היום. א. מחליט לעקוף את המטרה בקשת גדולה לצד מזרח ולבוא אליה את רובן למרכז החצר הקטנה שבתוך המבצר הסגור. תוך כדי מעופו מעל לבנין קלטו זויות עיניו כמה חיילים רצים לכל עבר בבהלה ואת הצבע הירוק של הדגל שעל גג הבית, משמאל. מיד הוא מנמיך לרדת עוד יותר, בועט בהגה־הכוון לכאן ולכאן יממלטל ״א. מסתכל אחורה לתאו של ב. הלה התיר את החגור הקושר אותו למושבו תפל על רצפת ה ת א . . . ׳ מדרום. הוא יורד עד לגובה פני הקרקע ממש. שיחי־הקוצים נפוצים ושהים בזרימת־האויר האדירה שמשאירים שני הפרופלרים העצומים של ה״בופייטר״, העובר כחץ מקשת בתוך ואדיות ובין בתי חמר. הנה הוא פונה מדרום לכוון הצפוני, מדייק בפניה ועושה תקונים עדינים בכווךהמצפני של הטיסה. ״טייס לאלחוטאי: שתי דקות דרומה מהמטרה. עמ- דות קרב״ ״אלחוטאי לטייס: עמדות קרב, רות סוף". אש תופת על מבצר המשטרה א. יכול לראות את ה מ י ן המלבני והחום במרכז הכוונות המשוכללות שלו. הוא מפעיל באמצעות יד ימין כמה כפתורים חשמליים. מנגנון הפצצות במצב הכן. התותחים דרוכים ומוכנים לידיה. יש לכוון שני כפתורים קטנים במנגנון הכוונת. המטרה במרכז הכוונת גדלה והולכת. הנה הוא עובר ביעף מעל לחפירות שלנו. כמה מכוניות משורינות ו ר כה של אנשים בשוחות־שועל: צבאנו המחכה מאחורי תל קטן לשעת ההתקפה. במרחק הנכון מהמטרה נכנסים א. וב. לפעולה באופן אוטומטי, בעת ובעונה אח ת : בעוד א. מפעיל את ארבעת התותחים שבחד־ טום מפעיל ב. את מכונות־הידיה שבכנפים. אש־ תופת נתכת מהמטוס לעבר המטרה ופוגעת בגג הבנין ובקומה העליונה של המבצר, פגזי התותחים נוקבים חודים בקירות. נראה שהאש באה לאויב במפתיע ומשתקת את אש־ההגנה והנ.מ. שלו, מפיון שאין יורים על ה״בופייטר" משם. מיד לאחר־מכן לוחץ א. על הכפתור המשחרר את הפצצות ומטיל את המטוס לצדדין בהחלקות בלתי מתואמות לבל יפגעו בו באש, פונה פניה חדה מערבה ונעלם מא- חורי גבעת חול בדרך לים. עם התקרבו לשפת הים פונה א. בקשת גדולה צפונה ומשם מזרחה. הפעם יבוא אל המבצר מכוון פלוג׳ה, כי האויב בודאי מחכה שיופיע מן הכוון ההפוך, מכוון מערב והים. ג. נפצע; אש במנוע השמאלי במשך כל הזמן הזה לא נאמדו בין הטייס לאלחוטאי יותר דברים משנדשמו לעיל. העבודה המדויקת והמותחת נעשתה בדממה וללא כל קריאות עדוד או התפעלות. על פניו השזופים, מתחת לשערו־ תיו הזהובות של א. הסתמנה הבעה של שביעות רצון וב. שישב בתא הקטן שמאחוריו שפשף את ידיו בספוק, כאדם רעב הנגש לשולחן שעליו הוכנה ארוחה דשנה. פניה אחרונה וחדה ימינה, והמטוס מתקרב לעבר פלוג׳ד. מן הגבעות שבמזרח. את פלוג׳ה מפציצים אותה שעה, הפצצת־הטרדה של מפציצים בינוניים מגובה בינוני. האויב משתאה למראה הופעתו הפתאומית של מטוס ישראלי גדול ומהיר, העובר בינות לבתי־הכפר, בכוון ממזרח למערב, בתוך גשם הפצצות הישראליות הנופלות מלמעלה ובלי שירה במטרה זו אף כדור אחד. א. מתרכז שוב בכוונת. ידיו, המכוסות בכסיות של עוד חום־כהה עדין, עובדות בזהירות ממטה־ההיגוי והמצערות לכפתורים השונים של מנגנוני הפצצות והתותחים. אולם נראה, כי האויב כבר למד לקח מהסריקה הקודמת, והוא מגלה את ה״בופייטר׳׳ 92 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • ״הוא החל יט מיד כי ימשיך המגיח מתוך בתי־הכפד־פלוג׳ה, כשהוא מגיע למרחק של 500 מטר מהמבצר ופותח עליו מיד באש מעשרות מקלעים, כבדים ובינוניים. האש, אש תופת, אבל אין השעה פנויה לשים לב אליה. עוד לחיצות, פה ושם, וצרורות נוספים של כדורים ופגזים נשלחים במשטרה. אש האויב פוחתת מיד במידת־מה. ושוב צרוד פצצות הפוגע הפעם בחלק האחורי, הצפוני־מערבי, של הבנין. לפתע, עם עבור המטוס בסערה מעל למבצר נפלטת קריאת־כאב מפיו של ב. דרך מכשיר־הקשר הפנימי. א. אינו מספיק לשאול אותו לפשר קריאתו וצרוד סמיך של כדורים מתרסקים פוגע במנוע השמאלי. מיד פרצה אש במנוע זה ועשן סמיך החל מזדנב ממנו במערבולת זרימת הפרופלר. א. לחץ מיד על הכפתור האדום של מנגנון » ;גיחה, על מנוע א ח ד בלבד!״ ההנצה, משך ודחף במצערות, ידיות וכפתורים שונים, הוא הפעיל הבקבוקים לכבוי־אש שבמנוע השמאלי. המנוע פסק מפעול ונשתתק. הפרופלד עמד מהסתובב והונץ, כשהוא נעצר ולהביו ניצבים כשחודיהם מופנים בכוון הטיסה. הוא ימשיך בגיחה, על מנוע אחד! מיד עם פעולת ההנצה הגביר א. את פעולת המנוע הימיני, החי, משך במטה ונסק מיד לגובה של 3000 רגל. המטוס אבד מיד הרבה ממהירותו. האש במנוע שמאל פסקה. א. שוקל מהר בדעתו. לפי כל מה שכתוב בספרי הלמוד והתאודיה עליו להטיל מיד את מטען הפצצות הנותרות מעל לשטח האויב או בים ולטוס ישר לבסיס הקרוב, מרחק שתים שלש דקות טיסה מכאן, ולנחות. אבל פירושו של דבר שלא יבצע ולא יסיים את המשימה שהוטלה עליו. חייב הוא לרכך, ולהקיז מדמו של האויב היושב במבצר בכל מחיר, על מנת שההתקפה שתבוא לאחר־מכן תצליח, והבנין יכבש ללא אבידות גדולות לכחותינו. מסתבר, שב. נפצע בצרור של חמשה כדורים, שפגעו בשוקו ובצד הימני של מתניו, והוא שותת דם. אין הוא יכול לעזוב את ההגאים ולגשת לעזור לו וב. עצמו פצוע קשה, עד כדי כך, שאין הוא יכול לעזור לעצמו. א. קורא ל ו : ״טייס לאלחוטאי: אנחת מיד בע. ותשאד בבית־ החולים שם...״ אין הוא מספיק לסיים את המשפט וקולו של ב. נשמע במכשיר־הקשר־הפנימי כשהוא חלש ומקוטע: ״אל תחזור בגללי, המשך בגיחה. אני מרגיש מצוין, אדוני. עבור.״ א. משתאה ומרוצה מהתשובה. כנראה שב. לא שם לב, מחמת כאביו, שאבדו את המנוע השמאלי. למרות שהוא פצוע קשה, הוא שומר על המשמעת־האוידית הקפדנית ואינו שוכח את ה״אדוני״ בהודעתו לטייס. א. רוכן מטה ומסתכל אחורה לתאו של ב, הלה התיר את החגור הקושר אותו למושבו ונפל על רצפת התא כשהוא מקופל ומכווץ לשנים מרוב כאבים. רצפת התא היתה מוצפת שלולית דם גדולה. ב. שכב בתוך השלולית בלי לנשום ובלי להוציא הגה. ״כנראה שמת״ חשב א. ואמנם לא טעה. מיד עבדה בו החלטה נחושה: הוא ימשיך בגיחה, על מנוע אחד! בינתיים פנה צפונה, משך ובצע פניית הזדקרות נהדרת, כשהוא סוגר את המנוע החי בשיא הפניה. צלל וירד עד לקרקע ושוב פתח מצערת המנוע הימני במלוא כחו, והחל טס נמוך לעבר המטרה כשהוא בא מצפון, מעבר הקוים שלנו, דרומה, אל המבצר העשן מהפצצות שהטיל בו קודם. למדות שהמנוע עבד במלוא כהו, היתד, מהירותו של המטוס קטנה ביחס, ולא עלתה על 150 קשר. המטוס התקרב למטרה. האויב שראה כיצד נפגע המטוס ואש יוצאת ממנועו השמאלי 93 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • וכך, כפי שהגיע למטרתו, כך בהטלה הקודמת, התפלא לראותו מתקרב שוב, מצפון, על מנוע אחד, אולם מקלעניו היו מוכנים. ה״כופייטר״ נעלב בשקט ברגע שהמטוס הנכה התקרב ונכנס לטות יריתם החלו פולטים אש מכל אשר ברשותם. בעיקר מדרו את חייו של א. שני מקלעים כבדים שטרטרו בלי־הרף ובדייקנות מרובה. הוא פתח באש. תוך כדי זעזוע המטוס מהדף ידיות תותחיו הרגיש א. שנפגע בזרועו הימנית. הוא העיף מבט ימינה: הזרוע היתד, מרוסקת מכדורים והיד הימנית נשארה מונחת על המצערת כיד מתה, שטופה בדם אדום כיין. המטוס התקרב והלך אל הקיר הצפוני של המבצר. א. משך במטה, הקפיץ את המטוס מעל לגג־ הבנין והטיל צרור־אחרון של פצצות פנימה אל תוך החצר. לפתע זעזעה התפוצצות חזקה את המטוס כולו. אש גדולה פרצה מסביב לתא והכל התמלא בעשן שחור ומחניק של שמן בוער. א. לא ראה דבר, ומיד לאחר זה הפסיק גם לחשוב. ההתקפה על עירק־אל־סואידן החלה. הקרב היה עז וממושך ואולם האויב שנחלש במדד, מרובה, גם נ ע ל ם ה ״ ב ו פ י י ט ר ״ ב ש ק ט • ״ויכתת מקלעיו לרוטוריב..." I חברת בריסטול האנגלית, אשר יצרה את | מפציץ הקרב המהולל בופייטר בימי המלחמה, | | עברה לפסי יצור ״שקטים״ יותר עם בוא | I ,170 | השלום. בין מטוסיה המוכרים: טיפוס I ; מטוס הובלה שסופק גם לחיל האויר העיראקי I ן הליקופטר סיקמור שנרכש על ידי בריטניה, ן ן בלגיה ואוסטרליה והליקופטר דו־רוטורי ן . טיפוס 173 j נכנע לבסוף, בשעה שכוחותינו הסתערו על ד,בנין. בתרועת־נצחון פרצו הבחורים אל תוך החצר החרבה. מישהו עלה לגג והניף את הדגל הכחול־ לבן במקום הדגל הירוק שנפל. ממקום עמדו של הדגלן אפשר היה לראות, באופק הרחוק, על פני האדמה האפורה, שאריות של כנפים וזנב מטוס בוער ומעלה עשן. היה זה אחד הקורבנות, אחד האמיצים שבהם, שד,קרבו למען כבוש המבצר. וכך, כשם שהגיע למטרתו בשקט, כך גם נעלם ה״בופייטר" בשקט וללא רעש־מנועיו, וקבר עצמו בחריש הבוצי. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 דוד בו־גוריון מלווה התעצמותו של החיל המהיר ביותו־ בצה׳ל צ ע ד ת 10 ה ש נ ע ז של ש ר הבג 1חון 1948 — בחברת טייסי־קרב בטייסת הקרב הראשונה. לידו, מרכיב משקפי־שמש, נוודי אלון ז״ל. התצלומים המופיעים בעמוד זה ובארבעת העמודים שלאחריו, לקוחים מתוך ״אלבום תמונות״ מיוחד במינו, שאפשר לכנותו, אולי, ״שר הבטחון עוקב אחר גידולו של חיל האויר״. תוך עיון בתצלומים אלה שמרביתם רואים אור בפעם הראשונה, יחוש הקורא בתמורה שחלה בזרוע האוירית של ישראל בעשר שנות קיומה, כפי שהיא השתקפה בפגישותיו של שר הבטחון עם האויראים, מהביקור הדא־ שון בטייסת הקרב הראשונה ועד לקבלת ה״מיסטדים״ הראשונים בשדה תעופה צבאי אי־שם בארץ. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לא נגלה סוד בטחוני אם נציין כי ע ש ר ו ת טייסים בחיל האויר קיבלו כנפיהם מידי ד. בן גוריון. בתצלום משמאל נר־ אה אחד מבוגרי הקורסים הדא־ שונים, שעה ששר הבטחון מצי מיד לחזהו את הכנפים הכסי־ פות והנכספות. חיוך של שבי־ עות רצון נסוך על פניו של בן גוריון במידה שווה, בעת נאומו בטכס ענידת כנפים לבר גרי אחד הקורסים של בית הספר לטיסה (למטה מימין) ובעת קבלת שני מטוסי הסילון הראשונים של חיל האויד. היו , אלה שני מטאוריט דגם 7 דו־מושביים, שקיבלו את שמו־ תיהם העבריים משר הבטחון באותו מעמד: ״סופה״ ו״סער״. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 האויב חתם על עיסקות, רכש מטוסי מילון, מהמהירים בעולם. לחיל האויר הישראלי לא היה כל מטוס המסוגל להת־ מודד עם המיג הרוסי אשר בידי טייסי חיל האויר המצרי. ואז, הגיעו המיסטרים הראשונים. במתיחות רבה ציפו להם בבסיס אויר׳ אי־שם בארץ. המעמד היה היסטורי — מטוסים על־קוליים ראשונים לשורות ח׳׳א. רק מעטים בישראל ידעו על בואם והע־ תונאים שהוזמנו לחזות במאורע, הוזמנו שלא על־מנת לכתוב. בראש החבורה שהמתינה להם היה ראש הממשלה ד. בן גוריון ועדי־ראיה יודעים לספר על דמעות־גיל שהתנוצצו בעיניו, שעה שהסימנים החדישים נחתו אחד אחר השני על אדמת ישראל. ותוצאותיו של אותו מעמד? — הן לא jeNiMMnMMHMHHflMIHIMill^lM בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בתום סיור בנגב, מתקבל שר הבטחון, ברדתו ממטוס הפייפד, על ידי קצין בכיר בחיל האויר. ר בסיום מלחמת השיחרור » קרבות או ביום 22 בדצמבר 1948 , הצליח טייסו של ספיטפייר לגלות שדה תמופה מצרי נוסף בסיני והתברר כי זהו שדה ביר חמה, מפי שבוי נודע כי השדה נמצא בתהליך הקמה וכי חונים בו . על־פי־רוב כחמישה או ששה מטוסים שסוגם לא נקבע, אך, כפי הנראה, היו אלה פיאט ג־ 56 כן מתברר שזהו השדה אשר ממנו יוצאים מטוסי האויב להטריד את כוחותינו באזור עוגיה אל חפיר — אבו עגילה. שדה זה נשאר בלתי מוטרד על ידי מפציצינו ורק עם התקדמות כוחותינו עד לשדה ממש, שהוא במרחק של כ־ 50 ק״מ מאבו עגילה, מטיל אגף המבצעים תפקידי חיפוי על טייסת הקרב וזו רושמת לזכותה כמה נצחונות אויר. ב־ 281045 (בערך) נתקלים שני ספיטפיידים בשני מטוסי פיאט שזה עתה הפציצו והצליפו את עבו עגילה הכבושה. אחד הפיאטים נפגע ועשן שחור נפלט ממנו, אולם לא נראה מתפוצץ על הקרקע והשני מותקף לאחר מכן על ידי שני הספיטים, ולאחר כמה צרורות צולל בצלילה רדודה לעבר הקרקע. ב־ 301600 יוצאים שני פ־ 51 , מוסטנג לסיור אלים ומקבלים תוך כדי טיסה הוראה לטוס באזור ופיח־אל־עריש ולחפש מטוסי אויב. הם לא נתקלים במטוסי אויב, ב־ 310745 יוצאים שלושה ספיטפיידים להתקפה על שדה ביר חמה (ראה לעיל). בהגיעם מעל השדה מצליפים שניים את השדה והשלישי נשאר מעליהם לשם חיפוי. הוא מבחין בפיאט אחד באויר ומתקיפו. הלה נפגע ושלשת הספיטפיירים עדים להתרסקותו על הקרקע, כ־ 6 ק״מ מהשדה. עתה הם מתקיפים פיאט נוסף על הקרקע ובאותו הזמן הם מבחינים בפיאט נוסף הנע על מסלול הגישה ועולה לקראת המראה. גם אותו מצליפים והוא נעצר וניזוק קשה. אש הנ״מ היא קלה ובלתי מדויקת. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 במסעדת מלון ״הירקון״ בתל אביב נחרץ גורל בטח 11 נו באייר טה האויר » קפיצות הדרך היבשתיות של ה מאת יעקב בן אמיר תל אביב על פרבריה ורבבות תושביה הומה בכל שעות היום. רחובותיה הסואנים של העיר העברית הראשונה מוצפים תנועה. אוטובוסים חדי- שים וכבדים מריקים נוסעים בתחנות, ואלה האח- רונים נבלעים בתוך בתי המסחר, הבנקים ויתר מקומות העבודה השונים. איש ברחוב אינו חש בכך •שרגלו דורכת לפחות פעם אחת ביום, ואולי יותר מזה, ליד מקומות עלי- הם רשומים שרידי ההיסטוריה. ליד מקומות בהם נרשמו לראשונה לפני 10 שנים הדפים הראשונים הקשורים קשר אמיץ בהקמתו של חיל אויר ישראלי מלאכה לא קטנה היא הקמתו של מטה. ובמיוחד כאשר המדובר במטה חיל האויר. ולכך כמה סי־ בות. שלא כיתר החילות אין חיל אויר יכול לפעול במחתרת. אר- גונו, מבנהו ועצם מהותו של חיל זה שוללים אפשרות זו. את צ י ו ת של חיל רגלים אתה יכול לפרק ולהסתיר. את בסיסיו יכול אתה לפזר בכל רחבי הארץ. את יחי- דותיו אפשר להוריד למחתרת. לא כן כשהמדובר בחיל אויר. אי אפשר להוריד ולהפעיל במח- תרת את מטוסיו. וגם להחביא את מסלולי ההמראה והנחיתה וכל אותו ציוד מיכני יקר הדרוש להפ- עלתו של חיל מורכב זה, אינך יכול. בחיל האויר הכל גלוי לעין. כאן אין מקום ל״סליקים" כלשהם. חיל האויר הוא חיל ״ליגלי״ במהותו. ישיבת היסוד עובדות אלו עמדו על הפרק בכל דחיפותן כאשר התכנסה ב־ 10.11.1947 קבוצה של אנשי הה- גנה במחלקת הבטחון של בנין הסוכנות היהודית ברח׳ נחלת בני־ מין 47 בת״א. ברור היה לכל הנוכחים, וביניהם רב־אלוף דורי, פרוס׳ רטנר, רב־אלוף יגאל ידין, אלוף אהרן רמז, יהודה ארזי, אלכס זלוני ואחרים, שתפסו את מקומותיהם סביב השולחן בחדר מס׳ 27 שבקומה השניה, ששימש אז, כאמור, את מחלקת הבטחון של הסוכנות היהודית וכיום — את משרדי העליה מצפוךאפריקה, כי מטרת ישיבת יסוד זו (הקמת מטה חיל אויר העתיד לקום), תוכ- תר בהצלחה מעשית אך ודק אם איש כסוף שער זה (התמונה מימין) מעיין בכובד ראש בבקשתו של עולה, לסדור ראשוני. איש זה, וגם היושב לידו, אינם יודעים שבחדר שבו הם מבלים יום יום 8 שעות מזמנם נערכה לפני 10 שנים ישיבת היסוד שבה הוחלט לגשת ולהקים מיד מטה לחיל האדר העתיד לקום. החדר ההיסטורי משמש כיום ״סתם חדר 27 ״ במחי הקליטה של הסוכנות היהודית ברח׳ נחלת בנימין 47 בת״א. עבודתה של מרים (משמאל), פקידה בטח׳ הקליטה של הסוכנות היהודית, אפורה מאד. כפי שאתם רואים, מוטל טליה למלא שאלוני בקשה לעולים הרוצים להעלות את קרוביהם ארצה. מרים אחראית גם לארכיבה הנראית• ברקע. אך אי ל ו . . . היתם מפעילים לרגע את דמיונכם, היתם רואים במקום זה, רק עשר שנים אחורה, ב־ 10.11.1947 , ,חבורה של גדולים״ יושבים מסביב לשולחן העגול ומחליפים דעות. נושא הויכוח ,הקמתו של מטה חיל האויר״. המחייבים: כולם. זו היתר! למעשר• הישיבה ההיסטורית שבה צעק מי שצעק: ״רבותי, חיל האויר עולה כסף. חיל האויר יעלה כסף. קחו את זה בחשבון״. כנראה שלא היתר! ברירה, והדבר נלקח בחשבון. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הדבר ייעשה לאור היום — באופן ״לעלי״. מוטב היה, אמרו הנוכחים, לגשת בשלב זה להתארגנות לק־ דאת תאריך הכרזת המדינה הק־ רוב כדי להכין את הקרקע לד,פ־ עלתו של חיל אויר ישראלי. כמו כן דובר בישיבה היסטורית זו על הצורך ברכישת מטוסים בחו״ל, על דרישותיו המיוחדות של חיל זה, וכן הוצגו התפקידים שלו לעתיד הקרוב. דובר עוד על הרכש שיהיה צורך לבצע, על אמון צוותות אנשים. כולם היו תמימי דעים: הדבר שהם מ ת כ ר ננים להוציא לפועל כרוך בהוצ־ אות מרובות, אך לא היתה שום ברירה. הישיבה נסתימה בהחלטה חד־ משמעית ופסקנית מאד: לגשת מיד להכנות לקראת הפעלתו של חיל האויר הישראלי. המטה ברחוב מונטפיורי מס׳ 9 מעתה החלו הענינים מתגלגלים ביתר מהירות. למטה החדש אשר דק זה עתה נולד, הוקצבו שני חדרים בבנין קלוב התעופה ברח׳ מונטפיורי מם׳ 9 בת״א. שני חד- רים אלה שפנו מזרחה היו מקום מושבם של מפקד ש.א. (שרות אויר) דאז, אלכס זילוני ופמליתו. בחדרים אלה התנהלה עבודה קדח- תנית. באחד מהם ישב מפקד הש.א., מזכירתו(שהתחלפה תדיר), וכן אנשי סודו וכל אלה שטפלו בענינים עדינים והיו מקורבים ל״עסק״. בחדר השני ישבו כל אנשי העזר וה״פרסונל״ הטכני — שביצע והוציא לפועל את כל העבודה השחורה. מסגרת חדשה זו חייבה להבטיח עבודה יעילה. ולשם הגשמת סיסמה זו נקנתה המכונית הראשונה של תיל האויר שהועמדה לר- F־380 ״ביבי פורד״ שות ראש המטה. עבודה רבה נעשתה בפרק הז- מן הקצר, בו שוכן המטה המצו- מצם בשני חדרי קלוב התעופה שברחוב מונטפיודי מס׳ 9. מטוסי האימון של הקלוב וציוד אחר הועמדו לרשות ד,ש.א. גיוס כוח האדם התקדם בקצב מניח את הדעת. היה ברור שיהיה צורך לחפש תחליף למקום שהפך להיות צר מלספק את הדרישות המרו- בות. ואמנם עם כבושה של שרונה ע״י ההגנה הועמדו לרשות מטהו הצעיר של חיל האויד כמה בני־ נים ומחסן, המצויים במקום עד היום. ״אוסטריפ" כבנין המדפיס הממשלתי הבנין שבו שוכן כיום המדפיס הממשלתי, הפך באותם הימים ל־ מחסן הראשון של חיל האויר. 21 מטוסי האוסטר שנקנו מהב־ דיטים וכן המסרשמיטים המפור־ קים הראשונים שהגיעו בארגזים עליהם היתד! מודבקת תוית ״שביר״ מצאו מקלט במין זה. כאן הוקם גם המוסך ובתי המר לאכה הראשונים של החיל. הציוד הראשון, מצנחים יקרי ערך שב- חלקם נרכשו כדין ובחלקם ״נר- כשו״ בשדות התעופה הבריטיים בשעת הפנוי — נארזו, נבדקו וקופלו כאן על גבי שולחנות ״פינג־פונג" שהובאו מבית ועד הפועל של ההסתדרות וחוברו ל- גוש אחד. אנשים שעסקו בעבודה זו היו צריכים לעמול קשה בש־ מידת הציוד היקר הזה. ואז הגיעה ההוראה לצאת ליפו הכבושה כדי לאסוף בה כל דבר העלול להביא תועלת לחיל הא־ ויד. ה״מחסן״ היה צר מלהכיל את כל הציוד השונה של ׳בתי מלאכה כלליים, חומרי ברזל, כ־ לים, ציוד חשמלי, מתכות, ברגים, חלקי חלוף ואלף ואחד דברים אחרים — כל דבר שעלול היה לעזור במאמץ המלחמתי הממשמש ובא. גיוס בצורה ״משפחתית״ עבודה רבה התנהלה גם בתוך ארגונו הפנימי של המטה עצמו. התחילה מתגבשת צורה יותר מוג־ דרת של מסה על כל אגפיו. נק־ בעו התפקידים, הוגדרו סמכויות של מפקדי האגפים הראשונים של החיל. אגף המבצעים בפקודו של אהרן רמז, אגף מודיעין בפקודו של משה הורביץ, אגף מנהל — זלמן גולן. כן הופיעו אגפי הח- מוש, האחזקה והאפסנאות. עתה גבר גם קצב הגיוס של כוח אדם. אם עד פרוץ מלחמת השיחרור היה קצב גיוס כוח האדם 30 איש לשבוע הרי עתה — כ־ 40 הוכפל המספר. הגיוס בוצע בחלקו ע״י הכרות אישית. כל אחד שהיה כבר ״בחיק המשפחה״ הביא את חברו, שהיה לו מושג או עבר כל שהוא בעניני התעופה. ובחלקו בוצע הגיוס ע״י מוסדות שהוקמו במיוחד למטרה גיוס כוח אדם. יש לציין שחיל האויר נהנה בתקופה זו מעדיפויות לגבי בחירת אנשים שהיו קשורים פעם בתעופה. כל אלה הוצבו מיד עם גיוסם לחיל וקיבלו כעבור שלשה ימים פנקסי שרות. ב־ 1 בפברואר 1948 נערך בבית הספר תל נורדוי כנס כל האנשים שהיה להם אי פעם קשר לתעופה. הופיעו לכנס זה כ־ 4000 איש בעקבות הזמנה שהודפסה בע־ תונים. רבים מהם הצטרפו בו במ- קום לשורות החיל ההולך ומוקם. המטה בבנין 68 של שרונה עבודה רבת חשיבות נעשתה ב־ מטה החיל שתפס את כל בנין 68 של שרונה. בחצר ה מ י ן בן הקו־ מותיים הוצבו מכשירי הקשר הרא- שונים. עדיין לא ידעו אנשי המטה על ה מ ח ב ר — הרשימה המופיעה בעמודים אלה וכמו־כן ארבע הרשימות הבאות, הן פרי עטו של יעקב בן אמיר, כתב בטאון חיל האויר, שדלה מזכרונותיהם של כמה מראשוני החיל. בתקופת מבצע ״קדש״ היה הכתב הצבאי היחיד שהצטרף לכוח המוטס שכבש את העיירה א־טור בסיני. 101 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בבניו 68 המפורסם, המצוי עד עצם היום הזה בקריה, התרחבו פעולות הגיוס לחיל האויר, שהגיעו ל־ 400 איש לשבוע. בבנין זה שוכן מטת חיל האויר ואגפיו החשובים כגון — אגף מודיעין, אגף מבצעים, מנהל תחבורה, וגם — חדר ההמתנה לבאים מחדל. בחצר הבית הוצבו אז מכשירי קשר. איש לא ידע עדיין איך להשתמש ב ה ם . . . לאיזה תפקיד ישמשו כלים אלה. חדר שלם בבנין 68 המפורסם הו- קצה למפקד החיל. מולו ישב מפ- קד אגף המודיעין שעסק בנוסף לעניני מודיעין, גם בעבודות שאינן קשורות כל כך במודיעין. חדר אחד היה כללי, חדר המתנה. חדר אחד נמסר לרשותו של אהרון רמז, קצין המבצעים של המטה. בקומה הראשונה של הבנין שכנה מחלקה רבת־חשיבות: התחבורה וכל מחלקות המנהלה. אז סודרה הכרטיסיה הראשונה של החיל וכן החלה פועלת הספריה הטכנית. באותם ימים הוחל בתי־ כנון מסלולי החירום הראשונים. בבנין 68 בן הקומותיים התרחבו פעולות הגיוס שהגיעו עד ל־ 400 איש לשבוע. מלון ״הירקון" ומלון ״צנטרל״ המטה נשאר בשמ נ ה עד ליום הכרזת המדינה, ב־ 15.5.1948 . לא־ חד תאריך זה אנו מוצאים אותו בבניני בתי המלון ״הירקון״ ו״צנ־ טרל״ ברחוב הירקון בתל אביב. עם התרחבות הפעולות היה צורך לקרב את המטה למרכז העצבים דאז, העיר תל אביב, על כל יתרונות הקשר המצויים בה. כא־ שר שמע איש תקציבים על רצו- נם של אנשי המפקדה ״לעלות״ על מלון ״הירקון״, הגיב בהפתעה: ״דבונו של עילם, לשם מה צרי- כים כל כך הרבה חדרים״. הס- תבר כעבור זמן קצר שמספר החדרים במלון ״הירקון״ — (כ־ 40 במספר) היה קטן מלספק את הדרישות ההולכות וגוברות והיה צורך לפלוש גם למלון ״צנטרל״. לפני 10 שנים כאשר מטה ח״א שזה עתה הוקם, פלש לשני החדרים של קלוב התעופה שבקומה השניה. משרדי קלוב התעופה מצויים עדיין במקום זה. (תצלום עליון). אחד משני החזרים שהועמדו לרשות מטח ודא. בחדר זה ישב מפקד ש.א. הראשון — אלכם זילוני, מזכירתו שהוחלפה לעתים, וכמרכן כל אלה שהיו ״קרובים לענינים״. החדר לא נשתנה — פרם לדקורציה שבו. כפי שאתם רואים הוא תפוס בהווה נדי עורך דין אריה ברטוב והספריר! המשפטית שלו. נהיה צנועים אומנם ולא נשאל: ״האם מנהל עו״ד בן טוב את עניניו באותה יעילות שבה נהל באותו חדר את עניניו מפקד הש.א. — אלכס זילוני? (תצלום תחתון). 103 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אם תרצו — תאמינו, אך שני בנינים עתיקים אלה שבהם מוצבות כיום התכונות החדישות של המדפיס הממשלתי בקריה — שמשו פעם, לראשונה, מחסן לחיל האויר. ה״מסרים״ והאוסטרים — מצאו מקלט כאן. כאן אוחסנו גם עשרות המצנחים וחלקי חלוף שונים למטוסים שבחלקם ״נרכשו׳ ובחלקם נאספו ביפו הכבושה. וכאשר המכונה ששמה חיל אויר התחילה לפעול — הפך אחד משני הבנינים העתיקים לבית המלאכה הראשון של החיל. העבודה היתה פרטיזנית מאד. היא נעשתה על גבי שולחנות ״פינג־פונג״ שהובאו לכאן מבנין ועד הפועל. המכונאים לא שיחק! טניס שולחן. הם עבדו — הרכיבו מטוסים ובדקו מצנחים. בחדר קטן בקומה השניה של מלון ״הירקון״, בצד הפונה אל רחוב טדומפלדור, ישב המפקד החדש של החיל, האלוף רמז, שלי־ שתו וסגנו הימן שמיר. באותה קומה ליד המעלית המעלה כיום עשרות תיירים נכבדים, מצויים היו בעבר משרדי המודיעין ובאגף השני של ד,בנין — קצין המבצעים. בקומה השלישית שוכנו משרדי ההנדסה והקשר. יחידת המפות מצאה מקום בחדר האמבטיה של אותה קומה. לחולית המשטרה הצ- באית נמצא חדרון במרתף, ושם ״נוסד״ גם חדר המעצר הראשון של חיל ד,אויר. הכתובת ״חדר שמידה״ קיימת עד היום על הדלת המובילה אל מרתף בית המלון, שהפך בינתיים למחסן יינות. על גג בית המלון הוקמה תחנת קשר. ״ ה ת ק ו פ ה ה ר ו מ נ ט י ת ״ של ה ח י ל מלון ״צנטרל״ ריכז את מח־ לקות האפסנאות, בינוי, מנהלה, כספים ואת בית המשפט הראשון של החיל. המגרש ממול, במקום בו הוקם בינתים אולם הקולנוע , ד ך — נקבע כמגרש חניה למ־ כוניות המטה שמספרן הלך ורב. תקופה זו של התארגנות החיל 300 בעלי כנן׳, עשרות קילוגרמים של תפוחי אדמה, אורז, ובשר, טונות של קפה, תה וסוכר ועשרות ככרות של לחם — בלעו אנשי חיל האדר שקבלו את כלכלתם במסעדה ״המוזג״ שברח׳ בן יהודה בת׳׳א. בעלי ״המוזג״ זוכרים תקופת פאר זו, בה היו אחראים לכלכלתם המלאה, שלוש פעמים ביום, של יותר מ־ 300 בחורים. ״אני מוכרח לציין״, אומר מר הלפרט, מבעלי ,המוזג״, ״שהבחורים היו שקטים וטובים. לא השתוללו ולא עשו צרות״. כמובן — על הגרעון ב״קופונים׳ (תלושי כלכלה) אין מר הלפרט רוצה לדבר. משמאל, חדר האוכל המפואר של מלון ״הירקון״. גם הוא שקט כיוס ומשמש את התיירים — אורחי בית המלון. אך בדיוק במרכז חדר האוכל, ורק לפני 10 שנים, הוקם חדר המלחמה והמבצעים של חיל האויר. בשולחן שתור ענק שתפס את מרבית החדר והמפות המבצעיות — עקבו אנשי המבצעים אחרי הפעולות הנועזות של החיל הצעיר. איש תקציבים הגיב אז ״רבוני של עילם, לשם מה לכם כל כך הרבה חדרים?״ אך בכל זאת, הסתבר ש־ 40 חדרי מלון ״הירקון״ היו צרים מלספק את הדרישות ולכן הוחלט לפלוש גס למלון ״צנטרל״ הסמוך. אגב — חדר המבצעים הנ״ל הוסתר מעין הסקרנים שברחוב ע״י חומה גבוהה שנבנתה במיוחד. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 תחנה רביעית בנדודי המטה היה מלון ״הירקון״ המפואר בת׳׳א. בחדר המעלית, אשר בגג הבנין בן שלוש הקומות, הותקנו מכשירי המכ״ם הראשונים של החיל. החדרים כיום מוזנחים ומשמשים מקום לרכה הכביסה של בית המלון. לפני עשר שנים שקק מקום זה משאונם של חיילים. ״האשה הנצחית מאיה״ — זה שמו של אחד הסרטים שהוצג לא מזמן בקולנוע .דן• הקטן השוכן במרתף בית מפואר בקרן הרחובות טרומפלדור והירקון בת״א. אך הצופים המבקרים ערב ערב באולם קולנוע זה לא מעלים אפילו על דעתם שהמגרש בו בנוי עתה הקולנוע שימש פעם מקום חניה ראשי למכוניות מטה חיל האויר ששכן בבניני ,הירקון׳ ו״צנטרל״ — מול מגרש החניה. זכורה לותיקי המטה כ״תקופה הרומנטית״, ובצדק. חיל האויר יצא לשטח. הוא התחיל להיות פעיל וקיומו הור- גש היטב בשמי קהיר ודמשק. חיל האויר ביצע פעולות סיור, קשר, הטסת ציוד ואספקה. מנקודת מבט של נבוש השורות — הרי החיל התעצם מבחינה איכותית וכמותית. יתר על כן, כל המבצעים של החיל, מבצעי הפאר שלו, בוצעו בתקופה ״רומנטית״ זו. העבודה העצומה של ח.א. — להק תובלה אוירית, ״מבצע אבק״ והסיוע אשר החיל הושיט בכבוש הנגב, כל הפעולות האלה היו פרי תכנון שנעשה בחדרי בתי המלון ״היר־ קוף׳ ו״צנטרל״. הפקודות הועברו ישירות מחדר המלחמה (כיום אולם המסעדה של מלון הירקון) ושהוס־ תר אז מעיני הסקרנים ע״י קיר מגן גבוה שנבנה במקום. מכאן יצאו מתי סוקניק ודוד שפרינצק ז״ל, להפציץ את אונית הזמן: 1957 . המקום (משמאל): בית הספר לפעילי ההסתדרות. הנושא: הרצאת על יעילות וניצול מקסימלי של כוח האדם במפעלי תעשיה וחרושת. המשתתפים: פעילי ההסתדרות. אך רק לפני עשר שנים ישבו בחדר זה בחורי המחזור הראשון לקורס טייס והאזינו בדריכות. ״ועוד הרבה, הרבה מאד — כפי שמתבטאים אנשים הנזכרים בתקופה זו, ״קורסים נתקיימו בחדר זה״. ומאז נשתנו פני הדברים. בית הספר התרחב, ורבים מותיקי חיל האויר זוכרים אותו. רבים אחרים — אינם זוכרים את בית הספר הראשון שלהם. מימין — לשכת מפקד החיל אלוף אהרזן רמז ב-־פו. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 המלחמה המצרית אשר איימה להפגיז את תל אביב. האוניה אומנם גורשה, אך שני הט- ייסים האמיצים לא חז- רו מפעולה זו. עם פנוי הבריטים יצ- אה חוליה בת 20 איש והשתלטה על שדה עקרון. באותו זמן יצאה חוליה אחרת ל־ כוון הפוך, לרמת דוד׳ שם השתלטה על השדה והעמידה אותו לרשות החיל. רמת דוד אמנם נרכש מהבריטים אך אלה הודיעו על תאריך הפנוי נם לערבים. פעילות רבה נעשתה נם בשטח הכשרת צו ר תות הארד של החיל. בבית הספר לפעילי ההסתדרות נערכו ה־ קורסים הראשונים ל־ טייס ויתר מקצועות התעופה. ובאשר לכל־ כלה ז בעליו של ״המר זג״, חצקל איש ״כ־ סית׳׳, יכולים לספר רבות על הצרות אשר אנשי המח״ל והבחורים המקומיים עשו כאשר הופיעו עם ה״תלושים״ ביד לקבל את מנת ה־ אוכל — כמובן 3 פע־ מים ביום. וכאשר יפו נכבשה וחיל האויר היה לחיל של ממש, היה שוב הכרח לדאוג למ־ קום מתאים. מה שעוברים ושבים מכירים כ״מחנה אריאל״ הועמד לרשות מטה חיל האויר. בעשרות בני- נים׳ מגרשי חניה, אולמות עם כל המצוי בהם — כולם מה־ בבנין זה — אחד / מני רבים ביפו הכבושה, שהועמדו לרשות מפקדת ודא, שוכנו כמה ובמה מאגפי המסה, רכוש הנטוש — שוכנו אגפי המטה, וחדרי המבצעים שלו. המ- קום היה רחב, השטח גדול — ואנשי המטה יכלו לנשום לרוחה אך לא לזמן רב. כי קם מלך חדש שלא ידע את קודמו ואז מוצאים אנו את מ ט ה ב... צנזורה. ואלה תולדותיו היבשתיות ע ל מטהו האוירי של חיא, 106 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 tfj-in ׳ P ׳ P j p נהר ענק שמימיו זורמים ב נ חת בינות ג׳ונגלים סבוכים שחיות טרף שורצות בהם — זו התמונה המצטיירת בדמיונך בשמעך את המלה ״זמבזי.״ על גדות נהר אפריקני זה נחת מטוס תד־מנועי קטן שהובל לישראל כתוספת כוח לטייסת הראשונה של שרות האויר. מטוס ״בוננזה״ שני הגיע לישראל בנתיב אחר של היבשת השחורה ובדרכו לישראל נחת גם ב מ צ ר י ם . . . במטרה לארגן פעולת רכש מטוסים, נשלח לדרום אפריקה בוריס סניור, שהיה טייס בחיל האויר הדרום אפריקני, ונתין מדי- נה זו. בוריס סניור הגיע לדרום אפריקה ב־ 15.2.1948 . הוא בא מיד בקשרים עם שני סוחרים ורכש כמעט חינם כ־ 50 מטוסי קרב מטיפוס קיטיהוק. המטוסים היו במצב שמישות טוב וכל אחד מהם עלה 6 לי״ש. זמן קצר לאחר שהעיסקה הושלמה נ- אלץ בוריס סניור לוותר על תוכ- נית העברת המטוסים לישראל בג- לל חוסר אפשרות להוציא את המטוסים מדרום אפריקה, וזאת לרגלי האמברגו החמור שהוטל על משלוחי נשק לאזור המסוכסך. בוריס סניור, אבי חטיסקה ר ק 5 ל י ר ו ת ל ס י ג ר י ו ת . . . ב 1ריס חפש דרך אחרת לרכוש ציוד לחיל האויר, לקראת ההת- מודדות עם כוחות האויר הערביים. הוא קנה הפעם רפיד אחד מטוס אנסון, ושלושה מטוסי בו נמה. המטוסים נקנו אצל חברות תעופה פרטיות וקלובים שונים. מצבם היה טוב מאד. הבוננזות הוצאו מדרום אפריקה מפורקים והגיעו בדרך הים, ארו־ זים בארגזים, לנמל באטליה ושם אוחסנו עד להעברתם לישראל. במקביל לקנית המטוסים נעשו צעדים דחופים לגיוס מתנדבים יוצאי חיל האויר הדרום אפריקני. לצורך זה הוקם משרד מיוחד בעיר הזהב ולכל המתנדבים, ש־ הגיעו למאות, הוסבר שתנאי חיי־ הם בישראל עלולים להיות קשים ושהם יקבלו רק חמש לירות דמי סיגריות לחודש. נ ח י ת ת ־ א ו נ ס על ג ד ו ת ה זמב ז י נבחרה קבוצה של כ־ 10 טייסים מעולים. נסיון להביא את הרפיד דרך מצרים נכשל והמטוס הוחרם ע״י השלטונות המצריים. כן נתקע 107 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בדרך האנסון שניסה להגיע דרך אפריקה המערבית. אבי העיסקה הנ״ל, בודים סניור, יצא מיוהנסבורג עם בוננזה ש־ כאשר הוא ZS-BTE סימונו היה מלווה ע״י בוננוה שני עם ממון שהוטס ע״י הטייס כ.ס. ZS-BWS תוכניתם של השנים, היתה להגיע לישראל דרך הפרוזדור הא־ וירי של אילת. סניור וב. ס. יצאו בטיסה ישי- רה מיוהנסבורג לפיטסבין. הי- מים היו בראשית פברואר, ומזג דר אויר הטרופי הקשה על הטסת הפר טוסים הקלים. השנים הגיעו בשלום לפיטסבין. וכאן החלו הצרות. עם המראתם של השנים לכוון לוסקה, שבצפון רודזיה, נכנס כ. ס. למזג אויר רע, ובגלל הראות הלקויה נאלץ לבצע נחיתת אונס בשדה הרום על גדות הנהר זמבזי. בוריס סניור שטס ראשון לא ידע מאומה על המקרה. הוא המשיך בטיסתו לכוון לוסקה ו־ הופתע מאד כאשר נוכח שחברו איננו. לאחד כמה שעות של צפיה בשדה התעופה של לוסקה, מאחר וס. לא הופיע ולא היו שום ידיעות ממנו, התחיל בוריס לדאוג לגורל הטייס ומטוסו. הכושי עשה את שלו בינתים, מצבו של ס. לא היה כה ירוד. לאחד שהבוננזה שקע בתוך הבוץ העמוק של גדות הנהר זמבזי, ולאחר שההגאים של המטוס נפגעו בצורה קשה, שלח ס. את אחד הילידים הכושים בני המקום לתחנת המשטרה הק־ רובה ביותר שנמצאה במרחק של 9 ק״מ, לטלפן לשדה לוסקה, לחפש אחד בשם בוריס סניור, ולבקש ממנו להגיע למקום התק־ רית, עם מכונאי. כ. ס. נשאר לשמור על המטוס ואילו הכושי עשה את המוטל. הוא רץ ריצה של 9 ק״מ, הגיע לתחנת המשטרה והודיע לבורים על מצב הענינים של חברו. בורים לא התמהמה. עם קבלת הידיעה לקח מכונאי משדה הת- עופה של לוסקה. שניהם עלו על הבוננזה והגיעו למקום בו נחת ם. עם מטוסו נחיתת אונס. כל הנסיונות לתקן את ההגאים היו לשוא. התברר שיש צורך להוציא את המטוס ולהעבירו לשדה תעופה לצורך תקונים ושפוצים כלליים. אז הוחלט להפקיד את הבוננזה לשמירה בידי הילידים, לטוס לעיר לוסקה ולעשות סידו־ רים להוצאת המטוס. ושוב בונגזה חדש... אסון רדף אסון. בשעה שבוריס ניסה להתרומם עם הבוננזה שלו משדה החרום שליד הזמבזי, שקע המטוס והפרופלר נשבר. לא היתה ברירה, אלא להשאיר את שני המטוסים במקום ולבלות את הלי־ לה בתחנת המשטרה שהיתר. בפי־ כ ך נשבה הטייס המצרי הראשון טל שבייתו של הטייס המצרי הראשון שנפל בידי חיל האויר הישראלי, מספר בוריס סניור שהיה אחד האנשים שהשתתף בפעולה: ב־ 15.5.48 בשעה 05.25 ב־ בוקר נמצאתי בחדרי במלון הירדן. ישנתי שינה מתוקה כאשר פתאום אני שומע מתוך השינה את רעש מנועי הספי־ טים ומיד אחרי כן את טרטורס של ה־ 20 מ״מ. מאחר שהייתי מפקדו של שדה דב הבינותי מיד מה קרה. המצרים הפציצו את שדה התעופה בו היו מרו־ כזיס רוב המטוסים שעמדו לר־ שותנו, קפצתי לג׳יפ והגעתי בדהירה לשדה דב. המוסך נפגע. ח־ מצרים פגעו גם במסלול, ב־ בוננזה שהבאתי מדרוס־אפרי־ קה, וביותר מ־ 50% מהמטוסים שהיו מפוזרים לאורך המסלול, והוו מטרה נוחה מאד לפגיעה. כמו כן בער גס מחסן הנשק. ההפצצה נמשכה לסרוגין, גליס־גלים, עד שעה 10 בבוקר. עם בואו של גל הספיטים הרביעי, סמוך לשעה 10 פגע אחד ,התותחנים" שלנו שהיה מוצב בסביבות רידינג עם ה־ ,בזה״ שלו, בספיטפייר מצרי. הטייס המצרי התבלבל כנראה — כי במקום לטוס לכוון לוד שהיה עדיין בידיים ערביות, טס לכוון שדה הרצליה שם ירד בנתיתת אונס על חולות הים בדיוק במקום בו שוכן היום מלון אכדיה. ,כאשר ראיתי את כוון נחי־ תתו של המצרי — מספר בו־ ריס — יצאתי מיד עם הבו־ נמה היחיד שלא נפגע ועקבתי אחרי הטייס המצרי. ראיתיו נוחת ליד הים ונחתתי אחריו לא רחוק מהספיספייר. כאשר יצא סניור ממטוסו והתקרב מזויין באקדח לעבר הטייס המצרי לא מצאו בתאו. במקום זה פגש חייל ממשמר החופים אשר ספר שהטייס ה־ מצרי שבוי בבית העזוב ה־ סמוך למקום הנחיתה." הטייס המצרי, שהיה לבוש מדי חיל האויר של ארצו בדרגת פליט לפטננט, היה נפי חד מאד והתחנן שיהרגו אותו ללא מנויים כפי ששמע במצ־ דים טל ממשי היהודים. חוא היה חבוש בראשו והחיל אשר שבה אותו סיפר שהדבר קרה לאחר שהלם בראשו, בשעה שהמצרי ניסה לברוח. הסייס המצרי הובא לתיא ונחקר עיי נציגי חיל האויר בנוכחות אהרון רמז. הוא סיפר 40 — שלמצרים יש בין 60 ספיטפיירים אך רק חלק קטן מאד ממטוסים אלה שמיש בגלל אחזקה גרומה. 108 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 קודו הילידים שהתחילו מראים סימני התענינות במעשי שני ה- טייסים וחקרו אותם על כוון טיסתם ומטרתה. למחרת עלו ס. וסניור על טנדר של המשטרה ולאחר נסיעה מעיי־ פת של כמה מאות ק״מ הגיעו לסולסברי. כאן נחקרו ארוכות ע״י נציגי חיל האויר הרודזי, לאחר שפרטי המקרה נודעו בר־ בים. עם תום החקירה התקשר בורים סניור עם חברה לאחזקת מטוסים על מנת שתטפל בהוצאת המטוסים. הדבר יצא לפועל במהירות ואחד הבועזות הגיע לסולסברי, שם תוקן במהירות. עתה השאיר בורים את כ. ס. לטפל בתיקון הבוננזה השני ויצא חזרה ליוהנסבורג, שם מכר את הבוננזה הישן חדש. ירח הדכש המדומה בראשית אפריל יצא בורים סב־ יור זו הפעם השניה, משדה הת־ עופה של יוהנסבורג. מטרתו היתה שוב: העברת בוננזה לישראל דרך הפרוזדור האוירי של אילת. ״הפעם היו לי צרות עם המש- טרה הדרום אפריקנית״, מספר ב ר ריס. ״הם עקבו אחרי ובשום אופן לא יכולתי להוציא את המטוס מחוץ לגבולותיה של המדינה. לכן עשיתי הסכם עם טייס בחיל האויר הדרום אפריקני בשם ו.ס. סוכם שהוא יטוס בלוית ״אשתו״ להר־ טום שבסודן ובצורה זו יוציא את המטוס״. בורים עלה על מטוס אזרחי בש- דה התעופה של יוהנסבורג ובטיסה ישירה הגיע לחרטום, שם חכה לו ו.ס. שהגיע קודם לכן עם ״אשתו" לבלות את יחר הדבש. גם ה־ בוננזה נמצא במקום. תה וכיפקויטים לא נותר זמן רב. בוריס עלה על הבוננזה ולאחר שהציג את רשיון הטיס שלו לפקידים דר סודניים המריא כאשר פניו מוע־ דות לשדר, התעופה בואדי חלפה, על גבול מצרים־סודן, וכאשר הוא מתלוה כ״טרמפיסט״ למטוס דקוטח אזרחי שטס במקרה באותו כוון, מאחר שתצית המדבר הערבי ע״י מטוסים קטנים כ בת נזה, אסורה. הטיסה מחרטום לואדי חלפה נמשכה כ־ 4 שעות ועברה בת־ נאי אקלים איומים. כל מזונו של בורים היה בסקויטים ושוקולד. את צמאונו הרווה ע׳יי שתית תה אותו נשא בטרמוס גדול בן 4 ליטרים. הבוננזה התנהג מצויין — מספר סניור. זה מטוס חד מנועי נהדר היכול לשהות באויד 5 שעות במהירות של 250 קמ״ש. מואדי חלפה המשיר בורים, הפ־ עם לבדו, לשדה התעופה של לוק: סוד שבמצרים העלית. טיסה זו נם־ שכה כ־ 2/ג 2 שעות. לאחר מנוחה קצרה ולאחר שעבר את הבדיקות המקובלות, המשיך בטיסתו, והודיע למגדל הפיקוח כי פניו מועדות לבירות. 11 שעות — 100 גלון דלק מלוקסור טס בוריס ישר לכוון הנגב. מעל לים סוף וסיני וב- גובה של 11000 רגל, מעל לעננים, חצה את הגבול הבינלאומי ונחת בניד עם, שם חנתה מפקדת ה־ נגב. ״הבחורים ספרו לי — מסכם בוריס טיסה הסטורית זו — ש־ כאשר ראו מטוס מבריק כזה בא מהגבול המצרי, כמעט שהתכוונו להפילו, חשבו אותו למטוס אוייב״. מניר עם המשיך את טיסתו וב־ 4.5.48 נחת בשלום בשדה דב אשר בצפון ת״א. כך נסתיימה טיסה ארוכה זו שנמשכה 5 ימים. הטיסה עצמה נמשכה כ־ 11 שעות בהן עבר הבוננזה מרחק של 2000 מילין, ושרף כ־ 100 גלון דלק, הבוננזה שהגיע היה בבחינת תוספת חשובה ויקרת ערך לחיל האויד. הוא הוכנס מיד לשיפוץ ועד מהרה הפך ל״מפציץ״ שלקח חלק פעיל בהפצצת מטרות האויב כולל רבת עמון. ה״בוננזה״ שהגיע בשלום לישראל לאחר שטולטל ביחד עם טייסו בנתיבי היבשת השחורה. 109 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ם״ » עה: ״האוסטר<ם׳־ ״מסרו ללבנונ » ד» .בג. ק<בל תעלומת ״מכרז העודפים״ בשלהי שנת 1947 , כמחצית הש־ נה לפני הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור, נתקיימה במחל־ קת הבטחון של הסוכנות היהודית ברח׳ נחלת בנימין 47 בת״א ישי- בה היסטורית שבה הוחלט באופן חד משמעי ״לגשת ולהקים מיד חיל אויר ישראלי, לקראת ההת־ מודדות העתידה לבוא עם צבאות ארצות ערב״. ואמנם ברור היה לכל הנוכחים, שביניהם בלטו שני הרמטכלים לעתיד, יעקב דורי ויגאל ידיו, ראש מטה חיל האויר לעתיד, זלוני ואחרים, שהמשימה עליה הוחלט זה עתה, קשה היא. אמצעים כספיים לא חסרו. חסר היה הציוד, אותו ציוד יקד ורב ערך לו זקוק היה חיל כתיל אויר. ציוד זה לא היה בנמצא. פעילות רכש בחיל היתד! עדיין בגדר רעיון בלבד — ואולי פחות מזה. בארץ — עמדו לרשות קלוב התעופה וחברת ״אוירון״, (ששמשו מסוה לפעילות המחתרת של הה־ גנה), מספר מוגבל של מטוסים קלים אשר ערכם המבצעי היה מפוקפק מאד — וזאת בגלל מח- סור חמור בחלקי חלוף ומכשירים יסודיים, הדרושים להפעלת המטר סים. וכך — התמונה שנצטיירה בעיני הנוכחים היתה עגומה ב י ר תר. הכרח לגשת מיד ולעשות דבר מה לתקון המצב! להפעיל מנגנון מיוחד אשר יטפל ברכישת ציוד לחיל האויר העומד לקום. משימה זו הוטלה על שני אנשים. גברת כהן האוסטרית מוכרת ציוד אחד מהם היה פרדי פטקינס, קצין לשעבר בחיל האויר הבריטי בקונגו הבלגית, שטיפל באנגליה ברכישת אוירוגים בשביל קלוב התעופה, עבודה שהתקדמה באי- טיות רבה וללא תוצאות ממשיות. השני — יצחק לוי — עליו הוטל לגלות ולרכוש ציוד, במיוחד ס ט ר סים וציוד שדה, בבסיסי האויר הבריטיים העומדים להתחסל עם סיום המנדט הבריטי בארץ. כך, למעשה, ננקטו הצעדים הראשונים לרכישת ציוד לחיל האויר. ה פ ע ר לות עצמן התחלקו לשלשה של־ בים והופנו לשלשה כוונים. א. מציאת קשרים עם סוחרים וסוכנים מקומיים שעסקו בקנית עודפי המלאי מהמחנות המתחם־ לים. אמנם, לסוחרים אלה היה איש רכש יצחק לוי אופי מאד מפוקפק — אך לא היתד. כל ברירה אחרת. ב. ניצול האינפורמציה שנתקבלה משרות הידיעות של ההגנה (הש״י) לשם מציאת קשרים עם בעלי דר־ גות בו.א.פ. שמסיבות פרטיות, פוליטיות, הומניות או סתם, ת מ ר דת תשלום והענקד, הגונה, היו מוכנים לשתף פעולה ולעזור על ידי העלמת עין. ג. קשר ישיר עם מח׳ התעופה הבריטית בירושלים, אשר היתה המקור העיקרי לעודפי הציוד ה־ תעופתי במחנות המתחסלים. וד כוונה היתד. להבטיח שבמכרז לר־ כישת ציוד זה יזכו קלוב התעופה או חברת אוירון. שני סוחרים או ליתר דיוק: סוכנים פרטיים עמדו לרשות יצחק לוי. אחד מהם ה י ה . . . אשד. בשם גב׳ כהן — כבת 40 , ממוצא אוסטרי. איש מאנשי הרכש לא ידע מה מקצועה הרשמי של אשד. זו. היא היתה מופיעה במכרזים הפ- רטיים, קונה בעיקר חלקי אוירר נים או אוירונים שלמים, אביזרים ומכשירי שדה ומעבירה אותם לד־ שות שרות האויר — תמורת תש־ לום כמובן. סוכן שני היה צעיר יהודי בשם סיטון. הוא היה קונה בעיקר כלי עבודה ולו היו קשרים מצויינים עם המחתרת היהודית במחנות ר.א.פ. בארץ, אשר היתה ״מסלקת׳׳ ציוד שונה בעיקר בגדי טייסים וציוד הצלה שונה, ומגני־ בה אותו לרשות שרות אויר. ״ואמנם״, מספר יצחק לוי, ״קנינו ציוד די יקר אצל שני הסוכנים האלה, אך התוצאות היו עדין ר ח ר קות מלספק את הדרישות. נוסף לזה היו קשריהם היונד יומיים של סוכנים אלה עם המ־ חנות רופפים מאד בגלל חוסר הבטחון בדרכים. אמנם נקנו באמ־ צעות אותו סיטון, אשר היו לו קשרים מצויינים במחנה עקיר של חיל האויר הבריטי, כמויות רצי־ ניות וניכרות של כלי עבודה, צבעים למטוסים וברים שונים, אך לא היה באלה כדי לספק את הדרישות הגוברות והולכות לחלקי חלוף של חב׳ אוירון. הכרחי היה, איפא, לנסות ולבוא בקשרים עם אנשי ר.א.פ. כדי לרכוש ציוד. במרבית הסקרים היו התוצאות המעשיות זעירות בלבד, בעיקר בגלל חוסר הבטחון החמור ששדד בדרכים. תחרות כין קלוכיפ והכרות תעופה ערכיות לכין חכרת ״אוירין״ פעולה רבת־היקף ראשונה נעשתה עיי אנשי הרכש שלנו עם קנייתם 110 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 של 21 האוסטרים המפורסמים ש־ אוחסנו בשדה עקיר. על כך מספר יצחק לוי, כיום מנהל כללי של חב׳ ,להב מכתש״. ״בבסיס עקרון נמצאו המחסנים הראשיים של הר.א.פ. בארץ. מטו־ סים, חלקי חלוף ומנועים משופצים מלאו את המחסנים העצומים של הבסיס. המחנה עצמו שוכן היה על אדמות יהודיות. עם התחלת חסולו של בסיס זה נודע למכס שומכר, מי שהיה נציג הסוכנות בכסוי חברה מסחרית דרום־אפריקנית, שבמחסני הבסיס נמצאים 21 מטוסי אוסטר, אשר עומדים להמכר. לא־ חר עקוב ממושך אחרי ידיעה זו ולאחר שהיא אושרה גם ע״י מקורות האינפורמציה של ההגנה, נודע שמח׳ התעופה הבריטית בי- רושלים עומדת להודיע על מכרז למכירת מטוסים אלה. המכרז נש־ לח אמנם לכל חברות התעופה והקלובים למיניהם בארצות ערב וכל ארצות המזרח התיכון. אנו מצדנו פנינו בשם חב׳ אוירון וקבלנו טופס של מכרז. בטופס נדרש המציע להציע מחיר ולש־ לוח לירושלים עשרה אחוזים מערך ההצעה בהמחאה בנקאית. ברור היה איפוא שההצעה הג־ דולה ביותר תזכה במכרז, אך הבריטים לא הבטיחו זאת בתנאי המכרז. על כל פנים, כדי להבטיח את רכישת המטוסים, דבר שהיה שאלה של חיים ומות לגבי שרות האויר, הוצע מחיר של 4000 ליש׳׳ט, וזאת לאחר שהממונים על התקציב הגיעו לכלל מסקנה ש- מוטב והמחיר יהיה גבוה מאשר להסתכן בכשלון, לאחר שהסכום גוייס וטופס המכרז מולא, הוטל על אלכס זלוני להעביר את ד,המ־ חאה ולנסוע במשוריין לירושלים הרחוקה, על מנת להכניס את המכרז בתוך המעטפה, בתאריך המיועד. הגרופ־קפטן הידידותי מעקיר עתה התחילה תקופה ממושכת של ציפיה ומתיחות לתוצאות ה־ מכרז. הוחלט, במקביל לשליחת ההצעה, להקים קשר ישיר עם בסיס עקיר בו נמצאים האוסטרים. הדרך לעקיד היתה מסוכנת מאד. הערבים ששלטו בבית דגון ול־ אורך הכביש הדרומי המטירו אש ללא הפסקה. לכן הוקם הקשר עם עקיר בדרך האויר — באם־ צעות מטוס של חב׳ אוירון. קבו־ צה בת שלושה אנשים, יצחק לוי, גב׳ כהן והטיים ״פיניה׳׳ בן פורת, ז״ל הגיעה לבסיס והצליחה לק־ שור קשרים עם מפקד הבסיס, קצין שדרגתו היתה גרופ־קפטן. המפקד הסכים שלעת עתה יימצאו המטו־ סיס סגורים ומסוגרים במחסן ענק תחת שמירה של פועלים יהודיים, ולא תנתן רשות לפועלים ערביים להתקרב למקום. נוסף לזה הבטיח מפקד השדה שיעשה הכל, במקרה שחב׳ אוירון תזכה במכרז — לשם העברת האוסטרים במהירות המק־ סימלית. עובדה זו היתד, חשובה מאד לאור המצב הבטחוני החמור, שהלך והחמיר מיום ליום. ובינ־ תיים נמשכה הצפיה הדרוכה לתו- צאות המכרז. כן גוריון: ״חכרת תעופה לכנונית זכתה במכרז״ ״יום אחד,״ ממשיך ומספר יצחק לוי, .הוזמנתי לבוא לפני יו״ר . . . גאשר מותר היה להניח לשערות לגלוש על הכתפים 111 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ההנהלה של הסוכנות, דוד בן גודיון, והוא שאל אותי ,מה המצב עם המטוסים ן׳ השבתי שלא ידו־ עות לי עדיין התוצאות. בן גוריון אמר שלפי ידיעות אשר בידו זכתה חברת תעופה לבנונית במכר רז. בדקנו מ י ה באמצעות אנשי קשר בבסיס עקיר, וכן באמצעות עובדים במשרדים הבריטיים בירו- שלים וקיבלנו הכחשה על כך. וסוף ס ו ף . , . מספר ימים בלבד לאחר שיחה זו הגיעה ידיעה מעקיד שחברת אוידון זכתה במכ־ רז. הידיעה נתקבלה ביום שישי לפנות ערב ונדרשנו לשלם מיד, עד לשבת לפנות ערב, את הסכום הנותר. הכסף במזומן. הוכנס למ- עטפה ובצרוף מכתב נמסר למפקד השיירה לירושלים, עליו הוטל למסור את המעטפה לרזי (כיום מרדכי קדרון, נציג ישראל באו״ם) אשר יעביר את הכסף לידי הב־ ריטים ויקבל את פקודת ההוצאה הדרושה. השיירה של הפלמ׳יח באותו יום הותקפה קשה בדרך ע״י כנופיות ערביות ולא הצליחה להגיע ל י ר ד שלים. היות ולא רצינו להפסיד זמן הוחלט להתקשר טלפונית עם רזי ולמסור לו שעליו לגייס את ה־ כסף ממקורות מקומיים בירושלים. השיחה הטלפונית יצאה לפועל רק מאוחד בערב שבת. לרוע המזל, המרכזנית היתה ערביה והיא עש־ תה הכל כדי להפריע לשיחה. כמו כן היה ברור שמאזינים בקו — לכן היה צורך לפעול בזהירות. השיחה, שנמשכה כמה שעות, הת־ נהלה בשפת סתרים. בצורה זו הוסבר לרזי מה עליו לעשות וכבר למחרת היום הגיע שליח מיוחד מירושלים אשר הביא את הפקודה המאשרת הוצאת 21 אום־ נורים מבסיס עקרון. שיירה בת 20 מכוניות באה לעקיר להוציא המטוסים בינתיים, נעשו הכנות להוצאת האוסטרים. היות ומצב הבטחון בכבישים היה גרוע, נדרשה כאן פעולה מיוחדת במינה. גוייסו עש- רות מכוניות מכל הבא ליד. מ״סו־ לל בונה״, חברות הובלה, ורכב אזרחי אחר. כמפקד המבצע מונה יהודה הולביץ, מספר על כך יהודה, מותיקי ה״ש.א.״: ב״בית האדום״ שברחוב הירקון, באגף המבצעים של המטכ״ל, הת־ אסשו כל הנוגעים בדבר והוחלט לפרק את המטוסים, להעמיסם על מכוניות ולהוציאם מעקרון בבת אחת, בשיירה גדולה. כזכור היה מדובר בכ־ 20 מטוסי תצפית אר־ טילרית מסוג אוסטר, שמצב תח־ זוקתם היה כה גרוע עד כי האג־ גלים לא האמינו שהם עלולים לה־ ביא תועלת כלשהי למי שיקנה אותם. נקבעו אחראי לאבטחה ואחראי לעבודת הפירוק וההעמסה. כמה ימים לפני יום המבצע יצאנו בטיסה לעקרון על מגת לסיים את כל הסידורים המוקדמים עם חיל האויר המלכותי הבריטי. המרים עם מפקד הבסיס נסתיים בכי טוב והמטוס חזר לשדה ״דב״ כשבפי הטייס הודעה שהכל מוכן להעברה. אני נשארתי במחנה הבריטי על מנת ,לקשור קשרים״ במקומות המתאימים. למחרת היום נמצאתי ליד ה״ש.ג.״ הבריטי בשער המי חנה בצפיה לשיירה העתידה ל־ בוא מתל אביב. לא נז^צתי לחכות זמן רב ובשעות הבוקר הופיעה השיירה שהיו בה 20 משאיות, ושהיתד! מלווה טנדר עש משמר נוטרים חמוש במקלע ״לואיס״. אגב, אנשי המשמר לא שימשו אלא כהסואה לכל היותר, כי בשיירה עצמה נמצאו חברי ה״הגנה״ (במסור, מכו־ נאים) וברשותם כלי נשק רבים, מפורקים ומונחים בסליקים בם־ כוניות. מפקד הבסיס הבריטי הקצה לנו מקום עבודה באחד המוסכים. ג־ דרנו לשם את שתי עשרות ה־ ,פרימוסים״ והתחלנו מפרקים או- תם ומעמיסים את החלקים על ה־ משאיות בקצב שגעוני ממש. עם ערוב היום נתברר כי לא נצליח, על אף הכל, לסיים את העבודה בו ביום, כפי שתיכננו, והוחלט לשלוח את תריסר המכוניות הע- מוסות לתל־אביב ואילו אנו — המכונאים ואנשי האבטחה — נלון במקום, על מנת לשוב ולסיים את העבודה למחרת היום. מפקד הב- סיס נתן את הסכמתו לכך. ה מ כ ר ניות יצאו לדרך והגיעו בשלום לתעודתן, מבלי שהותקפו בדרך. הביטול הגיע מידושליש באיחור של דקות... וכך נמצאנו במצב בלתי נעים למדי! היינו בבסיס־אויר בריטי, כשנשק בלתי־ליגלי ברשותנו ועל המחנה שומרים משמרות ש ל . . . הלגיון הערבי. פשוט כדי למנוע ,,אי הבנות״, הגענו להסכם עם מפקדת הבסיס לפיו לא יתקרבו המשמרות הערביים למוסך ״שלנו״ ואנו מצדנו התחייבנו לא לצאת מתוכו עד אור הבוקר. לאחר ״שכנוע״ טקטי קל הסכים קצין הכלכלה לספק לנו שמיכות ומזון וכך עבר עלינו הלילה בנוחיות יחסית. למחרת היום נמשכה העבודה ללא הפוגה ובשעות אחר הצהרים כבר היינו מוכנים לצאת לדרך. ליד השער עצרו אותנו השומרים, מאחר שחלק מהשמיכות שקיבלנו יום קודם לכן שימשו לנו ככיסוי לחלקים העדינים של המטוסים, אולם מפקד הבסיס ציוה לא לעכב עוד את השיירה ויצאנו. אך יצאה השיירה מהשער, ונת- קבלה הוראה טלפונית דחופה ממפ- קדת הר.א.פ. בירושלים, להפסיק מיד את מסירת המטוסים לידי היהודים. הוראה זו באה כתוצאה מהתערבותו האישית של הנציב העליון לאחר שידיעות על הרכש הגדול הועלו תוך המולה רבה על דפי העתונות הערבית. הוראה זו איחרה להגיע, כמובן, כי המ־ טוסים כבר נמצאו בחלקם בשרונה בחלקם בדרך לשם. המטוסים פורקו בחצר היקב ב־ שרובה ומיד החלה עבודת התיקון וההרכבה, פרשיה מזהירה לא־סחות. -(המשך בעמוד הבא) 112 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בגי־אדם משמשים אותות פיקוח טיסה לוד־ת״א ־ הטיסה הגורלית !• עם התגברות פעילות הטירור הערבית בחוד- שיים האחרונים למנדט הבריטי בארץ־ישראל, נודע לאנשי שרות־אויר באמצעות מודיעים משדה הת- עופה האזרחי בלוד, שהיה עדיין מוחזק על ידי הב- ריטים - שכנופיות ערביות בסיוע העובדים הער- ביים בשדה התעופה מתכוננים לחבל במטוסי חברת אוירון אשר חנו במקום. ידיעה זו נתקבלה והוגדרה כדחופה, באחד הערבים של חורף 1947 במשרדי חברת אוירון ברח׳ אחד העם בת״א - מקום שם שכנו בהסואה גם משרדי שרות־האויר. עם התקבל הידיעה היה ברור, שצריך לגשת ולפנות מיד את , הציוד היקר. מדובר היה ברפיד אהד, ר.וו.ד\ 13 מטוס מדגם פולני ומספר מטוסים פרטיים של לייש ויוסף שטיימן. כמו כן נמצא בשדה לוד ציוד תעו־ פתי שונה, כלי אחזקה, בגדי טיס וכדומה. ציוד מועט אמנם בכמותו, אך רב־ערך נוכח המחסור המשוע בציוד מסוג זה. הדיון שנערך במשרדי אוירון ברחוב אחד העם היה קצר, והה־ חלסות שנתקבלו בו פסקניות מאד. הוחלט שקבוצה של אנשי סיס שבראשה הועמד עמנואל צור, מתל־אכיב ללוד - כמטוס כדוגמה לצורת העבודה שנכ- פתה על שליחי הרכש בחודשים שלפני יציאת הבריטים מהארץ ובעת השתוללות הכנופיות הער־ ביות, תשמש המעשיה הבאה: ימים אחדים לפני הכרזת המדינה, כאשר המצב הלך והחמיר מיום ליום, הוטל ע״י המפקדה הכללית על שני אנשים לצאת לחו״ל: יהושע גילוץ ויצחק לוי. מטרת הנסיעה היתד. לבדוק את האפ- שרויות השונות ברכישת הציוד ל־ חיל האויד. יציאה מן הארץ באותם ימים היתד. בעיה חמורה. הקונ- סוליות הזרות בארץ היו סגורות ואי אפשר היה להשיג ויזות להו״ל. מצד שני, הדרך ללוד היתה כרוכה בסכנה מרובה מפני תצא מיד בשיירה ללוד ותטיס את המטוסים לשדה ״דב״. קבו־ צד. שניה, שבראשה הועמד יהודה הולביץ נשלחה לשדה דב, ששי־ מש מקום חגיה ליחידת תובלה הכפרים הערביים שניצבו לאורכה. שתי בעיות אלה עלולות היו לסכן את השליחות, אילמלא נמצא להן פתרון. אך היות ותנועת המטוסים לא היתד, סדירה נאלצו להשאר בלוד כ־ 24 שעות, בקרב פועלים ערביים ובאוירה מתוחה. קציני הביקורת הבריטיים בדקו את הדרכונים שב־ ידי השניים והכל בא על מקומו בשלום. ״הבימה״ לרומא - כמטוס באותה תקופה הופיע בארץ יהו־ די בעל חברת תעופה שהיתר, רשומה בדרום אפריקה. בבעלותו של יהודי זה נמצאו שלושה מטוסי דקוסה. לחברה היה שם מפוקפק למדי אך חיל האויר גילה בה ענין עקב המטוסים. הפעולה הרא־ (קרקעית) בריטית, על־מנת לה־ כשיר את הקרקע לקב לת המטוסים. שדה דב נבנה ע״י פנחס ר ד טנברג, מייסד חברת ״נתיבי אויר לארץ־ישראל״ — חברת בת של נתיבי האויר הבריטיים. המסלול של השדה שהגיע אז לאורך של 300 מטר נבנה ליד תחנת הח־ נת החשמל ״רידינג״ בצפון תל־ אביב והוא שימש את המטוסים של החברה, בטיסותיהם בין ערי הארץ. ליד המסלול הוקם מוסך. כאמור חנתה בשלהי 1947 בשדה דב יחידה של חיל התובלה הבריטי. על חלק מהמסלול. כ־ 60 מטר, הקי־ מו הבריטים גדר תייל גבוהה וק- בעו במקום מגרש חניה לילי למכוניות התובלה הכבדות של היחידה. המוסך עצמו היה תפוס אף הוא, ואילו בכניסה לשדה דב וליד הכניסה למסלול הוקם שער, לידו היה ניצב 24 שעות ביממה זקיף בריטי. השדה כולו נשמר ע״י ״גפירים״ ערביים. שוגה שנעשתה היתה החכרתו של ״דקוטה״ עם צוות שכור (המטוסים חנו בקביעות בדרום אפריקה), לפי חוזה מיוחד, לחודש ימים, הוחלט 80— לנצל את המטוס במינימום 90 שעות טיסה, תמורת כמה אלפים לידות. בעל החברה הסכ־ם לה־ עמיד את מטוסיו לרשות ח״א של־ נו אך בתנאי שלא ״נשתמש״ בהם בנגוד לחוקי התעופה האזרחיים. הפעולות היו ליגליות בהח־ לט. באותו זמן הוזמן תיאטרון ״הבימה״ לארה״ב, ומכיוון שמטוסי חברות תעופה זרות לא הגיעו לישראל נשלח התיאטרון על ציודו הרב בשתי דקוטות לרומא, ומשם המשיך בדרכו לארה׳׳ב. דקוטה מיוחדת נשלחה גם ליון על מנת להביא את משה שרתוק חזרה ארצה משליחות מדינית חשובה. 113 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יחודו! !!ולנ־ץ — בקש רשות נחיתה כני אדם משמשים כאותות פיקוח טיפה לאחר שהוחלט להעביד סיד את המטוסים של חב׳ אויו־ון לש־ דה דב, נשלח לשם יהודה הולביץ. תפקידו לא היה קל. הוטל עליו לבוא בדברים עם המפקד הב־ ריטי של שדה דב לבקשו רשות חניה למטוסים אשר עמדו לה־ גיע ב^ל רגע. ״הענינים הסתדרו יפה, מספר יהודה הולביץ. ״ניגשנו ללוטננט הבריטי ולאחד שהסברנו לו מה הענין הסכים לאפשר למטוסינו לרדת במקום. כמו כך הככים שאנו נצייד את אנשינו ברשיונות כניסה מיוחדים על מגת שהזקיף הבריטי ליד השער יתיר להם להכנס. עוד באותו יום, לפנות ערב, התחילו להגיע המטוסים המפונים משדה לוד. לפי סימנים, עליהם הוחלט מראש, ניצבה שורת אב־ שים לאורך המסלול הקצר כשהם שכובים על הארץ. פרוש הדבר — שהמטוסים יכולים לרדת. בכר קרה הפוך — היו צריכים הא־ נשים לנפנף בידיהם. נחיתת המטוסים לא היתה מן הפשוטות. בגלל העובדה שחלק מהמסלול גודר ונתפס על ידי יחידת התובלה, קוצר אורכו של המסלול והגדר הגבוהה הקשתה אח הנחיתה עוד יותר. על כל פנים — הכל עבר בשלום. המטוסים ירדו ופנו לצדי המסלול, שם סודרו כשחלק מהאנשים שומר עליהם. מגדל פיקוח ראשון של ש.א. עם בואם של המטוסים לשדה דב נתהוה צורך דחוף לארגן שרותי שדה ושרותי קרקע למ־ טוסים. ״מגדל״ פיקוח טיסה הוקם לאחר שנבנה ארגז גדול ונצבע משבצות שחודות־לבנות. הסימנים למטוסים באויר ניתנו בעזרת דגל אדום או ירוק, כוון הרוח נקבע בעזרת צנור גבוה עליו נקשר שק — לקביעת כוון הרוח. הב- ריטים שהיו עסוקים בפנוי כוחו־ תיהם מהארץ העלימו עין מהנעשה או סתם לא התענינו במעשי הי־ הודים. הודות לכך סולקה הגדר שהפריעה לנחיתה — והמסלול עצמו תוקן. שני אנשים אשר עבדו בשרות המטאורולוגי בירו־ שלים, הגיעו לשדה דב כשהם מבי־ אים עמם כל המכשירים הדרושים לביצוע תפקידם. בצדו האחד של המסלול הוקמה פינה שבה נקבעו שרותי המטאורולוגיה. בצורה זו ניתנו פחות או יותר הצרכים היסודיים לשרותי קרקע ואויר של המטוסים. במשך הזמן הגיעו גם בתי המלאכה של חב׳ אוירון שהיו בלוד הם שיכני במיסך ד,ג־ דול ושדה דב התחיל שוקק חיים. הטיסה המסחרית הראשונה אשר יצאה לפועל עם ״כבוש״ שדה דב על ידי מטוסי הש.א״ בוצעה כאשר ״חברת החשמל לא״י״ פנ- תה בבקשה לחכור מטוס שייצא לבדוק את הנזק שנגרם לאחת מתחנות הביניים שלה בסביבות טול כרם שכנופיות ערביות פגעו בה. מטעמי בטחון — לא רצו אנשי חברת ההשסל לשלוח מה־ נדסים בדרך היבשה כדי לקבוע את מידת הנזק, ולכן פנו לשרות־ ד,אויר וביקשו מטוס. והטיסה אמנם יצאה לפועל. משוס מיוחד טס משדה דב, חג מעל טול כרם וק־ בע את מקום הפצוץ וגודל הנזק. ״מגדל הפיקוח׳ הראשון של חיא הוצב בשדה ״רבי 114 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ש ע ו ת ל־ 5 שעות 2 / i ט ה ח ל פ ת פ ר ו פ ל ר א ח ר י כ ל ט י ס ה עם קניתש של 20 האוסטרים התארגנה כשרונה יחידת אחזקה אשר טיפלה בהרכבתם ובשפוצם. אנ- שי יחידת האחזקה נוייסו באופן מקרי חלקם ע״י מח- , לקת הגיוס של שרות־אויר ברחוב לילינבלום 49 ובחלקם היו מיוצאי חיל האויר הבריטי. חלקם היו וחלק (boac מעובדי הברות תעופה אזרחיות (לרוב אחר היו אלה שהשתייכו לצוות עובדי האחזקה של חברת אוירון. עד להקמתה של יחידת האחזקה של שרות־האויר נעשו כל עבודות האחזקה על ידי עובדי חברת אוירון, כל בסים תשלום לפי עבודות, וכמו כ; לפי שעות עבודה. שרותי האחזקה של חב׳ אוירון נמצאו אותה שעה בשדה דב, צפונית לתל אביב. רבוי רכושו של שרות האויר, שזה עתה נולד, חייב שנוי המצב. היה הכרח לארגן יחידת אחזקה בםי־ םית אשר אמנם תפעל בשדה דב - אך במסגרת שרות האויר. בשלב הראשון להקמת היחידה היא כללה כ־ 12 עובדים, מחציתם מומחים ובעלי מקצוע טובים באח- זקה. חלק מהאנשים הועברו מ־ שרונה, חלקם גוייסו ואלה שר- פתם המקצועית היתה גבוהה היו יוצאי חיל האויר הבריטי. &ום ציוד לא עמד לרשות ,יחידת האחזקה״ בימים הראשונים לקיר פה. במרוצת היפים נתקבל ציוד אלמנטרי סחב׳ אוירון וכן נרכשו־ אצל מוכרי הגרוטאות בתל אביב כפה כלי עבודה. הובאו כמה קומפרסורים, מכונות, מחרטות, מקדחים וכד. במקביל לכך הר עברו העבודות טחב׳ אוירון ונפי 0רו לבצוע יחידת האחזקה ש־ ש.א. במשך הזמן גדיסו גם אנשי חב׳ או־ רון וסופחו ליחידה הח־ דשה. אותה שעה חנו בשדה דב שני פטיסי ר. 11 .ד.־ 13 , מטוס נ!ילור־ קר 9ט, אוסטר אחד וכסו כן שני סילורקר 9מים נוספים שהיו אפנם שייכים לחב׳ אוירון אך עמיו לרשית ש*. כל הפסוסים האלה קביו שרות מלא בהתאם לכל חוקי האדזקה — אך באמצעים פרימיטיביים למדי. נערכו בהם בדיקות מח- זוריות ולאחר כל טיסה נבדק המנוע וחלקי המטוס כדי לקבוע את כשר תפעולו. החלפת פרופלר אחר כל טיסה האוסטרים שהתחילו להגיע מש- ת נ ה לאחר ששופצו וכן המטוס האמפיבי סיבי, קיבלו גם הם אחזקה מתאימה בשדה דב, שמילא עד אפריל 1948 תפקיד מכריע בהפעלתו של שרות ר,אויר היש- ראלי. הבעיות בהן נתקלו אנשי האחזקה לא היו פשוטות. במיוחד גרמו צרות רבות האוסטרים ש־ מנועיהם היו מלכלכים את הם־ רופלרים מסיבה שלא נודעה עד עצם היום הזה. היה איפוא הכרח להחליף אחר כל טיסה של אוסטר את הפרופלר שלו. ברם, הפלאי היה מספיק — בי כפות גדולה של פרופלרים נרכשה מהעודפים של הצבא הבריטי. כפוי כן עבדו אנשי האחזקה באפצעי אילתור — דהיינו הסתגלו למצב שנוצר, בהתאם לדחיפותו. ושוב האוסטרים, המטוסים ה״קרביים״ הראשונים של החיל. הפעם חס־ רים היו בהם,אמורטיזטורים״. היות והאוסטרים אוחסנו זמן רב כשהם מפורקים, התייבש הגומי של ה־ משככים והיה צורך להחליפו מיד. אותה שעה חסרו חלקים אלה ב״שוק״. על בעיה זו התגברו אנשי האחזקה של שדה דב, ש־ בראשם עמד מאיר סטול, בצודה פשוטה ביותר. הם בנו משככים מאבובים פנימיים של . . . אופניים והנסיון הצליח. בעית הפרופלרים מצאה אף היא את פתרונה. לאחר שנמצא עץ דומה במחסנים בתל־ אביב, הודבקו פסים־פסים מהחומר הזה אצל נגרים ולאחר עבודת חרטות נוספת התאימו אלה לם־ טוסים, והם עבדו. גפי מכונאים לגליל ולנגב בצורה זו — והודות לרמה המקצועית המעולה של מספר האנשים מיחידת האחזקה היו ה־ תוצאות טובות ומספקות את הד־ רישות המידיות. יחידת האחזקה בשדה דב יכלה כבר לקלוט מטו־ סים במספר יותר רב וגם יותר מתקדמים מאלה שעמדו לרשות ש.א. באותם הימים. ואמנם התחילו להגיע מטוסים נ ר ספים. תחילה הגיע מטוס מצרי שנלכד בנגב, והשתמשו בו לצרכי סיור. כמו כן הגיע בוננזה ש־ בוריס סניור הביאו מדרום אפ־ ריקה. הגיע פירצ׳יילד נוסף, וגם מטוס אמפיבי־ הויג׳ן. המטוסים הנוספים שהגיעו היו בעלי שפי־ שות טובה, אך היה צורך באחזקה מתמדת על־מנת לשמור על רם־ תם המבצעית. במקביל לזה הת* חילה היחידה להתארגן — על בסיס צבאי יותר. התקן הוגדל והיא הקי־ פה שתי שלוחות מסלול. י ח ז ה ה־ 115 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אחזקה שוכנה במוסך הגדול של שדה דב. שתי שלוחות המסלול נשלחו לשדות בגליל, (יבנאל) וב־ נ גב — (בית אשל) שהיה מנותק. הדבר נעשה כדי לוודא טפול במטוסים שעמדו בקשר עם נקודות אלה. כמו כן נשלחו משדה דב שני אנשים לגוש עציון ושם טפלו עד לימים האחרונים של הגוש במטוסים שהביאו אספקה. 2!/ שהיות ה״אופטר- - מ 2- ל־ 5 שעות בחדש פברואר 1948 יצאו אנשי היחידה לראשונה מאז קיומה לקנות כלי עבודה, על בסיס של תקציב מסודר. הוקצבו 80 ל״י לחיפוש כלי עבודה בשוק. 80 ל״י היוו אז סכום לא מבוטל. יותר מאוחר קבלה היחידה הקצבה של 250 ל״י וזה היה כבר ״משהו בלתי רגיל״. הודות לסדור הבע- יות התקציביות התחיל להתנהל רשום מדוייק לכל מטוס וכבר תכננו ספרי האחזקה של כל מטוס אשר באופן עקרוני נשארו ללא שנוי עד היום. יחד עם זה לא חסרו בעיות. הציוד האוירי שנר־ כש הותאם ללא השהיות לצרכי השעה הדחופים. בשביל האוסטר שכושר שהיתו באויר היה 21 שעות נבנו מיכלי דלק נוספים. מיכלים אלה נבנו בבית המלאכה של יחידת האחזקה והתקנו מתחת לגוף המטוס. בצורה זו הגיע כושר שהייתו של האוססר באויר ל־ 5 שעות! פתח בריצפת ״דקוטה״ - להטלת פצצות בזמן זה היה גם צורך להשיב לקח לאויב אשד התחיל מטריד את היישוב בהפצצות. מפצצים לא היו — ולכן הוטל על יחידת האח־ זקה להפוק את המטוסים שעמדו לרשות חיל האויר למפציצים. לראשונה הותקן נושא פצצות למטוס רפיד של חב׳ אוירון. נושא הפצצות הותקן מתחת לכ- נפיים של הרפיד מבלי שהדבר יצור בעיות של משקל. תו- כנן אומנם להרכיב נושא פצ־ צות בגוף הדקוטה. לצורך זה נפתח פתח גדול בריצפת המטוס דרכה אפשר יהיה להטיל פצצה בת 100 ק״ג ונבנה מסלול־הגלשה לעבר הפתח. הפצצה נשתחררה באופן אוטומטי ברגע שהגיעה לנד תח. לאחר מכן הוזנחה התכנית הזו כי דיוק ההפצצות לא היה ד ג בעקר התרכזה העבודה בהתקנת נושא פצצות אצל שלושה רפידים, שלושה מטוסי בוננזה, וכמובן אצל האוסטרים. הנזצריט תוקפים מהאויר וכך מתקרבים ל־ 15 במאי, תא- ריך הכרזת המדינה כאשד בשדה דב ניצבים קרוב ל־ 20 מטוסים, פחות או יותר בכושר קרבי טוב. ״בתאריך היסטורי זה״. מספר 116 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 סמול מאיר, ״לא הינו מוכנים מבחינת היקף המחשבה, כי לא ידענו איך יגיבו הערבים״. ״ואמנם באה ההתערבות של חילות האויר הערביים והנחילה מהלומה קשה לחיל האויר שלנו. לאחר הפצצה קשה על שדה דב יצאו כמה מהמטוסים שחנו שם מכלל פעולה והיה צורך להכניסם מיד למוסך התקונים. תוך זמן קצר הוחזר מטוס הבוננזו!, ש־ נפגע קשה מכל היתר, לשרות פעיל וכמו כן תוקנו במהירות האפשרית יתר המטוסים. בצורה זו לא הפסדנו שום מטוס מד,פ־ צצה זו. להוציא אלה שפשוט לא היה כדאי לתקנם. ״יחידת אחזקה מרכזית״ עם פרוץ הקרבות הגיע מספר אנשי יחידת האחזקה ל־ 85 איש. תפיסת שדה עקרון והפנית חלק ממטוסי ״לתא״ לשדה זה חייבו התקנת אמצעי האחזקה במקום, לצורך זה נשלחה יחידה של מכו־ נאים שקבלו הכשרה מספקת בשדה דב. כמו כן נשלחו חוליות לש־ דות התעופה בצפון הארץ. במחצית השניה של 1948 עם רבוי מספד שדות התעופה שנוספו והועמדו לרשות חיל האויד הוחל בתכנון אחזקת שדה כוללת. יחידת האחזקה בעלת הותק משדה דב שמשה גרעין ל״יחידת אחזקה מר־ כזית״ — שאירגנה את שדותי f ר ון הבא: » בגל ״הפרימוסים בערו במחתרת,/ מאת אדם שתקאי ״סולל י העצמאות ב־ אויר״ - חלק ב׳ (חיל האויר במלחמת השיח- תר, החל מתאריך 15 ( במאי 1948 ./ השדה. בשדות כבר עסקו בכל ה- דרגות של שפוץ ואחזקה. לרשות היחידות עמד כוח אדם במידה מספקת. נפתחה תיקיה מרכזית של כל העובדים באחזקה ובהתאם לתכנון מוקדם נוצל עד למקסימום כל כוח האדם. בשלהי 1948 כבר ניתנו המספרים הסדוריים של כל מטוסי החיל. כל מטוס קיבל את מספרו בחיל האויר. רק עתה נתברר שיש בחיל קרוב ל־ 30 דגמים של מטוסים. כמובן — רבוי הדגמים יצר בעיות אין סופיות בקשר לחלקי חלוף. אך מעולם לא קרה שמטוס לא טס בגלל מחסור בחלקי חילוף. במידה ולא היו חלקי חילוף יצרו אותם. ה״הליפכם״ שפורק ביו־לילה בעיה זו נפתרה בחלקה על ידי משלוחים מחוץ לארץ. בזמן ההוא התחילו שליחי הרכש הכללי לע־ בוד באירופה. נציגי יחידת האח־ זקה נלוו אליהם וסיפקו בד־ היפות את הצרכים. מקוד אחר שימשו המטוסים עצמם. מעשרה היו עושים שמונה מטוסים. כל מטוס שהיה יוצא מכלל שימוש — נוצל לשימוש חלקי חילוף למ- טוסים אחרים, כך למשל נוצל זד הליפכס שנחת נחיתת אונס ליד שדה דב כאשר הוא מלא נשק. לאהד שהנשק פונה בלילה ע״י פלוגת פלמ״ח ולאחר שמשקיפי או״ם סיימו את חקירתם למחרת, פורק ההליפכס, ושמש ״חומר גלם״ למטוסים אחרים שהובאו לתיקון. מהנגב : 194 תוך מתן עזרה רפואית באויר 117 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 תמונה זו צולמה בחודש יוני, 1939 . חניכי ?!ורם הטיס הראשון בארץ מחזירים את מטוס האימון הדו־מושבי ל״מוסך* (היתה זו פשוט — אורוה ישנה). נקודה מענינת שכדאי לציין אותה במיוחד, היא כי במטוסים פולניים אלה ניתנו הכנפים לקיפול לאחור, דבר שהקל על אחסנתם. נ א ש ר קורסי הטיס נערכו ברפתות... ברור כיום לרבים שלא תתכן מדינה בלי חיל אויר ופי חיל אויר זקוק לבית ספר לטיסה. אך לא רבים שמעו על קורס הטייסים הראשון בארץ שהת- קיים זמן רב לפני המדינה. היה זה כאשר כמה מחברי קלוב התעופה האר־ צישראלי ביחד עם אנשי ההגנה, בראשם דב הת ואליהו גולומב החלו משפיעים על ההסתדרות והי־ שוב להקים חברת תעופה שתפעיל גם בית ספר לטיסה וגם קוי־טיסה מסחריים. בסופו של דבר הו־ קמה החברה ושמה — ״אוירון״. בראש החברה הועמד יצחק בדיעקב, חבר דגניה א׳, מראשוני חלוצי התעופה בארץ, וממיסדי מועדון ״השחף״ בעמק הירדן. התקציב שניתן לו בתחילה: שחות מלאיי אחת. ראשית הפעולה היתה בהקמת שדה תעופה באד־ מות דגניה א׳ מול אפיקים, ע״י מועדון ״השחף* שנהנה ממעמד רשמי מצד ממשלת המנדט. לאחד מכן נרכשו כמה אוירונים פולניים שנשארו בארץ מהתע- רוכה ביריד המזרח, נבנתה סככה באפיקים ששימשה כמוסך וכאשר הגיע מדריך הטיס האנגלי הוחל באמו־ נים. האנגלי החל מדריך את הקבוצה הראשונה באויר, אך עיקר פעילותו היתה בשתיה לשכרה על הקרקע. לאחר עמל רב ומפח נפש גדול נפסקה הפעולה. לאחר מכן החל להדריך רפפורט, מדריך סיס ותיק מגרמניה (אך חסר רשיון הדרכה בריטי). כע־ בור זמן קצר בא מאנגליה צוקרברג והביא עמו מטוס אמון טייגר מות: הוא הורשה ע״י שלטונות התעופה הבריטיים כמדריך ואחד כך גם כבוחן. את סיום הקורס חגגו ב״כנס תעופה״ עצום שנ- ערך בשדה התעופה בהשתתפות נציגי הסוכנות ונר נהל המחלקה לתעופה אזרחית בממשלת המנדט, מיסטר גאמבל. בכנס זה חולקו תעודות וכנסים וכן סמלים מיוחדים לבוגרי הקורס הראשון. נערך גם מסגן טיסה ובערב נמסר מעין דו״ח ע״י יצחק ב ך יעקב. נציגי מוסדות שונים השמיעו דברי ברכה. 118 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 חניכי הקורס הראשון ומדריכיו מצטלמים ליד מסוס האימון שלהם מסוג י.וו.ד.־ 13 (מתוצרת פוליו). יושבים, ראשון ושלישי מימין, דב הוז ויצחק בריעקב. היה זה לפני 19 שנה והקורס התקיים במשק אפיקים. אגב, כל עבודות הביקורת והתיקונים נעשו על ידי התלמידים עצמם בהשגחת המהנדס פוהורילה. דב הח ויצחק בז־יעקג ממניחי היסוד לתעופה בארץ, בוחנים מטוס קטן מטיפוס ר.וו.ד.־ 5ו. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 - = ! ק ר ב לעיעי ר ב ב ו ת ת ו מ כ י ם שני תצלומים היסטוריים אלה מסמלים מפנה חד שחל בשמי הארץ ביום שלישי ביוני 1948 . עד אותו יום הפציץ חיל האויר המצרי את תל-אביב ללא הפרעה כמעט מצדנו. ובאותו בוקר הופיעו שני מטוסי דקוטה ופתחו במלאכת ההרס. התושבים, שירדו למקלטים בהשמע האזעקה, החלו יוצאים לרחובות בהיודע כי בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בעתים, הופיע ברקיע משהו שלא נראה כמותו עד אז בשמי תל-אביב: מטוס קרב של חיל האויר מוטס בידי טייס ישראלי. היה זה מודי אלון ז״ל, שהמריא ב״מסר- שמיט״ שלו, לירט את הטייס המצרי שזרע את פצצותיו על נשים וילדים, בשלווה רבה, כשהוא משוכנע כי לא קיימת לגביו כל סכנה. רגע לאחר שהצלם הנציח תמונה היסטורית זו, הופל ה״דקוטה״ המצרי והתרסק דרומית לתל-אביב, בחולות בת־ים. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מאת י . ה י ר ש בטיסת ניווט לילית מבאר שבע לבסיסו אבד המחבר את הקשר עם העולם הסובב אותו. האפרוריות המעיקה של הלילה סגרה עליו מכל צד - וכשבמיכליו דלק לשעת טיסה בלבד הבחין מרחוק באורותיו הצבעוניים של... פרס ראשון כתחרות ״הטיפה המרתקת ביותר בחיי״ תורנות של שבת. המחנה, דומה, ישן שנת צה־ דיים מתוקה. המשרדים סגורים, המגרשים ריקים, והמטוסים בשורה, ערוכים כאילו למסדר. בטייסת אוירה של חג. איזי יושב בחדר הטייסים, רכון על שלחן בפבת החדר, שקוע כלו בעריכת הסכומים בספר הטיסות שלו. בחדר המרווח והמאוורר, שורר שקט מוחלט ואיש אינו מפריע לאיזי בעבודה המשעממת של נהול חשבונותיו בספר הטיסות. מדי פעם בפעם, הוא מפסיק את מהלך חשוביו, המיגעים אותו כנראה, נח קמעה, נושם עמוקות ואחר שב במשנה מרץ לעבודה, אוסף דקות שמתחברות לשעות ובלי להרגיש הנה מתבדר לו שכבר הגיע לאלפיים שעות טיסה. משסיכם את הסכום הסופי, הטביע את החותמת על הדף האחרון וחתם עליו. רצה לחזור לקריאת הרומן שהביא אתו מהבית, אך משהו שלא ידע להגדירו ריתק אותו לכסא והוא המשיך לשבת דומם, כאילו הירהר במשהו רחוק מההווה. כאדם המסתכל אל תוך ראי העבר ורואה בו את בבואתו משתקפת בצורה מטושטשת ובלתי ברורה, ודמותו נראית לו צפה ועולה בים של זכרונות מעורבים השייכים כלם לאותו עבר הלא־דחוק־כל־כך. לאיטו נטל לידיו את ספד הטיסות. התבונן בו ארוכות, קרא ודפדף בו מהסוף לכוון ההתחלה. מה אין בו בספר זה, חשב. כל הטיסות שלו מראשית דרכו בחיל האויר ועד היום. אתה מס־ תכל בו וצצות לפניך דמויות מוכרות היסב, חברים יקדים לשעבר, מדריכי טיסה, נוסעים חשובים ופחות חשובים, מבצעי טיסה מרתקים וטיסות קשות ום־ סוכנות. כל שורה בספר מזכירה לך משהו מיוחד השייך לאותה טיסה, כי אין לך טיסה שתהיה דומה לחברתה וכולן ביחד מצטרפות בהכרתך לחוויה אנושית אחת, עמוקה, מרטיטה ונעימה שאת טעמה רק אתה בעצמך יכול לחוש מבלי שתהיה לך אפשרות להקנות תחושתך זו לאחד. ונהנה אתה לפעמים מקריאה בספר הטיסות שלך, כאותו אדם אשר, בתום תקופה ארוכה, נוטל את אלבום התמונות ובו אוסף צלומים גדוש מראשית דרכו בחיים ועד הלום, מביט בהם אחד אחד ו נ ז כ ר . . . אין ספק, לכל טייס ותיק היו מספר קטן או גדול בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יותר של טיסות מרתקות בקריירה התעופתית שלו. אך אחת מתוך אלו זכורה לו ודאי כטיסה המרתקת ביותר בחייו. איזי חוזר לדפדף בספר הטיסות עד שהוא מגיע לעמוד מסוים ונעצר. כן, זהו זה, חושב הוא. זו היתה הטיסה המרתקת ביותר בחיי. היה זה בשנת 1954 , מספר השעות שאליו הגיע עד אותו יום היה 930 , ומתוך זה 55 שעות לילה. לכאורה, לאדם זר שיסתכל בספר, תראה טיסה זו רגילה בה- חלט. היא רשומה כטיסת תובלה מבאר שבע לבסיס במטוס פוקר 05 , טיסת לילה. היש בטיסה כזאת משהו יוצא מגדר השגרה ז מובן שלא. אך אם תסתכל ביתר תשומת לב, ותפנה מבטך גם למשך הטיסה, שארכה שעה ועשר דקות, יראה הדבר מוזר, כי כל איש בחיל האויר, הבקיא בעניני טיסה, יודע שטיסה מבאר שבע לאותו בסיס, אף במטוס האיטי ביותר, אורכת לא יותר מ־ 35 דקות. ואכן היתד! זאת טיסה ,מוזרה ק צ ת ״ . . . חילוץ מבאר שבע היה זה יום חורף חמים. השמים היו בהירים וכחולים ללא עקבות של עננים. דומה היה שהאביב הגיע. איזי ישב בחדר הטייסים, שרוע בכורסה נוחה והקשיב תוך תנומה קלה ל״מוסיקה לצהרי היום״, כשלפתע קרב אליו קצין המבצעים. ,קח מיד את פוקר 05 , דאג שיהיו בו חלקי חילוף ומכונאי וסוס לבאר שבע לחלץ משם את יענקלה. מטוסו נפגע על ידי יתד ברזל שהיד, תקוע באפן מקרי בקצה המסלול ואשר קרע חלק ניכר מהבד של הגה הגבה. בגמר העבודה, עליך לחזור מיד לבסיס וכן גם יענקלה יחזור בפיפר שלו.״ כעבור רבע שעה מצא את עצמו איזי נוסק בכוון דרום, כששמש הצהריים החדפית מחממת את גופו ומנעימה לו את הטיסה. כמה נעים לטוס ביום חורף בהיר, הרהר. אין עננים, אין ערפל ואין גשם אשד יפריעו לך. ומצד שני לא חם לך ואינך מזיע כבקיץ. אמנם, הראות אינה אידיאלית ואובר קל מרחף באויר, אבל לא נורא, העיקר שהמים ואינך צריך להלחם במזג האויר החזיתי הרגיל השורר ברב ימות החורף. משהגיע ל־ 3500 רגל, ישר את מטוסו, ונהנה לד־ אות כיצד מחליק המטוס מעל הישובים שבדרום ו,בולע״ לאט־לאט מרחקים ניכרים. מבלי להרגיש בכך, כמעט, מצא את עצמו קרוב לבאר־שבע. הוריד את החרטום מתחת לאפק, נכנס להקפה ונחת חלקלקות בשדה העפר, לשמחתו הרבה של יענקלה שחיכה עוד משעות הבקר למישהו שיוציא אותו משם. עד שהורידו את חלקי החלוף מהפוקר ועד שהמכונאי מצא את החלקים המתאימים הדרושים לו לבצוע התקון, הספיקה כבר השמש להסמיק ולהתקרב לחלק המערבי של קו האפק. חיים, המכונאי, עשה כמיטב יכלתו לזרז עבודתו ואף העסיק את שני הטייסים שהשתדלו לעזור לו בתפירת הטלאים על גופו מצופה הבד של הפיפר, אולם כל דבר דורש זמן משלו ואפילו הדבקת טלאים, ולכן נסתיימה עבודת התקון רק בדמדומי הערב. לאיזי וליענקלה כבר ברוד היה שיצטרכו לחזור לבסיס בלילה, ויענקלה זזרכונן מב־ חינה נפשית לא להופיע בזמן לפגישה שקבע עם ידידתו בתל אביב. שני הטייסים בדקו את מטוסיהם, את מכשירי הטיסה, אורות הנווט והמצפנים, יענקלה קפץ לתוך הפיפר שאך זה עתה תוקן, הניע אותו והריץ את מנועו כשהוא מביע את שביעות רצונו ממנו על ידי נפנוף רחב של שתי ידיו מעל לראשו וחיוך קל שהתגנב מתחת לשפמו השחרחר. חיימקה המכונאי הוציא את הסדים שלפני הגלגלים, כשחיוך מאזן לאזן נסוך על פניו, ובתנופת יד רבת רושם סימן ליענקלה שהדרך פנויה ושהוא יכול להסיע. הפיפר יצא ממקום חניתו כשהוא משאיר מאחריו ענן של אבק, והמריא לתוך הדמדומים. איזי נכנס למטוסו, לחץ על המתניע וכעבור דקות אחדות המריא גם הוא, בעקבותיו של יענקלה. בהגיעו לגבה של כמה מאות רגל נדמה לו שהוא טס בתוך ענן של אבק ושראייתו קדימה ולצדדים מוגבלת. ברם הרגיע את עצמו באמרו שתמיד טיסה בדמדומים קשה יותר, מאחר ואתה טס במצב של לא יום ולא לילה. איזי הציץ בשעונו וקרא את השעה. 1800 . יש לשער שה״מתי״ יהיה בשעה 1835 אמר לעצמו והפנה מטוסו צפונה. לא עבר זמן רב והפוקר הדביק את הפיפר. איזי הרגיש שמטוסו עומד להקדים את הפיפר והשתדל להתאים את מהירותו לזו של הפייפר ע״י סגירת מצערת, אולם נוכח לדעת שהפייפר המוטס בידי יעקב, הוא אחד מחצבים הקשישים והאיסיים של הטייסת, מאלה המשרתים אותה בנאמנות ובאיטיות מזה שנים רבות. הוא הבין כי לא תהיה אפשרות לשני המטוסים לטוס יחדיו. וכך המשיכו שני הטייסים, כל אחד בנפרד, בטיסתם הלילית כשפני כל אחד מהם מופנה צפונה לכוון הבסיס. טיפה לפי ה״אגי מאמין״ של הטייס לאחר שעלה ל־ 3000 רגל, עבר איזי לטיסה ישרה, קיזז את מטוסו במקזז החשמלי, כוון את מכשיר ג׳ירו־הכוון לפי המצפן האנגלי, וחש עצמו בנוח, כפרש מנוסה על סוס גזעי מרוסן ושקם. זמזומו החדגוני של הפוקר ערב לאזנו והטיסה היתד, חלקמ, חלקה כמו על חמאה. מנורת התא נסכה אור פלואו־ רסצנטי מסתורי על גבי לוח המכשירים שבתוכו היו משובצים מכשירי הטיסה והמנוע. מכשירים אלה היוו אחד מיתרונותיו — המועטים — של הפוקר. איזי חש עצמו מנצח על תזמורת קמרית של מכשירים שדיוק בצועה המוסקלי נתון לפקוחו הבלעדי ועצמת צליליה מבוקרת בעזרת ידיו ורגליו המפעי- לות את מטה ההגוי, הדוושות והמצערת. כל זה בליווי המרעיש והנאמן של המנוע ועל רקע שחור של שמיים מאופלים. איזי הביט החוצה מבעד לחלונות ה״פרספקס״ העבים שהפרידו בינו לבין החשך, והס־ 123 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 חכל סביבו כסי שרגיל היה לעשות, סבוב אטי של הראש, לאט־לאט וכסוי האופק מכל הצדדים, 360 מעלות. הלילה היה שחור משחור, אפיל ואביך, כאלו המטיר האלוהים על הארץ אבק ולכלוך. הגבול בין שמים וארץ שבלט בצורת קו כהה בתחילת הטיסה הלך ונטשטש, וקרקע ורקיע נתמזגו לתערובת חשוכה ומפחידה, נדמה היה שאתה מרחף בעשן ופיח היוצאים מארובה גדולה של בית חרושת. קשה היה לשמור על דיוק המכשירים. אחרי כל הסתכלות החוצה נאלץ איזי לתקן משהו, להרים כנף שהתחילה נוטה, להחזיר לכיוון הנכון את המטוס הסורר שנצל כל הזדמנות לסטות מנתיבו, או לשמור על הגבה. היתה זו טיסת מכשירים ממש, ומלבד זה צריך היה גם להסתכל החוצה, ומה שהכי חשוב, להגיע לבסיס. איזי שמר על כיוון צפון, עמם עד למינימום את התאורה הפני־ פית בתא הטייס, כדי להגדיל, עד כמה שאפשר את טווח ראייתו ולראות רחוק יותר בתנאי הראות הגרועים ששרדו אותו לילה. על הקרקע רבצה אפלה כבדה ואי אפשר היה להבחין בה. לאחר כעשר דקות טיסה מצא אחי את עצמו נין שתי נקודות ישוב, שאותן זהה כגת מצד שמאל וגל און מצד ימין, אולם לא היה בטוח במאה אחוז בנכונות זהויו מאחר שמזמן הצבת הכוון ועד הגיעו מעל לשתי הנקודות שאך עבר מעליהן, עברו בסך הכל עשר דקות, וכרגיל עובר הפוקר מרחק כזה בלא פחות משבע עשרה דקות. הראות היתד, כה גמעה, שכעבור שניות אחדות כבר נעלמו שני הישו- בים מטווח ראייתו, ועם כל מאמציו לראותם תוך הס- תכלות מאומצת לכות הזנב, לא הצליח איזי לגלותם. הם נבלעו בתוך חשכת הלילה. איזי החליט שהדרך הטובה ביותר היא להמשיך קדימה ולטוס לפי כוון וזמן שהם שני נתוני היסוד, ה״אני מאמין׳ שלו שבסופו של דבר יביאוהו לבסיס בשלום. הוא נזכר באזהרותיהם של מדדיכיו לשעבר אשר למדוהו לא ללכת שולל אחר ספיקות ורגשות, כי אם, ברגעים קשים של צורך בהחלטה גורלית, לבחור בנתונים הבטוחים יותר והם, במקרה זה, המכשירים וה״מתי״. שום נקודת אור לא נראתה באפק, אף נקודה שיאחז בה ושתעזור לו בנווט. בינתיים התאמץ להחזיר את המטוס בכוון שבחר לו: , 000 ״. נסה לשוא לחפש משהו בולט על הארץ, משהו שאפשר יהיה לזהותו, והבין שאבד את המגע היקר כל כך עם נקודות הזהוי שכה עוזרות לטייס הטס במטוס החסר עזרי נווט בלילה, ושהוא נתון מעתה לחסדי דוחות השמיים היכולות לסחוף אותו מילין רבים הרחק מהבסיס. אילו ביקש תחזית־עדב לפני המראתו, היה לפחות יודע על מדת הסחיפה ומהירות הקרקע שהוא צפוי להם בגבהים השונים ומתקן את עצמו לפי זה. אך הוא לא עשה זאת, זלזל בתחזית, כפי שהרבה טייסים מזלזלים בהכנת הטיסה לטווח קצר, כמו למשל מבאר־ שבע לבסיס ואפילו כשהמדובר בטיסת לילה. ה״מתי״ נקבע לשעה 1835 חלפו עשר דקות נוספות של טיסה קשה ומאומצת. נוסף לעצם הטסת המטוס, העיקו עליו מחשבות על אפשרויות שונות של כווני רוחות שונים היכולות לסחוב אותו לכל מיני נקודות על פני המפה, ועצם המחשבה על מקום המצאו כרגע העיקה עליו קשה. מצד שמאל, במערב, הבהיקו אורות חוורים, צהובים ועצובים במראיהם, וכאן החלה המלחמה הפנימית בנפשו של איזי. מצד אחד גבר בו הרצון להתקרב לאורות אלה, לנסות לזהותן ולהתמצא ואף נדמה :::: . •י' •־ י" • - •: י ־׳••'־ י י .׳ ־. ״ י יי י י ׳ • .'.־••• . : י ״ י יי יי .•<_•::::: ׳ .׳.״׳: י •־׳•׳ י - י.׳ ••״.!••.•: :••׳.. ״:׳־׳•׳ . • . ׳ 1 ־ .׳.׳.- < •־ «*•׳ £ - - •< י• י / :::: :י י , • ^ י י : :fctaslf ,פייפר״ מנמיך טוס מעל שיירה העושה את דרכה בנגב. י י %%%%%% V»»V«%V•*•*•*•*•*•*•*•*•' ״:״:•:•:״:*:•:•:״:•:•:•:י :•:• : • :::;:::::::::;:•:;:;!;X:: בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 היה לו שאלה אורות שדה התעופה ל ו ה ועיירת העולים שלצידו, ומאידך הדהדו בנפשו קולותיהם הע־ מוקים של ההגיון הקר ונסיונם של טייסים מנוסים, אשר דרבנו אותו להמשיך באותו כוון: 000 , עד שיגיע ל״מתי״ שקבע בתחילת טיסתו והוא בשעה 1835 . ״אם עבדתי מזרחה מלוד הרי שנסחפתי ימינה״ הרהר, •ופרושו של דבר שאני טס מעל שטח הררי״, ומיד פתח מנוע לסבובי נסיקה ועלה עד 5000 רגל. .ואם הגעתי ללוד תוך עשרים רגע, סמן שיש לי רוח גב די חזקה כדי שתהא לי מהירות קרקע של 150 מיל לשעה במקום 90 מיל שהם מהירותי האוירית. בסיכום, נסחפתי ימינה הרבה ומהירות הקרקע שלי גדולה מאד, והמסקנה היא שיש לי רוח דרום־מזרחית חזקה בעצמה של כ־ 40 קשר, אבל אם האורות שראיתי לא היו של לוד, כי אז מה ? היכן אני נמצא אם כןו". ולפתע תקפה אותו מין תשוקה עזה לסובב את המטוס לאחור, לחזור לכוון האורות שראה מקודם, אך הד קולו של מדריך הטיסה שלו בבית הספר לטיסה נשמע בלבו חזק ומשכנע, וכאילו שמע את מדריכו צועק: ״אל תסתובב, המשך ישר, שמור כוון, כדור ומחט באמצע, שמור מהירות וגבה״. הוא המשיך ישר, הד- גיש שתנועותיו מוגזמות, שהגבותיו גסות ושידו מתו- חה על מטה ההגוי. ״הרגע קשישי״, מצא עצמו צועק בקול רם, ״מה קרה לך, קצת טיסה לא שגרתית ואתה כבר מתרגש כמו סבתא זקנה. השד לא נורא כל כך. יכול עוד להיות הרבה יותר ג ר ו ע . . . ״ הביט על המצפן וקרא כוון 300 . בעצבנות החזיר את החרטום לכוון צפון, הפעיל את המפסק המפעיל את מד כמות הדלק וראה שיש לו דלק לעוד שעתיינדטיסה. שוב הרגיע שהמטוס סטה שמאלה, כאלו מתחנן לפניו שיפנה לם־ ערב ויתחיל לחפש היכן הוא נמצא. איזי הדגיש שעו- ברים עליו רגעים קשים ביותר, שעליו להלחם בכל כוחותיו ברצון לסטות שמאלה — כאילו בניגוד ל״רצו־ נו״ של הפוקר. הרפה לרגע מן ההגאים, ריפה את שריריו, ולקח שוב את ״הענינים״ לידים במשנה מרץ. ״תלוי״ באויר בלילה אפור ברור היה לו עכשו שתעה, וכן ברור היה לו שפרט לרתמות המצנח ולמשענת הכסא אין מאחורי גבו כל משען, ושהוא מנותק לגמרי מהעולם החיצוני. אין איש אשר יעזור לו להחלץ ממצבו הנוכחי, ורק הוא, בכוחותיו שלו ומחשבתו — אם תהיה צלולה במידה מספקת — יוכל לצאת מהסבך ולנחות בשלום. בדידות איומה תקפתהו, והעיקה עליו כאבן כבדה. תחילה חשב שהסיבה היא רצועות הגב ההדוקות מדי ואשר לחצו על חזהו, אך לאחר שהפחית מלחץ החגורות, נוכח לדעת שלא החגורות כי אם הבדידות הבלתי נסבלת היא הלוחצת עליו. הוא נזכר כי שמע וקרא על ן ן § g | s ן iia111!fc ia; iS ^ . . . יי , •""••דד^־ JJD ? והל צופים עוקב בנזב 0י 1 אחו .ו.ר 1ורדיםי משפת־היס בתל אבינ בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מאת י. אלטמן מה קורה כאשר פרח-טיס ישראלי נוחת נחיתת-אונס בחלקתו של איכר איטלקי במבואות רומא - על להטוטיו של הטייס ״ששכח טיסה ישרה מהי״ ועל ה״אלפא-רומיאו״ של הרוזן הציוני רוברי - קורות קורס ישראלי בנכר פרס שני כתחרות ״הטיפה המרתקת כיותר כחיי״ בשלהי שנת 1948 נמצאתי יחד עם קבוצת בחירים ישראליים ברומא, איטליה. מטרת שהותנו בארץ זו היתה ללמוד טיסה. לשם כך נשלחנו על ידי מטה חיל־ האויר. כמקום מגורנו שימשה חוילה הדורה, אשר שכנה באחד מפר־ בריה הצפוניים של העיר. חוילה זו היתד, שייכת ליהודי שוויצרי שאיסשר לנו את השמוש במקום, כנראה מטעמים פילנטרופיים ול־ אחר שכנוע מתאים. נוסף לם־ ׳. נורינו שימשה לנו החוילה גם .:מקום בו עברנו לימודי קרקע למקצועותיהם השונים. חולקנו לשתי פלגות־טיסה. אשר בעוד שאחת טסה — שקדה הש- ניה על לימודי הקרקע. טיסותינו בוצעו במסגרת בית־ספר איטלקי אשר היה שייך לרוזן איטלקי בשם ״רוברי״. הרוזן היה בעל בית ספר לטיסה שנקרא ,אליקא״. בבית־ספר זה היה מספר רב של מטוסים מסוגים שונים, רו־ בם מטוסי הדרכה. וכן מספר ניכר של דאוני הדרכה. ״קיר המות״ מצפון חלק ניכר מהמטוסים היו מטו־ סיס אזרחיים, בעלי ארבעה מוש־ בים להובלת נוסעים, אשר צוידו במערכת הגאים כפולה להדרכה. שדה התעופה שלנו — שדה אורבה — שכן במישור. כשנהר הטיבר מקיפו משלושה צדדים. והיד, מכוסה כילו דשא מוריק. בהיותו שדה־דשא וחסר מסלולים, איפשר נחיתות והמראות לכל הכוונים. השדה היה חרוש כהלכה ע״י מכתשי פצצות ממלחמת העולם השניה, כאשר מפציצי בנות־ הברית הפציצוהו. ולא הותירו בו אבן על אבן. מצדו הצפוני בלס קיר מעוגל אשר שימש בשעתו כ״קיר־מות' למכוניות. וכפי שהוברר, העביר קיר זה הרבה ״חברה טובים״ לעולם שכולו ס ו ב . . . משדה זה עצמו ניסו בשעתו להמריא גבורי מלטה ולמפדיזה, יאונדר כהן ונ׳ורג׳ ברלינג. הם עמדו להטיס מטיס (ורסמן לישראל, אולם אחר המראת 126 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 המטוס פרצה בו אש ושניהם ניספו. שרידי המטוס נמצאו שרו־ פיט ליד אחד מפאתי השדה, לא רחוק מהמקום בו חנינו בשעות טיסותינו משדה זה. קיימת היתד, סברה כי בוצעה חבלה במטוסם לפני המראתו לארץ. ברם, זה היה חודשים רבים לפני שהגענו לשדה אורבה, קבוצת צעירים ארצישראליים שכל מאויים — טיסה. ״אבאנטי לונגו! אבאנטי!״ אותו בוקר לא היה שונה מכל בוקר אחר. אחד מחניכי קבוצ־ תנו, ״סמיקלקה״, יצא עם מרתח הטבחית האיטלקיה, לערוך קניות בשוק ולא שכח, כמנהג כל אחד מאתנו ביום השוק, לקנות לאדיק אלוף את הגבינה המפורסמת וב- עלת ריח ה נ ח ו ח . . . לאחר תקופת־ מה ביקשו התורנים בדמעות־תנין את מנהלני - טוביה ,.שפכטל״, שיציירם במסכות־גז ביום תורנות־ השוק. עם בוא הפלגה אשר טסה לפני הצהרים. הגיע תורנו לצאת לטי- סה. ולאחר ארוחת הצהרים הד־ שנה, עלינו ל״סיקס ווילר״, מו־ כנים וערוכים לצאת לשדה הת־ עופה. ובקריאת ״אבאנטי לונגו! אבאנטי!״ ניתנה הגושפנקא לנ־ הגנו האיטלקי ״לונגו״ (״הארוך״) — לצאת לדרך. באותו יום, בצעו בו ב״לונגד* זה חניכי פלגת לפני הצהרים, שמרובים היו בה הליצנים מבטן ומלידה, תעלול רציני. ל״לונגו" היד, הדגל משונה (הריני קורא לזאת חכמת־חיים). היה נרדם בכל מקום בעת שלא נדרש. כשהגיע באותו בוקר לש־ דה — ״נפל המסך״, ולונגו שקע בתרדמה עזה. שאול ארלוזורוב לא התמהמה, שפך קצת בנזין על עקבי נעליו — והצית! לונגו התעורר, קפץ, החל לרוץ והסתער מלוא קומתו לתוך הטי- בר. לאחר שהתנער מעט, נפל המסך והגבר שקע שוב בתרדמה ע ז ה . . . עברנו ליד השגרירות המצרית, וכדרכנו יום־יום לא היססנו לד,ש־ מיע במקובץ קריאה ערבית עסי־ סית (קיימת סברה עד היום הזה, כי השגריר המצרי היה נוהג לכוון את שעונו כל אימת ששמע ״ברכה״ זו). נאלצנו להפסיק נוהג עליז זה לאחר אתראות חוזרות ונשנות של ה״פוליציה״ (המשטרה) האי- טלקית אשר עצרתנו מספר פעמים ואיימה ב״סוג׳ורנו״ — (בית כלא). הגענו לשדה, נערכנו למסדר, וקבוצות־קבוצות ניגשו החניכים למדריכיהם. מלומבדדי לאמברוזיני אותה תקופה היינו ברמה של מבחן 30 שעות טיסה על המטוס הראשון אשר ד,טסנו בקורס. היה זה מטוס איטלקי בשם לומברדי בעל כנף תחתית עם מגלש ,FL-3 זנב ומכסה תא שנפתח כלפי מע־ לה, מטוס חביב ביותר. במטוס זה ישבו החניך ומדריכו זה בצד זה. הוא איפשר ביצוע כי להטוטי האירובטיקה והיה בעל מנוע קונטיננטל, אשר סיפק 90 כ״ס בלבד. לאחר 40 שעות טיסה עמדנו לעבור למטוס משוכלל יותר בשם אטברוזיני, מטוס מוצלח מאד, בעל 4 מושבים, אשר זה לא מכבד השיג שיא עולמי בטיסה לטווח של 3000 ק״ם! אך למטרה זו הוכנס סיכל דלק נ־סף במקום שני המושבים האחוריים. מנועו !;•ה בעל 120 כוה סוס בלבד. ״לונגו״ צלל לתוך ה ט י ב ר . . . למטוס זד, היתד. תכונה ״נבזית״, הוא היה מפיל כנפיים בהזדקרות ובנחיתד. והיה ק ע ה להנחתה. מ־ שום כך לא קל חית להטיסו. מהאמברוזיני עברנו לאחר כ־ 80 שעות טיסה לפרוקטור, מטוס ברי־ טי בעל ארבעה מושבים. מנועו סיפק 240 כ״ס יהיה בעל מתקן לשנוי פסיעת מדחף המנוע. לאחר מבחן 80 השעות, ביצענו טיסות ניווט לאורך ולרוחב המגף האיטלקי, כמה שעות טיסת־מעדך ותרגילים מורכבים יותר. 720 הפיכוכים של יופי מדריכינו לטיסה היוו קבוץ־ גלויות שלם: איטלקים, אמריק־ איים ודרום־אפריקאיים. מדריכי היה מר גורדון, אמריקאי עב־ בשר, בעל חיתוך דבור איטי ומודגש, וטייס צי לשעבר. יוסי, אחד מחברי קבוצתי, וא- נכי — קיבלנו אותה שעה את תדריך הטיסה מפי מר גורדון, וכדרכו נוהג היה לשאלנו שאלות שונות ומשונות כגון: ״היכן אין עילוי בכנף ו״ — יוסי נזדרז לה- שיב ״בקצה הכנף, מר גורדו!״, וזאת מאחר וכתוב שם באנ ג ל ית: אין הרמה). ) NO LI FT במועד מאוחר יותר, עלה מד־ דיך זה עם חניך אחר, ולאחר שהגיעו לגובה של 1000 מ׳ (המג־ שידים במטוסים האיטלקיים היו 127 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מר גודדון בקצב דבורו האיטי: . ו ב כ ן ! עשה לי 720 מעלות סבוב מכויילים במידות מטריות), אסר שמאלה״. החניך, כרבים מאתנו, שלא שלט שליטה מושלמת בשפה האנגלית, נוסף להתרגשותו היתרה באויר, מתמרן בצורה מפליאה בגובה 300— נמוך, שלא עלה על 400 מטר. מדריכי הטיסה האיטלקיים סו־ לינרי ודיקרושנצו — שניהם שועלי־טיסה ותיקים, סיפרו כי טייס המטוס המשונה הוא גבר .מיסות ניווס לאורך ולרוחב המגף. . , ״ — לא התמהמה והתחיל לסוגב חדות שמאלה, סובב וסובב וסופר לעצמו — אחת, שתים, ש ל ש . . . . שלשים ואחת, ושת י ם . . . המד־ דיך ישב ו ש ת ק . . . יש אומדים שאילולא הפסיקו המדריך כאשר הגיעו לסיבוב ה־ 70 , היה ממשיך עד שבע מאות ועשרים סבובים שלמים. מאותו יום ואילך, היה מדריך זד. נתקף בעוית צחוק בראותו את החניך, וזה האחרון טוען בי אין כמוהו מומחה לסיבובים חדים שמ א ל ה . . . בגמר התדריך ניגש יוסי למטוס בדקו, ,ADD שנשא את האותיות חתם בספר המטוס ויצא לטיסה. אני חכיתי לתורי לטיסה מיד לאחר שינחת. קוליכיירי — הטייס ששכח טיסה ישרה וארפקית מהי אך יצא יוסי לטיסה ורעש נורא נישא ליד מוסך המטוסים. מהמו- סך הגיח פתאום מטוס משונה־ מראה, דו־כנפי, בעל מנוע כוכבי ענק ועל גופו מצויד דרקון אימים. אך הגיח מהמוסך ומיד נישא למרום בזוית נסיקה תלולה ביותר. כל העינים, לרבות של מדריכי הטיסה, עקבו אחר המטוס שהחל בן 63 (ששים ושלוש בלבד) ובי ב־ 1935 היה אלטע זאכען זה — אלוף האולם באירובטיקה. ואכן לא היה קץ להתפעלותנו! אפילו מדריכי הטיסה האנגלו־סכסיים, שרקו שריקות תמה 1ן בראותם את תמדוניו המזהירים והמסוכנים הפוך, לנסוק הפוך ומתדגיל אחד עבר למשנהו עד שבצע הזדקרות בגובה 300 מטר לפני המוסך, הסתחרר למטה, התיישר פול המוסך, נ ח ת . . . ונכנס לתוך המוסך כלעומת שבא, בהשאירו את הכל נדהמים ופעורי פה. ADD ־ בינתיים נחת יוסי וה הפר כולו שלי. בדקתי את המטוס בדיקה חיצונית, רתמתי את עצמי ובדיקת המנוע הראתה כי הכל כשורה. קיבלתי אור ירוק מ.שורטי״, פקח התנועה־האוירית האיטלקי הנמוך, וזזתי לעפדת ההמראה. אגב, מדריכינו האיטלקיים — דיקרושנצי ופולינרי, התיהסו ביראת כבוד גדולה ל.שורטיי זה, והסיבה היתד, כי שורטי היה טייס קרב בפלחפת העולם הרא־ שונה והיה לו מאחריו משהו בדומה ל־ 15,000 שעות טיסה וב־ חפישה פטוסי אויב פוסלים על בטוח. הפרופלר נעצר יציב כסלע ההפראה על פסלול הדשא היתה כשורה. לאחד ההמראה הורדתי מעט את חרטום המטוס, קיבלתי .. .אילולא הפסיקו המדריך כאשר הגיעו לסיבוב ה־ 70 של אותו נשר זקן ששמו קולי־ ביירי. קוליביירי זה שכח כנראה פזפן כיצד נראית טיסה ישרה ואוסקית. הוא לא פסק להתגלגל, לטוס על הצד בלי לאבד גובה, לטוס מהירות נסיקה וקיזזתי אותו. בגובה 150 ם׳ פניתי פניות טפוס שפאלה לצלע צולבת כש־ אני פמשיך לטפס. פתאום החל מ־ נוע המטוס משתעל קשות, פעם ופעמים, ולפני שהספקתי לומר 128 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 .ג׳ק רובינסון! נפח המנוע את נשמתו והפדוסלר נעצר יציב כס- לע. נשתרר שקט אימים בתא, עד שיכולתי לשמוע את הלמות לבי. לחצתי מיד את מטה המטוס קדי- מה על מנת לקבל מהירות. גובה המטוס היה 250 מטר בערך ו ה ל ב . . . במטר אחד בעדך פחות. העפתי מבטים ימינה ושמאלה והחילותי תר ומחפש בעיני שדה מתאים לנחיתת־אונס. השטח בסביבת שדה־התעופה היה גבנוני, מסולע ומבוקע ערוצים מפותלים, ובמבט ראשון לא נר- אה מתאים כלל לנחיתת אונס. למזלי, הכרתי את השטח היטב מחמת מנהגם המגונה של המד־ ריכיס, אשר בכל הזדמנות יצאו לשחר לטרף, ומטרתם היתה לג- לות ולהפחיד בטיסה נמוכה — זוגות איטלקים אשר יצאו בטאו־ תיהם את העיר, ביהוד ביפי ראשון, במגמה להתבודד בחיק הטבע. לבסוף פניתי אל אחד הגאיות אשר נתן את הסיכוי הגדול ביותר לנסיון נחיתת אונס. לאחר שהחלטתי כי גיא זה יביא את ישועתי, פניתי אליו, אולם, תוך התקרבות לערוץ הס־ פותל, גליתי כי חוטי חשמל רבים חוצים אותי לרחבו. תחתית הגיא מחולקת היתה לחלקות רבות וקטנות, מעובדות יפה. פאתי החלקות מגודרים בגדרות אבן, עשויות פאבנים שסוקלו מחלקות האדמה ושדרות עצים מפרידים בין חלקה אחת לשניה. מגלשוגי גבעת המורה לני היתת האונס עליכם לזכור כי איטליה המרב־ זית והדרומית, בניגוד לצפון איטליה — הינה ארץ חקלאית ברובה ועניה בשטחי אדמה. משום כך מעבדים האיטלקים כל שעל אדמה אשר ניתן לעבדו. תוך שמירה על המהירות, נש־ פעה שריקת הרוח כשהיא הומה, בעברה על פני חלקי המטוס השונים. התקרבתי לשדה שבגדלו עלה אך במקצת על גודל מגרש כדור־סל. סיכויי לנחות בשלום על פני שדה כזה נראו קלושים ביותר. ככל שהלכתי והתקרבתי אליו, ראיתי כי משני צדיו מתרוממים סלעים זקופים. בגישה לשדה מתוחים היו חוטי מתח־גבוה ומיד אחריהם — בפאת השדה ממש — שורת עצי ברוש גבוהים. היה ברור שהברושים חוסמים את חלקה האחרון של הגישה הסופית לשדה. איתרע מזלי והיה לי נסיון מסוים ולא מבוטל בטיסות על דאוני ״קלוב התעופה" ונסיון זה התבטא, בשעתו, בנחיתות־אונס רבות, כולן כמובן נחיתות אונס על שדות שונים ומשונים. באותה תקופה היו רבים, וב־ תוכם אני, בדעה שאין כל ערך מעשי ללימוד הדאיה, ואילו עתה, במצב בו חיתי נתון, הודיתי לאל על נסיוני זה שרכשתי נגלשונים בגבעת המורה שבעמק יזרעאל. אולם לפרות עובדה מקילה זאת הייתי כולי שטוף זעה קרה אשר הלכה ונצטברה על גבי, ידי רעדו והייתי מלא התרגשות נוכח המבצע של נחיתה על פני שטח קטנטן ובלתי ידוע. בעודי מתקרב לקרקע, הבחנתי כי חוטי החשמל, המתוחים לרוחב נתיב ההתקרבות לשדה, יפריעו לי בגישה, וכי לא אוכל לנחות בלי להתקל בהם. נוסף לכך נזכרתי כי בסוף נתיב הגישה ניצבה שדרת העצים אשר חסמה את הגישה לשדה. שקלתי את המצב במהירות! שאלתי את עצמי מה עלי לעשות ז אם אגלוש ישר — אתקל בחוטים ובשדרת העצים! אם אגדיל מהירות — לא אגיע לשדה. ואם אקטין את מהירותי — ודאי שלא אגיע, ועוד אמצא במצב של אבוד מהירות וכניסה להזדקרות. ובכן, חשבתי, מה אעשה ז מתחת החוטים ומעל הברד שים החלטתי החלטה קשה ויתכן גט נועזת, אולם היתד! היחידה האפש- רית במצב שבו הייתי שרוי: החלטתי לצלול מתחת לחוטים, לעבור בינם לבין הקרקע, לאסוף מהירות, ומיד לאחריהם למשוך את המטוס, ועם עודף המהירות לע־ בור את שדרת העצים ולנסות לנחות מיד אחריהם. יתכן, חשב־ תי, וההזדקרות הפלאה אחרי העצים תאפשר לי העצרות פידית בסוף השדה. ניתוח הדבר לאחר פעשה אינו נותן תפונה אוביקטיבית פכל מה שהתרחש במציאות. ההחלטה לבצע את הפסופר לעיל היתה כמעט אינסטינקטיבית, וכן היה גם הביצוע של נחיתת־אונס הר־ פתקנית זו, שאני משוכנע. כי בתנאים רגילים לא היתה פצליחה בשום פנים ואופן. ואכן, צללתי פתחת לחוטים, כפעט עד לתחתית הערוץ, ו ב נ ר שכי את הפטוס בשעה שראיתי הפרופלר נעצר יציב כסלעי. את שדרת העצים מתרוממת מולי — קיבלתי חבטה עצומה, שהרעידה את מטוסי ולא כל שכן אותי, עד ששערי סמר כולו וחשתי במעין הצטמקות משונה בקיבתי. נתברר שקרעתי סספר חוסי 129 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 סאת א. רוזן פרס שלישי בתחרות ״הטיפה המרתקת כיותר בחיי״ ״לא היה קשה לנחש, אנו נבוא אחד מול השני. היתה לנו כשניה וחצי להיות בקו אחד בדיוק. חשבתי - אם הוא יכול לירות בי מלפנים, מדוע לא אירה בו גם אני? פתחתי באש והוא פינה לי את הדרך...״ קולו החד של הטלפון המבצעי הצטלצל לפתע בתוך המתיחות שהיתר, שרויה בחדר המבצעים של הטייסת. נערה חיננית אשד במילואים שמשה בפקידת מבצעים בטייסת, הפסיקה הרהוריה אודות המעשה ששמעה מפי אחד הטייסים על גיחתו הקודמת, הרימה את השפופרת בתנועה מהירה והצמידתה אל אזנה. לאחר רגע של האזנה השיבה ״רגע אחד בבקשה״ והגישה את הטלפון למפקד הגף שנמצא לידה בחדר ואשר עסק, אותו זמן, בקריאת שמות הטייסים המסודרים ברשימת תור־יציאה לפעולה. מפקד הגף, גבר איתן כבן עשרים ושבע, נשוי ואב לילד, קיבל מידה של פקידת המבצעים את השפופרת והאזין. הוא, אל נכון. ידע מיד במה המדובר, כי הרי לשם כך נועד טלפון מבצעי בשעת חרום. לכן חסרו לו רק הפרטים האחרונים באשר למקום וסוג הפעולה, סוג החמוש ומספר המטוסים. ,הזנק מיד שני מטוסים בחמוש פנימי ( 4 תותחי 20 מ״ם), נפלם ורקטות למיצר המיתלה! יש לתקוף שיירה המתקרבת מסואץ. שים ל ב ! כוחותינו מעורבים בין האויב. בתוך המיצר עצמו קיימת מלחמת פנים אל פנים מכוך אחד לשני. אל תנסה לירות בכחות קרקע מחופרים מחשש פגיעה בכחותינו. בהגיע המטוסים למקום עליהם להתקשר עם תחנת הקרקע במקום. יש שאלות?״ השאלה האחרונה נשאלה אף כי ידוע היה מראש שאין שאלות. את הפקודה יש לבצע במלואה. אדרבא, אם תבוא שאלה היא תהיה האם יש עוד משהו ז — ולאחר שמפקד הגף שיחזר לעצמו את פרטי ההודעה על־מנת לבחון שוב את פרטיה, השיב: ,אין שאלות. הכל מו ב ך . .או קיי, בהצלחה״, נשמע מן העבד השני והטלפון נסגר. מפקד הגף הניח את השפופרת, נטל את רשימת התור אשר היתה צמודה ללוח־נייד מכוסה בצלולויד, מחק את הזוג הרשום בראש התור, העבירו לסוף התור ואת שמות שני הטייסים מסר לפקידת המבצעים כדי שתרשום אותם בספר ההרשאה לטיסה, ותמסור 130 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 , . . . תוך כדי כך, עולה בסולם המכונאי, מחבר צינור חליפת הלחץ שזי, ומשחרר סיכות הבסחון מהכיסא.* הודעה למקומות המתאימים ולמגדל הפיקוח. עוד הפקידה בעבודתה ומפקד הגף נכנס במרוצה לחדר הטייסים וקרא: .ל. ור. מיד לחדר התדריכים לקבלת תדריך״. אנו מקבלים תד ר י ך בחדר הטייסים נמצאו אותו רגע אלה שחזרו מגיחה אחת והמתינו לבא תורם בשנית. יושבים היו בבגדי הטיסה. חליפות הלחץ, אליהם הוצמדי תעודות, מפות, נשק וכל דבר קטן שעלולים לשכחו בריצה למטוסים ואשר עלול להועיל הרבה בצניחה אי שם פעבר לכחותינו ואף במדבר צחיח התפוש כבר על־ידינו. בקיצור, כל דבר העלול לסייע במה שנקרא -מילוט נפש״. יושבים להם שרועים בכורסאות קש. קבוצות־קבוצות, ומעלים רשמים על הגיחות שעברו ימתכננים ומביעים דעות באשר לשיטות התקפית קרקע ואייר בגיחות הבאות. וכדי לשמור על קשר עס המציאות, מקבלים מדי פעם בפעם אינפורמציה טייח מפי אנשי המודיעין על מידת התקדמותנו והתנהגות האייב מצד אחד, ומצד שני שומעים במשך כל היום את החדשות ממקלט הרדיו הקטן, תשורת ״הועד למען החייל״, כדי להשוות עד כמה כבר יודעים האזרחים [>—, • j ribwa !,!.! בעורף וכדי לשמוע מה נו המבצע. עם השמע הקריאה קמנו מיד ל. ואני ונכנסנו לחדר התדריכים. ל. הוא מספר אחד שלי בכל מבנה. הוא בעל קומה ממוצעת וגוף רחב, מבוגר ובעל פנים חרושי נסיון רב. את נערותו עבר במחנות הנאצים וזכרם מקועקע לו על זרועו. לארץ הגיע בתקופת מלחמת השחרור ואף הספיק להשתתף בכמה גיחות מבצעיות. מאז ועד עתה תרם את חלקו בהעמדת טייסי קרב מבצעיים בחיל האויר והכנתם ליום פקודה. בחדר התדריכים, המכוסה מפות, דיאגרמות וכל שאר עזרי־תכנון, חיכה כבר מפקד הגף ומסה בידו. קצין המודיעין שלצידו פותח ללא הקדמות בתדריכו הקצר, עוד בטרם הספקנו לשבת. על המפה שממול הוא מצביע על קו ההפצצה. תוך כדי כך מוציאים אנו את ספותינו ומסמנים עליהן את הקו. הוא ממשיך ומספר על הנעשה בחזית ולאורך הדרך ומסיים: .היו זהירים ודווחו חזרה על הנעשה בשטח״ מפקד הגף מבהיר בקצרה את המטרה ומגבלותיה, מזכיר שוב את מגבלות המטוס לבל נשכחם ומוסיף: 131 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ״שימו לב סביב. פעילות נזיגים גדולה היום. הצליחו״. בחדר ההלבשה העלינו על עצמנו ציוד נוסף. בבדיקה אחרונה לא החסרנו ביקורת מסכת החמצן, מערכת הקשר בכובע המגן, נשק, מזון ומפות. ומחדר ההלבשה לחדר המבצעים. חתימה בספר ההרשאה לטיסה. מבט אחרון על מספרי המטוסים ויציאה תוך — שלום ולהתראות — לפקידת המבצעים. הכפיש שינה את צורתו הטנדר שעמד במגרש החניה של הטייסת, זינק בנאקה לעבר המסלולים כשאנו ישובים זה בצד זה בתוך תא הנהג. ״היא סוחבת יפה המכונה הזקנה הזו״, מפליט הנהג, איש מילואים כבן ארבעים. נכון — חושבים אנו — אף לאחר שכל אחד מאתנו מנסה בה את כושר הנהיגה ש ל ו . . . תוך נסיעה אנו משננים את פרטי הפעולה, מנסים לדמיין את השטח והשיירה וכוון ההתקפה היעיל, כשלצידי הדרך חולפות בזו אחר זו מראות הבסיס. זה הבסיס אשר אך תמול־שלשום היה יופ־יומי וחסר מתח. זה הבסיס, אין להכירו היום. כל אחד במקומו, יודע את עבודתו ומבצעה ביעילות ובמהירות. כח הרצון מפיק הספק רב לאין שעור, כלם כאחד שותפים במאמץ הכללי והמודגש בכל פינה. בנסיעתנו לאורך הכביש חולפים אנו שוב ושוב ליד מטוסי הקרב המתכתיים והנוצצים. על זה מטעינים חמוש חיצוני — פצצות ורקטות, ואת זה ממלאים בדלק לטיסתו הבאה אל הבלתי נודע. נראים הם, המטוסים, כנטולי תנועה וכח, אך למעשה חורשים הם בשקט מזימות שטניות הבאות לידי ביטוי הרסני בפצצותיהם ובלועי תותחיהם. תוך חצי שעה עלול כל אחד להטיל אימתו על ראשו של כל חייל הנמצא בכל מקום שהוא בחזית ללא התחשבות וללא רגשות, כ״מיפלצת קרה״ חסרת לב, אך לא חסרת נשמה וכבוד. — אין המיפלצת מותרת לנוהג בה אף כמלא הנימה. דיקנות של מבונה נדרשת מהטייס בכל עת ולא, נוקמת היא בדרכיה השונות והמשונות, במהירות מסחררת ובתוצאות קטלניות. וכך עוברים אנו ליד המטוסים אחד־אחד ומחפשים ביניהם את אלה אשר עלינו להטיסם, לפתע קלטו עיני את המספר 42 . זה אותו מטוס אשר חזרתי אתו מהגיחה הקודמת ואשד נמצאו בו ארבעה חודי כדורים. זוכרני היטב פגיעותיהם. כל אחד, פגיעתו במטוס, — כאילו פגעה בי עצמי (אף כי אחד מהם לא היה רחוק מכך מ מש) . . . המקלען מג׳כל ליכני . . . ה י ה זה בצומת ג׳בל ליבני, כאשד נכנסנו רביעית אורגנים לתקיפת הצומת מכוון השמש. את המבנה הוביל ל. ואני אחריו. לאחר שהעלה באש זחל על הכביש, יצא מההתקפה ולפתע פרץ זנב לבן מכנפו הימנית. — אוהו — חשבתי לעצמי — כאן מתחיל העסק להיות רציני. הודעתי לו פיד על נזילת דלק מכנף ימין והוא הודיע כי הינו חוזר לבסיס מחשש חוסר דלק. כאשר פתחתי באש על הצומת וחיילים התרוצצו מחפירה לחפירה בין פגיעות הכדורים, חשבתי לעצמי כי הם חמדו לצון עם ל. ואין פגיעתם רעה כל כך. תוך כדי כך, הגעתי לסוף צלילת ההתקפה והעפתי מבט לשמאל. במרחק של כ־ 15 מטר ממני שכב מקלען ושילח בי אש עזה. ״ ב ו ף . . . ״ נשמעה טריקה ומכה זיעזעה את מצנח הגב שמאחורי כתפי השמאלי. מיד התמלא כל התא בעשן וראיתי נשתבשה כליל. הפעלתי מיד את האוורור והתחלתי ממשש עצמי תוך צביטות שמא נפגעתי ואיני חש ב כ ך . . . אני עדיין שלם. העפתי מבט על שעוני המנוע, שום שינוי. בעתים התאוורר התא והעשן נעלם. הודעתי ברדיו: ״מספר שנים כאן, נפגעתי. ממשיך בהתקפה*. בהצלפה שניה שטפתי באש את מקום המקלען ולאחר זאת לא נראתה עוד כל פעילות משם. כרבע שעה לאחר שנחתתי, הביא לי המכונאי את הקליע הלבן והנוצץ שהוצא ממשענת ה כ ס א . . . סוף סוף הגענו למטוסים שהוקצו לנו. הטנדר נעצר ואנו נפלטנו החוצה. רק דרכו רגלינו על הקרקע ושריקה חדה משכה את תשומת לבנו. רביעית אורגנים חוזרת מכביש אל־עדיש — קנטארה. ארבעה יצאו — ארבעה חוזרים. אותו כביש, מספרים, מלא כלי רכב נסוגים בבהלה. עם כל הצלפה על מכונית, היא נעצרת ומתחילה לפלוט בני אדם בכמות עצומה ביחס לגדלה, המכונאים ועלילות המטום שלהם קריאתו של ל. החזירתני למציאות. ״מספיק כבר להסתכל. אף פעם לא ראית אורגנים נוחתים ו שמע, כשאסמן לך ביד עם הבוהן לפעלה, רק אז תתניע. חבל על כל ליטר דלק״. ״או קיי, זה יהיה בסדר״. בגשתי למטוס, כבר חיכו לי המכונאים והמטוס היה מוכן לטיסה. מלא דלק עד הטיפה האחרונה, תותחים דרוכים וטעונים, פצצות, נפלם ורקטות מוכנות לפעולה, חמצן מלא. המטוס מוכן. בספר המטוס נמצאות כל שמונה החתימות של האנשים אשד טיפלו בו והכינוהו לטיסתו זו. חסדה רק חתימה אחת. שלי. המכונאים נראים עייפים כאשר המטוס ממריא לגיחת קרב. אך כאשר הוא חוזר והטייס מספר להם את עלילות ״המטוס שלהם״, מאושרים הם וזוהרים. לאחד בדיקה כללית של המטוס אני מטפס ונכנס לתוך מושבי. מהדק את רצועות המצנח תחילה ואחר את רצועות כסא המפלט. תוך כדי כך, עולה בסולם המכונאי, מחבר אל המטוס את הצינור היוצא מחליפת הלחץ שלי. לאחר זאת מתישב לו המכונאי על הסולם הנשען על דופן התא ועם מטלית נקיה מקנח את כפת התא ובעיקר את החלק הקדמי כדי להקל על הראיה 132 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 פתוך המטוס. כמובן שיצר הסקרנות מתגבר עליו בינתים והוא שואל תוך כדי ניקוי הכפה — לאן טסים עכשיו ומה נשמע בשטח ומתי כבר גומרים עם כל זה ? ואולי .נקה״ כבר באותה הזדמנות את המשו־ לשז ועוד שאלות דומות. אנו יוצאים _ ״מיפטרים״ חוזרים אחדי נצחון לפתע מורמת ידו של ל. ממטוסו והבוהן כלפי פעלה — סימן להתניע. .הכל נקי 1״ שואל אני את המכונאי שלידי, שמתפקידו לבדוק אם אין אנשים או עצמים כלשהם בקירבה מסוכנת למטוס מלפנים ומאחור, ולוודא שהמצבר החיצוני מחובר למטוס במצב .מופעל״. .נקי!* הוא משיב ואני מודיע: .קונטקט!״ ומבצע את פעולות ההתנעה. ביד ימין אני לוחץ על ,מפסק ראשי להנעה׳. פותח ,ברז דלק ללחץ נמוך׳. לוחץ על ,מפסק ראשי להצתה׳. פותח ,מפסק הצתה על הקרקע׳ ו כל אותם מפסקים מסודרים לפי סדר השמוש בהם על ,מדף ההתנעה׳. האחרון בתור הוא כפתור המתנע. לחיצה עליו, ושקט רב־מתח שורר במטוס. יד שמאל מוכנה על מנוף ,ברז דלק ללחץ גבוהי, העינים *פודות לאורות הירוקים של כן הנחיתה. בלחיצה על כפתור המתנע מופעל מנגנון שעון המחלק לכמה שלבים את המאמץ הרב הנדרש מהמתנע עצמו, כשעליו להפעיל את המנוע ומקל בכך על ההתנעה. לכן עוברות כ־ 4 שניות עד אשר נצמד המתנע למנוע ומסובבו. פעולת ההצמדה גוזלת כה חשמלי רב, דבר המתבטא בנפילת מתח ובכבוי רגעי של האורות הירוקים של כן הנחיתה. לכן, עם כבוי האורות, יד שמאל דוחפת לפתיחה את מנוף ברז הדלק ללחץ גבוה. נשמעת יבבה ההולכת וגוברת וקולות רעש, כשל סופה משתוללת, בוקעים ועולים מהמנוע עד שסיבובי הטורבינה גוברים יותר והרעש הופך לשריקה חדה המבשרת כי המנוע פועל כשורה. סימן למכונאי והוא מנתק את המצבר החיצוני מהמטוס, מסלק את הסד העוצר את הגלגל הקדמי וניגש לקצה הכנף השמאלית. הוא מרים את בוהן ימינו לאות כי הכל כשורה והדרך ליציאת המטוס פנויה, אני משיב לו בנענוע ראש, מגביר סבובי המנוע וה״שמונה טון״ מתחיל לנוע על מסלול ההסעה. מסלול זה כמוהו ככביש רחב והסעת מטוס עליו קלה בנהיגה במכונית. ההבדל טמון בכך שכלי הרכב שהינך נוהג בו רוחבו כ־ 14 מטר ובמקום גלגל הגה, יש לד מעצורים. מעצור ימין, אתה פונה ימינה ושמאל, אתה פונה שמאלה. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ״תעוק״ חעשית המטוסים בישראל. הדאון הקטן ביותר בעולם נבנה ע״< מ ה נ ד ס ה יזע ו״ ה 0<אטל< ז־ל . הישראלי דיר 9 לפני כשנה נחרד הציבור לשמע הרצח ליד קולנוע ״הצפון״ כתל אביב. קרבן המקרה העגום היה איש ידוע היטכ כחוגי חיל האויר והתעופה כארץ — ד״ר פ. פיאטלי ז״ל. מהנדם התעופה השחרחר והעליז, יליד איטליה ומהני דם חברת קאפרוני (שכנתה את מטום הפילון הראשץ בעולם, עוד לפני הגלוסטר של וויטל כאנגליה) לפני עליתו ארצה, היה למעשה חלוץ תעשיית המטופיט כארץ ישראל. כשנים שלפני מלחמת השי• חדור הוקמה חכרת ״מעוף״ לכנית מטופים ודאונים וכ- ראשה הועמד מהנדם הטיפ פיאטלי. המטוס הראשון ש• נכנה ע״י כית החרושת היה צנוע וקטן, אף המיוחד שכו היה טמון דווקא כמימדיו הקטנים. היה זה תינוק, ה־ דאון הקטן כיותר כעולם. התוכנית לכנית מטוס אימון דו־מושכי, אמנם לא יצאה לפועל, אך התינוק עורר תגוכות שהדן נשמע כרחכי העולם כולו. דאון זה היה כה קטן וקל עד כי איש אחד היה יכול להרימו כנקל. נפיונות רא־ שונים להטפתו נערכו כשדה בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 דכ, כשהוא מוטס כידי אורי ברייר (מאוחר יותר קברניט כ״אל־על״). תמונות אלו צו- למו כשדה התעופה שליד תל־אכיב על ידי הצלמ הוו־ תיק א. קלוגר מתל־אכיב. למעלה, תינוק נישא על ידי איש אחד בלבד. משמאל, ״טייס הניסוי* נכנס לתאו של הדאון הזעיר לפני טיסת־ניסוי. (ממול, תצלום עליון) פ. פיאטל׳ זיל (משמאל) בשיחה עם ״טייס הניסויי של תינוק, הדאון הקטן ביותר בעולם. על חרטומו ציור ונוסף לשמו, גם, . . תינוק חמוד. מזוית זו דומה התינוק בצורתו לפצצה המעופפת באקה, בה היו תוקפים טייסי ה״קנזיקזה' היפניים ו (ממול, תצלום תחתון) תינוק בעת התקנתו בשדה דב בתל אביב, כשהוא עדיין חסר־ כנפים. הדאון הזערורי היה ממריא בעזרת כבל גומי. ... i \ ־•־־•• ־•:'- י •׳ בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מקרים רבים של טייסים שהלכו לאבוד וחז ר ו .אי כשהו ׳ אבל לעולם לא הצליחו לתאד באזני אחרים את עצמת הרגעים הקשים שעברו עליהם באויר, תאור שיהיה חי ומשכנע עד כדי כך שאתה, הקורא או השומע, תוכל .להיות״ את הדבר כאילו שזה עבר עליך. אבל הפעם, כשהוא בעצמו הלך לאבוד, הבין היטב, היטב, את פשר הדבר! להיות .תלוי״ באויר, גלמוד בלילה אפור וכהה, מבלי לדעת היכן אתה, מבלי שיהיו לך אמצעי קשר עם הקרקע! ורק אתה, יחידי, ודפיקות הלב המוגברות שלך, והצורך להתגבר על הפחד כל אימת שהוא מנסה להתגנב לתוך לבך הרוגש. עכשו הוא כבר הבין היטב, שבמקרים כאלה אפשר לא רק להתבלבל על נקלה כי אם יכול אתה לשכוח אפילו מה ש מ ך . . . עברו עשר דקות נוספות. נותרו עוד חמישה רגעים עד לשעת ה״מתי״, לפי מד המהירות אתה מתקדם במהירות של 90 מיל לשעה, בחוץ אופל מוחלט, ואין נקודת אור, אף החלשה ביותר, אין תקוה. אתה מתקרב לשעת ה״מתי״ ויחד עם זה לסף היאוש, היכן התזמרת הממושמעת וההרמונית שנצחת עליה בתחילת הטי סהו היכן המכשירים שנשמעו לך להפליא ושאת בצועיהם כוונת בבטחון ובטכניקה מצוינת. דומה, שאנרכיה שולטת בלוח המכשירים וכל מכשיר ומכשיר מנגן באורח עצמאי את הלחן האהוב עליו ביותר, ואתה, המנצח, חדל אונים, מזיע, ובקושי ר ב יכול להשתלט על עדת המכשירים המודדים ובמעט ה״דדך ארץ״ שנותרה להם עדיין בפניו אתה מונע מהם כניסה למצבים לא־רגילים. היכן המנוע החביב שטרטורו כה ערב לאז נ י ך ז גם הוא בגד בך והצטרף לחבורת הטורדים. כל זמזום מזויף, כל שעול, גורמים לך דקירות בלבך. איזי יושב בתא. סופה עזה מתחוללת בקרבו. המצנח התחלק קמעה מתחתיו על הכסא וישיבתו אינה נוחה עוד. הוא מרפה מידי פעם את ידיו ורגליו על־מנת לשוב ולתפוס בהגאים בכחות מחודשים. גופו מתאמץ בשמירה על גבה, כוון ומהירות. חם לו, ראשו כבד עליו. מחשבות עפות לכל עבר ומיגעות את כושר מחשבתו. ,נניח שסטיתי לצפוךמזרח ואני עכשו בירדן, נשאר לי לפנות מערבה, להגיע לשטח שלנו, למצא נקודת זהוי ולחזור דרומה לבסיס. אבל אם המציאות היא אחרת, וסטיתי מערבה, הדי שאני נמצא מעל לים והתקון חייב להיות אחר לגמרי״. לפתע נזכר איזי ביענקלה. חלחול עבר לאורך גופו והוא הרגיש שזיעה קרה מכסה את גבו, וחום רב מציף את פניו. ,יענקלה המסכן״, חשב, ,מצבו הרבה יותד גדוע משלי, הוא טס על אחד המטוסים האיטיים ביותר של הטייסת, עם לוח מכשירים מוגבל ביותר ועם סכוי רב שהמצבר שלו יתרוקן ולא יוכל אפילו לראות את מעט המכשירים העומדים לרשותו״. קרבן ל״פטה מורגנדו״ לילית? השעה 1835 , שעת ה״מתי• הגיעה סוף סוף, אך פה גדולה האכזבה כאשר אתה נוכח לדעת כי אין אף זיק של תקוה באופק, וכי במקום להצטרף להקפה ולנחות בבסיס, אתה טס ״אי־שם״ בשמיים אפלים המאיימים לבלוע אותך בהזדמנות הראשונה. הוא החליט לטוס שלוש דקות נוספות קדימה. אבריו כבדים היו ולאים, כאילו הפעילו עליהם עומס של כפה .ג׳י״ נוספים. הדלק הלך ואזל בינתיים. מה שנותר הספיק לטיסת של כשעה וחצי. כל השערותיו הניחו שהוא נסחף ימינה מהנתיב ושהוא נמצא כרגע אי שם מעל ירדן, ולכן שלוש דקות אתרי שעת ה״מתי״, הפנה את מטוסו לכוון מערב, בתפנית איטית ועדינה. וכך הוא טס כרבע שעה, שנראתה בעיניו ארוכה כאלו עבדו שעות שלמות. היו אלה רגעים קשים של ציפיה, של תקוה, אולי יופיע משהו שאפשר יהיה לזהותו. כבר התחיל מאמין שמא טס הוא בכוון הפוך ממה שצריך היה לטוס, כשלפתע נדמה היה לו שצף משהו באופק. כעין אור חלש ועמום. בעצבנות שפשף עיניו כדי להיות בטוח שהוא באמת רואה משהו, ושקרן האור שהופיעה לנגד עיניו אינה סתם חזיוךשוא המטעה לאיזו ,פטה p v את הכרתו המאומצת, ושאין הוא מורגנה״ לילית. וכשפקח עיניו לרווחה הבחין שוב באור שהלך והתחזק ככל שהתקדם מערבה. ,עוד לא אבדה תקותנו״, מצא את עצמו מפזם בקול שגבר על זמזומו של המנוע. למטה, לפניו, השתרע. אי קטנטן של אורות בתוך ים החשכה. אורות קטנטנים. מהב- הבים ושקטים בתוך אויר גדוש מטען של אובך. אורות של חקוה. אבל מהו המקום שמעליו עבר כרגע ז היה לו רושם שזהו ישוב ישראלי, למדות שתנאי הראיות הגרועים והאבק הרב משווים לאורות הללו צורה המזכירה לך את תאורת הערים הערביות כגון תול־כרם, עזה או קלקיליה. התחיל מחטט בזכרונו. איזה מקום מזכירה לו צורה זו של תאורה ז הוא לא הצליח להזכר בשום דבר אפיני שיוכל לקבע על פיו בודאות שזה דוקא ישוב זה ולא אחר. יתכן וזו זכרון יעקב כשם שיכולה זו להיות מגדל אשקלון. אולי בנימינה ויתכן שאפילו תול־כרם. . ל ך ד ע ו ׳ מאד התחשק לו לסובב אח המטוס, לרדת למסד״ למצא איזה סימן בולט, פאפיין. אבל הוא הפשיך הלאה מערבה והחליט לשלוט במטוסו בעקשנות והתמדה עד טפת הדלק האחרונה ולא להגרר אחרי נטיות אינסטינקטיביות המוליכות לאבדון. צרור אורות פפגונייט לפני החרטוט האורות נשארו מאחוריו ולאט לאט החלו להעלם מטווח ראייתו ולהסתתר בשפולי הלילה, אולם מנגד, צצו ועלו אורות חדשים, רעננים, קורצים ומחייכים שכאילו הזמינו אותך לרדת ולבקר אצלם. אבל מי אתם, לכל הרוחות, אורות ארורים ז אילו סידרו בכל עיר, על גגו של הבית הגדול והגבוה ביותר, את שם העיר באותיות מאירות עיניים, אפשר היד. להסתדר כשהולכים לאבוד בלילה. אבל איש לא הגה רעיון כזה מעולם פרט, אולי, לכמה טייסים אשר הרגישו צורך דחוף בסדור מעין זה. 136 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כשהנך סם ממקום אחד ימשנרו, ואתה עוקב אחר מהלך נתיבך ואתה יודע מד, עברת ויודע גם למה צריך לצפות, יכול אתה בלי קושי מיוחד להגיע למחוז חפצך, אבל אם פעם אבדת את הקשר עם נקודת הזהוי האחרונה, ניתק אותו חוט שני המוביל אותך ביום ובלילה ואתה מרגיש כמו חתול שהוכנס לתוך שק ומסיעים אותו מספר קילומטרים ואחר כך משח־ דרים אותו ואומרים לו: לך הביתה. אורות נוספים צמחו סביבו כפטריות אחר גשם מימין ומשמאל, קבוצות־קבוצות של מנורות מבהיקות המסמנות מושבים וקבוצים. ברור היה לו עכשו שהוא שב לטוס מעל שטח ישראל, ועובדה זו כשלעצמה עודדה אותו והמשיך בדרך שקבע לעצמו. לפני החרטום הופיע צרוד של אורות ססגוניים. כתם לבן בהיר, מבריק ומקרין, ובתוכו שלל של אורות אדומים וכחולים המזכירים לך נשף רקודים עליז. בלבו של איזי נצת נצוץ של נצחון. ״אני מוכן להתערב שהאור הכחול ההוא שאני רואה למטה הוא השלט שעל מלון העצמאות בנתניה.״ כן, זהו זה. נתניה, עיר הנופש של אנשי צוות האויר < בירת הקיטנים, שמולך בה מלכה הבלתי מוכתר של העיר, הד״ד לוינשטין, בעל מלון ,גל ים״, המטפל בטייסים כאילו היו ילדיו. לפני שלושה חדשים בלבד בילה כאן את נופש־ צוות־אויר שלו האחרון. והנה שם למסה הכביש הרחב המוביל לתוך העיר, בתי הקולנוע והטיילת. הוא הרגיש צורך פנימי לצאת במחול מסחרר, להפוך את המטוס, ולגלגל אותו, אך שלט ברוחו והסתפק בקריאות שמחה ובתרועות נצחון עליזות, לפת בידו את המטה, פתח מצערת ופנה פניה הדה של מאה־ושמונים מעלות, ולפניו צומת בית ליד, אותו הכיר לפי המכוניות שהתרוצצו מארבעה כווני רוחות השמיים והתכנסו כולן אל הצומת שלידו ניצבה, מוארת ורבת רושם, תחנת המשטרה. עכשו היה בטוח היכן הוא נמצא. פתאם הרגיש שמחיר חייו, שעד לפני רגעים מועטים ירד בעיניו לכוון ה־ 0, עלה בקפיצה מסחררת מעלה־מעלה. ועכשו, אמר לעצמו, ,,הביתה...״ בפניה הדוקה, לולינית וחדה ירד ל־ 2000 רגל ו״לקח״ כוון דרומה. על אף הראות הגרועה ועל אף האבק שריחף באויר חש עצמו כאביר רוכב על דרקון אוירי אגדתי. כמה טוב לחוש את חווית היותך אדון למטוסך, להרגיש את עצמך שוב כמנצח על תזמורת אשר בצועיה הם על רמה של כרטיס מכשירים ירוק, ולחיות בהכרה שהנה זה עתה חזרת מפתח האבדון ופניך מועדות הביתה, לקרקע בטוחה, ידידים טובים וחדר חמים. איזי הביט על מד־כמות־הדלק. ״די והותר״, אמר ׳כשהוא שב ונהנה מזמזומו הרוגע והמרגיע של המנוע, מאיזונו הנפלא של המטוס ומזיום הנחמד של אורות הישובים החולפים למטה. מחשבתו פנתה בכיוון חדש. מה חושבים עליו כרגע בטייסת ז הוא ניסה לתאר לעצמו פרצופו של הטייס התורן החושב לבטח שהוא כבר ״הלו״. הוא ידע שחבריו למטה חרדים לגודלו, חוששים מעצם הרעיון שהוא עלול לא לחזור, אבל חרדתם מהולה עדיין במידה מסוימת של אופטימיות, כי הם סומכים עליו. כמו־כן ידע שאופטימיות זו הול־ כת ונעלמת כל רגע שהוא מתאחר. ברור היה לו שי־ דידותיו בטייסת מדאגות גם הן וניסה לתאר לעצמו כיצד מתקרבת אחת לחברתה ומלחשת באזניה: ״הש־ מעת, איזי לא חזר מטיסה״, והשניה ניגשת לשלישית וכך הלאה עד שהבשורה חוזרת לבת הראשונה ומאותו רגע אפשר כבר להזכיר את הדבר בקול רם כי הרי כלם יודעים כבר על כך, הוא הרשה לדמיונו להצמיח כנפיים, מה היה קורה אילו לא היה חוזר כלל. הפקידות בטייסת היו מתיפחות בבכי, חבריו הטייסים היו מנסים להבליג על צערם ומשוים לפרצופיהם ארשת אדישות וקור דוח כיאה לגברים. היו שותקים עד שאחד בעל יזמה היה שובר את הקרח ומפליט ״אבל היה בחור טוב, בחיי״. הבל הבלים! הצטחק איזי בקול דם. ״מד, איכפת לי מה חושבים האחרים. כל זמן שמצפוני שקט, כל זמן שאני מטיס את המטוס הזה וגם אנחית אותו בשלום בבסיס, אני מצפצף על דעתם של הציניקנים״. יותר מכל דבר אחר באותו רגע, הדאיג אותו גורלו של יענקלה, אשר טס בתנאים הרבה יותר גרועים בפיפר שלו, ויתכן שהרחיק הרבה יותר ממנו, בהסחפו עמוק, עמוק מעל שטח ירדני. ״אם יעקב לא הלו לאבוד, — הרהר — ויכל לו למזג האויר הגרוע הרי שהוא כבר נחת בבסיס בשלום, וטוב לו״. אמנם ילעגו לו, לאיזי, על שהוא בפוקר המשוכלל יותר מהפיפר והנוח יותר ממנו לטיסת לילה, הלך לאבוד בעוד שיעקב טס טיסה רגילה כאילו כלום לא אירע. אבל אז, פירושו של דבר, כי יענקלה כבר נמצא בבסיס, על קרקע מוצקה. ומצד שני, אם גם יעקב הלך לאבוד, עלול המקרה להיות הרבה יותר רציני ויש מקום לדאגה חמודה לגורלו. מימין השתרעו רמת־גן — תל־אביב שאלפי אורות קטנטנים בצבצו והקרינו מאורם הצהבהב אל האויר ממעל. אורות של מכוניות אצו רצו בינות לאורות הקבועים. כך נראים חייה של עיר גדולה מלמעלה בשעות המקדמות של הלילה. אורות, אורות מכווצים ופזורים, בצורות גיאומטריות שונות, הם המשקפים את העיד שמעליה אתה עובר. אינך רואה את האנשים, גם לא את צורת הבתים. ובכל זאת יכול אתה לדעת את הנעשה למטה, ובדמיונו מצטיירת תמונה כמעט מציאותית של המקום שלמטה. פגישה באדיר אך מה הוא דואה ן עסוק היה ברגעים האחרונים בהתבוננות שטחית על אורותיה של תל אביב כשלפתע הופיע במרחב ראייתו אור ירוק בשעה 10 , אור כנפו הימנית של מטוס הטס בגובה שוה לשלו, צפונה. ״מי זה המשוגע השני שטס במזג אויר כזה״, הרהר. כאשר המטוס השני עבר לידו ואותת לו באורות הנווט שלו, ענה לו באורות האתות של הפוקר ומיד חשב שזה מוכרח להיות יענקלה. לא יכול להיות 137 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אחר. לפי המהירות היחסית שנתהוותה כשעברו אחד פול השני, העריך שזה מטוס איטי וניחש שזה מוכרח להיות יעקב. מסבה זו חזר ואותת פעמים אין ספור באורות הנווט, באורות האתות ובאורות הנחיתה, דוגמת חרש־אילם שפוגש חרש־אילם שני: האחד רוצה להסביר לשני שיעקוב אחריו בעזרת תנועות אבריו השונים. המתיחות הרבה שתקפה אותו בשניות הראשונות, פגה ונתנה מקום לספוק רב ושביעות רצון שאין לתארם, כאשד דאה שהמטוס השני פונה וסובב אחריו. עכשו בטוח היה שזה תנקלה וששניהם חוזרים לבסיס. מרוצה מסיומה המוצלח של שעת הסיוט האחרונה, הוריד איזי את חרטום המטוס וכוונו לעבר הבסיס. מרחוק נראה המסלול מואר באורות של ״צוארי אווז״ שבלטו בין יתר האורות שעל הארץ הודות לצבעם האדמדם כצבע הנחושת. ממגדל הפיקוח ניתן לו אור ירוק ממושך, אשור להצ- טרף להקפה. איזי הביט לאחור. 2 אורות, האחד ירוק והשני אדום עקבו אחריו. היה זה מטוסו של יעקב. הוא נכנס להקפה ונחת. ניגש לרחבת החנייה והבחין במרחק לא רב ממנו בקבוצה די גדולה שהחלה מתקרבת אליו, כבה המנוע, שיחרד את החגורות ויצא מתוך התא, כשהמצנח עדיין צמוד אליו, קפץ לארץ ולפני שמישהו הספיק לומד מלה הרכין את גופו כלפי מטה, השתטח ארצה, ונשק לאמא אדמה... האנשים שהבחין בהם קודם לכן, ואשר מפקד הטייסת צעד בראשם, התקרבו אליו. תחילה לא יכלו להבין הטייסים והמכונאים איך קרה שהוא חוזר מכוון צפון כשהוא בא מבאר שבע. ״מה קרה לך ן״ שאל מפקד הטייסת. ״הלכתי קצת לאבוד״, ענה איזי קצרות. ״ואיך היתה ההרגשה שם למעלה?״ ״תמיד ידעתי שישראל היא ארץ צרה, אולם הערב נדמה היה לי שזוהי הארץ הרחבה ביותר בעולם״. למכונאי התורן היתה שאלה משלו: ״ואיך המטוס!״ ״הוא שכח איך מגיעים מבאר שבע לבסיס. חוץ מזה הכל כשורה״. טרטורו של פיפר שעבר מעליהם הפסיק שיחתם, וכולם רכזו מבטיהם לעבד המטוס של יענקלה שנחת על המסלול המואר. יעקב יצא מהפיפר, חיפש את איזי ושניהם לחצו ידיים בחמימות והביטו זה בזה ארוכות. ״מה שנותר לעשות״, אמר איזי, ״זד. להרביץ שתייה כדת לזכר הטיסה הזאת״. איזי נשאר במחנה אותו ערב. אסף את חבריו הטובים ובחדרו הקטן נערכה מסיבה, וכשהחבורה היתה כבד במצב של גלופין, הרים איזי את כוסו ואמר, ״חברים יקרים, הרשו לי להרים כוס לחיי הדייר לוינשטין מנתניה. לחיים!״ ״נדמה לי שהשתכר״, אמר אהד החברים. אבל איזי, אם כי לא היה רחוק ממצב זה, עדיין ידע לחיי מי ברצונו להדים את הכוס... בשנת 1948 , בעת אחת ההפוגות, נערך תרגיל ראשון של הטסת גיסות בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 חשמל אשר הרעיפו ניצוצות אש שנראו לי מזויות עיני. המטוס טיפס והזדקר כמעט מעל שדרת־העצים. השיקול היה נכון, והוא נבע מתוך הרצון להשאר בחיים, ולהנחית את עצמותי ככל האפשר בשלמות במקום היחידי בשטח, שנראה מתאים למטרה זו. הנפילה היתה קשה, ומגובה רב 8 מטרים. נפלתי — למדי, כ־ 10 לתוך... שדה חצילים פורה בעל שיחים גדולים ופדי בשל וגדול. המטוס החל בריצת הנחיתה שלו תוך העפת חצילים לכל רוחות השמים, כן הנחיתה הק- בוע של המטוס וזנבי נסתבכו בשיחי החצילים, דבר שסייע מאד לבלימתו המהירה. נעצרתי לאחר כ־ 20 מטר, נש־ מטרים ספורים לפני מזדקר קיר סלע גבוה. סחוט והמום, כולי שטוף זיעה, נשארתי יושב בתא המטוס ו הייתי חסר אונ־ם, פשוט משותק. איני זוכר כמה זמן ישבתי כך כשמבטי נעוץ בסלע שלפני כמ- כושף. אני עדיין אב־טיפום של עצמי. לבסוף התאוששתי, פתחתי את מנסה תא המטוס, שנפתח כלפי מעלה, יצאתי החוצה והחילותי סובב את המטוס על־מנת לקבוע את מידת הנזק שנגרם. נתברר כי הגה הכיוון, ליתר דיוק — מייצב הגה הכיוון, פגע בחוטי החשמל וניזוק מעט! כמו כן התכופף מכסה צינור הפיטו (מד המהירות) ונתלש ממקומו ו נזק מועט לכל הדעות. מששתי את גופי, מאחר ולא האמנתי כי הצלחתי לבצע את הבלתי אפשרי! נרגעתי לאחר שגיליתי כי אני עדיין אב־ טפוס של עצמי. עוד אני סוקר את השטח, את המטוס ומחפש נפש חיה כל שהיא כדי לנסות לדווח על המקרה ולבקש עזרה, וכאילו מתחת לא- דמה הופיע איכר איטלקי נרגש לא פחות ממני. בריצה ובתנועות ידיים עצבניות, כשפיו פולט קרי־ אות משונות בקול גדול, פנה אלי אותו איטלקי, (שנראה לי כבעל השדה) והחל מטיח בי אמדי שפר, בשפה לא מובנת, שהרעיון המרכזי בהם היה בערך זה: ״איך הגעת לכל השדים .והרוחות לשדה שלי מהשמים ואיך הרסת לי את החצילים הנהדרים שהש- קעתי בהם עמל כה רב". התחלתי מסתגל לרעיון כי נפל־ תי מן הפח אל הפחת וכי עלי לנסות להציל את עצמי מחמתי של האיכר. לאחר שנתקרר מעט איטלקי חם מזג זה, השתכנע סוף־סוף כי איני מבין מלה מצע- קותיו, והחל מנסה לחדד זכרו־ נו בשפות אחרות. נתברר כי היה שבוי מלחמה בידי הבריטים במלחמת העולם השניה וכי למד קצת אנגלית בשביו. כמו כרחש ביום חמפץ בתוך כך מצאנו שפה משותפת, ונעשינו ידידים בלב ונפש לאחד ששמע כי אני ״איבריאו״ כלומר — עברי. בקשתי ממנו לצלצל לשדה התעופה ולהודיע על המקרה. הוא סירב בטענה שעלולים להגיע אי־ טלקים נוספים אשר ינסו לפרק אותי לגורמים, ואכן אני אסיד תודה לאיטלקי זה עד היום, כי בינתיים נזעקו למקום, מקדם עד ים, מאות איטלקים יש מאין שכי־ סו את המקום כמו ברחש ביום חמסין. הם התחילו לקרקר ולד־ חוש מסביב, והנועזים שבהם נגשו למטוס כדי למשש את ״המפלצת״ שירדה משמיט. ידידי האיטלקי פתח בצעקות אי- מה וניסה לגרשם, אולי לא כל־ כך מאהבת מרדכי ה״איבריאו״ כמו מפחד פן יחסלו לו את שא- רית החצילים. האיטלקית שבפי נתעשרה באו־ תו מעמד במשפט נוסף: ״נון טוק־ רה! נון טוקרה!״, שמשמעותו: לא לגעת! מלווה בתנועות ידיים כטחנת רוח ודחיפות כלפי הנו- עזים שבין קהל הצופים הנכבד. ההצלה הופיעה בדמות איטלקי נשוא פנים שהיה כנראה אדם מכובד בסביבה. לאחד הסבר ש- ניתן לו על ידי ידידי האיטלקי — נסוג העם והתישב בפאת השדה, מצפה לראות אחריתו של דבר. ״מטריה״ אוירית סוככת עלי. חברי לקורס דניאל אדבר, שהצ- טרף אותו זמן להקפה על־מנת לבוא לנחיתה בשדה אורבה, הס- תכל למטה (הוא אינו יודע עד היום מה משך את תשומת לבו) וראה מטוס ניצב בפאת שדה קטנטן, מכסה תאו פתוח וחשד 139 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 .. מקדם עד ים, כמו ברחש ביום זזסמין״. נורא התגנב ללבו, כאשר ראה את הקהל הרב שצבא מסביב. בלי להתמהמה חתך את ההקפה למטוסים אחרים שהצטרפו אותה עת וביצע נחיתה איומה (מרוב התרגשות על ההתרסקות המדומה), קפץ מטוסו ורץ לחפש את המד- ריך הראשי. המדריך הראשי פול קליסי, אמ- ריקאי ממוצא איטלקי, גבה קומה, בלונדי ויפה תואר, היה עסוק, אך לאחר שדן סיפר לו את אשר קדה — חטף המדריך הראשי את הענינים לידיו, קפץ לפטום הראשון שהזדמן לו והגיע אלי. הוא החל חג בגובה די ניכר כשהוא מנסה לפרקים לרדת על־ מנת להבחין במתרחש ביתר בהי- רות ולנסות להתקשר עמי בצע־ קות, אולם לשוא, תנאי המקום לא איפשדו ירידה לגובה נמוך. בעק־ בותיו התמלא חלל האויר שמעלי במספר רב של מטוסים, אשד התחילו חגים מעלי, דבר שהגדיל את הערבוביה למידה כזו שחשש- תי להתנגשות אוירית בתוך ״המ- טריה האוירית״ שסוככה עלי. ״הכומר״ והרוזן מטיליט תפוח לאחד שהכל ראו ושרפו כמות דצינים של דלק על חשבון בעל בית־הספר, נרגעו וחזרו לשדה, ואז הופיע בעל בית הספד, הרוזן דוברי בכבודו ובעצמו, במטוס מאקי בעל גלגל חרטום, מוטס בידי ״הכומר״, פול וינרונק, סגן מפקד הקורס, שמשום סבר פניו החלטנו כי בחר במקצוע לא הכי מתאים בעולם לאישיותו, והכנסיה איבדה ״כומר״ משובח. המאקי החל חג מעלי כשדשיו מורדים על־מנת להקטין את רדיוס הפניה, וכפי שאני מתאר לעצמי היה מר דוברי אחוז חרדה לגורל רכושו בעוד שה״כומר״, בלי כל ספק, התפלל לשלומי. מהמטוס הושלך פתק כתוב אנגלית בזו הלשון: פתק זה. נכתב על גבי צדה הא־ חודי של קופסת סגריות פתוחה, באותיות גדולות ובדורות ולהלן תוכן האיגרת: IP PILOT ALL RIGHT AND AIRCRAFT NOT DAMAGED, STAY AT THE MIDDLE OF THE FIELD. IF SOMETHING WRONG WITH THE AIRCRAFT — STAT AT THE MIDDLE OF THE FIELD WITH ANOTHER PERSON. ״אם הטיס כשורה והמטוס לא ניזוק — עמוד במרכז השרד!) אם משהו אינו כשורה במטוס — עמיד במרכז השדה בחברת אדם נוסף״. מיד לאחר שקראתי את האגדת רצתי למרכז השדה, עמדתי והת־ חלתי מניף ידיים להדגשת הרעיון המרכזי וגם כפורקן ליצרים. ״הכומר״, וביחוד הרוזן רובדי, היו כנראה מרוצים ביותר מתשו- בתי וכתמורה הרביצו צלילה, השליכו חבילה קטנה מהמטוס והסתלקו. ״... המטריח שסוככה עליי פתחתי את החבילה ומצאתי בתוכה תפוח עץ גדול ועסיסי, הפה נפער בתאותנות ולאחר זמן קצר ביותר חוסל התפוח לחלוטין. צאצאי הרומאים שמסביבי גילו כנראה ענין רב באופן המהיר שבו חוסל תפוח־העץ והחלו מת־ לחשים והומים. לא עברה שעה קלה ולמקום הגיעה משלחת נו־ שאת מטעמים בצורת פירות, לחם, יין וכל מיני מאכלים בכמות רצינית ביותר ובלי גינונים של צנע. למדות שלא סבלתי מעודף תי־ אבון אחר נחיתת־האונם וההת־ רגשות הגדולה, הצלחתי לתרום תרומה ניכרת לחיסול המזללה בעוד כל הציבור מסביב נהנה ורווה נחת. אכן היתד. זו הדגשה משונה... השמש החלה שוקעת ונראה היה כי נכונה לי שעה ארוכה עד בוא צוות החילוץ. חילוץ משדה החצילים זמן קצר לפני החשיכה הגיעו מספר מכונאים ואתם הגיע הרוזן על גבי מכוניתו הפרטית, כשמ־ אחוריה נוסעת מכונית משא גדו־ לה. המכונאים בדקו את המטוס והבדיקה העלתה כי נמצאו מים בדלק בכמות רצינית למדי, ול־ אחר צרור קללות ארוך על ספקי־ ה״בנזינה״, פרקו את כנפי המטוס בזמן קצר ביותר העמיסו אותו ואת כנפיו על גבי מכונית המשא. 140 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 .חבילה קטנה כחמורו!.. הרוזן חברי הוביל אותי למכר נית ה״אלפא רומיאו״ הקטנה שלו ונסענו. תוך נסיעה היה מהלל ומשבח את ה״איבריאוס״ (העבדים). החי־ לותי מפקפק מי ציוני גדול יותר, הרצל או הרוזן דוברי, כשלפתע ביקש ממני להפגש עם רעיהו ובהכרזה הגיגית החליט כי ד.מ־ אורע ראוי להנצחה ע״י נשף חגיגי. בינתיים הגענו ל״וילה לאורלי״, מקום מגורנו. הוחלט ״לעשות שמח״, ובמצב רוח מרו- מם נסעתי עם קבוצת בחורים העירה. לא שפר גורלנו! אך ירדנו מה״טראם" במרכז העיד, ומשני כיוונים הסתערה עלינו ועל קבו־ צת איטלקים נושאי כרזות שני־ צבה בסמוך לנו, ה״פוליציה״ האיטלקית, כשאלות גומי בידיהם והחלו חובטים על ימין ועל שמאל. התבדר, כי תופעה זו נפו־ צה מאד באיטליה וכי המשטרה האיטלקית מפזרת מדי פעם הפג- נות פשיסטיות כגון הפגנה זו שנקלענו לתוכה. לאחר ״בילוי״ זה, התקבצה החבורה מוכת הגורל, ובמשותף חזרנו הביתה זבי דם וכולנו פצע וחבורה ומכה טריה. בבואנו זכינו להפתעה מידי חברנו לקורס—אלוף הגבינה — אריק אלוף, אשר צייר קריקטורה שבה אני נראה כאחד שחזר משאול תחתיות של ״דנ־ טה״, וקדיקטורה זו צריכה היתד• להביע את הרעיון ש״הטייס ומ- טוסו חזרו לבסיסם בשלום״. למחרת טסה הפלגה שלי לפני הצהרים. מיד בבואי לשדה, עלי־ תי עם המדריך הראשי במטרה לשחזר את נחיתת האונס. ביצעתי שלושה נסיונות־נפל ולא יכולתי בשום פנים ואופן לידית •י 2דה באותו אופן שבו נחי.״.י • ־ קודם לב,׳. ״כדק אינו מכה באותו מקום פעמים!" המדריך הראשי התעקש וניסה שוב ושוב לנחות בשדה, אך ללא הצלחה, ולאחר חרישה הדדית של האטמוספירה, חזרנו לשדה ונחתנו. מיותר להסביר כי חזרתי מטושטש מכף דגל עד ראש ובי־ צעתי נהיתת־קנגרו כזו, עד כי שיני ושיני המדריך הראשי נקשו כקסטנייטות ספרדיות. ״זה פנטסטי״ אמר המדריך דר ראשי. ״אתמול עשה נחיתת אונס כזו והיום שלח בכלל לנחות נ- חיתה פשוטה׳״ לא עברה שעה קלה ומדריכי, מד גורדון, קרא לי ואמר: ״וב- כן, אני הנוסע שלך, קח אותה (את המכונה! תמיד התיחס אליה בלשון נקבה וזאת כדי לתאר את אהבתו הגדולה למטוס) — והר־ אה לי מה שעשית אתמול". עלינו שוב וחזרתי שוב ושוב על הנסיון ובכל פעם לא הצל- חתי לעבור את חוטי החשמל והייתי נאלץ למשוך את המטוס ״הרוזן העניק לי כ נ פ י ם . . . ׳ לפניהם על־מנת למנוע התקלות! בחוטים. לקראת סיום הקורס, לא שכח הרוזן את הבטחתו ובאחד העד־ בים נערך נשף גדול לפי כל גינוני הטכס האיטלקי, השתיה היתה כדת ואפילו אברימלה בר־ און לא שכח להביא את שתי התאומות האיטלקיות היפהפיות. הרוזן העניק לי זוג כנפיים מוזהבות של נשר איטלקי, שהוא סמל חיל־האויר האיטלקי לציון המאורע. הקורס נסתיים,' חזרנו ארצה והמשכנו בטיסה בחיל־האויר. רבים מהחברים השתחררו וחלקס ממשיכים בטיסה בחיל האויר. צברתי נסיון טיסה, ביצעתי נחי- תות אונס מדומות רבות וג־ חיתות אונס אמיתיות ספורות, אולם את נחיתת האונס באיטליה לא אשכח. כי אותה טיסה היתד, קצרה מאד אמנם, אולם היתה זו הטי- סה המרתקת ביותר בחיי! 141 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כשעלינו על המסלול להמראה, אחד אחד השני, עברו מעלינו ביעף שני נזיסטרים וביצעו ״בז״ בתפנית חדה כלפי מעלה. ״בז״ כזה עושים דק כאשר מפילים מטוס אויב — זאת ידעתי. לאחר מכן התברר כי הפילו 3 וומפייוים במיתלה וברביעי פגעו בדרכו הביתה. ה״אורגן" וסביבתו הטבעית המראה. אנו מגבירים את סבובי המנוע ל־ 12,500 סבוב בדקה, טמפרטורת צינור הפליטה עולה ל־ 650 מעלות צלזיוס. המטוס שורק ונושף, כולו רוטט, רוצה להמריא כבר, להנתק מעל הקרקע, אך אני עוצר בעדו על ידי לחיצת המעצורים כשם שעוצרים סוס מחומם על סף המרוץ. דלתות המנוע הקטנות נפתחות משני צדי הגוף ונותנות לאויר נוסף, העוזר בקדור המנוע, להכנס פנימה. תמונה זו מדמה את המטוס לגוף חי המכווץ את שריריו לקראת המאמץ הרב הדרוש לו במירוצו הקרוב, בהמראה. ל. מקבל דשות המדאה, משחרר את המעצורים ומטוסו מזנק קדימה. כעבור 4 שניות לערך משחרר אף אני את מעצורי המטוס המרטיט כבר כפרימוס ענק. קפיצה קטנה ובכח איתנים. הדוחף אותו, מזנק האורגן לאורך המסלול. הוא אוסף מהירות בתאוצה וגומע מאות מטרים של מסלול. לאט לאט, ככל שהמהירות גוברת, אפשר כבד להרים את גלגל האף, המטוס מקבל יותד עלוי מהכנפים וה״שמונה טון״ מתרומם באויר. קשה לו מעט לאורגן להתרומם ולהדים אתו מטען כזה של פצצות ודלק, כולל מיכלי קצות־כנפים מלאים, אך מהרגע שניתק מהמסלול ועלה לאויר ״חש״ עצמו כצפור דרור. באויד הוא חי, באויר הוא כל־יכול וזוהי סביבתו הטבעית. מיד לכשהתרוממתי ראיתי מרחוק את מטוסו של ל. מבצע פניה שמאלית. זו ההזדמנות בשבילי ״לחתוך״, להשיגו ״ולשבת״ במקום הנכון במבנה. המטוס אוסף המהירות ואני מתקרב אל ל. כשכוון הטיסה הוא כמובן, דרומה. אני מעיף מבט מדי פעם בפעם על שעוני המנוע והטיסה על־מנת לראות אם הכל כשורה. אני מעביד את מבטי מסביב: למעלה ולמטה, מלפנים ומאחור, מחפש ומנסה לראות את הבלתי נראה, את האויב המופיע תמיד ממקום שאין מצפים לו כלל, כבדרך הפתגם — ״הסתכל סביבך. זה שאינך דואה הוא שיפילך״. אני מעביר מבט על הארץ, על הישובים החקלאיים שמתחתי ועל השדות המוריקים, — נראים הם לי לא כתמול שלשום. פה ושם נראה חקלאי העובד לבדו בחלקתו, כאן טרק- טור בודד חורש ובכל זאת משהו שונה. אין אלה אותם החיים השוקקים המשתקפים יום־יום משדות אלה. ל. מבקש מטרה חדשה במתים הדבקתי את ל. ואני ״יושב״ במבנה חזיתי פתוח המאפשר הגנה הדדית על ידי הסתכלות סביב המכסה את כל שטח השמים. התחלנו מטפסים. המטוס אוסף גובה בצורה איטית כשהוא כבד כל כך. בכל זאת, את איזור הבסיס כבר השארנו מאחורינו כשד־ אינוהו כנקודה קטנטנה וכל בתיו כקוביות משחק מצוירות. גובה 5000 רגל ושוב אני בוחן את שעוני המנוע ובעיקר שעוני הדלק המראים זרימת דלק תקינה מהמיכלים החיצוניים אשר בקצות הכנפים, מיכלים אלה מפריעים ביותר לטיסה כשהם מלאים ולכן מריקים אותם ראשונים, למטה בצד ימין נראית ״הרצועה״, רצועת עזה שאיננה כבושה עדיין ואשר לא השתנתה כלל וכלל. כאילו צריכה היתד, חזותה להשתנות בשעת מלחמה זו. ישנם אזרחים השואלים לפעמים — כיצד יכולים אתם, הטסים בגובה, להבחין בין שטח שלנו או שלהם. הרי הגבול אינו מסומן על הקרקע כשם שהוא מסומן על המפה ן — ישנם מקומות שבהם באמת קשה להבחין בכך, אך כשהמדובר ברצועה, המשובצת חלקות קטנות מעובדות בצפיפות, נראה הגבול ממש כקו ברור כשהוא גובל עם החלקות הגדולות, בעלות העיבוד האחיד של הישובים שלנו. כאן לבטח אין אפשרות לטעות. מתחתי ולפנים, רואה אני כבר את השבילים המפורסמים של הקבוץ ניר־יצחק היוצרים את האות ואשר תמיד היו מסמלים לי את הכניסה או Y היציאה מהארץ. ברגע זה מחדיר לי הסימן מעין זריקת תשומת לב מוגברת. אני נכנס לארץ אויב. מבט על כל השעונים, בדיקת מצב הדלק והסתכלות החוצה. הראש מסתובב כמו סביבון. כשהתחלתי לטוס נאמד לי ״מוטב צואר כואב מצואר שבור״. בינתים הגענו לגובה 10,000 רגל ול. מישר את מטוסו וממשיך לטוס באותו גובה. כבר התחלתי חושש שאם נמשיך לטוס בגובה זה למיתלד, לא נוכל לחזור משם מחוסר דלק. לא ארך הזמן ול. מודיע לבסיס ברדיו כי אין לו העברת דלק מהמיכלים אשר בקצות הכנפים ולכן לא יוכל להמשיך למיתלה. הוא מבקש מטרה יותר קרובה. בתשובה נאמר לו כי מיד יודיעו על המטרה החדשה. כל מחשבותי על מיתלה נגוזו, קימתי לראות שוב אותו מיצר, על הכביש המתפתל בו בין ההרים והצוקים. חשבתי שאוכל לסייע לאותו קומץ צנחנים המחופרים על גבעה כחלוצים באמצע המדבר הקם עליהם להכחידם. יושבים הם על גבעה קטנה ומנפנפים לשלום שעה שאנו טסים מעליהם. הם נראים שאננים. אין הם רואים את אשר אנו יכולים לספר להם: את הכבודה המתבצרת בתוך המיצר למרגלות ההרים. את המכוניות והזחלים שאנו מפציצים וצולפים ואת עמדת המרגמות הכבדות שהתמקמה במורד צפון־מערבי של גבעה, ואשד שילחתי בה שמונה רקטות להשתיקה. אלה מול אלה, אך לאלה אנו דואגים ו ל א ח ר י ם . . . גם להם אנו ״דואגים״. ״בוני״ שלנו כשעה 12 , רחוק ״שיירת טנקים מתקרבת על הכביש מביר־גפגפה לביר־חמד״ יש להתקיפם״, מוסר הבסיס באלחוט. 142 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בינתים, ככל שהדרמנו, הלכו קרעי העננים וירדו ומעל ביר־חסנה, מקום בו קיבלנו את הידיעה על שנוי המטרה, היה בסיס העננים כ־ 15,000 רגל. מיד עם השמע ההוראה, תוך כדי פניה לכוון מערב, הכנתי את הכוונת לריקוט. עוד אנו טסים מערבה וב- שעה ״ 12 ״ למעלה אני דואה כמה מטוסי סילון מעל ביר־תמה בין קרעי עננים, מבט נוסף, כן אלה נזיסטריס. ״,בוגי׳ שלנו בשעה , 12 ׳ למעלה דחוק״, אני מודיע למספר אחד. מעין הדגשת בטחון שורה עלי אותו רגע. הם נמצאים בדיוק מעל מטרתנו וישמשו לנו כחפוי אוירי בגובה. ובלב קל יכולים אנו להכנס להתקפתנו. סבוב נוסף של 360 מעלות בגובה 10,000 דגל ול. מודיע: ״שורה עדפית אחרי, לך!״ ומתחיל להנמיך כלפי מטה ובכוון צפון. הוראה זו אומרת כי עלי להכנס ולטוס אחריו במשך ההתקפה כולה והמבנה מקבל אז צורה של נחש המתפתל לאורך הכביש. ה״מיגים״ מתקיפיט אותנו אני נכנס אחריו לשורה ערפית כשל פ ת ע . . . — ״ברר — ברר־ד־ר טרק, , ב ו ף ׳ . . . ״ ראיתי, הרגשתי ושמעתי את הצרור שפגע בי. בחלקיק השניה הראשון חשבתי — הרי רק מיס־ טרים ראיתי ב א ו י ר . . . לא יתכן, הרי המיסטרים מכירים את האורגן — אך בחלקיקה השני של השניה כבר משכתי בהגה ימינה ולמעלה בכל כחותי, כדי לשבור את ההתקפה. יהיה זה מי שיהיה — חשבתי — אין להשאר באותו מצב. באיזו מהירות העבירה לפני המחשבה תמונות שונות, לא אוכל להגדיר. רק זאת ארע כי ״כמות מחשבה״ כזו בזמן כה קצר לא עברה בי מעולם. תוך כדי משיכה בהגה לחצתי על כפתור הפצצות ושתי פצצות הנפלם השתחררו כלפי מטה. כל מטען נוסף מכביד לאין שיעור על תמרונו של המטוס ובפרט פצצות. לכן יש להפטר קודם כל מכל המטענים הנו- ספים. העפתי מבט לאחור לראות מיהו זה היורה עלי ועיני נתקלו בשמש וסונוורו. לאחר פניה של 90° מהכוון הקודם התישרתי ואז ראיתי א ו ת ם . . . מיגים. כל השמים מלאו מהם! לכל כוון שהסתכלתי, ראיתים. את התקפתם התחילו גם מאחור, גם עם השמש, גם בהפתעה וגם במטוסים יותר טובים. ארבעה נתוני יסוד לנצחון בקרב. היה באפשרותם לחסל את שנינו, את ל. ואותי. אתי היו גומרים בצרור אחד קצר מבלי שמישהו יבחין בכך, ואחר כך היו ממשיכים ומפילים את ל. מבלי שיספיק להניד עפעף אפילו. אותו זוג מיגים ש״שברתי״ להם את התקפתם עלי המשיכו לפנים ולמטה, על מנת לנסות מזלם אצל ל. הם באו אליו להתקפה מצד ימין. ״מספר אחד, שבור חזק ימינה ולמעלה, מיגים עלינו״, צעקתי ברדיו כל עוד כחי בי, ובינתיים המש־ כתי להסתובב, לחצתי עוד כמה לחיצות לשחרר את בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הרקטות שמתחת לכנפים, משכתי בידית האדומה שבצד ימין, שתמיד אסור היה לגעת בה כלל, ושני מיכלי קצות הכנפים ניתקו ועפו. המטוס הרגיש עצמו חופשי וזריז הרבה יותר משהיה. העפתי שוב מבט על ל., שמיכלי הדלק עדיין היו צמודים לכנפיו. המרחק בינינו גדל והולך. ראיתי כי לא וויתרו לו השנים והם באים להתקפה נוספת. אני מתכרג במהירות כלפי מטה ״יותר חזק ימינה ולמטה מספר אחד. שחרר את הכידונים (מיכלי קצות הכנפים) ותמשיך בטיסה נמו־ כה הביתה״, צעקתי לתוך המיקרופון, תוך מחשבה שלא אוכל עוד לעזור לו. המרחק גובר מרגע לרגע מצד אחד, ומצד שני אלה שמסתובבים סביבי אינם טומנים ידם בצלחת ובכל רגע אני עלול שוב לחטוף צרור. אם כן, נשארתי לבדי באורגן הבודד כשמס־ ביבי, כמו אריות שוחרים לטרף, מסתובבים מיגים. מי ג י ם . . מ י ג י ם . . . מיגים. לאן שאסתכל, אראה מי־ גים. בערך ששה היה מספרם. לאחד ששחררתי את כל המטענים החיצוניים שיכולתי לשחרר, הייתי פנוי לקרב. על הכוונת הצגתי מיד את הנתונים של המיג (כפי שהחדירו בנו בשעורי ״זהוי מטוסים״ בקורס טיס: דבר ראשון להציג על הכוונת את מוטת הכני פים של האויב) והתחלתי להסתובב בסבוב חד, כאשר לפתע, שוד ושבר 1 — מה קדה פה ז פתאום מצאתי את עצמי מתברג במהירות כלפי מטה ללא שליטת על ההגאים. מהירות כזו ופתאומיות כזו עד כי לרגע חשבתי שפגעו בזנב המטוס. האמת היתה כי לא הייתי רגיל לרגישות המטוס כשהעפתי את מיכלי קצות הכנפים ולכן היתה זו התגובה שקבלתי ממנו. בינתים נעלמה כל מחשבה על מיגים ובפעולה ראשונית סגדתי את המנוע כדי שהאורגן לא יאסוף מהירות, למקדה שאצטרך לקפוץ החוצה. לא ד,תמ־ המהתי והוצאתי מעצורי אויר. עוד ,אף׳ המטוס כלפי מטה ואני מנסה לזהות היכן אני נמצא. מתחתי הכביש העובר מביר־חסנה לג׳בל לבני, היכן הכוחות שלנו ז האם כבר כבשו את הצומת ? האס הכביש הזה כבר שלנו? אם אקפוץ יהיה עלי להתקדם צפונה לאורך ג׳בל הילאל. אני מסתכל על השטח. לא נעים ביותר, נראה כמדבר אחד גדול. איזה מזון יש אתי? האם יספיק לי כדי להגיע לניצנה ? פתאום נזכרתי במיגים, האם המיגים יוכלו לתקוף אותי כשאני מתברג במצב כזה ? לא, בשום אופן. בינתים אני מנסה לשנן לעצמי את סדר הפעולות של הקפיצה, אך לפני שאקפוץ אנסה שוב את המטוס. כמה מכות ברגלים ובהגה ואני מרגיש כי ישנה תגובה. התרגשות רבה מגבירה את פעימות הלב. הנה המטוס מתישר ואוסף מהירות. מנסה למשוך בהגה, — הוא פועל. העפתי מבט על כל השעונים ומיד מעצורי אויר בפנים, משיכה חזקה כלפי מעלה וכל המנוע פתוח. ״הנה אני חוזר, מיגים, היכן אתם״, אני חושב והם מסתובבים מעלי בערבוביה ואינם יודעים במה להתחיל. .אם כך״, חשבתי •אתחיל אני״. כל שיקטן מספרם, כן ייטב — במוחי הרהור־ של־רגש־גדלות והתחלתי מסתובב. סבוב הד יש לו לאורגן. הנה מיג אחד עולה אלי מימין ולמטה. אני מקשה עליו את ההתקפה ככל שאני יכול על ידי סבוב חד לעברו. תותחיו מכוונים בדיוק מולי. — דק שלא יירה — אני חושב כל הזמן. אך הנה הוא מתקרב ואינו מצליח בהתקפתו. הוא עובר אותי לצד שמאל. אני מגלגל את המטוס בבת אחת שמאלה ורודף אחריו. לעזאזל, מרסל דאסו, אני חושב, רק עוד 2000 ליברות סחב ! כאן נכרת עליונותו של המיג על האורגן. הוא מתרחק ממני במהירות ואין באפשרותי להדביקו. הכדורים — חשבתי — ישיגו אותו לבטח. את אור הכוונת שלי הנחתי על המיג בתמונה, ונוכחתי כי הטווח בינינו כ־ 500 יארד. פת־ חתי באש מתוך ת ק ו ה . . . לשוא, ממרחק כזה אפילו בקונסטלישן לא הייתי פוגע. פנים אל פנים עם ״מיג״ המיג התרחק. פתאום נזכרתי כי אין זה המיג היחידי בשטח וכשם שאני מתקיף אותו יכולים הם להתקיף אותי. פניה קלה שמאלה, מבט לאחור, וכ־ מובן, אחד מהם יושב לי על הזנב. הפכתי את הפניה לסבוב חד כלפי המיג, שוב כדי ״לשבור״ לו את ההתקפה וצללתי מתחתיו כלפי מטה. חישבתי בערך את הזמן שיקח לו להסתובב אחרי ולהכנס לצלילה ולאסוף מהירות ואז משכתי חזק כלפי מעלה תוך פניה מהכוון. המיג אינו מרפד, ממני. שוב א נ י . ח ו ת ך ״ לו את ההתקפה והוא עובר אותי בתנופה כלפי מעלה. התישרתי בפניה ימנית קלה ומימין במרחק ראיתי מיג בפניה שמאלית. לא היה קשה לנחש, אנו נבוא האחד מול השני, היה לנו כשניה וחצי להיות בקו אחד בדיוק. חשבתי — אם הוא יכול לירות בי מל־ פנים, מדוע לא אירה בו גם אני ? פתחתי באש, ושוב לא ראיתי תוצאות. לאט־לאט הוא מרים את כנף ימינו ומפנה לי את הדרך. אנו חולפים זה ליד זה במרחק של כעשרים מטר ובמהירות עצומה. אני מס- פיק לראות כיצד הוא מפנה אלי את מבטו. מיד לאחר זאת חשבתי כי אין לי עוד מה לעשות כאן, מוטב שאקרא למיסטרים ואסתלק. צללתי ישר כלפי מטה וכוונתי את המיסטרים אל מקום הקרב. פניתי פניה קלה לוודא כי אין אחרי כל ,מסתנן׳ וכשראיתי שאני נקי, המשכתי לצלול כלפי מטה מול ג׳בל הילאל. פתאום שמעתי קולות באויר. חשבתי כי מספר אחד שלי הוא הקורא והוא נמצא שם למעלה בקלחת הקרב ואני אף לא ראיתיו. ״משכתי״ חזק וכלפי מעלה. אני מתרומם, מתרומם ואיני דואה דבר. לפתע אני מבחין במרחק של קילומטר במטוסים מסתובבים. מיגים ומיסטריס. הדלק הולך ואוזל. שוב צלילה חדה כלפי מטה ואני בדרך הביתה בטיסה נמוכה ומהירה לאורך ג׳בל הילאל. כשעברתי מעל ה״דייקה״ נראתה שיירה יוצאת משם. לפי מכוניות ה״בלרבנד״ ושאר ערב ר ב מכוניות המילואים, הבנתי כי הגעתי לשטח 144 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מומחי לוחמה אוירית בעולם כולו תמהו לשמע הידיעה כי מטוס אורגן ישראלי הפיל מיג־ 15 מצרי, בעת קרבות האויר שנערכו בימי ״קדש״. תמיהה זו היתה מובנת בהחלט בהתחשב בהבדלי הביצועים הניכרים. שלנו. אנשים שעל המכוניות נפנפו בידים לשלום ואני השבתי להם בנענוע כנסים. חזרה לבפיס - ל. נ ו חת בניצנה עברתי אותם ואני ממשיך תוך הרגשה טובה כי הגעתי לשטחים שלנו כשלפתע מתחתי מחנה עם אוהלים אפורים שקועים בתוך האדמה. פה ושם נע כלי רכב צהוב וממול, לכל אורך הרכס, מופיעים אנשים מהעמדות ויורים. היו אלה הכוחות המכותרים ליד אבו־עגילה. מן הפח אל הפחת — חשבתי לעצמי וקוויתי לעבור את המקום במהירות. לא פתחתי באש כי הטלתי ספק בזהותם של האנשים. מעל ניצנה התרוממתי חזרה לגובה 10,000 דגל, אחרת, מחוסר דלק, לא אגיע לשדה התעופה. כשעברתי ליד חלוצה דאיתי מתחתי את ל., מספר אחד שלי, מבצע נחיתת אונס עם טיפת הדלק האחרונה. הוא נחת על שדה חרוש, ומיד לאחר הנגיעה פגעה כנף ימין !בקרקע והמטוס נעצר תוך סבוב חד ימינה. ל. הודיע ברדיו כי הכל בסדר אתו. (במשך השבוע שלאחר זאת לא יכול היה ליישר את הראש מפאת אותו סבוב). הגעתי לנחיתה בבסיס עם מעט מאד דלק במיכלים, בשעת הנגיעה במסלול שמעתי ברדיו את קולו הג־ מרץ של מפקד הבסיס. הוא הגיע בריצה למגדל הפקוח מיד לכששמע על קרבות עם מיגים. ״זה שנוחת כעת האם אתה מספר אחד 1״ הוא שאל. ״אם לא״ מה קרה לכם ואיפה מספר אחד ן למה נחת בחלוצה?״ ברגע שכיביתי את המנוע כבר המתינו לי מכוניתו של מפקד הכנף ונהגו כדי להחזירני לטייסת. המכו־ נאים הספיקו לספוד את הפגיעות במטוס. ״שתי פגיעות של מיג ושלשה מנ״מ קל״, אמרו והוסיפו: ״נראה שאתה אוסף למזכרת את כל הכדורים של סיני״. ״כנראה שהספיקו לפגוע בי גם מעל אבו עגילה״, חשבתי ויצאתי מהמטוס. חור גדול מפגז התותח של המיג, נפער באמצע הגוף, החליק את המנוע, נכנס למיכלי הדלק ונעצר בדופן ארגזי התחמושת כ־ 30 ס״מ מאחרי ג ב י . . . רק אז הבנתי את המצב שעמדתי בו בטבילת האש הראשונה שלי. V.V.V. v.'.v.v.v.•:•;•: ^״ l l l l l i i i i ״מיג״ שהופל מוצבת על מרפסת :•v.y.v. . אחת מטייסות הסילון בחיל י::::::::::::::::: בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ?!הל אזרחים (הנשים לבושות שנז־ לות לפי אפנת ה . . .שק, כפי ש־ אפשר לראות) נפרד מהעלמה ני־ קול בשדה לוד, ביום 25 באוגו־ סט 1937 . מאחור נראים שני א ד רחים ערביים של פלשטינה (א״י) ובשורה הראשונה שני שוטרים אנגליים (תמונה עליונה). j לא לרבים ידוע היום כי הצעד הראשון לקראת ידידות צרפת יש- ראל בשטח התעופה נעשה לפני... . 21 שנה, ליתר דיוק בשנת 1937 ושגריר רצוךהטוב הנישא על כנפים היתד. (טיפוסי לצרפתים) — טייסת. הדבר עורר סנסציה לא קטנה, כאשר מטוס חד־כנפי חדיש (באו־ מ פ א ר י ז או: מת* נולד סמל חיל האויר? במושב הטייס יושבת מדמזל ניקול ולידה טייס המשנה שומכר. דלת המטוס נפתחה כלפי מעלה כמו בפייפד. לצערנו, לא הצלחנו לב־ רר פרטים כל שהם על המטוס. קוראים שיש ביכולתם להוסיף משהו בנושא זה מוזמנים לכתוב על כך למערכת, ונשמח לפרסם את הערותיהם בגליון הקרוב. העלמה ניקול באה 146 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 העלמה ניקול וטייס המשנה שומכר מחליפים דעות לפני ההמראה. ראה סמל חיל האויר משמאל. תם הימים) נחת בשדה התעופה בלוד ומתוכו ירדה טייסת צר־ פתיה חמודה — העלמה ניקול, לאחר טיסה ללא חניה מפריק! עובדה נוספת המעורר ת ש ר מת לב, אם כי אז לא יחסו לה חשיבות רבה, היא ס מ ל . , . חיל האויר הישראלי שנראה בבירור ליד הדלת. סמל מגן דוד המלא על רקע לבן ציור, כף אנו מניחים, בטעות ואולי מחסר ידי- עה כיצד יש לצייר מגן דוד. על כל פנים, עובדה היא שסמל חיל האויר הופיע על מטוס בארץ יש- ראל 10 שנים לפני שהוקם אפי־ לו שרות האויר. טייס המשנה של העלמה ניקול היה יהודי צרפתי בשם שומכר (לא ידועה קרבתו לשח ק ן . . . ) . ביום 25 באוגוסט 1937 המריא מסוסה של ניקול בעל הסימון בדרכו חזרה (ללא p — AMEZ חניה) לפריס, כששומרים בריטיים מנופפים לשלום מול סמלו העתיד של ח״א ה ישר א ל י . . . מילוי דלק כאויר מגע סס מטוסים אחרים ל- טס מילוי דלק באויד מוצא לפומל טל ידי מסוסי־מיכל בוינג בממוצע כל 15 דקות, 24 שעות בינזמה, שבעה יסיט בשבוע. 147 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כ ך ע ו ל ד ה ״ ס פ י ט פ י י ר ״ ה ר א י ו ן א ח ד מראשוני אנשי צוותות הקרקע של חיל האויר מגולל לפנינו פרשת הרכבתו של ,,ספיטפייר״ ישראלי ראשון מגרוטאות שנמצאו בארץ• אותו ,,ספיטפייר״, שהורכבו בו חל ק ים מ כ מ ה וכמה מ ט ו ס ים אחרים, המריא בהצלחה, ונטל חלק בכל קרבות־האויר של תשי״ח• ץ־ / לא מעטים שאלו את השאלה ״כיצד ומתי קמו לו לחיל האויר בתחילת דרכו ואף לשרות האויר לפניו, מכונאים מאומנים שידעו לא רק לטפל במטוסים הראשונים, אלא אף להפוך גרוטאות לכלי טיס מבצעיים 7 פגשנו באחד מהם, בשאול זכי וביקשנוהו לתאר כיצד הגיע לשרות האויר ובאיזה אופן הרכיב את המנוע של מטוס הספיטפייר הראשון מגרוטאות של שני מנועים א ח ר י ם . . . ^ / כשפרצו המהומות בסוף 1947 , נמצאו בלוד עוב- דים יהודיים. רובם היו שייכים לחברת בי.או.אי.םי. הבריטית שהעסיקה אותם במתן שרותים למטוסיה שהגיעו לאדץ־ישראל מלונדון או שעברו דרך לוד בדרכם למזרח הרחוק. לנקסטריאן, מטוס נוסעים שלא היה למעשה אלא מפציץ לנקסטר כבד שתאי הפצצות שלו הפכו למיכלי דלק ענקיים, קיים שרות מלונדון לאוסטרליה. ללוד היה מגיע בטיסה אחת, ללא־חניה. מטוסי הענק, שבזמן מלחמת העולם העמיסו בהם את פצצות ה״בלוק בסטר״ הגדולות ביותר, בנות 10 טון כל אחת, הסיעו עם גמר המלחמה 6 או 9 נוסעים ב ל ב ד ! ליתד דיוק, בלילה רק 6, בתנאים של קרוךשינה מהודר ביותר. בלוד היו המטוסים חונים שעתיים. מכונאי החברה היו מתדלקים אותם ובודקים את המנועים במהירות הבזק. אותם מכונאים טיפלו גם במטוסי יורק של החברה וכאן הכיר זכי את המרלין, המנוע שאותו עמד להתקין כעבור שנתים בספיטפייר ״היהודי״. העובדים היהודיים בשדה לוד היו מגויסים במסגרת ה״הגנה״, ופעם בשבוע יצאו להתאמן בנשק. ונשק גם ניתן להם לשמירה ב״סליקים״ בתחומי שדה לוד המנדטורי. לבסוף, כאשר היה חשש חמור לחייהם, נצטוו לא לנסוע עוד לעבודה והמטוסים היהודיים .( הוצאו משדה לוד (ראה הרשימה בעמי 113 זכי פגש את יהודה רביו במטה שרות האויר ברח׳ מונטפיורי בתל אביב ונשלח לשרונה. באותו זמן תיקנו שם את האוסטרים שנרכשו זמן־מה קודם לכן. בעוד זכי עסוק בשיפוץ לייקומינגים, חיפש רבין את האיש שיוכל לבצע את התקנתו של מנוע מרלין. לבסוף, נמצא זכי. הביאו אותו למקום בו היו מונחים שני מנועי מרלין 66 (שהיו בדרך כלל בספיטיס מדגם 9) ושאלו אותו אם יוכל להרכיב מהם מנוע אחד. המנועים היו שבורים, כי הבריטים לפני צאתם משדה עקרון ״טיפלו״ בהם בפטישים. ״לא היה לי אפילו ,סטנד׳ בשבילו,״ מספר זכי. אמנם נתנו לי איזה ,סטנד׳(כן) ישן, אך היה מתאים לדגמים ישנים יותר של המרלין והמנוע שעליו עבדתי היה ארוך מדי. פירקתי אותו לבדי. בו בזמן שזכי התקין את המנוע, הוכן הגוף בחלק אחר של ״הבסיס האוידי׳ בשמנה. כלים לא היו בנמצא וזכי הביא את הכלים הפרטיים שלו מהבית. את הברגים נאלץ לסגור ״לפי הרגש״ כי מד־פיתול לא נמצא אף בחלום. אפילו 8 הברגים הגדולים בתוך האורווה הישנה בשרונה משפצים מנוע מדלין, עבור ה־ ספיטפייר הראשון של חיל ה־ אויר. הבריטים, לפני צאתם משדה עקרון ערכו ״טבחי במי טעים הישנים שהיו מונחים בערימות הגרוטאות. למרות זאת הצליחו מכונאי ח״א להר־ כיב מחם מנוע אחד. 148 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שאול זכי, המספר בגוף הרשי־ מה על נסיונותיו להרכיב מ־ גרוטאות מנוע מרלין לספיט־ סייד הישראלי הראשון. בתצי לוס זה הוא נראה בתא הטייס של הספיט השני אשר בהרכב־ תו השתתף. המחברים את המנוע אל הגוף היו חסרים. נוסף לכן חסדו... כל מערכות השמן, הקירור וההידרו־ ליקה. את כל אלה מצא זכי תוך חיטוט בעדיפות הגרוטאות בעקרון. כעבור 6 שבועות הועבר הגוף להרצליה וכמה ימים לאחר מכן הותקן בו המנוע. הרצות המנוע המשופץ ארכו 11 יום! הסיבה לכך היתד. כי מהיות המנוע על הקרקע, ללא תנועה, היה מתחמם אחרי הרצה קצרה ביותר ונאלצו להדמימו. את דוב ההר־ צות ערך בשעות הבוקר המוקדמות או לפנות ערב. לבסוף הורשה המטוס לטיסה ובשעה שש לפנות ערב עלה בו טייס־קרב לטיסת הניסוי הראשונה. היה בכך אומץ לב לא־מעט, בהתחשב ב״עברו" ל אותו ספיטפייר. כיוון שלא נמצא קשר אויר, » יצא אחד מאנשי השדה באופנוע כדי להודיע שוד ספיט שיטוס עוד מעט בשמי השרון הוא שלנו, ושלא יפתחו עליו באש, חס ושלום... לאחר טיסת הניסוי שעברה בהצלחה הותקנו בו אמצעי החימוש והספיטפייר הראשון של חיל האויר נכנס לפעולה. לא יאומן כי יסופר אך עובדה היא כי מטוס זה, שבקרבו שכנו חלקים שונים ומערכות שונות מכמה וכמה מטוסים, השתתף בכל קרבות מלחמת השיחרור ולא קורקע סופית אלא שנתים אחרי הפל־ חמה. ״עזר לא ירד ממנו,״ אומר זכי. משהורכב הראשון, החל זיי בהרכבת הספיט השני ושני המוסטנגים הראשונים. אולם באותו ספים ראשון ראה את ״ילד טיפוחיו״ ועל תצלומיו שופר הוא עד היום בקנאות ממש. .( קבוצת חילוץ בשפת הים בהרצליה שהוציאה מהים את הספיט המצרי שנפגע מעל שדה ״דב״. ( 15.5.48 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מכחולו המעופף של רענן קריקטוריסטוריה אוירית בקו רענן לוריא נולד כקריקטוריסט לפני למעלה משבע שנים בי׳׳א חשון תש׳׳י ( 3.11.49 ) בעמוד 33 של בטאון ״ח.א.״ מס׳ 6 שהופיע לקראת יום השנה השני להקמת החיל. באותו עמוד נתפרסמה הקריקטורה הראשונה של רענן שעסקה בשני נשרים דורסניים שעטו על טרפם: שני טייסים ישראליים משייטים במטוסי הקרב הבוכנתיים שלהם. אילו התקדם חיל האויר באותו קצב שהוכתב על ידי קויו החייכנים של רענן, היינו זוכים למטוסי סילון כבר בראשית 1950 הואיל ורענן עצמו עבר מבוכנה לסילון חדשיים ימים לאחר שפרסם את קריקטורתו הראשונה בבטאון, בציירו ״מטאור״ סילוני ״יונק״ מכונאי לאחד ממנועיו,.. תאוצת המהירות ההחלתית של רענן בבטאון היתה מסחררת ממש. לא ברור עדיין אם הרוסים לא ניצלו כמה מחזיונות העתיד האויריים של רענן לצורך תכנון הספוטניק שלהם וכשזה תפס את מקומו בחלל, הפטיר רענן בביטול: ההבדל היחיד בין צוות הספוטניק הרוסי לבין הקריקטורה שלי בבטאון מלפני 5 שנים הוא בזה שאני לא חשבתי אז על הכנסת כ ל ב . . . כאיש חיל האויר המכיר את המטוס וקרביו ידע לצוד במכחולו השחור את כל הנקודות העליזות בהווי החיל ובאופי הצוותות המפעילים אותו וראשי החץ של מבני מטוסיו קלעו תמיד למטרה — בטנו של הקורא, שמילטה רעמי צחוק מהנים. רענן, שהתקדם לאור שמשו, קנה לעצמו שליטה בלעדית בשטח הקריקטורה האוירית, שטח שהפכו כמעט ״מעל לתחום״ לגבי קריקטוריסטיס אחרים ופסגת השגיו מתנשאת מעל דפי ה״לייף״ האמריקני שבראש אחד מהם מתנוססת קריקטורה אוירית־צבאית מתוך בטאון ״ח.א.״ (ראה בעמוד ממול). בעמודים הבאים מנסה רענן להציב אבני דרך היסטוריות בדרכו של חיל האויר בעשור הראשון למדינה בתוספת פרולוג פרוזאי לחלוטין על מהות הקריקטורה האוירית בעיני יוצרה. מוטב שאתחיל לבאר מדוע איני מיטיב לצייר קריקטורות על יחי- דות נהגי הפרדות, למשל. הסיבה תהיה פשוטה למדי: אין לי כל מושג מאיזה צד בדיוק מתחילה פרדה לנוע ומה מבנה אופיה, תחביביה, אהבותיה או סיו- טי הלילה השגרתיים שלה — חסרונות אלמנטריים בהכרת הנו- שא המלווים בהכרח בחוסר בטחון עקרוני בכל הקשור בשם פרדה. ועתה אנו ניגשים לאחת הנקו- דות היסודיות ביותר הדרושות להומוריסט — שליטה מוחלטת וידיעה מוחלטת בנושא אותו הוא מתכוון לעקוץ — כיוון שההתמצ- אות בנושא גוררת אחריה לפחות שתי עובדות: ידיעה טכנית החיו- נית לביצוע הקריקטורה (תארו לעצמכם כיצד יעקם טייס את פר- צופו באם יראה ספיטפייר בעל כנפים משוכות לאחור, למשל, אפי־ לו בקריקטורה) והעיקר — (לד־ עתי) — בטחון עצמי כללי בכל הקשור לנושא, אותו סוג בטחון הנותן לך את ההרגשה ששולט אתה בכל הנימים הדקים והע- דינים של הנושא — כיוון שבדרך כלל ההומור הטוב והמאופק חבוי דווקא בנימים דקים אלה וידיעת המנהגים והמסורת והאוירה של־ אדם סתם אין גישה אליהם. הרבה נכתב על הנושא הו- מור — וקרוב לודאי שעוד הרבה יכתב עליו — לפחות עד שכדור הארץ יתקרר כליל. אולם עד כה הסכימו חכמים שבלתי אפשרי — בינתים — להגדיר הומור כראוי. זהו נושא חמקמק ככספית, בעל דפוסים בלתי מגובשים כאמיבה, מפתיע כמארב צנחנים וקפריזי כסוס מיוחם. מה מקורו, מה תפקידו, האם הוא תוצאת כשרון בודדים או אפשר ללמדו וליצרו בשיטת הסרט הנע — כל אלה ועוד הרבה הרבה שאלות שנויות במחלוקת, שזקנים וחכמים ממני ניסו כוחם בו ולא עלה בידם, כך שרשאי אני לרחוץ ידי בשאננות למרות מבטיו המ־ איימים של העורך חריף־המבטים ולהצהיר: אין כל נוסחה מובהקת של הו־ מור ולא אנסה ליצור פה על רגל אחת — אפילו לרגלי התאריך הסנטימנטלי של שנת העשור וג־ ליון חיל האויר החגיגי — כל תיאוריה חדשה ומטופשת (בהכרח) שתנסה כביכול להטיל אכסיומה של בטאון חיל האויד x בעמוד שתוציא אחת ולתמיד את האנו־ שות מעיוורונה ותלמדה מה זד. הומור. באם אומר שציירתי עד כה בערך שלשת אלפים קריקטורות — ואוסיף שבכל זאת זאת לא ברורה לי סיבת הצחוק במלואה — לא אהיה מגזים כלל וכלל. אולם נסיון הוא נסיון — ובכל זאת נדבקים לאמתחתך כמה כללי יסוד כגון: את קהל המעריצים הנלהב ביו־ 150 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 משמאל: כך מנציח רענן את טיפומיו(פרט לשמש) למטה : קריקטורה אוירית זו שרא־ תה אור לראשונה בבטאון ״ח.א.״, הועתק ה ב״לייף״ האמריקני. הבאור אומר: ״יודע אני כי זו קפיצת־ דרך קצרה בין שדות־תעופח, אך אינך חייב לטוס כל־כך נמוך!״ תר לקריקטורה המראה מוסקיטו עשוי מעתוני בוקר ישנים תהווה טייסת קרב חד־מנועית, כאשר תופיעה קריקטורה המ- תארת את רוב ענותו של טייס קרב המתכווץ בתאו הצר ישתו- ללו מצחוק דווקא טייסי הדקוטות — אולם משום מה יחליטו טייסי הקרב שרמת העתון התחילה לרדת פלאים וחבל על דאבדין, ולא יהיה קהל נאמן יותר לקרי- קטורה המדאה מטוס הנוחת בגדיי נלנד בגלל טעות הנווט מאשר כל האלחוטאים באשר הם שם, כולל אלחוטאי מילואים שהבטאון מזדמן לידם. כאשר נגש אתה לצייד קרי- קטורה אוירית — השתדל להכיר את המטוס היטב. אין אתה חייב ליהפך למהנדס אוירי או טייס מבחן — אולם אסור לך לגלות בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 דיבור במהירות הקול יש כמה טייסים המתבלבלים מתכונות המטוסים החדישים הנמצאים בשרות — למשל, לעובדה שאינך מסוגל לדבר בסיסה כשפניך לכיוון הטיסה היות והמלים פשוט אינן מספיקות לצאת מהפה והן נבלעות מיד במהירות העל קולית. הברירה היחידה היא להסתובב במושב 180 מעלות ואז חזקה על המלים שתיהדפנה מיד מהלוע אל אזנו של חברך. בורות גסה בצורת ותכונות ד,מ־ טוס אותו אתה מצייר — ועל אחת כמה וכמה כאשד מתכוון אתה לגחך ד ו ו קא על אחת מתכונות המטוס או כולן ביחד כיון שהקהל המורכב מאנשי חיל האויר ואוהדי תעופה אינו קהל סתם. הוא קהל מקצועי, שאינו אוהב שישטו בו, ומטבעו הוא קהל חטטן ונברן, ההופך את העי- סה שבע פעמים עד שהוא בולע, אישית אני מאמין בכל לבי שעליך להכיר היטב היטב, ואפילו לחיות את הנושא. רוצה אתה לצ־ ייר ולכתוב על טייסים? — טוס. רוצה ^תה לכתוב על טירונים? היה טירון. רוצה אתה לכתוב על פאריז ? — סע לפאריז• ״טיסה להכרת הנושא״ — חגור מצנח, מתכונן רענן לוריא לעלות לטיסה ב״הרוורד״. שנותי היפות ביותר (כלו־ מר שירותי הצבאי) עברו עלי בחיל האויר, זמן בו רכשתי נסיון טיסה מסוים, למדתי לה־ כיד את הנושא מקרוב, פחות או יותר, ובמשך שנים העדפתי לצייד קריקטורות אויריות מסיבה פשוטה — שהן ״באו יותר קל״. עד שביום אחד הפטיר עורך ״במ- חנה״ מאיר אביזוהר אנחה ארו- כה שעה שהתבונן באחת מקריקטו־ רות האויר שהגשתי לו, ונהם: ״אתה שם לב שיתה מתפרנס ממ־ טוס אחד, שמש אחת וענן אחד כבר שלוש שנים?" ואז נוכחתי בעובדה נוספת: א) קריקטורות אויריות מתחל- קות לשני סוגים יסודיים: אלה שנועדו לכל אדם — ואלה שנועדו לאנשים המתמצאים בתעופה. לגבי אלה המתמצאים בתעופה כמעט אף פעם לא יהיה אותו מטוס דומה לחברו — בה בשעה שלקורא סתם לא יהיה הבדל עקרוני בין מכשיר לינק. « ין » לב » מבצר מעופף כל הדרבים מובילות לרומא, אמר חכם אחה ואילו חי כיום היה מוסיף לרשימה זו: כל המס־ קנות והעובדות מובילות למקום אחד: באם רוצה אתה לצייר או לכתוב על חיל האויר או הבנק הלאומי ברחוב דיזנגוף או לגיון הזרים — עליך להכיר את חיל האויד הבנק הלאומי בדיזנגוף ולג־ יון הזרים היטב היטב. באם רוצה אתה לכתוב או לצייר על הנוש- אים הללו לאורך ימים — אין לך ברירה אלא להיות איש חיל האויר או פקיד או לגיונד במו גופך — וצחוקה — ־•••— בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הספיט הראשון אה, באמת היו זמנים. אז לקחו כמה ארגזי תפוזים, שני מנועי אופנוע של ״הרלי־דוידזון׳׳, כמה קופסאות כנסת 6 ועוד שלושה ;׳ריקנים מוחלדים — וטכנאי רב המצאה יוצר לך ספיטפייר לפי מידה. אמת שבחיל האויר היה רק ספיט אחד שהורכב בכל מיני חלקים כאלה, ולבורמה לא היה נעים למכור אותו. לא היתה ברירה אחרת אלא להעבירו להגנה המרחבית אי שם. הקורא הנבון בודאי שם אל ליבו שאנו מטפלים בנושאים השאובים ממהיסטוריה של החיל בסנטימנטליות רבה — אולם מה אפשר לעשות כאשר הדור החדש התרגל כבר שיש תקופות בשנה שטייסינו נוהגים לזלול מידי בוקר וומפיר מצרי? וכי מי יכול לשכוח את הדקוטות החמודות שהופלו מעל לתל אביב באלגנטיות כה רבה ע׳׳י מודי? סוף סוף נפלה הדקוטה הראשונה לאחר הפסקה של אלפיים שנה, ומיד לאחריה עוד אחת, בהפסקה קטנה יותר כבר. ׳מ זו היתה האמצאה הגדולה בציון — מטוס דמוי יתוש חסר קלוריות ששימש בעת ובעונה אחת (לפי הסדר מלמע־ לה למטה) מטוס ללוחמה ימית, מטוס תובלה (נראה בציור מוביל בקבוק כרמל הוק לא־ שת המפקד), מטוס קשר הם־ טיל הודעה לכת נצור עם אבן, מפציץ המטיל רימון יד ומטוס קרב חמוש אקדח. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אחד שקיים הבטחתו הנה המצרי הראשון שאמנם הגיע לתל אביב מספר שעות לאחר הכרזת המלחמה וקיים בגופו את הבטחתם של מנהיגי ערב כי חיי־ ליהם ידרכו על אדמת ארץ הקודש. צחוק בצד, אכל זה נבון! אם כי לכאורה הרישום שבמס- גרת משמאל, אינו אלא רישום קרטוניסטי, האמת היא כי ביום בו ניסו הישראליים הטריים לחוש טעמה של עצמאות מהו, ובעת שמטוסי ספיטפייר מצריים צללו על שדה התעופה ,המרכזי״ בצפון תל־אביב — קרה בדיוק מה שמתואר משמאל. מתוך מכוניות, מעל גגות הבתים, מחלונות המטבח ומתוך שוחות ההגנה שנחפרו שעות אחדות קודם לכן, נפתחה ,אש תופת״ מרובים, סטנים, אקד־ חים ואפילו מרובי ״טו־טו״, מתוך הנחה (שהתאמתה) כי ״פגיעה אחת מוצלחת יש בה כדי להוריד אחת ולתמיד את מטוס האויב. מיסת המבנה הראשווה כל ארבעת המטוסים + מטאטא אחד של תחיל השתתפו במפגן יום העצמאות הראשון. המבנה הזכיר תיבת נעלים שכל הנעלים בתוכה הם שמאליות. אפילו חצאי־מטוסים שותפו בשמחה. ״רגע ־ אני רץ להביא סולם־׳ אזרחי תל אביב הישרים וה־ אמיצים לחמו בספיטים המצ־ דיים של 1948 בכל מה שנד דמן לידם — החל מאקדחי וובלי וגמור בסכיני מטבח קצרים וארוכים. והמצחיק (או המסעיר) ביותר היה כי דווקא מקלען ״בזה׳ שלמד איך דור־ כיס שעה לפני ההפצצה, פגע בספיט הראשון. (ראה טייסו למעלה). 154 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כשכל ביה־ס לטיסה התבסס על פיפר אחד... אמת, אין פה הגזמה רבה. וגם את הפייפר (המצויר מחזות קדמית ומסומן בחץ) היו צריכים להוציא מפעם לפעם לגרד. ה מ ו ס ט א נ נ י • מטוסי קרב נחמדים ויעילים, אלא שהגיעו כבר עם וותק ניכר. היו טייסים שטענו שמצאו מספר אגוזי קוקוס גדולים מתגוללים ברדיאטור, תוצאה של מיסה נמוכה על עמדות יפאניות באוקינאבה. הסברה והשכלה כמה שנשתדל להתעלם מה־ היסטוריה האוירית שלנו, הרי שם־ דבר אחד לא נוכל להתעלם והיא העזרה הנעימה שקיבלנו מזי טייסי המח״ל. אלא שעזרה זו היתה מלווה באי אלו קוריוזים "הנובעים מאי זיעת השפה או המנהגים — דוגמת הציור המס־ חיש מה נאלץ טייס מח״ל לעשות כאשר הוא מקבל מחברו לזוג מין הודעה נרגשת ברדיו אודות איזה מטוס אויב על הזנב״. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 דרגזח בלובנד היו הדרגות הזמניות של קצונת החיל. מספר הקוים הכתוליס היה תלוי בטעמך האישי, אבל סגן משנה שתפר לכל כתף יותר מאר- בעה פסים עבים נחשב כעובר על גבולות הני- מוס הצבאי הטוב. -> עד לשסים כך נראה ע. לאחר שהפיל את אויבו הראשון. מסדר כנפיים ראשון התנהל בשקט ונשא אופי של התרגשות מ־ אופקת. מפקד חיל הא־ ויר שרצה להדגיש את עצמת הביטוי של סמל הכנפים תפרם, לפי ה־ שמועה, אל הוחה של הקדטים בחבל מיוחד שנקנה אצל ירושלמי, וזאת על מנת להצמיד למדים את הכנפים הי־ טב־היטב. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ההצנחה הראשונה של חיל האויר. המטוס פשוט שכח להמריא. המט ׳ ל נ י ם מה טוב ונעים יותר מאשר הפצצה במו ידיך - תרתי משמע ? איפה הימים שהיית טס מעל לעזה ובורר לך איזה גג של משטרה ומגלגל הפצצה החוצה? ״תן ל י עוד שני מסרשמיטים הטורח וויסקי כפול ד ממש כבסרטי הקסבה, נרכשו מיטב המטוסים הראשונים של החיל בבארים אקסוטיים ואפלוליים, תוך כדי כל מיני עסקות. רק רימה הייוורט חסרה ברקע. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ל ״אני סקווה שעבודת הסוח פה בקורס טיס מוצאת חן בעידכם״ דומה שכל קורס מיס הולך ונהיה קשה מקודמו. יותר לימודים, יותר שקידה, יותר שעות לימודים מאוחרים בלילות... והסוף ? — ראה ציור. הסילון הראשי! שהניע רק את חודורוב לאחר משחקו בקארדיף קיבלו יותר יפה ו אולם כאז כן עתה, קורס סיס ממשיך לפעול בקיטור רב. אולם תעמולת החיל למשיכת מתנדבים לטיס מתפתחת והולכת: כל תינוק שנולד ואינו פוזל מיד עם הולדתו מקבל סרן מיוחד מסקצית התעמולה של החיל שמתחיל לשכנעו מיד לכיוון הנכון. אין פלא שהתינוקות בארץ אומרים ,משנק׳ לפני ,אמא׳ או ״אוראגאן׳ לפני ,אבא׳. 158 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 באמת — הרי את הטנקים •השמדת מחובתך לצייר על המטוס, ומה קורה כאשר הכל מחרטום ועד זנב מתמלא בצלליות של טנקים אויבים מושמדים 7 משחיתים את הצורה האוירודינמית של המטוס, ודי. ,+t! t i f f ! M f r ' T + T f . f t t T r f r - fr t הישוב העברי התרגל כבר לכח אוירי — וכלכל דבר טוב מתרגלים מהר. ״מה אתה מתפעל כל כך׳, שואל זה עם השמש — ״לא ראית אף פעם 228 סילונים בטיסת מערך ?* גזע חדש קם לאומה — גזע טייסים סילוניים, המהירים ביותר בציון. ISill ב. מספר כיצד ניצל בצניחה בכסא מפלס. נא שימו ל ב לדקדקנות המרובה בה הוא משחזר את המאורע. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שקית ״סנדוויצים של בית ספר״ של יורם בה הוברח הקרבורטור הראשון של הכח האוירי החפשי של ישראל העתידה ב־ 1946 . (למעלה, מימין.) הפצצה העברית הראשונה שנפלה על עזה ולא התפוצצה משום שאורי יפה שכח להוציא את הנצרה. (למעלה, משמאל.) הסל של הכדור הפורח של האחים מונגולפיה שנלקח בהשאלה מאת הלובר בפאריס לביצוע מספר הפצצות על סאסע ותרשיחה. (למטה, מימין.) השבוי היחיד של חיל האויר בידי המצרים — בכבודו ובעצמו! (משמאל) בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 חה... » צ נ י | ״הרגשה שאין לתארה במלים, חוויה שיש להתנסות p בה ממש כדי להבין את j p % טיבה,״ זו התשובה לה זו־ כים, כאשר שואלים צנחן ותיק מהי תחושתו בעת ^׳ שהוא צונח. ואמנם, רק הצנחן יוכל M | | לתאר לך את הרגע הגדול, טעון־המתיחות שלפני הזי־ M נוק מתיך המטוס הרועש fe לתוך האויר הצח והשקט! H את הריחוף האיטי (לכאו־ רה) אל הקרקע ואת הקר- ! ! קע המתרוממת לקראתך ב־ מהירות ברגע הנחיתה... f p 1mm...I• 162 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 צד הופל ה״פיור*״ ללא <ר<ות... » כ אותו טייס קנדי־נוצרי, שנפל בעת ההתקפה על עיראק סואידן, הצליח, יום קודם לכן להפיל מטוס מצרי מסוג פיורי... בלי לפתוח עליו באש. וכך אירע הדבר: הבאופייטר יצא, לפי ידיעות שנתקבלו ממטה חיל הים, להפציץ אוניות אויב שעה שאלה פנו עורף לאוניותינו, וברחו, אולם כשהגיע הטייס לשמח, לא הרחק מהחוף מול עזה, הבחין לפתע במטוס קרב הנמצא ממש ״על זנבו״ בעוד שהוא משחרר את פצצותיו. הוא פונה בפניה חדה כלפי מטה והפיודי אחריו. הבאופייטר מצליח להתיישר, אולם הפיודי צולל לתוך הים בלי שניתן לטייס לקפוץ מטנו. היה זה אחד מהמטוסים שהעיראקים העבירו לרשות חיל האויר המצרי באוקטובר 1948 , היתה זו תרומתם הצנועה לקרבות ב נ ג ב . . . א 17 <ם״ מצר״ם » ר אחרון עם ״פ » קרב-או ב־ 2.1.49 מופצצת הרכבת המצרית ע״י ספיטפיירים. הטייסים הבחינו בפגיעות בקטר וכן במספר קרונות. הפעם לא התפוצצו שתי פצצות שהוטלו על פסי הרכבת. קרב אויר נוסף מתחולל ב־ 200 ו 05 (בערך) שעה שספיטפייר ופ־ 51 יוצאים לפעולת ירוט ונתקלים ליד רפיח, בגובה של 6000 רגל, ב־ 3 פיאטים. אחד הפיאטים נמלט ועם הנותרים נכנסים לקרב. אחר כך מבחינים במטוס כשהוא מתרסק בנ.צ. 068070 . הטייסים משערים שגם הפיאט השני התרסק, אך על כך אין אישור. ב־ 041130 מתקיפים 3 הרוורדים את שטח רפיח בהפצצת צלילה ופוגעים באויב העומד ערוך להתקפת־נגד על כוחותינו. בשתי גיחות מאוחרות יותר נופלות הפצצות לתוך שטח המחנה. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 4 ־ ״מסרשמיטים״ עוצרים טור Q J Q מצרי במבואות תל ־אב י ב קרב ־ במהירות • טייסי הקרב הישראליים הופיעו על ״במת ההיסטוריה״ בתרועה של מבצע מזהיר: עצירת טור שריון מצרי שאיים לפרוץ לעבר תל-אביב. ארבעה טייסים ישבו ב״מסרשמיטים״ - ורק שלושה חזרו, אך ראשונים אלה הניחו את היסוד לדור שלם של טייסי קרב. סיכום התוצאות של מלחמת השיחרור באויר מראה 11 מטוסי אויב מופלים. בתקופת ״השלום״ - עד מבצע ״קדש״ - טאטאו טייסי הקרב משמי הארץ שלושה מטוסי ״וומפייר״ מצריים, ו־ 5 ״מיגים״ ו־ 4 ״וומפירים״ הופלו תור קרבות־אויר קשים בימים הספורים של תחילת המלחמה בסיני. . טייסי 1956 ירשו בנאמנות את מסורתם המפוארת של טייסי 1948 אותו דבר טמיר הקרוי ״רוח הקרב״ שאיפשר לטייסי הקרב שלנו לעמוד מעטים מול רבים ולנצח, משמש גם כיום נר לרגליהם של טייסי הסילון בחיל. ״רוח קרב״ זו מבצבצת ועולה בין שורות קטעי הזכרונות המובאים להלן טי שיסהתם הק כרובל םה ראפשרוינ־הע ״טמז םה א שללפי םט ישינה ס*י םנו לדאד• לה. למעשה עם גיחתה המבצעית הראשונה בחודש מאי. 1948 , כאשר 4 מסרשמיטים המריאו בפקודו של מודי אלון לתקוף את טור השריון המצרי שהתעכב ליד אשדוד. ההיטוריונים של מלחמת השחרור זוקפים את עצירת המצרים לזכות גיחה זו. מארבעת המטוסים חז- רו שלושה, עזר וייצמן, מודי אלון ולו ליאונרד! אדי כהן הופל באש ה־נ״ט של המצרים ונספה. העבודה השחורה והשקטה שקדמה לגיחה זו, היא שהולידה את הטייסת למעשה. ישר c-48 הנזסרשנזיטים הגיעו מפורקים בתוך 4 בעקרון ע״י — מצ׳כיה, והורכבו בהנגר מספר 5 קבוצת מכונאים ישראליים, ובעזרת חמישה מומחים ציכיים. הרכבתם ארכה כ־ 4 שבועות, וארבעת הרא- שונים שהיו מוכנים הוטענו ביום הנזכר ב־ 4 פצצות 70 ק״ג, אשר אף אחד לא ידע בדיוק כיצד לתלותן. מאותו יום ואילך הורכבו יותר ויותר מסרשנזיטים, ומספרם הגיע בשלהי 1949 ל־ 25 מטוס. הטייסת הת- ארגנה בפקודו של מודי אלון בעקרון, וכמו כן נתמנה קצין טכני — הדי אקסלרוד, מאנשי המח״ל. אפשר לומר שהודית לו התארגנה הטייסת מבחינה טכנית. בסוף 1948 הועברה הטייסת לשדה הרצליה ומשם פעלה עם צוות טייסים מגוון ביותר. היו בו טייסי פח״ל מארה״ב, דרום אפריקה, קנדה, אנגליה. חלק מהטייסים היו שכירים פשוטים, אולם עשו מלאכה נאה. קרבנותיהם הראשונים של טייסי הקרב בחיל היו 2 דקוטות שהופלו ע״י מודי אלון מעל תל־אביב ובת־ים בגיחה אחת. לאחר מזאת הופלו רפיד, מספר בלתי מוגדר של פיאטינז ומקי וכמובן חמשת הספי־ טיס הבריטיים שהופלו ליד אבו־עגילה וגרמו לאיג־ צידנט בין־לאומי, בסוף שגת 1948 התחילה הטייסת לקבל מטוסי ספיטפייר שהומסו בחלקם מצ׳כיה ע״י טייסים זרים ושני ישראליים ירוקים. מטוסי הקרב נטלו חלק בפריצת הדרך לנגב. לאחר מכן כבר היוו מטוסי הספיטפייר את עמוד השדרה של כוח הקרב בחיל האויר. לבסוף, רוב הטייסים הזרים התפזרו בעולם, וטייסים ישראליים שגמרו את הקורס בבית הספר הארעי שהוקם תחת פקודו של ר. החלו תופסים מקומם. בסוף שנת 1949 הועברה הטייסת צפונה ואותו זמן כבר היתה טייסת הקרב הראשונה מצויירת במוסטנגים בלבד. שלושת הטייסים הראשונים מתוצ־ דת הארץ ממש הצטרפו לטייסת בינואר 1950 . הם עברו את אימוניהם הקרביים הראשונים על מוסטאנג, דבר שנחשב אז לנסיון נועז מאד. הוא עבר בהצלחה. 164 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 4 ־ סילונים ישראליים תוקפים Q C Z טורי שריון נסוגים בסיגי I Jr D O t ב מ ל ח מ ת ה ש ח ר ו ר : 2 דקוטות מצדיות 5 ספיטים בריטיים! 1 ספיט מצרי ! 1 פ י א ט ; 1 מקי 1 רפיד! ב ס ה ״ כ : 11 מטוסים. ב מ ב צ ע , , ק ד ש ״ : 4 ומפייר מצריים! 5 מיג מצריים! ב ס ה ״ כ : 9 מטוסים. ס ה ״ כ כ ל ל י : 20 מטוסי אוייב. מי יתן ונמשיך בדרך זו. * * * להלן קטעים מיומני טייסות קרב וקרב הפצצה שונות בחיל, המשקפות את התפתחותו הסילונית של חיל האויד: י ום ג׳ היום, בשעה 1300 המריא משדה ־ ־ ־ המיסטר הראשון, שגם נחת באותו שדה. הטייסים הראשונים בצעו כל אחד טיסת סולו כללית. ברור שבבסיס הורגשה אוירת שמחה כללית! וההתרג- שות היתד, גדולה. כלם, החל במפקדת הבסיס וכלה ב־ש.ג. השומר בשער, היו מנצלים כל הזדמנות וחוזים בלהטוטי הטייסים המהירים ביותר בארץ, שהיו כבר מעבדה השני של מהירות הקול. טיסות היחיד נמשכו בהפסקות של חמישה ימים וכללו אי־ סילונית הקורס הועבר ללא אף תאונה אחת. מפקדי הטייסת התחלפו תכופות והיו לפי הסדר: מ. מ. מ, א. וי., במשך השנים עברו הטייסות גלגולים רבים, ועברו בהן רוב טייסי הקרב של החיל בתקופות קצרות או ארוכות. לבסוף הופיעו הסילונים על הבמה בצורת המטאורים. בשנת 1956 נחת המיסמר הראשון, ובזאת החלו קמות טייסות סילון מצויירות בציוד מהמשוכלל ביותר בעולם. מבצע ״קדש״ — המלחמה הראשונה מאז מלחמת השחרור, הנחיל לטייסים את הזכות לשאת בכבוד את שם הטייסות הותיקות. מספר ניכר של כלי רכב הושמדו, וכן הופלו 9 מטוסי אויב. למעשה כמעט השוו מספר ההפלות של הטייסות החדשות עם אלו של טייסי הקרב בימי מלחמת השחרור. לזכות טייסי הקרב עד היום: בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 רובטיקה מעל הבסיס, בזים משולבים ברולים ובוטים על־קוליים למכביר, כמובן שאף תלונה לא הוגשה ואף אחד לא פצה פה. י ו ם 3 ' בתאריך זה עלה לאויר המבנה הראשון של 1 ! שהמריא ונחת ב — . באותו פרק v מטוסי מיסטר זמן הצטרפו אריות נוספים שהתחילו מיד בלימודי קרקע. אולם לרוע מזלם הופסקו הלמודים באמצע והם נשלחו לחופשה ארוכה. הסיבות: ״גרעיני״ הטייסת נקראו ל״מולדת השניה״ שלהם. המטרה: להביא לארץ עוד כמה מיסטרים. המסקנה: חיל־האויר שלנו הולך ומתעצם. על הטיסה לצרפת, החיים שם וטיסת־העברה בחזרה לא ניתן לספר, כך שעל ספור זה נדלג. כן רצוי להזכיר שבין טיסות ההעברה שכל אחת כללה כמה מטוסים המשיכו הטייסים באמונים בארץ שכללו, בין היתר, טיסות מבנה. ״בום״־ים על־קוליים ראשונים י ו ם ד ' כבר משעות הבוקר המוקדמות נשמעו התפו- צצויות אדירות בסביבות הבסיס. הסיבה: קבוצה שניה עובדת היום את מהירות הקול בפעם הראשונה. (יום גדול לטייסים ולבסיס כולו). ספורי האלף לילה ולילה של החברה מרתקים ביותר. את ג—ן וקולו הצעקני שומעים עוד בהסעה: ,הרי זה שום דבר, דחפתי את הסטיק ואפילו לא הדגשתי אם עברתי את מאך 1.0 או לא״. י. הרים את הצוארון, פתח את הרוכסן עד מתחת לבטן כמו פיטר רציני והרגיש את עצמו כמו בבית. נו, ובאמת מה זה בשביל איש הרוק—נ—רול לעבור את מהירות הקול. ג. הסתפק הפעם בהצהרה פשוטה: אני וא. לא היינו טסים כל כך xxx .אפילו בטייסת ,(xxx מ ה ר . . . ״ (עוד פעם הוא וא. בטייסת י ו ם ו ' התקפות רבע, שמוש בטלמטר. הדוש רציני. נוספו עוד כמה דברים שצריך לשים אליהם לב. (קליטת הטלמטד, נעילתו ו ע ו ד . . ) ותמו־ דת זה אין צורך לטווח אלא רק לעקוב (זה הכל!!!). י ו ם - י ״קרב הכלבים״ הראשון בשמי הארץ המבוצע ע״י נדסטרים. התגלו עוד כמה בעיות כגון: ירידה למהירויות נמוכות מהר מאד, תופעת הפיטצ׳־אפ ו ע ו ד . . , והחברה מלקטים את העובדות, מוציאים מסקנות וממשיכים להתאמן וללמוד. י ו ם ג ' התקפות על מטרות קרקע: מהירו- יות ירי גבוהות, רגישות הגאים מגברת, וכל זה מתבטא בקושי לרדת נמוך. י ו ם ה ׳ קבוצה שניה מתחילה בטיסות מב- נה. בתחילה זה נראה די קשה. המטוס קופץ ואתה ע״י תקון המגבר עוד עוזר לו. יש הכרח לטוס ברגש רב, אך זה רק בהתחלה. לאחר זמן קצר מתרגלים ואין כל בעיות. האמונים נמשכים כרגיל. ה־ ״לין״ מתחיל להתארגן. ראוי לציון הוא המקום הארעי י ו ם א ׳ יש כבר בישראל ״כמות״ רצינית של טייסים 1. קבוצת א—י v היודעים להמריא ולנחות במיסטר ושות׳ עשתה סולו! המאורע עבד בהצלחה וללא תק־ לות מיוחדות. (ממזרים, כל הטייסים שבבסיס מקנאים בהם גם על הטיסה ובעיקר על בקבוק השמפניה שה־ דיקו לכבוד המאורע). הראשונים ממשיכים באמוני טיסה ומבצעים התקפות רבע ב־ 20.000 . ראויה לציון היא העובדה שכל התרגילים בוצעו בפעם הראשונה על ידי טייסים ישראליים. וכמובן שהתעוררו בעיות רבות שלא בקלות אפשר היה להתגבר עליהן. דבר זה חייב אותם להקדיש עוד יותר תשומת לב, לקלוט את העובדות ולהוציא לבד את המסקנות על התנהגות המטוס במצבים שונים באויר, וללמוד בעצמם כיצד עליהם לפעול. מובן שחדוש וקושי רב כאחד גרמו הגאי־הסרוו של המטוס ורגישותם הרבה. מושמעים מעל מדינת ישראל והבלתי נח בו נמצאת הטייסת. הכוונה לרחבה שמעבר למוסכי ההנדסה. בחרבה זו אין כל סדורים מתאימים גם למכונאים, אשר נוסף לעבודתם צריכים ללמד וגם לטייסים, הנמצאים בבנין שליד הרחבה, בו הוקצה להם חדר מבצעים וחדר הלבשה. כל זה היה פרוביזורי בלבד ולא איפשד לפתח ולקשט את הטייסת. י ו ם א ׳ א—י עושה נחיתת אונס, מצליח להניע את המטוס רק לאחר הנחיתה — יחי א—י! י ו ם כ ' טיסת ירי ראשונה על מיסטר בוצ־ עה ע״י ד. פגזי ה־ 30 מ״מ עשו שמות בשלד הספיט הישן ששמש כמטרה. הקליעות היו בעלות .(! רמה. (כה לחי, תותחי ד.־ 30 מ״מ 1 י ו ם ג ׳ בוצעה טיסת נסוי ירי רקטות כ ו ר רות 68 מ׳ימ. קצב אש רציני ביותר תוך רעש קטן יחסית ושטח כסוי גדול מאד. נשק חדש שכל אחד מהטייסים מתאוה לנסות. ל. וא—י הפכו במשך הזמן למספרי שלש. (מי אמד שאי אפשר להתקדם בצה״ ל ז ז ) . י ו ם ד ' כמה טייסי אורגנים חביבים שסופחו לטייסת לזמן קצר בצעו את טיסת הסולו הראשונה שלהם. הסולו עבד ללא תקלות ומורגשת התפעלות, בעיקר מרגישות ההגאים, נוחיות התא והראיות הטובה יותר מאשר באורגן. י ו ם ה ' אנשי האורגנים סיימו את קורס הה־ עברה בבסיס והוחזרו לטייסותיהם. כלפי חוץ הם נראים אדישים והתפעלותם היא על רמה בינונית לגמרי! אך לאמיתו של דבר אדישותם אינה כה אמיתית ובכל רגע מוכנים להפוך ״קבועים״. י ו ם א ׳ מ׳ (גבור כ״ב) שצורף לבסיס לזמן בלתי מוגבל, מבצע בינתיים את טיסת הסולו. טענתו היא שהשנוי לגמרי לא קיצוני, ושמה־ 166 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 רגע הראשון ״הרגיש״ את המטוס. (אם הוא אומר — זה בטח נכון). י ו ם כ ׳ אל״מ ויצמן, טיסה ראשונה: מקלחת רצינית והתפעלות על רמה גבוהה. י ו ם ד ׳ גשם בחוץ. הולכים לאכול. גומרים את האוכל ונוסעים חזרה. מתלבשים, הכל ארוז, הכל מוכן לטיסה. לבושים ב ״גי׳—סיוט״ ו״מי וסט״ ומגפי טיסה. קר וגשם. מתחילים לשיר שירה אדירה ועובדים משיר חדש לישן יותר, עד שמתחיל לעלות עובש. עד שהתחילו לשיר את: ״הבו ל מ י ם * . . . ואת ״זמר הפלוגות״ יש לציין שהזמר הראשי שנתן את הטון בשירה זו היה לא אחר מאשר מ. שהתלהב והחל דופק במגפיו על רצפת העץ עד שזו חשבה להשבר. כך ישבנו כשעה וחצי כשלפתע הודיעו שיוצאים. אמנם מזג האויד מעל השדה היה גרוע, אך החוף הדרום־מזרחי של צרפת נקי, נאמר בדו״ח המטאורולוגי. הנענו והסענו. היו תקלות בהתנעות אחדות כך שהמטוסים התערבבו מעט. המראנו, טיפסנו דרך העננים עד 20,000 רגל. הדרך עבדה כמעט כולד. מעל לצירוסים, כשבקושי אפשר לזהות פה ושם את הקרקע. הגענו ל ־ ״ • באחור של 11 דקה. הלכנו לאכול, ואחרי האוכל התפזרנו במועדון הקצינים, כשלפתע גילה י. את חדר הביליארד. נו, למותר לומר שהיתד. התנפלות רצינית על שני השולחנות והחברה החלו משחקים ביליארד ברצינות של מבוגרים, כשי. מעיר מפעם לפעם על שגיאות בהחזקת המקל או חוקי מש־ חק. עברו כשעתיים כשהודיעו שהמטוסים מוכנים. הלכנו לטוס. החלו להמריא לפי הסדר. והנה נראה א—י חוזר לבדו. שני הב יתנ ים והמוט לא מעבידים אצלו. מספר 2 ר 3, שהיו ל. וגי. המשיכו בדר־ כם הביתה. א—י הסתובב מעל השדה כדי לשרוף מכסימום דלק בכנפים ובגוף. הסוט העביר גם הוא. היה צריך לבצע נחיתה עם ביתנ ים מלאים בשדה ••• שהוא בעל מסלול ארוך למדי. בינתיים, יום לפני כן, נודע שמותר לנחות עם בדונים. א—י נחת בהצלחה, לאחר בדיקה נמצא כי ב י ת ן אחד נשאר מלא זינוק! בהתקבל ההודעה פורצים הטייסים מתוך חדרם לעבר המטוסים • ; : i־* Mg H n י ד • ״ בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לגמרי ובנידון השני כשליש נמות הדלק. הסיבה לאי• העברה, מכסה של הבידון שנשאר פתוח ולא נסגר ע״י המכונאי. י. נשאר אף הוא בגלל כובע טיסה שהיה טעון בדיקה. החלט שי. ישאר עם א—י וק. ימריא עם היתר. ק. המריא ונודע שכלם הגי- עו הביתה בשלום. וי. נשארו ב ־ ״ ׳ , קבלו הודאה שאמרה «— א שבאם תוך שעה לא יהיו המטוסים מוכנים, הם יוצאים בבוקר למחרת. ברור שד,מטוסים לא היו מוכנים, והשניים יצאו בלויית המכונאים לבלות את הערב בעיר הסמוכה. למחרת בבוקר ב־ 0630 הגיעו לשדה, קיבלו תחזית מטאורולוגית שהצביעה על סופות רעמים וגשם מקומי, אך מזג האויר לאורך הנתיב ובבית היה בסדר. השנים יצאו למטוסים והמריאו ב־ 0730 לפי השעון . המקומי. נכנסו לעננים ב־ 2000 רגל ויצאו ב־ 25,000 הם הגיעו הביתה ללא תקלות. א׳ הצטרף מיד אליהם וכך העבירו עוד כמה פעמים. בזה מטוס קרב של חיל האויר המצרי מטיפוס ספיטפייד הופל ספיט אחר באש נ״מ משדה נסתיים המבצע שהוא, בלי ספק, אחד המבצעים הגדו־ לים, הן מבחינת משמעות והן מבחינת היקף מספרי. שהיו לחיל האויר שלנו במשך שמונה שנותח,. ההברה יצאו לחופשה של 4 ימים וחזרו לטייסת. הטיסות נט־ שכו כרגיל. י ו ם ד ׳ הטייסת גדלה ומתרחבת בצעדי ענק. צורפו אלינו ו x כמה טייסים חדשים מבסיס הסולו בוצע ללא כל תקלות וההתרשמות רבה. י ו ם ו ' הבו לנו מטוסים! ! ! קריאה זו הופ- נתה מהבסיס למטה ומיד נשלחו טייסים ב־ וחזרו לעת ערב עם החתי- xx דקוטה לבסיס כות החדשות. (מדינה רצינית, יש לה מטוסים חדישים — בסטוק). י ו ם ג ' מי אמד שאין בטייסת ״פייטרים״ ן עובדה שבוצעו אמונים מבצעיים מתקדמים וכלם לאחר שסיימו בשלימות את הנחיתה הופיעו כמו פיטרס. ר הופל והתרסק בדרום הארץ. ביום הכרזת המדינה :״ והתרסק על שפת הים בהרצליה בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ג. אפילו הכריז שהוא מוכן לטוס עוד פעם, אך קודם בידר טוב־טוב ונודע לו שיותר לא תהיינה טיסות מסוג זה בתקופת האימונים הזאת. (מספד רציני!!!). י ו ם א ' נערכים קרבות אויר בין הותיקים והחדשים. החדשים מפסידים. אין דבר, הזמן יעשה את שלו. י ו ה ג ' בשעה טובה! תקופת האמונים השניה מת־ חילה היום. יוה ד' באחת הטיסות כשהגובה היה 30,000 עשה י. בדוד במקום העברה והמנוע כבה. הוא גלש לבסיס תוך כדי נסיון להנעה מחדש, אך הנסיון עלה בתוהו. בשניה, בגובה של 18,000 מעל החוף — הצליח. זו היתד. ההנעה הראשונה שבוצעה באויר בהצלחה, דבר שגרם להעלאה רצינית במורל של החברה בשטח זה. כפי הנראה, בכל זאת אפשר להניע מחדש באו י ר ! ! ! טיסת מבנה ראשונה בארץ של מטוסי ״מיסטר״ 150 פעילי המגבית מאמריקה. לכבוד י ו ם ג ׳ מזל־טובו טיסת המבנה הראשונה בא- רץ של מטוסי מיסטר — חויה גדולה. טיסה זו היתד, טיסת ראוה לכבוד 150 פעילי המגבית היהודית מאמריקה. פ. ביצע כמה תעלולי אירובטי־ קה בלי גבה. הרושם היה עז ביותר והביא את האמויקאים המתלהבים לידי שידת ״הבאנו כסף עליכם״, ״התקוה״ ועוד. אחד הצהרים נערך ביקור של עתונאים — שלא על מנת לכתוב בעתון. לקראת ראש השנה תשי״ז מתירים לעתונות בתקופה שבין סיום מלחמת השיחרור למבצע ״קדש״ הופלו 4 מטוסי וומפייר מצריים שהסיגו את תחומנו האוירי בתצלום, הוומפייר הראשון, שהופל ליד גבול רצועת עזה על ידי מטאור ישראלי. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לפרסם את החומר שאספו אודותינו. הרי דוגמה אופיינית: ״אחרי תקופת שתיקה אני יכול היום להשתחרר סוף־סוף מחובת שמירת סוד בטחוני של המדינה ולגלות לקוראים: יש לנו ״ מ י ס ט ד י ם י ! . . . הם נמצאים ברשותנו מזה תקופת מה ומחזקים אח עוצמת צה״ל ואת כוח המחץ שלנו ליום מבחן. אבל עד אתמול נשמר הסוד הזה של ה״מיסטרים״ כסוד המדינה. אתמול גילו העתונים לראשונה את הסוד בהודיעם על 18 ״מיסטרים״ שהוטסו מישראל לצרפת והוחזרו אלינו אחרי שנעשו בהם תיקונים קלים. היינו שני עורכי עתונים, שיצאנו עם הרמטכ״ל אותו יום בשעות בין־ערביים לשדה תעופה צבאי ״אי־שם״. לקבל את פני הקבוצה הראשונה של ״מיסטרים״ שמדינת ישראל הצליחה לרכוש. . . . ה נ ה הם סוף־סוף ה״מיסטרים״ הללו, שכה ציפינו להם. מבהיקים לעינינו בברק־הכסף שלהם ולועי התותחים בולטים מתוכם — נכונים למלא את יעודם. התרגשנו לא רק אנו שבאנו לקבל את פני הבאים, אלא גם הבחורים אשד הביאו אותם מצרפת. אלה בחודים משלנו, מגידולי חיל האויר הישראלי, חסונים ושזופים ושופעי מרץ — צ ב ר י ם מן הטיפוס הנפלא ביותר. אתה מסתכל בהם ומתמלא גאוה — איך צמתו לנו ביךלילה גם טייסי ״מיסטרים״, זה מטוס הקרב הסילוני החדש ביותר. הם מסתדרים על המסלול, איש איש לפני ה״מיסטד״ שהוא הביא, לבושים בגדי טיס. הרמטכ״ל עובר ולוחץ ידי כל אחד. . . . ו ה מ ח י צ ה הפורמאלית נשברת, הבחורים מקי- פים את הרמטכ״ל. הם קוראים לו פשוט — ״משה״, והוא קורא להם בשמותיהם ה פ ר ט י י ם . . . ומספרים קצת ״צ׳יזבאטים״ על כל הפרשה. הם מספרים על הפועלים בבית החרושת הצרפתי, שעבדו יומם ולילה כדי לסיים את בניית ה״מיסט־ תדריך מפי מפקד החיל - 25 המצב נעשה יותר ויותר מתוח. מספר —29 10 56 פקודות המשימה גדל ורב. 2 בבוקר נפסקות הטיסות ומד־המתיחות עולה g 5 g בקצב. בשעות הצהרים מקבלים הטייסים תדריך ממפקד החיל ומע. על מבצע סיני — ה מ ל ח מ ה ה ת ח י ל ה — המתיחות של חוסר הידיעה נמוגה קצת ובמקומה הופיעה הדריכות למעשים. מעתה שוב לא יהיה צורך ב״כדודים נגד התמרמרות״, דבר שהדאיג ביותר את המפקד ואת הדוקטורים. 170 דים״ הללו, זו לא היתד. עבודה סתם, אלא מאמץ שנעשה בהתלהבות — ״כדי לעזור לישראל״, כפי שאמרו הפועלים הצרפתיים. מספר אחד: כשכבר עמדנו להמריא — רץ אלי אחד הבחורים הצרפתים והביא לי מ ט ל י ת מיוחדת לניגוב הזכוכית הקדמית של המטוס: ״כדי שיהיה לד יותר נ ו ח . . . ״ הנה המטלית — הטייס שלנו ישמור אותה כמזכרת יקרה מאת פועל צרפתי בעל לב ח ם . . . סו, היהודי « ומספר שני על שיחות עם מר ד המייצר את ה״מיסטר״, האיש ש״הנקודה היהודית״ התעוררה אצלו בפגישותיו עם הטייסים הישראליים והוא העיד על עצמו — כאילו נולד מ ח ד ש . . . . . . עוד רגע ואל הקבוצה מצטרף המנצח על מלאכת הבטחון, ד. בן גוריון, כולו זוהר ומאושר ו . . . דמעות בעיניו, דמעות גיל. הוא רץ אל הרמטכ״ל ואינו יכול להסתיר את התרגשותו ואומר: — ״הם ירדו. אחד אחרי השני הסתדרו בשורה ישרה לפנינו. צפורי פלדה נ פ ל א י ם . . . סוף סוף הם כ א ן . . . ״ והנה מפקד היחידה, בחור חסון שהחיוך אינו יורד מעל פניו המלאים. הוא בעל ״רקורד״ בהבאת מטוסים מחוץ־לארץ. הסוג המשוכלל ביותר של מטוסי־קרב שהטיס עד־כה היה ה״אורגך. עכשו, שהוא מביא כבר ״מיסטרים״, האם לא יראה ״פחיתות כבוד״ לעצמו לטפל שוב ב״אורגנים״ז — שואל אותו הרמטכ״ל, הוא אינו מתבלבל ועונה בחיוך: — ״המפקד, תגיד לי רק מאיזה מקום להביא ״אורגנים״ ועד מהרה תראה אותם כ א ן . . . ״ — ״אבל בכל זאת ה״מיסטר״ יותר טוב״, מתגרה דב־אלוף דיין בקצין התעופה ש ל ו . . . — ״הוא מתאים בדיוק לתפקיד שהוא צריך למלא אצלנו״, משיב הבחור ומוסיף בחיוך אל הרמטכ״ל: ״תן דק פקודה, ו ת ר א ה . . . ״ אם יבוא יום והפקודה תנתן — יראו הבחורים הללו את כוחם. הם וה״מיסטרים״ שהמדינה הפקידה כעת בידיהם האמיצות — יהיו תשובתנו ל״מיג״ הסובייטי אשר בידי נ א צ ר . . . ה מ ל ח מ ה מ ת ח י ל ה . . . אחרי התדריך הכללי ניתן תדריך מפורט. המשי• מה — שמירה על ״מצניחי דורון״ נגד הסיגים המצ- ריים. 3 — כה לחי מכונאי הטייסת! רק אתמול היו Q 1 Q 5 g מטוסים שמושיים והבוקר m בלין פחות עמדו למעלה מכפלים מספר מטוסים חמושים המצפים להגיח אל מול האויב. לא היה כאן שום נס וגם אף פלא לא התרחש. פשוט, המכונאים העובדים על הלין בבגדיהם המלוכלכים התלבשו על העינינים ועשו לילות כימים, עבדו ללא לאות וללא חשבון והתוצאה בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 איש צוות קרקע בודק את אחת ממערכותיו המסובכות של המיסטר. מכל זה מיתה — מטוסים מבצעיים בלין, במספר רציני ביותר. רצוי לציין שבמשך כל זמן המלחמה הקצרה היו המכונאים על הגובה. למרות התנאים הבינוניים לגמרי שהיו להם, הם הוכיחו רצון ורוח קרבית למופת. אין זה המקום לחלק לאף אחד תשבחות, אך כדאי לציין שמכונאי הטיסה בצעו בימי הקרבות את המוטל עליהם ובצעו זאת בהצלחה. נקוה כלנו, יחד אתם, שימשיכו גם להבא בדרכם זו ואז נגשים את שאי- פתנו מאז ומתמיד — שמישות מטוסים בעלת רמה גבוהה. עם אוד ראשון ממריאים מטוסים בהפרשי J,U 1.״ U, ״ 50 . ״ 40 דקות לחפות על שטח ״דורון״ במעבר המטלה. מתחיל להתרכז בח — מצרי. החברה נאלצים לא לפתוח את הנצרות, למדות בקשת ״דורון״ לדפוק את האויב האכזרי. — בשעת סיור נתקלים מ, וש. במספר מיגים מעל ״דורון״. בשעת הכניסה להתקפה הם מאבדים את המטוסים וחוזרים קצת מאוכזבים. — שוב נשלחים מטוסים בהפרשי זמנים לחפות על השטח. גי. וש. מקבלים ראשונים רשות לדפוק את הנח המצרי במיטלה. הירייה הראשונה ב״מלחמה* — נורתה. ה־ 30 מ״מ והכוורת נראים יעילים ביותר וההתלהבות גדולה. אחרי הזוג הראשון באים ביעף יתר הזוגות ומריקים את התחמושת באותו השטח. התוצאות — פגיעה במספר רב של מכוניות וזחלים, במטרה לעכב את הכוח מהתקדמות. — הקשר עם המטלה: דופק! המורל: עולה. אחר הצהרים מגיעה בפתאומיות ידיעה: כל המיסמרים השמישים לאויר! החברה התנפלו על המכוניות בפראות וכל אחד מנסה לחטוף מטוס ולהמריא. המכונית של גי. מאכזבת — והקדבנות, מספד טייסים שנסעו בה ולא הצליחו לתפוש מטוסים. לאחד ההמראה המבוהלת מתארגנים למבנים. ההודעה: מיגים עלולים להתקיף את ״דורון״ — למנוע התקפה. לאחר ציפיה של כמה דקות מופיע מבנה של מיגים. י., א—י וי. יורדים לדפוק אותו — אבל קשה לפגוע בגלל עודף מהירות גדול. י. פוגע במיג אחד (יהי הראשון!). עם ההתקפה על המבנה הממריא פו־ פיעים מגובה מיגים רבים ומתפתח קרב חריף, מסוכן ובלתי מאורגן בין שישה מיסטרים לבין עשרים מיגים בערך. ההפתעה גדולה — אבל, אין ברירה — צריך להלחם. י, נפגע מ־ 37 מ״מ במאזנת, קורא לעזרה ומו־ דיע שהוא טס למטלה. א. פוגע במיג ומפילו, ד. פוגע בכנף של מיג, ז. מפספס (טוען שהיה מחו ז לטווח). לז. נעצרים שני התותחים (הוא היה יכול להיות אולי ה״אייס״ של המלחמה). בקצור — ״סמתוכל״ שלמה. בשעת הקרב נמצאים י. וא. מעל המטלה.— לד. רדיו לא בסדר. מס׳ 2 כמעט משתגע, אבל אינו יכול לעזוב. — לאחר דקות מספר של קרב, הדלק אוזל והתחמושת נגמרת. החברה מוכרחים .לשים את הזנב בין הרגלים״ ולברוח ב״ספליטס״ כל עוד נפשם 171 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בם. מגיעים עם חשכה, אחד אחד — אבל כלם שלמים ובריאים. התוצאה: 2 מיגים הופלו וכמה נוספים נפגעו. אצלנו כלם חזרו בשלום — אחד פגוע בכנף. המוראל: קצת ירד (אבל אין דבר — יהיה טוב). נערב ארוחה חגיגית. כולם הרוגים והולכים לישון. 3 1 1 0 הבוקר מתחיל במזל־טוב. א—י וא. 5 6 שהיו בכוננות של אור ראשון, ממריאים למטלה, ,,תופסים״ שם 4 וומפיירים ולאחר קרב קצר מאד (שריתק את לבות הצנחנים), הם מפילים !! את ארבעת המטוסים — כה לחי 1 הטייסים עומדים הכן לפעולות ירוט וחיפוי. ב. ור. שלא מצאו דבר באויר — דפקו רכבת ליד אל־עדיש והם מבסוטים חלם. י. תופס מבנה של 3 מיגים לאחר שאבד את מם׳ 2 המצליח להגיע ממן ולהזהיר אותו. לאחד קדב־כלבים ממושך בגובה נמוך ו״פספוסים״ , רבים, מצליח י. בצרור האחרון לפגוע קשה במיג 15 ולז. שמגיע למקום ורוצה לחסל את המיג המסכן, נעצרים התותחים וכל תחנוניו ברדיו למטוסי חיל האויר שיבואו ו״יקחו״ את המיג — לא מועי- לים — אף אחד לא רוצה משהו מת. המצרי ממשיך לאזור התעלה (כנראה התרסק באגמים•). ק. וג. שנמצאו בשטח בזמן הקרב ודאו את מבנה המיגים — מוכרחים להסתלק מחוסר דלק ותחמושת לאחר שסייעו במטלה. ד. ומ. נכנסים לקרב עם מבנה של מיגים. לאחר ק ר ב די ממושך פוגע מ. בזנבו של מיג. ששה מטוסים נחפזים לעזרת הזוג בקרב. הפעם, המזל נופל בחלקו של י. ובמשך שניות מספר הוא מפיל מיג־ 17 בודד. הטייס קופץ והמטוס מתפוצץ באויר. גי, וד. המנסים לעזור לאורגנים בקרב עם מיגים, מוכרחים להסתלק בגובה נמוך מחוסר * השערה זו היתה מדויקת בהחלט. מיג זה אמנם נחת נחיתת־אונם באגם המלח המד סירבון, נמשה משם וקיבל ,שיכון״ בבסיס הקרב — המעי. שיחת טייסים אופיינית — הידים מסייעות בהדגמת המצבים השונים באויר, בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 דלק. (לאחר שגי. צעק שהמיג סוגר עליו). לד. . נפסק המנוע באזור רפיח מחוסר דלק, בגובה 5000 הוא מושר לגובה 12.000 ומגיע ״שוט״ לשדה. מ. וש. נתקלים במבנה של 8 מיגים ביתרון. לאחר כמה שבירות חזקות ומוצלחות הם יוצאים בשלום — פותחים מנוע ומסתלקים. יתר המטוסים ממשיכים בסיור וחפוי ודפיקת שיי- רות. לפנות ערב מתקיפים ב. ור. 6 מיגים שעשו צלי- פה בסביבות אבדעגילה. לב. נעצרים התותחים בזמן ההתקפה. בה בשעה מודיע ד. על ״המוך מיגים המופיעים מלמעלה. שוב צריך לזרוק בידוגים, לפתוח מנוע ולברוח בגובה נמוך — טוב שגם זה אפשרי. בערב, עם המורל הגבוה, ארוחה חגיגית. א—י ״מתפלל״ בכוונה גדולה וברוח המסורת אח תפילת הרבנות ליוצאים לקרב. העיקר — כולנו בריאים ושלמים ועשינו עבודה רצינית. במשך היום בוצעו גיחות במספר רב ביותר. 5 ! — המתח יורד לאחר ששדות התעופה g המצריים הותקפו על ידי הצרפתים והברי־ טים וחיל האויר המצרי חוסל בהדרגה. רבים מצטע- רים שהכל היה כל־כך קצר. ״דפיקת השיירות בסיני הולכת ונגמרת לאחר שהרכב הכבד הוצא או נתפס. את אחרוני הבורחים אנו תופסים מספר קילומטרים מהתעלה.״ 2 1 1 5 6 מהבוקר נמשכות טיסות לסיוע קרקע וה- שמדת רכב מתוך עליונות אוידית מוחלטת. זה היום השני שלא פוגשים שום מטוס אויב באויר. דפיקת השיירות הולכת ונגמרת לאחר שבמשך הלילה הקודם הוצא רב הרכב המצרי הכבד מן הסיני, או שנלקח ע״י כוחותינו. את אחרוני הבורחים אנו מצליחים לתפוס מספר קילומטרים מהתעלה ואף מספיקים לספוג משם אש נ״מ רצינית. מתקבלת הוראה ל״התקפה מורלית״ של סילונים על שתי הנקודות הדרומיות של חצי־האי סיני — ראש נצרני (ראש נצר) ושרם אל־שייך — האחרונות בסיני שנ- שארו בידי המצרים. כמה מיסטרים יוצאים לראש נצרני (ד. חוזר מחוסר העברת דלק) ומבנה שני יוצא לשארם אל שייר. . ,, החברה נתקלים בראם נצרני באש נ״מ רצינית ומדויקת. בפס השלישי והאחרון על המטרה מקבל המטוס של ב. קליעי נ׳׳מ במנוע והוא נאלץ לנטוש את המטוס. החברה חוזרים נרגשים למ- די. א. מספר כי יצא עשן שחור מהמנוע וב. קפץ מיד. הקפיצה בוצעה בגובה 5000 רגל. המטוס התרסק בצלילה. לא־חדה ליד החוף. המצנח ומשאו •רדו כ־ 3 ק״מ ממחנה ראס־נצרני. הסכויים קלושים, למרות ההודעה שכבד יצא פייפר לחלץ אותו. בשעת תדריך לפנות ערב מופיע ש. ומודיע שב. חולץ והוא בדרך הביתה. מדחום המורל עולה לשמיים. בערב שוב ארוחה חגיגית ושתיה לחיים. ב. מגיע בלילה ומועבר מיד לבית־חולים. הוא נכווה בפניו ובידיו, קיבל מכות חזקות בזמן הק- פיצה ונקע את הקרסול בשעת הנחיתה. באמתחתו סיפור ארוך ומרתק. הפעם התהילה לטייסי המטוסים ״הקלים״. 3.11.56 שוב סיוע לקרקע באזור שארם אל- שייך. הטיסה מבוצעת לפנות ערב. הפעם החברה מתקיפים אניות, מחוסר מטרות ברורות על הקרקע. הגף של מ. מטביע אניה קטנה. במשך היום מבוצעות רק טיסות בודדות. מסיבה במלון ״ ד ך , פגישה עם מפקד הצ- נחנים המלא תשבחות. 4.11.56 5.11.56 מבוצעות כמה גיחות חיפוי באיזור שרם־ אל־שייך לאחר אזהרה שמטוסים סעודיים עלולים להתקיף את כוחותינו. לא מתרחש דבר. בעשרת הימים הבאים ביצענו טיסות לווי R 1 1 c 6 ל״אנשים גדולים״ לפרובינציות שלנו (חצי האי, שרם־אל־שייך ו ע ו ד . . . ) , כמו כן שימש הזמן עד ה־ 18 לחדש כתקופת התארגנות לאנשי צוות־ הקרקע לקראת תקופת האימונים החדשה. ״ . ״ ״ ש ו ב אמונים. הפעם העסק נראה קצת י מוזר ומשעמם. חברה שדפקו לפני שבו- עיים מיגים הולכים לשחק בעקוב וטווח. אך למרות הכל מורגשת אוירת השתדלות להתגבר על הכל ולחזור למסלול טיסה רגיל ואמונים סדירים. יש לציין שזה די קשה עדיין. ב. חוזר אלינו למדות שרגלו עדיין נתונה בגבם. 1ןוא מבטיח שתוך שבועייפ־שלושה יטוס, אך הרופא חושב אחרת. נחיה ו נ ר א ה . . . 1.12.56 מ ז ל ט ו ב ! החודש יש לנו 3 חתונות. 3 פעמים יוכלו א—י וי. להשתכר, 3 פעמים א—י ישיר את מלגניה ב־ 2 קולות, 3 פעמים יצטרכו כל החברה הטובים לשיר את ״ 3 היו באמסטרדם״, 3 פעמים יצטרך ״הפלח״ לשתות מיץ תפוזים במקום יין ולהזהר לא להשתכר מזה, והעיקר 3 פעמים — א—י וי. יצטרכו להגיע לבסיס 3 שעות אחרי כלם, כשהם מבוסמים לחלוטין. מי אמר שאין הווי בטייסת ן כלנו מאחלים לשלשת הזוגות הצעירים מזל טוב והצלחה בכל! 173 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ע ל ש־י, א ח ד מ מ ת ב נ נ י ו מ י פ ד י ה מ ו ר א ל כ צ ה ״ ל , ד ו נ מ א א ח ת א ו פ י י נ י ת : כידוע ש—י הוא אחד ממתכנני ומיסוי המורל בצה״ל והרי לכם הוכחה: — לפני שבוע נפלט לא—י כדור בשעת התקפת רבע על ש—י, כשא—י סיפר את המקרה לאחר הטיסה וכלם הדגישו את הסיכון הכרוך בדבר, היתד! תגובתו של ש־י: ״אז מדוע לא הזהרת אותי ברדיו, הייתי מספיק לשבור עד שהכדור היה מגיע אלי״. אופטימיסט בעל שעור קופה 1 מ מ ע ל ל י ו של גי. ש ב ת . כידוע נמצא גי. כעת בקורס לעברית והוא נבחר ברב קולות לועדת קרן הקימת של הכתה והוא פדה כבר 250 פר׳ מ״ילדי הכתה״. והנה, ביום שישי שאל מישהו מהחברה את גי. מה הוא עושה בשבת והתשובה שנתקבלה היתה כזאת: ״השבת אני עולה ירושלימה, לערוך ציד ולחנות מזיו השמש״. י ו ם א ' ארבעת ה״פייטרס״ של היחידה: י. א—י, י—ו ו״הפלח״ בילו ״סוף שבוע״ רציני במלון ״השדון״ לפי ההסכם הישן בין עזר ובעל בית המלון. היות ולא נאה להופיע ״סולו״ לעסק כזה, יצאו א—י וי—ו למסע חיפושים על פני הארץ. לאחד מאמצים רבים הוכתר מסע זה בהצלחה מלאה כשא—י הופיע בלווית נירה הזמרונית והשני בלויתה של מדונה מבוגרת מעט אך בעלת נסיון חיים רב. את _ספורי הפלאים וההרפתקאות לא יכיל הניר, אך ראוי לציין שהם השאירו רושם עז על בעל בית המלון ומבקריו, כולל עתונאים ואנשים ״ידועי שם״. י ו ם ג ' היום בוצע תרגיל המעיד על רמה גבוהה אליה הגיעו הטייסים לאחר תקופות אמונים. המ- דובר הוא בקרב אויר. למרות שכמה מטוסים מאותו סוג ומין הסתובבו באותה חתיכת שמים, הסתמן בכל זאת קרב אויר טפוסי שהתפתח מיד לאחר התחלתו לדוג־פייט, תוך דווחים מת־ מידים בינם לבין עצמם. בסכום ה״סמתורא״ לא כל כך גדולה. ראוי לציון המשא ומתן שהתקיים בין ק. וש—ר בקשר לקרבות אויר משותפים. ק. ולכן הוא לא עזב x x ״מת״ לדפוק את טייסת את ש—ר ורצה לקבוע אתו את מועד התחלת הק־ רבות. ש—ר מצדו ניסה להתחמק בכל מיני אמתלות לא משכנעות, אך כל אחד מאתנו יודע את הסיבה. הפחד מפני התבוסה. נאלצנו לבצע את הקרבות ביננו לבין עצמנו ולשפוך את זעמנו אחד על השני. י ו ם ד ' נוספו לנו טייסים חדשים. נאחל להם הצלחה והקלטות מהירה. בזזדר ההלבשה של טייסת סילון; הטייסים לובשים את בגדי־התאוצה המיוחדים. FFwFttjjiwM. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 PSI8 ׳•, •־:־fai זהו מראהו של ״חצי־מיסטר׳׳ שעה שהוא נבדק על ידי המכונאים. י ו ם א ' סיימנו היום את שלב הטקטיקה שהיה הפעם על רמה מתקדמת תוך חישובי דלק מדוייקיט והת־ חשבות בגורמים טקטיים. י ו ם ה' נושא חדש נוסף שבוצע היום היה תקיפת מטרות ימיות והפעם ספינה של חיל הים, שתי־ מדנה כ־ 20 ק״מ דרומית לאילת. מסתבר שלמרות סיבוכיה של האניה הצלחנו להתקיפה בלי בעיות והצילומים מעידים על כך, אך למרות זה אל לנו לשכוח שכל העסק היה ״על יבש״. יתכן והתמונה היתד, אחרת אילו שמונה תותחי הנ״מ וארבעת התו- תחים מרחיקי־הירי היו דופקים עלינו. י ו ם ב ׳ ב, וט. מגלים התנגדות חמורה לבעית הח- תימה לשדות קבע בצבא הגנה לישראל. מ. לא בטוח שהוא יוכל להתקדם לפי רצונו בחיל ולכן הוא נעתר לבקשת אביו ומתכונן לצאת לספרד להשתלם בבעיות ההדרים ולחזור למצודת אביו השוכנת בלב פרדסיה המשובחים של עיר הבירה ״מלבם״. ב. גם הוא החליט לסעוד בהוריו ולהחלץ לע- זרת חנות חלקי המכוניות של אביו. נשאר לנו רק לאחל להם הצלחה בחייהם האזרחיים ובהזדמנות זו להבטיח למ. שנאכל ברצון את תפוזיו המשובחים ולב. שבמקרה והטנדר יתקלקל נקנה את החלקים הדרושים מחנותו המפוארת. ק—ו הוצב אלינו. לאחר שתי טיסות כלליות 'Z י ו ם שולב טייס האורגנים הותיק מיד בתכנית האימונים ונשלח לבצע סדרת אמוני טיסה, פעולת התחמקות . ב־ 20,000 ולאחר מכן התקפות רבע ב־ 20,000 ו־ 30,000 גבר של מ מש! ! ! י ו ם א ' י. קבל מינוי של מפקד גף. קשה לדעת מה חושבים עליו המפקדים, אך אנחנו הפקודים מאחלים לו הצלחה בתפקידו החדש ומקווים שלא תתהוונה בעיות הדדיות בינינו (קרי: שאנחנו לא נגרום לו בעיות וכן הוא לנו). הושלם השלב הראשון של מפעל קשוט הטייסת. חדר הצוותות לבש צורה חדשה, גוון החדר הנו ירקרק, הריהוט כולל שתי ספות אף הן בגוון ירוק. על הקירות תמונות, מטוסי העתיד של הטייסת. הבר הושלם והוצב בפינה הצפוךמערבית (דרך אגב: בד זה זוכה לתשבחות רבות מפי כל החו- זים בו). ארון ספר הטייסת (של ר.), שמעליו סמל הטייסת בצבעים, נתלה על הקיר המזרחי. כמו כן קב- לנו רדיו חדש מהועד למען החייל ואת הישן הענקנו למכונאי הטייסת. חוץ מקשוט חדר זה קושטו יתר חדרי הטייסת בתמונות בנושאי תעופה. בשלב שני 175 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 הוחל בבנית קיר לבנים לאורך כל המרפסת במטרה למלא אותו באדמה ולשתול צמחי נוי. 3.5.57 יום א׳ צדנו היום שתי ארנבות בידיה אחת (קרי: בצענו טיסת מבנה של מיסטרים כחזרה ליום העצמאות ובהזדמנות זו עבדנו על מסדר יום הע- צמאות בבסיס). לאחר הטיסה כונסו הטייסים בחדר התדריכים וניתנה להם סקירד, קצרה מעזר על המצב הכללי של המדינה ערב יום העצמאות התשיעי ועל בעיות השייטת השישית הנמצאת לא דחוק מאתנו. לפני ארוחת הצהריים החגיגית קבלנו את ״אות תרומה של 72 מטוסי סילון יום ד׳ יום העצמאות התשיעי של מדינת ישראל. ודא נותן למדינה תרומה בסך 100.000 ל״י בצד דת מבנה אחד גדול של 72 מטוסי סילון (מטאו־ רים, אורגנים ומיסטרים). אנו תורמים את תדר מתנו בצורת מטוסי מיסטר 4 על טייסיהם (תרומה רצינית ביותר). כבר מהבוקר הורגשה אוירת חג. נעים היה לראות את הטייסים שבעוד שעה קלה יטוסו כלם יחד ויפגינו את כוחם בפני מיליון תושבי המדינה שכבר מחכים להם ברחובות אד־ לוזורוב ובן־יהודה בת״א. התדריך היד. ארוך ומפורט, לאחר מכן יצאנו למטוסים, הצטלמנו עם המכונאים וצלם מיוחד עם מכונת הסרטה רץ אחרי ד. וצילם כל תנועה שלו(כך יעשה לטייס שהצלם חפץ ביקרו). הדלקת נרות חנוכה מקורית ביותר; על סיני״ תמורת לחיצת יד לעזר. מ. הרים כוס לחיי הבסיס הכי טוב במזרח התיכון ב־ח״א הכי טוב במזרח התיכון. ושוב פעם מזל טוב! בעצם זה מזל טוב משולש: לא. נולדה בת, מסתבר שד. הנו אבא ולבסיס נוספה עוד נכדה קטנה וחמודה. כה לחי!! שני המאורעות האחרים הנם: ״מסיה ח.״ התחתן עם חליפה כחולד, ואדון ב—י מתחתן עם אופירה. אשתו של ח, היא נורית מנתניה, ואופירה היא אחת ממלכות היין של זכרון. יש אומרים שח. אוהב גם את אשתו(חוץ מאשר את חליפתו היפה הכחולה), אך כולם בטוחים שב—י אוהב אך ורק את אופירה כלתו. לשניהם נאחל מקרב לבנו: פרו ורבו!!! ליום העצמאות התשיעי עם יתר מטוסי החיל נפגשנו מעלי״ ושם קב- לנו ממטה המצעד הודעה על איחור של 8 דקות. החדש נבלע E.T.A. ־ גם כשהגענו למטרה לפי ה רעש המטוסים ברעשם האדיר של הטנקים שאיחרו בהרבה והנאתם של התושבים לא היתה מושלמת. בתכנון יותר טוב יכלו להפיק מהטיסה הזאת הרבה יותר. בערב התקיים נשף של אנשי צוות אויר ב״דמת אביב״. בתחילה היה פושר אך עם התקדמות מחוגי השעון עלה מצב הרוח ולבסוף פתחו בשירים עלי- זים ורקודים סועדים. מי אמר שאין מורל בחיל?!? יום ו׳ גמרנו שלב אמונים ומתחילים בשלב חדש. בבסיס מורגשת תכונה. א. מטפל ב״בעיות האלהים״ ידי טייסי סילון בתלבושת טיסה מלאה. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שלו (אכילה כשדה, טיסה בשבת ועו ד . . . ) . מהמטה דורשים להחליף את השמות לעברית. לאחד חיפושים רבים הצליחו סוף סוף הנדרשים לעבר את שמם. פרפראות י ו ם כ ' כשא. התחתן בחיפה והיה מטוס לחתונה, בקשו מב—י (היות והוא מאותו קורם) שיסע גם הוא, הוא ענה מיד: ״אני מוכן ברצון ר ב בתנאי שק, יתן לי פתק לאשתי שהיו טיסות כי אחרת היא תהרוג אותי״. בו במקום חוברה פתקה עם חותמת מפקד הגף, חיל־האויר והמטכ״ל וקצינת הניהול חתמה על הכל ורק אז הסכים ב־י לנסוע. י ו ם כ ' פ. חולה. יצורים זעירים הקרויים ״אמיבות״ התנפלו עליו, והחלו משמידים כל חלקה טובה. ״גרף״ המשקל שלו הולך ויורד. כיום אפשר להג- דירו כ״בחור רזה״. י ו ם ה ׳ ביום זה מתרחש מאורע חשוב והוא שיש־ ראלה הקטנה (״פיצקלה״), פקידת המבצעים הטובה ביותר בחיל האויר, יוצאת לחופשת שיחדור. היא תחסר לנו מאוד, ואנו לה (כך אנו מקוים). י ו ם ו ׳ טיסת ״דואל״(שנים) ראשונה בנזיסטר נערכה היום כאשר ״ל.״ לקח עמו לטיסה שלא במתכוון בת זוג — חולדה. עם תום הטיסה נתכבדה הג־ בדת בביקור קצר אצלנו כשהעלמות חרמונה וא- סתר מפנות לה דרך ב״נימוס״ רב. סופה של גברת ״חולדה״ כסופו של ״שריף״ בסרט א מ ר י ק א י . . . • כידוע יש לקצינת הניהול כשרון רציני למ- שחק, כל תנועותיה, הליכתה, ואישיותה בכלל, אומרים שחקנית דגולה. והנה השבוע נתבשרנו שהחל מהשבוע הבא נקבל מדי ערב בערב שורה חינם בתיאטרון הקאמרי. הסיבה: היא קיבלה בתיאטרון זה תפקיד חשוב! היא אחראית לפ־ תיחת המסך במערכה הראשונה של ההצגה ״אני והסרג׳נט״. כלנו שותפים בשמחתך, חברה, שד,צ־ לחת לחדור לעולם הבמה והבד. כה לחי! • כשב־ן בא לקורס בבסיס וראה את א. הוא אמר: ״תראו כמה שר. השתנה!״ • בתדריך על התקפות רבע ב־ 30,000 הוזהרו הטיי־ סים מתופעת האינורזיון, פתאום הצביע א—ץ ושאל בתמיהה: ״מזה אינורזיון?״ — מסתבר שבטייסת שלו בטלו את התופעה הזאת והם לא משתמשים בה יותר. בתדריך לפני טיסות אמון הביאו לתשומת לב © הטייסים את תופעת ה״טופלינג״, למרות שה־ מיסטר, טענו הותיקים, קשה לקלקלה. בסיום הציע א. לחברה שאם מישהוא יעשה ״בז״ על המסלול, יודיד את המהירות ל־ 200 , יוציא גלגלים וכנפים, יכנס ל״פינל״ ב־ 400 כשהוא -שר ויציב וירגיש פתאום שהוא צף וצף וצף מוטב שיכניס את הגלגלים, יוציא מעצורי אויר, ינפיך עוד 10.000 — ויעשה הכל מחדש. י ו ם א ' א. (מותיקי ״תל השומר״ וחובב אופנועים ידוע) המכונה ג׳ורג׳, ואשר לפעמים שוכח כי הוא יכול להלך ככל אדם ולפיכך צולע לו, ביצע את טיסתו הראשונה על מיסטר ומהיום יימנה על הטיי- סים הקבועים אצלנו. אנו מאחלים לו השתלבות מלאה בחיי החברה וטפוס מתאים בסולם התפקידים ביחידה. 31.10.57 יום גדול לבסיס כולו. תחרויות חמוש מטוסים התקיימו בשעות הבוקר ושלנו הצטיינו במיוחד. כמו כן התקיימו תחרויות ספורט ובערב נערך נשף גדול. כל זאת למלאת שנה למבצע ״קדש״. הפרס, בצורת גביע גדול, נוצל כהלכה לשתית קוניאק בערב הנשף. בסימן מזל טוב הגיעו אלינו כמה טייסים חדשים. לכל אחד מהם, כמובן, ״יחוס״ משלו! אנו מ ר צאים ביניהם א ת : * הטייס השמן ביותר בחיל. * הטייס הגבוה ביותר בחיל. • הטייס הראשון מדאשוךלציון מזה 2010 שנים. • ״מה אתם יודעים, איזה חיים אפ- שר לעשות עם 2000 מטילות?״ * אחד מל״ו הצדיקים — ישראלי ויליד פולין בעל מבטא הונגרי. • יהונתן ולא יונתן. י ו ם ב' סולו ראשון של הטייסים החדשים! ! ! כל המטוסים חזרו שלמים, כל הטייסים חזרו רטובים — הכל לפי מיטב המסורת. י ו ם י ׳ הושג היום אצלנו שיא מהירות חדש (ונקוה שלא האחרון)! נ—ן וש—ר ראו על מד־מאך בצלילה מ־ 30.000 את המספד 1.11 , כה לחי ! ! 1 י ו ם ה ׳ היום ערכו לנו הדגמת הפעלת ציוד ״בטחון והצלה״. הפעלנו את חזיות ה״מי־וסט״, הדינגי וכל אביזריה. ע. הוא שנפל קרבן על מזבח המדע (או למען הדיוק: ״חסר האחריות הפושע של הנד מונים״), כשניסה להדגים הפעלת רקטות, וירה ותן אחת לאויד ואחת לבטנו. הדבר עזר כמובן להדגים הפעלת הציוד הרפואי כשהדוקטור מציל אותו ״ממות בטוח״ ע״י אספלנית הוזלין. שכת שחקנו כדורגל נגד טייסי האורגנים והפסדנו 4 : 3 (בגלל מספר שחקנים מועט, ועוד כל מיני טריקים שלהם). במשחק זה הראה ר—ד גבורה יוצאת מגדר הרגיל. בהגינו על קבוצתו מפני האויב האכזרי — נקעה אצבעו. הוא הועבר ל״תל־השומר״ וידו הושמה בג־ בס. בגבורה רבה עוד יותר חזר לבסיס והודיע שה- גבס לא יחזיק מעמד יותר מ־ 3 ימים. הומלץ להעניק לו את אות הגבורה. י ו ם ד ׳ ר—ד עמד בהבטתחו. הוא הוריד את הגבס וחזר לטיסה. 177 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לטייסות קרב־הפצצה בחיל האויר עבר עשיר ומפואר. להלן יובאו קטעים מהווי היוכדיום של טייסי ״אורגנים׳, הכוללים גם תאור שוטף שעה־שעה מימי מבצע ״קדש״ כאשר הטילו טייסים אלה את אימתם על טורי השריון המצרי הנסוג. ימים מספר לאחר הבאת האורגנים הראשונים נערכו הטיסות הראשונות של מטוסי אורגן, שה־ מריאו בישראל. התחילה בהתארגנות, ,xxx הטייסת הוקמה בבסיס ועד לתחילת חודש ••• באותה שנה ערכה הכנות לטיסות סדירות. יום כ׳ הטיסות החלו להכנס למסלולן הרגיל. הוחל בטיסות מבנה, ירי אויר־אויד, ירי אויר־קרקע, וכלה בטיסות טקטיקה, וקרבות אויר, הן פנימיים והן נגד מטאורים. יום ג׳ היום טסו בפעם הראשונה ששה מטוסי אורגן במבנה אחד. הטיסו אותם ששת הטייסים הותיקים יותר. הם ערכו התקפה על הבסיס ואחר כך עברו במבנה ראוה. מספר טייסים יצאו לשם העברת מטוסים נוספים ארצה. במשך הזמן הגיעו המטוסים הנוספים. י 1פ ה׳ טיסה ראשונה בישראל של מבנה בן 10 אורגנים. נערכה התקפה על שדה אחר, ולאחר מכן טיסת מבנה מכונם. יום א' נסתיים קורס העברה מסי 1 למטוסי אורגן. מטו- x לסיום הקורס נערך מסגן שבו השתתפו סים (כולל מ.). המפגן כלל טיסת ראוה מעל בסיסי ח״א, ולסיומו — החלפת הפקוד על הטייסת. פ. עזב את מקומו בראש המבנה, ומ. הוביל את המי בנה לנחיתה. יום נ' יום גדול לטייסת. תחילתו ככל יתר הימים שקדמו לו: מנה גדושה של ״כוננות מיידית״ וגם כמה המראות בצהרים אך הסיום היה טוב שלא כרגיל. באחת הטיסות פגשו ד. ומ. מטוסי ומפייר מצריים בסביבות ניצנה. ד. פגע באחד מהם שהתחיל לבעור וביצע נחיתת אונם ליד עבדת. ישנן דעות האומרות שגם מ. פגע במטוס אחד, אך אין כל ביסוס להן (הבל!). במפקדת הבסיס נתקבלו המברקים הבאים: א. מאת מפקד חיל האויר: ״מזל טוב לכם עם הפלת מטומי האויב הרא־ שונים ע״י טייסת *•• ברכות לד. ולס. : x x ב. מאת מפקד בסיס ״מזל טוב, הבסיס כולו משתתף בשמחה״. שרידי אחד משני הוומפירים שהסיגו את גבולה האוירי של ישראל ויורטו על ידי מטוסי אורגן. 178 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יום א׳ יום העצמאות תשט״ז. הטייסת השתתפה במפגן האוירי שנערך מעל למצעד בחיפה. שלא כיתר הטייסות בחיל, לא הופיעה הטייסת במבנה מכונס, כי אם במבנה קרבי בשלישיות. השלי־ שיות, שהיו רחוקות 1500 מ׳ זו מזו, עברו במהירות גדולה מעל חיפה, תוך הרקת הדלק מהבידונים. יש לציין שזו הפעם הראשונה בארץ שהופיעו מטוסי אורגן בתצוגה פומבית, ועל הרושם — ידברו הע־ תונים:— מפגן חיל האויר מפגן כוחו של הצבא נפתח עם הופעת להקות (מחוללים?) מטוסי חיל האויר בשמי חיפה. במפגן האוירי הוצגו מטוסים מכל הסוגים החל במטוסי אימון מסוג הרוארד, מטוסי קרב מסוג ספיטפייו ומסטנג וכלה במפציצי מוסקיטו ומטוסי סילון מהירי טוס מסוג אורגאן שעברו מעל בשריקה חדה. ״האורגאנים שלנו״ מבמת הסגל הדיפלומטי מתבוננים השגרירים ברוב עניין בחמש הלהקות המתרחקות. פה ושם דוכן פלוני אל אוזן חברו והקהל עצמו מתרונן למראה המספר הרב שהתפנה לחגוג בימי חרוט. רק מעט־ קט ניתן לשקוע בחישובים על עצמתו הכוללת של חיל האויר הישראלי. סופת מתגלגלת עטה ממזרח, ולעיני הקהל נתגלו לראשונה תריסר מטוסי סילון מהירי טוס, פזורים על פני הרקיע במרחב הסתערות והם מותירים מא- חריהם זנבות עשן. טעות קטנה, זה היה נפט מהבי־ דונים. השגריר הצרפתי מרים את קולו ומזהה לח- בריו: הרי אלה ה״אורגאנים״ שלנו. ירט ד׳ ג. ממריא לראשונה עם שתי פצצות של 500 ק״ג כל אחת. פעם אחת עם נידונים ריקים, ואחר כך עם בידונים מלאים, לא היו שום בעיות מיוחדות. י 1פ הי הטייסת מקיימת טיול — סדום, מצדה, עין גדי. הטיול נערך בשבת, ברכב. לאחר הטיול, כולם מרוצים. מצב הרוח היה מרומם. במוצאי שבת נערכה בעין גדי שתיה מסביב למדורה, ואחד כך סעודה כדת (פחות או יותר), שהשתתפו בה שני כבשים מסכנים. כמובן שבדרך חזרה אירעה התנ- גשות לטנדר, אבל חוץ מזה הרכב החזיק יפה. יום א' נאחת הטיסות מגלים מטוס יורק ( 4־מנועי) בריטי, שטם כשמי הארץ. כמובן שהוא מסרג בת־ חילה לפנות בכוון לוד, אבל אחרי כמה צרורות הוא משתכנע. מוליכים אותו ללוד ובדרך נשאלת השאלה: ״כמה נוסעים יש לך?״ התשובה מוזרה ביותר: ״ 4 נוסעים ו־ 800 קופים״. טייס אחד המטוסים האזרחיים שהאזינו על הערוץ, לא התאפק והוסיף "What a monkey Business I" הצרה היחידה בכל העסק היא: על אף הבקשות, לא הגיע לטייסת אפילו קוף אחד. יום ג' הגיע לטייסת מכתב ממורמר ביותר מבעל מלון ״השרון״ בהרצליה. הטענה — מדוע לא שלחו עדיין את שני הטייסים מפילי הומפייר ה- מצרי, ל״סוף שבוע״ במלון ז בעל המלון טוען בתוקף כי הסכים, בזמנו, עם חיל האויר כי הוא מארח ל״סוף שבוע״ כל טייס שהפיל מטוס אויב. כמובן שלא היו הרבה בעיות בנושא זה. ד. ומ, נשלחו לסוף שבוע למלון השרון. דק לשם מושג מה, כדאי לציין כמה ״בעיות״ שהיו להם: בכני- סתם למלון שמו את חפציהם בפתח והלכו לאכול, כשחזרו נעלמו החפצים. מיד רצו למנהל המלון ולא נרגעו עד שהוברר להם כי חפציהם הועלו בינתיים לחדרים. מענין מאד לציין כיצד לא ידעו לצורך מה האביזרים השונים בחדר. כך למשל מ. לחץ על הכפתור המזמין את המשרתים כשרצה להדליק אור, והתפלא מאד שהמנורה לא דולקת, או רצה לרחוץ את רגליו באחד הכלים המיוחדים שבחדר הנוחיות ושלא נועד לתכלית זו... בקיצור הם טוענים שהיה טוב, וממליצים לכל אחד להפיל מטוס, ולו רק לשם סוף שבוע כזה. יום ה׳ א. התחתן. המאורע הגז*ול והנורא נעשה במועדון הועד למען החיל ביפו. יום ו' החברה חזרו מהנופש. מסתבר שהיה טוב, לפחות כמו במלון ״השרון״. תכנית הטיסות התחילה כרגיל, ונפתחה תקופת אמונים נוספת. 20 המשחתות של חיל הים — ,;*פד ו״אילת״ 6 56 הגיעו לנמל חיפה. תשעה מטוסי אורגן קבלו את האניות מחוץ למפרץ חיפה, ואח״כ עברו בטיסת הצדעה מעל לנמל והמפרץ. יום ם' אל״מ וייצמן עשה טיסות סולו על מטוס אורגן, לאחר הטיסה הורטב במים, כרגיל. יום ג׳ נערכו קרבות אויר בין מטוסי אורגן למ- טוסי מיסטר. בקרבות בין יחידים גבר האורגן על המיסטר. טייסי המיסטרים קיוו לתקן את המ- עוות בקרבות בין זוגות, אך למרבית ההפתעה גם כאן גברו האורגנים, ועל לוח ההסרטה בטייסת נראו מיסטריס רבים בתוך הכוונת. אורגנים מלוים את מבנה ה״דקוטות״ למקום ההצנחה במיטלה. 2 9 נפתחה המלחמה נגד המצרים. המלחמה נפ־ 10 5 6 תחה ע״י הצנחת גדוד במעבר המטלה כ־ 30 ק״מ מזרחית מתעלת סואץ. ההצנחה בוצעה על ידי מטוסי דקוטה שטסו במבנה מכונס, כשהם מחופים ע״י מטוסי מיסטר, אורגן, ומטאור. מטוסי המיסטר ביצעו פעולת סיוד בגובה רב מעל איזור הפ־ עולה, בעוד אורגנים ומטאורים מלוים את מבנה ה־ דקוטות. הפעולה בוצעה בשעה 1700 ועברה בהצלחה. שום מטוס אוייב לא המריא, וכן לא היו כל תקלות במפגש ובהצנחה. יש לציין בי המבנה השני אמנם 179 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בדיקת מטוסי הסילון נערכת באמצעות המתקנים החדישים ביותר, על־מנת לוודא את עמישותס, היה מעל השטח, אך את הדקוטות עצמן לא ואה בגלל החשכה שכבר החלה באותו זמן. 10 ^ הוחל בתקיפת שיירות הצבא המצרי שנעו 5 6 מן הסואץ מזרחה, לכוון מעבר המטלה על מנת לאלץ את הצנחנים לסגת. כמו כן החלו כוחות מצריים לנוע על ציר איסמעיליה — אבו עגילה. בו ביום הותקפו תמד ונחל, נקודות על הדרו בו נע הכוח שעמד להצטרף לצנחנים. בשעה 1325 המריאו ארבעה. הם נשלחו לנחל, משם למטלה, אך לא מצאו את המטרה. יש לציין שבמטלה שמעו את המטוסים, אך לא יכלו לראותם. באותו זמן בערך, המריאו עוד ארבעה מטוסים ותקפו את ביר־חסנה ובה רכוז מכוניות ( 20 בערך) ואהלים. בשעה 1300 שני אורגנים, הפציצו ריקטו וצלפו על רכב ורגלים. בשעה 1605 שני מטוסים עם חימוש דומה תקפו 8 אהלים וצלפו על שלשה כלי רכב — קבוצה של 10 במעבר המטלה. 5 מטוסים תקפו רכב ורגלים , בשעה 1706 במטלה. 5 מכוניות שרופות (לפחות) ופזרו את חיל הדגלים שהתרכז בסביבה. 3 1 1 0 במשך הלילה הפגיזה המשחתת המצרית 5 6 ״אבדהים אל אול״ את אזור מפרץ חיפה, והתחמקה לכוון הים הפתוח. עם בוקר הותקפה ע״י אניות חיל הים שקראו לעזרתן גם את מטוסי חיל האויר. באותו בוקר, בשעה 0630 המריאו י. וד. עם 16 רקטות + חמוש פנימי מלא ותקפו את המשחתת. הם פגעו בחלקה האחורי, ומיד אח״כ האיטה האניה את מהירותה כשעשן שחור נראה ממקום הפגיעה. בשעה 0730 ע. וט. המריאו במטרה לתקוף את המשחתת, אך המטרה שונתה והם נשלחו לכביש אל־עדיש. נפגעו 6 מכוניות, ביניהן 1 זחלם ד 2 גוררות תותחים. בשעה 0800 תקפו את שדה התעופה באל־עריש. הם צלפו על 6 מטוסי ומפייר, שנראו להם כדמיים, ואחייב התברר שבאמת היו כאלה. כמו כן צלפו ופגעו בשני מטוסים קלים ומכוניות בשטח שדה התעופה. 180 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 4 מטוסים נשלחו לג׳בל לבני. במקום 090® 08 דו >' ג־ 4 חצאי זחלים ובחי״ר מחופר. מאותה טיסה וחזהו מטוסינו עם פגיעות נ״מ. היו שתי פגיעות מ־נ׳׳מ 20 מ״מ — האחת במיכל דלק בכנף, והשניה ׳בכנף גם כן. 2 פגיעות ממקב״ים האחד בחרטום והשני בכנף השמאלית. מטוס שני נפגע בשלושה כדורים והאחד בכסא, השני במנוע והשלישי בגוף. בשעה 0900 שני מטוסים נשלחו לג׳בל ליבני ולשדה ביר־גפקפה. פגעו ב־ 2 טנקים, 1 מכונית ג׳יפ, 2 משאיות, מכונית גוררת תותחים. המטוסים נפגעו : ׳פ־נ׳׳מ קל — האחד בשלושה כדורים לא נפיצים והשני בכדור שפגע בחופת התא וגרם לחור בחופה. הטייס גפצע בכתפו מרסיסי החופה. 2 מטוסים למיטלה. פגעו ב־ 3 זחלמים בשעה 1245 ו־ 4 משאיות. בשע ה 1030 שני מטוסים תקפו שריון בסביבת ביר־חמה. השמידו 2 טנקים. בגיחה זו הם נתקלו באש נ״ם זזזקה, אך לא נפגעו, בשעה 1030 נשלח זוג לתקיפת רכ ב ושריון במעבד המיטלה. פגיעות לא ידועות, בשעה 1130 נשלח זוג למעבר המיטלה. תקפו רכב וחי״ר. פגיעות לא ידועות. בשעה 1145 זוג לכביש איסמעיליה — מיטלה, לתקיפת רכב ושריון. פגעו בטנק — כנראה מסוג ״סטלין״. בשעה 1245 זוג לתקיפת רכב וחי״ד במיטלה. בגלל אי העברת דלק מאחד הבידונים תקפו רכב וחי״ר בסביבות אבו־עגילה. לאחר ההתקפה הבחינו במטוסי מי ג — יש לציין כי הבחינו בהם מאוחר מאד, דק אחרי שא. דאה כדורים עובדים על ידו — השנים זרקו את הבידונים וניסו להתחמק ע״י שבירות חזקות. לבסוף הצליחו לברוח בטיסה נמוכה, בעזרתם של שני מיסטרים — ג. וא. שח־ שו ל״טפל״ במיגים. א. חזר לבסיס כשהוא פגוע ב־ 3 מקומות בגוף ובכנפיים, מהם — כדוד אחד חדר למיכל הדלק שבגוף, נשאר תקוע בקיר המיכל 1, מ של_ל סיני, נבדק מק ״רוב על ידי טייס קרב ישראלי. _ סילון מצרי מט י,פוס מ יג_־ 5 ׳::'־ '•S:;:;. v. • :• .-.•:•:•:•::••:•. ׳ Wmmmm בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שאטם את עצמו. ל. גמד את הדלק בגלל התקלה בכידון והוכרח לנחות מאונם. הוא ביצע נחיתת נחון בשטח ישראל. בשעה 1245 זוג לתקיפת רכב ושריון במיטלה, נזק לא ידוע. בשעה 1300 ארבעה תקפו רכב ושריון במיטלה. פגעו ב־ 3 זחלמים, 4 משאיות ובמחנה אהלים. בשעה 1330 שני מטוסים תקפו דכוזי רכ ב ושריון במיטלה. בדרכם חזרה הותקפו ע״י מיגים אך הצליחו להתחמק ללא פגיעה. י. פגע במטוס ״מיג״ וכנראה שהפילו. בשעה 1430 תקפו שני זוגות רכב על כביש ביר־חסנה — ביר־חמה. פגיעות בטנקים ובמכוניות. בשעה 1600 שני זוגות השמידו כלי רכ ב במעבר המיטלה, ונשארו אח״כ לחפוי על מטוסים נוספים שתקפו באותו מקום. בדרכם חזרה נפגשו עם שני מיגים בגובה 30,000 רגל, אך לא התפתח קרב. בשעה 1610 זוג השמיד 3 זזזלמים ר 4 משאיות קטנות. באותו זמן הותקפו כוחותינו במיטלה על ידי 4 מטאורים מצריים וביקשו חפוי ממטוסינו, במקום סיוע. בשעה 1715 שני זוגות יצאו לתקוף את ביר חסנה ורכב בסביבה. נפגעו מכוניות בתוך הכפר ועל הכביש. באותה גיחה חזרו המטוסים בלילה. הארץ היתה מאופלת. בזמן הנחיתה באו 6 מיסטרים בטיסת לילה ראשונה שלהם לנחיתת הדום. ה״פקק״ היה גדול, אך הכל נסתיים בשלום. באותו יום, 31.10 נערכה פעילות רבה של מטוסי אויב פעל אזור הקרבות. הם נהגו להופיע במבנים גדולים — עד 12 מטוסים — כשחלק מן המבנה יורד לתקיפת מטרות קרקע וחלק נשאר בחיפוי מלמעלה. עבודתם של מטוסינו היתה קשה, מכיון שתמיד היו פחותים במספרם מן המיגיס, אך יש לציין כי לא הופל אף מטוס ממטוסינו. סיכום סיני - 1 ״מיג,׳ מופל; 57 כלי רכב אחו אפשר לומר כי כוחותינו — ובעיקר האורגנים והמיסטרים — סייעו במרה רבה מאד, לגדוד המוצנח שנחת במיטלה עד שהתחברו אליו כהות הטור הממונע שיצאו מכונתילה. גזרה זו, המרוחקת 270 ק״ם מן הגבול הישראלי, היתה אחת הקשות מבחינת חיל האויר בגלל מרחקה הגדול משדות התעופה שלנו — מחד, וקרבתה הרבה לשדות התעופה של האויב — מאידך. לסכום, יש לציין את כשרן של הטייסות והצלחתן בבצוע המשימות שהוטלו עליהן. הדבר לא יכול היה להתבצע אלמלא עבודתם המסורה של צוותות הקרקע אשר מלאו את תפקידם כראוי, ללא תקלות. יש לציין שמישות גבוהה של המטוסים, למרות הפגיעות שנפגעו מ־נ״מ, נזקים לאוייב 1 מטוס מיג מופל. משחתת מצרית נזרקה. I הושמדו :— 20 טנקים 24 זחלמים גוררי תותחים II 22 מכוניות מסוגים שונים. 6 מטוסי דמה באל־עריש. —8 פגיעות מ־נ״ט ומקרבות אויר שלושה מטוסים נפגעו ע״י 20 מ״מ. חמשה מטוסים נפגעו ע״י נשק קרקע קל. 1 משחתת בזוקה? 20 טנקים, ים מושמדים. מטוס אחד נחת מאונס אחרי קרב אויר כתוצאה מחוסר דלק. מעוללות מבצע פיני ביום הרביעי ה״חם״ ( 31.10 ) טסו ארבעה אורגנים במבנה, כשהם עמוסים לכוון המיטלה. כעבור דקה או שתים דואה מ. מפקד מבנה האורגנים, שני פסי התעבות גבוה מעל המבנה, וסיגים חוצים מעליו. מיד הוא מודיע ברדיו ״חברה, הסיגים מעלינו, טוסו בשקט ואל תדברו ברדיו, אולי לא ימצאו אותנו״. 6 שעות טיפה !/ 6 ואולי 2 על נסיונם ה״רב״ של כמה טייסים על האורגן, כבר שמעתם בודאי, בכל אופן לש—ר, ד—ן, וה—י, 6. החברה האלה i היו רק 6 שעות על המטוס, ואולי חזרו מפעם לפעם עם ספורים משונים על דברים שקדו להם כתוצאה מכך. פעם חוזר ה—י ומספד כמה קשה להפעיל את הטרים החשמלי. ״מה יש?״ שואלים החברה. מסתבר, שחשב כי צריך להחזיר את השעון למצב ״ 0״ ע״י הטרים המכני, ודק אז אפשר להפעיל את הטדים החשמלי. לכן, בכל פעם שרצה טרים חשמלי, היד, מחזיק בסטיק בכל הכח נגד הטדים המכני, ורק אח״כ היה מסתדר עם החשמלי. פשוט, מחברים צינור ש—ר היה חוזר מטיסות גובה כשהוא מתלונן על חוסר חמצן. התברר שאינו יודע על קיומו של וסת חמצן במטוס. פשוט היה מחבר את הצנור, וזהו. 182 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מילאנו את האויר בצעקותם: ״מ< צריך להפיל מיג• tz 0 it •nA 187 EM 1־ בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 VI u I? it :1 «1 n .1 V. vU! B if _1 v: VI u If גa •vl* z*1t =K1 vUi aa ZM -j• fs v. a vi u tf if •j• *1 עשרות מטוסי ספיטפייר מדגם 5 ו־ 9 ומטוסי תובלה דקוטה, קומנדו ואכסון אשר נטלו חלק פעיל ביותר בזמן מלחמת השחרור בהתקיפם ישובים וערים בדרום ומרכז המדינה. מיד עם פרוץ הקרבות החלו המצרים להשקיע מאמצים ברכישת מטוסים נוספים לחיל. בגלל האמ- ברגו על אספקת ציוד צבאי למזה״ת נאלצו המצרים לקנות ציוד מכל הבא ליד. כתוצאה מכך נרכשו מטוסים מיושנים שנטלו חלק במלחמת העולם ואשר גרמו לאסונות רבים בקרב טייסי החיל עקב מצב שמישותם הירוד. עסקות רכש אלה שבוצעו באיטליה, , בלגיה ושויצריה כללו מטוסי קרב מסוג מאקי 202 188 פיאט 55 ומפציצי סטרלינג והאליפקס. ברם, העצמה המוגברת של חיל האויד המצרי בעקבות הרכישות החדשות לא סייעה לו בעת הקרבות. הצלחותיהם בהתקפות אלה לא היו גדולות ורבים מהמטוסים הופלו. מעיסקה מערבית למזרדוית מיד לאחר מלחמת השחרור, פנו המצרים ביתר שאת לפתוח חיל האויר. הרצון להאדיר כוחו של החיל, כדי שיוכל להתמודד בהצלחה עם חיל האויר הישראלי ואף להכריעו במקרה של ״סבוב שני״, נתן את הדחיפה לרכש ציוד חדיש בכמויית ניכרות. 11>ב jv . חלקו שד חיל האויר בנסיונות הפיכח משטר! של קולונל נאצר האויר, הצליח להמלט ממעצרו בעוד מועד, ולאחר שהסתתר במשך שלוש וחצי שנים בתוך מצרים עלה בידו לברוח לירדן, שם נתקבל כפליט מדיני, ועתה אף נכנס לשרות חיל האויר הירדני. בעת חגיגות פנוי פורט־סעיד הודיע נאצר על גלוי מזימה ״אוירית״ נוספת. הפעם היה המארגן של נסיון ההפיכה הט- ייס המצרי חסין חיירי, מפקד טייסת לשעבר, שהתפטר מה- חיל בשנת 1953 ושהה מאז בקביעות בחו״ל. חיירי נסתייע בגורמים מערביים שזממו לדד פיל את המשטר הקיים ולרצוח את נאצר. לתוך הקשר נמשך גם אלוף משנה עזאם חליל, ראש המודיעין האוירי וסגנו של ראש המודיעין הצבאי. עליו הוטל תפקיד הקמת הגוף המבצע בתוככי מצריים. אך מתכנני ה״פוטש״ טעו בחשד ביהם—עזאם חליל שיחק תפי קיד כפול, מסר כל הפרטים והכסף שהגיעו לידיו לממשלה המצרית. הפרשה נסתימה במ- אסר כל משתתפי הארגון שב־ מצרים, והענקת אות הצטיינות לעזאם חליל, על ״הוכחת יושר ונאמנות למהפ י כה. . , ״ בשני דברים עולים אנשי חיל האויר על בל החילות ב- מצרים. מחד יצאו מתוכם מרבית השרים והיועצים בממ- שלה המצרית, ומאידך' — קמו מהם בוגדים, קושרים וחתר־ נים נגד המש- טר, שמספרם עלה על מספר חבריהם מכל שאר החילות. ביכבאשי עזאם חליל, ראש המודיעין האוירי בחקירה שנ ערכה בסוף שנת 1954 במסגרת תיד לטוס לאסוואן. שינאוי מבצע טרור בקרב הצבא להרה־ עצמו העביר את ההוראה ל־ קת אלמנטים אוהדי האחים המו־ אומבשי (רב״ט) סעיד נדא פלמים, נתגלו פרטי תכניתו ה־ מטייסת התובלה והטיל עליו שטנית של הבכבאשי אבו אל להניח פצצה במטוסו של נאצר מכראם עבד אל־חי לפוצץ את ערב הטיסה. המזימה נתגלתה מסוסו של עבד אל נאצר ולד־ בעוד מועד והקושרים נתפסו. צוח גם את המפקד הכללי של קושר אחר, שנתפרסם לאח־ הכוחות המזויינים. הבכבאשי רונה, היה עבד אל מונעם עבד עבד אל־חי, שהיה מפקד התא אל ראוף, אשר נידון למות החשאי של האחים המוסלמים בשנת 1954 על ידי בית הדין בצבא, פקד על קצין חיל האויר הצבאי המצרי בעוון תכנין מוחמד על אל שנאוי לחבל הפיכה להפלת המשטר. עבד במטוסו של הדודן המצרי שע־ אל ראוף, אלוף משנה בחיל בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בהתאם לכך פנו המצרים לבריטניה בבקשה לאספקת מספר גדול של מטוסי־קרב, בוכנה וסילון, חדישים וכן מפציצי האליפקס ולנקסטר. הבריטים נענו לבקשה זו, ובסוף שנת 1949 הגיעה משלחת מצרית לבריטניה, בראשותו של מנהל משרד המלחמה ד״ד עבד אל רחמן אל סאוי בק, וחתמה על עסקות הרכש. האשור עורר סערת דוחות בבריטניה, ואף בפרלמנט התנהל בעקב כך דין ודברים חריף, בו הוטחו האשמות כבדות כנגד שר ההגנה האנגלי. צוין אז כי על אף הסכסוכים האנגלו־מצריים וכן הידיעה הברורה כי למעשה יכוון הנשק הנרכש כנגד ישראל, נאותו השלטונות האנגליים למלא בקשת המצרים. למרות לחץ דעת הקהל סופק למצרים רוב הרכש שכלל 110 מטוסי מטאור, וומפייר ועשרות מטוסי קרב בוכנה מדגם פיורי, ספיטפייר 22 ומפציצי האליפקם ולנקסטר. המטוסים הרבים שהגיעו למצרים, להם התווספו גם וומפיירים נוספים מרכש באיטליה וכן מטוסי מבריטניה, נערכו עד לשנת 1955 NF-13 מטאור בבסיסים שבאזור הדלתא. עם פנוי הבריטים מאזור התעלה, אשר בעקבותיו נמסרו למצרים מספר גדול של שדות תעופה ומתקנים אחרים, עבר חלק הכח לשדות החדשים שבאזור. מפנה חשוב בהתפת- חות החיל המצרי חל עם חתימת עסקות הרכש עם הגוש המזרחי בשלהי שנת 1955 . החרפת היחסים בין מצרים למערב הקלה על חדירת ההשפעה המז- רחית לאזור, שנעשתה באמצעות סיוע צבאי ואספקת ציוד מלחמתי בתנאים נוחים ביותר. מצרים עטה על הזדמנות זו אשר כתוצאה ממנה נרכש מספר גדול של מטוסים, שכלל כ־ 200 מיג־ 15 ומפציצי סילון איל־ 28 וכן מטוסי תובלה איל־ 14 ומטוסי אמון. הרכש לווה סיוע ביעוץ הדרכה ואחזקה של מומחים וטכנאים מהגוש המזרחי שהגיעו במספר גדול למצרים. כמו- כן נשלח מספר גדול של צוותות אויר וקרקע מצריים להשתלמויות בארצות הגוש המזרחי. תעלומת המטוסיש שנעלמו... בתחילת חודש מרס 1953 ערכה המפקדה הבריטית בפאיד בדיקת מלאי מדוקדקת במחסני הנשק, הציוד והתחמושת. ברוב המחסנים נתגלו גרעונות שערכם נסתכם בסכום ״הצנוע״ של 500.000 לידות מצריות. בין הציוד שנעלם היו שני טנקים ו . . . 2 מטוסים דו מושביים שחנו בשדה התעופה של אבו סולטאן. לפי רוז אל יוסוף 1n: 11 & JTtf i מn n 1H־ בו 5• •r- K ־ Mmmm J* ׳ - IS ן!ך׳•״ : ::* יי* י ״ י:* iifjf בנו של טייס מצרי משתעשע בדגם מטוס החדשות ציוד חדיש יותר מזה שהיה ברשות המצרים לפני הקרבות, כגון מטוסי מיג 17 במקום הדגם 15 שנהרסו. עד עתה הצליח החיל המצרי להחזיר לעצמו עצמתו במטוסים וטייסות למצב שהיה לפני ״קדש״. יותר מכך, כשרו המבצעי עלה באשר נוספו לחיל : II מפציצי סילון איליושין, איל־ 28 של חיל האויר המצרי וטייסיהם בבסיס־אויר מצרי. 190 ג בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ש קולונל נאצר, •נשיא הריפובליקה הערבית המאוחדת ומרשל עבד אל־חכים עמאר, ראש הצבא המאוחד, עוקבים אחר המטוסים במפגן יובל 25 שנות קיומו של חיל האויר המצרי ;«1 un n a •1 on a n a1 : 1־ 1; ־1 ־1 n £a1 n מטוסים חדישים יותר מאלו שהיו ברשותו לפני חודש נובמבר 1956 . מן הדין הוא אף לציין כי לחיל האויר נפתרו בחלקן מספר בעיות שהטריחוהו רבות, כגון הוסר אחידות הציוד שברשותו, שכן ״נפטר״ מחלק גדול של מטוסי הוומפייר והמטאור המיושנים שנהרסו. חיל האויר המצרי יצא ממערכת סיני והתעלה כשהוא חדור ההכרה כי לא די לו לחיל שיתעצם בכמות מטוסיו אלא חייב הוא לשלב גדול זה בהכשרה מתאימה של כח האדם שברשותו. המצרים נקטו הפעם בקו חדש ואף הצליחו להעלות כשדם המבצעי של טייסיהם בכך שניתנה להם הדרכה מקיפה ויסודית במצרים ובארצות הגוש המזרחי KM n ו• פרשת הפצצת ישראל בזמן מלחמת סיני. לאחר קרבות סיני טענו לא אחת המצרים כי מפציצי הסילון שלהם הפציצו קשות את בסיסי החיל הישראלי והסבו להם נזקים חמורים. מפי כתב עתון אאחר סעאה נודעו לא- חרונה פרטים נוספים אודות אותן התקפות על ישר א ל . . . ״ישבתי והקשבתי להרפתקאות ״טייסת השדים״ מעל ישראל. טייסת זו היתד. החלוץ הלוחם של מפציצי האיליושין שיצאו להתקיף את שדות הת- עופה עקרון, אילת ו . . . ר מ ת רחל בליל ה־ 30 . באוקטובר שעה 1900 הטייסת הראשונה היתה מורכבת מ־ 4 מפצי־ צים. המטוסים נכנסו לגבול הישראלי בגובה של 20 אלף רגל, ובהגיעם לשדה התעופה עקרון הטילו מטענם ואחד חזרו לבסיסם. לאחר שנ־ חתו נתברר כי מטוסו של קאימקאם מוצטפא חלמי לא חזר. הצפיה היתד. ממושכת עד של־ בסוף נודע כי מוצטפא לא יחזור עוד לעולם — מטוסו התרסק בחזרו ממשימתו. ״אולם,״ ממשיך כתב אאחר סאעה, ״שמו של הגבור לא ימוש מזכרונם של טייסי חיל האויד האמיצים, באשר שמו של הקאימקאם מת־ נוסס כיום על שדה התעופה הסודי של מפציצי האי ל י ושי ן . . . ׳ Si JSaI n a a r & i! tz ao un 191 tMz n I בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 i* zt v; u 0 0 ^r* :U1 « If קa תי *1 z*1t j IKf *U3 r15t 1 t בi VI U a -j• כa ו v. II v: u B zat חי *1 כאחד. מיזוג צבאות סוריה ומצרים במסגרת ד,אחוד הפדראלי יביא להחדרת כוונה זו בחיל הסורי, דבר שכתוצאה ממנו יוקם כח אויר מגובש בעל רמה שווה, העלול להוות איום רציני יותר כנגד ישראל במקרה שיעלה בדעתם להוציא לפועל איומיהם. החיל הפורי חיל ד,אויר הסורי נמנה על החילות הצעירים במזרח התיכון, אשר הוקמו לאחר מלחמת העולם השניה. החיל נוסד מיד עם סיום פנוי הכוחות הז־ דים משטחה של סוריה באפריל שנת 1946 . שדות התעופה והמתקנים, אשד נבנו ע״י חיל ד,אויר הצ- רפתי בתקופת המנדט ושופרו בעת כבוש סוריה ע״י בנות הברית, עברו לרשות חיל האויר החדש אשר החל להפעיל מהם את מטוסיו הראשונים. מטוסים אלה היוו רכש מעורב, מבריטניה ואיטליה, של מטוסי אמון ראשוני ומתקדם, כגון הדה־הבילנד וכן מטוסי תובלה אף הם G-55B צ׳יפמנק, פיאט מתוצרת שונה — יונקרס 52 , דקוטה וביצ׳קרפט. צוותות האויר והקרקע להפעלת המטוסים הנזכרים, טייסים ומכונאים, אומנו בצרפת ובבריטניה. נסיונם המועט של הסורים לא איפשר להם לה- פעיל ביעילות ובקנה מדד, גדול כוחם האוירי בעת פרוץ קרבות מלחמת השחרור. מספד מטוסי אמון הרווארד בצעו התקפות על ישובים בצפון המדינה ומטוסים אחרים סיירו בשמי אותם אזורים, אך יעי- לות מבצעים אלה לא היתה גדולה. 25 ״מי 3ימ" כמו כל חילות אויר ערב כן גם החיל הסורי החל, למעשה, להתפתח ולהתעצם לאחר מלחמת הש־ חדור. הדחיפה שנתנה בעקבות אותם קרבות הביאה לרכש מטוסים חדישים, בחלקם קרב סילון, אשר בוצעה ברובה המכריע מבריטניה. בתחילה נרכשו מטוסי קרב בוכנה מדגם ספיטפייר 22 וכן 23 מטוסי 8 ונ.פ— 13 (קרב לילה). בנוסף , מטאור מהדגמים 7 למטוסים אלה בוצעה, בסוף שנת 1954 , עסקת רכש של 40 מטוסי ספיטפייר 22 נוספים. שלב חדש בהתפתחות החיל החל בסוף שנת 1955 , עם חתימת הסכמי הנשק עם המזרח. החדירה הרוסית לאזור המזרח התיכון, אשר מצאה בטויה בנכונות לאספקת נשק ותחמושת ביד רחבה למ- דינות ערב השונות, מצאה כר פעולה נרחב גם בסוריה. בדומה לאחותה הערבית מצרים ובעידודה, חתמה אף סוריה על עסקות לרכש נשק בכמויות נכרות מהמזרח. בהתאם להסכם הרכש הראשון מש- נת 1955 סופקו, בין השאר, 25 מטוסי קרב סילון מדגם מיג־ 5ו לציודן של שתי טייסות וכן 6 מטוסי 0 דו־מושביים לאמוני העברה. ־ מיג־ 15 מאחר וחיל ד,אויר הסורי לא היה מסוגל באותה עת לטפל כיאות במטוסים החדישים שנרכשו, הם נשלחו ארוזים בארגזים למצרים והורכבו שם ע״י טכנאים צ׳כיים בשדה התעופה אלמאזד, שליד קהיר. עם סיום ההרכבה הועברו המטוסים לשדה התעופה אבו־סוואר שבתעלה, לשם נשלחה אף קבוצת טייסי . שלישית הסיגים המטה מעל הפירמידה משמשת ניגון בולם לתצלום שבעמוד 187 192 3 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בו jl J1• בו 0a 1:a1 tz :1 tz a מ n נאצר סוקר פרחי־מיס בטקס סיום קורס־טיס בשדה בילב״ס. סילון סוריים נבחרים לקורס העברה על מטוסי המיג בהדרכתם של טייסים ציניים ורוסיים. ברם, מסתבר כי אמון הטייסים נערך באטיות רבה כתוצאה מרמתם הנמוכה של החניכים. כאשר בוצעה ההתקפה של הכוחות האנגלו־צרפתיים על מצרים באוקטובר 1956 , טרם סיימה הקבוצה את אמוניה. ההרס שנגרם כתוצאה מהפצצות שתי מדינות המערב, לא פסח על המטוסים הסוריים ומ- רביתם הושמדה. שרדו רק 4 מטוסים, כנראה דו מושביים, אשר הוטסו לשדה התעופה חמה שבסוריה. תכגית ל 5- טיימות כילוגיות עקב השמדת מרבית המטוסים שהגיעו לסוריה במסגרת עסקות הרכש הראשונות, פתחה סוריה במו״ם חדש עם בריה״מ בדבר אספקתם של מטוסים חדשים במקום אלה שנהרסו בקרבות. הפעם חתמו הסורים על עסקה שכללה 60 מטוסי מיג 17 שהוצעו ע״י הרוסים כתחליף למיג־ 15 ה״מיושנים״. השת- למות טייסים למטוסים הנרכשים לא בוצעה הפעם כבעבר במצרים, אלא בארצות ה״מזרח״. מיד לאחר הקרבות — בדצמבר 1956 — נשלחו 20 טייסים לקורס העבדה למטוסי המיג־ 17 ברוסיה. בעקבותיהם יצאו לקורס דומה בפולין 18 טייסים אחרים, כולל את אלוף משנה עדדה, מפקדן הנוכחי של טייסות הקרב. 12 מטוסי המיג־ 17 הראשונים מתוך העסקה החדשה הגיעו באמצע חודש ינואר 1957 לסוריה. בשלב השני החלו להגיע יתר 48 המטוסים, אשר מסירתם הושלמה במחצית השניה של השנה שעברה. מתוך כלל המטוסים הנרכשים מתכונן עתה החיל הסורי להקים 5 טייסות קרב סילון, אולם מתברר כי תכנית זו הינה עדיין בגדר חזון למועד אשר יתממש בעתיד הרחוק יותר. מטוסי המיג, אשר ביניהם נמצאים אף אחדים המיועדים לקרב לילה, חונים עתה בשדות התעופה של סהל־סתרה, מזה־ דמשק, אל־רספה וחמה. אמוני ההעברה נערכים בשדה האחרון בפקוח מדריכי טיס מזרח ארופאיים. מגורמי כשלון חיל האויר המצרי כמלחמת השחרור מתוך מכתב למערכת אל מסוואר, שנכתב בשנת 1950 על ידי אחיו של אחד הטייסים המצריים שנהרגו בזמן מלחמת השחרור: ב־ 22 במאי 1948 נפלו 4 טייסים מכדורי חיל האויר הבריטי. האסון בא בגלל רשלנותו של ה ק צ י ן—— (העתון משמיט את שמו), אשר הזניח הודעה מהמפקדה הבריטית, המזהירה את חיל האויר המצרי לבל יפציץ שדה תעופה מסוים (הכוונה לשדה הר.א.פ. ברמת דוד) משום שבו חונים הבריטים. קצין זה השאיר ההודעה על שולחנו ולא מסרה למפקדת חיל האויר אלא אחרי שארע ה א ס ו ן . . . סבות אחרות לכשלון החיל, כסי שמציין העתון באותו גליון משנת 1950 , מובאים בקטע מדבריו של הלוא פואד צאדק פחה, רמטכ״ל הכוחות הלוחמים אל היידד פחה — מפקד הצ- : בא, שנאמרו בדצמבר 1948 ״חיל האויר ממלא את שליחותו בכבוד, אולם נלאתי משלוח הוראות, שלא יטוסו בודדים או בזוגות משום שבאופק משוטטים מטוסי האויב. אין דברי נשמעים כאשר יוצאים המטוסים מק־ היד. כך אבד חיל האויר אתמול את אחד הטו- בים שבטייסיו משום שניתנה לו הוראה לצאת יחידי בהסתמך על כח האש של מטוסו ומהירותו״. M בו1־ בו נ־ -ני:/. בו aa nu בו m בו I> !» בו a a n וS4ב tz & •Ur• an a n :» 193 ןt בi בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 גiS *u5 « ZifM •-J" 3 VJ U zgt *1 r3i nK 5י U 0B תי «f J H ג י u ק zat u ב יu ג (5 f! H . רביעית מיגים מצריים מצולמת בעד לזגוגית הקדמית של מפציץ איל־ 28 עד כה טרם נתקבלה כל הוכחה שהיא בדבר קיום כח מפציצי סילון בסוריה, אף לא נר״־ז שהסורים קבלו מטוסים כאלה, באשד חיל האוי 1 משקיע את כל מאמציו בשלב זה בהדרכה אינטנסיבית שמט- , רתה — העבדת הטייסים הסודיים למטוס המיג 17 ״מטאור״ — לאימון למעשה מוצא עתה מהשרות בחיל כל הציוד מתוצרת מערבית. אמנם מופעלים עדיין מטוסי המ- טאור, אך בעית חלקי החלוף עבורם הולכת ומח- מירה. מקורות מצריים ספקו מעט חלקים אך כמותם היתה מצומצמת ביותר ובלתי מספקת. קרוב לודאי כי כאשר יושלם ציודו של החיל הסורי במטוסים ״המזרחיים״, ישמשו מטוסי המטאור לצורכי אמון בלבד עד אשר יוצאו מהשמוש לחלוטין. במסגרת האהוד הפדראלי הנוכחי בין מצרים וסוריה ברור הוא כי הראשונה תעשה כל שביכו- לתה על מנת להעלות רמת החיל הסורי, דבר שי־ קבוצת טייסי איליושין מכונסת בחדר התדרוכים ומקשיבה לדבריו של הבכבאשי מחמד עבדי, 194 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 אפשר מזוגו המוחלט בזה המצרי. סיוע זה יתבטא לבטה בהגדלת הקף הדרכת כח האדם הסורי במצרים, דבר שיזרז תהליך השלמת ציודו של החיל הסורי בממוסי המיג החדישים. הסיוע המצרי המוגבר יביא, בסופו של דבר, לידי אחוד שני החילות אשר, בעתיד, יפעלו כגוף אחד, תוך השוני במקומותיהם הגאו־ גרפיים. חיל האויר העיראקי היה זה בוקר אביבי שטוף אור שמש בהירה אשר קרניה לטפו מסגדיה המזדקרים של בגדאד והסתננו אל סמטאותיה הצרות של העיר, בהם קלחו החיים בעצלתיים. שלווה רוגעת זו הופסקה לפתע על ידי זמזום טורדני שנשמע מכוון המדבר. עוד תושבי העיר תוהים לפשר רעש מוזר זה והנה מערך בן 5 מטוסים קטנים, שצבעם הצהוב מזכיר את חול המדבר, חלף מעל המסגדים בעלי הכסות המוזהבות. מעל פרוורי העיר נתפרד המבנה, ואחד אחד החלו המטוסים גולשים לנחיתה על מסלולי שדה התעופה הוניידי — הוא ראשיד. המטוסים הדו כנפיים הסתדרו בשורה נאה בקרבת מוסכי השדה, מנועיהם כבו וחמשת טייסיהם העיראקיים קפצו מתוכם לקול קריאות השמחה של הקהל הרב. אותו יום אפריל בהיר בשנת 1931 , בו הגיעו מברי־ טניה 5 מטוסי הדורהבילנד ג׳יפסי־מוט שנשאו על גופם הסמל המשולש — סימן ההכר של חיל האויר העיראקי, ציין למעשה את הקמתו של החיל הנחשב עתה כותיק בין חילות אויר ערב. הכריטים בוכים.. • רעיון הקמת החיל גובש עוד בראשית שנות ה־ 30 שעה שהשלטונות העיראקיים שגרו לבריטניה 15 קציני צבא ללמוד טיס בביה״ס של הר.א.פ בקרנוול. מתוך קבוצה זו סיימו חמשת הטייסים, אשר עם חזדם לביתם הטיסו את המטוסים הראשונים שנמסרו ע״י הממשלה הבריטית. אנגליה תמכה בצורה ד,פ־ כיצד להשתכר בסף לתשלום שכר למוד חסן אל שאמי — פרח טייס במכון המצרי לתעופה — קבל בפני חברו נאוואל אל מוג־בי על הקשיים הכספיים בהם הוא נתקל בעת למודי הטיסה. נאוואל יעץ לחסן להתקשר עם מחמד חסן — פרח טיס לשעבר, שידע, לדבריו שיטה בטוחה להשתכר כסף. ״השיטה״, כפי שהתברר— היתד, הברחת סמים משכרים מביר אל־עבד שבסיני לאינשאס שבקרבת קהיר. ברם, בעיתו הכספית של חסן לא נפתרה. לאחר ההברחה נתפשה החבורה, עקב נקיפת מצפונו של אחד המבריחים הצעירים שמסר את כל הפרשה לידיעת המשטרה. איל־ 28 מנמיך טוס מעל מצעד ברחובות קהיר. עילה ביותר ברעיון הקמת חיל האויר העיראקי ואף הגישה את מלוא עזרתה ע״י מתן הדרכה לצוותות קרקע ואויר, וסיוע במטוסים ואחזקה ע״י צוותות הר.א.פ ששהו בבסיסי הבניה ושעיבה בעיראק. תמיכה זו באה מתוך הכוונה הברורה להגדיל כוחו של הצבא העיראקי בזרוע אוירית יעילה אשר תסייע בדכוי מרידות השבטים הכורדים בצפון וצפון מזרח המדינה. אי היכולת לחלוש על שטחים כה נרחבים מחוסר כח אדם וציוד מתאימים, היא שעו־ דרה הצורך בהקמת החיל שבעזרתו ניחן יהיה לפקח ביתר יעילות על האזורים הרגישים. בהתאם למדיניות הסיוע הבריטי לצבא העיראקי בכלל וחיל האויר בפרט, דבר המשתקף אף בסעיפי החוזה Ji 1: § n י: K M K :< fa l n f* :1 .rHJ£ 31 n MIT 51 la 2fl1 n1 \ rH: נ 1 r: n מn u 195 KM בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ZVMi יu ג גa -X" !ז n zt ZKt יU5 BO Zl יn ת zt J Vi u1$ if Zl תי j Vi zt vuj taf zt •j* tu! zvt, u If if Zt *1 ההפצצה אלמונית על אלכסנדריה אחת התעלומות שהמשטרה המצרית לא הצליחה לפתור עד היום היא ״תעלומת הפצצה על אלכסנדריה״. ביום בהיר אחד נקראו כוחות המשטרה לאחת משכונות אלכסנדריה, שם מצאו שני גברים ואשד• פצועים קשה מפצצה שהוטלה בלב העיר ממטוס בלתי מזוהה. החקירה המקיפה שנפתחה על ידי מומחי הצבא והמשטרה העלתה הרס. הסברה הרווחת היא כי הפצצה נפלה בטעות מאחד ממטוסי חיל האויר המצרי, המב- צעים לעיתים קרובות תמרונים ב א ז ו ר . . . האנגלדעיראקי משנת 1930 , ניתנה התמיכה הבריטית ביד רחבה. צוותות אויר וקרקע נשלחו להשתלמויות בבריטניה ואילו בעיראק עצמה עסקו היועצים הב- ריטיים בארגונן של יחידות החיל. תודות לסיוע זה נפתח כבר בשנת 1932 ביה״ס לטיס בשדה התעופה הוניידי — אל ראשיד ואילו כעבור שנה נפתח ביה״ס לצוותות קרקע. קצב התפתחותו של חיל אויר זה היה מהיר על אף הקשיים בהם נתקל מבחינת רמת כח אדם המתאים לטיס, אשר מקורותיו מבין בוגרי בתיה״ם בעיראק היו דלים ביותר. לחיל נוספו במשך הזמן מטוסים חדשים, כגון הדה הבילנד ״דרגון׳ — מטוס דו מנועי קל שהוכשר לשאת מטען של 12 פצצות 20 לב׳ כל אחד וכן הפוס מוט — אף הם מתוצרת דה הבילנד הבריטית. לפני פרוץ מלחמת העולם השניה כבר היו ברשות העיראקים מספר מפציצים מתוצרת איטלקית מסוג סבויה מרקטי ומטוסי ק ר ב ברדה ודוגלס. התפתחות זו נמשכה עד לשנת 1941 , עת פרצה המרידה הפרו־נאצית המפורסמת בראשותו של דאשיד עלי אל כלאני אשר המיטה אסון על חיל האויר. ••.והבריטים דורפיכ מרד ראשיד עלי אל כלאני, שפרץ בחודש אפריל 1941 , מהווה דף שחור בתולדות חיל האויר העיראקי אשד נטל בו חלק פעיל ביותר. הצטרפות החיל למורדים באה לאחר שמפקד חיל האויר באותה תקופה — מוחמד סולימאן, כינס ביום פרוץ המרד את כל קציני החיל בשדה התעופה הוניידי־ראשיד שבקרבת בגדאד, שם עמד להכריז על הצטרפות החיל למערכה באנגלים. חלוקי הדעות בקרב הק־ צינים באותו מעמד היו חריפים ביותר והדין ודברים ביניהם נמשכו עד אחד חצות. הנוכחים נתפלגו לשתי סיעות עיקריות — מצדדי המדד, שדגלו בהצטרפות לכוחות ראשיד עלי ומת- נגדיו, אשר הטיפו למתינות ואי הגדרות למערכה העלולה להסתיים בכשלון המתקוממים. ברם, מסתבר כי יד המפקד היתד, על העליונה וכעבור מספד ימים המריאו שלוש טייסות מפצי- צים ומטוסי קרב בפקודו של מחמד סולימאן ע״מ לתקוף את בסיסי ד,ר.א.פ. מפציצי הסבויה מרקטי, אליהם נלוו מטוסי הקרב דוגלס ובדדה, הפציצו את שדות התעופה חבניה ושעיבה והסבו להם נזקים רציניים. תגובת הבריטים להתקפת פתע עיראקית זו על בסיסיהם היתד, חריפה, וביום 2 במאי 1941 בצעו מפציצי בלנהיים וולינגטון של הר.א.פ הפצצה מוחצת על בסיסי חיל האויד העיראקי, השמידו את מרבית מטוסיו ופגעו קשות במתקניו. סיוע גרמניה למרידה לא אחר לבוא. עוד באותו חיל האויר העי־ ראקי הפך מטר סי הובלה ?ולים אלה — מטיפוס דה הבילנד דר־ אגון ראפיד — למפציצים, ש- הוכשרו לשאת 12 פצצות בנות 20 ליברות כל אחת. 196 ו5>ב בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ש & יום בו ביצעו מטוסי חיל האויד הבריטי הפצצתם על בסיסי החיל העיראקי החלו להגיע טיסות מסר־ שמידט של הלופטוופה, אשר התמקמו בשדות הת־ עופה ראשיד ומוצול שבצפון המדינה. הטייסות לקחו חלק פעיל בקרבות אך נאלצו לעזוב ולחזור לגרמניה כחודש לאחר פרוץ המרידה, עת דוכאה ע׳יי התקפת הנגד הבריטית. למעשה חדל חיל האויד העיראקי מלהתקיים לאחר אותה התקוממות. מפקדיו ורבים מהטייסים נמלטו לפרס וחפשו שם מחסה. הבסיסים הנפגעים, בהם היו פזורים עשרות מטוסי אמון, תובלה, קרב ומפציצים הרוסים נתפשו ע״י הכוחות הברי- טיים, אשר מנעו מהעיראקים לשקם כוחם האוירי כמעט משך כל זמן מלחמת העולם השניה. בשלהי המלחמה, לאחר שהבריטים היו בטוחים , בכך כי לא תישנה מרידה דוגמת זו בשנת 1941 סייעו הם עצמם לקומם מחדש את חיל האויר העיראקי. הגיעו מטוסים חדשים מבריטניה ויועצים ומדריכים מהר.א.פ. תפשו שנית מקומם במפקדה, כטייסות ובבתי הספר של החיל המתחדש. מטוסי העיראקים במלחמת השחרור חידוש הסיוע ואספקת הנשק מבריטניה לעיראק כללו, בין השאר, אספקת מטוסים חדשים לחיל האויד במקום אלה שהושמדו. עוד בסוף מלחמת העולם נמסרו מספר מטוסי קרב גלדיאטור ואנסון, ששימשו גם לצרכי הפצצה. לאחר המלחמה התרחבו עסקות הרכש ולחיל האויר העיראקי נוספו מטוסי קרב בוכנה חדישים מדגם האוקר פיורי. עם פרוץ מלחמת השחרור, בה השתתפו יחידות צבא עיראקיות, נטל אף חיל האויר חלק בקרבות, אם כי בצורה מצומצמת. מטוסי גלדיאטור ואנסון ביצעו מספד התקפות באזור עמק הירדן, טבריה והגליל העליון. מפאת הטווח הגדול שהפריד בין בסיסיהם בעיראק לחזית הישראלית הם פעלו מבסיסים בירדן ובסוריה. מספר קטן של מטוסי פיורי שצורפו לטייסות הקרב המצריות פעלו בדרום המדינה. מלחמת השחרור נתנה דחיפה רצינית לפיתוחו של חיל האויר העיראקי. הרצון להתעצמות מהירה שתקנה לחיל כושר לחימה יעיל במקרה של הת־ מודדות נוספת עם ישראל הביא לחתימת עסקות רכש נוספות — הפעם של מטוסי סילון. בשנת 1953 נרכשו 12 מטוסי וומפייר ושנה לאחר עסקה זו הגיעו לעיראק מטוסי וונוס חדישים. ממטוסים אלה הורכבה כנף קרב סילון אשר החלה פועלת מהבסיס המשותף גם לד.א.פ — חבניה. השתתת החיל על מטוסי סילון חדישים חייבה עריכת שנויים בצורת ההדרכה בביה״ס לטיס שב* אלראשיד שהועמדה מעתה על עקרונות ההדרכה הבריטים. בהתאם לכך הוכנסו לשמוש, בשלב האמון הראשוני, מטוסי צ׳יפמנק ופרובוסט ובשלב המתקדם אימון ראשוני לפרחי־טיס בעיראק — בצ׳יפמנקים מטוסי הוומפייר ט־ 1ו דו־מושביים לאמון. שלב זה מבוצע עד היום בשדה התעופה הבניה. ״הגטרים" לחיזוק ״חגדבד הצפוגי" בד בבד עם רכש מטוסי הקרב סופקו ע״י הבריטים גם מטוסים מסוגים אחרים לארגונן מחדש של טייסות התובלה והקשור. לעיראק הגיעו מטוסי תובלה מדגם דוב ובריסטול פרייטר המשמשים כיום בשרות קבוע של העברת מנועים וציוד תעופתי אחר לשפוצים בבריטניה. לצורכי קשור, חפוש והצלה הוקם גף הליקופטרים בשדה התעופה ראשיד, שהיה הראשון מסוגו במזרח התיכון. מפנה חשוב בהתפתחות חיל האויד העיראקי חל כאשד לכנף הקרב סילון נתווספו מטוסי ההנטר החדישים. המערב, אשר במסגרת חתימת ברית בגדאד להקמת ,הנדבך הצפוני״, החל לספק לארצות השות־ פות בה ציוד מלחמתי חדיש, נאות למסור לעיראק מטוסי סילון מדגמים הנמצאים ברשות טייסותיו באירופה. בהתאם לכך סופקו בשנת 1957 מטוסי האוקר הנטר אשר הרכיבו טייסת סילון שלישית בשדה התעופה חבניה. עם התווספותה של טייסת ה ה נ ט ר החדשה מונה עתה כנף מטוסי הקרב סילון החונה בקביעות בב- סיס חבניה את הטייסות הבאות: טייסת מספר 5 197 נ 1 aK a ת K tz ז- •!r •ג taz a n rM: n . נ* 11 taz a n ש r» nb h .r- ש aa 11 1M־ n נ 1 נ | -r- שמתu tz H m - ש בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 -MI וכ 3י U t» o תי *1 3 *3 U 1$ D תי ו1*כ j uv. יu ג « if Zt מי tf *u * KII v; u uD מי a VI a *u5 aB מי U I i I וומפיירים של חיל האויר העיראקי בטיסת מבנה מעל הנהר פרת. וומפייר — משמשת לצרכי הדרכת חניכי טיס עירא- קיים בשלב המתקדם של אמוניהם, טייסת מספד 6 וונום וכאמור טייסת ההנטר שאורגנה זה לא מכבר. מטוסי קרב אחרים ברשות החיל הם הפיורי אשר עדין פועלים אך מוצאים בהדרגה מהשמוש. טייסת התובלה כוללת עדיין את מטוסי הדוב והפרייטר ואילו בטייסת הקשור פועלים הליקופטרים ומטוסי אוסטר. מהיותה חברה בברית בגדאד, היא הברית הצבאית פרשת עלי ניוואד - הטייס המתמרד אחת הפרשיות המענינות בתולדות חיל האויו העיראקי היא פ רשת ״מרידתו״ ״של מוחמד על ג׳אווד, אחד מחמשת הטייסים שהעבירו א. מטוסי הג׳יפסי מוט מבריטניה לעיראק. כבר ע. הגיעו לעיראק הסתכסך עלי ג׳אווד עס מפקז חיל האויר העיראקי באותם ימים — אסמאעי׳ נאמך. אף כ י המפקד מינה את הטייס הצעיר כמפקד בסים חיל האויר, נמשכו החיכוכים ב׳ השנים תקופה ארוכה ביותר. הנצחון היה לבסון לצידו של עלי ג׳וואד, אשר הצליח להמריד או קציני החיל כ נ ג ד מפקדם ותפס את מקומ כמפקד חיל האויר. הקצין המורד לא הארין ימים בתפקידו. בהיותו פרו־נאצי יצא בשנו 1937 לביקור בגרמניה. בדרכו נתעכב בבסיס חיל האויר מוצול ושם נרצח ע״י אחד הטייסים ב עת שסעד ליבו במועדון הבסיס. הקנוניה אורגנו בתמיכתם הישירה של הבריטים אשר לא ראו בעין יפה את נסיעתו לגרמניה. המקיפה את ארבע המדינות השוכנות בשולי המזרח התיכון — פקיסטאן, פרס, תורכיה ועיראק, מקבלת האחרונה את מלוא הסיוע הצבאי מצד מדינות המערב המעונינות בהזוקן והתעצמותן של הארצות הנזכרות. מגמה זו, הבאה למנוע חדירה קומוניסטית לאזור וכן להוות חיץ בולם במקרה של מלחמה עולמית חדשה, אינה מונעת מהמערב לספק לחברות בדית זו את מיטב הציוד הצבאי החדיש. בהתאם לכך מגיע לעיראק זרם בלתי פוסק של נשק הכולל טנקים, תותחים וציוד אוירי שונה — זדם המלווה ביעוץ והדרכה לאנשי הצבא ביניהם טייסים וצוותות קרקע מחיל האויר. ברור הוא כי תודות לכד הצליחה עיראק לחזק צבאה — כולל חיל האויד, ולהעלות רמת כח האדם שלהם. חיל אויר הסעודי קול רעם שהלך והתקרב זרע בהלה גדולה בקרב שיירת הגמלים הארוכה ששירכה דרכה אל מכה הקדושה. הסוחרים ועולי הרגל הרבים התפזרו בין משטחי החולות הלוהטים בחפשם מקום מחבוא מפני הסכנה הלא נודעת. עם גבור הרעם המוזר פלחה שריקה חדה את האויר, ומעל ראשי הערבים הנדהמים חלף מטוס סילוני בצבע כסף שעליו התנו- ססו סמוני חיל האויר הסעודי. הטייס הראשון במטוס הסילון ט־ 33 ״סילברסטר* לאמון מתקדם ישבו זה מאחורי זה שני אנשים שנבדלו ביניהם בקולותיהם ומדאה פניהם. על המושב האחורי ישב 198 וב K בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 גבר בהיר שעד שהפטיר מדי פעם הוראות קצרות בניב ״ינקי״ מובהק! ואילו לפניו רכן על מכשירי ההגוי טייס שחום עור, שמלא בריקנות אחד הפקודות שניתנו לו. הטייס הסעודי אבראהים כמאל חוואג׳ה רגיל היה זה מכבר להוראות הנתנות לו בשפה האנגלית, אותן שמע לראשונה ממדריך בריטי שאמנו בבסיס הר.א.פ. באנגליה — בשנת 1952 על מטוס מטאור. חיוך רחב הופיע על פני אבראהים כמאל, עת נזכר באותו מדריך קפדן שנוהג היה להדגיש לפניו את עובדת היותו הטייס הסעודי הראשון — ומכאן חובתו להקפיד במיוחד על בצוע מדויק. אכן, אבראהים וחברו לטיס מסעוד זוהייד היו הטייסים הראשונים של חיל האויר הסעודי. שניהם עברו עמו את כל שלבי התפתחותו מראשית דרכו. הטיסה במטוס הסילון האמריקאי היתה לדעתם מפנה רב עדך ומשמעות בהתפתחות החיל הצעיר. 17 טייסי מילון כיצד נולד חיל זה באותה ממלכה מדברית מפגרת, שמרחק של מאות בשנים מפריד בינה לבין העולם המודרני ן את רעיון הקמתו של חיל האויר המלכותי הסעודי הגה ב־ 1949 הנסיך מנצור, אחד מבניו הרבים של המלך אבן סעוד, ששימש באותה תקופה כשד ההגנה בממשלה הסעודית. הנסיך הצעיר, שהתבלט ביזמתו הרבה, העלה רעיונו זה בפני שני קציני הר.א.פ. לשעבד אשר עשו בסעודיה במסגרת משלחת בריטית להדרכת טייסים אזרחיים ששהתה בטאיף (ליד מכה). רעיון זה מצא מהלכים בלבם והם פנו לתכנון חיל האדר המלכותי הסעודי, בהשראתו הפעילה של מנצור. אבי הנסיך — המלך אבן סעוד, שראה בצעד זה ״התחזקות״ מדינתו והאדרת כחה הצבאי והפוליטי, נלהב אף הוא מרעיון בנו ימהר להושיט לו את מלוא עזרתו להגשמת התכנית. הגרעין הראשון של טייסי חיל האדר הסעודי הוקם למעשה דק בסוף שנת 1952 , כאשר שני הטייסים הראשונים, סג״ם מסעוד זוהייר ואבדאהים כמאל חואג׳ה סיימו את השתלמותם כטייסי סילון ביחידת ההעברה המבצעית של הר.א.פ. בצפון דבון. הדאגה לאיוש החיל תוך זמן קצר בטייסים בעלי דמה דרבנה את הנסיך ויועציו הבריטיים לשלוח 9 טייסים סעודים אזרחיים—שהיו בהש- בינואר 1951 תלמות באנגליה — לקורס של הר.א.פ. הטייסים עברו את אמוני ההעברה על מטוסי סילון וגויסו עם תום למודיהם לחיל האויר הסעודי. אליהם הצטרפו מאוחר יותר 6 טייסים נוספים ובשנת 1953 עמדה לרשות סעודיה קבוצה בת 17 טייסי סילון. דהראן - ממורת מטוסים ואימון מאחר והחיל אורגן למעשה ע״י מומחים אנגליים, אפשר היה לצפות שההשפעה הבריטית בחיל האויר טייס מצרי בטייסת מפציצי איל־ 28 סילוניים הסעודי תאריך ימים. אך בנגוד למשוער, נדחקו במהרה רגלי הבריטים ע״י האמריקאים. לאור האינטרסים של חברות נפט אמריקאיות באיזור, השקיעה ארה״ב מאמצים רבים בנסיונותיה לכבוש לה דריסת רגל בסעודיה. נוסף על האספקט הכלכלי, היה גם מניע פוליטי צבאי לגישה זו — ארה״ב ראתה כבר אז את סעודיה כבסיס אפשרי £ בו § n ix M בוr x• an nu וM ב בו 21 ־1 במו«a a a בוr בו .r- ב 10 a inx וM ב 1־ בו & נ 5 בו aa an 199 P ש בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 K ZI VJ u I ?ק *5 ZI -I IKt vi u eB a תי w נוסף בתכנית פריסת חיל האויר האמריקאי בעולם בולו. הסכם בדבר חכירת שדה התעופה רהראן שבמערב סעודיה ע״י ארה״ב נחתם בין איבן סעוד לבין הממ- שלה האמריקאית. בתוקף ההסכם הגיעה לסעודיה משלחת יעוץ אמריקאית אשר החלה, בין השאר, בארגונו המעשי של חיל האויר הסעודי. תוצאות פעולתה של משלחת זו לא אחרו לבוא. האמריקאים אמנו במהרה סגל של צוותות אויר וקרקע. תוך כדי כך נמסרו לסעודים 9 מפציצי בוכנה מסוג אינווידר בי־ 26 ו־ 15 מטוסי אמון וקרב טמקז בקרו ט־ 35 . מטוסי הט־ 35 שימשו לתפקיד נוסף — פעולות משטרתיות למלחמה במבריחים (ניתן לחמש את המטוסים במקלעים, רקיטות ופצצות קלות). הכנסתם של מטוסים אלה לשמוש סייעה במדה רבה לממשלה הסעודית לצמצם את ממדי מגפת ההברחות שפגעה קשות בכלכלת המדינה. נוסף על מטוסים אלה, נתקבלו במסגרת הסיוע האמריקאי גם מטוסי אמון לבית הספר לטיסה בגידה . שהוקם בשנת 1953 סעודיה לא הסתפקה בעזרה הצבאית־אוירית שהושיטה לה ארה״ב. במסגרת החוזה הצבאי המשותף עם שכנתה מצרים, רכשה סעודיה אצל בעלת בריתה 20 מטוסי וומפייר. נוסף על כך נשלחו גם מדריכי טיס מצריים למטרת הדרכת הטייסים הסעודיים בתפעול חוונזפיירים החדשים. בו בזמן שיגרה סעודיה לביה״ם לטיס שבמצרים מספר פרחי טיס, וכן גם קבוצת מכונאים שנסעה לאותה ארץ ללמוד בעיות אחזקה. יחסי שתי המדינות הלכו והתהדקו! גולת הכותרת של יחסים אלה היתד, הענקת 3 מטוסי ״גמהוריה״ בתחילת 1956 כשי מחיל האויר המצרי לחיל הסעודי. מקלט ל״מטוםי 8יגי" המצריים בזמן מערכת סיגי תמכה סעודיה במצרים ואף העניקה מקלט למטוסי חיל האויר שבאו לחנות בשדות התעופה שלה עד עבוד זעם. ברם, לאחר תום הקרבות עבר ״חתול שחור״ בין המלך הסעודי והרודן המצרי. סעוד למד לדעת מיהו בן בריתו לאמיתו של דבר ובטחונו אבד לו. האמריקאים מצדם גיסו להטות את לבו של סעוד מרודן מצרים ואף הצליחו בכך. לקירוב היחסים בין שתי המדינות סייע בעיקר ביקורו של סעוד בארה״ב באפריל 1957 , ובאותה הזדמנות חתם על הסכם מחודש לחכי־ רת שדה התעופה דד,ראן. בסופו של תהליך זה מצאה סעודיה את עצמה מרוחקת מהברית הצבאית המשולשת עם מצרים וסוריה והפכה שוב לתומכת נאמנה של המערב. ההסכס המחודש על חכירת ש/ת דהראן ל־ 5 שנים נוספות נחתם ב־ 2 באפריל 1957 . בהתאם לתנאי בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 t ן טייס סעודי מצטיין באנגליה סגים מחמוד מוראד, טייס בחיל האויר הסער , די, שהיה בקורס השתלמות באנגליה בשנת 1952 זכה בפרס מיוחד בסוף הקורס בהצליחו להשיג את מספר הנקודות הגבוה ביותר שזכה בהן טייס כלשהו במסגרת הר.א.פ. בשנים האחרונות. . הוא השיג 146 נקודות מתוך 200 הפרס היה דגם של מטוס אוסטר המותקן על בסיס של שן ושמו של הטייס המצטיין חרוט על לוחית של כסף. הטייס מחמוד מוראד היה א ח ד מתשעה חניכים סעודיים שהיו בהשתלמות באנגליה בקורס הר.א.פ. ^ / החוזה זכתה סעודיה לזרם מוגבר של סיוע צבאי ובעיקר אוירי. בעיקבות ההסכם נשלחו לסעודיה 6 מטוסי פירצ׳ילד סי־ 123 . אחריהם נשלחו 8 מטוסי , אמון סילון טי־ 33 ולבסוף 12 מטוסי סיבר פ־ 86 המהווים כיום טייסת סילון שניה נוסף לטייסת הוומפייר. השתלמות על ״סייברים" כיום זורמים לסעודיה יועצים ומומחי חיל האויר האמריקאי במטרה לאמן את טייסי חיל האויר הסעודי ולהקנות לו את הנתונים להם זקוק כל חיל מודרני ויעיל. חניכים סעודיים עוברים השתלמויות על מטוסי סיבר חדישים בסעודיה או בארה״ב. פעילות נמרצת זו מן ההכרח שתביא לפתוח כוח אוירי יעיל בחצי האי־ערב העלול להפוך לגורם רב חשיבות באזור זה של המזרח התיכון. חיל האויר הירדני חיל האויר הירדני הוקם למעשה בתקופת מלחמת השחרור, שעה שבעת פתיחת הפרלמנט הירדני בחודש נובמבר 1948 הכריז המלך עבדאללה כי ״הלגיון הערבי הקיט לעצמו חיל אויר״. הכרזה זו באה על אף העובדה כי למעשה לא נמצאו כל מטוסים ברשות אותו חיל אויר שעל הקמתו הוחלט בסוף אותה שנה, המלך הירדני נלהב לרעיון הקמת הזרוע האוירית ללגיון והחליט לטפל אישית ברכישת מטוסים וציוד אוידי אחר לחיל הצעיר. לאחר מו״ט עם השלטונות הבריטיים נמסרו מספר מטוסי אמון קלים כגון הטייגר מוט, פרוקטור ואוסטר אוטוקרט, עליהם עברו חניכים ירדניים, בהדרכה בריטית, את אמוני הטיסה הראשונים. מצרימ במקום בריטים עם סיום שלב זה השלימו החניכים אמוניהם בבריטניה, אשר כללו אף טיסה במטוסי סילון, לאחר שבחיל נמצאו כבר מספר טייסי סילון הוחלט בתחילת מפציצי סבויה מרקטי 79 מעל מפגן הצבא בבירות. שנת 1955 על רכש מטוסי סילון עבור החיל הירדני. בו r אי לכך נחתם חוזה רכש עם חברת דה־הבילנד הבריטית ולירדן הגיעו 10 מטוסי וומפייר אשר שובצו במסגרת טייסת סילון שהוקמה בשדה התעופה עמאן. & כל אותו זמן סייעו יועצים ואנשי צוותות אויר וקרקע בריטיים באחזקת והפעלת המטוסים שברשות נ|_ הירדנים. כמו כן פקד על החיל קצין ה א ם . אשר Jj . הושאל לצורך זה על ידי חיל האויר הבריטי , הדוק קשרי מצרים — ירדן באמצע שנת 1956 JA , דבר שהביא להדחת המומחים והיועצים הבריטיים הביא מאידך להגברת ההשפעה המצרית בחיל האויר הירדני. חדירה מצרית זו התבטאה במתן סיוע מצרי במומחים וטכנאים, כמו כן בהדרכת צוותות ירדניים ־ 1 באחזקת והטסת מטוסי הסילון. גולת הכותרת של r יחסים אלה היתה הענקת מטוסי אמון מסוג ג׳מהוריה וכן מספר מטוסי וומפייר לחיל האויד הירדני. י־נ*| לחמות עיראקית , 1 •M י , לאחר נתוק היחסים בין מצרים לירדן בשנת 1957 חדל אף הסיוע המצרי לחיל האויר. האחרון מצא עצמו לפתע קדח מכאן ומכאן, כלומר, חסר הסיוע \ 5 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 V. u יu דaa -r tf l* Zl zVt. vj tus if V. zt vj cu בD f: בts ו lU׳» vj cU n -tj!* =1 בK1 VuJ e s הטייס הלבנוני מישל נופל צויין לשבח על שנ ח ת נחיתת אונס מוצלחת בשדר! התעופה ריאק. מנ וע המטוס בו טס עם אחד החניכים הפסיק לפעול בהיות המטוס בשמ י השדה. השלטונות הלבנוניים המליצו להעניק לנופל אות ההצטיינות הלבנוני מארד. עדיין עצמתו הרי שסיוע זה יעלה את יעילות הכה האוירי הירדני וכן רמת כה האדם שלו. המלך חוסין העניק למלך סעוד כשי מטוס וורסיטי המצויד בכל החידושים האחרונים. חידושים אלה כוללים מזוג אויר ומתקני נוחיות אחרים. חיל האויר הלבנוני החיוני לו הן מצד הבריטים והן מצד המצרים. בלית ברירה שוב פנו הירדנים לעזרתם של הבריטים אשר, כמובן, נאותו להם עד מהרה. בעקבות כך נודע לאחרונה, ממקורות רשמיים בלונדון, כי משלחת צבאית ירדנית עושה בבריטניה ומתענינת במפעלי האוקר בדבר אפשרות רכש מטוסי הנטר חדישים לחיל האד ר הירדני. אף כי טרם נחתמה כל עסקת רכש לא מן הנמנע היא כי הבריטים, ברצותם להפגין ג׳סטה של רצון טוב לגבי הירדנים, יאותו לספק להם את המטוסים המבוקשים. ברור הוא כי רכש זה ילווה שוב בסיוע, ביעוץ ע״י השלטונות הבריטיים. ההסכם בדבר האחוד הפדראלי העידאקי־ירדני, אשר נחתם כתגובה להסכם הדומה שנחתם בין מצרים וסוריה, פותח בפני הירדנים מקורות סיוע חדשים. קרוב לודאי כי עיראק תקח תחת חסותה את החיל הירדני ותטפח עצמתו ע״י הכשרת צוותות הקרקע והאויר שלו בבתי ספר עיראקיים. כמו כן יסייעו האחרונים באחזקת המטוסים הירדניים. אף כי קטנה בדומה לחיל האויר הירדני כן גם החיל הלבנוני הוקם למעשה בתקופת מלחמת השחרור. הקמתו נתאפשרה לאחר שהממשלה הלבנונית קיימה מגע עם הבריטים בדבר יסוד בי״ס לטיס בלבנון אשר יכשיר צוותות אויר לחיל החדש. בעקבות כך נרכשו מספר מטוסי אמון מדגם פרסיבל פרנטיס ופרוקטור עליהם הוחל באמונם של כ־ 10 חניכים. בד בבד עם אמון הטייסים הוכשר אף צוות קרקע לאחזקת המטוסים הנרכשים. כמפקד לחיל האויר באותה תקופה מונה קצין צבא ללא הכשרה תעופתית קודמת, אך בעל מרץ ורצון לפתוחו המהיר של החיל הצעיר. בסיח 55 - סילונים לאחר הכשרתם של ראשוני הטייסים בוצעו עסקות רכש נוספות, ביניהן רכש מטוסי צ׳יפמנק לאמון, מטוסי ד ו ב לתובלה וכן 4 מפציצי סבויה מרקטי מיושנים מתוצרת איטלקית אשר הופעלו בסיועם של צוותות איטלקיים. עם סיום אמוניהם בהו״ל של יי גנרל שהאב, מפקד הצבא הלבנוני ומקדם (סגן אלוף) בוסטני, מפקד חי ל ה א ד ר הלבנוני, סוקרים מפציצי . סבויה מרקטי בשדה התעופה ריאק, לרגל סיוס קורס טיס בשנ ת 1955 -1- 202 ts ts בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 טייסים לבנוניים בטיסה במטוסי סילון הוחלט על רכישת סילונים, ואכן בסוף שנת 1955 הקציבה הממשלה סכום כסף לקניתם של מטוסי וונזפייר. כיום נמצאים ברשות החיל, מלבד מטוסי האמון הקלים הנזכרים לעיל, מספר מטוסי תובלה מסוג דוב, מפציצי הסבויה מרקטי וכמו כן טייסת מטוסי הוונזפיר הפועלת משדה התעופה ריאק. הלבנונים ממשיכים באמוניהם במרץ ר ב ע״מ שיוכלו, בבוא העת, להכניס לשרות בחיל מטוסי סילון חדישים יותר ממטוסי הוומפייר. אמונים אלה מבוצעים אף בשתוף הר.א.פ. בקפריסין לשם נשלחו בסוף שנת 8 מטוסי וומפייר לאמונים משותפים. קשרי 1957 לבנון־עיראק בשטח האוירי הדוקים אף הם ולאחרונה התבטאו בהענקת שי של 6 מטוסי הרווארד ע״י העיראקים. כמו כן מתעתדים הלבנונים לשלוח חני־ כיהם ללמוד בביה״ס לטיס שבאלראשיד, חיל האויר הפודני שני מטוסי פרובוסט מבהיקים משכו תשומת לבם של תושבי העיר הקטנה תוריית בסודאן, שכן מזה כ־ 5 דקות ביצעו בשמי העיר תרגילים אירובטיים מרהיבי עין ועוצרי נשימה. המטוסים הסתחררו, טסו במהופך, בצעו ״גלגולים״ נאים ואחר ״רדפו״ זה אחר זה כמנסים לצוד האחד זנב רעהו. תוך כדי בצוע אחת מתפניות ההתחמקות, התנגשו לפתע המטוסים בעוצמה רבה. חלקי כנפים ושברים אחדים התעופפו לכל הכוונים. בעוד הצופים נדהמים ממראה עיניהם פרצה להבה במטוסים שהחלו נופלים במהירות לעבר השדות שבפרוורי העיר, בהוודע דבר התאונה במפקדה הזעירה של חיל האויר הסודני בחרטום, לא האמינו תחילה מפקדיו למשמע אזניהם. לאחר ההתאוששות הוברר לכל כי כי באסון הכבד אבד החיל מחצית טייסיו — 4 מתוך 8 אשר סיימו זה מקרוב אמוניהם בחו״ל. השתלמות במצרים ההכנות להקמת חיל האויר הסודני ביש המזל החלו כ־ 3 שנים לפני אותה תאונה טרגית בשמי תוריית שאירעה בשנה שעברה, עת נשלחה למצרים קבוצת קצינים סודניים ללמוד טיס בביה״ם שבבל־ ביייס. תקופה קצרה לפני סיום למודיהם הודיע רשמית, בספטמבר 1955 , ראש ממשלת סודאן אסמעאיל אל אזהרי על החלטת ממשלתו להקים חיל אויר אשר יפעל משדה התעופה חרטום. בעקבות הודעה זו שוגר שליח מיוחד לבריטניה אשר דן עם השלטונות בדבר רכש מטוסים וציוד תעופתי אחר. הרכש כלל 4 מטוסי פרובועט לאמון ראשוני, אשר הוטסו באמצע שנת 1956 לחרטום. בינתיים סיימו 8 חניכים סודניים את למוריהם במצרים, וחזרו לארצם כשהם מטיפים 4 מטוסי ג׳נזחוריה מתוצרת מצרית — שי לסודן. החיל הערבי הקטן ביותר ברם, השלטונות הסודאניים לא הסתפקו ב־ 8 מטוסי האמון שברשותם. השאיפה להקמת חיל אויר מודרני, מושתת על מטוסי סילון, הביאה בשנת 1957 לפתיחת מו״מ עם חברות בריטיות בדבר רכש מטוסי אמון בוכנה נוספים וכן מטוסי סילון וומפייר לאמון דו־ מושביים. תוך כדי בהול המו״מ נודע על האסון וכתוצאה מכך נדחתה הרכישה לתאריך מאוחר יותר — עד אשד יסיימו טייסים סודניים נוספים אמוניהם. על אף המהלומה שהונחתה עליה לא אמרה סודאן נואש והינה מכוונת כל מאמציה לקמומו ולפיתוחו של חיל האויר. אולם בינתיים נשאר סגן אלוף עבדי חסין, המשתלם עתה בבריטניה, מפקדו של חיל האויר הקטן ביותר בחלק עולם זה. J!־ -נ £a1 n וH ב 1־ & S •JT» J3 n וM ב t~ & י! &. c בו מ n בו H h .1& - a an 1H ב בו & 11 בו £o1 nu 203 t *בו בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ח<דון ה עשו ר לכבוד חג העשור מגיש בטאון חיל יה^גיר חי ד ו ך ע נק זה, אשר יזכה א ת פותריו בפרסים ה ב א ים: פ ר ס ר א ש ו ן : (לשלושה פותרים) מינוי שנתי על בטאון יזיל ו ז ^ י י ר ; פ ר ס ש נ י : (לחמישה־עשר פותרים) הספר ״בין השמשות״ מ א ת רענן לוריא; פ ר ס ש ל י ש י : (לעשרים פותרים) הספר ״עלילות בשחקים״ מ א ת עודד אברבנאל• כמויכן יוענקו ל־ 50 קוראים כפרסי־עידוד, תוכניות לבנית דגמי מ ט ו ס קרב סילוני• לבל שאלה, תשובה אחת נכונה. ציין את מספר השאלה ולאחריה את האות של התשובה הנכונה. שלח את הפתרון על גבי גלויה, אל: בטאון חיל ה א י ר , דאד צבאי 2704 (״חידון העשור״). 1. זהו פרבל־טיפה מיוחד שנועד למנוע מהטייס את התופעות הכרוכות כ : א. פריצת מחסום הקול ב. פריצת מהסוס החום ג. תאוצה ד. חליצה 2. ראש הממשלה התענין מקרוב 3. מוטת כנפי המישטר היא, לערך: במטוס פילון מיג־ 15 בעת שביקר כ : א. 13 מ׳ ב. 200 סי׳ט ג. 20 מ׳ ד. 7 ס׳ א. ״תערוכת האמניש הצעירים״ במו- זיאון תל אביב ב. ״תערוכת הנשק״ בבית בשדה טושינו, ליד מוסקבה ד. ״תערוכת דגון ג. ״תערוכת חיל האויר המובייטי״ביבוש השמטה״ בבניני האומה בירושלים 4. שני פמליה אלה שנצבעו על דופן מטוס מיסטר ישראלי, מציינים ש־ טייסו: א. הפיל שני מטוסים מצריים ב. השתתף בירי אויר־אויר ג. ביצע שתי נחיתות אונס ד. נדון לשבועיים ריתוק 5. לרוטוד של הליקופטר בל זח של מיל חאויר: א. גך< אחד ב. 2 גפים ,ג. 3 כפים ד. 4 גפים בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 6. ״חלוצי״ מטוסי הקרב הסילוניים בחיל האויד היו מטיפזס: א. מטאור כ. מוסטנג ג מיסטר ד, אותן 7. אחד מסמלי הכנפיס הרשומים להלן אינו מופיע למעלה: א. טייס - ב. טייס קשור - ג. נווט - ד. אלהוטאי-אויר - ה. מקלען־אויר פרחי־טיס לומדים את הלכות ה״ J8 שימוש בחמצן כ : א. מתקן ״לינקי׳ ב. צוללת יבשתית ג. מטוס על קולי בגובה 30,000 רגל ד. תא תת-להץ 9. מטוס דראגיז ראפיד, שנטל חלק נכבד במלחמה לפני עשר שנים הוא מתוצרת; א. מרסל דאסו ב, דה שליט ג, דה כול ד. דה הבילגד 10 . העצמים האליפטיים שמתחת ל׳ כנפי המיסטר הינם: I א. פצצות בנות 250 ק״ג ב״א ב. מיכלי מים לפיזור הפגנות ג. מיכלי מזון מרוכז ד. מיכלי דלק נתיקים 11 . חמישה גדנעיאויר אלח העומדים לצאת מהארץ כמטוס של חיל האויר האמריקני, יוצאים ל : א. בנס נוער תעופתי בארה״ב ב. ב- סיס האויר האמריקני בדאהרן, ערב הסעודית ג. פסטיבל הנוער העולמי במוסקבה ד. הסרטת סרט על גדנע־ אויר בהוליבוד בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 17 . זנב פרפר זה, שהיה מוכר היטב לישובים המנותקים אליהם הגיע בשנת 1948 , שייך למטוס: א. מסרשמיט 109 ב. בוננזה ג. בונבון ד. רומנצה 14 . הדלק הנמזג במאות ליטרים לתוך מיכליו של מטוס סילון בחיל ה א ו י ר - הוא: א. בנזין 80 אוקטיין - ב. בנזין 770 אוקטיין - ג. דלק ״אקזוטי״ מימני - nrmn * ך. והיי 13 . מפציצים מטפוס בי־ 17 ״מבצר מעופן?״, בעלי 4 מנועיס, נטלו חלק במלחמת השיחהור: א. נכון ב. לא נכון 15 . הכינוי הסודי של המסרשמיט 109 כימי מלחמת השיחרור היה: א. טימשרסם ב. כפית ג. סכין ד. מזלג א. ימין כ. שמאל 12 . מכונאים מאחזקים מנועו של מטום מפורפם מימי מלחמת השיח• רור שזכה גם לכינוי ״החמור הטעו־ פ!?״: א. סטירמן ב. נוימן ג. האריקן ד. נורסמן 206 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 18 . הטכנאי העוקב אחר כעולות לוח הבקרה שבתצלוט הוא מעובדי: א. תחנת הכוח האטומית בהארוול ב. תחנת הכוח ״רידינג״ בתל אביב ג. בסיס ניסויי הטילים שליד פתח תקוה ד. בסים אחזקה של חיל האויר הישראלי 19 . דבר אחד נובל להבטיבחפ - זו חליפת ערב. הנכון הוא שזהו; א. בנד־תאוצה ב. בגד־אמודאי ג. בנד־חלל ד. בגד־ביקיני 21 . מפצי־ךקרב דו־מנועי זה, שחלקו היה רב כמבצעי חיל האויר במבצע ״קדש״, עשוי: א. פלדה ב. עץ ג. קרטון ד. ירפינה 20 . פירוש שמו של מטום תובלה ישראלי זה הוא: א. מזרח ב. מערב ג. צפון ד. דרום 22 . מנועו של אחד מהס פועל על עיקרון שתי־הפעימות: א. מטום הסילון מיפטר ב. קטנוע וופפה 23 . אלה שברי מטוס הסילון הערבי הראשון שהופל כאשר ניפה לפגוע בריבונות שמי הארץ. הוא היה מטי־ פוס: א. מיג־ 15 נ. מטאור ב. וומפייר ד. איל־ 28 207 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ׳foo *(0( ןידת >/׳ מאז נתקבל הקולנוע כמכשיר יעיל של הסברה, תעמולה ולימוד, נוצרו גם סרטים רבים, הדנים בעניני האויריה בשטחיה השונים. סרטים אלה כוללים הרבה יותר מאשר סרטי־עלילה ״רגילים״. מב־ חינת חשיבות ענינית תופסים שני סוגים אחרים את המקום הראשון במעלה: 1) סרט לימוד ומחקר! 2) סרט הדרכה. תעופה הוא אחד השטחים המתאימים ביותר (בדומה לרפואה) להפעלת שיטת מחקר ולימוד בעזרת הסרט. אפשר לצלם נסיונות שונים במהירות קטנה של המצלמה. ההקרנה של הקטעים (ואם יש צורך מספר הקרנות בלתי מוגבל) מאפשרת בדיקה מדוקדקת של הנסיון, מגלה את אי דיוקים הקטנים ביותר, ומאידך גיסא, צי- לום של נסיון שהצליח מהווה סרט־לימוד איך לבצע פעולה זו או אחרת, את פירושו של מושג ״סרט הדרכה״ אין צורך להסביר — הוא מובן מאליו. ועוד סוג של סדטי־תעופה — סרטים דוקומנטריים כלליים. סוג זה כולל ריפורטאז׳ות, סרטים ד ר קומנטריים — מבוימים, קטעי יומ- נים. כל החומר הזה משמש תעמו- לה והסברה, אך הפעם, שלא כדוג־ מאת זאב רב־נזף מת שני הסוגים הקודמים, לא לשי- מוש אנשי־התעופה, אלא למען הציבור על כל שכבותיו המגוונות. סרטונים כאלה נוצרו גם בישראל —מל חוד החנית (סרט על צנחנים, תסריט שבתי טבת, במוי פ. שטייג־ הדדט), הדרך לשחקים (גדנ״ע — אויר, התסריט משה הדר, הבימוי נתן גרוס), .טייסי סילונים״ (התם־ ריט שבתי טבת, הבימוי פרד שטיינהדדט) והנעלם הגדול (על בית הספד הטכני של חיל האויר, התסריט משה הדר, הבימוי נתן גרוס). סרטים אלה זכו לאהדת הקהל, ומה שיותר חשוב — קירבו את הציבור אל בעית התעופה, ובעיקר בעית חינוך הקאדרים לע־ תיד. שני הסרטונים הראשונים — על חוד החנית והדרך לשחקים זכו בפרס צבר של מבקרי־הקולנוע בעתונות (הראשון ב־ 1953 , השני .( ב־ 1955 מלבד כל סוגי הסרטים שהוזכרו לעיל — סרטי־עלילה ארוכים על רקע של התעופה והאויריה, אותו סוג הסרטים, שהוא הידוע והפר פולאדי ביותר. רשימה זו לא נועדה לשמש סקר 208 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ל ט ס ־ ך ר ז נ ס - ף . היסטורי להתפתחות סרטי־אויר. אין היא מתיימרת למלא תפקיד זה — אין זה המקום המתאים וההי- קף הנכון. בכוונתי לבחור מספר סרטים מבין אלה שהוצגו על נושא זה במשך השנים האחרונות, ולבצע בהם ניתוח סיגנוני, בעי- קר. לראות ולנתח מה היה תוכנם של סרטים אלה, מהי דרך ביצו- עם ומגמתם. ה א ו י ר ב ע ת ה ש ל ו ם פרק זה כולל את אותם ה- סוגים של סרטים תעופתיים, שפעולתם אינה קשורה במלחמה באויר. הם יכולים להיות יותר אכזריים מהמלחמה עצמה, לאור הסכנות האובייקטיביות הטמונות בחיקו של מרחב האדר ו הי־ כולות להיות רציניות מלועו של מקלע! הסרטים הללו יכולים ל- היות על נושאים אילמים יותר, כי האנשים, הטסים בימי השלום, אנשים, שאין להם קשר למקצוע, אין להם גם משמעת, אין להם עצבים חזקים, כפי שיש לטייסים, שעברו אימון קרבי. פרטי המאכל, על עתיד ה- תעופה כל המצאה חדשה דוחה את הביורוקרטים. החידוש מפחיד או- תם, גודם לחששות, שמ א . . . שמא יסוכנו אנשים וציוד, שמא יסוכן מקומם הנוח ו ה חם. . . לשם מה לקבל על עצמם את הסיכון? כך היה תמיד. כזה היה היחס לפולטת — ממציא אנית־הקיסור, כזה היה היחס ללואי פאסטר. כזה היה גם היחס לבילי מיט־ צ׳אל. משפטו של מורד הוא סרט אמריקני, המגולל לפנינו תולדות אחד המשפטים המרתקים ביותר בתולדות צבאות העולם. גיבור הסרט הוא הגנראל ויליאם מיט־ צ׳אל, שהיה המפקד של חיל ה־ אויר האמריקאי בתחילת שנות העשרים. הצרה היתה, שקשה היה לקרוא לזה ״חיל אויר״. לא זו בלבד שמצבו היה עלוב מדי, מספר המשרתים בו מצומצם, ה־ עיקר — מעמדו היה אפסי. למ־ רות הנסיון של מלחמת העולם הראשונה היה סבור המטה הכללי שקובע רק חיל היבשה. בין החי־ לות המסייעים תפס את המקום הראשון חיל הים, ואילו חיל ה־ אויר — מקומו בזנב. יחם זה גרם להזנחת החיל. למיטצ׳אל היו דעות אחרות. ואלה היו לא רק דעות, אלא תכניות ממשיות, ה- מבוססות על חישוב העתיד. הוא השתייך לאותם יחידי־סגולה, היו־ דעים לקרוא את העתיד. הוא ראה אז, בשנות העשרים, את מלחמת העולם השניה ואת פירל־הארבור, ואת תפקידה העצום של האויריה במלחמה הבאה. והוא דיבר על כך. אך לא על מנת להפחיד, אלא כדי להבהיר ולפרש מדוע הוא דורש שינויים מרחיקי־לכת בחיל תמונה מתוך הסרט טייסי הסילון. 209 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ט ט ס ך ה ת כ ל ו ל ד,אויר כבר עתה: הגדלת תקציב, התקנת סידורי בטחון, פיתוה כלי־ נשק אויריים, לרבות פצצות כב- דות, הרחבת הקאדרים, הגדלת כוחו המיבצעי של החיל. ד,תרעו־ תיו לא מצאו אוזן קשבת. הוא ניסה לפעול על דעת עצמו. צעד זה גרם להורדתו לדרגת קולונל (אלוף משנה), נטילת הפיקוד על חיל ד,אויר מידו והעברתו למיבצר נידח במדינת טאכסאס לתפקיד מי־ נהלתי. אך פרשת בילי מיטצ׳אל רק החלה. לאחר תאונה אוירית, שנגרמה לפי דעת הגיבור, כתו- צאה מהזנחה פושעת, כינס מיט־ צ׳אל את עתונאי טאכסאס ומסד להם הצהרה, המכוונת נגד הפו־ ליטיקה של המניסטריון והמטה הכללי. לפי חוקים של כל צבא בעולם, מיטציאל סטה מדרך החוק (לקציני צבא אסור למסור את דעותיהם לציבור. יש דעה רש־ מית של הצבא על הכל וזאת נמסרת על ידי הדובר בלבד). על מעשה זה נתבע מיטציאל לדין. לאחר משפט סנסאציוני הוא הוד־ שע וגורש מהצבא. זהו שכרם של אנשים בעלי מעוף והעזה ב־ עולם של ביורוקראטים כבולים לאות היבשה. אספקט אחר של הפרשה הוא זה, שמיטצ׳אלים כ- אלה הם יחידי־סגולה, ואילו החוק נוצר בשביל הכלל. בהעדר חוק כזה עלול כל פירחח לעשות כל העולה על דעתו. מאז משפטו של מיטצ׳אל עברו כמה עשרות שנים. נבואתו ביחס לניהול המלחמה החדישה התקיימה במלואה — עיקר המישקל הועבר למלחמה באויר. מי שהיה חזק במרומים — ניצח את הקרב ה- אחרון. ומשהו נוסף — הוא הפסיד את משפטו מבחינה אישית. הקר־ יירה שלו נהרסה, שמו הוכתם. אך משפט זה שירת את מטרתו של חיל האויר. דעת הציבור הופ- נתה אל החיל הזה, וגם התעני־ נותם של החוגים הצבאיים. מיט־ צ׳אל גורש, אך האחרים החלו בבנית חיל אויר אמריקאי חזק. לכן, החליטו החוגים המקורבים לאויריה האמריקאית, הגיעה השעה להציג את פרשת מיטציאל ברבים ולתת לה גוון מתאים — מיטצ׳אל הוא חלוץ, גיבור, ממש ״איש ק- דוש״, אך יחד עם זה יש לשמור על שמו הטוב של מינסטריון ה־ מלחמה ושל המטה הכללי. ״המ־ צבה״ המתאימה ביותר, הפופו- לארית ביותר, האיתנה ביותר — הוא סרט. יחד עם זה סרט הוא מכשיר היכול להבהיר יפה גם את צדק- תם האובייקטיבית של החוגים שהרסו את הגנדאל האמיץ. המל- אכה הייתה קשה ועדינה. ד,תפ־ קיד הוטל על הבמאי האנס־ טראואגאנטי אוטו פראמינגד (ה־ ירח הוא כחול, כרמן ג׳ונס, בטל זרוע הזהב, דאן ד׳ארק). פרא־ מינגר פתר את בעיותיו על הצד הטוב. אמנם הנושא גורם לסטא- טיות מסוימת של העלילה, ביחוד בסצאנות של המשפט, אך בחירת שחקנים מתאימים, וביחוד דוד ש־ טייגד (העוזר לקטיגור), פראד קלארק (הקטיגור) וכמובן, גארי קופד (בילי מיטצ׳אל), הוסיפה מתח נתן כוגן היה מפקד ביה״ס הטכני של חיל האויר בד,נעלם הגדול, בו שיחק, כמובן, גם שמוליק רוזן(מימין)). 210 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 p5 י- ־••׳ פקודות ״המנהיג״ עצמו ״אבל המפקד,״ גימגם האם בתדהמה, ״פקודות הקבע שקיבלנו לאחרונה אוסרות פעילות נגד התעופה האזד־ חית של האויב, פן יתקיפו הבריטים את מטוסינו האזרחיים מעל תורכיה.״ ״אל תשתטה, האם,״ הפסיקו ריינהרדט, ״הפקודה היא ממנהיגנו אדולף היטלר עצמו, ולכן יכול אתה להש- ליך את כל פקודות הקבע שלך ישר לתוך— דווח לי בצהרים על תוצאות המבצע. הייל היטלר...״ האם הרים את שפופרת הטלפון השחור. ״סרן בלשטדט אלי, מיד ו״ שאג. בשעה 09:50 הוביל כבר האנס בלשטמו את ששת היונקרסים שלו מעל מימיו הירוקים של מפרץ ביסקאי. במרחק של כ־ 200 קילומטר מלוריינט נראו עננים בגובה 4000 רגל. הגף של בלשטדט עלה ל־ 12.000 רגל והת- פיס ברדיוס של שלושה קילומטרים. בצהרי היום התקשר הסרן הצעיר, בעל העבר הקרבי המזהיר, עם מפקדו והודיע כי מחצית כמות הדלק אזלה כבר, ללא תוצאות. ״המשך בחפושיך !״ פקד האם קצרות. בשעה 12:55 הבחין בלשטדט בנקודה זעירה באפק. היה זה המטוס ההולנדי המבוקש׳ אשר טס לו בקו השגרתי ליסבון — לונדון, בגובה של 10.000 רגל. שני יונקרסים פתחו באש על המטוס האזרחי חסר ההגנה, וללא אזהרה כלשהי• להבות פרצו מימיכלי הדלק של ״איביס״. הדלת האחורית נפתחה לפתע ושלושה אנשים קפצו משם — ללא מצנחים. אדם רביעי קפץ עם מצנח, אולם היונקרס שארב לו למטה קטל אותו באש מקלעים. בלשטדט עצמו ליוה את ״איביס״ אחוז הלהבות עד ל־ 100 רגל מעל פני הים. הוא צילם את מקום נפילת המטוס וחזר לבסיסו. כיום משרת בלשטדט כמדריך בחיל האויר הגרמני החדש. מפקדו לשעבר, אלפרד האם, הפך לסוחר בדים WW ׳ W & מותו הטרגי של שחקן הקולנוע הדגול לסלי הוארד (יהודי ממוצא הונגרי) עורר בזמנו הדים נרחבים. עתה, לאחר 15 שנה, מושמעות סבוות חדשות באשר לנסיבות האסון. אין המערכת ערבה לנכונות העובדות המובאות ברשימה. v בשעה 09:30 של ה־ 1 ליוני צלצל הטלפון הירוק במשרדו של רב סרן אלפרד האם, מפקד טייסת מפציצי . קרב מדגם יונקרס־ 88 טייסת זו של חיל ד,אויר הגרמני במערב צרפת הכבושה חנתה׳ אותה. שעה, ליד בסיס הצוללות של הצי הגרמני בנמל לוריינט הצרפתי. מתפקידה היה לערוך סיורי קרב לאורך חופי צרפת ולמנוע הסתננות אוניות אויב לאזור מפרץ ביסקאי. על שולחנו של רב סרן האם, מתחת לתמונותיהם של היטלר וגרינג, הוצבו שלושה מכשירי טלפון: שחור — קשור אל המרכזית הפנימית של הבסיס! לבן — המחובר לרשת הטלפונים של מפקדת פקוד מערב־צרפת! ירוק — קו ישיר אל אגף המבצעים של מטה חיל ד,אויר בברלין. מעבר לקו זה נשמע קולו הצרוד של אלוף משנה קראוס ריינהרדט, עוזר ראש האגף: ״האם ידידי, שלח מיד ששה יוגקרסים שלך לסריקת אזור מפרץ ביסקאי, מברסנז עד ל־ 9 מעלות מערבה, ודרומה עד לנמל סאנ־ טאנדר שבספרד. המטרת היא מטוס אזרחי מדגם ״דא־ קוטר,״, השייך לחברת התעופה ההולנדית׳. שם המטוס הוא ״איביס״. עליך לדאוג לכך שאיש מנוסעיו או מאנשי הצוות לא ישאר בחיים. המפקד תולה בך תקוות גדולות, האם, ומיותר להוסיף כי אין לחזור בלי לבצע המשימה. גם הסודיות חייבתי להיות מוחלטת...״ 211 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 במינכן. שניהם טוענים עד היום הזד. כי אינם יודעים מה הניע את היטלד להשמיד אה ״איביס״. דעתו של וינפטון צ׳רצ׳יל בספר זכדונותיו מימי מלחמת העולם השניה כותב פיר וינסטון צ׳רצ׳יל: ״חזרנו — איון ואני — מאפ- ריקה ללונדון דרך גיברלטר. הגרמנים ידעו על נוכחותי במקום וניסו ללכוד את מטוסנו. הדבר גרם לטרגדיה אשר הטביעה חותמה על לוח לבי. הסוכנים הגרמניים הודיעו שאני טס ללונדון במטוס אזרחי רגיל של קוי התעופה ההולנדיים. טעותם נגרמה ע״י הופעת נוסע שדמה לי מאד בצורתו החיצונית. מטוסי חיל האויר הגרמני התקיפו את המטוס ההולנדי והשמידוהו. 13 נוסעים נספו בהתקפה ברוטלית זו, ביניהם השחקן הבריטי המפורסם לסלי האורה אוילותם המסורתית של הסוכנים הגרמניים היתד, לא־קטנה מד,ברוטליות של טייסיהם אשר התקיפו מטוס אזרחי חסר הגנה. קשה לי מאד להבין כיצד יכלו הגרמנים להעלות על דעתם שהנני טס במטוס אזרחי קטן זה, בו בזמן שלרשותי עמדו כל שירותי חיל האויר הבריטי. האמנם האמינו הגרמנים כי ראש ממשלת בריטניה יטוס ללא לווי, לאור היום, לאורך חופי צרפת הכבושה, במטוס אזרחי פשוט ז* סיר וינסטון צ׳רצ׳יל טעה• ששת היונקרסים של האנס בלשטדט לא השמידו את ״איבים״ בגללו. יתכן מאד כי חלק מהסוכנים הגרמניים לא הצטיין בעודף שכל או פקחות, אולם קשה לומר כי היו אוילים לסלי הוארד (שלישי משמאל) בחברת א 1 הפצצה הראשונה על מטרות בלתי צבאיות ההפצצה הראשונה על שנוחים שאינם מהווים מטרה צבאית ישרה נערכה בדצמבר 1914 , כשלור I ] דון הופצצה עיי הגרמנים. התקפת זו בוצעה ע״ | ספינת אויר, ונהרגו בה 42 אינס ונגרם נזק לרכוש 1 בסך 18 אלף לירות. גמורים וכי שירות המודיעין הגרמני היה מרכב אך ורק מקצינים מפגרים. למעשה, גם סיר וינסטון צ׳רצ׳יל אינו תמים כל כך, ויש לשער כי הוא אך מעמיד פנים. לראש ממשלת בריטניה לשעבר ידועה היטב סיבת השמדת המטוס ההולנדי. ידוע לו גם היטב התפקיד הנכבד ששיחק המודיעין הבריטי בפרשת הדמים של הטיסה מס׳ 777 — טיסתו האחרונה של ״איביס״. הפרשה מתחילה בהוליווד ראשית הפרשה בהוליווד, בירת הסרטים, בסוף אוקטובר 1939 . השחקן היהודי־הונגרי לסלי (לשל 0 האורד (הויברט) היה אז בשיא גדולתו לאחר הצלחתו המד הירד, ב,,חלף עם רוח״. לסלי, שהתאזרה באנגליה, ביטל את כל ההיו בהוליווד וחזר ללונדון על־מנת להתגייס. אפס, משרד המלחמה הבריטי החליט כי תרומתו של לסלי־לשלו למאמץ המלחמתי של בריטניה תוגש בצורת סרטים פטריוטיים לתצרוכת פנימית וסרטי תעמולה י המודיעין הבריטי במדריד, בירת ספרד. 212 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לתשומת לב הקיבוצים״. קולג׳ בטכסס עומד לפתות בית ספר לטייסים חקלאיים. תוכניתו של בית ספר זה, שהוא יחיד במינו בעולם כנראה, תמשך ששה שבועות, וב- הם לפחות 30 שעות טיסת הדרכה. מחיר הקורס, כולל לינה וכלכלה — 500 דולר ועל המועמדים להיות בעלי הסמכה של טיס מסחרי לכל הפחות. ליצוא• סרטו של האורד ,סוכן בריטי״ משמש עד היום תומר לימוד בבתי הספר למרגלים. אולם את תפקידו הגדול שיחק לסלי בחייו הפרטיים. תפקיד זד, היה הגורם הישיר לטרגדיה של ,איביס״. ב־ 5 לאפריל נכנסו שני קצינים לחדרו של לסלי באולפני ההסרטה של ארטור ראנק• ,מיסטר האורה המפקד מבקש לראותך...״ ,המפקד׳ היה גנרל אדוארד סמייט, מראשי שרות המודיעין הבריטי. דיבורו היה שקט ומקוטע. בקרב פיקודיו היה הגנרל סמייט ידוע בכנוי ״מקלע סמייט׳׳ 4 מלים. — עקב צורתי דבורו המוזרה׳ בצרורות של 3 •אנו זקוקים מאד לעזרתך... הנך פופולרי מאד בספרד... עליך לרכוש ידידים בקרב החברה הגבוהה״. ספרד משמשת מרכז המודעין הגרמני... רוב אנשי הצמרת הם סוכנים גרמניים... השגנו הסכמת ממשלת ספרד... סידרת הופעותיך תמשך כחדשיים... אם תצלית — אל תצפה לתודה כלשהי... אם תכשל — תשלם בחייך... הינך חייב לצאת לספרד... ברצוני לתת לך 48 שעות כדי להחליט...׳׳ ״אין לי צורך בהן,״ השיב לסלי קצרות. ״אס שליחותי עשויה להביא תועלת לארצנו, הנני מוכן לצאת עוד היום״.״ ״חולשתו״ הידועה של לפלי לשם הסואה נערך סיורו של לסלי האורד בספרד במסגרת חילופי אמנים בין בריטניה לספרד. לסלי נסע מטעם המועצה הבריטית לקשרי תרבות (״בריטיש קאונסיל״), על־מנת להבטיח סודיות המבצע יצא גם אלפרד שנהאלס לארץ הסניוריטות היפות. שנהאלס, שדמה מאד בחצוניותו לצ׳רצ׳יל, היה מנהלו המסחרי של לסלי האות וסוכן־פרסומת של האמן הדגול. גם הוא גויס למבצע זה על ידי המודיעין הבריטי ונאמר לו לפקוח עין על לסלי... ״האורד בחור טוב, ממולח ופיקח כשד,״ ציין סמייט בשיחתו עם שנהאלס, ״אולם כלנו יודעים היטב את חולשתו לנשים...׳ היה זה אך הפרולוג למחזה הטרגי על חייו ומותו של לסלי האוח־. ב־ 33 למאי 1943 הופיע הכוכב הבריטי בשמי החברה הגבוהה של מדריד כשהוא מרצה באולם הנשפים של מלון ״ריץ״ המפואר על ״השפעת ספרד על אמנות בריטניה״. בתום ההרצאה המוצלחת הגישה אשד, יפהפיה זר פרחים לאמן המחייך, אשר הזמין אותה מיד לקוקטייל בבר המלון. הגברת החיננית היתד, הנסיכה לילי מירנדה, מרגלת גרמנית ותיקה, שבעלה — הנסיך גונטר מירנדד, — שירת כנספח לעניני תרבות בשגרירות גרמניה במדריד. המנזר הישועי ליד בירת ספרד שימש באותם הימים תחנת קשר בזעיראנפין של סוכני המודיעין הבריטי בספרד, אשר שיתפו פעולה עם אנשי שירות המודיעין של הואטיקן. ב־ 4 למאי הוזמן שנהאלם לבקר במנזר עתיק היומין. בתאו המבודד של אחד הנזירים מצא שנהאלס את עצמו פנים אל פנים עם שני גברים צעירים, עוטי גלימות. ״האם מסרת להוארד את כל החומד אודות הנ- סיכה ?״ שאל אחד מהם. ״כן,״ חייך שנהאלס, ״אבל אתם מכירים את לסלי. כשהוא פוגש אשד, המוצאת חן בעיניו, קל יותר להזיז את ארמון בקינגהם ממקומו מאשר את לסלי מהגברת...״ ״אבל הפעם אין זו סתם אשה אלא מרגלת מעולה. איני חושב שהאות שלך מסוגל לבגוד בנו שלושה שניספו עם לסלי הוארד. באמצע, סיראל שרבינגטון; מימין, אלפרד שנהאלס (שים ל ב לדמיון שבינו לבין ווינסטון צ׳רצ׳יל). 213 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בגלל אשה. הוא אמנם מוסר לנו אינפורמציה רבת ערך. אפס, כל זה אינו חשוב כרגע. אם אין הוא מוכן לנתק כליל את מגעו עם הנסיכה, עליו לחזור מיד ללונדון ולהודיע למארחיו כי בנו חלה לפתע...״ ברם, לסלי סירב לחזור הביתה. הוא סירב גם לנתק קשריו עם לילי היפר* ״ידוע לי יפה שהיא מרגלת,״ התרברב בפני שנהאלס, ״אולם היא עובדת עתה למעני. היא בוגדת בגרמנים ומספקת לי ידיעות חשובות. אין בעולם אשת שלא תתמסר לי בכל מאודה ונפשה — הכל תלוי ברצוני״.״ גורלה המר של הנסיכה מירנדה צחוק הגורל היה כי לסלי לא טעה בהערכתו המזלזלת על המין ההלש. לילי מירנדה התאהבה בו והחלה לבגוד במולדתה למען השחקן היהודי. בעלה רצה להחזירה לברלין, אולם בסירובה לציית חתמה הנסיכה את גזר דינה. ב־ד 2 למאי 1943 הועבר הנסיך גונטר מירנדה לברלין. הנסיכה לילי נחטפה על ידי סוכני הניסטפו ונעלמה. גופתה נמצאה רק מקץ 8 חדשים על שפת ימה של ברצלונה. חוקרי משטרת ספרד הגיעו לכלל מסקנה כי תיא התאבדה, מאחר ולא נראו שום סימני אלימות על גופתה. כאשר נעלמה לילי אהובתו, החליט לסלי לשוב לבריטניה. שלוש דרכים עמדו לפניו: — להפליג באוניה ; — לנסוע לאפריקה הצפונית ומשם, באחד ממטוסי חיל האויר הבריטי, לאנגליה! — לעבור לפורטוגל ולטוס משם ללונדון במטוס אזרחי של החברה ההולנדית שקיימה קשר סדיר בין ליסבון ולונדון במשך כל שנות המלחמה. לסלי ביכר להפליג באוניה. למרות כל הסכנות ביקש להתבודד ולהשכיח מלבו את לילי היפה. אפס, הבחירה הסופית לא היתד, בידו. השגרירות הבריטית בליסבון קיבלה הוראות דחופות מלונדון, לפיהן היה , על לסלי לטוס במטוס החברה ההולנדית, מס׳ 777 חילופי מברקים כין ליפכון לכרלץ עתה ידוע כי שירות המודיעין הבריטי הצליח להשתלט על ארכיוני השגרירות הגרמנית׳ בליסבון ביום כניעת גרמניה במאי 1945 . בין המסמכים נמצאו העתקי 5 מברקים שפוענחו על ידי קציני המודיעין הבריטי: מברק מס׳ 18579 מיום 28/5/43 , מאת השגריר הגרמני, הרוזן הוינינגאן היינה, אל גנרל ארבין טון להאוסן, סגן ראש שירות המודיעין הגרמני: ״האורז־ ושנהאלס הזמינו מקומות בטיסה מס׳ 777 . שרבינגטון ביטל את מקומו...״ מברק מס׳ 856009 מיום 30/5/43 , מאח להאוסן אל הוינניגאן היינה : ״תודיעו מיד אם האורד ושרבי־ נגטון טסים יחד...״ מברק !מס׳ 18596 מיום 30/5/43 , מאת הוינינגאן אל להאוסן: ״ד,אורד מסרב לטוס בטיסה 777 בגלל אמונות טפלות. בטיסה 777 יש 13 נוסעים בלבד...״ מברק מם׳ 18601 מיום 31/5/43 , מאת הוינגאן אל לתאוסן: ״שרבינגטון קיבל הוראה לטוס בטיסה 777 כדי להגדיל את מספר הנוסעים ל־ 14 ...״ מברק מס׳ 18614 מיום 1/6/43 , שעה 03:45 , מאת הוינינגאן היינה אל להאוסן: ״שרבינגטון, האות ושנהאלס טסים יחד בטיסה 777 היוצאת את ליסבון בשעה 09:30 .,.״ מקץ שעות מספר קיבל רב סרן אלפת האם, מפקד טייסת מס׳ 40 , את פקודת המבצע שלו להשמדת ״איביס״. ברור, איפוא, כי הגרמנים היו מעונינים ב^ותם של האות ושל שרבינגטון במידה שוד,. השמדתו של ד,אורד היתד, חיונית מאחר והמודיעין הגרמני ראה בו סוכן בריטי מסוכן שתצליח לחדור לתוך שרות המודיעין הגרמני דרך לבה של הנסיכה לילי מירנדה. איש לא ידע מהם הסודות שגילתה הנסיכה החיננית לשחקן היהודי הממולח. אולם מי היה אותו טיראל שרבינגטון שהצטרף לטיסה י ״הסוד הגלוי״ של חצי־האי האיברי אלוף־משנה שרבינגסון שרת כנספח ימי בריטי במדריד עם פחץ מלחמת העולם השניה. ב־ 1939 הוחזר ללונדון, אך הופיע בשנת 1941 כאזרח, נציגה המסחרי של חברת בריטית חשובה. היה זה ״סוד ( (המשך בענזוד 231 מפקד טייסת מם׳ 40 , רב־סרן אלפרד האם, כפי שצולם במחנה שבויים אחרי המלחמה. 214 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 החול! הבלתי כתוב מחובתו המוסרית של כל חייל שבוי לנסות לב־ רוח ממחנה השבויים שהוא כלוא בו. אפס, לס־ ייסיס הנופלים מעל לשטח האויב חובה נוספת— לנסות להמנע משביה כלל. חוק שלא הועלה מעולם על הניר מחייב את כל הטייסים ואנשי צוות אויר אחרים באשר הם שם, להסתנן דרך קווי האויב חזרה לבסיסיהם. במלחמת העולם הראשונה נמלטו הטייסים מידי האויב רק ביחמתם הפרטית, ללא עזרה מבחוץ. במלחמת העולם השניה אורגנו כבר בכל חילות האויר הגדולים שירותי הצלח חשאיים שפעלו בשתוף עם שרותי המודיעין. בזירה האירופית הוקמו רשתות סוכנים מיוחדים שמתפקידם היה להבריח טייסי בעלות הברית דרך ספרד, תורכיה או שוודיה. בזירת האוקינום השקט התנהלה המ־ ערכה האוירית ברובה הגדול מעל הים והאיים השונים. כאן השתמשו ארגוני ההצלה במטוסי ים וצוללות מהירות שהודרכו ע״י סוכנים וקציני תצפית. ומה היה המצב במלחמת קוריאה? במלחמת קוריאה הקים חיל האויר האמריקאי, בשתוף עם האוידיה הימית, כוחות הצי, היבשה, וחיל הנחיתה, שרות הצלה סודי שהוענקה לו עדיפות ראשונה במעלה ע״י הפיקוד העליון. הציוד הטוב ביותר והטייסים המנוסים ביותר הועמדו לרשות השרות הזה. כוונת הפיקוד העליון לא היתה פילנטרופית גרידא. אם כי באופן רשמי דובר על כך שחיי אדם יקדים מכל דבר אחר בצבא דמוקרטי אמיתי, כמו צבא אדה״ב, הרי למעשה הסיבה למאמץ העליון להצלת הטייסים היתד. פשוטה יותר: א. במקרים רבים עלה מחירו של הטייס על מחיר המטוס. אין לשכוח כי לייצור מטוס סילון דרושים רק שבועות מספר וכ־ 250.000 דולר, ואילו להכשרת טייס הסילון דרושים 24 חדשים ולפחות 300.000 דולר. ב. הכוחות הקומוניסטיים בקוריאה לא התחשבו באמנת ז׳נבד, בדבר זכויות שבויים. חוקרי המודיעין הסיני והצפון־קוריאני לא נמנעו מע־ נויים אכזריים ביותר על מנת לשאוב מפי הטיי־ סים השבויים את כל האינפורמציה הדרושה להם. חוץ מזה, בסוף חקירת הענויים, נאלצו הטייסים השבויים לשדר הצהרות כוזבות בדבר לוחמת הידקים, השמדת ילדים, וכל דבר אחד שהתאים באותה תקופה לקו התעמולה הקומוניסטית. ג. מבחינה פסיכולוגית היה חשוב מאד להבטיח לכל טייס קרבי, כי מאחוריו עומדת מכונת ענק להצלת חייו וכי לא יחסכו שום מאמצים להשגת המטרה הזאת. שדות ההצלה האמריקאי בקוריאה היה כה סודי עד כי נודע על קיומו רק בשנת 1955 , בעוד שכל הפרטים על מספר פעולותיו אושרו לפרסום עיי המודיעין האוירי רק השנה. לפני כל טיסה מבצעית בקוריאה היו הטייסים עוברים תדריך הצלה מיוחד נוסף על התדדיך ד,מ־ בצעי השגרתי. לכל טייס ניתן אזור הצלה משלו במקרה של פגיעה. דוב האזורים נקבעו במים הר־ דודים שלאורך החופים וכן באיים הקטנים משני צידי צפון קוריאה. הודות לעדיפותם המוחלטת בים הח- זיקו האמריקאים בשרשראות האיים הללו אך ודק לשם הצלת הטייסים הנפגעים. סטטיסטיקת שרות ההצלה, שאושרה לפרסום לפני זמן מה, מציינת כי בעת פעולות האיבה בקוריאה מצאו את עצמם 1690 אנשי חיל האויר מאחורי קווי האויב. מהם 155 נהרגו במקום כתוצאה מפגיעות ישירות או התפוצצות המטוס. 175 ניצלו מיד ע״י 215 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 שאדוק לפני נפילתו בשבי הסינים ההליקופטרים ומטוסי הים של שירות ההצלה. 263 נשבו ע״י האויב והיתר, כלומד, 1097 , נעדרים ונר ניהים כי הם הומתו ע״י הקומוניסטים או מתו מס צעיהם במחנות השבויים. מתוך 263 השבויים הוחזרו, בתום המלחמה, לארה״ב רק 248 , בעוד 15 הטייסים הנותרים נמצאים עדיין בבתי כלא סיניים למרות כל הלחץ האמריקאי והבידלאומי. רק טייס אחד, סגן מלווין שאדוק, הצליח לברוח ממחנה השבויים הסיני ולהגיע לבסיסו. שאדוק מגלה את העמדות ב־ 23 לאפריל 1951 הודיע שרות המודיעין האוירי על רכוזי הכוחות הסיניים לאורך הנהר אימג׳ין בצפון קוריאה. הסוואתם של הסינים היתה כה טובה עד כי כל המאמצים לגלותם מן האויר עלו בתוהו. בסופו של דבר החליטו קציני המודיעין כי מטוסי הסילון המהירים אינם מתאימים לטיסות תצפית מהסוג הדרוש. הוחלט לשגר מטוסים ישנים ואטיים פטפוס ט־ 6 ״הרווארד׳ שהם למעשה מטוסי אמונים. הטייס הראשון שיצא אותו בקד לסיוד מעל לשטח האויב היה מלווין שאדוק, אז בן 27 , נשוי ואב לש־ לושה ילדים. למעשה לא היה צריך שאדוק לטוס אותו בקד. לפני ימים מספד קבל מברק מאשתו כי היא חולה אנושה ונמצאת בבית חולים בשיקאגו, מחכה לניתוח״ והרופאים אינם בטוחים בסיכוייה 3 ו־ 6 נמצאים , לחיות. שלושת הילדים בגילים 2 בטפול הצלב האדום. יחד עם המברק קבל שאדוק אשור רשמי מטעם הצלב האדום המבקש את מפקדת חיל האויר להעניק לו מידי חופשה מיו־ חדת. המפקד הסכים לשלחו ואף סידר לו מקום במטוס נוסעים שעמד להמריא בדרכו לארה״ב ב־ 24 לאפריל, שאדוק ארז כבר את חפציו ובא לטייסת להפרד מחבריו. שם נודע לו כי הטייס התורן לקה לפתע בהרעלת קיבה ולא יוכל לצאת לגיחה מידית. מפקד הטייסת שאל את שאדוק אם הוא מוכן לטוס שעה קלה עד שישלח מטוס אחד להחליפו. שאדוק נאות לבקשת המפקד, לקח מצנח, חגור הצלה ואקדח והתישב במטוס. לתמהונו הרב התברר לו כי קצין התצפית שהיה צריך לטוס עמו חלה אף הוא וכי את מקומו תפס רב סמל ג׳ק גולדין שהיה אף הוא בחופשה. גולדין סיפר לשאדוק כי הוא מתכונן לטוס אחרי הצהרים לטוקיו ״לעשות שם שמח״ במשך השבועיים הבאים. בכיסו האחורי החזיק גולדין 2000 דולר, חסכונותיו משך חצי השנה האחרונה. שאדוק וגולדין התלוצצו מעט על חשבון התנדבותם ושאדוק סיפר לגולדין כי למעשה הוא קצין מלואים שגויס לשרות פעיל בפרוץ מלחמת קוריאה. ״אין זה צודק לגייס אדם נשוי, אב לשלושה ילדים שלחם כבר במלחמת העולם השניה, בעוד שצעירים כה רבים עושים חיים בארצות הברית,* התלונן שאדוק. ״אתה מחפש צדק בחיל האו י ר ז ׳ !חייך גולדין. בשעה 9 בבקר לערך התקשר שאדוק עם תחנת הקרקע שלו והודיע כי הוא ינסה לגלות את האויב ע״י טיסה מעל לערוץ הנהר, בין ההרים. טיסתו אושרה ושאדוק הנמיך טוס עד כדי 100 מטר מעל פני הקרקע. לפתע צעק גולדין: ״תראה שאדוק, הרי כאן אלפי ממזרים צהו ב ים. . . ״ שאדוק עשה סיבוב והנמיך טוס עד כדי 30 מטר. הסינים לא ירו. כנראה שהם בטחו בהסואתם ולא | אטומים ומזג האויר | רבים שאלו את עצמם אם הניסויים ה א ט ר | | מ י י ם הנערנים ב״סיטונות״ בזמן האחרון א י נ ם | | .ורמים במישרין למזג האויר הגשום הבלתי רגיל! חלקי תבל שונים. השאלה כבר קיבלה א ת | : « שובתה החותכת בכמה מחקרים שנערכו ע״י| . « | הועדה לאנרגיה אטומית בארהיב. פסק הדין: אין | I | לפצצות השפעה כלשהי. למרות זאת אין מומחי | המטאורולוגיה משוכנעים כי אמנם כך הוא הדבר. | « | כמובן, מצחיק הוא להטיל את האחריות למזג האו י ר הגשום על הפצצות׳, אמר מסאורולוג ותיק « | אך מצחיק באותה מידה יהיה לומר שאי ן | | ל ה ן כל השפעה. אי־אפשר בשום אופן לחיות ד ו ־ | | ג מ ט י כשאנו יודעים כה מעם על השאלה כ י צ ד | I | עלולים כוחות קטנים יחסית לעורר שינויים גדולים באטמוספירה של כדור הארץ׳. « 216 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 רצו לגלות את עמדותיהם ע״י אש נ.מ. שאדוק קרא לתחנת הקרקע ואמר: אני נמצא במרובע ה.צ. על הגדה המערבית אני רואה כ־ 50 תותחים, כתריסר מנקים מוסוים בקש, ואלפי חיילים בתעלות ובבו- נקרים. על הגדה המזרחית אני רואה שתי שיירות רכב מתחת לעצים, עם רשתות הסוואה מעל הם־ כוניות. מחכה ל ה ו ראו ת . . . * צניחה כין מחנות הפיניש מתחנת הקרקע ענו לו לעלות קצת למעלה, להסתובב ולכוון את מפציצי הקרב, הנמצאים כבד בדרך. כעבור דקות מספר נראו באפק 4 סילונים מדגם פ־ 0&. שאדוק התקשר עמם באלחוט וכוונם לעבר התותחים והטנקים. הסילונים צללו, אך עלו חזרה מיד. .אינני רואה מאומה״, צעק מפקד הסי־ לונים. ,חכה, אני אסמן לך בראקטה״, ענה שאדוק וצלל לעבר הטנקים. הללו ראו כי הם נתגלו ופתחו באש נ.מ. לעברו. גם מעמדות אחרות נפתחה אש תופת של מקלעים ותותחי נ.מ. לעבר המטוס האיטי והבלתי מוגן של שאדוק. פגז 20 מ״ם פגע במיכל הדלק, אך באותו רגע ירה שאדוק שתי ראקטות עשן לעבר הטנקים והסילונים צללו והפציצו בנא־ פלס את המקום שממנו עלה העשן. שאדוק עלה לגובה של 600 מטר כשמטוסו עולה בלהבות, אך גולדין צעק לו כי מכשיר האלחוט נפגע גם כן ולכן אי אפשר לקרוא לעזרה. בינתיים נשפך הבנזין הבוער לתוך תא הטייס והאש החלה מלחכת את ידו הימינית. הוא פחד כי יאבד את השליטה על המטוס והחליט לקפוץ פעל לשטח האויב. גולדין קפץ הראשון ושאדוק אחריו. המטוס נפל על הגדה המזרחית והתפוצץ. גולדין ושאדוק נחתו זה אחר זה בואדי צר, בין שני מחנות סיניים כ־ 30 ק״ם צפונה מהחזית. בגלל הואדי העמוק לא ראו הסילונים את שני הטייסים ולכן הניחו כי הם נפלו לידי האויב. הודעה על כך נמסרה למפקדה. בינתיים החלו מאות חיילים סיניים לחפש את שני הטייסים. שאדוק טפס על הסלעים והסתתר בתוך מערה קטנה, בעוד שגולדין ניסה להתחבא מאחורי שיחים מספר. גם הוא נפצע ברגלו והשאיר מאחוריו כתמי דם. אחד מהסינים הבחין בכתמי הדם וקרא לחבריו. כאשר התקרבו לשיחים שלף גולדין את אקדחו והרג שני סינים, אך השלישי קטל את גולדין בתת המקלע שלו. שכנוע כעזרת כידוניש שאדוק חיכה עד הערב במערתו ואז יצא והת־ קרב לנהר. חשבונו היה להתקדם ישר דרוסה לאורך הנהר ולעבור את קווי החזית בשחיה. ברם, חולשתו ופצעיו אילצוהו לנוח כעבור 10 ק״ם בערך. לפנות בקר נתגלה שאדוק לעיני 6 חיילים סיניים. אחד מהם לקח את כידונו והלם לשאדוק על הראש. שאדוק התעלף וכאשר התאושש עמדו סביבו מספר קצינים סיניים. קצין אחד שדבר אנגלית קרא לחובש והלה מרח במשחה את ידו החרוכה וחבשה. הקצין פנה לשאדוק באנגלית רהוטה: .אתה חייב ל ל כת ברגל יחד אתנו. אין לנו רכב בגלל טייסים כמוך. אם תשול בדרך גמרת עם ח י י ך . . . ״ אחרי הליכה של 5 שעות, כשחיילים סיניים דוקרים את שאדוק בכי־ דוניהם כדי לזרזו, הגיעה הקבוצה לבונקר גדול למרגלות ההרים שבו ישבו 5 קצינים, שלושה מהם דוברי אנגלית, היה זה כנראה מטה מודיעין אזורי. .אם אתה רוצה לחיות ולראות את משפחתך עליך לשתף פעולה עמנו. אם תשתף פעולה נשלח אותך לבית חולים טוב, נטפל בך, ואז נחזירך הביתה באמצעות הצלב האדום בתור שבוי פצוע״, אמרו לו הקצינים, ,אבל אם לא תשתף פעולה ותהיה עקשני נחזיק אותך בצינוק עד אשר תקבל גאנ־ גרנה בידך ותמות מות איטי. יש לנו גם אמצעים אחרים לשכנע אותך, אם תתעקש . . . ״ ,אני שבוי מלחמה״ אמר שאדוק, .ויש לי זכויות מספר בהתאם לאמנת ז׳נבה. אם אתם צבא תרבותי, דמוקרטי ועממי כפי שאתם טוענים, עליכם לכבד את החוק הבינלאומי ובהתאם לחוק עלי ל׳מסור רק את שמי, דרגתי, ומספרי האישי״. ,נאום יפה, אך לא משכנע״ גיחך אחד הקצינים, ,ראשית סין העם־ מית לא חתמה על אמנת ז׳נבה, שנית אתם האמרי־ קאים מסירים את האמנה ע״י שימוש בחידקים וגזים במלחמה, ושלישית, אף אחד לא יודע כי אתה שבוי שינו ובאם תמות איש לא יתלונן על כך ויהיה זה דוח נקי לכולנו*. .לא נכון הדבר שאנחנו משתמשים בחידקים וגזים. זה שקר גס* ענה שאדוק בחימה. .אם כן, סגן שאדוק״, חייך הקצין, עליך לדעת כי כרגע שאדוק בתפקידי הדופה לאחר הסלחסח 217 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מסרת לנו אינפורמציה צבאית חוץ משלושת ה נ ת ר נים המותרים. אפרת לנו כי חיל האויר האמריקאי אינו משתמש בנשק מסוים. הרי זו אינפורמציה צבאית, ואם שברת את שתיקתך בנידון זה אין שום סיבה מדוע שלא תדבר גם על נושאים אחרים. ובכן ז״ , גם אם תרצחוני לא תהסכוני לבוגד* היתה ת ש ר בתו של הטייס. הקצין פקד להוריד את התחבושת מידו של שזר דוק בציינו כי לעקשנים כמוהו לא מגיע טפול רפואי. לאחר מכן ננעל שאדוק במין מרתף ולמחרת הבקר הועבר למפקדה גדולה יותר. שם סירב לדבר בכלל עד שלא יטפלו בידו. בינתים התנפחה היד, העלתה מוגלה והחלקים השרופים החלו להשחיר ולהרקב. אלוף משנה סיני קרא לחובש. הלה חתך את העור בסכין גלוח, ניקה את המוגלה בסמרטוטים ושפך כהל על הפצעים. שאדוק התעלף וכאשר התאושש ראה שהסינים פעיינים במפות שנמצאו במטוס שנתרסק. הקולונל הסיני ניגש אל שאדוק ואמר בקול מתון: ,עכשיו ידידי, תהיה ודאי נבון ותסמן לנו על המפות בעפרון צבעוני את כל הקווים שלכם וכן את מבנה שדה התעופה שלך. אם קשה לך לצייר ביד ימינר הפצועה תמסור לנו את הפרטים הדרושים ואנו נחסוך לך את ה ע ב ו ד ה . . . ״ , לאו* שאג שאדוק. ב ו ר ה ג ו ס ס י ם הסינים התנפלו עליו ובעטו בידו הפצועה. הוא התעלף שוב והתעורר רק כעבור שעות רבות בתוך חפירה פתוחה מתחת לגשר. מסביבו שכבו עוד דמויות מספר שנאנחו קשות. -מי אתם ז צעק שא־ דוק״. .אנחנו אמריקאים״ ענה לו קול חלוש. התברר כי הסינים חשבוהו לגוסס וזרקוהו לבור גסיסה. היתה זו חפירה עמוקה ורטובה לשם נזרקו כל השבויים הפצועים שעמדו למות וסירבו לדבר. אותו לילה מתו שלושה מהם. חוץ משאדוק היו שם עוד 4 סמלים מחיל הרגלים ורס״ר תורכי אחד מהחטיבה התורכית שלחמה יחד עס האמריקאים. שאדוק יצא מהבור בכוחות עצמו ומצא בסביבה סמרטוטים רבים ושרידי אכל. הוא אספס ולקחם לחפירה. שם חבש את פצעי חבריו והכין את הא־ רוחה הראשונה. השומרים הסינים לא הפריעו לו בחפושיו אחרי שאריות אוכל וסמרטוטים. פקודת הקבע של המחנה היתה לתת לדיירי בור הגסיסה למות ללא עזרה מן החוץ. כך עברו שבועיים. אחד מהפצועים מת והיתר היו כה חלשים עד שלא יכלו לזוז ממקומם. החפירה שרצה עכברים, פשפשים וכינים וכל גשם שוטף היה הופכה לאמי בטית בוץ. שלושת הסמלים עמדו על סף התמוטטות עצבים ועל מנת להעסיקם התחיל שאדוק להתפלל בצוותא שלוש פעמים ביום. הוא לא היה מעולם דתי, אך הבחין בי התפילות היונדיומיות הן התרופה הבדוקה ביותר נגד שגעון. בסיוריו השגרתיים בשטח מזבלת המחנה מצא שאדוק כי השופרים הסיניים התרגלו כבר אליו ולא שפים לב לתנועותיו, כל עוד איננו פתקרב לגדרות התיל. להפך, פראה הסייס האפריקאי המלוכלך וה־ נרקב עורר תמיד שמחה רבה בקרב הסינים ואחדים מהם אף זרקו לו עצמות וזנבות של דגים בכדי להשתעשע. ידו של שאדוק החלימה במקצת ללא טפול והוא החליט לברוח בכדי להציל את חבריו הגוססים. יום אחד לפנות ערב ניגש שאדוק כרגיל לפחי הזבל לחטט בהם. אך כאשר הסתובבו השומרים הסתתר הוא בין הפחים והתגלגל לתעלת מים הסמוכה לם־ חנה, שם המתין עד הלילה. השומרים חשבו כי הוא חזר לבור הגסיסה ולא עלה בדעתם לחפשו. פ ל ו ג ת מ ח ץ ל ה צ ל ה כאשר החשיך זחל שאדוק לאורך התעלה, עבר מתחת לגדרות התיל והגיע עד לנהר. למחרת בבקר מצא את עצמו כ־ 20 ק״מ דרומה מהמחנה, סמוך לקבוצת בתים רעועים. הוא היה כה רעב וחלש עד אשר החלימ לסכן את חייו ולבקש אוכל. ללא מזון לא יכול היה בלאו הכי להמשיך בדרכו. הוא הס־ תתר מאחורי אחד הבתים וכאשר יצא משם אכר קוריאני זקן הראה לו שאדוק את ידו הפצועה ועשה בידיו סימני רעב. הזקן חזר הביתה ויצא משם עם סיר מלא אירז ובצל. שאדוק טרף את כל המזון כהרף עין ואז חבש לו הזקן את הפצעים והכניסו הביתה. כעבור שעה קלה נכנסו לחדר ביתו ובנו של האכר. הם צעקו על אביהם מדיע הוא מסכן חיי כל המשפחה בגלל טייס אמריקאי. אך כאשר ראו את שאדוק הפצוע הסכימו להחביאו. הוא הוכנס למרתף מוסווה, בעוד שהבן יצא להסתנן די־ד החזית הסמוכה להזעיק עזרה. ההזיה במקו; זה לא היתה קבועה ולמחרת הביא הבן עמו פלוגת סיור של 1 •>f׳elWAT AIRCRAFT 1WW . . . . וזהו המפציץ החדש שלנו מיצלח מכל הבח־נות, פרט לזה שאינו וזחר־א * 218 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 חטיבה יונית המטופחת לכוחות ארה״ב שפעלה בשטח זה. היונים העבירו את שאדוק בג׳ים לתחנת הקרקע הקרובה של חיל האויר. ברם, שאדוק סירב לקבל עזרה עד אשר לא אורגנה פלוגת המחץ להצלת חבריו הגוססים. מפקד טייסת ההצלה הקרובה החליט כי אי אפשר לחטוף את הפצועים מתוך מחנה האויב בהליקופטרים. הוא בקש עזרה ממפקד חטיבת הש־ דיון הסמוכה והלה אירגן פלוגת מחץ של 8 טנקים, 8 זחלים ו־ 20 גיפים. בחסוי מטוסי טייסת ההצלה הסתננה הפלוגה לעבר החזית והמתינה ביער הסמוך למחנה הסיני. שאדוק הפצוע טס כקצין תצפית באחד המטוסים והדריך את כל הפעולה. הסינים נמלטו לחפירותיהם בתחילת התקפת האויר המרוכזת ואז פרצו הטנקים את הגדר וחטפו את הפצועים ממש מתוך האש. כ־ 300 סינים, לרבות קצינים בכי- רים, נהרגו בפעולה זו. נפגעי האמריקאים היו רק שלושה פצועים קל. גדוד שריון סיני שניסה לנתק את דרך נסיגת כח המחץ הותקף ע׳׳י טייסת מפציצי ב־ 26 והושמד ע״י נאפלם וראקטות. הכח חזר דרך הפריצה שבחזית בעוד ששאדוק הוטס ישירות לבית חולים שבעורף. האיכר הקוריאני ומשפחתו הועבדו לדרום קוריאה. ניתן להם מענק של 10.000 דולר ובית חדש. הבת נשלחה לבית ספד תיכוני על חש־ בון הממשלה האמריקאית. שאדוק עצמו קבל שלושה אותות הצטינות גבוהים והוחזר לארה׳׳ב. הוא מצא להפתעתו הנעימה כי אשתו החלימה בינתיים מרוב צרות. כאשר הודיעו לה כי בעלה נעדר וחושבים כי הוא מת. היתה דאגתה לשלום ילדיה כה עזה עד אשר התגברה ב:ח הרצון על מחלתה האנושה. אשר לשאדוק, עצמו, הוא חתם על שרות קבע ממישך ומשמש עתה מדריך להצלה אוירית בבסיס הדרכה של חיל האויר בראנו שבמדינת נאוודד- ( (המשך מעמוד 230 ציאדלז יאגת האיש שנהג בו לראשונה מעבר למחסום הקול, צולם האקס־ ו בעת נפילתו מתוך הבי־ 50 שעה שמטוסי פ־ 86 וטי' 33 מתמרנים סביבו. קטע אוירי קצר זה דרש חו־ דשי תכנון שלמים. הוא צולם בגובה 27.000 רגל, גובה כה רב עד כי סרט הצילום קפא תכופות והתפורר בידי טכנאי ההסרטה. גם על המצלמה היה צורך להגן מפני מזג האויר. דבר זה הושג ע״י הרקת שמן הסיכה והחלפתו בחומר סיכה על בסיס גראפיט, שאינו קופא. הקטע צולם במהירויות סילו־ ניות. בנס ממש, הוחזק האקס־ו בטווח צילומי ובמוקד במשך עשר דקות כמעט. .אפילו בעזרת חמצן ובגדים חמים היו תגובותי רשלניות ביר תר בגובה כד. רב״, הוא אמר. ״היה עלי להכריח את עצמי לבצע תנועות פשוטות כגון התאמת המוקד והפניית המצלמה. בסך הכל, עברה יחידת ההסרטה של קטעי האויר בסרט .טייס הסי- לון״ כמעט 70.000 ק״מ וביצעה . 100 גיחות במטוס הצילום בי' 45 היא בילתה 250 שעות באויר, אך התוצאות הצדיקו את המאמץ מא־ חר והעניקו לסרט נימה אוטג־ טית משכנעת כפי שלא הושגה על ידי סרטי תעופה רבים. -^/.^Sfsg^g^^gaSs• י ץ '/ • :׳.:וי. • - . X- —S -־•JKMfc, 3* « , . ־ ׳ ״ י C&SSBfo•• ״אנו שמחים להודיע שהטיל הנסיוני פגע במטרתו כמתוכנן׳ 219 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ט פ י ס י ך ר ז ת כ ל ג ד טבעי גם לסטאטיות. התכנון ד.מ־ דוקדק של הסרט הטיל את אור הגרוטסקה והגיחוך על משפטנים צבאיים, אך השאיר ללא צל וח- שש את יו׳׳ד בית הדין, המייצג כאן את הצבא (צ׳ארלז ביקפורד), וכך יצאו החוגים הצבאיים ״יב- שים מהמים״, ואילו מיטצ׳אל הפך לגיבור לאומי חשוב. מיסצ׳אל סלל את הדרך לעוצמת חיל האו־ר האמריקאי, צ׳ארלז אי. לינדברג סלל את הדרך להשתל- טות האדם על המרחב האוירי. בדד במרחבים (השם המקורי ספי־ ריס אוף סאנט־לואיס — שמו של המטוס, בו עבר לינדברג את ה- אוקיאנוס האטלאנטי) הוא חלוקת כבוד לאחד החלוצים החשובים ביותר של התעופה, האיש שעבר ראשון את המרחק שבין ניו־ יורק יפאייס ללא חניה (היום, לאחר 31 שנה זה נראה כמו בדי- חה ...). בדד במרחבים הוא ממש סרט היסטורי. הוא מכסה את תקופת חייו של לינדברג מאז צץ במוחו הרעיון לעבור את האוקיאנוס ועד להגשמת החלום. חייו לפני הפעו־ לה ניתנו כאן בצורת כמה ״מב- טים לאחור״ בעת הטיסה עצמה ותוו־כדי ההכנות. סרט ארוך מ- אוד שהתרכז בתיאור תקופה קצ- רה כל־כך מוכרח היה להיות מ- דוקדק ומדויק, אך יחד עם זה גם איטי ומשעמם. אולי משום־ כך נבחר כבמאי וסופר־שותף בילי ויילדר (איכה ירדת אדם, שדרות סאנסאט, סטאלאג 17 , סאברינה, אהבה אחר הצהרים), הידוע כאיש, שיכול להחיות כל סרט בעלילה מלאת חיים, מתובלת בהומור. ויי־ לדר עשה את מיטב יכולתו. הוא גרי קופד (בילי מיטצ׳אל) שמילא תפקיד ראשי בטרם על המשפט המפורסם אשר נבע מהמחלוקת בין חיל האויר והצבא. הכניס את קטעי ״המבט לאחור״ לתוך הנסיעה, שנראתה לו מש־ עממת, הוא הוסיף בדיחות קטנ- טנות—הסיגרים, הדגים, הזבוב, ו־ אפילו רמז דקיקון של רומאנס — הנערה והראי. אולם כל זה לא עזר כדי להחיות את הסיפור כולו. הסרט יענין את בעלי המקצוע, אך הרי לא למענם, ובעיקר לא למענם נוצר, תפקידו ויעודו — לענין את כל הצופים. אולי לא ויילדר, אלא לואיס בונואל (רובינזון קרהו) היה נחוץ כאן. לא הברקות הומור, אלא ד־ ראמה של איש בודד, מקוטע ום־ רוחק מכל העולם. ג׳יימס סטיוארט מצוין בתפקיד לינדברג, אך הוא מנוסה מדי, מלוטש מדי, יש יותר רוטינה אפילו בחן הנאה שלו. כאשר אנו מסתכלים בצילומי ליג־ דברג מתקופת הטיסה ההיסטורית ומשוים אותם לצילומיו של סטי־ וארט, היינו מעדיפים לראות בת־ פקיד זה שחקן צעיר יותר, ״טרי• יותר, פנים חדשות ומישחק שאינו בטוח כל־כך. יש לציין לגנותם של אלה אשר הציגו את הסרט בארץ, שהם קיצרו סצאגות רבות בגלל אורכו, ובכך הרסו לחלוטין את השלימות ההגיונית־הסגגונית של ויילדר (מחלה של קיצור הסרטים נפוצה בגלל ההסכם, בין ההסתדרות ובעלי הקולנוע, הקו־ בע את אורך ההצגה ל־ 134 דקות. מעל לזמן הצגה זה יש לשלם שעות נוספות). הסרט השלישי, השייך לסוג ח־ לוצי האויריה הוא הסרט הבריטי פורץ השחקים. הפעם אין זו ביו־ גראפיה או חלק מביוגראפיה של גיבור היסטורי־ממשי. זוהי עלי־ לה בדויה, אך ריאלית מאוד מב־ חינת הבעיה הטכנית והגישה הפ־ סיכולוגית. העלילה מתרחשת בבית חרושת ליצור מטוסים. הבעיה — מיבחן של סילון חדיש. המייצרים אינם יכולים להתגבר על מיכשול הגובה (לחץ). בגובה מסוים מת־ מוטט המטוס ונופל יחד עם טייסו מטה. והשאלה, אותה מעמיד הס־ רט, היא אולי החשובה ביותר לא רק לגבי התפתחות התעופה, אלא 220 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לטסיך יהכסיף. לגבי התפתחותו של העולם כולו: האם כדאי להמשיך ולנסות ז האם התוצאה, המטרה, האם היא מסו־ גלת להצדיק קרבנות כה רבים ו לשם מה לנסות ז מה זה יתן בסופו של דבר? מה עלול לתת כיבוש החלל האוירי ? הבמאי ה- צרפתי אנרי־ז׳ורז׳ קלוז 1 עשה ב־ זמנו את הסרט הניהיליסטי ביותר — את שכר האימה. בסרט זה הוא מציע פילוסופית — חיים משלו: אם הנך עומד מול גדר, ויש ברצונך לטפס ולעבור אותה — הרגע. לא כדאי. ראשית כל — אתה עלול להיהרג תוך־ כדי הטיפוס. ואם כבר, לאחר כל המאמצים העל־אנושיים תצליח — תראה, שמאחורי הגדר היה מגרש ר י ק . . . פירוש הדבר: שב בנד קום ואל תנסה להתקדם. לא כדאי וגם מסוכן. בפורץ השחקים יש לנו פילוסופיה מנוגדת לחלוטין לזו של קלהו: מוכרחים להעיז. כי האדם חייב לכבוש ולהתקדם. וכ־ דאי לעשות זאת אפילו על אף הקרבנות הרבים. סרט מעניין מ־ אוד, המהווה תעמולה מאין כמוה לגיוס כוחות חדשים לקאדרים האוידיים. אולם יש בו מישגה אחד. הבמאי דיויד לין (הפגישה המקרית, נועד לגדולות, חופשה בונציה) מודאג יותר על ידי המע־ רך הטכני המסובך של הסרט (הוא זכה בפרס אוסקאר עבור הקלטת קול המוצלחת ביותר) מאשר על ידי בעיותיו האנושיות. והללו היו לא פחות חשובות מהמטוסים וה־ מנועים. פסיכולוגיה של טייס יש סרטים, הקשורים בתעופה, והמטוס עצמו אינו ל!שחק בהם תפקיד כלשהו. דוגמה בולטת ביותר היא זו של הגיבורים עייפים, סרט צרפתי, שבוים 1ל ידי איו צייאמפי !,״אליל הנשים', ״עבד לתאותו׳, -טייסים מעל נאג־ אסאקי״). לבעיה יש כאן שני אס־ פקסים מרכזיים: 1) להראות את ניוונם המוחלט של אותם הגיבורים, שלא מכבר הכריעו את גורל ההיסטוריה ועתה, בהיותם נטולי המטוסים והאשור הרשמי להרוג, הם דומים יותר לילדים קטנים פא־ שר לאנשים מבוגרים! 2) לא חשוב באיזה צד לחמו, לא חשוב אם היו המנצחים או המנוצחים, לגבי דידם אין הבדל, כי מה שלא יקרה — הם המנוצחים. הם הס־ חוטים. ובמפלתם זו הם קרובים יותר איש לרעהו! הטייס של חיל האויר הצרפתי קרוב יותר אל הסייס מהלופטוואפ^, מאשר אל בני עמו שאינם ״גיבורים עייפים׳׳. כי הלה מבין לרוחו יותר, הוא מרגיש בדייק כמוהו. להעי ו, כי האדם חייב לכבוש ולהתקדם, וכדאי לעשות זאת על אף הקרבנות הרבים — u מוכרח השקפת עולם זו מוצגת בסרט התעופה הבריטי פורץ השחקים. 221 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ט מ ט ־ ך ה ת נ י ת הגיבורים עייפים, אומר הסרט, הם אינם מתאימים לשום דבר אחר, אלא להפציץ ולהפגיז ול- השמיד — תן להם מלחמה חד־ שה — אז יקומו לתחיה. בימי השלום הם גמורים ומחוסלים. יש בסרט זה נימה דאפאטיסטית מסוכנת, נימה של יאוש שחור. אין שום דבר בסרט זה שית־ מודד נגד היאוש, שיהווה מישקל נגדי, בעל ערך ממשי. האהבה? הידידות! החלומות? כל זה פסול כנגד הכרזתו של ״הרשע״: ״גבל זה מקצוע. אני עוסק בו זה 20 שנה. ומה אתם יודעים על כך ?" אילולא הרגש הפאצים סטי הע- מוק הטמון ברובו של סרט זה, הוא היה נרשם כאחד הסרטים המזיקים ביותר בתולדות הקול- נוע. אולם רגש פאציפיסטי זה מצדיק את קיומו. יש בו כמד, סצאנות נהדרות, ביחוד אותו הקטע הסיוריאליסטי בו, בהש־ פעת התקליט, רואים שני הט- ייסים את המאוורר כמטוס, צלילו הופך לרעש־מנוע, הם מתחילים לחיות, הם זוקפים את גביהם, הם זונקים לתוך ״הימים ההם״, בהם הס קבעו את גורל העו- לם... המישחק עומד על רמה גבוהה מאוד, ביהוד הופעתו הבלתי־נשכחת של קודד יארגאנס בתפקיד הטייס הגרמני. סכנות ותאונות קל יותר לעשות סרט על יוצא־ דופן מאשר על האופייני. קל יותר לעשות סרט על שבת, מאשר על יום חול. קל יותר לעשות סרט על אנשים גדולים, מאשר על אנשים קטנים ואם־ דוריים. לבן קל יותר לעשות סרט סביב תאונת־מטוס, מאשר על טיסתו הרגילה. בטיסה רגילה חייבים המחברים לחפש ולמציא אלמנטים דראסטיים פנימיים, בו בזמן, שהתאונה כשלעצמה מסם־ קת חומר רראמטי־חיצוני, שקל לבנות סביבו את הסיפור כולו. אלה מהווים את האחוז הגבוה ביותר ב־ן סרטי־תעופה, העוסקים בעלילות־שלום. אני מצטער להודות שלא קרא- תי את הספר הגבוהים והאדירים, ואין באפשרותי להשוות עמו את הסרט (אני מצטער רק משום שהיו כאלה, שציינו כי הספר היה סוב בהרבה מהסרט). בעצם, השוואה כזו אינה הכרחית להשמעת דברי־ בקורת. היא נותנת משהו רק במקרה והמאמר מופנה בעיקר להשוואות בין שתי הקונבנציות השונות. ובמקרה שלנו נידון הם־ רט בלבד. והוא מאכזב מאוד, מלבד המוסיקה של דמיטרי טיומ־ קין (בצהרי יום, הענק). מורגש שהכוונה של הסיפור להציג לפ־ סצאנה מתוך הגבוהים והאדירים. נינו שורה של אנשים שונים, בעלי אופי מגוון, המהווים חברה מקרית שנאספה במטוס, העושה ™ את דרכו מווייקיקי שבד,אמי לנין יורק. בדור, שהמטרה הראשונה היתה לקרב אלינו את האנשים הללו, להפוך אותם לידידינו, להכ- ריחנו לפקפק, לפחוד, להיאבק ול־ קוות עמם יחד. ובכן, זה לא קרה. הם נשארו זרים, קרים, בלתי מוכרים, רחוקים ולא מענ־ ינים. וכאשר חייהם היו בסכנה, לא היה איכפת לנו ביותר. ובכל הגיסים והנפלאות שעורר שם ״דן ר,שרקן״, פשוט לא האמנו. כי לא היה לנו ברור די הצורך מיהו דן, ואת מד, שעשה משכו לאינסוף ורמזו בכל פעם, שלאחר מאמצים כאלה מוכרח המטיס להינצל. ואם כבר ידענו שהוא מוכרח להינצל, ובינתיים ״האכילו״ אותנו בתים־ לויות, אבדו המתח והענין יחד. אך אם הבמאי ויליאם אי. ואלמאן (משפט לינץ/ בשדה הק־ רב) ניסה בכנות לעשות משהו מהגבוהים והאדירים, הרי קשה לומר זאת על הקולאגר, שלו ג׳ון פאריאו בצפונות הגורל. לפארואו היה כבר נסיון מר אחד בשטח ״תאונות מטוסים״ — א׳ בשמים, ואי־אפשד אמנם להאשים את צפונות הגורל בתכונה בזויה זו, אך אפשר להאשימו בתכונות בזו־ יות אחרות. פאתאו בנה הפעם את סרטו סביב סנסאציות על גבי סנסאציות: אסיר פוליטי חשוב, בנו הקטן של גאנגסטר, פראים העוסקים ב״מקצוע נדיר״ — הם חותכים את ראשי האנשים ומצי מקים אותם לגודל של מישמיש, ועיקר הסנסאציות — ״פצצת הסאבס״ מס׳ 1 — אניטה אקברג. כל זה ועוד אטראקציות מסוג ב׳ כונסו במטוס. שטייסו הראשון הוא גיבור אמריקאי טיפוסי — ציניקן־שתיין, שבעומק לבו אצילי ואבירי, ולידו הטייס השני — אב־טיפוס של שלימות רומאנטית. מתרחשים שם דברים רבים — אוהבים. בוגדים, יורים. מתקו־ טטים, מקדישים את החיים למען הזולת. אך את הסרט פוקדת צרה אחרת, שאין ממנה מנוס — כל זה מצורף בצורה מאומצת ומ- בוצע במלאכותיות דוחה. לא מכבד הוצג אצלנו סרט אמריקאי אחר, המציג אחד ד,מ־ צבים המגוחכים ביותר בתולדות התעופה והקולנוע יחד — יוליה. הסרט הזה נוצר ונכתב למען השחקנית הריס דיי, שהשקיעה בו את כספה שלה. נקודת השיא הדראמטי של הסרט הוא הרגע, בו יוליה, הגיבורה של •יצירת מופת״ זו, דיילת לסי מקצועה, לוקחת לידיה את ההגה של מטוס נוסעים גדול ומביאה אותו לני חיתה מוצלחת. כנראה האמינה דודים דיי, שסכנה באויר היא 222 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 יטס־ך הכ<זף. צפונות הגורל 0ביב מטוס ואניטה אקברג. הרקע ההולם ביותר לתצוגה מת־ אימה של ״כוכבת הכל־יכולה״. המטוס משמש אמצעי בסרטים רבים מופיע המטוס כאמצעי, שבעזרתו מתפתחת הע־ לילה. אין הוא מהווה מרכז, אין הוא גיבור או מישכן־גיבורים. תפקידו כתפקיד מכונית, אניה או עגלה בסרט אחר. נסתפק בדוגמאות של שני סרטים. בצע לזהב הוא סרט אמריקאי, העשוי על ידי הבריטים. בימינו עלול דוקא המטוס לעזור לשו־ אפ־ם לבצע. קבוצה המורכבת מגנב־פושע, גנב ,,סתם״ ואמריקאי אציל, הזקוק לכסף למען מטרה נשגבת (שביסודה רומאטיקה כר־ גיל...), הנמצאת במטוס־תובלה צבאי, משתלטת על הצווח ובו־ רחת עס מטען הזהב. הסרט מו־ כיח ללא צל של ספק שהפשע אינו משתלם, גם אם בוצע בעזרת מטוס. הסרט אואזיס מתוצרת צרפת־ גרמניה מנסה להפוך ״פרימוס״ המופיע במערכה האחרונה לכפל. הסייס שסר על אנטיקה זו ס־מי הקריירה התעופתית שלו במלחמת העולם הראשונה. הוא עצמו הפך בינתיים לסוחר־הרפתקן במדבר אפריקאי, אך אהב מדי פעם ללטף את מטוסו, שהזכיר לו את הימים הטובים. מטוס זה הוכ־ נס לפעולה במערכה אחרונה. תודות לו מנצח האיש את אויביו, אך יחד עמם ממית גם את אהובת־ לבו. אחר מכן, כאילו כדי לסמל שהמטוס וכל הקשור בו עשו את שלו — הוא שורף אותו. לגבי דידנו לא התעלה המטוס כדי סמל — הוא נשאר כלי שרת, אמצעי פיזי ישיר לפתרון הקונ־ פליקט הדראמטי. תעמולה ישירה יש סרטים, הדומים לפלאקאטים. מגמת הסרטים הללו מוגשת בצו־ רה ישירה, גסה, פרימיטיבית־ זועקת. יש לקוות שמייצרי התע־ מולה הזו יודעים לפתות למי מיועדים סרטיהם. הם מבינים, כי לא תהיה להם השפעה כלשהי על אנשים בעלי רמה וטעם. חיל המחץ האוירי הוא סרט אמריקאי, שמתפקידו להסביר לעו- לם כולו (וביחוד לאזרחי ארצות־ הברית) את חשיבות כוחות־המחץ האויריים לגבי בטחון המדינה. והסרט מנסה להבהיר שלוש נקודות־מפתח של חיל־מהץ זה: 1) קאדרים מספיקים. מאומנים הי־ טב, מסורים בלב ובנפש למולדתם ולמקצועם התעופתי ! 2) כוננות מתמדת! 3) פיתוח יעיל של כלי־ לחימה ותובלה, ובעיקר פיתוח דגמים חדשים של מטוסים. יש לציין, שהנקודה השלישית הוב- הרה בצורה המוחשית ביותר, כי כדי להבהירה נזקקו מייצרי הסרט לחומר דוקומנטרי עשיר ואפק- טיבי — וזד. עמד לרשותם. הוצגו בסרט דגמים שונים של מטוסי־ קרב ומטוסי־תובלה. הם הוצגו על הקרקע ובאויר, בודדים וב־ טייסות, מכל הזויות האפשריות ומכל המרחקים האפשריים, בצ־ בעים ובשיטת ויסטאוידן. עד כאן הכל בסדר. אולם כדי להציג את הקאדרים ואת הכו- ננות היו זקוקים לעלילה אנושית. והצרה היא, שעלילה זו היא או־ טומאטית. רואים מיד, שלא חומר־ הרקע משרת אותה, אלא היא ראש־הלהק וה״סובן החשאי״ הגרמני ווינס ברנט, שחקן הקולנוע ניהל את פעולות המתיחה שלו בהתמדה כזו שעד מהרה הפכו פניו מוכרים לכל קורבנותיו ונאלץ זהפסיק. על פי רוב פעל בהוליווד ובסביבותיה ומבצעיו המוצלחים ביותר היו כאשר שיחק תפקיד של סוכן חשאי גרמני. פעם הופיע בקבלת פנים לכבוד ראש־להק של הר.א.פ. אשר שהה בקליפורניה בימי מלחמת העולם השניה, כראש משלחת רכש מסוסים. ווינס כרנט למד לטוס, ומתמצא יפה בנושאי התעופה. בעת קבלת הפנים ־!תודע אל הקצין הבריטי והחל שואל שאלות בעלות אופי טכני נוקב. כעבור זמן מת העמיד פנים שהשתכר, והחל משמיע פליטות פה שהצביעו על כך שהוא מרגל גרמני, אחר כך ניסה ללא הצלחה ;יטשטש את הרושם. האנגלי כה נבהל, עד שנסתלק בשקט מן המקום צלצל לאחד ממנהלי חברת לוקהיד, שמיהר לנסוע למקום רק כדי להיוכח שה״סוכן הגרמני׳ איננו אלא ידידו הותיק, ברנט. 223 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ט ט ס ־ ך ר ז ת כ י ת שנועדה לשרת את חומר־הדקע. וכאן הנקודה החלשה של הסרט. העלילה השטחית גוררת אחריה מספר הכרזות פתטיות, הנשמעות בצורה מלאכותית ואין מכאן מנוס. הרבה יותר מענין עלול היה לה־ יות סרט דוקומנטרי נאה על חיל המחץ האוירי. שם מותר כבר להשתמש בצורת פלאקאט — ואין זה צורם. לתפקיד ראשי בסרט זה נבחר גייימס סטיוארט (הוא גם שיחק את לינדברג ב״בדד במר 1!בים״). הצלחתו בתפקידים תעופתיים מוסברת על ידי מעמדו הצבאי — סטיוארט בחייו שמ- חוץ לאמנות הוא גנראל של חיל־ האויר האמריקאי. ובתור שכזה יש לו הבנה גדולה יותר מאחרים בבעיות התעופה והוא גם מסוגל למלא את תפקידו בקלות ונא- מנות יתרה. סרט שני מסוג זה הוא תע־ מולה לשירותי התעופה האזרחית בכלל ולחברה האנגלית בי. או א׳ סי בפרט — טיסה ללוד (שמו המקו־ די — מבין העננים). יש חשש, שסרט בריטי זה נוצר בכספי (או לכל הפחות בהשתתפות רצי- נית) בי. או. אי. סי. החלק העיקרי של העלילה מתרחש על הקרקע, בשדה־תעופה בלונדון. מוצגות כאן בעיות רבות של הארחה ומופ ע לפנינו הצוות הנאמן, המסור וה- מקצועי, של חברת התעופה הנ״ל. אותו דבר קורה באויר. כדי שלא יהיה משעמם — יש להוסיף גם עלילה. מדוע לא בעית העליה לישראל ? נושא לא ר ע . . . כאשר הבמאי אנרי ז׳ורז׳ קלוז 1 עשה את מאנון לסי ספרו של הכומר פראוו, והיה עליו להעתיק את העלילה מימי ביניים אל ימינו, הוא החליף את אמריקה הדרומית, המקום המקורי למותה של מאנון לארץ ישראל. מאנון ואהובה היו מעפילים, שהותקפו על ידי הע־ רבים. העובדה שלסרט טיסה ללוד הוכנסה עלילה הנוגעת לעליה לישראל אינה הופכת את הסרט למכשיר־תעמולה למען הארץ! הח־ לק ״המקצועי״ של הסרט חיוור למדי, אינו כולל כל חידושים תפקיד ראשי בחיל המחץ האוירי נמסר לג׳יימס סטיוארס, טייס־סילואים. טכניים מענינים או סדרים שיש בהם יותר מהשיגרה. עלילה דמיונית במחצית השניה של שנת 1957 החלה התקופה של הספוטניקים והטילים. אך כמו בכל שטח אדר, כך גם בשטח כיבוש החלל, הק־ דים דמיונו הפירה של האמן את המציאות הטכנית. ואם אמנם לא זהה תמיד המציאות, שבאה אחד מכן, עם הדמיון, אם היא אפילו עולה על כל המשוער, הרי בינ- תיים נהנים אוהדי העלילה הדם־ יונית־מדעית מהפאנטאסיה העש״ רה הזו. מעטים יימצאו שיוכלו להגיד בלב שלם. שלא נהנו בת־ קופה מסוימת מספריו של ז׳יל וארן. התקופה של עלילות מרעיית־ דמיוניות בקולנוע החלה עם הת־ פתחות מספקת של הטכניקה בש־ טח להטוטי־צילום. רק אז אפשר היה להסריט את פרי דמיונם של המחברים בצורה שתשביע את דרישותיו של הצופה, הרוצה ״להאמין" במה שהוא רואה. הסידרה האמריקאית פלאש גור־ דון שייכת לסרטים ראשונים בש- טח זה. הארי באסטר קראבי, הט־ גלם את פלאש גורדון, הוא מעין טארזן בסטראטוספרה. העלילה הטארזנית הטיפוסית מתרחשת בספינה בינכוכבית ובכוכב מא- דים. דוגמת הפרוטוטיפ מהגיונגל מציל פלאש את נערתו מידי מם־ לצות ואנשיפ־מפלצות. ההסברים הטכניים מחוסרי כל יסוד מדעי ואינם אלא גורם לאפקט חיצוני נוסף. הסרטים האחרונים מסידדה זו רציניים יותר. אולי משום שגם העולם התקדם בצעדי ענק לקראת התגשמות החלומות הנועזים ביותר. 224 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ל ט נ ז ך ץדכסיף• סצאנה מתוך הטיסה לחלל (הבמאי פראד מקליאוד וילקוכם). בין הסרטים הללו מצטיין .הטי־ מה לחלל״ פרי עבודתו של הב- מאי סראד מקליאיד וילקוכס. מל־ בד עלילה מענינת, הטומנת בחובה גם עקרונות אנושיים חשובים, מוגש לנו מערך מסובך, אך מרתק ביותר של ״ציוד־תעופה״ בעתיד (שנת 2100 ). עקרונות המערך הטכני הזה מבוססים על הגיון מדעי, ואם כי הדמיון הפורה של המחברים פועל הרחק, הרי יש בדברים אלה הגיון. כל זה מבו- צע בצורה משכנעת ביותר, בלי־ טוש טכני הגבוה ביותר. השגיאה החמורה ביותר של הסרט היא, שהסבריו הטכניים מסורבלים מדי לגבי הצופר, הממוצע. ה א ד י ר ב ק ר ב פרק שני זה של הרשימה מוקדש לסרטי־קרב תעופתיים. יש בסרטים א?ה נם מומנטים אחרים, שאינם שייכים ישי־ רות לקרבות, אולם המשותף ביניהם, שכל מה שמתרחש, עיקרו בפעולות מלחמתיות. יש לציין, שבין הסרטים האמרי־ קאיים שנוצרו על נושא זה, ניתנה עדיפות מכרעת לאוי־ רית הצי לעומת חיל־האויר. מיבצעים מיבצעים ״קלאסיים״ של חילות־ האויר בימי המלחמות האחרונות היוו ללא צל של ספק חומר פילמאי אדיר. ואם עוד אפשר היה למצוא מאחורי הקלעים של המיבצע גם סיפור אנושי מענין — הרי מה טוב. לא תמיד מת־ ארים את המיבצע בעזרת גיבורים אמיתיים. זאת עושים רק במקרה שכדאי להציג את הגיבורים הא־ מיתיים, כשיש בתולדותיהם חומר מתאים לדראמה קולנועית. אם אין משהו מעין זה, טובה יותר עלי־ לה בדויה לחלוטין וגם במקרים של תיאור גיבורים אמיתיים ״מ־ תקנים״ את האופי ואת המאורעות פה ושם). הסרט הטוב ביותר מסוג זה הוא ללא צל של ספק פורצי הסכרים מתוצרת בריטניה. הסרט מתאר את מפעלם האדיר של פרו־ פסיר ואליס ומפקד־כנף גיבסון, שהרסו את הסכרים הענקיים על הנהר ריין בעמק הריר. היה זה אחד המיבצעים החשוב־ם. הקשים והמסוכנים ביותר שביצע על ידי האויריה בכל ימי קיומה. ואליס היה המתכנן הטכני — הוא שיצר את הפצצות המתאימות ועיבד את שיטת השלכתן מגובה נמוך ובצורת ריקושאס על פני המים. גיבסון היה המבצע. הסיט עובר את השלבים של הגשת התכנית, ספקות המיניסטריון והמטה, נס־ יונות מרובים, כשלונות, פיקפו־ קיט! אותה הדרך הקשה, שהובי־ לה להצלחה. ורק אחר מכן — המיבצע. כל הפוטים הללו. שנראו יבשים וקרים, ואפילו משעממים, הפכו בידי התסריטן ר. סי. שאריף והבמאי מייקל אנדרסון לדראמה מרתקת. אך הם לא הסתפקו באס־ פקט מיבצעי בלבד. יש כאן רגש אנושי, שמקורו בהיכרות הקהל עם הטייסיס־המבצעים. אמנם אין זמן רב לכך, אך המייצרים הש־ תדלו לתת לנו לכל הפחות את העיקר — כמה תכונות של טייס זה או אחר. ולאחר שאנו רואים אותם חוזרים, לאחר שהספרים פוצצו ונהרסו, לגבי דידנו הדרא־ מה עדיין לא נגמרה. אנו מחכים בקוצר רוח כדי לראות מי חזר ומי נפל. אין כאן מתקתקות הו- ליוודית, אין ההתחמקויות תחת כותרת .למען המולדת״. חיי־אדם הם חיי־אדם, אך התפקיד הוא תפ־ קיר. וכאשר נודע לפרופסור מספר האבירות הוא ממלמל: .אילו הייי תי יודע שזה יהיה כך. לא היית׳ עושה את נסיוני". אולם גיבסון מעמיד אותו על טעותו. הוא מם־ ביר לו, שכזו היא המלחמה. בא־ מת, כזו היא המלחמה — גיבסון, שיצא בשלום ובכבוד מהפעולה הקשה ביותר בקריירה תעופתית־ מלחמתית שלו, שכתב על כך גם את הספר חופי האויב לפניך, שעליו, בחלקו, בוסס הסרט — אותו גיבסון נפל במטוסו בעת פעולה שיגרתית מאוחר יותר (אין זה שייך לסרט). מישחקם של ריצ׳ארד טוד (גיבסין) ומייקל ראדגרייב (ואליס) עולה על כל מה שנתנו לפני סרט זה ואחריו. לסידרת סרטי־המיבצעים משתייך גם הסרט האמריקאי נשרי העם, על המיבצע המפורסם ביותר ב־ תולדות העולם — סילברפלייט — הטלת הפצצה האטומית על הי־ רושימה באוגוסט 1945 . אך בה־ ציגו לפנינו את קולונל טיבטם, לא המיבצע עצמו היה חשוב. אם כי הסרט עוסק בהכנות לסיב־ צע, בסדרי הסודיות המיוחדים, אך העיקר היא הצדקת המיבצע בכלל והאיש שביצע אותו בפרס. 225 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 .טטסיך ץדי 7כלץד כדי למלא תפקיד זה בוחרים האמריקאים בדרך המקובלת וה־ נדושה שלהם — מלודראמה אי־ שית. ובכן לפנינו טיבטס (רוברט טיילור) — נחמד, סימפאטי, עצום — טייס מצוין, מפקד שאין כמוהו, בעל נהדר, אב בחסד. בסיכום — ממש מלאך מן הש־ מ י ם . . . ועל ידי קומבינציה זרי־ זה של הנתונים האישיים והג־ תונים הכלליים של המלחמה מנ־ סים המייצרים להעביר את הקו שלהם. מבחינה תעופתית אין הס־ רט נותן הרבה. אין כאן גושפנקה מיוחדת של מיבצע בעל חשיבות ענקית. דוגמת פורצי הסכרים, כי, כנראה. לא התכוונו להטות את ענין הצופים מחייו הפרטיים של טיבטס. והסרט האחרון — שמות בדו־ יים — לפי ספרו של ג׳יימס אי. מיצ׳ינר — גשרי ט ו ק ר ר י בבי- מויו של מארק רובסון (עלילה ומשפט, בית האמיצים), אפשר בצ- דק להכלילו בין סרטי התעמולה הישירה והגסה, אך אינני עושה זאת משוס שהנושא המרכזי שלו הוא מיבצע מסוים — הריסת גשרי טוקו־רי במלחמת־קוריאה. המיב־ צע עצמו צולם על הצד הטוב ביותר, אך היתר דוחה. במקום דראמה פסיכולוגית, המקיפה טי־ פוסים שונים מתוך חיל־האויר של הצי אנו זוכים בשירת־תהלה, שעלינו לקבלה בצורה ״עוורת״. תוצאות המיבצע התוצאה של המ-־בצע האוירי המפורסם — הטלת הפצצה האטו- מית על הירושימה — שימשה נו־ שא לשני סרט ם יאפאניים ילדי הירושימה והירושימה בלהבות. הסרט הראשון נאסר על ידי הצג־ זורה בשל הזוועות שבו, אך יחד עם זה הוא הטוב שבין השנים. אם כי עלילתו מאומצת ומלאכו־ תית מדי, הרי הרקע העניני מס־ צה על הכל. בד־בבד עם הצגת הטלת הפצצה בצורה אלגורית־ פיוטית רבת רושם, ניתן כאן תרשים עניני של תוצאות השפעת הקרינה הראדיואקטיבית, הנמשכת ריצ׳ארד נווד (מפקד־כנף גיבסון) בפורצי הסכרים. זה שנים. מענין, שלא מורגשת כאן כלל שנאה למטילי הפצצה. לעומת סרט זה נראה הירושי־ מה בלהבות דל, מבולבל, כמעט אינפאנטילי. הזוועות המבוימות אינן עושות רושם. לסרט חסרה הגאווה האופיינית לסרט הראשון — הוא מבכה ומילל, משאיר את הרושם השלילי ביותר. תעמולה ישירה דוגמת תעמולה ישירה לתעופה שלא במצב מלחמה, נעשית גם תעמולה ישירה לאויריה בקרב, וכדוגמה נוכל לקחת שלושה סר־ מים אמריקאיים. הראשון — להק הנמרים מבו־ סס, דוגמת גשרי מוקו־רי, על ספר מאת ג׳יימס אי. מיצ׳ינר. ודוגמת הסרט הקודם, הוא איננו תעמולה גסה ביותר, אך הפעם אין כאן זכר של מיבצע בעל ערך. יחד עם זאת יש לציין שתי נקודות מעגינות מאוד בסרט זה: 1) ני* תוח היחסים בין מפקד הסייסת לבין פיקודיו! 2) הסצאנה, בה מוביל טייסו של סילון אחד את חברו הפצוע שהתעוור בסילון שני, לנחיתה מוצלחת. שתי הס־ צאנות מעגינות אולי משום שיש בהן משהו מקורי, משהו ששייך לסרט זה בלבד. אוירונים צוללים עם השחר זוהי דוגמה ״קלטית״ ממש איך להפוך סרט על אויריה ימית לה־ צגה המשעממת ביותר. הסיפור והקונפליקט אינם שוים מאומה, המישחק למטה מכל ביקורת. ואם 226 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 לטסיך יהכסיף. רצו להראות לנו את פעולותיה של נושאת־מטוסים, יכלו לעשות זאת בסרט דוקומנטרי. מצב גרוע יותר מתהווה ב־ טייסי דוזף. שם נעטף הכל בעטי־ פה של מלודרמה סאכארין־הר־ דל לפי המסורת. הכל נראה סעו־ שה מלבד מספר צילומי־קרב, ש־ אינם יכולים לפצותנו על ריבוי השטויות. ביוגראפיות ביוגראפיות של טייסי־קרב הן חלק לא מבוטל במערכת סרטי־ עלילה אוירייים. ביוגראפיות אלה אינן קלות לביצוע. מי שניגש לעשות סרט ביוגראפי מחיי טייס שעודנו חי, או מת זה לא כבר, נוכח לדעת חיש מהר, שהוא ל־ חוץ על ידי הנסיבות: עליו לב־ חור בין אמת, כנות ויושר לבין ,חלוקת־כבוד". בחייו של כל אדם יש צדדים חיוביים ושליליים. יש תכונות שעשוהו לאיש גדול, ליד תכונות אחרות, שמוטב לא להז- כירן. אך אם לא להזכירן — נקבל תמונה של גיבור מושלם ובדוי, שאיש לא יאמין בקיומו. הסרט יקבל אופי תעמולתי מגוחך. מצד שני — להזכיר ולפתח את השלילה זוהי פגיעה במטרה של ,חל וקת כבוד״, באיש עצמו (אם הוא חי) או בזכרו (אם כבר איננו בחיים). הביוגראפים הקולגועים (משוס־מה לסופרים הדבר קל יו- תר, המלה המודפסת יכולה להר־ סצאנה מתוך להק הנמרים שות לעצמה מידה רבה יותר של כנות) השיגרתיים בוחרים בדרך הפשוטה והקלה — הפוך את גי־ בורך ל״סופרמן״ ודיינו! האחרים מחפשים פשרות — הם אומרים משהו ומהססים לסיים, הם מרמ־ זים ומטשטשים ומגמגמים. והתו־ צאות הן לרוב עלובות, כי אם האמן אינו בטוח בעצמו, אין ליצירתו סיכוי. הביוגראפיה של הטייס מיארי־ אסיאב הטייס הקיטע זהו ללא צל של ספק אחד הסרטים הסוויט־ים המענינים ביותר מאלה שראינו אחר מלחמת העולם השניה. יש בו כנות בגישה ומקוריות בביצוע. אך אין הכנות נובעת מרמז כלשהו על תכונות שליליות, העלולות להימצא בנפשו של הגיבור הט־ הולל. מיאריאסיאב הוא גיבור ברית־המועצות, והוא עשה דבר גדול — התגבר על עצמו לאחר שאיבד את שתי רגליו, סיגל ל* עצמו את ההליכה המושלמת על פרוטזות מיוחדות וחזר לשרותו כטייס קרבי. הכנות שבסרט נו־ בעת מהמלחמה הפנימית שבתוך נפשו של הטייס ומהמאמץ העל־ אנושי להתגבר על הקשיים הפ- סיכיים והפיסיים בדרכו אל ד,מ־ טרה הנשגבת. הבמאי אלכסנדר סטולפר והשחקן קאדוציניקוב הגי- שו לנו יצירה בלתי־נשכחת. באותה בעיה, חיי טייס קיטע בשתי רגליו, טיפל גם הבמאי הבריטי לואיס גילברט בסרטו מרקיע שחקים על חיי דאגלאם באדר. עשוי בצורה פחות מותחת מהסרט הסוויטי, בצורה שגם אינה מבליטה כל כך את המאמץ העיקרי — מאמץ השיבה לשרות, מחונן הסרט הבריטי בתכונות אחרות, שאינן מצויות אצל מת־ חדהו. באדר איננו ,מושלם״ כל כך כמיאריאסיאב. הוא איננו חייב להיות דוגמת הגיבור הסוויטי ה- טיפוסי, הוא יכול להרשות לעצמי שני הטייסים הקיטעים זה מול זה: באדר האנגלי (מימין) ומאריאטיאב הסוויטי (משמאל). בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מ מ ס ך התכ לת להיות מעין ״אנפאן טאריבל״. והוא באמת כזה. תכונה זו עושה אותו לאנושי יותר. אך אין היא מורידה מכבודו כגיבור. הבמאי ג׳ון אאואר עשה מהאד־ מירל הוסקינס בהינו הנצחי פסל מושלם ומרוחק של גיבור, אך הבמאי ג׳ון פורד (אחד הבמאים הגדולים ביותר של הוליווד — בעל 4 אוסקארים, שעשה בין היתר את המלשין, יקירתי קלנזנטין, המחרשה והכוכבים, האדם השקט, השבויה בנכר) לא הסכים ללכת בדרך קלה זו בביוגראפיה של קומנדר פרנק ו. ״ספיד״ ויד, מל כנפי נשרים. הבעיה היתה קשה באמת. ויד היה בזמנו אחד הקצינים המצטיינים של האויריה הימית של ארצות־הברית. שיתוק, שבא לאחר תאונה קשה סיים את הקריירה הצבאית שלו. שנים היה מרותק למיטה. לאחר מכן, תודות לכוח רצונו התחיל להתהלך על קביים. הוא הפך לסופר וכתב סיפורים מסתוריים־בלשיים. מכאן הובילה דרך חייו אל הוליווד. שם התיידד עם הבמאי ג׳ון פורד וכתב תסריטים לכסה מסרטיו. בימי מלחמת העולם השניה חזר לשרות האויריה הימית, אך מוכ- רח היה לעזוב, כי מצב בריאותו לא הרשה לו להמשיך. סיפור נאה ויפה, ובכן מה הבעיות? ובכן הבעיות הן מרו־ בות ולגמרי לא פשוטות. אופיו של ויד אינו מהמושלמים ביותר — הוא (וביחוד היה בימי צעי- רותו, לפני התאונה) קל דעת, פזיז, רשלן, וכל התכונות הללו ביחד מתחברות לאופי אכזרי מב־ חינה מסוימת. האופי הזה הרס לחלוטין את חייו המשפחתיים — את אשתו ואת שתי בנותיו. וכאן עמדה בפני פורד אותה הבעיה הנושנה — לומר את האמת או לשקר? הוא ראה את שתי הד־ רכים כפסולות, לכן בחר להתרכז בתכונותיו החיוביות של ויד על החן המיוחד שלו, לרמוז על החיים המשפחתיים ההרוסים, אך אף פעם לא להודות בכך בפה מלאו להשאיר ״חורים״ בחייו הפו טייס של ויד ולנסות לסתמם על ידי ״מיסדר״ בדיחות, ביניהן כמה בסגנון הראינוע האילם (האוסף ״הקלאסי" של הקומדיות משנות 1915 ) — זריקת עוגות קצפת —20 בפרצוף או התזת מים. התחמקות כזאת אינה מוסיפה לסרט כבוד. והיות וויד אינו אחד הגיבורים הגדולים של האויריה הימית, הרי נשאר לנו ליהנות ממספר קטעים, בהם מורגש סגנונו המיוחד של פורד, ולפסול את היתר. שתי דוגמאות אופייניות של ״שיר תהילה", המאחד גם תעמולה ״על־אנושית״ לגיבור וגם תעמולה ישירה לחיל האויר האמריקאי הם בשל יחות גורלית (סיפור חייו של הטייס מקקונאל, שנפל בקוריאה) והימנון הקרב (דין האס, הטייס שנהיה כומר ואחר כך חזר לה־ יות טייס). אך אם הנך חושב קצת על הבעיה כולה, קל להגיע למסקנה, שטובה יותר הדרך של סצאנה מתוך הסרט הים הנצחי, על סיפונה של נושאת מסוסים אמריקנית. 228 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 250 שעות טיסה ב־ 00 * גיחות על פני 70000 ק ׳מ מושקעים ביצור ס ר ט אויר• א ח ד צ ל מ ה ר ו ד פ ת כאשר מטוס קרב סילוני רוסי נוחת בנסיס־אויר אמריקני באל- סקה מגלה קולונל שאנון (נ׳ון וויין), לתמהונו הרב, שהטייס הוא... טייסת — סגן אנה (ג׳נט ליי) מחיל האויר הרוסי. היא מס- פרת שברחה מברית המועצות על־ מנת להמלט מעונש על סירוב למלא פקודה, אך שאנון מטיל ספק באמיתות דבריה ומטיס או- תה לבסיס פאלמר, שם היא נח־ קרת ע״י הגנרל בלק (ג׳יי פליפן). שלטונות המודיעין מטילים על שאנון לפרוש את כנפי חסותו על הטייסת אנה, להטיס אותה במטוסי סילון ולהכיר לה את מנ- עמי החיים בארצות הברית בם־ אמץ לשאוב ממנה אינפורמציה על הכוח האוירי הסובייטי. תוך כדי בילויים בשחקים וב־ מועדוני לילה, מתאהב שאנון בטייסת היפהפיה. אם כי היא משי־ בה לו אהבה, הוא מגלה שהיא סוכנת ריגול מסוכנת. כשהוא ,נק- רע בין חובה לאהבה״, הוא מקבל על עצמו משימה סודית ו״נמלט״ אתה לרוסיה. מכאן מתהפכים הת־ פקידים במשחק ״חתול ועכבר״ בין השנים. לפני שהסרט מגיע לשיאו הם־ רתק, מספיק הצופה לחזות באלפי דגל של סצינות אויריות עוצרות־ נשימה באמיתותן. תעמולה ישירה מאשר פשרות דוגמת על כנפי נשרים. התעופה תמשיך להתפתח ומייצ־ די הסרטים ימשיכו להפיק סר- טים על רקע זה. ימשיכו בסוגים קיימים, אולי יוסיפו סוגים חדשים. צפוי לא רק שיפור ניכר בטכני־ קד. קולנועית (ובעיקר בניצול הצ- בעים), אלא גם (נקוה) שינוי ס י ^ י ו נ י ט לא להשתמש ב,,טריקים״ זהו בערך נושא הסרט התעופתי ״טייס הסילון״ שהוכן לפני כמה שנים ע״י יצרן הסרטיס־והמטוסים הוארד יה. כאשר החליט יוז למ- כור את חברת הסרטים ״ר.ק.או.״ שהיתר. בבעלותו, התנה תנאי שאת ״טייס הסילון״ אין לכלול בחוזה. לאחר שיפורים וליטושים ממוש־ כים הוציא יוז סוף־סוף את הסרט להפצה. מהרגע הראשון של עבודת הה־ סרטה ניתנה הוראה לא להשתמש בדגמי מטוסים זעירים וב״טרי־ קים״ תמים, אלא לצלם את כל הקטעים המתרחשים באויר מתוך מטוס צילום מיוחד. הצעד ההגיוני הבא היה גיוס עזרתו של חיל האויר האמריקני. התעמולה שחיל אויר זה הפיק מהסרט (במודעות מופיעים שמות ה״כוכבים״ כדל- קמן: ״בהשתתפות ג׳ון וויין, ג׳נט ליי וחיל האויר של ארה״ב) הצי דיקה את מאות שעות הטיסה והעסקת מאות אנשיו בהכנתו. הכנת הקטעים האויריים נמשכה 16 חודש, בארבעה־עשר בסיסי אויר בכל רחבי ארצות הברית. הצילומים החלו בבסיס מטוסי הני- סוי ע״ש ״אדוארדס״ הניצב על קרקעית האגם היבש מורוק באחת ממדבריות קליפורניה. את ״הגר- עין״ של צוות ההסרטה האוירי בגישה, מציאת פתרונות לבעיות, המועלות כיום על הבד בדומה לגישושים באפלה. ברור, שאפשר יהיה כל כמה זמן להעלות בעמודי בטאון זה סקירות סרטי־תעופה. אך לא זאת אני מאחל לכם ול־ עצמי. הייתי רוצה, שתנתן לי במ- הרה ההזדמנות לסקור ולבקר כאן סרט־עלילה מתוצרת ישראל על היוו היצרן דיל פרתמן, (שיצר, אגב, לפני שנים רבות את אחד מסרטי התעופה הקלאסיים: ״מלא־ כי תופת״), פילים קוקרן, במאי קטעי האויר (טייס קרב ותיק), ויליאם קלוטיר, צלם אוירי וקפטן ס. נאש, טייס שנתמנה ע״י חיל האויר האמריקני כיועץ לעניני סי- לונים. ביחד עם טכנאי ההסרטה ומומחי חיל האויר שסופחו לצוות הם נעו מבסיס לבסיס במטוס תובלה חכור בעקבות ״מטוס הצילום״ שלהם, מפציץ בי־ 45 סילוני. צלמים במסבות חמצן ידוע כי צילום סילונים באויר הוא מבצע מסובך ביותר. מסטר על כך הבמאי קוקרן: ״מטוס הצילום שלנו צוייד בחלון זכו־ כית אופטית מיוחדת בעדו הת־ כוננו לצלם את הקטעים האוי־ דיים. דבר זה הוכח כבלתי מעשי. החלון הגביל את תנועות המצ־ למד. יתר על המידה. הברירה השניה היתד. לצלם מתוך פתח־ שעת־חירום פתוח, אך כאן הוע־ מדנו בפני בעיה רצינית. כשה־ דלת פתוחה, יהיה דיחוס התא בלתי אפשרי! והרי עמדנו לצלם בגבהים בהם האויר דליל ביותר והטמפרטורה היא עשרות מעלות תחת האפס״. לאחר התיעצות במומחי תעופה שונים ובאנשי מחלקת הניסויים של בסיס ״אדוארדס״, הסכימו הי- צרנים לבצוע ניסויי צילום כש־ פתח־שעת־חירום מוסר. מששוח־ דרה מ״כלאה״ עקבה מצלמת ה״ט־ כניקולור״ אחר הסילונים במהי- רות מסחררת. הצלמים נעטפו בב־ רקע של חיל־האויר שלנו. הרי יש על מה לספר. ואולי אראה חצוף מדי אם אוסיף עוד משאלה — שסרט זה יהיה טוב, כי, רואים אתם, מרכז הסרטה, המייצר כמות גדולה של סרטים, יכול להרשות לעצמו ״לקבור״ כמה מהם. לנו אסור. אם אנחנו נעשה אחד — עליו להיות באמת מצוין . . . 229 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 גדים מיוחדים וצויידו במסכות־ חמצן. .המכשול הבא שניצב בדרכנו*, מספר קוקרן, .היה מזג ר,אויר״. לצופה הטם לידו נראה מטוס סי־ לון. ואף המהיר ביותר, כתלוי באויר. מאחר והוארד יוז אסר במפורש את השימוש בדגמי מטו־ סים באולפן. היה הכרח לצלם את כל הקטעים האויריים על רקע מבני עננים. כדי שתתקבל תחושת מהירות על המסך בשעת ההק־ רנה. לכן נאלצו לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי המטאורו־ לוגיה. תוך חיפוש אחר עננים מתאימים. עובדה זה הזניקה את צוות הה* סרטה במירוץ שנערך על פני אר־ צות הברית כולה ואלסקה. רדיפה אחר השלג .ממורוק טסנו לדנבר לחמישה שבועות, כדי לצלם עננים מעל הרי הרוקי״, פותח קוקדן. ,אחר כך, תוך חיפוש אחר שלג לקטעי הסרט המתרחשים באלסקה. טסנו לכיוון הקוטב הצפוני. גילינו את השלג הדרוש אך לא מצאנו ענ־ נים. אש כן, חזרנו לפרגו. בדקישה הצפונית. לאחר יו• אחד בלבד של צילומי שלגים, החלה נושבת רוח חמה והשלג נמס. המשכנו לנוע לבסיס־אויר אחר במדינת מונטנה, שם מצאנו שלג רב ומזג אויר קריר אך שמים בהירים בל־ בד. לבסוף צלמנו את קטעי שמי מות השלג של אלסקה ואת בסיס־ האויר -הרוסי״ בקט בנק. מונטנה, שדה התעופה הצפוני ביותר בא־ רצות הברית״. היה זה בימי האביב האחרונים ולאחר שהייה קצרה באולפני .ר. ק.או.״ יצא צוות ההסרטה לבסיס־ האויר ע״ש המילטון ליד סן פרג־ ציסקו. לצילום מטוסי סייבר כפ־ עולה. מעל הרי הסיארה ביצעו סילוני הקרב את תמרוניהם וקו־ קרן וציותו את צילומיהם על רקע עננים אדירים. כאשר נסתיימה העבודה בהמי- לטון. אצה הקבוצה חזרה לטכסס, לבסיס־האויר ע״ש קאלי ליד סן אגטוניו. שם צילמו אוירובטיקה סילונית עוצרת־נשימה, סצינות בהן נראים מטוסי קרב בגלגולים, לולאות ותרגילים אחרים במהירות רבה. אקפ־ 1 פזיז מ ד י . . . בחודש יתי יצאו קוקרן ואנשיו לבסיס האויר ע״ש אגלין בשלו־ דידה לצילום מטוס הקרב לכל־ . מזג־אויר — פ־ 94 שם, מעל אגלין, על רקע מבני עננים מעוררי יראה, צולם הקטע שהוא אולי המחשמל ביותר בס־ רט כולו: ירוט לילי של מפציץ 6־מנועי על ידי מטוס קרב בי ־ 36 . פ־ 94 בשמונה החודשים שלאחד זאת נע הצוות לבסיס האויר ג׳ורג׳ בקליפורניה, שם צולמו מטוסי סייבר •, קטעים אויריים בהם נד־ דשו .עקבות התעבות׳ של מטוסי קרב סילוניים בגובה 37.000 רגל צולמו מעל קליפורניה, טכסס, פלורידה ואלבמה. פעם אחר פעם, בין נסיעה אחת לחברתה, ניסו המסריטים לשיא לצלם את הטלתו של אסס־ו, הפי סוס הראשון שפרץ את סחסיט הקול, מבטן מטוס־האם שלו, פש־ ציץ בי־ 50 . גורמים רבים השתלבו בכשלון זה. בנסיון הראשון. נוכחו לדעת שהאקס־ז ״פזיז׳ מדי. 100 גיחות - 250 שעדת כאויר לבסוף הושלם בהצלחה הקטע האוירי המסובך, המדויק והמרתק ביותר שהועלה אי פעם על סרט צבעוני. כשהוא מוטס כידי סיור ( (המשך בעמוד 219 השלישיה שהיתה ממונה על צילום קטעי ו,מיסה בסרס טייסי הסילון: (מימין לשמאל) פ. קוקרן, במאי החלק האוירי של העלילה, סרן ס. נאש יועץ מטעם חיל האויר, והצלס וו. קלוסיר — ליד מטוס הצ־לוס שלהם, מפציץ בי־ 45 , שבפתח־שעת־חירום שלו הותקנה מצלמת הסרטים הכבדה. 230 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ( (המשך מעמוד 214 גלוי״ — ששרבינגסון מנהל את מערכת המודיעץ הבריטי בספרד ובפורטוגל. ברי כי הגרמנים לא התנגדו לחסולו. אולם, מדוע לא עשה המודיעין הבריטי דבר וחצי דבר להצלת חיי אחד מפקיד ו הבכירים? ידוע עתה כ־ מטה שירות המודיעין בלונדון קיבל ידיעות מוקדמות על התכנית לחסל את האורד ושרבינ־ גטון עוד ב־ 28 למאי. שלוש תחנות של אגף ההאזנה קלטו את התשדורות בין מסה המודיעין הגרמני בברלין לבין מרכזי הריגול הנאציים בספרד ובפורטוגל. מומחי הצופן הבריטיים ידעו כמו־כן לפענח את כל התשדורות הללו. נוסף לכך האזינו סוכנים בריטיים, בעזרת אנשי המחתרת הצרפתית, לשיחות הטלפון בין המטכ״ל הגרמני בברלין לבין מפקדות שונות בצרפת. שעות מספר לפני המראת המטוס הרגיש כנראה שרבינגטון, בחושו של איש מודיעין ותיק, כי משהו עומד להתרחש• הוא מהר אל בנין השגרירות הבריטית וט לפן משם ללונדון. הקצין התורן במטה שירות המודיעין, אשר השיב לשאלתו של שרבינגטון בקשר לבטחון טיסה 777 אמר : ״אל דאגה, מיי. הכל בסדר...״ ההאזנה היתה חשוכה ממאה פוכנים... המטוס תמריא באחור של 10 דקות, שנגרם . עקב ס רובו של האורד לעלות למטוס כנוסע מספר 13 אחרי שדולים רבים שוכנע האורד כי 13 נוסעים ו־ 4 אנשי צוות הם יחד 17 נפשות• אולם האורד צדק לבסוף. כרן האנס בלשטדט וששת הימקרסים שלו הוכיחו מעל מפרץ ביסקאי כי לא בריא לטוס • בתור מכפר 13 תעלומת לסלי האורד באה על פתרונה רק עתה, 14 שנד, אחר• הטרגדיה של ״איביס״. בספר זברונוחיו מתאר הגנרל וילואני, מי שה־ד, קצין הבטחון הראשי של הגנרל מק־ארטור בעת מלחמת העולם השניה, את פגישתו עם קצין בטחון ראשי של . הכיחית הבריטיים בזירת האוקינוס השקט בשנת 1944 הקצין הבריטי כיהן בשנת 1943 כסגן ראש שירוד הבטחון בבריטניה. בשוחחם על עניני בטחון הפליט ״נא להכיר את מנהל ניקבת־הרחז שלנו״. הבריגדיר הבריטי כי בטחון הקשר עדיף על כל דבר אחר. .למעשה הקרבנו כמה מטובי הסוכנים שלנו על מנת לשמור על בטחון הקשר. שמעת בוודאי על האסון ד,אויר״ שבו ניספד. השחקן לסלי האורד ? ובכן, היד. לנו שם עוד אדם, שהיה חשוב לנו עד מאד• אפס, ידענו כ׳ האורז־ לא יטוס אם הסוכן השני יבטל את טיסתו. ידענו, כמו־כן, כי בלב הגרמנים יתעורר החשד שמאזינ־ם לקו הקשר שלהם באם גם האורד וגם הס־כן השני לא יטוסו בטיסה 777 • האזנה לתשדורות הגימנים היתר. חשיבה לנו ממאה סוכנים. לכן, לא ד,יי,ד, לנו ברירה אלא להקריב את שני הסוכנים ואת יתר הנוסעים שזימן להם הגורל לטוס בחברת לסלי האורד...״ הגנרל וילאובי מציין בספרו. כי אילו רצו הבריטים להציל את חיי הנוסעים, יכלו בנקל לביים קלקול נרנועים או במערכת הדלק, ולבטל אח הטיסה ללא חשד. לסלי האורד, שהיה רגיל לשחק בתפקידי סוכנים נועזים נפל קורבן לחולשתו היחידה —נשים• לגודארד — זוג ידים כדב,־ש גברת דוברם גודארד, אלמנתו של חלוץ הרקטאות האמריקני אשי בשנת 4ו 9ו כבר ניסח רבות מהנחות ההנעה הסילונית, שערכן קייס עד היום, מתגוררת כיום בזורציסטר, מסצ־יוזטס בב־ח מ נולד ד״ר גודארד לפני 75 שנה. גב גודארד עבדה -חד עם בעלה כשהיא כותבת רשימות, מצלחת את ניסוייו במצלמת קולנוע. ופועלת בדרך כלל כ״ווג ידיס נוסף־. מאז מותו בשנת 945 ! היא השיגה 131 פטנטים חדשים מבוססים על רשימות,! ונתוניו, ורשומים על שמו של רוברט גודארד. טייס אוטומטי קל עתה אפשר נגר להשתמש בט״ט האוטומטי נם במטו- סים קלים. המכשיר החדש, פר־פילום, מיוצר ע ״ חברח סמרס נ-ריסקופ בסנטר, מו־ ניקה, קליפורניה. משקלו 17 ליברות והוא אושי ע״ של־ סונות התעופה בארהיב. 231 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 \ פ< 7 » גן<פט<פה מ? 1<פל\ופ< 7ו הקריקטורות המחייכות מעל שני עמודיש אלה, מעלות מדי פעם חיוך על שפתי קוראיו של ירחון בעל שש דומה לבטאון ״חיל האויר״. המדובר בבטאון אגוד חיל האדר, ״איר פו- רם״, כתב־עת רשמי למחצה של חיל האויר האמריקני. הקריקטוריסט הוא ג׳ק טיפיט, הנחשב לאחד מטובי ציירי הקריקטורה האוירית. החיים באו־גנט׳ להתערנ שהדבי ננל וגעי" # •4 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 •onto .נ 0יי ׳ ו, 0ד' 0י riH בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 בשנת 1933 הטיל .קינג קונני את דזתיתו על ניו יורק. כעבור 22 שנה ( 1955 ) היה זה הסטיגהאור ״גודצילה* שזרע בהלה בטוקיו (מימין). על חלל< • ועל בגד< חלל .^נ רבים זוכרים עדיין את סרטי המדע הדמיוניים, שגילם כגיל הקולנוע כמעט (בשנת 1902 יוצר בצרפת הסרט ״המסע אל הירח״ בביטויו של ג׳ורג׳ מליא, שקיבל את השראתו מז׳יל וורן ומה. ג. וולס כאחד.) בינתיים הלכה המציאות והדביקה את הדמיון עד כי בימינו תוהים אנו לעתים למראה תצלום: ״האם הוא לקוח מתוך סרט הוליבודי או שמא אין זו אלא חליפת־חלל חדשה לשימושו של - אותו אויראי אמריקני צעיר שהתבודד במשך שבוע לקראת הטיסה אל גרמי השמים?״ מתוך הסרט .פנטום קריפס* (הבמאי: מק־ ״הצלחות המעופפות תוקפות* — סרס שיוצר. רי) משנת 1935 . לפני שנתים. 234 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 מכירים את הסמל של חברת הצמיגים הצרפתית ,מישלין׳? הוא נזראח איש שכל אבריו עשויים צמיגים. ברם, לפניכם דוגמה טובה של חליפת־חלל ,עשויות צמיגי אופנים״. אל דאגה, זהו בסך הכל סרט הוליבודי בשם ,ירח ברקיע׳ (,ר.קי.אוי). שני האויראים (סליחה, ה״חללאים״) משתדלים להתגבר על פצצת קובלט ש,נפלה* מתוך הירח המלאכותי. נכון, ,המסע אל הירחי של ג׳ורג׳ מליא היה דמיוני ביותר; הוא לא היה מבוסס על נתונים מדעיים כדוגמת סרט המדע בן ימינו. אבל היה זה פרי עבודת נמלים והוא השאיר רושם בל ימחה על קהל הצופים לפני 56 שנה. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 המפלצת ,פרנקנשטיין׳, פרי דמיונה של המחברת מרי שלי, גרם נידודי שינה למיליוני צופים בשנים 5־ו 193 . השחקן האנגלי הדגול בורים קרלוף גילם את דמות האימים. מותר לנו להניח שהזוטה ,המד־ עית* הגיעה לשלב הנמוך ביותר, כשהמדובר ביצור מבעית זה, מתוך .( חסרם ,שרידי היקום׳ ( 1955 שריונו של אביר ימי הבינים מוצב באורח סמלי טל רקע .פיסריה אסומית׳, אם רצונכם בכך, מיצאו בזר! סמליות׳, אם־לאו, חישבו על ההבדל שבין שריון אמנותי זה לבין חליפות־החלל האמיתיות והדמיוניות. אבטיפוס בגד החלל המעשי הוא חליפת הטיסה בגובה רב מי־ ו של חיל הים האמרי* קני, שתוכננה על ידי מהנדסי דאגלס בשביל טייסי ניסוי העומדים לעתים בתאו־ צות כאלו שאדם אשר משקלו 90 ק״ג נלחץ בכוח של למטלה ממחצית הטונה. בגד־טיסר! זה, שהועמד במבחני תא תת־לחץ עז־ לגובה של 33 קימ, מקרב את היום בו ינוע האדם בחלל החיצון ולא רק בחלל בתי הקולנוע. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 וזודה 1!עופר » סרן » ד» ערוד ב ו ר ו ק א י ת ו ל כ ו כ י ם . . . ״! לא היה אולי מאורע שעורר תגובות חייכניות כל־כך (אם כי מכוונות כלפי המחייכים עצמם) כשילוחה של הכלבה ״לאיקוד בספוטניק טס׳ 2. כותרות ראשיות נבחו מילים ברבריות חדשות כגון סופניק, וופניק ופוצ׳ניק. קריקטו־ ריסטים צרכו עשרות ליטרים של טוש בציור מרשל ז׳וקוב וראשי ההגנה• האמריקנית בכלובי כלבים בחלל. צלמים הנציחו כלבלבים סורקים את הרקיע בטלסקופים ואחד מהם אף חיבר ,מונטאז׳״ בו נראה כלב הקולנוע המפורסם רידטידטין בספינת חלל, אוחז בהגאים. סוכנות יו.פי. הודיעה כי עקרת בית באילינוי שמעה כיצד מם.:־־־. הברזל של מיטתה קולטת את אותות ה״בים״ של הירח (״שלושה קצרים ואחד אתך, כמו החמישית של בטהובן״). עתון ניו יורקי חשוב פירסם ראיון עם פסיכולוג־כלבים שהרגיע את חו- בבי הכלבים: ״כלב זה מאושר בידעו שהוא נוטל חלק במשהו חשוב". מרבית העתונים בעולם פירסמו ״ראיונות״ עם הולכי על ארבע. עתון בלגי, ציטט מקור כלבי מהימן בדרד כלל: ״יש לנו תוכ- ניות לידה שיהיה מצמיד בדלפק משקאות, מושבים נוחים ומגבי שמשות אוטומטיים. צד לנו על ." שלא יהיה מוכן לפני 1976 ״לאיקה, לא יקה המסכנה״. העובדה שהכלב שינה יופ־יום את שמו ואת תארו לא שינתה דיל וורן ״שילח״ לחלל פגז ענק הכלב שבו הפך ל״לוין״. את העובדה שהוא נועד לכליה, אך עובדה היא שלא עבר מסלול בו לא יזכה לשם חדש. ה״ניו יורק סיימם״, שהקדיש סיפור שלם ליללות מבודחות, זיהה אותו תחי־ לה כ״קודריאבקה״, שם נקבי ש- פירושו ״המתולתלת״. למחרת הוד ליט אותו עתון שהכלב הוא זכר ושמו ״לימוגצ׳יק״ (לימון קטן). אפילו במוסקבה כונה הכלב, בכ־ תב־עת לכלכלה, בשם ״מאלישקזד, ועתון ערב רוסי טען כי שסו האמיתי הוא דווקא ״ז׳וצ׳קה״. רוב העתונים נאלצו להודות לבסוף כי זוהי כלבה ושמה כשם מצלמה גרמנית מפורסמת — לאיקה. הבדיחה אודות תוכן הספוטניק הבא (עמוד חשמל) הפכה לקלא־ סית־עולמית, אך עתון איטלקי ניסה להפחית מכבודה של לאיקה: ״אין זה הכלב הראשון בין הכו־ כבים. אל תשכחו את סיריוס!״ ה כ ר ז ה ה נ ז ד א ב ו ח ׳ ה ר א ש ו ן התאוה להקדים את האחרים במסירת חדשות ״גדולות״ פועלת כניד זכוכית על קצות עצבי־ העתונות, כפי שהוכח על ידי הטיל הבלופיסטי ששוגר ממשרדי ארבע סוכנויות־ידיעות עולמיות. ״ברגעים האחרונים של הטיסה״, הכריזה בהתלהבות הידיעה ב״ניו יורק פוסט״, ״איבד נוסע החלל כל חוש כיוון״. ה״פוסט* היה רק אחד ממאות העתונים שהש־ ריחו את ידיעתה של סוכנות 237 / בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 4סושייטד פרס, לפיה שיגרה ברית המועצות טיל מאויש לחלל. ברם, למרות כותרות ראשיות כגון האדומים טומנים שאיש הר־ קיטה נסק 186 מיל (״דיילי ניוז — ניו יורק), היה ברור לגמרי נבר מההתחלה כי 1) הרוסים לא טענו זאת כלל! 2) הולדת הספוטניק הדביקה אפילו עורכי חדשות מנוסים בתאוה לרתום כותרות ראשיות כמעט לכל טיל בלתי־מודרך. האיש ברקיטה הסובייטית. הטיל האגדתי המריא ממכונת כתיבה במשרדי סוכנות הידיעות הצרפתית, כתוצאה מרמז טלפוני שנמסר מפי ראש המשרד המוס־ קבאי שלה קונסטנטין זרנקאו: ,בפעם הראשונה הוכנס אדם לתוך רקיטה סובייטית, כפי שמאמינים בחוגי המערב״. ארבעים ואחת דקות לאחר־מכן, בעקבות הת־ קשרות עם ראש המשרד המוס- קבאי שלה, הנרי שפירא, הוציאה גם יונייטד פרס מברקים לעורכים בהם הזהירה כי יש ״שמועות״ במוסקבה על רקיטה מאוישת אך ״אין אישור רשמי״. גם רויטרס הצטרפה למקהלה, אם כי בכפפות פשי על ידה. ואז, כשעה וחצי לאחר מברק סייצ, פסרה אסושייטד פרס. הגדולה שבסוכניות הידיעות, ביו־ לטין שהוצא כביכול במוסקבה (אם כי נכתב למעשה בלונדון): ״ברית המועצות שיגרה רקיטה נסיונית לגובה של 300 ק״מ לתוך האטמוספירה כשבן אדם בתוכה, מסרו כאן מקורות מהימנים״. כך החל המירוץ הסטרטוספירי שהשיג שיאים בחוסר־אחריות. ככל שהתקרבה שעת סגירת הגליון לעתוני הבוקר של ארה״ב, המריאה אי.פי. יותר גבוה. בלילה היא מסרה, עדיין ללא אישור: ״ברית המועצות ירתה רקיטה נושאת־האדם לגובה 186 מיל ל־ אויר והאיש צנח וחזר ארצה בריא ושלם, מסרו כאן הלילה מקורות מהימנים". הסוכנות ציינה בסוף ההודעה בי ״אין עדיין אישור Red ׳ . S e n u Ma n if. Rocke* Ship , BC;; s ^ s S'ara.-J uU . < •1st !:.«.' Of iKMiii. Hook*(. J\>.!. ׳l־־ 15 • לעגל עד לחצי עגול ולהדביק c 15 צד אל צד בצורת אמבטיה. להדביק חלקים ג> 15 על קרטון כפול ולגזור (ראה צלב). חלק 16 . — לכופף בזוית ישרה. לסמן את 4 הנקודות בסיכה — • a 17 — 17 חלק כך שאפשר יהיה לראותם מאחור. לכופף ולהדביק ז ! בצורת פירמידה מרובעת ולהדביקו בין 4 » חלק הנקודות בצד הבלתי מודפס של חלק 17 . לכופף חלק 17 ולהדביק בקצה פרט לפס שיודבק לגוף המטוס. גם פס של 3 מ״מ בחלק הקדמי אין להדביק. לסמן את 4 הנקודות בחלק — • a 18 — 18 חלקים בצורת מוט פירמידה. לה- a 18 18 בסיכה. להדביק דביק מוט זה בצד הבלתי מודפס של חלק 18 בין 4 הנקודות המסומנות. לכופף את חלקי הכנפים ול־ הדביקם בקצה האחורי. רק החלק שיודבק לגוף נש- אר פתוח. לסמן נקודות — a 21 — 21 ־ ן a 20 — 20 חלק בין a 20 בסיכה, וכפי שהוסבר לעיל, להדביק חלק הנקודות המסומנות, לכופף את החלקים ולהדביקם יוכנו a 21 — 21 פרט לצד שיודבק לג וף. ח ל ק י ם באותה צורה. 22 . — עבוד כל 1 — 23 ן- 22 1 — חלקיס 23 החלקים השווים התאור זהה והוא נכון לגבי כולם. במ- a 2 2 23 . להדביק פס , להפריד בין חלקים 22 קביל לאורך מתחת לחלק 22 כך שהוא מציץ באחד הקצוות (כמו לפני הגזירה). לעגל את הכל לטבעת ו ־ b 2 2 ולהדביק על הקצה המציץ. להכניס דיסקיות 2 2 משני הצדדים לטבעת ולהדביק על הפס. בצד ° הגלגלים יש להדביק גפרורים צבועים שחור וט־ d 22 הודדים כך שיגיעו עד לציר. במרכז הדיסקית (המודבקת על קרטון כפול) יש לעשות חור כך שג־ פרור עובר בקושי ולהדביק את הדיסקית במרחק יש לקפל c 23 •ן c 22 של 18 מ״מ מהציר. חלקים ולהדביק. עבוד הגלגל הקדמי, כנ״ל. — • c 24 — 24 ח ל ק כאן המרחק בין הדיסקית והציד הוא 16$ מ״מ. הרכבה. לחלק האמצעי יצורפו 2 החלקים הקו־ ניים, קדמי ואחורי, כך שתמיד יתלבש חלק ללא טבעת הדבקה על הקצה הבולט של טבעת בחלק השני. לפני הרכבת חלק 2 יוכנס בו חלק 1 עם הפתח קדימה, כך שתפר יושב על תפר והקצה הק־ . דמי של חלק 2 בא על הקצה הקדמי של חלק 1 בהרכבת חלק 3 לחלק 4 יש לשים לב לכך שתפר חלק 3 יפנה כלפי מטה, ותפר חלק 4 כלפי מעלה. לפני שיצורף חלק 2 לחלק 3 יש להכניס משקל קטן (אבן או מטבעות) לחלק 3 על מנת למנוע הפרעה 266 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 זהו מיסטר 4 ״מתכתי״ ובגודל ״טבעי״. אם תשכיל לבנות את הדגם בריקנות, אין ספק כי בגמר המלאכה יהיה מונח לפניך מיסטר קטן שלא יהיה שונה מזה שבתצלום אלא במימדוו. בשווי משקל הדגם. לפני הדבקת חלק 11 יש לה- כניס בו את הגליל 12 (כמו 1 ר 2). חלקים 13 ו־ 14 המחוזקים (ע״י הדבקה על קרטון) יש להדביק בה־ 20% חנה ה לקוראי הבטאון התלוש המופיע בתחתית עמוד התו- כנית מקנה לקוראי בטאון חיל האויר הנחה של 20% ברכישת כל דגם המיוצר ע״י חב׳ ״אוירו מודל״. הדגמים שאפשר לרכוש הם: מיפטר 4 במקום 0.800 ל״י - 0.650 ל״י בלבד כריטניה 310 במסום 4.000 ל״י - 3.200 ל״י בלבד CF-100 אגרו קנדה במקום 1.800 ל״י מיג־ 19 במקום 1.500 ל״י - 1.200 המזמין 3 דגמים א צנצנת דבק פלסטי חינם. הוראות: גזור את התלוש המופיע בעמוד התוכנית ומלא את הפרטים הדרושים. צרף את התשלום, לפי הרשימה המופיעה לעיל; הוסף 100 פרוטה כדמי משלוח ושלח (בהמחאת דאר) ל״אוירו מודל״ (כימוגרפיה) - רה׳ בני ברק 20 תל אביב. 1.450 ל״י בלבד יו ל ת״רי בלבד מקבל תאם לסמון בצד שמאל וימין של הגוף. חלקים 1 5 יש להדביק במקום המסומן בחלק העליון 1 5 ו ־ 3 0 — של הגוף בכוון אחיד. בתא הטייס (חלק — 15 <י 5!) יש למרוח דבק על הקצה התחתון, להלביש ו ל ה ד ב י ק לגוף. החלק 16 מצורף d •1 5 c 1 5 על חלקים לתא ולאחר כפוף של 90 מעלות יש להדביקו במקום המסומן בחלק העליון של הגוף. חלק 17 מחובר אליו. על ידי מבט מלפנים בודקים באם חלק 17 מונח בזוית של 90 מעלות. למרוח את קצוות הכנפיים 14 ול- — 18 ו־ 19 בדבק, להלבישם על חלקים 13 הדביק, על מנת לקבל שפוע שווה של הכנפיים, תניח את הגוף על השולחן ותרכיב את הכנפיים כך שקצוותיהם נוגעות אף הן בשולחן. 21 — יש להדביק במקום המסומן — חלקים 20 23 עם הג ־ — כחלק 17 ולישר. להכניס גלגלים 22 פרורים (גפרור פנימה והגלגל בחוץ) במקום המסומן בצד התחתון של הכנף ולחזק בדיסקית. להכניס את הגלגל הקדמי 24 במקום המסומן יש להדביק e 2 3 ׳ e 122 מתחת לגוף ולהדביק. ח ל ק י ם כשהצד הצר כלפי מעלה, אל הגפרור והדיסקית. הקצה התחתון יודבק לצד ו ־ f 22 העליון של הגלגל. חלקים 23 . יש לכופף במרכז ולהדביק גב 1 אל גב. יש לעגל מעט לפי צורת הגוף ולהדביק כך שהצד העגול יפנה כלפי חוץ. בצד ימין של הגלגל . הקדמי יש להדביק חלק 240 267 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 תקופת הטילים״ (הוף) sp ״על קצר » מילון 17 <ל היה מי שהעיר כי מתוך עיון בשמות טילים מודרכים אפשר ללמוד פרק במיתולוגיה (בעיקר רומית ויונית, אך גם של עמים אחרים). לתועלתם של אלה המעונינים גם במובן הסמלי של שמות הטילים ולא רק בפרטי ביצועיהם, ניתנת להלן רשימת כמה מהטילים החשובים ביותר בלוית באור השמות. Atias — נושא עמודי השמים במיתולוגיה ה י ו נ י ת Polaris — כוכב הצפון Corporal — בן מלך (לטינית) כינוי לכוכב רב טוראי Dart — קפרינוס (דג)! חץ Regulus - בקבוצת אריה Falcon — ( דמות בספר הילדים ״עליזה בארץ בז (עוף טרף Genie — ( רוח, לץ, שד (במיתולוגיה המוחמדית Snark — הפלאות״ Hawk — ( נץ (עוף טרף Sparrow - ( אנקור (צפור Hercules — מגבורי יון המיתולוגיים Terrier — ( שפלן (כלב ציד נמוך Honest John - אחד מענקי המיתולוגיה היונית שנלחם ג׳ון ההגון Jupiter — אבי האלים במיתולוגיה הרומית Titan — עם יופיטר Little John — ג׳ון הקטן Thor — אלהי הרעם במיתולוגיה הסקנדינבית Matador — ( לודר (ספרדית Zeu» — האל העליון של היונים Nike — אלילת הנצחון במיתולוגיה היונית Zunl — שם שבט אינדיאני במכסיקו 4 0 , 6 0 0 כ ו ח ו ת ה ס ו ש ש ל ״ ט א ל ו • , ׳ מיל מסוג ט 8לוס יורק להבות שעה שהוא אוסף מהירות ופונה לעבר מטרה רחוקה. טיל זה, המועף מעל המטול שלו נדי מנוע מוצק הניתק ונופל תוך שניות, מגיע תוך פרק זמן קצר ביותר למהירות על־קולית גבוהה בעזרת מנוע סגח־הסילון שלו, בעל ההספק של 40,000 כ״ס. טאלוס מונחה עיי ״מוח״ הידוע בשס מערכת מודיעין להנחיה, וכשהוא נמצא בטווח ״הריגה״ ממטרתו, מפוצץ ראש הנפץ שלו על ידי מרעום קירבה. משקלו של טיל זה, היכול לשאת ראשי נפץ חנ״מייס או גרעיניים, הוא כ־ 1300 ק״ג. אורכו 6 מ׳ וקוטרו 0,5 מי. תוך טווחו היעיל ( 40 ק״מ) יכול טיל זה להשמיד מטרות אויריות תת־ ועל־קוליות, ספינות ומטרות על חוף היס. טאלוס נמצא בשימוש חיל הים, וצבא ארה״ב מעיין אף הוא באפשרות לנצלו במסגרת מערכת ההגנה האוירית. ״לב" מערכת ההגנה של טילי טאלוס הוא מרכז בקרת־האש ממנו מפקחים על הטילים בעת התנגשויות • טקטיות. המרכז הנראה בתצלום זה, דגם יבשתי של מרכז ימי, משמש להערכת ערכו טל טיל זה בתנאים יבשתיים. 268 בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 כ א ן מ ־ צ ר ״ ם ט ״ ל ״ ם אולי הטיל המיוצר במספרים הגדולים ביותר בעולם הוא מטדוד, שיחידות מצויירות בו מפוזרות בכל רחבי תבל. בתצלום העליון נראים מטדורים מושלמים, ובזה שמתחתיו בתהליך הרכבה. לטיל זה רכיבים עיקריים אלה: כנף, חרטום, זנב, חלק מרכזי, ומכשירים. פיתוח כמפעלים פרטיים פועלים בעלי השכלה מקצועית גבוהה עוסקים בבנית טילים באחד המפעלים הפרטיים בארצות הברית. בתי החרושת הקשורים בחחים עם הממשלה האמרי- קנית מקבלים על עצמם לא רק את בנית הטילים עצמם; הם גס מנהלים את המחקר והפיתוח החיוניים לכלי נשק חדישים ומשופרים. (באמצע.) הרכבה המונית לטילים ימיים שיטות הרכבה המונית מזרזות יצורם של טילי טריאר, טילי שטח־אויר המותקנים עתה בספינות חיל הים האמריקני. (מימין, למטה). ראשי־נפץ כטילי ״ממדור״ טכנאי־שיגור של חיל האויר האמריקני מבצעים ביקורת סופית בטיל מטדור לפני שהם מתקינים בו את ראש־הנפץ. פיתוח וניסוי טילים מהווים פעולה אחת מתמדת ורצופה בבסיסי אויר ובמרכזי הניסוי לטילים, שהגדול בהם הוא בסיס כף קנאוורל, מקום שילוח הטילים הבליסטיים הביניבשתיים והירחים המלאכותיים של ארה״ב. (למטה.) בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 • m בגובה בית ב 4־קומות - x~17 טיל מחקר אקס־ 17 של חיל האויר האמריקני, שגובהו כגובה בית בן 4 קומות, מיחל כאילו לזינוק לתוך הרקיע שניות ספורות לפני ההפרחה. טיל חשוב זה, בעל שלושה שלבים ומשקל של יותר מששת טון, משמש למחקר בעיות החימום האוירודינמי בעת כניסתם של טילים חזרה לאטמוספירה של כדור הארץ. ״אם כי אמצעי הגנה רגילים יבולים להעניק בטחון יחסי ולעתים מדומה, הרי שאמצעי התגובה וההרתעה אפשריים לגבינו מבחינה כלכלית וטב־ נ י ת . . . נתתי את ההוראות הבאות. . . ״יש לבחור בטילים במקום מטוסים בעתיד הרחוק י ו ת ר . . . לא מן החכמה להזניח כליל מטוסי ירוט ו ק ר ב . . . ״ מתוך דבריו של מיניסטר ההגנה הצר־ פתי בורג׳ס־מונורי, במסיבת עתונאים שנערכה בחודש מאי 1957 תצלום מקרוב של מגדל־ניסוי 7־קומתי באיזור הניסוי רוקטדאין ליד לוס אנג׳לס. הרקיטות מופעלות במלוא עוצמתן על הקרקע, על־מנת לקבוע מהו ההספק שיעניקו לטילים המודרכים באויר. כל מנוע חדש עובר ״ניסויים סטטיים״ אחדים במגדלי הפלדה והבי׳ טון הענקיים, לפני שמעבירים אותו למרכזי הניסוי לשם הרכבה בטילים. בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 ה מ ר ת הלוט מעל שמונד. שנות מ ח ק ר טיל ניסוי, בתצלום זה: טריאר, שבקרוב יוסר ממנו הלוט, מיצג שמונה שנות מחקר, פיתוח וניסוי. לא יקשה להבין מה רב המרחק בין שיגור ראשון של טיל ניסיוני ועד ליצור ממשי והכנסתו לשרות ביחידות מבצעיות. tx־<0 מה עוצר א ת טיל ניסוי מודרך אקס־ 10 נעצר לאחר נחיתתו ע״י מצנח בלימה. טיל זה, המנוצל לפיתוח כלי נשק, הוא בעל מרכב שתכנונו מתקדם וראדיקלי. יש לו כנף דלתא מותאמת וגלגלים המסייעים להחזרתו לשדה התעופה. שילוח מטאודים לשמע! • רקיטת אירובי המשמשת מזה שנים אחדות לניסויים, שימשה לאחרונה ככלי הובלה ויריה למטאורים מלא־ כותיים בגובה כה רב שתם נמשכו כנראה אל השמש ונשרפו בה. מטאורים אלה, בגודל כדור בעל קליבר של 0.45 אינטש, הופוחו ביום 16 באוקטובר, 1957 מרקיטת אירובי בגובה 85 ק״מ מעל כדור הארץ ובמהירות של 64.000 ק״מ בשעה ו טי ל ־מטרה על־קול׳ • ע ל מגח־סילון מפותח כיסוד למערכת ניסויים י ז מפעל* תובלה לת » בוא ויצוא דרך נמל א » ם בערבה » מחצבים ומ וד כבד » דלק וצ לת » מזון לא . . . . בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44 גילנ״ם על דכמ 1 המשסים בעולם 4 ״כולזרעומיעים׳ מפריעים הקרפ על תל״אפיב, ט״ס 1ת החיל * בקן רענן (לוחא) בטאון חיל האויר אפריל מאי 1958 מס' 43-44